שיעור בוקר 01.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, כותרת "מי שחיזק ליבו", קטע 74.

אנחנו לומדים שמה שאנחנו צריכים לעבור בעלייה הרוחנית שלנו, בדרך ההתפתחות הרוחנית שלנו, הכול כתוב בתורה, ושם נאמר שאנחנו צריכים לעבור מצב שנקרא "גלות". לא שקודם היינו או לא היינו בגלות, אלא עלינו להכיר מה זו גלות. אם קודם החיים שלנו היו חיים רגילים, נורמאליים לפי מה שהעולם חושב, פתאום אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו יותר ויותר נמצאים בניתוק, בריחוק ממשהו עליון יותר שאליו אנחנו משתוקקים, ואז החיים שלנו נקראים חיי גלות, אנחנו נכנסים לגלות, ובגלות הזאת אנחנו מתחילים עוד ועוד להכיר כל מיני הפרעות, אפילו מכות בדרך.

המכות האלה באות אלינו בצורה מכוונת. מצד אחד הן מרחיקות אותנו מהמטרה במידה שאנחנו מדברים עליה, מבינים ומרגישים אותה, בכל מיני צורות. רע לנו, מר לנו, יש בנו בלבול, זאת אומרת גם במוח וגם בלב אנחנו מרגישים מצב לא ברור, לא מובן, לא מורגש בדיוק לפי מה שציפינו, אנחנו לא מבינים מה קורה לנו. עד שאנחנו מתחילים יותר ויותר לייצב את עצמנו ולראות עד כמה הדרך שלנו היא הפוכה ממה שחשבנו קודם.

לפני שהגענו לחכמת הקבלה וגם כשהתחלנו לעסוק בה, חשבנו שההתקדמות בדרך הזו היא כמו בכל דרך אחרת רוחנית או גשמית, על ידי לימוד, על ידי כל מיני פעולות שאנחנו אולי צריכים לעשות. כאן זה משהו אחר, אנחנו צריכים להתמודד נגד הטבע שלנו, למרות הטבע שלנו להתעלות למעלה ממנו. ובאמת אנחנו מרגישים כמה אנחנו לא מסוגלים אפילו להבין את העיקרון הזה, לקבל אותו, מכל שכן להתגבר על הטבע שלנו, על הרצון לקבל ואיכשהו לעבוד נגדו. וגם "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככל שהאדם הוא עם רצון לקבל גדול יותר, כך יש לו הזדמנות לעלות יותר גבוה בסולם, אבל בינתיים הוא נמצא בהכבדת הלב גדולה יותר.

וכך אנחנו נמצאים כאן לפני מכשול גדול מאוד, שהטבע שלנו ממש קם לפנינו ולא נותן לנו להתקדם להשפעה, לאהבה, לחיבור, לכל ההבחנות הרוחניות שאנחנו קוראים עליהן ולומדים אותן. ולכן אנחנו מתחילים להבדיל מיהו הפּרעה שבאמת מתרומם ומציג את עצמו כחושב רק על עצמו. איפה הוא נמצא? בתוכנו. בכל פעולה, בכל מחשבה שאדם מרגיש, שמתעוררת באדם, אם הוא רוצה להרגיש ונותן לזה תשומת לב, הוא מרגיש את פרעה, שהוא בהחלט חושב רק על תועלת עצמו, וזו בדיוק נוכחות הפּרעה שבו.

אנחנו נלמד את הפסוקים האלה ונראה עד כמה אנחנו באמת נמצאים בגילוי של פּרעה שמתגלה יותר ויותר כמפריע מצד אחד, וכמגלה לנו את הבורא על פני ההפרעות שלו מצד האחר. זה כמו שאנחנו רואים בטכניקה, בכל דבר, שיש נגד, יש התנגדות, וכשאנחנו עובדים על פניה אנחנו מגלים איזו תופעה. מהי התופעה הזאת? איזו תופעה שתהיה, רק שהיא מתגלה בהתגברות על פני ההפרעה. ולכן אנחנו צריכים להבין שאיפה שאנחנו מגלים שלא רוצים לתת יגיעה לחיבור, לבורא, לכיוון מטרת הבריאה, אם ניתן שם יגיעה חזקה כנגד אי האכפתיות או אפילו נגד הכוחות שמתנגדים לנו, אז לפי ההשקעה שלנו, לפי הכוח שנגדנו, אנחנו נרגיש ונגלה את ההספק, את התוצאה, שהיא גילוי הבורא.

לכן יש לנו כאן גילוי של פּרעה, שמחזק את ההפרעה, את הלב שלנו, את הרצון לקבל שלנו, ובמידה שנוכל מעל הרצון לקבל הזה לעשות איזו עבודה, פעולה, מעשה, מחשבה, במידה הזאת נתקדם למצב שנגלה את הכוח בעד ואת הכוח כנגד, אנחנו נגלה עד כמה אנחנו לא רוצים להתקדם. ואם כן רוצים להתקדם לקראת החיבור, לקראת התעלות למעלה מההפרעות, אז נגלה דווקא שם את הפּרעה ככוח ההתנגדות, ומעל הפּרעה נגלה שהכוח שמתגלה הוא הבורא. כך הם קשורים יחד.

נקרא את הפסוקים ואתם תשאלו, ואפילו תדברו ביניכם אם תרצו.

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא פסח, כותרת "מי שחיזק ליבו", קטע מספר 74.

מי שחיזק ליבו

"בזהר בשלח (ובהסולם דף נ"ה אות קפ"ו) כתוב שם וזה לשונו, "ואמר רבי יצחק לא מצינו מי שחזק את לבו לפני הקב"ה כפרעה. אמר רבי יוסי, הרי סיחון ועוג חזקו גם כן את לבם. אמר לו אינו כן, הם חזקו את לבם כנגד ישראל אבל כנגד הקב"ה לא חזקו את לבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב"."

(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)

הכוח המרכזי, העיקרי, הגדול שמפריע לנו להגיע לחיבור בינינו כדי לגלות בחיבור הזה את הבורא נקרא "פרעה". יש הרבה כוחות, תת כוחות חלשים שהם הפרעות צדדיות, והכוח הכללי שנקרא "פרעה" הוא באמת האוסף הגדול ביותר של כל כוחות ההפרעה, שאותו אנחנו צריכים לאתר ולהכיר בו.

כלפי העולם הזה פּרעה נראה לנו ככוח הטוב כי על ידו, על ידי הרצון לקבל שיש באדם האדם הולך ופותח את העולם הזה, מבין, מרגיש, חוקר ונעשה חכם יותר. ואילו כלפי הרוחניות הכוחות האלה יכולים לעזור לנו רק בדבר והיפוכו, כשמתגבר איזשהו כוח ואנחנו מגלים אותו כמפריע לחיבור בינינו שמכוון אותנו לבורא שהוא הכוח הכללי שמחבר בינינו, דווקא בצורה כזאת אנחנו מגלים את הכוח הרוחני.

כלומר בסופו של דבר תפקידו של פרעה הוא לכוון אותנו לרוחניות רק בצורה הפוכה. כי לרוחניות אנחנו לא יכולים להגיע מתוך הטבע שלנו שהוא רצון לקבל, ופרעה עוזר לנו להתעלות למעלה מהטבע שלנו ולהגיע לרצון להשפיע.

שאלה: כדי להגדיר בצורה נכונה את פּרעה, מה קיים כנגדו? האם זו נקודת המשה או איזושהי נקודה של רוחניות, ביחס למה למדוד אותו?

את פרעה אנחנו יכולים למדוד רק לפי הכוח שמפריע לנו להתחבר, שמפריע לנו לכוון בעל מנת להשפיע, ולכן הכוח הזה כל כך חשוב לנו. פּרעה מאוד חשוב כי הוא מכוון אותנו בדיוק לצורה ההפוכה, אחרת לא היינו יכולים בכלל לאתר את הרוחניות אף פעם, וזה מה שאנחנו צריכים. לכן אנחנו מכבדים את הכוח הזה על כך שהוא עוזר לנו. אומנם הוא הפוך מאיתנו ושונא את הבורא, אבל הם בנויים זה כנגד זה, וזה מאפשר לנו במידה שאנחנו מתרחקים מהפרעה, להתחבר לבורא, וכך אנחנו יכולים לאתר איפה אנחנו נמצאים בשביל הדק שבין שניהם.

תלמיד: יש הרבה מאוד מרכיבים של הכבדת הלב כלפי החיבור בינינו, היום אולי אני ארצה לישון, מחר נגיד הלב יהיה אבן, אחרי זה אני סתם אשנא את החברים. איפה בדיוק כאן פּרעה, במה?

בכל הדברים האלה שאתה אומר נמצא כוח הפרעה שמכוון אותנו בצורה כזאת לבורא, לרוחניות, זה כוח הפוך. יש בעולם שלנו הרבה דוגמאות שאנחנו משתמשים בכוח הפוך מהמטרה כדי להגיע אליה. אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר אם לא יהיו לנו שני כוחות מנוגדים, ורק על ידי שניהם אנחנו יכולים לראות את עצמנו זה כנגד זה, זה בעד זה, וכך כשאני מחזיק את עצמי בין שניהם, אז אני בטוח שאני מתקדם נכון. הדרך הנכונה היא בקו האמצעי, בשביל האמצעי, שם אני מגיע לבורא שהוא המקור של שניהם, של כוח הנתינה ושל כוח הקבלה.

תלמיד: איך לשמור על עצמך בקו האמצעי בצורה הנכונה?

בדרך כלל אנחנו מרגישים את עצמנו, מגלים שאנחנו נמצאים באיזשהו כוח. כשרוצים להתקדם לרוחניות אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו נמצאים בכוח ההפוך, בנטייה הפוכה, וכך בין שניהם אנחנו משתדלים בכל זאת ללכת לכיוון החיבור, לכיוון הרוחני, ובאופן כזה אנחנו מתקדמים, וזוהי כל העבודה שלנו.

שאלה: אם משתמשים בכוח הפּרעה עם הכוונה לתת תועלת לאחרים, האם בזה אנחנו משנים את הטבע שלנו או תמיד נשאר בתוך הטבע של הרצון לקבל?

אנחנו תמיד נשארים בתוך הטבע של הרצון לקבל, אנחנו לא יכולים לצאת ממנו כי זה אנחנו, אלא ניתנת לאדם אפשרות לקבל כוח להשתמש ברצון לקבל כדי להשפיע, בכל מיני דרגות ועוצמות, וכך הוא מתקדם. אבל אנחנו לא יכולים לצאת מהרצון לקבל, מחוץ לרצון לקבל יש רק את כוח הבורא, ובתוך הרצון לקבל זה כוח הפּרעה.

אנחנו נמצאים בכוח הפּרעה ויש לנו הזדמנות בפעולות ובמחשבות שלנו, זאת אומרת במוח ובלב, לעשות פעולות הדומות לבורא, כאילו שאנחנו מכוח ההשפעה. אבל באמת אנחנו מכוח הקבלה, ורק מקבלים מלמעלה את כוח הבורא כדי שהפעולות שלנו יהיו בכוונה על מנת להשפיע. אז אנחנו נקראים "אדם", הדומה לבורא, לא בורא אלא הדומה לבורא, מתוך זה שאנחנו מהרצון לקבל אבל בכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: מה ההבדל בין הכבדת הלב כנגד ישראל לבין הכבדת הלב כנגד הבורא?

אנחנו עובדים רק מול פּרעה, נגד הרצון לקבל, יצר הרע. כלפיו אנחנו צריכים לעשות צמצום, מסך ואור חוזר, לקבל ממנו כוחות ולעבוד איתם בעל מנת להשפיע. הפעולה הזאת נקראת "נצחוני בניי", וכך אנחנו צריכים לעבוד.

תלמיד: נאמר כאן שהם הכבידו את ליבם כנגד ישראל, אך לא כנגד הבורא?

ההבדל הוא פשוט - כנגד העבודה יש לי התנגדות ואני לא רוצה לתת יגיעה. אני מרגיש שהמטרה הרוחנית לא מושכת אותי וזה הפוך ממה שצריך לעשות. אני צריך להתגבר על העצלות הזאת, על זה שאני נמשך לדברים הפוכים מהמטרה. אלו ההפרעות שאנחנו מקבלים.

שאלה: איך להשתמש ברצון שלנו לערבות כדי להגיע למטרה שאנחנו לא מכירים?

רק על ידי זה שאנחנו לומדים יחד, מדברים יחד ואיכשהו אולי פועלים יחד בזה שנמצאים בקבוצה. "איש את רעהו יעזורו", אנחנו מסתכלים על האחרים ונראה לנו שהם יותר מוצלחים ואז על ידי קנאה, תאווה וכבוד אנחנו יכולים להתקדם.

שאלה: בדרך כלל כשאנחנו רוצים לשמור על הקו האמצעי ונמצאים באיזשהו כוח שרוצים להתקדם לרוחניות, אז אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו נמצאים דווקא בכוח ההפוך, בנטייה ההפוכה. איך לבקש מהבורא את הקו האמצעי בצורה נכונה?

בדרך כלל אנחנו לומדים יחד, מדברים בינינו ויכולים בשיחה בינינו לאתר את הדרך ולעזור לכל אחד ואחד לראות נכון את השביל שבו אנחנו צריכים לפסוע עד גמר התיקון.

שאלה: בהכנה לשיעור החברים דיברו על איך אנחנו מתפללים לראות את החברים ולהתפלל עבורם שהם יקבלו הכול. כל השנים אני לומד איתך שאנחנו צריכים להתפלל שהבורא ייתן לנו את היכולת לראות את כולם כמושלמים. אז מה לעשות, לראות אותם מושלמים או לראות שיש להם בעיות וצריכים להתפלל עבורם?

גם וגם. אנחנו נמצאים בשני קווים ואנחנו צריכים לחבר אותם יחד. אבל בדרך כלל אני צריך לראות את החברים שלמים ואת עצמי כיכול להיות בהתקדמות רק בכך שאני נכלל בהם.

שאלה: מה קורה אחרי שאנחנו מגלים בפעם הראשונה את הצד האחר תחת לחץ, ההרגל הופך לטבע שני?

לא. אנחנו מתקדמים תמיד רק על ידי זה שהבורא, האור העליון, מחזיק אותנו, מוביל אותנו, מחזק אותנו ומעלה אותנו. אנחנו לא יכולים לעשות אף צעד ללא הכוח העליון. אנחנו נמצאים בו תמיד, הוא מחיה אותנו וגם את כל המציאות, דומם, צומח וחי, כל שכן כשאנחנו רוצים את ההתקדמות הרוחנית אז אנחנו זקוקים לו וצריכים להיכנס עימו בקשר אישי הדדי. צריכה להיות בינינו התקשרות ישירה, שאני מבקש והוא נותן, ואני יודע מה אני צריך לבקש כי אני לומד אותו. כך אנחנו מתקדמים, תמיד אליו ותמיד מקבלים ממנו, "אין עוד מלבדו".

שאלה: אנחנו מרגישים בנו את הגילויים של פרעה ונשאר לנו רק להצדיק על כך שפּרעה נמצא בתוכנו. האם יהיה נכון לתאר לעצמנו שאני הוא פּרעה כדי שלא יהיה מקום להצדקה?

לא, פרעה שולט עלי. וזה שאני אומר שאני בעצמי פרעה זה לא נכון. אני הרי רוצה לצאת מהשליטה שלו ולכן תמיד רצוי שאדמיין לעצמי שזה כוח זר שפועל עליי והוא מגיע נגד הבורא. שני כוחות האלה פועלים עליי והם בעצם שווים, הם כמו שאנחנו אומרים היצר הרע והיצר הטוב, הם מובילים את האדם מהעולם הזה לגמר התיקון, לוקחים אותנו בשתי הידיים ומובילים אותנו.

שאלה: מובן שפּרעה עוזר לנו לבנות את המסך, אבל איך פועל המנגנון הזה?

כל הדברים שהם כנגד הקדושה, כנגד החיבור, כנגד התמיכה, כנגד האהבה, כנגד ההשפעה נקראים כוחות פּרעה, משהו נגד. ועל ידי הכוחות האלה שהם נגד אנחנו יכולים לגלות את הכוחות שבעד, לכן אנחנו מכבדים את פּרעה, לא אוהבים אותו אלא מתייחסים אליו בקפדנות כי דווקא על ידו אנחנו יכולים לגלות את תכונות הבורא, זה כנגד זה.

שאלה: פּרעה, עמלק, נחש, האם כל אלו מצבים בתוכי או כוחות מחוץ לי?

רק בנו, רק בתוך האדם המצבים האלו, וזה שנראה לאדם שיש עולם סביבו זה הכול נמצא בתוכו. זה לא נמצא סביבו, אין מחוץ לאדם כלום, הכול מתרחש בתוך הרצון שלנו. הבורא ברא את הרצון וכדי שאנחנו נחיה בו הוא ברא אותו בצורה רבגונית, שיש שני כוחות מנוגדים ובין שני הכוחות האלו אנחנו יכולים כמו בין חושך לבין אור לראות את כל המציאות.

ולמה לנו לראות אותה? כדי לאבחן אותה - מה שייך לכוח העליון, לבורא ומה שייך לכוח התחתון לפּרעה או לנברא, ושיש בין שני כוחות האלו מטרות שונות - מטרת הבורא זה לגלות את הרוח בתוך האדם, מטרת פּרעה זה לגלות את החשיבות בגוף האדם, ברצון לקבל שלו.

תראו איך שהמצרים הקדמונים הם היו דואגים לשמור על הגופים שלהם אפילו אחרי המוות, הם לא רצו לתת לגופים שלהם להירקב ולהיעלם והצליחו בזה. ואילו המקובלים אין להם שום חשיבות לגוף האדם, אלא דווקא ההיפך, ככל שהגוף נרקב מהר יותר טוב, גם בגשמיות וגם ברוחניות.

תלמיד: מהי הדרך הטובה והמהירה ביותר לעבור משליטת הפרעה לשליטת הבורא?

רק אם אני מחזיק בחברה ואז אני לא מאבד את עצמי במצבים בין המדרגות.

שאלה: אמרת שהגיע הזמן לבנות יחס אישי כלפי הבורא. איך פרעה עוזר לנו בכך ולא סתם מסיח את דעתנו מהעבודה?

אין דבר כזה שפרעה מושך אותנו מהבורא. זה כך נראה לנו, אבל כל המטרה שלו היא להביא אותנו דווקא להכרה, להבנה שהבורא נחוץ לנו ושאנחנו חייבים לאחוז בו וכך להתקדם.

שאלה: אם הבנתי נכון, אמרת שיחס אישי כלפי הבורא זה כשאני יודע מה לבקש והוא עונה. האם אני צריך לבקש דווקא לעבוד עם פרעה, זו הבקשה הנכונה לבורא?

קודם כל אנחנו צריכים להבין שכל מה שמכוון אותנו זה הבורא, אין עוד מלבדו. ואפילו זה שאני מגלה את פרעה, על זה כתוב "בוא אל פרעה", הבורא אומר לאדם בוא אל פרעה, אני אקדם אותך אליו, אם כי האדם מאוד לא רוצה. כמו שכתוב על משה, שהוא פחד, רעד, לא רצה, כמו ילד קטן, להתקרב לפרעה המפחיד, הגדול, שיכול לבלבל ולסובב אותו. אבל הבורא אומר לא, בוא יחד איתי ואני אלמד אותך איך אתה צריך להתנהג עימו כך שאתה תתגבר עליו תהיה חכם, תהיה גדול, ותוכל ממש להילחם עימו עד כדי כך שאתה תיקח את הכול מה שיש לו במצרים ותצא עם זה מהמצרים. מה זאת אומרת? הוא יצא משליטת פרעה, אבל כל מה שיש לפרעה, כל הרצון לקבל שלו הוא לוקח ומוציא אותו כדי להשתמש בו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל הבורא אמר למשה בוא לפרעה ולוקח אותו ביד, אנחנו גם רוצים שהבורא יגיד לנו כך.

לפני זה אתה צריך לעשות כל מיני פעולות כמו שמשה עשה ואז אתה תראה שהבורא מחזיק אותך ביד ומוביל אותך דרך כל מיני מצבים שדווקא בהם אתה מגלה, אמנם שאתה מפחד, אמנם אתה לא רוצה, אבל אם אתה מבצע את המלצות הבורא, אז אתה מגלה שהוא מחזיק אותך ביד ומוביל אותך. זה בכל זאת נקרא "גלות", כי הבורא לא מגולה, אבל אם אתה למרות שהוא לא מגולה כל הזמן נמשך לאחוז בו, בכמה שאפשר, אז יוצא שאתה מתקדם. המצב מאוד לא נעים, לא פשוט, כי אתה עובד תחת שליטת פרעה ואתה רוצה להיות מנוהל משליטת הבורא.

שאלה: איזה סוג של חיסרון אנחנו צריכים כדי להתגבר על הכבדת הלב כך שנוכל לעבור את המצב הזה?

החיסרון נמצא בנו, מי שמגיע לחכמת הקבלה מרגיש שהוא חייב לדעת בשביל מה לחיות, איך לחיות, איך לגלות את הנשמה שלו, שזה חלק אלוה ממעל שמתלבשת בתוך האדם. אם אדם מגלה את הרצון שלו בצורה נכונה, אז בתוך הרצון הזה מה שמתגלה נקרא "נשמה", וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: אנחנו מגיעים למסקנה שאין לנו מספיק חשיבות הבורא, חשיבות הרב, חשיבות המקורות, אחרת היה יותר מאמץ מצידנו. איך לעשות "פיצוץ" בתוך הקבוצה כדי לתת חשיבות לכולם, כדי שנשקיע יותר מאמצים?

אתה צודק, זאת השאלה העיקרית - חשיבות, חשיבות ההתקדמות שתלויה בחשיבות הקבוצה, בחשיבות החברים, בחשיבות הלימוד, בחשיבות מה אני אקבל מהחברים, מהקבוצה, הכול תלוי בי ובחברים, עד כמה אנחנו מחוברים ויכולים לספק לכל אחד את החשיבות הזאת. על זה כתוב "קנאה, תאווה וכבוד, מוציאים האדם מן העולם", מהעולם שהוא נמצא בו בדרגה מסוימת לדרגה יותר גבוהה גם נקרא "העולם".

אז אין כאן שום דבר אלא קנאה, תאווה וכבוד, שלושת הדברים האלו. ושלושת הדברים האלה נמצאים בעולם שלנו, לפנינו, לא צריך להיות מקובל גדול, לא צריך להיות בעל השגה, הם נמצאים, תשתמשו בהם כדי לעורר את האגו של כל אחד ואחד כדי להתקדם לעבר המטרה הרוחנית ואתם תראו עד כמה זה עוזר לכם.

אם אני מרגיע את עצמי ולא מעורר בי קנאה, תאווה וכבוד, אין לי כוחות להתקדם, כי אני כולי אגואיסט, כוחות האגו נמצאים בי, במה אני אתקדם? אני צריך דרך הכוחות האלה לעורר את עצמי, לעשות עוד צעד קדימה. ולכן זו לא בעיה שאני מקנא בחברים, בזכותם אני פותח ספר, אני נכנס לשיעור, כי אני מסתכל עליהם, אני לא רוצה להיות פחוּת מהם, מפגר אחריהם.

זה שמוציא אותנו מדרגה תחתונה כל פעם לדרגה יותר עליונה, עוד קצת ועוד קצת. אנחנו צריכים בכלים שלנו, זאת אומרת, במצבים שאנחנו נמצאים לתת לכל חבר וחבר הרגשה שיש בינינו קנאה, תאווה וכבוד.

שאלה: לעורר קנאה ולהתקדם בעזרתה זה מובן, אבל התעוררות מתוך קנאה וכבוד זה לא מובן. אני צריך לעורר קנאה חברים או העשירייה צריכה לעורר בי קנאה כדי להתקדם?

אני צריך לראות בעשירייה את הכוחות הטובים ביותר בעיני שבהם הם נמצאים ובי פחות, או בכלל לא נמצא, כך שעל ידי זה תהיה לי נחיצות להתחבר אליהם, להתקרב אליהם, ללמוד מהם, וכן הלאה.

זאת אומרת, זה שהחברים שלי הם כמו ט' ראשונות ואני כמו מלכות, ואני כל פעם רוצה להעלות את עצמי לט' ראשונות, כי ט' ראשונות הם כוחות ההשפעה ומלכות היא כוח קבלה. וכך אני כל פעם מתאר לעצמי שאני בצורה כזאת עולה ממלכות לט' ראשונות ואני נכנס אליהם, מתחבר אליהם, כביכול מקבל מהם לתוך הכלי שלי, לתוך המלכות שלי - תכונות, הבנות, רצונות, כוונות, כל מה שיכולתי לספוג.

ושוב אני צריך לעבוד על כך שעל ידי קנאה, תאווה וכבוד אני רואה אותם עוד יותר גדולים, ואני עוד יותר רוצה להגיע אליהם. וכך על ידי זה, כמו שכתב רב"ש, אני מתאר את עצמי כאפס כלפיהם ולכן אני עולה יותר, ולכן אני מתקדם. אי אפשר להתקדם, לעלות, להשיג משהו, בלי המנוע הזה.

תלמיד: קנאה אני מבין, אני מקנא בחברים, מקנא בהתקדמות שלהם, אני מתאר את עצמי כגדול בפניהם כדי שיקנאו בי וככה הם יתקדמו. וכאן אתה אומר קנאה, תאווה וכבוד, מהי התקדמות בעזרת תאווה וכבוד, לא ברור?

כל מיני התפעלויות שאתה יכול לתאר לעצמך, תשתמש בהן. קנאה ברור לנו, כל אחד יכול לתאר לעצמו. תאווה שאתה מקנא בהם עוד יותר. בקנאה אתה מקנא בכלים שלהם, בתאווה אתה מקנא במילוי שלהם, ובכבוד אתה מקנא ביחס שיש להם מאחרים, אלה שלוש מדרגות. אנחנו עוד לא למדנו אותם, עוד נלמד, שזה מה שאנחנו יכולים לתאר במצב יותר גבוה מאיתנו, קנאה, תאווה וכבוד.

שאלה: אנחנו תמיד בודקים בעשירייה האם אנחנו עושים נחת רוח לבורא בכל פעולה, אבל אם הבורא הוא השפעה טהורה, אם לבורא אין רצון לקבל, איך הוא יכול להרגיש את נחת הרוח שלנו?

אתה שואל על הבורא, עליו אין לנו שום שאלה כי אנחנו לא מבינים ולא מכירים ולא יודעים אותו. אנחנו יכולים להגיד רק דבר אחד, שכל מה שיש בי הוא ברא. זאת אומרת, התכונות, המחשבות, הרצונות, כל מה שאתה יכול לתאר שיכול להיות בתוך האדם ובכלל כל הבריאה זה נמצא כשורשים בבורא. ולכן אין לו שום בעיה, קושי, לדעת מה עם האדם ואיך האדם מרגיש ואיך לתכנן לאדם איזה פעולה, הכול נמצא בו, רק מתוך "סוף מעשה במחשבה תחילה". כמו ההורים שמטפלים בתינוק, בילד קטן, יודעים את כל המחשבות והרצונות שלו ומה הוא רוצה ומתוך אהבה יורדים לדרגה שלו ומשחקים עימו ומסדרים לו את הכול, כך הבורא איתנו, הוא מקטין את עצמו לדרגה שלנו, מוריד את עצמו לדרגה שלנו ומשחק איתנו.

תלמיד: האם ניתן לומר שהבורא נכלל בנו ולוקח מאיתנו כלים דקבלה וו מרגיש את הקבלה דרכנו, דרך הדבקות שלנו איתנו?

אתה רוצה להבין איך הבורא עובד? אתה רוצה להבין איך אתה יכול לעזור לו עם הכלים שלך? אנחנו לא יכולים בינתיים לדבר בדרגה הזאת, זה כל כך שפלות ואפס בהבנה וברצונות, לא כדאי לחשוב בכלל לכיוון של מה קורה עם הבורא ומה הוא עושה.

הבורא זה הכול - כל המציאות, כל הטבע בדרגה שאין בה חסרונות, אין שאלות ותשובות. אין שתי כוחות, אין דבר כזה, זה הרבה מאוד דרגות למעלה ממה שאנחנו יכולים לתאר, לא כדאי להיכנס לכך, זה כמו תינוק שחושב על ההורים, והרבה יותר מזה.

תלמיד: כשדוד המלך הביס את גוליית, הוא היה רק ילד, אז יש בי התקווה והאומץ.

טוב שיש לך תקווה ויש לך אומץ, אבל תוסיף לכך טיפת חכמה. אנחנו צריכים עוד הרבה מאוד ללמוד ולקבל כוחות חדשים כדי שנוכל לתאר לעצמנו מה זה נקרא דרגת המדרגה העליונה.

אני אגיד לך פשוט, המדרגה העליונה כלפי כולה נמצאת בהשפעה טהורה למעלה מהדעת שלך וזו רק הדרגה הקרובה מעליך. תנסה להגיעלמעלה מהדעת שלך ואתה תהיה בדרגה פלוס אחד ואז יהיה לך קל יותר לדבר. אבל גם בצורה מאוד מוגבלת, כי סך הכול זה פלוס אחד ויש עוד הרבה מדרגות.

שאלה: אם הבנתי נכון, אז זה גורם לי להרגיש מבולבל. כי אמרו שפרעה שונא את הבורא, ואיך יכול להיות שכוח שנובע מהבורא יכול לשנוא אותו, ואם הכוח הזה נמצא בי, אז אני זה ששונא את הבורא?

כן. כול מה שעובר עלינו זה אנחנו. אנחנו נכללים מעם ישראל, אנחנו נכללים מהמצרים, מפרעה ומהבורא, כל הכוחות האלה נמצאים בי. אני לא יכול להגיד איפה הם נמצאים, באיזה מקום - בי הם נמצאים, ולכן אני כולל את כולם. אבל העיקר - פרעה, להבין איך הוא עובד איתנו, להשתדל לשחק עימו, להתעלות מעליו.

קריין: קטע 75.

"יכולים לפרש ההבדל בין טענת פרעה שחיזק לבו נגד ה', לטענת סיחון ועוג, שהחזיקו לבם נגד ישראל. פרעה שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", זהו שכל כוחו היה למעט את חשיבות של ה', כנ"ל שהוא המפריע הא', וסיחון ועוג הם החזיקו לבם נגד ישראל, היינו למעט את חשיבות של ישראל כנ"ל, שהוא כנגד המפריע הב'. 

ולזה, היינו לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח שיכול להתנגד לכוחו של הקב"ה, לכן לבטוח בה' שהוא יעזור."

(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)

אנחנו צריכים להבין עקרון אחד - כנגד פרעה יש רק הבורא. ואם אני רוצה להתגבר, להתנגד, לעלות למעלה מכוח הפרעה ששולט בי, אז אני צריך למעלה מהדעת להתחזק בבורא, ורק על ידי זה אני ניצל משליטת פרעה בי. לכן פרעה כל כך חשוב, כי זה הכוח שדוחף אותי לבורא.

לכן פרעה מחזק את האדם. הוא דוחף את האדם החוצה ממצרים דווקא, הוא פועל כאילו כנגד עצמו. ולכן אנחנו צריכים מאוד לכבד את פרעה, אבל בצורה כזאת שאנחנו לא מכניעים את עצמנו כלפיו אלא להיפך, מכבדים אותו על זה שהוא מראה לנו דרך נכונה לצאת משליטת מצרים, שליטת פרעה ולהגיע לשליטת הבורא.

שאלה: איך דרך החיבור נוכל להפוך את הכלים של הקבלה, של פרעה, לכלים של השפעה?

כשאנחנו מתחברים בינינו, רוצים להתחבר, מרגישים שלא יכולים, הכוח שעומד נגדנו ולא נותן לנו להתחבר זה פרעה. כשמתחילים איכשהו להתחבר ואחר כך שוב נופלים, גם זה פרעה. זאת אומרת, כל דבר שהוא נגד החיבור זה פרעה, וכל דבר שמחזיק לנו את החיבור זה הבורא. וחוץ משני הכוחות האלה, אין לנו כלום. באמצע יש רק הבחירה שלנו, והבחירה שלנו כמו שאנחנו לומדים היא בקבוצה.

לכן הבורא שבר את הכלי האחד של אדם הראשון, ואנחנו נמצאים במאמצים לחבר את הכלי הזה בחזרה. כי בחיבור של הכלי אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יותר קרובים לבורא, יכולים לבקש ממנו שיעזור לנו. אלה הפעולות. יש לנו כלי שבור, יש לנו כלי שלם, באמצע אנחנו צריכים להשתדל להתחבר, לגלות כמה לא מסוגלים. רק תבינו, לגלות כמה לא מסוגלים להתחבר, ואז אנחנו צועקים לבורא "תעזור לנו".

אז מי עוזר לנו? פרעה שמתנגד לחיבור. ואנחנו משתדלים לצאת משליטת פרעה ואז צועקים לבורא, זה נקרא "העלאת מ"ן". אז הבורא, במידה שאנחנו צועקים אליו, עוזר לנו ומוציא אותנו משליטת פרעה ומחבר בינינו.

במידה שאנחנו מתחילים להתקרב ולהתחבר, במידה הזאת אנחנו מתחילים לגלות בינינו את כוח הבורא, כוח החיבור עד כוח האהבה. ובכוח הזה אנחנו מרגישים את המציאות העליונה שבאה מהחיבור של המצבים השבורים, מחשבות, רצונות שבורים, וכך אנחנו מתקדמים לגילוי המציאות הרוחנית. זו בעצם כל העבודה שלנו.

שאלה: לפעמים אנחנו לא רוצים להתחבר, אנחנו לא סובלים את החברים ואני מרגיש שהבורא נטש אותי. וכל התאווה, כבוד, כאילו יוצא ההיפך. מה אנחנו יכולים לעשות, מה אנחנו יכולים לבקש מהבורא?

רק שיעזור לנו לצאת מהגלות. אין לי הבנה, אין לי הכרה אפילו, איפה אני נמצא. הגלות יכולה להיות חושך טוטלי שאני לא מרגיש כלום ברוחניות, יכול להיות שאני קצת מרגיש איזו הארה קטנה ואז אני מרגיש עד כמה אני לא נמצא ברוחניות וכן הלאה.

זאת אומרת אנחנו צריכים כמה שאפשר יותר ויותר להתקדם כל הזמן לחיבור, אפילו שלא יודעים למה, בשביל מה. לפעמים אנחנו לא מבינים בכלל איפה אנחנו נמצאים, אבל יש לנו בגשמיות, לכן העולם הגשמי קיים בו אנחנו יכולים איכשהו להתחבר בינינו, להתפעל בינינו אחד מהשני. הקבוצה קיימת בגשמיות ולכן אנחנו חייבים בצורה כזאת להתחיל את החיבור שלנו. הלחץ הזה, הדחיסות בינינו, ככל שאנחנו רוצים שהרצון יהיה יותר חזק, יותר אחיד, יותר מכוון לכיוון אחד, בזה אנחנו נצליח.

שאלה: האם יש הבדל בין עוג לבין סיחון?

כן. אנחנו נלמד על כל הדברים האלה. אלה כוחות פרטיים של פרעה. פרעה זה רצון לקבל על מנת לקבל כללי ויש בו הרבה מאוד הבחנות פרטיות ויש להם הרבה שמות, כמו שקראנו פעם שיש שבעה שמות ליצר הרע. אבל כרגע זה לא חשוב לנו. כשאנחנו ניכנס לעבודה רוחנית בצורה מעשית - שם אנחנו נראה את כול הפרטים האלו, עכשיו לא אכפת לי מי זה סיחון, מי זה עוג מלך הבשן, באמת לא.

קריין: 76.

"רואים אנו, שבעבור אדם חשוב, האדם מסוגל לעבוד בלי שום תמורה. ומשום זה כשבא האדם לעסוק בתורה ומצות בעמ"נ להשפיע, בטח שהאדם יכול לוותר על אהבה עצמית לטובת הבורא. מה עושה אז המפריע לעבודת ה', שהאדם לא יוכל ללכת בדרך ה', הוא עושה אז פעולה אחת, היינו שלא נותן להאדם לצייר את גדלות וחשיבות ה'. נמצא, שכל החוזק שיש לסטרא אחרא הוא נגד ה', והוא אומר לו, אני יודע שאתה בעל כח גדול, היינו שאתה יכול להתגבר על התאוות שלך לא כמו אנשים חלושי אופי רכי הלב, אלא אתה אמיץ שבגבורים, אלא כל מה שאתה לא הולך בדרך האמת הוא, משום שלא כל-כך חשוב את המטרה, שאתה צריך לבטל את עצמך בשביל זה. ואם כח זה הוא מפריע לו להגיע להמטרה. וזהו שאומר הזהר בשם רבי יצחק, "לא מצאנו מי שחזק לבו לפני הקב"ה כפרעה"."

(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)

השאלות של פרעה הן כאלה שקשה לנו לענות עליהם. הוא צודק, מה אפשר לעשות, הוא צודק. לכן אנחנו צריכים לעלות לדרגה הבאה בלמעלה מהדעת, כי בתוך הדעת פרעה תמיד צודק. עומד עם כל הדעה שלו ועם כל הידע שלו ועם כל החכמה שלו - על הקרקע, ולכן אנחנו בשכל לא יכולים להתמודד עם פרעה. פרעה זה ההיגיון שלנו.

אלא אך ורק בתנאי שאנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת. יש כוח השפעה שזה הבורא והוא נמצא למעלה מכוח הקבלה, שזה כוח הנברא. אם אנחנו נוכל לשכנע את הבורא לתת לנו כוח השפעה, אז אנחנו נתעלה למעלה ונתחיל להרגיש את המצב הרוחני שלנו.

קריין: קטע 77.

"מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".

נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם."
(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)

אנחנו עוד לא יודעים מה זה כוח אמונה למעלה מהדעת. זה כוח הבורא שאם הוא מגיע לאדם אז האדם מצליח. אבל בכל זאת אנחנו צריכים להבין שאנחנו חייבים להשתוקק לזה. והקשר עם הבורא שנקרא קשר "אמונה" מעלה אותנו לדרגה הרוחנית מעל לדרגה הגשמית שאנחנו נמצאים בה כרגע.

ושני הכוחות האלה, כוח פרעה שנמצא בתוך הדעת וכוח הבורא שנמצא למעלה מהדעת - בין שניהם אנחנו נמצאים. וצריכים ממש להיות, מה שנקרא "בין העולם הזה לבין העולם הבא".

שאלה: אם פרעה צודק, והוא מתאר בדיוק את המצב שלי במדרגה הנוכחית ואומר - "אין לי את החשיבות באמת של הבורא כדי לבטל עצמי". מה זה למעלה מהדעת?

אין שטח כזה. לכן זה נקרא "למעלה מהדעת". בשטח הזה, במצב שלך הנוכחי אין רוחניות ואתה לא יכול לתאר אותה.

תלמיד: אז מה העבודה, מה זה למעלה?

בכוח השפעה. מתגלה כוח השפעה ובכוח הזה אתה מגלה.

תלמיד: בכל פעם שמנסים ללכת לכוח השפעה הוא מחזק את ליבו יותר.

כדי שאתה תעלה עוד יותר.

תלמיד: אבל מתי יש עלייה?

כשאתה מצליח לשכנע את הבורא שאתה צריך כוח השפעה שיהיה לך בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם זה השכנוע שאני מנסה לשכנע את הבורא כל הזמן?

כן, כן.

תלמיד: איפה הנקודה שאני מצליח לשכנע אותו, איזה יגיעה מיוחדת יש בנקודה שהבורא מקשיב?

כשאתה רוצה להתנתק מהרצון לקבל שלך ולקפוץ למצב שאתה תהיה באמת למעלה ממנו.

תלמיד: כלומר כול עוד לא עולים לאמונה למעלה מהדעת עדיין יש בי חלק שלא רוצה להתנתק?

כן. ודאי.

שאלה: למה נאמר כאן שפרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו? מה זה אומר?

זה מפני שכל הכוחות שפועלים עלינו הם כוחות שאין בהם שום ממשיות. כשהבורא סידר רצון לקבל, הוא סידר אותו בצורה כזאת שהרצון לקבל שולט עלינו ונראה לנו זה הגיוני, ונראה לנו שזה נכון. עד שאנחנו לא יוצאים לעולם הרוחני, אז אנחנו מבינים עד כמה שאנחנו היינו נמצאים בטיפשות, בניתוק מהאמת, מכל דבר הגיוני באמת. לכן לפני שמתעלים מעל לפרעה, "יוצאים מהמצרים", אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מה זו "אמת".

שאלה: איך להתגבר על הכוח שהפרעה מפעיל עלינו?

רק על ידי כך שאנחנו נבקש מהבורא יחד שיעלה אותנו למעלה מפרעה. אנחנו נמצאים בדרגת הפרעה? אנחנו מבקשים מהבורא שיעלה אותנו למעלה. זה נקרא "למעלה מהדעת. דעת זה פרעה. אנחנו נמצאים ברוחניות, מוסיפים לנו רצון לקבל, אנחנו שוב במצב הזה מתחילים להרגיש את הרצון לקבל ומתחילים כאילו שוב ליפול למצרים, ושוב מבקשים מהבורא שיעלה אותנו למעלה מהדעת, לדעת חדשה. וכך כל פעם, כל פעם. ודאי שיש סך הכול סוף לזה, אבל זו העבודה. זאת אומרת, חייב הפרעה כל פעם לגדול כדי שאנחנו נגדל מעליו. וכך אנחנו עולים ועולים.

שאלה: מצד אחד אנחנו מדברים על הליכה בקו האמצעי. מצד אחר, עלינו לברוח מהפרעה. מתי עלינו לברוח ומתי לנסות לחבר שני כוחות הפוכים?

עלינו כל הזמן לברוח. לחבר שני כוחות הפוכים אנחנו יכולים רק בעניין אחד. שהכול בא מכוח עליון וגם פרעה מנוהל על ידי כוח עליון. אבל זו לא לעבודה שלנו. זה הטבע.

שאלה: איך על ידי פרעה מגלים תכונות הבורא?

בא זה ולומד על זה. כך בדבר והיפוכו אנחנו תמיד בכל דבר שאנחנו משיגים משהו אנחנו משיגים שני קצוות. ואז בא האחד ומלמד אותנו על האחר.

שאלה: מה מאפשר לנו לא להסכים לכוחות הפרעה או לכוחות שחיזקו את עצמם נגד ישראל?

לא להסכים? מפני שאנחנו נמצאים בקבוצה. וגם בקבוצה אנחנו נמצאים בפירוד ומרגישים בינינו כוח הפירוד הזה, כוח הפרעה, ולפי כל מה שכותבים לנו מקובלים, אנחנו צריכים לא להסכים עם הפירוד ולדרוש את האיחוד. וכך אנחנו מעלים את עצמנו דווקא בעזרת העולם הגשמי שבו אנחנו נמצאים לדרגות העולם הרוחני.

שאלה: איך נוכל לעשות פעולות דומות לבורא אם התועלת העצמית בולעת הכול?

היא בולעת את הכול כדי שאנחנו נעלה לדרגה עוד יותר גבוהה. וכך אנחנו כל הזמן מתעלים.

שאלה: מה עלי לעשות כדי לראות את החברות כל כך גדולות שאלך אחריהן בעיניים עצומות? שאעשה כל מה שהן עושות בקנאה גדולה?

צריכים לעבוד על זה. "עיניים להם ולא יראו". ומה שנראה לי אני רואה דרך האגו שלי. ואם לא הייתי באגו שלי, אלא ראיתי עולם בצורת השפעה, אז הייתי רואה שכל העולם נמצא בגמר תיקון, ורק אני לבד נמצא בכוח קבלה מקולקל. וכך כדאי לנו לתאר את עצמנו.

שאלה: לגבי ש"חיזק ליבו נגד הבורא ונגד ישראל". למה נגד ישראל זה לא אותו הדבר כמו שמחזקים לב נגד בורא?

כי ישראל הוא המבצע, המתקדם, החלק הפעיל שבבריאה והבורא הוא למעלה בהבריאה.

תלמיד: אמרת שכל הזמן אנחנו מתפללים שיעלה אותנו מעל דרגת פרעה.

כן.

שאלה: האם אנחנו תמיד מתעלים כבר עכשיו ואנחנו רק לא מרגישים?

כן. גם עכשיו אנחנו מתעלים אם מתפללים וכל פעם אנחנו מתקדמים. ואנחנו רואים את זה לפי סימנים חיצוניים. קצת יותר מבינים, קצת יותר מרגישים במשהו. אבל עדיין זה לא בהשגה.

שאלה: ומה חסר כדי שתהיה ההשגה בזה?

אמונה למעלה מהדעת. כוח השפעה שבאמת יהיה למעלה מכוח הקבלה במקצת. וכבר אנחנו נראה את העולם הרוחני.

(סוף השיעור)