שיעור בוקר 24.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

דף ת"ט, עמ' 409, דברי האר"י, אור פנימי, אות כ'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', עמוד 409, דף ת"ט, חלק ו', אות כ', אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות כ'

"נמשך אור עינים דא"ק דרך שם, יתערב עמהם ויקח אור שלהם: כנ"ל בדיבור הסמוך, שהכחות שבעליון מתחיבים בהתחתון בהכרח. וזה אמרו "מוכרח הוא כאשר נמשך אור העינים וכו' ויקח אור שלהם" כלומר, כי הנקודים המקבלים אור העינים הריהו עובר דרך אח"פ בהכרח, וא"כ מוכרח הוא שאור העינים יקח אור שלהם, כי יפעול בסדר הכלים שלהם, ויתחלק על אותם ג' הבחינות, שישנם באח"פ דדיקנא ויעביר אותם לבחינת הכלים של הנקודים. וצריך שתזכור ג"כ כי כל עליון הוא בחינת מאציל לתחתון ובחינת הסבה אל התחתון, שלפי זה נמצאים האח"פ דדיקנא, לבחינת מאציל להע"ס דנקודים. והבן.

ג"ר שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח"פ ממקומם עד מקום התחברות בשבולת הזקן. כבר ידעת שג' בחינות נבחנים בכל פרצוף הנמשך מאור העינים: ב' בחינות, ראש וגוף נבחנים בהע"ס דראש עצמו, שהם גלגלתא ועינים לראש, ואח"פ לגוף. ובחינה הג' הוא הגוף ממש, הנקרא ז"ס תחתונות. ע"ד שנתבאר בדיבור הסמוך בשערות דיקנא. ע"ש. ועד"ז ממש מתחלקים גם הנקודים.

ובחינה הראשונה דנקודים, שהיא בחינת הגלגלתא ועינים שבהם, דהיינו הראש של הע"ס דראש, הוא המכונה ישראל סבא ותבונה, ומקומו למעלה מטבור עד החזה. ועליו אומר הרב לעיל דף ת"ז אות י"ז "כל האור הנמשך עד הטבור אפילו שהוא מבחינת העינים, הכל נבלע ונכלל בעקודים ולכן אינו ניכר" ע"ש. ותראה שהרב מדגיש, שאפילו שהוא מבחינת העינים מ"מ נחשב לעקודים ולא לנקודים, וטעם הדבר כי אין העביות שבהמסך פועל כלום בשעה שמשמש ממטה למעלה, וכיון שהישסו"ת הזה הוא בחינת ראש האמיתי דנקודים. דהיינו הגלגלתא ועינים, שהמסך של העביות המשותף מבחי"ב ובחי"ד עומד למטה בנקבי העינים דיסו"ת, שהוא מקום נקודת הטבור, ע"כ אינו פועל בו שום הכר של השיתוף עם בחי"ד, הנמשך מאור עינים, וע"כ נבחן לבחינת עקודים כמו הס"ג, שאין ניכר בו אלא בחי"ב, ואין בו שום הכר מעביות של הנקודים. וזה אמרו "שנבלע ונכלל בעקודים ולכן אינו ניכר". והנה נתבאר הבחינה הראשונה של פרצוף הנקודים, שהוא נקרא יש"ס ותבונה, והוא נכלל בעקודים.

ובחינה השניה של פרצוף נקודים היא בחינת האח"פ היוצאים לחוץ מהראש ונבחנים לגוף שלו, והוא להיות מקבלים ומלבישים את האור הנמשך מנקבי העינים, כנ"ל בבחינה הב' של הדיקנא הנק' שבולת הזקן, שהוא מקום קיבוץ להאורות דאח"פ שבמקום יציאתם, עש"ה. וזכור והבן את אח"פ החיצונים הללו, שממקורם הם באמת בינה וז"א ומלכות של ראש, בצירוף הכתר וחכמה שיש בראש הא' הנק' ישסו"ת, אלא רק מבחינת קבלתם את אור העינים, יצאו מתורת ראש ונעשו לגוף, וע"כ המה מכונים ראש הב' לערך הישסו"ת שנקרא ראש הא'. וראש הב' הזה הוא ראש הנקודים, המכונה ג"ר דנקודים, אבל הראש הא' שהוא ישסו"ת, נחשב לעקודים ולא לנקודים, כנ"ל בדברי הרב. ע"ש."

שאלה: מה זה "שבולת הזקן"?

המקום שבו מתקבצים כל השערות של הזקן בסוף הפנים.

תלמיד: הוא מחלק פה לכמה ראשים, ראש אחד, ראש שני, והוא כותב על כמה סוגי גוף. מה זה?

האורות שמתפשטים מלמעלה מטבור דא"ק למטה, הם נכנסים לכל מיני סדרים כדי לסדר את האורות כך שהם יהיו מתאימים לכלים. לכן יש כאן שערות, שערות מהמילה "סוער", כלומר הוא נמצא בלחץ פנימי כדי לסדר את האורות, כדי להתאים את האורות לכלים, שהאורות יכנסו לתוך הכלים ויהיו מתאימים לכלים. זו התאמה בין האורות לכלים על ידי השערות. כל התיקונים במצבים האלה נעשים על ידי השערות.

שאלה: מה זה שהוא סוער כדי להביא את האור?

זה נקרא סוער.

תלמיד: הרי השערות הם כלים.

אלו כלים שנמצאים בלחץ, שנמצאים בצמצומים, הם מסדרים את האורות כדי שהאורות שיעברו בהם יתאימו לכלים התחתונים, לכן העבודה שלהם היא לעשות צמצומים. זה כל העניין של השערות, שערות הם מהמילה סוער, זה כמו ים שסוער בזמן הסערה.

תלמיד: האם הם דואגים להתפשטות האור לתחתון?

בטח, כל הכלים ברוחניות הם כך, הם תמיד חושבים איך הם מתאימים את עצמם לעליון ולתחתון.

שאלה: הוא כותב פה "וצריך שתזכור ג"כ כי כל עליון הוא בחינת מאציל לתחתון ובחינת הסבה אל התחתון, שלפי זה נמצאים האח"פ דדיקנא, לבחינת מאציל להע"ס דנקודים. והבן.", ואני לא הבנתי כלום. מה זה אומר "ובחינת הסבה אל התחתון, שלפי זה נמצאים אח"פ דדיקנא,"?

התאמה. כל העליון מתאים את העלי עליון לתחתון, ובזה מיצב את התחתון ומסדר כך שהתחתון יוכל למלא את תפקידו.

תלמיד: מה מהות הפעולה הזאת לעשות התאמה?

להתאים את העליון לתחתון או את התחתון לעליון.

תלמיד: איך הוא עושה את ההתאמה הזאת?

על ידי זה שהוא מעלה את התחתון לעליון, הוא עושה צמצומים על העליון כלפי התחתון, הוא עושה הרבה פעולות. יש שם י"ג תיקוני דיקנא, האורות שיורדים על שערות דיקנא הם ממעטים את עצמם, ואז הם מתאימים לכלים שנמצאים למטה, כי בלי דיקנא הם לא יוכלו להתאים אורות לכלים.

תלמיד: האם אלו פעולות שעושים בתוך העשירייה?

כן.

תלמיד: האם זו העבודה שלנו?

כן, י"ג תיקוני דיקנא זו העבודה שלנו שעלינו לבצע. יש כאן כבר עניינים קרובים לחלוקת הפרצופים שבעולם הזה, לכן זה לא שייך לנשים, רק לגברים, רק לחלק מהכלים, ולא לקטנים אלא מי"ג שנה ומעלה. יש בזה כבר עניינים שונים של התיקונים.

שאלה: כשיצא פרצוף ישסו"ת, הראש שלו נשאר מעל הטבור של עולם אדם קדמון והאח"פ שלו היה מתחת לטבור, בין הטבור והפרסא, והאוזן זה הכתר, החוטם זה אבא ואמא והפה זה זו"ן, האם זה נכון?

כן.

שאלה: האם ראש בכל פרצוף מתחלק לראש וגוף?

זה לא רק בפרצוף. בכל מקום אם יש לנו כלי, אז הכלי מתחלק לחלקים, והעיקר בהם אלו החלקים ג"ר וז"ת, ג' ראשונות, שלושת הספירות הראשונות, ושבע הספירות התחתונות. כך היא חלוקת הפרצוף, של כל פרצוף ופרצוף. גם הראש מתחלק כך וגם הגוף מתחלק כך, כל חלק מהפרצוף. כך הכלים מסודרים, כי יש כתר, חכמה, בינה, שלא שייכים עדיין לרצון לקבל שיעבוד איתם, ומחסד והלאה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שם כבר הרצון לקבל עובד, פועל, ושם כבר יש תיקונים. גם בראש יש ג' תיקונים ראשונים ושבעה תחתונים, וכך בכל מקום. אותה תבנית פועלת בכל המקומות.

שאלה: האם אפשר להגיד שהסתכלות היא כשהראש חוקר, בודק את הרצונות של הגוף איזה מהם אפשר לקבל על מנת להשפיע?

כנראה שכן.

שאלה: האם בתיקונים אנחנו מכיילים את הרגשות שלנו, את הכוונות שלנו?

בתיקונים אנחנו מקיימים את הכוונות שלנו, כן. אבל ודאי שבתוך התיקונים אלו הרגשות, הרצונות.

שאלה: מה זה אור העיניים? מתי אור יוצא מהעיניים ומתי מהפה?

אלו שתי דרגות. עיניים הם נקבי עיניים וזו דרגת הבינה. זו לא בדיוק בינה, זו חכמה שבבינה. והפה הוא ממש מלכות אמיתית ששם כבר יש אורות שעושים זיווג על בחינה ד', אז משם יוצאים האורות.

תלמיד: האם בעיניים זה כמו הכנה?

לא, בצמצום ב' הזיווג נעשה בעיניים, וכשחוזרים לצמצום א' הזיווג נעשה בפה.

שאלה: עקודים מרמז על משהו שהוא קשור, שכל האורות קשורים ביחד במצב עקודים. למה הם קשורים ביחד?

עקודים הם אורות שקשורים למלכות. כי מלכות מקבצת את כל האורות שיש לפניה והופכת להיות לאור אחד, לאור פנימי. היא מחברת את כל תשע הספירות שיש לה בראש ועושה בהן אור פנימי.

תלמיד: מה נותן המצב החדש הזה?

לקבל את האור על מנת להשפיע בזיווג דהכאה אחד על כל האורות שיש בראש.

שאלה: דיקנא זו התלבשות מסוימת של העליון עם היחס שלו כלפי התחתון. והקשר הזה, המגע הזה בין התחתון לעליון, הוא משהו שקורה בראש של התחתון, וכך נבנה הגשר בין הראש של התחתון לעליון. האם זה נכון?

הכול נכון. הקשר של התחתון והעליון קורה לא לפי הגוף אלא לפי השערות, ולכן יש ביניהם קשר. אלו תיקונים של העליון שהוא יכול למסור לתחתון כדי להעביר לו את האור, את השליטה. הכול נעשה על ידי השערות ולכן היה מקובל לא להסתפר.

שאלה: האם עולם העקודים הוא עולם אדם קדמון?

יש עקודים, נקודים, ברודים, ועקודים הוא עולם אדם קדמון.

שאלה: מה זה עקודים, ומה ההבדל בינם לנקודים? כי הוא כותב שראש א' הוא עקודים ולא נקודים.

עקודים הם אורות שמתפשטים בכלי אחד. עקודים הם מהמילה עקוד, קשור. זה כמו שאתה לוקח הרבה פרחים וקושר אותם יחד, זה נקרא עקודים.

תלמיד: בסוף הוא כותב שראש א' שהוא ישסו"ת נחשב לעקודים ולא לנקודים.

כן, כי ראש א', ישסו"ת, עדיין מתפקד כמו שאין בו צמצום ב' אלא צמצום א'.

שאלה: כתוב פה "אין העביות שבהמסך פועל כלום בשעה שמשמש ממטה למעלה". למה העביות שבמסך לא פועל בשעה שמשמש ממטה למעלה?

קריין: "וטעם הדבר כי אין העביות שבהמסך פועל כלום בשעה שמשמש ממטה למעלה, וכיון שהישסו"ת הזה הוא בחינת ראש האמיתי דנקודים. דהיינו הגלגלתא ועינים, שהמסך של העביות המשותף מבחי"ב ובחי"ד עומד למטה בנקבי העינים דיסו"ת, שהוא מקום נקודת הטבור, ע"כ אינו פועל בו שום הכר של השיתוף עם בחי"ד, הנמשך מאור עינים, וע"כ נבחן לבחינת עקודים כמו הס"ג, שאין ניכר בו אלא בחי"ב, ואין בו שום הכר מעביות של הנקודים. וזה אמרו "שנבלע ונכלל בעקודים ולכן אינו ניכר"."

זו כבר מדרגה אחרת של התפשטות האורות מלמעלה, מראש דס"ג עד הטבור, מטבור למטה עד הפרסא, ומפרסא למטה עד סיום רגלין.

(סוף השיעור)