שיעור בוקר 23.01.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'עז, עמ' 2077,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים",

שאלות ש' – ש"א

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'עז, עמוד 2077, "ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה". אנחנו ב"לוח השאלות לעניינים", שאלה ש'. השאלה בעמוד ב'עז, התשובה בעמוד ב'פח.

"ש) מה"פ שחטא עצה"ד דומה לשביה"כ שיצאו קריין בלי זווג."

קריין: תשובה ש' בעמוד ב' פ"ח.

"ש) כי המשיך האורות בעת שעוד לא היה נבררים המ"ן דמלכות, וע"כ לא היה שם נוקבא מוכנת לקבל האורות ההם, ונמצא שהאורות יצאו בבחינת דכר בלי נוקבא, שז"ס קריין בלי זווג דדו"נ. (א' תתקמ"ו ד"ה וזה אמרו והבן)."

יש מ"ן דנוקבא ויש מ"ן דבינה מה שנקרא, ומ"ן דמינה. זאת אומרת, תלוי באיזה גובה יש לנו מ"ן, חיסרון. האם החיסרון הוא רק לכלי דהשפעה או יכול להיות אח"פ דעליה, או חיסרון על המלכות עצמה. חיסרון על המלכות עצמה, אנחנו יודעים שאי אפשר עד גמר התיקון להשתמש בו, כי היתה שבירת הכלים בעולם הנקודים, היה חטא עץ הדעת כלפי האדם. אז גם בעולמות וגם בנשמה, התוצאה משבירת עולם הנקודים היא שיש לנו מנגנון בעולמות אבי"ע שלא יכול להיות בהם זיווג על המלכות האמתית. ואחרי חטא עץ הדעת שהיתה שבירה בנשמת אדם הראשון, במבנה הזה, יש לנו איסור להשתמש גם בעצמנו במלכות האמתית.

זאת אומרת, כבר מבחינת המערכת הכללית, הסביבתית שזה נקרא "הטבע", מערכת העולמות, וגם מבחינת המערכת הפנימית שזו מערכת הנשמה, אדם, אסור לנו להשתמש ברצון לקבל האמתי שלנו, כי אין אור שיכול לתקן אותו. אלא אפשר שנשתמש רק בכלים דהשפעה. ובכלים דקבלה, רק כשהם נכללים בכלים דהשפעה. אתמול דיברנו על העוגה שטובלים אותה בוויסקי, על זה בעצם מדובר.

מה הייתה השאלה?

קריין: השאלה הייתה:

"ש) מה"פ שחטא עצה"ד דומה לשביה"כ שיצאו קריין בלי זווג."

כן. שהזמינו זיווג על המלכות, ולא על הט' ראשונות מה שנקרא או על אח"פ דעליה. בקיצור, על הכלים דקבלה עצמם. שכביכול על הרצון לקבל בעצמו יכול להיות מסך, לקבל על מנת להשפיע, וזה בלתי אפשרי. אנחנו גם לא יודעים איך זה אפשרי, לא יכולים לתאר לעצמנו. אלא רק על כלים דהשפעה וכלים דקבלה שנכללים בכלים דהשפעה. זאת אומרת, להשתדל להיות גדול, אבל בלהיות גדול צריכים עוד ללמוד מה זה ממש להיות גדול, זה תמיד בהתכללות בכלים של הבורא.

שאלה: למה על כלים דקבלה הוא קורא לזה מ"ן דמלכות?

מ"ן דמלכות, זה לא כלים דקבלה. זה מ"ן דכלים דקבלה, שהם, כלים דקבלה, רוצים לקבל כוח בעל מנת להשפיע, אבל אסור להם אפילו לבקש את זה.

תלמיד: למה?

כי לא יכולים להשתמש בהם עד גמר התיקון. אחרי כל התיקונים של הט' ראשונות, זאת אומרת שנבצע את כל הפעולות על המ"ן דנוקבא, אז נוכל גם להפעיל מ"ן דמלכות.

תלמיד: לפי מה שאתה מסביר, כשדורשים השפעה, זה צריך להיות מבורר בבקשה? לא סתם לבקש?

כשתיכנס לעבודה הרוחנית אתה תראה איפה זה נמצא. עכשיו אנחנו מבינים שאסור לדרוש את זה, כאילו שיש לך עכשיו הזדמנות. אחר כך כשאתה תרכוש את הכלים להשפיע על מנת להשפיע, כשתגיע לדרגת הבינה כולה, ותתחיל ממנה והלאה להשתמש בלקבל על מנת להשפיע, אז יהיו לך בעיות. בינתיים זה לא צרות שלנו.

תלמיד: הוא אומר "וע"כ לא היה שם נוקבא מוכנת לקבל האורות ההם". האם יש מצב כזה שאין נוקבא?

אם כתוב שאין נוקבא, סימן שאין נוקבא מתוקנת. כתוב בהרבה מקומות שאין נוקבא, וזה סימן שאין נוקבא מתוקנת. אין דבר כזה שאין נוקבא, בלי מלכות, בלי רצון לקבל אנחנו לא מדברים, אין מי שידבר.

תלמיד: מה זה העניין הזה שהוא אומר, שהנוקבא עדיין לא מוכנה לקבל את האורות ההם? אם היא נמצאת, למה היא לא יכולה לקבל את האורות ההם? מה הסיבה?

אין לה מסך, אין לה כוונה על מנת להשפיע. אם לא כוונה על מנת להשפיע אתה לא יכול לקבל, איך אתה תקבל? איך יכול להיות? זה כמו שאתה ממית את עצמך. תתאר לך, תתאר את המצב שאתה ברוחניות ופתאום מתגלה בך רצון וכנגד הרצון הזה יש תענוג ואין כוח שעוצר אותך. אתה אבוד, אתה הופך להיות לקליפה, נשרף מיד. זאת אומרת ברצון הזה צריכים עכשיו שִיקום.

תלמיד: איך אני יוצר את המצב שלנוקבא כן יהיה רצון לעשות את המסך?

קודם צמצום, בלי צמצום אין להתקרב בכלל. לכן אתה שלא יודע לעשות צמצומים על הדברים שבדרך, אתה לא יכול להתקדם.

תלמיד: מה זה הצמצומים האלה שאתה מדבר עליהם?

שאני מאוד רוצה ליהנות ממשהו, אבל אני רואה שאם אני אשתמש בזה אז אני לא אגיע למטרה. מהי המטרה? להשפיע נחת רוח לחברים. אז אני מוכן ממש להיות באפס. אלא מאין ברירה, שאני קיים, אז אני מוכן להסתפק בהכרחיות בלבד, וכל היתר לחברים.

תלמיד: ומה זו הנקודה שהנוקבא מוכנה לקבל את האורות? מה קורה שם עם הנוקבא פתאום?

שהיא מוכנה?שיש לי כוונה על מנת להשפיע. שפתאום יש לי רצון, שאם אני אקבל משהו שהוא למעלה מהכרחיות, זו שמחה, ואני יכול להעביר את זה לחברים ודרכם לבורא. ואני בעצמי? אני בעצמי שמח ונהנה מזה שאני נמצא ברמה ההכרחית בלבד.

תלמיד: האדם עושה את כל העבודה, זאת אומרת כל הכוונות שלו בעצם יוצרות את הנוקבא שתפעל?

זה צריך לעבור דרכך, ודאי. וכך אתה תשתמש בכל הכלי שלך. ואתה תבקש רק שיבוא האור וייתן כוח הצמצום וכוח הכוונה, ושישמור עליך שאתה פתאום לא תתבלבל. וכל העבודה שלך היא רק כמו על גן עדן, לשמירה ולפתח אותה. קודם כל לשמור שלא לקבל, ועוד קצת יותר, קצת יותר.

תלמיד: זאת אומרת מדוברפהעל העבודה של העשירייה, לא מדובר על העבודה שלי כאיש אחד.

עבודה עם עשירייה.

תלמיד:שכל העשירייה תיקח לתשומת ליבה את הנושא הזה.

כן, העבודה עם עשירייה בלבד. לבד לאדם אין מה לעשות. אפילו צמצום אין לו מה לעשות לבד. כי כלפי מה הוא עושה צמצום. אין מצווה סתם לצמצם את עצמך, ההיפך, הבורא ברא כדי שאתה תהנה. אם אתה לא נמצא בתוך הקבוצה ולא הולך בדרך, לא קבעת שאתה רוצה להגיע, אז תהנה מכל העולם הזה,ממש כך, תאכל סטייקים, תלך למגרש כדורגל, תעשה מה שאתה רוצה. תהנה מהחיים, ככה רב"ש היה אומר. אז לפחות תהנה מהעולם, אתה בזה מברך את הבורא, אתה נהנה בעולם שהוא ברא.

שאלה: אני לא מבין מה רץ לי בפנים. מה זו השפעה, מה זה אומר? פתאום בהפצה וכל מה שקורה נהיה חשוב.

היה לך משהו בחיים שאתה טיפלת בו? באוטו או באיזה חיה או במשהו?

תלמיד: כן היה.

זה נקרא שאתה משפיע. עכשיו השאלה בשביל מה אתה משפיע. או שאתה משפיע כדי ליהנות אחר כך, אז אתה מנקה את האוטו שלך, או [יש לך] כלב שאתה דואג לו, שאתה נהנה ממנו וכול'. או שאתה משפיע לא כמטרה עצמה, אלא למי שאתה משפיע או למה שאתה משפיע זה אמצעי כדי להגיע למטרה יותר גבוהה. כאן השאלה. וכל העולם הוא ככה, הוא עושה משהו, משפיע במשהו, משקיע במשהו אבל כדי להגיע למשהו אחר, עוד יותר גבוה.

אצלנו זו מטרה מיוחדת. גם אנחנו עושים כך כמו כל העולם, אבל אצלנו המטרה היא שאנחנו בזה רוצים להגיע למטרה שהיא תענוג לבורא, להשפיע נחת רוח לבורא, זה הכול, זו העבודה שלנו.

תלמיד: עם כל ההפצה, פתאום זה נראה יותר ויותר חשוב.

נכון, בטח. גם שמעתי שאתה מצליח.

תלמיד: זה שטויות.

לא, זה לא שטויות. אסור לך להגיד כך על עבודות כאלו שאתה עושה לפי מה שהחברה אומרת לך, זה לא שטויות.

תלמיד: אני לא חושב שאני כך.

לא נכון. אתה יודע מה צריכים לעשות? אם אתה אומר שטויות אז זה כאילו כלום. אם אתה אומר שזה לא שטויות וזה חשוב, אז אתה יכול להודות לבורא שנותן לך כוח לזה. מאיפה יש לך רצון? מאיפה יש לך פתאום יכולת? מתוך זה שאתה מקבל את זה מהבורא.

תלמיד: לא שהפעולה שטויות, שאני כאילו בסדר.

לא, אתה גם נעשה חשוב כי אתה מקבל מהבורא. כן, זה מאוד חשוב.

תלמיד: בפעולות כאלה ההשפעה היא חשובה, לכן אני לא מבין איך עובדים עם כאלה דברים?

תמשיך כרגיל ואתה תראה איך הכול יסתדר. אין לי יותר מה להגיד. אתה תופס הכול,ואנשים לא ציפו ממך שאתה כל כך תתקדם. יפה. רק להמשיך ולא לעשות תנועות חדות, כל הזמן רק להוסיף ועוד להוסיף ועוד להוסיף לאותו כיוון, יותר הבנה, יותר השקעה.

שאלה: למה המשיכו את האורות אם לא היה שמה מסך? איך קרתה טעות פה של השיבוש הזה, שהמשיכו אורות?

זה בכוונה הבורא בלבל את האדם. כתוב שבא אליו בעלילה. הוא לא ידע. לכן חטא עץ הדעת זה לא על האדם. זה נקרא חטא וכן הלאה אבל זה לא על האדם. הבורא סידר את הדברים כדי שיהיה לנו מה לתקן ודרך התיקונים להכיר אותו.

תלמיד: זה אותו שיבוש שהיה בשבירה בנקודים? זה אותו עניין?

בתוך האדם? זה אותו סוג של שיבוש, אותו סוג, אבל ברמה של נשמה, לא ברמה של העולם. זאת אומרת הרצון לקבל הוא אותו רצון לקבל, רק שבעולם זה יוצא כמו כוח הטבע. היה איזה פגם והפגם הזה יצא לפועל. נניח חתול שרוצה לקפוץ, אז הוא מודד בדיוק איך לקפוץ, לא וכן, ואז הוא קופץ ומצליח. וכאן היה בו איזה נתון שהוא לא היה יכול לקחת בחשבון, קפץ ונפל מהעץ במקום לקפוץ נכון. אבל זה בטבע, אין כאן שום דבר. מה שכן באדם, אדם גם היה כמו חתול וגם טעה בצורה כזאת, הוא לא ידע. כי לפי החשבונות שלהם נגלה כול מה שיש, והם ממש, מה זה, זו הייתה פעולה קדושה מצדו. גם כתוב כך, שהם התחזקו בקדושה יתרה וכן הלאה. אבל מה שנגלה לאדם, היה אותו רצון לקבל שלא מנוהל על ידי הבורא.

כמו בד' בחינות דאור ישר, מלכות פתאום מגלה שהיא כאן מקבלת על מנת לקבל, איך יכול להיות על מנת לקבל? מה זה על מנת לקבל בכלל? איך יכול להיות, על מנת לקבל זה משהו שהאני קיים והאני מקבל והאני נהנה, וזה אני, קודם לא היה דבר כזה אני, עכשיו כן ישנו. זה גם כשאנחנו גדלים, מה זה נקרא בר מצווה נניח, שהאדם כביכול מתחיל להבין שהאני, היא אישיות הקיימת בפני עצמה, זה העולם, וזה האני מחוצה לו, כאילו נבדל, יש איזו הפרדה כבר, אני והעולם.

קודם זה לא היה, גם התייחסו אליו בצורה כזאת, אל מי אתה מדבר בכלל, ילד, תינוק, איזה שכל יש לו, מה יש לו, לא בחירה ולא זכות ולא חובה. הוא העולם. כמו שאנחנו לומדים על פרי גן עדן, שטעם הפרי וטעם העץ הוא אותו טעם. עדיין לא היה אור חכמה כביכול בתוך הפירות, רק אור חסדים, קטנות. וכאן פתאום התגלה הרצון לקבל שחותך אותו מהכול. אבל שוב, השורש הוא במלכות דאין סוף, שהתחילה להרגיש בושה. זה דבר גדול מאוד.

קריין: שאלה ש"א בעמוד בע"ז.

"שא) למה בשביה"כ נשברו פו"א, ובעה"ד רק האחורים לבד."

קריין: תשובה ש"א בעמוד בפ"ח.

"שא) כי בשביה"כ עוד לא היה ענין העיבור אל הז"ת שעושה בהם תיקון קוים ומתקן אותם לפרצוף בפ"ע, וע"כ כשיצאה הגדלות דנקודים נתחבר הגדלות עם הקטנות לפרצוף אחד, וע"כ נשברו יחד. משא"כ כאן בחטא דעצה"ד, כבר נעשה בהקטנות תיקון קוים בבחינת העובר, שבזה נתקן הקטנות לפרצוף בפ"ע בבחינת עיקר הפרצוף. ואח"כ כשבא הגדלות לא היה זה אלא בסוד תוספות לבד, וע"כ כשנשבר בחינת התוספות לא היה זה נוגע כלל לעיקר הפרצוף שהוא הקטנות. (א' תתקמ"ו ד"ה והתשובה)."

זה לא כל כך מובן. כי בכל זאת השבירה הייתה שבירה, אז מה ההבדל כאן בין קטנות לגדלות? היה פרצוף דאדם הראשון בעת הגדלות? היה. היה שם חלק מתוקן של קטנות? כן. הצטרף אליהם חלק הגדלות? כן. מה הצטרף? הצטרף לג' קווים, הצטרף לקו אחד? כן הצטרף לקו אחד.

ג' קווים היו בקטנות, זה פרצוף בסגנון אחר לגמרי. ובגדלות היה קו אחד כי אי אפשר לעשות ג' קווים בגדלות, זה עוד לא גמר התיקון. ולכן נשברה הגדלות. עכשיו, זה לא שהקטנות נשארה, אנחנו מבינים שהפרצוף כולו התבטל, אבל יש הבדל, אנחנו עוד נלמד את זה, בין שבירת הכלים דאח"פ ושבירת הכלים דגלגלתא עיניים. כי גלגלתא עיניים הם היו בעצמם, אפשר להסביר זאת בצורה יותר פשוטה אולי, גלגלתא עיניים דאדם הראשון היו מתוקנים, כשמגיע אח"פ אז גלגלתא עיניים נשארים מתוקנים בפני עצמם וגם מוסיפים תוספת מהם, כדי לשרת לאח"פ. להעביר לאח"פ אור חסדים, מה שאח"פ דורשים, כי הכוונה שלו הייתה בעל מנת להשפיע, הוא רצה לעשות גמר תיקון. הוא לא ידע ששם יש לב האבן שלא מקבל את אור החסדים.

לב האבן לא מסוגל לקלוט אור חסדים, אחרת היה גמר התיקון. ולכן כל הפעולות של אדם הראשון מעבר לקטנות, הן פעולות תוספת. ולכן השבירה כאן לא הייתה כמו השבירה בעולמות, בעולם הנקודים. כי שם הייתה פעולה אחת, זיווג בראש הפרצוף דנקודים, באבא ואימא דנקודים על ד' ג'. וזיווג שעבר דרך כל גלגלתא עיניים ואח"פ עד הסוף. מה שאין כן כאן זו התוספת בלבד. ולכן השבירה הייתה מאוד שונה, שאנחנו יכולים להתעסק בכל הכלים חוץ מלב האבן, ואת לב האבן ניתן לנו להסיר בכל הפעולות שלנו ורק להשאיר לב בשר. היינו את אותם גלגלתא ועיניים אנחנו יכולים להבדיל, כי את אותו אח"פ, אנחנו יכולים לכלול בגלגלתא ועיניים. זאת אומרת, יש כאן פעולת הפרדה, שאנחנו כן יכולים להשתמש בה. בכל זאת [אני] לא מרוצה כל כך מהשאלה והתשובה, נדרש כאן הסבר. אם אתם רוצים אפשר לראות בתוך הספר.

קריין: עמוד תתקמ"ו דבר המתחיל "והתשובה", בטור ב' למטה.

"והתשובה היא, כי לדבר זה נעשה תיקון נוסף בעולם התיקון, הנקרא עיבור," מה שלא היה בעולם הנקודים"שע"י עיבור כל פרצוף בבטן אמו, נעשה תיקון קוים בהם ונקשרים יחד ע"י האורות דאו"א," אבא נותן לובן אימא נותנת אודם זאת אומרת, אור חסדים ואור חכמה "עד שלא יארע בכלים דפנים שבהם שום קלקול" רק חפץ חסד, זה נקרא שום קלקול לא ייראה "לעולם ע"י מעשה התחתונים," אתה לא יכול לנגוע בהם הם חפץ חסד. אתה רוצה משהו לקבל בבקשה, אתה לא רוצה גם בבקשה, זה עניינך. אנחנו פועלים לטובת מישהו זר לא לעצמנו אף פעם. זה תיקון של חפץ חסד, ממש שלא יכול אז להיראות שום קלקול לעולם ממעשה התחתונים "כמ"ש בחלק יוד וי"א ע"ש. וזהו הנקרא עיבור א', שפירושו, תיקון הכלים דפנים דכל פרצוף, והוא נבחן תמיד לעצמותו של הפרצוף די הספקתו, שהוא אורות דו"ק בכלים דחב"ד חג"ת עד החזה והוא הנקרא ו"ק ונקודה. ויש גם עיבור ב', שהוא לצורך מוחין דג"ר, אמנם הם אינם עיקרים" זאת אומרת, הם באים ולא באים, לא בקביעות, לכן זה נקרא לא עיקרים "בהפרצוף, אלא עולים ויורדים לפי מעשה התחתונים כמ"ש שם באורך. ועיבור א' נעשה תמיד ע"י העליון, כי אח"פ דעליון מתקנים הגו"ע דתחתון, כי אין אז שום מציאות אל התחתון שיוכל לעזור עצמו, כי העיבור הא' מתחיל לברר ולהוציא אותו מן הקליפות. משא"כ עיבור הב', הוא ע"י עלית מ"ן של התחתון עצמו," עיבור א' הוא על ידי העליון. עיבור ב' על ידי התחתון"כי הוא עולה למ"ן אל העליון שלו, ועל המ"ן שהעלה יוצאים לו שם המוחין."

כי כל אחד, מה שהתקלקל כך יכול לתקן. ולכן יש לנו עיבור א' ועיבור ב'. עיבור א' הוא על ידי העליון ואז בטוח שהוא נקי ומתוקן. ועיבור ב' הוא כבר על ידי התחתון שיכול להיות עולה ויורד.

"וזה כל ההפרש משביה"כ להפגם דעצה"ד, כי שם בז"ת דנקודים, שום תיקון קוים לא היה בהם, אלא שיצאו פרודות בקו אחד זה תחת זה. ולכן נשברו שם גם הכלים דפנים. עש"ה. ולפיכך, לא שלט הפגם דעצה"ד בכל מה שיצא בג' העולמות בי"ע, מבחינת עיבור א', דהיינו מבחינת הקטנות שיצאה בהבחינה הראשונה שכתב הרב כאן, וכמו שהכלים דפנים נשארו שלמים בזו"ן דאצילות, שהם ו"ק ונקודה, כן נשארו ג"כ כל הכלים דפנים דהעולמות בי"ע, שהם הכלים דחב"ד חג"ת שבהם עד החזה, שיצאו בבחינה הראשונה לעת לידת נשמת אדה"ר."

יוצא, שהמערכת העליונה הסביבתית היא יותר מתוקנת מהמערכת הפנימית. הטבע יותר מתוקן מהאדם שנמצא בו, והאדם יותר מקולקל. אמנם מטרתו יותר גבוהה והוא יהיה עצמאי ויהיה האדם, אבל הטבע, אמנם הוא פחות, זה כלים דהשפעה, הוא מתוקן.

זה מה שאנחנו רואים בעולם הזה, אם לא אדם שהיה מקלקל את הטבע, הטבע היה פועל לפי חוקים מוחלטים ואין שם בחירה חופשית ואין שם שום דבר. לכן זה בסופו של דבר עוזר לנו להגיע לתיקון גם בעולם הזה וגם בעולם הרוחני. דומם, צומח וחי הם מתוקנים ומתקלקלים רק על ידי המערכת הפנימית שנקראת "אדם", שהפרצוף הפנימי שלהם הוא שבור. ואז הוא מקרין על המערכת החיצונה שהיא דומם, צומח, חי, את כל הקלקולים, וכשיתקן את עצמו ודאי שיתוקן הכול.

כדי לבנות את המערכת הזאת, שכל הדומם, הצומח והחי, כל הכלים דהשפעה, קטנות, הם יהיו מתוקנים סביב האדם, והאדם המקולקל בפנים יוכל כך לתקן את עצמו דווקא על ידי כל המערכת החיצונה, זו בדיוק ההכנה שהייתה מעולם הנקודים לעולם האצילות ולעולמנו כאן.

תחשבו על זה, זה דבר מאוד מעניין.

שאלה: בעולמות, בשבירת עולם הנקודים, היה שם שמץ מלב האבן? במבנה העולמות, לב האבן היה שם איפשהו?

לא. העולמות נקראים אבי"ע. עולם אדם קדמון לא נחשב לעולמות. הוא נחשב פשוט לחלוקת אין סוף לפי נרנח"י כח"ב זו"ן, זה לא עולמות. אבל עולמות שהם אבי"ע, הם יצאו בלדחות את לב האבן ולבנות את כל המערכת מחוצה לו.

שאלה: למה זה נקרא תיקון קווים? הוא לא מזכיר פה בכלל קווים, הוא מזכיר עיבור א' ועיבור ב'. למה הפעולה הזאת נקראת "תיקון קווים"?

את זה נלמד. תיקון קווים זה נקרא ההתכללות הנכונה בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה. שאי אפשר לתקן אותם אלא בהתמזגות לפי הקו האמצעי, בדרגה יותר גבוהה כלפי העליון תמיד.

תלמיד: אנחנו בדרך כלל לומדים קווים שמאל, ימין, אמצע. ופה זה לא מוזכר לכן אני שואל.

לא מוזכר, אז מה. זה שזה לא מוזכר זה אומר שאין? הטענה שלך למחבר שלא מזכיר כאן את מה שאתה רוצה?

תלמיד: לא, אלא מה הקשר בין זה לבין מה שאנחנו בדרך כלל קוראים קווים?

הוא מזכיר כאן את זה ככה, כי המטרה שלו היא אחרת.

תלמיד: להבנתי כשאנחנו מדברים על קווים, בדרך כלל מדברים על זה שקורה משהו בקו שמאל ואז מחברים את זה לימין.

הוא לא הולך לפרט לך את זה, יש לו מטרה אחרת כאן. יש לו מטרה כאן להסביר מה ההבדל בין פנימיות וחיצוניות.

שאלה: לגבי מה שאמרת עכשיו שכאילו הטבע הוא הקטנות של האדם.

הוא לא קטנות של האדם. הטבע דומם, צומח וחי, אלה הדרגות הקודמות כלפי דרגת האדם.

תלמיד: אז האור מגיע לאדם דרך הטבע או הפוך? כי חשבתי שהאדם מושך אור ומעביר את זה בהמשך לדומם, צמח וחי. וכאן זה נשמע הפוך.

הטבע מתקיים, כמו שאתה רואה אפילו בעולם שלנו, מחוצה לאדם. הטבע נפעל בדומם, צומח וחי מחוצה לאדם וכך הוא נפעל. מה אתה שואל, מי נברא קודם? ודאי שדומם, צומח וחי ואחר כך האדם. מי מקולקל? האדם מקולקל, כל החלקים הקודמים לא מקולקלים. מי מבצע תיקון? האדם מבצע תיקון. על ידי מה? על ידי בחינות דומם, צומח, חי שסביבו.

תלמיד: האם האדם מושך את האור לדומם, צומח וחי, או הפוך, הוא מקבל אור דרך דומם, צומח וחי?

אדם מושך את האור דרך דומם, צומח וחי.

תלמיד: ובזכותו האור מגיע, נמשך, אחרת הוא לא היה נמשך אליו.

לא בזכותו. הוא מושך ודאי. דומם, צומח וחי לא צריכים תיקון. הם לא מרוויחים מזה. אם לא היה אדם אז הכול היה מתוקן אצלם.

השאלה אחרת, אם האדם המקולקל שנמצא בתוך מערכת הטבע כחלק הפנימי המקולקל, כשהוא מתקן את עצמו מה הטבע מרוויח מזה, דומם, צומח וחי? אני לא יכול להגיד שמרוויח. ש"וחי זאב עם כבש"? בלי אדם גם היה חי זאב עם כבש. רק האדם שקלקל את הכול לכן עכשיו הזאב טורף את הכבש, זה בעקבות האדם. בלי האדם הכול כלים דהשפעה, אז גם זאב וגם כבש הולכים יחד, מטיילים, לא צריכים שום דבר, גן עדן. הילד הקטן, קטן זה נקרא בקטנות, אדם בקטנות, הוא היה מוליך אותם והכול בסדר. בגמר התיקון, אפילו שהוא גדול ומשיג את הא‑לוהות, הוא נמצא כלפי האחרים רק בהשפעה שזו קטנות, לכן הוא נקרא "ילד קטן". בגמר התיקון איך יכול להיות קטן, הוא כבר מיצה את עצמו בכולו? כלפי האחרים הוא רק בהשפעה.

(סוף השיעור)

.