heb_t_rav_2010-04-25_lesson_otkrivaem-zohar_n21

פותחים הזוהר

(מאמר "מנעולא ומפתחא", אות מ"א - אות מ"ד)

שיעור 21

תרגום סימולטני מרוסית - שיעור וירטואלי 25.04.10 – אחרי עריכה

שלום וברוכים הבאים, תלמידים וחברים יקרים. היום נתחיל ללמוד איתכם את המאמר היומי מתוך ספר הזוהר, שנקרא "מנעולא ומפתחא", אות מ"א ב"הקדמה לספר הזהר". עמוד 351 בספר הזוהר הזה.

וכדי לא לשכוח, רציתי להזכיר לכם את הקונגרס המאוד חשוב שיתקיים בין השבעה לתשעה במאי בניו יורק. מוזמן אליו כל מי שמתעניין מכל קצוות העולם. תגיעו, תטוסו, נפגש שם. יהיו לנו שלושה ימים מלאים עם תוכנית מאוד עשירה ומעניינת, שמכינים אותה החברים שלנו, ויש ביניהם גם זמרים ומוזיקאים.

גם המקום עצמו מאוד מעניין, הוא נמצא בהרי הקצקיל סמוך לעיר ניו יורק. מקום מאוד נעים ופסטורלי, יש בו אגמים והרים. אני נוסע לשם עם ציפייה לעבור את הזמן בצורה מאוד מעניינת יחד אתכם. באותו הזמן יהיו בכל העולם גם כל מיני קונגרסים אזוריים, ואנחנו יחד אתכם נהיה בקשר וירטואלי. אבל מי שיכול מוזמן להגיע.

נתחיל את המאמר "מנעולא ומפתחא". הבורא ברא אותנו ברצון הפוך אליו- רצון של קבלה. הוא עצמו נמצא בתכונת ההשפעה, ועשה זאת כדי שנישאר בתכונת הקבלה ונהיה הפוכים אליו. זאת אומרת, נמשיך להתקיים עם הרצון הזה, שאיתו אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. הוא כל הזמן נמצא בתוכנו ומתגלה במידות גדולות יותר ויותר, ודורש יותר ויותר את המילוי שלו, את המימוש שלו. הרצון הזה בתוך האדם מתגלה עד כדי אין סוף השווה לאותו האור שהוא הבורא.

אז ככל שהרצון הזה גדל יותר באדם, כך הוא נחשב לגדול יותר בערך המוחלט. זאת אומרת, אם הרצון הזה הוא עם הכוונה למען עצמו, הוא שלילי והפוך מהבורא אבל הוא גדול, אז האדם נחשב גדול, רע, אגואיסטי. אבל אם הרצון הזה הוא על מנת להשפיע, אז האדם הוא טוב, הוא דומה לבורא, למשפיע. יוצא שהרצון נשאר אותו רצון, רק השימוש שלו משתנה - לעצמך או לסביבה, לבורא, זאת אומרת, למען הזולת.

אז איך כלול פה ההיפוך הזה, שאנחנו צריכים לממֵש אותו בנו? זאת אומרת, לגלות בתוך וכלפי עצמי רצון שלם ולקבוע שהוא רע. אם אני נמצא בתוכו וכל הזמן דואג רק לעצמי, אז במקרה כזה אני מוגבל במסגרות של ההרגשה רק בתוך הרצון הזה. כי מלכתחילה נבראתי בו, ולכן אני סבור שהוא שלי.

אלא שזו הטעות שלי. כי אני פשוט לא מבין שיש עוד משהו אחר, ואני לא מבין את הזמניות של זה. שאני נמצא בתוך איזה קיום מסוים שמלכתחילה שגוי, ושבאופן שגוי אני מחשיב אותו כשלי. אבל האמת שיש אפשרות אחרת להרגיש את עצמי מחוצה לי, איך? כשאני לא מוגבל, כשאני חופשי מהאגו שלי וכלל לא חייב למלא אותו בשום צורה. אז אני ארגיש את הקיום הנצחי, הלא מוגבל בתוך עשר הספירות, בתוך הפרצוף הרוחני שנקרא "העולם שלנו".

אנחנו תמיד נמצאים בעשר ספירות, אין שום דבר חוץ מזה. מלכתחילה אנחנו יודעים שהבורא ברא את האור, ברא אותנו - ארבע בחינות דאור ישר. והמבנה הזה - שורש, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, הוא מבנה הכרחי ואין אפשרות להיפטר ממנו. הוא בעצם המבנה הקבוע, התבנית שאינה יכולה להשתנות. (ראה שרטוט מס.1)

שרטוט מס.1

אפילו בעולמנו אנחנו נמצאים בתוך אותן עשר ספירות. אבל עשר הספירות שמתגלות לנו עכשיו, הן כולן מכוּונות לעצמן. זאת אומרת, אני רוצה ליהנות לעצמי, ואז כל הרצון מופנה אלי ומוגבל רק על ידִי, "איך אני יכול למלא אותו רק במה שאני יכול להרגיש בתוכו". לחיים האלה אנחנו קוראים "ע' שנים".

ואחרי שהפרצוף מזדכך, זאת אומרת המבנה שלו מזדכך, הצורה שלו, כאילו מימשנו אותו בצורה אגואיסטית, מתחיל המבנה הבא שגם הוא מתחיל בצורה אגואיסטית, ושוב מבנה, וכך אנחנו עוברים ממבנה למבנה אבל רק ברמה שלנו, אנחנו אף פעם לא עולים מעל זה. אנחנו ממלאים את עצמנו ואחר כך זה מסתלק, זאת אומרת, הגוף שלנו מת, הגוף הבא מתמלא ושוב מסתלק וכן הלאה. כך אנחנו מתקיימים במרחב של עולמנו, ושום דבר חדש לא קורה כאן, ואנחנו באמת לא מרגישים את עצמנו כקיימים בצורה נצחית, שאנחנו עוברים משלב לשלב. למרות שמספרים לנו על כל מיני גלגולי נשמות, אבל זה בכלל לא מורגש על ידינו.

ולעלות למעלה לדרגה הבאה אנחנו יכולים רק אחרי שנצא מתוך עצמנו, כשנתחיל לעבוד לא על מנת לקבל לעצמנו, אלא שנעביר דרך עצמנו. כשהאור יעבור דרכנו לאחרים, אז נרגיש תענוג באחרים שנמצאים מחוצה לנו. אני אעבוד בעצמי עם עצמי, ואהיה מקור מילוי לאחרים. ובאותו זמן אני ארגיש את העולם הנצחי, הלא מוגבל. כמו שעכשיו אני נמצא בעשר הספירות, אני אשאר כזה כדי למלא את כל העולם האינסופי, ואז אני אעשה כמוהו, אינסופי, ואעביר דרכי את כל האור הזה.

במקרה כזה אנחנו מתחילים להתחבר בהדרגה לעולם העליון שנמצא מחוצה לנו, ב- 125 מדרגות. זאת אומרת, אני מרחיב באופן קבוע את עצמי בחמישה חלקים הנקראים "עולמות" או "פרצופים" או ספירות". אני מרחיב ומרחיב את טווח ההשפעה שלי. אני בעצם מחבר אותו אלי ובצורה כזאת אני גדֵל. (ראה שרטוט מס.1)

במקרה כזה אם אני כל הזמן גדֵל מחוצה לי, אז הרצון שלי כבר לא נמצא ברמה של רק למלא את עצמי, אלא הוא מורגש כקיים בצורה נצחית. ולכן לא משנה אם אני נמצא בתוך עשר הספירות האלה, או מחוצה להן, אני כבר מרגיש את הקיום הנצחי.

אז דרך המאמר "מנעולא ומפתחא", ננסה להבין באיזו צורה הוא מגלה לנו את האפשרות בכל מדרגה, לרכוש מצב עליון יותר. איך לצאת מתוך עצמי ואיך להוסיף אלי את תכונת הבורא. איך למשוך את המבנה שלו, את האופי שלו אלי. איך לצאת מעצמי יותר ויותר, ולהתרחב.

באיזו צורה זה נעשָה? אנחנו לומדים שבמערכת העולמות, האור עבר מעולם אין סוף דרך עולם אדם קדמון, ותחת העולם הזה הוא נכנס למערכת דרך הגבלה מעולם אין סוף. אחר כך היה צמצום א', הצמצום הראשון, ואחריו היה גם פֶּה, הגבול איפה שמתחיל הפֶּה של פרצוף גלגלתא, ואחר כך יש טבור. אחרי הטבור מופיע עולם האצילות, ובעולם האצילות כבר טמון היסוד, איפה שהנברא יכול לרכוש, להשיג את מעמד הבורא. (ראה שרטוט מס.2)

אנחנו בעולמנו לא מרגישים זאת, אבל זה קורה גם אתנו. כי בעולם שלנו, כשאנחנו מתפתחים כילדים קטנים, אנחנו מתפתחים על ידי כך שאנחנו רוכשים את מה שלא נמצא בתוכנו. בגיל הילדות, הנערוּת, אנחנו כל הזמן מתפתחים מתוך חוסר הבנה, מתוך חוסר ידיעה. בעיניים פקוחות אנחנו קולטים את העולם פשוט כמו שהוא, איכשהו אנחנו מנסים לקלוט אותו לתוכנו.

זאת אומרת, אנחנו לומדים, אבל לא מבינים. כמו תינוק שחוזר על מילים מבלי להבין אותן, כמו שהוא חוזר אחרי כל מה שאנחנו עושים בצורה אוטומטית ועל ידי זה רוכש עוד ועוד מדרגות חדשות. וכשהוא מבוגר, הוא כבר מתחיל לצבור בתוכו מילויים וידיעות, והוא מפסיק להתפתח. הוא פשוט עובר תהליך מילוי של אותם מימדים פנימיים, תכונות, זיכרונות שפיתח בילדותו.

כך גם אנחנו בהתפתחות הרוחנית שלנו הולכים קדימה. אנחנו לגמרי לא יודעים מה המצב הבא שלנו, ולכן אנחנו באמת מתפתחים. וכל פעם אחרי התפתחות אנחנו מקבלים מילוי מסוים, ושוב יש התפתחות למדרגה הבאה. אנחנו לא מבינים איך, בשביל מה, ולְמה. אנחנו לא יודעים שום דבר על המדרגה הבאה. אנחנו משיגים אותה כמו תינוק בעולמנו, "פשוט קח", ואז דרך האור איכשהו פתאום מתחילים למלא אותה, להבין אותה וכן הלאה.

ככה בהדרגה אנחנו מתעלים בפיתוח כלי ההרגשה שלנו. קודם הכלי ואחר כך המילוי שלו, ושוב פיתוח כלי ההרגשה ושוב המילוי שלו. אפשר לתאר זאת גם על ידי ירידות ועליות, או שאפשר לבטא זאת, כמו המצבים שאנחנו הולכים באמונה ואחר כך בידיעה, ושוב באמונה ואחר כך בידיעה וכן הלאה.

ההתפתחות הזאת, היציאה הזאת מהמבנה שבעולם האצילות, מתוכננת כבר מראש בתוך הפרצוף שנקרא "אריך אנפין", פנים ארוכות. אריך אנפין נקרא "אור חכמה" כשהוא מתפשט על פני תתי מדרגות רבות. יש עוד הרבה מאוד תתי מערכות מורכבות מאד, והן נלמדות בצורה מאוד מבולבלת וקשה. דרושות שנים רק בשביל איכשהו לתאר קצת איך המערכת הזאת עובדת. לפחות, חמש עשרה עד עשרים שנה, וגם אז הרבה מאוד לא ברור, ועדיין נותרות שאלות בלי תשובות. ואם אין תשובות ברורות בספר, אם לא השגת אותן, אתה אף פעם לא תדע את התשובה המדויקת, כי ברוחניות אי אפשר לדעת מראש, לא ממה שאתה יודע מהעבר ולא מתוך איזו אינטואיציה לעתיד.

אז נשרטט את הפרצוף "אריך אנפין" ונַראה בו את הדבר החשוב ביותר. הוא בנוי מכתר, חכמה, ובּינה שיוצאת אל החוץ תחת הפֶּה שלו, והלאה גם זעיר אנפין ומלכות. החלוקה הזאת, כשבינה יוצאת אל החוץ, מחייבת את כל הפרצופים התחתונים שעולים מהעולם שלנו, לחָלֵק את עצמם גם לכתר, חכמה ובינה לחוד, וזעיר אנפין ומלכות, ולפעול ולבנות את עצמם באותה הצורה. (ראה שרטוט מס.2)

שרטוט מס.2

לְמה כל זה? שאם האדם מתעלה ורוכש תכונות חדשות, הוא יוכל לגלות בתוך התכונות החדשות האלה, בתוך המבנה החדש שלו, מבנה שונה לגמרי, שמלכתחילה לא היה קיים בו, שיהיה בו הבורא. וזאת כדי לתת לו אפשרות לא לגדול סתם כגדולים וחכמים, לא לגדול סתם בתכונת הקבלה או בתכונת ההשפעה, אלא לתת לו אפשרות לרכוש טבע אחר. וזה מה שאנחנו מקבלים בכל מַדרגה רוחנית, את האפשרות לזה.

נתחיל לקרוא, ותוך כדי אולי נמצא יחד אתכם מלים כדי להבין את זה טוב יותר.

"אות מ"א¹) ר"ח ור' יוסי היו הולכים בדרך." מה זאת אומרת "הולכים בדרך"? פשוט עלו במדרגות רוחניות. "כשהגיעו לשדה אחד," "שדה" זה רצון מסוים מהעולם שלנו, מכל מיני מישורים שמתגלה לפני האדם. והם הגיעו למישור שהתעלו אליו עד למדרגה מסוימת, וברגע שהתקרבו אליו, "אמר לו ר' חייא לר' יוסי: מה שאתם אמרים ברא שית," שברא שש, אלה המלים הראשונות בתורה, "בראשית", היינו בהתחלה. "שמרומז בבראשית, ודאי כך הוא, משום שששת ימים עליונים," הם מאירים "דהיינו רק הו"ק דבינה, הם משפיעים אל התורה, שהיא ז"א, ולא יותר. האחרים, דהיינו הג"ר דבינה, הם סתומים." הם נסתרים. וכשהם הגיעו לשדה הזה, אז ר' חייא גילה את"ברא שית". שהבורא ברא שש תכונות ולא יותר, והם גילו את שש התכונות האלה.

לָמה זה נעשָה כך? מדוע הן נסתרות? כי בינה נסתרת. זאת אומרת, זעיר אנפין בנוי משש תכונות, מלכות זו הנשמה, ושני הצדיקים, החברים שעכשיו מספרים על מה שהשיגו, רבי יוסי ורבי חייא, היו מתלמידי רבי שמעון מחבר ספר הזוהר, שיחד אתו חיברו את הספר הזה, אלה מקובלים ענקיים. אז אומר ר' חייא, בכוונה נבראה כזאת הפרדה שבה כתר וחכמה מופרדים מבינה, וגם ג"ר דבינה וז"ת דבינה מופרדים, ואנחנו בסך הכול נמצאים בז"ת דבינה. (ראה שרטוט מס.2)

אז איך אנחנו יכולים לפעול הלאה? זעיר אנפין של עולם האצילות נקרא "תורה", "ששת הימים העליונים", ואנחנו יכולים להשיג רק את החלק הזה של זעיר אנפין, את החלק הקטן, שש מתוך עשר ספירות, את השש הקטנות. וזה מודגש במילה "בראשית" על ידי ה"שית". זאת אומרת, זעיר אנפין מקבל מבינה רק שש ספירות חג"ת ונה"י, ואילו ג"ר דחכמה נשאר למעלה. שוב, כתר וחכמה נשארים למעלה, וזעיר אנפין שזה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות שמקבלת מהם. ככה זה בנוי. (ראה שרטוט מס.2)

לָמה זה בנוי כך? לכשנעלה מלמטה באותה הצורה, נגביל גם אנחנו את עצמנו. כי כשאנחנו עולים מלמטה למעלה, האגו שלנו מתגלה בכל עצמתו ונותן לנו עשר ספירות, ואנחנו צריכים לבנות את עצמנו, כמו הדוגמא שנתתי על הילדים. כאשר אנחנו מציבים את עצמנו במצב כזה מיוחד, שכּל החלק האגואיסטי שלנו, הרי יש את הגוף הרוחני שלנו שבנוי מראש ומרצון, שימו לב, לזה אני קורא "גוף", ולא לגוף הבשרי שלנו, אז ממה העיקרון הזה? האדם צריך לשנות את הראש שלו, להעריך את ההנהגה שלו, וזה נקרא "כל המערכת". מלמעלה אין לו הנהגה של כתר, חכמה, בינה, אלא נותנים לו רק את המערכת התחתונה, שרק אליה הוא יכול להתאים את הרצון שלו ולהעביר אותו לשם. רק את זה הוא יכול לעשות, לכופף לגמרי את עצמו לראש חדש.

ואם הוא מתפתח לפי העיקרון הזה הוא לגמרי מבטל את השכל שלו ומנסה להביא את עצמו תחת העליון. כמו תינוק בעולמנו, שמוכן להתכופף כלפי המבוגר כדי להבין אותו, ללמוד ממנו, להתעלות ולהיות כמוהו. זאת אומרת, לרכוש, לשלוט מזווית הראייה שלו על העולם, ואז בא השכל הנסתר בכתר, חכמה, דרך בינה והאדם מקבל את הראש הבא. ולצורך הדוגמא, הוא כבר יהיה מספר שניים במְקום מספר אחד שהיה בתוכו. (ראה שרטוט מס.2)

אות מ"ב²) אבל נאמר שבראשית נמצא למעלה, מה שנקרא "עתיק", מהמלה נעתק. זאת אומרת הוא נעתק מהשגתנו, לכן הוא נקרא עתיק וקדוש, שקבע חוקים בבינה בצורה נסתרת וסתומה. מלכות דפרצוף עתיק היא הפרצוף הראשון שהוריד את האח"פ מתחת לראש. ומיד החוק הזה שבבינה החביא, הסתיר את כל זה בתוך היכל אחד, ובאותו מַפתח הוא פותח וסוגר.

אז במה נמצא התנאי של המדרגה הבאה? כדי שהאדם במדרגה הנמוכה שלו יוכל להגיע לאותה תבנית. איך המפתח נכנס בדיוק למנעול? הוא חייב לחזור על כל צורות ההברגה בכניסה שלו, ולהצליח להיות במצב כזה שהוא מסובֵב אותו. יש לו שני מישורים של עבודה. האחד, שהמפתח מתאים את עצמו לתוך ההברגה עצמה. השני, כשהוא מסובֵב, הוא לא סתם נכנס לתוך הפרצוף העליון, אלא הוא מתחיל לעבוד יחד איתו, לפתוח את המערכת הזאת. והפתיחה של המערכת הזאת נעשית על ידי פעולה משותפת של שניהם. זאת אומרת, הפעולה הראשונה היא כשאתה מכניס את המפתח, זו ההגבלה, אתה עובר איזו הגבלה בפרצוף העליון. אבל הפעולה הבאה, שכשאתה פותח, אתה כבר פועל יחד איתו.

אותו דבר קורה כאן, כשהאדם מוריד את האח"פ ומשאיר רק את הגלגלתא עיניים, הוא נשאר רק בכלים דהשפעה. הרי אנחנו בעולמנו ממצב לגמרי אגואיסטי צריכים לעלות למעלה ולרכוש את המצב של גלגלתא עיניים, שזו תכונת הבינה שנחתכת מהראש, מהתכונות העליונות, כמו שהכניסו מפתח לתוך המנעול. בשביל זה אנחנו צריכים לבטל לגמרי את האגו שלנו אבל בהדרגה, במדרגות. אנחנו עושים זאת לאורך חמש מדרגות, רוכשים את תכונת ההשפעה ועולים עם תכונת הבינה. (ראה שרטוט מס.3)

בתכונה הראשונה אנחנו נכנסים לגמרי לתוך המנעול, כמו שהמנעול מקבל את המפתח. האגו נשאר למטה, הרצון שלנו כלול למעלה בתוך גלגלתא עיניים. בצורה כזאת אנחנו רוכשים גלגלתא עיניים. סיגלנו את הצורה שלנו תחת הצורה העליונה, אבל עדיין לא התחלנו לעבוד יחד אִתה. הזוהר מסביר זאת בצורה מאוד מפורטת. אלא שלא אוּכל להסביר כמו שהוא בצורה מפורטת, כי נצטרך כמה שעות טובות. (ראה שרטוט מס.3).

אם כן, המפתח הזה, כמו שהוא אומר, שהוא נסתר באיזה "היכל", שזה ז"ת דבינה - איך אני רוכש אותו? הרי כשאני עולה למעלה אני לא יודע איך אני צריך להיות, אני לא מבין איך לרכוש צורה רוחנית כלשהי שנמצאת מחוצה לי. כי כשאני עולה, אני עולה כמו תינוק, רוצה שהעליון יעשה עלי צורה אחרת. זאת אומרת, הכניסה שלי לתוך העליון לא מוכנה על ידִי מראש בעולם הזה. בעולם הזה אני סתם חומר ובכניסתי פנימה אני כאילו רוכש את הצורה שלו, הוא עושה ממני מפתח אליו.

וכשאני לגמרי יכול לעבוד על האגו שלי, ולתת לעליון את החומר שלי שיעשה ממני את הצורה הזאת, אז נקרא שרכשתי את הצורה של המפתח, אבל אני עדיין לא עובד אתו. אני אמנם נמצא בתוכו, אבל עדיין לא יוצר הפרעות מצדי. אני נמצא בו רק כמו זרע בתוך רחם של אמא, כשהוא לא מפריע. אלא הפוך, הגוף שלה בנוי כולו כדי לגדל אותו, לתת לו את הטוב ואת הנחוץ. בשונה מגוף זר, שהגוף שלי מתחיל לדחות אותו ולהוציא אותו. ופה יצאה תגובה הפוכה, אני מבטל את האגו שלי, העליון עושה ממני מפתח ועושה אותו בצורה שמתאימה אליו, אבל אני לא יודע מראש איך להיות כמוהו.

וכאשר הפרצוף מקבל מלמעלה כוח התנגדות לרצון האגואיסטי עם הכלים דאח"פ שלו, הוא יכול לקבל על מנת להשפיע, וזה נקרא שרכש מסך נגד הרצון שלו וככה יכול לעבוד למען הבורא, ואז הוא חוזר למלכות שלו, לנקבי עיניים. זאת אומרת, הזוהר מדבר פה על כך שאנחנו בנויים מגלגלתא עיניים - כתר, חכמה, בינה, ומאח"פ - זעיר אנפין ומלכות. אחרי שמבטלים את האח"פ - זעיר אנפין ומלכות, מקבלים כתר, חכמה, בינה של הפרצוף העליון, וזה נקרא ה"מפתח ראשוני". זו עדיין לא העבודה אלא רק הכניסה פנימה.

וכשמעלים את המלכות לנקבי עיניים, לתוך מצבה החדש, היא עוצרת או סוגרת את הכניסה של האור לפרצוף ומובילה אותנו להיכן שהכול תלוי לפי דרגות ההידמות של המפתח למנעול. אבל באמת המנעול נמצא למעלה, בסוף, אנחנו רק בונים את המפתח. ובאותו היכל יש שערים סתומים כדי לסגור את הכניסה של האור. כמה שערים כאלה יש? חמישים, הם התחלקו לארבעה צדדים ונשארו ארבעים ותשעה, כי צד אחד אינו ידוע האם הוא למעלה או למטה, ולכן הם נשארו סגורים, כך אומר הזוהר באות מ"ג³.

זאת אומרת, יש הרבה צורות של עבודה עם המנעול הזה, זה לא סתם מנעול שמסתובב, אתם יודעים כמה צורות פתיחה יש. אלא שפה כבר לא מדובר רק על ההשתוות כשאתה נמצא בתוך העליון ולא מפריע לו. היינו, כשאתה נכנס לתוך המנעול ולא מפריע. אלא פה אתה מתחיל תהליך שאתה מתחיל לפתוח אותו, וזה לגמרי משהו אחר. "פותח" זה אומר שאתה נכנס איתו לפי עבודתו, לפי התכונות שלו, ולא סתם נמצא בו כמו איזה תינוק קטן ואבוד שרק כרגע נולד בתוכו. אלא אתה ממש מתחיל לעבוד עם התכונות שלו, להשיג אותן ולעבוד איתו בשיתוף פעולה, כשאתה מוסיף לו את החומר שלך, את הרצונות שלך.

בעל הסולם אומר כך, כאן האדם רכש כבר ראש רוחני. ועכשיו לאחר שרכש 248 תכונות של הפרצוף העליון, זה היה כשהבורא היה נסתר בו, שהוא שינה את החומר שלו תחתיו. עכשיו הוא מתחיל לעבוד, לרכוש עוד 365 תכונות חדשות, וזה כשהוא מתחיל להסתובב כבר בתוך המישור הפנימי הזה, בעודו רוכש כל מה שיש בפרצוף העליון.

תארו לעצמכם, מפתח מסתובב בפנים וכאילו סורק את כל מה שיש בתוך הפרצוף העליון ושׂם את עצמו תחתיו. ולא סתם המפתח פותח ונשאר ללא שינוי, אלא פה כל תנועה מעוררת השגה של תכונות העליון. ברוחניות זה לא כמו בעולם שלנו, כי דווקא עכשיו במצב הזה, בתנאים האלה כשהאדם עובד עם הרצונות שלו כדי לקבל, שבבינה הוא רוכש את תכונות ההשפעה ולמעלה את קבלת האור, כאן הוא מתחיל להשיג, כאן הוא לומד מתוך פעולות הבורא ובאותו זמן מבצע אותן, לומד וחוזר אחריהן. (ראה שרטוט מס.3)

זה דומה בעולמנו להיותנו הורים, האם אנחנו יכולים ללמוד מראש איך להיות הורים, איך להוליד ילדים או בכלל לעשות משהו בחיים הבוגרים? הרי אנחנו לא עוברים את זה כלימוד ואחר כך מבצעים את זה, אנחנו פשוט באותו זמן לומדים ומבצעים. כך בנוי העולם שלנו, כי כך זה בנוי ברוחניות. זאת אומרת, כשאני מסובב את המפתח במנעול, באותו מקום שאני מקיים אותם בתוכי, אני כבר נעשה שווה לבורא ורוכש את התכונות שלו.

התיקון שלנו, הכנסת המפתח בפנים והפעולה המשותפת שלנו אתו, עם הפרצוף העליון, השגת התכונות שלו, להיעשות כמוהו, הדבקות אתו, כל זה קורה בו זמנית. אין הפרדה להרבה פעולות, שעכשיו אני לומד ואחר כך אני אבצע. שאני מכין איזו טיוטה ולאחר מכן מבצע, אין דבר כזה. גם בעולמנו אנחנו חיים את החיים פעם ראשונה ורק אחר כך יכולים לחזור על פעולות, אבל כבר עם ידיעות חדשות וניסיון, "אם היינו יכולים לחיות אחרת, כמה טעויות כבר עשינו", או שהיינו נוכחים לדעת שלא משנה מה, בכל מקרה נחזור על אותן טעויות. כל זה בא מהעולם הרוחני, כשאנחנו באותו זמן צריכים לעשות את כל הפעולות האלו.

לָמה זה כך בעולם שלנו, לא ברור. איך אנחנו אומרים לילד, "אל תעשה ככה, תסתכל איך אנחנו אומרים לך לעשות. כבר עברנו את זה, כבר למדנו את זה, אנחנו מציעים לך ככה וככה. אין לך עדיין יכולת לחשוב, אז תקשיב לי ותעשה כך וכך". אלא שככלל אנחנו יודעים שהילדים לא שומעים אותנו כמו שאנחנו לא שמענו להורים שלנו.

לָמה? זה נובע מהעולם הרוחני, כי בעולם הרוחני אנחנו צריכים ללכת באמונה למעלה מהדעת. אנחנו לא צריכים ללכת עם השכל של האחרים, וגם לא עם השכל הפרטי שלנו. בעולם הרוחני אנחנו לא עושים את הטעויות האלה, כי אנחנו מקבלים מיידית את הראש של העליון, אנחנו עובדים עם הראש שלו במקום עם הראש שלנו ומיד מתחברים אליו, והראש הזה הופך להיות שלנו, כי עַד לזה רכשנו את תכונת ההשפעה. אין את זה בעולם שלנו כי האגו שלנו עדיין נשאר.

"אות מ"ג) באותו היכל יש אוצרות סתומים ומרובים," יש 365 פעולות שאנחנו עדיין צריכים להפעיל אותם "אלו על אלו. באותו ההיכל יש שערים עשוים לסתימה, כלומר שנעשו כדי לסתום את האורות, והם חמשים. נחקקו לד' רוחות, והיו למ"ט שערים," כי עדיין נשארה המלכות והיא תמיד נשארת סתומה. "כי שער אחד אין לו צד, ואינו ידוע אם הוא למעלה או הוא למטה. ומשום זה נשאר השער ההוא סתום."

אני יכול להשתמש בארבעים ותשע תכונות - שבע על שבע תכונות של זעיר אנפין ומלכות שעולה אליו. לזעיר אנפין יש שש תכונות, ביחד עם מלכות זה שבע. זעיר אנפין זה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, והמלכות היא השביעית. ביחד הם שבע כפול שבע הספירות הפרטיות של כל אחת מהן שנותן ארבעים ותשע. והספירה החמישים היא, כשאני עולה לבינה ועובר אותה, אז אני נכנס לביצוע 365 פעולות חדשות ועולה לשער החמישים, שער הנון. (ראה שרטוט מס.3)

שרטוט מס.3

יש דבר כזה שנקרא "שער הנון". בעל הסולם מפרש את זה פה, שהזיווג הוא על המלכות עצמה. אבל מלכות עצמה לא משתתפת בזה, אנחנו יודעים שעד גמר התיקון אנחנו יכולים להשתמש רק במלכות שעלתה לבינה, ובמלכות עצמה אנחנו לא יכולים להשתמש, לכן שער הנון סגור לגמרי עבורנו.

לכן נאֵמר מ"ט שערי בינה ושער הנון הוא תמיד סגור, כי את האור העליון שבשער הנון של המלכות עצמה, "אור האין סוף" נוכל לקבל רק כשכל הנשמות, לגמרי כולן תשגנה את כל גמר התיקון שלהן, שזה נקרא "ששת אלפים שנה", כשנעבור את כל ששת אלפים המדרגות. מה זאת אומרת ששת אלפים מדרגות? שש מדרגות זעיר אנפין, שית עבור מלכות, ו"אלף" הנקרא "תכונת אור החכמה", זו העוצמה שלו, לכן המצב הזה נקרא "ששת אלפים שנה".(ראה שרטוט מס.3)

"אות מ"ד⁴) בתוך אותם השערים, יש מנעול אחד, ומקום צר אחד להכניס בו אותו המפתח, ואינו נרשם וניכר רק לפי הרשימה של המפתח, שאינם יודעים בו, במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. ועל סוד זה כתוב, בראשית ברא אלקים. בראשית, זהו המפתח שהכל סתום בו, והוא הסוגר והפותח. וששה שערים כלולים בו במפתח ההוא הסוגר והפותח. כשסוגר אותם השערים, וכולל אותם בתוכו," השערים עצמם נכנסים למפתח, ולכן "אז ודאי כתוב בראשית," מקבל לתוכו. "מלה גלויה בכלל מלה סתומה. ברא," שברא את התכונות שהוא מקבל לתוכו, שהן בוראות את הצורה שלו, ואז מושגת תכונת האלוקים, תכונת הבינה, תכונת הבורא. "בכל מקום שהוא, היא מלה סתומה, שמורה, שהמפתח סוגר ואינו פותח."

אני לא יודע מה עוד אפשר להוסיף פה, ההסבר יצא קצת מקוצר. כי מדובר על משהו לא פשוט, משהו מאוד עדִין, מדובר על שינויים בתוך הנברא כשהוא עולה ורוכש את תכונת הבורא, מה שלא קיים בעולם שלנו, ולכן קשה לתת פה דוגמאות. מדובר על כך, שהנברא עדיין נשאר עצמו ורוכש את תכונת הבורא. כמו בצורה חיצונית, אפשר לומר שהוא רוכש את שׂכֶל הבורא. אבל יש פה איזה פטנט מאוד מעניין, הבורא שבאמת ברא בכוחו את הנברא, ברא בו את האפשרות לברוא מעצמו בורא, וזוהי האפשרות העצמאית.

בלתי אפשרי להעביר את זה. ספר הזוהר כמו שאר הקבלה, מדבר על איך לעורר עלינו את האור העליון שיעלה אותנו, ובמידת העלייה נבין על מה מדובר. עכשיו כשאנחנו נמצאים למטה מכל המדרגות האלו, לדבר על שׂכל חדש, על מימדים חדשים, על לוגיקה אחרת שלגמרי לא נוכחת בנו, על אותן התרשמויות שבכלל לא קיימות בנו היום, ברור שקשה מאוד לתת דוגמאות כלשהן לְמה שלא נמצא בעולמנו.

ובכל זאת משהו אנחנו איכשהו מבינים, אנחנו לומדים, מושכים עלינו אור עליון שבהדרגה מתקן אותנו. ברור שמבלי להיכנס למצבים האלה, להבין מה קורה שם, זה בלתי אפשרי, כי ההבנה היא בתוך הרצון ולא בתוך השכל. ולנו אין את אותם הרצונות שבאותן המדרגות שהם אחרים לגמרי, וברור שהשכל שמתגלה באותן מדרגות הוא לא כזה. אלא הוא אחר לגמרי, אלה חשבונות אחרים, מתמטיקה אחרת, הרגשות אחרות, מימדים אחרים, זה לא במסגרת הזמן והמקום ובאותם הערכים שהיום ניתחנו.

שאלה: תלמיד שלומד כרגע בקורס שואל, מה זאת אומרת להרגיש מחוצה לי?

אנסה להסביר זאת, על ידי כך שאני פשוט אתן דוגמאות מחיינו, כי הרי אי אפשר להמציא משהו אחר. ניקח את הדוגמא של אמא וילד, האמא מרגישה את הילד יותר מאשר היא מרגישה את עצמה. כל מה שבו, מה שהוא, בשבילה זה החשוב ביותר. התינוק הקטן שבידיה, הוא בשבילה הכול. היא לא רואה שום דבר מסביב לה, היא מסתכלת רק עליו, כל דאגתה היא רק אליו, שום דבר לא קיים בעולם מלבדו. כך היא נבראה על ידי הטבע, ולכן החשוב ביותר זה לא מה שהיא מרגישה, אלא מה הוא מרגיש.

בדוגמא הזו מחיינו, יש לנו תמונה שממנה אנחנו יכולים לצייר, מה זה נקרא "להרגיש מחוצה לי". מצד אחד, גוף חי, שחי מבחוץ את החיים הפרטיים שלו. מצד שני, כל מה שקורה בו, חשוב לי יותר ממה שקורה בי. אם כך אני אתחיל להתייחס לעולם, אז אני אפסיק להרגיש את עצמי. ובאמת בצורה כזאת, אני אעורר על עצמי אור עליון.

במקרה של האמא והילד אין את זה, כי זה ברמה הבהמית, ככה זה מראש תוכנת בטבע. אבל אם בצורה כזאת, אני אתאמץ להשיג את היחס, שכלפי חוץ חשוב לי יותר מאשר כלפי עצמי, אז אני אאבד את הרגשת הגוף שלי, ואתחיל להרגיש את עצמי פרוס על כל העולם. ואז אני לא אחשיב את העולם הזה, אלא את התכונה העליונה שלו, את הבורא, מאותה זרימה נצחית, שהעולם ממלא אותו. אנחנו לא מרגישים את זה, כי עדיין לא יצאנו מתוך עצמנו. אבל כשזה יקרה, האדם ירגיש את עצמו נצחי משום שאינו תלוי במה שבתוכו, שאפילו הגוף שלו לא מגביל אותו בקיום, והוא מתקיים בנצחיות.

בתפיסת המציאות אנחנו לומדים, שכל מה שאנחנו קולטים, אנחנו קולטים ברצון שלנו. אם הרצון שלנו אגואיסטי, אז עשר הספירות האלה מתפתחות ומחליפות את האחרות. וככה כל פעם, עשר מחליפות עשר, ואנחנו פשוט מרגישים שאנחנו מתים. זו ההרגשה, כי זה קורה ברצון שלנו. והגוף שלנו הוא ההרגשה בתוך הרצון שלנו שקיים.

אם אנחנו יוצאים מעצמנו, אנחנו מרגישים את עצמנו כאילו קיימים בגוף אחר, בחומר אחר, ברצון אחר שמחוצה לנו. והרצון הזה, הוא גם כל הזמן מתחלף ועובר מאחד לאחד, אבל יש בו שינויים. כמו שאנחנו לומדים, מעבָר מפרצוף לפרצוף, כשרק מסך אחד מתפתח יותר ויותר, עם אותו רצון שגם נעשה גדול יותר ויותר. לכן האדם מרגיש את עצמו בצורה קבועה כקיים ותמיד כגדֵל.

לצאת מתוך מגבלות העולם שלנו, ולהתחיל להרגיש את עצמנו מחוצה לעצמנו כקיימים, כנצחיים, זו המשימה הראשונה שלנו. אחר כך בהתאם לזה, להתחיל להרגיש איך לגדול הלאה, עד שנגיע למצב שנשיג את המפתח לפתוח את שער הנון, ונצא לגמר התיקון.

שאלה: לפעמים אני מרגישה כּבדות. מה זה? אולי זו הרגשת הגלגולים הקודמים שלי?

כולם מרגישים כבדות. האם היא לגמרי מפונקת שהיא מרגישה כבדות. בואו ניפגש בכנס ונדבר על זה. חוץ מזה, תלוי ממה הכבדות.

אם מדובר על כבדות פנימית הרי שהיא באה מתוך זה, שאתה עדיין לא מצאת בתוכך איזה מגע עם העולם העליון. ברגע שאתה מוצא איתו קשר, הוא פשוט מעלה אותך. אתה מתחיל לפרוץ כמו כדור פורח או כמו שאתה יושב על איזשהו עוף שעף. אבל עד שאתה מוצא את הקשר הזה אתו, אתה מרגיש את עצמך תלוי באוויר בין ארץ לשמיים, שזו הרגשת הכבדות. שבאמת קשֶה מאד אפילו לזוז פיזית, זה בדיוק כך.

שאלה: מה אנחנו צריכים לדרוש בזמן שיעור הזוהר, כדי שהספר הזה ישפיע עלינו בצורה חיובית?

עכשיו אנחנו לומדים הרבה מאוד שיעורי זוהר, כל בוקר, כמעט כל ערב, ועכשיו אתכם. כי הספר הזה הוא הספר העצמתי ביותר בהשפעתו עלינו. ואנחנו צריכים לדרוש רק דבר אחד, שאותו אור עליון שברא את האגו שלנו, יוכל לתת לנו להתעלות מעליו. כי הוא במיוחד ברא את האגו הזה, כדי שאם נתעלה מעליו, אז במתיחות הזאת שנפָתח בין המצב שעולים אליו לבין האגו, נקבל הרגשה חדשה. ורק הזוהר מסוגל לזה.

בעולמנו רק האור העליון יכול לשנות משהו. אם אנחנו לא נשנה את עצמנו באמצעות האור העליון, תמיד נישאר במצב של העולם שלנו, שבו אנחנו כקיימים כאלה שמתים ונולדים, ושוב, מתים ונולדים. אלא רק האור העליון יכול להעלות אותנו, ואז נתחיל לצאת מעצמנו ולהרגיש עולם חדש, מצב שמחוצה לי מהמצב הנוכחי שלנו. ולצאת מזה, רק האור העליון יכול.

היום גם כתבתי על זה בבלוג, שאם אנשים היו מבינים שאפשר להיפטר מהאגו, הם לא היו נוהגים ככה. אנחנו פשוט מנסים כל הזמן להגביל את האגו שלנו באמצעות כל מיני מנהגים טובים, חוזים, הגבלות, חוקים, הסכמים, בתי סוהר, משטרות, אבל אנחנו רואים שבפועל זה לא עוזר. ואיך לתקן את האגו שלנו, להתעלות מעליו אנחנו לא יודעים. לכן כל הזמן הוא גדֵל וגדֵל, ואנחנו יותר ויותר מרגישים את עצמנו סובלים ממנו. ועכשיו כשהאגו בכלל הופך להיות גלובלי, לאן נברח? אז יש פחד, כי אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר, לא יכולים איכשהו להגביל אותו. אז באמת המצב קשה ורציני מאוד.

לכן אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להפיץ את הידיעה הזאת, איך האגו יכול לתקן את עצמו, ואז האנושות תוכל להתייחס לעצמה בצורה אחרת. לא כל הזמן לפחד אלא להפך, להתעלוֹת מעליו, ואז נצא מכל הפחדים, וההשמדות, והמלחמות, והייסורים והמחלות, מכל דבר. וההתעלות מעל האגו אפשרית רק באמצעות האור העליון שיורד עלינו, שמשפיע עלינו בזמן לימוד ספר הזוהר. לכן בזמן הלימוד צריך לחשוב רק על זה.

שאלה: חבר שלנו מהעיר מטזמניה, שבאוסטרליה, מקום קצת מרוחק אפילו בתוך אוסטרליה. אומר שהוא מאוד כועס על חיָיו ומרגיש את עצמו לא מספיק מוכשר כדי להתחבר עם האחרים. איך הוא יכול להתגבר על השערים והמדרגות האלה, כדי שתהיה לו מספיק סבלנות להישאר בקשר עם כולם ולהתחבר עם כולם?

אוסטרליה זה באמת מקום מיוחד, ויש שם מעין עניין פסיכולוגי של להרגיש ניתוק, ריחוק מהעולם. זה קיים גם באמריקה הלטינית. יש לנו שם תלמידים שאפילו מגיעים לפעמים לקונגרסים שלנו. גם אני הרגשתי כך באוסטרליה, שהכול כאילו מסתובב במָקום אחר.

אבל במקרה שלנו אני חושב שבכל זאת, זו לא הפרעה בלתי אפשרית וניתן להתגבר עליה. מפני שכאשר אנחנו מתחברים יחד, אנחנו באמת יכולים להיות בלב אחד, במחשבה אחת. ואני חושב שהקונגרס הזה שעכשיו עומד לפנינו, יוכל לחבר אותנו יחד. אני מזמין אתכם להיות אתנו בקשר. יש לנו עוד שיעור בשבוע הבא, ואחר כך כבר ניפגש בקונגרס.

(סוף השיעור)

---

1. "מא) רבי חייא ורבי וכו': ר"ח ור' יוסי היו הולכים בדרך. כשהגיעו לשדה אחד, אמר לו ר' חייא לר' יוסי: מה שאתם אמרים ברא שית, שמרומז בבראשית, ודאי כך הוא, משום שששת ימים עליונים, דהיינו רק הו"ק דבינה, הם משפיעים אל התורה, שהיא ז"א, ולא יותר. האחרים, דהיינו הג"ר דבינה, הם סתומים."↩

2. "מב) אבל חמינן גו וכו', אבל ראינו בסתרי בראשית, שאומר כך אותו הסתום הקדוש, חקק חקיקה תוך מעיו, שע"ס בינה, של נסתר אחד, שה"ס נוקבא דעתיק, הנקוד בנקודה הנעוצה. שה"ס נקודת המלכות דצמצום א', שעלתה לבינה, והוציאה אח"פ דא"א לחוץ מראש שלו. אותה החקיקה, שנחקקה בבינה, נחקקה ונסתרה בה, כמי שגונז הכל תחת מפתח אחד, ואותו המפתח כולו גנוז בהיכל אחד. ואע"פ שהכל גנוז באותו ההיכל, עיקר הכל, באותו המפתח הוא, כי אותו המפתח הוא סוגר ופותח."↩

3. "מג) בההוא היכלא אית וכו': באותו היכל יש אוצרות סתומים ומרובים, אלו על אלו. באותו ההיכל יש שערים עשוים לסתימה, כלומר שנעשו כדי לסתום את האורות, והם חמשים. נחקקו לד' רוחות, והיו למ"ט שערים, כי שער אחד אין לו צד, ואינו ידוע אם הוא למעלה או הוא למטה. ומשום זה נשאר השער ההוא סתום."↩

4. "מד) גו אינון תרעין וכו' : בתוך אותם השערים, יש מנעול אחד, ומקום צר אחד להכניס בו אותו המפתח, ואינו נרשם וניכר רק לפי הרשימה של המפתח, שאינם יודעים בו, במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. ועל סוד זה כתוב, בראשית ברא אלקים. בראשית, זהו המפתח שהכל סתום בו, והוא הסוגר והפותח. וששה שערים כלולים בו במפתח ההוא הסוגר והפותח. כשסוגר אותם השערים, וכולל אותם בתוכו, אז ודאי כתוב בראשית, מלה גלויה בכלל מלה סתומה. ברא, בכל מקום שהוא, היא מלה סתומה, שמורה, שהמפתח סוגר ואינו פותח."↩