שיעור ערב 04.08.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', "הקדמת ספר הזוהר", עמ' 217, מאמר "אותיות דרב המנונא סָבָא" עמ' 232,

מאמר "חכמה, שהעולם עומד עליה"

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 217 "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "אותיות דרב המנונא סבא", אות צ'.

.26 נכנסה אות צ'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לך לברוא בי את העולם, שבי חתומים צדיקים, ואתה שנקרא צדיק, אתה רשום בי, כמ"ש, כי צדיק ה' צְדקוֹת אָהֵב. וראוי לברוא בי את העולם.

אמר לה, צדי, צדי את וצדיק את, אבל את צריכה להיות נסתרת, אין את צריכה להתגלות כל כך, להתחיל בך בריאת העולם, בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם. וטעם שצריכה להיות נסתרת, הוא מפני שנ' הייתה, ובאה י' של השם, שהוא ברית הקדוש, ורכבה על הנ', והתאחדה עימה, ונעשתה צ'.

כי כשברא הקב"ה את אדה"ר, ז"א, ב' פרצופים ברא אותו, פרצוף זכר ופרצוף נקבה, הדבוקים זה לזה באחוריהם. ומשום זה פניה של י' מוחזרים לאחור מנ', כעין צ, שהי' פניה לצד זה, והנ' פניה לצד אחר, ואינם מוחזרים פב"פ.

עוד, אמר לה הקב"ה, אני עתיד לנסר אותך ולהפריד דבקות אב"א שבך, ולעשות אותך בחיבור פב"פ. אבל במקום אחר תתעלה להיות כן, ולא מיד, בהתחלת בריאת העולם, שצריכה אז להיות אב"א, שמוֹרה שהארתה נסתרת. וע"כ אין לברוא בה את העולם. יצאה אות צ' מלפניו והלכה לה.

ביאור הדברים. אחר שראתה הצ' שהת' נדחתה מפני הדינים הקשים שבה, והש' נדחתה מפני אחיזת הס"א שבה, מצאה עוז לחשוב, שהיא ודאי ראויה לברוא בה את העולם, כי גם לה מעלת החותם כמותן. ונוסף עליהם, שאין בה שום אחיזה אל הס"א.

אמרה, בי חתומים צדיקים, חותם אות ברית קודש, ע"י מילה ופריעה, הדוחה כל החיצוניים. ואתה, שנקרא צדיק, אתה רשום בי, כי גם הקב"ה, הבינה, נתקנה בעניין צדיק וצדק, כמו הז"א, שהם ג"ר דבינה שנתקנו באו"א, שביל של אבא בנתיב של אמא יושב. והכתרים האהובים, המתחבקים תמיד בזיווג שאינו נפסק לעולמים. כמ"ש, צדיק ה' צדקות אהב.

צדיק, רומז על יסוד דאבא. צדקות, רומז על יסוד דאמא, נו"ה, הנקראים צדקות ה'. ומשום שהצדיק צדקות אהב, ע"כ זיווגם אינו נפסק לעולמים. וע"כ אמרה, אני ראויה לברוא בי את העולם, וע"י מידתי יתקיים העולם בדרך בטוח אל גמה"ת.

ואמר לה, צדי, צדי את וצדיק את. כי אות צדי היא יסוד דז"א, וכשהיסוד כלול יחד עם הנוקבא, נקרא צדיק. כי ט"ס דז"א מאות י' עד צ', והק' היא התחלת הנוקבא. וכשהנוקבא דבוקה ביסוד, הרי הק' דבוקה בצ', ונקרא אז היסוד, צדיק.

וזה שיבח אותה הקב"ה, צדי את, במקומך ביסוד ז"א. וצדי את במקומי. כי את רשומה בי, בזיווג שאינו נפסק. וגם צדיק את, כי גם הנוקבא כלולה בך, בק' של אחר הצדי. ועכ"ז אינך ראויה לברוא בך את העולם.

ואת צריכה להיות נסתרת, אין את צריכה להתגלות כל כך, מפני שנ' הייתה. כי היסוד דז"א כולל עימו הנוקבא, הק' בצדיק, כמו שרמז לה הקב"ה, צדיק את. וכשהנוקבא כלולה בו בציור הצ', היא מצטיירת בו כאות נ'. כי הנ' היא גבורה דז"א. כי י' כ' ל' הן ג"ר כח"ב, מ' נ' הן חו"ג.

ועל נ' זו כתוב, אני בינה לי גבורה. כי בגדלות בעת שחג"ת נעשים לחב"ד, נעשית גבורה זו לבינה. ובעת קטנות שאבא הוציא אמא לחוץ, נעשית הבינה לגבורה לנ', וע"כ רמוז בה נפילה, כי נופלת מבחינת ג"ר לו"ק, מכוח אבא שהוציא בינה וזו"ן לחוץ מהראש.

ונאמר, אין את צריכה להתגלות כל כך, בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם. שצריכה להיות נסתרת, מפני שנ' הייתה, ובאה הי' של השם, ברית הקדוש, ורכבה על הנ' והתאחדה עימה. כלומר, הנוקבא, הכלולה בצ', היא ציור אות נ' שבה, גבורה מבחינת בינה הנופלת. והי' שבה, היא יסוד דז"א עצמו, שהוא שם של ברית קודש. והן עומדות בציור אב"א, שאחוריהן דבוקים זו בזו ופניהן מגולים לצד חוץ.

כי פני הי' מסתכלת לחוץ ולא לצד הנ', וכן פני הנ' מסתכלת לצד חוץ ולא לצד הי', שזה רומז, שיש אחיזה באחוריים שלהן. וע"כ צריכים אחוריהן להיות נסתרים, כמ"ש, ואחוריהם בָּיְתָה, כדי שלא ייאחזו בהן החיצוניים.

ונאמר, אין את צריכה להתגלות כל כך, בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם. כי מתוך שיש חיסרון באחוריים שלך, הינך צריכה להיות בהסתר, כדי שלא לתת פתחון פה אל החיצוניים, להיאחז שם בין הדבקים. וע"כ אינך ראויה לברוא בך את העולם, כי גם בך תצויר אחיזה לקליפות. ומכוח צ', שהיסוד והמלכות בה אב"א, יצא גם אדה"ר אב"א, בשני פרצופים. כי כשברא הקב"ה את אדה"ר, ז"א, בשני פרצופים ברא אותו.

ועוד אמר לה הקב"ה, אני עתיד לנסר אותך, כלומר, להפריד דבקות אב"א שבך, ולעשות אותך בחיבור פב"פ. אבל במקום אחר תתעלה להיות כן. שמא תאמר, אפשר לי לברוא בך את העולם פב"פ, כמו שאני עתיד לנסר אותך אח"כ ולעשותך פב"פ. גם זו אינה טענה.

כי גם בעת שאתקן לך פב"פ עם הנוקבא, הנה גם אז לא יהיה זה במקומך למטה, אלא רק ע"י עלייה למקומי, למקום או"א עילאין. וכיוון שפב"פ לא יתוקן במקומך, הרי גם אז תהיה אחיזה לקליפות בדרגתך, וע"כ אינך ראויה לברוא בך את העולם.

ועוד אמר לה הקב"ה. כלומר, עוד יותר מזה, שאני עתיד לנסר אותך, להפריד דבקות אב"א שבך ולעשותך פב"פ. אכן לא תהיה זאת במקומך. אבל במקום אחר תתעלה להיות כן, במקום או"א, כי אז תעלה ותלביש לאו"א. אבל במקומך עצמך לא יתוקן זה עד לגמה"ת. ולא אברא בך העולם, כי גם בך יש אחיזה לחיצוניים."

זה מאמר מאוד לא פשוט, הוא מאוד מורכב. העניין הוא שבסך הכול מה יש לנו בבריאה? בבריאה יש לנו חלל ונקודה, וכשהאור העליון, הכוח העליון משפיע על הנקודה, הנקודה הזאת הופכת להיות לקו. ואם הכוח העליון משפיע על הנקודה הזאת בצורה שמקיף אותה מכל הכיוונים, אז מנקודה היא הופכת להיות לעיגול. לכן בסך הכול יש לנו רק נקודה שממנה מתחילה להיות המציאות, נקודה שחורה על רקע האור הלבן. זה מה שיש, זה מצד אחד.

מצד שני, מהנקודה הזאת שהופכת להיות לקו בנויים כל כוחות הטבע. נקודה זה משהו שונה מהבורא, מהאור הלבן, וההמשך של השוני מהבורא זה הקו. לכן יוצא לנו, שבסך הכול יש לנו נקודה, קו ועיגול שמהם בנויות כל האותיות. כל מה שאנחנו רוצים למסור בהן את פעולות הבורא, אפשר להביא אותן בתוך שלושת הצורות האלה, נקודה, קו, עיגול, ומזה מורכבות כל האותיות.

כל אות ואות היא לא כמו נקודה ולא כמו עיגול וקו, אלא שילוב של שלושת המרכיבים הללו. כאן הוא דיבר נגיד על האות נ', אז יש לנו קו מוגבל מלמעלה ומלמטה. ואם לקו הזה מצטרף עוד קו אחד זה הופך להיות לאות צ'. מאותו קו, כמו שאנחנו לומדים איתכם שיש לנו אות י' למעלה ואות ד' למטה, אז יש לנו א'. ועוד כל מיני כאלו דברים (ראו שרטוט). זאת אומרת, כל אות ואות היא כבר כמו תבנית, כמו מנגנון, כמו מערכת חשמלית, מערכת מכאנית שיש לה כל מיני מרכיבים שהם זזים לכיוון אחר, יש לכל אחד תפקיד משלו, אבל בסך הכול המנגנון הזה עובד יחד, וזה נקרא "אותיות". זאת אומרת, אות זה סימן על איזו מערכת פנימית סגורה בפני עצמה, כמו חותמת. ולכן כמו שדיברנו יש לנו 22 חותמות כאלה, שבהן אנחנו יכולים להרכיב את כל הצורות שיכולות להיות בין האור העליון שמשפיע ובין החיסרון שהאור העליון משפיע עליו, וסך הכול בקשר ביניהם יש לנו 22 צורות, 22 אותיות (ראו שרטוט).

שרטוט

לכן יש לנו א', ב' שהוא כולל 22 תבניות ומהתבניות האלו אנחנו מרכיבים מילים. יוצא לנו שמילה זו לא מילה, אלא היא כמו פקודה במחשב שכוללת בתוכה כל מיני פרטים שהם סגורים יחד, וזה נקרא "מילה". כל מילה ומילה כוללת בתוכה כמה אותיות, מאות אחת ושתי אותיות ושלוש אותיות. יש יותר מזה אבל העיקר זה 1, 2 ו-3. ואז מה שיוצא לנו, כשמסתכלים על הטקסט מהמילים שבשפה העברית, אנחנו לא רואים את הטקסט, אנחנו יכולים לקרוא את הטקסט רגיל, אבל יחד עם זה אנחנו יכולים לראות דרך הטקסט פקודות, יחסים בין אורות וכלים.

אתם יכולים לראות אצלנו באתר סידורים של מקובלים ששם יש הרבה אותיות, לא מילים אלא אותיות למיניהן, שבצורה כזאת אנחנו יכולים לקרוא את הפקודות ולראות מה המקובלים אומרים לנו לעשות. לא בצורה של מילים ושפה, אלא בצורה כזאת מעבירים את הפקודות, אותיות אותיות אותיות, זאת אומרת פקודות פקודות פקודות, שאין שם מילים כמו שאנחנו מבטאים אלא רק פקודות בודדות, כמו במחשב או 0 או 1 נגיד.

לכן אנחנו רק עכשיו מתחילים איתכם את הדברים האלה, הם מאוד מורכבים ולא כל כך פשוטים, זה מובן. אבל לאט לאט נגיע למצב שיהיה לנו יותר ברור איך אנחנו צריכים להסתכל על המסר שמעבירים לנו מקובלים. הם רוצים למסור לנו איך לתכנן את עצמנו, את המוח והלב, את המחשב הפנימי שלנו הרגשי והשכלי, כך שנהיה באותו גל, באותה הפעולה כמו הבורא ונוכל לדבר איתו, כמו שבמחשבים יש שפת מחשבים, כך נוכל לדבר. לאט לאט זה יסתדר.

ברור לנו שכל אות ואות בעברית היא כוללת צורות של קו, נקודה ועיגול, שמציירים לנו יחס בין הכוחות האלו, שהשילוב של הכוחות האלה אומר לנו על מהות האות, מה רוצה האות הזו, מהי מוסרת לנו, מהי מטביעה בנו, את הכוח הזה סך הכול.

שאלה: אתה אומר שכל אות זו פקודה שהבורא נותן לנו. אם נתאר לעצמנו שאנחנו בעשירייה יוצרים חיבור בינינו, איזשהו כלי משותף, מה בצורה אידיאלית אנחנו צריכים לקבל מהפקודה הזאת? אנחנו צריכים להשתוות עימה או לעשות מה שהבורא מורה לנו, מה בדיוק?

אנחנו צריכים לבנות מהעשירייה סדרת אותיות שיהפכו להיות למילים ומילים למשפטים, משפטי פקודה, שכאלה פקודות אנחנו מבצעים בבריאה ועל ידן אנחנו נכנסים לקשר הדדי עם הבורא. אנחנו בעצמנו הופכים להיות לאותו המחשב, לאותה המכונה שהיא מייצבת בתוכה פקודות, שבפקודות האלה היא קולטת, סופגת כאילו את האור העליון, קולטת את הבורא והבורא נמצא עם המחשב הזה, עם המכונה הזאת יחד, וזה נקרא שהבורא ממלא את הנברא או ממלא את הנשמה.

מה שאנחנו לומדים איתכם עכשיו, זה איזה צורות בקשר בינינו אנחנו צריכים לקיים כדי להיכנס לקשר עם הבורא בצורה השלמה. לאט לאט, אנחנו נמצאים עדיין בכיתה א', כמו ילדים שלומדים בבית ספר בכיתה א', אלה דברים כאלה, אלמנטים של השפה, איך לכתוב תוכנה שמתוכה נתחיל להתקשר, לדבר בשפה ברורה לבורא ולנו, בשפה המשותפת.

שאלה: אם ניקח את המילה "רב", נכון שזה בנוי מאותיות שאנחנו מכירים ולמדנו, אבל כשאני שומע או קורא את המילה "רב", אני לא ממש מתייחס לאותיות אלא יש לי הרגשה של הדבר הזה, זה מין משהו מוחשי כאילו שמדבר אליי במילה הזאת. האם כשאנחנו נלמד את מה שאתה מלמד אותנו עכשיו, תהיה לנו גם הרגשה של אותיות האלה?

רק אחרי שאנחנו משיגים את מהות הדברים, אז תהיה לנו הרגשה.

קריין: "אות פ'

.27 נכנסה אות פ'. אמרה לפניו, ריבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי הגאולה, שאתה עתיד לעשות בעולם, רשומה בי, כי זהו פְּדוּת. כלומר, שהגאולה היא פדות מצרֵינו. והיא מתחילה באות פ'. וע"כ בי ראוי לברוא את העולם.

אמר לה, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר, כעין הנחש, שמכה ומביא ראשו לתוך גופו. כך מי שחוטא, כופף ראשו, מעלים עצמו מעין רואה, ומוציא את ידיו לחטוא. וכמו צורתה של הפ', שראשה כפופה לתוכה. וכן אמר לאות ע', שבה נרשם עוון. ואע"פ שאמרה, שיש בי ענווה, אמר לה הקב"ה, לא אברא בך את העולם. יצאה מלפניו.

ביאור הדברים. אמרה הפ', כי הגאולה העתידה להיות בעולם, רשומה בה. וע"כ היא ראויה, שייברא בה העולם. כי הגלות והגאולה הנוהגים בעולם, הן תלויות בנוקבא.

כי בעת שהנוקבא מחוסרת בניין ג"ר, מוחין, הנה אז גלו ישראל מעל אדמתם, ארץ ישראל. כי ארץ ישראל של מטה מכוונת נגד ארץ ישראל של מעלה, הנוקבא דז"א. וכמו שיש פירוד למעלה בין הז"א ישראל, לנוקבא ארצו, כך ישראל שלמטה נפרדים מארצם. וכשבני ישראל מטיבים מעשיהם, גורמים שישראל של מעלה משפיע בנוקבא שלו, בארצו, ובונה אותה עם מוחין, ומתייחד עימה פב"פ. ואז גם בני ישראל שלמטה, זוכים לגאולה, וגם הם שבים לאדמתם." אנחנו רואים, מה הוא אומר כאן? שהכול תלוי במעשים שלנו למטה. אם אנחנו נהייה במעשים טובים אז אנחנו נוכל לחיות כאן במקום שלנו גם פיזית, ואם לא אז כוחות הטבע יגרשו אותנו מכאן.

"ואלו המוחין דג"ר של הנוקבא, שהז"א בונה אותה, הם באים אליה מלובשים בתוך נו"ה דז"א, שמוח החכמה של הנוקבא מלובש בנצח, ומוח הבינה מלובש בהוד. והאותיות ע' פ' הן נו"ה דז"א. וזוהי טענת הפ', הוד דז"א, כי הגאולה שאתה עתיד לעשות בעולם, רשומה בי. כי המוחין דנוקבא, המביאים הגאולה לעולם, מתלבשים בי. ולכן אם תברא העולם במידתי, הרי בלי ספק שיוכשרו לבוא לגמה"ת.

ולמה הפ' חשבה את עצמה ראויה למידת בריאת העולם יותר מע', הרי המוחין דנוקבא מתלבשים בנו"ה, ע' פ', ועיקרם בנצח, ע'? משום שזהו פדות, כי הפדות היא רק במידת ההוד, פ'. ועניין הפדות, שאמא פודה תחילה את הנוקבא מן הדינים. ואז הנוקבא ראויה לגאולה.

וכמ"ש, כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף. ולומדים, שהנשר הוא רחמני על בניו, ואומר, מוטב שייכנס החץ בי, ואל ייכנס בבניי. כי המ"ה אינו ראוי למוחין זולת ע"י התיקון, שאמא משאילה בגדיה לבִתה. כי הנוקבא, בהיותה ממקורה מצומצמת, שלא לקבל האור, מעת צ"א לא הייתה יכולה לקבל שום מוחין. אלא משום שיצאה אמא מחוץ לראש דא"א, ונעשה ו"ק בלי ראש, אז נמשכו אותיות אל"ה שלה לנוקבא, ונבנית גם הנוקבא בשם אלקים.

אמא נקראת נשר, הרחמן על בניו, זו"ן. וע"כ יצאה לחוץ, ונחצֵית קומתה לו"ק בלי ראש, בחינת חץ, כמ"ש, מוטב שייכנס החץ בי. שע"י כך פדתה את הבנים מן הדינים, ונעשו ראויים לקבל מוחין בכלים שלה, אל"ה.

וזה עניין פדות ופדיון, שאמא פודה את הנוקבא מהדינים שלה. שלולא זה לא הייתה ראויה למוחין. והפדות הזו, שורה בעיקר על קו שמאל של הנוקבא, ששם הדינים. וכן על הוד דז"א, אות פ'. ולפיכך חשבה הפ', שהיא ראויה יותר מהע'. כי הפדות מאמא מלובשת רק בה ולא בע', משום שהדינים הם בקו שמאל, ולא בקו ימין.

ואמר, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר. כי כל הגאולות, הנוהגות ב-6000 שנה, אינן אלא בו"ק דמוחין דחיה. כי ג"ר דמוחין אלו, או"א הפנימיים ששימשו בנקודים, נגנזו ולא יתגלו זולת בגמה"ת, אחר שייתקן החטא דעצה"ד, שאדה"ר חטא, והמשיך המוחין עילאין לבי"ע דפרודא שלמטה מפרסא, שאין שם הכלים דאמא, אלא מלכות המצומצמת, הפרסא שתחת האצילות, ששם עומדת עתה ה"ת דצ"א, ומסיימת האורות דאצילות, שלא יתפשטו ממנה ולמטה."

נותנים לנו לראות על המסך איך מסודר הספר של המקובלים. מי שרוצה לעשות מדיטציה, כוונות על פי חכמת הקבלה, אז יש כאלה ספרים. זה סידור של הרש"ש, היה מקובל גדול, ואתם רואים מה כתוב כאן. אין מילים כמו בדרך כלל בספרים, אלא יש אותיות, כל מיני אותיות אותיות אותיות אותיות, סימנים כאלה. יש שם דפים עוד יותר בולטים, שם יש רק אותיות בודדות, שסך הכול אנחנו צריכים לעשות כזאת צורה מהרצונות שלנו.

לא סתם להסתכל על האותיות האלה. אלא להשתדל לעשות מהרצונות שלנו, כמו שדיברנו על נקודה, עיגול וקו וכל השלוב ביניהם שבונה לנו את צורות האותיות. אז אנחנו צריכים מהרצונות שלנו לעשות כאלו סימנים, לרצות כמו שהאות אומרת, זאת אומרת נגיד, כמו שמוזיקאי מסתכל על התווים ומבצע אותם, כך מקובל מסתכל על התווים האלו, על הצורות האלו ומבצע בפנים, מהרצונות שלו, מהכוונות שלו כאלו צורות.

ואז הוא מתחיל להרגיש מה הבורא רוצה להגיד לו בזה. כי הוא פונה באותיות האלו לבורא והבורא מתלבש בו ומדבר עימו בצורה גלויה. זאת אומרת, כאלו ספרים אומרים לבן האדם איך הוא יכול עכשיו להתקשר לבורא, ואם הוא יעשה מעצמו, מהרצונות שלו כאלה צורות, אז הבורא יתלבש בצורות האלה והוא ירגיש שהוא מדבר עם הבורא. הוא פונה לבורא עם הצורות האלה, והבורא מתלבש בו וממלא את הצורות האלה בו. זה בעצם העניין של התפילה, עניין של הסידור של המקובלים.

שאלה: באמת דבר מדהים מה שאתה מספר. אבל כדי להגיע לזה איכשהו, אפשר לתאר את הנקודה הזאת שזה החיבור בינינו של המלכות, שיכולה להתחיל לעשות איזה מגע.

בטח שכן, ודאי שכך זה יהיה. וכשאתה הולך לבית ספר אתה גם לא יודע, נגיד מה זה אותיות ומילים וקוראים ואיך זה יכול להיות. אנשים שלא מבינים את זה, רואים בן אדם מסתכל בדפוס ומה הוא רואה שם? מי שלא מבין א' ב', אז הוא לא מבין על מה מדובר, כך אנחנו בינתיים. אבל לאט, לאט אתה תראה כמה שאתה תתקרב לזה, זה לא רחוק ותוכל בצורה כזאת לדבר עם הבורא. להבין את כל סודות העולם.

שאלה: כלומר אפשר לומר, שהצורה הראשונה ביותר של הכניסה, זה נקודת המלכות של הקשר בינינו עם החברים בעשירייה?

זה לא בדיוק כך. זו נקודה, אבל נקודת הצמצום. אדם מצמצם את עצמו, שהוא לא רוצה לקבל בשום צורה. הנקודה השחורה מזה מתחילה. אם אדם מצמצם את עצמו ומכוון את כל הפעולות שלו להיות בעל מנת להשפיע, אז מזה הוא מתחיל, מהנקודה השחורה לצייר את צורות האותיות על הרקע של האור הלבן.

תלמיד: זה האפשרויות העתידיות האלה של ההתפתחות.

כן, ואז בזה מתלבש הבורא. ככה זה עובד, זה חוקי הטבע. זה לא המצאה של מישהו. זה חוקי הטבע. שני כוחות, כוח השפעה של הבורא וכוח קבלה של הנברא, כך הם מתקשרים ביניהם.

שאלה: בטח כולם שמו לב שהאותיות הן צבעוניות. כל מילה יש לה את הצבע שלה. האם זה קשור איכשהו?

לא רוצה לדבר על זה. על הצבעים מספיק, לא צבעים ולא כלום.

שאלה: כשאנחנו אומרים שהאותיות זה כביכול שפת התרגום, ובכדי לעלות לחדר הבקרה של הגורל שלי אני צריך להיות מתכנת ולהכיר את האותיות.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין מקובל למתכנת, אותו דבר?

רק מחשב אחר ותוכנה אחרת.

שאלה: איפה אפשר לרכוש את הספר הזה? והאם אפשר לדבר על איזה הרגשות שהיו בזמן כתיבת הזוהר, תחושות לא ארציות?

לא, כי זה הכול רק דמיון בינתיים ואין שום דבר ממשי, רציני. לא כדאי לקרוא ולראות את הרש"ש, כי אתם לא תבינו שם שום דבר. אפשר, אתה יכול לקנות את הספר, יש אצלנו בחנויות, אבל אף אחד לא מבין אותם, וסתם תשים שם אצלך בחדר על המדף, זה יהיה יפה, לא יותר מזה.

שאלה: האם הצבע השחור שבאותיות הוא בתפקיד האור?

לא. שחור זה צמצום. צמצומים שאנחנו עושים על הרצון לקבל שלנו, זה הצבע השחור. חוץ מזה, סבלנות. אנחנו נקרא על כל הדברים האלו.

תלמיד: אולי אפשר קצת להסביר איך נעשה צמצום?

זה פשוט מאוד. שאני לא רוצה לקבל שום דבר. כמו אורח אצל בעל הבית שלא רוצה לקבל שום דבר אלא אם כן אני בטוח שאני עושה את זה לטובת בעל הבית. זה הכול. זאת אומרת אני צריך בשביל זה קודם כל לרצות לקבל מה שבעל הבית נותן, וגם שיהיו לי כוחות להתנגד לרצון שלי ולא להשתמש בו, ושזה אני עושה לטובת בעל הבית. זה נקרא צמצום.

שאלה: שמעתי אותך פעם אומר שאפשר לקרוא את ספר הזוהר, כמו ילד קטן שמשתוקק למשהו וחושב שזה יקרה. האם אפשר פשוט לקרוא ספרים כאלה ולהשתוקק.

חוץ מספרי רב"ש ובעל הסולם לא לקרוא כלום. שום דבר לא לקרוא חוץ מספרי רב"ש ובעל הסולם.

שאלה: אמרת שכדי לעשות את הצמצום אנחנו צריכים לרצות לקבל מהבורא את מה שהוא רוצה לתת, אבל אנחנו יודעים מה הוא רוצה לתת, ברגש הרי עדיין אין לנו את זה?

לא, אחרת אנחנו לא יכולים לצמצם את עצמנו. אנחנו צריכים לרצות להתחבר בינינו. זה הכול נמצא בפעולה בקבוצה. אנחנו צריכים לרצות להתחבר בינינו כדי לברוא, למצוא, לעצב מקום לגילוי הבורא, כדי לעשות לו נחת רוח. זה קודם מה שאנחנו צריכים לעשות. בלי לבצע את הפעולה הזאת אנחנו לא מתחילים לעבוד עם הבורא. רק לעשות את זה.

תלמיד: איפה מתקיימת ההרגשה הזאת של מה שהבורא רוצה לתת כדי שאפשר יהיה לבטל את הקבלה העצמית הזאת, אחרי שאני מתחבר לקבוצה?

מתוך הקבוצה.

תלמיד: אז מתישהו מתוך החיבור צריכה להגיע התחושה הזו שהבורא רוצה לתת לנו, ואז אני אוכל לבצע את הצמצום?

כן, בוודאי. אבל קודם כל אתם צריכים לערוך מאבק על החיבור ביניכם, כי בינתיים אתם עדיין לא מחוברים. זאת אומרת צריכים לבצע חיבור עד כדי כך חזק וטוב שאתם תרגישו שאתם ממש עובדים נגד הרצון לקבל, ואז במידה שאתם רוצים להתחבר למעלה מהרצון לקבל, אתם תתחילו בצורה כזאת להתייחס לבורא.

תלמיד: כלומר הצמצום הוא לא שלי פרטי, אלא כשאנחנו כעשירייה מתחילים להרגיש שהבורא רוצה לתת, אז אנחנו יכולים לבצע צמצום.

כן.

שאלה: אחרי הצמצום, האותיות של התורה על המסך מחזירות את האור?

על איזה מסך אתה מדבר? אותיות ונקודות וכל הצורות האלה ודאי שהן כולן מצטיירות על המסך שבכלי המלכות.

שאלה: יש ספרים ארוכים כמו זוהר שקוראים אותם במשך הרבה זמן, ויש ספרים כמו סידור שיום יום חוזרים על אותו דבר. מה הם שני סוגי העבודה האלה?

סידור זה ספר שעוזר לך לעשות כוונות לבורא, וזוהר זה ספר שאתה קורא, לומד וזה עוזר לך לכוון את עצמך גם לבורא אבל בצורה אחרת. את הסידור קוראים מדי פעם, יום יום, אפילו כמה פעמים ביום ואת ספר הזוהר אתה קורא ללא קשר לזמנים ולימות השבוע או השנה.

קריין: נמשיך בעמ' 232 "חכמה, שהעולם עומד עליה", 40.

חכמה, שהעולם עומד עליה

[חכמה דעלמא קיימא עלה]

.40" בראשית, פירושו בחכמה, שהעולם, ז"א, עומד עליה, להיכנס בתוך הסודות הסתומים העליונים, באורות הבינה. וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, ו"ק דבינה, שמהם יוצא הכול. ומהם נעשו שישה מקורות ונחלים, ו"ק דז"א, להביאם לתוך הים הגדול, למלכות. כלומר, ברא שית (6), הרמוז באותיות בראשית. כי שישה קצוות נבראו מכאן. ומי ברא אותם? אותו שלא נזכר, אותו הסתום שאינו ידוע, א"א.

ביאור הדברים. יש ב' חכמות באצילות:

א. חכמה קדומה, חכמה דא"א, הנקראת חו"ס,

ב. החכמה דל"ב (32) נתיבות. שהיא הבינה, העולה לראש דא"א, ונעשית שם חכמה, כדי להשפיע לז"א.

ובראשית, פירושו בחכמה. כי ראשית הוא שם החכמה, אבל לא החכמה הקדומה דא"א, אלא חכמה, שהעולם עומד עליה, חכמה דל"ב נתיבות, שהעולם, זו"ן, עומד עליה, שמקבל ממנה ומתקיים בה. משא"כ החכמה דא"א עצמו, אין ז"א יכול לקבל ממנה כלום, ולא נברא העולם על ידה. וע"כ כתוב, בראשית ברא, הכוונה היא על החכמה דל"ב נתיבות, שהיא בינה, החוזרת להיות חכמה, ע"י עלייתה לראש א"א.

בעת שהזו"ן, העולם, מקבלים מהחכמה דל"ב נתיבות, הם עולים לאו"א עילאין. ואו"א נקראים סודות הסתומים העליונים. ע"כ נאמר, חכמה, שהעולם, ז"א, עומד עליה, להיכנס בתוך סודות הסתומים העליונים. עומד, פירושו, השגת מוחין. שע"י המוחין, שמקבל מהחכמה, זו"ן מתקיימים, ועולים על ידה לסודות סתומים עליונים, שהם או"א, ומלבישים אותם, כלומר שנעשים כמוהם. כי תחתון העולה לעליון, נעשה כמוהו."

על מה מדובר כאן? יש לנו את הבורא, מקור של האור אינסוף ואנחנו נמצאים אחרי כל העולמות למטה. הוא רוצה להסביר לנו, כל חכמת הקבלה מסבירה לנו איך האור העליון מגיע אלינו מהמקור העליון, מעולם אינסוף ואיך זה מסתדר, מתגלגל ומתפרש עד שזה מגיע אלינו בחתיכות קטנות, ואיזו מערכת יש בינינו שזו מערכת העולמות. המעטת האורות, סדר האורות, שהאורות האלה יטפלו בנו, שעל ידן, על ידי המערכות האלה אנחנו נגדל ונוכל לעלות עד גובה של המקור שלנו, של עולם אינסוף, הבורא, זה בעצם מה שהוא אומר. לכן גם המאמר נקרא כך "החכמה, שהעולם עומד עליה", זאת אומרת אור החכמה, אור החיה שמאיר ומעמיד כך את כל המערכת מעולם אין סוף עד אלינו.

"וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, ו"ק דבינה עליונה. כלומר, ברא שית (6). כי בראשית אותיות בר"א שי"ת. ושישה קצוות, ו"ק. בחכמה זו נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, שהכול נאצלים ויוצאים מהם. כמ"ש, כולם בחכמה עשית."

זאת אומרת, בראשית זה ברא שש, זה העיקר. ברא ב ר א ש י ת, ברא שש, מה זאת אומרת? שהבריאה זו בינה והיא בראה ששה קצוות של זעיר אנפין, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. על זה מדובר.

"כי חכמה זו, היא בינה שיצאה מראש דא"א, כי אבא הוציא אמא לחוץ אודות הבנים, ואבא עצמו מיתקן כעין זכר ונוקבא. שחכמה דא"א ואבא דאצילות נתקנו בעצמם כעין זכר ונוקבא, ע"י המלכות שעלתה להם במקום בינה. ונמצא, שבינה עצמה יצאה מראש דא"א ומאבא, ונעשתה לגוף דא"א חסר ראש. כי בעומדה בגוף דא"א, אינה יכולה לקבל מג"ר דא"א, ונעשתה לו"ק חסרת ג"ר.

הרי שהבינה נחקקה ונעשתה שישה קצוות בלי ראש. וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, שמהם יוצא הכול. כי בחכמה דל"ב נתיבות, שהיא בינה, נחקקו בה ו"ק בחסר ג"ר, מפאת יציאתה מראש דא"א. ואח"כ ע"י מ"ן מתחתונים, חוזרת לראש דא"א, ומקבלת ג"ר דחכמה מא"א. והיא משפיעה לזו"ן, שהם משפיעים השפע לכל העולמות.

הרי שמשישה קצוות אלו, שנחקקו בבינה, יוצאים כל העולמות. ונקראים ו"ק גדולים עליונים, משום שהם מבינה, על דרך האותיות דבינה, הנקראות אותיות גדולות.

ומהם נעשו שישה מקורות ונחלים, להביאם לתוך הים הגדול, המלכות. כי החקיקה של שישה קצוות, בעת היות הבינה מחוץ לראש דא"א, נקראות שישה מקורות, להיותן רק מקורות למוחין דז"א. ואח"כ, בעת חזרתה לראש דא"א, הן נעשות למוחין דג"ר, הנקראים נחלים לז"א. ואז הם נעשים לשישה נחלים, כמ"ש, מנחל בדרך ישתה, על כן ירים ראש. ואז ז"א משפיע אותם לים הגדול, לנוקבא שלו.

ומהם, מו"ק, משישה קצוות גדולים עליונים של בינה, נעשו שישה מקורות, ו"ק דז"א דקטנות. ונחלים הם המוחין דז"א. להביאם, פירושו, להשפיע, לתוך הים הגדול, לנוקבא. וזה שו"ק דקטנות דבינה נקרא מקורות למוחין, הוא משום, שלא יצאה הבינה מחוץ לבחינת ו"ק דקטנות, אלא כדי להיעשות למקור להשפיע מוחין לזו"ן. ולולא יצאה הבינה לחוץ, לא היו ראויים לשום מוחין.

ונאמר, שברא שית. ברא, מורה על ו"ק בלי ראש. כי המילה ברא, פירושו, סתימה. ולפיכך, ב' עניינים מרומזים כאן במילה בראשית:

א. על חכמה, כי ראשית מורה חכמה,

ב. ברא שית, להורות כי מחכמה נבראו ונחקקו שישה קצוות בלי ראש, שהם המקורות למוחין לזו"ן. שהם נקראים עולם, והם שבעה ימי בראשית.

ומי ברא אותם? אותו שלא נזכר, אותו הסתום שאינו ידוע, שהוא א"א. כיוון שהמילה, ברא, היא בבראשית עצמו, א"כ מיהו שברא זה? על זה נאמר, שהוא אותו הסתום, שאינו ידוע, חו"ס דא"א. כי הוא הוציא הבינה מהראש שלו ועשה אותה לו"ק, שברא שישה קצוות גדולים עליונים אלו, הנרמזים בבראשית."

בזה סיימנו את המאמר הקצר הזה על החכמה, שהיא יורדת מעולם אין סוף דרך עולם האצילות עד אלינו כאן. ומחר אנחנו נקרא את המאמר הבא שהוא מאוד מעניין "מנעולא ומפתחא", איך פותחים ואיך סוגרים שסתום ביציאת האור מלמעלה למטה, וגם על הדרך שבה אנחנו יכולים להשפיע על הכוח העליון מלמטה למעלה. אז יש מנעולא ומפתחא, מערכת שפותחת ומערכת שסוגרת את הקשר בינינו לבורא. את זה אנחנו נלמד מחר, זה דבר מאוד מעניין והוא גם כתוב בצורה כזאת שהוא מאוד מעורר.

שאלה: לפני שאנחנו יכולים לעשות צמצום מסך ואור חוזר, אנחנו צריכים להתחבר. פעולת החיבור זה תיקון שעושה איתנו הבורא?

אין שום תיקון שלא נעשה על ידי הבורא. אנחנו בעצמנו לא יכולים לעשות שום תיקון, אלא רק להשתדל לעשות, לראות שאנחנו לא מסוגלים ולהעלות מ"ן אליו והוא כבר מסדר את התיקונים.

שאלה: מה יותר חשוב להחזיק את הכוונה כל השיעור, נניח לחשוב על העשירייה, או לעקוב אחר הקריין? כאשר אני עוקב אחרי הטקסט זה מסיח אותי מהכוונה ואם אני אחשוב על הכוונה אני לא עוקב אחרי הטקסט.

יותר חשובה הכוונה לחיבור, זה בינתיים, אבל לאט לאט אתה תתחיל להרגיש את הדברים האלה, אתה תתחיל להבין מה שקורה בזוהר, איך הזוהר מספר לנו את זה. אתה צריך לתאר לעצמך כמו ילדים קטנים שנמצאים בעולם שלנו, איך הם מקבלים מהעולם שלנו כל מיני ידיעות, אמנם הם לא מרגישים את מה שקורה, אבל לאט לאט כך לומדים. כך גם אנחנו, אנחנו קוראים עכשיו כל מיני דברים על העולם העליון, אנחנו לא מרגישים אותו, לא מכירים אותו ודאי, אבל לאט לאט על ידי המאמצים שלנו, שאנחנו כולנו כך נמצאים במאמץ להבין, להרגיש, להתכלל, זה יכנס בנו ואנחנו נוכל לראות את הדברים האלה בקרוב.

(סוף השיעור)