שיעור בוקר 16.09.2003 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" אסופת "דרגות הסולם" כרך ג', רשומה 884, תפילת ראש השנה

"תפילת ראש השנה". לפעמים קשה מאוד לפרש את המאמר כי זה לא מאמר. רב"ש רשם לעצמו כמה דברים, שמהם הוא רצה אחר כך להרכיב מאמר.

תלמיד: רב"ש אומר, "והענין הוא, כי בעיקר אסור לשכוח אף רגע מהבורא יתברך. ואיך זוכים לזה, על ידי זה שהאדם מתאמץ כל פעם ביתר רוח, וביתר שאת ועוז, על ידי זה זוכים לבחינת "זכירה"." מה ההתאמצות הזאת, למה?

ההתאמצות הזאת מביאה לנו יגיעה באיזה דבר, היא נותנת לנו חשיבות לדבר. פשוט מאוד, אם אני משקיע במשהו הדבר הזה נעשה לי חשוב. אם הוא נעשה לי חשוב אז אני לא שוכח אותו. כל דבר שאני רוצה לעשות אותו כחשוב לי, כגדול לפניי, אני צריך כל הזמן לחשוב עליו, והיגיעה בעצמה גורמת לי חשיבות, והחשיבות גורמת לזה שכל הזמן אהיה בתשומת לב אליו ולא אשכח. זה הכול, בצורה פשוטה.

תלמיד: אני לא מבין. העצה לא לשכוח היא כל הזמן לזכור, איזו עצה זו?

אמא לא שוכחת את הילד, כי בצורה טבעית ברגע שיולדת אותו, כמו שכתוב, מרגע שהיא מתעברת כל המחשבות שלה עליו, על העובר, ואחר כך כל המחשבות על הילד. זה הטבע, זה הדבר הכי חשוב, ככה זה בטבע. אז מה אני אעשה כדי שאותה מידת חשיבות נניח, כמו שיש בבהמיות, תהיה לי כלפי הרוחניות, כלפי הבורא. שכל הזמן הוא יהיה בפוקוס שלי, וכל הזמן אסתכל עליו כעל הסיבה למה שקורה לי, וכעל המטרה שאליה אני רוצה להגיע.

מה יש לי חוץ מזה, שמשם באים אלי כל הכוחות, כל הרצונות, כל המעשים ואני כתוצאה מזה, ואני צריך להוסיף לזה רק חשיבות ואת תשומת הלב שלי, ואם אני מוסיף משהו אליי ומתייחס לזה כך, זה נקרא שאני ממליך את הבורא עליי. ואם אני באמת ממליך אותו עליי, אז אין לי שום בעיה לעבוד עם הכוחות שלי לטובתו.

בהתחלה יש דרגות שאני מעדיף אותו ולחשוב עליו, מפני שכך זה באמת, זה לטובתי וכדאי לי. ואחר כך יש דרגות אחרות שהן לא לטובתי וזה לא כדאי לאגו שלי, אני כבר נבדל מהאגו, אני והוא זה לא אותו הדבר, אלא כדאי לי כי זה נקרא חשוב, זו רוחניות. עד שאני מקבל כזאת דרגת חשיבות וכוח, שאין לי שום פנייה לעצמי אלא לטובתו, שאת זה אנחנו לא מבינים עדיין, זה מעבר לתכונות הבינה. אז הכול תלוי בתשומת הלב לבורא. איך אני עושה את זה? בינתיים על ידי מאמץ.

תלמיד: במה?

נותנים לי מלמעלה נקודה שבלב, זאת אומרת השתוקקות לרוחניות. אני עדיין לא יודע מה זו רוחניות, זה מה שהוא רוצה. אחר כך אני מתחיל קצת יותר לברר, מתחיל ללמוד, מתחיל להיות בקבוצה, לשמוע את המורה. מתחיל להיות לי יותר ברור שרוחניות זה כוח עליון. אני מתחיל לחשוב שמשם באים כל הכוחות, הרצונות שלי. אני מתחיל להרגיש שאני תלוי בזה.

אני מתחיל להרגיש שאם אני חושב עליו ולא עליי אין לי שום כוח. הרצון לקבל שלי לא תומך בזה. או ההיפך, אני מרגיש שעם הרצון לקבל שלי, כל כולי נעשה כעבד בידי הכוח העליון וכולי. זאת אומרת, אני הולך ועובר שלבי הרגשה ומתחיל לראות בכל מיני אופנים איך אני קשור לכוח העליון. פעם אחת אני רוצה אותו ובפעם השנייה לא, הלוואי שהוא לא יהיה. אני תלוי בו, אני לא יכול לשלוט על עצמי בגללו, אני רוצה לשלוט עליו, אני מפחד ממנו, הוא מתחיל להבדיל ביני לבין הרצון לקבל שלי, לבין האגו שלי. אני מתחיל לשנוא את הרצון לקבל שלי, אני מתחיל לחשוב איך לעשות לו טוב.

אומרים שכך צריך להיות, שאם יהיה לו טוב אז גם לי יהיה טוב. שאם אני לא חושב עליו אז יהיה לי רע. זאת אומרת, אני מתחיל לעבור כל מיני אופני יחס בינינו. אומרים שאני צריך קבוצה, כי בלי קבוצה אני לא אקבע בדיוק את היחס לבורא. כלומר היחס אליו צריך להיות כמו לאדם זר. אם אני אוהב אדם זר, לא חשוב מי, שיהיה השונא הכי גדול, אם אני מתחיל לאהוב אותו ללא שום סיבה בהמית גשמית, מפני שמצאתי בו דברים טובים לאגו שלי, אלא כי אני מוצא שהדבר הזה, להתייחס כך לזולת, זה דבר נעלה וגדול, זה נקרא מין תכונת הבורא.

אין לי בזה שום טעם, שום תועלת, ולכל אחד זר, אין לי אליו שום נטייה ושום יחס. אבל אומרים שרק כך אני יכול לבדוק אם באמת יש לי יחס לבורא, שזו התכונה שלו שכך הוא מתייחס אלינו. איך אם הוא מתייחס אלינו בצורה כזאת, זה נקרא שהוא אוהב אותנו? אני מרגיש שאם אני מתייחס למישהו זר בצורה כזאת, זה לא בא מהלב שלי, זה לא נקרא אהבה, ואני נמצא ממש במבוכה ואני לא יודע מה לעשות. אין לי שום הכנה למה שנקרא אהבה כמו שהם אומרים.

בקיצור, אדם הולך ומברר את כל הקשר שלו, את היחס שלו, את התלות או ההיפך, כלפי הבורא. זו כל העבודה שלנו. רוב המצבים והמדרגות שהאדם עובר הם כאלו שהוא לא מרגיש שהם כלפי הבורא. הם כלפי החברים, כלפי החברה, כלפי כל מיני מושגים מה זו רוחניות, אבל בעצם זה כלפי הבורא שנסתר אחרי כל זה.

וכשמברר את זה, מה שאנחנו אומרים שזה ראש השנה, שהוא נמצא באיזה מצב מיוחד, נקודה חשובה כזאת שקובעת לו את כל הדרך הלאה, הוא ממליך את הבורא על כל מה שקורה וקובע בוודאות שהוא תלוי בו. הרצון לקבל שכבר הגיע לזה והחליט מכל מיני סיבות קודמות, מצבים שהוא עבר, שהוא מלך על כל הארץ, זאת אומרת על כל הרצונות שלו הבורא שולט, ומתוך זה הוא שם את הבורא כאילו בראש הדרך שלו, שעכשיו יילך בה, אז הוא כבר נמצא בראש השנה. מהידיעה הזאת ההתפתחות היא כבר נכונה.

ואז כל תכונה וכל מצב, כל יגיעה שלו לאיזה כיוון, מה הוא רוצה כתוצאה ממנה, את כל זה הוא כבר קושר ליתר התקרבות לבורא. וגם את מושג הבורא הוא כל הזמן משנה, הוא כל הזמן נעשה יותר אמיתי. זאת אומרת יותר רחוק מהרצון לקבל שלו, ויותר קרוב באמת למושג ההשפעה. ובהתאם לזה בתוכו הוא גם משנה עוד קצת ועוד קצת, מידה אחר מידה את ההבנה מה זה על מנת להשפיע שקיים בבורא, ושהוא מסכים למידה הזאת, אף על פי שהיא לא נמצאת בו, אבל איכשהו הוא מבין שהדבר הזה הוא חשוב ונעלה וחייבים להתרגל אליו, וחייבים איכשהו לטכס עצות [ולאסוף] כוחות כדי להגיע לזה.

אדם כל הזמן צריך לעבוד בזה שהשפעה, לא חשוב מה יש לו בתוך המושג הזה, נמצאת לפניו כמושג בִמקום כל המילים האחרות - עולם עליון, בורא, כוח עליון, שלווה, מנוחה, כל המילים שהוא מתאר בהן משהו למעלה מהעולם הזה.

כי אנחנו מחליפים, אצלנו עליון נקרא מה שטוב ומה שממלא את האגו שלי. אני יכול להשתחוות לכל דבר שהאגו שלי מקבל מזה מילוי, זה נקרא בסך הכול עגל הזהב, איזו דמות. רצוי שאת הדמות הזאת אני אבנה לפניי כמושג מופשט שנקרא השפעה, וכל הזמן אני אברר את המושג הזה עוד טיפה ועוד טיפה, ושככל האפשר הוא יהיה מנותק מהרצון שלי. זו כל העבודה.

אם אני כל הזמן מחזיק את זה בראש השנה, כלומר של ההתפתחות שלי, אז לימוד, ספרים, מורה, חברים, קבוצה, וכל היגיעה שאני אעשה בזה, הם בדיוק יהיו האמצעים להבנה ולהשגת המושג הזה השפעה, שהוא בעצם הרוחניות, הבורא, מה שלא תגיד. למה אני כך אומר? כי אם אני מחליף את המילה השפעה למילה אחרת, אז אני מיד מתחיל לבנות לי איזה פסל, איזו דמות שהיא מובנת לרצון לקבל שלי, לאגו, ואז אני משקר לעצמי שזו רוחניות, שזה הבורא.

תלמיד: איך לבוא לזה?

פשוט מאוד להתחיל. יש לפניי מושג שנקרא השפעה, אותו אני צריך לברר, חוץ מזה שום דבר. זה משהו יבש, משהו לא מובן, מה יש בפנים אני לא יודע, אבל המילה הזאת היא חייבת להיות בשבילי מרכז כל ההתעניינות שלי, כל היגיעה שלי, זו מטרה. אני צריך להבין את זה, כל הזמן להתייחס לזה, כל הזמן למדוד את עצמי כלפי זה, ולהשיג את זה, להתחבר לזה, לאהוב את זה, להשתוות לזה, להשתחוות לזה. ואז אני לא אטעה, זו הרוחניות, זה הבורא, זה הזולת, זו הקבוצה, הכול.

הרגשתי אתמול בכנס שזה מה שחסר. האנשים לא מודעים למה הם צריכים להשתוקק. הם חושבים שתחת המושג רוחניות, או אלוהות, או עליון, זה מה שהרצון לקבל שלהם מפרש. שעליון זה עליון, הוא גדול, הוא שולט, הוא ימלא אותי, את הרצון לקבל הוא ימלא, הוא קובע לי את כל הגורל. זה כמו תינוק, כמו ילד קטן שמסתכל ומתפלא מהעולם. זו השתחוות לכל הכוחות והמילויים למיניהם ששולטים וממלאים את הרצון לקבל שלי, זה לא בורא. ממנו אני לא יכול לחכות שימלא לי את הרצון לקבל. הוא שולט על הרצון לקבל אבל בצורה שרומס אותו לאט לאט.

המושג רוחניות, המטרה מהי, זה לא ברור. לכן צריכים להסביר לאדם שכדאי לו כך לעשות ולא כך. אם המושג הזה היה יותר בולט בעיניהם, אז מספיקה מילה אחת וכבר מובן לבן אדם שהפעולה שאתה רוצה ממנו, התחברות, קבוצה, ואהבת לחברך כמוך, זה הולך לקראת המושג השפעה, זה היינו הך. וכשיש הזדמנות כזאת להשיג את המושג השפעה, או להתקרב אליו, להבין אותו, לעסוק בו במשך שבוע ימים, אז לא היה צריך להסביר כי היה מובן לבן אדם איזו הזדמנות יש. ואילו כך צריכים להסביר קודם מה זה המושג הזה, בשביל מה אנחנו צריכים אותו, מה הקשר שלו לפעולה, וכן הלאה. אנחנו צריכים יותר ויותר להעמיד מול האדם סלוגן, או תיבה, קופסא שנקראת "השפעה", ושיבדוק מה בדיוק היא כוללת.

תלמיד: איך אפשר לתאר יותר קרוב מה זו השפעה, האם כמעשים או כיוון? כי זה נסתר.

איך אפשר? רק על ידי זה שתעשה מאמץ לכיוון זה, לברר מה זו השפעה, תשקיע בזה, תעשה מאמצים לקראת זה, ועל זה כתוב, על ידי איזה מאמצים, איזה מעשים. בקיצור, מעכשיו והלאה אחרי ששמעת שיש כזה ענין השפעה, שבתוך ההשפעה הזאת נמצא הבורא, נמצאת החברה, כל הזולת חוץ ממך, כל מושג הקבוצה, הלימוד, עולמות עליונים, מה שאתה יכול לתאר לעצמך, חוץ מהאגו שלך. זה לא משהו קטן, ההיפך, זה כל מה שמחוצה לך.

תלמיד: זה מושג מורכב.

זה מושג מורכב מאוד.

תלמיד: אני זה רק האגו שלי .

אז חוץ ממך, אם אתה יכול להתייחס ולהרגיש שזה נמצא מחוצה לך, אז זה ייקרא "השפעה". תתחיל לברר.

קודם כל לפחות לא תהיה טעות, וכשאומרים בורא, אז אומרים השפעה, תכונת ההשפעה. אם תגיד כל פעם ככה, אז יהיה לך מיד מובן עד כמה אתה משקר לעצמך, מדמיין אותו בצורה לא נכונה. בכל מושג, בכל מובן, בכל פעולה שאתה רוצה לדבר עליו, במקום מה שכתוב ביתר המילים, אתה יכול במקומן להכניס את המילה השפעה. ואז אם אתה אומר "הגדול, הגיבור, הנורא", כנגד מה? כנגד הרצון לקבל, כך מושג ההשפעה נראה.

זה ענין של ראש השנה, לברר את המושג הזה ולהעמיד אותו בראש הדרך.

תלמיד: איפה נעשה הבירור הזה, באגו עצמו? מה יש בתוך האדם בפנים?

ודאי שבתוך האגו נעשה הבירור, אבל בתוך האגו, כשאנחנו מתחילים להרגיש שבתוך האגו, שבתוך הלב שלנו יש עוד חלק מהנקודה שבלב שלאט לאט מתרחב וכבר רוצה להבין במה הוא שונה מהלב עצמו. כבר רוצה להיבדל מהלב ולראות את עצמו כמשהו שלא שייך ללב. מתוך זה בא לנו דחף לברר את מושג ההשפעה. אם לא היה הדחף הזה, זאת אומרת, אם הנקודה שבלב לא הייתה מתרחבת קצת מנקודה לאיזה שטח קטן, אז לא היינו מרגישים בה איזו תכונה, אז לא היינו מקבלים כנגד זה הארת אור מקיף, לא היינו מרגישים שיש שוני בינה לבין הלב, לא הייתה לנו שום נטייה לחקור אותה.

מתוך זה שמתחילים לחקור אותה באה השאלה הזאת. ולחקור אותה, או לחקור את הבורא, או לחקור את הזולת, זה אותו דבר. כי אין בורא, אין זולת מחוץ לנקודה הזאת. פשוט בי עכשיו מתבצעים, אם אפשר להגיד, שני מושגים קוטביים, לב ונקודה שבלב. וביניהם אני בעצם מברר את האני שלי שהוא באמצע, כקו אמצעי העתידי ביניהם. ואם כך אז כדאי לי מראש לקרוא לנקודה שבלב שלי בשם "השפעה". והלאה זה לאט לאט יהיה לי כקו ימין.

תלמיד: בשלישייה הזאת, איפה הנקודה שבלב ואני באמצע?

יש לב, נקודה שבלב, ואני באמצע, זה כמו שאנחנו אומרים, יש רצון לקבל שהוא בעצמו לא טוב ולא רע, יש כוונה על מנת לקבל שזה רע, זה הלב, ויש כוונה על מנת להשפיע שזה הבורא, מושג ההשפעה. והכוונות האלו על מנת לקבל ועל מנת להשפיע הן לא שלי, אלא אני נמצא ביניהן ואני צריך לבדוק מה להעדיף על מה. זה הכול. איך אני יכול לבדוק מה להעדיף על מה? אם הייתי בתכונת הבינה, זאת אומרת שכבר מנותק מכוונה על מנת לקבל, ולא על מנת לקבל ולא על מנת להשפיע, אז מילא, אני עומד על הרצון לקבל ויכול לקבוע. אבל אני עוד לא נמצא בזה.

אני מתחיל מעל מנת לקבל הבהמי. כשאני מתחיל מעל מנת לקבל הבהמי, אני מוצא כוחות, אני מוצא עצות, תחבולות, דרך קבוצה, דרך לימוד ואור מקיף, ומגיע למצב שאני רוצה לצאת מהכוונה על מנת לקבל במישור הבהמי של העולם הזה, אז אני מעמיד את עצמי בנקודה הניטראלית, לא על מנת לקבל, ולא על מנת להשפיע הרוחני. אין לי רצון לקבל לרוחניות, אין לי כוונה, לא על מנת לקבל ולא על מנת להשפיע לרוחניות, אז עברתי מחסום כביכול, אי נמצא במחסום, ואז מתחיל להיות על מנת לקבל הרוחני, על מנת להשפיע הרוחני, והעבודה שלי, וכל מה שעד כה עשיתי, עד שהגעתי למחסום, זה היה כהכנה, כהבנה איך בעצם עובדים עם על מנת לקבל הגשמי, עדיין לא כלפי הבורא.

תלמיד: מה נותן לי כוח להחזיק את עצמי במצב הניטראלי הזה?

מה נותן לי כוח להיות בין כוונה על מנת לקבל לבין כוונה על מנת להשפיע? זה רק כוח מלמעלה, אור מקיף, אין בי שום אפשרויות.

תלמיד: אמרת קודם שצריך ללכת נגד הרצון. ובעצם הניסיון שלך לעבור את המחסום צריך הרבה רצון, איך זה משתלב?

אנחנו לא צריכים לעבוד נגד הרצון, כי הרצונות עצמם הם לא טובים ולא רעים, אני לא יכול להגיד על שום פעולה של האדם שהיא טובה או רעה, אם אנחנו מדברים על רוחניות לא במישור האנושי, אני צריך רק לראות אם הפעולה הזאת לטובת הבורא או לטובת האדם עצמו, ולא לבדוק את הרצון.

אם נגיד מישהו גנב ממישהו, יכול להיות שהוא עשה בזה פעולה מאוד חשובה, ממש מצוינת, אולי זו הייתה פעולת ריגול לטובת המדינה, לטובת המולדת, לטובת להציל את האנושות מאיזשהו כוחות רעים, מי יודע. אנחנו לא יכולים להתייחס לפעולה עצמה, ולהגיד "זה אסור", בעל הסולם כותב על זה, שכל דבר זה צריך להיות לא בצורה מופשטת, אלא בצורה המלובשת בחומר, זאת אומרת לטובת מה נעשה. הוא אומר שם על מושג "האמת", שאם אדם יהיה דבוק סתם במושג האמת, אז תהרוג אותו אפילו, זאת האמת וגמרנו, איך יכול להיות שאנחנו עושים כך? והתורה אוסרת את זה, ואומרת שהאמת אמת, אבל בחיי האדם צריכים להתייחס לא לפעולה, אלא לטבעה. אנחנו צריכים לבדוק לטובת מי, ולכן אני אומר שמושג ההשפעה הוא כאן, אם אנחנו כל הזמן נחשוב עליו, אז כבר יהיה לנו מובן שאנחנו בודקים לטובת מי, השפעה זה למה שמחוץ לי.

תלמיד: עיקר הבדיקה היא מהעמדה של הצופה, או של המעורב, שרוצה ללכת לכיוון מסוים?

הבדיקה צריכה להיות אם בזה החיים שלי, הגורל שלי, בזה האני, וחוץ מזה בעולם הזה אין לי מה לברר. בכל המישורים שבהם אני נמצא, אם אני סתם אקח את החיים שלי כדי לבדוק בכל רגע, ללא תוצאות שאני חייב מזה אילו מסקנות, ואחר כך לממש אותן, לא, אלא סתם לצורך הבדיקה, נתחיל לברר מה היחס שלנו למושג ההשפעה בכל שלב ושלב, ואז אנחנו נקבל מזה חשיבות המושג, אנחנו נקבל בו נפח, מכל מיני התייחסויות של הרצון לקבל שלנו לזה, ואנחנו נתחיל לחיות בזה, וזה בסופו של דבר חקירה של הבורא, והיחס שלי, ההתייחסות שלי אליו, לתכונה הזאת.

תלמיד: כשאתה חוקר אתה מסתכל על זה, או שאתה בתוך מה שאתה חוקר? כשאדם חוקר משהו אז הוא מעורב בו, הוא יכול גם סתם להסתכל, להתבונן.

גם כך וגם כך, גם מבפנים וגם מבחוץ, זה לא חשוב, בסך הכול אנחנו צריכים לבדוק אני והוא, אין חוץ מזה עבודה.

תלמיד: אני שואל על הנקודה הזאת שאמרת שהכול מחוץ לך, גם העל מנת לקבל וגם על מנת להשפיע הוא מחוצה לך.

כן.

תלמיד: באיזה מקום אתה צריך להציב את עצמך כדי שכל היתר יהיה מחוץ לך?

אם אתה לא מבדיל בינך לבין הגוף שלך, בין הרצון לקבל שלך, אז איך אתה יכול לבדוק ולהתייחס למושג "השפעה"?

תלמיד: מאיפה לחפש את נקודת הצפייה או נקודת המחקר, שממנה אתה מתחיל את המחקר?

הקדמה זה הבדלה ביני לבין הרצון לקבל שלי. ככל שאתה יכול להיבדל במידה הזאת אתה יכול לחקור.

תלמיד: וכל הזמן זה צריך להיות הכי חשוב, כשאתה לא זה ולא זה?

אחרת איך תחקור? אני לא מבין איך אפשר לחקור את מושג ה"השפעה", אם אני חוקר אותו רק מתוך הרצון לקבל שלי. אז מה זה נקרא "אני חוקר"? אז מי חוקר?

תלמיד: יש כל הזמן פיתוי ומשיכה להיכנס פנימה, לתוך אחד מהם, ואז אתה שוכח איפה אתה. איך אתה שומר על עמדה ניטרלית?

אני חושב שזו צריכה להיות פעולה לפני הכול, זה נקרא להשיג תכונות הבינה, איך שזה אצלנו. להשיג תכונות הבינה, זה אומר להיות כאילו באמצע בין כתר למלכות. להשיג כוח מחשבה, כוח תפיסה לפחות ואני לא מדבר על התכונה הפנימית. להשיג כוח כזה שבהחלט אני יכול להתייחס לשני המושגים האלו לפחות כמושגים זרים לי, גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע.

תלמיד: ונאמר שמלכתחילה השגת, איך אחר כך כשכבר מתעורר משהו אתה לא מאבד את נקודת הצפייה ונכנס פנימה?

אז צריכים לבדוק ולשמור היטב להיות ביניהם כל הזמן בקו האמצעי, כי גם כשאתה הולך כאילו להתייחס למושג "דלהשפיע" כמשהו טוב, למה? אם אתה לא בודק את זה שוב כצופה בלתי משוחד, אז מה פתאום זה מושך אותך. מה זה גדלות הבורא שאתה צריך כאן לברר, מה אכפת לי אם הוא גדול או קטן, שולט או לא שולט, במה הוא קונה אותי בזה, שוב ברצון לקבל שלי? במה אני בודק שהוא גדול, במה אני יכול לבדוק שהוא אין סופי? מושלם, נצחי? הדברים האלה אני מבין שהם טובים.

זאת אומרת כאן אני מתחיל לראות עד כמה אין לי בכלל שום הכנות פנימיות להעריך אותו מצד ההשפעה, כי מושג ההשפעה בשבילי הוא בהחלט בלתי מושג, כי כל דבר שאני אלך לבדוק בו אני אבדוק מצד הרצון לקבל, וזה בתנאי שאני בכוח אעמיד את עצמי תמיד לא תלוי, לא בזה ולא בזה.

תלמיד: ואז הבירור יראה לך כל פעם כמה אתה כן תלוי?

לא, הבירור יראה לי שאני כל הזמן מברר את מושג ההשפעה בתוך הרצון לקבל, שזה שאני אומר לעצמי שאני משתוקק להשפעה, מי משתוקק? סימן שיצאתי מנקודת הניוטרל הזו, הניטרלית.

אז דווקא בכל ההבחנות האלה אני מגיע למצב שממש אין לי שום נגיעה, שום השגה, שום תפיסה מה זו השפעה, ואז מתחיל להיות אצלי מתוך השלילה הזאת של המושג "השפעה", להיות בכל זאת יחס יחסי רלטיבי אליו, והוא מתחיל אצלי להתברר שהוא נבדל מכל הדברים שאני יכול לתאר בתוך רצון לקבל שלי.

ואני מתחיל מתוך זה להתייחס אליו בצורה מיוחדת ומכובדת. אני מתחיל בזה להעריך אותו באמת כעליון ממני, בלתי מושג אצלי. זה מתברר בדרך, אני לא יודע, אלה כבר דקויות של חקירות האדם, זו לא פילוסופיה, זה ממש מתוך ההרגשה שלו, ומתוך העדינות של המצבים. ואז מתוך זה הוא מגיע למצב אנוש, שבהחלט המושג הזה נעשה בו חשוב, הוא מבין שזה עליון, שהוא מנותק, שהוא נמצא בממד, בחלל אחר לגמרי ממנו ומתחיל להיות לא רק חשוב לו, הוא מתחיל לרצות אותו, ובקיצור אז מגיע למחסום.

תלמיד: אז מה זה המצב הזה שנקרא "לא לשמה", שמתוך לא לשמה אני רוצה אותו?

בדיוק הבירור הזה, שאנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בתוך רצון לקבל, ועד כמה שרוצים לא להיות בו ולחשוב ולהבין לא מתוכו, כל הזמן מבררים שבכל זאת אנחנו חושבים וחוקרים רק מתוכו, זה נקרא שאנחנו נמצאים במצב "לא לשמה".

גם את המושג "לא לשמה" אתה חייב לראות לא מתוך הלא לשמה, אלא מחוצה לו ואז אתה תקבע שהוא לא לשמה.

תלמיד: לא מתוך הרצון לקבל שלי?

לא מתוך הכוונה על מנת לקבל, עזוב את הרצון לקבל, כוונה.

תלמיד: אז כל העבודה מול הבורא, זה עבודה מול היחס של המושג השפעה, מה זה כל השמות והמידות שיש בתוך העניין הזה?

זה כבר קל, כל העבודה מול הבורא זה העבודה שלנו מול המושג "השפעה". מה זה כל השמות ומה זה המידות, זה בדיוק מה שאני מברר במושג הזה, אין יותר.

אם אתה רוצה שיהיה לך יותר קל, תזרוק את כל החומר מהעולם הזה, קח רק כוחות, אז יש לך פשוט שני המושגים על מנת לקבל ועל מנת להשפיע על פני הרצון, אין יותר חוץ מזה, תתחיל לעבוד עם זה, החומר מבלבל אותך, עזוב אותו כלא קיים.

נגיד תלביש משקפיים כאלה שאתה לא רואה את החומר, אתה רואה את השני מושגים האלה, שכל החומר של העולם הזה עובד בעל מנת לקבל ותחפש מה זה בעל מנת להשפיע, מה זה נקרא "השפעה".

תלמיד: אנחנו יכולים להתחיל לעשות את זה רק כשהדברים מלובשים בחומר, אנחנו לא יודעים את המשמעות של זה.

לא, לא נכון.

תלמיד: איפה פה נכנס מימוש בחירה חופשית, במה?

הבחירה החופשית היא בבירור של המושג הזה שיש לי אם אני בוחר באמת לברר מה זה השפעה. ואז לברר את המושג ההשפעה אני יכול רק בפועל, בכלי מיוחד שנקרא "זולת" בעולם הזה. עליו אני יכול לראות כמה אני נמצא בזה או לא נמצא בזה, וכשלא נמצא בזה כמה הרצון לקבל שלי הוא השולט עלי והמושג "השפעה" הוא זר לי בצורה מאוד פשוטה.

מה זה "זר לי"? זה שאתה תיקח סתם אדם מהרחוב שהוא יהיה שולט עליך, במקום שאתה תשלוט על עצמך. בעצם אין בעולם שלנו, בתיבה הזאת של השפעה, שום דבר אחר אלא עבודה בקבוצה, לברר את זה בצורה מועילה, מהירה, ובדרך של שלב אחר שלב כדי להבחין, לבחון ולברר, ולבנות, את המושג הזה "השפעה" אצלנו. לא להשיג אותו אלא לבנות את היחס שלנו, אין איפה עוד.

תלמיד: אם הבנתי נכון, זה יחס פנימי שלי לבירור המושג "השפעה", שהשפעה היא רק כלפי הזולת, ואם אני נמצא בזה, אז זה נקרא מימוש הבחירה חופשית. זאת אומרת אני לא צריך לעשות שום דבר איתם, אני עושה משהו עם עצמי. הבירור עם עצמי מה זו השפעה, ומפני שהשפעה אפשר לברר רק מול הזולת, אם אני נמצא בבירור הזה, האם זה נקרא מימוש הבחירה?

אם אני כבר קובע לעצמי שהבורא הוא השפעה, ואותו מושג אני חייב לבדוק, להכיר אותו, להתקרב אליו, לקנות אותו, שבמקום כל הטבע שלי המושג הזה יהיה בתוכי כיחידי השולט, ואת כל זה אני צריך לעשות בכוחותיי עצמי, אז איך אני עכשיו מבצע?

אומרים לי, המושג השפעה יכול להיות שהוא נמצא בחברה, בעוד כמה אנשים שגם משתוקקים לאותו הנושא. ובעבודה הדדית ביניכם, אתם יכולים לברר אותו, גם מצד הטוב וגם מצד הרע, בכל מיני סוגי היחסים. ולמה אתה צריך לבחון חברים כאלה שגם משתוקקים למושג השפעה בצורה אמתית, זאת אומרת מתלמידים שלומדים קבלה ורוצים להגיע לבורא? כי אז אתם יחד יכולים לעזור זה לזה, "איש את רעהו יעזורו", וכל אחד יכול להיות דוגמה, וההיפך, לחברו, כל אחד יכול להיות ככוח, כעזר. אין בעולם הזה צורה אחרת להתקדם חוץ מלראות את הזולת כמטרה. וכאן הזולת הוא זה שיכול לעזור לך ולהיות בשבילך כמקור כוחות ותמיכה.

אחרת תלך בדרך, כמו שאומר בעל הסולם, שפעם כדי להגיע לצורת ההשפעה אדם היה מסתפק בפת מלח ומים, בחיי עוני וייסורים, כדי לא לתת לרצון לקבל שלו יותר מקיום מינימלי, ואת יתר רכושו היה מפזר לכולם וכך היה מתעסק בשבירת הרצון לקבל. אם אתה רוצה בצורה כזו ללכת, בבקשה. אבל לרצון לקבל שלנו זה כבר בלתי אפשרי להיתקן מתוך המעשים הללו. המעשים שלנו צריכים כבר להיות על ידי המאור המחזיר למוטב, לא על ידי השבירה שלו בדרגה כזו.

אם היית בדרגת עביות שורש א' והיית מתעסק כך עם הרצון לקבל שלך, אז היית כן מתקן אותו, אבל בדרגת העביות שיש בדורנו, אנחנו כבר לא מסוגלים לזה. חכמי הגמרא ועוד לפניהם, כבר הכינו לנו את האור המקיף ככוח מתקן, לראות את מושג הרע ולתקן אותו.

לכן במקום לפזר הכול לאנושות ולעבוד למענה עשרים שעות ביום, לחיות חיי צער ועוני ולהתייגע בתורה יום ולילה, דברים שאנחנו לא מסוגלים לבצע, נתנו לנו במקום זה את המאור המחזיר למוטב. זה לא מחליף את זה, אלא השיטה הקודמת פסולה למצבינו, אתה לא יכול לעשות את זה. הרצון לקבל שלהם קטן, לכן הם עושים כך וזוכים לאיזו נירוונה, אבל עם רצון לקבל גדול אי אפשר לעשות. וגם למה עושים? כי אין להם אפשרות אחרת. אם הייתה להם יותר מכוס אורז ביום, אז הם היו עושים משהו אחר. כל השיטות האלה צמחו מתוך עוני, לא מתוך הכרחיות להגיע לאלוהות.

תלמיד: אתה אומר שבכנס אתמול מה שהיה חסר לאנשים זו התיבה שנקראת השפעה. אם את עצמי אני לא מסוגל לשים מול הטבע, וכל פעם אני חייב מערכת שלמה שתחזיר אותי להתמודד אתו, האם זה לא נקרא לשים מכשול בפניהם, אם אני עכשיו מוציא לאדם בהתחלה את הדבר שנקרא "השפעה"?

לא. אני לא חושב שאנחנו צריכים להסתיר. אתה שואל, אם אני בא לאדם ממש חדש ואני אומר לו "חביבי, אתה צריך להגיע להשפעה, שזה נקרא שאתה אוהב את האחרים ואת עצמך אתה ממש שונא, ואתה צריך לחשוב רק עליהם, ואתה צריך להיות שמח אם על עצמך אתה לא חושב", האם אני גורם בזה מכשול לפני מי שמתחיל?

קודם כל, בצורה כזאת אנחנו לא מתקיפים. להיפך, אנחנו אומרים שקבלה זו שליטה על הגורל, להינצל מייסורים ולהגיע לחיים טובים. הוא שומע את הכול בתוך האגו שלו, אין לו במה עוד לשמוע, ואנחנו תומכים בזה. זה מה שנקרא שחייבים להגיד לנשים, לילדים ולעבדים מה שהם מוכנים לקבל. ואחר כך בהדרגה, עד שיתחכמו חכמה יתרה, אפשר לפתוח להם יותר ויותר, לפי הנכונות לסבול למען השגת האמת, מצד אחד.

מצד שני אני רואה שבעל הסולם לא היה פחות חכם מאתנו יחד, איך שאנחנו, אבל מה זה לא חכם? הוא הבין את הדברים האלה מהשורש, ובכל זאת כתב את המאמר "מתן תורה" כמאמר הראשון שלו בפנייה לאומה, וכתב פשוט, "ואהבת לרעך כמוך". הוא לא סטה מהאמת אלא הכניס אותו כתנאי ראשון. לפני המאמר, הוא ממש כתב בראש המאמר "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", והלך לפרש.

ושוב אני אומר, זה שאנחנו משקרים להם ומשקרים לעצמנו במשך שנים, שזה לא בדיוק, אלא אלו עולמות עליונים, להשיג את הבורא, לרחף שם באיזה מרחבים, מרחקים, אני חושב שזה נמרח מדי, אנחנו צריכים לקצר את התהליך הזה. אדם שנמצא בלימוד מספר חודשים, כבר צריך להתחיל לקבל על זה בירור יותר נקודתי. ואז לבדוק את עצמו כן, לא, וכל הזמן להתמודד עם זה. בוודאי שהוא רוצה לברוח ובאין ברירה יחזור ושוב ייקח את המושג הזה כהכרחי ושנוא, הכול נכון, אבל הוא כבר התמודד מולו. ולא שאני זורק לו בפרצוף ואומר ממחר או שאתה מקבל את זה או שתלך, אני לא אומר לו כך, אלא אני בכל זאת דואג שהאמת הזאת כל הזמן תהיה לפניו.

בעל הסולם רצה להוציא עיתון, ובעיתון הזה הוא כתב את המאמרים "מתן תורה" ו"ערבות", שבהם הוא כתב שאנחנו צריכים לאהוב כל אחד מישראל ואחר כך לאהוב כל אחד בעולם, שכל העבודה שלנו היא לא להתגאות, הוא שם כותב לאומיות, אלא אנחנו צריכים להיפך, להשפיע לכולם ולגרום לכל העולם לבוא לתיקון.

תלמיד: אבל אמרו שהוא קומוניסט.

בגלל שהיה קומוניסט?

תלמיד: לא, אני אומר שחשבו שהוא קומוניסט.

הם גדולים בזה, למצוא את הדברים כדי להכשיל את האדם מדרך האמת. ומה אתה שואל על זה?

תלמיד: אני אומר שגם אותנו יכולים להבין לא נכון.

לא, אותנו לא יכולים לא להבין נכון כי הדבר הזה הוא ברור ומושג, הוא נפוץ, ואנחנו רק צריכים להסביר שהוא בהחלט לא שלנו, ושאצלנו מפורש לא כמו שמפורש אצל הקיבוצניקים ואצל הקומוניסטים שכבר לא נמצאים, ברוך ה', שבדיוק הם נעלמו מהעולם כמו שרואים. וב"דור האחרון" הוא כותב דברים יותר חמורים כביכול, שצריכים להיות במימוש המושג הזה. אז אתה לא יכול לברוח מזה. וחוץ מזה, אם אתה לא הולך להסביר אותו לאחרים אז סימן שלא הסברת לעצמך.

תלמיד: האם זה נכון להגיד שהשפעה נעשית דרך החבר אל הבורא?

הגעת למשהו נכון, יפה. השפעה דרך החבר לבורא, זו יכולה להיות בדיוק השפעה. לא אחרת, כי אחרת אתה לא משפיע לבורא. אתה איכשהו משקר שזאת השפעה.

תלמיד: ואם פתאום אדם מגלה שמושג ההשפעה הזה ממש דוחה אותו?

זה טוב מאוד שהוא מגלה שמושג ההשפעה דוחה אותו. הוא נמצא בנקודת האמת.

תלמיד: אז מה הוא עושה הלאה עם זה?

שיברח. אני לא מבין אותך, יותר טוב להיות בשקר ולא לברוח? או להיות באמת ולברוח? האמת שזה הדבר החשוב ביותר. רק צריך לפתוח את האמת הזאת לאט לאט. לא להגיד לו בפרצוף כך או כך, אלא לאט לאט. אבל אנחנו רואים שהוא מתחיל ממש מתוך המושג הזה והוא מעביר אותו דרך כל זה.

מתוך החומר שבעל הסולם כתב, "תלמוד עשר הספירות", "זוהר עם פירוש הסולם", אנחנו חושבים שזה העיקר. זה לא העיקר. זה בעצם כדי למשוך את האור המקיף ולממש את המושג הזה. ליישם, לבצע אותו, ליישם אותו בתוכנו. לשם כך אנחנו צריכים לקרוא את כל החומר הזה.

וכשאתה תתחיל באמת לברר את המושג הזה על הרצונות אז אתה בעצמך תכתוב תלמוד עשר הספירות. את המושג הזה אתה בסך הכול תבצע, את מושג ההשפעה. אז ייפתח לך העולם הרוחני שעליו אתה תכתוב על מושג ההשפעה. אתה תכתוב במילים של תלמוד עשר הספירות. ויהיו לך ארבע לשונות, מה שהוא כותב, שפת הקבלה וכל הדברים האלה, על מושג ההשפעה.

תלמיד: מה שבעצם צריכים לעשות החברים, הם צריכים כאילו לפרסם לי שהשפעה זה האמת.

מתוך זה אנחנו צריכים להבין מהי העבודה בקבוצה, נכון. אני מקווה שבעוד חודש, אחרי סוכות יהיה לנו יותר קל להבין את זה. זה מה שאני מקווה, שאנחנו נעבור את נקודת המשבר הזאת כלפי המושג הזה.

תלמיד: אז פשוט כך מתברר שאנחנו הולכים להחליף את כל שיטת ההפצה.

לא, אנחנו לא הולכים להחליף את שיטת ההפצה, חס ושלום. אתה תהיה המטומטם האחרון אם אתה תעמוד באמצע הרחוב ותצעק "ואהבת לרעך כמוך". יחשבו שאתה ברסלב אולי, לא יודע מי. אבל זה לגמרי לגמרי לא נכון.

אתה צריך להתייחס לאדם, להשתוקקות שלו, לנקודה שבלב שלו, שהוא לא מחפש את ההשפעה. הוא מחפש משהו שהוא לא יודע מה. כי אם הבורא היה מגלה לו שהנקודה הזאת שבלב שלו היא תחילת מושג ההשפעה, האדם היה קורע את הלב שלו, היה מוציא את הנקודה הזאת לא חשוב באיזו פעולה. אני אומר לך.

אלא לאט לאט הנקודה הזאת צריכה לגדול ולתפוס את כל הלב, אבל זה לאט לאט. ההפצה שלנו לא משתנה. אנחנו יכולים לכתוב על זה יותר, אבל לא שאנחנו צריכים [לגלות יותר]. תראה את המאמר של בעל הסולם "מתן תורה", קראתם עשרים פעם את המאמרים האלו ושמעתם על זה דיבורים ואיזה פירושים, ופתאום אתה שואל, מה רוצים למכור לי? כאילו זו הפעם הראשונה שאתה נמצא באותה חנות.

אני לא אומר שאני מוצלח בהפצה, אבל ודאי שצריך להתייחס לקהל כמו לתינוק שלאט לאט מתחילים לדבר אליו. מה ילד רואה? "הו, זה טייס. אני רוצה להיות טייס". הוא לא מבין את כל הדרך שהוא צריך לעבור. שעכשיו לפניו עשרים שנה של לימודים בבית ספר, ואחר כך בכל מיני קורסים. ואחר כך עבודה קשה מאוד, שהוא פשוט יושב בפנים וכל הזמן מבצע פעולות, וזו לא מין רומנטיקה כזאת כפי שהוא חושב. אלא לאט לאט תראה לו את הדרך ומה זה באמת המושג להיות טייס, שזה סך הכול נהג מונית, רק יותר משוכלל, יותר מסכן. אני מכיר את העבודה הזאת קצת.

אז לאט לאט מכניסים את האדם לזה, כך שיוכל להעריך לגמרי לא אותה נקודה שעכשיו הוא רואה בזה. הוא רואה עכשיו מילוי לכל האגו שלו במושג להיות ברוחניות. וצריך להחליף את הכלי לגמרי ולהיות שמח בזה שיש לו כלי דהשפעה ואותו הוא ממלא לגמרי, וזה נקרא באמת רוחניות. אז איך אפשר עכשיו לדבר על המצב ההוא?

לפני שנתתי הרצאות הייתי מרצה מטעם הסוכנות, ובכלל עבדתי עם קהל בכל מיני צורות, וכשהלכתי מטעם הרב'ה בפעם הראשונה לתת הרצאה בתל אביב, היתה לי הזדמנות לשאול אותו, כי הוא ידע שבערב אני הולך להרצאה, לתת שיחה באיזה בית כנסת בוכרי, אז שאלתי אותו מה אני אומר להם? אז הוא פתח את "מהות חכמת הקבלה" ואמר, אתה צריך להסביר להם את המושג הזה, שחכמת הקבלה היא גילוי האלוהות לנבראיו בעולם הזה ושזה לטובתם.

מה זה נקרא גילוי האלוהות לנברא בעולם הזה? אתה מבין "רישא וסיפא סותרים זה את זה", בעולם הזה וגילוי האלוהות, האם אפשר לגלות את האלוהות ואיפה בעולם הזה, זה כבר נקרא העולם העליון, ומה זה לנבראיו בדיוק, באיזה צורה הוא מתגלה? האם נפתחים השמיים? באיזו צורה, בלב שלי? אני רואה אותו, אף אחד לא רואה, אני רואה?

התחלתי לשאול אותו כל מיני שאלות, אז הוא אמר, "את זה הם לא ישאלו, אתה רק צריך להסביר להם שזה לטובתם". תשמע, זה המקובל אומר.

תלמיד: עד מתי?

עד מתי כך לדבר? את זה אנחנו כבר צריכים להרגיש, מתי יכולים להוסיף ולהוסיף, כמו שהרמב"ם כותב, בתחילה אתה צריך לדבר מה שהם מוכנים לשמוע, ילדים קטנים ונשים ועבדים, ואחר כך, עד שיתחכמו חכמה יתרה, אז פותחים להם, מגלים להם רז זה לאט לאט. זה בהתאם להתפתחות. ואנחנו רואים על עצמנו כמה אנחנו צריכים לשמוע כדי שעכשיו נסכים לשמוע עוד קצת.

תלמיד: ...

אני יכול להגיד לך רק דבר אחד, כמו שהרב'ה אומר. סיפרתי איך הוא פתאום דיבר לתלמידי הרב דסלר ופתח להם קצת אמת, והם ראו שהם בכלל לא בזה, והם צריכים בכלל להרוג את עצמם ולהרוס את עצמם, ומה יקרה להם. הם בכלל לומדים לא נכון ועם ספרים לא נכונים ונמצאים בשקר. אז אם זה לא לפי דרגת האדם, זה נעלם ממנו, אין איפה לאחוז בדבר. לכן זה עובר, אתם רואים גם על עצמכם, כמה לומדים ושומעים וקצת משהו נשאר, משהו משתנה ונקלט, נוסף בתוך הכלי.

תלמיד: מה זה מילוי בכלים דהשפעה?

מה זה מילוי בכלים דהשפעה? במה שכלי ההשפעה מתמלא זה נקרא הבורא. אם אתה רוצה לדעת מי זה הבורא, אז מילוי בכלי ההשפעה נקרא בורא.

תלמיד: במה אני יכול להרגיש את זה, בכלים שיש לי עכשיו?

במה אתה יכול להרגיש? בכמה שאתה תהיה דומה לו, בכלי שלך שתהיה דומה לו. מה זה לו? לו? למושג הזה שתרגיש.

תלמיד: אולי אפשר לשאול ככה, אמא שנולד לה תינוק, והיא מרגישה את הסבל שהתינוק לא מקבל, היא מרגישה בתוך הכלים דהשפעה שלה? אז מה שהתינוק מקבל, זה המילוי שלה, והמושג הזה נקרא בורא?

אם האימא הייתה מתייחסת לתינוק כמו לגוף זר, עד כדי כך שבתוך הרצון לקבל שלה לא אכפת לה מה יקרה לו, והייתה קונה אליו רצון להשפיע, והייתה בהתאמה למושג ההשפעה, אז מושג ההשפעה שלה היה מתמלא עם המילוי שנקרא אהבת הזולת, והמילוי הזה נקרא בורא. אין לנו חוץ מזה משהו, חוץ מהמשהו, זה עצמותו. מה שמתגלה בתוך כלי דהשפעה, זה האור העליון, וזה נקרא בורא. חוץ מזה אנחנו לא יכולים להגיד עליו שום דבר. למה אנחנו אומרים שהוא השפעה? כי אנו יכולים לתפוס אותו מתוך הכלי דהשפעה שלנו.

תלמיד: יש לי התפעלות ענקית ממה שאנחנו לומדים עכשיו. ויש הרגשה אני רוצה פשוט לשפוך את זה איפה שאני נמצא. אז מושג הזה, כשאני רוצה לשפוך, ואני לא יכול להתאפק כי זה ממלא אותי, ואני רוצה לתת את זה למישהו. אז זה היחס, מה שאני רוצה לשפוך, זה כלי השפעה? יכולים להגיד את זה כך, ומתי שאני אשפוך את זה, כאני אתמלא בזה?

אתה אומר כך, יש לי יחס לקבוצת אנשים, או לחברה שלי, שאני רוצה לגרום להם טוב. בזה שאני גורם להם טוב, אני מרגיש את עצמי טוב, אני מתמלא עם איזו הרגשה טובה. האם ההרגשה שלי כשאני מתמלא נקראת בורא? תכלס זה מה שאני אמרתי, אז אתה ממשיך, אל תפחד, נכון?

תלמיד: כן.

הייתי אומר שכן, בתוך זה שאתה מרגיש את הרוממות של להשפיע לאחרים, ההארה שאתה מקבל, היא הארה רוחנית. אומנם שהיא קיימת בכלים דקבלה, ואומנם כל המושגים האלה הם עדיין בעל מנת לקבל, אבל הם נובעים מתוך שייכות לאיזה תיקון, לאיזו מידה רוחנית, הם שייכים לזה. ואז כנגד זה אתה מקבל איזו הארה קטנה מלמעלה, כי ההתרוממות הזאת היא בכל זאת התרוממות רוחנית.

אתה יכול להגיד, שהתרוממות הזאת יכולה להיות בכלל בלי קבוצה, בלי לימוד, בלי כלום, נניח באיזו קבוצת כדורגל שרוצה להשפיע אחד לשני, שהם הולכים להרוויח, לנצח. נכון, גם להם יש התרוממות. בכלל, בכל קבוצה שיכולה לחשוב על אהבת הקבוצה תהיה התרוממות, כנגד המושג הרוחני. אבל אצלנו זו באמת ההארה מלמעלה, כי אנחנו בסך הכול הולכים לקראת המושג דלהשפיע ממש.

אצלם, העבודה שלהם לא מביאה אותם לתיקון, והעבודה שלנו כן מביאה אותנו לתיקון. ואנחנו רואים עד כמה אנחנו מתחילים להבין יותר את המושגים האלו, להסכים איתם איכשהו, הם נעשים יותר יקרים בשבילנו. ואנחנו מסכימים לסבול ולקבל אותם עלינו, ומקווים שזה מה שיהיה לנו. בשביל מה אנחנו עכשיו משקיעים? כדי שהמושג "דהשפעה" באיזו צורה יהיה יותר מוסכם עלינו, אז אנחנו מוכנים לשלם על זה, ולכן עכשיו אנו משקיעים כל כך הרבה.

תלמיד: איך ממצב ההתרוממות הזה לא ליפול לקליפה, ולא ישר לרצות לקבל תענוג?

איך אפשר בהתרוממות הזאת לא ליפול לקליפה? הייתי אומר שוודאי שניפול, אלא אם אני בונה בכל ההליכה שלי סביבה, ואנחנו הולכים יחד, אז אני לא מפחד ליפול. יש לי ביטחון, יש לי תומכים, ויש לי מסגרת שתסחוב אותי קדימה, אפילו אם אני אפול. אז אני כבר לא חושב על המצבים האלה, אלא ההפך, אני כאילו בטוח שגם כשאהיה בהם, ממש "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי", אני יודע שאני בכל זאת מתקדם. זאת אומרת, המושג הזה, העבודה הזאת כוללת בתוכה את כל העניינים. זה כל כך סגור מכל הצדדים כך שכל השאלות והתשובות הן בפנים, לא צריכים שום דבר חיצון.

תלמיד: מה זה משנה לי אם יש עוד אחד כמוני שחוקר את המושג הזה, או עוד מאה או אלף, מה אכפת לי כמה כמוני יש שחוקרים את המושג הזה?

לא אכפת לי אם עוד כמה כמוני חוקרים את מושג ההשפעה, אבל אם אני אלכד אותם מכל העולם, את האנשים האלו שגם משתוקקים לרוחניות, ובאמת לאותו סוג רוחניות שאליו אני משתוקק. אם כל אלו שמחפשים איזו שיטה מיוחדת, ולפי דרגת העביות האנשים מתחברים, לפי השתוקקות מסוג מסוים, מדרגת עביות מסוימת, אז יש הרבה שנוסעים להודו, וזו קבוצה מסוימת, קבוצה אחרת הולכת לטבעונות, קבוצה אחרת להילינג, ועוד קבוצות ושיטות למיניהן, וכולם חושבים שזו רוחניות.

ואני מחפש קבוצה משלי, ואז כשאני מוצא קבוצה משלי למה זה טוב? זה טוב כי איתם אני יכול לברר ולממש את המושג "ואהבת לרעך כמוך", ואני יכול להיות בטוח פחות או יותר שאני מבין וחוקר את המושג הזה. אין לי מישהו אחר, אלא רק איתם, ושם אני יכול לממש אותו, ואני יכול דרכו כבר לפנות לבורא. מה זאת אומרת לפנות לבורא? אם אני מממש את החוק הזה עליהם בצורה נכונה, הבורא כבר מתלבש בי.

אם אני משיג כלי דהשפעה כלפי הזולת, אז אני לא צריך לעשות כלפיו פעולה מיוחדת. אני לא צריך, כי זה בעצם הכלי שבו אני עושה זיווג דהכאה עם האור העליון. זה היינו הך, רק הבורא זה הכולל, והכלי אלה הפרטים. אלה כביכול שני שלבים אפילו. זה היינו הך, כי האור שמתלבש בכלי דהשפעה לזולת, זה נקרא בורא.

אם יש לי כלי שהחלקים שלו הם השפעה לזולת, זאת אומרת כשהכלי הזה מתחבר לכל יתר הנשמות של אדם הראשון, ובכלי הזה יש כבר השפעה לזולת, זאת אומרת על מנת להשפיע, אז מה אני צריך יותר? אני השגתי את הכול, ועכשיו אני צריך לעשות זיווג דהכאה עם האור העליון, המסך כבר ישנו.

תלמיד: אמרת אתמול שאם יהיו עשרה אנשים שבאמת רוצים את זה, שום דבר לא יעצור אותם. מה זה משנה אם יש עשרה, אחד או שניים?

כמה אנשים יש? אחד או שניים זה יותר מידי מטשטש את מושג ההשפעה. כי בכל זאת חייבים להיות קרוב למניין. אחרת אם זה אחד או שניים אתה יכול לקבל אותם כמו את עצמך, הם נעשים יותר מידי קרובים לך.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו חוקרים על דרך האלימינציה, אני בודק "זה השפעה?", אני מנסה לתפוס אותו, "אה, זה לא. אה, זה השפעה? זה לא", והחברה עוזרת לי לעשות את זה?

עוד נדבר על זה. בואו נלמד.

(סוף השיעור)