שיעור בוקר 26.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 526,

מאמר ט"ו, "מהו, אלהים אחרים, בעבודה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 526, "שמעתי", מאמר ט"ו, "מהו, אלהים אחרים, בעבודה". הרב בבקשה.

מאמר מאוד מיוחד, למעשה כמו כל מאמרי "שמעתי", אבל יש כאלה שהם מאוד מיוחדים כמו זה. אלוהים אחרים, מה הם אלהים אחרים? שיש אלהים, הוא הבורא, ויש עוד אלהים אחרים? הכיצד? מאיפה? מי הם?

טו. מהו, אלהים אחרים, בעבודה

שמעתי כ"ד מנחם אב תש"ה

"כתוב "לא תעשה אלהים אחרים על פני". והזה"ק מפרש, שצריך להיות "אבנין למשקל בה [אבנים לשקול בהן]".

ושאל על זה, איך שוקלים את העבודה באבנים, שעל ידי זה ידע את מצבו בדרכי ה'? והשיב, שזה ידוע, שבזמן שהאדם מתחיל לעבוד יותר ממה שהוא רגיל, אז הגוף מתחיל לבעוט ולהתנגד בכל כחו לעבודה זו. היות שבענין להשפיע הוא אצל הגוף בבחינת לעול ולמשא, שאינו יכול לסבול את עבודה זו. וההתנגדות של הגוף מתראה אצל האדם בצורה של מחשבות זרות. והוא בא ושואל את שאלת "מי ומה". וע"י השאלות האלו האדם אומר, שבטח שכל אלו השאלות הס"א שולח לו, בכדי להפריע לו מן העבודה.

ואמר, שאז, אם האדם אומר, שהם באים מצד הס"א, אז האדם עובר על מה שכתוב "לא תעשו אלהים אחרים על פני".

והטעם הוא, שהאדם צריך להאמין, שזה בא לו מצד השכינה הקדושה. כי "אין עוד מלבדו". אלא השכינה הקדושה מראה להאדם את מצבו האמיתי, איך שהוא הולך בדרכי ה'. זאת אומרת, שעל ידי זה שהיא שולחת לו אלו השאלות, הנקראים מחשבות זרות. היינו, שע"י המחשבות זרות האלו, היא רואה איך שהוא מתרץ את השאלות, שהם נבחנים למחשבות זרות. וכל זה האדם צריך לדעת את מצבו האמיתי בעבודה, כדי שידע מה לעשות.

וזה דומה למשל: חבר אחד רוצה לדעת עד כמה חבירו אוהב אותו. ובטח פנים בפנים חבירו מסתיר עצמו מטעם בושה. לכן האדם שולח מי שהוא, שידבר לשון הרע על חבירו. אז הוא רואה את התגובה של חבירו, בזמן שהוא נמצא מרוחק מחבירו. אז האדם יכול לדעת את האמת, את מדת האהבה של חבירו.

והנמשל הוא, בזמן שהשכינה הקדושה מראה את פניה להאדם, שפירושו שה' משפיע להאדם חיות ושמחה, במצב כזה האדם מתבייש לומר, מה דעתו על עבודה דלהשפיע ולא לקבל כלום לעצמו. מה שאין כן שלא בפניה, היינו שהחיות והשמחה מתקרר, זה נבחן "שלא בפניה", אז האדם יכול לראות את מצבו אמיתי שלו בבחינת בעמ"נ להשפיע.

ואם האדם מאמין, ש"אין עוד מלבדו" כתוב, אלא שכל המחשבות זרות הבורא שלח אותם, היינו שהוא הפועל, בטח כבר יודע מה לעשות, ואיך לתרץ את כל הקושיות. וזה נראה כאילו היא שולחת לו שלוחים, לראות, איך הוא מדבר עליה לשון הרע על המלכות שמים שלו. כן אפשר לפרש את ענין הנ"ל.

והאדם יכול להבין זה, שהכל בא מהבורא. כי ידוע שהבטישות, מה שהגוף בוטש את האדם עם המחשבות זרות שלו, היות שהם לא באים לאדם בזמן שהוא לא עוסק בעבודה, אלא הבטישות האלו, שבאים לאדם בהרגשה גמורה, עד כדי כך, שהמחשבות האלו רוצצים את מוחו, הם באים דוקא אחרי הקדם של תורה ועבודה שלמעלה מהרגילות.

וזה נקרא "אבני למשקל בה". היינו, שהאבנים האלו, מה שהוא רוצה להבין השאלות האלו, נופלים לו במוחו. שהולך אח"כ לשקול את מטרת עבודתו, אם באמת כדאי לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולעבוד בכל מאודו ונפשו. ושכל מאוויו יהיה רק לקוות, שיש מה לרכוש בעולם הזה, הוא רק במטרת עבודתו בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא בשום ענינים גשמיים.

ואז מתחיל ויכוח חריף, שרואה שיש פנים לכאן ופנים לכאן. ועל זה מזהיר הכתוב "לא תעשו אלהים אחרים על פני". שאל תאמרו, שאלהים אחרים נתן לך את האבנים, לשקול בהם את עבודתכם, אלא "על פני". אלא האדם צריך לדעת, שזהו בחינת "פני". והטעם הוא, בכדי שהאדם יראה את צורתה האמיתית של הבסיס והיסוד, שעליו בונים את בנין של העבודה.

ועיקר הכבידות שיש בעבודה היא, משום שהם "ב' כתובים המכחישים זה את זה":

א. שמצד אחד אדם צריך להשתדל, שכל עבודתו היא להגיע לדבקות ה', שכל רצונו יהיה אך ורק להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלום לתועלת עצמו.

ב. ומצד הב' אנו רואים, שאין זה המטרה העיקרית. היות שמטרת הבריאה לא היתה שהנבראים ישפיעו להבורא, כי הוא חס ושלום אינו בעל חסרון, שהנבראים יתנו לו משהו, אלא להיפוך, שמטרת הבריאה היתה מטעם רצונו להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים יקבלו טוב ועונג ממנו ית'.

ולפי שב' ענינים אלו הם שני דברים הסותרים זה את זה, כלומר מקצה אל הקצה: שמצד אחד האדם צריך להשפיע, ומצד הב' האדם צריך לקבל. זאת אומרת יש בחינת תיקון הבריאה:

א. שהוא להגיע לידי דביקות, שהוא בחינת השתוות הצורה, שהיא שכל מעשיו יהיו רק בעמ"נ להשפיע.

ב. ואח"כ יכולים להגיע לידי מטרת הבריאה, שהיא לקבל טוב ועונג מהבורא.

לכן, בזמן שהאדם הורגל את עצמו ללכת בדרכי השפעה, אז ממילא אין לו כלים דקבלה. ובזמן שהולך בדרכי קבלה, אין לו כלים דהשפעה. לכן על ידי "האבנין למשקל בה" הוא קונה את שניהם ביחד. משום שאחרי דין ודברים, שהיה לו בזמן העבודה, ובזמן כשהוא מתגבר ומקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת השפעה במוחא וליבא, זה גורם לו, שבזמן שהוא הולך להמשיך שפע עליון, היות שכבר יש לו יסוד מוצק, שצריך הכל להיות בבחינת השפעה, לכן אפילו כשמקבל איזה הארה, כבר מקבל זה בעמ"נ להשפיע.

וזהו מטעם, שכל יסוד עבודה שלו נבנה אך ורק על בחינת השפעה. וזה מכונה בשם שהוא "מקבל בעמ"נ להשפיע"."

שאלה: איך בעזרת האבנין לשקילה האדם רוכש עיטין דהשפעה וכלים דקבלה?

זה תלוי רק בכוונה. לא משנה אם אני מקבל או משפיע, העיקר איזו כוונה יש לי, למען הבורא או למען עצמי.

תלמיד: איך עוזרים לנו האבנים האלה לשקילה? אני רוצה להיות בתכונת השפעה, להיות בקשר עם החברים פתאום מגיעות הפרעות שדוחות אותי מזה?

נפלא שיש הפרעות, כי אם אתה תתנגד להפרעות, תלך נגדם, אז בטוח אתה תהיה בתכונת ההשפעה.

תלמיד: מתוך כך שאני מתנגד להפרעות אני רוכש כלים דהשפעה?

כן.

שאלה: להתנגד להפרעות משמע להצדיק את הבורא, כלומר מגיעות מחשבות זרות שאלות של מי ומה הבורא בודק איך אני עונה עליהן?

כן.

תלמיד: המחשבות הם על החברים, הם מתגלות דרך החברים, אז קודם אני צריך להצדיק את החברים?

זה לא משנה, אפילו אם יש כמה פעולות, בכל מקרה בסופו של דבר אתה רודף אחר מחשבה אחת מסוימת.

שאלה: כשאדם חלש לגבי כוח היצר הרע איך יכולים להתגבר ולהמשיך בדרך?

עיקר ההתגברות היא בזה שהאדם מתבטל כלפי החברים. ואז, כשהוא נמצא ביניהם, הוא יראה איזה פעולות השפעה הוא יכול לעשות.

שאלה: בזמן האחרון חסרה לי אמונה, הבורא באמת נסתר והכל קורה בי, איך לעבוד ולהתגבר על המצב הזה?

אתה צריך כל הזמן להחזיר את עצמך למצב שבו הבורא מנהל אותך, גם במוח, גם בלב, אין אתה, אלא רק הבורא והוא מסובב אותך לכל כיוון.

שאלה: איך להתמודד עם מחשבות זרות?

עם המחשבות הזרות אתה צריך לבנות דרך עבודה פשוטה, שהכול מגיע מהבורא ומאין עוד מלבדו.

תלמיד: נניח וייצבנו את אין עוד מלבדו, מה הצעד הבא?

להישאר בזה, ללכת ליתר דבקות לעומק שאין עוד מלבדו.

תלמיד: זה נראה כאילו השאלה מתמוססת ואין תשובה.

לא, אתה מכוון את העבודה שלך לבורא, אתה רוצה לראות אותו זה שפועל תמיד ואין עוד מלבדו. כל מה שאתה מרגיש בלב וכל מה שאתה חושב במוח, הכול בא ממנו, הוא מסובב את הכול, ואתה מחזיר את הדברים האלה אליו כי זה מה שאתה מקבל ממנו. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", תנסה להיות בזה כל הזמן.

שאלה: בעבודה התלמיד נעשה יותר ויותר מודע לכמה הלב שלו מתקשה והוא רוצה להגיע למצב שבו יש לו קשר עם הבורא, עם החברים. אז מלבד לבקש מהבורא שייתן לנו לב בשר מה אנחנו בעצמנו יכולים לעשות כדי לזרז ולעורר את לב הבשר שלנו?

קודם כול להיות יחד עם החברים, להתחבר יחד גם במחשבה וגם ברצון.

תלמיד: אמור להיות מספיק בעבודה? נראה שהדבר היחיד שנותר זו רק תפילה.

כן, לא צריך יותר שום דבר. אם אני נמצא בתפילה, בבקשה, בדרישה לבורא שיעזור לי להיות יחד עם החברים במחשבה אחת, ברצון אחד, אין יותר מזה.

שאלה: יש הרגשה שכשחווים איזה מקרה אז ככל שמנסים לקשור את זה לבורא ולהצדיק את הבורא נראה שזה כמעט בלתי אפשרי, אתה מוצא את עצמך במערבולת שאי אפשר לצאת ממנה. ורק כשעושים את זה עם חבר שהוא לא אני, מגלים רמה חדשה של מציאות, של קיום. למה זה כך, למה לבד אי אפשר?

לבד אי אפשר כי אין לך מספיק כוחות לזה. אבל אם אתה מתחבר עם החבר או עם כמה חברים, אז כבר יש לך מיד כוחות.

שאלה: כשאני אוהבת מישהו, אני רוצה לעשות לו נחת רוח, להסב לו הנאה, תענוג, והוא מקבל כדי שאני איהנה מזה. האם העובדה שאנחנו מקבלים כדי לעשות לו הנאה זה מתקבל אצל הבורא?

מה יש בזה שהוא לא מושלם?

תלמידה: אם אני אוהבת, אני רוצה שהוא ייהנה רק משום שבזה הוא מהנה לי.

נכון, אותו דבר כאן. אותו דבר, אנחנו צריכים לקבל תענוג בשביל להנות את הבורא.

שאלה: אם אני נרדם ולא מצליח לקום למפגשים של עשירייה, מה נכון יותר לומר, שאני מאבד חשיבות מאיזה סיבה או שהבורא מרחיק אותי מהעבודה. מה יותר נכון?

שהבורא מרחיק אותך מהעבודה, זה הנכון.

תלמיד: ואיך אני שם את האבנים על המשקל כדי לדעת איזה אבנים אני סוחב?

לדרוש מהבורא שיעזור לך להתחזק.

תלמיד: זאת אומרת עלי להוציא את האגו שלי מהמשוואה ולשים את הבורא במקום?

משפטים כאלה אני לא מכיר ולא יודע. אני יודע רק דבר אחד, בכל מה שאדם מרגיש הוא מרגיש את זה ישירות מהבורא.

תלמיד: אז תמיד הבירור הוא בינך לבין הבורא?

כן.

שאלה: כתוב במאמר "שכל רצונו יהיה אך ורק להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלום לתועלת עצמו." והעניין הוא שאיך שאפילו מחשבה כזאת עולה בראש של האדם כל הגוף שלו, כל המערכות שלו הם ישר שואלות "במה זה ימלא אותי, מה אני אקבל מזה?". מכל פעולה, רק המחשבה כבר מעוררת את כל הגוף, ואמרת שאפילו צריך לאכול לא בשביל שאני איהנה. איך עושים איזה צעד החוצה מהתגובה הטוטאלית הזאת של הגוף?

משתדלים להתקשר לחברות ויחד איתם משתדלים להתגבר.

תלמידה: נניח מתקשרת לחברות, מה אני מבקשת מהן?

מבקשת חיבור ביניכם כדי שיהיה לכם כוח כללי להתגבר על האגו.

תלמידה: אם אנחנו עושות זאת מה קורה אז?

תעשי ואחר כך תראי מה קורה.

שאלה: אם באות אליי מחשבות זרות ומשתלטות עליי, נכון לקחת את העשירייה שלי כמגן מפני המחשבות הזרות ?

בינתיים זה אפשרי. אחר כך תראי, האם את עושה את זה כדי לברוח או לא.

שאלה: יש את ההבנה שכלית, במיוחד במאמרים האלו, שיש הבדל בינינו לבין המערכת שהיא משפיעה, ושאין מצב שאנחנו בלי נס יכולים להגיע להשתוות הצורה.

זה נכון.

תלמידה: ואז השכל ממשיך ואומר, אתה לא יכול לבקש ממערכת.

תבקשי מהבורא, הוא מצפה לזה.

תלמידה: הבורא בנה מערכת וברגע שהפעולות שלנו דומות לפעולות המערכת, בורא נכנס וממלא לנו את הרגש?

כן.

שאלה: אז האם העבודה עם כלים דהשפעה כוללת שני שלבים?

כן ולא.

תלמידה: אם כן, האם השלב ראשון בעבודה עם כלים דהשפעה הוא קודם להבין שהמחשבות הזרות מגיעות מהבורא, והשלב השני זה לבקש שיעזור להיות עם החברות במחשבה אחת ורצון אחד?

כן.

תלמידה: אפשר לומר שאלה שני שלבים שכוללים עבודה בכלים דהשפעה?

כן.

תלמידה: האם העבודה עם כלים דקבלה, כוללים את שני השלבים האלו פלוס השגה של המחשבה אחת ורצון אחד?

נגיד.

תלמידה: אז מה כן?

הכול בסדר, רק תמשיכי.

שאלה: לפי המאמר, נראה שהבורא הוא אל קנאי, הוא בוחן את הנאמנות ואת המסירות שלנו כל הזמן. הוא רוצה לראות איך אנחנו בהסתר נאמנים לו ומסורים לו ממש כמו בזוגיות, זה נכון?

כן.

תלמידה: אז איך אנחנו יכולות באמת להראות לו את המסירות והנאמנות שלנו?

בזה שאת דואגת לא להפסיק את הקשר עימו.

תלמידה: בזה שאנחנו כל הזמן בקשר עימו וכולנו מנסים להצדיק אותו ולחזק את זה שהוא נמצא בכל מקום ובכל מה שמתראה במחשבות וברצונות, , ברע ובטוב, בזה אנחנו מראים לו שאנחנו נאמנות לו ועושות לו נחת רוח?

כן,

שאלה: מה יופיע כאבנים לשקול בהם, רק המצבים הפנימיים, הבירורים שלנו או פעולות בקבוצה עם החברות?

גם וגם, תלוי על מה מדובר. אבל בגדול גם זה וגם זה, גם מחשבות, גם רגשות, גם יחסים בינינו, גם בינינו לבין הבורא, הכול יחד.

שאלה: כל היחסים עם הבורא נבנים דרך החברים ואפילו אני כבר מרגיש שהוא טוב ומיטיב, לפחות בזה שאני יכול מאיזו סיבה לא להגיע לשיעור. אבל אם החברים מגיעים לשיעור, הם בכל זאת מקבלים אור מהבורא דרכך וגם מאחוריך עומד הבורא. כלומר, כל מה שלא נוגע לחברים, אני לאחר מכן אני מעביר לבורא?

נכון.

תלמיד: איך אני יכול לדעת שהבורא שמח מהפעולות שלי?

תשאל אותו. אין לי יותר מה להגיד.

תלמיד: אני שואל באמת, איך?

אמרתי לך, תשאל את הבורא, אני לא צוחק איתך.

תלמיד: אני לא צוחק, אני פשוט לא מבין, מה אני אשאל את הבורא?

אם אתה לא מבין, אז תחשוב על זה ותשאל את הבורא כל הזמן.

שאלה: יוצא שהבעיה היא לא בזה שאנחנו מגלים את הרע, את הסטרא אחרא, אלא זה שאנחנו מנתקים מהבורא. ואיך באותו רגע שבו אנחנו מגלים את הרע הזה, לקשור את זה לבורא ולהעלות את זה לאותה הדרגה שהוא רוצה? מה צריכה להיות העבודה באותו רגע בו אנחנו מגלים את הרע, איך לקשור את המצב הזה ולהעלות אותו לדרגה גבוהה יותר שאותה הבורא רוצה?

תתעלי מעל הרע.

תלמידה: איך?

במחשבות, בפעולות, אנחנו כל הזמן צריכים להתעלות מעל הרע.

תלמידה: בבירור עכשיו אמרת שכל מה שאנחנו מגלים, אנחנו צריכים לתת לבורא. מה זה אומר לתת לבורא ואיך לעשות את זה? במה הפעולה, בעבודה פנימית, במחשבה, בתפילה?

בהכול, זה נקרא להשפיע.

תלמידה: מהי העבודה שלנו ומהי העבודה של הבורא?

העבודה שלנו היא לבקש והעבודה של הבורא היא לתת.

שאלה: אני מוצא שהפתרון היחיד שיכול לעזור לי להתגבר על מחשבות זרות הוא לחשוב על חיבור עם החברים, אך זה מרגיש כמו בריחה מהם כמו ילד. איך להשפיע לבורא באמת?

אני לא מבין למה זה בריחה. ההפך, אנחנו צריכים להתקרב לבורא, זה ההפך מבריחה.

שאלה: הפנית אותי לשאול שאלות את הבורא, אמרת, "אין לך את מי לשאול אלא רק את הבורא". אבל אתה הרב שלי, אז איך אני עובד איתך, מה אני שואל אותך, איך אנחנו עובדים ביחד?

אתה תעבוד עם הבורא, זו פקודה של הרב שלך כלפיך.

שאלה: האם מחשבות על הכרחיות שפתאום תוקפות ומרחיקות מעבודה רוחנית הן מחשבות זרות?

אלו מחשבות זרות, אבל אנחנו צריכים להפוך את כל המחשבות האלו להפוך למחשבות בעד. כי הן באות מהבורא בכוונה שנתנגד אליהן וכך נתקרב לבורא, דווקא בעזרתן.

תלמידה: אפילו שהן מחשבת על הכרחיות של האדם?

אפילו שהן על הכרחיות של האדם.

שאלה: כשבאות לאדם מחשבות והן "רוצצות את מוחו" כמו שבעל הסולם כותב, האדם ממש מרגיש שהוא נכנס למצבים כמו בתוך איזו מכונת כביסה, מתרוצצות בו מחשבות שלא קשורות לדרך.

הוא במערבולת פנימית.

תלמיד: בדיוק, מערבולת פנימית. מה אדם מסוגל לעשות במצב כזה?

רק להחזיק את עצמו קודם כל בכך ש"אין עוד מלבדו", שאת זה הבורא עושה. וככל שהמערבולת הזאת חזקה יותר סימן שהיחס מהבורא אליו הוא גם כזה חזק.

תלמיד: בשביל מה הבורא מעביר אותו מצב כזה?

כדי לתת לאדם אפשרות לעלות בריכוז לדרגה יותר גבוהה באין עוד מלבדו.

שאלה: מהי ההכנה הנכונה לפני הבקשה, כדי שאנחנו נעשה את זה ושלא יכינו אותנו?

ההכנה הנכונה לפני הבקשה היא שאנחנו תמיד צריכים להיות מכוונים לבורא דרך החברים. אז אני צריך להכין כך את עצמי, חבריי ואחריהם הבורא. למדנו את זה בכמה מאמרים, שאחרי החברים עומד הבורא, ואנחנו צריכים כל הזמן לתאר לעצמנו אותו בלבד וכך נתקדם.

תלמיד: לפעמים זה מזכיר לי מה שהיו אומרים לנו בצבא - נתקלת, פזצט"א, תכוון. כאילו תתבטל ותכוון לאן שעכשיו אמרת לי.

כנראה שהיו לך מורים טובים בצבא.

שאלה: אני מוצא את עצמי מאוד מושפע מהעולם שלנו, ומרגיש שאני דבוק בבורא בכל מה שקורה במציאות הזאת, ובאמת מרגיש איך הוא מנהל את כל הדברים, את כל הכוחות שאני רואה במציאות. אבל מעניין אותי להבין למה אני רואה את זה כל כך טוב ובבירור ובצורה מובהקת, וגם מקבל הארות דווקא על פני הכלי של המציאות הזאת, בתוך העם שלי ובתוך מה שקורה עם כל הגויים והעמים, ולא בעשירייה, שדווקא בה הייתי רוצה להרגיש שהבורא נמצא באותה מידה כמו שאני מרגיש בכלי המציאותי הזה. למה זה כך ולמה זה לא מתחבר ביחד?

כי דווקא בעשירייה זו העבודה האמיתית ואתה צריך להתנתק מכל מיני מחשבות שהבורא נותן לך ולהשקיע בעבודה דרך העשירייה.

תלמיד: כלומר גם אם זה גילוי של הבורא עצמו בכל הפעולות שהוא עושה במציאות הזאת, אני צריך לא להתייחס לזה, לעזוב את הכלי הזה ולהשתדל להרגיש את הבורא רק בתוך העשירייה. האם זה נכון?

כן, רק בתוך העשירייה. בלי עשירייה זה לא בורא. אני בכלל לא יודע מה זה, זה כל בעל דבר.

תלמיד: דיברנו הרבה שנים על אנטישמיות, וגם בעל הסולם כותב על המציאות הזאת הרבה, על כל מיני כוחות וכן הלאה, הרי הוא רואה את הדברים האלה, אז אם יש הרגשה בזה, מה ההבדל בין מה שמקובלים מספרים לנו על המציאות שלנו לבין מה שקורה בעשירייה? הרי בעל הסולם כותב הרבה מאוד על המציאות שלנו, יש לו השגה בזה, הרגשה בזה. מה לעשות עם ההרגשה וההשגה הזאת?

לא לעשות שום דבר, זה מה שנותנים לך. אתה צריך דרך כל התמונות האלו להשתדל לזהות את הבורא.

תלמיד: אני מזהה אותו מאוד במציאות הזאת, אבל לא בתוך העשירייה. זאת אומרת, זה לא שווה ערך, הלוואי שהייתי מרגיש אותו בעשירייה כמו שאני מרגיש אותו במציאות הזאת.

זו הדילמה שלי, אני לא מבין למה זה ככה ולאן להפנות את תשומת הלב שלי. אמרת, "צריך להפנות לעשירייה" ואני מבין, אבל אני לא יכול לזלזל בזה שהבורא כן מראה את עצמו דרך העולם הכללי.

זו צורת ההסתרה שלו.

שאלה: מה זאת אומרת שכך הוא מסתתר מאתנו?

הבורא לא יכול להסתתר בצורה אחרת, אלא רק אחרי המערכת שהיא קבוצה וחברים.

שאלה: ענית קודם לחבר "תחשוב איך הבורא מנהל אותך בכל המצבים". איך יכולים להגיע למצב כזה מרצון, עם כל הלב, או איך לפתח רצון לזה?

אני משתדל לראות בכל מה שקורה לי את פעולת הבורא. שהוא מסובב אותי לכל מיני צדדים והכול רק הוא, ואני מרגיש רק תוצאות ממה שהוא עושה לי.

שאלה: אם אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לטבוע תחת המבול הזה של המחשבות ועומדים על המשמר, האם זה מעמיד אותנו במצב של משפיע?

לא. בינתיים אנחנו רק מבררים את התנאים.

תלמיד: הבנתי. אבל בפרספקטיבה עתידית?

בפרספקטיבה עתידית כן. תמשיך.

שאלה: למה קשה לבחור אהבה על פני גאווה?

כי "אהבה" נקרא שאתה מתבטל כלפי השני, מוכן לעשות הכול שיהיה לו טוב. וגאווה זה ההפך.

תלמיד: אז מה לעשות?

להתגבר.

תלמיד: האם אתה מרגיש מה אני רוצה להגיד?

בטח שאני מרגיש אותך.

תלמידה: מטרת החיים, לפי הלימוד, זה לקבל תענוג מהבורא כדי להחזיר גם לבורא תענוג, שאנחנו נשפיע עליו.

כן.

תלמידה: שמעתי שרק צריכים לתקן את הכוונה שלנו. לפעמים השיעורים נשמעים מורכבים, אבל כאילו החיים פשוט חושפים את הכוונה?

יהיה אפילו עוד יותר פשוט. כן.

שאלה: איך הופכות את כל התפילות שלנו לתפילה אחת?

אם אנחנו רוצים להתחבר בינינו ולהיות בלב אחד, אז כל התפילות שלנו הופכות להיות לתפילה אחת.

שאלה: איך המציאות משתנה כשאנחנו מצליחים להתגבר על המחשבות הזרות שלנו ולהתחזק בחיבור בעשירייה?

מפני שאנחנו משנים את עצמנו, מתקנים את עצמנו, אז המציאות משתנה. אנחנו משנים את המציאות.

תלמידה: בעצם הבורא תמיד עוזר לנו לעשות תיקונים.

נכון.

שאלה: אם הבורא שולח אבנים מאוד כבדות זה לא אומר שהוא רוצה להרוג אותנו. האם נכון לומר שככל שהבורא שולח מבחן גדול יותר ככה הוא יותר אוהב את האדם ורוצה לקרב אותו אליו?

כן.

שאלה: האם האדם צריך לעלות בעצמו מעל הרע או העשירייה מעלה אותו, של מי הפעולה?

הכול מתחיל מהבורא והכול מסתיים בבורא.

תלמידה: פרקטית, נאמר בעשירייה מתגלה רע, חוסר שוויון ואני יוצאת ומרגישה שלעשירייה לא אכפת ממני בכלל. אני לא מבינה מאיפה לקחת עכשיו כוחות כדי לעלות איכשהו, להתעלות?

תירגעי.

תלמידה: לא נרגעתי והתרגשתי, ואני פשוט לא מבינה. אני מתפללת, אני מבקשת שהבורא יתקן אותי, שאני אוכל להיכנס לעשירייה. אומרים לי, "את שום דבר, את אף אחד כאן. את הגעת מאוחר. מי צריך אותך כאן בכלל"? איך אני יכולה לסמוך על עזרה מעשירייה כזאת? לא מבינה.

תתאזרי בסבלנות ותשרתי אותם. תשרתי אותם.

תלמידה: זה כואב. אני משתדלת ואין תשובה. כאילו לתוך ריק.

אל תדרשי תשובה.

תלמידה: האם לסבול את כל מה שהן אומרות לי?

וגם להגיד תודה שנותנות אפשרות כזאת.

לא נורא, כולם יעברו את זה. הכול יהיה בסדר.

שאלה: מה עושים כשיש הפרעה אבל לא של מחשבות זרות, אלא ההפך אין שום מחשבה, שום הרגשה, מצב של טמטום כזה. אני מרגישה שיש בחוץ איזה משהו אדיר, גדול, הכול עובר ליד האוזן, ליד הלב, ושום דבר לא נכנס. איך מתמודדים עם זה?

איך מתמודדים? מתפללים. שהבורא יקח את הטמטום הזה.

שאלה : הבנתי, אבל אני לא יודעת אם זה נכון. האם התיקון האישי, וגמר התיקון שווה לכולם?

לא. הוא לא שווה. הוא שונה לכל אחד.

שאלה: האם כל ההפרעות שמגיעות אלינו קשורות אלינו דרך האגו שלנו. והאם האגו שלנו קשור אליהן בכוונה כדי שנתקן אותן?

כן.

תלמידה: היום חשבתי שיש לנו קשר לכל האירועים שקורים לנו, ואנחנו לא יכולים להשתחרר מזה בלי שנתפלל עבור החברים, עבור האנושות, שהם ישתחררו. כלומר אנחנו לא יכולים להשתחרר עד שנשחרר אחרים?

נכון. בסדר גמור.

שאלה: בנוגע לעניין שקילת האבנים, התהליך הפנימי הזה. איזה סוג של דיאלוג זה, משא ומתן או איזו מלחמה פנימית שדרכה צריך להגיע להסכמים?

אני לא מבין מה אתה שואל.

תלמיד: האם תהליך השקילה זה סוג של משא ומתן פנימי?

כן.

תלמיד: זה אולי דיאלוג עם הבורא?

כן.

תלמיד: אז מהו הסימן לבחירה? מתי אני יודע שתהליך השקילה נגמר, מה הסימנים לזה שאני עושה את תהליך השקילה נכון?

כשאני דואג רק להשפעה.

תלמיד: האם עלי לשמור את עצמי בתוך מצב של שקילה כל הזמן?

זה טוב. כן, זה רצוי.

תלמיד: איך עושים את זה, איך אדם שומר את עצמו במצב של שקילה כל הזמן כדי להיטיב לאחרים, להועיל לאחרים?

אני כל הזמן משתדל לשקול מה הבורא עושה לי. בשביל מה? מה הוא התכוון כשעשה לי את זה, ואיך אני מגיב על מה שהוא עשה?

תלמיד: האם זו למעשה הדבקות בבורא, התהליך הזה של המשא ומתן עימו?

כן, כמובן.

שאלה: כבסיס בעשירייה ובבני ברוך, אנחנו מקבלים שהוא טוב ומיטיב, זה היסוד, והכול רק ממנו. ואותם הגילויים שאנחנו מרגישים כגילויי רע, זה כשאנחנו מעוררים את האחוריים שלו. כאשר יש חלק מקולקל שהכרחי לתקן בנו, שהוא מתגלה. ועכשיו אנחנו בעשירייה עושות כל מה שאפשר כדי לתקן את זה. וכאילו אנחנו מצליחות, אבל אנחנו מרגישות שכעשירייה אחת כנגד כל הרע הנוראי הזה, זה לא מספיק. אנחנו רוצות וחושבות שאולי צריך איזו עזרה בחיבור של כולם כנגד הרע. מה אתה יכול לייעץ לנו?

יכול להיות שאת אומרת דברים מאוד נכונים, אבל צריך לעבוד על זה עוד הרבה מאוד. תתחילו להתחבר עם עשיריות אחרות, ואז תראו מה יהיה. אבל הכי חשוב זה לצאת מתוך מה שאתן עושות בעשירייה שלכן, זה קודם כול.

תלמידה: אנחנו משתדלות מאוד.

טוב

שאלה: מה לעשות כשהרצון לקבל כועס מאוד על הבורא, ולא מצליח להצדיק כלום. דווקא בשכל יש את כל התשובות הנכונות, רואים שזה ככה, ורואים שזה טוב. בשכל רואים שהכול לכיוון הנכון, אבל הלב לא מוכן לכלום, וכועס מאוד?

מה יש לי להגיד לך? זה הלב שלך.

תלמידה: אבל איך, תמיד חשבתי שהשכל בזמנים כאלה יעזור ללב להבין, אבל הוא לא עוזר בכלל. מה אני עושה, אני לא רוצה לכעוס על הבורא?

להתפלל, להתפלל.

שאלה: מה צריכה להיות הכוונה שלי בטרם שאני רוצה להודות לבורא, לעשירייה, ולך?

להכניס את כל זה לתוך הכוונה שלך.

שאלה: אם הבורא מראה לאדם שיש לו איזו השפעה על מה שקורה בעולם החיצוני, ונותנים לו מחשבות כאילו יש לו עבודה לעשות מחוץ לעשירייה, עליו לעבוד עם זה?

לא, הוא צריך להחזיר את עצמו לעשירייה. יש לנו כל מיני מחשבות זרות כאלו שמבלבלות אותנו, ועלינו להיות רק בעשירייה בין החברים. וקודם כול איתם עלינו להגיע להתקשרות נכונה, אמיתית, יפה ותמידית, ואחר כך, נראה.

שאלה: איך לגרום לכל החברים והחברות, שפשוט מלאים שפע וכל טוב, ושומעים את זה בשיעור מתוך שאלות שלהם, ואתה עונה להם. שאחד ישפיע את זה גם לשני, ושזה יהיה לא רק בשיעור. איך אני נהנה מכל הטוב שיש בחברים, וגורם להם להשפיע לי את זה גם?

תנסה לעורר אותם מחוץ לשיעור. תנסה.

תלמיד: לכן אני שואל כי אני כבר מתחיל קצת להתייאש מזה. אני רואה פשוט שיש המון שפע כל כך טוב, שיכול פשוט לשנות לי את החיים, אבל זה כאילו נשפך איפשהו בצד, ולא אלי.

אני לא יודע מה להגיד לך, אתה חייב, תבקש מהם, תבכה, תבקש מהם רחמים, ואז יכול להיות שזה יסתדר.

שאלה: "אבני למשקל בה' ואל תעשו אלוהים אחרים על פני," אלה לא דרגות ביניים של המעבר מהרצון לקבל לכוונה דלהשפיע? פשוט שלא מנסה להכניס אותנו בבת אחת, שזה באמת כמעט בלתי אפשרי?

נכון. יופי.

ובזאת אני אומר לכם תודה רבה, ושלום עד מחר.

(סוף השיעור)