שיעור בוקר 29.06.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

אנחנו למדנו על השבירה, על הרשימות, איך הרצון צריך לקבל בחזרה את האור כבר לפי הרשימות שבו שנשארו מהאור. כלומר יש הבדל בין רצון שעוד לא נמצא במגע עם האור לבין רצון שכבר נמצא במגע עם האור כי יש בו רשימו מהאור. ואז כל היחסים, כל הקשר שיש בין הכלי שיש בו רשימו, רושם מהאור שהיה בו לפני הצמצום, והאור שמגיע עכשיו לכלי אחרי הצמצום, יש ביניהם הבדל גדול. כי עכשיו כשהכלי נמצא בלי האור שבתוכו, יש בו רושם, רשימו, ובהתאם לרשימו שבתוך הכלי והאור שמופיע אליו מבחוץ, יש בין שניהם התנגשות, וכך הם מתחילים לעבוד יחד על הרצון לקבל.

נראה מה קורה לנו בפגישת האור עם הכלי.

קריין: קטע מספר 62.

"איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני אופנים:

א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.

ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, אף על פי שישנו אצל חברו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה"."

(הרב"ש. מאמר 17, חלק א'. "בענין חשיבות החברים" 1984)

זה מה שכתב רב"ש, ואנחנו בעצם יכולים להסכים עם זה. העיקר בשבילנו כאן זה להתכלל מהרשימו, מהאור שמאיר עלינו מבפנים ומבחוץ, ואיך אחר כך עם הרשימו הזה כשאנחנו משתנים, אנחנו מסתכלים על האור שמגיע. הכול תלוי ביחס של האור הפנימי שנשאר בנו, מהפגישה עם האור המקיף הגדול, וביחס שלנו לאור המקיף הגדול, לאור הפנימי. חוץ משניים אין לנו שום השפעה מבחוץ והכול תלוי ביחס ביניהם. על זה אנחנו נלמד הלאה.

תלמיד: קראנו לגבי היחס לחבר באמונה למעלה מהדעת, ואתה בהסבר שלך מדבר על איך עלינו להתייחס לאור פנימי, לאור מקיף. איך ביחס שלי לחבר אני יכול להבדיל את הסוגים השונים של האור, פנימי, מקיף?

על זה אנחנו עוד לא יכולים עכשיו לדבר. אולי נגיע לזה כבר היום.

תלמיד: מה ההבדל בין למעלה מהדעת לבין לאהוב את החבר? האם אפשר ללכת למעלה מהדעת בלי לאהוב את החבר?

לא. לממש את זה אי אפשר. למעלה מהדעת זה נקרא שזה בניגוד למה שאני חושב, מבין, מרגיש, אלא אני רוצה לעבוד כמו המשפיע, בדומה לאור. אם אני משווה את מה שהייתי עושה בלי חשבון בהשפעה לחבר, או עם חשבון בהשפעה לעצמי, אז מזה יש לי כבר הבחנות. אבל ההבחנות האלה מגיעות אליי רק מהרצון לקבל, או שאני מושך, מבין, מרגיש את האור בתוך הרצון לקבל שלי, או שאני דוחה אותו. ואני רואה את האור שמגיע אליי, ביחס שלי אליו, שהדחייה שלי היא דוחה את האור.

תלמיד: האם הדחייה מאפשרת לי ללכת למעלה מהדעת ביחס אל החבר, או שהיא מאפשרת לי להתחיל לאהוב את החבר?

לא, לאהוב צריכה להיות פעולה שיוצאת מהבסיס. צריך להיות כאן צמצום, מסך ואור חוזר. אחרי שהאור החוזר שלי הופך להיות לבוש לאור שיוצא מהבורא ובא אליי, לבוש לאור ישר, אז שניהם, אור ישר ואור חוזר, מדברים כבר על תגובת הכלי.

כלי הוא רק רצון ביסודו, ולכן אנחנו לא יכולים להשוות בין האור שמגיע והכלי שלא עושה עדיין כלום. הכלי עושה על עצמו צמצום, לא לקבל את האור כמו שהוא היה רוצה אולי לפי הרצון שלו. אחרי הצמצום שיש לנו ברצון, הכלי מבצע את הצמצום, ואחר כך מתייחס לאור כהפוך ממנו, כי נעשית כאן הרגשת ההפכיות, גילוי ההפכיות בין האור לרצון שבכלי. האור זה רצון להשפיע, למלא את הכלי, לאהוב אותו, והרצון של הכלי הוא לפני שהאור משפיע אליו ומשנה אותו מלקבל ללהשפיע, ואחרי הפעולה הזאת הכלי כבר נעשה הפוך מהאור. יש כאן הבדל גדול בין הכלי שנמצא לפני הצמצום, שהאור לא שינה אותו, לכלי שנעשה אחר הצמצום, שהוא גם רוצה לא לקבל אלא להשפיע, להיות כמו האור. וכך הם ממשיכים יחד.

יש בזה הרבה השפעה הדדית זה על זה, גם לפני הצמצום, כשהכלי עדיין לא מגיב לאור שמאיר בו, וגם אחר הצמצום, כשהכלי מרגיש את פעולת האור עליו ולא יכול להישאר כך, אלא טוב לו יותר רק להישאר לבד, ריק, בלי האור. ואז האור מסתלק מהכלי והכלי נשאר ריק. הפעולה הזאת שהכלי מצמצם את עצמו, מצמצם את קבלת האור, היא כך גם נקראת מצד הכלי, צמצום.

אחרי הצמצום האור כבר חוזר לתוך הכלי שכן רוצה לקבל אותו. כי הכלי גירש את האור, לא רצה להרגיש אותו, ואז האור לוחץ על הכלי כי הוא רוצה להיכנס בו. הכלי, מכך שיש לו רשימות מכל הפעולות הקודמות שלו, עושה חשבון כמה הוא יכול לקבל אור, אבל לא כמו שקיבל לפי הרצון שלו אלא לפי הרצון להשפיע שיש בו. כי הוא היה במגע עם האור, ולפי המגע הזה הוא עכשיו מסוגל לעשות חשבון כמה ובמה הוא יכול להיות כאור. זה מה שקובע עכשיו את מצב האור והכלי.

תלמיד: איך בתוך פעולה שנעשית מלמעלה, של כניסת האור, הכלי יכול להשביח את האהבה?

מתוך פעולה שהאור ממלא את הכלי ומזמין בתוך הכלי תגובה שהיא דומה לאור, שמגיעה מרצון להשפיע שהכלי קיבל כהשפעה מהאור, יוצא שהאור שממלא את הכלי נמצא בכלי שמנוגד לו, ולכן כדי לקבל את האור הכלי חייב להיות בהשתוות הצורה עם האור. לכן הכלי עושה צמצום, הוא לא רוצה שהאור יהיה בו, ואחרי הצמצום הוא בונה מסך, שהוא רצון להשפיע מצד הכלי, והרצון לקבל מחליט עכשיו שהוא רוצה לקבל רק כדי להשפיע.

זה מה שקובע עכשיו את המידה עד כמה הם פועלים ומבצעים את הרצון. האור מבצע את רצון הבורא למלא את הכלי ולמסור לכלי את כל הרצון להשפיע שבו. והרצון שבתוך הכלי שמתמלא עם האור, הוא גם מרגיש בתוכו את הרצון לקבל שלו, רצון ליהנות מהאור, כי כך מלכתחילה זה היה. וחוץ מזה הוא מרגיש שעם האור עצמו הוא לא מסוגל להיות בהתחברות הנכונה, כי האור רוצה למלאות את הכלי ובזה לבטל את הרצון לקבל שבכלי.

לכן יש בין זה לזה איזו פשרה - האור ממלא את הכלי, והכלי דוחה את האור מלכתחילה, כי זה הטבע המנוגד שבשניהם, באור ובכלי. וכשהכלי מבטל את האור, יוצא שהאור לא יכול להישאר בתוך הכלי, אלא הוא יוצא מהכלי וקיים סביבו, מה שנקרא אור מקיף. היה לנו מלכתחילה רצון בתוך הכלי, רצון לקבל, והאור נכנס לרצון לקבל. הכלי מרגיש שהוא לא יכול לסבול את האור כי זה בא נגד רצונו, ואז האור יוצא מתוך הכלי וקיים סביב הכלי. כלומר יש כבר קשר בין הכלי והאור.

אחר כך, כשהאור נמצא סביב הכלי, הוא סובב את הכלי. לאט לאט הוא מגיע בכל זאת למצב שהוא רוצה כן להיכנס לתוך הכלי. זה נעשה על ידי זה שהרצון שבתוך הכלי, שהוא רצון לקבל, מקבל עכשיו את האור מפני שהוא רוצה להידמות לו, ובזה הכלי מתעורר חזרה להיות כמו האור, להשפיע. מתוך ההשפעה הזאת שהוא רוצה להשפיע לאור, או למקור האור, לבורא, יוצא שהאור והכלי כבר לא נמצאים בניגוד זה לזה, אלא ההיפך. הבורא רוצה להשפיע דרך האור הישר על הרצון, על הכלי, והכלי רוצה להשפיע בחזרה לבורא דרך אור חוזר. יוצא שיש לנו הפכיות בין אור ישר ואור חוזר, שניהם רוצים להשפיע זה לזה.

יש לנו מצב ראשון שבו האור מנוגד לכלי לפי הכוונה ולפי הרצון. ומצב שני שבו הכלי משתנה ברצון שלו, מתוך זה שהאור שבא מהבורא כולו משפיע והרצון שבכלי כולו לקבל. בפגישה ביניהם נעשה כבר חשבון, כי הכלי לא יכול להישאר כמו שהוא לפי טבע הרצון לקבל, כי אז הרצון להשפיע שבאור יבטל את הכלי, הוא ימלא אותו, ובזה ישלוט במאה אחוז, כאילו שאין שום פעולה מצד הכלי. לכן הכלי לא מסכים לזה, הוא עושה צמצום על עצמו, כלומר עושה פעולה אקטיבית על האור. הוא לא יכול לדחות את האור סתם, הוא עושה פעולה על האור שמגיע וממלא אותו, הוא לא רוצה להרגיש אותו בפנים, כי בזה הוא מרגיש עד כמה הוא הפוך מהבורא שרוצה רק להשפיע והכלי רוצה רק לקבל.

לכן בקבלת האור מהמשפיע, הרצון לקבל מרגיש את עצמו הפוך מהאור, ובזה הוא לגמרי מרגיש שהוא לא שייך לרוחניות, לעולם הזה, אלא רק רוצה לקבל. בזה נעשה הבדל גדול בין האור שהוא אור מקיף ובין הכלי שהוא רצון לקבל. האור המקיף נכנס לתוך הרצון ונעשה בזה לאור פנימי, והכלי שמקבל את האור בתוכו נעשה לכלי פנימי. יש לנו עכשיו, אחרי ארבעת הפעולות האלו, כלי פנימי ואור פנימי, וזה נקרא "מצב הא'", הראשון. בתוך המצב הראשון הזה אנחנו יכולים להבחין גם בכמה אורות וכלים.

האור שנכנס לתוך הרצון יוצא מחוץ לרצון משום שהכלי לא רוצה לקבל את האור סתם, כי זה מרחיק אותו מהבורא. הכלי מרגיש עד כמה הוא הפוך מהאור, ואז הוא נשאר ריק. האור מסתלק והכלי נשאר ריק. הפעולה הזאת שבה הכלי מפסיק לקבל את האור לפי הרצון שלו, כי מתוך זה שהרצון השתנה הכלי לא רוצה לקבל עכשיו בכלל את האור, הפעולה הזאת נקראת "צמצום", צמצום הרצון. לאחר מכן הכלי כבר רוצה להגיע לצורת הבורא, לרצון להשפיע.

אז יש לנו כאן כבר פעולות מצד הכלי. כלי שהתמלא באור שהיה סובב אותו, כלומר האור נכנס לתוך הכלי, לכל ארבע דרגות הרצון שיש בתוך הכלי, שורש, א', ב', ג', ד'. וכלי שמרגיש את האור בתוך הרצון, הוא מרגיש את האור כמנוגד לו, עד כדי כך שהוא לא מסוגל לסבול אותו. כי את הניגוד הזה זה מה שהכלי מרגיש והוא לא רוצה להרגיש את זה, ההרגשה הזאת היא נוראית. הכלי עוזב את האור, או יותר נכון להגיד הפוך, האור עוזב את הכלי, והכלי נשאר ריק.

אבל מתוך זה שבכל זאת הכלי קיבל את האור בתוכו, אז נשאר בכלי רשימו. לפי הרשימו הזה הכלי עובד הלאה. הוא יכול לקבל, להשפיע, לעשות השוואות בין מילוי כזה ומילוי אחר וכן הלאה. זו התחלת הטבע שלנו.

תלמיד: במאמר מדובר על צורות שונות של עבודה עם החבר. מה ההבדל בין לכסות פשעים באהבה בתוך הדעת, לבין לאהוב את החבר למעלה מהדעת? מה ההבדל בגישות ביחס לעבודה עם החבר?

בתוך הדעת זה ברור לנו, כמו שאני בכלים שלי מרגיש כמה החבר עושה לי טובה, עוזר לי וכולי, ולפי זה אנחנו מבינים שגם האדם צריך לעשות אותו דבר. כך אנחנו עושים בעולם הזה לאנשים שכך מתייחסים אלינו.

ולכן יש לנו כאן אור מצד האחד כלפי האחר, איזו מנת אור קטנה מאוד, כי זה עוד לפני הצמצום, לפני כל התנאים, אלא אחד נותן, האחר מרגיש שמישהו נותן לו, ואז הוא מקבל. וכשמקבל, הוא מקבל את זה במה שמוזמן בו. זאת אומרת, הוא רוצה לקבל את האור, השפעה טובה מהמשפיע, בצורה כזאת שזה יידמה לפעולה של המשפיע. ואז יוצא שהראשון נמצא בהשפעה לשני, והשני, כשמרגיש את ההשפעה מהראשון, גם כן משפיע. זה נקרא שהוא "עושה לבוש" על מה שהראשון עושה. וכך אנחנו מבינים את הפעולות ביניהם.

תלמיד: איך להימנע מכך, שכאשר אני מסתכל על החבר, משהו שלילי זוחל לתוך הלב ומנתק אותנו?

זה יחס שלילי שלי לחבר, כי אני לא רוצה לראות איך החבר שלי יודע לענות על איזושהי שאלה ולכן יוצא שאני מתייחס אליו כמשהו שמפריע לי, כי הרצון שלנו הוא רצון לשלוט. ואז יוצא שאם אני מסכים לשמוע מה שאומר החבר, אז אני צריך להכניע את עצמי כלפיו, להיות יותר קטן ממנו, ואז אני כקטן יכול לקבל ממנו כשהוא גדול. כך אני סידרתי את היחס בינינו. ואז יוצא שהחבר ממלא אותי, זאת אומרת, אני כבר המקבל והוא המשפיע, הוא דומה במשהו בעיני לבורא.

כך אנחנו ממשיכים עם כל החברים שלנו, עם אלו יותר ועם אלו פחות. אני או מקבל או משפיע, וכך אנחנו מסתדרים בינינו. אחרי שכל אחד משפיע לכולם, לכל אחד, אז בין כולנו יש כבר סדר יחסים בין רצון להשפיע ורצון לקבל.

תלמיד: איך אנחנו בונים את הכלי המשותף מאור מקיף ואור פנימי בתוך העשירייה?

מזה שמשתדלים מרגע זה והלאה לבנות יחסים בינינו, לא לפי שמישהו נותן ומישהו מקבל ממנו ונותן בחזרה, זאת אומרת לפי הפעולות המגולות לכולם, אלא אנחנו רוצים להשתדל לנהוג לפי התנאי של חכמת הקבלה, שאם אני מרגיש מישהו שהוא פועל, אז איך זה משפיע עלי, ואיך אני צריך לעבוד לפי זה.

אנחנו לומדים שלפני שאני מתייחס לשני במשהו, אני חייב להיות לא סתם רצון לקבל, אלא רצון לקבל המתוקן. והמתוקן, זאת אומרת שאני עושה על עצמי מסך - ומסך זה נקרא שברצון לקבל שלי הפשוט כמו שהוא, אני לא מקבל שום השפעה מאחרים, מחברים, אלא רק בתנאי שיש לי מסך ואני יכול לקבל השפעת החבר על ידי המסך. זאת אומרת, אני דוחה מעצמי את הקבלה שהוא משפיע אליי, ורוצה להלביש על ההשפעה שלו את ההשפעה שלי, ואני גם רוצה לקבל אותו, שהקבלה שלי תהיה על מנת להשפיע לחבר נחת רוח, ואז בצורה כזאת מותר לי לקבל.

ואז אני מקבל, ומתוך זה יש לי כבר אור חוזר שלי שאני מפעיל כלפי החבר שנותן לי, ובאור החוזר הזה אני מקבל מה שהחבר נותן לי בפועל, ומה שנמצא אצלי אחרי הפעולה של החבר והפעולה שלי. אור שמגיע דרך החבר מתלבש בתוך האור החוזר שלי, כי הפסקתי לקבל מהחבר, אני לא רוצה. ואז האור החוזר שאני מפעיל אליו הוא ככלי שמקבל את האור ממנו, וכך זו פעולה שלי ושלו.

תלמיד: בקטע 62 מדובר על פעולה של בחירה ופעולה של החלטה. והשאלה, על איזו בחירה ואיזו החלטה מדובר כאן, כי נראה שאנחנו בדרך שלנו לא בוחרים בכלל. אז מה זה לבחור ומה זה להחליט באופן עצמאי?

זה נכון שבינתיים אנחנו לא בוחרים בכלום, ואסביר.

כשבא האור ומגיע לכלי, האור הזה נקרא "אור ישר" כי הוא נכנס בתוך הכלי, והכלי עושה צמצום, סוגר את עצמו ולא רוצה לקבל ולא להשפיע לו כלום. הוא עושה חשבון כמה אני יכול לדחות את האור שלא ייכנס בי. זאת החלטה ראשונה שנקראת צמצום א'. ואחר כך, אחרי שהוא עושה את הפעולה הזאת, הוא עושה התלבשות ממנו על האור שמגיע אליו.

זאת אומרת, כשהוא מקבל את האור למעלה מעצמו, הוא לא מקבל אותו כבר בתוך הכלים שלו, בתוך המעיים שלו נגיד, אלא הוא עוטף את האור הישר שמגיע אליו באור חוזר שלו. ואז הוא עושה חשבון איזה אור וכמה אורות מהאור הישר הוא יכול להלביש באור החוזר שלו, ועל ידי זה הוא מדגיש את האור הישר בתוך האור החוזר, בודק עד כמה זו תהיה קבלה על מנת להשפיע לנותן, ואז לקבל.

כמו שאתם מגיעים למישהו שהזמין אתכם לסעודה. אתם יושבים ומביאים לכם כל מיני תענוגים, ואז בברכה הראשונה אתם מברכים את בעל הבית ולוקחים חלק מהמנה לפה. ואז יש לכם כאן פעולה מיוחדת, האור של המנה נכנס בכם ואתם יכולים כבר עם האור הזה לעבוד. זאת אומרת, אתם יכולים לטעום בו טעמים, ואתם יכולים להתייחס לבעל הבית בזמן שהוא נמצא בכם, ולהרגיש כמה מעל הטעמים של האוכל אתם יכולים להרגיש את היחס שלכם לבעל הבית. כאן זו התחלת הקשר ביניכם לבעל הבית. וכמה שהאור החוזר שלכם לא שייך לתוך הרצון לקבל שלכם אלא לרצון להשפיע, אז כבר בזה האור שיוצא מכם כלפי בעל הבית הוא כהרגשת התודה לבעל הבית. ובעל הבית מרגיש שאתם מקבלים את ההשפעה שלו בברכה, בטוב.

וככה מתפתחים יחסים בין המשפיע, הבורא, לאדם שהוא הנברא. וכל חכמת הקבלה בעצם מדברת על היחסים בין הבורא והנבראים. וכמה ובאיזה פעולות יכול הנברא לקבל נכון את המנה שלו ובזה להודות לבורא, להתחבר לבורא ולמלאות את הבורא. זאת העבודה שלנו.

חלק מהעבודה הזאת אנחנו לומדים בין אדם לחברו, חלק לומדים מהאדם למקום, זאת אומרת לבורא עצמו. והמטרה שלנו היא להפעיל את כל הרצונות שלנו שהם יהיו או כלפי החבר או כלפי הבורא, ואת כולם אנחנו מעלים רק להשפיע לבורא. כי הבורא רוצה להשפיע לכל בני האדם, וכל אחד מבני האדם רוצה להשפיע בחזרה לבורא, זה נקרא "השתוות הצורה". וכך אנחנו מתפתחים.

בזה שאני מקבל את רצון החבר ככתובת למשלוח ממני באיזו פעולה, במידה הזאת אני נעשה דומה לבורא.

תלמיד: כשאני מרגיש שאני מתמלא עם האור, האם אני צריך להשתמש במסך ולסרב לאור הזה, כלומר האם אני מקבל את האור רק אם אני יכול על ידו להשפיע לאחרים?

כן. לאחר שאנחנו כבר מרגישים שאנחנו נמצאים בקשר עם הבורא, אז אנחנו צריכים ללמוד איך לעשות פעולות נכונות כדי להידמות לו. הבורא הוא כולו משפיע והאדם הרוצה להידמות לבורא גם כן צריך קודם כל לקבל על עצמו פעולות השפעה. אבל אנחנו רצון לקבל, אם כך, איך אנחנו מסוגלים להיות כולנו משפיעים, כל אחד לחוד, וכולנו יחד? לכן כל אחד רוצה להשתמש בכל מה שיש בכוחו להיות רק משפיע.

ואם הוא מקבל לפי הטבע שלו כמו כל אחד מאיתנו, לכן הפעולה הראשונה שהוא עושה ברוחניות היא מהכוח שמרגיש בבורא. הוא מקבל מהכוח הזה השפעה, ואז הוא מגרש את כל האור שמגיע אליו, לוחץ עליו, רוצה למלא אותו, וכך מתחיל הקשר שלו עם הבורא, דרך הצמצום, שהוא לא מקבל לעצמו כלום. אבל כדי להידמות לבורא לא מספיק שהוא לא מקבל, כי כך כל אחד יכול להיות לאחר בכל העולם, ואז האנשים לא יתקשרו אף פעם האחד לאחר. אלא כדי להיות בקשר הוא חייב להידמות לבורא בפעולת הקבלה שלו, ואז הוא מגלה בתוכו רצון לגרש את האור הישר שעכשיו מגיע אליו, ונשאר כך. זאת אומרת שהוא לא מרגיש כלום, הוא עומד תחת האור שהבורא רוצה להשפיע לו, והוא לא רוצה לקבל. הפעולה הזאת שהוא לא רוצה לקבל היא נקראת "צמצום". כשהוא כבר לא בקשר עם הרצון לקבל ויש לו רק רצון להשפיע, הוא מקבל את האור שמגיע מהבורא ברצון להשפיע הזה שעכשיו הוא ייצב בתוכו, בעצמו, והאור הזה שממלא אותו נקרא "אור ישר" המלובש בתוך האור החוזר.

תלמיד: יש פה סעיף שנקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". איך זה מתבטא בעשירייה, בעבודה היומיומית שלנו בבוקר, ואיך מתבטאת האהבה הזאת בין החברים? הרי כל שמדובר בחכמת הקבלה, הוא איך אנחנו הופכים את זה לדבר פרקטי, לא בתיאוריה. איך מבצעים את זה כשבאים לשיעור בוקר? איך אני מבצע כך שעל כל הפשעים תכסה אהבה, איך זה עובד, מה צריך לעשות?

נניח שאתה מגיע למסעדה וכרגיל, שילמת, קיבלת איזו מנה, ונותנים לך שירות במאה אחוז כמו שצריך. אחר כך מתגלה לך שאתה נמצא בקשר עם בעל המסעדה, ואז אתם מתחבקים, רוצים להשפיע זה לזה, הוא לך ואתה לו, וזה מתגלגל עד שאתה מרגיש שבתוך האוכל חסר לך רק היחס לבעל המסעדה, כי הוא הנותן לך, וודאי שהוא מסרב לקבל ממך תשלום, ואתה רוצה בכל זאת להחזיר לו במשהו, להשלים לו. ומה אפשר לעשות? לכן מי שמקבל ואין לו במה להחזיר, הוא נשאר בחוב לבעל הבית. ובעל הבית, אם רוצה או לא רוצה, הוא רושם בכל פעם שהוא נותן, בכל רגע ורגע הוא רושם זאת בפנקס שלו.

על כל אדם ואדם, משך כל ההיסטוריה, יש לבורא פנקס, ומי שרוצה לקבל ממנו בצורה הנכונה, נקרא שהוא רוצה ללוות את חכמת הקבלה שהיא החכמה איך לקבל, ובכך לא לקבל מהבורא, אלא דווקא ההיפך, להיות המשפיע, כאילו שבעל הבית חייב לו כביכול, וכך הם מסדרים ביניהם יחסים חדשים.

תלמיד: זאת אומרת, אם אני לא נמצא בהשפעה אני נקרא פושע לגבי הבורא כביכול, זה מה שאתה אומר לי?

כן, ודאי.

תלמיד: ומה היא אהבה כלפי הבורא, כשאני נמצא בשיווי צורה איתו?

לאהבה צריכים עוד להגיע.

תלמיד: צריכים להשיג את זה.

כן.

תלמידה: איך היחס בין הכלי לבין האור, לפני ואחרי הצמצום, בא לידי ביטוי בעבודה בעשירייה?

בכל פעם אנחנו נמצאים ביחס לכלי וביחס לאור שממלא את הכלי. איך אנחנו מממשים את זה בעשירייה, את זה אנחנו לומדים, זו היא כל חכמת הקבלה, כל חכמת הקבלה היא בכך.

תלמידה: שמעתי בתחילת השיעור שהאור ממלא את הכלי והאדם לא יכול לסבול זאת ורוצה לדחות אותו. האם זה משהו שקורה גם במצב שלנו, מתחת למחסום?

יכול להיות.

תלמידה: האור שלוחץ על האדם, האם הוא מחייב אותו לעשות יותר פעולות, להתפלל יותר? באיזה אופן הוא לוחץ?

האור שלוחץ על האדם מעורר אותו לעשות יותר פעולות השפעה.

תלמידה: אם האדם מזהה שהוא מנסה לברוח מהלחץ הזה, ואתה אומר שיש לו פנקס פתוח, אז איך נכון להתמודד עם זה, מה נכון לעשות?

ללמוד עם החברות יחד איך להשפיע לבורא בהשפעה לאחת על האחרת.

תלמידה: כשגם ההרגשה הזאת באה לאדם כשהוא לבד, מה הוא צריך לעשות משהו?

אין דבר כזה. אם הוא לבד, אז הוא לא יכול ללמוד, כי כל חכמת הקבלה היא מהשפעה לבריות להשפעה לבורא.

תלמידה: נניח שהאדם מרגיש לחץ שהוא כל הזמן צריך להיות בתפילה והוא רוצה לברוח מזה. האם זו לא השפעה?

אם הוא רוצה לברוח, אז רוצה לברוח, אין כאן מה לעשות. לא מדברים על השפעה באיזו צורה. מדברים על זה שהוא לא רוצה להיות בהשפעה בכלל, אמנם יכול להיות שהחיים שלו לוחצים עליו.

תלמידה: הסברת שלפני שאני מתייחס לחבר במשהו, אני צריך להיות מתוקן ועושה את הקשר רק לפי המסך, היינו לפי הכוונה על מנת להשפיע. האם צריך לעשות את החשבון הזה תמיד גם לפני המעשה שנקרא אצלנו פתיחת הלב?

לא. זה יחד עם פתיחת הלב.

תלמידה: איך לעשות את פתיחת הלב בצורה נכונה, יחד עם החשבון?

תעשי מה שאנחנו לומדים ותרגישי שבזה את עושה. זה בדיוק אותן הפעולות שאנחנו לומדים.

תלמידה: שמעתי שאמרת שהרצון לשלוט זה מה שמפריע לנו להתחבר.

כן.

תלמידה: כשאנחנו באים לחיבור בעשירייה, איזו בדיקה צריכה להיות כדי שנזהר מלשלוט בעשירייה ונגיע מתוך חיבור?

לא משתמשים ברצון לקבל האגואיסטי שלנו.

תלמידה: איך אפשר לאבחן את זה? אני חושבת שאני באה לעשירייה מתוך מקום שאני מתחברת, ויוצא שאני שולטת.

פחות לחשוב ויותר לעשות. אף פעם לא להתייחס לחברות בצורה שאת רוצה לקבל, למלאות משהו, לקבל דרכן.

תלמידה: כשמתעוררים הקשיים בעשירייה, ממש בזמן אמת, איך אפשר לראות שהבורא פועל מתוך חברה ולא החברה, איך אני יכולה לעצב בי הרגשה שהבורא פועל עליה ולא החברה עצמה?

להמשיך. רק להמשיך ותראי איך כל דבר יתייצב.

תלמידה: בדרך כלל אני לא רוצה לקבל מחברה כי אני לא רוצה להרגיש פחות ממנה. האם זה מצב נכון שאני מקבלת ממנה כדי שיהיה לה נעים? כי אז אני מרגישה את עצמי מעליה, זה גם מצב לא מתוקן. איך אני יודעת שעשיתי את החשבון הנכון ואני עושה נחת רוח לבורא?

חשבון נכון זה כשאת רוצה לפעול רק לטובת הזולת.

תלמידה: אז אני באמת מרגישה שקיבלתי, והחברה קיבלה מזה נחת רוח, איפה הקבלה שלי כאן?

תתחילי לפעול כמו שאנחנו מדברים ואז תרגישי.

תלמידה: אם הרשימות הן התרשמויות שנשארות בנשמה והנברא מתקדם לפיהן, איך הנברא יודע שהתרשמויות שלו הן נכונות להתקדמות שלו, והאם הרשימות הן תמיד חיוביות?

לא, הרשימות הן מהיחס בין מה שהיה למה שיהיה, ואין בהן מדידה לפי גודל פלוס או מינוס, לא, אלא רשימות הן רשימות. אנחנו צריכים לראות מה היחס בינינו כשאנחנו מבצעים את הרשימות, זאת אומרת היחס בינינו זה שאנחנו רוצים לראות מצב אחרי שמבצעים את הרשימות.

תלמידה: תחילת הצמצום הוא תמיד בשכל?

כן, אפשר לומר שכך.

תלמיד: מה זה אומר לפתוח את הלב?

לפתוח את הלב זה אומר לנקות אותו מאגואיזם ולעשות כך שכל מה שאנו עושים יהיה רק כדי להשפיע לבורא.

תלמידה: בעבודה בינינו, ביחסים בינינו, מהו האור שאנחנו צריכים לדחות ושעליו צרכים לעשות צמצום?

כל מה שמעורר בי תאווה, מהקטנטנה עד הגדולה ביותר. זה מה שאני צריך לעשות.

תלמידה: איך לעבוד נכון באמונה למעלה מהדעת, כשאתה לא רק מקבל את החסרונות של החבר, אלא שזה יהיה תיקון שיוביל לאהבה טבעית כלפי חבר.

תמשיכי לעבוד כמו שאת מדברת ואת תגיעי לזה. את לא יכולה לקפוץ למדרגה האחרונה.

תלמידה: אנחנו מקבלים את האמונה למעלה מהדעת כשכבר יש לנו מסך, נכון?

כן.

תלמידה: כשאנחנו הולכים באמונה מתחת לדעת, כלומר אנחנו רק משחקים באמונה למעלה הדעת, אנחנו מנסים להיכנס למצב הזה, זה מקרב אותנו למטרה?

כן.

תלמידה: ואיך לשחק במשחק הזה, באמונה למעלה מהדעת?

תמשיכי לשחק עד כמה שאת יכולה, כמו ששיחקתם פעם בבובות כך תשחקי בזה, ואחר כך תראי איך זה ממש מפרמט אותך.

תלמיד: איך לחבר בין אמונה למעלה מהדעת לבין לכסות על הכול באהבה, כדי שזה יהיה מורגש בנו כדבר אחד, כדבר מאוד מוחשי?

אמונה למעלה מהדעת זה הצעד הראשון, ואחר כך לכסות בזה את כל היחסים בינינו, זה כבר הצעד השני.

(סוף השיעור)