שיעור בוקר 18.03.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 438, "הקדמה לספר הזהר",

אותיות כ"ה-ל'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 438, מאמר "הקדמה לספר הזהר", אות כ"ה.

אות כ"ה

"ומכאן יצא לנו, הפתרון המלא, של חקירה ה'. ששאלנו: כיון שהגוף מקולקל כל כך, עד שאין הנפש מצויה בכל טהרתה, עד שירקב הגוף בעפר, וא"כ למה הוא חוזר, ועומד לתחית המתים? וכן על מה שאמרו ז"ל (זהר, אמור י"ז): "עתידים המתים להחיות במומם, שלא יאמרו אחר הוא?

והענין תבין היטב, ממחשבת הבריאה עצמה, דהיינו ממצב הא'. כי אמרנו: כיון שהמחשבה היתה, להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שודאי ברא רצון גדול מופרז עד מאד, לקבל, כל אותו השפע הטוב, שבמחשבת הבריאה. כי התענוג הגדול, והרצון לקבל הגדול, עולים בקנה אחד, כנ"ל באות ו', ז'.

ואמרנו שם, שהרצון לקבל הגדול הזה, הוא כל חומר המחודש, שברא. מפני, שאינו נצרך כלל, ליותר מזה, כדי לקיים מחשבת הבריאה. ומטבע פועל השלם, שאינו פועל דבר מיותר, כעין שאומר ב"שיר היחוד": "מכל מלאכתך, דבר אחד לא שכחת, לא החסרת, ולא העדפת".

גם אמרנו שם, שהרצון לקבל המופרז הזה, הוסר לגמרי ממערכת הקדושה, וניתן למערכת העולמות דטומאה, שממנה מציאות הגופים וכלכלתם, וכל קניניהם בעולם הזה. עד שהאדם משיג י"ג שנה, שע"י עסק התורה, מתחיל להשיג נפש דקדושה, שמתפרנס אז, ממערכת העולמות דקדושה, לפי מדת גדלה, של הנפש דקדושה, שהשיג.

גם אמרנו לעיל, שבמשך שתא אלפי שני, הניתנים לנו לעבודה בתורה ומצות, אין שום תיקונים, מגיעים מזה אל הגוף, דהיינו, לרצון לקבל המופרז שבו. וכל התיקונים, הבאים אז, ע"י עבודתנו, הם מגיעים רק לנפש, שעולה על ידיהם, במדרגות העליונות, בקדושה וטהרה. שפירושו, רק להגדלת רצון להשפיע, הנמשך עם הנפש.

ומטעם זה, סוף הגוף, למות ולהקבר ולהרקב. כי לא קבל לעצמו שום תיקון, אכן, אי אפשר, שישאר כך. כי סוף סוף, אם יאבד, הרצון לקבל המופרז, מהעולם, לא תתקיים ח"ו מחשבת הבריאה, דהיינו שיתקבלו, כל התענוגים הגדולים, אשר חשב להנות לנבראיו, שהרי הרצון לקבל הגדול, והתענוג הגדול, עולים בקנה אחד. ובשיעור שנתמעט הרצון לקבלו, הרי בשיעור ההוא, נפחתים התענוג וההנאה מן הקבלה."

אות כ"ו

"וכבר אמרנו, שמצב הא', מחייב בהחלט, את המצב הג', שיצא בכל השיעור המלא, שבמחשבת הבריאה, שבמצב הא', לא יחסר ממנו אף משהו, כנ"ל באות ט"ו.

ולפיכך, מחייב המצב הא', את תחיית הגופים המתים. כלומר, הרצון לקבל המופרז שלהם. שכבר כלה ונפסד ונרקב, במציאות הב'. מחויב לעמוד לתחייתו מחדש, בכל גודל שיעורו המופרז, בלי מצרים כל שהם, דהיינו בכל המומים שהיו בו.

ואז, מתחילה העבודה מחדש, בכדי להפוך, הרצון לקבל המופרז הזה, שיהיה רק בשיעור, כדי להשפיע. ואז הרוחנו פי שתים:

א. שיש לנו מקום, לקבל כל הטוב והנועם והרוך, שבמחשבת הבריאה, מכח, שכבר יש לנו גוף, המופרז מאד בהרצון לקבל שבו, העולה בקנה אחד עם התענוגים הללו. כנ"ל.

ב. שמתוך שקבלתנו, באופן הזה, לא תהיה רק בשיעור, להשפיע נחת רוח ליוצרנו, הרי קבלה זו, כהשפעה גמורה נחשבת, כנ"ל באות י"א. ובאנו גם להשואת הצורה, שהיא הדבקות, שהיא צורתנו במצב הג'. הרי, שמצב הא', מחייב את תחיית המתים בהחלט".

שאלה: באות כ"ה בעל הסולם אומר "וכל התיקונים, הבאים אז, ע"י עבודתנו, הם מגיעים רק לנפש, שעולה על ידיהם, במדרגות העליונות" ולא לגוף בכלל, שכבר שם הוא קורא לו, הרצון לקבל המופרז שבו.

כן.

תלמיד: פה הוא אומר שבכל זאת הגוף המופרז הזה, הרצון לקבל, חייב תחיית המתים, חייב תחייה מחדש. למה? אם הוא הולך להיעלם בכלל, הוא לא חייב תיקון.

אני לא יודע, זה מה שהוא כותב. יש כאן הרבה מה לחשוב, לחשוד, אבל זה מה שהוא אומר. כנראה אנחנו עוד לא יודעים במה מתקנים את הגוף ובמה מתקנים את הנפש.

אות כ"ז

"אכן, לא יתכן, שתהיה תחית המתים, אלא קרוב לגמר התיקון. דהיינו, בסופה של מציאות הב'. כי אחר שזכינו, לשלול את הרצון לקבל המופרז שלנו, וקבלנו את הרצון אך להשפיע, ואחר שזכינו, לכל המדרגות הנפלאות שבנפש, המכונות, נפש רוח נשמה חיה יחידה, ע"י עבודתנו, בשלילת הרצון לקבל הזה, הנה אז, הרי כבר באנו, לשלמות הגדולה ביותר, עד שאפשר, להחיות את הגוף, בחזרה, בכל הרצון לקבל המופרז שלו.

ואין אנו נזוקים עוד ממנו, להפרידנו מדבקותנו. ואדרבה, אנו מתגברים עליו, ואנו נותנים לו צורת השפעה, כנ"ל. ובאמת, כן הוא המנהג, בכל מדה רעה פרטית, שאנו רוצים להעבירה ממנו:

א. שמתחילה, אנו צריכים, להסירה לגמרי, עד קצה האחרון, שלא ישאר ממנה כלום,

ב. ואח"כ, אפשר לחזור, ולקבלה, ולהנהיגה, בדרך האמצעי.

וכל עוד, שלא הסרנו אותה כולה מאתנו, אי אפשר כלל להנהיגה, בדרך הרצוי הממוצע".

שאלה: מה זה להסיר לגמרי?

להוציא.

תלמיד: אבל אז המציאות של הרצון לקבל תיעלם לגמרי. אין דבר כזה, חייב להיות בסיס, הבסיס שלנו זה רצון ליהנות, להסיר לגמרי אי אפשר.

זה מה שבעל הסולם כותב, שאנחנו צריכים להתרחק, לא לרצות להשתמש ברצון לקבל שלנו.

תלמיד: אז ממה נהנה?

ממה נהנה אני לא יודע, הוא אומר שיש רצון להשפיע, שהרצון לקבל יכול ליהנות מהרצון להשפיע. אלו דברים שאנחנו עוד לא משיגים.

שאלה: אנחנו קוראים על רצון לקבל מופרז, זה מוזכר פה כמה פעמים, וגם על תענוגים גדולים, שלא נאמר נצחיים. מה קורה אם האדם מרגיש שהרצון לקבל שלו הוא קטן?

לא מדובר על הרצון לקבל שאנחנו מרגישים כאן עכשיו, במציאתנו בעולם הזה, אלא מדובר על בני אדם שכבר רכשו את הרצון לקבל המופרז, הגדול ומשם הם באים לתיקונים.

תלמיד: במה הוא מופרז וגדול?

בזה שהוא רוצה ליהנות, למלא את עצמו.

תלמיד: אבל נניח שאפילו בזה הוא מרגיש שהוא קטן בשביל להרוויח אחר כך את התענוגים הגדולים, הוא מרגיש אגואיסט קטן.

כן.

תלמיד: איך הוא יקבל אחר כך תענוגים גדולים?

הוא צריך לגדול.

תלמיד: אבל אנחנו גם שומעים שהבורא מגדיל את הרצון, אז איך האדם אחראי על הרצון שלו?

ככל שהאדם רוצה לתקן את הרצון לקבל שבו כך הוא מגלה יותר ויותר שהרצון לקבל גדֶל ולא קטֶן. עד שמגיע למצב שהרצון לקבל נעשה מופרז, כמו שהוא אומר, ואז ממשיך כבר על ידי מאור התורה לטפל ברצון לקבל ולתקן אותו בעל מנת להשפיע ומגיע למטרתו.

שאלה: האם זה נכון שבדרך הרוחנית אנחנו מתקנים כל פעם חלק קטן מהרצון?

ממתי?

תלמיד: ממעבר מחסום, מרגע שאדם נכנס לרוחניות.

אז הוא מרגיש שהרצון לקבל שלו גדל כל הזמן.

תלמיד: ויש לו כל הזמן תיקונים?

כן, תיקונים.

תלמיד: מהו בעצם התיקון? את הכוונה שלו הוא מתקן בעל מנת להשפיע.

על ידי המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אז כל פעם הוא מתקן חלק קטן, במנות קטנות.

כן.

תלמיד: אז מה זו בסוף תחיית המתים אם הוא כל פעם עובד על מנה קטנה?

אבל הרצון לקבל גדל, על אף שהאדם מתעלה מעליו.

תלמיד: אז כל פעם הוא מתקן חלק קטן. גדל ומתקן, גדל ומתקן.

כן.

תלמיד: ומהי תחיית המתים בסוף? מה יש להחיות אם הוא כל פעם מתקן חלק?

הוא מתקן את הרצון לקבל שלו והופך אותו לעל מנת להשפיע, ובזה הוא מגיע למצב שעליו בעל הסולם כותב.

תלמיד: תחיית המתים היא תוצאה מכל התיקונים הקטנים בדרך או שזו פעולה נוספת אחרי הכול?

תחיית המתים זו פעולה שבאה בסוף התיקונים, שאדם מתקן את עצמו ומגלה שהרצון לקבל שלו כל כך מופרז עד שהוא לא יכול להתגבר עליו, ואז הבורא מתקן אותו.

תלמיד: אבל יש לו כל הזמן תיקונים, כל הזמן הבורא מתקן אותו. מה יש בסוף שלא נמצא בדרך בסולם?

מידת הרצון לקבל מתגלה עד כדי כך שאדם לא מסוגל לעלות ממנה, להתעלות על הרצון.

תלמיד: ולפני כן הוא היה מסוגל?

לפני זה כן. בכל המדרגות הקודמות למדרגה האחרונה הוא היה יכול להתגבר על הרצון לקבל.

תלמיד: ומה זו הפעולה האחרונה? מה קורה בפעולה אחרונה?

הרצון לקבל נבדל בצורתו הסופית, שאדם לא מסוגל להתגבר עליו. זאת אומרת, בכל מצב ומצב יש איזה שיתוף בין אדם לבורא, משניהם יחד הרצון לקבל קטן אחרי שגדל. ובדרגה אחרונה הרצון לקבל כבר לא מקטין את עצמו, לא מסוגל לזה, והבורא עושה את העבודה בשלמות.

שאלה: כשאומרים הרצון לקבל המופרז שמתגלה, יש קפיצה פתאום, כלומר כל פעם האגו גדל ובסוף הוא מתגלה במלואו?

לא, פשוט המדרגה הזאת היא כזאת, שלאדם אין כוחות להתגבר עליה.

תלמיד: למה דווקא בפעולה הזאת אין לו כוחות?

כי הרצון לקבל מגיע למצב שהוא גדול מכל יתר הרצונות הקודמים והוא מראה את עצמו לאדם בצורה שהאדם רואה שאין לו אפשרות להתגבר.

תלמיד: ועל הפעולה הזאת יש תחיית המתים?

בואו נראה מה בעל הסולם כותב.

שאלה: הוא כותב, "שמתחילה, אנו צריכים, להסירה לגמרי, עד קצה האחרון". אנחנו מקבלים מנה קטנה של רצון לקבל ומסירים אותו.

וכך הלאה.

תלמיד: האם אחרי זה צריך לעבוד איתו, או רק מסירים ולא עובדים עם הרצון לקבל?

כל העבודה היא בזה שאנחנו לא משתמשים בו. מגלים עד כמה הוא לא ראוי לעבודה.

תלמיד: אז העלייה היא כל פעם בביטול, אין תיקונים.

אלו התיקונים.

אות כ"ח

"וזה שאמרו חז"ל: "עתידים, המתים להחיות במומם, ואח"כ מתרפאים". דהיינו כנ"ל, שמתחילה, עומד לתחיה אותו הגוף, שהוא, הרצון לקבל המופרז בלי מצרים כל שהם, דהיינו, כמו שנתגדל, תחת מרכבת העולמות הטומאה, מטרם שזכו לטהרו במשהו, ע"י תורה ומצות, שזהו בכל מומו.

ואז, אנו מתחילים בעבודה חדשה: להכניס, כל הרצון לקבל המופרז הזה, בצורת השפעה, כנ"ל. ואז הוא נרפא. כי עתה, השיג גם השואת הצורה. ואמרו הטעם, שהוא "שלא יאמרו אחר הוא". פירוש, שלא יאמרו עליו, שהוא בצורה אחרת, מהיותו במחשבת הבריאה. שהרי שם, עומד, זה הרצון לקבל המופרז, מכוון לקבלת כל הטוב שבמחשבת הבריאה. אלא שבינתים, ניתן אל הקליפות, וניתן לטהרה. אבל סוף כל סוף, אסור שיהיה גוף אחר. שאם יהיה בשיעור פחות משהו, הרי הוא כמו אחר לגמרי, ואינו ראוי כלל, לכל הטוב שבמחשבת הבריאה, כמו שכבר מקבל שם, מבחינת מצב הא'. והבן היטב."

אות כ"ט

"ובכל המתבאר, נפתח לנו הפתח, ליישב שאלה הב' הנ"ל, דהיינו: מה תפקידנו, בשלשלת המציאות, הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה, במשך ימי שני חיינו הקצרים?

ותדע, שעבודתנו, במשך ע' שנותינו, מתחלקת לד' חלוקות:

חלוקה א' - הוא להשיג, את הרצון לקבל, המופרז בלי מצרים, בכל שיעורו המקולקל, מתחת יד מערכת ד' העולמות אבי"ע הטמאים. כי אם לא יהיה בנו, הרצון לקבל המקולקל הזה, לא נוכל כלל לתקנו, כי "אין לך מי, שיתקן דבר, שאין בו".

ולפיכך, לא די, אותו שיעור הרצון לקבל, המוטבע בגוף, ממקור לידתו לאויר העולם, אלא עוד, שמוכרח להיות מרכבה, לקליפות הטמאות, לא פחות מי"ג שנים. כלומר, שהקליפות, תהינה שולטות עליו, ותתנה לו מאורותיהן. שהאורות שלהן, הולכים ומגדילים, את הרצון לקבל שלו. כי המלואים, שהקליפות מספיקות, אל הרצון לקבל, אינם, אלא מרחיבים והולכים את התביעה, של הרצון לקבל.

למשל, כשנולד, אין לו תאוה אלא למנה, ולא יותר. אבל, כשהס"א ממלאת לו המנה, תכף נרחב הרצון לקבל, והוא רוצה מאתים. ואח"כ, כשנותנת לו הס"א, את המלוי מאתים, מיד נרחב הרצון, ורוצה ד' מאות. ואם אינו מתגבר, על ידי תורה ומצות, לטהר את הרצון לקבל, ולהפכו להשפעה, הרי הרצון לקבל שלו, הולך ומתרחב, במשך שנות חייו, עד ש"אין אדם מת, וחצי תאותו בידו".

וזה נבחן, שהוא מצוי, ברשות הס"א והקליפות. שתפקידן, להרחיב ולהגדיל את הרצון לקבל שלו, ולעשותו מופרז בלי מצרים כל שהם. דהיינו, בכדי להמציא להאדם, כל החומר, שהוא צריך לעבוד בו, ולתקנו".

שאלה: מה זה קליפות?

הרצון לקבל שנמצא בעל מנת לקבל ואין לו הגבלה.

תלמיד: הוא כותב שיש מילוי שנקרא סטרא אחרא. האם קליפות הן כמו כלי שיש בו מילוי שנקרא סטרא אחרא? מה זה סטרא אחרא שממלא אותו?

רצון לקבל שכל הזמן גדל ורוצה למלא את עצמו, וכך הוא חי וגדל אם האדם לא עובד עליו, לא מתקנו.

תלמיד: לפי מה שאני קורא זה חלק הכרחי בתהליך התיקון. האדם חייב לעבור את הדבר הזה שנקרא "קליפות", בתוכו הוא מקבל את הסטרא אחרא. ואז יש מצב שאומנם הוא חייב את זה, אבל זה גם מסכן אותו. כתוב, "ואם אינו מתגבר, על ידי תורה ומצות, לטהר את הרצון לקבל, ולהפכו להשפעה, הרי הרצון לקבל שלו, הולך ומתרחב, במשך שנות חייו, עד ש"אין אדם מת, וחצי תאותו בידו"". הוא חייב לעבור את המקום הזה.

כן.

תלמיד: אבל הוא גם יכול להיתקע שם.

אני לא יודע, לא כתובה המילה הזאת.

תלמיד: הוא כותב, "ואם אינו מתגבר, על ידי תורה ומצות, לטהר את הרצון לקבל, ולהפכו להשפעה, הרי הרצון לקבל שלו, הולך ומתרחב, במשך שנות חייו, עד ש"אין אדם מת, וחצי תאותו בידו. וזה נבחן, שהוא מצוי, ברשות הס"א והקליפות". מה יקבע אם האדם יצליח להתגבר או שייתקע באותו שלב?

כך כתוב, לכן כמה שאנחנו מבינים מהמצב שלנו, נבין, וכמה שלא מבינים, אז לא. אתה שנמצא באלף מדרגות למטה ממה שהוא כותב, רוצה להבין מה הוא כותב.

תלמיד: האם קליפות וסטרא אחרא הם משהו שאנחנו יכולים במצב שלנו להצביע עליהם, זה משהו שאנחנו יכולים לגעת בו?

הרצון לקבל על מנת לקבל שלנו נקרא קליפה.

תלמיד: שלנו, הכוונה של ההולכים בדרך הרוחנית?

כן.

תלמיד: אז אנחנו בהכנה שלנו לקבלת תכונת ההשפעה נמצאים בקליפות.

כן. קליפות זה לא כל כך המקום שאנחנו נמצאים בו, קליפות אלו מצבים הרבה יותר גרועים, אבל נמצאים בזה כבר.

שאלה: האם בחלוקה א' אין תיקון, זה רק לרכוש את הרצון המופרז?

כן.

תלמיד: ומדובר על רצון רוחני, נכון?

כן.

תלמיד: האדם, עד שלא ישיג את הרצון המופרז, הוא כל הזמן נמצא בקליפות, הוא לא מתקן שום דבר.

קליפות אלו דווקא הרצונות שצריכים להיכנס לכל אדם לפי שורש הנשמה שלו, ככל שהם יכולים להיכנס, והם בונים את האדם.

תלמיד: מה שמוזר שאין שום תיקון.

יהיה תיקון, אחר כך.

תלמיד: אבל בדרך אין תיקון.

בדרך יש תיקון, אבל השלב הראשון הוא שהאדם צריך להיות תחת שליטת הקליפות.

שאלה: מה זה אומר שהקליפות ממלאות אותו?

מביאות לו מילוי.

תלמיד: איזה מילוי?

מילוי לרצון לקבל.

תלמיד: זה לא ברור, אמרנו שהקליפות הן רצון לקבל בעל מנת לקבל.

כן. אז למלאות את הרצון לקבל בעל מנת לקבל, במה שממלאים אותו זה נקרא קליפה.

שאלה: מה ההבדל ברצונו של הבורא להנות את הנברא במצב הא', לבין רצונו להיטיב לנבראיו במצב הג'?

רצון הבורא הוא תמיד אחד, להביא את הנבראים לתיקון השלם.

שאלה: כתוב, "שמצב הא', מחייב את תחיית המתים בהחלט", למה הכוונה?

בדרך לתיקון השלם הרצונות של האדם צריכים להראות את עצמם כמקולקלים, האדם צריך לגלות את זה, ולאחר מכן הוא מתקן אותם.

תלמיד: האם זה דווקא במצב הא'?

לא במצב א', זה במשך כל הדרך.

שאלה: כתוב "ומטעם זה, סוף הגוף, למות ולהקבר ולהרקב". מה המשמעות של ריקבון הגוף, האם הכוונה לרצון לקבל למען עצמו ולא לגוף הבהמי?

ודאי, הרצון לקבל צריך לעבור תיקונים, תיקונים בזה שהאדם מגלה עד כמה הרצון לקבל רע, עד כמה הוא בזוי, עד כמה הוא השונא שלו. במידה הזאת הוא מתרחק מלהשתמש בו מהרצונות הקטנים עד הרצונות הגדולים ביותר. ואחר כך מגיעים כבר רצונות לתקן את הרצון לקבל, ואדם מבקש כוחות, אורות כדי לתקן אותו ולהפכו לרצון להשפיע.

שאלה: האם בלימוד קודם מתקנים את הנשמה שלנו ואחר כך את הגוף? האם יש הבדל בין תיקון הנשמה לתיקון הגוף?

אין דבר כזה שמתקנים את הגוף, מתקנים את הנשמה, מתקנים את הרצון לקבל שמתגלה כעל מנת לקבל, ועל ידי המאור המחזיר למוטב אנחנו מתקנים אותו שיהיה בעל מנת להשפיע.

שאלה: אם הכוונה גדלה, האם זה נקרא שהרצון לקבל גדל?

הכול תלוי בכוונה.

תלמיד: אי שימוש ברצון לקבל, כשאדם מונע מעצמו לקבל לעצמו, בהכרח מגדיל אצלו רצון להשפיע.

לא הייתי אומר כך.

תלמיד: אז מה הקשר בין הכוונה לרצון? אני רוצה להגדיל את הרצון להשפיע.

אז אתה צריך להתפלל שהבורא יסייע לך להגדיל את הרצון להשפיע, את כוונת ההשפעה, את ההתגברות על הרצון לקבל.

תלמיד: אבל הדבר המיידי שאני יכול לעשות זה לא לקבל, לסגור את עצמי. האם זה גם מגדיל את הרצון להשפיע?

לא. אלו שתי מערכות.

שאלה: בעל הסולם כותב, "הרי הרצון לקבל שלו, הולך ומתרחב, במשך שנות חייו, עד ש"אין אדם מת, וחצי תאותו בידו"." מסופר לנו על תהליך שהאדם מחויב לעבור אותו, וזאת, כותב בעל הסולם "בכדי להמציא להאדם, כל החומר, שהוא צריך לעבוד בו, ולתקנו". זאת אומרת, התהליך הזה הוא לטובת האדם.

כן.

תלמיד: אנחנו לומדים שאנחנו צריכים לבקש, להתפלל. על מה אנחנו מבקשים? אם אדם נמצא בתהליך חיובי והוא מתקדם, ובתהליך הזה הוא מגלה אי נעימות ברצון לקבל, על מה הוא מבקש?

הרצון לקבל מבקש רק שהוא יגדיל את עצמו וימלא את עצמו, אם אתה מדבר על הרצון לקבל. אם אתה מדבר על האדם, זה משהו אחר. באדם יש גם רצון להשפיע, הרגשת הבורא. אלו כבר תוצאות אחרות.

תלמיד: בעל הסולם מתאר פה תהליך חיובי מאוד, שהרצון לקבל צריך להתפתח ולהגיע לכל הגודל שלו. אם אני מבקש על משהו זה אומר שאני נמצא בנקודה שאני לא מסכים עם משהו. אני לא יכול, ואז אני מבקש מהבורא שישנה.

כן.

תלמיד: פה בעל הסולם מספר לנו שאנחנו נמצאים בתהליך שהוא מחויב, שהוא נחוץ וטוב לנו. לכן אני שואל, כשאנחנו מבקשים, איך לא להכניס תלונה, אלא לבקש ולהסכים עם התהליך?

אנחנו מסכימים עם התהליך מפני שהבורא ברא כך והוא רוצה שאנחנו נעבור אותו, אבל זה לא שאני שמח ואני מבקש את התהליך הזה. אני מבקש רק דבר אחד, להיפטר מהרצון לקבל שבי.

תלמיד: אני רוצה להיפטר מהרצון לקבל שלי.

כן.

תלמיד: אבל בעל הסולם כותב כאן, שבכל זאת הרצון לקבל שבי נחוץ כדי לעבור את התהליך, אז למה שארצה להיפטר ממנו?

בכל זאת, אתה תצטרך לגדול בו, להרגיש אותו, להבין אותו ולעבוד עימו.

תלמיד: אני צריך לבקש שיתגלה עוד יותר מהרצון לקבל שבי?

באופן טבעי כך אנחנו מבקשים.

שאלה: אחרי שמסירים לגמרי את הרצון לקבל המופרז, האם התיקון להשתוות הצורה מתבצע בבת אחת?

לא. כל התיקונים הם הדרגתיים. איפה שאתה מגלה, שם אתה מתקן.

שאלה: כשענית לאחת השאלות, אמרת ש"בדרך לתיקון השלם הרצונות של האדם צריכים להראות את עצמם כמקולקלים, והאדם צריך לגלות את זה ואחרי זה הוא מתקן אותם".

כן.

תלמיד: למה הכוונה שהאדם מגלה את הרצונות המקולקלים ומבקש עליהם תיקון?

האדם מגלה את הרצונות המקולקלים שלו, ומתקן אותם על ידי זה שפונה לבורא והבורא מתקן אותם.

תלמיד: איך הוא מזהה שהם מקולקלים?

כי הם מתגלים בצורה כזאת שהם הפוכים ממטרת הבריאה. האדם מגלה אותם, וכשהוא מגלה אותם, אז הוא לפי מידת הגילוי שלו הוא רואה שהרצונות האלה נמצאים בתפקיד לא נכון, הפוך. ואז הוא מבקש מהבורא תיקון.

שאלה: הבנתי מהטקסט שאם אדם לא מתקן, אלא רץ אחרי התענוגים, אז הוא מקבל מנה, ורוצה מאתיים, הרצון גדל.

כן.

תלמיד: וגם אם הוא מתקן, הרצון גדל.

אז מה?

תלמיד: הוא גדל כך או כך.

הרצון לקבל חייב לגדול. אם אדם מתקן אותו, אז כל פעם שהרצון לקבל גדל, האדם מתקן. וכך הוא עולה בדרך הטובה לבורא, בדרך ההשפעה. ואם הוא לא מתקן, הרצון לקבל גדל יותר ויותר, והאדם לא מתקן אותו, ואז האדם, כמו שכתוב, "מת וחצי תאותו בידו".

תלמיד: אבל נשמע שעדיין הוא יתקדם או שהוא צריך לחזור על הכול?

באותה הדרך שהרצון לקבל גדל, כך אדם מתקן אותו, או נמצא תחת השליטה שלו.

תלמיד: אם הרצון גדל והוא לא תיקן אותו, אלא זרם איתו, הוא צריך לחזור על הכול מחדש?

על זה לא כתוב שום דבר. בינתיים, לא. השאלה נשארת.

שאלה: אם האדם מת, אז הרצון שהיה לו לא מתמלא. האם צריך למלא את הרצון בשביל לתקן אותו?

אז כנראה אותו רצון נכנס לאנשים אחרים, ומתקיים בהם ומיתקן בהם.

תלמיד: בסופו של דבר, אם הוא מיתקן זה אומר שמלאנו את הרצון בצורה הנכונה?

כן.

שאלה: האם הכוונה בלהיפטר מהרצון לקבל היא לשנות את הכוונה של הרצון?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין רצון שאני יודע שקיים בי והוא שלילי, לבין אותו רצון שכבר בא לידי מימוש בחברה?

אני לא יודע מה זה מימוש בחברה. בעל מנת להשפיע?

תלמיד: לא, ההיפך, בעל מנת לקבל כלפי הזולת. יש בי רצון נגיד לשליטה ויש מצב שהוא בתוכי, שקט, ויש מצב שהוא ממש בפועל עושה משהו לא טוב. מה ההבדל בין שני המקרים?

זה תלוי בהכרת הרע שלך.

תלמיד: אפשר להגיד שאם הרצון שבי הוא שקט אז אני לא אמור לפעול בו?

אתה לא יכול לזהות את הרע. התיקון הוא במידה שאתה מזהה את הרע שבך.

תלמיד: אבל זה צריך להיות מכוון כלפי חוסר התיקון בחברה, בקשרים?

בסך הכול כן.

שאלה: האם הגדלת הרצון לקבל קשורה להכרת הרע באדם?

בכל פעם שהרצון לקבל באדם גדל גם היצר הרע שלו גדל, ולפי זה גדלה גם הכרת הרע והיכולת לתקן את הרע.

תלמיד: כדי להגיע למידה שלמה האם מספיק שזה יתגלה בפנימיות האדם או שנדרש חיבור בין מספר רצונות?

כדי שהרצון לקבל יציג את עצמו בכל צורתו הסופית אנחנו צריכים להכין את הכלים שלנו, כי לא מספיק לרצות שזה יקרה כמו ילד קטן, אני צריך להיות מוכן לקבל את הרצון לקבל ולא שהוא יפיל אותי לתוך כולו. אני חייב להיות בכוחות סביבתיים, חיצוניים ממני, כדי לקבל עזרה, תמיכה, ולבקש את הרצון להשפיע. שיהיה במה לאזן את הרצון לקבל הגדל.

תלמיד: האם כשאדם מרגיש את הרצון שלו ויש לו הכרת רע מסוימת, זה נחשב כחיסרון?

זה עדיין בדרך, תמשיכו. תמיד כדאי לשלוט על הרצון לקבל ולראות לאן אתה יכול לסובב אותו כרוכב על סוסו.

תלמיד: כלומר לתקן את כל הרצונות המתגלים לכיוון השפעה?

כן.

שאלה: איך נכון לנהוג ברצון לקבל ואיך לנהל ולאזן אותו עם הרצון להשפיע?

לסדר את עצמך כך שאתה נמצא עם הפנים לבורא ורוצה לקבל ממנו גם הרע וגם הטוב בצורה שווה, שזה קשה מאוד, ולעבוד עם מה שאתה מקבל, על מנת להשפיע.

תלמיד: איך להעמיד את עצמי פנים מול פנים כלפי הבורא?

בעל מנת להשפיע.

שאלה: איך הרצון לקבל של האדם מיטהר, ומשיג את טהרת הלב לגמרי?

בזה שהוא מתפלל לבורא יחד עם העשירייה וכולם הולכים קדימה ומקבלים את המאור המחזיר למוטב, אז הרצון לקבל שלו מיתקן. כך אפשר להגיד בכללות.

שאלה: למדנו שאנחנו צריכים להתעלות מעל המצבים המקולקלים שלנו, להתעלות מעל הקלקולים שאנחנו מגלים בנו, לעיתים אנחנו מצליחים להתמודד עם זה, אבל פה נראה שאנחנו מגיעים למצב שאי אפשר להתעלות יותר, מהי הנקודה בה אנחנו נכשלים לתקן ומה לעשות כשאנחנו מגלים זאת?

אין לך למי לפנות מלבד לבורא, לבקש ממנו שיחזק אותנו, יתקן, יכוון, וכך נגיע למטרה.

תלמיד: האם הכישלון הוא בזה שלא פנינו לבורא, האם גם זה כישלון?

כן ודאי, אי פנייה לבורא זו התחלת כול הכישלונות, הסיבה לכל הכישלונות.

תלמיד: האם זו נקודת מפנה שהאדם צריך להגיע אליה? אתה לא מבקש מהבורא, ואז מגלה שכשאתה לא מבקש מהבורא אתה נכשל.

אם אדם מתחיל לפנות לבורא זה כבר סימן טוב, מצב טוב.

שאלה: אם יש לי רצון לקבל לעצמי, האם צריך שהחברים שלי ירגישו את זה, הם צריכים לגלות שיש לי רצון לקבל על מנת לקבל, זה דבר שעליי לחשוף בפניהם?

אני לא חייב לגלות את זה, ישנם מצבים שאולי כן, אבל אני חייב להפוך אותו לעל מנת להשפיע. אני פונה לבורא בתפילה, בבקשה, שיהפוך לי את הרצון לקבל בכוונה על מנת לקבל לרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: איך העשירייה עוזרת לנו להשיג את הנשמה בשלב ג'?

בכל המדרגות אנחנו עולים אך ורק לפי כמה שאנחנו מתחברים ונכללים בינינו זה מזה ולפי כמה שאנחנו מתקרבים לבורא.

שאלה: דיברת על ניהול הרצון. האם אני מבין נכון שמדובר כאן על בניית המסך?

כן, על בניית המסך.

שאלה: הכרת הרע זוהי מדרגה ראשונה בתיקון הרע?

כן.

תלמיד: מהן המדרגות הבאות של התיקון מלבד להעלות תפילה?

לאחר הכרת הרע אנחנו צריכים להבין באיזו דרך אנחנו מתגברים על הרע הזה ובאיזו דרך אנחנו מבקשים מהבורא שיהפוך את הרע שלנו לטוב וכן הלאה, אלה דרגות.

שאלה: האדם הוא מבנה של גוף ונפש והקשר ביניהם, ופה רוב הסעיפים מדברים על כך שלמעשה הגוף חי את שבעים השנה שלו ואז כלה ונעלם כדי להשאיר מקום לנשמה להמשיך בדרכה.

כן.

תלמיד: הגוף החדש שנוצר, שנברא כדי להשלים את התיקון הוא למעשה הקשר שנותנות לנו הקליפות בין הנפש שכבר מתוקנת ממילא לבין הגוף החדש שנולד עם תכונות חדשות, רצונות חדשים?

כן.

שאלה: למה שאבקש מהבורא משהו לפני שהגעתי לצמצום? גם ככה כל מה שהוא ייתן לי אני אקח לעצמי, אז קודם כל צמצום, לא?

כן.

שאלה: ענית לחבר בתחילת השיעור שעד המחסום אין לנו רצון לקבל בעבודה עליה קראנו פה.

כן.

תלמידה: האם בכלל אנחנו עושים תיקונים לפני המחסום?

הכול תיקונים.

תלמידה: על ידי מה הבורא מביא אותנו למחסום?

מחסום הוא התחלת העלייה הרוחנית.

שאלה: האם ככל שיש יותר הכרת הרע ותפילה, יש גם פחות סיכוי שנפגע בחברות? או שהפנימיות פוגעת, גם אם היא לא מתבטאת החוצה?

גם וגם.

שאלה: איך אנחנו מכינים את עצמנו לרצון לקבל ולא מפספסים את ההזדמנות לפנות לבורא לתיקון?

רק בקבוצה, כשאנחנו לומדים זה מזה. ככל שמתקדמים לסוף הדרך, העבודה הקבוצתית נעשית עיקרית, יותר גבוהה, גדולה, מיוחדת.

שאלה: אמרת שצריך לבקש מהבורא לקבל במידה שווה גם את הרע וגם את הטוב. איך אפשר לבקש גם טוב וגם רע, הרי הבורא הוא טוב ומיטיב?

לא, אנחנו צריכים לבקש רק טוב. איך אדם יכול לבקש משהו רע?

תלמיד: בדיוק, אז מה זה אומר שאנחנו מוכנים לקבל מהבורא גם את הרע וגם את הטוב במידה שווה?

אנחנו מוכנים לקבל מהבורא הכול, רק שיישלח לנו משהו. בצורה כזו אנחנו יכולים להתקרב אליו.

תלמיד: כלומר זה עניין יחסי שאנחנו מקבלים את הרע?

אנחנו מקבלים רק את הטוב, לא ניתן לקבל מהבורא את הרע.

שאלה: כתוב "ואז, אנו מתחילים בעבודה חדשה: להכניס, כל הרצון לקבל המופרז הזה, בצורת השפעה, כנ"ל. ואז הוא נרפא." האם העבודה החדשה מתחילה כל פעם שמתגלה קלקול ברצון לקבל או שהכוונה למשהו אחר?

כן.

שאלה: איך אוכל לזהות את הרצון שגדל בי כרצון רוחני, מה זה רצון רוחני?

רצון רוחני זה רצון לחיבור עם החברים, עם כל האנושות ועם הבורא למערכת אחת, שלא יצא חוץ ממנה שום דבר, הכול נמצא בתוך המערכת הזאת, ואדם מוכן להשפיע למערכת הזאת כל מה שהיא זקוקה לו. זה נקרא רצון רוחני.

שאלה: בעל הסולם אומר, אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. לגמר העבודה קוראים מחצית השקל. מה זה שקל? מה זה תאוותו השלמה שאנחנו צריכים להגיע אליה?

שקל הקודש. מידה שאדם צריך להעלות כלפי הכוח העליון.

תלמיד: למה בעבודה הוא מדגיש את החצי, חציו חייב חציו זכאי.

מפני שאת החצי השני, משלים הבורא.

תלמיד: למה זה צריך להיות בדיוק חצי? מת וחצי תאוותו בידו, מחצית השקל, מה מיוחד בחצי?

מפני שרק אדם מסוגל לזה.

תלמיד: מה זאת אומרת רק אדם מסוגל?

ככה זה, נלמד פעם, בינתיים תזכור את זה.

אות ל'

"חלוקה ב' - הוא, מי"ג שנים ואילך. שאז, ניתן כח, לנקודה שבלב שבו, שה"ס אחורים של הנפש דקדושה, המלובשת בהרצון לקבל שלו, מעת לידתו. אלא, שאינה מתחלת, להתעורר, רק אחר י"ג שנים, שהוא מטעם הנ"ל. ואז, הוא מתחיל להכנס, תחת רשות מערכת העולמות דקדושה, דהיינו, בשיעור שהוא עוסק בתורה ומצות.

ועיקר התפקיד בעת ההיא, הוא להשיג ולהגדיל את הרצון לקבל הרוחני. כי מעת לידתו, אין לו רצון לקבל, אלא לגשמיות בלבד. ולפיכך, אע"פ שהשיג הרצון לקבל המופרז, מטרם י"ג שנים, אינו עוד גמר גדלותו, של הרצון לקבל. ועיקר גדלות הרצון לקבל, מצוירת רק ברוחניות.

כי למשל, מטרם י"ג שנים, חשק הרצון לקבל שלו, לבלוע, כל העושר והכבוד שבעוה"ז הגשמי, אשר גלוי לכל, שהוא בעדו, עולם שאינו נצחי, המצוי לכל אחד, רק כצל עובר חלף ואינו. משא"כ, כשמשיג, הרצון לקבל המופרז הרוחני, הרי אז, הוא רוצה, לבלוע להנאתו, כל הטוב והעושר, שבעוה"ב הנצחי, שהוא בעדו, קנין עדי עד ולנצחיות. הרי, שעיקר הרצון לקבל, המופרז, אינו נגמר, אלא ברצון לקבל רוחניות."

שאלה: אנחנו יכולים להגיע לרצון לקבל המופרז, על ידי מה שאנחנו עושים בינינו בעבודה כרגע?

לא יודע, תנסו.

תלמיד: מתי מגיעים לרצון לקבל המופרז, אחרי שנכנסים לרוחניות או לפני?

מה בעל הסולם כותב?

תלמיד: אני לא מצליח להבין.

מה אתם עונים לו? מתי אדם מקבל את הרצון לקבל המופרז?

שאלה: גם אני מצטרף לשאלה, כי ברגע שנכנסתי לתהליך של תיקון אז לכל הדברים מסביב אני כבר לא מתייחס. גם מילויים גשמיים לא חשובים לי, אני פשוט שם את זה בצד. אז מה זה באמת רצון לקבל מופרז?

מופרז, זאת אומרת גדול, בלי גבול.

שאלה: לפי הסדר הזה, למה אנחנו לא רואים שמגיעים לכאן האנשים הכי עשירים, הכי מפורסמים, עם התאוות הכי גדולות בעולם, שאומרים "לא השגתי, אין לי, אז אולי פה יהיה משהו"?

אבל מה יש להם?

תלמיד: בעל הסולם אומר פה, עד י"ג שנים אדם מחפש את כל התאוות הגשמיות.

כן.

תלמיד: אז הם כבר מגיעים כשבאמת אין שם כלום.

כנראה שהם לא מגיעים.

תלמיד: כמה כסף אדם יכול לרצות? כמה כבוד, פרסום יכול להיות?

אי אפשר למלא את האדם. הרצון שלנו לזה הוא בלי גבול.

תלמיד: מה זה שלנו?

של האדם. הרצון לקבל של האדם רוצה את הכול. שליטה, כסף, כבוד, הכול.

תלמיד: כשהוא אומר פה שמי"ג שנה האדם כבר רוצה רצון רוחני, זה לא קורה בבת אחת, אלא דווקא אז מתחילים לגדול הרצונות האחרים.

כן, הם גדלים לסירוגין.

תלמיד: אז איך מנקים את הרצונות כך שיהיה רק רצון רוחני?

אבל אין כאן בינתיים רוחני. זה שיש לו עכשיו רצון לקבל מופרז לכל התענוגים של האדם, זה לא רצון לקבל רוחני.

תלמיד: הוא אומר - "ועיקר התפקיד בעת ההיא", זאת אומרת אחרי י"ג שנים. "הוא להשיג ולהגדיל את הרצון לקבל הרוחני."

כן.

תלמיד: זו בעצם המשימה של מי שהתעוררה לו הנקודה שבלב. איך להשיג ולהגדיל את הרצון לקבל הרוחני?

אנחנו עוד לא מרגישים אותו.

תלמיד: אז מה זה רצון לקבל רוחני?

לא יודע. קודם שאני אדע מה זה רוחני.

תלמיד: על איזה מצב הוא כותב פה?

על מצב שאנחנו כנראה צריכים להגיע אליו. אבל מתי? אחרי שאנחנו נממש את כול הרצון הגשמי שנמצא בנו.

תלמיד: איך נממש אותו?

הוא אומר ש"חלוקה ב' - הוא, מי"ג שנים ואילך. אז ניתן כוח, לנקודה שבלב שבו, שה"ס אחורים של הנפש דקדושה, המלובשת בהרצון לקבל שלו, מעת לידתו." ושאדם הולך ורוצה למלא את הרצון לקבל הזה.

תלמיד: האם אלה שהגיעו כבר ללמוד את חכמת הקבלה בהם לא התעוררה הנקודה שבלב?

לא. כמה סתם אדם היה מגיע, דופק בדלת ונכנס.

תלמיד: משהו מושך אותו. מה זה סתם?

זה לא אומר כלום.

תלמיד: איזה רצון מוביל אותנו להגיע לפה ולשבת פה?

נכון, יש משהו. אתה חושב שאתה תמצא כאן משהו בחיים, אבל עדיין זה לא חלוקה ב'.

תלמיד: זאת אומרת חלוקה ב' זה שאדם כבר יודע מה זה רצון לקבל רוחני.

כן. רק רוחניות אני רוצה. מה זה רוחניות? השפעה, חיבור עם אחרים, עזרה הדדית, כדי להשיג את הבורא. אבל עד י"ג שנה זה רק הרצון לקבל הגשמי. ואפילו ברצון לקבל הרוחני, כמו שהוא כותב כאן, "אין זה גמר גדלותו של הרצון לקבל, שעיקר גדלותו של הרצון לקבל שעיקר גדלותו מציאות מצוירת רק ברוחניות."¹

שאלה: האם יש שני סוגי רצון לקבל, אחד גשמי ואחד רוחני?

לא. זה רצון לקבל שכך אדם מגלה גם לכאן וגם לכאן משהו.

שאלה: אבל מדרך ההתפתחות - קודם יש יותר משיכה לגשמי ורק אחר כך לרוחני?

בדרך כלל.

שאלה: מה זה לממש את הרצון לקבל הגשמי? הרי אני כבר לא אהיה עשיר או מפורסם.

מי יודע?

תלמיד: האם זה באמת לממש בפועל?

לפי הרצון שלך.

שאלה: אם אין את הרצון הזה, אז זה אומר שלא מימשתי את הרצון לקבל הגשמי?

אדם מתקדם לפי הרצון שלו. למה שיש לך רצון, לזה אתה רוצה להגיע. אז אתה מגלה שאתה רוצה כסף, השני כבוד, השלישי שליטה וכן הלאה, אז לפי זה אתה מתקדם.

תלמיד: האם לכל אחד יש את הרמה שלו?

גם הרמה שלו, גם האופי שלי, זאת אומרת מה בדיוק הוא רוצה. כסף, כבוד, מושכלות.

תלמיד: זה מרגיש כאילו אנחנו נמצאים באיזה חדר המתנה שכבר מראש ידוע מי הבא בתור יכנס אל העולם הרוחני.

אני לא יודע למי זה ברור.

תלמיד: לבורא ברור. לנו לא ברור.

בסדר, יש שם משהו.

תלמיד: כן, יש שם החלטה. ומה אנחנו עושים בינתיים סתם משחקים, יש לנו מה לעשות, איך לזרז את ההתגלות של הרשימות של כל אחד? אז מה אנחנו עושים פה, איך עובדים, ולא סתם משחקים בכאילו?

אתם עומדים בתור כדי להיכנס לקבוצות, ויחד עם הקבוצות אתם ממשיכים לעמוד בתור כדי להיכנס לחדר הקליטה של הבורא.

תלמיד: וחוץ מלחכות בתור, אנחנו יכולים לעשות משהו אקטיבי שישנה את איך שהוא מקדם אותנו, איך שהוא מכניס אותנו?

ודאי. כל אחד ככל שהוא משקיע.

תלמיד: במה משקיע? כי בעל הסולם כותב שכל ההשקעה שלנו כרגע היא רק לגדל רצון לקבל מופרז, ואין לנו שליטה על זה, זה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לקדם. האם אנחנו יכולים לעורר את הנקודה שבלב, את מצב הב' הזה לפני מצב הא'?

אנחנו לא יודעים בדיוק על ידי איזה פעולות שלנו אנחנו יכולים להתקדם יותר, ולאיזה כיוון, אבל צריכים לנסות בכל הכיוונים, ובכל הדרכים.

תלמיד: יכול להיות דילוג על חלוקה הא' ולעבור לחלוקה הב' הזאת?

אני לא יודע מה זה "דילוג". יכול להיות שכן.

תלמיד: אז מה הדבר שאנחנו הכי יכולים לעשות כדי להתקדם?

חיבור בינינו.

תלמיד: למה, כי מה זה עושה?

בטוח שזה עושה מכל אחד רצון לקבל יותר גדול, ולא רק יותר גדול, אלא באופי יותר רוחני. כי הוא רוצה להתקשר עם החברים למעלה מהרצון לקבל שלו. אז אם הוא משתדל לעשות פעולה כזאת, בשבילו זו ממש פעולה שמוציאה אותו מהמקום הזה, מהעולם הזה לעולם הרוחני.

תלמיד: אז ככל שהעבודה בחיבור מגדילה את הרצון לקבל הגשמי, אפשר להגיד שבזכות זה גם הרצון לקבל הרוחני גדל באדם אפילו שהוא לא שם לב?

כן.

שאלה: פה בסוף כתוב "שעיקר הרצון לקבל המופרז אינו נגמר אלא ברצון לקבל רוחניות". את זה הבנתי, אבל מתי שאנחנו מקבלים את זה שיש לנו רצון לקבל רוחניות זה לא סוף הדרך, נכון? זו פשוט דרגה אחרת.

נגיד.

תלמיד: כלומר זה לא שיש לנו את הרצון לקבל לרוחניות?

זה השלב הבא.

שאלה: אז מה בעל הסולם מספר לנו פה? שאנחנו רוצים לגלות את הרע, ואנחנו רוצים להפטר מהרע, ואנחנו מחפשים את האור, ופתאום כשנכנסים לעולם רוחני, נהיה עוד יותר גרוע.

כך אתה הבנת, מה אתה רוצה ממני?

תלמיד: כי אני מבין שהוא מגדיל את הרצון לקבל, אנחנו מנסים לברוח ממנו, ומחפשים את האור.

אנחנו לא בורחים מהרצון לקבל, אי אפשר לברוח ממנו, אנחנו רק מבינים שאנחנו יכולים להשתמש בו יותר נכון.

תלמיד: אבל כל תקופת ההכנה שלנו אנחנו רוצים לגלות את הרע שבנו, כי מתוך זה שמגלים את הרע, רוצים לברוח מהרע הזה, ולבוא להשפעה. וכשמגיעים להשפעה, אנחנו מגלים שהרצון שלנו נהיה עוד יותר גדול, ועוד יותר.

בסדר, אז ככה זה.

תלמיד: איך בזה שהבורא כאילו מדליק לנו את האור, ומראה לנו שיש בנו עוד יותר שרצים, האדם לא נבהל?

אני לא יודע מה להגיד לך. אם האדם נבהל או לא נבהל, זה אני לא יודע, ואם הוא נבהל? אז הוא בורח.

שאלה: בגלל זה אני שואל, כדי שהאדם לא יברח חס וחלילה, הוא הרי בא לפה לתקן. אבל כשמראים לו דברים יותר גרועים, אז מה מחזיק אותו, מה נותן לו כוח לעמוד בדבר הזה?

כנראה שהבורא בכל זאת מחזיק אותו.

שאלה: למה אני לא רואה פה את כולם עשירים. ב"איש את רעהו יעזורו" הוא כותב שנכנס לחדר שכולם עשירים, גיבורים, וחכמים. אמרת שאנחנו בהמתנה להיכנס לקבוצות. האם מצב שאני נכנס לחדר שבו כולם עשירים, גיבורים וחכמים, זה אומר שהגעתי לקבוצה?

כנראה שכן, אני לא יודע, האם יש ביניהם קשר, האם הם מתקרבים למטרה אחת, וכן הלאה?

תלמיד: כן, כולם עומדים כלפי אותה מטרה ב"איש את רעהו יעזורו".

כן.

תלמיד: האם כשאני נמצא מצב כזה, חי אותו, זה אומר שנכנסתי בקבוצה?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. "אינו עוד גמר גדלותו, של הרצון לקבל. ועיקר גדלות הרצון לקבל, מצוירת רק ברוחניות."↩