שיעור בוקר 30.03.15 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

חוברת פסח, "שער הכוונות" (קיצור) – עמ' 225,

דרוש א' - "בענין פסח ויציאת מצרים"

אנחנו צריכים לזכור את החברים שלנו שעובדים עכשיו בתורנויות בהכנה לחג, שהם אתנו יחד. וגם בינינו, שיהיה יותר קשר.

כל מה שאנחנו קוראים זה תוספת לקשר בינינו, כדי לחזק את הקשר, שום דבר חוץ מזה אנחנו לא צריכים.

"מעשים הרעים התחתונים גורמים למעלה אחיזת החיצונים באיזו ספירה ומסתלק השפע ממקום ההוא, שלא יצא משם לחיצונים.

ז"א יוצא קודם בו"ק ולא בי"ס. ובהתאחז פרעה ומצרים בדעת העליון בדור ההוא, חזר ז"א לקדמותו, לעיבור א', באמא עלאה, ג'ג'ג'.

ז"א, לאחר שנולד ויצא מבטן אמא עילאה, קטנות, גדלות. בג' זמנים האלו מוחין. אי אפשר לקבל המוחין, אם לא יתלבשו בנה"י דאמא. ואח"כ מוחין יתלבשו בתוכו. בעיבור הא' ובקטנות יש לו רק נה"י דאמא בחיצוניותם.

גלות מצרים, שחזר ז"א לעיבור באמא עילאה, היה שם גגג, כדי שלא יתאחזו הקליפות בו, ויינקו שפע ממנו. גם אז היו לו מוחין מלובשים בחיצוניות נה"י דאמא. וכל ג' מוחין שלו, ובפרט מוח הדעת, שבו החסדים והגבורות, אשר שם תלוי פגם הדור, כולם מסתלקים ולא מאירים בתוכו, רק חיצוניות הלבושים והכלים דנה"י דאמא.

ה"ח וה"ג שבדעת. מוכרח יסוד דאמא, שמלביש בתוכם עשרת החסדים והגבורות, בלבוש עצמו הנקרא יסוד דאמא, יהיו בו עשר בחינות. כשז"א בעיבור אמא נקראת אהי"ה, עשר בחינות שביסוד דאמא יהיו עשרה שמות של אהי"ה, ונעשים מלבושים לעשרה חו"ג של הדעת בזמן הגדלות. אבל עתה בעיבור הא', אין מאירים בדעת דז"א, רק עשרה לבושים, עשר שמות אהי"ה, הכלולים ביסוד דאמא."

מישהו מבין משהו? לא, יפה מאוד. זאת אומרת, עכשיו אנחנו לא נמצאים באשליה שאנחנו מבינים משהו ברוחניות, אלא לא מבינים כלום. זה טוב מאוד. דווקא הטקסט הזה הוא הכי טוב, הוא כל כך מנותק מאתנו שהוא לא מזכיר לנו כלום, כך שאנחנו יכולים לחשוב על הסגולה שלו בלבד. אנחנו קוראים את הטקסט כסגולה שהוא ישפיע עלינו, ייתן בינינו חיבור עד כדי חזק שאנחנו נתחיל לגלות אותם הדברים שעליהם הטקסט הזה מדבר. פשוט מאוד, כך זה עובד.

אתם רוצים לגלות מה הוא אומר? בבקשה, תנו לו לעבוד עליכם שיחבר אתכם כך שאתם תגלו. כך זה עובד. לא דרך השכל, אלא דרך התיקון הפנימי שהטקסט, האור שמאיר על ידי זה שלומדים אותו, יכול להביא לנו. למה? איזה כוח יש בטקסט שאותו אנחנו קוראים? אין שום כוח בטקסט, לא בנייר, לא באותיות ולא בצורת האותיות. אלא שאנחנו מחוברים יחד כמה שאפשר ורוצים להיות מחוברים עוד יותר בדרגת הטקסט ורוצים שהאור ישפיע עלינו. מי זה האור? האור זה נקרא עד כמה שאנחנו עכשיו מחוברים, שזה לא כל כך, ואיך שאנחנו צריכים להיות מחוברים בהתאם לטקסט. איזה פער בין רמת החיבור שבה אנחנו עכשיו מחוברים, לבין רמת החיבור שבה אנחנו צריכים להיות מחוברים לפי הטקסט. הפער הזה משפיע עלינו אם אנחנו רוצים שישפיע, אם אנחנו רוצים להגיע לצורת הטקסט.

מה זאת אומרת שאנחנו נגיע לצורה של הטקסט? שהתכונות שלי הפנימיות יקבלו את צורת האותיות האלה, וכך אנחנו נהיה מחוברים. אז אנחנו נמצאים עכשיו דווקא בצורה יפה מאוד, בסגולה, שישפיע.

"מה שלמעלה באחוריים, ברדתם למטה נעשים פנים. נמצא, פנים ופנימיות הם שמות אהי"ה. אבל חיצוניותם, האחורים, ריבוע דאהיה: א', א"ה, אה"י, אהי"ה. העולה מ"ד. נמצא, שעשר שמות דאהיה שביסוד דאמא, המתלבשים בדעת דז"א, הם האחורים שלהם, אשר בהתלבשם בז"א נעשים שם פנים, עשר פעמים דם, עשר דמים שבאשה, ה' דם טוהר וה' דם טמא.

ה"ח וה"ג שבדעת ז"א. ה"ח עם ה' לבושים שלהם, יורדים ביסוד דז"א. וה"ג עם ה' לבושים שלהם, יורדין ביסוד הנקבה. ובזווג נותן הז"א מיסוד שבו ליסוד דנוקבא ה"ח עם ה' לבושיהם. ונמצאו ביסוד הנקבה כל עשרה הלבושים, שהם י"פ ד"ם. ואחר כך מחסדים ומגבורות נוצר הולד בבטן הנקבה."

כך שאם נגלה מה קורה כאן, אז אנחנו נעבור אתכם אותו סיפור מצרים, בדיוק. מה ההבדל בין מה שהתורה כותבת לבין מה שהמקובלים מספרים לנו? האמת היא שאין הבדל. המקובלים מספרים בצורה יותר טכנית איך שזה נעשה, והתורה מדברת אותו הדבר רק שהסגנון שלה הוא כאילו יותר אנושי.

אבל זה רק נראה לנו, כל הביטויים הם כלפינו, צורות הביטוי כלפינו, אבל זה אותו סיפור. מה ההבדל אם היה להם קשה והם ברחו, חזרו ועוד משהו נעשה כך וכך, ובלילה הם יצאו, סיפור יפה, או שאנחנו אומרים, איזה סיפור, הכל מיוצב בתוך האדם שנדמה לאדם שזה יום ולילה, חושך ואור, כך וכך.

על ידי מה מיוצבת בתוך האדם כל הצורה הזאת ב"טלוויזיה" שלנו באחורית הראש, כמו שמסביר בעל הסולם שיש לנו שם מסך? אלא האור שמשפיע עלינו, כך הוא מצייר בנו כל מיני צורות כאלה. ואז הוא מסביר לנו על ידי מה זה קורה, על ידי אהי"ה, על ידי הגימטריות האלה, על ידי האורות שמפעילים את הגימטריות. זה אותו הדבר, הסיפור הוא סיפור, אלא שאנחנו מדברים עליו או במילים כאלה של ציור, פסיכולוגי, או במילים של טכניקה, איך שזה מיוצב.

זה כמו שאני אומר לטכנאי הטלוויזיה שאצלי המסך הוא לא בדיוק, אלא יש כאן אדום מדי, כאן כחול מדי, תעשה שהצבעים יהיו קצת אחרים, והוא נכנס פנימה ומשנה משהו. אז אני מדבר על צבעים, אבל הוא לא מדבר על צבעים הוא מדבר על תדר או על כל מיני הגדרות בתוך התוכנה וכן הלאה. זאת אומרת, הוא מדבר על אותו הדבר רק בצורה פנימית יותר, בהתאם למה שהמכונה מבינה. כך גם כל הפירושים בתורה, הם אותו דבר, רק שכלפינו זה כך מתבטא.

(סוף השיעור)