שיעור הקבלה היומי4. čvn 2020(בוקר)
שיעור בוקר 04.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הגישה ללימוד חכמת הקבלה - קטעים נבחרים מהמקורות
כל פעם שאנחנו ניגשים ללימוד חכמת הקבלה, אנחנו צריכים שוב ושוב לכייל את עצמנו ללימוד הזה, כי זה לא לימוד רגיל. אנחנו צריכים לעלות לדרגה רוחנית מהדרגה הגשמית שלנו שבה אנחנו נמצאים. וזאת העבודה, עבודה גדולה, כי אנחנו לא מסוגלים להיות בזה ככה בצורה טבעית. אלא ללמוד את חכמת הקבלה זה נקרא שאני עולה לדרגת אמונה למעלה מהדעת, שאני מתעלה מעל עצמי, שאני נקשר לחברים ואז מתוך זה אני מתחיל משהו ללמוד, משהו להבין. לפחות להבין על מה מדובר.
כי אחרת איך אני אדע? אני יכול לפתוח תורה או כל מיני ספרים אחרים שכתבו מקובלים, אבל אם אני לא מתעלה לאותה רמה, לאותו מקום, לאותו עולם, לאותה מציאות שהם מרגישים ועל מה שהם כותבים, אז מה יהיה לי מזה? נגיד שנולדתי במדבר ואף פעם לא ראיתי עצים ומים יותר ממה שיש לי שם באיזה דלי, ואז כשאני לוקח ספר שבו מדובר על חיים ביער, חיים על חוף הים, אני לא יכול לתאר את זה לעצמי. אני צריך משהו שיסביר לי מי זה, מה זה. אם בעולם הזה עוד איכשהו, מילא, אנחנו יכולים להידמות, אנחנו לומדים מהצורות, מהתמונות, מהסרטים, מכל מיני דברים, בזמננו בכלל הכול פתוח, אז על דבר רוחני איך אני יכול לדעת?
אנחנו לומדים על הבחנות רוחניות, הבחנות רוחניות כולן מתוארות בתוך האדם. אין מציאות שאני יכול עכשיו לשבת על איזו רכבת או על טיל, לנסוע או לעוף לאיזה מקום שבו אני אראה רוחניות. לא, אין דבר כזה, שאני לא משתנה אלא אני משנה את המקום. אלא" רוחניות" זה נקרא שאני משנה את עצמי, וההבחנות החדשות שבי עכשיו שמתעוררות, בהבחנות האלו אני מרגיש עולם חדש.
ואז בהרגשת העולם החדש באים המקובלים ומסבירים לי. כמו שאבא ואימא היו מסבירים לי משהו בעולם הזה, איפה אני נמצא, מה קורה, תראה את זה וכן הלאה, כך אני צריך את אבא ואימא, וזה באמת אבא ואימא ברוחניות. אבל זה מגיע לי על ידי אדם נגיד, מורה שמסביר לי, שמראה לי.
זאת אומרת, אנחנו צריכים במשהו להיכנס כאן ללימוד, להיות איכשהו באותו מקום שהם רוצים להסביר לנו עליו, הם מדברים על רמה ועולם אחר לגמרי ממה שאני מתאר לעצמי. אני מתאר לעצמי שאני חי בעולם הזה, אני רואה כאן אתכם, חברים, שמש, ירח, שמים, כדור הארץ, אני רואה את זה, לא יותר מזה. גם בי מה שאני מרגיש, זה הכול מתוך העולם הזה. והמקובלים מדברים על משהו אחר. מה זה אחר? אני לא יודע.
לכן צריכים קודם כל כדי ללמוד מהם משהו, צריכים להיכנס לתוך הלימוד הזה. זאת אומרת, להתקרב לאותה המציאות שעליה הם מדברים. זה לא פשוט, אבל זה אתגר. ואנחנו רואים איפה שכל האנושות נמצאת לעומת מה שאנחנו פותחים לעצמנו. ויום יום, יום יום, איכשהו אנחנו משיגים את המציאות החדשה, העליונה, הרוחנית, שאי אפשר להרגיש אותה, אי אפשר להסביר אותה, אלא רק לאלו שנמצאים איכשהו שם.
אז נקווה מאוד מתוך ההכנה לשיעור, שאנחנו נזכה אחר כך ללמוד מדברי המקובלים את השיעור בעצמו.
קריין: אז אנחנו נמשיך מקטע מספר 40, מתוך מאמר "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא" של רב"ש.
"עיקר עבודה, מה שמוטל עלינו, בכדי שנוכל להגיע להמטרה שבשבילה נברא העולם, שהיא להיטיב לנבראיו, עלינו להכשיר את עצמנו לרכוש לנו כלים דהשפעה, שזהו התיקון, שמתנת המלך תהיה בשלימות, שלא ירגישו שום בושה בעת קבלת התענוגים.
וניתנה לנו הסגולה של תורה ומצוות בכדי להגיע להכלים האלו, שזהו מה שאמרו חז"ל (קידושין ל'), שהקב"ה אומר, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, שעל ידי זה הוא יאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמית, ויזכה שכל רצונו יהיה אך ורק להשפיע נחת רוח ליוצרו."
(הרב"ש, מאמר 10, "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא", 1987)
אני לא יודע מה יש לי כאן כל כך להוסיף. זה דברים ידועים ודברנו על זה הרבה. ואני גם כן לכן לא רואה אולי שאלות, אני אקרא שוב.
"עיקר עבודה, מה שמוטל עלינו," זאת אומרת, מה שאנחנו צריכים לעשות. העבודה העיקרית שלנו היא "בכדי שנוכל להגיע להמטרה שבשבילה נברא העולם," זאת אומרת, העבודה שלנו היא כדי להשיג את המטרה שבשבילה העולם נברא. זה הדבר הכי חשוב שיש. "שהיא" המטרה הזאת נקראת "להיטיב לנבראיו," זה מה שהבורא רוצה שיהיה. הוא רוצה להביא את הנבראים למצב הכי טוב שיכול להיות, "להיטיב לנבראיו". והעבודה שאנחנו נגיע לנקודה הזאת, להרשות לבורא להיטיב לנו היא כדי "... להכשיר את עצמנו לרכוש לנו כלים דהשפעה,"
אם אנחנו מהכלים שלנו הקטנים דקבלה נעשה כלים דהשפעה, אז אנחנו לא נהיה מוגבלים בקבלת התענוג. כי בלקבל על מנת להשפיע אני אף פעם לא יכול להגיד שזה הסוף, "לא יכול, לא רוצה", לא. אלא בקבלה לעצמי אז יש גבול, כי כל כלי וכלי יש לו סוף. ראש, תוך, סוף, יש לו כלי גמור.
מה שאין כן בקבלה על מנת להשפיע, שאני דרך כל הזולת משפיע לבורא, אז אני לא יכול להגיד ש"מספיק", שאין לי יותר כלים. יש, אתה יכול להכשיר את עצמך ולהשפיע עוד ועוד ועוד. כמו שהבורא רוצה לתת לך, כמה שייתן, לא חשוב כמה, אתה יכול להחזיר לו ולתת לו את זה בחזרה. כי אתה עובד בעל מנת להשפיע, בלקבל בעל מנת להשפיע. וכדי להגיע לזה "... וניתנה לנו הסגולה שנקראת ... תורה ומצוות, שעל ידי תורה, שזה נקרא "מאור המחזיר למוטב", אנחנו מתקנים את עצמנו, זה נקרא שעושים תיקונים, "ציווי", לכן זה נקרא "מצווה", לתקן את עצמנו, "בכדי להגיע להכלים האלו," דהשפעה ... שהקב"ה אומר, בראתי יצר הרע הוא אומר על עצמו ובראתי לו תורה תבלין, שעל ידי זה ... אדם יאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמית," זאת אומרת, לא צריך למלאות את עצמו, לא צריך לרכוש לעצמו, הכול פתוח דוקא ההפך, לאחרים, לזולת. "... שכל רצונו יהיה אך ורק להשפיע נחת רוח ליוצרו."
שאלה: אמרת שאני יכול להחזיר את הכול לבורא, אז מה אני מחזיר לו בדיוק? אני הרי לא מחזיר לו תענוג, אלא אני מחזיר לו יחס, נכון?
איזה תענוג אתה מחזיר לו? אתה רוצה להנות לו והוא רוצה להנות לך. על ידי זה תהיה ביניכם דבקות. ודאי שאתה לא יכול אף פעם להגיד ש"התענוג שבי הוא אותו תענוג שיש לבורא". אלה כלים שונים. אצלו זה רק להשפיע. אצלך רק לקבל עם תיקון בעל מנת להשפיע. לכן בהרגשה ובהשגה, הכול שונה. אנחנו לא יכולים להשוות.
תלמיד: אז הכלים שלי מבחינה אגואיסטית, זה רק כדי להתעלות מעליהם? כלומר, אנחנו בכלל לא משתמשים בהם?
רק בזה שאנחנו מתבטלים מעליו ומתעלים, ובונים מעליו את ההשפעה שלנו. לכן האגו הוא הכרחי. הוא גדול. על פני האגו, על פני ההר בונים את בית המקדש. על פני ההר של האגו בונים בית המקדש. הר הופך להיות להר הקודש והוא כולו על מנת להשפיע.
תלמיד: איך בונים את ההר הזה כל פעם מחדש?
מתוך העשירייה שאנחנו שוב ושוב, מצרפים, מצרפים, מצרפים את עצמנו, ואלינו עוד כל מיני נוספים, עד שכל העולם גם נמצא בזה, ומזה נעשה כלי לקדושה, לקבלת האור העליון על מנת להשפיע, לנוכחות הבורא בו. וזה [קורה] כשאנחנו, לא שנותנים, אפשר להגיד נותנים, אבל מכוונים לבורא.
שאלה: למה הכלים דקבלה שלנו הם מוגבלים ביחס לכלים דהשפעה?
תשאל את עצמך כמה אתה רוצה לקבל וכמה אתה רוצה להשפיע? בלקבל אין לך שום הגבלה. הכול תלוי בך. יותר או פחות, אבל בהשפעה, אתה צריך לעבוד על זה, זה למעלה מהאגו שלך. אתה צריך לעשות צמצום, מסך, אור חוזר, חשבונות. איפה חשיבות הבורא? איפה חשיבות העולם, חשיבות החברים, חשיבות הכול? ואז במידת החשיבות שיש משהו יותר חשוב ממני, אני אוכל להשפיע. ככה זה. אחרת לא.
שאלה: פה בקטע כתוב שיאבד את כל הניצוצין של אהבה עצמית, איך באהבה עצמית יכולים להיות ניצוצין ומה זה בכלל?
ככה קוראים לזה, כי כל דבר אנחנו רוצים לחלק שיהיה בדידי ולכן הניצוצין הם רשימות מאהבה עצמית, עד שהן כולן מתבררות בי בכל אחד.
שאלה: יוצא שזה תהליך אין סופי והוא עובר בעשירייה כולו?
כל התיקונים שלנו עד גמר התיקון הם כולם מתבררים בעשירייה, נעשים בעשירייה.
שאלה: החודשיים שלושה האחרונים האלה מילאו אותנו עד כדי כך, שאני לפחות מרגיש שהופיעו בנו כוונה גדולה ורצון גדול. זה משהו כזה פנימי, ניראה שיש משהו כל כך מפתיע ומשמח לפנינו, אבל בוא בזמן אני גם מרגיש איזו כבדות כזאת גדולה. איך להתגבר על הכבדות הזאת ולהתקדם לקראת מה שמצפה קדימה?
רק על ידי חיבור עם החברים אתה יכול להפוך את הכבדות דווקא לכוח עלייה, רק על ידי חיבור עם החברים.
שאלה: ההסבר די ברור אבל עכשיו לפחות, רק מה העניין הסגולה כאן?
סגולה אני לא יודע מה זה, סגולה זה שלא ידועים מה הסיבה ומה המסובב, אומרים, אתה תלחץ על הכפתור ואז תבוא אליך איזו עגלה, אני לא יודע מה הקשר בין הלחיצה על הכפתור וזה שבאה אלי איזו עגלה, אני לא יודע, אבל אומרים שזה קשור לזה, תלחץ זאת סגולה. זה נקרא "סגולת תורה ומצוות", שעל ידי זה שאני עוסק בצורה נכונה במאור המחזיר למוטב, אני באמת חוזר למוטב, חוזר לטוב, לבורא.
שאלה: איך ומה האדם נותן לבורא דרך אהבת הזולת?
רק על ידי חיבור עם הקרובים אלי שהם החברים שלי, אני בונה כלי שבו הבורא יכול למלאות אותו באור שלו, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". "יעזורו" כי בלי שאני מתחבר עם החבר אין לנו כלי, לפחות עם עוד אחד, עם עוד אחד, עם משהו, מיעוט הרבים שניים, אבל צריכים להיות לפחות שניים, שאנחנו נהיה מנוגדים זה כלפי זה וגם מחוברים יחד, "על כל פשעים תכסה אהבה" שיהיה כלי. כלי צריך להיות כולל, מורכב משני דברים מנוגדים, משנאה ואהבה, מפירוד וחיבור ואם אין דבר כזה אז אין כלי, לכן אני בלי חבר לא יכול לבנות את הכלי.
שאלה: מה זה שהכנה שלנו לרכישת כלים של השפעה?
הכנה לרכישת כלים דהשפעה היא חשיבות, שבלי כלים דהשפעה אנחנו לא נוכל להתקדם ואנחנו נמצאים בחזקת חיות כמו כל הבהמות והחיות שבעולם הזה, לכן כתוב "כולם כבהמות נדמו".
שאלה: מה זה החיבור הזה, זה המאמץ שאני מבקש מהבורא?
חיבור זה נקרא שאני מקבל רצון של החבר למעלה מהרצון שלי.
שאלה: אתה התחלת אמרת לנו על הדוגמה של המדבר, מהמדבר ליער יש איזה חלק שחסר, החלק שחסר המעבר הזה זו העשירייה? איך העשירייה יכולה לשנות את המדבר ליער?
זה שאתה מנותק מהחברים והאור העליון משפיע עליך, אתה מרגיש שאתה נמצא במדבר. זה שאתה מתחבר עם החברים זה נראה לך שאתה כבר נכנס מהמדבר לארץ יפה, טובה, ירוקה, מלאה עצים, מלאה כל טוב ממש, כמו שכתוב על ארץ ישראל. מה זה ישראל? ארץ זה רצון, ישראל זה ישר א-ל שמכוון לבורא, הרצון שמכוון לבורא זה נקרא שאתה נמצא בארץ ישראל או ארץ ישראל נמצאת בך, זה לא חשוב. ואז מה אתה רואה? ארץ שיש בה הרבה מים ואם לא מים אפילו חלב וכולה עצים וכל עץ ועץ נותן לך פירות כאלה שאתה ממש בגן עדן. ואיזה שמש ואיזה אוויר ואיזה ציפורים והכול ממש גן עדן. מי עשה את זה? ודאי שזה בא מהבורא אבל אתה גילית את זה אתה נתת לזה הכנה, כך אנחנו צריכים את העולם הזה להעלות לדרגת העולם הרוחני.
שאלה: כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו. מה זה בעצם אומר רב להשפיע נחת רוח? מהי אותה נחת רוח? מה אני משפיע? מהי אותה נחת רוח שאני מביא לבורא?
הבורא הוא כולו רוצה להשפיע לבריות, אם אתה רוצה להשפיע משהו לבורא אין לך מה לתת לו כי הוא לא בעל חיסרון, יש לו רק חיסרון אחד, להשפיע לבריות, אם אתה משפיע לבריות אתה ממלא את החיסרון שלו.
שאלה: איך שואלים שאלה ודרכה מושכים את המאור המחזיר למוטב?
אם אתה שואל כדי גם שלכולם תהיה מזה תועלת.
תלמיד: איך אני בודק לפני שאני שואל שלחברים תהיה תועלת?
את זה אני לא יודע, תבדוק אתה יכול לשאול אותם מראש לפני השיעור, אתה יכול עוד משהו לעשות, תחשוב על זה. אבל אם אני שואל רק כדי לקבל תשובה בעצמי אני בזה מוריד את כולם ולא מעלה את כולם.
תלמיד: מה אתה ממליץ. יש חברים שמתביישים לשאול כמו איזה פחד במה. מה הם צריכים לברר או מה עשירייה יכולה לעזור להם?
צריכים לתת להם דוגמה יותר ויותר הם יתקדמו. גם צריכים לדבר איתם מחוצה לשיעור, גם אולי ביחד איתם להכין את השאלה ושהם ישאלו אותה, שהשאלה תהיה ממש בדוקה על ידי הקבוצה, העשירייה והעשירייה אומרת לאותו אדם, לאותו בחור שאתה צריך לשאול את זה בזמן השיעור. וככה זה פעם פעמיים וכבר ילך לבד.
שאלה: מה זה להשפיע לבריות לקדם אותם לתיקון?
מה שאני מתכוון לעשות בשאלות שלי זה שלא אני אמלא את האגו שלי, את החיסרון שלי האגואיסטי אלא שעל ידי זה אני רוצה לקדם את כל הכלי העולמי, כל מי שנמצא עכשיו במסך אני רוצה שכולם יתקדמו על ידי השאלה שלי והתשובה של הרב. אני חושב שזה ברור אחרת כל הלימוד שלנו הוא כולו רק לקבל, ולקבל?
תלמיד: כן אבל גם בצורת הפצה אנחנו רוצים להפיץ אז ודאי שאנחנו רוצים לקדם בזה את העולם לכיוון של השפעה. אז זה בעצם מה שנקרא להשפיע לבריות, לקדם אותם לתיקון, לקדם אותם שאנחנו מגיעים למצב המחובר בינינו יותר למצב שאנחנו משפיעים זה לזה למצב של ערבות הדדית בכל מקום בעולם.
כן.
שאלה: אנחנו יכולים לדמיין מצב שהוא מעבר לחושים שלנו הנוכחיים?
לא, לא יכולים ולא צריכים את זה, אנחנו רק צריכים להכין את עצמנו והבורא כבר יבנה לנו את המציאות הזאת.
שאלה: אני אומר שכלי עבודה זה מורכב מאהבה ושנאה, כלומר שיש פער, הבדל ביני לבין החברים. השאלה היא, איך נכון לעבד, לברר את הפער הזה מול החברים?
אנחנו יכולים לדבר על זה, עד כמה שיש פער בינינו ועד כמה שאנחנו רוצים להתעלות למעלה מהפער הזה ולהפוך אותו משנאה לאהבה.
תלמיד: כלומר זה נכון להביא את זה גם אם יש תחושה שאתה מכביד, אם אני נגיד טעון והם מאוד רגועים אתה אומר שזה נכון להביא את זה בתנאי שמביאים את זה בצורה נכונה.
כן אבל ודאי שבאותה צורה שיהיה קרוב אליהם, כי אם אתה טעון ואתה כולך נמצא בטורים כאלה גבוהים והם לא כאלו רדומים אז ודאי שלא יבינו זה את זה, אלא אתה צריך להתאים את עצמך אליהם. הבעיה בקבוצה שמצד אחד תמיד צריכים להתאים את עצמנו אבל מצד שני זה לא כל כך קשה, שהקבוצה תמיד היא נמצאת בכאלו מצבים שהיא דווקא יחסית נוחה לעבודה.
שאלה: איזה פעולות פנימיות נכונות עליי לעשות כדי להשפיע לבורא?
את זה אני מבטא בקשר לקבוצה. אני לא יכול לתת ישירות לבורא אף פעם. "אם צדקת, מה תתן לו?"1, כך כתוב אפילו שאתה רוצה לתת, מה אתה רוצה לתת? מה אתה יכול לתת לו? הוא לא בעל חיסרון, לכן ישירות לבורא אנחנו לא יכולים לעשות כלום. אלא כל העבודה שלנו בלתת לבורא זה לתת לו כלי מוכן המורכב מכל מיני האנשים שאני מרכיב אותם, ולא חשוב כמה שהם מתוקנים או לא האנשים האלו, הנשמות האלו. כלפיי, בהשתתפות שלי איתם הם עדיין לא מתוקנים, ולכן אני מתקרב אליהם, רוצה להתחבר איתם כדי להרכיב ממני ומהם יחד כלי חדש, והכלי הזה אף אחד לא יכול לעשות חוץ ממני. והכלי הזה אני מגיש לבורא ואומר, "אנחנו רוצים תיקונים ממך ואנחנו רוצים מילויים ממך", ובזה עושים לו נחת רוח.
שאלה: בשביל לרכוש כלים של השפעה יש משהו יותר חשוב מכל הזמן לבקש מהבורא?
לא, אנחנו צריכים להכין מסביב הכול התנאים האלו שאנחנו מוכנים באמת לקבל כלים דהשפעה מהבורא, שהבורא ירצה כן לתקן אותנו בזה, אבל הפנייה היא צריכה להיות לבורא. אבל זה דרך חברים, דרך העולם, דרך הכול, זה צריכים לכלול את הכול. זה יתחבר בעצמו.
שאלה: אם ניצוצות זה רשימות והן מתבררות בעשירייה, אז לחסל ניצוץ זה גמר תיקון או השפעה?
אין דבר כזה לנטרל, או למחוק, או לאבד ניצוצין. יש ניצוצין שמתחבאים, אבל על "המכה בקורנס", אנחנו עוד נלמד. השאלה שלך לא לעניין, אנחנו לא מדברים על זה עכשיו, אני מבקש ממך לא לברוח מהנושא.
שאלה: בזה שאני מתפלל לתיקון החבר, לתיקון החברים, אני עושה נחת רוח לבורא?
אני שואל אותך ההיפך, בשביל מה אתה עושה את התיקונים האלה?
תלמיד: אני עושה את זה כי אני רואה שהחבר לא בדרך, ואני רוצה לעזור לו להגיע לדרכו, אני רוצה לעזור לו להגיע לתיקון.
בשביל מה?
תלמיד: כדי שהחברה שבה אני נמצא תגיע לתיקון שלה.
בשביל מה?
תלמיד: אני משרת מלך גדול ואני רוצה לעשות לו נחת רוח.
אז למה אתה מסובב לי את זה מהראש לרגליים, או להיפך?
תלמיד: מה זאת אומרת?
כי ככה, מה שאלת?
תלמיד: אם אני מתפלל על חבר, על החברים שיגיעו לתיקון שלהם, שיתקדמו בדרך הרוחנית, האם בזה אני עושה נחת רוח לבורא?
אז אני רוצה לשאול מלכתחילה. לא שאלת, לא ביררת בשביל מה אתה עושה? אתה עושה את זה מלכתחילה בשביל לעשות נחת רוח לבורא. ולכן החברים, לכן התיקונים ולכן כל הדברים, או לא?
תלמיד: נכון.
ואתה סובבת את כל השאלה ההיפך. תשמע אחר כך שוב ותראה.
שאלה: על איזה סוג שנאה המקובלים מדברים?
תלוי באיזה מקום מדברים עלייה. אבל בדרך כלל זו שנאה לרצון לקבל של עצמו. כי במידת השנאה לרצון לקבל, המקובל מתעלה מעליו, ויכול להיכנס לעל מנת להשפיע.
שאלה: בתחילת תקופת הקורונה, לפחות לי היה מורגש שיש אחיזה במה זה העשירייה, מה זה החברים. אבל בשבועות האחרונים אני ממש מרגיש שאין אחיזה אני לא יודע מי הדמויות האלה, אפילו אלו שנמצאות איתי בתוך העשירייה, אני לא מרגיש.
רגע, זה באמת ככה, אין לך עשירייה? אם אין לאדם עשירייה והוא לא מרגיש מיום ליום שהוא מתקדם בה יותר ויותר, אז אין לו מה לעשות. ממש כך. איך אתה מדבר על זה בצורה כזאת רגועה? בחודש האחרון אני לא מרגיש שיש לי עשירייה, בסדר, נפלת.
יכול להיות שעכשיו אתה תגלה שיש לך עשירייה, רק אתה הרגשת כך, ואתה תעשה כל מיני מאמצים כדי להחזיר את עצמך לתוכם ולהתקשר. אבל אם אתה לא נקשר אליהם מיום ליום, יותר ויותר, ואתה רואה בכל אחד ואחד שהם מתנגדים לחיבור, וקשה לחדור לתוכו, אבל אתה חייב, אתה חייב. מה לעשות?
אתה חייב למצוא דרך איך בכל זאת להיכנס לתוך האדם, לכל אחד ואחד. ואחר כך אתה תגלה שהיית בעשירייה עם ההוא וההוא. ואחד מהם נגיד היה אדם כל כך רך, כל כך יפה, ועכשיו התקלקל. לא, זה לא הוא שהתקלקל, אלא בך נעשה שינוי, אתה עכשיו מגלה שיש לך יצר הרע יותר גדול ולכן אתה לא יכול להתחבר עימו. אבל החבר לא, הוא במאה אחוז נתון לך מהבורא. וכל המשחקים שהוא עושה זה עיניים להם ולא יראו. זה אתה שלא רואה, זה אתה שמשתנה כל הזמן, אבל הוא לפניך מלאך.
תלמיד: כן, זה שאני משתנה זה ברור. פשוט מה הדמות הזאת שעומדת מולי, מטשטשת, אני כבר לא מרגיש את החברים כמו שהרגשתי לפני. אני לא מצליח להבין מי ומה הם בכלל?
זה קורה, וזה טוב. יכול להיות שכך אתה עכשיו מאתר אותם בדרגה יותר עליונה. אתה לא מכיר אותם, כאילו אתה מסתכל עליהם, כאילו הפרצוף מוכר לך, אבל "הידיים ידי יעקב. והקול קול עשו"? ואתה לא בדיוק יודע מה קורה כאן. זה יהיה טוב, אבל צריכים להיזהר. העשירייה חייבת להיות קרובה מיום ליום יותר ויותר עד גמר התיקון.
שאלה: מהו אותו דבר שמביא אותי לשנוא את הרצון לקבל, האם זה בגלל שהוא לא נותן לי יותר תענוג?
מהו אותו דבר שמביא לך לשנאה לרצון לקבל? זה תכונת הבורא שעכשיו מתעוררת בך. כי הבורא הוא השונא את הרצון לקבל. הוא ההפוך ממנו. ואם גם אתה מרגיש כך, אז יש בך משהו ממנו. כבר יש לך בזה איזו הזדהות עם הבורא. אמנם אתה לא מגלה את ההזדהות הזאת, אבל בכל זאת היחס הזה כבר מצביע על משהו. אבל צריך לבדוק, האם אתה שונא את הרצון לקבל בגלל שקיבלת מכות? אבל אם היית מקבל ההיפך, איזה פרס, היית אוהב אותו? יש כאן מקום לבדוק.
שאלה: התפילה לבורא, אם לוקחים בחשבון שהבורא הוא המוחלט, אז כתוצאה מהפניה מה צריך להשתנות בי, מה משתנה בי לפני ואחרי התפילה?
על ידי התפילה אני צריך להרגיש את עצמי שאני מתקרב לבורא, שאני מעריך יותר את תכונת טוב ומיטיב, ורוצה שהיא תשלוט בי.
שאלה: האור המחזיר למוטב עובד גם בזמן השיעור או רק בעבודה בתוך העשירייה?
גם בזמן השיעור, גם בזמן העבודה בעשירייה, גם בזמן הסעודות שלנו, הישיבות שלנו, בכל מקום שבו אנחנו מתחברים בצורה כלשהי, תמיד בהתאם נמצא המאור המחזיר למוטב.
שאלה: בתקופה האחרונה התגלה בינינו בקבוצה פער, סוג של זלזול בינינו, אנחנו לא נותנים שום סימן יפה בצורה חיצונית, ורק במאמץ פנימי אנחנו משתוקקים לחיבור. האם בזה אנחנו עושים פגם וצריך להשלים את זה עם יחס יפה בצורה חיצונית?
צריכים להביע גם בצורה חיצונה משהו מהדרך. כן. אמנם שהפער בין הפנימיות והחיצוניות נמצא, אחר כך אתם תראו איך לגוון זה עם זה, באיזו צורה לכוון זה את זה. אבל חייב להיות גם זה וגם זה.
שאלה: יש לנו דיאלוג עם הקבוצה, משיעור הבוקר, דרך שיעור צהריים, לשיעור ערב. אנחנו נפגשים שלוש, ארבע פעמים ביום. זה דיאלוג עם הקבוצה. מה הדיאלוג עם הבורא? איך אנחנו יכולים להגיע לדיאלוג עם הבורא?
אתם צריכים להכניס לתוך הדיאלוגים שלכם, השיחות ביניכם, גם את הבורא. שהוא נמצא, מופיע, נוכח, וכולו אתכם. אתם צריכים לקבל אותו לפחות כמו חבר, תנסו ככה. למה אני אומר שכדאי לעשות כך? כי בכל זאת זה יפתח בכם איזו הרגשה של הנוכחות שלו, ואחר כך זה יתקדם יותר. כדאי.
שאלה: אנחנו בעשירייה קבענו מפגש פיזי בינינו וקבענו גם כללים, לא להתקרב אחד לשני, לבוא עם מסכות, לא להתקרב יותר משני מטר במפגש הפיזי. השאלה אם בכלל מומלץ לעשות כרגע מפגשים פיזיים או לחכות עם זה?
אם זה בטוח שאתם לא גורמים נזק זה לזה, אז למה שלא, לפחות פעם בשבוע אם אפשר, זה טוב. אבל להיזהר שזה יהיה ממש בטיחותי ביותר.
שאלה: לעשות נחת רוח לבורא ולהשתוקק למאור המחזיר למוטב זה היינו הך?
לא. לעשות נחת רוח לבורא זאת המטרה. להשתוקק למאור המחזיר למוטב זה האמצעי.
שאלה: הסברת שבכל מפגש, בכל מגע עם החברים אפשר למשוך את המאור המחזיר למוטב. האם אתה ממליץ שבכל מפגש כזה, בכל אינטראקציה נזכיר בתחילתה מה המטרה שלנו במפגש הזה?
בטוח, בטוח שחובה. כי בלי מטרה כל המפגש הזה הופך להיות לישיבת לצים.
תלמיד: אפילו אם זה מפגש של עניינים טכניים?
אין דבר טכני אצלנו, תמיד זה מטרתי.
קריין: אז קטע 41 מתוך מאמר של הרב"ש "סגולה תורה ומצוות".
"יותר קשה להשיג את המושג להשפיע לזולתו, היות שזה נגד הטבע, אלא בסגולת תורה ומצוות על מנת להשפיע, יכולים לזכות להפוך את טבעו בעל מנת להשפיע.
ונשאלת שאלה: בו בזמן שהאדם מוטבע בטבע של אהבה עצמית, איך אפשר לו לעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע, הלא אין לו שום רצון ויכולת לעשות משהו אם לא יהיה זה לתועלת עצמו. אם כן, איך יכולים לחנך את האדם שיעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע.
ויש לומר, שהגם שטבע של האדם הוא רק באהבה עצמית, ומה שהוא נגד זה קשה לו לעשות, עד כדי כך שכל האיברים הם לו לנגד, אבל יש עניין של כפייה, היינו שבעת שהוא עוסק בתורה ומצוות הוא לומד בעל כורחו, היינו שרוצה שיהיה רק לשם שמיים, ואז הוא לומד וחושב רק בלימודים שמדברים בעניין להשפיע.
והגם שהגוף לא מסכים, אבל על ידי היגיעה שהוא מתייגע את עצמו, וכופה את גופו לעסוק על כוונה זו, והגם שרצונו שבלב אינו מסכים לכוונה זו, המאור שבה מחזירו למוטב."
(הרב"ש, מאמר 721, "סגולת תורה ומצוות")
יש כאן את כל התורה ממש בפסוק אחד, איך אנחנו עוברים את זה.
קריין: נקרא שוב.
"יותר קשה להשיג את המושג להשפיע לזולתו, היות שזה נגד הטבע, אלא בסגולת תורה ומצוות על מנת להשפיע, יכולים לזכות להפוך את טבעו בעל מנת להשפיע.
ונשאלת שאלה: בו בזמן שהאדם מוטבע בטבע של אהבה עצמית, איך אפשר לו לעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע, הלא אין לו שום רצון ויכולת לעשות משהו אם לא יהיה זה לתועלת עצמו. אם כן, איך יכולים לחנך את האדם שיעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע.
ויש לומר, שהגם שטבע של האדם הוא רק באהבה עצמית, ומה שהוא נגד זה קשה לו לעשות, עד כדי כך שכל האיברים הם לו לנגד, אבל יש עניין של כפייה, היינו שבעת שהוא עוסק בתורה ומצוות הוא לומד בעל כורחו, היינו שרוצה שיהיה רק לשם שמיים, ואז הוא לומד וחושב רק בלימודים שמדברים בעניין להשפיע.
והגם שהגוף לא מסכים, אבל על ידי היגיעה שהוא מתייגע את עצמו, וכופה את גופו לעסוק על כוונה זו, והגם שרצונו שבלב אינו מסכים לכוונה זו, המאור שבה מחזירו למוטב."
(הרב"ש, מאמר 721, "סגולת תורה ומצוות")
שאלה: אני מבין איך אפשר לעשות כפייה בצורה פיזית, אני לא מבין איך אפשר לעשות כפייה על הכוונה?
כמה שאתה מסוגל, דרך קבוצה, דרך תפילה, לא בצורה ישירה, אלא אתה מחפש תומכים, אמצעים כדי בכל זאת לעשות משהו, ואתה תראה שיש אמצעים.
שאלה: אנחנו אומרים שאין כפייה ברוחניות, באיזה מצב כן מכילים את עניין הכפייה?
ברוחניות אין כפייה, אבל בגשמיות יש כפייה ולכן כופים אותו עד שאומר "רוצה אני", ככה זה, ובכפייה אנחנו משיגים את הדברים שלנו. אבל ברוחניות עצמה אין כפייה, אלא מה שאתה הולך להשיג אחרי הכפייה שלך, אתה משיג כבר ברצון השלם מצידך. זו התשובה על הקושייה שלך, למה מצד אחד כתוב "אין כפייה ברוחניות", ומצד שני אנחנו רואים שהכול כאילו בא בכפייה. דווקא כופה אותו עד שאומר "רוצה אני", האדם על עצמו.
שאלה: הטקסט מציע כוח של תורה ומצוות כדי להגיע לכלי של רצון להשפיע, איך הרצון הזה עובד בתוך העשירייה או בין החברים?
תורה ומצוות זה נקרא כך, תורה זה נקרא מאור המחזיר למוטב, אור שמגיע ומתקן. במידה שאתה מכין את הרצון האור מלמעלה מתקן אותו, זה נקרא תורה. מה הוא מתקן? הוא מתקן רצונות, הוא עושה מהרצונות על מנת לקבל שיהיו בעל מנת להשפיע, הופך כוונה על כל רצון ורצון, זה נקרא עשיית מצווה. לכן כל התיקון שלנו נקרא על ידי תורה ומצוות, על ידי האור העליון שמתקן כוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, על כל רצון ורצון.
מה שאם כן את הרצונות שבנו אנחנו לא יכולים לשנות, האדם נולד עם זה, זה ה-DNA שלו, הוא לא משתנה.
שאלה: מהו ההבדל בין כפייה ועבודה מעל הדעת, האם יש הבדל בין שני אלה?
כן ולא, אני גם לא יכול להגיד. עבודה למעלה מהדעת, ההכנה אליה מאוד קשה, אבל אחר כך כשאתה עובד בזה יש לך התרחבות דעת ושום דבר לא קשה, ההיפך יש לך מלא אוויר, כוח והכול.
קריין: קטע 42 מתוך אגרת ס"ב של הרב"ש.
"עיקר עבודת האדם הוא שיתבונן בגדלות ה'. היינו שהוא צריך להסתכל בספרים המדברים מגדלות ה', ובזמן שלומדים צריכים לצייר לעצמו, באיזה שיעור היו חז"ל, התנאים והאמוראים וכו', מרגישים את גדלותו של הקב"ה.
ויתפלל לה', שיאיר להרגיש את רוממותו יתברך, בכדי שיוכל להכניע לבבו, ולהיבטל לפני הקב"ה, ולא להיות נמשך אחרי זרם העולם, הרודף אך ורק למלאות תאוות בהמיות. רק שה' יאיר לו עיניו, שיוכל לעסוק כל חייו בתורה ועבודה, ו"בכל דרכיך דעהו", היינו אפילו שעוסקים בדברים גשמיים גם כן יהיה לטובת הקדושה.
אבל מתוך שלא לשמה באים לשמה. היינו דעניין לשמה, זהו כבר מדרגה גדולה, והאדם צריך להתחיל משלא לשמה. היינו, שידע בעצמו בהכרה מלאה, שעיקר התענוגים נמצאים בתורה ועבודה ולא בגשמיות. והגם שהוא מרגיש כעת יותר תענוג בדברים גשמיים, יותר מכפי שהוא מרגיש בדברים רוחניים, זהו מסיבת שחסר לו את ההכשרה בתורה ועבודה, שהוא תלוי גם כן באמונת ה'. ואז, על ידי התורה והאמונה בה', מרגישים את המאור שבתורה, והמאור הזה מחזירו למוטב."
(הרב"ש, אגרת ס"ב)
(סוף השיעור)
-
איוב, פרק ל"ה, ז'↩