שיעור צהרים 07.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 223, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "אותיות דרב המנונא סבא", 30

שני דברים יש לנו כאן. קודם כל, לומדים את החלק הכי חשוב מכל ספר הזוהר, כי "הקדמת ספר הזוהר" היא כתר לכל הספר הזוהר. מה שיש בכל ספר הזוהר מופיע בהקדמה בצורה קצרה, מיוחדת, זה דברי רב"ש, זה דבר אחד. ודבר שני, שאנחנו צריכים את המאור המחזיר למוטב. זאת אומרת, לא חשוב כמה שאנחנו מבינים ואפילו כמה שפחות מבינים, זה יעזור לנו להשתוקק, לצפות למאור המחזיר למוטב שיבוא ויקדש אותנו.

קריין: "זוהר לעם", כרך א', עמוד 223, "אותיות דרב המנונא סבא", פסקה 30, אות מ' ל'.

"מ' ל'

30. נכנסה אות מ'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי נקראתָ מלך. אמר לה, כך הוא ודאי, אבל לא אברא בך את העולם, משום שהעולם צריך למלך. שובי למקומך, את והל', והך', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך.

פירוש. מ' חסד דז"א, המקבל מהבחינה שכנגדו, מחסד דבינה, כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו, שהוא יום, ההולך עם כל הימים. ובעת השגת המוחין אל הז"א, נעשו חג"ת שלו לבחינת חב"ד. ונמצא החסד דז"א עולה ונעשה לחכמה, ואז נגלה אור פני מלך חיים מן הז"א.

וזו טענת המ', לברוא בה את העולם, כי בי נקראת מלך. וכיוון שיתגלה אור פני מלך בעולם, ודאי לא תהיה עוד אחיזה לחיצוניים, וגמה"ת יהיה מובטח בעולם.

אמר לה, כך הוא ודאי, אבל לא אברא בך את העולם, משום שהעולם צריך למלך. כלומר, אי אפשר לגלות אור זה בעולם משום שהעולם צריך, שיתלבש האור הגדול הזה רק בג' האותיות מל"ך.

שובי למקומך, את והל' והך', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך. שובי למקומך, והתחברי עם האותיות ל' וך'. ואז תהיה מציאות, שיתגלה האור הגדול הזה בעולם. והוא מטעם, כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך, כלומר, שאין העולם יכול לעמוד ולהתקיים בלא התלבשות בסדר ג' האותיות מל"ך.

ביאור הדברים. המ' של מלך היא החסד הגדול, כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו. יום ההולך עם כל הימים, מ' פתוחה ברווחה גדולה. והל' של מלך היא מגדל הפורח באוויר, בינה שנעשית חכמה בראש א"א ומתפשטת לז"א.

והך' של מלך היא המלכות, הנוקבא דז"א, כי אין מלך בלא מלכות. ולא עוד, אלא שכל הגדלות של אלו המוחין הגבוהים, אינה מתגלה זולת ע"י המלכות וברשות שלה. ובעת הזאת נבחנת המלכות, שמאירה לז"א בג' מקומות:

א. שנעשתה לכיסא לו, בעניין המלך יושב על כיסא רם ונישא. כי מידת זו היא, כמ"ש, יָשֶׁת חושך סִתרוֹ. וכיסא מלשון כיסוי והעלם. וע"כ נקראת כ' כפופה.

ב. שנעשתה לו ללבוש. כי אין המוחין הגדולים האלו מתראים, אלא על ישראל בלבד. וע"כ המלכות נעשית ללבוש חשכה. שבעת גילוי מלכותו, הוא מתפשט מלבוש של חשכה, וזורק אותו על האומות עכו"ם, ואור פניו מתפשט ומתגלה על ישראל. ולעת ההיא לומדים, עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר, הנה אלקינו זה. ובחינת ההתפשטות הזו מהלבוש של החשכה, היא ך' פשוטה וארוכה.

ג. שהמלכות נעשית לו עטרה על ראשו, כמ"ש, צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו, ביום חתונתו וביום שמחת ליבו. שהכ' היא כתר.

אות כ'

31. באותה שעה ירדה מלפניו אות כ' מעל כיסא כבודו. הזדעזעה ואמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי כבודך אני. כשירדה אות כ' מעל כיסא כבודו, הזדעזעו מאתיים אלף עולמות והזדעזע הכיסא, וכל העולמות הזדעזעו ליפול.

אמר לה הקב"ה, כ"ף, מה את עושה כאן, לא אברא בך את העולם, שובי למקומך, כי בך כּלָיָה, ובך נשמעה כָּלָה ונֶחֶרָצָה, שובי לכיסאך והיי שם. באותה שעה יצאה מלפניו, וחזרה למקומה.

פירוש. באותה שעה שהייתה המ' נושאת ונותנת עם הקב"ה, לברוא בה את העולם, מבחינת גילוי אור פני מלך בעולם, גרם זה לירידת הכ' מעל כיסא הכבוד, עולם הבריאה, והזדעזעה ואמרה, כי כבודך אני. ואז הזדעזעו מאתיים אלף עולמות, הנמשכים מחו"ב דבריאה, שהיא כח"ב דבריאה. והזדעזע הכיסא, וכל העולמות שמשם ולמטה הזדעזעו ליפול.

ביאור הדברים. כי אלו הטענות של האותיות לפני הקב"ה, לברוא בהן את העולם, הן כמו עליית מ"ן לקבל מהקב"ה מ"ד, לאותה הקומה, השייכת למידתה של האות, ותהיה הנהגת הזו"ן, המשפיעים של העולם, בקומת מ"ד, המושפעת על אותה האות. ותשובתו של הקב"ה לכל אות מכ"ב האותיות דזו"ן, היא הורדת מ"ד ויציאת קומת האור לשעתו, בשיעור המ"ן, שהעלתה כל אות.

וכשקומת האור התחילה לגלות הנהגתה בעולם, אז נשמעה תשובתו של הקב"ה לאותה האות. כי נגלתה אי יכולתה להנהיג את העולם, מחמת האחיזה של הקליפה במידתה, בזה לעומת זה עשה אלקים.

ובזה הסתלקה כל אות והלכה למקומה. שזה השעשועים של הקב"ה עם כל אות של כ"ב האותיות, מתוך נתינת מקום לכל אחת, לגלות שליטתה כרצונו, עד שיתבררו מאליהן, מתוך חפצן עצמן, מי מהן זכאית להנהגת העולם על ידה. ולכן אלפיים שנים מטרם שברא את העולם, היה מסתכל הקב"ה ומשתעשע בהם.

ובעת שהתחילה המ' לגלות האור הגדול שלה בעולם, גרמה לכ' לרדת מעל כיסא הכבוד. כי בכיסא יש ב' בחינות:

א. מכסה על המלך, כמ"ש, יָשֶׁת חושך סִתרוֹ. ומשום זה נקרא כיסא, מלשון כיסוי,

ב. מגלה כבוד המלכות בעולמות, כמ"ש, ועל דמות הכיסא, דמות כמראה אדם. שע"י צירוף ג' האותיות מל"ך, שאז אותה המלכות, שנעשתה כיסא המלך, ומכסה עליו, כמ"ש, ישת חושך סתרו, עולה למעלה, ונעשית ך' פשוטה, לבוש אל המלך עצמו. שהמלך עצמו, ז"א, מתגלה על ידה. גם נעשתה עטרה על ראש המלך.

אבל בעת שהמ' התחילה לגלות אור פני מלך בעולמות בלא לבוש ך', אז ירדה ג"כ הכ' מעל כיסא הכבוד, שהפסיקה פעולתה לכסות על המלך, וגם היא אמרה, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי כבודך אני, שהנהגת גילוי כבוד המלך תשלוט בה בלבד, בלי שום כיסוי, כרצונה של המ'.

לכן אינו אומר, שהכ' נכנסה ואמרה לפניו, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כמו כל האותיות. משום שהיא לא התעוררה מעצמה, אלא עם שליטתה של המ'. כי שליטת המ' לשעתה, הורידה גם את הכ' מעל כיסא הכבוד שבעולם הבריאה.

והזדעזעה ואמרה, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי בעת ירידתה מעל הכיסא, הזדעזעה היא ומאתיים אלף עולמות, הנמשכים מחו"ב שבבריאה, וכן כל העולמות שמשם ולמטה, הזדעזעו ליפול. כי כל הקשר בין עליון לתחתון, מראש המדרגות עד סופן, הוא ע"י מלכות דעליון, שנעשתה כתר לתחתון. והכ' היא התלבשות המלכות דעליון בתחתון.

ג' בחינות בכיסא:

א. שש מעלות לכיסא, שהן ו"ק דתחתון, הנקראים חג"ת נה"י,

ב. ד' רגלי הכיסא, המוחין כחב"ד דתחתון,

ג. המלכות דעליון, היורדת מהעליון לתחתון ומתלבשת בו, שבדרכה של המלכות באים כל האורות מהעליון ומאירים בתחתון.

ולפיכך, בעת ירידת הכ' מכיסא הכבוד, נפסק הקשר של אצילות עם כיסא הכבוד, עולם הבריאה. כי הכ', מלכות דאצילות, המלובשת בכחב"ד דבריאה, ומשפיעה לעולם הבריאה, הנקרא כיסא הכבוד, את כל אורותיה. וכיוון שהכ' ירדה משם, התבטל הקשר עם האצילות.

והזדעזעה הכ', כי נפסק כוחה מלהשפיע לבריאה. והזדעזעו מאתיים אלף עולמות, שהם חו"ב הכוללים את כחב"ד דבריאה. וכן כל העולמות הזדעזעו ליפול, כי אבדה מהם כל חיוּתם והשפעתם מעולם האצילות.

וכן עד"ז יש לפרש ביחס של הקב"ה, שהוא בינה, עם הזו"ן דאצילות. כי המלכות של הבינה, המתלבשת בז"א, היא הכ'. ונמצאה הכ' הזאת, שהיא הכיסא של הקב"ה, השורה על הז"א. כי הקב"ה הוא בינה, העליון דז"א, והז"א נעשה כיסא לבינה.

ונמצא, שבירידת הכ' נפסק הקשר של הבינה עם הז"א. כי הכ' היא מלכות דבינה, המתלבשת בז"א ומשפיעה לו כל אורותיה. ולפיכך הזדעזעה היא עצמה, שנפסקה יכולתה להשפיע לז"א. וכן הזדעזעו מאתיים אלף עולמות, המוחין דז"א, הנקראים חו"ב, וכן נקראים כחב"ד, שהם ד' רגלי הכיסא. כי כל השפע שלהם נפסק.

וכן כל העולמות הזדעזעו ליפול, שהם ו"ק דז"א, חג"ת נה"י, הכוללים כל העולמות שמתחתיו. כי נאבד מהם כל שפע הבינה. וכיוון שהתרוקנו מאורות אצילות, הזדעזעו ליפול לבי"ע דפרודא ולהיחרב.

ולכן אמר לה הקב"ה, כי בך כליה, ובך נשמעה כלה ונחרצה, שובי לכיסאך והיי שם. שמסיבת ירידת הכ' מעל כיסא הכבוד, הזדעזעו ג"ר דז"א וכל העולמות הזדעזעו ליפול ולהיחרב. כלומר, שנשמעה כלה ונחרצה, שפירושו, כיליון חרוץ לבלי תקומה עוד. ולכן את מוכרחה לשוב לבחינת הכיסא.

ובאותה שעה יצאה מלפניו. מדגיש שוב לומר, באותה שעה. להורות, כי עניין חזרתה למקומה, לבחינת כיסא, באה יחד עם התשובה של הקב"ה למ', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך. כלומר, שעניין הזעזועים, שהתגלו בכ', בעת ירידתה מעל כיסא הכבוד, שכל העולמות הזדעזעו ליפול, ועניין התשובה של הקב"ה למ', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך, ב' אלו באו בבת אחת."

העיקר אנחנו רוצים להיכנס לעיבור, להיות נקודה אחת הכלולה מכל החברים שלנו, כאן ובכל העולם, ממש לנקודה אחת. וכשאנחנו קוראים, אנחנו מצפים לאור העליון הזה שהוא יארגן לנו את הסביבה כרחם שאנחנו בתוכה נרגיש את עצמנו שנמצאים בבית ה'.

קריין: אות י'.

"אות י'

32. נכנסה אות י'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי אני התחלת השם הקדוש, ויפה לך לברוא בי את העולם. אמר לה, די לך, שאת חקוקה בי, ואת רשומה בי, וכל חפצי בך, עלִי, לא יפה לך להיות נעקרת משמי.

פירוש. כיוון שהי' היא אות ראשונה של שם הוי"ה, תחילת הגילוי ובחינה עליונה של האור הקדוש, לכן טענה, שייברא העולם במידתה, ויהיה גמה"ת בטוח. ואמר לה הקב"ה, די שאת חקוקה בי, ורשומה בי.

עניין השאלה והתשובה של האותיות, הוא עניין השעשועים של הקב"ה עם האותיות. שהשאלה היא מ"ן, והתשובה היא מ"ד של האור העליון. המילה, די לך, זה תיקון גבול, שאמר לה, די לך ואל תתפשטי יותר. כמו שנאמר בשם קדוש שד"י.

כי אחר שהי' התחילה להתפשט באור הגדול והקדוש הזה, הפסיק אותה הקב"ה, ולא נתן לה להתפשט עד אות ת', אלא רק באות ש', כי אמר לה, די לך, ואל תתפשטי יותר. עלי, לא יפה לך להיות נעקרת משמי, כי אם תתפשטי יותר, לא תוכלי להיות עוד קבועה בשם הוי"ה.

ביאור הדברים. לומדים, לא כשאני נכתב אני נקרא, כי נכתב אני בהוי"ה ונקרא באדנ"י. כי לשם הוי"ה אין שינוי לעולם, כמ"ש, אני הוי"ה לא שָׁניתי. וכיוון שבימי עולם נוהג קלקול ותיקון, הרי יש שם שינוי. לפיכך קודם גמה"ת הוא נקרא באדנ"י, שבשם הזה ייתכן שינוי, ולא בשם הוי"ה, שבו אין שינוי.

אלא לעתיד, אחר גמה"ת, יהיה נקרא כמו שהוא נכתב, כמ"ש, ושֵׁם הָעיר מיום, הוי"ה שָׁמה. ואמר לה, עלי, לא יפה לך להיות נעקרת משמי. כי אם יארע בך איזה קלקול, את נמצאת נעקרת משמי, כי בשמי הוי"ה אינו נוהג קלקול ותיקון. ולפיכך אינך ראויה לברוא בך את העולם.

ואמר לה, די לך שאת חקוקה בי, ואת רשומה בי, וכל חפצי בך. מורה על ג' מדרגות שבי' דשם הוי"ה:

א. חקוק בחכמה דז"א,

ב. רשום בחכמה דאו"א עילאין,

ג. וכל חפצי בך, בחכמה דא"א, בחו"ס."

זה מצב של גמר התיקון ששם ה-ו-י-ה יקבל כל האורות ואז יהיה מפורש. ועד אז אנחנו לא יכולים לעסוק באור החכמה כלפי הרצון לקבל על מנת להשפיע בל"ב האבן, זאת אומרת בכל הכלים, יש תמיד הגבלות. לכן ה-ו-י-ה אנחנו לא יודעים לפרש, זה שהיא דרשה שתעשה את זה, אי אפשר, צריכים לעשות את כל התיקונים בהדרגה עד שמגיעים אפילו למצב שה-ו-י-ה תהיה כשם ה', כשם המפורש. מפורש הכוונה, שיהיו הכלים ברורים, מתוקנים עם כל האורות שבהם, סך הכול. זאת אומרת, עשר הספירות האמיתיות בכל העביות שלהן, עם כל המסכים, התיקונים והמילויים.

שאלה: מה התיאור הזה שאותיות מדברות וה' מדבר, איך ייתכן שכוחות ותכונות מדברים?

אני הייתי פעם ילד, אז היו לי ספרים ושם היה מדובר על זאב גדול מפחיד, שהוא מדבר עם כיפה אדומה ועם סבתא ואני פחדתי מהזאב הזה שהוא מדבר. ראיתי אותו דבר בתיאטרון ומה? גדלתי על פני זה? גדלתי זהו. אנחנו גדלים דווקא על פי דוגמאות כאלה שהן לא אמיתיות. אדם לא יכול לגדול מאמת. תמיד מהשקר הצבוע נכון שמקדם אותו. כי אנחנו כולנו תלויים ברצון לקבל המקולקל עד שמקבלים יותר ויותר צורות אמיתיות וכך גדלים.

לכן אין כאן שום דבר, הוא מדבר על תכונות האותיות איך שכביכול הן מדברות. הוא אומר לך שזה מ"ן ומ"ד, זה כל העניין. שכל אות מעלה איזה חיסרון, שהיא חושבת שיש לה תכונה טובה ובאמת אין משהו שאין בו טוב. ולכן צריכים לברר מה זה טוב ומה זה רע ועד כמה שזה תואם, עד כמה שזה מועיל לתיקון הכללי. ובאמת, אין באף אות משהו שזה ממש טוב בלא רע, זה מה שאנחנו מבררים. אבל בכל אות יש את החלק הנכון שבה. אפילו בתכונות הכי גרועות, הן באות כדי שדווקא על ידן, ברקע שלהן אנחנו נברר את התכונות הנכונות.

תלמיד: יש מצב שאנחנו נהנה מהתיקון שהזוהר עושה עלינו?

ודאי שכן. זו תכלית הבריאה ליהנות. שאתה מרים ידיים ואומר, אני רוצה רק דבר אחד, שאתה תשלוט בי במאה אחוז. לא בחלק ולא כך ולא כך, ללא שום תנאים מצידי, זה מה שאני רוצה.

"אות ט' ח'

33. נכנסה אות ט'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי אתה נקרא טוב וישר. אמר לה, לא אברא בך את העולם, כי טובך סתום בתוכך, וגנוז בתוכך. כמ"ש, מה רב טובךָ, אשר צפנת ליראיךָ. וכיוון שהטוב גנוז בתוכך, הרי אין בו חלק לעולם הזה (עוה"ז), שאני רוצה לברוא, אלא בעוה"ב.

ועוד, משום שטובך גנוז בתוכך, יטבעו שערי ההיכל. כמ"ש, טָבעו בארץ שעריה. ועוד, כי ח' כנגדך. וכשתתחברנה יחד, תהיינה ח"ט, כלומר חטא. וע"כ לא נרשמו אותיות אלו בשבטים הקדושים. מיד יצאה מלפניו.

ביאור הדברים. הט' יסוד דז"א מבחינת פנימיותו. כי צ' תשיעית לאותיות הז"א, שהוא המזדווג עם הנוקבא בצדיק. אבל ט' תשיעית לאותיות בינה דז"א. והיא פנימיות יסוד הז"א. ונקרא טוב, כמ"ש, אִמרו צדיק כי טוב. ובהיותו נשמת היסוד, שאין בו שום אחיזה לקליפות, ע"כ טענה הט', שייברא בה העולם.

ואמר לה, כי טובך סתום בתוכך, וגנוז בתוכך. האור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שהסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלָגָה, וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנז אותו לצדיקים לעתיד לבוא (לעת"ל), כמ"ש, וירְא אלקים את האור כי טוב. ואין טוב אלא צדיק, כמ"ש, אמרו צדיק כי טוב.

פירוש. כיוון שראה הקב"ה, שהרשעים יקלקלו מעשיהם, וייתנו באור הזה אחיזה לקליפות, גנז אותו בצדיק ובצדק העליונים דאו"א. ומהצדיק והצדק דאו"א נמשך האור הזה בהסתר, לפנימיות היסוד דז"א, שהוא ט'.

ובתיקון הזה השיב הקב"ה לט', כי טובך סתום בתוכך, וגנוז בתוכך. וכיוון שהטוב גנוז בתוכך, הרי אין בו חלק לעוה"ז, שאני רוצה לברוא, אלא בעוה"ב. כלומר, כיוון שאני צריך להסתיר אותך מהרשעים, ואינך ראויה, אלא לצדיקים, הראויים לקבל מעוה"ב, הרי שאין לך חלק לתקן את העוה"ז, שהוא זו"ן, משום שיש בך אחיזה לחיצוניים.

ועוד, משום שטובך גנוז בתוכך, יטבעו שערי ההיכל. כי מתוך שאין האור הזה מאיר, אלא רק בפנימיות היסוד בהסתר, כך לא תוכל הנוקבא לקבל מהאור הזה בשעריה, אלא רק דרך הסתר בפנימיותה, שמחמת זה נטבעים שערי הנוקבא לתוך פנימיות היסוד שלה, שע"י זה נשמרים ממגע החיצוניים, ותהיה בטוחה, שלא ישלטו החיצוניים בשעריה. כמו שלומדים, שבזמן החורבן לא שלטו האויבים בשערי ההיכל, אלא שנטבעו בארץ.

ומתוך שאת צריכה לשמירה כל כך, אינך ראויה לברוא בך את העולם. ועוד, שהאות ח' כנגדך, וכשתתחברו יחד, תהיינה ח"ט. כי ח' היא הוד, המלכות הכלולה בז"א. והוא הצינור השמאלי שביסוד דז"א. כי ב' צינורות ביסוד דז"א:

א. הימני, ט', להולדת נשמות,

ב. השמאלי, ח', לדחיית פסולת לחיצוניים.

הח' הוא מבחינת ק', הנכללת ביסוד, שממנה יוצא הנר הדקיק לחיצוניים, שמתוך זה קונים החיצוניים כוח להידמות לאדם דקדושה, כקוף בפני אדם, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים.

אלו ב' הצינורות קרובים זה לזה, ואין ביניהם אלא כקליפת השום. ולכן יש כוח לצינור השמאלי, שיתגבר על הצינור הימני. ואז נעשה ח"ט. וח"ט בגי' טו"ב (17). כלומר, זה לעומת זה. כי בהתגבר הימין, ט', אז בגי' טו"ב, כמ"ש, אִמרו צדיק כי טוב. ואם מתגבר הצינור השמאלי, שהוא ח', על הט', אז בגי' ח"ט.

ונאמר, שהאות ח' כנגדך. כלומר, כי יש כוח לצינור השמאלי, שהוא ח', להתגבר עליך. ואז התחברו כאחד ח"ט, ותוכלנה הקליפות להוציא השפע דקדושה אליהן, שמשם יש שליטה לכל החטאים.

וע"כ לא נרשמו אותיות אלו בשבטים הקדושים. כי זה הטעם, שאין בשמות של השבטים האותיות ח' ט', להורות שהם גבוהים ונבדלים מבחינת ח', שהיא שורש כוח הלעומת, כמו שלומדים, שיעקב מיטתו שלמה, ולא יצאה ממנו שום פסולת לחיצוניים, כמו מאברהם ויצחק.

אות ז'

34. נכנסה אות ז'. אמרה לו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי ישמרו בניך שבת, שכתוב, זָכור את יום השבת לקַדשו. אמר לה, לא אברא בך את העולם, כי יש בך מלחמה, חרב שנונה ורומח, שעושים בהם מלחמה, כלי זין. ואת, כעין האות נ', שלא נברא בה העולם, משום שיש בה נפילה. מיד יצאה מלפניו.

ביאור הדברים. כי ז' היא י' על ו', שמורה על גדלות המוחין דנוקבא, כמ"ש, אשת חיל עטֶרֶת בעלה. כי היא נכללת בעולם הזכר, שהוא ו'. ואז נעשתה עטרה על ראשו, שזה הי' שעל הו', ובעלה מתעטר בה. כמ"ש, זכור את יום השבת לקדשו. שע"י זה שמעלים את יום השבת, הנוקבא, למעלה לעטרה על הז"א, שנכללת אז בזכור, נקראת הנוקבא קודש.

וטענה הז', כיוון שאור זה הוא גדול וקדוש, כעניין המנוחה, ושם הַשְׁבָּתת כל הקליפות, ע"כ אני ראויה, שייברא העולם במידתי.

אמר לה, לא אברא בך. כי ז' היא נצח דז"א, כי ז' ח' ט' הן נה"י דז"א. וכשהנוקבא נכללת בז', בנצח, משיגה כוח לעלות עם ז"א לאו"א עילאין. ושם נעשית עטרה לראשו, ובעלה מתעטר בשבת. אמנם, כיוון שכל התיקון הוא רק ע"י התכללות בזכר ועלייה לאו"א, ולא במקומה עצמה למטה, במקום עמידתה תמיד עם הז"א, ע"כ אין תיקונה שלם ב-6000 שנים. כי בימות החול, כשחוזרת למקומה, נבחנת אז התכללותה בז' לכלי זין, עד שממנה נחשבות כל המלחמות עם הס"א, בעניין, יְמוֹת החול המכינים לשבת.

ומי שמנצח למלחמה, נותנים לו את בת המלך. שביְמות החול צריך כל אחד לנצח בקרב עם הס"א והחיצוניים. ואז זוכה לבת מלך, לשַבת. הרי, שאין עוד הארת השבת, שב-6000 שנים, מספיקה להשבתת הקליפות בשלמות, כי ע"כ חוזרים וסובבים עליה ימות החול, עד לגמה"ת. שאז יהיה יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

ואמר לה, לא אברא בך את העולם, כי יש בך מלחמה, וחרב שנונה, ורומח, שעושים בו מלחמה. כי עדיין אין הארתך שלמה, להיותך למטה במקומך בלתי שלמה, וצריכים לזכות בך רק ע"י מלחמות עם הס"א. ומלחמה, מורה על מלחמות התחתונים עם הס"א."

רואים אנחנו שבלי מלחמות אנחנו לא יכולים להיזכר בקדושה, בכלום, שזה הכול לטובתנו כך זה "עזר כנגדו". "חרב שנונה, מורה על מידת המלכות בעת התכללותה בנצח בימות החול, שאז היא חרב שנונה, לעומת הקליפות, הרוצות להיאחז בה. ורומח, שעושים בו מלחמה, מורה על ז"א עצמו, הנקרא רומח, שהוא בציור של אות ו', כעין רומח לדקור במידתו את הס"א. לכן אמר, ואת כעין האות נו"ן, כי גבורות הזכר מבינה, נ'.

אות ו' ה'

35. נכנסה אות ו'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, שאני אות משמך הוי"ה. אמר לה, וא"ו, את וה', די לכן, שאתן אותיות משמי, הוי"ה, שאתן בשמי, וחקוקות ומפותחות בשמי, לא אברא בכן את העולם.

פירוש. כי אע"פ שכבר ביקשה זאת הי' ונדחית, אעפ"כ חשבה הו', שהי' נדחית מטעם קומתה הגבוהה יותר מדי. וטענה הו', שייברא העולם במידתה, בקומת ו"ה שבשם, במוחין דאמא.

אמר לה, וא"ו, את וה', די לכן, שאתן אותיות משמי. השיב להן אותה התשובה, שהשיב לי'. כי הגביל גם אותה, שאמר לה, די ואל תתפשטו, אלא רק לבחינת ש', כדי שלא תאחזנה בכן הקליפות. וע"כ אינכן ראויות לברוא בכן את העולם, כי גם אתן צריכות שמירה מהקליפות.

אות ד' ג'

36. נכנסו אות ד' ואות ג'. אמרו אף הן כך. אמר גם להן, די לכן להיות זו עם זו, שהרי לא יחדלו אביונים מן הארץ, וצריכים לגמול עימהם חסד. הד' היא ענייה, כי נקראת דל"ת, מלשון דלות. הג', גומלת חסד לדל"ת. וע"כ אל תיפרדנה זו מזו. ודי לכן לָזוּן זו את זו.

ביאור הדברים. אע"פ שהד' מקבלת שפע מהג', והזווית שלה שעל גגה בולטת בחסדים, מ"מ יש כוח לס"א להיאחז בה, להפרידה ולזייף בה אות רי"ש, ושוב נעשתה רָש ומסכן.

ואמר גם להן, די לכן להיות זו עם זו. שאתן צריכות לשמירה יתירה, שתוכלנה להיות זו עם זו. והג' תשפיע לד'. שהרי לא יחדלו אביונים מן הארץ, כי יש כוח בלעומת, להפריד ביניכן ולהשיב המלכות, הנקראת עולם, לבחינת אות ריש ועניות.

וצריכים לגמול עימהן טוב, שאז צריכים להתעוררות של מטה, לתת צדקה לאביונים, כדי להחזיר את הד' לקבל מג'. ולפיכך אמר, ודי לכן לזון זו את זו. כי די לכן, אם תוכלנה להחזיק לעצמכן בזיווג, לזון זו את זו, ולא תשלוטנה בכן הקליפות. וע"כ לא אברא בכן את העולם.

אות ב'

37. נכנסה אות ב'. אמרה לו, ריבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי מברכים אותך למעלה ולמטה. כי ב' היא ברכה. אמר לה הקב"ה, ודאי בך אברא את העולם, ואת תהיי ההתחלה, לברוא בך את העולם.

פירוש. האות ב' היא חכמה, חסד דחכמה, נקודה בהיכלו. כי אור החסדים הוא היכל לאור החכמה. והוא ברכה, כמ"ש, והַריקותי לכם ברכה. ואור זה אינו מתמעט כלום, בהיותו עובר ומשתלשל דרך המדרגות. וכמו שהוא בראש המדרגות המקבל מאין סוף (א"ס), כך הוא בכל גודלו ושִבחו בעולם אצילות, וכך עד סוף עשיה, ואינו מתעבה כלום, מחמת כל אלו המסכים שעובר דרכם.

וזהו שטענה אות ב', טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי בי מברכים אותך למעלה ולמטה. כלומר, כי אור הברכה שלי הוא בשווה למעלה ולמטה, בלי שום הפרש. ושום מסך ועביות לא יוכל לפגום משהו בהארותיי. ולכן מידתי מוכשרת לבריאת העולם. כי לא תהיה שום אחיזה בי לקליפות. כי הקליפות נאחזות רק במקום שיש בו איזה חיסרון. וכיוון שאין בי שום חיסרון, לא תהיה בי שום אחיזה.

אמר לה הקב"ה, ודאי בך אברא את העולם, ואת תהיי ההתחלה לברוא בך את העולם. כי הסכים עימה, שמידתה ראויה לבריאת העולם. כמ"ש, כי אמרתי, עולם חסד ייבָנה. ומילת ייבנה, פירושה בניין והבנה, כי קבע אותה לבירור מספיק, להבדיל בין הדבקים בקדושה לבין הסרים מאחרי ה' להידבק באל אחר, כמ"ש, וּבְחָנוּני נא בזאת, אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די.

אבל, בעוד שהם נוטים לאל אחר, הם מחוסרי ברכה. כי אל אחר הסתרס ולא עושה פרי. וזה שמסיים הנביא בכתוב, ושַׁבתם ורְאיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים ללא עבָדו, הרי שהעולם חסד ייבנה.

ואמר לה, ואת תהיי ההתחלה, לברוא בך את העולם. ומורה בזה, כי לא קבע את אור הברכה לשלמות העולם, אלא להתחלה טובה ומספיקה להביא את העולם לכלל השלמות. כי אור דחסדים הוא ו"ק בחסר ראש, ועדיין אינו מספיק להולדת נשמות לפרייה ולרבייה.

כי אין הולדה לשום פרצוף, מטרם שישיג ג"ר, הנקראים ראש. וע"כ הוא עוד מחוסר השלמה. ועניין הקביעות, שקבע את הב' והברכה, לברוא בה את העולם, לעיקר כל פרצוף, שלא ייחסר משום פרצוף דקדושה. ועניין ההשלמה של ג"ר הנצרך למוחין דהולדה, כבר אינו עיקר בפרצוף, אלא נבחן לתוספות בלבד, התלוי במעשיהם הטובים של התחתונים. אבל ו"ק לא תחסר לעולם.

אות א'

38. עמדה אות א' ולא נכנסה. אמר לה הקב"ה, אלף, למה אין את נכנסת לפניי, כשאר כל האותיות? אמרה לפניו, ריבון העולם, כי ראיתי, שכל האותיות יצאו מלפניך בלי תועלת, מה אעשה שם אני? ועוד, כי כבר נתת לאות ב' את המתנה הגדולה הזו, ואין ראוי למלך העליון, שיעביר את המתנה, שנתן לעבדו, ולתת אותה לאחר.

אמר לה הקב"ה, אלף אלף, אע"פ שבאות ב' נברא העולם, את תהיי ראש לכל האותיות, אין בי ייחוד אלא בך, בך יתחילו כל החשבונות, וכל מעשי בני העולם, וכל הייחוד אינו אלא באות א'.

פירוש. כל השאלות של האותיות, הן העלאת מ"ן של האותיות. וכל התשובות, הן ירידת מ"ד. השלמות הגדולה שבאות א', לא תיתכן בה התעוררות של מטה, אלא רק בכוח התעוררות של מעלה בלבד. כמ"ש, נפלה, לא תוסיף, קום בתולת ישראל. שלא תוסיף קום מעצמה, אלא הקב"ה יקים אותה.

ולפיכך, הן בהתחלת האצילות של המוחין דג"ר, בעודם בשעשועים בהיכל או"א, שבזה עוסק הזוהר במאמר הזה, והן בגמה"ת, לא תתעורר האות א' בהעלאת מ"ן מלמטה למעלה, כדרך יציאת המוחין דג"ר במשך 6000 שנים, אלא הכול יהיה בהתעוררות של מעלה בלבד, שלא תוסיף קום מעצמה, אלא הקב"ה יקים אותה.

ושעמדה אות א' ולא נכנסה, אמר לה הקב"ה, אלף, למה אין את נכנסת? מורה, כי הא' לא התעוררה כלל בהעלאת מ"ן, כמו שאר האותיות. עד שאמר לה הקב"ה, כלומר שהקב"ה יקים אותה. ואמר, א', א', פעמיים, להורות על פעמיים אלו:

א. בעת שהיו האותיות בשעשועים,

ב. בגמה"ת, כי אז ג"כ הקב"ה מעצמו יקים אותה.

אמרה לפניו, כי ראיתי, שכל האותיות יצאו מלפניך בלי תועלת. כי הטעם, שלא הרהיבה הא' להעלות מ"ן מעצמה, הוא משום שראתה, שכל האותיות יצאו בלי תועלת. כי התברר, שיש בכל הקומות בחינת זה לעומת זה. לפיכך חשבה, שגם היא אינה טובה מהן, וגם כנגדה יש לעומת. וזהו שאמרה, מה אעשה שם אני, כי ראיתי, שאיני טובה יותר מהן?

ועוד, כי כבר נתת לאות ב' את המתנה הגדולה הזו. ואין ראוי למלך העליון, שיעביר את המתנה, שנתן לעבדו, ולתת אותה לאחר. טעם ב', שלא הרהבתי להעלות מ"ן, הוא משום, שראיתי שכבר קבעת עיקר בניין כל פרצוף במידתה של האות ב', כמ"ש, עולם חסד ייבנה. ע"כ לא היה לי ספק, שיהיה עוד אפשר איזה שינוי בזה, כי אין מדרך המלך להעביר מתנה, שנתן לעבד זה, ולתת אותה לעבד אחר.

ואמר לה הקב"ה, אלף אלף, אע"פ שבאות ב', נברא העולם, את תהיי ראש לכל האותיות.

פירוש. כי הן אמת, שכבר נברא העולם באות ב'. וגם זו אמת, שלא אעביר המתנה שלה לאחר. אמנם לא נברא במידתה, אלא בחינת ו"ק בלי ראש, וא"כ עדיין האותיות חסרות ראש, כי לא יִכְשְׁרו לפרייה ולרבייה זולתו. לכן את תהיי משמשת להמשכת הראש לכל האותיות, המוחין דג"ר, המוחין דפב"פ והולדה.

אין בי ייחוד אלא בך. בך יתחילו כל החשבונות, וכל מעשי בני העולם. כי אין ייחוד שלי מתגלה בעולם אלא במידתך. ועוד נוסף, כי כל עניין השכר, העונש והתשובה, שעליהם יתגלה גמה"ת, לא יהיו אלא בך. כי בחינת הב' קבעתי רק לעיקר הפרצוף, שלא יהיה תלוי כלום במעשה התחתונים. ואפילו אם ירֵעו מעשיהם, לא יגיע מזה שום שינוי במוחין. אמנם המוחין שבך תלויים לגמרי במעשה התחתונים, שאם ירעו מעשיהם, יסתלקו המוחין דג"ר שבך. ואם יחזרו בתשובה, ימשיכו שוב המוחין דג"ר.

ובך יתחילו כל החשבונות, וכל מעשי בני העולם. חשבונות, מורה אם יקלקלו מעשיהם, כמ"ש, אשר עשה אלקים את האדם ישר והֵמה ביקשו חשבונות רבים. כי אז יסתלקו המוחין דג"ר. ומעשי בני העולם, מורה, על העלאת מ"ן ע"י מעשים טובים (מע"ט), כי אז יחזרו וימשיכו המוחין דג"ר. וכל הייחוד אינו אלא באות א'. זה רומז על הייחוד הגדול דגמה"ת, שיהיה ג"כ באות א'.

39. ועשה הקב"ה אותיות עליונות גדולות, הרומזות על ספירות הבינה, ואותיות תחתונות קטנות, הרומזות על ספירות המלכות. ומשום זה כתוב ב' ב', בראשית ברא, וכן א' א', אלקים את. שהא' והב' הראשונות, הן אותיות מלמעלה, מבינה. והא' והב' השניות, הן אותיות מלמטה, ממלכות. וכולן הן ביחד מהעולם העליון, מבינה, ומהעולם התחתון, ממלכות. כדי שישפיעו זו בזו.

ביאור הדברים. אותיות עליונות גדולות, הן מבינה, ואותיות תחתונות קטנות, הן בזו"ן. והנה, כשהעליון רוצה להשפיע בתחתון, הוא צריך להתלבש בתחתון. וזה עניין, שתי אותיות ב' של בראשית ברא, ושתי אותיות א' של אלקים את. כי הב' הראשונה היא של העליון, בינה, והב' השנייה היא של התחתון, ז"א, אשר הב' הראשונה התלבשה בו. וכן הא' הראשונה היא מבינה, שהתלבשה בא' השנייה של ז"א, כדי להשפיע אליו.

וכולן הן ביחד מהעולם העליון, מבינה, ומהעולם התחתון, ממלכות. כלומר, ששתי אותיות ב' הן עניין אחד, וכן שתי אותיות א' הן עניין אחד. אלא הראשונות הן מהעולם העליון, בינה, והשניות הן מהעולם התחתון, מלכות. והן אחת, כי מתלבשות זו בזו, כדרך העליון הרוצה להשפיע בתחתון. והב' של העולם העליון התלבשה בב' של העולם התחתון. וכן הא' של העולם העליון התלבשה בא' של העולם התחתון."

שאלה: את הפרק הזה של המנונא סבא והאותיות קראנו כמה פעמים וזה תמיד מרשים ומושך להיכנס לתוך זה.

אפשר לעשות מזה קורס למתחילים כדי למשוך אותם, כי יש כאלה שמאוד נדלקים על אותיות. אז אפשר לעשות את זה יחד עם שרטוט, קצת על מה זה ה-ו-י-ה, ד' בחינות, עשר ספירות, פרצוף, ולצייר כל פעם מה שהוא מסביר. דווקא ההסבר יחסית מאוד מובן, וזה יהיה גם בצורה ציורית.

תלמיד: נכון. ברור שהזוהר למעשה כולו סמלים וסגולות שאין לנו הבנה בהם, אז מה מסמל לנו שהבורא דחה עשרים ואחת אותיות ובחר דווקא בב' לברוא את העולם, וכי לא ידע מראש.

זה פשוט, מה זה ב'?

תלמיד: ברכה.

ברכה. שרק על ידי הברכה אתה יכול להצליח, שום דבר חוץ מזה. לא בשכל, לא ברגש, לא משהו בייחוס שלך, אני לא יודע מה שם, [נניח] שסבא שלך היה מקובל גדול ועוד ועוד. רק בברכה.

תלמיד: וכי הבורא לא ידע מראש שהוא יבחר בב' כי היא ברכה?

לא, זה לא הבורא, לא מדברים על הבורא בכלל. מדברים כלפי הנבראים איך שהם יכולים ללמוד את עשרים ושתיים התכונות הללו, שמהן הנשמה מורכבת, מעשרים ושתיים האותיות. וזה לא שייך לבורא, זה שייך לנברא, להסביר לנברא, איזה תכונות יש בו ואיך הוא יכול להשתמש בהן נכון.

תלמיד: ואפשר את התכונות האלה להביע בכתב, נגיד מא' עד ת' אפשר להביע אותן כדי שאדם שאנחנו רוצים ללמד יבין, זאת אומרת יהיה לו מושג, רגש לדבר, לאות?

לא. אבל בכל זאת זה נותן איזו הרגשה, התרשמות, אפילו לאנשים שאין להם שום יחס, אבל בכל זאת "זה קצת זה ככה וזה ככה". הקב"ה משחק עם האותיות ודרכן משחק איתנו, מה ההבדל בין צדיק לרשע, לעובד ה' ללא עובדו, לקרוב למלך, רחוק מהמלך, כל מיני כאלה. זה עובד. כדאי לצרף לזה איזה שרטוטים, וככה לבנות קורס כזה, זה יהיה מבוקש אני חושב.

תלמיד: אפשר עם הפרק הזה לגשת, לנסות להסביר, או להביע מה אומר הזוהר?

כן. שמעתי מהמון אנשים, "אנחנו רוצים ללמוד את האותיות". יכול להיות שבדור הצעיר אין דבר כזה, אבל כשנתתי הרצאות וככה הייתי מושך לחכמת הקבלה, הייתי עדיין נתקל באנשים שלמדו בבית תורה, שהיו מברכים על השבת, שהלכו לבית כנסת עם אבא. לפני ארבעים שנה [ויותר]. זה משהו אחר מהיום. זה היה דור אחר, היום לא יודעים, לא מבינים, לא חושבים על זה. ואז היו הרבה אנשים בכל זאת קשורים לתנ"ך, ולכן היו כאלה שאלות כל הזמן, על האותיות. אבל היום אני לא קשור לקהל הרחב.

תלמיד: אין לי ניסיון גדול בזה הרב, אבל לפעמים יוצא שאני מדבר גם עם בחורים הרבה יותר צעירים ממני ושואלים מה אני לומד, ואני לפעמים אומר שאנחנו קוראים את הזוהר כסגולה, זה כן מושך, כן מעניין אותם, "מה אתה בדיוק קורא בזוהר, מה אומר הזוהר?", אני אישית לא מסביר, לא רוצה להיכנס לזה, אבל יש את הרצון.

כן, יש יחס מיוחד לזה. ההסתרה היא מושכת.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-07_lesson_zohar-la-am-hakdama-otiot-himnona-saba_n2_p1_B4FChlLC.mp4