שיעור בוקר 12.11.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 797, אותיות ק"ל-קל"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 798, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", מאות ק"ל.

אות ק"ל

"והזוכים להשיג ולהרגיש השגחתו ית', מבחינת גילוי פנים במדרגתו הראשונה, המכונה תשובה מיראה, כנ"ל ד"ה "והנה", נבחנים במידת בינונים, משום שרגשותיהם מתחלקים לב' חלקים, המכונים "ב' כפות המאזנים": כי עתה שזוכה ל"גילוי פנים" מבחינת "עולמך תראה בחייך", כנ"ל ד"ה "ואומר", הרי כבר השיגו לכל הפחות מכאן ואילך, את השגחתו יתברך הטובה, כראוי לשמו יתברך הטוב, ויש להם על כן "כף זכות".

אמנם כל הצער והיסורים המרים, שנחקקו היטב ברגשותיהם, מכל הימים והשנים שקבלו השגחת הסתר הפנים, דהיינו, מזמן העבר, מטרם שזכו לתשובה האמורה, הרי כל אלו עומדים בעינם, ונקראים "כף חובה".

וכיון שיש להם ב' הכפות הללו, הערוכות זו לעומת זו, באופן: שמרגע תשובתם ולפניהם ערוכה ועומדת בעינה כף החובה, ומרגע תשובתם ולאחריהם, ערוכה ומובטחת להם כף הזכות, הרי עת התשובה נמצאת להם "בין" החובה ו"בין" הזכות. וע"כ נקראים "בינונים"."

תלמיד: האות הזו מעלה את השאלה מהו זמן ברוחניות? כי אם אני נמצא עכשיו במקום טוב, מגלה השגחה אוהבת וברור לי שמה שגרם לכך הוא אותו מצב רע שהיה לי קודם, אז עכשיו המצב הרע, הוא לא רע בעיניי, אני מברך עליו כי בלעדיו לא הייתי מגיע עד כאן. מה זה בכלל זמן, לפני, אחרי?

זמן זה הרגשת המצבים שבאים כסיבה ומסובב ואנחנו מרגישים את המצבים הללו בהתפתחות שנותנת לנו את הרגשת הזמן.

תלמיד: לפי זה, עכשיו נפקחו עיני המקובל והוא רואה את הטוב ומיטיב במדרגה שלו. הוא מסתכל אחורה ואומר, כל מה שהוביל אותי לכאן, מצוין, זה הטוב ביותר שאדם יכול לזכות לו.

כן.

תלמיד: אז איך הוא מחלק את חייו לשניים? למה הוא נקרא בינוני?

הוא לא יכול להצדיק את המצבים הנוכחיים והעתידים כדי לבוא אליו ולכן הוא נקרא בינוני.

תלמיד: למרות שהוא רואה שמצבו נגרם מהמצבים הקודמים על דרך סיבה ומסובב?

כן. מצבו נגרם מהמצבים הקודמים שבאו, הוא לא יכול לברך עליהם מראש, כי הוא עדיין לא מתוקן עד כדי כך. לכן הוא נקרא "רשע", אחר כך "בינוני", ואחר כך מגיע לצדיק, שיכול להצדיק את ההשגחה.

תלמיד: אז אולי השאלה היא מה זה נקרא "להצדיק" מצב שכבר עבר אותו? הוא לא יכול להצדיק מראש כי כבר עבר אותו, אז מה נקרא להצדיק את המצב הזה?

כך הוא אומר לפי מה שהוא מרגיש, מפני שההרגשה היא שהבורא צדיק וכך פועל עליו.

תלמיד: למרות שברור לו שמצבו עכשיו הוא תוצאה ממצבים קודמים, הוא עוד לא יכול להצדיק את המצבים הקודמים?

עכשיו הוא יכול להצדיק את המצבים הקודמים כי הוא רואה עד כמה הם הביאו אותו למצב הטוב הנוכחי, אבל את מצבים שהיה בהם בצער רב, הוא עדיין לא מזהה, הוא לא רואה שדווקא בזכותם הוא הגיע עכשיו להשגחה הטובה.

תלמיד: מה יש לנו חוץ מהזמן הנוכחי, מה היחס שלנו למציאות בזמן הנוכחי בחיים בכלל?

איך הגענו למצב הנוכחי, מה הוא הזמן הנוכחי, ומה יכול לצאת לנו מכאן והלאה?

תלמיד: וזה נקרא זמן?

כן. שרואה את שינוי המצבים בנו.

תלמיד: האם גילוי פני ה', תחושת השגחת הבורא כטוב ומיטיב, מבטלת את הצורך באמונה?

בעצם כן.

תלמיד: ואיך האדם עובד במצב כזה?

הוא צריך לעבוד עם כוח האמונה, עם כוח הבורא שעכשיו מתגלה לו ולהמשיך קדימה.

תלמיד: איך? הגילוי מנטרל לו את האמונה, הוא מתחיל להרגיש את הבורא יותר, אז איך הוא עובד עם הכוח שמתגלה לו?

תלוי איזה גילוי.

תלמיד: מה זה גילוי פנים, מה מתגלה לאדם?

אם זה גילוי פנים, זה באמת גילוי הבורא כטוב ומטיב לרעים ולטובים.

תלמיד: אז איך האדם עובד במצב כזה?

אז האדם צריך להצדיק את יחס הבורא כטוב ויחס הבורא כרע, תלוי מה עוד מתגלה. כי אנחנו מגלים כלים שבורים וכאן האדם צריך כל הזמן לראות, בנטייה לתקן אותם, עד כמה הם גורמים לו דבקות בבורא ודחף לברך אותו.

תלמיד: אפשר לומר שהוא חצוי?

יכול להיות גם זה.

אות קל"א

"והזכאים לבחינת גילוי פנים ממדרגה ב', המכונה "תשובה מאהבה", שזדונות נעשים להם אז כזכויות, כנ"ל ד"ה "ולפיכך", נבחנים, שהכריעו את "כף החובה" הנ"ל ל"כף זכות".

דהיינו, שכל הצער והיסורים, שנחקקו בעצמותיהם, בעת שהיו עומדים תחת השגחת הסתר פנים, הוכרעו עתה ונהפכו ל"כף זכות". כי כל צער ועצב, נהפך לתענוג נפלא לאין קץ, כנ"ל ד"ה "וזה דומה". ונקראים עתה "צדיקים", על שם שמצדיקים השגחתו ית'."

אלה דברים ברורים, לפי מה שכתוב.

תלמיד: פעם היה לי צער ועצב, הגעתי לאיזו השגה שהבורא טוב ממש ועכשיו הוא אומר שמקודם הצער והעצב חקוקים בעצמותיי. ופתאום הוא אומר, שזה תענוג נפלא לאין קץ. למה זה תענוג? כי אני עכשיו מסתכל על זה אחרת? התפתחתי, השתניתי?

כן, התפתחת.

תלמיד: אז לפי מה אני מודד? לפי קני המידה שהיו לי קודם וזה כאילו נחקק בעצמותיי, או לפי איך שהיום אני מסתכל על זה?

אתה מסתכל במה שהיה לך קודם ובמה שיש לך היום, אז ודאי שזאת התפתחת לטוב.

תלמיד: לפי מה אני מודד? אני זוכר שפעם היה לי עצב, כי רציתי סוכריה ולא קיבלתי. אבל היום אני מחפש דברים אחרים, נניח שהתפתחתי ואני רוצה להשפיע, אז אני מסתכל על מה שהיה אחורה בעיניים, בכלים שיש לי היום?

בצורה כזאת אתה לא יכול למדוד, לא את המקום שלך, לא את המציאות, לא את הפעולה ולא את ההתקדמות.

תלמיד: מה זה אומר כלפי אותו מקרה שקרה, שפעם הייתי בצער ועכשיו זה נפלא?

פעם זה היה בצער ועצב כי רצית להשיג משהו ולא יכולת ומזה הייתה לך הרגשה לא טובה והיום אתה כבר לא רוצה את ההרגשה הזאת ואת הצער והעצב אתה לא רוצה יותר להשיג ולמלא, אלא יש לך כבר מטרה אחרת.

תלמיד: ברגע שאני רוצה משהו אחר, התפתחתי? בצורה אוטומטית זה מנקה את כל מה שהיה לי?

אתה לא מנקה, אתה פשוט כבר לא מחשיב אותם הכלים כפי שבעולם שלנו אנחנו מרגישים ואז אתה קובע לעצמך קו התפתחות חדש.

תלמיד: אז לא צריך להיות לי תהליך בירור פנימי כלפי העבר?

הכול נעשה במשהו, כן.

תלמיד: אני מרגיש את זה עדיין, כביכול אני נלחם בתוכי על היחס שהיה לי פעם, כי יש לי יחס חדש?

לא. אין כאן על מה להילחם, כי עכשיו יש לך רצון חדש, נטייה חדשה ואין לה שום קשר עם מה שהיה קודם.

תלמיד: מה קורה מהרגע שמופיע הרצון החדש?

הוא מופיע.

תלמיד: תשובה מאהבה נקרא שהוא צדיק, שהוא רואה שהבורא עושה איתו טוב. אני לא מבין מה החכמה להיות צדיק כשאתה רואה שהבורא עושה איתך טוב בכול, אלא צריך להיות צדיק כשאתה רואה שהבורא לא עושה לך טוב ואתה מצדיק אותו. אבל פה הוא אומר שדווקא כשהוא עושה טוב, אז האדם מצדיק את הבורא.

אבל זו כבר תוצאה ממה שהוא היה קודם.

תלמיד: כן, אבל זו כבר לא חכמה, כי אני מצדיק את הבורא כשאני רואה שהכול טוב. הייתי צריך להצדיק אותו לפני כן כשהכול לא היה טוב, ואז להיקרא צדיק.

על סמך מה?

תלמיד: מעל הדעת, אני לא יודע.

מה זה אתה לא יודע? אז אתה מדבר שטויות.

תלמיד: זה שאני עכשיו רואה שהוא עושה טוב, האם זה להצדיק אותו?

זה שאתה רואה שהבורא עושה כול טוב ואתה אומר שהבורא צדיק לפי הערכתך?

תלמיד: כן.

אז זו אמת.

תלמיד: זה נכון שזו אמת, אבל זה כאילו לא חכמה.

למה זה לא מספיק?

תלמיד: כי עכשיו הכי פשוט להגיד שאני מצדיק את הבורא.

אבל אתה הגעת לזה, אתה קבעת את זה, אתה קיימת את זה.

תלמיד: האם זה הופך להיות בהרגשה?

ודאי, הכול בהרגשה.

תלמיד: מה זה אומר שאני צריך להיות תחת השגחת הסתר פנים? מה זו "השגחת הסתר פנים"?

זה כשעוברים עלינו מצבים לא טובים ברגש, בשכל, ואנחנו לא יכולים לשייך אותם לבורא.

תלמיד: הוא כותב להפוך את הכול לזכויות, ודווקא בנקודה הזאת כשאני לא רואה את הבורא כטוב ומיטיב, איך אני רואה את ההשגחה שלו? מאיפה אני לוקח כוחות לבקש תיקון על הכלים האלה, להתקדם הלאה?

מאיפה יכולים להיות המצבים האלה שעכשיו באים?

תלמיד: רק מהעבודה שלנו עם החברים, מהקשר שלנו בתוך העשירייה.

אנחנו בעבודה שלנו עם החברים פותחים את הדרך לזה שהבורא משפיע לנו.

תלמיד: האם הביטול בדרך הוא כלי שאני חייב לעבוד איתו בשביל לתת לבורא להיכנס, ובסופו של דבר לראות אותו בזכות?

כן.

תלמיד: אני מדבר על ביטול משותף, לא רק שלי, אלא בטול בעשירייה.

כן.

תלמיד: היה לי רצון, לא השגתי כלום, ואז הרצון מתחלף, האם מזה אני מרגיש הנאה עכשיו?

אני לא יודע.

תלמיד: אמרת שהנאה באה מתוך זה שהרצון התחלף עכשיו.

כן.

תלמיד: אז בעצם לא השגתי כלום, הרצון התחלף, ואז אני נהנה?

לא. למה?

תלמיד: ממה אני נהנה, האם מתוך שהשגתי משהו או לא השגתי ואז הרצון התחלף?

מה המטרה שלך?

תלמיד: למלא את הרצון.

אם כך, אז אתה נמצא עדיין באגו, והרצון שלך הפוך ממה שהבורא רוצה לפתח בך.

תלמיד: אז בשביל מה מופיע בי הרצון?

כדי ללמד אותך מה בדיוק אתה רוצה, מה אתה רוצה לרצות.

תלמיד: מה עניין ההצדקה? אדם היה שרוי בטבע רע, תיקן ונמצב עכשיו בטבע הטוב, זה התיקון. מה התוספת של ההצדקה?

אחרי שעבר עליו איזה מעשה, איזו פעולה, אז הוא מצדיק את הפעולה הזאת, שזה נכון שהיא עברה, והוא מצדיק את הבורא שעשה את זה.

תלמיד: מה התיקון שלנו, האם תיקון הרע או להצדיק?

גם זה וגם זה.

תלמיד: אני רואה שבאופן טבעי אני נמשך לתקן את הרע, ותוך כדי התהליך יש את תהליך של להצדיק. אבל מה שמושך זה לתקן את היצר הרע.

זה אולי בינתיים, אחר כך יהיה לך דחף דווקא להצדיק את הבורא.

תלמיד: איך יתכן שעד גילוי הפנים לא שחררו לאדם מהשק של היצר הרע שלו לתיקון? מה הוא תיקן עד כה שעל בסיס זה הוא קיבל מילוי?

איפה אתה רואה תיקון פנים?

תלמיד: ממה שכתוב נשמע, שעד גילוי הפנים אדם לא תיקן את הדברים המהותיים.

כן.

תלמיד: אם הוא לא תיקן את כל הרע הגדול הזה שיושב עליו, אז על סמך מה נתנו לו גילוי פנים? הוא צריך להיות מתוקן במשהו.

איפה אתה קורא את זה?

תלמיד: באות ק"ל.

אני קורא אות ק"ל.

אות ק"ל

"והזוכים להשיג ולהרגיש השגחתו ית', מבחינת גילוי פנים במדרגתו הראשונה, המכונה תשובה מיראה, כנ"ל ד"ה "והנה", נבחנים במידת בינונים, משום שרגשותיהם מתחלקים לב' חלקים, המכונים "ב' כפות המאזנים": כי עתה שזוכה ל"גילוי פנים" מבחינת "עולמך תראה בחייך", כנ"ל ד"ה "ואומר", הרי כבר השיגו לכל הפחות מכאן ואילך, את השגחתו יתברך הטובה, כראוי לשמו יתברך הטוב, ויש להם על כן "כף זכות".

אמנם כל הצער והיסורים המרים, שנחקקו היטב ברגשותיהם, מכל הימים והשנים שקבלו השגחת הסתר הפנים, דהיינו, מזמן העבר, מטרם שזכו לתשובה האמורה, הרי כל אלו עומדים בעינם, ונקראים "כף חובה".

וכיון שיש להם ב' הכפות הללו, הערוכות זו לעומת זו, באופן: שמרגע תשובתם ולפניהם ערוכה ועומדת בעינה כף החובה, ומרגע תשובתם ולאחריהם, ערוכה ומובטחת להם כף הזכות, הרי עת התשובה נמצאת להם "בין" החובה ו"בין" הזכות. וע"כ נקראים "בינונים"."

תלמיד: הוא כותב "כי עתה זוכה לגילוי פנים מבחינת עולמך תראה בחייך". מה זה "עולמך תראה בחייך"? האם יש אופציה לראות כשאתה לא בחיים? ומה זה לראות את עולמך בכלל? כי עולם בדרך כלל זו הסתרה, ולראות זה גילוי, אז מה זו הקומבינציה הזאת, "עולמך תראה בחייך"?

מתגלה לאדם איזה חלק מהמקום שבו הוא נמצא.

תלמיד: האם מתגלה לו שהוא נמצא בהסתרה?

לא. אם מתגלה, אז הוא כבר לא בהסתרה. מתגלה לאדם מקום שהוא נמצא בעולם הרוחני. זה גילוי קטן, אבל זו תחילת הגילוי.

תלמיד: האם לפני הגילוי הזה אדם גם היה באותו מצב רק הוא לא ידע את זה?

אם לא הרגיש ולא ידע, אז זה נקרא שלא היה.

תלמיד: האם המצב הזה שבין כף חובה לכף זכות הוא כנגד הרצון לקבל? מה קנה המידה פה שאדם עדיין מרגיש חובה?

כי עדיין לא גילה את כל המצב שלו במלואו.

תלמיד: זה לעתיד וגם לעבר, כי הוא מציין שיש לו צער וחסרונות מכל מה שעבר עליו.

זה להווה. יש לו עכשיו חלק טוב וחלק רע, והוא לא מגלה אותו במלואו.

תלמיד: מה זה להווה? יש את מה שעבר עליו ויש את מה שעוד לא הגיע אליו, האם הווה זה שהוא מעריך את מה שעובר עכשיו?

כן, המצב שעכשיו הוא נמצא בו.

תלמיד: מה זה נקרא בינוני ביניהם?

אז הוא מגלה שהוא עומד בין כף חובה ובין כף זכות ולכן נקרא בינוני.

תלמיד: זה אחד כנגד השני?

כן.

תלמיד: האם הוא מגלה חובה ומתקן, זו העבודה, או שהוא מגלה את שניהם?

תכף נגיע לזה.

תלמיד: מה זו תשובה מיראה?

תשובה מיראה זה שהוא רוצה להיות דבוק בבורא מטעם היראה.

תלמיד: איך להגיע ליראה כזאת? זו יראה מיוחדת.

היא לא כל כך מיוחדת, כי זה מיראה. זה פועל עליו ומחייב אותו אם הוא רוצה או לא רוצה.

תלמיד: אנחנו מדברים על כל מיני סוגי יראה, ויראה אמיתית היא לא כל כך רחוקה מאהבה.

יש הרבה סוגים, כן.

שאלה: הוא כותב באות קל"א, "והזכאים לבחינת גילוי פנים ממדרגה ב', המכונה "תשובה מאהבה", שזדונות נעשים להם אז כזכויות, כנ"ל ד"ה "ולפיכך", נבחנים, שהכריעו את "כף החובה" הנ"ל ל"כף זכות". דהיינו, שכל הצער והיסורים, שנחקקו בעצמותיהם, בעת שהיו עומדים תחת השגחת הסתר פנים, הוכרעו עתה ונהפכו ל"כף זכות". כי כל צער ועצב, נהפך לתענוג נפלא לאין קץ, כנ"ל ד"ה "וזה דומה". ונקראים עתה "צדיקים", על שם צדיקים שמצדיקים השגחתו ית'". הוא כותב פה במפורש שמה שהיה חקוק בו הופך לתענוג.

כן.

תלמיד: האם נחקק משהו חדש?

נחתך משהו חדש, התענוג נחתך.

תלמיד: האם כל מה שהיה בעצמותיו השתנה?

כן, משתנה ההתרשמות.

תלמיד: על פעולות העבר.

הייתה התרשמות שלילית ועכשיו היא נהפכה להתרשמות חיובית.

תלמיד: ואז ברגע שהוא זכה בזה כבר אין צורך באמונה, הוא כבר חי את זה.

כן.

תלמיד: אנחנו מדברים על גילוי שמשנה את יחס האדם מקצה לקצה, שהיחס שהיה לו כלפי המציאות משתנה ליחס לגמרי הפוך למציאות. לדוגמה, הבן שלי מסתכל על המציאות שנקראת בית ספר ויש לו לזה יחס לא טוב, אני מסביר לו, נותן לו ידע חדש, מוסיף לו, וההרגשה שלו, היחס שלו לא משתנה. לא תמיד ידע מגלה לך או משנה לך יחס אחר למציאות. אני מרגיש שיש פה משהו אחר, לא רק ידע, שישנה לנו, שיגלה לנו משהו חדש. מה יעזור לאדם לגלות, לשנות את היחס?

אנחנו מדברים כלפי הבורא, שממנו אלינו ומאיתנו אליו אנחנו משנים את היחס. לכן כל שינוי נותן לנו הרגשה חדשה, יחס חדש. מה שאין כן, אם אתה לוקח דברים מהעולם הזה, הדומם, אז אתה לא יכול כך לעשות.

תלמיד: אנחנו יודעים מהי מטרת הבריאה, למדנו למה יש נבראים, מה הייתה המטרה של הבורא. לפני שהגענו לכאן היה לנו יחס למציאות, דברים שקרו לנו, היחס שלנו אליהם היה כאב, צער. היום אנחנו יודעים בעזרתך, בעזרת המקובלים, שיש פה מטרה, יש בורא, ולא סתם נבראו הנבראים, אנחנו כבר יודעים בידיעה את התהליך. למרות זאת, דברים שקרו לפני שידענו עדיין כואבים לנו, מצערים אותנו. מה עוזר לאדם לשנות את היחס חוץ מהידיעה בשכל?

הרגשה. הרגשת אי נעימות, הסתרה, הלא ידוע, כל ההרגשות השליליות האלה הן בעצם מקדמות את האדם.

תלמיד: אני יכול לעשות משהו כדי שההרגשה שלי תשתנה?

כן.

תלמיד: מה?

מסבירים לך.

תלמיד: להיות בסביבה, להיות עם החברים.

כן. להתקשר לסביבה שהיא כולה כך יכולה ורוצה לעשות.

תלמיד: אפילו לא במודע הם ישפיעו וישנו את היחס שלי, את ההרגשה שלי, נכון?

למה לא במודע?

תלמיד: לא תמיד.

לא תמיד, אני לא יודע. אבל אנחנו יודעים בשביל מה אנחנו עובדים - כדי לגלות את הכוח הטוב והמיטיב שמשנה את הכול, עושה את הכול.

תלמיד: איך לעזור בצורה הכי טובה לחבר לשנות לו את ההרגשה, את היחס שלו?

בדוגמה.

תלמיד: למרות שאני עדיין לא בזה?

דוגמה, בכל זאת.

תלמיד: במידת בינוני אדם מתייחס לעבר ולעתיד כמשהו שצריך להצדיק, ועל העתיד הוא מסתכל עם הרגשה של אשמה, את זה הבנתי מאות ק"ל. אבל באותו קל"א כתוב שזה מוכרע לכף זכות. מה בדיוק משתנה בתפיסה שלו כלפי העבר וכלפי העתיד?

אני חוזר קצת. "אמנם כל הצער והיסורים המרים, שנחקקו היטב ברגשותיהם, מכל הימים והשנים שקבלו השגחת הסתר הפנים, דהיינו, מזמן העבר, מטרם שזכו לתשובה האמורה, הרי כל אלו עומדים בעינם, ונקראים "כף חובה".

וכיון שיש להם ב' הכפות הללו, הערוכות זו לעומת זו, באופן: שמרגע תשובתם ולפניהם ערוכה ועומדת בעינה כף החובה, ומרגע תשובתם ולאחריהם, ערוכה ומובטחת להם כף הזכות, הרי עת התשובה נמצאת להם "בין" החובה ו"בין" הזכות. וע"כ נקראים "בינונים"."

תלמיד: יוצא שאני הולך מעל הדעת דווקא במצב בינוני, זה נכון?

נגיד.

תלמיד: ולפני?

את זה עוד נברר.

תלמיד: אז לא הולכים מעל הדעת לפני שמגיעים ליראה?

אין לך איפה ללכת למעלה מהדעת.

תלמיד: בסוף אות קל"א בעל הסולם אומר שכל הצער והיסורים, שנחקקו בעצמותיהם, הוכרעו עתה ונהפכו לתענוג נפלא אין קץ, ואז הוא אומר "כנ"ל ד"ה "וזה דומה"." "וזה דומה" מתייחס לאות ק"ח שבה מובא המשל על היהודי שקיבל מכות כשהאדון נסע, וכשהאדון חוזר הוא משלם ליהודי על כל מכה ומכה שקיבל.

כן.

תלמיד: במשל היהודי מקבל כסף ביד, הוא יכול להסתכל ולראות שהוא קיבל תשלום על כל מכה, על כל מה שהיה לו בעבר, ולכן לא פלא שהוא שמח, הוא אפילו הוא מצטער שהוא לא קיבל יותר מכות.

כן.

תלמיד: במצב הזה לא חכמה להצדיק את הבורא, אתה רואה בכלים שלך שקיבלת רווח.

כן.

תלמיד: זה צדיק? איפה פה באמת מעל הדעת? ההצדקה הזאת נראית מאוד אגואיסטית.

רגע, לא היה מובן מה אתה שואל מלכתחילה.

"אמנם כל הצער והיסורים המרים, שנחקקו היטב ברגשותיהם, מכל הימים והשנים שקבלו השגחת הסתר הפנים," זאת אומרת שבעל הבית הרביץ לו "דהיינו, מזמן העבר, מטרם שזכו לתשובה האמורה, הרי כל אלו עומדים בעינם, ונקראים "כף חובה"."

תלמיד: זה באות ק"ל, אלו הבינוניים שנמצאים בין כף החובה לכף הזכות. אחרי זה באות קל"א בעל הסולם כבר מדבר על אלו שזכו לגילוי פנים, שכבר הכריעו את הכף לכף זכות, והוא מסביר שכל צער ועצב נהפכו לתענוג נפלא אין קץ, ומשתמש בדוגמה של היהודי שקיבל מכות ואחרי זה בזכות המכות הוא קיבל תשלום.

כן.

תלמיד: איך להבין את זה נכון, כי אותו יהודי כבר סופר את התשלום, המטבעות כבר ביד שלו.

כן.

תלמיד: זה לא באמת חכמה להצדיק את הבורא על המכות שהוא קיבל קודם.

זה בכל זאת חשבון.

תלמיד: חשבון אגואיסטי או חשבון אחר?

חשבון אגואיסטי.

תלמיד: איזה מין צדיק זה?

הוא אפילו בוכה למה לא קיבלתי יותר מכות, הייתי מקבל עכשיו יותר זהובים.

תלמיד: קשה לראות את זה כצדיק, החישוב הזה הוא מאוד אגואיסטי.

הוא מאוד אגואיסטי אבל הוא שמח.

תלמיד: זה נקרא צדיק, שהוא ממש עושה חשבון?

הוא שמח או לא?

תלמיד: בדוגמה הוא מצטער על כך שהוא לא קיבל יותר מכות, אבל הוא שמח שהוא קיבל את החמישה זהובים.

כן.

תלמיד: הוא היה רוצה עשרה אבל קיבל חמישה, ועל זה הוא שמח. זה צדיק?

זה נקרא צדיק. מה נקרא אצלך צדיק? אם עכשיו הוא יכול לעשות חשבון אחר, חדש, ומקבל על זה עוד חמישה זהובים, הוא יכול לקרוא לעצמו צדיק או שזה שקר?

תלמיד: חשבתי שצדיק צריך לעבוד מעל הדעת וכן הלאה, ולא שהוא מסתכל בכיס ואומר יש לי זהובים, איזה יופי, חבל שלא קיבלתי עוד מכות.

במקום למעלה מהדעת הוא נותן לך בתוך הדעת.

תלמיד: אז כמו ששאלו קודם, איפה העבודה עכשיו?

העבודה היא בזה שהוא עובד עכשיו עם הכלים כדי לגלות עוד חמישה זהובים ולהגיע לצדיק.

תלמיד: הוא מחפש עוד מכות או דברים מרים שעכשיו הוא יכול להפוך למה שנקרא "זהובים"?

נגיד שכן. זה נקרא אצלנו "להוסיף יגיעה".

תלמיד: אפשר להגיד שהצדיק מצדיק את הזהובים שיש לו ביד, ועל אותן מכות שהוא קיבל והוא לא מצליח להצדיק, באותם היחסים הוא מרגיש רשע?

כן.

תלמיד: בינוני זה לפי הדוגמה במשל על היהודי שמקבל מכות ועל כל מכה מקבל זהובים. באותן מכות שקיבל והצליח להפוך לזהובים, בהרגשות האלה הוא צדיק.

כי הגיע להצדקה.

תלמיד: כן, הוא הגיע להצדקה. ובאותן הזדמנויות שהיו לו והוא פספס ולא הצליח להגיע להצדקה, הוא נקרא רשע?

כן.

תלמיד: וזה מה שהופך אותו לבינוני, שיש לו גם וגם?

כן.

תלמיד: שמעתי קודם שאמרת שהרגשת אי הנעימות, ההסתרה, הלא ידוע, כל ההרגשות הלא נעימות האלה מקדמות את האדם. נולדה לי תינוקת לפני חודשיים, וכשאני שם אותה על הבטן כדי לפתח לה את שרירי הראש, היא מנסה להרים את הראש ומאוד מתאמצת וצועקת וכואבת, ולמי שעומד מהצד נראה שממש נגרם סבל לתינוקת, כמו במשל עם הסיכה והעין, אבל בעצם אני רוצה שהתינוקת תתקדם ותתפתח והיא תוכל להסתכל לכל מקום. זה התחבר לי עם זה שאמרת שהרגשות הלא נעימות שהעליון גורם מקדמות את האדם. כמו שאני רוצה לקדם את התינוקת כך הבורא רוצה לקדם אותנו. רק לחזק את ההרגשה הזו שכל בור שהבורא חופר לנו הוא לטובת המילוי שלו אחר כך.

זה לפי ההכנה שלנו.

תלמיד: יש המון בני אדם ולכל אחד יש רצונות אחרים, דרך אחרת וגלגולים שהוא עובר. למה בעצם כולם מגיעים לאותם שלבים? איך זה כל כך מדויק שלא משנה מי האדם ומה הוא עבר, יש בדיוק אותו מסלול לכולם, מה ניתן ללמוד מכך?

שפעולות הבורא מביאות כל אדם ואדם לתיקון, והאדם נעשה צדיק גמור.

תלמיד: למה זה מותאם לכל אדם ואדם בדיוק באותו מסלול, איך זה יכול להיות, מה עומד מאחורי זה?

מאחורי זה עומד הרצון לקבל שהבורא ברא, והאור העליון שמשפיע על הרצון לקבל שבבריאה, בנברא, והוא עושה עימו שינויים, והנברא עושה חשבון מי היה, מה יהיה ומה אני צריך לעשות.

תלמיד: מה הוא יכול לעשות אם יש מסלול קבוע, לזרז אותו?

הוא יכול לעשות מה שהוא רואה בפעולה שבאה אליו, מה הוא רצון הבורא, ולפי זה לקיים.

תלמיד: כתוב "כל הצער וייסורים המרים שנחקקו היטב ברגשותיהם", האם יש פעולה מצד האדם כדי שהמצב הזה יהיה מורגש וייחקק ברגשות שלנו?

כן.

תלמיד: מהו, מה צריך לעשות כדי שזה יהיה כך?

הבורא המאיר באורו, הוא מעורר לך יותר קשר עם הסיבה שבמצבך, וכך אתה מתקדם בטוב או ברע, כך.

תלמיד: אם אני בודק עד כמה הצער חזק כדי לצאת החוצה, אני רואה שישנם מצבים שזה ממש מורגש, ויש מצבים בהם 90% מהזמן אני מצוי בחצי הכרה, כאילו שאם אשב עם עצמי ואעשה חשבון וממש אכנס פנימה, אני ארגיש את הצער הזה, עד כמה פספסתי הזדמנויות. אבל יש קהות חושים כזאת שהיא לא גורמת לי להיכנס פנימה לכאב ולצער ולפעולה לצאת החוצה. מה עושים עם הזמן הזה?

מתקרבים לחברים ויחד איתם נכנסים לפעולות שלהם.

תלמיד: אפשר להגיד שכל הספקטרום קיים באיזו צורה ואנחנו רק צריכים לעורר?

כן.

תלמיד: הסתר פנים או גילוי פנים הם ביחס לגילוי תכונה של טוב ומיטיב?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שגילוי השגחת הסתר פנים דווקא, יש כזה דבר, זו גם איזו מדרגה לגלות הסתר פנים? לגלות שזה מגיע ממנו אבל לא לגלות את זה כטוב ומיטיב?

נראה זאת הלאה. עוד מעט.

תלמיד: אז אותו בינוני שנמצא על כף המאזניים ורואה חצי כזכות וחצי כחובה, מה שהוא רואה כזכות הוא גילוי פנים, ומזהה שהוא מאותו כוח אהבה?

כן.

תלמיד: ומה שהוא רואה כחובה, הוא מזהה כמגיע מאותו המקור, רק לא מזהה את זה כאהבה?

כן.

תלמיד: אז בכך זה נמדד כבר כמדרגה גבוהה, כי הוא מזהה שהכול מגיע מאותו מקור והוא רק לא מצליח להצדיק את זה כטוב ומיטיב?

כן.

תלמיד: האדם שנמצא במצב בינוני, אין לו טעם?

יש לו טעם.

תלמיד: וזה מצב כביכול לקבל אבל לא לקבל, שכל יום הוא לא צריך לקבל הנאה לעצמו, כול הזכות נמצאת מאחור, יש התחייבות שהוא כל יום צריך לעשות פעולות, ומהפעולות הללו לא לקבל שום דבר.

נניח.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להתקדם עם החברה ולעשות איתם פעולות. זאת אומרת, יש לנו מערכת וכל אחד צריך לעשות את ההתאמה שלו לתוך המערכת הזאת. אנחנו עכשיו לקראת כנס, לקראת מצב חדש, מדרגה חדשה, איך אנחנו מתאימים את עצמנו למערכת שלוקחת אותנו למדרגה החדשה שנקראת לשמה?

בעל הסולם אומר לנו, שאנחנו צריכים להשתדל להתאים את עצמנו לפעולות האור כרגע.

תלמיד: ביום יום, לא עוד חודשיים, איך אנחנו מכינים, מתאימים את עצמנו בעבודה בעשירייה למצב הזה? מה היא ההתאמה הזאת?

אני רוצה לסדר את הפעולות שלי שהן יהיו נכונות כלפי האור. זאת אומרת תלמיד מצוין, ילד טוב שעושה את כול מה שהמורה, האור, דורש ממנו.

תלמיד: כדי לתת לאור להיכנס בינינו ולעבוד ולעשות בנו את השינוי הזה, מה אנחנו צריכים לעשות בעבודה בינינו?

שכולכם נמשכים לאור, להיות דומים לו.

תלמיד: דומים לאור, זאת אומרת אנחנו צריכים כל הזמן לתת שטח עבודה פנוי?

לא, אלא שאנחנו נמשכים זה אל זה ורוצים להיות יותר קרובים זה אל זה.

תלמיד: כל הזמן להעלות את החשיבות שאנחנו יותר ויותר רוצים להיות קרובים, להרגיש כאחד כמו שאומרים.

כן.

תלמיד: ומה היא ההרגשה הזאת כאחד? מה אנחנו צריכים להרגיש כל יום יותר ויותר כהרגשת האחד?

שאנחנו שייכים לשורש אחד.

תלמיד: השורש הוא הבורא, תשובה מאהבה.

כן, השורש הוא הבורא.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להיות תלמידים טובים ולעשות מה שהבורא רוצה, ולפני זה אמרת שהוא מעורר בך את הסיבה למצבך, אז איך להתייחס להרבה מקרים שעובר עליך פעולות והרגשות והיחס משתנה, ואתה רואה שעוברים כל מיני מצבים אבל אתה לא בדיוק מבין מה הבורא רוצה ממך, למה זה קורה, מה אתה אמור ללמוד מזה. אתה מרגיש שמנענעים אותך, אבל מה בדיוק אני אמור לעשות עם זה ולמה זה קורה, זה לא תמיד ברור.

אנחנו צריכים ככל שאפשר להיות יחד "כאיש אחד בלב אחד" ולקבל יחד כל השינויים שעוברים עלינו ולהגיב על זה בפעולה אחת להתקרבות לבורא, וכך בינתיים להתקדם.

תלמיד: אז אין מה להתעסק בשאלה למה, מה הסיבה ולמה ומה אני אמור ללמוד מזה באמת?

בינתיים לא, העיקר זה להיות קרוב לבורא, זה מה שהוא רוצה, כך הוא רוצה לראות אותנו.

תלמיד: אבל למעשה זה סימן חיובי ללכת בדרך, כאילו יש משהו התרת הספקות, אם אני מסתכל בדיעבד על מקרים שהיו לפני כן שלא היה לי תשובות בהתבוננות, זה נכון להתבונן כך?

כן.

תלמיד: אתה מרגיש שנעשים לך זדונות מהבורא כדי לתת לך מקום לדבקות בכוח עצמו ולא בתוצאה ממנו. עד עכשיו אתה נותן איזו שיטה שהיא עובדת עם השכל, אנשים זורמים כי הם כביכול מבינים על מה אתה מדבר. אבל יש איזה מקום שהגישה הזאת עם השכל לא עובדת, היא מובילה אותך למבוי סתום שרק אם אתה שובר את כל הידיעות שצברת ופשוט נדבק לבורא, מבטל את כל אותן ההשגות הנוכחיות, אז אתה לא עובר לשלב הבא.

נכון.

תלמיד: מה ההבחנה הזאת שהיא תמיד עולה בקודש ולא יורדת, שהחשיבות הזאת לא מזדככת, לא מתה אף פעם והיא שמדביקה אותך לבורא לא משנה באיזה תנאי?

הבורא הוא מעל כל ההבחנות, הבחינות, ההחלטות, ואני בסופו של דבר בכל פעולה שלי רוצה קצת להתקרב אליו.

תלמיד: כשאתה מרגיש זדונות זה נהפך לזכות גדולה כי הוא נתן לך מקום להידבק בו בכוח עצמו לא במה שיוצא ממנו.

כן.

תלמיד: אז הבחנה שתופסת אותך בנקודה הזאת, איך נקראת אותה החשיבות הזאת של הבורא שלא יורדת?

"נקודת הדבקות".

תלמיד: ואותה אפשר להשיג רק על פני זדונות שאתה מרגיש.

כן ואחר כך אתה מרחיב אותה, מגדל אותה על פני כל אותם המצבים שאתה עובר, עולה.

תלמיד: זו נקודה שבעלי תשובה עומדים שגם צדיקים גמורים לא יכולים להיות שם?

עוד לא עד כדי כך, אבל דומה לזה.

תלמיד: מרגיש כאילו יש משהו מעבר שזה לא נגמר.

טוב שאתה מרגיש שיש משהו מעבר ואתה אפילו לא יכול להסביר את זה וזה אוכל אותך קצת, זה סימן שהמערכת שלך מכינה לך את המקום הבא. זה טוב.

(סוף השיעור)