שיעור בוקר 23.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 816, "כתבי הדור האחרון"

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם, עמוד 816, "כתבי הדור האחרון", טור ב', פסקה ראשונה, דבר המתחיל "למשל אין אדם".

"למשל, אין אדם מניע ידו ממקום למקום אלא מטעם שחושב שבמקום השני יהיה יותר נוח לו להניח שם את ידו, והמטרה הזאת, שמבקש מקום נוח יותר בשביל ידו, היא החמר דלק, הדוחף את ידו ממקום זה למקום ההוא. ואין צריך לומר הפועל העובד כל היום, שהוא מחויב לחמר דלק לתנועותיו הקשות שהוא עושה והיא התמורה שמקבל בעד עבודתו, שהתמורה שמקבל, הוא החמר דלק הדוחף אותו לעבודתו הקשה. באֹפן שאם לא יתנו לו תמורה בעד עבודתו, או שאין לו צורך לאותו התמורה, לא יוכל לעבוד, כי יהיה כמו מכונה שלא נתנו בה חמר דלק, שאין פתי בעולם, שיחשוב שהמכונה תזוז ממקומה.

לפיכך במשטר קומוניסטי מובהק, שהפועל יודע שלא יוסיפו לו אם יעבוד יותר, ולא יגרעו ממנו אם יעבוד פחות, ומכל שכן לפי הסיסמא המושלמת, "שכל אחד יעבוד כפי כחו ויקבל כפי צרכיו", נמצא שאין לו לפועל שום תמורה בעד חריצותו היתרה ואין לו פחד כלל מפני התרשלות שלו, אז אין לו חמר דלק שידחוף אותו לעבודה, ואז ירד פריון עבודתם של הפועלים עד לאפס, ועד שיחריבו את המשטר כולו. ושום חינוך שבעולם לא יועיל להפוך טבע האדם, שיוכל לעבוד בלי חמר דלק, דהיינו בלי תמורה. היוצא מכלל הזה הוא האידיאליסט האלטרואיסט מלידה, שבשבילו התמורה היותר יפה היא, טובת זולתו, שחמר דלק האלטרואיסטי הזה מספיק לו לגמרי לכח עבודה, כמו התמורה האגואיסטית לכל בני האדם. אכן אידיאליסטים הם מועטים, ומספרם אינו מספיק שהחברה תתבסס עליהם. והנך רואה שקומוניזם ואלטרואיזם היינו הך.

ויודע אנכי, שיש עצות להכריח את העובדים שישלימו חלק עבודתם, שיטילו עליהם המפקחים. דהיינו ע"י אותם המנהגים הנוהגים במשטר הרכושני, שכל אחד יקבל שכרו לפי פריון עבודתו. ועוד נוסף על זה, להטיל עונשים קשים ומרים על המתרשלים, כנוהג בארצות הסובייטים. אמנם אין זה קומוניזם כלל, ואין צריך לומר, שאין זה הגן עדן המקוה ממשטר הקומוניסטי, שיהיה כדאי למסור את הנפש בשבילו. ואדרבא שמשטר כזה, הוא גרוע לאין ערך יותר ויותר ממשטר הרכושני, מטעמים מובהקים כמו שאראה להלן."

שאלה: מהי העבודה למעלה מהרצון לקבל, למרות הרצון לקבל, שצריכים לעשות בכלל?

כל עבודה שאנחנו צריכים לעשות כדי להגיע להשפעה טהורה, מהיחיד ועד כולם, זו עבודה שאנחנו צריכים לבצע, והיא נקראת "עבודת התיקון".

תלמיד: מה ההבדל בין העבודה שלנו שהיא למעלה מהדעת לעומת עבודת הכלל?

אתה מדבר על כך שאנחנו כביכול נמצאים בעבודה למעלה מהדעת?

תלמיד: כן, כשנהיה בעבודה כזאת. מה ההבדל בין העבודה שלנו לעומת העבודה שהכלל יצטרך לעשות?

הכלל לא יצטרך להגיע לעבודה למעלה מהדעת כי הוא יבין שכדאי לו יותר לעבוד בהשפעה הדדית בתוך הדעת, במה שהוא מסוגל.

תלמיד: בשביל זה הוא יצטרך שתהיה לו אהבה לאחרים?

לא, פשוט מחוסר ברירה, כמו שאנחנו קוראים על הדור האחרון, שיורגשו כאלו אסונות וכאבים בכל הדור, שהם ירצו לעשות הכול רק בכדי לברוח מהייסורים.

תלמיד: אז זה יהיה שיתוף פעולה ארצי כזה, גשמי, בעל מנת לקבל?

כן, נראה את זה.

תלמיד: אז איך הם יגלו את האלוהות?

הם יגלו את האלוהות מתוך זה שלא ירצו להיות שייכים לעל מנת לקבל.

תלמיד: אבל הם יהיו בלהשפיע על מנת לקבל כדי לברוח מאסונות, כדי לא לסבול, ואנחנו אומרים שההשפעה לא צריכה להיות כדי לברוח מייסורים אלא מטעם גדלות ההשפעה, זו עבודה אחרת. לכן אני מנסה לברר, מה ההבדל בין העבודה שהכלל יצטרך להגיע אליה לבין העבודה שאנחנו נצטרך להגיע אליה?

הכלל יצטרך להגיע לעבודה הזאת כדי לא לסבול, ואנחנו רוצים להגיע אליה כדי לממש את תכלית הבריאה.

תלמיד: אז איפה הבורא נכנס בעבודת הכלל?

הוא נמצא בעבודת הכלל, הוא חייב להחזיק אותה, כוח ההשפעה הכללית חייב להחזיק אותה. אלו דברים שאנחנו כבר לומדים בכמה מקומות על הדור האחרון, אנחנו עדיין בדרך.

שאלה: אתה אומר שבעתיד הצער שאנשים ירגישו ישויך לתכונת הקבלה, הם ירצו את ההשפעה כדי להימלט מתחושת הצער, הסבל?

כן.

תלמיד: זאת אומרת יהיה שיוך בין קבלה וסבל, בין השפעה וטוב, וזה בדיוק הפער שיש היום בינינו לבין הקהל הרחב. כי לא חסר סבל אבל אף אחד לא משייך את הסבל לעובדה שהוא נמצא בקבלה ולא בהשפעה. איך יהיה המעבר הזה?

כל העבודה שלנו היא להאיר את האור העליון בתכונות ההשפעה, וההיפך ממנו בתכונות הקבלה.

תלמיד: זאת אומרת זה יהיה באמצעותנו?

כן.

(סוף השיעור)