שיעור בוקר 09.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 24.10.2006

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/ar1Q1gdO?activeTab=downloads&mediaType=video

פתיחה לחכמת הקבלה

(אות קכ"ג)

שיעור 53

אות קכ"ג

"וכבר ידעת, שאחר שביה"כ חזרו ונפלו כלהו אח"פ מהמדרגות כל אחד למדרגה שמתחתיו. (כנ"ל באות ע"ז, ובאות ק"ו). ונמצאים אח"פ דקומת כתר דנקודים בגו"ע דקומת חכמה, ואח"פ דקומת חכמה בגו"ע דקומת בינה, וכו'"

האח"פ של כל קומה בניקודים נמצא בגלגלתא עיניים של התחתון. זאת משום שברשימות שעלו מנקודות דס"ג לראש דס"ג, היה גם רשימו מצמצום ב'. כיוון שעולם הניקודים יצא על הרשימו מצמצום ב', כל עולם הנקודים מיסודו נמצא בצמצום ב'. כל קומה וכל בחינה של עולם הניקודים התחלקה לגלגלתא עיניים ואח"פ. בכל רצון, בכל בחינה ובכל החלקי הפרצוף, אח"פ דעליון נפול בתוך גלגלתא עיניים דתחתון. בחציו התחתון של כל עליון נמצא החצי העליון של הבחינה התחתונה לו.

לאחר ביטול צמצום ב' בזמן שבירת הכלים, עלו הרשימות מהשבירה לראש דס"ג, והכלים שנשברו נפלו למטה לקליפות (נפילת הכלים לקליפות, אין פירושה נפילה ממעלה למטה אלא נפילה באיכות הכלים). לאחר השבירה חזרו הכלים לאותה המתכונת שלפני השבירה, היינו לעבודה לפי צמצום ב'. הכלים דגוף נשברו, הכלים דראש נפגמו וחזרו לקטנות דעולם הנקודים, וצמצום ב' חזר למקומו.

לכן עתה, ביציאת פרצופי עולם האצילות, הכרח הוא שהפרצופים יצאו תחילה בצמצום ב', עם כל ההגבלות של צמצום ב', ויקשרו זה לזה לפי צמצום ב'. כל פרצוף שיוצא מראש דס"ג לאחר שבירת הכלים בעולם הנקודים, יוצא אפוא במתכונת שלפיה חציו התחתון מחובר מיד עם צאתו, לפרצוף התחתון. פרצופי אצילות מקושרים כמו בשרשרת. כל עליון נמצא בתוך התחתון, וכל תחתון נמצא בתוך התחתון ממנו.

התכללות זו, שמתחילה בראש דס"ג, בזיווג במצח דראש דס"ג, ונמשכת עד העולם הזה, קובעת את הקשר בין כל הפרצופים. קשר שלפיו בכל פרצוף תחתון נמצא האח"פ של העליון.

לנו, כלומר למי שלומד את חכמת הקבלה, חסר רק דבר אחד: להשתדל להשתוות עם העליון. העליון אינו נמצא מעלינו, הוא בגובה שלנו, בתוכנו. העליון הוא הבחנה פנימית יותר. זהו הבדל גדול, שכן "פנימי" פירושו בתוך הכלים שלנו, בהרגשה שלנו. העליון נפול בנו. האח"פ דעליון ירד לרמת התפיסה שלנו. אם נרצה, נוכל להתחבר אליו.

יש רק תנאי אחד להתחברות לעליון: להתנתק מעצמנו, כלומר מהאח"פ שלנו. כדי להתחבר עם האח"פ דעליון שנמצא בתוכנו, אין צורך לקבל את התכונות של העליון, די לנו להתנתק מאח"פ שלנו. במילים אחרות, כדי להתחבר לאח"פ דעליון עלינו לצמצם את רצונותינו ולהשתדל לקבל את הרצונות של העליון. במידה שנצמצם את רצונותינו, נרגיש כי אנו נמצאים בכלים דהשפעה.

העליון נחלק לגלגלתא עיניים ואח"פ. על האח"פ דעליון מתלבשים גלגלתא עיניים דתחתון, ומתחתם נמצא האח"פ דתחתון. כיצד התחתון מגיע להרגשת העליון? הפעולה הראשונה שעל התחתון לעשות כדי להרגיש את העליון היא לצמצם את האח"פ של עצמו. כל העולם הזה, כל הצרות והייסורים שאנו מרגישים בעולם הזה, כולם מקרבים אותנו לצמצם את הכלים דקבלה שלנו. "פרעה" עוזר לנו בכך. כיוון שאנו מרגישים חושך בכלים דקבלה שלנו, קל לנו יחסית לצאת מהם.

השאלה היא כיצד נרכוש בכלים דהשפעה שלנו, שהם כביכול כלים דהשפעה, את מידת ההשפעה? הרי גם הכלים דהשפעה שלנו שייכים לאח"פ, בהם שירתנו את האח"פ שלנו. וכעת, כשאנו מנטרלים אותם, כשאיננו רוצים לשרת את האח"פ ומצמצמים אותו בצמצום א', אנו נשארים תלויים בין שמים וארץ, ללא חיים וללא חיוּת.

הכלים דגלגלתא עיניים שלנו הם ההשתוקקויות שלנו לרוחניות, לעליון, לצורך העניין נקרא להם הנקודה שבלב. אם נבטל אותם לא רק כדי לחיות בהם בתכונת ההשפעה, אלא כלפי העליון, הם יתחילו לגדול. מה זאת אומרת "לבטל את הכלים דגלגלתא עיניים כלפי העליון"? העליון, כמו התחתון, נמצא גם הוא בחושך. וכשהעליון בחושך והתחתון בחושך, לא הרוחניות מאירה לתחתון ולא הגשמיות. במצב הזה על התחתון להבין כי החושך בעליון אינו משום שהעליון עצמו נמצא בחושך, אלא בגלל החושך שבו, בתחתון.

התחתון אינו מרגיש את הדרגה העליונה ממנו מלאה באור, כי הוא אינו נמצא בהתאמה אליה. דומה הדבר לאי יכולתנו לקלוט קרני אולטרא או אינפרא בעולם שלנו. העליון מלא באור, אבל התחתון אינו מרגיש את האור שבו. התחתון קולט את העליון בתדר שלו, בתדר של קבלה. לכן הוא אינו קולט את הגלים שהעליון מאיר בהם. אם התחתון ירכיב "משקפיים" מיוחדות, הוא יגלה שהעליון מלא באור. אלא שבעיניים שלו, הוא אינו יכול לראותו, רק באמצעות מכשיר המיועד לכך.

אם נרכוש את המכשיר שבאמצעותו ניתן לראות את החושך בעליון כאור, אם נשתדל להיות למעלה מהדעת, למעלה מהאח"פ שלנו, בהשפעה, נתחיל לפתח את הגלגלתא עיניים שלנו לעומת האח"פ דעליון. הגלגלתא עיניים אינם יכולים להתפתח בעצמם.

במשך התקדמות התחתון על ציר ההתפתחות הרוחנית, האח"פ דעליון מתגלה לו עוד ועוד, והוא רוצה להסכים עימו עוד ועוד. העליון עושה על עצמו צמצום, אח"פ שלו מצומצמים, הוא מוותר עליהם. התחתון מצידו, מסכים עם הצמצום של העליון ומקבל את החושך באח"פ דעליון כאור. התחתון בוחר בהשפעה. הוא משתווה עם הויתור והצמצום שבאח"פ דעליון, ובכך הוא מגדל את הגלגלתא עיניים שלו, את הכלים דהשפעה (ראה שרטוט מס. 1).

שרטוט מס. 1

העליון הוא כמו בינה שמוותרת על האח"פ שלה לשימוש עצמה ורוצה רק להשפיע בו לאחרים. לכן, כשהתחתון מתבטל כלפי כל האח"פ דעליון – כשהאח"פ דעליון הוא השפעה בעבורו, ללא שום קשר לעצמו – הוא, היינו התחתון, רוכש בזאת את הגלגלתא עיניים שלו. העליון פותח את האח"פ המצומצם שלו בפני התחתון. אם התחתון מקבל את האח"פ דעליון המצומצם כטוב, הרי שהוא רוכש את הכלים דהשפעה שלו. גם הוא, כמו העליון, אינו צריך דבר לעצמו.

במצב הזה, שנקרא קטנות, התחתון רוכש גלגלתא עיניים מלאים. במידה שהעליון פתח את עצמו בהתאם לתחתון, התחתון מגדל את גלגלתא עיניים שלו.

אלה הם שלבי ההתפתחות: השלב הראשון ( ראה מס. 1. בשרטוט מס. 2) הוא צמצום. השלב השני הוא דרגות השגת הקטנות. בשלב השלישי מתגלה האור שבאח"פ דעליון; העליון מתחיל לגלות את עצמו כגדול, הוא מתחיל לתקן את הכלים שלו בלקבל על מנת להשפיע.

תיקון הכלים בלקבל על מנת להשפיע, הוא עניין מורכב מאוד. כדי להבין אותו, עלינו לברר תחילה למען מי העליון מקבל על מנת להשפיע, למען התחתון או למען עצמו. כשהעליון מקבל על מנת להשפיע הוא מגלה לתחתון דוגמה באח"פ שלו, כיצד ניתן לקבל על מנת להשפיע. בהתאם לכך, בשלב ורביעי והאחרון, גם התחתון מתחיל להפעיל את האח"פ שלו בכוונה על מנת להשפיע. התחתון לוקח דוגמאות מהעליון וחוזר עליהן.

שרטוט מס. 2

מכאן מובן מהי התועלת בצמצום ב'. לאחר צמצום ב', שבירת הכלים והתכללות בינה ומלכות, יכולים פרצופי אצילות להיכלל במערכת שבה העליון והתחתון קשורים זה לזה, בקשר שבו אח"פ דעליון נפול בתוך גלגלתא עיניים דתחתון. הכול בזכות צמצום ב'.

שאלה: המצב שבו התחתון הולך למעלה מהדעת, ורואה את האח"פ דעליון מואר, אף על פי שהאח"פ דעליון חשוך לו...

התחתון רואה את האח"פ דעליון מואר, רק בתנאי שהוא נמצא בהשפעה כמו העליון.

שאלה: זה למעלה מהדעת?

למעלה מהדעת פירושו למעלה מהאח"פ שלך, מעל הרצונות לקבל שלך. אם אתה רוצה להיות בהשפעה, לפתע פתאום אתה מגלה שהעליון מאיר. בעבודה למעלה מהדעת אתה מרכיב "משקפיים של השפעה" ורואה שהעליון מלא באור.

שאלה: מהי בדיוק הפעולה מעל הדעת, מהם ה"משקפיים של השפעה"?

לתחתון יש אפשרות לעבוד מעל הדעת, כי יש לו אח"פ אגואיסטי. הוא מתעלה מעליו, ומתנתק מהרצון לקבל. אם הוא מעדיף לעשות זאת למען ההשפעה, הוא קשור לעליון. אם התחתון מצמצם את האח"פ שלו ורוצה להיות מעליו, ובנוסף לצמצום רוצה להיות גם בהשפעה, לצאת מעצמו כלפי הזולת, הרי שמתוך הנטייה הזו הוא מתחיל להרגיש שעליון נמצא באותה הנטייה. כבר יש ביניהם קשר, מידה מסוימת של התאמה. הם מתחילים להבין ולהרגיש זה את זה. כך התחתון מזהה שהוא נמצא בקשר עם האח"פ דעליון, עם העליון.

ככל שמתגלים בתחתון יותר כלים דקבלה, וככל שהוא משתדל להיות מעליהם בצמצום, בנטייה להשפעה, כך הולך ומתגלה לו האח"פ דעליון כחשוך יותר, והוא מתגבר על החושך בעליון, ורוכש מידה גדולה יותר של השפעה.

כשהתחתון רוכש את כל הכלים דהשפעה, את כל המסכים של קומת הקטנות, מידת החושך של העליון נעלמת כולה. אח"פ דעליון מתחברים עימו יחד כחלק ממנו. במצב הזה, אח"פ דעליון וגלגלתא עיניים דתחתון נמצאים יחד ברצון ההדדי להשפיע. אלא שזהו רצון בלבד, עדיין אין כאן פעולת השפעה.

כשהתחתון והעליון נמצאים יחד ברצון הדדי להשפיע, הם בדרגת בינה. בינה רוצה להשפיע, היא חפץ חסד. למי להשפיע, או למה להשפיע, היא אינה יודעת. היא רק רוצה להשפיע על פני כל רצונותיה.

עתה העליון מתחיל ללמד את התחתון שחוץ מרצון להשפיע, יש גם פעולת השפעה. הוא מלמד את התחתון כיצד לעבוד עם הכלים דהשפעה שנוצרו בו. העליון מגלה את הכלים דקבלה שלו ומראה לתחתון כיצד לקבל על מנת להשפיע, והתחתון עושה עם האח"פ שלו את אותן הפעולות כמו העליון. התחתון עובר מגדלות דמין ה-א', לגדלות האמיתית, לגדלות דמין הב'. תחילה הוא נכלל בדוגמה של העליון, ולאחר מכן הוא מבצע אותה בעצמו.

כשהתחתון ניכלל בדוגמה של העליון הוא מבטל את עצמו ונותן לעליון לעשות את הדוגמה יחד איתו. דומה הדבר לאם שאוחזת בידי בנה ומציירת יחד איתו ציור. הילד מבטל את עצמו, ואימו מתרגלת איתו ציור. בשלב הבא הילד כבר יוכל לצייר בכוחות עצמו.

בדיוק כך העליון עובד עם התחתון. התחתון נכלל באח"פ דעליון. העליון לוקח את הרצון של התחתון ומבצע איתו פעולה של קבלה על מנת להשפיע. התחתון מצידו, נכלל בפעולה, יורד למטה, ומבצע אותה בעצמו. יורד למטה, פירושו משתמש באח"פ שלו. ברוחניות אין מעלה ומטה, אלא העבודה עם הרצון של העליון היא "מעלה" ועבודה עם הרצון של עצמו היא "מטה".

כל אחד מהשלבים כולל בתוכו שלבים רבים. בהמשך נלמד על כל אחד מהם בפירוט.

שאלה: מה זה "רצון להשפיע"?

להשפיע זה הבורא. רצון להשפיע זה נברא שניתנה לו היכולת לעשות את אותה הפעולה כמו הבורא. לנברא יש רצון, רצון ליהנות. אם הרצון ליהנות עושה פעולה של השפעה לזולת, פעולה מחוץ לו, זה נקרא רצון להשפיע.

הרצון לקבל רוצה ליהנות, בלי תענוג הוא אינו יכול לעבוד. אם כך, נשאלה השאלה באיזה חומר דלק ממלא את עצמו הרצון לקבל בפעולת ההשפעה. ובכן, בפעולת ההשפעה הרצון לקבל נהנה מהקשר עם העליון. האם הקשר לעליון הוא התענוג שלו? כן – בלעדיו הוא לא יכול לעבוד. האם התענוג מהקשר עם העליון הוא שמחייב אותו לעבוד – לא, הוא משמש לו רק כחומר דלק. בפעולת ההשפעה, הרצון לקבל אינו עובד לשם התענוג. בשמחה הוא היה פוטר את עצמו מ"למלא את המכונית בדלק".

זהו כל ההבדל. אם נחליף את הסיבה בפעולה, נוכל להשפיע כל הזמן. נראה רווח הוגן ונשפיע לכולם ללא בעיה. אם ניקח את רווח כהכרחיות, כי מטבענו איננו יכולים לחיות ללא רווח, הרי שנוכל לקחת את כל העולם כרווח, עד אין סוף. כל ההבדל בין קבלה להשפעה הוא הסיבה שלשמה אנו לוקחים את הרווח, כהכרחי להשפעה או להנאה עצמית.

שאלה: האם הקשר בין גלגלתא עיניים דתחתון ואח"פ דעליון תואם במשהו את התפתחות ארבע בחינות דאור ישר?

בכל המציאות כולה, אין יותר מאשר ארבע בחינות דאור ישר. התפתחות בחינה ד', הצמצום שמתרחש בה, החלטתה להלביש על עצמה מסך כדי להידמות לכתר באור חוזר – הכול מתרחש בד' בחינות דאור ישר. כתוב, "אני הוי"ה לא שניתי" (מלאכי ג', ו'). כל העולמות, כל מה שאנו יכולים לומר, להגדיר, להרגיש, הכול נמצא באותם ארבע בחינות דאור ישר, וליתר דיוק במלכות שלהם. המלכות של ארבע בחינות דאור ישר מגלה כי לפניה נמצאות ג' בחינות שגרמו להיווצרותה, ושכל מה שקורה, קורה בה, באותה המלכות דאין סוף, באותו הרצון.

אלא כיוון שהרצון בבחינה ד' אינו יכול לבצע פעולה אחת שלמה, הוא נחלק להרבה רצונות, שמתוקנים, מי יותר ומי פחות, בצמצומים ומסכים. לכן אנו רואים מציאות מגוונת, שיש בה דומם, צומח, חי ומדבר. למעשה, בחינה ד' היא שמתרשמת מהכול.

כל העולמות נמצאים בבחינה ד'. כל העולמות נמצאים בפעולה הראשונה של מלכות דאין סוף, שנקראת גלגלתא. גם העולם הזה נמצא בגלגלתא. אנו מציירים את העולם הזה כ"נקודה דעולם הזה" למטה מסיום דגלגלתא, אלא שאנו עושים זאת רק כדי להדגיש שאין בו פעולות רוחניות. העולם הזה הוא אותה מלכות דאין סוף. אין בו שום דבר חדש. העולם הזה ומלכות דאין סוף הם אותם הרצונות.

כל המלכות דאין סוף, במהותה הפנימית, נקראת נברא. נברא הוא ההבחנה שמלכות דאין סוף מבחינה כלפי עצמה, היכן שהיא מגלה את עצמה כנברא. הכול מתגלה כלפי התחתונים. כל העולמות, וכל מה שנמצא בהם פרט לאדם, הם כוחות קודמים לכוח שנקרא "אדם", שנכללים באדם. לכן הם תלויים בו ומסייעים לו.