שיעור 06.11.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

גדלות הבורא - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - גדלות הבורא, קטעים נבחרים מן המקורות.

נחזור על אותם קטעים שקראנו בבוקר, כי הם קטעים מאד מיוחדים, הם מדברים על זה, שאת כל הרוחניות אנחנו משיגים רק לפי החיבורים שלנו בינינו, בהתחברותנו בקבוצה, ואין שום אפשרות אחרת להגיע למטרה הרוחנית.

לפי מה שאנחנו לומדים, היה פעם כלי, רצון לקבל שהבורא ברא ונשבר בכוונה, כדי שאנחנו על ידי המאמצים שלנו נרצה, נבקש, נביא את הכלי לחיבור בחזרה.

וודאי שכמה שאנחנו משתדלים לחבר את הכלי, כמה שמתקרבים לתיקונים יותר נעלים, לגמר התיקון, אז העבודה שלנו נעשית יותר קשה, החושך יותר גדול, ואנחנו בכל זאת צריכים להתגבר עליו, על ידי שאנחנו מתחברים בינינו עוד יותר ועוד יותר חזק על פני כל המעשים, על פני כל המצבים שדוחים אותנו, מחלישים אותנו, מאכזבים אותנו, כל מיני מצבים שנקראים "חושך לפני ביאת המשיח". וכך החושך מתגבר יותר ויותר ואנחנו צריכים בהתאם לזה, יותר ויותר להבין את התהליך ולהשתדל כמה שאפשר להתעלות מעליו וכך להתקדם.

כך גדלות הבורא מושגת, והיא העיקר שאנחנו צריכים להשיג ואז לא יהיה לנו שום דבר קשה. משיגים אותה רק בחברה, רק בתפיסה בינינו, בחיבור בינינו, בזה ש"איש את רעהו יעזורו". אם אין סביבי חברים, אני לא יכול להשיג אפילו בצורה מינימאלית, במידה הקטנה ביותר את גדלות הבורא, כי הכול משיגים רק בקשר בינינו.

אז בואו נקרא שוב את הקטעים שהביאו לנו החברים ונראה שכולם מצביעים על דבר אחד, גדלות הבורא תלויה בחברה בלבד. ורק בחברה, בהתקשרות עם החברה, כשכל אחד דואג לספק לחברים התפעלות מגדלות הבורא, אז אפילו שהבורא נסתר ואנחנו לא מבינים ולא מכירים אותו, אבל בצורה כזאת אנחנו יכולים לעורר את הבורא בינינו. לכן כתוב על הבורא, "אתם עשיתם אותי", כי בצורה כזאת אנחנו עושים אותו.

קריין: קטע מספר 1 של הרב"ש.

עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חומרי דלק לעבודה, הוא שחסר לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך להעריך את השירות שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים בזה שיש לנו הזכייה לשמש את המלך, כי אין לנו כלום שנוכל להבין את גדלותו. [...] מה שאין כן כשמרגיש שהוא משמש מלך חשוב, לפי חשיבותו של המלך, בשיעור זה יש לו הנאה ותענוג שמשמש אותו. לכן אז כבר יש לו חומרי דלק, שיתנו לו כוח כל פעם שיוכל ללכת קדימה, משום שמרגיש שהוא משמש למלך חשוב."

(הרב"ש. 24. "עיקר מה שחסר לנו")

שאלה: יש לנו עשירייה, יש לנו תמיכה הדדית, אנחנו מעוררים אחד את השני, אבל איפה כאן בתוך הקשרים האלה, אתה מגיע לזה, שאתה מבין שאתה עובד למלך גדול וחשוב?

אתם צריכים לדבר על זה ביניכם, אפילו שאף אחד לא מרגיש ולא יודע, אבל למצוא מילים שתיאורטית שמעתם, קראתם. אולי תחפשו יחד עוד כל מיני פסוקים ויש מלא כאלו בזוהר, ובכלל בכתבי המקובלים, שמדברים על גדלות הבורא. וכשאנחנו מדברים על זה ומספרים זה לזה, אפילו שאף אחד לא יודע, כי מי באמת יודע על הבורא, אבל כשאנחנו מדברים על זה בתוך הרצון שלנו, בתוך המילים שלנו, הכוח העליון כבר נכנס והוא פועל.

אנחנו כמו צינור שמושכים מאחד לשני ובתוך הצינור כבר עובר הכוח העליון, וכך הוא פועל על כל אחד ואחד וכולם מקבלים התפעלות מגדלות הבורא שהחברים מספרים לו. אומנם ברור ובטוח שלאף אחד אין שום הכרה ושום מושג על גדלות הבורא. אבל זה לא חשוב, כי כך אנחנו מושפעים ולכן חייבים מזה להתחיל.

אף אחד לא מגיע להתקרבות לבורא, אלא לפי הכרת גדלות הבורא, ואף אחד לא מגיע להכרה ולהתקרבות לבורא, אלא אם כן הוא נמצא בחברה שמספרת לו על זה ואז הוא מתפעל וכך מתקדם.

שאלה: איך נכון לדבר על גדלות הבורא עם החברים, כדי שהמילים יהפכו לצינור ויעבירו את הכוח?

זה תלוי בדאגה שלך שכך זה ייקבע בתוך הקבוצה. שבכל זאת, כמו שאתה רוצה להסביר להם ולהגיע אליהם שהם יתפעלו, כך אתה צריך לחשוב איך אתה עושה את זה, באיזו צורה, באילו מילים, ואז בצורה כזאת תתפעל מזה.

אבל זו צריכה להיות ממש האומנות שלנו, וכל אחד לפי האופי שלו עושה את זה. אחד בצורה רצינית, שני בצורה מצחיקה, שלישי בצורה חכמה, וכך כל אחד במשהו, אבל העיקר שהחברים יתפעלו מגדלות הבורא שהוא רוצה להעביר להם. ולא חשוב כמה יש לו את זה בעצמו, וזו האמת, אלא חשוב כמה הוא רוצה למסור להם את גדלות הבורא, שהיה יכול להשיג ולספר להם על זה, ולפי זה הבורא מתלבש במילים שלו וכבר מופיע בתוך הקבוצה.

שאלה: מה זה חשיבות המטרה?

חשיבות המטרה זה הבורא. זו המטרה. זאת אומרת, להיות כמוהו, ככוח השפעה וכך להשתדל לסדר את עצמנו בתוך העשירייה, בהשפעה הדדית ומכולם יחד לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין חשיבות המטרה וגדלות הבורא?

בעיניי אין הבדל. בינתיים המטרה שלנו היא לייצב לפנינו, לצייר לעצמנו את גדלות הבורא כהכול. כמכסה את הכול, ממלאת את הכול, שולטת על הכול ולבורא הזה אנחנו צריכים להגיע.

שאלה: כתוב שנותנים לו כוח כדי שכל פעם יוכל ללכת קדימה. מה זה בצורה נכונה בגדלות הבורא?

אם הבורא גדול בעיניי, אז ודאי שאני כל הזמן נמצא בהשתוקקות אליו, ובכל מקום, בכל מקרה, בכל פעולה אני כבר משתף אותו, אני רוצה שהוא יהיה איתי כל הזמן. אני כמו ילד קטן מחזיק אותו ביד שילווה אותי בכל ההתקדמות שלי וכל ההתקדמות שלי היא להיות כמוהו וכך אנחנו מתקדמים.

מטרתנו להגיע לדבקות, דבקות זה נקרא התאמה לבורא. אם הוא גדול, אז במה הוא גדול? בחיבור? בהשפעה? וכך גם אני צריך ללמוד ממנו ולפעול. ואז אנחנו מתחילים לראות על מה מדבר "תלמוד עשר הספירות", רק על פעולות של תיקון הכלים ומילוי הכלים.

שאלה: הזמנתי ספרי קבלה דרך האינטרנט, הרבה ספרים, זה היה לפני 5 שנים. התחלתי להיכנס לתוך החומר, וכבר הייתי מוכן לשלם הרבה יותר לכל ספר, אבל במשך הזמן כשהתחלתי לקרוא כל ספר בפעם השנייה נראה לי שלספר אין מחיר. אז למה אדם אחד אם נותנים לו ספר בחינם הוא אומר "לא, אני לא צריך את זה", ולמישהו אחר אין לזה מחיר?

נכון אתה צודק. אם אין לאדם רצון לזה, אז הוא אפילו מקבל דחייה, כי אלו דברים שהם הפוכים מהטבע שלו, ואם עדיין לא מתעורר בו רצון לרוחניות, לבורא, אז הוא מרגיש דחייה מאוד גדולה, וזה לא מושך אותו, זה דוחה אותו.

חכמת הקבלה מבררת בדיוק אם האדם שייך לה או לא. וגם אצלנו, אפילו מי שמתקדם וכבר נמצא בלימוד ויכול להיות שכבר שנים שנים נמצא בלימוד, ישנם לפעמים כאלה תקופות שאנחנו לא יכולים לסבול על מה שחכמת הקבלה מדברת, מוכנים לברוח ורע לנו. ואחר כך שוב לאט לאט אנחנו חוזרים לכיוון הנכון וממשיכים. זו חכמת האלוהים, לכן או שאתה נמשך אליה או ההיפך, וכך זה בכל אחד ואחד, עליות, ירידות.

לכן אנחנו צריכים בתוך הקבוצות לייצב מצב שיהיה כל הזמן כמדורה בלתי נגמרת, שכל הזמן יהיה חום, שכל הזמן תהיה שם גדלות הבורא, חשיבות המטרה, מה שלא יהיה. ולכן אפילו שיש אנשים שמתקרבים למשהו אחר, מתרחקים מהמדורה הזאת, ממרכז הקבוצה, מאבדים איזו חשיבות בזה, בכל זאת אנחנו שומרים על חשיבות המטרה, חשיבות הבורא וגדלות הבורא, כי רק בו אנחנו יכולים לאחוז, ולאחוז בו אנחנו יכולים רק עד כמה כולנו יחד בחברה דואגים לזה, וכך נצליח.

שאלה: איך להעלות בתוכנו את חשיבות הבורא?

רק בקבוצה. אם כל אחד מדבר על זה קצת, אפילו שלא מרגיש את חשיבות הבורא בעצמו, זה משפיע על האחרים. כי בתוך המילים האלו, מפני שאנחנו מדברים על הבורא, מתלבש האור ומשפיע על בני האדם ששומעים. ככה זה עובד.

תלמיד: מה בתוכנו מפריע לזה להיות?

האגו שלנו לא רוצה את זה, האגו אומר "אני אמלוך", ואנחנו צריכים ההיפך, להמליך את הבורא.

קריין: קטע מספר 2.

"הבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומיטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

את זה מאוד חשוב לזכור, "זה האדם צריך לקבל מהחברים". מה צריך לקבל מהחברים?

ש"הבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומיטיב." את זה אני צריך לשמוע מהחברים. ועוד מה צריך לשמוע? "שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שוב ישנה הדגשה, שבעבודה בינינו בקבוצה שם באמת יש לנו את היסוד לחיבור כזה שהבורא יתגלה.

שאלה: מהו הדבר שהכי מעכב את האדם מלראות את גדלות הבורא?

התרחקות מהחברים בעשירייה, כמו שאתה רואה עכשיו. אם הוא לא כל כך שומע מה שהם אומרים, והחברים בעשירייה בעיקר צריכים לדבר על גדלות הבורא וגדלות המטרה, שזה גם בעצם השגת הבורא, אז זה בעצם הפספוס הגדול ביותר של האדם בחיים שלו. מי שמרגיש שהוא קצת יותר גבוה מהאחרים, ומתוך זה הוא כבר לא שומע כל כך על מה הם מדברים, זו בעיה.

שאלה: כתוב "שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'.", מה זה "שאם האדם מאמין"?

"אם" זה התנאי, כך אני מבין את הדקדוק. מה השאלה?

תלמיד: איך אפשר להאמין שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם?

אם אדם לא מאמין בזה, לא חושב שזה לטובתו, אז יש לו בעיה, הוא נמצא בתרעומת, הוא נמצא בתביעה לבורא.

תלמיד: איך אפשר לחשוב כך כשיש המון בלגן בחיים? לפעמים אני יושב וחושב "זה מה שהבורא רוצה, רק לעשות לי בלגן בחיים?".

אל תשב ואל תחשוב. מה אתה אומר שאתה יושב וחושב? יותר טוב שלא תשב ולא תחשוב.

תלמיד: אבל אם האדם עובר צרות?

לך לתוך הקבוצה ובתוך הקבוצה תתכלל, תיטמע בין החברים.

תלמיד: ואז הצרות יעזבו אותי?

כן, כי אלו צרות מדומות. אין לך צרות חוץ ממה שאתה מדמיין לעצמך.

תלמיד: אני מדמיין את הצרות?

כן.

תלמיד: קשה לתפוס מה שאתה אומר.

בסדר, תחשוב ותראה.

שאלה: איך משכנעים את האגו שהבורא גדול?

גם על ידי חברים. אם הם ידברו שהבורא גדול, אתה תקבל אותו כגדול, תחשוב עליו, תתחשב עימו. הכול תלוי בחברים. זה נקרא השפעת הסביבה על האדם.

שאלה: למה על החברים נאמר "ואהבת לרעך כמוך" ועל הבורא נאמר "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך בכל נפשך"? למה לא נאמר לאהוב את הבורא כמוני?

עכשיו אנחנו עדיין לא יכולים לברר, אבל נגיע לזה. זה לא אפשרי, וגם לא נכון שאני אוהב את החבר כמו שאני אוהב את עצמי, אני לא יכול להשוות את שתי צורות האהבה האלו, אהבת ההשפעה ואהבת הקבלה.

שאלה: כדי להרגיש שהבורא הוא רק טוב ומטיב ואוהב, מה יותר חשוב, המאמץ הפנימי בקבוצה של כל אחד, או פעולות חיצוניות, למשל סדנאות, בירורים, דיונים?

ללא ספק חיבור חיצון יותר חשוב מכל מיני בירורים פנימיים של האדם בעצמו.

שאלה: איך לשלב בין הידיעה על גדלות הבורא, לבין אמונה למעלה מהדעת?

בינתיים אנחנו לא צריכים ללכת באמונה למעלה מהדעת, בדברים האלה שאנחנו עכשיו מדברים, אלא בתוך הדעת. יש לנו את הרגשת עצמנו, יש לנו את הרגשת החברים, בואו נסדר את עצמנו יחד בצורה כזאת שנתאר את הבורא שנמצא במרכז שלנו ואותו אנחנו רוצים להגדיל, לכבד, להרים.

שאלה: שמעתי הבוקר שאני צריכה לאהוב את החברות באהבה אידיאולוגית, שאני צריכה לשרת אותן כי דרכן אני יכולה להגיע למטרה. מה לעשות עם האהבה הרגשית שהתפתחה בינינו, עם החיבור החברי שהתפתח ביני לבין החברה?

למה לא? זה טוב מאד.

שאלה: אני לא צריכה לצמצם אותו?

שום דבר לא לצמצם, רק לדאוג שכל החברות יהיו כגדולות כי יחד איתן ובתוכן את מגיעה למטרה, לבורא.

תלמידה: זה נראה לי סתירה. אני אוהבת את החברה, או אני משתמשת בה כדי להגיע למטרה?

לא, אין כאן שום סתירה. אין שום סתירה, אני אוהב אותה ועם כל זה אני מגיע יחד איתה למטרה. זה הכול הולך בקנה אחד. תחשבי.

שאלה: האם החברים מדברים כל הזמן בגדלות הבורא?

רצוי. רצוי שחברים ידברו כל הזמן בגדלות הבורא, זה העיקר מה שמקדם אותנו למטרה, מתקן אותנו, מחבר אותנו. גדלות הבורא כשהיא נמצאת במרכז הקבוצה וכל הקבוצה מעלה את גדלות הבורא ומחזיקה אותו ממש באוויר, כמו כדור שאנחנו כל הזמן רוצים שלא ייפול, זה בעצם מחזיק אותנו. כתוב "יותר משנושאים את הארון, הארון נושא את נושאיו"¹. זאת אומרת, נראה לנו שאנחנו מגדירים את הבורא ומעלים אותו, אבל באמת אנחנו על ידי זה מתעלים בעצמנו.

תלמיד: האם החברים כל הזמן מדברים על גדלות הבורא ואני פשוט לא שם לב לזה?

זו בעיה, צריכים לנענע חברים כאלו ולמשוך אותם. נגיד אתם מתאספים ונותנים להם איזה שיעורי בית, שהם יכינו קטעים בנושא זה, שידברו לפני העשירייה בנושא, כך צריכים לחייב אותם. אין מה לעשות, אנחנו צריכים ממש להיות בנטייה קבוצתית לזה.

שאלה: מה ההבדל או מה יותר חשוב גדלות הבורא שאנחנו מקבלים מהחברים בעשירייה או גדלות הבורא שאנחנו מקבלים מהשיעור או ממך?

הכול מוסיף זה לזה. אבל זה שאתה מקבל ממורה וזה שאתה מקבל מחבר אלה דברים שחייבים כך להיות וצריכים להשלים זה את זה. לפעמים זה פועל יותר, לפעמים זה פועל יותר.

שאלה: ממה ששמעתי עכשיו אני מבינה שגדלות הבורא תלויה ישירות מגדלות החברים. אבל איפה לקחת את גדלות החברים כל עוד הבורא לא גדול בעיני, והחברים נראים לי סתם כבני אדם רגילים? כמו ביצה ותרנגולת.

את נמצאת בקבוצה. חוץ ממך בקבוצה יש עוד כמה נשים ואת לא מרגישה אותן ולא מבינה אותן ולא יודעת באיזו מידה הבורא נמצא בכל אחת מהן. ויותר מזה, אני אגיד לך, גם הן לא יודעות באיזו מידה הבורא נמצא בכל אחת מהן, וכך בכל אחד מאיתנו. לכן יש חיוב להתייחס לכל אחד כלגדול הדור.

ולכן צריכים מאוד מאוד להיזהר בחברים, לא להוריד אותם, לזלזל בהם, וגם להשתדל כל הזמן לדבר בגדלות הבורא. כל הזמן, אפילו שלא מדברים על זה אבל זה צריך להיות מורגש בתוכנו.

תלמידה: כשאנחנו מנסות לדבר על גדלות הבורא זה נושא כל כך גדול שאפילו לא יודעים איפה להתחיל. איזה כיוונים יכולים להיות בזה, איך הגדלות הזאת מתבטאת בעולם, או מה, על מה לדבר?

יש כל כך הרבה חומר על זה שאני לא יכול להגיד. הוא ממלא את כל העולם וסובב את כל העולם, והוא מקור הכול והמטרה של כולם וכולי. הבורא הוא הכולל של כל המציאות וסובב מהפרט הכי קטן עד המציאות כולה.

שאלה: למה הבורא אוהב אותנו, אם אנו יצורים כל כך שפלים? הרי הוא לא צריך אותנו.

הבורא מאד אוהב אותנו ומאד זקוק לנו כי זה נובע מתוך אהבה. כמו הורים שמאוד אוהבים את הילדים ושומרים עליהם ומשתוקקים אליהם, אז הבורא עוד יותר מזה מתייחס אלינו, פי כמה וכמה ממה שאנחנו כלפי הילדים. ואין מצידו שינויי מצבים, האהבה שלו חלוטה, זאת אומרת קבועה ובמקסימום. ואם נראה לנו שלא כך, מפני שהוא מצמצם את עצמו כדי לחנך אותנו, אבל בזה יותר סובל מאיתנו.

שאלה: כמה זמן אפשר להיות במצב של דחייה מהמקור, איפה הגבול שכבר צריך לבקש את עזרת העשירייה או איכשהו לעשות איזה פעולות?

הייתי אומר שמיד אדם צריך לבקש להיכנס לעשירייה, להתחזק על ידי העשירייה ולחזור לחיבור עם הבורא. בשביל מה לחכות, בעצמו לעשות משהו? זו שטות, קליפה, רק על ידי העשירייה.

שאלה: למרות שהחברות עושות מאמצים להתחבר הן לא מצליחות לחזור למרכז עשירייה?

זה לא חשוב. אפילו שעושות עוד פעם ועוד פעם ואלף שנה יעשו מאמצים לחיבור זה הכול הולך לתיקון, ואין פעולה אחרת חוץ מהחיבור בתוך העשירייה שמביא אותנו לכל ההצלחות.

שאלה: האהבה היא תוצאה של העבודה המשותפת שלנו. האם הרגשת האהבה לחברות ולבורא צריכה להיות רגש אחד? הרי בפועל יוצא שאת כל השמחה וכל ההודיה את מבטאת לא כלפי החברות אלא כלפי הבורא, וכאילו הרגש כלפי הבורא הוא יותר חזק.

זה נכון. זה שאנחנו מעלים את התודעה שלנו לבורא זה נכון ואחר כך כל הקבוצה מקבלת מזה.

שאלה: חשיבות המטרה תלויה רק בנו או שיש עוד גורמים?

גדלות המטרה תלויה רק בחברה הקטנה שסביב האדם.

שאלה: ככל שאנחנו יותר זקוקות לקבוצה, זה אומר שאנחנו גם צריכות יותר את הבורא, האם בזה אנחנו יכולות לראות את הגדלות שלו או להתחיל לראות את הגדלות שלו?

כן ודאי. במידה שאתן זקוקות לבורא זה אומר על המדרגה שלכן, ולכן תנסו להיות זקוקות לבורא אפילו שלא כל כך זקוקות, מעבר לזה, תרוויחו מזה הרבה.

שאלה: מה קורה אם בעשירייה מדברים על כמה קטנים אנחנו, כמה אנחנו רחוקים וכמה בלתי אפשרי להשיג את זה בחיים האלה, האם אנחנו צריכים להתבטל לזה או להילחם נגד זה?

לא טוב לדבר בצורה כזאת. לא טוב לדבר על הקטנות שלנו, אנחנו צריכים לדבר על גדלות הבורא עך כך שאנחנו רוצים להשיג אותו. לא לדבר בצורה שלילית על עצמנו, אלא רק על גדלות הבורא ועל הגדלות שלנו, שהוא בחר בנו ומקרב אותנו אליו ו.

שאלה: בהפצה ואנחנו מתאספות כל אחת בצוות שלה, בעשירייה אנחנו עוברים על החומרים של שיעור הבוקר, איפה אנחנו מגלות את הבורא, בצוות של ההפצה או בעשירייה? אני מרגישה שבצוות ההפצה יש עליות, ירידות, יש עבודה משותפת, יש מקום לגלות את הבורא, והייתי שמחה שכל זה יקרה גם בתוך העשירייה. איפה הבורא מתגלה, מה יותר חשוב, איפה העבודה האמיתית?

האמת שגילוי הבורא צריך להתרחש בעשירייה. אם יש לכם קבוצות עבודה, אני לא יודע מה זה בדיוק, זה כדי לעורר את כולם יחד. אבל בסופו של דבר המקום איפה שאני עומד ואקבל שם את גדלות הבורא, את הרגשת הבורא, את השגת הבורא, את דבקות בבורא, זו העשירייה שלי. העשירייה שלי זה כמו מקום בתוך הרחם איפה שמחובר התינוק, העוּבר. העוּבר מחובר למקום והמקום זו עשירייה.

שאלה: מהי גדלותו של הבורא?

על גדלותו של הבורא אפשר לקרוא בהמון מקומות. הוא בורא את הכול, הוא סובב את הכול, הוא ממלא את הכול, הוא מביא את כולם לשלמות ונצחיות כמוהו. זו גדלותו של הבורא שאנחנו בינתיים איכשהו מסוגלים לתאר לעצמנו.

שאלה: מה זה נקרא לדבר על גדלות הבורא?

תנסו לקרוא מאמרים ומשם תמצאו את המילים.

שאלה: יש הרבה חומרים על גדלות הבורא ואנחנו מדברות על זה תדיר, אבל אנחנו לא נגיע לבורא בלי קבוצה. האם אפשר כשאנחנו מדברים על גדלות הבורא כל הזמן להחזיק פוקוס על גדלות הקבוצה או שזה יבוא מעצמו כשאנחנו נדבר על גדלות הבורא?

הכול תלוי בכם, אני לא יכול לעשות את זה במקומכם. תכתבו את זה ממש לפניכם ושזה יהיה כל הזמן לנגד עיניכם, אבל לא שאני אעשה את זה, זו עבודה שלך.

שאלה: האם האהבה שאנחנו צריכות להגיע אליה כלפי החברות היא אהבה שבה הלב ממש מרגיש אותה בעוצמה חזקה?

אני לא יודע למה את מתכוונת שאת אומרת אהבה ממש חזקה שהלב קופץ, אני לא יכול ככה לדבר. אנחנו צריכים לקבוע כך, שהיחס שלי לחברות זה כמו היחס שלי לעצמי, זה בשבילנו איזה מדידה.

שאלה: מה זה אומר שהבורא סובל?

כמו אימא שסובלת אם הילד שלה לא מוצלח במשהו, כך הבורא. הוא רוצה בעולם שלנו לאט לאט להעביר אלינו את אותה צורת היחסים, את רשת החיבורים שיש בינינו לבינו ברוחניות וכך אנחנו עולים ורוכשים את זה.

שאלה: איך לעבור מהחשבון המסחרי עם הבורא לדרישה מתוך הלב לתכונת ההשפעה?

על ידי התפילה.

שאלה: איך נוכל לעשות כך שמה שאנחנו מדברות אחת עם השנייה על גדלות הבורא, באמת יתלבש בהרגשה אמיתית בינינו ולא יישאר כמילים?

אתן צריכות טוב טוב לנדנד ולהתפלל ולבקש ולבכות כמו אישה שיודעת להשיג כל דבר בעולם, כל דבר בחיים, אישה מסוגלת לזה במיוחד. כלפי הבורא אנחנו כולנו כאישה גם גברים.

קריין: קטע מספר 3.

"החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על עניין רוממות ה'." תגיד עוד פעם שישמעו.

"החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על עניין רוממות ה'." זאת צריכה להיות בעצם שיחה קבועה כמה שאפשר. אם מישהו שותק, השני מדבר, השלישי ככה, כל הזמן צריכה להיות אווירה כזאת שמדברים על גדלות הבורא. "כי לפי גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל את עצמו מצד הטבע לה'. כי אנו רואים בטבע, שהקטן מתבטל בפני גדול ואין זה שייכות לרוחניות, אלא גם אצל אנשים חילוניים נוהג עניין זה.

זאת אומרת, שהקב"ה עשה כך בהטבע. נמצא, שעל ידי שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר על ידי זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, כי מתחיל להרגיש עניין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

תלמיד: אם אני מדבר על גדלות הדרך, על גדלות הרב, זה מביא אותי לגדלות הבורא, זה מספיק?

לא, אבל צריכים בכל זאת. תשמע מה מדברים החברים, תשמע את מה שהם מדברים ולאט לאט תוכל גם להיכנס לסגנון זה. תחשוב על גדלות הבריאה, על כוח שסובב את הכול, ממלא את הכול ומביא את הכול מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, כמה כל הדברים האלה מתרחשים באין סוף זמן, אין סוף מרחקים וכן הלאה. תחשוב על גדלות המערכת שכולה נמצאת בכוח אחד בלבד, ב"אין עוד מלבדו". תחשוב על זה מצד אחד.

מצד שני, אדם קטן כמוך מקבל הזמנה לבוא, להתקרב, להתחיל להשתתף עם הכוח הגדול. זה מצד אחד מפחיד מאוד, אבל מצד שני זה אומר על איזו הזדמנות מאוד מיוחדת, מה פתאום זה מגיע לך? אז תנסה לממש את ההזדמנות הזאת. תחשוב על זה. וגם צריכים לקרוא על זה מאמרים מה שמקובלים אומרים, שהזוהר אומר. על גדלות הבורא כתוב המון, מתוך זה שמקובלים משיגים ומספרים לנו על זה.

שאלה: שאלה לגבי הדיבור על גדלות הבורא. בעשיריות שלנו אנחנו כל יום דנות בנושא השיעור. איך לבדוק שדיברנו מספיק על גדלות הבורא, איזה מדד יש לנו, האם צריך להתחזק בזה או שהכול בסדר ופשוט להמשיך?

אני חושב שאין גבול להשפיע את גדלות הבורא מחבר לחבר. בעצם רוב הזמן כשקבוצה מתאספת ומדברת, היא צריכה לדבר על גדלות הבורא. ישנם ודאי כל מיני דברים קטנים שאנחנו צריכים לברר בינינו על התפקוד שלנו, תפקידים וכן הלאה, אבל לא למלאות בזה הרבה זמן. כמה שיותר שוב ושוב לברוח לגדלות הבורא. כי דווקא ככל שגדלות הבורא תבער בינינו, תמלא את האוויר של העשירייה, לפי זה עשירייה מתקדמת.

תלמידה: איך בכל זאת לבדוק את רמת גדלות הבורא בעשירייה?

עד שאין יותר מקום בלב להרגיש שום דבר חוץ מזה.

שאלה: הבורא נותן לנו כוח ללכת מעל הדעת. באילו פעולות בעשירייה אנחנו מרגישות שאנחנו עושות לו נחת רוח?

אנחנו עושות לו נחת רוח כל זמן שאנחנו חושבות על המטרה ושאנחנו צריכות להשיג אותה רק בעזרתו, אי אפשר להשיג אותה אחרת. שני דברים יש לנו, יש לי מטרה והמטרה זה דבקות בו שאנחנו מתייחדים בו. ויש עוד דבר, איך אני מגיע לזה? על ידי זה שאני כל הזמן מתחבר אליו ודורש ומבקש ומעריך אותו ומודה לו.

אין לנו יותר מה לעשות. העבודה שלנו באמת עבודה פשוטה, רק צריכים לעשות הכול בהתמדה ונגד האגו שכל הזמן מסיט אותנו ממקום למקום, פעם לימין, פעם לשמאל, פעם למטה, פעם למעלה. אבל אני צריך כל הזמן להיות מכוון למטרה ולא למעלה ולא למטה ולא לשום דבר, רק למטרה, זו בעצם העבודה שלנו.

שאלה: אם חלק מהעשירייה יכול להתחבר פיזית, וחלק אין לו את האפשרות הזאת בגלל המרחק, האם זה עוזר או מפריע לחיבור בעשירייה?

אני עוד לא יודע מה יקרה עם וירוס הקורונה, והאם אנחנו יכולים כבר באמת לחזור לחיבור בינינו. נגיד שתהיה לנו אפשרות שוב להיות מחוברים פיזית אז נדבר. בינתיים לא נראה לי שבקרוב אנחנו נוכל לעשות פעולות כאלה.

תלמידה: אצלנו עכשיו חלק מהעשירייה מתחברות פיזית וחלק מאוד מאוד מקנאות ולכן זאת השאלה שלי.

אני מבין, אבל אין מה לעשות, זה תמיד יהיה כך. צריכים להשתדל להיות בקשר כזה, והיום זה אפשרי, שהמרחק לא ישפיע עלינו. להיות בקשר למעלה מהמרחק. זה נקרא לפי "זמן, תנועה ומקום", למעלה מהמקום.

שאלה: כשאנחנו מדברים על גדלות הבורא מה התיקון שקורה בעולם?

כשאני מדבר על גדלות הבורא אני מזמין עלי הארה מיוחדת ממנו, והכוח הזה, האור העליון פועל עלי ובמשהו מנקה אותי, מתקן אותי ועוזר לי להתחבר לחברים, עוזר לי להתקרב לבורא. זה קורה כאשר אני מדבר על גדלות הבורא. אבל ודאי שעדיין אני לא עושה ממש תיקונים, אני כאילו אוגר בתוכי כוח רוחני, אבל מתי אני אוכל להשתמש בו? כשאני הולך להתחבר עם החברים ואז אנחנו הופכים את הכוח הזה לכוח החיבור. ובכוח החיבור שם אני בפועל מגלה את הבורא.

שאלה: בתפילות כשאנחנו מתפללים לבורא, במפגשים שלנו, מדברים על הגדלות שלו. אבל איך אנחנו יכולים להיות יותר מדויקים?

זה לא חשוב. איך שזה יוצא מהלב שלך, זה הדיוק הנכון.

שאלה: האם אנחנו יכולים להקדים את הבעיות שהתגלו אצל החברים באמצעות זה שנגדיל את חשיבות הבורא בעשירייה?

על ידי זה שאתם פונים לבורא, אתם בעצם יכולים לפתור כל בעיה, אין בעיה שאי אפשר לפתור על ידי זה, ממש. זאת אומרת, הבורא יכול לעשות הכול אלא רק אם זה מגיע לכם, כי הוא עושה הכול רק כדי לקדם אותנו. ולקדם זה לא לפי מה שהשכל שלנו אומר לנו, לפעמים אחרת.

שאלה: למה רק דרך החברה או רק החברים או הסביבה אפשר לשמוע את גדלות הבורא? למה זה לא בא מעצמו, האם בגלל שכך בנויה המערכת שזה כמו המלכות שרוצה רק להשפיע?

ודאי, כן. הבורא ברא את המערכת, שבר אותה כדי שבהשתוקקות אליו יבקשו שהוא יחבר בחזרה. והעניין הוא לא לחבר בחזרה את עצמנו, אלא שבצורה כזאת אנחנו מגלים את הבורא בינינו ולכן משיגים מטרה פי תר"ך פעמים יותר גדולה. פי תר"ך פעמים זה בעצם כל אור התורה, כל האור העליון שנקרא הבורא. זה כל העניין.

תחילת הבריאה היא בזה שברא רצון לקבל, אחר כך שובר את המערכת, ואנחנו צריכים לבקש שיחבר אותה בחזרה. והחיבור שיש במערכת זה רק על ידי שהבורא מתגלה כי הוא המחבר. כך אנחנו מגלים את התיקון, כך אנחנו מגלים את הבורא, כך אנחנו מגלים את עצמנו בחיסרון לתיקון ולבורא ומגיעים לכל הדברים האלה שמתקיימים יחד.

תלמידה: וכאן החברים זו המערכת, זה בעצם המתווך?

בטח. אנחנו חלקי המערכת, כי כל אחד מאיתנו זה רצון קטן מקולקל.

שאלה: בסוף הקטע הוא כותב "עד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת.", מהו המאמץ שאנחנו צריכים לעשות בשביל להתעלות מעל החשיבות שאנחנו מרגישים?

אנחנו לא יכולים למדוד, להרגיש, לצייר את גדלות הבורא, זה כוח שזה לא היקום שלנו, הוא כולל את כל העולמות הרוחניים. העולם שלנו אפילו לא נחשב כקיים, עד כדי כך הוא קטן. זאת אומרת, אלה מימדים אחרים לגמרי, זה גם לא המימדים של מרחקים, של משקל, של הכוח שלנו שאנחנו מבינים, זה משהו לגמרי מחוצה לזה. לכן בינתיים זה מה שאנחנו יכולים לעשות.

אבל כשאנחנו מתחילים להרגיש את הרוחניות, שם אנחנו כבר מתחילים להרגיש מימדים אחרים, כוחות אחרים, ואז לא שיהיה לנו יותר קל אבל בכל זאת כיוון ההתפתחות יהיה לנו יותר ברור. כמו שכותב בעל הסולם ורב"ש, שהעיקר זו האחיזה הראשונה ברוחניות.

תלמיד: בקטע הראשון קראנו שגדלות הבורא שהאדם מרגיש זה חומר הדלק שלו לעבודה. כשאנחנו מתאמצים להתעלות מעל החשיבות הזאת, האם אז אנחנו צריכים חומר דלק אחר, או מהו חומר הדלק לעבודה במצב כזה?

חומר הדלק לעבודה שלנו זה תמיד גדלות הבורא. כי בלי זה, בשביל מה לעבוד? או שאתה עובד לאגו שלך, או שאתה עובד לעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, אחד משניים. ולכן צריכים תמיד להחזיק באותה מטרה.

שאלה: איך אמונה למעלה מהדעת עוזרת לנו לראות את גדלות הבורא, ולהיפך איך גדלות הבורא עוזרת לנו ללכת למעלה מהדעת?

זה קשור אחד לשני, אבל צריכים לעבוד אפילו בלי אמונה למעלה מהדעת, אלא בתוך הדעת. לרצות לתאר ככל האפשר את הבורא גדול, שולט על הכול, ושכל העשירייה קשורה לזה יחד. מתוך החיבור האפשרי שתוכלו להשיג בזה, יהיה מהיר מאוד וקל יחסית להגיע למצב של אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: לפעמים בתפילה אנחנו אומרות כמה אנחנו שפלות, ולא נוכל לעשות שום דבר בלי שתעזור לנו. האם זה בסדר להזכיר בתפילה הזאת את הקטנות או שפשוט להתרכז בתפילה?

יותר טוב להתרכז בתפילה, בגדלות הבורא, שזה מעלה אותנו, זה נותן לנו כוחות. ואם אנחנו מדברים על הקטנות שלנו, אז רק במקרה שאנחנו מבקשים שיתקן את הקטנות ולא סתם בכי. ואם אנחנו מזכירים את השפלות, הקטנות, החולשות שלנו, אז אנחנו מבקשים שייתן לנו כנגד זה כוחות. אנחנו תלויים בו ומבקשים, ואנחנו בטוחים שנקבל את זה, כי אפילו הביטחון שאנחנו מפגינים בזה, זה הכלי לקבלת התשובה.

שאלה: האם בשביל העבודה בעשירייה צריכים להיות קונפליקטים, מריבות, ויכוחים או שהעשירייה יכולה להתקדם בלי זה? מה זה אומר הימצאותם של ויכוחים או העדרם בין החברות?

כעקרון לא צריכים להיות שום התנגשויות וחיכוכים. כל אחד צריך להיות במאבק עם עצמו כדי להיות מקושר עם החברים בצורה יפה, "כאיש אחד בלב אחד". אם אתן נמצאות במאבקים ביניכן, אתן הפוכות מהקדושה, מרוחניות, ולא יהיה לכן שום סיכוי להגיע לרוחניות אם אתן ממשיכות כך.

שאלה: איך להרגיש את הייסורים והסבל של הבורא כדי ליצור רצון אמיתי להנות לו ולהשתוקק אליו, הרי האור נמצא במנוחה מוחלטת?

את לא יכולה להרגיש את הבורא יותר מכפי שאת מרגישה את החברות, ואת לא יכולה להתייחס לבורא יותר טוב מאיך שאת מתייחסת לחברות. מתוך זה כבר תתחילי לסדר את העניינים.

שאלה: כשאנחנו מרגישים למטה בירידה כי אנחנו אגואיסטים, מה אנחנו צריכים להגיד במקום לדבר רע על עצמנו, על הרע שלנו?

אנחנו לא צריכים לדבר על הרע, כבר כמה פעמים חזרתי על זה. אנחנו צריכים לדבר על גדלות הבורא, עלינו אין מה לדבר בכלל, מי אנחנו? מקולקלים, נבזים, אגואיסטים קטנים. אנחנו צריכים לדבר רק על גדלות הבורא, גדלות המטרה, ואיך אנחנו רוצים לשייך את עצמנו לשם, זה מה שיכול להעלות אותנו. ואם אנחנו מדברים על עצמנו זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו".

שאלה: לפני שנתיים וחצי בתחילת הפנדמיה, אמרת שזו מתנה מהבורא, כי נפסיק לראות את הגופים, נשב בנפרד, נהיה כמו שאר הכלי העולמי. היו דיונים די חריפים בעשירייה שלנו, אבל בשנתיים וחצי האחרונות נפגשנו אולי ארבע או חמש פעמים, לא יותר. בזמן האחרון אמרת בדיוק הפוך, ועכשיו במקום ראשים מדברים, נקבל גם גופים זזים. מה לעשות עם זה?

האם זה מפריע לכם או לא? האם זה מטשטש את החיבור הפנימי ביניכם או ההיפך, מגדיל את קירוב הלבבות?

תלמיד: אני מדבר בשמי.

אתם תבדקו את זה ביניכם. אנחנו צריכים כעקרון לחבר את הלבבות, את הרצונות בינינו ולבורא. מה שאנחנו נעשה, אנחנו נעשה רק כדי לגרום לזה, כל המטרות האחרות הן פסולות. נקודה.

שאלה: איך לעבוד נכון בקבוצה עם הכעס, איך להפוך אותו לגדלות הבורא, לחיבור סביב חשיבות המטרה?

מה לעשות כשיש כאלה שכך מתנהגים? ללכת לחדר ניתוח ולחתוך את התכונות האלה מכל אחד ואחד, מאיפה שהן נמצאות.

שאלה: איך לנהוג כדי שהירידה האישית לא תשפיע על העשירייה, כי התחושה היא שכולנו צונחות יחד מיד, מתחילות אפילו בעיות פיזיות?

זה ברור שכך זה קורה לאדם כשהוא נופל, אבל הוא נופל מפני שהוא מתנתק מהעשירייה. אם הוא שומר על עצמו והעשירייה שומרת עליו, על כל אחד ואחד בתוך העשירייה, אז לא יכול להיות שממש יהיו נפילות כאלה. יהיו קצת, קטנות, ושוב עולים. עוד נופלים ושוב עולים, לא נפילה גדולה יותר לכמה ימים או אפילו שבועות כפי שקורה לפעמים למתחילים, אלא נפילות כאלה "טיק, טיק, טיק". ככול שאנחנו מתקדמים יותר אנחנו עוברים לתדרים גבוהים יותר, כמו בטכניקה, ולכן הכול תלוי בחיבור שיש בין החברים.

שאלה: יש לנו חברה שכבר חולה יותר משבוע ולא יכולה להשתתף בפגישות ואנחנו דואגות לה. האם זה אומר שאנחנו לא מתפללות נכון, שלא עושות מספיק?

אני לא עונה על שאלות כאלה, כי אתן עדיין לא נמצאות בזה שאתן יכולות לתקן משהו. פשוט להתפלל, ובלי כל מיני מחשבות כאלה גבוהות שאתן יכולות להשפיע. תתפללו. העיקר שאתן תתחברו יחד. זה מה שיעזור לה.

קריין: קטע מספר 4.

"כל הבסיס, שאנו יכולים לקבל הנאה ותענוג, ושזה מותר לנו ליהנות, ועוד יותר מזה, שחיוב גדול ליהנות ממעשה השפעה, יש לנו לעבוד על נקודה אחת, דהיינו להחשיב את הרוחניות. וזה מתבטא בלתת תשומת לב "למי אני פונה", ו"למי אני מדבר", ו"מצוות של מי אני מקיים", ו"תורה של מי אני לומד". היינו, לראות עצות, איך להחשיב את נותן התורה."

(הרב"ש. מאמר 17 "סדר ישיבת התוועדות" 1986)

שאלה: אני מבין שגדלות החברים זה גדלות ה', מה אני עושה אם אני רואה חבר שמתנהג הפוך? אם אני רואה שהוא מזלזל זה אומר שאני לא רואה אותו כחבר גדול?

אתה צריך להתייעץ עם החברים האחרים, ואם באמת גם הם רואים שהחבר ההוא נפל ומתנהג לא נכון, אז אתם צריכים להחליט מה אתם עושים, איך באהבה, בעדינות, מגיעים ומתקנים.

שאלה: הנברא מרגיש רק את החלק שמקבל בתוך עצמו, ומקובלים מסבירים לנו שזו הנשמה בעצם. האם זה אומר שאני חייב גם לאהוב וגם לשנוא בו זמנית?

אני לא מבין בדיוק על מה אתה מדבר.

תלמיד: לאזן רגש ושכל.

אז מה זה שייך לאהוב ולשנוא בו זמנית? איך זה יכול להיות בו זמנית? אין דבר כזה. ברגש זה כך ובשכל זה כך, אבל לא שלאהוב ולשנוא אפשר בו זמנית. זה מצב לא מבורר. יכול להיות שבעולם שלנו כך מבלבלים אותנו אבל לא ברוחניות.

שאלה: מה זה אומר ליהנות מהשפעה?

זה שאני מאוד רוצה לדאוג לעצמי, אבל במקום זה, למעלה מזה בחשיבות מיוחדת, אני מפתח יחס לחבר. ואז במקום לקבל לעצמי אני מעביר את זה אליו ונהנה מזה, מפני שאני עושה כאן פקודת הבורא, מה שנקרא מצווה, ובזה אני עושה תענוג לבורא כי בזה אני דומה לו.

תלמיד: איפה המקום שבו אני מרגיש את התענוג?

בתוך הרצון לקבל שלנו, אין לנו מקום אחר, בתיקונים של הרצון לקבל.

שאלה: איך לקחת אדם עם נקודה שבלב ולפתח בו את הרצון לרוחניות, את גדלות הבורא, איך לעשות את זה כדרך טובה, נעימה, באיזה אמצעים?

רק על ידי לימוד וקבוצה.

שאלה: התפילה האמיתית מתוך הלב לגדלות הבורא, האם היא מתוך יראה ופחד מהבורא, או מתוך האהבה לבורא?

זה מתחבר יחד, גם יראה וגם אהבה.

אתן שואלות שאלות טובות, אבל עדיין אנחנו לא מסוגלים לדבר עליהן כי אין לנו בפנים הכנות רגשיות ושכליות לזה.

שאלה: האם אנחנו יכולות לבקש ליהנות מהשפעה לבורא?

בטח שכן, זו מטרת הבריאה, ליהנות, אבל ליהנות מהשפעה ולא מקבלה. כי ליהנות מהשפעה אין שום הגבלה, זו הנאה בלתי מוגבלת לכולם ולכל הכיוונים. להשפיע אפשר ומותר תמיד. זה מה שאנחנו לומדים מבניית הכלים הרוחניים, מאין סוף עד העולם שלנו, גלגלתא ע"ב ס"ג ועוד ועוד, אלו כולם כלים שעובדים בהשפעה. לכן גם אנחנו צריכים כך להשתדל. להשפעה אין שום הגבלות, תעשי כמה שאת רוצה.

שאלה: באיזה רגע יש ערך בעשירייה להנאה מהשפעה?

במידה שאתן יודעות כבר להתחבר ביניכן ולהשפיע זו לזו, ויחד בכל ההשפעות האלה מהן להשפיע לבורא.

שאלה: עד כמה חשוב לבורא הרגש שלנו? כי לנשים זה אופייני. האם הוא מגיב לרגשות שלנו?

הבורא לוקח בחשבון רק את הרצון שלנו להתחבר ולהשפיע, בלבד.

שאלה: כתוב שצריך לחפש אמצעי להעריך את הנותן. איזה אמצעי יש לנו חוץ ממילים להעביר לעשירייה את גדלות הבורא?

זה עובר גם מלב ללב, זה מה שאני רוצה להגיד. לכן לא לחשוב שיש כאן רק פה, אלא יש כאן את עבודת הלב. בעיקר זה נמשך מלב ללב, כי הרצונות שלנו, אמנם עברנו מהשבירה לרצונות בדידים, אבל כשאנחנו מדברים על השפעה, על הבורא, אז במידה הזאת הם מתחברים ביניהם.

שאלה: איך להחזיר את הביטחון והאומץ בדרך לבורא, שמעצם ההבנה כל פעולה, כל תנועה היא ממנו?

כל זה לא נכון, אתן לא השגתן שום דבר, אתן סתם מדברות שטויות על זה שהכול מהבורא, כאילו שאתן השגתן שזה בא מהבורא. זה בא דווקא הפוך, מהאגו שלכן, ואין לכן יותר מהאגו. לכן אין להגיד שאתן רוצות בזה להצדיק את המצב שלכן, זה מה שאני שומע, איך להצדיק את המצב.

אתן לא יכולות להצדיק שום דבר. אתן צריכות להתחיל עבודה מחדש, להתחבר ביניכן באהבה, ולכוון את זה לבורא, ואז זה יקרה. ולא לחפש סיבות למה אתן לא מצליחות. אתן לא מצליחות בגלל שאתן נמצאות באגו שלכן ולא רוצות להתעלות למעלה מזה, זה מה שאני רואה בקבוצה שלכן. תשתדלו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו צריכות לחבר בין הרצונות, איך נבין שחיברנו את הרצונות בצורה נכונה?

על ידי הרגשת האהבה זו לזו. רק על ידי זה.

שאלה: אולי החברים מדברים על בורא אחר כשהם מדברים על הגדלות שלו. איך אדם מתקרב לבורא של המקובלים?

כמה בוראים יש בעולם, 10, 20, כמה כאלו יש?

תלמיד: הבורא כבורא או השם שלו?

אני לא יודע בשביל מה אתה צריך את הדברים האלה, כדי להתבלבל? איזה שם? הבורא וזהו, כוח אחד, כוח עליון, זה מה שיש בלבד. הבורא הוא רק אחד, "אין עוד מלבדו", כוח אחד, מרכז המציאות. מה אתה רוצה לשאול?

תלמיד: איך כולם יכולים להסכים על אותו הבורא?

מה הבעיה, אם כולם יוצאים ממנו, אם הוא מוליד את כולם. הוא ברא את הרצון לקבל, הוא משפיע על הרצון לקבל בכוח שלו שנקרא האור העליון, וכולנו מגיעים בסופו של דבר להידבק בו.

תלמיד: אבל ליוונים יש הרבה בוראים?

אם אתה מדבר כך, אז אין לי מה לדבר איתך, אז אנחנו לא מדברים על חכמת הקבלה. אני מדבר אתכם במסגרת חכמת הקבלה בלבד. יש בורא אחד בחכמת הקבלה, כוח עליון, ואיתו אנחנו רוצים להתקשר. אם אתה מדבר על כל מיני כוחות יוונים ועוד כאלו, אז תצליח במקום שלך אבל אל תפנה אם כך אליי. אנחנו מדברים על חכמת הקבלה ולומדים את חכמת הקבלה בלבד.

שאלה: אנחנו יודעים שהבורא הוא אחד, יחיד, טוב ומיטיב, והחברים שלי הם גם כאלה, ואנחנו מתחברים יחד ומתפללים. מה עוד אנחנו יכולים לעשות?

חוץ מחיבור ותפילה אנחנו לא צריכים שום דבר. גם תפילה עבור החיבור וגם חיבור עבור התפילה, רק את זה. כי אין לנו כוחות לעשות משהו חוץ מזה, ואם נעשה את זה נצליח.

שאלה: יש תרגיל שבו כל יום העשירייה חושבת על חבר ומגדילים אותו בעינינו, מדברים בגדלותו. האם לבחור בחבר זה דומה להגדלת הבורא בינינו?

זה לא יכול להיות כך, כי מהבורא אנחנו מקבלים כוחות, מהבורא אנחנו מקבלים מצבים חדשים, הבורא מטפל בנו, הבורא הוא עליון. ולכן אפילו את הבלבולים בינינו אנחנו מיחסים אליו. זה הכוח העליון האחד יחיד ומיוחד לכל הבריאה. מה שאין כן החבר, אנחנו יכולים לדבר על גדלות החבר מפני שהוא משתדל, הוא מעורר את העשירייה ויש לו כוונות טובות והבורא מטפל בו ובחר אותו מבין כמה מיליארדי אנשים להביא אותו אלינו לעשירייה, ולכן אנחנו מכבדים אותו ואנחנו דואגים שיהיה איתנו ויחד נגיע למטרה. זה הכול. אנחנו צריכים לדבר על החבר, אבל רק מתוך זה שהוא נמצא בחסות הבורא.

שאלה: מאז שהתחלנו לדבר על גדלות הבורא, האגו התחיל לשאול על משמעות העבודה וזה מאד מפחיד. איך להיות בטוחים שנוכל להישאר בדרך?

אני לא יודע איך אתם תישארו בדרך, אבל זאת העבודה העיקרית שלנו, גדלות הבורא שממנה נמשכת גדלות החברים, ואם אנחנו מכוונים לזה, זה מקדם אותנו למטרה שהיא אחת לכולם, ושם אנחנו כולנו מתחברים יחד ועם הבורא.

תלמיד: איך להרגיש שהבורא טוב ועושה טוב, אם כל הזמן מרגישים ההיפך, האם באמת יש צורך לרמות את עצמך?

לא לרמאות, אלא להגיד "עיניים להם ולא יראו". בחושים האגואיסטים המקולקלים שלי, אני לא יכול לראות את האמת, וזה נכון, ואני מבין שזה ככה, כי יש בי טבע שהוא הפוך מהבורא, ולכן זה שאני מרגיש רע זו אמת ואני לא משקר לעצמי. אבל יחד עם זה, המטרה שאני צריך להגיע אליה היא מעבר למחסום, מעבר להסתרה ואני רוצה להגיע אליה.

שאלה: האם יש מקום לחבר בעשירייה לבוא בטענה לעשירייה, שהם לא מעוררים אותו ודואגים לו? אם הוא צריך לראות את כולם כגדולי הדור?

אני לא כל כך מבין את השאלה. כל אחד יכול לבוא לעשירייה ולברר. לא להתלונן אלא לברר, מה קורה ביחס שלו עם העשירייה או מהעשירייה אליו. ודאי שזה לגיטימי לכל אחד כחבר הקבוצה. והעשירייה חייבת לענות לו, לדון על זה יחד, וזה הכול מחזק את העשירייה.

שאלה: אם עולות בי מחשבות של זלזול ועליונות ביחס לחברות בעשירייה, מה אני יכולה לעשות באופן פרקטי, מעבר לתפילה לבורא לתיקון?

יש עוד עניין, כמו שכותב בעל הסולם, שרצוי וראוי להכניע את עצמו בפועל כלפי החברים. עדיין אין לנו פגישות שאפשר בהן לשרת את החברים. אבל צריכים לחשוב. איך לעשות את זה בפועל לעזור לחברים ובזה אני אולי מכניע את עצמי. לפעמים זה מביא דווקא לגדלות, "תראו כמה שאני נמוך מכולם מפני שאני גדול". גם זה קורה.

שאלה: האם אני יכול לזהות בעצמי, אם אני בגדלות הבורא, או שזו קליפה מתוקה?

זאת בעיה רצינית, שאני לא יכול מיד לפתור את הבעיה הזאת. אני צריך לשמוע מהחברים מה הם חושבים ואז אולי יהיה לי יותר ברור. אבל ישנן הרבה שאלות שעליהן אני לבד לא יכול לענות, אלא משום שאנחנו קשורים יחד, אז אני מדבר איתם, או אפילו לא מדבר, שומע מה שהם אומרים ופתאום אני שומע שהם מדברים על הבעיות שלי כביכול. הם מתכוונים למשהו אחר, אבל אני כך שומע ומקבל מזה תשובה.

שאלה: חשבנו שבקורונה הבנו דברים, והעולם יהיה עכשיו יותר מחושב ואיטי. ופתאום יש האצה מאפס למאה, אתה מרגיש שהזמן עובר מהר, והכול מטורף. יש עליות מחירים, אנשים לא יודעים איפה הם נמצאים. האם זה תפיסת המציאות שלי, או שזה באמת קורה? אפשר לשמוע ממך הסבר על התקופה שאנחנו עוברים עכשיו?

אני לא יכול עכשיו להסביר לך על התקופה, אבל יהיו עוד שינויים גדולים, והשאלה מה אנחנו צריכים לקבל מאותה תקופה.

אני שוב אומר, אנחנו התחזקנו בארגון שלנו, בהתחברות בינינו, תודה רבה לקורונה, הבורא שלח אותה ממש לטובתנו. אנחנו צריכים עכשיו להמשיך את החיבור שלנו כמו שאנחנו עכשיו לומדים, העיקר זה גדלות כל חבר בתוך הקבוצה, גדלות הקבוצה בתוך הכלי העולמי והכול שיהיה מחובר ומכוון לבורא בלבד, והכול צריך להיפתח לפנינו נכון. אם אנחנו כך נמשיך, לא תהיה שום בעיה, לא בנו ולא באנושות כי אנחנו מרכז הכוח הרוחני של האנושות.

והעיקר שנהיה מחוברים, כי אז יהיה לנו כוח, אחרת זה סתם, העיקר בינינו זה החיבור ואתם רואים כמה אני משתדל להשקיע, ומקרב גם את הנשים. אז בואו נרגיש את עצמנו יותר ויותר, אבל קודם בעשיריות. מחברים את עצמנו לעשיריות ומתוך העשיריות נלך הלאה והלאה, זה העתיד הטוב שלנו.

תלמידה: האם להתעלם מכל מה שקורה בעולם עכשיו, פשוט רק להתעסק בחיבור שלנו ולהתעלם מכל מה שקורה?

אני לא מבין במה את יכולה עוד להשפיע לעולם חוץ מהעבודה שלך בעשירייה, תסבירי לי בבקשה מה זה נקרא להתעלם?

תלמידה: אנחנו רואים שיש עליות מחירים מטורפת.

את יכולה לעצור אותן?

תלמידה: לא.

אז מה את שואלת? צריכים לשאול על מה שאנחנו יכולים להשפיע ועל מה שלא יכולים להשפיע אין מה לשאול. אז בצורה עניינית, לא לשבת ולבכות ולהתלונן על כל דבר, אלא יש לנו מקום להשפיע על המציאות, על העולם, על כל העולמות בכלל, על הכול, רק בשיטה שלנו, שהיא השיטה הכי מרכזית, שבה אנחנו פועלים על הכוח הכי מרכזי שבכל המציאות, על האור העליון שאנחנו יכולים לעורר אותו להשפיע דרכנו, על האגו הגדול האנושי ובזה נתקן את המציאות.

לא עליות מחירים, או משהו אחר שקורה, אלא את כול המציאות ולא במסגרת העולם הזה, אלא נעלה את העולם הזה לעולם העליון כולו עם כל הנבראים, כמו על צלחת מעופפת. וכך אנחנו נוכל לעשות הכול, אבל בתנאי שאנחנו מתחברים. זאת מרכז הבעיה וזה מרכז הפתרון למציאות הזאת. אחרת זה יתדרדר מטה ואנחנו נהיה אשמים והעולם ישנא אותנו. הוא ירגיש שאנחנו נמצאים כמקור הבעיה, כאילו שאנחנו הזמנו את הבעיה. כי רק אנחנו מסוגלים לתקן אותה ואם אנחנו לא מתקנים אז אנחנו אשמים. ולכן יש לפנינו בחירה חופשית, אבל באמת נחוצה בחירה.

שאלה: עשינו את התרגיל הנפלא שבקשת, להתחבר כל שעה עגולה ולחשוב באהבה על חברה. והגענו להרגשה כל כך נפלאה, כמו ממש שלמות בינינו ועוד לא התאוששו מהחוויה החיובית הזאת. מה קרה לנו?

תמשיכו ויהיו לפניכן עוד הרבה דקות שתרגישו התפעלות והתרוממות, ותראו עוד מה זה מביא לכן. זה נכון, כך זה צריך להיות.

סדנה

איך הבנו מהי הבעיה היחידה שאנחנו צריכים לפתור במסגרת תיקון של כל אחד ואחד? תיקון של העשירייה? תיקון של העשיריות? תיקון של כל הארגון ותיקון של כל העולם?

(סוף השיעור)

---

1. נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד, וישראל מצד אחד. נשא ארון את נושאיו ועבר (מסכת סוטה ל"ה, ע"א)↩