שיעור בוקר 03.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

עמ' 440, דף ת"מ, "הסתכלות פנימית", אותיות א'-ג'

קריין: "תלמוד עשר הספירות" חלק ו', "הסתכלות פנימית" אות א'.

אות א'

"כבר נתבאר אשר הגורם העיקרי להתהוות כל פרצוף חדש, הוא ענין הביטוש דאו"מ ואו"פ זה בזה, כי זה המסך, והאו"ח שהוא מעלה, הממשיך ומלביש האו"פ של הפרצוף, הנה במדה כזו שהוא מלביש וממשיך את האו"פ נמצא מדחה מן הפרצוף את אור המקיף השייך להפרצוף. כנ"ל (דף רי"ג (אות ד' באו"פ סעיף ז'). והביטוש הזה של האו"מ מזכך את המסך מעביותו עד שמעלהו לשורשו דהיינו שמזכך אותו לגמרי מבחינת העביות דגוף עד שמשתוה להמלכות של ראש דאותו הפרצוף, שזה נבחן שהמסך עלה ונכלל בהמסך שבמלכות דראש, בהזווג ממטה למעלה אשר שם, ואז מתחדש המסך דגוף בעביות חדשה, המעלה קומה חדשה דע"ס בראש תוך סוף, וקומה חדשה הזו נבחן לפרצוף חדש ובן אל הפרצוף הקודם, שבו נעשה דבר ההזדככות והזווג החדש. כנ"ל (בחלק ג' בתשובה ר"י עש"ה). ואותו האור של פרצוף החדש הנולד, הוא בחינת חלק מאור המקיף של פרצוף העליון. כי אין האו"מ מתגלה רק ע"י אצילות פרצופים ונשמות של התחתונים. בסוד דחז"ל, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. שפירושו כל אוצר הנשמות הכלולים באו"מ העליון הכולל. וז"ס הביטוש דאו"מ באו"פ, כי זה כל אורח גילויו. כמבואר.

והנך מוצא, שהמסך דגוף שהוא המסך דטבור, הוא עיקר הפועל האצילות דתחתון. כי הוא העולה להתכלל בזווג עליון של ראש, והוא המעלה את הרשימות של הע"ס הנשארות אחר הסתלקות האורות של הגוף דעליון, אל המאציל, שהיא המלכות דראש. כמ"ש בחלק ד' בתשובה ר"י הנ"ל באורך, עש"ה. וטעם הדבר, כי בהקדושה נמצאים תמיד ההעלמה והגילוי עולים כאחד, ובכל מקום שאתה מוצא העלמה תדע ששם הוא מקום הגילוי ג"כ, שהם נאחזים זה בזה, כדמיון הפתילה והאור בהנר. וכל כיסוי והעלם הוא ההכנה היחידה, לבחינת הגילוי שלה, באופן, שלולא אותה ההעלמה, לא היה שום מציאות להגילוי ההוא, כמו שאין מציאות לאור הנר זולת הפתילה.

וכבר ידעת, שהמסך דטבור הזה, במציאותו הראשונה דהיינו בפרצוף הא' דא"ק, היה הגורם היחיד למציאות החושך וחלל הפנוי בהעולמות, וכל ההפרש מעולם הא"ס ב"ה שמילא את כל המציאות לבין פרצוף הא"ק, שהוא רק בחינת קו דק של אור, נתהווה בסבת מסך דטבור הזה, שעכב על אור העליון ולא נתנו להתפשט ולמלאות את כל המציאות כדרכו, ועשה סוף וסיום על אור העליון בנקודה האמצעית, כמ"ש כל זה בחלקים הקודמים באורך. ואע"פ שענין העיכוב והכאה על אור העליון עשה המסך בהמלכות דראש, אמנם נודע שהמסך דראש אינו מעכב לאור העליון. אלא בבחינת "כח" לבד, משום שגם בחינת הלבשה אינו נוהג כלל בראש, ומכ"ש עיכוב על הלבשה, אלא כל הנרשם בבחי' "כח" יוצא ומתגלה בהגוף ב "פועל" ובחינת ההלבשה שעשה באו"ח דראש, דהיינו על ט"ס הראשונות מתגלה בט"ס ראשונות דגוף, שמקומם מכונה, מפה עד הטבור והעיכוב ודחיה שעשה בראש, מתגלה בהמלכות דגוף, שמקומה מכונה מטבור עד סיום רגלים, באופן שמסיום רגלים ולמטה, נעשה חושך גמור, כי כבר נפסק שם הקו אור שנמשך מא"ס ב"ה. ונודע, שנקודת הסיום הזה, היה אז בבחינת עוה"ז, דהיינו כדור ארצנו ממש, בסוד הכתוב ועמדו רגליו על הר הזיתים."

שאלה: מה זה אומר שקודם יש גילוי בראש בכוח ואחר כך בגוף בפועל?

בראש אין כלים, רק כוונות, מחשבות, תכניות. אחר כך בגוף הכלים האלה מגיעים לפעולות כשנפגשים הרצון לקבל והמילוי, והתפשטות האורות בכלים היא כבר בגוף.

תלמיד: מה זה בעבודת החיבור בינינו בעשירייה, כשאנחנו מתכננים משהו מראש, והופכים את זה לכוח ולמימוש בפועל בגוף?

אם אנחנו מתכננים משהו בראש ואחר כך מהתוכניות האלה עוברים לפעולות, אז זה נקרא גוף. אין לי יותר מה להוסיף.

תלמיד: מקובל שבונה את הכלי הרוחני, האם הוא מקבל את הגוף של העשירייה, כלי משותף של העשירייה?

כעיקרון כן.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו ממלאים את הכלי המשותף של העשירייה?

אנחנו לוקחים את הרצונות הכלליים של החברים, אנחנו מרגישים אותם, מזדהים איתם, הם מתחברים אלינו, וכך אנחנו יכולים למלא את הכלי הכללי שלנו שזה הגוף.

תלמיד: אם התכללתי ברצון של החברים, אז מה זה אומר שכעת אני ממלא את הרצונות האלה?

זה אומר שאתה יכול לעשות חשבון על הרצונות האלה, איך למלא אותם, ואתה עושה זיווג דהכאה עם האור העליון וממלא את הרצונות האלה באור הזה. אבל זו לא עבודה פשוטה.

תלמיד: מה זה אומר שהמקובל עושה זיווג דהכאה על האור עם הרצונות של החברים?

זה אומר שהוא מתקשר עם כל החברים שלו והם מרגישים שהם קיימים ברצון אחד, מתוך הרצון הזה הם מתקשרים עם הבורא, וכך נולדת בהם פעולה משותפת.

תלמיד: איפה כאן פעולת ההכאה בין רצונות החברים לבין האור של הבורא?

הוא רוצה לקבל את כל האור בכל הכלים של הקבוצה בכוונה למען הבורא.

שאלה: קראנו שיש גילוי ויש העלמה. לפני גילוי צריכה להיות העלמה. מאין לי לדעת שההעלמה מביאה לגילוי?

העלמה מביאה לגילוי בתנאי שאני עושה את ההעלמה.

תלמיד: מה הכוונה שאני עושה את ההעלמה?

כשאני עושה את ההעלמה על האור העליון ולא רוצה לקבל אותו, אז זה מביא אותי לגילוי.

שאלה: בעבודה שלנו אני צריך להגיע לתפילה עבור החברים, להרגיש את החיסרון שלהם ולהעלות אותם לבורא. בדרך למטרה הזו אני רואה מכשולים. אני מרגיש שאני רוצה להתחבר איתם אבל רואה שיש לנו תכונות שונות, יש משהו שאני לא אוהב בתכונות שלהם ואני לא יכול להתחבר איתם. התהליך הזה וההתגברויות האלה שאני בכל זאת רוצה להתחבר איתם, האם זה קשור לביטוש וזיווג דהכאה?

אולי במשהו זה דומה, אבל כעיקרון זה הרבה הרבה לפני זה.

אות ב'

"והנה נתבאר, אשר כל בחינת הדין שישנו בהמציאות, צרור וחתום במסך דטבור במציאותו הא', שהוא פרצוף הראשון דא"ק, ולפיכך, נעשה שם ביטוש חזק בין או"מ לאו"פ, כי האו"פ שנתלבש בעקודים דפרצוף הזה, היה קטן מאד בערך אור העליון הנשאר מחוץ, שהוא כל האור הקודם שהיה ממלא כל המציאות, הנקרא אור מקיף כלפי הפרצוף ההוא, ומקום של הבטישא היה בהמסך דטבור, כי לולא המסך ההוא, היה אור המקיף בא בפנימיות המציאות כמקודם לכן. וזה גרם הזדככות המסך והסתלקות האורות של העקודים דפרצוף הא' דא"ק שנקרא פרצוף גלגלתא. והמסך עם כל הרשימות שנשארו מהע"ס, עלו ונתכללו בזווג המלכות דראש, דפרצוף הזה. מלבד בחינה אחרונה שאינה מנחת רשימו, כנודע.

והנה הזווג נעשה שם על הרשימו דבחינה העליונה, הכלולה בהמסך, שהוא הרשימו דבחי"ג, כי הרשימו דבחי"ד נעלמה להיותה בחינה אחרונה, וע"כ נעשה שם הזווג על בחי"ג ויצא קומת חכמה, מכח עלית המלכות בחוטם, מחמת שנתכללה עם המסך דטבור הכלול רק מבחי"ג. כנודע. כנ"ל בחלק ג' בתשובה אות ר"י ע"ש. ונתבאר שם שאחר שהוכר העביות שבהרשימות דמסך דטבור שהם באים מעביות דגוף, נמצאים תיכף שיורדים מהראש לגוף, והוא לבחי"ג של הגוף, המכונה חזה, שמחזה ולמעלה מוציא ע"י זווג עם אור העליון, ע"ס דראש, עד הפה דפרצוף העליון, ומחזה ולמטה מתפשט בע"ס דתוך וסוף של הגוף, המסתיימים במקום הטבור של העליון, כי אינו יכול להתפשט למטה מטבור, להיותו חסר בחי"ד, ולמטה מטבור הוא מקום דבחי"ד."

שאלה: כתוב שבחינה אחרונה לא מנחת רשימו ובגלל זה לא נעשה זיווג עליה. למה?

היא נעלמת, היא כבר לא קיימת בפרצוף החדש. על ידי ביטוש, פנים ומקיף, כל הרשימות מקיימות זו את זו, חוץ מהרשימו האחרון שהוא נעלם.

תלמיד: למה הוא נעלם?

הוא נעלם מסיבת זיווג דהכאה, כבר אין על מה לעשות הכאה. בא אור מקיף ואור פנימי והם מבטשים זה את זה, וכתוצאה מזה הכוח של האור הפנימי נעלם וכנגד זה נעלם הרשימו.

שאלה: ההעלמה שהאדם עושה כדי שיהיה גילוי, האם זו בניית מסך או דברים אחרים?

זו בניית המסך.

שאלה: הוא כותב ש"מלבד בחינה אחרונה שאינה מנחת רשימו". אם זה רשימו, אז זו תוצאה מהתלבשות האור והסתלקות האור.

רשימו מכניסת האור ויציאת האור.

תלמיד: אז איך יכול להיות שהוא נגמר אם הוא מה שנשאר אחרי כניסת האור ויציאת האור?

הוא נעלם, אין כלי שיכול להחזיק אותו.

תלמיד: מה זה נעלם, האם הוא נשאר רק לא יכולים להשתמש בו?

נעלם, כלומר אין מי שיגלה אותו.

תלמיד: האם הוא נמצא במערכת?

הוא נמצא במערכת אבל אין מי שיגלה אותו.

שאלה: הוא כותב "שהמסך דראש אינו מעכב לאור העליון". איזה מסך מעכב אור עליון?

אני לא יודע, יש עוד הרבה מסכים.

תלמיד: לפני זה הוא כתב, ש"עשה המסך בהמלכות דראש, אמנם נודע שהמסך דראש אינו מעכב לאור העליון". יש כלי שמבקש את האור עליון שיבוא. איזה מסך מעכב אותו?

זו עביות שמושכת את האור העליון שהוא יבוא, ואחר כך זה כוח ההתנגדות.

תלמיד: חשבתי שבפה דראש יש מסך דראש והוא מעכב את האור העליון. אבל הוא כותב הפוך, שמסך דראש לא מעכב.

אנחנו מדברים על פרצוף ב'?

תלמיד: כן.

אז שם עדיין אין מסך בשבילו.

תלמיד: בזמן שבונים את הפרצוף, בהתחלה יש רק ראש, יש חשבון, עשר ספירות דאור ישר ואור חוזר.

כן.

תלמיד: אז אם מסך דראש לא מעכב את האור עליון, אז מאיפה יהיה אור חוזר ואחרי זה הלבשת האורות בגוף?

הוא מעכב את האור העליון, הוא לא נותן לאור העליון, אבל הוא עושה חשבון לפי הנתונים שלו.

תלמיד: הוא כותב ש"האור של פרצוף החדש הנולד, הוא בחינת חלק מאור המקיף של פרצוף העליון". לפרצוף העליון יש כוח והזדמנות לעבוד עם איכות וכמות האור.

הוא דוחה אותו, הוא עושה אותו לאור מקיף.

תלמיד: כן. אז בפרצוף העליון שיש בו מסך יותר גדול ויותר איכותי, הוא עושה חשבון שהוא לא יכול לעבוד עם האור הזה ובגלל זה הוא אור מקיף כלפי העליון.

כן.

תלמיד: כתוב, "האור של פרצוף החדש הנולד, הוא בחינת חלק מאור המקיף של פרצוף העליון". במצב א' העליון עושה חשבון שבחלק מהאור הוא לא יכול להשתמש על מנת להשפיע, אז הוא דוחה את האור והאור הזה נקרא אור מקיף.

כן.

תלמיד: אחרי זה נולד פרצוף חדש, תחתון, והוא נולד מאור מקיף של הפרצוף העליון.

כן.

תלמיד: איך פרצוף תחתון שאין לו את הכוח שהיה בעליון, אין לו עביות, אין לו מסך כמו בעליון, יכול להשתמש באור מקיף שהעליון לא יכול להשתמש?

אבל זה כבר לא אותו אור שהיה בעליון.

תלמיד: כתוב שהוא נולד בדיוק מהאור מקיף של הפרצוף העליון. אז איך הוא יכול להשתמש באור אם לעליון אין כוח להשתמש?

העליון לא משתמש עם האור המקיף.

תלמיד: זה כמו שלרב אין כוח להשתמש בעל מנת להשפיע אבל בקבוצה יש כוח להשתמש בעל מנת להשפיע. האם זה יכול להיות?

כן. דווקא הדוגמה שלך היא לא טובה. כי הם עובדים על זה שהם מתחברים, ואז יש להם בסך הכול כוח יותר גדול מאשר לאחד.

תלמיד: אולי זה מלמטה למעלה, ופה אנחנו לומדים הפוך, מלמעלה למטה. בגלגלתא יש מסך ד'/ד', ד'/ג' ופתאום יש פרצוף תחתון שהוא יכול להשתמש באורות שהפרצוף העליון לא יכול להשתמש.

כן.

שאלה: הוא מתאר פה פרצוף גלגלתא שהיה בזיווג, אלו אותם אורות עקודים שהיה ביטוש במקום טבור, וזה האור המקיף הגדול. אחר כך כל האורות הבאים שהם אורות מקיפים הם כבר מהפרצוף העליון ולאט לאט הוא מזדכך. והאורות המקיפים של הפרצופים הבאים הם אורות שלא התלבשו.

כן, זה בסדר.

תלמיד: זו שאלה שהייתה בשיעור שעבר, ואמרת שבעליון יש את כל האורות, אבל הוא מברר רק כלים עליונים, זאת אומרת, יש כלים שלא בוררו ועכשיו מתגלים כלים חדשים שהם מתבררים. זאת אומרת, האור אותו אור, אלא כל פעם אלו כלים חדשים, זו הייתה התשובה שלך אז.

כן.

שאלה: באין סוף לפני הצמצום היו ה' בחינות, שורש, א', ב', ג', ד'. עכשיו יש צמצום ומסך ויש לנו חמש ספירות. האם שתי הספירות העליונות הן נהיות הראש? האם הבירור, הראש, אלו כתר וחכמה?

לא. למה הן ראש?

תלמיד: יש זיווג, יש אור חוזר, ומעל המסך באור חוזר שם זה הראש. האם הראש הוא משהו שהיה קודם ועכשיו נהיה לראש?

כל פעם זה ראש אחר.

תלמיד: בסדר, כל פעם זה ראש אחר, כל פעם זה פרצוף אחר.

כן.

תלמיד: אבל האם הראש זה משהו שלא היה קודם אלא משהו חדש או שזה משהו שהיה קודם?

הוא לא היה קודם, לא היו כאלו חשבונות, כל פעם זה ראש חדש.

תלמיד: כל פעם זה ראש חדש, אבל זה רצון, זאת אומרת, אלו שתי ספירות שיש בהן רצון. הרצון הזה היה כל הזמן.

כן.

תלמיד: אז מה הוא היה קודם?

הוא לא היה בשימוש, הרצון הזה לא נגלה כרצון לשימוש.

תלמיד: ד' בחינות הפכו לה' ספירות, ובה' ספירות יש ראש עכשיו. הרצון שבה' ספירות משמש כראש, איפה הוא היה קודם, למה הוא שייך?

איפה היה הרצון קודם?

תלמיד: כן, למה לשייך אותו? הרי במלכות דאין סוף יש את כל הרצון. עכשיו כשנולד הפרצוף, כשיש מסך, איזה חלק מהרצון הוא הראש?

הראש הוא אותו האור החוזר שמעלה מפה דראש ומתלבש על הספירות הקודמות לו.

תלמיד: ראש זה האור החוזר שמעלה מפה דראש, זאת אומרת כבר יש ראש.

כן, ודאי.

תלמיד: ממה הוא נעשה?

הוא נעשה מהספירות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, שהן ממלאות את הראש, ומהמלכות דראש מגיע אור חוזר ומתלבש על הראש. ראש הוא כבר חלק מהפרצוף.

שאלה: מה המסך בראש מסוגל לחשב? איזה גילוי יש בראש שהוא כבר מסוגל לקבוע את מקום הטבור והסיום?

מהזיווג שיש בראש הוא קובע את כל הנקודות העיקריות שבפרצוף.

תלמיד: אבל עד שאין לו את הרגשת האור החוזר הוא לא יכול להתקדם.

אבל זיווג דהכאה כבר יש בראש?

תלמיד: יש זיווג. אבל נראה שאין לו מספיק נתונים כדי לקבוע את כל הפרצוף, את כל המקום של הטבור והסיום. הראש מתהווה תוך כדי שהגוף מתהווה יחד איתו, זה לא שיוצא ראש ואז גוף, אלא יש איזו התהוות של ראש וגוף יחד. זה נכון?

נכון.

שאלה: כשהמסך דטבור משתנה כדי להתאים את צורתו למלכות דראש, איך הם יכולים להתאים צורתם אם האחד בפועל והאחר בכוח?

זה לא חשוב, אז לאחד יש יותר כוחות מהאחר. מי שעושה בפועל יש לו יותר כוחות ממי שעושה רק בכוח.

שאלה: מה ההבדל בין ביטוש לזיווג דהכאה?

ביטוש זה כשמבטשים זה את זה, יש שני כוחות מנוגדים, ובזיווג דהכאה ישנה הכאה בגלל הביטוש מצד האור.

שאלה: אנחנו לפעמים אומרים שלמסך יש כוח. מה זה כוח, האם יש לו עוביות, זכות?

עוביות וכוח התנגדות.

תלמיד: מה זה כוח התנגדות?

הוא לא רוצה שהאור יתפשט לתוכו.

תלמיד: הכוח הזה קיים במלואו על כל האור, נכון?

כן.

תלמיד: יש לו מספיק כוח להחזיק את כל האור שהוא לא יכנס.

כן.

תלמיד: ההבדל בין העליון לתחתון הוא בעוביות של המסך. כי כוחות יש, אלא הוא צריך את התחתון כי שאין לו את אותה עוביות, הוא צריך עוביות אחרת, גבוהה יותר, כדי לברר יותר טוב את האור.

נכון.

תלמיד: העליון כשהוא מקבל את האור בתוך הגוף הוא דוחה את כל האור.

תמיד זה ככה.

תלמיד: הוא עושה חשבון, ואחר כך לפי החשבון הזה מתחיל לקבל לתוך הגוף.

כן.

תלמיד: לפני שהוא קיבל הוא דחה את כל האור.

כן.

תלמיד: לאחר שמתחיל לקבל יש לו כבר רצונות, הוא קיבל אור פנימי, ויש לו מתחת לטבור את כל הרצונות שהוא מוכן לעבוד איתם אבל לא לקבל.

כן.

תלמיד: אחרי זה בא אור מקיף, ביטוש, והוא רואה שאם הוא יישאר במצב כזה, אז הוא לא יוכל לקבל את האור המקיף שהוא חייב לקבל, ואז הוא מזדכך. הוא מזדכך ובא הפרצוף הבא שלא עובד עם העוביות שהייתה בעליון, אבל את כל האור הוא מקבל מהעליון, מגלגלתא, כלומר ע"ב מקבל אור מגלגלתא.

הייתה שאלה, אם יש אפשרות לעבוד עם העוביות של התלמידים מול הרב, והתשובה היא לא, רק דרך הרב הם יכולים לקבל את זה. זאת אומרת, העליון החליט שהוא לא עובד עם העוביות הזאת, אבל עם עוביות פחותה הוא מוכן לתת את כל האורות. ואז באים כל הפרצופים, אבל ודאי שהם קשורים, ודאי שכל האורות נשארים. האם זה נכון?

נכון.

שאלה: מה קורה בזיווג דהכאה שאז הראש יכול להחליט ולחשב עם איזה רצון כן אפשר לקבל על מנת להשפיע?

בזיווג דהכאה הוא בודק עד כמה יש לו כוח לקבל על מנת להשפיע, כי זה נגד הרצון שלו.

תלמיד: מה קורה בזיווג דהכאה שפתאום זה החלק המדויק איתו הוא הולך לעבוד, ויש יכולת החלטה מדויקת והראש לא טועה?

כי הוא עושה הכאה ורואה עד כמה אור חוזר מתלבש עליו ועד כמה הוא יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם כל הנתונים האלה ברורים לראש והוא בשליטה מוחלטת?

כן.

שאלה: באות ב' כתוב "והנה נתבאר, אשר כל בחינת הדין שישנו בהמציאות, צרור וחתום במסך דטבור במציאותו הא'". מה זה כל הדין שיש במציאות?

כל הכוחות, ההתנגדות בין קבלת האור והשפעת מהאור "צרור וחתום במסך דטבור במציאותו הא'".

תלמיד: מה זה הדין הזה, האם זה הפער בין הרצון של הבורא לתת ליכולת שלנו לקבל?

כן.

תלמיד: וזה נקרא דין כי זה מורגש רע אצלנו.

כן.

תלמיד: האם מטרת כל התהליך של הבריאה הוא לסגור את כל הפער הזה?

כן.

תלמיד: ואיך הוא ייסגר?

על ידי הרבה זיווגי דהכאה.

תלמיד: מה הם עושים?

הם בסופו של דבר מקרבים בין הבורא והנברא.

תלמיד: לא מובן איך מה שפרצוף גלגלתא לא יכול היה לעשות עם העביות שלו, אנחנו הקטנטנים בסוף התהליך כן נוכל לעשות.

אבל תכפיל את זה בקומות, כמה קומות יש ממך ועד ראש הגלגלתא, ואז תראה.

תלמיד: מה זו ההכפלה הזאת?

אתה לא מביא בחשבון את הגודל או הגובה שיש לך ויש לראש הגלגלתא. כשאתה עושה פעולה קטנה מאוד למטה עד שזה מגיע למעלה וראש הגלגלתא פועל, זו פעולה גדולה מאוד.

תלמיד: אתה מתאר את זה כמו מנוף או גלגלות כאלה, שאם תעשה תנועה קטנטנה למטה, יש השפעה גדולה למעלה.

כן. בעצם זה נכון.

תלמיד: וממה נובעת ההכפלה הזאת?

זה עניין של המדרגות. אם במדרגה קטנה יוחלט משהו, אז העליון, כל הדרגות העליונות מקבלות את ההחלטה הזאת ומכפילות על פי הכוחות שלהן.

תלמיד: למה לנו יש את כוח ההכפלה הזה? מה נותן לנו אותו?

זה העניין של תפילה, שאור חוזר שעולה ממטה למעלה מחייב את העליון להתנהג כך שמה שמבקש התחתון הופך לפקודה לעליון.

תלמיד: אז אנחנו צריכים להאמין שאפילו בבקשה קטנה, בתפילה קטנה, אנחנו מזיזים את כל המערכת?

בטוח.

תלמיד: אבל איזו תפילה היא נכונה, כי אנחנו רואים שהרבה אנשים מתפללים?

הם לא מתפללים בכלל שהעליון יקבל אותם. התפילה הנכונה היא שאני רוצה לפי הדרגה שלי לעשות חיבור, נחת רוח, על מנת להשפיע, לא חשוב איך להגיד, לדרגה שהיא עליונה ממני בדרגה אחת.

שאלה: ההחלטה להזדכך היא בראש?

כן.

תלמיד: אז בכל פרצוף ההחלטה היא בראש של גלגלתא?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים שלא יכול להיות במסך דגוף מה שהוחלט במסך דראש. האם מה שהתקבל במסך דגוף, כבר תורם במשהו לבניית מסך דראש של המדרגה הבאה?

ודאי.

שאלה: מה זה אומר שהרשימות נכללות בזיווג מלכות דראש, ואיך נעשה זיווג על הרשימות?

הרשימות מתגלות במלכות דראש והיא עושה על זה זיווג דהכאה ובונה את הפרצוף הבא, התחתון ממנה.

תלמיד: כשהן נכלללות במלכות דראש זה אומר שיש ספירות במלכות דראש? יש בחינות במלכות דראש?

ודאי.

תלמיד: מה גורם לכך שמלכות דראש והרשימות יתכללו זו בזו?

הכול נמצא במלכות דראש.

שאלה: בקשר למה שהסברת קודם, על העבודה שלנו למטה שמזיזה ומכפילה את עצמה. איזו מין מערכת מוזרה זאת שעומדת ומחכה עד שהתחתון ביותר יעשה איזו תנועה?

מלכתחילה המערכת נבראה כך שהתחתון ביותר מעלה את הרשימו, והרשימו בא ומכפיל את עצמו ממדרגה למדרגה, למעלה למעלה, עד שמגיע למצב שבו הוא מתאחד עם האור. ואז הוא מעורר את האור, והאור נכנס לזיווג דהכאה ובונה את הפרצוף.

תלמיד: אני מנסה להבין את ההיגיון של המערכת הזאת שתלויה ברצון הלא מבורר, המקולקל של התחתון ביותר, שבה כוחות אדירים עומדים ומחכים עד שהוא יחליט שהוא זז.

כי רק הוא יכול לעשות פעולה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: למה?

כי הוא האחרון ובו תלוי הכול.

תלמיד: נניח לרגע שהתחתון הזה לא עושה את העבודה שלו, מה קורה לכל המערכת, באיזה מצב היא נמצאת?

היא נעצרת.

תלמיד: ומה יגרום בסופו של דבר לתחתון כן לעשות את הפעולה?

התחתון עושה העלאת מ"ן והעליון מבצע. למה? כי הוא ברא את התחתון ולכן הוא חייב לענות לו.

תלמיד: מצד אחד התחתון הוא הכי חלש במערכת, מצד אחר הוא הכי חזק במערכת.

נכון. כמו שילד קטן הוא ראש משפחה. אתה לא רואה סביבך את כל העולם מסתובב סביב הדור החדש? זה תמיד כך. את כל החיים שלנו, אם אתה רוצה או לא רוצה, אנחנו בונים אך ורק כלפי הילדים, התינוקות.

תלמיד: לעליונים יש דרך לעורר את התחתון, מה מעורר את התחתון בסוף?

מקיפים.

תלמיד: זאת אומרת, חוץ מזה שהתחתון הוא זה שמזיז את המערכת, יש גם כוח מקיף, "מקיפים", כמו שאמרת, שמעוררים את התחתון כן להתחיל לעשות את הפעולה שלו.

ודאי. זו מערכת סגורה, אדירה ובה כל אחד ואחד נמצא בשמירה על התפקיד.

תלמיד: מה ההיגיון בזה שנבנתה מערכת אדירה אם יש שם איזה תחתון שלא רוצה לעשות את העבודה שלו?

אין דבר כזה שהוא לא רוצה.

תלמיד: אז המערכת מעוררת אותו.

כן.

תלמיד: ובסוף היא מצליחה לשכנע אותו לעבוד?

האם בתחתון יש רצון לקבל?

תלמיד: יש בו.

אז אפשר לעורר אותו.

שאלה: אז בשביל מה צריך את כל המערכת הזאת?

כדי להפעיל את כל המערכת הזאת ולהעלות את כל התחתון הנמוך ביותר, לדרגה עליונה ככל האפשר.

תלמיד: בשביל מה?

כדי להביא את כל הבריאה לשלמות.

תלמיד: מבחינת מה שאנחנו לומדים, אני מבין שצריך להגיע לדבקות, למגדל מלא כל טוב. אבל כשאתה בונה מין מערכת אדירה כזאת בשביל לעורר את התחתון שיעשה את העבודה שלו, זה לא מובן.

הוא יהיה הכי גדול, "זה הקטן גדול יהיה".

תלמיד: זה נכון להגיד שהתחתון הזה, העקשן הזה שלא עושה את העבודה זה בעצם אנחנו כרגע, או שיש עוד תחתונים יותר?

הוא לא כל כך עקשן, הוא פועל לפי החסרונות שמתגלים בו.

תלמיד: מה אנחנו יכולים לעשות?

אנחנו לא מדברים על עצמנו, עדיין אין אנחנו.

שאלה: אני רוצה לבקש עבור החברים, אבל מהר מאוד מתברר שהחברים הם כבר בגמר תיקון. מתי זה בסדר לבקש עבור עצמי, אם אני רק חלק מכל המערכת שצריכה תיקון? האם התפילה עבור החברים היא רק מנגנון על מנת לתת נחת רוח או שהיא על מנת לקבל תיקון עצמי, לסגור את המערכת?

אתה רוצה לקבל תיקונים כדי לסגור כל המערכת.

תלמיד: כשאני מבקש עבור החברים זה רק המסך, אבל אני צריך תיקון לפני שאני יכול לתת נחת רוח, אז לאן לכוון את התפילה שלי? האם יותר מועיל במקום לבקש עבורי לבקש עבורם, לבקש עבור התיקון שלהם, כי אני מסתכל עליהם ואני רואה שהרבה יותר נכון לבקש עבור התיקון שלהם ולא עבור התיקון שלי?

תבקש עבור החברים, זה באמת נכון כך.

שאלה: אם החברים הם ט' ראשונות, אז אין מה להתפלל עבורם כי הם כבר מתוקנים, לכן תמיד עולה השאלה, מתי מתפללים עבור החברים כפי שאנחנו אמורים לעשות, ומה הכוונה שמתפללים עבור החברים, כי אם אנחנו מגלים אותם כט' ראשונות, מה יש להתפלל עבורם?

להתפלל שאני אוכל להעביר להם את המילוי באור חוזר. אבל בבירור הזה אנחנו נכנסים למצב שאנחנו נתבלבל בזה.

תלמיד: אני רואה שתמיד יש את השאלה והבלבול הזה, אם הם המערכת המתוקנת ורק אני לא בסדר, אז לא ברור מה מתפללים עבורם, והרבה פעמים יש שאלות כאלה בעשירייה. אולי יש כאן שני שלבים, אולי לפני שאנחנו רואים אותם כט' ראשונות אז אני מתפלל על מה שבחוץ, אבל אולי לא. זאת השאלה, מתי מתפללים עבור החברים ומתי מתפללים עבור עצמי, עבור התיקון שלי?

אנחנו מתפללים לבורא כדי שנוכל לעשות לו נחת רוח. מה אנחנו צריכים בשביל זה? להתחבר בינינו ולהגיע לפעולה אחידה.

תלמיד: זה פשוט, אבל ברגע שמתחילים לסדר את זה כט' ראשונות ואני, כפי שהרבה פעמים קורה, אז מתבלבלים.

כן.

שאלה: אמרת בשיעור "אין אנחנו", אחר כך "אנחנו לא נמצאים שם", ואפילו אמרת שאנחנו לא מבצעים את כל הפעולות האלה. למה אתה אומר שאנחנו לא עושים כלום? אתה בעצם אומר שאין פעולות בתוך העשיריות?

כן.

תלמיד: מה הסיבה לזה?

לא יודע.

תלמיד: אתה המורה שלנו, אולי תגיד לנו במה אנחנו לא בסדר?

אני לא מוצא בינתיים מה להגיד, עכשיו אני מסתכל עליכם ואני אוהב אתכם.

תלמיד: כן, אבל אנחנו רוצים להמשיך לעבוד ולהגיע למטרה.

תנסו להגיע למטרה, יש לפניכם מקורות, יש חברים, תתחברו ותגיעו.

תלמיד: התחברות זה בסדר, אבל מה אנחנו עושים לא בסדר?

עדיין הפעולות שלכם הן לא יחד.

תלמיד: הווה אומר?

אם הייתם מתחברים באמת, אז כבר הייתם משיגים את המטרה.

שאלה: כתוב שהזיווג נעשה על הרשימו של העליון, בגלל שהרשימו של בחינה ד' נעלם כי זאת הבחינה האחרונה ולכן נעשה שם זיווג על בחינה ג' ויצא פרצוף על אור חכמה.

מלכות עולה למעלה כיון שאין לה מסך, וג' ביחס לפה נקרא חוטם.

תלמיד: ברגע הזיווג, גם המלכות המזדווגת וגם המלכות המסיימת נמצאות בפה, איזה מהן עולה לחוטם?

זו שהייתה בפה.

תלמיד: אבל שתיהן בפה בזמן הזיווג, גם מלכות של גוף וגם מלכות של ראש.

מלכות דגוף לא יכולה לעלות מעל הפה.

אות ג'

"והנך מוצא, אשר מסך דטבור הזה שהפריע לאור מקיף דפרצוף הא' דא"ק, ולא נתנו להתפשט מטבור ולמטה כנ"ל, הנה מכח הביטוש שהאו"מ עשה בו, נתכשר עתה להמשיך ולהלביש פרצוף שלם ברת"ס. הרי שדוקא כח ההעלמה נתהפך ונעשה לבחינת כח של גילוי. ועוד לא נסתיים בזה, אלא גם המסך דטבור של פרצוף ב' דא"ק הזה, מזדכך ג"כ מכח הביטוש דאו"מ בו, עד שעולה ומתכלל בהזווג של ראש דאותו פרצוף, וגם הוא מתחדש שם, בבחינת עביות חדשה דבחי"ב, כי גם כאן נעלמה הבחי' אחרונה שהיא בחי"ג ולא הניחה ממנה רשימו, כנ"ל. ואחר שהוכר עביות הגוף שבהמסך, נמצא יורד למקום בחי"ב דגוף, שהוא בערך בחינת החזה דהעליון שלו, כי הטבור דפרצוף ע"ב הזה, הוא בחי"ג, כנ"ל, שבפרצוף הב' דא"ק כבר אין שם כלל הבחי"ד, וע"כ נמצא החזה שהיא בחי"ב שלו. וע"כ יורדת הקומה החדשה, אשר נאצלה ממנו, אל מקום החזה שלו. ומחזה ולמעלה, מוציאה ע"ס דראש, ומחזה ולמטה, ע"ס דגוף בתוך סוף. וזה הפרצוף הוא פרצוף הג' דא"ק, הנקרא ס"ג דא"ק. והרי שוב אותו הדבר, אשר כח ההעלמה נתהפך ונעשה לכח של גילוי. כי המסך דטבור אשר הפריע לאו"מ דפרצוף ע"ב, ולא נתנו להתפשט אף משהו למטה ממנו, הנה עתה התחדש והתפשט לפרצוף שלם ברת"ס."

שאלה: הוא אומר "נעלמה הבחי' אחרונה שהיא בחי"ג ולא הניחה ממנה רשימו". איך יכול להיות שמשהו מזדכך ונעלם ולא משאיר רשימו? חשבתי שכל המערכת בנויה על רשימות.

לכן זה נקרא "הזדככות", שהמסך, כוח ההתנגדות שהיה קודם, מזדכך, נעלם.

תלמיד: נעלם כן, אבל איך יכול להיות שלא השאיר רשימו?

רשימו לעבודה ודאי שלא, כי הוא מזדכך.

תלמיד: אבל כן חייב להישאר לו רשימו דהתלבשות, זיכרון של מה שהוא עשה, לא?

כן אבל זה לא יעזור לו עכשיו. לאצילות, לפרצוף הבא, הוא לא יכול להשתמש בזה.

תלמיד: נכון, לכן באצילות של הפרצוף הבא הוא יוצא לדרגה יותר נמוכה, דרגה ב' במקום ג'. זה דווקא בגלל הרשימו, לא?

כן. יש לו. אבל לא אותו רשימו. הרשימו נעלם כתוצאה מההזדככות.

תלמיד: כלומר, הרשימו הקודם נעלם ונשאר רשימו חדש של ההזדככות הנוכחית עליה נבנה הפרצוף הבא. לכן הוא נבנה ממדרגה יותר נמוכה.

כן.

שאלה: כתוב, "כי המסך דטבור אשר הפריע לאו"מ דפרצוף ע"ב, ולא נתנו להתפשט אף משהו למטה ממנו, הנה עתה התחדש והתפשט לפרצוף שלם ברת"ס." האור מקיף בע"ב נעצר על ידי המסך דטבור, ועכשיו בעביות יותר נמוכה, הוא בעצם יכול להתפשט.

כן.

תלמיד: בפועל ס"ג מקבל מע"ב, אבל הוא לא מקבל את האור מקיף של ע"ב אלא מתוך ע"ב.

מה זה מתוך?

תלמיד: את האור ישר שס"ג מקבל הוא מקבל מתוך ע"ב, מהפרצוף העליון שלו. אבל מה שהוא מתאר כאן זה שס"ג מקבל מתוך האור מקיף שע"ב לא היה יכול לקבל, הוא כאילו מממש את האור מקיף שע"ב לא היה יכול לקבל.

ע"ב מזדכך, על איזו בחינה הוא עושה זיווג?

תלמיד: על בחינה ב'. והוא כותב כאן שמפני שהוא בעביות יותר נמוכה, הוא יכול עכשיו להשתמש באור מקיף שע"ב לא היה יכול לקבל.

כאן אנחנו צריכים לחשוב. ע"ב הוא פרצוף חכמה, וס"ג הוא פרצוף בינה?

תלמיד: כן.

אז מה מפריע לס"ג לקבל את האור שלו?

תלמיד: ס"ג יכול לקבל עכשיו אור נוסף שע"ב לא היה יכול להתמודד איתו, לכן הוא מתעסק עם האור מקיף של ע"ב, הוא יכול עכשיו לעבוד איתו. אבל את האור ישר שס"ג מקבל, הוא מקבל מהעליון שלו, מע"ב. אז כאילו ע"ב כן צריך שזה יהיה אור פנימי שלו שאותו הוא יוכל להעביר. אני לא מבין איך יכול להיות שבהתחלה ע"ב לא יכול לעבוד עם האור הזה, ואחרי שס"ג נוצר, הוא כאילו מעביר לו את האור הזה בלי לעבוד איתו.

שאלה: השאלה היא האם ס"ג עושה זיווג דהכאה על אור מקיף של ע"ב?

הוא לא מסוגל, אין לו אותו מסך.

תלמיד: אז מה נקרא שהאור מקיף של ע"ב הוא זה שמתפשט להיות ס"ג אחר כך?

הוא לא מתפשט בצורה ישירה, הוא גם עובר זיווג דהכאה והתאמה לפרצוף הס"ג.

תלמיד: אז יש שני זיווגים דהכאה? אחד מתוך אור פנימי של ע"ב ואחד מתוך אור מקיף של ע"ב?

כן, כנראה שכך זה הולך.

תלמיד: אם כך, מה נקרא אור פנימי של ס"ג? על איזה מהזיווגים האלה מתפשט אור פנימי בס"ג?

זיווג שיוצא על אור החסדים.

תלמיד: שהוא מהאור המקיף של ע"ב או מהאור הפנימי של ע"ב?

מהאור המקיף.

שאלה: הוא אומר שהביטוש בטבור מכשיר את המסך להרגיש פרצוף שלם בראש, תוך, סוף. למה דווקא בטבור ששם הפרצוף מאבד את כל הכוחות שלו, ורואה שהוא לא יכול לעבוד בעל מנת להשפיע ומתחיל להזדכך, מתגלה שהוא יכול להלביש פרצוף שלם נוסף בראש, תוך, סוף?

כי זה רשימו אחר. רשימו יותר קטן.

תלמיד: זאת אומרת בטבור מתגלה רשימו חדש?

כן.

תלמיד: לא במסך דראש של הפרצוף הבא?

לא, במסך דראש הוא לא יכול, כי שם מתגלים אורות גדולים.

(סוף השיעור)