שיעור הקבלה היומי9 יולי 2019(בוקר)
שיעור בוקר 09.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: "תפילה"
פנייה לכוח עליון, לבורא, היא הדבר העיקרי שיש לנו. כי מה שאופייני לעובד ה', לאדם שרוצה להתקדם בדרך רוחנית יותר מהרגיל, שהוא מבקש, הוא מבקש התקדמות. כולם מתקדמים, "ולא יידח ממנו נידח"1, והכול יבוא לשורשו בדבקות השלם, זה כבר קיים, רק לא התגלה כלפי הנבראים וצריך שיתגלה. אבל בדרך "בעיתו", זה לוקח זמן וייסורים בדרך, מכות. ולאדם יש אפשרות, יש לו הזדמנות, יש לו יכולת לחפש ולמצוא חיסרון להתקדמות. אמנם זה לא נמצא בתוכו מלכתחילה, אחרת כולם היו מבקשים, מתפללים, אלא אנחנו צריכים לחפש, לחפש את החיסרון הנכון. שאם אנחנו נגלה אותו כלפי הבורא, אז נתקדם למעלה, יותר מהר מהקצב הרגיל שנקרא "בעיתו".
ו"אחישנה", זה לא תלוי בזמן אלא במאמץ שלנו. עד כמה שאנחנו בינינו משתדלים להתחבר, עד כמה שבינינו מצליחים לגלות את המצב הבא הרצוי. לא לגלות אותו את זה אי אפשר, אבל לרצות אותו איכשהו, בכל זאת במשהו. ואז בהתאם לזה שאנחנו מעלים את התפילה, מעלים את הבקשה, בהתאם לזה אנחנו מזרזים את הזמנים. אז נקראים "ישראל", אחרת נקראים "אומות העולם". זה כל ההבדל בין ישראל לאומות העולם, ש"ישראל" זה אלו שמשתוקקים לישר-אל, רוצים לגלות את הבורא, להשתוקק אליו, להגיע אליו, להתחבר אליו, להידבק בו למעלה מהזמן, יותר מהר ממה שהטבע, הבורא מכין לנו את זה מצידו. ובזירוז הזמן אנחנו נקראים "עובדי ה'".
רואים את זה עלינו, שאצלנו כשאנחנו כבר משתוקקים לגילוי הבורא ועושים כל מיני פעולות, ישנם זמנים שאנחנו נופלים מהם ומסכימים עם זה ש"מה שיהיה יהיה, אני לא מסוגל, אני לא יכול, אני לא אהיה". זאת אומרת, כך רואים איך שאנחנו נופלים למצב של האדם הרגיל ושוב מתעוררים. מקבלים אתערותא דלעילא ודאי מהבורא, לא מאיתנו, יכול להיות שזה בא על ידי החברה, מהבורא דרך החברה או בדרך ישירה לאדם, וכך אנחנו מתקדמים.
יש בזה הרבה מה ללמוד, אמצעים למיניהם, אבל בסך הכול המצבים שלנו מתחלקים לשניים, לניתוק יחסי וחיבור יחסי. בניתוק אנחנו נמצאים בכל מיני מצבים, אפילו מסכימים לא להתקדם, מה שיש יש, עד כדי כך שממש יורדים למטה מאדם לדרגת בהמה, "כולם כבהמות נדמו". ובמצב שהבורא מעורר אותנו, אז אנחנו מוכנים לתת כוחות, רצים וממש מחפשים איך ועוד ועוד להשפיע יותר, להתחזק. ואלו מצבים שכל פעם מתחלפים.
השאלה היא כך בעצם, איך אנחנו יכולים כמה שיותר מהר מאיתנו, ודאי שזה בא לסירוגין, הבורא עוזר יותר כאילו ועוזר פחות כאילו, ודאי שלא עלינו עכשיו לשפוט כמה שהוא עוזר וכמה לא, אבל יחד עם זה איך אנחנו יכולים להפעיל את התפילה, בקשה מצידנו? שבכל מיני עליות ירידות יש לנו חלק בזה, חלק קטן של ההשתתפות שלנו, אבל הוא הוא דווקא נכנס לתיקון, כי בזה אנחנו מתפתחים. ברוחניות חשוב לא כמה שאנחנו גדולים או קטנים, אלא כמה שאנחנו מוסיפים את הכלים שלנו, אנחנו הוספנו את זה, אנחנו פיתחנו את זה. נשים לזה לב ובואו נתקדם.
קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "תפילה". ציטוט מספר 12 מתוך "כתבי רב"ש" כרך ג', מאמר "מלא כל הארץ כבודו".
"מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, שהוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת. לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים. על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "לית אתר לאתטמרא מינך", היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה', וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך. וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו. וזה ענין מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, "ברח דודי עד שתחפץ", היינו שמטרם שהאדם מוכשר לגילוי אורו יתברך, מבקשים ממנו, "ברח דודי", היינו שלא יגלה את עצמו להנבראים, מטעם הנ"ל, שענין הסתרה הוא רק תיקון הבריאה. לכן האדם צריך להתחזק ולהתפלל על ב' אלה:
א. שיהיה מוכשר לגילוי אור ה'.
ב. שה' יתן לו את הכח להתחזק בבחינת אמונה למעלה מהדעת, שעל ידי זה ממזג כלים מוכשרים לגילוי פנים."
(רב"ש - ג'. מאמר 236 "מלא כל הארץ כבודו")
מתי אנחנו מבקשים כוח מהבורא, שרוצים להיות בהסתרה וכמה שהבורא יתגלה אנחנו נחזיק אותו בהסתרה? מתי אנחנו מבקשים מהבורא שיתגלה? מתי שיש לנו כבר כוח הסתרה ואנחנו נוכל להסתיר את עצמנו ממנו, ולהחזיק אותו כך במרחק מאיתנו. אז יוצא שהחשבון שלנו הוא תמיד להיות בהסתרה, שתהיה איזו מחיצה בינינו לבורא, מסך. ואז מבקשים "תן לי כמה שיותר את המסך, תן לי כמה שיותר כוח להחזיק אותך בהסתרה, ואז תתחיל להתגלות, שאני אוכל לגלות אותך בהסתרה".
קריין: שוב קטע מספר 12.
"מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו"." מה זאת אומרת, המשפט הזה מה הוא אומר? שאנחנו בצורה ישירה אף פעם לא יכולים לגלות את הבורא, [אלא] דווקא בהסתרה. "שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, שהוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת. לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים. על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "לית אתר לאתטמרא מינך", היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה', וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך." מה זאת אומרת? האמת שהבורא קרוב יותר מתי שאנחנו מרגישים הסתרה, ואז הוא מתקדם, מתקרב אלינו, ואז אנחנו מרגישים שלא מבינים, שלא מרגישים, שלא יודעים מה ומי. מפני שמתקרב משהו שלא נכנס לכלים שלנו, שאנחנו לא יכולים להכיר אותו, אבל אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בהסתרה.
זה לא אנשים ברחוב שנמצאים בחוסר ידיעה, בחוסר הרגשה. אצלנו זה דווקא מובא בתור הרגשה שאני נמצא בהסתרה, בחוסר אונים, במשהו שלא נקלט בכלים שלי. יש לי איזה כלים ואני לא קולט בהם. אבל זה דווקא בגלל שהבורא מתקרב, ואז אני מגלה שאני לא אוכל להשיג אותו.
זאת אומרת, מה שאנחנו קוראים הסתרה, ירידה, נפילה, כל מיני כאלה מצבים, זה דווקא מצבים שקרוב הוא, רק אין לנו כלים לגלות. "וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו. וזה ענין מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, "ברח דודי עד שתחפץ", היינו שמטרם שהאדם מוכשר לגילוי אורו יתברך, מבקשים ממנו, "ברח דודי", היינו שלא יגלה את עצמו להנבראים, מטעם הנ"ל, שענין הסתרה הוא רק תיקון הבריאה. לכן האדם צריך להתחזק ולהתפלל על ב' אלה:
א. שיהיה מוכשר לגילוי אור ה'.
ב. שה' יתן לו את הכח להתחזק בבחינת אמונה למעלה מהדעת, שעל ידי זה ממזג כלים מוכשרים לגילוי פנים."
(רב"ש - ג'. מאמר 236 "מלא כל הארץ כבודו")
שאלה: לא ברור איך האדם צריך להסתיר את הבורא.
זה נכון, זה עדיין לא העבודה שלנו, זה עבודת המסכים. אבל זה שלאט לאט אנחנו נסכים עם זה שהבורא נסתר, שמהתקרבות הבורא אלינו מגיעה לנו הרגשת ההסתרה. כתוצאה מזה רק לבקש שיהיה אפשר נכון לקבל את ההסתרה הזאת, שזה הגילוי, גילוי בהסתרה. שהבורא ילמד אותנו, זה לימוד שמקבלים מלמעלה, איך אנחנו יכולים לקבל אותו בזה שהוא כך מופיע.
איך זה קורה? מתוך זה שאני מפתח בי כלי דהשפעה ובכלי דהשפעה שלי שעובד למעלה מהרצון לקבל שלי, אני מתחיל להרגיש אותו כהמשפיע. ואז יהיה לנו מזה קשר בינינו, בין הכלי דהשפעה שלי לבין תכונת ההשפעה שזה הבורא. עוד נמצא מילים, אני לא רוצה להיכנס לתבניות כאלה אלא למצוא משהו יותר קרוב אלינו.
שאלה: גם לא ברור מה זה לגלות את הבורא בהסתרה.
צמצום, מסך, אור חוזר, מלבישים את האור ישר. כל הדברים האלה שאנחנו לומדים, זה לא הרבה, יש שם פרטים רבים מאוד אבל בסך הכול הם מראים לנו שאנחנו יכולים לגלות את הבורא רק בהסתרה, איך אחרת? אם מהרצון לקבל שלך אתה פועל אז רק במידה שאתה מסתיר אותו.
תלמיד: אז הסתרה זה להסתיר את הרצון לקבל?
כן. לעלות למעלה ממנו, לא חשוב איך, יש כאן הרבה מילים.
שאלה: לא ברור למה הסתרה נקרא שהבורא קרוב, הרי אתה מנותק ממנו?
אנחנו לומדים את זה מסדר הפרצופים, מסדר הפעולות בפרצוף. מה מגיע לפרצוף שהולך לגלות את הבורא? קודם כל הוא עושה צמצום, אחר כך הכאה, לא מקבל. כל הפעולות האלה זה נגד הרצון לקבל שלו ואז ממשיך הלאה. הכול למעלה, הכול מהתכנון בראש ומה שנמצא בראש ומה שבראש הוא עוטף את האור ישר בתוך האור חוזר, את זה הוא מקבל בפנים. זאת אומרת זה נגד הרצון לקבל את הקבלה הזאת בתוך הפרצוף.
תלמיד: ההסתרה היא על הרצון לקבל, ברצון לקבל אין תפיסה של הבורא?
כן.
תלמיד: איפה ההתקרבות של הבורא אם אתה בהסתרה שאין בורא במציאות?
אנחנו לא מדברים על זה בפרצופים אלא אנחנו מדברים על זה בעבודה שלנו. בפרצוף, בעל הסולם לא מספר לך מה מרגיש הפרצוף לפני שבא אליו האור העליון, באיזו צורה. אנחנו מתחילים שם כבר לדבר ממצב שיש לנו צמצום ומסך.
תלמיד: אני גם מדבר על העבודה שלנו. לפי ההסבר יוצא שאם אני מנותק, אם אין בורא במציאות אז זה אומר שהבורא מתקרב אלי.
לא, אם אתה מנותק, זה מנותק אז אין לך שום הרגשה, כמו לאנשים ברחוב. אם אתה מרגיש בעבודה שלך שאתה יותר רחוק מהבורא, אז האמת שהבורא התקרב אליך ולכן אתה מרגיש שאתה רחוק, כי אתה מרגיש את הפער בינך לבין התכונה שלו ואז אתה מרגיש דחייה ואז הם אומרים שאתה צריך להתגבר על הדחיה הזאת.
תלמיד: במה אתה מרגיש רחוק?
לפי השתוות התכונות שלך ושלו, הרצון לקבל שלך והרצון להשפיע שלו.
תלמיד: אז על מה בדיוק ההסתרה?
ההסתרה היא לפי מה שאתה מרגיש שהרצון לקבל שלך הפוך, רחוק מהרצון להשפיע שלו.
תלמיד: ככל שאתה יותר מרגיש הפוך מהבורא זה נקרא שיותר קרוב אליך?
כן.
תלמיד: למה?
כי אתה מרגיש אמת, אתה מרגיש את התכונות שלו לעומת התכונות שלך. אם הוא מתקרב אז אתה מרגיש רחוק, הפוך בוא נגיד, רחוק אולי זה מבלבל, הפוך.
שאלה: לפי זה יוצא שאם אני מרגיש עליה ברצון לעבוד, לתרום לחברה וכן הלאה אז אני יותר רחוק מהבורא.
לא, כלפי החברה זה משהו אחר.
תלמיד: אנחנו אומרים שירידה זה התקרבות הבורא אלי ויוצא שבעליה זה התרחקות.
לא. בעליה זה לא התרחקות. בעליה אתה תיקנת את הכלי שלך מהמצב הקודם לעליה, תיקנת את הכלי שלך ונעשית בכלי שלך במשהו קרוב לתכונת הבורא להשפיע ואז אתה מבין אותו יותר, מרגיש אותו יותר. הנקודה כאן זה העניין של ההפכיות שנראית לנו, הירידה שניראה לנו, ההתרחקות שניראה לנו זה דווקא התקרבות.
תלמיד: מה העבודה שלי? אני מרגיש מרוחק מהבורא, אני מרגיש הפוך מהבורא.
וזה אמת. ומאיפה זה בא?
תלמיד: ואני מבין שזה גם בא ממנו.
למה?
תלמיד: כי אני לאט לאט מגלה את הכאב האמיתי שלי.
כי הוא מתקרב.
תלמיד: והוא מתקרב אלי, כן.
קודם הסיבה, הוא התקרב ואז אתה מרגיש.
תלמיד: ומה אז? אני מרגיש את הפער, אני מרגיש את ההופכיות, איך מזה עושים את הצעד?
תגיד לי אתה. אם אני מרגיש שבאמת לא לפי ההרגשה שלי, אלא לפי השכל שלי אני מבין שזה מראה לי שהבורא יותר קרוב, אז מה הלאה אני עושה?
תלמיד: אני משתדל ללכת לכיוון הזה, משתדל להתחיל לעבוד כמוהו?
תחשוב. אתה כבר מתחיל לקבל את המצב שהיה לך קודם נראה שאתה רחוק וזה מצב לא טוב, אתה מתחיל לקבל אותו כמצב הטוב, כהתקרבות. זה נקרא "הופך את החושך לאור". אתה עכשיו כבר עובד לא לפי ההרגשה שלך, אלא לפי המצב האמתי, שיש לך עכשיו קירבת הבורא.
מה אתה עושה הלאה?
תלמיד: מודה אולי.
חוץ ממודה.
תלמיד: מתחבר לחברים, משתדל להתחבר יותר.
לאיזה כיוון אתה עכשיו רוצה לשנות את עצמך?
תלמיד: עכשיו ברור כאילו הכיוון.
לא ברור, את זה אני לא מבין.
תלמיד: אני צריך יותר להתקרב, להשפיע ולהתחבר. זה נותן לי כיוון לעבודה, זאת הכוונה?
כן. למה הוא נתן לך את המצב הזה? למה הוא הביא אותך לידיעה הזאת? שממנו והלאה, אתה תעשה עוד צעד קדימה.
תלמיד: ובצעד הבא אני ארגיש עוד יותר רחוק.
לא, למה? קודם כל בצעד הבא, תרגיש שאתה רוצה להיות בהתקרבות לבורא לפי התכונות האמיתיות ביניכם, כמה שאתה משפיע וכמה שהוא משפיע, ואז טוב שהוא התקרב, שתכונת ההשפעה התקרבה אליך ואתה מרגיש עד כמה אתה רחוק ממנה בגלל שהיא התקרבה, ועכשיו אתה רוצה לשנות את עצמך במקצת לתכונת ההשפעה ואתה תרגיש שהבורא באמת קרוב. זה נקרא "קראוהו בהיותו קרוב", זאת אומרת שדווקא זה הזמן לקרוא לו, לקרב אותו, לבקש.
תלמיד: מה לעשות עם ההרגשה שאתה גנב? בכל פעם שאתה קצת מתקרב למשהו, אתה מרגיש שאתה משקר, גנב, לא בכיוון.
זה בסדר, תנסה להמחיש את מה שאנחנו מדברים עכשיו.
שאלה: כשהבורא מתקרב אני מרגיש איפה אני בכלים דקבלה?
כשהבורא מתקרב, מפני שאתה נמצא בכלים דקבלה והוא בהשפעה, אתה מרגיש שההשפעה מתקרבת אליך. זאת אומרת אתה מרגיש יותר רע, יותר רחוק ממנו. אז נראה לך שאתה נופל, שאתה מתרחק ובאמת זה לא נכון, זה מתוך זה שהוא התקרב.
תלמיד: ההתקרבות שלו וההרגשה הרעה מזה שהוא מאיר לי איפה אני נמצא בקבלה?
כן, הוא רוצה שאתה תתחיל לשנות את התפיסה שלך במציאות.
תלמיד: ועל ידי מה אני משנה?
בתפילה, כאן זו כבר תפילה ויש עוד כמה פעולות שאנחנו נלמד. אבל הנקודה העיקרית היא שהתקרבות הבורא גורמת לנו הרגשת ירידה, נפילה, התרחקות. כך חייב להיות.
שאלה: התקרבות הבורא מעוררת בי הרגשת נפילה, אבל מעל זה אני יכול להתחיל להתקרב לחברים ולהבדיל בין שני דברים. דבר ראשון את עצמי ודבר שני זה החיסרון של החברים והדבקות בהם. ואז אני מבין שאם היה מתגלה איזה תענוג כלשהו ברגע זה, זה היה מנתק אותי מהקשר עם החברים. מה עליי להסתיר מעצמי הלאה ביחסים האלה עם החברים? לא לקבל לשם? או מה להסתיר, מה לא לגלות?
אתה שואל כאן הרבה שאלות. התגובה הכי נכונה על זה שאני מרגיש שההסתרה מתגברת, זאת אומרת שהבורא מתקרב, היא לפתח מעצמי כמה שיותר מהר ויותר חזק כלים דהשפעה, וזה על ידי העבודה שלי בקבוצה. אם אני נכלל בעשירייה, אז התקרבות הבורא בצורה כזאת שאני מרגיש שהיא התרחקות לפי הפער בתכונות שלו ושלי, מתחלקת לכל העשירייה ואז אני אוכל להמשיך לעבוד. אחרת אם אדם לבד, הוא נופל וצריכים זמן רב עד ששוב הוא יתחיל להתאושש. זאת אומרת גם ההתאוששות שלו היא, או על ידי זה שבכל זאת הוא עושה כל מיני פעולות או שהבורא מרחם וזה לא כל כך גורם לתיקון.
קריין: ציטוט משמעתי קע"ב, כתבי בעל הסולם בעמוד 639, "עניין המניעות והעיכובים".
קעב. ענין המניעות והעיכובים
"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך.
(יען, שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות. לכן, אם הוא מרגיש כל פעם, איך שהוא מרוחק, הדבר הזה אינו משפיע לו שום שנוי בתהליך. יען, שידע דבר זה מראש, שהוא הולך בקו של התרחקות. מסיבת שזהו האמת, שהמרחק בינינו לבין הבורא ית', אין די מילים לבאר. לכן, כל פעם שהוא מרגיש את ההתרחקות בשיעור היותר גדול מכפי שחשב, אינו גורם לו שום מְדָנָה [כעס])."
שאלה: מאיזה רגע אפשר להגדיל את ההשתוקקות בלי שהחבר או הבורא יוצא מגבול החושים שלי, זאת אומרת שהוא נפרד ממני? אלא אנחנו נמצאים באותה מציאות, אני חש אותו, וכן מצליח להגדיל כל הזמן את ההשתוקקות שלי. מה התנאי שהוא לא ייצא כל פעם מהמציאות שלי כדי שההשתוקקות שלי תעלה?
זה רק עם החברים. אתה לא מבין, יש לפניך עשירייה, אתה צריך להביא אותה לחיבור השלם ובזה אתה גומר את התיקון שלך. את הכול תמצא שם.
תלמיד: לא הבנתי את התשובה.
מה שתרצה, לא חשוב מה, תמצא אך ורק בעשירייה. אתה שואל איך להתקדם, באיזה חיסרון נכון?
תלמיד: לא, אני שואל איך להתקדם ביחד? איך להגדיל את התשוקה והרוממות של החברים שלי בהרגשה שאנחנו ביחד, ולא מזה שאני יוצא, נפרד מהם ולא רואה ולא שומע אותם?
אתה לא יכול. אתה חייב לגלות את השבירה ומהשבירה לתיקון, מהתיקון לשבירה ושוב, רק על ידי גיחות כאלו. איך אפשר אחרת?
תלמיד: אז מה שומר את העשירייה פיזית ביחד, בחושים?
כשאתה נופל אז האחרים מחזיקים וכך כל אחד ואחד. ככה זה עובד. אנחנו לא נמצאים במערכת אינטגראלית שפועלת לפי זרם ישר, אלא לפי מצב החילופים. עליות, ירידות, כל הזמן יש שינויים. על ידי השינויים האלה אנחנו מגיעים למצב השלם. ואי אפשר אחרת. העליות והירידות האלה הן קצת חלק מהשבירה, עוד קצת חלק מהשבירה. מהשבירה, זאת אומרת מהפער הסופי שיש בין הבורא לנברא.
קריין: קטע מספר 13 מתוך רב"ש ב', "הנרות הללו קודש הם".
"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף. כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."
(רב"ש - ב'. מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)
קריין: שוב.
"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה."
אני לא מבין מה זאת תפילה. אני מבין יש רצון לקבל שבנברא, יש רצון להשפיע בבורא, מה זו תפילה? איזה קשר זה יכול להיות? מאחד מגיע משהו לשני, מהשני מגיע משהו לראשון, אבל מהי בדיוק התפילה? איפה היא משפיעה, איפה החוט הזה, הצינור הזה שמקשר נברא לבורא בחזרה? איך זה עובד?
*
קריין: "העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף. כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."
(רב"ש – ב'. מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)
מאיפה הוא לוקח את הידיעה הזאת על גדלות הבורא, את ההרגשה על גדלות הבורא, "כאילו"? כאילו זה כאילו, אבל בכל זאת הוא עושה את זה כאילו או שבאמת יש לו יכולת להוציא מאיזה מקום כזאת התפעלות, כאילו שנגלה לו הבורא? איך הוא מארגן כזאת התפעלות במצב שאין לו שום יסוד, אין לו שום התחלה לזה?
*
אם אנחנו מרגישים חוסר כוחות וגם חוסר כוחות בעשירייה אין כבר, מה לעשות, יש איזו שחיקה. אנחנו יכולים לפנות לעשיריות אחרות ולקבל מהם תמיכה, כמו "איש את רעהו יעזורו", כך עשירייה מעשירייה גם כן. זה פוטנציאל גדול מאוד, זה מחסן כוחות מאוד מיוחד, גדול שעוד נמצא לפנינו, שאנחנו לא משתמשים בו.
באיזו צורה אנחנו יכולים להתקשר בין העשיריות כדי לקבל כל אחד מחברתה ממש הגברת הכוחות? אם אני לא מוצא בעשירייה כוחות, אם כל העשירייה בעצמה לא מוצאת כוחות, אנחנו מרגישים שאנחנו נחלשים, אז בואו נפנה לעשיריות אחרות. באיזו צורה נפנה, באיזו צורה יכול להיות שנקבל?
*
תלמיד: אנחנו מגלים את האמת, שאין לנו כוחות, שאין לנו יכולת, זה דווקא המצב הנכון להגיע אליו בעשירייה.
כן.
תלמיד: ומה להתפלל, למה קיימת הפנייה הזאת לעשירייה אחרת?
אבל אם אין כוחות, אם נמצאים בחוסר אונים ולא יכולים לזוז ונחלשים, אז למה במקום שנתפזר אנחנו דווקא נקבץ את עצמנו ונפנה לעשירייה אחרת ו"איש את רעהו יעזורו", כך שתי עשיריות יעזרו זו לזו? "ברוב עם הדרת מלך". סך הכול הדרת המלך אנחנו צריכים, גדלות הבורא.
תלמיד: אז כל פעם שאנחנו נגיע לנקודת אמת כזאת שבה אנחנו באמת מרגישים את אזלת היד שלנו, את האפסיות שלנו, ניקח כוחות מהמקום כאילו הנכון.
בשביל מה כוחות?
תלמיד: לבקש ממנו.
יופי. נכון. אז כדי לבקש מהבורא אתה צריך חסרונות. אתם עדיין לא יכולים לגלות חסרונות לבד ולכן אתם פשוט נובלים. אז רצוי לפנות, לפנות למי שלידך. תראה כמה כוחות בכל העולם יש לנו והם כוחות שאנחנו מאבדים אותם. הם לא יודעים לפנות זה אל זה, לא יודעים להיקשר זה אל זה. עכשיו לקראת הכנס אולי איכשהו אנחנו צריכים לעורר את זה. איך אנחנו משפיעים זה אל על זה כך שלכל אחד תהיה יותר תשוקה לגילוי הבורא. כמו שדיברנו קודם, שזה גילוי ההסתרה ושדווקא בצורה כזאת נתקדם.
שאלה: הבורא הוא אחד יחיד ומיוחד, הכל זה הבורא ואנחנו ברי מזל באמת לקבל התעוררות, אנו מגלים את הצמצום, הביאו אותנו לקבוצה, הביאו אותנו לעשירייה והביאו אותנו למצב שנהיה יותר כמו דוד המלך, להיות מעריכים מה שקיבלנו. וכשיש לנו בעיות, שזה בלתי נמנע, אין לנו מה לעשות נגד זה, אנחנו מגדילים את הצמצום שלנו, הרי מביאים יותר חברים. האם עלינו לא לפנות אל זה מצד ימין, מגדלות הבורא, מזה שאנחנו כולנו מחוברים והדברים הרי ממילא יבואו אלינו, אלא אנחנו צריכים לחגוג את גדלות הבורא, וזו הצורה שבה עלינו להתחיל?
אם זה כך אז אנחנו נמצאים במצב מצוין. אבל אני מדבר על מצב הפוך, שאנחנו לא מסוגלים להרגיש את גדלות הבורא, לתאר אותו, לא מסוגלים להעלות את עצמנו לעבודה המיוחדת שקיבלנו. ואנחנו נמצאים בחוסר אונים, בחוסר כוח. ואנחנו גם לא יכולים, כמו שדיברנו הבוקר, כי בדרך כלל חולשה והסתרה מגיעות מזה שהבורא מתקרב ואז זה מזמין בנו את הרגשת ההסתרה. וגם את זה אנחנו לא יכולים לפענח בדיוק. זאת אומרת, המצב הוא, איך שלא תגיד, מצב לא טוב. אין כוח, אין רצון, אין יכולת לפנות. מה עושים? צריכים לחפש מקורות לאנרגיה, מקורות לכוח, להתעוררות. מאיפה ניקח? אז "איש את רעהו יעזורו". אבל אם כל העשירייה שלי נמצאת במצב כזה אז יש עוד עשיריות. לא סתם הבורא יצר כלי כל כך רחב.
תלמיד: כל אדם ואדם הוא חגורת הצלה, העשירייה זאת חגורת הצלה, החבר שלי הוא גם חגורת הצלה, אבל השאלה היא אם הוא מוכן לבקש עזרה או לא. יתרה מזאת, אם אדם לא מסוגל לבקש, האם לחבר יהיה מספיק אכפת כדי לראות שהחבר בירידה ולמשוך אותו מהמים.
זה ודאי. אבל אני מדבר על דבר יותר גרוע, שאם אנחנו כולנו בעשירייה נמצאים במצב שפל אז אם אנחנו מדברים בינינו אנחנו יכולים בכל זאת [לעלות] בגלל הפערים בינינו. לא שאחד יותר למעלה והשני יותר למטה, אלא נניח שכולם נמצאים בדרגת מינוס, ונגיד שהמינוס שווה, מינוס מאתיים, לא יודע מה זה מאתיים, אבל נגיד שכולם מינוס מאתיים, ויחד עם זה שאנחנו כולנו מינוס מאתיים ואין לנו פערים בגובה, יש לנו פערים באופי, באופן הירידה, באופן ההרגשה. שאחד מרגיש בצורה כזאת והשני מרגיש בצורה כזאת לפי האופי הפנימי שלו, האישי. ואז אנחנו בכל זאת כשנמצאים בעשירייה, למרות שכולם נפולים, אנחנו יכולים להתחיל לראות בינינו פערים, והפערים האלו כבר צריכים להתחיל להעלות אותנו.
למה? כי אז כשנדון בינינו, אנחנו נגיד, "בואו נפנה לעשירייה שלידנו". חלק יסכים וחלק לא יסכים, אנחנו נצטרך לדבר על זה בכל זאת. יהיה לנו דיון, תהיה לנו התקשרות, נושא להתקשרות, להתקשר אליהם לעוד עשירייה או לא, לבקש, באיזו צורה כן או לא. בזה שאנחנו מבקשים אנחנו לא צריכים להרגיש את עצמנו נבזים, נפולים. לא, ההיפך, אנחנו נותנים להם הזדמנות לעבוד עלינו, אנחנו מקבלים מהם כוחות. יש כאן ממש עבודה הדדית.
תלמיד: זאת הזדמנות נהדרת למצוא את התפילה הנכונה האמיתית.
כן.
שאלה: איך להגיע למצב שאתה מתאר? מפני שעכשיו אין הרגשה שהעשירייה צריכה עזרה מעשירייה אחרת.
למה? אני לא רואה כאן אף עשירייה שנמצאת בגובה, שהיא לא צריכה שום דבר.
תלמיד: עכשיו אנחנו מרגישים טוב בעשירייה. אין הרגשה שחסר כוח בעשירייה.
זה המצב הכי גרוע.
תלמיד: זה קלאב מד.
כן. אז דווקא במצב כזה כדאי לפנות. כי אתם נמצאים בזה בחוסר הכרה. אם לא נמצאים בחיסרון, נמצאים בחוסר הכרה. ככה זה ברוחניות.
תלמיד: אז איך להגיע למצב שממש חסר משהו.
חסר לפנות אחד לשני ויחד כולנו לפנות אולי לעשירייה אחרת. תנסו. לי נראה שאתם צריכים לנסות את זה, אחרת יש איזו מין הרפיה כזאת, יש איזו ירידת מצב רוח כללית. גם הזמנים הם כאלו, אבל אנחנו בכל זאת צריכים להתנגד לזה. אנחנו מתקרבים לתשעה באב.
שאלה: נאמר שהרגשנו שאנחנו צריכים עזרה וישבנו והתחברנו והגענו לדעה משותפת שפונים לעשירייה. איך מחליטים לאיזו עשירייה לפנות?
אני לא יודע. תנסו, זו העבודה שלנו.
תלמיד: אם בעשירייה שפונים אליה כולם מרגישים מצוין, אמרת שהמצב שלהם הכי גרוע.
על ידי מה אנחנו מתקרבים אם לא על ידי חיסרון? הם לא מרגישים שום חיסרון, הכול בסדר גמור. יפה מאוד. זה כמו אדם שנופל מהקומה העשירית ושואלים אותו בדרך, "מה נשמע?", והוא אומר, "לעת עתה בסדר". הם לא מרגישים, זה חוסר הכרה. לא יכול להיות שיש משהו בסדר עד גמר התיקון ואם כן, זה מצב לא טוב.
שאלה: אז מה ההמלצה בינתיים?
ההמלצה היא להשקיע כוחות. זה ברור שצריך להשקיע כוחות, אחרת איפה? אנחנו לא רואים כל אחד. אנחנו גם לא רואים בתוך העשירייה, כאילו הכול בסדר כמו שהחבר אמר. לכן אני אומר, בין העשיריות. תנסו כך. זה צריך לעזור.
(סוף השיעור)
-
"לבלתי ידח ממנו נידח" (שמואל ב', י"ד, י"ד)↩