כל אותיות ה-א'-ב', נובעים מהאופן בו המקובלים העבירו לנו את החכמה – הקשר בין האורות לכלים ♦ אנו צריכים להתנתק מתפיסת העולם הזה פעם אחת, ולגלות בצורה בלתי תלותית מאין נובעים כל הדברים, כיצד הם פועלים ונמצאים ברוחניות, ולהבין את כוונת המקובלים בקשר שהם רצו לעשות, בזה שהם הביאו לנו את ה-א'-ב' ♦ אנו עולים לרוחניות, לא רק דרך צורת האותיות, אלא גם מההתחברות ביניהן – השפה ♦ "שפת התנ"ך" כוללת בכל ציור שלה פרטים רבים מאד; היא נותנת תמונה כללית ולא יורדת לפרטים; זוהי לשון רכה, יפה ♦ "שפת ההלכה" נבנית על-פני שפת התנ"ך, ומדברת על הקשר בין הדברים, ולא על מהותם עצמם, לכן צריך היא דורשת עביות גדולה יותר כדי להתמצא בעולם המושגים שהשפה הזו מבטאת ♦ "שפת האגדה" לא "מכופפת" את הקורא לכותב אותה, ולכן היא פחות מוגבלת; זוהי שפה רגשית ולכן ניתן להבנה רק בדרגות גבוהות של השגה ♦ "שפת הקבלה" מדויקת, ובזה היא מוגבלת מצד אחד, אך מצד שני יש לה אפשרות לבטא את כל המדרגות ♦ היתרונות והחסרונות של כל אחת מהשפות הן כלפי המשתמש הקונקרטי בלבד ♦ בכתביו, בעל הסולם מביא לנו את כל השפות במיזוג מיוחד המותאם לדורנו ♦ בזמננו, רק כתבי בעל הסולם, שמיוסדים על כתבי האר"י ועל ספר הזוהר, יכולים להציל את הדור ואת האנושות ♦ "שפה" – ביטוי הקשר בין הבורא לנברא ♦ אין קשר בין שפות חכמת האמת לשפה העברית המוכרת לנו ♦ משיכת המאור למוטב מתוך כתבי הקודש מורכבת מ-2 חלקים: 1- משיכת רצון לתיקון; 2 - השתוקקות להיות באותם המצבים עליהם כתוב בספר.