שיעור בוקר 11.09.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

עבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת", אנחנו ממשיכים בקטע מספר 37.

כל העבודה הרוחנית היא נמצאת בתוך החוקים שאנחנו רואים בכלים, איך שהם משתלשלים מלמעלה למטה, ואיך שהם מתגלים בנו. והחוק העיקרי שבכל ההשתלשלות הזאת, זה שאין העדר ברוחני. "אין העדר ברוחני" הכוונה היא, שכל מה שנמצא נמצא, ויש על זה רק תוספת כמו לבושים, כיסויים שהם מסתירים את מה שיש בפנים, איחוד, חיבור, מצב המתוקן האידיאלי, אפילו לא מתוקן, המצב האידיאלי שהבורא ברא. ואנחנו נמצאים אחרי הלבושים האלה, כיסויים כאלה מבחוץ, כדי לחדור דרכם לאט לאט בהתאם להשתוות הצורה שלנו עם חוקים הפנימיים שאנחנו מגלים שנמצאים במערכת הזאת, ביחס בין הכלים, בין הנשמות, ועד שהיחס בין הנשמות הוא יהיה כמו הבורא בעצמו, כמו אותו כוח שברא אותנו מלכתחילה. שבמצב הזה הם נמצאים כמצב הפנימי הראשון במערכת.

לכן אין העדר ברוחני זה שאנחנו לא מגלים שום דבר חדש, כמו שכתוב "ואכלת ישן נושן", אלא אתה מגלה את מה שיש. אין דבר כזה שאתה בונה משהו, אמנם שכלפיך זה חדש, אבל לא שזה לא נמצא במציאות. לכן אין כאן משהו שאנחנו יכולים לבנות ולגלות, ולעשות, זה הכול תיקון שלנו בלממש את עצמנו, להתאים את עצמנו לקשרים בינינו היותר הדוקים, לקשר שלנו להידמות לבורא יותר. זאת אומרת שלא בונים שום דבר שלא היה במציאות, ההיפך, אנחנו מגלים את המציאות יותר ויותר עליונה, הקיימת נצחית. זה דבר אחד.

דבר שני, שאנחנו מגלים, אנחנו מגלים בקשר בינינו טבע הבורא. שזה נקרא "שהבורא לאט לאט מגלה את עצמו כמלובש בתוך הנבראים". אז אנחנו, עד כמה שמשתוקקים לתיקון, אנחנו בעצם מתקרבים לגלות, ליצר, לייצב את הבורא בינינו. כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי". חוץ מזה כלפי עבודה של כל אחד ואחד, היא עבודה שאנחנו צריכים להשתדל להחליף את התכונות שלנו אישיות, אינדיבידואליות, לתכונות הקבוצה. זאת אומרת לתאר את הקבוצה, הרוח שבקבוצה, האופי שלה הכללי, ההרגשה הכללית, המחשבה הכללית של הקבוצה, ופשוט להשתדל כמה שיותר ויותר לנסות משך היום להחליף את ההרגשה שלי, הדעה שלי, ההבנה שלי לעשירייה. להשתדל. אותה רוח של העשירייה אני צריך כל הזמן לראות שהיא נמצאת מחוצה לי, ואני כל הזמן משתוקק ונכלל בה. וההתכללות של האדם בעשירייה, זה בעצם ההליכה שלו מהמצב שהוא נמצא בו לכיוון גמר התיקון.

אדם צריך לראות שסך הכול להתכללות השלמה בתוך עשירייה, זה גמר התיקון שלו. ודאי שיתגלה בדרך עוד הרבה מכשולים, תנאים שהוא צריך לאתר אותם, לממש אותם, כדי להיות נכלל בקבוצה יותר ויותר כל רגע ורגע, אבל זה בסך הכול העבודה הפרקטית שלנו. לכן "מאהבת הבריות לאהבת ה'", שאהבת הבורא זה כתוצאה מזה. לא שאנחנו עובדים מול הבורא, אף פעם אנחנו לא מולו, אלא כלפיו אנחנו רק מתפללים שיעזור לנו. אבל העבודה שאנחנו צריכים לבצע, ובעצם הוא מבצע, זה התכללות שלנו בעשירייה.

יש כאן על כל כך הרבה לדבר. אבל סך הכול אם אנחנו מרכזים את הכול מה שיש לפנינו לעשות, זה בעצם כל פעם, בכל רגע להשתדל להתכלל בתוך העשירייה. נכון לתאר מה זה עשירייה, לפי המחשבה ולפי הרצון הכללי שאני כך מתאר שזה קורה, כדאי לדבר על זה עם החברים ולהתכלל בזה, להעמיד את זה לפַנַי. ואם אני נכלל בעשירייה, למרות, בניגוד למה שאני, זה נקרא ש"אני עשיתי צעד קדימה לאמונה למעלה מהדעת". העשירייה זו דרגת האמונה למעלה מהדעת כלפַי האגואיסטי, וכך אני עושה. אם אנחנו יותר ויותר כך ננסה כל רגע ורגע, כל יום ויום, אנחנו כן נרגיש שבאמת יש לנו התקדמות, וההתקדמות היא די ממשית. אנחנו מוכנים לזה, אנחנו כבר עשינו הרבה שלבים לזה, ויכולים לבצע. גם כל ההתארגנות שלנו, היא כבר נכונה לזה.

סדנה

אז בואו נעשה עכשיו תרגיל, כולנו יחד ניכנס לסדנה ונדבר בינינו, כל אחד בעשירייה שלו, מהו האופי של העשירייה ואיך אני מתאים את עצמי לאופי הזה? איך אני נכנס לזה, איך אני מדלל את עצמי, נעלם שם ממש כמרכיב שנמצא בדבקות לעשירייה? זה נקרא שאני הגעתי בפועל, בינתיים, לעת עתה, לאמונה למעלה מהדעת. ואז יתגלה לי שהעשירייה נמצאת בדרגה עוד יותר גבוהה ואני צריך לעשות עוד צעד, וכך בצעדים צעדים שאנחנו נעשה, אנחנו באמת נגיע לאמונה למעלה מהדעת בפועל.

בבקשה, סדנה, בואו נראה איך אנחנו עושים צעד אחד כזה.

*

איך אנחנו מקבלים את האווירה שישנה בקבוצה, בחיבור בינינו, ביחס בינינו, בקשר פנימי, לבבי בינינו, שזאת הדרגה הבאה שלנו והדרגה הבאה נקראת כלַפַי "אמונה למעלה מהדעת"? זאת אומרת, אם אני מקבל את מה שיש בתוך הקבוצה ואני רוצה להיות בזה בלב ונפש, זאת אומרת, במוחא וליבא, אז אני בעצם רואה לפַנַי בפועל, לא שרואה, אבל זו הרוח שבקבוצה, החיבור שביניהם, היחס שביניהם, שהוא נראה לי יותר גבוה ממה שאני, אני בזה רואה לפַנַי בצורה חיה את דרגת האמונה למעלה מהדעת שאליה אני יכול להגיע.

איך אני בונה את זה, איך אני עושה את זה בפועל כך שיש לפַנַי תמיד יותר ויותר [אפשרות] להתכלל בקבוצה? אם אני הייתי יותר מסודר, יותר מוכן, יותר חזק, הייתי רואה בתוך הקבוצה את גמר התיקון, את כל מאה עשרים וחמש המדרגות, את כל העולמות. כי זה הכול מתגלה ביחס בינינו, לא חסר כלום, חוץ מלהיות שייך יותר ויותר לקבוצה. ואז אני פותח ופותח בין היחסים בינינו את העולמות, שזה העלמות, והבורא שנסתר ומחבר אותנו והכול, הכול נפתח שם.

איך אני מתאר בקשר בינינו את כל המערכת הרוחנית עד המצב שכולם נמצאים כאיש אחד בלב אחד סופי, שזה גמר תיקון?

*

איך אנחנו מגיעים מהתכללות גשמית בשיחות, בלימוד, בדיבורים, בכל מיני מגעים כאלה בינינו, למגע יותר פנימי, לבבי, שההתכללות תהיה ממש כהתכללות רוחנית בינינו, להיות ממש ביחד? רוחניות מתגלה מתי שאנחנו יחד. מה זה נקרא להיות יחד וכל אחד נשאר בתוך עצמו, ולמרות זאת יחד? איך אנחנו מסדרים כזה קשר? אז לפי עוצמת הקשר הזה אנחנו נגלה את מצבנו הרוחני בכל המצבים, בכל המדרגות, למרות שיהיו בינינו התנגדויות, התנגשויות, יתגלו כאלה דברים שאנחנו רוצים להרוג זה את זה, כמו תלמידי רבי שמעון, עד כמה שהיו שונאים זה את זה, ומעל זה מתגברים. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", זאת אומרת, מצב החיבור למעלה ממצב הפירוד. אבל בינתיים איך אנחנו נמשכים לחיבור בינינו, כמו שהרב"ש כותב באגרות שלו.

קריין: אגרת ח', זה נמצא ב"כתבי רב"ש", כרך ב', בעמוד 1434.

ניקח את זה כדוגמה, שאנחנו צריכים לבצע בינינו כזה קשר.

קריין: רב"ש כותב,

"ואחר שכבר השגתי את הלבוש הנ"ל, תיכף מתחילים לזרוח בי נצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחברי, ונדמה לי שעיני רואות את חברי וכמו כן אזני שומעות את קולם פי מדבר אתם, הידים מחבקות והרגלים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עמם במעגל, ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חברי והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חברי עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חברי, ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיני שאין שום מציאות בעולם רק אני וחברי. ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחברי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים."

זה בעצם המצב שאליו נצטרך להגיע. וזה לא שנהיה ילדים טובים, כמו שהגננת אומרת לנו בגן ילדים, אלא זו המציאות של תיקון הכלי השבור, שהבורא שבר בכוונה בתחילת הבריאה כדי שאנחנו בלחבר בינינו נגיע למטרת הבריאה. וכלפי החיבור הזה אנחנו בודקים, מודדים את הדרגות שלנו, כמה שאנחנו עולים על האגו שלנו, על הר ה', עד שמגיעים לדבקות בינינו, ואז בהתאם לזה מגלים אותו, את הבורא ששורה בינינו.

קריין: כתוב ב"ספר הזוהר",

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה." אז הם נמצאים בהשתוקקות זה לזה ורוצים כל הזמן להיות יחד פנימית. אז "מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה," שמתגלה כל פעם יצר חדש בכל אחד ואחד, שנאה הדדית, "שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה.

הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה גם, באה לכלול עימהם השכינה." הבורא עצמו שנמצא איתם. "ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם." זו בעצם העבודה הפרקטית שאנחנו צריכים לתקן משבירת הכלים שהבורא הכין לנו בכוונה, וכך אנחנו מתקדמים.

השבירה נמשכת, גילוי השבירה לפנינו עכשיו, יומיום, נמשך. והייתי שואל כך, הבורא בזה מראה לנו ריחוק יותר ויותר בינינו, ריחוק המתגבר, האגו גדל בכל אחד ובין כולם יחד, המרחקים בינינו, לא על "בני ברוך" אני מדבר, אני מדבר על כל העולם, המרחקים בין האנשים גדלים. הם משתדלים להביא כל מיני צורות חיבור ביניהם, שהן כדי לספק תועלת לאגו שלהם, אבל בכל זאת אנחנו רואים שעל ידי הווירוס הזה גם הבורא מראה לנו כמה אנחנו לא מסוגלים ולא מגיע לנו להיות יחד, ואנחנו מתרחקים יותר ויותר.

אם אנחנו מבינים שכל העבודה היא בחיבור, אז ברור לנו מה הבורא עושה, הוא מראה לכולם, לכל האנושות, לאט לאט מלמד אותנו שכל הצרות שלנו הן מהריחוק, ולא ריחוק פיזי, אלא ריחוק פנימי בין בני אדם. את זה בסופו של דבר הוא צריך להראות לכולם, וזה צריך להתגלות לפני כולם.

סדנה

איך אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו מראים לכל האנושות, למרות שזה עוד לא עכשיו, שהחיבור הוא התרופה נגד כל הבעיות שלנו שמתגלות היום, בפנדמיה הזאת ובכלל, לכל אחד בצורה פרטית ולכולנו בצורה כללית, שהחיבור הוא תרופה לאורך כל הדרך, זאת אומרת, זה בעצם תיקון הבריאה?

איך מתוך זה שאנחנו מתחברים אנחנו עושים בזה איזו הפצה, הצגה, שחיבור זו התרופה נגד הצרות האלו שעכשיו מתחילות להתגלות לכל העולם?

תציעו לנו, לכולנו, איך אנחנו יכולים לבצע. זאת כבר המטרה, זאת אומרת, זאת המשימה שלנו, של בני ברוך כלפי האנושות. זה עוד לא ברור לנו, לאנושות ודאי שלא, אבל טוב אם אנחנו נדבר על זה ונוכל להתקדם ולהתקרב קצת למצב הזה, שהוא המצב הנכון. לזה בסך הכול הבורא מצפה מאיתנו.

איך למרות כל השבירות שמתגלות באנושות, אנחנו יכולים להראות שחיבור זו תרופה?

*

יש לי שאלה, כדי לזרז את ההתקרבות בינינו, ההתאחות בינינו, האם כדאי לנו אולי לשבור את העשיריות ולהתחבר בצורה אחרת, לבנות עשיריות בצורה חדשה. לפי שפות ודאי, כי בלי זה, זה עדיין קשה. אנחנו עוד לא מגיעים למעלה מהאגו שלנו בצורה כזאת שאנחנו נבין זה את זה למעלה מהשפה המדוברת, למעלה משבירת בבל שמשם הגיעו כל השפות, הרבה שפות. כי לפני השבירה בבבל אנחנו דיברנו בשפה אחת, היינו כאיש אחד בלב אחד כביכול, רק בדרגה קטנה. הבורא הוסיף עביות, אנחנו התרחקנו, הפסקנו להבין ולדבר בצורה פנימית זה עם זה, לכן בא גם עניין השפות.

אבל האם אנחנו יכולים ]לערבב[ את העשיריות שלנו, כשכל אחד מרגיש את עצמו נמצא בעשירייה, בחברה וכולנו מכירים זה את זה, ומהצורה הפיזית עד הצורה הפנימית איכשהו קשורים זה לזה וכבר מבינים?

לא לעשות בינתיים כלום, אני רק שואל, אם אנחנו נתאר לעצמנו שאנחנו בונים עשיריות חדשות, ואני צריך עכשיו להיכנס לעשירייה חדשה שאף פעם לא הייתי שם קרוב לאף אחד, האם זה עוזר לי או לא? במה? ובכמה זה יכול לעזור לי לתמוך בהם, להתקדם איתם יחד, להתבטל כלפיהם, להרגיש את עצמי יותר גרוע? מה יותר קרוב לתיקון? האם זה היה עוזר בצורה פרקטית? או אולי עכשיו זה עדיין מוקדם ולא כדאי לנו לעשות את זה? זו מין שבירה שאנחנו עושים בצורה מלאכותית עלינו, אז מה עושים? כדאי, לא? עכשיו, אחר כך?

*

שאלה, העולם מידרדר, אנחנו רואים את זה מיום ליום. החדשות כבר מלאות רק בזה, וברור לנו שהעתיד כבר לא יהיה כמו העבר, ואף פעם לא נחזור למה שהיה, וזה יותר ויותר מתברר כלפי כל אדם ואדם שנמצא ברחוב. כבר לא צועקים איפה העסקים שלנו, אלא הם כבר נשברים, מתרחקים ונופלים. האנשים כבר נמצאים יחסית בחוסר אונים, העיקר איכשהו להחזיק את עצמם. ככה גם הגדולים, הקטנים, עשירים, עניים, לאט לאט כולנו נכנסים לירידה הממושכת הזאת, שאין לה סוף.

שבירה, נמשכת השבירה, או ההיפך, גילוי השבירה, גילוי המצב הפיזי הוא תוצאה מגילוי המצב הפנימי שצריך עוד להתגלות. עד כמה שאנחנו רחוקים ושבורים בינינו, וכשלא מחוברים בצורה החיצונה, זה מתגלה בזה שכל העסקים מתפוררים. כל הקשר הפיזי שלנו מתפורר, ובגלל זה אנחנו לא יכולים אפילו לספק זה לזה את מה שנחוץ לנו לחיים.

אחרי השבירה הבורא אומר לבני האדם, לכו ותתפרנסו זה מזה, תתחילו להתקשר זה לזה, כדי שמזה תתחילו לתקן את השבירה, ואז תגלו נחיצות לדרגות יותר גבוהות. מה זאת אומרת? כשאתם תתחילו להצליח בעסקים, להתפרנס זה מזה, אז אני אביא לכם שבירות, חוסר הצלחות, ומזה אתם תלמדו שאתם צריכים להיות בחיבור, לא פיזי, לא גשמי, לא במקח וממכר, בקח ותן, אלא שאתם צריכים להיות בקשר יותר הדוק, ואז תצליחו לספק לעצמכם את מה שאתם צריכים

היום אנחנו רואים שהעולם מתקדם למצב שבאמת כל העסקים, קטנים וגדולים, מתפוררים. זה בסופו של דבר צריך להביא לנו הרגשה שאנחנו לא מחוברים בינינו, זה עוד רחוק אבל מהפירוד, מהריחוק הפיזי, הגשמי, הענייני, במסחר ותעשיה, אנחנו נגיע למצב שזאת תוצאה מהפירוד הפנימי בינינו. ושוב, אנחנו צריכים להראות שהתרופה היא רק בחיבור. ולכיוון זה אנו בעצם בונים את מערכת ההפצה, את ההסבר שלנו, כל הזמן כותבים מאמרים, וכל הזמן משתדלים פה ושם להכניס את הדברים האלו לתוך הקהל הרחב.

שאלה: אני חושב שנפל לי האסימון בפעם הראשונה בעשרים ומשהו שנה שאני לומד איתך מה זה להיות בחיבור. האם להיות בחיבור זה שאני רואה את החיסרון בחבר, ואני חייב ללכת אליו, להגיד לו את זה, ושנינו ביחד צריכים להתעלות ביחד כדי לבנות את הקו האמצעי?

לא נכון, למה אתה צריך להגיד לחבר מה אתה רואה בו רע? אתה בזה מראה את האגו שלך ולא יותר. למרות שאתה רואה משהו רע בחברים, בקשר ביניהם, אתה צריך להתגבר על זה ולהגיד "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו"¹, כי אתה רוצה להיות רק בחיבור הטוב על פני הרע. אתה לא מוחק את הרע שמתגלה לך, כי זה מתגלה מתוך הבטן שלך. אז אתה עולה למעלה מזה ומתחבר, ואתה לא צריך את החבר כדי לגלות לו שאתה רע. אתה רע מפני שאתה חושב עליו רע.

תלמיד: אני יודע שאני רע.

לא, אתה לא יודע. אתה לא יודע כי אתה לא רואה בחבר את הבורא, את הטוב. לכן, אל תגיד שאתה כבר נמצא ברע. זה עוד רחוק.

תלמיד: אז אני צריך להגיע למצב שאני רואה שהחבר לא בסדר, כשאני רואה שהוא לא בסדר, אני צריך לקחת את זה ולעשות תפילה לבורא שיסדר לי שאני אראה את הכול בחבר מושלם.

למעלה ממה שגילית, שהוא רע, למעלה מזה. לא למחוק, זו חוכמת הקבלה, שאתה לא מוחק את הרע שבך, אתה לא רוצה להשמיד אותו, אתה רוצה להעמיד את הטוב שאתה עכשיו מקבל על ידי הבורא, למעלה מהרע. זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כך עושים, ואז יהיה לך כלי רוחני.

שאלה: המלצת אולי לשבור את העשיריות ולהחליף אותן, האם אולי כדאי כבר לעבוד בצורה אחרת בעשירייה, כמו שעבדו חסידי קוצק בקו שמאל, או שזה עוד מוקדם מדי?

מה אתה מבין בקו שמאל? אתה ילד, עזוב, בלי פנטזיות. תהיה רק במסגרת שאנחנו מדברים. בלי פנטזיות מבחוץ, על חסידות קוצק ועוד דברים. הם היו כאלה גדולים, ששם כולם עבדו בקו שמאל, זאת אומרת היו להם אפשרויות להתגבר עם מסכים, על הרצון לקבל, שהם היו מזמינים בעצמם ביניהם. זו לא העבודה שלנו, מה זאת אומרת? אתה כמו ילד קטן שמסתכל על ענקיים, כאלו גדולים, שאתה בכלל לא מבין מה הם עושים.

תלמיד: אז מה חסר לנו?

חסרה לך מסירות נפש לחיבור בין האנשים. לעלות מדרגה, יש לך לב טוב, אתה מתייחס יפה וטוב לאנשים, אתה צריך להעלות את עצמך לדרגה שאתה מתייחס אליהם טוב למרות שאתה חושב עליהם רע. עוד לא נגלה לך הרע הזה. זה עוד יתגלה, אתה לא יכול להזמין אותו מלאכותית, אתה צריך פשוט יותר ויותר להמשיך.

שאלה: הרב"ש מתאר מצב שבו הוא משיג דבקות עם החברים. בסדנאות כשאנחנו דנים איך להגיע למצב הזה, תמיד אנחנו נתקעים בקיר לא בשכל אלא בלב, ונראה שהתשובה היא תמיד מעבר לאותו הקיר. איך להמשיך ללחוץ על אותה הנקודה בקיר הזה כל הזמן?

אתם חייבים להמשיך ללחוץ על אותו הקיר, ולנסות בלחץ על הקיר, לנסות לעשות כל מיני פעולות שמובילות אותנו לתיקון. זה חיבור בינינו, זו הפצה לקהל הרחב, ודאגה להפצה גדולה בכל העולם, כי אתה בזה מכין את הכלי, אתה מבין? וזה העיקר. להיות איתנו, ועוד יותר כמה שאפשר בהפצה. מה שלא עושה השכל, עושה הזמן, כך כתוב, אז אנחנו צריכים להמשיך בזה, פשוט להמשיך.

אני אומר לך כאדם שנמצא בזה בערך 40 שנה, יותר, אבל נגיד 40 שנה. מ-79' אני עם הרב"ש, ועוד לפני כן התעניינתי בכל מיני חוגי קבלה, בכל מיני אנשים שניסיתי ללמוד איתם, שום דבר. שום דבר, רק להמשיך בדרך.

שאלה: מהם הקריטריונים החשובים ביותר שהחברים צריכים להתקרב לעשירייה, בשביל שהעשירייה תתקדם יותר מהר?

אני לא יכול להגיד. מה שרב"ש כותב בסך הכול לקבוצה. אין דבר שאני יכול להגיד לאדם, שהוא מתאים לי לעשירייה, או לא מתאים לי לעשירייה, העיקר, יש רק קריטריון אחד, "ליבו דואג בקרבו" זה מה שכתוב, וחוץ מזה שום דבר.

שאלה: לפני כן אמרת להגיע לחיבור יותר צפוף, יותר דחוס בינינו. מה זה אומר יותר דחוס בינינו?

שאנחנו מרגישים את עצמנו מאוד קרובים, ואחר כך אנחנו משתדלים לעשות כך שלא נרגיש שאנחנו קרובים זה לזה, אלא שאנחנו יחד, בלב אחד. זאת המטרה מהחיבור, לב אחד. האם אנחנו נשארים בזה בכל זאת בהרגשה אינדיבידואלית? גם אינדיבידואלית וגם בחיבור, עד שמעבירים ממטה למעלה מה שנקרא, לפעולה עוד חלק ועוד חלק מחלק לבו של כל אחד לפעולה הכללית, כך אנחנו בונים את הפרצוף הכללי שלנו. כל אחד נשאר מחוצה לפרצוף, וכל אחד משתדל כמה שאפשר להביא חלק מליבו לתוך הפרצוף, ליבו זה נקרא רצונו, ואז כך נכללים, ולפי זה עולים.

שאלה: העשירייה נראית לי כאילו הרוח הקדושה יורדת עלי מלמעלה, ואני כאילו תומך בה מבחוץ. אז תגיד לי איך אני יכול להתייחס אליה שהיא נמצאת בתוכי, שכל המציאות נמצאת בתוכי?

תדברו על זה ביניכם. תדברו ביניכם איך אתם יכולים להרגיש את הלב המשותף ביניכם, ולהתכלל שם. תדברו ביניכם, זה טוב.

שאלה: שני הקטעים שקראנו, הקטע האחד הרגשי מאוד של הרב"ש איך מתמוסס בחברים, והקטע השני זה נוכחות הבורא או נוכחות השכינה. זה אותו דבר איך שהוא מתאר את שני הקטעים?

זה אותו דבר, רק צריכים להבין שהתכללות בין החברים זה הכלי, וגילוי המצב בתוכם זה האור, זה הבורא.

תלמיד: אתה גם שאלת אותנו שאלה בסדנה על איך אפשר להעביר את המצב הזה.

לא, אנחנו לא מדברים כך אל אנשים זרים. כאן אנחנו מדברים רק על העבודה בינינו, חיבור זה רק בינינו. איך אתה יכול לגשת לאנשים זרים שאתה רוצה להתחבר איתם? לא, אתה רק מסביר להם בשכל ולא ברגש כל כך, אלא בשכל שהחיבור זה התיקון לכל מה שיש לנו והוא צריך להביא אותנו לטוב. מה זה לטוב? לכסף, לבריאות, לטיולים בכל העולם, לכל הדברים, להצלחה. בזה אתה בא לבני אדם ואומר, אתם רוצים חיים כאלו טובים? יותר טובים ממה שהיו אפילו? כן? אז זה אפשר להשיג על ידי חיבור בינינו. על ידי חיבור בינינו נגרש את הכוח הרע. תתחיל, תראה.

תלמיד: שאלה על הקטע הראשון כשרב"ש כותב שהוא מתמוסס בחברים, הוא מתאר שם העבודה אישית שלו והחברים נמצאים כאילו רחוק, האם היה לזה משקל העבודה שלהם, החברים עצמם.

לא, זה לא חשוב באיזה מצב הם נמצאים. הוא היה נמצא בלונדון, היה גר שם הרבה שנים, והיה לו קשה, בכל זאת הפירוד מהם, ואז הוא כתב. יש עוד הרבה כאלה דברים. הוא הביע את זה כמה פעמים.

שאלה: השאלה ששאלת לגבי פירוק העשיריות, יצירת עשיריות חדשות, זה עורר יראה, פחד האם אני באמת מתקדם נכון, האם אני ראוי להיות בעשירייה החדשה הזאת. יש איזו הרגשה חדשה כזאת שהתעוררה. ואולי באמת צריך. יהיו או לא יהיו עשיריות חדשות, אני לא יודע, אבל אולי לברר את זה, זה באמת כדאי ביחד, אולי זה יכול להעלות אותנו לאיזה גובה חדש, אולי אנחנו באמת מוכנים, או שאולי מוקדם מדי עכשיו?

אנחנו מתקדמים לפי התכנית. וזה שאני מעורר היום, אולי נממש את זה בעוד כמה חודשים כשיבוא הזמן המתאים. אני צריך לראות את זה גם לפי המצב של העולם והמצב הפנימי שלנו, יש בזה כמה וכמה מרכיבים. אבל נגיע לזה. זה טוב שאתם מבינים עד כמה שדברים האלה כבר מתחילים להיות מאוד רגישים, הם ממש מכניסים אותנו למתח, לאיזה סטרס פנימי, לחרדה.

כי לאבד עשירייה היום זה כבר צריך להיות מורגש היום בכל אחד שהוא הולך לאיבוד, נשאר לבד כמו תינוק שעומד ככה ובוכה, הוא לא יודע מה, [לעשות], "שכחו אותי בבית", ככה. אבל נגיע לזה. זה טוב שישנה הרגשה כזאת, כי זה מצב מיוחד וקשה. כדי לחזק על בטוח את הקשר בינינו, אנחנו אולי נעשה כזה תרגיל. ולא רק תרגיל, ממש נתחבר לעשירייה אחרת. וגם לצורך זה שאנחנו נבין שכל החברים הם אותם החברים ואין שום בעיה להתחבר איתם, אלא אני צריך להיות יותר גמיש באגו שלי. ולא חשוב לי עם מי להתחבר. אם זה אדם שאני נמצא עימו בהליכה לגמר התיקון, אז אני עימו. ואחר כך אנחנו נלמד איך יש "זיווגי הספירות", "התכללויות הפרצופים", שמזה בסך הכול יש בישול בכלי הכללי שלנו, וכך נתקדם. זה יבוא.

שאלה: האם אפשרי ואם כן אז איך, לראות את העשירייה שלי כל יום כחדשה, כחברים חדשים ממש, כעשירייה חדשה?

זה כתוב שכך צריך להיות ".. ויהיו בעיניך כחדשים", אותה עשירייה. רק אנחנו עדיין לא כל כך נמצאים בזה, ולכן אולי פיזית אם נחליף את הפרצופים זה ייתן לנו איזו צורת חיבור חדשה. נראה.

שאלה: ממה שרואים ומבררים סביבנו שהעולם מסביב ממשיך להיחרב, ההתערבבות שלנו וההתחברות המחודשת שלנו, יכול להיות שזה מין הזמנה של העולם החיצון?

לא, אין עלינו שום השפעה מהעולם החיצון ומשום דבר, מאף אחד, חוץ מהבורא. הבורא מסדר גם בינינו את כל היחסים וגם בינינו כולנו לעולם החיצון, רק הבורא מסדר את הכל "אין עוד מלבדו". אל תתלה את המצב שלך והקבוצה ובכלל העולם במשהו חוץ מהבורא.

שאלה: אם אנחנו "בני ברוך" נתחבר כולנו לגמרי כדי שנוכל להעביר את החיבור הזה ליתר העולם, האם לא נצטרך את האומה הגשמית של ישראל שגם הם יהיו מחוברים? כלומר, האם אומות העולם לא יצטרכו לראות איזו דוגמה מוחשית, איך שעם ישראל למשל מחובר, לתוצאות שזה יביא בהשלכות על הווירוס, האם לא יהיו לזה אילו תוצאות חיוביות באשר להפצה שלנו של המסר ליתר העולם?

עכשיו אתה נוגע בנקודה מאוד מאוד רגישה, קריטית, שהיא תתגלה בדרך. אומות העולם ירגישו עד כמה שישראל נופלת, אני מדבר על מדינת ישראל הגשמית, יהיה קשה מאוד בארץ, קשה מאוד, פיזית, נפשית, יהיה קשה מאוד. ואנחנו נהיה בעצם במצב הרבה יותר גרוע מכל העמים. אנחנו הכוונה מי שגר בישראל.

וחוץ מזה אומות העולם יתחילו להאשים את ישראל בכל המכות, בכל מה שקורה ואנחנו בני ברוך חייבים להסביר למה זה כך ובמה זה כרוך ושזה בעצם צריך ללחוץ עלינו, על בני ברוך להראות את שיטת התיקון. יש בזה כמה שלבים שעוד לא הזמן לגלות אותם, אבל ככה זה יקרה. אנחנו נצטרך להסביר את זה לאומות העולם, אנחנו נצטרך להסביר את זה לבני ברוך העולמי, נצטרך להסביר את זה לאלו שחיים בתוך ישראל, באיזו צורה אנחנו מסבירים את התיקון, את שלבי התיקון, למה זה צריך להיות כך, תהיה לנו עבודה.

אבל רק להבין שיש כאן עבודה גדולה שאנחנו חייבים לבצע, עבודה מאוד מאוד רצינית ולא פשוטה, אבל כשאנחנו מבצעים אותה אנחנו בזה נעשים ראש, באמת ראש לכל ההתפתחות האנושית לגמר התיקון, כי אנחנו אותו החלק החלוץ שמביא את כל האנושות לתיקון, אבל לפני זה ודאי שיהיו תקופות קשות. הן יכולות להיות תקופות קשות פיסיות ונפשיות פנימיות, זה הכול תלוי עד כמה שאנחנו נשתדל להיות יותר מחוברים ויותר דרוכים לתיקון על ידי החיבור.

שאלה: איך לתפוס מצבים של טוב ורע?

רק כלפי היחס שלנו לחיבור בקבוצה, מה שבאמת מרגישים בלב המשותף זה טוב, ומה שלא זה רע. פשוט מאוד, אין יותר טוב ורע, אלא רק כלפי החיבור, כי חיבור הוא המטרה ואיתו אנחנו חוזרים למערכת אדם הראשון.

שאלה: בעניין האווירה בקבוצה כמדרגה הבאה של אמונה למעלה מהדעת. מה רצית לשמוע מאיתנו על האווירה בעשירייה, בקבוצה, איזו אווירה צריכה להיות, מצד אחד חשיבות וגדלות, מצד שני כל אחד מהחברים בקצב שלו?

זה אתם תבנו ביניכם, בדיוק כמו שאתה אומר זה נכון, את זה צריכים לבנות ביניכם. אני מקווה שאתם בונים את זה. אני כל הזמן נותן על זה שאלות, דחפים, הסברים.

שאלה: קבוצות לוס אנג'לס וסן פרנציסקו מהיום החלטנו להיות בשיעור באותו חדר, אתה לא רואה את כולם בעבודה והשאלה, האם זה הצעד הנכון בכיוון שאתה מציע לנו, שאנחנו לפחות נתחבר לשיעור יחד.

זה ודאי שחובה. מי שלומד ללא קבוצה ולא מחבר את עצמו לפני השיעור לקבוצה זה לא טוב, אין לו את התשתית. מי שלא מרגיש בזמן ששומע שיעור שהוא נמצא בקבוצה ויש אפילו ביניכם איזה קשר, זה לא טוב. אפילו שאתם מתכתבים בזמן השיעור ביניכם זה טוב, אמנם אתם אולי לא כל כך נכללים בשיעור אבל נכללים בקשר ביניכם. עד כמה שאתם מרגישים את עצמכם כאחד, אתם קולטים את השיעור בצורה נכונה, רוחנית ולא כמו איזה סטודנטים שיושבים ורושמים.

שאלה: אתה יכול להגיד אפרופו שבירה, שבירה לעוד עשיריות חדשות, איך זה יכול להתבטא בכל המציאות, איך זה יכול להתבטא על מדינת ישראל, חיובי, שלילי?

אני רק דיברתי על זה סתם ככה, זרקתי רעיון, לא שאנחנו הולכים לבצע את זה אבל אתם תחשבו, אחרי כמה זמן נחזור אליו.

שאלה: בקשר להחלפת עשיריות יש כאן שאלה שאנחנו צריכים ללבן בתוכנו, אם יש לנו מספיק ביטחון בחיבור בינינו כדי לעזוב את השמלה של העשירייה, כמו הילד בגן?

אני מבין, תודה רבה. בסדר.

שאלה: רואים שישראל נכנסת למצבים מאוד קשים כמו שאתה מצייר, על זה אין שאלה.

כמו שדיברתי לפני חצי שנה.

תלמיד: מיום ששמענו על הווירוס שבא מהעטלף, אתה הראשון שאמרת שישראל תהיה ראשונה שתיפול. אבל פתאום המסר של אחדות, של חיבור הוא נשמע פשטני כזה, אוורירי ביחס למצבים הקשים שמתחילים להרגיש פה על הבשר.

אז אני שואל אותך, מה היית רוצה שיהיה כסיבה לתיקון הווירוס, לתיקון המצב הנוכחי בחברה, מה אתה חושב שזה טוב אם היה כך במקום החיבור?

תלמיד: אין לי מילים אחרות חוץ מ"בואו נתחבר בינינו".

אז שוב להתחבר, מה אתה מדבר על חיבור?

תלמיד: אני אומר, אין לי. גם אני באיזו מבוכה, אין פה איזה פתרון. לכן אני חוזר על מה שאתה אומר.

אז אני שואל כך, תפנטז, נניח, מה היית רוצה שזאת תהיה הסיבה לטיפול בכל המשבר העולמי, תציע לנו איזו תרופה, איזה פתרון אחר. לא שזה באמת ככה, אלא היית רוצה, ועם זה אתה ניגש לכל האנושות, מראה להם ש"תראו, אני גיליתי את זה כמה שזה רציני". וכולם היו מקבלים את זה כי זה דבר רציני, לא איזה חיבור שזה כמו ילדים בגן, "תתחברו יהיה לכם טוב, תהיו ילדים טובים", אלא משהו שיקבלו בצורה רצינית.

תלמיד: אם היינו לוקחים עיר אדומה, עיר שכולם בה חולים, סוגרים את כולם ועושים ממש עבודה עם עיר שלמה.

איזו עבודה?

תלמיד: עבודה של התחשבות, של חיבור, של קשר.

אתה שוב חוזר לאותו פתרון.

תלמיד: אין לי פתרון. הפתרון, שאין לי פתרון. פתרון חד אין כרגע.

ככותב שלנו, כראש קבוצת הכתבים, תציע את זה לממשלה. תכתבו שאתם מציעים כך לעשות, לקחת איזו עיר אדומה, ודאי שלא חרדית, אלא אנשים כאלו שיכולים לשמוע את הרעיונות שלנו נגיד, ובואו ננסה לעשות את זה. בואו נעבוד עם הציבור כדי לקרב זה את זה, לא בצורה פיסית אלא לבבית. זה חשוב מאוד, זה מה שהקורונה אומרת לנו, "תפסיקו לשים לב לחיבור הפיסי אלא תתקרבו בלבבות, כאיש אחד בלב אחד", זה מה שצריך להיות. תפעיל בכל העיר הזאת טלוויזיה במעגל סגור, תתחיל לעבוד איתם ותראה מה קורה. יש לנו אפשרויות לבדוק עד כמה בזה אנחנו נצליח. אפשר, יפה מאוד.

תלמיד: מה אתה רואה שונה בסגר הקרוב, בסגר השני הגדול שיבוא לישראל לעומת הסגר הראשון שעברנו, מה האוזן הישראלית יכולה עכשיו לשמוע?

אומרים שאנחנו נכנסים לסגר כללי.

תלמיד: כנראה שהולכים להחליט ביום ראשון על סגר בן שבועיים אם לא חודש. ואחר כך גם הלימודים יהיו סגורים עוד הרבה השלכות גדולות.

כן, סגר טוטלי. 500 מטר מהבית, אתה יוצא רק לצורך דחוף של מזון או משהו.

תלמיד: כן, כך מתכננים. זה עוד לא הוחלט אבל זאת המגמה.

תפרסמו מה שאתם חושבים. כמה שאנשים יתרגלו לשמוע, כמו שאנחנו, שחיבור זה ההצלה, חיבור זה התרופה, יותר ויותר ויותר, ותטפטף תטפטף להם, כי זה נגד הרצון לקבל, ותמיד זה עוזר רק כשהוא שומע את זה כמה פעמים, אז זה נכלל. "כל טיפה וטיפה מצטרפת לחשבון גדול".

תלמיד: ואלו אותן הטיפות מה שנאמר לפני חצי שנה, כלומר חיבור זה המסר שאותו לטפטף גם עכשיו.

אבל אתה נותן את זה בעטיפה חדשה. אתה כבר השתפרת תוך חצי שנה או לא? אתה צריך להסביר להם בכל זאת את זה בצורה כזאת שפעם לא יכולת להסביר, עכשיו אתה כן יכול להסביר, למה חיבור, מאיפה זה נובע, למה זה מגיע לנו, שדווקא אנחנו אחראים על זה. תוסיף לזה את כל הסיפור מסביב, גם על בבל וגם על אברהם וגם על כל האנושות שנובעת מבבל, ו"על כל פשעים תכסה אהבה", את כל הדברים האלה, רק לאט לאט, בהרבה מנות קטנות כך תביא להם את הרעיון. והרעיון הזה הוא נצחי, הם לא יכולים לברוח ממנו, אבל שישמעו כמה פעמים עוד ועוד. זה עניין של הכתבים, שחייבים לטפטף את זה כל פעם.

תלמיד: איך תגדיר עכשיו את החיבור? כמו שאנחנו גם כל פעם מקבלים טעמים חדשים בחיבור, איך עכשיו תגדיר חיבור "בואו נתחבר", מה המשמעות? מה יש בזה? מה התוכן שבזה?

אנחנו?

תלמיד: לא, הציבור כרגע, לצאת אליו.

הציבור כרגע רק צריך לתפוס את הרעיון, לשמוע אותו. הוא עוד לא שמע, כאילו זה לא קיים. ותדע שפעם ראשונה שאתה אומר לו את זה הוא לא מסכים, הוא לא רוצה, הוא דוחה אותך, הוא הופך כלפיך את הפנים לאחוריים. ואז משה שובר את הלוחות הראשונים, שלא יכולים לקבל אותם, לא רוצים לקבל אותם, מזלזלים בהם. אבל מתוך השבירה הזאת באים ניצוצים חדשים ודווקא נכנסים בהם, ופעם שנייה כן מקבלים.

אנחנו עוד נעבור על זה.

שאלה: בישראל יש תופעה מעניינית. כבר לפני כמה שבועות דיברו על סגרים בערים ספציפיות וזה רעיון שלא התקבל טוב ובכלל לא מימשו את זה. עכשיו כשמדברים על סגר על כל המדינה, פתאום נראה שאנשים מוכנים לקבל את זה.

זה כבר טוב.

תלמיד: זאת השאלה. למה כשמדברים על סגר נקודתי באיזושהי עיר זה לא טוב, אבל כשכולנו ביחד בסגר זה פתאום נהייה בסדר?

זה כך מסודר מהשמיים, אם אתה שואל אותי. אני לא מדבר כאן על עבודה של איזה משרד ממשלתי. הבורא רוצה שבכל זאת אנחנו נרגיש את עצמנו אחראים כולנו על כולם.

שאלה: מחשבה כלפי אחריות. הייתה תנועת ערבות שהייתה מאוד עוצמתית, יכול להיות שכדאי שוב לחדש אותה, שכל הכלי העולמי גם יוכל להתכלל בזה.

בבקשה, תצטרפו אליהם. אבל להם בכל זאת ישנה מטרה, לכתוב מאמרים קצרים שאפשר לפזר בכל רשת האינטרנט. זה שהם ידברו איתך על זה, אני לא חושב שתהיה מזה תועלת. איזו תועלת תהיה מזה שעכשיו הכתבים יתחילו לדבר איתך, מה תעשה עם זה? כמו ששמעת כבר כמה שנים, והלאה זה לא יוצא. אתה פשוט רוצה להיות נוכח בזה, אז תועלת ממך היא תועלת לא גדולה.

לכן אני מעדיף שהם יעבדו ביניהם בעיקר, ואתם יכולים להצטרף, אבל להצטרף בצורה פעילה. אחרת סתם יהיה הרבה בלגן.

שאלה: אמרת שאפילו אם יש קשר טוב, אפילו אם מתכתבים בזמן השיעור, זה טוב, אפילו שלא מתכללים כל כך בשיעור אבל נכללים בקשר בינינו. אם שואלים שאלה ורוצים לברר איזושהי שאלה של כל העשירייה, זה משהו שאפשר להתכתב עליו בזמן השיעור?

כל דבר שאני אומר יש לזה אחר כך השלכות לכל הכיוונים. יתחילו להתכתב, אז לא ישמעו מה קורה בשיעור. לכן אני מאוד נזהר להמליץ על דברים כאלה. בינתיים אתם עדיין קטנים, וילדים קטנים, אנשים קטנים הם לומדים תמיד לבד. אפילו כשתושיב ילדים קטנים אחד ליד השני, לא יהיה ביניהם שום קשר אלא מריבה, במקרה הטוב, וכל אחד יהיה סגור בתוך העסק שלו, נגיד בציור או במשהו. כשאתה מושיב אנשים יותר גדולים הם מתחילים כבר לדבר ביניהם, להציע כל מיני דברים ולעשות עבודה יחד. זאת אומרת זה תלוי בהתפתחות האדם. אנחנו עדיין נמצאים בשלבי ההתפתחות הראשונים בלבד, ולכן להציע לכם התכתבות זה יכול רק להסיט את תשומת הלב שלכם. לא מסכים, בינתיים לא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להפיץ עבור החברים?

פשוט מאוד, לדבר ביניכם. בינינו עם החברים זה רק בדיבור, בהתקשרות בינינו. זה נקרא "שבת אחים גם יחד".

שאלה: אם אפשר אני אחזור לקטע שקראנו. תגיד בבקשה, אם כל העולם בתוכי, אז יוצא שגם התפילה וחופש הבחירה זה גם כן סביבה שאני בוחר?

כן, נכון. כך אנחנו משפיעים מצורה חיצונה שלנו לצורה פנימית שלנו, שבאמת כל העולם הוא נמצא בי. אבל זה כבר לתפיסה יותר מתקדמת.

שאלה: מה התפקיד של העשירייה בנושא הרגיש הזה של ישראל כלפי העולם, ומהו הקשר עם המצבים הפנימיים שאנחנו עוברים?

אני אמרתי את זה ככה קצת לעתיד. כמו שאמרתי לפני חצי שנה, שישראל תהיה במצב גרוע כשזה בכלל לא היה, עכשיו אני אומר שהכול יסתובב למצב שהעולם יתחיל להראות אחוריים לישראל. שכולם מבפנים, מתוך המערכת הפנימית הם יתחילו להרגיש, לא שהם יידעו על זה, אבל יתחילו להרגיש שיש בעיה בישראל. למה? ככה.

מאיפה האדם אומר שהוא אנטישמי, שיש משהו בישראל מיוחד, איזה מדינה כזאת שלא רואים אותה בכלל על המפה, ופתאום היא הופכת להיות למקור הבעייתי של העולם. אז ככה זה יהיה. אנחנו נצטרך לגלות את זה יותר ויותר בכל מיני צורות, בעיקר זה דרך הכתיבה באינטרנט, יחס ממשלות לישראל, כל מיני בעיות חיצוניות מבני אדם לישראל, עד כמה שכל העולם נעשה יותר ויותר נמצא באצבע מאשימה לישראל, שישראל אשמים בזה נגד כל ההיגיון. נגד כל ההיגיון.

וכל הכתבים של העיתונים בישראל והממשלה יתחילו להגיד, "מה פתאום, אנחנו רוצים רק בצורה יפה לכולם", זה לא יעזור. אנחנו יודעים. כבר במשך כל ההיסטוריה שום דבר בזה לא עוזר, אלא רק ההתנהגות הפנימית שלנו הנכונה שמביאה את כל האנושות בחוט פנימי לגמר התיקון, רק ההתנהגות הזאת היא תשפר את המצב שלהם. אם אנחנו לא מושכים בחוט הפנימי, שזה מאיתנו לגמר התיקון, כולם יתייחסו אלינו יותר ויותר שלילי. ובאמת יהיה יותר ויותר רע לעולם, כי האור העליון הוא מאיר בהתאם לכמה שאנחנו נמצאים קרובים אליו או רחוקים ממנו.

לכן השלב הבא, אחרי שהעולם עכשיו מעכל שהוא לא יוצא מהפנדמיה, הוא עכשיו יתחיל לגלות שזו דרך ממושכת, והיא מושכת אותנו לאיזה תהום מי יודע עד מתי, והסיבה לזה זה לא וירוס הקורונה, פתאום זה לא כל כך וירוס הקורונה, אלא הסיבה זה עם ישראל שהוא כזה. זהו, "יהודים אשמים". ואמנם שהם לא יכולים להביע כמו שאנחנו, שאנחנו מסכימים איתם שהיהודים אשמים. דווקא אנחנו המקובלים אומרים שאומות העולם הם מדברים נכון, הבורא מדבר מגרונם, אבל אף אחד אחר לא יבין למה.

ואז אנחנו נצטרך באמת להיכנס להפצה בצורה אגרסיבית, ולהסביר את זה בצורה יותר ויותר גלויה. אבל לזה כבר עכשיו אנחנו צריכים להתחיל את ההכנה, להסביר את המערכת, ואיך זה קיים, ולא לפחד שמתוך זה אנחנו מזמינים על עצמנו אש. לא. מזמינים, זה אמת, זה חוקי הטבע, אין לנו לאן לברוח חברים, כך צריכים לעשות, וזה התפקיד שלנו.

למה כל אחד מכם קיבל התעוררות לדעת מה תכנית הבריאה? חוץ מזה הוא גם קיבל מקום מכובד לראות, איך שזה מתרחש מולנו. כאילו שאנחנו יושבים באצטדיון ומסתכלים על המשחק הזה שבורא עושה, ואנחנו מבינים לאן זה הולך, ומה קורה. אנחנו זכינו לזה לא בגלל שאנחנו יפים וטובים, אלא בגלל שבורא רוצה בזה לתת לנו מקום עבודה. ולכן חובתנו היא למשוך את עצמנו ואת כל העולם אחרינו, לגמר תיקון.

שאלה: רציתי לדבר על העבודה בעשיריות. בעשיריה הקבועה אתה מנסה כל פעם להמציא את עצמך מחדש, ולתת עוד נקודות ועוד דרכים כדי להגביר את החיבור בין החברים. דיברת קודם על יצירת עשיריות אקראיות. אני רוצה להגיד לך את ההתרשמות שלי מהכנסים כשעבדנו בעשיריות אקראיות, זו הייתה עבודה מדהימה. הייתי מגלה כל פעם בעשיריות האלה דברים חדשים, שלא יכולתי לגלות בשום מקום אחר, הייתי מוצא בעצמי דברים שלא יכולתי לגלות אותם בעשיריה שלי.

אני ממליץ לבנות קבוצה מכמה אנשים, שתתחיל לפתח את הרעיון הזה, לטפח אותו, ואחרי כמה זמן נראה האם באמת יש לנו מספיק הוכחות שכדאי לגשת לזה.

תלמיד: בכנס האחרון התיישבתי בעשיריה שבה ראיתי חבר אחד מוזר, אחד ישן, אחד מדבר בשפה אחרת שאני לא מבין. אמרתי לעצמי, "לא ייצא מזה שום דבר". ודווקא בעשיריה הזאת התגלה לי דבר בנושא חיבור, שלא הצלחתי להגיע אליו בשום מקום אחר. פשוט ראיתי לאט לאט שהאנשים התחברו ביניהם, וזה היה משהו מדהים. מכל הכנסים אני זוכר רק את החיבור האקראי הזה בעשיריות, ולא את הריקודים ולא את השמחות ולא כלום.

אני מקנא בך. תכנס לאותה קבוצה שאנחנו צריכים להקים, היא תתחיל לבדוק את המצב, מה ואיך. כמו שהיה לך בזמן הכנס הגדול השנתי בתל אביב, אולי אנחנו נקבע את זה בכנס שנעשה בחגים שלנו, נניח בסוכות נעשה כזה כנס. נחליף את כל העשיריות ליום, ליומיים, וכך נראה עד כמה זה מתקיים טוב או לא. לפחות תהיה לנו איזו התרשמות. זה מעניין, כי אז כל אחד שהגיע מהקבוצה שלו נפל לעשיריה חדשה, והיום אנחנו נמצאים כולנו בעשיריות כאלו ויכול להיות שההתרשמות תהיה אחרת. אני בעד לבדוק את כל הדברים האלה, העיקר שזה נותן לנו טעמים חדשים בחיבור.

שאלה: אנשים לא מבינים במה אנחנו, עם ישראל, שונים בשנאה שלנו אחד לשני, מאשר שאר העמים?

תסביר להם. זו העבודה שלנו להסביר.

תלמיד: כן, אבל אני שואל כי אני לא יודע להסביר להם את זה.

אז אל תסביר. אין לי יותר מה להגיד. אני נותן לזה המון שיחות, גם בזמן השיעור וגם מעבר לשיעור, אני לא רוצה לדבר על זה יותר. זאת סתם שאלה. אחרי ששמעת את הכול ועדיין אתה שואל על זה, אז אין לי [מה לומר] לך.

תלמיד: מבחינה היסטורית אנחנו לומדים את הכול.

אל תסביר לי שום דבר. אם אתה שואל אותי על זה, אחרי שאני דיברתי כל כך הרבה שעות, אז אני יותר לא מדבר. כי כנראה שאתה לא יכול לקלוט את זה. ואל תסביר לי בצורה היסטורית, וככה וככה. מכל מה שדיברנו אתה יכול לעשות סדרת ספרים.

תלמיד: אני שואל על האזרח הישראלי, מה הוא צריך לראות שונה בישראל מאשר במקומות אחרים?

גם על זה דיברתי. מאיפה עם ישראל, למה יש שנאה, מאיפה היא נובעת, למה אנחנו לא יכולים להסתדר אף פעם יחד. בכל המצבים שבהיסטוריה זה מתגלה, מחורבן בית המקדש הראשון, והשני, וכולי וכולי. דיברתי על זה מלא. אני לא מדבר איתך יותר. רק שתדע שאתה שואל שאלה שעליה לא תקבל תשובה, כי כבר יש לה תשובה, ואתה לא יכול לפתוח את העיניים. כך זה.

שאלה: דיברת על זה שהגישה כלפי ישראל הולכת ומידרדרת בכל העולם. אבל נראה שדווקא עם המדינות הערביות עכשיו יש איזה נורמליזציה ביחסים. נראה שהיחס דווקא משתפר מהמדינות האלה. האם זה סימן חיובי, מה זה מסמן בעצם?

אני לא רואה בזה שום סימן חיובי. סימן חיובי יכול להיות רק בדבר אחד, קודם כל שבתוך בני ברוך, ואחר כך בתוך ישראל הגשמי, תהיה יותר התקרבות והתחברות. זה שיש התקרבות מדינית בין מדינת ישראל וכל מיני מדינות אחרות, זה לא עושה לי שום דבר טוב. פשוט אין לי לזה שום יחס. אנחנו נמצאים עם מצרים ביחסים דיפלומטיים ומזמן טובים. טובים כאלה שאני יכול לנסוע לשם לטיול ולחזור. פעם זה היה יותר, היום זה כבר נפסק, וזה לא אומר שום דבר.

אנחנו מדברים על החיבור בהתקרבות לכיוון מטרת הבריאה. זאת אומרת אחרי ההפצה שלנו, גם בישראל וגם באומות העולם מבינים מה המטרה שלנו, של כולנו, שצריכים להגיע להיות מחוברים בינינו. ואז יתגלה בנו, בחיבור בינינו, מצב שנקרא מתוקן, גמר תיקון, חיבור בינינו ועם הבורא, שזה המצב הנצחי, ולזה הטבע דוחף אותנו, במיוחד עכשיו בזמן של הדור האחרון. אם אנחנו נפרסם את זה ונדע, ולפי זה נשקול את המצבים, אז נהיה בסדר.

וזה שיש איזה הסכמים בין סעודיה וישראל, ועם עוד מישהו או משהו, זה לא אומר שום דבר, אין בזה לא שמחה ולא צער ולא כלום. אני פשוט מודד את ההתקדמות שלנו בציר אחר לגמרי. אני לא מזלזל בזה, זה טוב, כי בצורה חיצונית אולי זה יעזור לנו קצת יותר להמשיך את ההפצה שלנו. אבל רק בה תלויה ההצלה שלנו, של כל האנושות מהמכות.

שאלה: האם הפעולות שאנחנו עושים בקבוצה, כמו הפצה, וכמו פעולות חיבור, הן פעולות אגואיסטיות, או שהן תורמות לקבוצה?

הן תורמות לקבוצה, זו לא שאלה בכלל. כל הפעולות שאנחנו עושים בקבוצה הן התקדמות, מה שלא יהיה.

שאלה: הזכרת כבר בעבר את הקשר בין ישראל לארצות הברית, אגו גשמי, אגו רוחני, הן כאילו תלויות אחת בשנייה. האם ארצות הברית שעכשיו יורדת, יכולה להעלות את ישראל, מה הקשר ביניהן?

לא, לא, לא. זה לא כל כך פשוט. אין נוסחה ישירה פשוטה, לינארית, שכאשר אתה מעלה את זה, זה מוריד את זה, או מעלה משהו אחר. אין דבר כזה. זה הרבה יותר מסובך, מורכב, כי אנחנו נמצאים בכלי הכללי, אינטגרלי. זה לא נוסחאות כאלה. במקום נוסחאות כאלה אתה צריך לעבור לפרצופים רוחניים, ואז אתה יכול לראות את הדברים. בשביל זה לבדוק אתה צריך להכיר כוחות שפועלים בכל אומה ואומה, ועד כמה האומה שלנו היא חלק מאותן האומות, שבעים אומות העולם שהתנתקו מבבל ולראות את הכוח הפנימי שפועל בכל אומה ואומה של היום, שזה נקרא ה"מלאך" של אותה האומה.

זה לא בשבילנו, לא עכשיו להחליט. ואני לא אספר אפילו כמה שאני במקצת מבין בזה, מפני שזה מביא רק בלבול. בעתיד כן, נראה את זה. וכל התמונה, כל הצורה הזאת הכללית של כל הכלי הכללי דאדם הראשון ייראה לנו בכל מיני צורות. אתה יכול להדליק ולראות את זה מבחינת העמים, ובפעם הבאה לראות את זה מבחינת המדינות, ואחר כך לראות את זה מבחינת ההתפתחות הרוחנית, וכן הלאה. כן, נוכל לראות את הדברים האלה, ואיך שזה תומך בכיוון הכללי, בסך הכל, בבעיתה או באחישנה. אנחנו נדבר על זה, אני מקווה שזה לא רחוק.

שאלה: אז כרגע מבחינת היחס שלנו גם בישראל וגם בארצות הברית, היחס הוא חיבור. אנחנו מפיצים חיבור, ולא משנה כרגע המקום של כל אחד בכלי הכללי, אלא אנחנו צריכים לקדם את רעיון החיבור הלבבי בין אנשים, וזהו?

כן, זה ברור, זאת העבודה, זאת המטרה, המשימה שנמצאת לפנינו. ובזה סוגרים את הנושא.

תלמיד: שאלה בקשר לעשיריות האקראיות.

איזה עשיריות אקראיות?

תלמיד: בנוגע להצעה שעלתה, להחליף עשיריות.

לא לא לא. אנחנו עוד לא מדברים על זה. אין מה לשאול. סתם העליתי את זה כדי שתבדקו, האם יש לזה מקום או לא? צריכים להרכיב איזו קבוצה שהיא תחקור את הדברים האלה. מה חשוב, מה לא, מה הדעות של כל אחד ואחד? ואחר כך היא תביא לנו את הסיכום מהמחקר שלהם. לא יותר מזה. לא חושבים על זה, ולא מדברים על זה יותר, על עשיריות, החלפת עשיריות, עשיריות אקראיות. נראה לפי המצב כשאנחנו נתקרב לחגים שלנו. אולי בחגים אנחנו נעשה, לא סדנה, אלא כנס, ושם נעשה את זה, עשיריות שונות ליום אחד וכן הלאה. אני רוצה לשמוע את דעתם של החברים מהקבוצה שתקום עכשיו.

שאלה: השאלה שלי האם זה מצב שהוא חד פעמי?

לא יודע. אתה לא מבין מה שאני אומר לכם? לא יודע ולא רוצה לדעת. בסך הכל אני רוצה לדעת קודם כל מה הדעה שלכם, ולא שאני עכשיו אגיד את מה שאני חושב. זה דבר ששייך לכם. אל תהיו כילדים שאתם ממשיכים לשאול. אתם צריכים להחליט. זה ייתן לכם דחיפה להתבגרות.

שאלה: האם זה נכון לחשוב שעלינו להעמיק את העבודה הפנימית בעשירייה שלנו ובאותו זמן להעמיק בהפצה, או להפך, רק להתמקד באחת משתי הפעולות?

אתה לא יכול לחלק בין זה לזה. עד כמה שאתם צריכים להיות יחד כולם, אתם צריכים גם לדאוג להפצה החיצונה. זה תלוי בזה. ודאי שאם היה אפשר היינו מתעמקים רק בחיבור בינינו, אבל החיבור בינינו תלוי עד כמה שאנחנו נקבל תמיכה מבחוץ.

ולכן אנחנו צריכים להיות בקשר עם כל העשיריות האחרות, ועם כל העולם, וכל זה כדי לחבר את העשירייה שלי שבה בעצם אני מגלה את הבורא בפועל.

קריין: מתוך "אגרת ח' של הרב"ש" קטע מספר 1

"סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד, תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם. ובטח שהם אנשים אמיצי לב, בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה, לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה - למען כבוד שמו יתברך.".  

(הרב"ש. אגרת ח')

קריין: מתוך "אגרת מ"ט של בעל הסולם" קטע מספר 2

"הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כוחכם לאהוב איש את חברו - כמו את עצמו, ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו עד כמה שאפשר. ואקווה שתקיימו בזה דבריי ותשאו העניין בשלמותו.".

(בעל הסולם. אגרת מ"ט)

קריין: מתוך "אגרת י' של בעל הסולם" קטע מספר 3

עשו כפי כוחכם ותשועת ה' כהרף עין, והעיקר העומד היום לפניכם, הוא אחדות החברים והתאמצו בזה יותר ויותר כי יש בה לשלם בעד כל החסרונות.

(בעל הסולם. אגרת י’)

אין מחלה, מכה, מצב בעולם, ובכלל בחיינו, הגשמיים והרוחניים, שאי אפשר לתקנו על ידי החיבור, כי משבירת הכלי הרוחני דאדם הראשון, מאז באים אלינו כל הצרות והבעיות. חוסר האור בתוך הכלי, זאת כבר הצרה. זה נקרא "חמור שבחמורות.".

ולכן ההפך, החיבור של הכלי שהוא מזמין, מושך את האור להיכנס לפי השתוות הצורה. ואנחנו חייבים לעשות את זה בכוח, לקחת את החלקים האלה שיש ביניהם התנגדות, כמו במגנט שדוחה זה את זה, אנחנו צריכים למרות זאת לחבר את החלקים האלה. ואז בהתאם לזה כמה שאנחנו נעשה את זה, אז יתחילו להאיר האורות בתוך החלקים המחוברים מעל הדחף ההדדי שמפריד ביניהם.

זה נקרא "נצחוני בניי", שהבורא מפריד בינינו, עושה את השבירה, ואנחנו דורשים ממנו לקיים את החיבור. אז הוא עושה גם את זה וןגם את זה. אבל את השבירה הוא יצר כשאנחנו עוד לא היינו במציאות. עכשיו אנחנו דורשים ממנו שיחבר בינינו ואז "נצחוני בניי". ואז הוא מתגלה.

זה נקרא ש"אתם עשיתם אותי" ולכן צריכים לראות בכל הכוחות האלה שדוחפים אותנו זה לזה, את הופעת הבורא, שהוא עושה. הוא לא נותן לנו להתחבר, כדי שאנחנו נגדל ונבין איך אפשר לנצח אותו.

קריין: קטע מספר 4 מתוך מאמר של רב"ש, "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה".

"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, "עשה למענך", היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו. ".

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)

היום זה לא רק להישאר ברצון לקבל, היום זה להיכנס לצרות, לבעיות ולא ייתנו לנו להישאר בזה. זאת אומרת, הבורא בכל זאת ידאג שאנחנו נצא מזה, אבל בדרך ארוכה ומלאת ייסורים. כך זה נקרא "דרך תורה או דרך ייסורים".

שאלה: כמו ילד שמרגיש את אימא שלו, הוא דורש ממנה, איך אנחנו באותה מידה יכולים להרגיש שהבורא הוא זה שאנחנו צריכים לדרוש ממנו?

הילד מרגיש שהוא קשור לאימא שהוא עדיין נמצא בתוך האימא, הוא בא מתוך האימא. ואז הוא דורש ממנה כי היא שייכת לו. כל ילד וילד מסתכל על אימא כמו על הרכוש שלו, שהיא חייבת לו, ואז בצורה טבעית כזאת הוא מגיע אליה בתביעות.

אנחנו לא מרגישים כך כלפי הבורא. זאת בעיה. אם היינו יכולים כך לדרוש מאתנו, ש"אתה בראת אותנו. עשית את כל המצבים האלו, ונתת לנו את כל האפשרויות, בכל מצב ומצב אתה נותן לנו בחירה חופשית איך ללכת. ואז אנחנו בוחרים בצורה שאנחנו תולים את עצמנו בך. ולכן בכל מצב ומצב, בצורה הכי קטנה, במידה הכי קטנה אנחנו פונים אליך, תעזור". זה נקרא העלאת מ"ן, תפילה.

כי שום דבר לא יכול להיות מתוקן אלא רק בבקשה שהבורא ייתן כוחות, ייתן הבנה, ייתן הרגשה, ייתן דוגמה. זה מה שאנחנו דורשים. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

לכן אם אנחנו חושבים שאני או אנחנו בעצמנו נעשה משהו, זה שטות, ממש טיפשות, גאווה מסריחה. אלא אנחנו צריכים להתרגל כל פעם להפנות את עצמנו לבורא. כל אחד עבור הקבוצה, כל הקבוצה עבור כל הקבוצות שלנו, כולם יחד עבור האנושות, וכולם, כולם, כולם ודאי שזה כלפי הבורא שיתגלה בנו ואחר כך יחבר אותנו וישמח מאתנו. שיתגלה. הגילוי שלו בנו מביא לו ולנו שמחה של גמר התיקון.

אנחנו צריכים להיות כל הזמן בבקשה, כל הזמן בתפילה, כל הזמן בחיפוש, יש לי עם משהו לפנות או לא? מה עוד? אני צריך לאסוף, לאסוף, לאסוף, איזה נתונים, כדי להתחבר לבורא? התפילה שלנו זה כבר דרישה לחיבור. לא לשכוח.

שאלה: בקטע בראשון כתוב שזה אנשים אמיצי לב. על מה מדובר?

"גיבורים", "גיבורי לב ", זה נקרא שהם יכולים להתגבר על הלב שלהם. זה נקרא "גיבורי לב". בלב מלא האגו, כל מיני חשבונות, והם יכולים להתגבר על זה, ולפנות לבורא, ולדרוש ממנו עזרה.

תלמיד: זאת השאלה, כשאנחנו מתחילים לעבוד, בקצה גבול היכולת, אנחנו רואים שאנחנו לא יכולים. מגיעים למצב של סמרטוט. אני לא מבין איך יש אומץ לב במצב של סמרטוט, איך זה מתחבר?

זה דווקא קורה בינינו ככה. שבמצב שאני מגיע לאפיסת הכוחות, אז אני מגיע למצב שאני מבין שרק הבורא יכול לעזור לי, ואז אני פונה אליו. תמשיכו. אתם תקבלו מזה את כל ההרגשות. זה מצבים מצוינים. הם בונים אתכם. ממש בונים חיבור נכון. ככה זה.

שאלה: שמעתי דוגמה שנתת, לחבר את החלקים המנוגדים בכוח. במה החלקים מנוגדים, ועם איזה כוח אנחנו למרות זאת מחברים אותם?

אנחנו רוצים שהם יהיו מחוברים. לא שהם מחוברים. לכן לשם כך כל הבקשה, כל השבירה. מתי אנחנו מרגישים את עצמנו שבורים, לא מסוגלים? אנחנו צריכים לגלות מידת השבירה בינינו, מידת הריחוק שלנו מהבורא. הכול אותו דבר. ריחוק מגמר התיקון.

תלמיד: אמרת שמחזיקים אותם שניים ככה שהם מנוגדים אחד כלפי השני כמו במגנט, ועל ידי הכוח אנחנו עדיין כביכול רוצים לחבר אותם.

אנחנו רוצים שהם יהיו מחוברים החלקים האלו.

תלמיד: אז על ידי איזה כוח אנחנו מחברים אותם?

האור. הכוח העליון. יש לנו שני כוחות. הכוח התחתון מפריד בינינו, כוח האגו שלנו שדוחה, דוחף אותנו זה מזה, ואנחנו רוצים שיבואv כוח העליון ולמעלה מהדחייה ההדדית יחבר אותנו. אז יוצא שלמטה אנחנו נמצאים בדחייה זה מזה, ולמעלה בא כוח ומחייב אותנו להיות מקושרים זה לזה. ובפער בין שתי הקומות האלו, שלמטה אנחנו מנותקים ולמעלה אנחנו מחוברים, אנחנו מרגישים את המציאות. זה בין בינה ומלכות.

תלמיד: במצב הזה למעלה, איך הם מחוברים? אם הם מנוגדים אז איך הם יכולים להיות מחוברים?

אני לא יודע. מגיע האור העליון ומחבר בינינו. איך יכול להיות דבר כזה? זה נקרא "נס".

תלמיד: אם זה מתחבר למעלה, אז למה למטה זה נשאר מופרד?

כי זה שני כוחות שנמצאים בטבע. כוח השפעה וכוח קבלה. כוח דחייה וכוח חיבור. כוח הבורא וכוח הנברא. ורק בשתי הרמות האלו, אם אנחנו נמצאים בין השתיים, אנחנו יכולים להרגיש "יתרון אור מתוך החושך", שיש פלוס ומינוס. יש אור וצל, אחרת אנחנו לא מזהים שום דבר.

אנחנו לא יכולים לראות אם הכול אור, לא נבדיל בו בשום דבר. עכשיו אנחנו נמצאים בכל החושך, וגם לא מבדילים בו שום דבר. לכן לא מרגישים רוחניות בכלום. רק שיש שניים. לכן כל היצר הרע לא מתבטל, אלא הוא נשאר כיסוד לכל ההשגות הרוחניות ועליו נבנית כל העלייה שלנו.

תלמיד: כשאתה אומר, אנחנו בו זמנית גם מרגישים את הפירוד למטה, ובחיבור למעלה, מרגישים את שתי הרמות האלו, אז מה זה אנחנו?

מי שמשיג את שתי הרמות האלה. מי שמקבל עזרה מלמעלה, והוא רואה כמה שהוא נדחה מחברים, וכמה עכשיו על ידי זה שמקבל כוח מלמעלה הוא נמשך לחיבור איתם, ובין שני האלו הוא מרגיש וזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". דעת, שאנחנו מנותקים, דוחים זה את זה, ו"אמונה" זה נקרא כוח המשיכה זה לזה. ואת כל הדברים האלה אנחנו מקבלים מהבורא. זה נקרא "יוצר אור ובורא את החושך".

תלמיד: והמצב הזה שהוא קיים, הוא נשאר או שבן אדם נופל מהחיבור שוב פעם לפירוד?

שום דבר לא נעלם רק מתווספת מדרגה חדשה. חושך יותר גדול, וכנגדה אור יותר גדול. כל הזמן ככה, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לאט לאט זה יכנס.

קריין: קטע מספר 5, מתוך איגרת י"ד של בעל הסולם.

"עוד זאת אבקש ממך להתאמץ ביתר עוז באהבת חברים להמציא המצאות המסוגלות להרבות אהבה בין החברים, ולבטל מאתכם תאות מושגי הגוף. כי זהו המטיל שנאה. ובין עושי נ"ר ליוצרם לא יצויר שום שנאה אדרבה רחמנות ואהבה יתירה יש ביניהם, והדברים פשוטים."

(בעל הסולם, איגרת י"א)

שאלה: בעל הסולם אומר פה לעשות ככה וככה, אבל הוא לא מתייחס לזה שאנחנו לא מסוגלים לעשות את זה, או שאנחנו כל הזמן מגיעים לתוצאות שליליות מהניסויים שלנו.

זה לא חשוב לאילו תוצאות אתה מגיע, העיקר שאתה מנסה, וכל היגיעה שלך, המאמצים שלך, מצטברים, מצטברים, מצטברים לחשבון גדול. ואז אתה מקבל מסך, והאור שלמעלה מהמסך מתגלה לך ומלמדים אותך איך לעבוד עם הבורא מתוך הקבוצה. המסך נמצא על הכלי של הקבוצה, ולמעלה ממנו נמצא הבורא. והקשר בין קבוצה לבורא, זה על ידי המסך. לזה צריך להגיע כתוצאה מהמאמץ שלנו.

שאלה: מאוד נעים לשמוע את בעל הסולם שמדבר ככה על החברים, ומדבר על חמלה גדולה. מה היא אותה חמלה גדולה?

אני לא יודע להגיד לך מה זה. זה מצב נעים, זה טוב. טוב להרגיש שיש לך כאלו חלקים בלב, שהם כבר מרגישים את החברים כחלקי הלב. טוב להרגיש שהבורא מפרמט לך את הלב, מתקן אותו כדי שהוא ירגיש משהו שיש מחוצה לו.

בשביל מה השבירה? השבירה היא כדי שאנחנו נלמד איך להרגיש מה שנמצא מחוצה לרצון לקבל שלנו. פעם היינו מחוברים יחד, ואחר כך הבורא שבר אותנו. ואותם החלקים שמלכתחילה היו אצלי, היו חלקים שבלב שלי, עכשיו נמצאים מחוצה לי. באיזה מרחק? במרחק של האגו שלי, שאני שונא אותם, דוחה אותם וכן הלאה.

בשביל מה לעשות את זה? כדי שאני אלמד איך להרגיש מה שנמצא מחוצה לי. השאלה היא, בשביל מה אני צריך ללמוד להרגיש מה שנמצא מחוצה לי? כי הבורא רוצה שאנחנו נרגיש אותו, אותו. ואז על ידי זה שאני לומד איך להרגיש את הזולת כמו שאני מרגיש את עצמי, כך אני מלמד את עצמי איך להרגיש את הבורא.

לכן יוצא שהתקרבות לחברים, זה ממש כמו שאני מתקרב לבורא. וכשאני אוהב אותם זה עדיין לא מובן לי, אבל אני לומד מזה איך לאהוב את הבורא, איך לגלות אותו. זה מה שקורה לנו. כדאי כמה שיותר מהר להגיע לאהבת חברים. אתם תתחילו לגלות בזה מציאות רוחנית, שזה הבורא בעצם, ואת כל ההבחנות הנצחיות. תרגישו חיים נצחיים, לא חיי בהמה.

שאלה: אנחנו רוצים לשתף, בזמן הקרוב יש אירוע שלדעתנו הוא מאוד חשוב בהפצה.

אני מצטער, אתה צריך לקבל לזה אישור, ולהביע את זה אחרי השיעור מתי שיהיו כל ההודעות, לא עכשיו. אם הייתי מרשה את זה בשיעור לכל הקבוצות, אתה יודע כמה היו מדברים על זה כל אחד ואחד?

אלא תכתבו או תתקשרו לחברים שלנו שמסדרים את לוח ההודעות בסוף השיעור, וכך כל קבוצה וקבוצה, כל מי שרוצה להודיע על משהו, שם זה המקום. לא בתוך השיעור, זה חד וחלק. אני לא מרשה בתוך השיעור לעשות כאן איזה מן הודעות, איזו התפעלות מחוצה למה שאנחנו עושים בשיעור. לא, מצטער, תכתוב להם.

קריין: כן, קטע מספר 6, מתוך איגרת מ"ז של בעל הסולם.

"סדרתי לכם סדרים, שעל ידם מסוגלים על כל פנים להחזיק מעמד ומצב, מבלי נטות אחורנית ח"ו, ואשר אחד המיוחד בהם הוא, דיבוק חברים.

והבטחתי נאמנה, שמסוגלת היא, האהבה הזאת. ואזכיר לכם כל דבר טוב שאתם צריכים, ואם הייתם מתחזקים, על כל פנים בדבר הזה, ודאי הלכתם מחיל אל חיל בעליות הקודש."

(בעל הסולם, איגרת מ"ז)

זאת אומרת רק במידה שאנחנו מחוברים, לפי המידה הזאת אנחנו יכולים לראות, אך ורק בזה, שאנחנו גם מטפסים בדרגות רוחניות, מתקרבים יותר לבורא. מידת ההתקרבות בין חלקי הכלי בקבוצה, זו בעצם מידת ההתקרבות לבורא. צריכים להתקרב בינינו בצורה כזאת שכבר מתחיל להתגלות הכוח הכללי, האור הכללי שבינינו, וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: אמרת שטוב להרגיש שהבורא מפרמט לך את הלב.

כן.

תלמיד: מה זה פרמוט הלב?

מסדר אותו, כעשרה חלקים קשורים וכוללים עשרה חברים.

שאלה: אמרת שיש את הכלי של הקבוצה, מסך ומעליו קשר עם הבורא. מה זה, אתה יכול להסביר?

אתה למדת מה נקרא פרצוף. פרצוף זה עשרה רצונות שהם לגמרי שונים בטבע ובהכול, והרצונות האלו הם מחוברים יחד ורוצים להתקשר לכוח העליון. הם בונים קשר ביניהם שהוא כולו מכוון לכוח העליון, ואז האור העליון מתגלה למעלה מהעשרה חלקים האלו שרוצים להתחבר, והם רוצים להתחבר נגד הרצון שלהם, כי יש להם עביות, וכשהם רוצים להתחבר נגד הרצון שלהם כדי שיהיה קשר ביניהם, זה נקרא מסך, ומתוך זה הם רוצים להשפיע זה לזה ואחר כך לבורא, זה נקרא אור חוזר, ואז האור ישר, הבורא, מתגלה בהם לפי איך שהם מפרמטים כך את עצמם כדי לקבל אותו, כדי לגלות אותו, כדי לעשות לו בזה נחת רוח.

שאלה: כשאני מבקש עבור החבר, עבור החברים, אני מרגיש שיש להם רצונות מאוד שונים, חסרונות שונים. מה צריך להוסיף כאן כדי שדווקא הקשר הזה יופיע בין הרצונות?

כשאני מסתכל עליכם, כמה אלפי אנשים שנמצאים לפני, אני רואה בכל אחד ואחד בכל זאת אותו רצון שהבורא רוצה לפתח, לטפח, להגדיל. לחלק הקטן הזה שבכל אחד ואחד אני מתייחס. אותם החלקים שמכל אחד ואחד אני רוצה לחבר אותם יחד וכל היתר זה פסולת, שאחר כך תבוא לחיבור, אבל בינתיים זה פסולת. אז בכל אחד ואחד, כמו שבעל הסולם כותב, יש הרבה ניצוצות בכל החברים.

קריין: קטע מספר 8. אגרת י"ג. בעל הסולם כותב.

"היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי שעה מאור החיים."

(בעל הסולם. אגרת י"ג)

וכאלו חלקים מכל אחד ומכולם יחד אנחנו צריכים לחבר. זה מה שאנחנו צריכים. זה יכנס בפרצוף שלנו שאנחנו מחברים כולנו יחד שיהיו עשר ספירות, וכל היתר עוד לא שייך לזה. אז אני מסתכל על כולם כולם, תראו כמה יש לנו היום, ושכולנו רוצים להתחבר, כל החלקים האלה, כאילו בכל משבצת יש אותו חלק שמשתוקק לבורא, אנחנו רוצים לחבר את החלקים האלה יחד ומבקשים מהבורא שיחבר אותנו כך יחד, ואז בתוך החלק המחובר הוא יתגלה. קדימה, אין כאן כל כך עבודה גדולה, ברור לכולנו מה קורה.

תלמיד: אמרת שאנחנו בונים מתוך החיבור שלנו יחס כלפי הבורא ואז באור חוזר אנחנו פוגשים באור הישר שלו ואז נוצר מגע.

את זה אנחנו נלמד אחר כך, אל תתפוס זמן מהאחרים. אני חייב לעצור אותך, זה טוב שאתה רוצה אבל יש עוד שאלות.

שאלה: איך קורה שעשרה אנשים אומרים שהם חייבים להתחבר יחד כדי לגרום נחת רוח לבורא והופכים להיות "כאיש אחד בלב אחד"?

זה על ידי האור העליון. אנחנו לא יכולים לעשות את זה. חיבור זה רק האור העליון יכול לעשות. חיבור זה רק הבורא. גם פירוד זה הבורא, אבל הוא עשה את זה מלכתחילה, ואז אנחנו נמצאים בין כוח הרע שהוא ברא ובין כוח הטוב שהוא הולך עכשיו להפעיל עלינו.

שאלה: מתי אותם הניצוצות הקטנים הולכים להיות כאחד?

הם לא הופכים להיות כאחד. הם מחוברים למעלה מהאגו שלהם וזה נותן עוצמת כלי פי תר"ך פעמים ממה שהיה קודם. קודם הניצוצות האלה היו בכוח הבורא יחד כניצוץ אחד גדול, ואחר כך האור נכנס ביניהם ושבר אותם וכל הכוח של האור הפך להיות לחושך, ויש עכשיו ריחוק בין כל הניצוצות במידת הבורא, במידת אור אין סוף. כשאנחנו עכשיו משתדלים להתקרב זה לזה אנחנו רק כביכול מתקרבים בינינו, אנחנו בונים קשרים, מסכים למעלה מהפירוד בינינו, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה"², ואז בצורה כזאת אנחנו מתחברים.

אנחנו אומרים שאנחנו נעשים כאחד, זה אף פעם לא אחד. זה כמו אחד, כאחד. ולכן יש לנו את העביות הגדולה ביותר, ככל שאנחנו מתקדמים למעלה יש עביות יותר גדולה ועל פני זה חיבור, עביות יותר גדולה וחיבור. וכך אנחנו מגלים את הכוח השלילי שהבורא עשה בשבירה שהחדיר בנו זה נקרא "בראתי יצר הרע"³, ומעליו "בראתי תורה תבלין", האור העליון המחזיר למוטב בונה בינינו קשר ומכסה אותנו יחד. ושני הכוחות האלה פועלים בנו ביחד ככוח רצון, כוח ההתנגדות, כוח קשיות המסך, וככוח החיבור שמחבר בינינו, ובפער בין שני הכוחות האלו אנחנו מרגישים את המצב הרוחני שלנו בין החושך לאור ושם מתגלה הבורא ואנחנו עמו.

תלמיד: האם יש איזה קשר או דמיון בין אותם החלקים שהופכים לאחד לבין הכוחות באטום שהופכים אותו ליחידה אחת?

כל המציאות הרוחנית והגשמית קיימת תחת החוקים האלה. אין שום דבר אחר, ההבדל הוא רק בדרגת הגילוי של הכוחות עד כמה שהם מתגלים כלפינו ועד כמה שאנחנו יכולים להשתמש בהם כדי להגיע לאיחוד. וכל כוח שמתגלה הוא מתגלה בשימוש הטוב ובשימוש הרע שזה תלוי באדם. כמו נגיד פצצת אטום, יכולה להיות בטוב, יכולה להיות ברע. ככה זה קורה לנו.

שאלה: בקטע שקראנו יש משפט שלא ברור לי. רב"ש כותב לעשות חיבור, לעשות עבודה עם החברים, אבל לא להסתכל על העבר. איך אתה יכול לבנות עתיד אם אתה לא רואה מה שהיה בעבר?

אני לא רואה את העבר. אני רואה את עצמי כנולד היום. אתה לא רואה את זה עלי?

תלמיד: אני רואה. אבל אם נתייחס לזה שבעבר עשיתי פשעים, אז פתאום כביכול הכול נמחק לי?

הכול הלך, אין, לא קיים, זה לא אני. כל יום אתה צריך לראות את עצמך כחדש. תסתכל עלי, אתה לא רואה בי היום את הילד?

תלמיד: אתה תמיד.

אז ככה זה צריך להיות, כוחות חדשים. אתה לא יכול אחרת, אחרת לא יהיה לך כוח אפילו להחזיק, לעשות משהו, זה או שאתה מת או שאתה חי. אחד מהשניים, תתרגל. תלמד ממני.

תלמיד: באים אליך אנשים שאומרים לך שאתמול היית רע, אז אתה מוחק את זה?

בטח שמוחק, זה לא אני, זה הבורא עשה לי לימוד כזה, "לך לאומן שעשאני"⁴. אני מגיע אליו ודורש ממנו תיקון, כי בעצם לא אני אלא הוא עשה את הקלקול ולכן יש לי את כל ההצדקה להגיע אליו ולדרוש תיקון. זה לא אני בכלל, "לך לאומן שעשאני", הוא עשה אותך כזה, לך אליו שיתקן.

תלמיד: זאת עבודה מעל הדעת כביכול או שזה לא קשור?

זה לא למעלה מהדעת, אלא ככה אני רואה. למה, אני בניתי את עצמי, עשיתי את עצמי? בזמן שההורים שלי עשו אותי משתי טיפות אני בחרתי באיזה תכונות להיות, גשמיות, רוחניות, באיזה נטיות וכן הלאה? האם כך הייתי עושה את זה? הייתי עושה מעצמי מלאך, ממש מלאך.

תלמיד: בעצם מה שאתה אומר זה שאני לא אשם בכלל בכל מה שעשיתי?

בטח שלא, זה לא שייך לי, כולנו מלאכים, מתחילים מאפס ממש, לא משום דבר שלילי, "יום יום יהיו בעיניך כחדשים"⁵.

תלמיד: כמו שאמרת, שאחרי שיעור בוקר תשכח מה למדת בשיעור. מחר יום חדש.

עד מחר לא כדאי לך לשכוח כי אתה צריך במשך היום להתעסק בזה אבל ודאי שכשאתה מגיע לשיעור בוקר אתה מגיע כדף נקי.

שאלה: קודם הייתי בא לעשירייה כי הייתי חייב, והיום יש איזה כוח שתמיד מושך אותי, אני כבר לא יכול לתאר את עצמי בלי העשירייה. מה זה המצב הזה?

המצב הזה הוא לא כל כך טוב. עד כמה שאתה נהנה שיש לך אותו כוח שמושך אותך לעשירייה, אבל לא הייתי חושב שהמצב הזה טוב כל כך, כי איפה העבודה שלך? אין לך עבודה. אתה קיבלת מלמעלה עכשיו משיכה לעשירייה, בסדר, אז לפי זה אתה נמצא עכשיו בעשירייה ומתחבר איתם. הכול יפה וטוב, אבל איפה ההתנגדות? איפה העבודה למעלה מההרגשה שלך, למעלה מהשכל, למעלה מהכול, איפה ההצדקה לחברים נגד האגו שלך? אין.

תראה מה שהבורא עושה לך, הוא כאילו אומר לך "אתה יודע מה? אני אסדר לך הכול, רק אל תפנה אלי", הוא לא רוצה לשמוע ממך שום פניות. אז תגיד לי במה זה טוב? עכשיו מהמצב הזה והלאה אתה לא יכול להתקדם כי אין לך במה לפנות לבורא, ובלי לפנות אליו אתה לא מתקדם מילימטר.

אז מה אתה שמח כל כך? אני הייתי יושב ובוכה. לכן זה נקרא זקן שרכש את החכמה והוא הולך ומחפש, "איפה יש עוד משהו שאיבדתי בדרך? איפה יש עוד חסרונות שאני יכול לאסוף אותם ולפנות לבורא".

לכן, צריך האדם להתפלל על הרע כמו על הטוב. מה זאת אומרת להתפלל על הרע? להתפלל זה לבקש מהבורא, אז אני מבקש מהבורא רע? כן, זה נקרא "לעורר את השחר". אני כן רוצה לגלות יותר ויותר דברים שליליים, כדי שיהיה לי במה להתפלל, שיהיה לי במה לבקש מהבורא, על מה להתגבר וכך להגיע למטרה.

שאלה: מה יכול לעזור לנו או באיזו צורה אנחנו צריכים להתחבר בעשירייה כדי שהחברים לא יאחרו לשיעור, לא יכבו מצלמות. זה תלוי רק בחיבור שלנו?

זה הכול תלוי בהשתתפות שלכם.

שאלה: האם זה נכון להסתכל כל יום על העולם בלב פתוח, בעיניים פתוחות, כדי להרגיש שכל העולם חדש?

איך אתה יכול להתקדם בלי זה, כתוב "ויהיו בעיניך כחדשים". יש על זה גם כמה מאמרים.

קריין: בעל הסולם כותב באגרת ב'.

"איעצך, לעורר בקרבך יראה מקרירות אהבה שבנינו, והגם שהשכל מכחיש ציור כזה. אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף באהבה, ואינו מוסיף גם זה לגריעותא [לפגם] תחשב: בדומה לאיש הנותן מתנה גדולה לרעהו, האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת בלב, לאחר מעשה, אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבא לכלל שכחה בברכת האהבה, ומחויב מקבל המתנה להמציא תחבולה בכל יום להיות בעיניו כחדשות.

וזהו כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש, שוה בשוה כמו בשעת הקבלה, דהיינו, להרבות ולהפרות השכל בתוספות מרובות על העיקר, עד שהתוספות ברכה דהשתא [של עכשיו], יהיה נוגע בחושים שלנו, כמו מתנה העיקרית בפעם הראשונה, ולזה צריכים תחבולות גדולות, וערוכות לעת הצורך.

(בעל הסולם, אגרת ב')

אין כל כך מה להוסיף, אנחנו עשינו שיעור בנושא אחד והוא כולל את הכול.

קריין: יש לנו גם את קטע מס' 9, בעל הסולם כותב באגרת מ"ז.

"זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים - על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אַמת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו"." את ההצלחה אנחנו יכולים למדוד רק במידת הקשר בינינו, אין יותר מדידה, "לכן, פנו לכם מכל העסקים המדומים," מכל דבר תפנו, עזבו, יש דבר אחד עיקרי, "ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשור לבכם בלב אחד ממש, ויקויָם בכם הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בפשיטות. כי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", והייתם נקיים ממחשבת האהבה שתהיה מכסה על כל פשעים, ובחנוני נא בזאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז תראו "וחֵך יטעם"."

(בעל הסולם. אגרת מ"ז)

אחרי הרבה מילים, אין שום דבר שעלינו להשיג בחיינו, רק את הקשר בינינו במידת האהבה. עוד צריכים לברר מה זה נקרא אהבה, זו התכללות כזאת שאני לא מרגיש שום פער ביני, בין הרצון שלי ובין הרצון של החבר כלפי הבורא. אנחנו נמצאים בזה ממש יחד, בשותפות.

שאלה: אני עדיין תלמיד מתחיל ושומע הרבה על המכות העתידיות שעלולות להגיע. לאיזו דרגה רוחנית אני צריך להגיע, כדי להתמודד עם זה, ואיך להגיע לשם?

אתה שואל יפה, אנחנו בדיוק דיברנו על זה היום. אל לך להסתכל על כל המכות אלא כמו על הזמנה לחיבור, ואל לך להסתכל על החיבור אלא כמו על התרופה היחידה נגד כל מכה ומכה. ועוד יותר, אם אתה הולך להתחבר לפני המכות, שאתה כאילו רץ לפני העגלה, זה נקרא שאנחנו ממהרים את הזמנים, שאנחנו מברכים את הזמנים. אנחנו רוצים שהחיבור בינינו יהיה עוד לפני זה, זה נקרא זקן שמחפש את מה שאיבד. יש איגרת על זה.

קריין: באגרת ע"ז רב"ש כותב:

"אמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא" (שבת קנ"ב), היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי.

אי לזאת, עיקר השמירה הוא בזמן העליה, ולא בזמן הירידה. ובזמן עליה צריכים להמשיך בחינת יראה, שחס ושלום שלא נהיה נדחה לחוץ חס ושלום. אבל אחרי כל אלה, אין לנו - לצעוק אל המלך ולבקש ממנו שירחם עלינו אחת ולתמיד."

(הרב"ש. אגרת ע"ז)

שאלה: מה בדיוק אני מחפש, את הפירוד בעשירייה? במצבים האלה של לעורר את השחר צריך לחפש חסרונות, איפה?

איך אתה מחפש את השחר? אתה אף פעם לא מחפש את השלילי, זה חוק ברוחניות, אלא אתה מחפש את מה שאיבדת, את החיובי, איפה אפשר להוסיף, ואז מתוך זה מתגלים לך פשעים. רק בצורה כזאת. תמיד להוסיף ולא לחפש חסרונות.

קריין: כתבי רב"ש כרך ב' מאמר "מהו ענין יסורים בעבודה".

"אָדְלֹא אֲבִידְנָא בְּחִישְנָא". פירוש, זקן שהולך שחוח, ומסתכל תמיד לארץ, כאילו מחפש דבר. ואומר, אדלא אבידנא (שלא נאבד ממני דבר), אפילו הכי בחישנא, אני מחפש. שיש לפרש "זקן, זה שקנה חכמה". היינו, שהוא "חכם, הרואה את הנולד". היות שהוא יכול לבוא לידי ירידה, כדי שירכוש כלים ריקים, שיהיה אפשרות לה', שמלא אותם. אחרת הוא ישאר במצב השפלות, מסיבת שלא מרגיש, שהוא בעל חסרון. ואז, בזמן שנאבד לו מצב של העליה, הוא מתחיל לחפש עצות, איך לעלות שוב ברוחניות.

לכן מי שהוא זקן, היינו "חכם הרואה את הנולד", הוא מתחיל לחפש, איך לעלות ברוחניות, עוד מטרם שנאבד לו מצב של העליה. ומתחיל אז לעשות את כל העצות, איך שיש איזה אופן, שיוכל לעלות במעלות הרוחניות. וזהו על ידי שמתחיל לחפש חסרונות, במצב שבו הוא קיים. ואז כבר אין צורך, שיזרקו אותו למטה בחשיבות, שימצא ויראה בעצמו חסרונות, היות שהוא בעצמו כבר מחפש חסרונות, בכדי שיהיו לו כלים ריקים, שה' ימלא חסרונותיו."

כאן זה כאילו שהוא מחפש חסרונות, אבל צריכים להבין שמחפש חסרונות איפה לגלות אהבה, איפה לגלות חיבור, ואז זה לא החיסרון עצמו אלא מקום לגילוי החיבור, זה חיסרון אחר.

אני חושב שהיה לנו שיעור טוב, יפה ואנחנו עוד יותר בררנו כולנו יחד איך אנחנו יכולים להתקרב לחיבור כדי לגלות את הבורא בשמירה על הרע כמו על הטוב וכך אנחנו נתקדם.

(סוף השיעור)

---

1. "פֶּה-לָהֶם, וְלֹא יְדַבֵּרוּ; עֵינַיִם לָהֶם, וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנַיִם לָהֶם, וְלֹא יִשְׁמָעוּ; אַף לָהֶם, וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם, וְלֹא יְמִישׁוּן--רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יְהַלֵּכוּ; לֹא-יֶהְגּוּ, בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם, יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם-- כֹּל אֲשֶׁר-בֹּטֵחַ בָּהֶם." (תהילים קט"ו, פסוקים ד' – ח')↩

2. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה". (משלי י', י"ב(.↩

3. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב(.↩

4. תענית כ', ב'.↩

5. ברכות ו', ל"ז.↩