שיעור צהריים 22.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מטרת הבריאה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא מטרת הבריאה. קטע מספר 22, מתוך הרב"ש, מאמר 6, "אהבת חברים ב'".

"מטרת הבריאה הוא לאו דווקא לאנשים יחידי סגולה, אלא שהמטרת הבריאה, שייכת לכל הנבראים, בלי יוצא מהכלל.

ולאו דווקא אנשים בעלי כשרונות, וגיבורי כוח, היינו שיש להם כוח התגברות אמיצי לב, וכדומה, אלא שזה שייכת לכל הנבראים."

(הרב"ש, מאמר 6, "אהבת חברים - ב'", 1984)

יש לנו כאן כמה נקודות. קודם כל שישנה מטרת הבריאה, ומטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו בלבד. לא חשוב אם נראה לנו שזה לא בסדר, כן בסדר, במה שאנחנו צריכים להשתנות, אנחנו צריכים להבין שזה לטובתנו, ואין ברירה. לא שאין ברירה בסוף, אלא גם לא היתה ברירה בהתחלה. הבורא היה חייב, אם אפשר כך להגיד, "חייב", כי הוא כל יכול, אבל בכל זאת, היה חייב לברוא אותנו בצורה הפוכה מהסוף, כדי שנבין את כל הפעולה שלו מהתחלה ועד הסוף, מקצה לקצה, ועל ידי זה שאנחנו כך יכולים לשלב את שני הקצוות האלה יחד, אנחנו נבין אותו, נרגיש אותו, ונכלול, נתכלל בכל המחשבה הזאת שנקראת מחשבת הבריאה.

זה דבר אחד שלומדים מהקטע הזה. דבר שני, שזה לא ליחידי סגולה, אלא לכל אחד ואחד. ממש לכל אחד ואחד, בלי יוצא מן הכלל. נניח אם אני יכול לחשוב על מישהו, שהוא כאילו לא שייך למחשבת הבריאה, זה לא יכול להיות. כל אחד שהוא אדם, שיכולים להגיד עליו שהוא אדם, לקרוא לו אדם, הוא שייך לאותה המערכת, ולאותה המטרה, ובטח יגיע בסופו של דבר לאותו המצב הסופי.

וכמו שרב"ש אומר, מטרת הבריאה היא שייכת לכל הנבראים, בלי יוצא מן הכלל. ולא לאנשים עם כישרון גדול, או לטיפשים במיוחד, אלא לכל אחד ואחד, ולכל הנבראים כולם. לכן עלינו לא לזלזל באף אחד, לא ברשע ולא בצדיק, לא בטיפש ולא בחכם, ולא בעשיר ולא עני, לא חשוב במי ומה, אלא אם יש לו איזו דמות אדם, כבר מגיע לו להגיע למטרה הסופית ולהיות בפסגת האנושות.

קריין: נמשיך לקטע מספר 23 מתוך רב"ש מאמר 267 "באורייתא אתברי בר נש".

"ידוע שתכלית הבריאה היא להיטיב לנבראיו, ומשום זה נטבע בהאדם טבע שירצה לקבל תענוג להנאת עצמו, וזהו נקרא יצר הרע, כמו שכתוב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".

ונקרא יצר הרע, כי בזה שהאדם רוצה לקבל תענוג, הוא מרוחק מהתענוג האמיתי, מטעם שאין לו השתוות הצורה כידוע. אלא על ידי התורה יהיה לו תיקון, שעל ידי התורה תהיה מציאות שיוכל לקבל התענוגים האמיתיים, כמו שאמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין (בבא בתרא ט"ז).

ועניין התבלין הוא כמו שאמרו חז"ל, הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו המאור שבה מחזירן למוטב (חגיגה פ"א, ה"ז). נמצא לפי זה שיש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע.

ובאופן כזה כבר תהיה לו בחינת דביקות ויוכל לקבל את התענוגים האמיתיים ולא יהא נקרא מקבל. נמצא, שעל ידי התורה תהיה יכולת לקיום האדם בהעולם בזה, שהתורה תחזירו למוטב.

וזה פירוש "נעשה אדם", שדרשו אנא ואת נוקים ליה בעלמא. היינו שמצד ה' בא הרצון לקבל ומצד התורה בא הרצון להשפיע. ומב' אלה יהיה קיום לאדם בעולם, היינו שעל ידי ב' אלו יוכל לקבל כל טוב ויישאר בדביקות."

(הרב"ש, מאמר 267, "באורייתא אתברי בר נש")

זו הבעיה. איך בסוף הדרך, כל הצורות המנוגדות, לגמרי לגמרי מנוגדות, הן כולן משתלבות יחד, ודווקא בחיבור ביניהן המיוחד, ההדדי, הן מביאות אותנו למטרה. בואו נשמע שוב.

קריין: נקרא שוב רב"ש 267 "באורייתא אתברי בר נש".

"ידוע שתכלית הבריאה היא להיטיב לנבראיו, ומשום זה נטבע בהאדם טבע שירצה לקבל תענוג להנאת עצמו, וזהו נקרא יצר הרע, כמו שכתוב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".

ונקרא יצר הרע, כי בזה שהאדם רוצה לקבל תענוג, הוא מרוחק מהתענוג האמיתי, מטעם שאין לו השתוות הצורה כידוע. אלא על ידי התורה יהיה לו תיקון, שעל ידי התורה תהיה מציאות שיוכל לקבל התענוגים האמיתיים, כמו שאמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין (בבא בתרא ט"ז).

ועניין התבלין הוא כמו שאמרו חז"ל, הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו המאור שבה מחזירן למוטב (חגיגה פ"א, ה"ז). נמצא לפי זה שיש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע.

ובאופן כזה כבר תהיה לו בחינת דביקות ויוכל לקבל את התענוגים האמיתיים ולא יהא נקרא מקבל. נמצא, שעל ידי התורה תהיה יכולת לקיום האדם בהעולם בזה, שהתורה תחזירו למוטב.

וזה פירוש "נעשה אדם", שדרשו אנא ואת נוקים ליה בעלמא. היינו שמצד ה' בא הרצון לקבל ומצד התורה בא הרצון להשפיע. ומב' אלה יהיה קיום לאדם בעולם, היינו שעל ידי ב' אלו יוכל לקבל כל טוב ויישאר בדביקות."

(הרב"ש, מאמר 267, "באורייתא אתברי בר נש")

מעניין איך שהוא אומר. הוא אומר, מצד הבורא בא יצר הרע. ומצד האדם שעוסק בתורה, בא יצר הטוב. ויצר הטוב הזה נלחם עם יצר הרע, ומנצח אותו. כך אדם מנצח את הבורא, לכן הבורא אומר, "ניצחוני בני".

שאלה: אף פעם לא הבנתי את המשפט הזה, "הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו המאור שבה מחזירן למוטב". את מי תעזבו, מה זאת אומרת אותי תעזבו?

אותי.

תלמיד: את מי תעזבו?

אותי. הבורא אומר אותי תעזבו.

תלמיד: לעזוב את הבורא?

כן.

תלמיד: איך תעזוב, אנחנו צריכים להתחבר אליו?

למה? לא, זה לא נכון. אתה מחפש כל הזמן פרוטקציה, זה לא כמו שיש לך בעבודה.

תלמיד: בסדר, זה לא ברור. אני הרי מושך את האור המחזיר למוטב, להתחבר לבורא. אז פתאום אותי תעזבו, ואת תורתי תשמרו, מה קורה?

כן.

תלמיד: אתה יכול להסביר?

זה בדיוק כך. הבורא ברא את יצר הרע. נכון, או לא? ככה הוא אומר.

תלמיד: נכון.

נכון. אז מה הוא אומר, העיקר אותי תעזבו, כי ממני יוצא יצר הרע, תעזבו אותי. רק מה תעשו, תתעסקו בתורה, אני נתתי לכם תורה. "תורה" זה נקרא שיטה לגילוי האור העליון, תבלין ליצר הרע. אז מצד אחד, בראתי יצר הרע? בראתי. יש לך את זה? יש. אז מה אתה בוכה, אתה בוכה שבראתי, על זה אני לא מתחרט. אבל אני נותן לך כנגד זה את יצר הטוב, תורה. תתעסק בה, ותוכל לאזן את יצר הרע עם יצר הטוב. יהיו לך שני יצרים, תהיה עשיר.

תלמיד: עד פה הבנתי. אז מה זה תענוגים אמיתיים?

תענוגים אמיתיים זה שאתה יכול לכבוש את יצר הרע על ידי יצר הטוב.

תלמיד: מה התענוג פה?

התענוג שאתה מקבל גם אותו וגם אותו. ובין שניהם יחד אתה מרגיש את כל המציאות, "ותהיו כא-לוהים יודעי טוב ורע", גם רע וגם טוב.

תלמיד: יש תענוגים שבעולם הזה, מה ההבדל בין שני התענוגים?

רגע. אני לא מדבר איתך על העולם הזה. הוא לא מדבר על העולם הזה.

תלמיד: אבל איך אני משווה בין תענוג אמיתי לבין תענוג לא אמיתי?

רק בהתעלות מעל האגו שלך אתה תוכל להבין מה זה תענוג אמיתי ותענוג לא אמיתי.

תלמיד: אתה יכול להסביר מה מרגישים בתענוג אמיתי, תן לנו קצת קצה, משהו?

אי אפשר להסביר תענוג. זה שכל, וזה רגש. אתה מבין מה שאתה שואל? אני לא יכול, זה לא ניתן.

תלמיד: גם תענוג בעולם הזה, שטוב לי, שאני מרוויח כסף, נהנה מדברים, זה ברגש. גם זה תענוג אמיתי?

תענוג אמיתי זה תענוג מהשפעה, תענוג מדבקות בכולם. תענוג בזה שאתה ממלא את האחרים, שבזה אתה דומה לבורא, ומרגיש כמוהו מקצה ועד קצה של כל הבריאה. זה התענוג האמיתי. ולא כמו שאתה יושב שם ובוכה על החיים שלך. כמו אותה תולעת שחיה בצנון ובוכה על החיים שלה.

שאלה: מה אתה אומר על המצב, שכולם חזרו לסורם, פתאום הכול בסדר, מצאו חיסון, בעוד שבועיים כבר יהיו זריקות. מה אתה אומר על כל זה, מה קורה?

אני אגיד לך מה יהיה, אל תדאג, הטבע ינצח בסופו של דבר. נותנים לך רק עוד יותר, עוד יותר להתחמם, כאילו שאתה גדול.

תלמיד: גם לא שמענו ממך עד היום אם חוזרים ללמוד בבניין או לא, ומתי?

אני? יש את שר הבריאות, דבר איתו.

תלמיד: בני ברוך עשו סקר, עד היום לא שמענו מה תוצאות הסקר. מה מחליטים, האם ממשיכים ללמוד כך, אולי פעם בשבוע? לא אומרים כלום, אנחנו לא יודעים כלום.

אתה רוצה להעביר לכאן את מקום העבודה שלך?

תלמיד: לא, אבל אני רוצה לראות אותך פעם בשבוע לפחות, מולי, לא בטלוויזיה.

אני עוד לא מרגיש בזה כל כך לחץ, זה עוד לא נחוץ לי. עוד לא נחוץ. מה הבעיה שאתה תהיה ככה במרחק שאני רואה אותך, גם כך אתה מפריע לי.

תלמיד: גם החברים מרגישים לחץ, רוצים להיפגש, יש בזה בעיה.

שיעבדו ביניהם, שיתפללו. שיעשו כל מיני מעשים טובים, ואז יחזירו אותנו לבניין.

תלמיד: פעם בשבוע, אי אפשר?

אפילו יום יום, מה הבעיה, לבורא יש הגבלה?

תלמיד: בעזרת ה'.

בעזרת ה'. כשכך אומרים, זאת אומרת, אתה זורק את זה בחזרה. זה נקרא בעזרת ה'. אז אני אומר לך, אם לא תבקשו, זה לא יתגשם.

תלמיד: אני צריך להתפלל בשביל לחזור ללמוד בבניין, צריכים כל היום להתפלל בשביל זה?

למה לא, אם אתה רוצה שזה יקרה? משיגים משהו לא על ידי התפילה, יש דבר אמיתי שמשיגים לא על ידי תפילה? אין דבר כזה, רק על ידי התפילה.

תלמיד: נתפלל.

כן, תתפלל. אתה אומר לי, אני אומר לך, וכך אף אחד לא [עושה].

שאלה: רב"ש כותב בטקסט, "נעשה אדם". מי זה נעשה?

נעשה זה יצר טוב ויצר רע, כל המלאכים האלו יחד.

שאלה: מה התפקיד של יצר הרע, אם הוא ברא לו תורה תבלין?

תפקיד יצר הרע לתת לנו את כל ההבחנות ההפוכות מהאמת, כדי שעל ידו דווקא אנחנו נכיר את האמת.

תלמיד: מה זאת אומרת, להכיר את ההפך מיצר הרע?

כי אתה רוצה להתעלות מעליו.

תלמיד: אבל זה כל הטבע של האדם, לא?

בסדר, אבל אתה יכול להתעלות מעליו, ואז לראות הפוך.

תלמיד: איפה נמצא התבלין הזה שהוא ברא?

בקבוצה. דרך הקבוצה אתה מקבל אותו, ואז אתה מגיע בצורה הפוכה. זה נקרא "עולם הפוך ראיתי".

שאלה: לפי הקטע הוא אומר, עד כמה שאני הבנתי, שהאדם זה לא רצון לקבל, ולא רצון להשפיע, אלא המטרה שלו היא דבקות. מה בדבקות האדם מוסיף, האם כשאדם מגיע להשפעה זה כבר לא אדם?

יש השפעה ויש דבקות.

תלמיד: מה ההבדל?

ההבדל הוא שעל ידי כוחות להשפיע, אני רוצה להגיע לדבקות. דבקות זה לא להשפיע בלבד. אם זה להשפיע, לא חסר לי האישיות, למי אני משפיע. דבקות זה שאני רוצה להידבק בפנימיותו. אתה מרגיש את ההבדל? כן או לא.

תלמיד: כן.

יופי. אם אני משפיע לך, אני צריך לשאול איזה חבר שלך, "תגיד לי, מה כדאי לי לתת לחבר ההוא?", אז הוא אומר, "אתה יודע מה, לא חסר לו כלום. תביא לו בקבוק בירה, ויהיה מרוצה. זה החיים שלו". ככה אומרים עליך, אז אני קונה לך בקבוק בירה, וזה נקרא להשפיע.

מה שאין כן, אם אנחנו מדברים על חבר מיוחד, נגיד החבר האיטלקי שלכם, אם אני רוצה להגיע אליו, לא להשפיע, אלא להידבק, אז כדי "להידבק" אני צריך לחקור אותו מבפנים. מה הוא רוצה, מה הוא אוהב, מה המחשבות, מה הרצונות, בכול, ולהיכנס בו פנימה, ממש ככה להשתחל בו פנימה, ולהידבק, להידבק, בכל מה שיש בו שם. זה נקרא "דבקות". אז להשפיע ולהדבק זה לא אותו דבר. להשפיע זה האמצעי, דבקות זו המטרה.

שאלה: אם הכול נשלט על ידי הבורא, יצר הטוב, יצר הרע, למה אנחנו צריכים לבקש, למה אנחנו צריכים לדרוש?

כי בזה אתה בוחר מה אתה רוצה, במה אתה רוצה להיות נכלל, באיזו צורה, באיזה סדר, באיזו התכללות, שבזה אתה בונה את עצמך. כאילו שנתנו לך מרכיבים, תרי"ג חלקים שבורים, ואתה מזה אוסף את עצמך. זה נקרא "שאתה עושה עבודת הבורא", ממש. הוא ברא את זה, הכוח העליון הוא שלו, הראשון, אבל אתה אוסף את זה ועושה את הצורה שהוא התכוון. בזה אתה משיג את כל המחשבות וכל הרצונות שלו.

תלמיד: אפשר פשוט להגיד שבאמצעות קבלה על מנת להשפיע אנחנו עושים נחת רוח לבורא וזה התענוג האמיתי?

כן.

שאלה: יש מצבים שאנחנו אומרים שהרצון לקבל זה הכוח המניע אותנו, ויש מצבים שאנחנו אומרים שזה יצר הרע שבנו, איך מבדילים בין המצבים?

הרצון לקבל זה מלאך, תלוי איך אנחנו משתמשים בו. מלאך זה הכוח האלוקי, הכול תלוי איך אני משתמש בו, לטובה, לרעה, לעצמי, לזולת. זה הכול.

תלמיד: יש איזה מדרגות יחס שאנחנו יכולים לשים לב אליהן?

ודאי יש מדרגות, מאה עשרים וחמש מדרגות בשימוש הרצון לקבל. בכל מדרגה שלוש מדרגות, עיבור, יניקה, מוחין. בכל מדרגה יש פנימיות וחיצוניות, ועוד הרבה הבחנות.

שאלה: כשאנחנו מנסים להסביר את העניין הזה של יצר הרע, אנחנו תמיד מגיעים למצב שאנחנו עומדים בו כמו בסימן שאלה, שאנחנו לא יכולים להסביר שזה הרצון באמת לקבל, כי זה עומד בסתירה עם מה שהאדם רוצה לתת. איך אפשר להסביר בהפצה מה זה יצר הרע של האדם?

אני מאמין שהיה לך מקרה כזה בחיים לפחות פעם אחת, שאתה הבאת איזו מתנה לבחורה. היה?

תלמיד: היה.

היה, יופי. אתה נתת לה?

תלמיד: כן.

למה התכוונת, לקבל ממנה?

תלמיד: בדיעבד, כן.

אל תגיד לי בדיעבד, תגיד לי מה שכן היה. אני רואה איך הזקנים שם לידך צוחקים עליך. זה מובן. אז מה, נתת לה או קיבלת ממנה?

תלמיד: קיבלתי.

קיבלת, זהו. אז מה העניין של הנתינה? זה סך הכול שקר. ככה זה בעולם שלנו, הכול שקר, מה שאנחנו נותנים אחד לשני. בכל נתינה ונתינה בעולם שלנו, במחשבה, בדיבור, במעשה, זו רק קבלה בלבד, אין רצון להשפיע במאומה.

תלמיד: ומה אנחנו עושים עם זה, איך משנים את זה?

על ידי המאור המחזיר למוטב, ולא כלפי בחורות.

תלמיד: שם תמיד תשאר נתינה בגלל שאני מקבל.

לא, על זה לא מדברים. דבר כלפי החברים, ושאתה באמת רוצה להשפיע להם. תתעלה.

תלמיד: איך עושים את זה עכשיו עם חבר שאני נותן לו מתנה, ולא כי אני באמת רוצה לקבל ממנו את הגדלות, את הכוח למטרה, את הבורא, איך באמת לתת לו כמו שאתה מנסה ללמד אותנו?

כן.

שאלה: כתוב בהתחלה, "הלואי שתעזבני, ותשמרו את התורה". זאת אומרת, כאילו תעזבו את היצר הרע שאני בראתי, ותשמרו על הקבוצה?

כן, תעזוב את הכול חוץ מלסדר את העשירייה, כי בתוך העשירייה, דרך העשירייה, אתה תקבל את כל אורות התיקון, וכך תהיה מסודר. שום דבר חוץ מזה לא צריכים.

שאלה: בנוגע לתורה והבורא. כשאנחנו עובדים עם העשירייה אנחנו מזמינם את הבורא עלינו, או את התורה עלינו?

אור הבורא נקרא "תורה". אז אתה מזמין מהבורא, את המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה".

שאלה: איך מגיעים לדביקות בעבודה בעשירייה?

"עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" ¹.

תלמיד: איך עושים את זה בעבודה בינינו?

תעשה רצונך כרצון החבר. תסתכל על החבר מה הוא רוצה, ותרצה אותו דבר. תממש את הרצון שלו, על ידי זה תגיע לדביקות בבורא, כי בכל חבר מלובש הבורא.

שאלה: מה היא תפילה נכונה לפי הטקסט?

תפילה נכונה, זו תפילה שהיא מגיעה לבורא. זאת התפילה הנכונה.

תלמיד: אני מקנא בך.

אין מה לקנאות. אתם תהיו הרבה יותר גדולים, מוצלחים, אני אשמח בכם.

קריין: קטע מספר 24. מתוך "זוהר לעם", "הקדמת ספר הזוהר", מאמר לילה, "ליל הכלה" סעיף 138.

"הטבה שלימה, בשיעור הגדול שה' חשב עלינו, איננה, אלא בהשפעה, שהיא תענוג בלי שום גבול וצמצום. מה שאם כן הקבלה לעצמו, היא מוגבלת ומצומצמת מאוד, כי השביעה מכבה תיכף התענוג. כמו שכתוב, כל פעל ה' למענהו. שכל הפעולות הנוהגות בעולם, לא נבראו מתחילתן, אלא להשפיע נחת רוח אליו. ולפיכך נמצאים בני אדם משמשים בעסקי העולם, בהיפך גמור ממה שנבראו מתחילתם. שהרי הקב"ה אומר, כל העולם בשבילי נברא, כמו שכתוב, כל הנקרא בשמי, לכבודי בראתיו.

ואנו אומרים ההיפך ממש מקצה אל הקצה. כי אנו אומרים, כל העולם אך בשבילנו נברא. ואנו רוצים לבלוע כל טוב העולם לבטננו, להנאותינו, ולכבודנו. ולפיכך, אין פלא, מה שאין אנו ראויים עוד לקבל הטבתו השלימה. ועל כן מוטעמת לנו השגחתו בטוב ורע, בהנהגת שכר ועונש. כי זה תלוי בזה, ששכר ועונש מסובב מטוב ורע. כי כיוון שאנו משתמשים בכלי הקבלה בהיפך ממה שנבראו, אנו מרגישים בהכרח בפעולות שבהנהגה, שהם רע בעדנו.".

("זוהר לעם", הקדמת ספר הזוהר, מאמר "ליל הכלה", סעיף 138)

שוב. זה לא פשוט. תשמעו, תשמעו טוב מה שכתוב. זה מסובב.

"הטבה שלימה, בשיעור הגדול שה' חשב עלינו, איננה, אלא בהשפעה, שהיא תענוג בלי שום גבול וצמצום." זאת אומרת, להגיע למצב שאני משפיע ללא שום גבול וצמצום, לגמרי הכול, זה תענוג הכי גדול. "מה שאם כן הקבלה לעצמו, היא מוגבלת ומצומצמת מאוד, כי השביעה מכבה תיכף התענוג. כמו שכתוב, כל פעל ה' למענהו. שכל הפעולות הנוהגות בעולם, לא נבראו מתחילתן, אלא להשפיע נחת רוח אליו. ולפיכך נמצאים בני אדם משמשים בעסקי העולם, בהיפך גמור ממה שנבראו מתחילתם. שהרי הקב"ה אומר, כל העולם בשבילי נברא, כמו שכתוב, כל הנקרא בשמי, לכבודי בראתיו.

ואנו אומרים ההיפך ממש מקצה אל הקצה. כי אנו אומרים, כל העולם אך בשבילנו נברא. ואנו רוצים לבלוע כל טוב העולם לבטננו, להנאותינו, ולכבודנו. ולפיכך, אין פלא, מה שאין אנו ראויים עוד לקבל הטבתו השלימה. ועל כן מוטעמת לנו השגחתו בטוב ורע, בהנהגת שכר ועונש. כי זה תלוי בזה, ששכר ועונש מסובב מטוב ורע. כי כיוון שאנו משתמשים בכלי הקבלה בהיפך ממה שנבראו, אנו מרגישים בהכרח בפעולות שבהנהגה, שהם רע בעדנו.".

("זוהר לעם", הקדמת ספר הזוהר, מאמר "ליל הכלה", סעיף 138)

זאת אומרת, אנחנו טיפשים. אנחנו לא מבינים שאנחנו בעצם על ידי השפעה משתמשים בכלים שלנו הכי גדולים לקבל תענוג. ודווקא על ידי זה שאנחנו מוסיפים כוונה על מנת להשפיע, אנחנו מגבירים את כלי הקבלה שלנו פי תר"ך פעמים. ומגיעים להנאה של הבורא. ממש לדרגה שלו. אלא לנו, לטיפשים, בינתיים נראה שזה הפסד ולא רווח.

שאלה: אנחנו מדברים על זה הרבה. מה זה נקרא "נחת", למי אני עושה נחת רוח ומה זה נחת רוח לבורא?

אתה עושה נחת רוח, כביכול, לבורא.

תלמיד: כאילו לבורא. מי זה הבורא? על מה מדובר פה? אפשר לפתוח את זה קצת יותר?

כאילו לבורא. אבל הבורא הרי לא קיים. אז למי אתה עושה נחת רוח?

תלמיד: למערכת, לאנשים, למי?

כן.

תלמיד: לעשירייה שלי?

למערכת, לעשירייה. אתה צריך להגיע למצב שאין לך שום חוש בלקבל. אתה פתוח לעשירייה ודרך העשירייה לכל המציאות, ואז זה נקרא "בורא".

תלמיד: ואז מה? יש עוד מישהו שעושה נחת רוח חוץ מאלה שלומדים קבלה בעולם? אם אני עושה מעשים טובים? באמת אני עושה מעשים טובים כל היום. אני רץ, עוזר, הולך לבתי חולים.

כן. ומה?

תלמיד: זה נקרא "לעשות נחת רוח"? אם אני נותן לעני, לקבצן ברחוב גם כמה שקלים שהוא צריך, זה נקרא "מעשים טובים"? זה נקרא "נחת רוח" או לא?

שאתה נותן למישהו?

תלמיד: כן. אני עוזר למישהו, מישהו בצרות, חברים בצרות, אני עוזר להם. מביא להם לפעמים לאכול. האם זה גורם נחת רוח לבורא או שתגיד לי עכשיו "לא"?

לא. זה מקום לחכמה. כתוב כך.

שאלה: כתוב שהבורא יצר את הכול, "בשבילי בראתי את הכול". האדם אומר "העולם נברא בשבילי". זו הנקודה המשותפת.

כל אחד חושב שהעולם נברא בשבילו. הבורא אומר "בשבילי נברא העולם" והאדם אומר, "בשבילי נברא העולם".

תלמיד: אז הנקודה המשותפת זה שכל אחד רואה שזה נברא בשבילו.

כן.

תלמיד: האם הבורא צריך את התענוג שאנחנו צריכים? הוא זקוק לתענוג הזה?

לא. הוא לא זקוק לכלום.

תלמיד: אז למה הוא ברא את העולם בשבילו. "בשבילי בראתי את העולם". "הכול נברא בשבילי". זה מה שכתוב.

כן.

שאלה: האם הוא צריך את התענוג?

לא. הוא רוצה שאתה תגיע למקומו ואז אתה תראה שכל מה שהוא ברא הוא ברא בשבילך. ככה זה.

תלמיד: הקורונה וכל הווירוס הזה כאילו מתחיל להיעלם, לפחות מישראל, אבל הקושי שהוא יצר בכל המערכות של החיים נשאר. זה מצד אחד. מצד שני, האנשים כאילו חזרו להיות כמו שהם היו לפני כן. כל ההרגשה הזאת של החיבור נעלמה. איך מגשרים את הפער הזה?

לא. קודם כל אף אחד לא היה מקושר לאף אחד, אז אל תגיד שזה היה משהו יפה ועכשיו זה נעלם, אלא זה לא היה ולא נברא. דבר אחד. דבר שני, זה שהקורונה נעלמה, זה גם לא נכון. וזה שאנשים חוזרים לסורם, זה גם לא נכון. חכה. אנחנו נמצאים עדיין בתהליך הבא ומתחלף, תראה מה שייקרה. תראה, שום דבר לא עובר סתם, רק אנשים, לא עליך, שאין להם הרבה שכל יכולים כך לחשוב, ש"עכשיו חוזרים לאותם החיים משוגעים". לא, שום דבר לא חוזר.

אתה תראה, אף עסק שהוא שייך לחברה לא יעבוד כמו שעבד עד כה. אף עסק. אני לא מדבר על מסעדות, מספרות וכאלה דברים, זה ברור. אלא בכלל כל מה ששייך לאוכלוסייה, וגם מה שלא שייך לאוכלוסייה, אתה תראה עד כמה שישתנה. כי משתנים האנשים. הם לא ידרשו עכשיו את מה שהם דרשו קודם. הערך של הדברים ישתנה.

אתה לא תלך היום לקנות אוטו במיליון שקל, לא תקנה, כי כבר אין לך אותו עניין לדקור עיניים של השכן. הדברים האלה התחילו להיעלם. המכה הזאת היא לימדה אותנו משהו. אתה תראה. אני חושב שאפילו מה שעברנו כבר שינה אותנו בהרבה. עוד לא חזרנו לכלום, ותראה מה שיהיה.

שאלה: איך אפשר להסביר את ההיפוך הזה שקורה? בחלק השני של הקטע הוא ממש מדבר על ההיפוך ביחס שלנו לאיך שאנחנו מקבלים. איך אנחנו יכולים לשמר את היחס הזה, שזה לא תמיד יחזור לקדמותו?

הכול יקרה בזמנו, העיקר כמה שיותר למלאות את הזמן עם תיקונים. ועל התוצאה מהתיקונים אל תדאג, היא תבוא. העיקר כל הזמן, כל הזמן להעלות את היחס לתיקונים.

שאלה: מה הכוונה יחס לתיקונים?

כל הזמן להשתדל להיות בתיקונים. כל הזמן. יותר בחברה, יותר בחיבור, יותר בהבנה, יותר בדיון. כמה שיותר.

קריין: אנחנו מתוך רב"ש, מאמר 13, "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה".

"צריך להאמין באמונת חכמים, בזה שאמרו, שמטרת הבריאה היא בכדי להיטיב לנבראיו.

וכשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה בעיניים שלו, כלומר איזו צורה של טוב ומיטיב הוא רואה, שהנבראים מקבלים ממנו יתברך, ומה מתראה אז להאדם - דבר הפוך. שהוא רואה, שכל העולם סובל ייסורים, וקשה למצוא אדם, שיכול לומר, שהוא מרגיש ורואה איך שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומיטיב.

ובמצב הזה, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומיטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומיטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה ייתן לו את כוח האמונה, שיהיה בידו כוח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה.".

(הרב"ש, מאמר 13, "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה", 1988)

שאלה: ללכת באמונה מעל לדעת זה לא תקף לכולם, אלא רק למי שיש לו תפיסה בעשירייה, בחוכמת הקבלה, אחרת זה בלתי אפשרי. אז איך אדם מגיע לאמונה למעלה מהדעת?

אנחנו לומדים עם הקבוצה פחות או יותר שיש לנו עכשיו, אולי חמש עשרה שנה. אולי אפילו לפני זה, אבל נגיד מ 2005. זה כבר זמן רב שמהעבודה שלנו עבר משהו על האנשים, והם יכולים להתחיל להרגיש מה זה "אמונה למעלה מהדעת". לא כולם, לא בהכול, אבל במשהו על מה מדובר בזה שאני מסביר להם שזה בשתי רמות. רמה למטה זה רמה של העולם הזה, רמה למעלה זה רמה של העולם העליון, וזה נקרא "אמונה", וזה נקרא "דעת". אמונה למעלה מהדעת. זה נקרא "תפיסת המציאות" לפי הכוח שלי הגשמי, שנולדתי והתפתחתי בו. זה נקרא "תפיסת המציאות" לפי כוח השפעה, כוח הבורא, שאני מקווה שהוא ייתן לי את הכוח הזה, ואני אראה את המציאות גם בקומה הזאת. הפוכה, אחרת, בתדר אחד כאילו, במשהו שונה. ככה אני מאוד מקווה שיהיה. לזה מתקדמים.

צריכים סבלנות, וודאי תשומת לב, וודאי חברה והשתתפות בכל השיעורים. כל שיעור ושיעור מביא לך המאור המחזיר למוטב לממש אותו בחברה בכל שיעור, ובין השיעורים. וזה לא בעיה. אני מקווה שתוך זמן קצר אנחנו כבר נתחיל לבנות ולהיבנות מכוח ההשפעה ההדדי שלנו.

שאלה: על אמונה למעלה מהדעת אנחנו דיברנו כל כך הרבה, ומשהו נשמע די מובן. אבל במאמר האחרון כתוב שם שבהתחלה צריך להאמין באמונת חכמים, ובסוף באמונת הבורא. האם זה אותו דבר כמו, אמונה למעלה מהדעת?

ולהאמין באמונה למעלה מהדעת. להאמין באמונה למעלה מהדעת, זה הכלי הרוחני, כל היתר זה.. מה זה נקרא "להאמין"? להאמין, כוח אמונה, זה כוח ההשפעה. אז "להאמין בחכמים", זה נקרא שאני משתדל לקיים את מה שהם אמרו, וזה בשבילי פשוט למעלה מכל ספק. להאמין בבורא, אני מקבל כוח עליון כקיים, בלי זה אני לא יכול להתחיל להימצא בעולם הרוחני. אבל העיקר, זה שאני נכנס לכל זה ב"אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: אמרת קודם שהבורא "מראה לי". מה הוא מראה לי הבורא? לא הבנתי מה הוא צריך להראות לי בכדי שאני אוכל להתקדם, בכדי שאני אוכל לעשות איזה פעולה. מה הוא מראה לי עם הקבוצה?

הוא מביא אותך לקבוצה, הוא אומר לך "קח לך" את הקבוצה הזאת ותתחיל בקבוצה לעבוד עם הקבוצה, תתחיל איתם להתנהג כמו שצריך לפי המאמרים שכתב רב"ש, ואז על ידי זה אתה תגיע ליישום המטרה.

תלמיד: כאילו הוא מראה לי דרך החברים? מה, אני לא הבנתי.

ודאי שדרך החברים. תתחיל להתייחס לחברים בצורה יותר רגישה, ואז תתחיל להבין מה קורה שם, למה בורא רוצה להביא לי כך או כך, כל מיני כאלו או כאלו מצבים, מה הוא רוצה לרמוז לי בזה, מה רוצה להראות לי בזה.

תלמיד: לעבוד עם הרגש הרב?

כן, עם הרגש. תנסה, אחר כך נדבר.

שאלה: מהתורה מגיע הרצון להשפיע, איך זה מתבצע דרך הביטוש או דרך הלימוד של התורה?

התורה תמיד מגיעה דרך הביטוש.

תלמיד: האם בצורה הזאת הרצון להשפיע מגיע אלינו?

כן.

שאלה: מה הוא אותו בורא שאנחנו מדברים עליו, ולאן מועדות פנינו?

תגיד לי מה זה נקרא "בורא".

תלמיד: בורא זה כל מה שאני מרגיש, אבל אני לא מרגיש כלום, אני יכול להגדיר אותו רק מבחינה שכלית או להיכנס לאותם שרטוטים שאתה משרטט לנו. ובאמת כל פעם שיש לי קצר אני מחפש בשרטוט איפה נוצר הקצר.

זאת אומרת בשבילך הבורא לא קיים, אז מה אתה רוצה ממני?

תלמיד: לא פעם קבענו, ואתה אמרת, שהבורא לא קיים, אלא הוא קיים רק בקשר בינינו, מה הוא אותו קשר בינינו?

אבל אם אין קשר בינינו, אז הוא לא קיים.

תלמיד: לא קיים כלום בכלל. אבל אני שואל לאן אנחנו הולכים, לאן מועדות פנינו, איזה חברה אנחנו בונים של אותו מיעוט רוחני שבהסכמה הוא מקבל את מה שאנחנו לומדים, נגד אותו רוב שלא יקבל את זה לעולם, ואז אנחנו נהיה במגננה מפני אותו רוב או שאנחנו נהיה חברה שתציב מוסר לכל העולם ואף פעם לא נגיע לזה. תמיד היהלום הוא דבר נדיר בטבע, ואנחנו רוצים ליצור חברה דמיונית, חברה נהדרת, אבל ראינו כבר חברת כאלה.

אל תתפזר לכל הכיוונים. לפי מה שאתה אומר אני עוד יותר בטוח שהבורא לא קיים. מתי הוא יהיה קיים? כשתגלה את כוח ההשפעה שקיים בטבע ותרגיש שהוא ממלא אותך, אז הוא יהיה קיים. בינתיים הוא לא קיים.

תלמיד: אותה מדרגה מעל 125, ועוד שלוש שבספק אם נגלה את זה.

את זה אסור להגיד ואני מבקש ממך, את זה אל תגיד לאף אחד. נגלה, לא נגלה, מתי, אתה לא רשאי להגיד.

שאלה: הבורא ברא יצר רע והאדם בורא יצר טוב, מה זאת אומרת שאדם יכול לבורא יצר טוב, איך הוא עושה את זה?

הוא פשוט מבקש דרך החברה שיתגלה אור שמחבר את כולם, שמביא אהבה, תכונה כזאת שתתגלה בהם, זה מה שהם מבקשים. התכונה הזאת שהם יגלו זה נקרא "בורא", בוא וראה, שהם מגיעים לזה, דורשים, מבקשים, עושים כל מיני פעולות ואז זה מתגלה בהם. לא שזה קיים מחוצה לאדם, זה קיים רק אם מתגלה, ואז מתגלה בתוך האדם, כוח השפעה, כוח נתינה, כוח אהבה, ואז הוא נקרא "בורא" מהמילים "בוא וראה".

שאלה: איפה נעשית הבחירה האמיתית של האדם, האם בזמן שהעליון שם את ידו על הגורל הטוב ואומר לו קח, או בהמשך הדרך שהוא נלחם עם השומרים והשוטרים בעלייה שלו, איפה הבחירה האמיתית שלו?

בכל הדרך, רק שהבחירה כל הזמן משתנה.

שאלה: לפי הטקסט מה זה נקרא שהוא מתנהג עם העולם מבחינת השגחה פרטית ?

השגחה פרטית, שהאדם מרגיש בצורה אישית שהבורא מתנהג עם העולם בהשגחת טוב ומיטיב, כך הוא משגיח על הבריות.

תלמיד: למה זה נקרא פרטית?

כי כך הבורא נותן לאדם להרגיש בצורה פרטית, שכך הוא מתנהג עם העולם בהשגחה כללית, טוב ומיטיב.

שאלה: כשהוא כבר מסכים על השגחה פרטית, כתוב שהוא עומד על הנקודה והמחשבות הזרות מתחילות ליפול עליו, ואז כתוב שהוא מתגבר למעלה מהדעת, ואחר כך גם כתוב שהוא מקבל צורך שהקדוש ברוך ייתן לו את כוח האמונה. האם אפשר להתגבר לפני שאני פונה לבורא ומבקש את הכוח ההתגברות ומה הוא הצורך הזה שאני מקבל?

צורך להתגברות זה שאתה רוצה להתייחס לבורא לא מתוך הטבע שלך, זה הצורך להתגברות.

(סוף השיעור)

---

1. עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו (אבות ב', ד')↩