שיעור בוקר 18.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ס"ד, עמ' 2064,

"ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח התשובות לפירוש המלות", אותיות קנ"ג – קס"ז

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז. אנחנו נמצאים בדף ב' ס"ד, עמוד 2064, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה". אנחנו נמצאים ב"לוח התשובות לפירוש המלות" באות קנ"ג.

"מהם מחיצות. קנג) מלכות דבינה, שאינה נכללת במוחין דז"א, ונשאר תמיד באור הקטנות, היא מקפת את הזו"ן מחוץ להם, ומגינה עליהם בסוד מחיצה כדי שלא יוכלו החיצונים להתאחז בזו"ן. וה"ס המלבושים ומנעלים דזו"ן, כי השמירה שמתחת רגליהם בסוד הפרסא שמתחת האצילות ה"ס נעל. ומה שמסבבת עליהם בכל קומת גורם ה"ס מלבושים. (אות ל"ג)."

זאת אומרת, למרות שבינה היא כאילו למעלה מזו"ן, אבל היא נמצאת בהגנה שלה למטה מזו"ן, והיא מארגנת את הפרסא שלמטה מזו"ן, כדי שהחיצונים, הרצון לקבל לעצמו שנמצא כבר למטה מפרסא הוא לא יוכל להיכנס לזו"ן, להתעורר בזו"ן. והכול על ידי כך שאמא היא מאירה ומגינה בזה על הזו"ן. כמו שאמא מחזיקה את התינוק על הידיים, ובזה שומרת עליו שאף אחד לא יוכל להגיע אליו.

אז "מלכות דבינה, שאינה נכללת במוחין דז"א, ונשאר תמיד באור הקטנות, היא מקפת את הזו"ן מחוץ להם, ומגינה עליהם בסוד מחיצה כדי שלא יוכלו החיצונים להתאחז בזו"ן. וה"ס המלבושים ומנעלים דזו"ן, כי השמירה שמתחת רגליהם" של זו"ן, "בסוד הפרסא שמתחת האצילות" בין אצילות לבי"ע, "ה"ס נעל." היא נועלת את כל ההתפשטות שלא תהיה למעלה "ומה שמסבבת עליהם בכל קומת" גופה, "גורם ה"ס מלבושים. (אות ל"ג)."

בכל קומת גופה, זאת אומרת מכל הצדדים, גם מהמקיפים ומאלו שמגיעים מלמטה. זאת אומרת, למעלה למטה, מכל החיצונים מבחוץ ומלמטה, כל הדברים האלה הם ודאי הבחנות רוחניות. אז אמא מעמידה, בונה את המחיצות, את אור החסדים, כדי להגן על הזו"ן.

מה זאת אומרת מחיצות של אור החסדים? פשוט מאוד, אתה רוצה להגיע לזו"ן, בבקשה, בתנאי שאתה עובר את המחיצה שלי. המחיצה שלי היא אור החסדים, בינה. אם יש לך את תכונת הבינה, אתה יכול לעבור את המחיצה הזאת ולהתערב בזו"ן. אבל אם אתה לא עובר את המחיצה, לא נכלל בחסדים, אין לך מספיק על מנת להשפיע, אז אתה לא יכול לנגוע בזו"ן שלי.

שאלה: ברור מה שהסברת, אבל הוא כותב שזה להגן מהקליפות, איך לקליפות יכולים להיות חסדים?

אלא נגד מי היא מגינה?

תלמיד: כן, אבל לקליפות אף פעם לא יכולים להיות חסדים. אז מה יש להגן מהם?

בגלל שהיא שמה את השריון הזה של חסדים, הוא מבריח את הקליפות מזו"ן.

תלמיד: ואי פעם יוכלו להיות להם חסדים?

לקליפות?

תלמיד: כן.

בגמר התיקון ודאי. ולאט לאט חלק מהן בכל זאת נכלל מקדושה ועל ידי ההתכללות מיתקן. יש קליפות שמיתקנות בינתיים, ויש כאלה שעד גמר התיקון לא יכולות להיתקן. בדרך כלל קליפה זה שהיא לא יכולה להיתקן. אבל בזה שהיא מתעוררת, בזה שהיא מגיעה ורוצה לנשוך את הקדושה, בזה היא עוזרת לקדושה להזדרז ולעשות תיקונים נוספים. על ידי הפחדים, על ידי כאלו התעוררויות היא מעבירה לקדושה כוחות התעוררות לתיקון, אפילו כדי לעבור מדרגה לדרגה, מב' לג', מג' לד'. הקליפה שרוצה לנשוך, היא מעוררת בזה את הקדושה.

בלי קליפה אי אפשר, היא שומרת על הפרי עד שהפרי יהיה מוכן ואז לא צריכים קליפה, אפשר לקלף ולזרוק. אבל בעצם לא מקלפים ולא זורקים, אלא כמו שכתוב על עץ החיים שהיה בגן עדן, שאצלו גם העץ וגם הפרי היו אותו טעם ואותו דבר. זה מה שהופך להיות, שאין קליפה ואין קדושה, הכול הופך להיות קדושה. יש דבר כזה, כתוב על העץ שבגן עדן שכולו בטעם פרי.

קריין: אות קנ"ח, שאלה קנ"ח.

"מהו מלכות אין לה אור מעצמה. קנח) המלכות אין לה אור מעצמה, דהיינו ע"י זווג שבפרצופה עצמה, כי כבר נזדכך המסך, ולא נשאר בו אלא שורש דעביות, ע"כ אינו מספיק לבחינת זווג דהכאה, וכל מה שיש בה צריכה לקבל מהזווג שנעשה בז"א בעלה. (אות מ"א)."

קריין: שוב.

"מהו מלכות אין לה אור מעצמה. קנח) המלכות אין לה אור מעצמה, דהיינו ע"י זווג שבפרצופה עצמה, כי כבר נזדכך המסך, ולא נשאר בו אלא שורש דעביות," כך המלכות היא בעביות דשורש, מלכות דאצילות. מדרגה ד' שיש לנו באין סוף, עד שהיא נמצאת בירידת המדרגות, היא עביות דשורש. "ע"כ אינו מספיק לבחינת זווג דהכאה," היא חייבת עכשיו לקבל יותר כוחות. ומאיפה תקבל? "וכל מה שיש בה צריכה לקבל מהזווג שנעשה בז"א בעלה. (אות מ"א)."

על ידי כך שהיא מתחברת לזעיר אנפין, היא מקבלת גם עביות וגם מסך וגם זיווג, גם מאור המתקן אותה, וגם מאור הממלא אותה, הכול על ידי בעלה. מה בעצם היא בעצמה? היא מוכנה לבטל את עצמה לגמרי ועל ידי זה זוכה להכול. זה מה שיש לנו.

קריין: שאלה קנ"ט.

"מהי מלכות המזדווגת. קנט) מלכות של ראש, שבה נתקן המסך לזווג דהכאה עם אור העליון, היא מכונה "מלכות המזדווגת". והיא המעלה או"ח ע"פ מדת העביות שבמסך המתוקן בה, ומלבשת הע"ס דאו"י ממטה למעלה. ואח"ז היא מתפשטת מינה ובה עם האו"ח שלה ממעלה למטה ומוציאה הע"ס דגוף עד שמגיעה "למלכות המסיימת" שלה, שבה נפסק המדרגה. (א' תתפ"ח ד"ה והעלה)."

שאלה: כשהוא כותב פה על "מלבשת הע"ס דאו"י ממטה למעלה." הוא מדבר על האור חוזר?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין התלבשות והתפשטות?

התלבשות זה ממטה למעלה בדרך כלל, מתלבשים על משהו שלמעלה. והתפשטות זה ממעלה למטה.

שאלה: איך זה יתכן שאור חוזר יורד ממעלה למטה?

מניה וביה קודם כל, אחרת בשביל מה הוא חוזר?

תלמיד: חוזר למעלה.

בשביל מה?

תלמיד: בשביל לעשות נחת רוח למעלה.

הוא לא עושה בזה נחת רוח.

תלמיד: אז בשביל מה?

זה מה ששאלתי. אור חוזר עולה ממטה למעלה כדי לבדוק מה בעל הבית נותן לי ואיך אני יכול לתת לו, זו רק התקשרות בכוח. וכשאני בודק ורואה שאת זה ואת זה ואת זה, בכמה אחוזים מכל מנה אני יכול לקבל כדי להנות לו ולא לי, אז מניה וביה אני כבר מתחיל לקבל. ולכן מה שיש בראש בהחלטה, מתפשט בגוף בפעולה.

תלמיד: מה זה המונח הזה "מניה וביה"?

מלמעלה למטה, מהחלטה לפעולה. אתה החלטת על דיאטה, אתה יודע שעכשיו אתה מתיישב ואוכל עשרה גרם ועשרים גרם ולא יותר מזה ולא יותר מזה, אתה מתחיל וכך ממשיך וממשיך כרגיל וכבר "מחר נעשה דיאטה, לא היום" וכן הלאה. אז ברוחניות, מה שאתה החלטת בראש, כך אתה מבצע בגוף. זה נקרא מניה וביה, מהחלטה לפעולה. תנסה ותראה.

קריין: שאלה קס"א, "מהי מלכות נועלת את היצירה". קס"א.

"מהי מלכות נועלת את היצירה. קסא) ויש להבין היטב ענין הג' עלמין בי"ע, כי מצד אחד אנו אומרים שהם אחורים דישסו"ת וזו"ן, שהבריאה היא מעביות דבחי"ב, והיצירה היא מעביות דבחי"ג, והעשיה היא מעביות דבחי"ד. ומצד ב', אנו אומרים שעולם הבריאה יצא על מסך דבחי"ב, והיצירה על מסך דבחי"א, והעשיה על מסך דבחינת שורש. שלכאורה סותרים אהדדי.

והענין הוא, כי אמת הוא שהם בחינת אחורים דישסו"ת וזו"ן, והם בחי"ב וג' וד', אלא הבריאה מתוך שהיא בחינת אחורים דישסו"ת, שהיא ממקורה אור דחסדים בלבד, יכלה לקבל מוחין דג"ר מבחי"ב. אבל היצירה להיותה בחי"ג הצריכה להארת חכמה, לא יכלה לקבל ממסך דבחי"ב אור דחסדים לג"ר שלה, כי אינה מספיק לה, וע"כ לא יכלה להתברר מכלים דיצירה רק בחי"א לבד, כלומר ו"ק בלי ראש. ועולם העשיה שהיא בחי"ד הצריכה להארת היחידה, לא יכלה להתברר ממנה אפילו מבחינת הזווג היוצא על מסך דבחי"א, רק בחינת עביות דשורש, שהוא כלי דכתר היותר זך, כי הוא לבדו היה יכול להתברר מהבחי' ד', ולא יותר.

והנה המלכות דבריאה ה"ס מלכות המסיימת שעלתה בפרסא דאצילות, כנ"ל. אשר המוחין דבריאה הורידו אותם עד המלכות דבריאה כנ"ל בתשובה קל"ז. עש"ה. עכ"ז היה יכול להתברר עוד על בחינת המסך דז"א דבריאה, בבחינת עביות דבחי"א מכלים דיצירה, שהם אחורים דבחי"ג, שאין בהם משהו מבחי"ד, ואחר שהובררו המוחין דיצירה, שוב ירדה המלכות דבריאה שיש בה כח הבחי"ד אל המלכות דיצירה. והמלכות הזו ביררה אח"ז, הכלים דעשיה שהם מאחורים דבחי"ד, אמנם לא יכלה לברור מהם אלא רק עביות דבחינת שורש, שהיא בחינת הכתרים שבהם שעליהם יוצא קומת מלכות לבד, שה"ס ג' גו ג', באור הנפש הנקרא אור נה"י.

ועם זה תבין מ"ש הרב שמלכות דבריאה ה"ס סנדלפון, ונודע שסנדלפון הוא בעולם העשיה, אמנם עם הנ"ל תבין, כי באמת אותה המלכות דבריאה ירדה וביררה את עולם העשיה, אחר שירדה למלכות דיצירה. והדברים עמוקים ואין להאריך יותר. וז"ס שהמלכות נועלת את היצירה. כי מתוך שאין לה אלא בחינת עביות דשורש המספיק רק לאור הנפש, הרי אינה יכולה לקבל מאור הרוח כלום, כי כל עוד שאין שם אלא כלי אחד דכתר, אינה יכולה לקבל כי אם הנפש, והיא אינה יכולה לברר אפילו הכלי דחכמה כמו היצירה, וע"כ אין לה רוח, הרי שהמלכות נועלת את אור הרוח שביצירה, שאף משהו לא יוכל לעבור מאור הרוח אל העשיה. כמבואר. (אות ל"ט)."

אתם רוצים עוד פעם לקרוא או לעזוב את הנושא הרחב הזה ולחזור אליו אחר כך? מה אתם רוצים? זה תלוי עד כמה שאתם מוכנים לזה. מי בעד להתעמק? קדימה.

שאלה: שוב, שאלה קס"א.

"מהי מלכות נועלת את היצירה. קסא) ויש להבין היטב ענין הג' עלמין בי"ע, כי מצד אחד אנו אומרים שהם אחורים דישסו"ת וזו"ן" דאצילות "שהבריאה היא מעביות דבחי"ב, והיצירה היא מעביות דבחי"ג, והעשיה היא מעביות דבחי"ד. ומצד ב', אנו אומרים שעולם הבריאה יצא על מסך דבחי"ב, והיצירה על מסך דבחי"א, והעשיה על מסך דבחינת שורש. שלכאורה סותרים אהדדי.

והענין הוא, כי אמת הוא שהם בחינת אחורים דישסו"ת וזו"ן," דאצילות "והם בחי"ב וג' וד'," לפי העביות שלהם "אלא הבריאה מתוך שהיא בחינת אחורים דישסו"ת, שהיא ממקורה אור דחסדים בלבד, יכלה לקבל מוחין דג"ר מבחי"ב. אבל היצירה להיותה בחי"ג הצריכה להארת חכמה, לא יכלה לקבל ממסך דבחי"ב אור דחסדים לג"ר שלה," לג"ר שלה הכוונה היא שזה העיקר שלה "כי אינה מספיק לה, וע"כ לא יכלה להתברר מכלים דיצירה רק בחי"א לבד, כלומר ו"ק בלי ראש." לפי המסכים, לפי התכונות שלה "ועולם העשיה שהיא בחי"ד הצריכה להארת היחידה, לא יכלה להתברר ממנה אפילו מבחינת הזווג היוצא על מסך דבחי"א, רק בחינת עביות דשורש, שהוא כלי דכתר היותר זך, כי הוא לבדו היה יכול להתברר מהבחי' ד', ולא יותר.

והנה המלכות דבריאה ה"ס מלכות המסיימת שעלתה בפרסא דאצילות, כנ"ל. אשר המוחין דבריאה הורידו אותם עד המלכות דבריאה כנ"ל בתשובה קל"ז. עש"ה. עכ"ז היה יכול להתברר עוד על בחינת המסך דז"א דבריאה, בבחינת עביות דבחי"א מכלים דיצירה, שהם אחורים דבחי"ג, שאין בהם משהו מבחי"ד, ואחר שהובררו המוחין דיצירה, שוב ירדה המלכות דבריאה שיש בה כח הבחי"ד אל המלכות דיצירה. והמלכות הזו ביררה אח"ז, הכלים דעשיה שהם מאחורים דבחי"ד, אמנם לא יכלה לברור מהם אלא רק עביות דבחינת שורש, שהיא בחינת הכתרים שבהם שעליהם יוצא קומת מלכות לבד, שה"ס ג' גו ג', באור הנפש הנקרא אור נה"י." הוא בזה נותן לנו תשובה על מה שדיבר קודם, שמצד אחד הכלים האלו של בריאה, יצירה, עשיה, זה ב', ג', ד', או זה ב', א', שורש. אתם זוכרים שבתחילה הוא שאל על זה? אז עכשיו הוא אומר, זה מה שהוא מסביר.

"ועם זה תבין מ"ש הרב שמלכות דבריאה ה"ס סנדלפון, ונודע שסנדלפון הוא בעולם העשיה, אמנם עם הנ"ל תבין, כי באמת אותה המלכות דבריאה ירדה וביררה את עולם העשיה, אחר שירדה למלכות דיצירה. והדברים עמוקים ואין להאריך יותר. וז"ס שהמלכות נועלת את היצירה. כי מתוך שאין לה אלא בחינת עביות דשורש המספיק רק לאור הנפש, הרי אינה יכולה לקבל מאור הרוח כלום, כי כל עוד שאין שם אלא כלי אחד דכתר, אינה יכולה לקבל כי אם הנפש, והיא אינה יכולה לברר אפילו הכלי דחכמה כמו היצירה, וע"כ אין לה רוח, הרי שהמלכות נועלת את אור הרוח שביצירה, שאף משהו לא יוכל לעבור מאור הרוח אל העשיה. כמבואר. (אות ל"ט)." שלא יכולה לסבול את זה.

אנחנו עוד נחזור על זה אולי מחר, מחרתיים, נראה. כי אתם מתאוששים עדיין, יש כאלה שעוד בהתאוששות אחרי הכנס, אני מרגיש את זה עליכם, קצת ככה בערפול, בבלבול, זה דווקא סימן טוב.

קריין: שאלה קס"ב, "מהו מסך ממש מפסיק". קס"ב.

"מהו מסך ממש מפסיק. קסב) מתוך שהמסך דחי"ב נכלל יחד עם הפרסא המסיימת האצילות, נעשה המסך לבחינת מסך ממש מפסיק את כל הארת חכמה מהחסדים. עי' לעיל תשובה נ"ב. (אות ל"א)."

הגבול הוא מאוד מיוחד אבל הוא גם מובן. מאיפה הוא נובע? כי סך הכול עד אור החסדים זה אור של תיקון הבריאה, שהנברא מתקן את עצמו לעבוד מעל האגו שלו. ורק כשהוא רכש את דרגת הבינה, מדרגת הבינה והלאה הוא מתחיל להידמות לבורא. כי עד דרגת הבינה זה קטנות, הוא לא דומה, הוא רק רוכש כלים דהשפעה, מתקן את הרצון לקבל שלא יהיה על מנת לקבל, שיהיו לו כוחות לעבוד בעל מנת להשפיע, והעבודה בעל מנת להשפיע היא רק עם הכלים ג' וד' דעביות. לכן שורש, א' וב' זה עולמות בי"ע וג' וד' זה כבר אצילות, וגמר התיקון הוא בראש דאצילות.

שאלה: מה זה אומר, שאין השתוות הצורה עד שרוכשים דרגת הבינה?

איזו השתוות צורה יכולה להיות?

תלמיד: כי אנחנו אומרים שלפחות הוא לא מקבל.

כן, אבל אם אתה קורה לזה השתוות הצורה, אבל צורה לא. הבורא לא מקבל, אם אפשר להגיד בכלל עליו כך, כי הוא משפיע. כשאתה אומר לא מקבל, כאילו שהוא יכול לקבל. והנברא לא מקבל. אז הנברא כאן עכשיו לא מקבל, בכל הדרגות שלו הוא לא מקבל, זה עדיין לא השתוות. כי אי אפשר להגיד על הבורא שהוא לא מקבל, הוא רק משפיע, אצלו אין רצון לקבל שאתה יכול להגיד כך. ולכן מתחילה להיות השתוות הצורה רק בעולם האצילות.

תלמיד: אז לפני זה אין בכלל שום אחיזה?

אחיזה לא. אבל לפי שהנברא הוא גם לא מקבל, בזה הוא מבין, מתחיל להשיג מה זה נקרא תכונת ההשפעה. אבל לא את תכונת ההשפעה בעצמה, בפועל, אלא תכונת ההשפעה שהיא מנותקת ממנו, למעלה מהכלים שלו. זו דרגת הבינה.

קריין: שאלה קס"ה.

"מהו מסך קרוב. קסה) אם המסך אינו מעכב על אור הג"ר נקרא מסך קרוב, להיות שיש לו איזה קרבה אל החכמה, וקרבה זו נקרא ג"ר, שאינו עצמות אלא כח ג"ר שבאמא, אבל המסך דיצירה, שהוא מעכב על אור הג"ר לגמרי, נקרא מסך וריחוק. (אות ל"ו ול"ז)."

שאלה: לגבי קס"א, לא ממש ברור על איזה עניין מדובר? כי הרי אבי"ע מקבלים בהתאם למקום שבו הם נמצאים, ואילו כאן נראה שהוא מדבר על זה באופן כללי כזה.

אנחנו את קס"א נצטרך עוד לעבור ולהסביר היטב. בינתיים גם השאלה שלך היא לא נכונה.

מה הוא אומר לנו? "מהי מלכות נועלת את היצירה.". הוא הסביר לנו שם שמלכות נועלת את היצירה? צריכים ללמוד דברים קצת יותר עמוקים.

קסה)"אם המסך אינו מעכב על אור הג"ר נקרא מסך קרוב, להיות שיש לו איזה קרבה אל החכמה, וקרבה זו נקרא ג"ר, שאינו עצמות אלא כח ג"ר שבאמא, אבל המסך דיצירה, שהוא מעכב על אור הג"ר לגמרי, נקרא מסך וריחוק. (אות ל"ו ול"ז)."

אם יש הרחקה על אור החסדים, זה עוד לא נורא, זה עוד נקרא "קרוב". אם ישנה הרחקה על החכמה, זה נקרא "רחוק". מסך קרוב ורחוק, לפי זה אנחנו מבחינים.

"מהי מציאות זווג. "קסז) במקום שיש השרשה דצמצום ב', יש שם מציאות זווג לתקן את הכלים הנשברים ולהוציאם מהקליפות וזה מתחיל בישסו"ת שמחזה ולמטה דאו"א, בסוד הוא"ו דמילוי דהוי"ה דס"ג."

שם מתחיל להיות זו"ן. שם מתחיל להיות החצי השני של הפרצוף, כלים דקבלה. ולכן, שם ישנה מציאות הזיווג.

שוב, מהי מציאות הזיווג?

"קסז) במקום שיש השרשה דצמצום ב', יש שם" משם והלאה מתחיל צמצום ב' בפועל. "מציאות זווג לתקן את הכלים הנשברים ולהוציאם מהקליפות וזה מתחיל בישסו"ת שמחזה ולמטה דאו"א, בסוד הוא"ו דמילוי דהוי"ה דס"ג. עי' לעיל תשובה ל"ו. (אות י"ח)."

איפה שמתחיל באימא כבר כלים דקבלה ז"ת דבינה, משם והלאה מתחיל לעבוד צמצום ב', ומשם והלאה יש מציאות הזיווג.

שאלה: מה זה זיווג לתקן את הכלים הנשברים ולהוציאם מהקליפות?

איפה זה כתוב?

תלמיד: בקס"ז. "במקום שיש השרשה דצמצום ב', יש שם מציאות זווג לתקן את הכלים הנשברים ולהוציאם מהקליפות". מה זה הזיווג הזה?

לצרף אותם לאותו מקום איפה שהם היו. הכלים הנשברים, נשברו כל הכלים מראש ועד הסוף. אבל יש כאלה שנשברו בגלל שיש בהם רצון לקבל שנשבר, שאיבד את המסך ממש, ונעשה על מנת לקבל. ויש כאלה שהם היו בעל מנת להשפיע, ואז הם נשברו בגלל שהיו מחוברים עם כלים דרצון לקבל, אלה כלים שלמעלה מחזה וכלים דלמטה מחזה. ולכן, יש תיקון גם לזה וגם לזה, ותיקונים שונים.

קודם מתקנים כלים קלים שלמעלה מחזה, כשעובדים בחפץ חסד, ואחר כך מצרפים להם כלים קשים. וגם הכלים הקשים האלה, זאת אומרת ברצון לקבל, אנחנו מצרפים אותם לכלים דפנים. נכללים כלים דאחוריים בכלים דפנים ובצורה כזאת מתקנים. ורק אחר כך ברב פעלים מקבצי א-ל אנחנו מתקנים את הכלים דאחוריים במצב הנכון, האמיתי שלהם, במה שהם ברצון לקבל. לא בהתכללות בכלים פנים.

תלמיד: ומי מבצע את הזיווג הזה לתקן את הכלים הנשברים?

בעצם, על הכול אחראית אימא. אם היא צריכה, היא מקבלת או מאבא, למטה מחזה ולמעלה מחזה, תלוי באיזה כלים היא עובדת כדי לתקן את הזו"ן. זו"ן זה הילדים שלה, הבנים שלה, ואימא עושה את כל הפעולות. גם את א-לוהים, את כל זה אנחנו מייחסים לאימא.

תלמיד: ועם מי היא מזדווגת?

היא מזדווגת עם אבא. עם אבא, הכוונה עם כל מה יש למעלה ממנה, אבל בתנאי שהיא מקבלת את הכלים מזו"ן. בהתאם לזה היא בוחרת באיזו דרגה ועל מה בדיוק היא צריכה להזדווג.

תלמיד: איך זה משפיע על הכלים השבורים?

היא מתקנת אותם. היא קודם כל נכללת מהם, ואחר כך הולכת בהתאם לזה להזדווג עם מה שלמעלה ממנה כדי לתקן מה שלמטה ממנה.

תלמיד: ומה נדרש מהכלים השבורים?

להתכלל באימא. להיות מוכנים להתבטל כלפי האימא. זה בסך הכול מה שאנחנו צריכים. אימא מקשרת, זה כמו אימא בבית, היא מקשרת את הילדים לאבא. התפקיד שלה הוא להיות המארגנת, המקשרת. אימא זה בית. אימא זה כל הכלי. אישה זה הבית.

שאלה: מה זה שכתוב "השרשה דצמצום ב'"?

שורש. שורש דצמצום ב' הוא בחזה דבינה. עד שם יכולה לעלות מלכות דצמצום א', ושם יש גבול בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה. ולכן, שם ישנה הנקודה דצמצום ב'.

תלמיד: השרשה זו פעולה?

כן.

תלמיד: אז לא הבנתי מה הפעולה.

השרשה דצמצום ב' זה שמלכות עולה מהמקום שלה לחזה דבינה.

(סוף השיעור)