שיעור צהריים 30.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 518,

מאמר ה', "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא"

לשמה זה כול מה שאנחנו צריכים להשיג. זה להתעלות למעלה, לעלות למעלה מהאגו שלנו, מפעולות על מנת לקבל לפעולות על מנת להשפיע לזולת, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות כתיקון העיקרי בטבע שלנו.

בעל הסולם מסביר לנו איך אנחנו מגיעים לזה. ''לשמה'' זה אותו המצב שאנחנו עוברים מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם העליון, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מהשגת הטבע הגשמי להשגת הטבע הרוחני, וזו בעצם המטרה שלנו.

ה. לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?

שמעתי תש"ה

"הנה, בכדי לזכות לבחינת לשמה, אין זה בידי אדם להבינה". לא רק להשיג את זה, אלא להבין שאנחנו צריכים להשיג לשמה, על מנת להשפיע, או את העולם הבא כמו שאנחנו אומרים. לטבע הזה אנחנו לא יכולים להגיע בעצמנו אלא אנחנו צריכים לקבל טיפול מלמעלה, טיפול מכוח עליון, מהבורא. אנחנו לא מבינים למה אנחנו צריכים אתערותא דלתתא, זאת אומרת מאמץ משלנו, ואיזה מאמץ משלנו אנחנו יכולים לתת כדי לזכות לטבע עליון, הרי אנחנו אפילו לא מבינים מה זה.

לכן הוא מתחיל מזה, "הנה, בכדי לזכות לבחינת לשמה, אין זה בידי אדם להבינה. כי אין זה בשכל אנושי להבין, איך אפשר להיות דבר כזה בעולם". אנחנו כולנו רוצים רק לקבל, ליהנות, וזה כל הטבע שלנו, וככל שנסובב את עצמנו בכל זאת לא נוכל לצאת ממנו. איך יכול להיות שאנחנו כן יכולים לרצות את זה ואפילו להבין ולהשיג? "וזהו מטעם, כי כל מה שנותנים לאדם להבין, שאם יעסוק בתו"מ ישיג משהו, מוכרח להיות שם תועלת עצמו, כי אחרת אין האדם מסוגל לעשות משהו. אלא זהו הארה הבאה מלמעלה. ורק מי שטועם זה, הוא יכול לדעת ולהבין." זה לא בידי אדם, זה לא בכוחות אדם, אבל אנחנו צריכים לפחות להבין שאם אנחנו מגיעים לזה, אז מגיעים בגלל שזו מתנת הבורא. "ועל זה נאמר "טעמו וראו כי טוב ה'"". זו ממש מתנה שמגיעה לאדם מלמעלה.

"אם כן יש להבין, בשביל מה האדם צריך לעשות תחבולות ועצות איך להגיע לשמה. הלא, לא יעזור לו שום עצות, ואם ה' לא יתן לו את הטבע השני, הנקרא רצון להשפיע, לא יועיל לאדם שום יגיעה, בכדי להשיג את הענין של לשמה". זה חייב לבוא מלמעלה והאדם לא יכול לסייע בזה בכלום, אלא זו מתנה של הבורא כלפי האדם.

"והתשובה היא, כמו שאמרו חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה" (אבות פרק שני כ"א). זאת אומרת על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא [ההתעוררות מלמטה], היות שזהו בחינת תפלה. כי תפלה נקרא חסרון, ובלי חסרון אין מלוי. לכן כשיש להאדם צורך לבחינת לשמה, אז בא המלוי מלמעלה, ואז בא מלמעלה עניית התפלה. היינו, שהוא מקבל מלוי על חסרונו."

אנחנו לפחות צריכים להגיע לרצון להרגיש צורך בלשמה, צורך בהשפעה. אם אנחנו מגיעים לזה ונמצאים בזה, אז אפשר לקוות שהבורא יעזור לנו וייתן לנו את המתנה הזאת ''לשמה''.

"נמצא, זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי". חיסרון ללשמה, שאדם מאוד ירצה להשיג את התכונה הזאת. ירצה לתת ולהבין איך לאהוב, איך להתחבר עם כולם, איך לעזור לכולם, שהכול לגמרי לא בטבע שלנו. "והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים.

אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו". אנחנו צריכים להגיע לחיסרון שאנחנו רוצים אך ורק לשמה, אין פשרה. את זה יכולים לקבל מהבורא בלבד, ואנחנו לא מסכימים לשום דבר אחר שמגיע לידינו אלא רק לשמה. "ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו". אנחנו נמצאים בייאוש מכל המאמצים שלנו, אין לנו עוד במה לקוות. אלא רק אם הבורא ייתן, אז בסדר, ואם לא ייתן, אז אני אבוד ואין לי יותר מה לעשות בעולם.

"לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו". רק בתנאי שהאדם נותן תפילה שלמה, שבאמת ללשמה הוא זקוק והוא לא מסכים לשום דבר אחר אלא רק לזה, ופונה לבורא ועומד על זה, אז אפשר להגיד שהוא מוכן לקבלת לשמה, "ואז הקב"ה שומע את תפילתו".

"אבל האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו". לא חשוב מה שהוא עושה, אבל הוא מרגיש שבכל הפעולות שלו הוא רואה שאין לו שום דבר כדי להשפיע אלא הכול כדי לקבל.

"ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו יכולה להיות מעומק הלב. ואז נתקבל תפלתו."

אדם מגיע למצב שרק הבורא יכול לעזור לי. אין לי למי עוד לפנות ואין למה עוד לקוות, אני חייב לקבל את תכונת ההשפעה ורק מהבורא, כי אין מי שיכול לתת. אם אני אעבוד עם תכונת ההשפעה הזאת, אז אני אוכל להגיע למצב שאני לא אדרוש לעצמי כלום. ואז בנטייה הזאת, בהרגשה הזאת, אני אהיה ממש מוצלח.

"ויש לדעת, שעל ידי זה שזוכים לבחינת לשמה, הוא ממית את היצר הרע". אם כבר מקבל את הלשמה, את תכונת ההשפעה מלמעלה, מהבורא, אז הרצון לקבל שלו כביכול נעלם. "כי היצר הרע הוא הרצון לקבל. ועל ידי זה שזוכין להרצון להשפיע, אז הוא מבטל את הרצון לקבל, שיהיה בידו מה לעשות. זה נבחן שממית אותו. היות כיון שהעבירו מתפקידו, ואין לו מה לעשות, כי כבר לא משתמשים עמו, זה שנתבטל מפעולתו, זה נבחן שהמית אותו."

עד כאן זה איך אנחנו לאט לאט מקבלים את הפעולה הזאת, את התכונה הזאת שנקראת לשמה.

"וכשהאדם יתן חשבון לנפשו "מה יש לו בעמלו שיעמול תחת השמש", אז הוא יראה, שלא כל כך קשה לשעבד את עצמו לשמו ית' מב' טעמים:

א. הלא בין כך ובין כך, היינו בין שהוא רוצה ובין שאינו רוצה, הוא מוכרח להתיגע בעולם הזה. ומה נשאר לו מכל היגיעה שנתן?

ב. מה שאין כן אם האדם עובד לשמה, הוא מקבל תענוג גם בזמן העבודה.

לפי המשל של המגיד מדובנא ז"ל, שאמר על הכתוב "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל". ואמר, שזה דומה לאיזה עשיר שיצא מהרכבת, והיה לו תיק קטן, והעמיד זה אצל המקום שכל הסוחרים מעמידים שם חבילותיהם. והסבלים לוקחים את החבילות ומביאים אותם למלון, ששם נמצאים הסוחרים. והסבל חשב שבטח תיק קטן היה הסוחר בעצמו לוקח ולא צריכים לזה סבל. לכן לקח חבילה גדולה. והסוחר רוצה לתת לו סכום קטן, כפי שהוא רגיל לשלם. והסבל לא רוצה לקחת, והוא אומר, הכנסתי להמחסן של המלון חבילה גדולה שנתעיפתי מאד, ובקושי סחבתי את החבילה שלך, ואתה רוצה לתת לי סכום פעוט עבור זה.

והנמשל הוא, בזמן שאדם בא ואמר, שהוא נתן יגיעה גדולה, בזה שקיים תו"מ, אמר לו הקב"ה "לא אותי קראת יעקב", היינו לא החבילה שלי לקחת, אלא החבילה זו שייך למי שהוא אחר. היות שאתה אומר, שיש לך הרבה יגיעה בתו"מ, בטח שהיה לך בעל בית אחר, שבשבילו עבדת. לכן לך אליו, שהוא ישלם לך. וזה שכתוב "כי יגעת בי ישראל".

זאת אומרת, מי שעובד אצל הבורא, אין לו שום יגיעה אלא להיפך, תענוג והתרוממות רוח. מה שאין כן, מי שעובד לשם מטרות אחרות, אז הוא לא יכול לבוא בטענות להבורא, מדוע הבורא לא נותן לו חיות בעבודה. היות שהוא לא עבד עבור ה', שהשם ישלם לו עבור עבודתו.

אלא האדם יכול לבוא בטענה לאלו אנשים, שהוא עבד בשבילם, שהם ישפיעו לו תענוג וחיות. והיות בשלא לשמה יש הרבה מטרות, לכן האדם צריך לדרוש מהמטרה שעבד בשבילה, שהמטרה זו שעבד בשבילה, שהיא יתן לו שכר, היינו תענוג וחיות. ועליהם נאמר "כמוהם יהיו עושיהם, כל אשר בוטח בהם".

אבל לפי זה יהיה קשה, הלא אנו רואים, שאפילו בזמן שהאדם מקבל על עצמו את עול מלכות שמים בלי שום כוונה אחרת, ומכל מקום אינו מרגיש שום חיות, שנגיד שהחיות הזאת מחייב אותו לקבל על עצמו את העול מלכות שמים. ומה שכן הוא מקבל עליו את העול, הוא רק מטעם אמונה למעלה מהדעת, היינו שעושה זה בבחינת התגברות בכפיה שלא בטובתו.

אם כן, נשאלת השאלה, מדוע הוא כן מרגיש יגיעה בעבודה זו, שהגוף מסתכל כל רגע, מתי אני יכול להתפטר מעבודה זו, היות שאין האדם מרגיש שום חיות בעבודה. ולפי הנ"ל, בזמן שהאדם עובד בהצנע לכת, שאין לו אז שום מטרה רק בשביל לעבוד בע"מ להשפיע, אם כן מדוע אין ה' משפיע לו טעם וחיות בעבודה?

והתשובה היא כי יש לדעת, שענין זה הוא תיקון גדול. שלולי כך, היינו שאם היה מאיר אור וחיות תיכף בזמן שהאדם מתחיל לקבל על עצמו עול מלכות שמים, היה לו חיות בעבודה, היינו שהרצון לקבל גם כן היה מסכים לעבודה זו. אז בטח מדוע הוא מסכים, בטח שהוא מטעם שרוצה למלאות תאותו, היינו שהיה עובד מטעם תועלת עצמו.

ואם היה כך, לא היה שום מציאות שיהא באפשרות להגיע לשמה. כי האדם היה מוכרח לעבוד לתועלת עצמו מטעם שהוא מרגיש בעבודת ה' יותר תענוג מתאוות גשמיים. אם כן היה אדם מוכרח להשאר בשלא לשמה. וזה מטעם שהיה לו סיפוק בעבודה. ובמקום שיש סיפוק, אין האדם מסוגל לעשות שום דבר, כי בלי רווחים אין האדם מסוגל לעבוד. אם כן, אם האדם היה מקבל סיפוק בעבודה זו דשלא לשמה, היה מוכרח להשאר במצב הזה.

וזה היה דומה כמו דאמרי אינשי (כמו שאומרים אנשים), בזמן שאנשים רודפים אחרי הגנב לתופסו, גם הגנב רץ וצועק "תפסו את הגנב". ואז אי אפשר להכיר מי הוא הגנב האמיתי, כדי לתופסו ולהוציא את הגניבה מידו.

אבל בזמן שהגנב, היינו הרצון לקבל, לא מרגיש טעם וחיות בהעבודה של קבלת עול מלכות שמים, ואז אם האדם עובד בבחינת אמונה למעלה מהדעת, בדרך הכפיה, והגוף מתרגל בעבודה זו, היינו נגד רצונו של הרצון לקבל שלו, אז יש להאדם האמצעים שיכול לבוא לידי עבודה, שיהיה על המטרה לעשות נחת רוח ליוצרו. היות שעיקר מה שדורשים מהאדם, הוא בכדי שע"י עבודתו הוא יבוא לידי דביקות בה', שהוא בחינת השתוות הצורה, שכל מעשיו יהיו בע"מ להשפיע.

וזהו כמ"ש "אז תתענג על ה'", שפירוש של אז, הוא מקודם שהיא תחילת עבודתו לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה בדרך הכפיה. מה שאין כן אח"כ, כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בע"מ להשפיע, ולא להסתכל על עצמו, אם מרגיש טעם בעבודה, אלא הוא מאמין, שהוא עובד בכדי שעם עבודתו הוא משפיע נחת ליוצרו, והאדם צריך להאמין שה' מקבל עבודת התחתונים, ולא חשוב כמה ואיך הצורה של עבודתם, ואת הכל הקב"ה מסתכל על הכוונה ומזה יש נחת להבורא, אז האדם זוכה התענג על ה'.

שגם בעת עבודת ה' כבר ירגיש טוב ועונג, היות שעכשיו האדם עובד ממש לה', כי היגיעה שנתן בעת עבודת הכפיה מכשיר את האדם שיוכל לעבוד באמת לשם ה'. נמצא, שגם אז התענוג שהוא מקבל, הוא על ה', היינו לה' דוקא."

שאלה: אני כבר סובל מהתכונה הזאת של לקבל לתועלת עצמי ובנוסף אני מרגיש בושה ענקית, אני רוצה לצאת מזה. וההרגשה היא שאני מתפלל ומתפלל ופתאום מגיעה מחשבה שאני לא מכיר את טעם ההשפעה ולכן אני לא יודע בדיוק מה לבקש מהבורא, ולכן התפילה שלי לא מתקבלת על ידי הבורא. איפה למצוא את הפתח הזה שדרכו אני יכול להגיע לבורא?

אל תדאג לזה, תעשה מה שאתה יכול והבורא כשצריך יקבל את כל העבודה שלך.

שאלה: יש לי ממש בעיה עם להעלות תפילה אמיתית כי אני מרגיש שהכול לא אמיתי ומגיע מהרצון שלי לקבל, כאילו מזויף. איך מתגברים על המלכוד שאתה לא יכול לצאת ממנו?

מתחילים ממה שיכולים. ואז יום יום משתדלים לסובב את התפילה שלנו כך שהיא פחות תהיה מהאגו שלנו ויותר קרובה לבורא. אבל העיקר יום יום להשתדל לשנות את התפילה ולהתקרב על ידה לבורא.

תלמיד: אני מקבל את זה שהעולם שאני רואה לנגד עיניי הוא לא הדבר האמיתי אלא מה שלמדתי איתך ועם המדריכים שלי זאת האמת. האם זאת הדרך הנכונה להרגיש את הדברים, שזה משהו שאני מאוד רוצה להגיע אליו, האם זה כיוון נכון?

כן, זה נכון. ובכלל בזמן האחרון אתה מאוד משתנה.

שאלה: מה זה אומר שעבדתי עבור בעל הבית אחר?

שעשית הכול באגו שלך ולא בכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: כשעושים פעולות ורואים שהכוונה שלנו היא לא לתת נחת רוח לבורא, כי כתוב במאמר שהוא מסתכל על הכוונה שלנו, אם רואים שהכוונה לא נכונה, אז מה עושים?

עושים כמה שיכולים והבורא כבר יסדר את הדברים.

שאלה: כתוב שהאדם צריך להתייגע כדי לקבל את העבודה בלשמה, והאדם אף פעם לא יכול לקבל את המילוי בעצמו כי זו מתנה מלמעלה. מה זה אומר לקבל את לשמה מהבורא? האם זה חיסרון או מילוי?

גם וגם.

תלמיד: למה המילוי נקרא ''מתנה'' אם בכל זאת האדם מתייגע ומשקיע מאמצים? למה זה לא נקרא תשלום, שכר?

כיוון שבמהותו של עניין לא השתוקקנו לזה, לא לזה היינו מכוונים.

שאלה: איך האדם יכול לעשות מאמצים אפילו אם הוא נמצא במצב שהוא עצלן?

אפילו שהוא עצלן ואפילו שהוא לא יכול לעשות מאמצים אמיתיים, אבל לפחות במקצת, הוא משתתף איתנו בשיעור, לפעמים הוא מגיע לשיעור בוקר, לפעמים מגיע לסעודה, לפעמים לכנס, כלומר הוא עושה מאמצים, גם זה נרשם, שום דבר לא נעלם. לכן לכל אחד ואחד יש חלק לעולם הבא.

שאלה: האם התעוררות מלמטה זה לקבל על מנת להשפיע, והתעוררות מלמעלה זה לתת בלי לצפות לתמורה, והאם כל זה זו העבודה של לשמה?

הכול לפי עבודת האדם. או להשפיע על מנת להשפיע, או לקבל על מנת להשפיע, הכול נמדד כלפי האדם בלבד. לפי זה הוא מקבל ''אתערותא דלעילא'' על העבודה שלו שנקראת "אתערותא דלתתא".

תלמידה: האם השכר הוא רק התענוג מלהשפיע, כי רק ההשפעה היא נצחית?

השכר הוא לא רק התענוג מהשפעה. השכר הוא מזה שאני עושה נעים בעיני הבורא, שאני משפיע לבורא. ואז בהשפעה הזאת לבורא אנחנו מרגישים את השפעתו אלינו, זאת אומרת, מגיעים להשתוות הצורה.

שאלה: אתה אומר שאני לא יכולה לדרוש שום דבר עבור עצמי, אבל יוצא שכשאני מעלה תפילה בכל זאת יש איזו תפילה עבור עצמי, גם אם אני מבקשת עבור אחרים. איך לבקש נכון?

לבקש ככל האפשר עבור אחרים, ואז זאת באמת תהיה בקשה שמופנית לבורא והוא ישמע אותה ויענה.

שאלה: מצד אחד, אנחנו צריכים לעבוד עבור הבורא בשמחה. מצד אחר, אנחנו צריכים להגיע בעבודה שלנו, בתפילה שלנו לכזה ייאוש כדי שהוא ייתן לנו את המתנה של לשמה, מצב של לשמה. איך לעבוד על מצב הייאוש הזה?

להמשיך לעבוד עד שתביני איך נכון לעשות. אני לא יכול להסביר את זה בצורה יותר מפורטת כיוון שאז תחסר לך יגיעה.

שאלה: כתבתי ממה ששמעתי שהעבודה בלא לשמה היא קשה, והאדם מלא בתפילות, הוא בונה יחד עם זה כלים לעבודה בלשמה ומגיע ללשמה. איפה העבודה עבור הבורא?

העבודה לשם ה' היא שאנחנו מבקשים, ובזה אנחנו מעוררים אותו לעזור לנו, לעשות בשבילנו. זוהי העבודה שלו.

תלמידה: אנחנו לא אמורים לחכות לשכר עבור המאמצים שלנו, אבל נגיד בהפצה, אנחנו כן מחכים לתוצאות מהמאמצים שלנו, אנחנו רוצים שיתחברו אלינו אנשים רבים ככל האפשר, וזה הרי שכר.

זה שכר, בטח.

שאלה: האם קשרים חלשים יותר בעשירייה קשורים לרגשות אישיים, חוסר תפילה אמיתית, חוסר רצון לחיבור?

בטח שכן, זה קשור.

תלמידה: מה כל חברה צריכה לעשות לכל העשירייה?

להתפלל, רק לבקש מהבורא. בעצמכם אתם לא יכולים לעשות שום דבר אחר, לא גברים ולא נשים.

שאלה: האם כשאדם עושה את הצעד הראשון ללשמה, הוא יוצא לחלוטין מהשליטה של האגו או שהוא יוצא נגיד בעשרה אחוז מהשליטה של האגו?

אני לא יודע באיזה אחוז, אבל עד גמר התיקון אנחנו לא יוצאים לגמרי מהאגו.

תלמידה: לפני כן האדם היה במאה אחוז שליטה של האגו. איך עושים את הקפיצה הזאת? מה משכנע את הבורא לתת לאדם את המתנה הזאת ולעשות צעד ראשון לתוך הלשמה?

תפילה קבוצתית.

תלמידה: מה לבקש?

לשמה. יכולת להשפיע לחברות, ודרכן לכל הכלי של "בני ברוך", ודרכו לכל העולם.

שאלה: יש לנו כל יום פגישות עם העשירייה. איך לתרגל את הכוונה עבור הבורא לפני פגישה כזאת ולחזק אותה בזמן הפגישה כדי שנרגיש באמת שאנחנו עושים לו נחת רוח?

העיקר שאנחנו צריכים לעשות זה להתחבר יחד כדי שיהיה לנו רצון חזק לעורר את הבורא לעזור לנו.

תלמידה: האם אנחנו יכולים לראות אם אנחנו באמת מהנים לו לפי השמחה שלנו?

אם אתן שמחות בצורה נכונה, אז כן.

תלמידה: אנחנו צריכות להיזהר להיות בתענוג מהשמחה הזאת, ולהישאר בכוונה עבורו?

אתן יכולות גם ליהנות.

תלמידה: תפילה אמיתית שלימה בעשירייה נולדת מתוך הבנה שאין לנו כוחות השפעה, יש לנו רצון חזק להיות משפיעים, ואנחנו יודעים ממי מבקשים, עם מי מבקשים, ובטוחים שייתנו לנו תשובה.

כן, זה נכון. תחברו את כל זה יחד ותעלו את התפילה שלכן לבורא. הוא יביא את זה בחשבון וייתן לכן תכונות חדשות.

שאלה: אנחנו לא יכולים לעשות את החשבונות האלו אם אנחנו משפיעים לבורא או לא, אבל אם נדמה לנו שעכשיו אנחנו משפיעים לבורא ואחרי זמן מה מגיעה הבנה שעוד פעם מלאנו את האגו שלנו, מה לעשות עם הבושה במצב כזה? זה כל הזמן יהיה כך?

עד שתתחילו לקבל על עצמכם את תכונת הבורא, את תכונת ההשפעה והאהבה לאחרים, עד אז יהיו לכם כאלה מצבים.

תלמידה: אז עד שהבורא ייתן צריכים עוד פעם ללכת עם האמונה למעלה מהדעת, עוד פעם לקבל את ההבנה הזאת ועוד פעם להתעלות?

כן.

שאלה: מה זה אומר לסחוב את המזוודה של האחר ואיך מרגישים או יכולים להבדיל אם סוחבים באמת את המזוודה של הבורא?

אם אני סוחב ואני רואה שזו מזוודה קלה, ואני אפילו מרגיש שאני מתעלה עם המזוודה כמו באוויר, ממש כך, אז זה נקרא ש"הארון נושא את נושאיו", זה נקרא שפניתי לבעל המזוודה והוא נתן לי מזוודה נכונה, מזוודה של הבורא.

שאלה: אם אני עובד בכפיה והגוף מתרגל, איך יכול להיות שאני ממש מתעופף באוויר?

אם אתה עובד בכפיה אז אתה כבר לא נמצא בהרגל, כל פעם זה משהו אחר.

תלמיד: יכול להיות שאני עובד בכפיה ואני לא משפיע?

לא, בדרך כלל זו בכל זאת השפעה והבורא אוסף את כל היגיעות האלה.

תלמיד: מה זאת אומרת שהגוף מתרגל לעבוד בכפיה, הרי כל פעם זה יותר קשה, איך הוא מתרגל לדבר כזה?

אבל הוא מתרגל לזה.

שאלה: כשהגוף מתרגל לעבודה נגד הרצון לקבל, לאדם יש אמצעי שמאפשר לו לעבוד עם המטרה להשפיע לבורא, על איזה אמצעי מדבר פה בעל סולם?

לקיים את שאתן חושבות שעושה נחת רוח לבורא, ואם את לא יודעת מה, תידבקי לחברות ותעשי יחד איתן.

שאלה: יש כזה רצון ענק ללמוד תורה, איך לקבל נכון אותה המהות הפנימית של התורה כדי שזה יהיה עבור שיפור איכות הקשרים בעשירייה, כדי שנתחבר יותר ונגלה את הבורא?

תקראו יחד כולכן לפחות פעם אחת ביום אותו המאמר שאנחנו לומדים בשיעור הזה, ואתן תראו איך הכול יעבור חלק.

שאלה: מדברים על תפילה, על מאמצים, זה קצת באוויר, אנחנו לא מכירים את הבורא ולא מכירים שום דבר, אבל ברגע שאנחנו קוראים מאמרים ושומעים מה שאתה אומר, יוצא שהעיקר לנסות לעשות חיקוי של פעולות, זאת אומרת אני מנסה לעשות לו טוב על ידי הפעולות שלי, בחברים, בדברים?

כן, כן.

תלמיד: לנסות אור חוזר, זה נכון?

כן.

שאלה: במאמר כתוב, הבורא מסתכל רק על הכוונה של האדם ועל זה יש תענוג לבורא ומזה האדם מתענג מהתענוגים הכי גבוהים. יוצא שאנחנו כל הזמן מחזיקים את הפוקוס שלנו על הכוונה, אבל יש כאלה פעולות שאתה עושה אוטומטית, אז פעולות כאלה לא מתקבלות?

מתקבלות בכל זאת, הבורא מקבל את הכול.

שאלה: אפשר להגיד שתפילה זה מראה של הנשמה שלנו?

אפשר.

שאלה: מה זה אומר לקבל על עצמו עול מלכות שמים?

זה נקרא לעשות כל מה שאני יכולה ברגע זה כדי לגלות את הבורא לכולם.

שאלה: במאמר מדובר על הכלי ועל התפילה, איך אנחנו יחד כקבוצה בונים כלי לתפילה?

מתוך זה שאנחנו קשורים לבורא, והוא מעורר אותנו, מה שלא נעשה, אנחנו עושים בפעולות קבוצתיות.

תלמיד: ובמה תלויה עוצמת הכלי בתפילה?

בחיבור שלכם.

שאלה: באמצע הקטע הוא אומר שאדם מגיע למצב שהוא מבין שאין מי שיעזור לו מלבד הבורא ואז הוא מגיע לתפילה שלמה. המצב הזה הוא מצב שחוזר כל פעם או שזה קורה פעם אחת וזהו?

אם אדם נכנס ל"לשמה" זה פעם אחת לתמיד.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו צמאים ביחס לעבודה?

ענווה כלפי העבודה שלנו זה כאשר האדם אינו דורש דבר מלבד לצאת ל"לשמה".

תלמידה: איך הוא מראה דוגמה של הענווה הזאת בעבודה?

כשהוא חושב רק על זה, זה עובר כבר לכל האחרים.

שאלה: אמרת שבן אדם מרגיש שהוא כבר אבוד ואין לו מה לעשות בעולם הזה, הוא פונה, מתפלל, נדבק בחברה, לא יודע מה עוד לעשות ולא מקבל מענה לפי מה שהוא חושב, זה סימן שעדיין יש לו מה לעשות או שיש עוד משהו שהוא צריך לעבור ואין מה לעשות?

הוא צריך להמשיך לעבוד בתפילה ולבקש כל הזמן מהבורא שייקח אותו עוד ועוד למצב.

שאלה: האם בעבודה של לשמה יש עליות וירידות?

כן, ודאי שיש עליות וירידות.

שאלה: האם אפשר להגיע לבורא בטענות שהוא לא נתן כוחות לעשירייה?

אפשר, אם זה מוצדק אפשר.

שאלה: מחר יש לנו כנס מראה וכולנו מתכוננים ומבצעים פעולות, ופעולות שוות לכוונות. איך מהר אנחנו מתקדמים בלשמה אם אנחנו עושים כנס ביחד?

טוב מאוד שאתן מתקרבות, תשקיעו בזה כמה שיותר מאמצים טובים נכונים, לא על ריק, ותראו כמה זה יעזור לכם.

שאלה: אם חברה נמצאת במצב שהיא נותנת יגיעה והיא עושה מאמצים בעשירייה כבר תקופה, אבל קשה לה להתחבר לעשירייה בצורה פנימית, איך העשירייה יכולה לעזור לה במצב כזה כדי שהיא תוכל לעשות את עבודת החיבור בשמחה בהנאה?

שידברו ביניהן היא ועשירייה, שידברו על הנושא הזה והיא תראה עד כמה זה יעזור לה.

שאלה: איך הוא ממית את הרצון לקבל?

את זה עושה הבורא, האור העליון, שמאיר עלינו מלמעלה.

תלמיד: והכוונה?

הוא כבר עושה לנו את הכול.

שאלה: המשחק האהוב שלי בתור ילדה היה לסגור עיניים ושאימא שלי תוביל אותי, איך אני עושה את זה בקבוצה שלי? איפה פה היגיעה שלי?

היגיעה למסור את עצמך לקבוצה או לבורא ואז תצליחי, דווקא בעיניים עצומות.

(סוף השיעור)