שיעור בוקר 30.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

על סף לשמה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: אנחנו קוראים ליקוטי מקובלים בנושא "על סף לשמה", מתוך רשומות של הרב"ש. קטע מס' 4.

"הכוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של התחתון להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של התחתון, כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים.

נמצא ששורש עבודתו של התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, הנקרא מ"ן, עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח המסך, שהוא רצון לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, שכוונתו הוא להשפיע. היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע."

(הרב"ש. 587 "עליון מברר לצורך התחתון")

שאלה: הוא מסביר פה את המעבר מרצון לקבל לרצון להשפיע, כן?

כן.

תלמיד: האדם רואה שאין לו תענוגים גשמיים יותר, הוא לא מקבל בהם סיפוק, הוא מבקש תענוגים רוחניים, ואז מלמעלה נותנים לו טעם ברצון להשפיע. מהו אותו טעם ברצון להשפיע?

טעמים. הוא מרגיש שהוא משיג משהו מלמעלה שיש בזה מלא תענוגים.

תלמיד: גם קודם הוא רצה תענוגים, הוא פשוט אמר שאין לו תענוגים בגשמיות והוא רוצה תענוגים רוחניים. אבל העליון לא נותן לו תענוגים רוחניים, אלא נותן לו טעם ברצון להשפיע.

כללי.

תלמיד: האם הוא פתאום מרגיש שלהשפיע זה טוב?

כן.

תלמיד: שזה יותר טוב מאשר לקבל?

הוא מקבל תענוג מזה שמשפיע.

תלמיד: זה משהו חדש לגמרי שלא היה לו אף פעם.

מפעולה כזאת, לא.

תלמיד: למה התחתון צריך לבקש קודם? הוא היה יכול לקבל את זה גם ככה.

לא, בלי הרגשת החיסרון התחתון לא יכול לקבל.

תלמיד: אבל הוא לא הרגיש חיסרון להשפיע, הוא הרגיש חיסרון לתענוג אחר, ופתאום הוא קיבל חיסרון להשפיע.

כן.

תלמיד: איפה הכלי שהוא הכין לקבל דבר כזה?

מתוך הפעולות הקודמות ביניהם.

תלמיד: בפעולה הקודמת האדם הרגיש שאין לו יותר תענוגים בגשמיות, שזה לא מספק אותו, ואז הוא אומר שהוא רוצה משהו אחר, יותר גדול, והוא מקבל רצון להשפיע. מה הכין אותו לזה? מה חלקו בזה?

לפי שורש הנשמה שלו הוא רוצה להשיג את הרצון להשפיע, להידמות לבורא.

תלמיד: זה לפי שורש נשמה.

כן.

קריין: קטע מס' 5.

"רק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת.

כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך.

אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע."

(הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")

שאלה: האם גדלות הבורא היא לפי מה שאדם מתאר לעצמו, או שגם את זה העליון פותח בפניו?

לא, רק לפי מה שהאדם מצייר לעצמו.

תלמיד: לאדם חסר יחס לבורא ואת זה הוא מבקש, שיהיה לו יותר ויותר יחס.

כן.

תלמיד: העליון נותן לו תענוג בהשפעה, אבל זה לא אומר שהוא נותן לו יחס אליו, את זה העליון לא יכול לתת.

לא.

תלמיד: מאיפה מגיע היחס לבורא?

האדם צריך לפתח אותו מזה שרואה כמה הבורא מטפל בו, מושך אותו ורוצה בו.

תלמיד: על פני כל דבר, לא משנה אם זה בהשפעה או בקבלה, כל הזמן צריך לשפר את היחס.

כל הזמן צריך להיות בברכות.

שאלה: הוא כותב, "ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע". מה הוא משפיע בדיוק?

נחת רוח, יחס.

תלמיד: על ידי מה? הרי הוא רק מבטל את עצמו.

זו כבר עבודה גדולה, שמבטל את עצמו כלפי הבורא.

תלמיד: אבל מה זה אומר שהוא מבטל את עצמו וזה נקרא שהוא משפיע?

משפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: האם זה בגלל שהוא מנסה להתרחק מהרצון לקבל?

גם כן, ודאי.

תלמיד: האם הוא לא מקבל כוחות מהבורא, הוא לא נמצא בבחינת קבלה שם?

הוא מקבל מהבורא כוחות כדי להיות משפיע על מנת להשפיע.

שאלה: בקשר לעבודה עם המסך. בעבודה בדרגת לא לשמה, כשעדיין הרצון לקבל מעורב שם והוא מתפלל כדי לתקן אותו, הבורא שולח לו את המסך, את הכוח המעכב. האם כשהוא מרגיש את מציאות ה', כשהוא כנר בפני אבוקה, הוא כבר לא צריך מסך?

לא, הוא צריך מסך בכל זאת.

תלמיד: האם בלהשפיע על מנת להשפיע עדיין יש מסך?

כן, ודאי.

תלמיד: ובאהבה חלוטה, בדרגה האחרונה של אהבה, האם המסך מתבטל?

אף פעם.

תלמיד: תמיד המסך קיים.

הרצון לקבל זה הטבע שלנו, ולכן הוא מיד יקפוץ.

תלמיד: גם בגמר התיקון יש מסך?

אני לא יודע, נגיע לשם ואז נדע.

שאלה: כשאתה נמצא בעשירייה, באיזה מקום אתה מקבל מסך מהכלי העולמי, ממך. באיזה מקום מתחיל מסך אפילו לפני שהתחלת צעד אחד, והמסך ניתן על ידי הבורא. האם אנחנו יכולים להגביר את המסך, לדאוג לבנות משהו, לעזור בתוך התהליך או שזה רק מתוך מה שנוצר בינינו?

אנחנו צריכים להשתדל לעבוד עם המסכים בינינו, שיהיו לנו כל הפעולות בינינו להשפיע זה לזה וזה לזה, ובחיבור בינינו להשתדל להתחבר כך שתהיה לנו דרישה למסך המשותף שאותו אנחנו נכוון כלפי הבורא.

שאלה: האם גדלות הבורא זו תוצאה של הביטול או היכולת להתבטל זו תוצאה של גדלות הבורא?

גדלות הבורא זו הסיבה לכל הפעולות שבאות אחריו.

תלמיד: הוא אומר שצריך להרגיש את זה.

בלי שאתה מרגיש את גדלות הבורא, אתה לא יכול לעשות כלום ברוחניות.

תלמיד: האם זה משהו שאנחנו מדברים עליו, מגדילים את הבורא בינינו? כי זה לא תמיד משהו חי שאתה יכול להגיד, זהו.

כשהוא חי, אז אתה יכול להגיד משהו.

תלמיד: האם אתה מגיע למצב בעבודה שגדלות ה' תמיד מאירה לך ולכן אתה מסוגל להתבטל ולעשות את כל הדברים, או שזה משהו שכל הזמן אנחנו צריכים לעורר בינינו?

כל הזמן אתה צריך לעורר את גדלות הבורא, כל רגע.

תלמיד: גם אחרי שאתה משיג מסך.

שום נקודה רוחנית שאתה משיג לא פוטרת אותך מזה שאתה יכול לעזוב אותה ולהיות שם כמקבל איזה פנסיה. אין דבר כזה.

תלמיד: זאת אומרת, מקובלים כל הזמן עובדים על גדלות הבורא כדלק הכי מזוקק שאנחנו יכולים לקבל.

זה הדבר היחידי שעל ידו אנחנו יכולים לעשות מהפעולה הקטנה ביותר ועד הפעולה הגדולה ביותר ברוחניות, בהשפעה. מאיפה אתה לוקח כוח השפעה? מהבורא. הוא מאיר לכולם, ואז אתה לפי הגדלות שלו, הכרת הגדלות שלו יכול לקבל ממנו את הכוח הזה ולהיות במשהו כמוהו.

תלמיד: האם זה משהו פסיכולוגי שאנחנו משכנעים אחד את השני - יש בורא, הוא גדול, כדאי לעשות את העבודה, כדאי לבוא לשיעור, כדאי להתבטל. כמו שאתה יוצא לקרב ואתה מחמם את עצמך ואתה הולך על זה, וזה לא משהו שהוא באמת אמיתי. כמו שאתה הולך להופעה של קוסם והוא עושה לך איזה קסם, אז אתה לא יודע איך הקסם קרה, אתה לא יודע אם זו אחיזת עיניים. האם אתה מגיע לאיזו נקודה שאתה מצליח להתחבר לגדלות הבורא שאתה יכול להגיד שהוא באמת הדבר הכי גדול במציאות, או שזה כל הזמן סוג של להדליק אחד את השני, כל הזמן לייצר את הרוח וזה מה שיש לנו לעבוד אתו, מין משחק שאנחנו עושים בינינו וכולנו נורא רוצים שהוא יהיה נכון?

ככה זה.

תלמיד: משחק.

כן, כתוב שהבורא משחק עם הנבראים.

תלמיד: אז בכל מצב בחיים, הכי טוב, הכי רע, אנחנו צריכים לחזור למשחק בינינו שיש בורא והוא גדול.

רק לברר תמיד יותר נכון מה זה נקרא משחק.

תלמיד: כשאתה בשיחות עם אנשים שלא לומדים איתנו, אתה תמיד בסוף מגיע לנקודה הזאת. על סמך מה אתם עושים את כל המשחק הזה? כי מקובלים אמרו שיש בורא. זאת אומרת אתה רק יכול להזמין אותו, להגיד בוא תרגיש את המשחק הזה שאנחנו עושים וכמה יפה או כמה גדול או כמה ממלא ומחייה וזו הסיבה לכל העבודה שלנו. אין לך משהו שאתה יכול באמת להגיד לאדם הזה.

זה נקרא נקודה שבלב, כשיש לאדם איזה קשר עם הבורא.

תלמיד: אבל אנחנו מדברים על השגה, על פקיחת עיניים בסופו של דבר, לא?

אם אדם מפתח את זה אז יש לו כבר כלי, ובתוך הכלי הוא משיג.

תלמיד: זאת אומרת, התנאי הוא שאדם צריך להגיע לנקודה שהוא מרגיש שחייב להיות איזה משהו כזה גדול, הוא בכך שמתחיל לשחק בדבר הזה, הוא מסכים לשחק בדבר הזה, מסכים שהמציאות שלו תהיה כולה מושפעת ומונעת מגדלות הבורא הזה שעוד אין לו השגה בו. אבל בסוף אנחנו מגיעים לאיזו נקודה שאתה באמת משיג את זה?

בטח. כולם הבינו מה שהוא אמר? האמת שכולנו כבר דיברנו על זה הרבה פעמים.

שאלה: מה זה לכבד את תכונת ההשפעה?

תכונת ההשפעה בינינו היא נראית בשפלות. כמו אהבה, כל הדברים האלה שמגיעים לנו מצד ימין, ולכן אנחנו צריכים לחזק אותם.

שאלה: לא לשמה בעצם זה עליית מדרגה ברצון לקבל?

זה מצב, זה לא עלייה. אני לא מבין איך אתה אומר כך.

תלמיד: אני אנסה להסביר את עצמי. רב"ש אומר פה שאדם כבר לא נהנה מהצורות הגשמיות והוא מחפש הנאה ברוחניות. אז זה המעבר ללא לשמה? זאת אומרת שהרצון לקבל שלי כבר לא ממוקד בגשמיות אלא דווקא הרצון לקבל שלי הוא מרצון לקבל תענוג רוחני, זה נקרא לא לשמה?

לא לשמה.

תלמיד: לא לשמה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת זו מדרגה?

כן.

תלמיד: זה כמו יציאת מצרים במשהו?

לא, אל תכניס אותי לכל ההגדרות שלך.

שאלה: עוד קצת על גדלות הבורא, אני בעצם צריך להדביק אותה לרגע הנוכחי. אנחנו דיברנו על נקודה שדווקא הרגשתי שהיא חשובה, נקודת האפס שדיברת עליה, שבעצם אני צריך לנטרל את עצמי מהרגע הנוכחי ולהתרכז כרגע במה שהבורא משפיע עליי. הנטרול הזה, כאילו כל מחשבה, כל משהו שבא כרגע מצידי זה כבר מסתיר את הגדלות. אתה יכול קצת להרחיב על הנקודה הזאת? אני דווקא הרגשתי שהיא חשובה, מה אני צריך לעשות אם אני רוצה להיטען מגדלות הבורא ברגע הנוכחי?

רק להתכלל בקבוצה ולהיות בשפלות כלפיהם, ואז אתה תתחיל להתקרב לגדלות הבורא, הרגשת גדלות הבורא, השגת גדלות הבורא. רק בצורה כזאת. אין לך שום סיכוי אחר להרגיש, להבין, לגעת בגדלות הבורא.

תלמיד: ואיך עוצרים את השטף? לפעמים אדם נמצא באיזה שטף של היום, איך הוא עוצר את השטף והוא עושה את החנייה הזאת?

זה אם הוא רוצה להשיג נקודת הקשר שלו מפנימיות הלב לבורא, אז הוא כשמחפש את זה, מוצא אותה, זה אצלו תמיד נקודת הקשר.

שאלה: שמעתי שאמרת קודם שאנחנו צריכים לעבוד בינינו בעשירייה עם מסכים ואז להגיע למצב שאנחנו ביחד מבקשים מסך משותף לעבוד מול הבורא?

כן.

תלמיד: מה המשמעות שאנחנו עובדים בינינו בעשירייה במסכים?

כמו אדם לאדם, אבל צריכים להגיע בסופו של דבר לקשר כזה שכל האנשים שרוצים להיות יחד, יוותרו על המציאות העצמית שלהם וייכנסו למציאות הכללית.

תלמיד: זה נכון להגיד שהשלב הזה של כולנו עובדים בינינו במסכים זה כמו השלב שכל אחד מבטל את עצמו כלפי החברים שלו, לזה הכוונה?

כן.

תלמיד: וכשאנחנו מבטלים כל אחד את עצמנו כלפי החברים שלו, פעם דיברנו על משהו שמתגלה כמרכז העשירייה, אמרנו שמתגלה שם משהו בינינו, זה המסך המשותף הזה שדיברת עליו או שזו עוד מדרגה שצריך לעשות אותה?

המסך המשותף זה מסך שמשתף את רצונות כולנו יחד. אז זה שהוא בסך הכול כולל את הרצונות שלנו וכולל אותם ביחד ועובד עם הנקודה האחת הזאת, זה כבר כמו שבעלייה מדרגה לדרגה סכום הכוחות שפועלים בדרגה התחתונה הופך להיות לכוח אחד בדרגה העליונה.

תלמיד: וכשהחברים עובדים כמו שאמרנו אחד כלפי השני בביטול, מה גורם לזה להיות מסך משותף? זאת אומרת מה הפעולה או מה השלב שבו זה פתאום נהיה או שזה לא פתאום נהיה, איך עוברים מפה לפה?

על ידי החיבור, ביטול. אין יותר.

תלמיד: ואז זה פתאום יקרה?

אם אני רוצה להתבטל כלפי כל החברים בעשירייה ולא להרגיש שום דבר חוץ מעד כמה אני בפנים בתוכם, זה בעצם מביא אותי לפנימיות העשירייה, ואז אני בדרך הזאת מגיע להתכלל בדרגה יותר עליונה, שזה כבר המלכות של המדרגה היותר עליונה, וככה אני ממשיך. רק על ידי ביטול.

תלמיד: אני מרגיש שאנחנו מוכנים לשלב הזה שאתה מתאר עכשיו, ככה אני מרגיש.

אז תתכללו יחד ותגיעו לדרגת אבא ואמא.

תלמיד: יש לנו איזה משהו, עצה שאתה יכול לתת לנו מעבר ל-תתחברו ומעבר ל-תתבטלו שזו עבודה קבועה שאנחנו עושים בעשירייה, שאנחנו יכולים עכשיו במצב שאנחנו נמצאים בו היום, להגיד לעצמנו, "אנחנו עשירייה ואנחנו עכשיו הולכים על מה שהרב עכשיו תיאר". יש איזו פעולה אולי שאנחנו יכולים לעשות, איזה תרגיל, משהו שיקרב אותנו עוד צעד אחד לשם? מעבר לכל מה שאנחנו כבר עושים, ועושים המון. אני לא מדבר על היום יום שלנו, אני שואל אם יש איזה משהו אקסטרה?

בגדול אין.

שאלה: להמשיך את מה שהחבר שאל. נניח שיש מפגש של העשירייה, חברים נפגשים בזום, קוראים קטע מקור, מה צריך לבטל שם? אני יושב עם החברים וקורא עכשיו קטע מקור, איך מזה אני מגיע לאותה נקודה שאני מתבטל כלפי כל חבר, כמו שאמרת?

אני רוצה לבטל את כל הפרטיות שלי, כל המטרות, המצבים, הרצונות שלי, ורוצה להתקשר, לצאת מעצמי, כמו שרב"ש כתב, ואחר כך יש רק חברים.

תלמיד: "שאין מציאות בעולם חוץ מהחברים".

כן. וזה מה שאני רוצה להשיג, כי שם בטוח אני יוצא מעצמי ונכלל ברוחניות.

תלמיד: היציאה מעצמי היא מעצם זה שאני רוצה להיות עם החברים בתוך הטקסט, עם המחבר, או מתוך הרצון להשיל מעצמי את כל מה שאמרת, כל הדברים, כל הדאגות לעצמי?

כשאנחנו רוצים כל אחד להראות לחברו איזשהו מצב ברצונות פרטיים, אני לא יודע אם זה נכון.

תלמיד: לא כל כך להראות, אלא האם נקודת החיבור הזאת היא בשאיפה אל אותו מרכז או בשאיפה להשיל מעצמי את כל מטען הדאגות האישיות?

גם זה וגם זה. גם להוליד רצון לקבל ולהתלבש ברצון להתחבר, להשפיע.

שאלה: בין הרצון להתבטל בעשירייה לבין זה שאנחנו מקבלים כוחות בפועל לעשות את זה, איזו תפילה צריכה להיות פה?

מה שמגיע לך מתוך הלב, זאת תמיד התפילה הנכונה, האמיתית שלך.

(סוף השיעור)