שיעור בוקר 28.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 773,

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות ט"ז – כ"ב

קריין: כתבי בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 773, אות ט"ז.

אות ט"ז

"ובאמור, מתורצת קושית התוספות (תענית, דף ז', ד"ה "וכל"), דאמרינן שם: "כל, העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים. וכל, העוסק בתורה שלא לשמה, נעשית לו סם המות". והקשו: והלא אמרינן: "לעולם יעסוק אדם בתורה, אע"ג שאינה לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". ולפי המבואר, יש לחלק בפשטות, כי כאן, בעוסק בתורה "לשם מצות לימוד התורה", עכ"פ להיותו מאמין בשכר ועונש, אלא שמשתף הנאתו ותועלתו עצמו, עם הכונה דלעשות נ"ר ליוצרו, ע"כ "המאור שבה מחזירו למוטב", ובא לשמה.

וכאן, בעוסק בתורה שלא "לשם מצות לימוד התורה", כי אינו מאמין בשכר ועונש, בשיעור הזה, עד שבשבילה יתיגע כל כך, אלא רק לשם הנאתו עצמו מתיגע, ועל כן נעשית לו סם המות, כי "האור שבה נהפך לו לחושך", כמבואר."

זאת אומרת, חייבים לעסוק בתורה, בכל האמצעי הזה לגלות את הבורא, בצורה כזאת שהוא מביא לנו מאור, והמאור הזה הוא צריך לשנות אותנו, לתקן אותנו בהתאם לבורא.

אות י"ז

"ולפיכך, מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך"." זאת אומרת, אנחנו בטוחים שאם אנחנו עוסקים נכון בתורה, אז בטוח נגיע למטרתה. "ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה"." מה זאת אומרת מצוות התורה? שעל ידי זה שאנחנו לומדים אנחנו נגיע לגילוי הבורא. "ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רפאות תהי לשרך, ושקוי לעצמותיך" (משלי ג', ח').

ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה". באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ"ש חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" (מכות, כ"ד).

ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו, כמו שאיתא (ב"ב דף ט"ז, ע"א): "אמר רבא, ביקש איוב, לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו: "רבש"ע, בראת צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך?"

ופירש"י שם: "בראת צדיקים, על ידי יצר טוב, בראת רשעים, על ידי יצר הרע. לפיכך, אין ניצול מידך. כי מי יעכב? אנוסין הן החוטאין. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב [ומה השיבו לו חבריו של איוב]: "אף אתה תפר יראה, ותגרע שיחה לפני אל. ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין (איוב ט"ו).

ופירש"י שם: "ברא לו תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה", כדאמר בעלמא: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח וכו', הלכך לאו אנוסין ננהו [ולכן לא אנוסים הם], שהרי יכולין להציל עצמן (קידושין דף ל'), ע"ש ודו"ק."

זה הקטע הכי חשוב בכל ההקדמה. אולי תקרא להם שוב, אני לא יודע, הם כאלו, או המומים או נרדמים.

קריין: שוב אות י"ז.

אות י"ז

"ולפיכך, מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה". ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רפאות תהי לשרך, ושקוי לעצמותיך" (משלי ג', ח').

ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה". באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ"ש חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" (מכות, כ"ד).

ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו, כמו שאיתא (ב"ב דף ט"ז, ע"א): "אמר רבא, ביקש איוב, לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו: "רבש"ע, בראת צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך?"

ופירש"י שם: "בראת צדיקים, על ידי יצר טוב, בראת רשעים, על ידי יצר הרע. לפיכך, אין ניצול מידך. כי מי יעכב? אנוסין הן החוטאין. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב [ומה השיבו לו חבריו של איוב]: "אף אתה תפר יראה, ותגרע שיחה לפני אל. ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין (איוב ט"ו).

ופירש"י שם: "ברא לו תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה", כדאמר בעלמא: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח וכו', הלכך לאו אנוסין ננהו [ולכן לא אנוסים הם], שהרי יכולין להציל עצמן (קידושין דף ל'), ע"ש ודו"ק."

שאלה: עסק בתורה לא לשמה או לשמה זה הבדל בין סם המוות לסם החיים, ובכל זאת אומרים שמלא לשמה מגיעים ללשמה. איך המעבר הזה, איך אנחנו עוסקים במשהו שהוא בעצם סם המוות ובעצם הכוונה היא להגיע לסם החיים?

כי הוא מראה לך עד כמה שאתה נמצא במוות. כשאתה חושב על זה שאתה נמצא בסם המוות על מי אתה חושב? סתם אנשים חילוניים או דתיים שנמצאים מחוצה לחכמת הקבלה?

תלמיד: לא, אני חושב על הצורה שאני ניגש לזה.

כשנמצאים או בסם החיים או בסם המוות, אנחנו בעצם מכוונים למטרת הבריאה. כי אתה לא יכול להגיד על אדם שמתעסק בתורה או סתם חילוני שהוא מרגיש מה זה סם החיים או מה זה סם המוות, אין לו את הדברים האלה. רק על ידי העסק בתורה, שהוא עדיין מתעסק בתורה שהיא לא תיקנה אותו אז הוא מרגיש שנמצא בסם המוות וכשכבר מגיע למצב שמתקן את עצמו נקרא שהוא בסם החיים. לא מדובר על חילוניים או דתיים מחוצה לחכמת הקבלה.

תלמיד: תוך כדי שעוסקים בתורה אנחנו מגלים שאנחנו בלא לשמה, שאנחנו בסם המוות, ומזה משתוקקים לשמה?

כן, ואז על ידי זה אתה מתקדם ללשמה. אבל האחרים לא מגלים ולא רואים ואתה לא יכול להגיד להם שום דבר ואסור לך להגיד להם. את זה כל אדם ואדם צריך בעצמו לגלות.

שאלה: לא כל כך ברור פה לפי הטקסט למה הוא מתכוון שבכך אתה משמיד את היראה, ובאיזה פעולות הדבר הזה נעשה, איך פונים לבורא?

איפה הוא מדבר על זה?

קריין: אני חושב שמדובר על "ופירש"י שם: "ברא לו תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה",".

ומה אני צריך לענות? אני לא מבין מה שהוא שואל.

תלמיד: זה לא ברור, כי הוא כותב פה שבזה אתה הורס את היראה. מה לעשות כדי לא להרוס את היראה ואת הפנייה לבורא, לא לפגוע בו?

אתה צריך כרגיל להיות בקבוצה, להיות בלימוד, להתכלל מכולם, אני לא יכול להגיד לך מה. וכמה שיותר ויותר להתעמק במילים שכותבים לך מקובלים ועד שאתה תתחיל להבין מה נדרש ממך. לפעמים זה לוקח כמה שנים.

שאלה: בעל הסולם כותב,  "ברא לו תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה"." באיזו אופן תורה שהיא תבלין, מבטלת את הרהורי העבירה. נניח עכשיו בזמן השיעור יש לי מחשבות זרות, באיזו אופן התורה יכולה לבטל את המחשבות האלה?

תתעמק במטרת הלימוד, במטרת החיים ואתה תראה עד כמה כל יתר הדברים הם פורחים ממך, עוזבים אותך בינתיים.

אות י"ח

"וזה ברור, שאינם יכולים, לפטור את עצמם מן הדין, אם יאמרו, שקבלו התבלין הזה, ועדיין יש להם הרהורי עבירה. כלומר, שמתגוררים עוד בספיקות ח"ו, ועדיין היצר הרע לא נמוח. כי הבורא ב"ה, שברא אותו, ונתן לו ליצה"ר את תוקפו, ברור, שידע גם כן, לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים להתיש כחו של היצה"ר, ולמחותו כליל.

ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, אין זה, אלא:

או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין".

או יכול להיות, שמילאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו ב"איכות", כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק בתורה, לזכות להמשיך את המאור שבתורה, המביא האמונה בלב האדם, אלא שעסקו בהסח הדעת, מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור, המביא לידי האמונה, כאמור. ואע"פ, שכיוונו לו מתחילה, הסיחו דעתם ממנו, בעת הלימוד.

ובין כך ובין כך, אין ליפטור את עצמו מן הדין, בטענת אונס, אחר שמחייבים חז"ל בטענה "בראתי יצה"ר, בראתי לו תורה תבלין". כי אם היה בזה איזה יוצא מהכלל, הרי הקושיא של איוב במקומה עומדת, ח"ו. ודו"ק".

שאלה: אדם בתקופת ההכנה נמצא כבר במדדים האלה של התרשלות בכמות ואיכות היגיעה?

במשהו תלוי, במשהו כן. אבל אתה יודע, זה בהתאם לעד כמה שהוא מבין, עד כמה שהוא משיג, עד כמה שמתייחסים אליו מהשמיים ברצינות.

תלמיד: איך האדם זוכה שיתייחסו אליו בצורה רצינית?

לפי כמה שהוא משקיע כך מתייחסים.

שאלה: מה הדבר הכי חשוב שעלינו לעשות בעשירייה כדי שהמאמצים שלנו לא יהפכו לסם המוות, שיהיו אפקטיביים?

אתם לומדים כדי שהלימוד ייתן לכם חיבור גדול עד כדי כך שבתוך החיבור ביניכם אתם מגלים את הבורא. זה הכול, אין כאן כלום. אתם עשירייה רוצים להתחבר על ידי הלימוד, על ידי האור הזה של התורה, רוצים להתחבר עד כדי כך שיתגלה החיבור בצורה שיתגלה בה הבורא. זה הכול, זה לא כל כך מסובך.

שאלה: מהי עבירה בעבודה הרוחנית הפנימית שלי, בעשירייה?

עבירה היא שאתה שוכח כמו שבעל הסולם כותב, שהסיח דעתו מהעיקר הנדרש מהתורה שצריכה להביא אמונה, היינו כוח, קשר בין כולם, זו העבירה.

שאלה: כתוב שלא יהיה לך אל זר ושהבורא צריך להיות הדבר שהכי קרוב לנו. אז למה נדרשת כזאת יגיעה באיכות, בכמות, וצריך לרכוש כזאת חשיבות לפני שמשיגים אותו, ולמה הטקסטים האלה כל כך רציניים?

כדי שעיקר החשיבות שלך יהיה בהשגת העולם העליון ולא להמשיך לחיות בדמיון כמו שאתה חי עכשיו. לא דורשים יותר אלא רוצים רק להעביר אותך למציאות האמיתית.

שאלה: כתוב על איוב "ביקש איוב, לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו: "רבש"ע, בראת צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך?", בסוף הפסקה הוא אומר כאילו "כי אם היה בזה איזה יוצא מהכלל, הרי הקושיא של איוב במקומה עומדת". מה רע בשאלה ששאל איוב, מה רע במה שהוא אמר, למה בסוף האות הוא כותב כך?

כי איוב אומר, כשבראת את הצדיקים האלו על ידי יצר הטוב, בראת את יתר הרשעים על ידי יצר הרע. אלו רע ואלו טוב, מה אתה רוצה מהם?

אז אסור לנו כך להתייחס למציאות. נגיד שמישהו רע אבל נותנים לו כנגד זה יכולת לתקן את עצמו ולהיות טוב.

תלמיד: זה בסדר גמור, אבל למה אומרים חס וחלילה שזה יקרה?

בטח שלא יישאר ככה, בטח.

תלמיד: אם מישהו רע ונתנו לו אפשרות להיתקן אז זה בסדר גמור.

אז אתה לא יכול לחלק את האנשים לרעים ולטובים אלא אם כן לכולם יש הזדמנות. אז אין צדיקים ואין רשעים אלא בינתיים בכל רגע ורגע כל אחד ואחד.

תלמיד: ואין הזדמנות לכל בן אדם?

כן, ודאי שלכולם יש, לכולם.

תלמיד: זה לא כל כך ברור לי.

מה לא ברור.

תלמיד: כי אם יש את הזכות לבן אדם, זאת אומרת את ההזדמנות לתקן את עצמו מה לא בסדר בזה?

זה דווקא בסדר, אז אל תתייחס אליו כמו לרשע אלא לכל אחד יש הזדמנות להיתקן. אל תגיד שאנוסים הם הרשעים, הם לא אנוסים. שייקח את התורה ויתקן את עצמו. ואז כל אחד יכול.

תלמיד: סליחה שאני מתעקש, זו באמת שאלה, כי בסוף המאמר כותב ""בראתי יצה"ר, בראתי לו תורה תבלין". כי אם היה בזה איזה יוצא מהכלל.."

שהתורה לא יכולה לתקן את האדם. הרי הקושיה של איוב שאומר בראת רשעים, בראת צדיקים היא בעינה עומדת וכך היא לא עומדת אלא זה רק תנאי התחלתי.

תראה את הקבוצה שלך. תראה איזה רשעים יש לך בקבוצה, סימן שאם תטפלו בעצמכם אז יהיו צדיקים גדולים.

תלמיד: תראה איזה מעשים טובים הם עושים.

כן. איזה פרצופים.

קריין: אות י"ט.

אות יט'

"ובכל, המתבאר עד הנה, הסרתי תלונה גדולה, ממה שתמהים על דברי הרח"ו ז"ל, בהקדמתו על שער הקדמות מהאריז"ל, וכן נדפס בתואר הקדמה על ספר העץ חיים. וזה לשונו:

"ואמנם, אל יאמר אדם, אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה, מקודם, שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד. כי כבר אמרו רבותינו ז"ל, אל יכנס אדם לפרדס, אלא אם כן, מלא כריסו בבשר ויין. והרי זה דומה לנשמה בלי גוף, שאין לה שכר ומעשה וחשבון, עד היותה מתקשרת בתוך הגוף, בהיותו שלם, מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצות.

וכן בהפך, בהיותו עוסק בחכמת המשנה ותלמוד בבלי, ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה - הרי זה דומה לגוף, היושב בחושך, בלי נשמת אדם, נר ה', המאיר בתוכו. באופן, שהגוף יבש, בלתי שואף ממקור חיים וכו'.

באופן, שהת"ח, העוסק בתורה לשמה, צריך שיעסוק מתחילה, בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד, כפי מה שיוכל שכלו לסבול. ואחר כך יעסוק, לדעת את קונו, בחכמת האמת. וכמו שצוה דוד המלך ע"ה, את שלמה בנו, דע את אלקי אביך ועבדהו." אבל זה בתנאי שעוסק בתורה לשמה

"ואם האיש הזה, יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב לו, שיניח את ידו ממנו, אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, ויעסוק בחכמת האמת. וז"ש, מכאן לתלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה (חולין דף כ"ד). ואמנם, כל איש, שהוא קל לעיון, מחויב לתת חלק, שעה או ב' שעות, ביום, בעיון ההלכה, ולכוין ולתרץ הקושיות, הנופלות בפשט ההלכה וכו'". עכ"ל הקדוש שם, מלה במלה."

שאלה: האם האישור הזה הוא בתחושה, או בקבלה של אמונה מעל מהדעת?

אנחנו עוד צריכים לברר את הקטע הזה. זה קטע מאוד מורכב, לא מובן, האם אנחנו צריכים או לא צריכים לעשות את זה, הוא כותב את זה על אלה שכבר לומדים את התורה לשמה. אז יש כאן שאלה, בעל הסולם קצת מסובב את הדברים, כי הוא לא רוצה שהחוגים החרדים יתנפלו עליו. נקרא שוב את אות יט'.

אות יט'

"ובכל, המתבאר עד הנה, הסרתי תלונה גדולה, ממה שתמהים על דברי הרח"ו ז"ל, בהקדמתו על שער הקדמות מהאריז"ל, וכן נדפס בתואר הקדמה על ספר העץ חיים. וזה לשונו:" מה הרח"ו אומר לנו?

"ואמנם, אל יאמר אדם, אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה, מקודם, שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד." שקודם כאילו צריך לעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד, "כי כבר אמרו רבותינו ז"ל, אל יכנס אדם לפרדס," זאת אמרת, לכל התורה, "אלא אם כן," מלא כרסו בש"ס ופוסקים, זה נקרא "מלא כריסו בבשר ויין.". "והרי זה דומה לנשמה בלי גוף, שאין לה שכר ומעשה וחשבון, עד היותה מתקשרת בתוך הגוף, בהיותו שלם, מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצות." זאת אומרת שקודם אנחנו צריכים לתקן את הרצון לקבל שלנו, זה נקרא הגוף. ודאי שלא הגוף שלנו, הבשר, אצלו אין שום הבדל במה שקורה, אלא הרח"ו, רב חיים ויטל אומר שאנחנו צריכים להיכנס לתורה, וללמוד תורה בתנאי שאנחנו כן תיקנו את עצמנו בכל התרי"ג איברים שלנו. רמ"ח איברים, שס"ה גידים, זאת אומרת, כל הפרצוף של הנשמה שלנו, שהוא מתוקן.

"וכן בהפך, בהיותו עוסק בחכמת המשנה ותלמוד בבלי, ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה - הרי זה דומה לגוף, היושב בחושך, בלי נשמת אדם, נר ה', המאיר בתוכו. באופן, שהגוף יבש, בלתי שואף ממקור חיים וכו'." למה? כי אין לו אור לברר את הכלים, למלא את הכלים, אז הוא נמצא לומד את מה שנקרא תורה יבשה.

"באופן, שהת"ח," כאן הוא מוסיף, "העוסק בתורה לשמה," אתם מבינים כבר על מי הוא מדבר, על איזו דרגה הוא מדבר, "צריך שיעסוק מתחילה, בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד," אם הוא כבר הגיע לתורה ללשמה, כמה הוא צריך אז לעסוק בתורה, במשנה ובתלמוד?" כפי מה שיוכל שכלו לסבול." זאת אומרת, גם זה בתנאי שהוא כבר נמצא ב"לשמה", "ואחר כך יעסוק, לדעת את קונו, בחכמת הקבלה, "בחכמת האמת. וכמו שצוה דוד המלך ע"ה, את שלמה בנו, דע את אלקי אביך ועבדהו.

"ואם האיש הזה, יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד," אפילו שהוא לומד לשמה אבל קשה לו מאוד ללמוד את התלמוד, "מוטב לו, שיניח את ידו ממנו," מהתלמוד, "אחר שבחן מזלו בחכמה זאת," וראה שלא יכול, שזה קשה לו, "ויעסוק בחכמת האמת." כולו יעסוק בחכמת הקבלה. "וז"ש, מכאן לתלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה (חולין דף כ"ד)." זאת אומרת, מה יש כאן? אחרי שהוא נמצא בעסק התורה לשמה ומגיע ללמוד את כל חלקי התורה, ואז גם רואה שאם קשה לו, שיעזוב, אבל שיעזוב סתם את כל הלימוד, "ואמנם, כל איש, שהוא קל לעיון," שהוא קל בעיון, "מחויב לתת חלק, שעה או ב' שעות, ביום, בעיון ההלכה, ולכוין ולתרץ הקושיות, הנופלות בפשט ההלכה וכו'". עכ"ל הקדוש שם, מלה במלה."

כך הוא אומר.

שאלה: מהו אותו סימן טוב שתלמיד צריך לראות בחלוף חמש שנות לימוד?

הסימן יפה. תלמיד שלא ראה סימן יפה, זה שמגיע לרכוש את התורה כולה. מה קורה כאן קודם, "באופן, שהת"ח, העוסק בתורה לשמה, צריך שיעסוק מתחילה," ואם קשה, אז יכול לעזוב, אבל לא שיעזוב את פסקי ההלכה, אלא שיעזוב את הפלפולים שבתלמוד. בקיצור, יש עליו הקלה. אבל כל זאת, זה לא לפני שהשיג את התורה לשמה, שהגיע ללשמה. ל"לשמה", זאת אומרת על מנת להשפיע. ואז הוא יכול ללמוד תורה. כי בלי זה הוא לא לומד תורה, הוא לומד חכמה בלבד.

שאלה: באופן כללי ניתן היה להשיג "לשמה" רק בלימוד התלמוד?

היו זמנים שהיה אפשר. כן. היו זמנים, היו נשמות יותר זכות משלנו, לא כאלה אגואיסטיות, חומריות, והיו יכולים להשיג תורה לשמה אפילו בלי ללמוד את חכמת הקבלה.

שאלה: האם סימן טוב עבורנו, זה גם עסק לשמה?

ודאי. ודאי. אם אדם לא משיג לשמה אין כאן מה לעשות.

שאלה: ואיך זה נמדד בדור שלנו? או שזו תקופה אינסופית שלא מוגדרת בשום דבר מהרגע שאדם מגיע?

בזמננו בלי חכמת הקבלה אי אפשר אפילו להבין מה דורשים מהאדם, למה הוא רוצה להגיע, וכל שכן להגיע לזה. זאת חייבת להיות חכמת הקבלה האמתית בקבוצה עם כל אותם התנאים שהרב"ש כותב אותם, אחרת אין סיכוי. כי לפני מאה שנה, לפני מאתיים שנה אנשים היו לגמרי שונים מאתנו, איזה אגו היה להם, עד כמה הם היו שקועים בתוך הרצון להשיג, לרכוש, לדעת, להבין וכן הלאה, אין, זה היה כל כך קל. מה שאין כן, היום זה משהו נורא. אנשים אז לא היו מפותחים.

שאלה: החבר בקבוצה העולמית צריך להבין שזה סימן טוב, שצפויה לו הצלחה בלימוד והוא מתקדם לקראת לשמה. האם אפשר איכשהו לדעת, להבין?

"אוהב ה' יוכיח" זאת אומרת עד כמה שיש לו בעיות בדרך, סימן שהבורא אוהב אותו, כי אחרת הוא לא יתקדם. יש גם כאלה אנשים שאני צועק עליהם יותר. היום אני רואה שכבר אחד נעלם, אולי עזב? זהו, וככה זה. כי לא מבינים נכון את ההתקדמות דווקא כשלוחצים על מישהו. אתה רואה, עליך אני לא לוחץ, אני מכבד אותך, אתה קורא לי מורה אהוב, אני גם פונה אליך יפה, אבל מי שהוא חזק וקרוב אלי אני מתייחס אליו בהתאם לזה.

אות כ'

"והנה, לכאורה, דבריו אלו מתמיהים מאד, כי אומר, שבטרם הצליח בלימוד הנגלה, ילך ויעסוק בחכמת האמת, שהוא בסתירה לדברי עצמו הקודמים, שחכמת הקבלה בלי תורת הנגלה, היא כנשמה בלי גוף, שאין לו מעשה וחשבון ושכר.

והראיה, שהביא, מתלמיד שלא ראה סימן יפה וכו', היא עוד יותר תמוהה: וכי אמרו חז"ל, שיניח, משום זה את לימוד התורה, ח"ו? - אלא ודאי, להזהיר אותו, להסתכל על דרכיו, ולנסות אצל רב אחר, או במסכת אחרת. אבל ודאי, לא בשום פנים, לעזוב התורה ח"ו, ואפילו תורת הנגלה."

זאת אומרת, זאת עדיין שאלה. אנחנו צריכים להבין שאת ההקדמה הזאת בעל הסולם כותב לאנשים שלומדים הרבה תלמוד, שלא שייכים לתורת הקבלה, שמתנגדים לתורת הקבלה, ולכן הוא רוצה להסביר לכולם מה קורה כאן, למה הכרחי ללמוד את חכמת הקבלה.

אות כ"א

"ועוד קשה הן, בדברי הרח"ו ז"ל, והן בדברי הגמרא. דמשמע מדבריהם, שצריך האדם, לאיזו הכנה והצטיינות מיוחדת, כדי לזכות בחכמת התורה. והלא אמרו חז"ל (מדרש רבה, פ' "וזאת הברכה"): "אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי, ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו". הרי, שאין צריכים כאן, לשום הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת יראת השם וקיום המצוות בלבד, זוכים לכל חכמת התורה."

מה צריכים סך הכול? לקיים את המצוות, לקיים את התורה וגמרנו. אבל הוא רוצה להראות עכשיו שזה בלתי אפשרי בלי לדעת את חכמת הקבלה, למשוך על ידה את המאור המחזיר למוטב ולקיים אפילו תנאי אחד בתורה, כי התורה כולה ניתנה כדי שהאדם יתקן את הרצון שלו.

שאלה: היום הצלחנו להתאסף במרכז, אחרי תקופה ארוכה של סגר בגלל וירוס הקורונה. אנחנו חושבים להיפטר מהמרכז שלנו. כמו שאנחנו שומעים מהשיעורים הגל הזה הולך לחזור שוב ושוב, האם תוכל לתת לנו הכוונה?

כל הזמן אנחנו מדברים על זה, רק להתחבר וללמוד יחד, אין יותר.

שאלה: אנחנו יודעים שאין זמן ברוחניות אלא רק פעולות לקראת המטרה. לגבי ההכנה שבעל הסולם מדבר עליה במאמר י"ט, במסגרת הזמן, הוא דיבר על חמש שנים. רצינו לשאול האם מסגרת הזמן הגשמית קשורה למסגרת הזמן הרוחנית?

לא. לא תמיד, לפעמים כן, לפעמים לא. אבל יותר טוב לא לקשור זה לזה.

תלמיד: אם כך איך אדם יכול לברר את המשמעות האמיתית של הענפים הגשמיים שבאמצעותם הוא מתאר את הדברים?

אנחנו לא מתייחסים לענפים הגשמיים בכלל, הם לא קיימים, זה העולם המדומה. אנחנו מייחסים את עצמנו רק לענפים רוחניים.

שאלה: יוצא שסימן יפה זה ניתוק מהתענוג לעצמו וההתכללות בדאגה לקבוצה, לעשירייה, שם נמצאת הלשמה?

כן.

שאלה: האם הרב חיים ויטאל לא אמר שללמוד את כל יתר הכתבים כמו המדרש וכולי זה רק מלבוש לחכמה האמיתית ולכן צריכים ללמוד רק את חכמת הקבלה?

לא. צריכים ללמוד את חכמת הקבלה ואחר כך את כל יתר חלקי התורה כי אז אתה תוכל להבין אותם בצורה נכונה.

שאלה: מי הם אלה שצריכים ללמוד את חכמת האמת? היום זה יותר ברור כי אתה ורב"ש פתחתם את זה מאוד. אבל למה הוא התכוון לפני 100 שנה?

התכוון שבכל זאת צריכים. מזמן האר"י והלאה העולם נכנס למצב כזה שחייבים ללמוד את חכמת הקבלה. ועל זה אומר מהרח"ו, תלמיד של האר"י, שחייבים את זה לעשות ואי אפשר לזלזל בזה כי בלי זה אנחנו מתנתקים בכלל מהתורה.

שאלה: מה זה האור המחזיר למוטב?

המאור המחזיר למוטב, זה האור שמחזיר אותנו למקור, זה אור החכמה שמאיר עלינו ומנקה, מתקן אותנו.

שאלה: לגבי התלמיד שלא ראה סימן יפה במשך 5 שנים. נניח שאנחנו בעשירייה עובדים ברצינות כבר שנה וחצי אז אנחנו צריכים לצפות שתוך 3.5 שנים נראה משהו יפה ביחד?

הזמן לא עושה כאן כלום, אלא המאמצים שלכם. האם המאמצים שלכם יהיו בדיוק כמו שהזמן דורש, את זה תבדקו את עצמכם.

שאלה: זה שאנחנו מרוכזים בחיבור ולא תמיד מגיעים לעשות נחת רוח לבורא, האם זה חסר ביגיעה שיביא לשמה?

יכול להיות.

אות כ"ב

"אכן, אם נשים לב לדבריו ז"ל, המה מתבהרים לפנינו, כעצם השמים לטוהר. כי מה שכתב: "מוטב לו, שיניח את ידו הימנו, אחר שבחן מזלו בחכמת הנגלה", אין הכוונה, על מזל של חריפות ובקיאות, אלא כמו שביארנו לעיל, בפירוש "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין". כלומר, שעמל ויגע, בתורת הנגלה, ועדיין היצה"ר בתוקפו עומד, ולא נמוח כלל. כי עדיין לא ניצל, מהרהורי עבירה, כמ"ש רש"י לעיל, בביאור "בראתי לו תורה תבלין", עש"ה.

ולפיכך, מיעץ לו, שיניח את ידו הימנו, ויעסוק בחכמת האמת, משום שקל יותר, להמשיך המאור שבתורה, בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה, לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו, גניבה גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה, קשה וכבד מאד, לכל אדם, לכוין דעתו ולבו להשי"ת, בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה. ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה, בעיון התלמוד עצמו.

ואיך יוכל לזכור עוד, בשעת הלימוד, בהשי"ת? כי להיות העיון הוא, בנושאים גשמיים, הם ח"ו אינם יכולים לבא אצלו, עם הכוונה להשי"ת, בבת אחת. ולכן, מיעצו, לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו, לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה. ואז, כמובן, יוכל לכוין, דעתו ולבו, להשי"ת, בשעת לימוד, בלי טורח. ואפילו הוא קשה העיון ביותר. כי העיון, בנושאים של החכמה, והשי"ת, הם אחד. וזה פשוט מאד."

אות כ"ב

"אכן, אם נשים לב לדבריו ז"ל, המה מתבהרים לפנינו, כעצם השמים לטוהר. כי מה שכתב: "מוטב לו, שיניח את ידו הימנו, אחר שבחן מזלו בחכמת הנגלה", אין הכוונה, על מזל של חריפות ובקיאות, אלא כמו שביארנו לעיל, בפירוש "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין". כלומר, שעמל ויגע, בתורת הנגלה, ועדיין היצה"ר בתוקפו עומד, ולא נמוח כלל. כי עדיין לא ניצל, מהרהורי עבירה, כמ"ש רש"י לעיל, בביאור "בראתי לו תורה תבלין", עש"ה."

זאת אומרת, אתה יכול להתחיל מאיזה ספרים שאתה רוצה אפילו לא מחכמת הקבלה, כי כל התורה היא כולה שמות של הקדוש ברוך הוא, כל התורה מושכת את המאור המחזיר למוטב. אבל אם אתה לא רואה תוך 3 שנים שאתה מתחיל להשתפר, תעזוב מה שאתה לומד ותעבור לחכמת הקבלה. כי כנראה שאתה לא מסוגל להוציא את המאור המחזיר למוטב מכל החלקים האחרים של התורה אלא רק לחכמת הקבלה אתה צריך.

"ולפיכך, מיעץ לו, שיניח את ידו הימנו, ויעסוק בחכמת האמת, משום שקל יותר, להמשיך המאור שבתורה, בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה, לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו, גניבה גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה, קשה וכבד מאד, לכל אדם, לכוין דעתו ולבו להשי"ת, בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה. ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה, בעיון התלמוד עצמו.

ואיך יוכל לזכור עוד, בשעת הלימוד, בהשי"ת? כי להיות העיון הוא, בנושאים גשמיים, הם ח"ו אינם יכולים לבא אצלו, עם הכוונה להשי"ת, בבת אחת. ולכן, מיעצו, לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו, לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה. ואז, כמובן, יוכל לכוין, דעתו ולבו, להשי"ת, בשעת לימוד, בלי טורח. ואפילו הוא קשה העיון ביותר. כי העיון, בנושאים של החכמה, והשי"ת, הם אחד. וזה פשוט מאד."

שאלה: היום ביליתי את כל השיעור בניסיון לעבד את החומר ולכתוב פתקים לעצמי, רשימות. האם זה נכון ללמוד כך או שעדיף פשוט לשבת ולהתחבר?

זה חשוב מאוד. אבל בזה אתה לא התכוונת לחיבור, כן? זו בעיה. אבל אני חושב שיחד זה עם זה גם תוכל לעשות. אז פעם כך, פעם כך, ואחר כך יתחבר גם החיבור בין החברים וגם הנושא שלומדים. סך הכול אנחנו לומדים רק על אופני החיבור בינינו, רק עדיין זה לא מתחבר יחד. חיבור ונושא הלימוד, אנחנו לא רואים שמדובר על אותו דבר, אבל זה יבוא, אז אתה תמשיך ותראה עד כמה זה יתחבר. פתאום תמשיך ותרגיש באמצע הכתיבה שאתה מבין על מה מדובר. ככה זה.

שאלה: מי שלא בא מאיזו מסורת או משפחה יהודית האם זה מומלץ להפנים את הנושא של "תלמוד", "משנה" והספרים השונים?

אתה צודק. אנחנו סתם לומדים את ההקדמה הארוכה הזאת כדי להכיר את כל הדברים האלה. אבל מי שלא שייך ליהודים ולא אכפת לו כל הדברים האלה, ממש לא חשוב לו. בכל זאת אנחנו מסתכלים על כל העולם, אז הוא צריך להבין למה תלמוד, למה משנה ולמה חכמת הקבלה, הסתכלות כללית חייבת להיות, אין מה לעשות. אבל אלה כבר קלקולים שמשך ההיסטוריה נתאספו לקבוצה הזאת שנקראת "ישראל", שבמקום לעסוק בהשגת הבורא, בתיקון עצמו, הם עסקו במה שכתוב בספרים כאילו שזה לא שייך להם. ככה זה.

(סוף השיעור)