שיעור בוקר 06.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר כתבי "בעל הסולם", עמ' 392, מאמר "הערבות"

הערבות

(המשך ממאמר "מתן תורה")

"שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).

וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.

כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה.

דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו.

ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת."

תארו לעצמכם עד כמה אנחנו היום, במה שמתרחש בישראל, הפוכים ממה שהתורה דורשת, מהחוק הכללי של כל המציאות, הכוח העליון. לא מדובר על "מתן תורה" שזה "ואהבת לרעך כמוך", זה בכלל, איפה זה נמצא, אלא אפילו קצת, הערבות, שאנחנו כולנו תלויים זה בזה וקשורים זה לזה. עד כמה המצב רחוק אפילו מלקיים במקצת את החיבור כדי להינצל מהפירוק הסופי, מהמוות. פירוק זה מוות.

"משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו, כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ט"ז, עש"ה."

שאלה: בעל הסולם אומר "ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו,".

כן.

תלמיד: לְמה הם דואגים בשבילו?

להכול. אם אנחנו מדברים על להתאים את עצמנו למערכת ההנהגה וההשגחה, המערכת הרוחנית שמפעילה אותנו, שכל פעם מתקרבת ומתקרבת יותר ויותר אלינו כמו איזו חללית, והיא מקרינה עלינו יותר ויותר את החוקים שלה ועל ידה אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים במצב יותר ויותר גרוע, אז בשלבים האלו יש כמה קטעים בוא נגיד כך. בקטע אחד אנחנו כבהמות, בקטע שני אנחנו כבר מתחילים להתארגן למשפחות, בקטע שלישי כבר מתחילים להתארגן כחברה, כל מיני חברות כאלה אגואיסטיות, עד שאנחנו מגלים בכל החברות האלה עד כמה אנחנו בכל זאת לא יכולים להתקיים, ומתחילים להבין שהקיום יכול להיות רק בתנאי שנהיה מחוברים נכון. שאין שיטה אחרת אלא להיות מחוברים כמשפחה אחת, ובינתיים המשפחה הרגילה נהרסת.

בקיצור, צריכים להגיע למצב של הכרת הרע מצד אחד, ומצד שני להבין שאין לנו ברירה, שהתהליך שאנחנו עוברים הוא תהליך אבולוציוני, היינו הטבע משפיע עלינו. הטבע זה אלוקים, הוא משפיע עלינו, ומחייב אותנו, ואנחנו לא יכולים לברוח מזה, אלא להתאים את עצמנו לחוקי הטבע. להתאים את עצמנו אנחנו יכולים או בדרך "בעיתו" על ידי מכות, או על ידי "אחישנה", על ידי זה שאנחנו מבינים מה קורה לנו, ומתחילים בעצמנו להתאים את עצמנו לחוק ההתפתחות.

בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין שאין לנו ברירה ואנחנו גם רואים ולומדים את זה מהעולם הסובב שהוא עולם שכולו מחובר, כולו נמצא בערבות. רק אנחנו לא רואים את זה, אפילו לא מזהים את זה כי אנחנו כאלו, "כל הפוסל במומו פוסל", ולכן נראה לי שגם כל הטבע כולו נמצא בהישרדות וזה אוכל את זה, אני לא מתאר לעצמי שזה אני עושה את זה כך. עוד הרבה דברים צריכים להתגלות, אבל מה שלא יהיה המטרה היא להגיע לחיבור, לערבות, לעיגול, לאינטגרליות. וכאן זו הבעיה, שחוק הערבות הוא לא ברור, וקודם כל אנחנו צריכים לקיים אותו, עם ישראל, אלה שמשתוקקים לתיקון העולם, לחיבור.

זה הנושא הכי חשוב היום, ואנחנו רואים עד כמה העולם נמצא בבירורים ולא לכיוונים הנכונים. אנחנו רואים מה קורה באירופה, בנאט"ו, בכל מיני ועידות בין לאומיות, באו"ם. הבעיה היא שישראל כאן, שוב יוצאת לפעולה חשובה, והיא לא מכירה, לא מבינה מה בעצם התפקיד שלה. לא מכירה, לא רוצה להכיר, אלא יש כוחות מנוגדים, מתנגדים, ובהתאם לזה אנחנו בעצמנו מעוררים את הכוחות שפועלים עלינו בצורה שלילית. שמעתי שאפילו האו"ם כבר מחייב את ישראל לעזוב את הגולן, אנחנו חייבים להחזיר את השטח הזה לסוריה. זה שטח שהיה שייך לסורים, אנחנו חייבים להחזיר את זה. האו"ם, זאת אומרת כל העמים כמעט בקול אחד אמרו שאנחנו חייבים להחזיר.

עכשיו השאלה, איך אתה עונה על זה? אבל כאלו דברים יהיו יותר ויותר ואחר כך יהיו סנקציות, למה אתם עוד לא עושים, כן עושים, מה עם יש"ע, מה עם עוד כל מיני דברים. אחר כך האו"ם יכול להגיד ובצדק, הייתה אפילו חלוקה לשתי מדינות, אתם חייבים להחזיר את השטחים האלה כי זה שטח כבוש. נכון או לא נכון? נכון. אנחנו צריכים להבין שהכוח העליון פועל כך, שאם אנחנו לא מקיימים מה שעלינו בדרך "אחישנה" אז זה יהיה בדרך "בעיתו".

אנחנו צריכים להבין ש"ואהבת לרעך כמוך" מתקיים, כפי שבעל הסולם מסביר לנו ב"מתן תורה" שזה חוק מחויב שאתה חייב לקיים, אבל לקיים אותו אתה יכול אך ורק כשאתה נמצא בערבות, כשכל ישראל ערבים זה לזה. בתוך הערבות אתה יכול לקיים "ואהבת לרעך כמוך" עד "ואהבת את ה' אלוקיך". אלה החוקים שבטבע שהם מתקרבים אלינו ולוחצים עלינו שאנחנו נקיים אותם. זה חוק ההתפתחות, חוק האבולוציה.

תלמיד: אז מצד אחד החוק הזה מחייב אותנו להיות בערבות, ומצד שני הוא מגלה לנו את הפירוד בשיאו כמו שאנחנו רואים. איך מגשרים?

זה מתוך זה שהכוח הזה מתקרב. חוק זה כוח, הכוח הזה, הרוחני, מתקרב אלינו, לפי התהליך העליון הוא כבר חייב להתלבש בנו, אבל הכלים לא מוכנים לזה. ואז נמצאים אורות של חיבור, של ערבות, אפילו של "ואהבת לרעך כמוך" במשהו, הם נמצאים מול הכלים שלא מתאימים להם. אז אנחנו ככלים האלה מרגישים עד כמה אנחנו הפוכים, מרגישים את זה כרע לנו. עכשיו צריכים להבין למה רע ויהיה עוד יותר רע ועוד יותר רע.

וכאן תראה איזה מאבקים יהיו בעם ישראל, בכל החברה הישראלית. מה שאנחנו רואים היום במדינה זה שום דבר, זאת רק התחלה קטנה, קלה. זה יגיע עד מלחמת אחים כמו שהיה בזמני מתתיהו, דברים נוראיים. ואנחנו צריכים להבין את זה ולהסביר. עד כמה שמסבירים עוד ועוד, בכל זאת זה מטפטף. אתה מכין את זה, אתה מכניס את זה לתוך העם. אמנם הוא לא מבין ולא מרגיש ולא רוצה, אבל זה בכל זאת נמצא בו כבר בכוח, ואחר כך זה יתגלה.

שאלה: אז איך קורה השינוי מהקיצוניות הזו לקיצוניות השנייה?

כאן זה תלוי בכמה אנחנו מצליחים. אנחנו יכולים לא לעשות כלום ואז אנחנו צריכים להגיע לקיצוניות שלילית, עד כדי כך שממש לא תהיה לנו שום ברירה, ונהיה תחת המכות והאיומים כפי שכתוב על ימות המשיח, על כל המלחמות ההן. הם כותבים זאת לפי הכוחות השליליים והחיוביים העומדים בניגוד זה עם זה. בדרך "בעיתו" האמיתית יש את זה, יש לך מלחמה נוראית. חוץ מזה יש להמתיק, להקטין, להתאים את עצמך יותר ויותר בכול זאת במשהו ולעמוד מול החוק הזה של ערבות, "ואהבת לרעך כמוך".

שני החוקים האלה, החוק הכללי "הערבות", והחוק הפרטי על כל אחד של ו"אהבת לרעך כמוך", שבתוכו "ואהבת את ה' אלוקיך", החוקים האלה אתה איכשהו מכיר אותם, מבין אותם, במשהו מסכים איתם, במידת התפיסה שלך. אבל בצורה כזאת אנחנו יכולים לעשות משהו, אחרת לא יקרה שום דבר טוב, ההיפך.

זאת אומרת, אותו הכוח הטוב, האור שהוא מאיר, הוא המביא לנו את כל הצרות. והוא מתקדם, מתקרב כמו איזו חללית ואנחנו נכנסים לבעיות, לצרות יותר גדולות. אני לא צופה עתיד טוב גם בישראל וגם בכל העולם וכלפי היהודים זה בכלל. וכאן זה גם העניין כלפינו, עד כמה אנחנו נשתוקק בחיבור שלנו להגיע לערבות ודרך חיבור וערבות להגיע לדבקות ולאהבה ומאהבת חברים לאהבת ה', בזה אנחנו יכולים יותר למשוך את המאור המחזיר למוטב גם לעם ישראל ודרך עם ישראל לכל העולם, כאן זו העבודה שלנו במיוחד.

שאלה: איזו מידת חיבור, ערבות ראשונית נדרשת מעם ישראל כדי לשנות את המצב לטובה, כדי שנראה בפועל שינוי לטובה?

אנחנו צריכים להשתדל להסביר לעם ישראל, אבל לא בטוח שאנחנו נצליח. ההצלחה שלנו היא עד כמה אנחנו כישראל רוחניים נבצע את העבודה הרוחנית ודרך זה [האור] ישפיע על ישראל הגשמית ודרכו על אומות העולם הגשמיות.

שאלה: אז מה התועלת בהסברה אם אנחנו לא נצליח?

אנחנו צריכים בכל זאת לעשות כל מה שרק אפשר, כי יש להם עניין, הם חייבים לדעת מה כל התועלת. תראה מה בעל הסולם רצה לעשות, הוא רצה לדבר עם בן גוריון שיהיה חינוך עממי כזה. למי הוא כתב את המאמרים "מתן תורה" ו"הערבות"? לשדרות העם כמו שכתוב. הוא נסע לפולניה, אתה מבין מי זה פולנים? הוא נסע לפולנים כי רצה להסביר להם על העולם, על חוק ההתפתחות, איך מגיע התיקון דרך עם ישראל. זה כאילו האדם היה לגמרי לא מציאותי ומצד שני מי מכיר את המציאות יותר ממנו?

צריכים ללמוד ממנו מה לעשות.

שאלה: יש פה שאלה על קטע שכתוב, "אחר שכל האומה הסכימו פה אחד ואמרו נעשה ונשמע הרי שכל אחד מישראל נעשה ערב". ושני חברים שואלים לגבי זה. מה זה נקרא להסכים בפה אחד כשמגלים שכֹל ההסכמה שלנו היא יוצאת רק משפה ולחוץ כי אין שום כוחות בפועל לממש את זה?

הוא אומר על סוף ההתפתחות שלנו הרוחנית, שאנחנו מגיעים למצב שיש לנו פה אחד ואנחנו מבינים זה את זה, זאת אומרת, "פה" זה מסך ואנחנו במסך הזה מסוגלים להשתתף יחד ללא שום הבדל בינינו.

שאלה: אם מתייחסים לכך שהאומה זה עשירייה, אז מה זה ישראל לפי המאמר?

"ישראל" הכוונה היא לאלו שמשתוקקים להיות באיחוד עם הבורא, זה דבר אחד. ודבר שני, שישראל זה נקרא בצורה כללית, עממית, אלו שהם יוצאי בבל שבכל אחד מהם בכל זאת יש רשימו משבירת האדם הראשון, מהנקודה שבלב, רק צריכים לעורר אותה, הם עדיין לא מרגישים את זה. אלינו מגיעים אנשים שבהם התעוררה הנקודה שבלב גם מאומות העולם וגם מישראל והם נקראים ישראל הרוחני. אנחנו קבוצה בני ברוך העולמית היא מאנשים כאלו. תקרא לזה "ישר א-ל" כדי להבדיל אותם מישראל אבל זה מה שיש.

שאלה: מה זה המושג "נעשה ונשמע"? נשמע הזוי לגמרי, מה אני רובוט, תעשה, תשמע?

אתה לא רובוט, אבל אומרים לך לפעמים תנסה, תעשה ומתוך המעשים שלך תתחיל להרגיש על מה מדובר. כמו שאני נותן דוגמה עם הסיפור על הפלאפל, כשהגעתי לישראל לא יכולתי להריח פלאפל, כשעברתי ליד דוכן הפלאפל סגרתי את האף. אחרי כמה חודשים אני בעצמי קניתי ואכלתי ואפילו חיפשתי איפה יש דוכני פלאפל.

אני זוכר כהגעתי לאדמונטון בקנדה שזה חור כזה ופתאום ראיתי שמוכרים שם פלאפל בקניון, קניתי שלושים כדורי פלאפל. ממש כך.

שאלה: האם המצב העתידי השלילי בישראל מחויב המציאות?

זה תלוי עד כמה ישראל מכירים את המצב השלילי שלהם ורוצים לתקנו. אנחנו יכולים לא לרדת בצורה גשמית. כמו שבעבר היינו יכולים להימנע מלהיכנס למלחמות, לשבירות, לכל מיני הדברים האלה. חורבן בית המקדש הראשון היה יכול להיות בחורבן הפנימי, דווקא לא בגשמיות וכך גם בית המקדש השני וגם המלחמות שבין זה לבין זה. אנחנו הכול יכולים להעביר בצורה הרוחנית הפנימית אם אנחנו מודעים לכך, אם אנחנו מרגישים את זה.

בשבילי חורבן יכול להיות שאני לא יכול לקיים חיבור. בשביל מה אני צריך להעביר עשרות שנים בחורבן גשמי, במוות גשמי, בדם וכאלו דברים? בשביל מה? הרוחניות היא גם יותר עוצמתית, היא יותר מועילה לתיקון מהגשמיות. אבל אם אין ברירה, אם אנחנו לא מתפעלים מהרוחניות, אז זה יורד עוד יותר ועוד יותר למטה, עד שמגיע לגשמיות כזאת [של חורבן]. תראה מה כתוב על גמר התיקון, איזה מלחמות יהיו לפני גמר התיקון, איזה רעב, מחלות, בעיות, אנשים ירצו למות ולא יוכלו, לא יתנו להם למות. כל אחד ירצה כי בשבילו זו הצלה. "אימהות רחמניות בשלו את ילדיהן ואכלו אותם." כאלה דברים שזה לא נראה לנו. מה שכתוב בתורה יכול להתקיים אם אנחנו לא מתקנים את זה מקודם באחישנה.

שאלה: אז בשלב הכוחות, עוד לפני שהם מתממשים, מה בדיוק ניתן לשנות?

הסברה. זה מה שיש עליך. הסברה. שכל עם ישראל, עד כמה שאפשר וגם אומות העולם יבינו את התפקיד שלהם ותפקידנו יחד. כולם הרי צריכים להגיע לגמר התיקון, כמו שכותב בעל הסולם, גמר התיקון הוא לכולם. אנחנו חייבים עכשיו לראות איך כל אחד ואחד מסייע. אנחנו נמצאים, כמו שכותב בעל הסולם בתקופת התיקון.

שאלה: כשאתה אומר הסברה זה נשמע כמו פלסתר ביחס לבעיה הגדולה.

לא. כל אחד שמשנה במקצת משהו במודעות שלו, שאפילו מסכים עם זה שכך זה התהליך, שאנחנו צריכים כך לעשות, לא מסוגלים אבל צריכים לעשות, זה בכל זאת [משפיע]. כמו שעם כל דבר. כל אחד אומר "צריך להיות אדם הגון, ישר", כל אחד כאילו מחזיק את עצמו בצורה כזאת, אמנם שכל אחד מתנהג אחרת לגמרי, אבל הוא יודע, יש לו בפנים איזו דמות יפה שלו. ואם אתה אומר "אתה לא כמו שאתה מתאר לעצמך", הוא מגיב [בכעס] "איך זה".

אנחנו רוצים שהם ידעו איזו דמות צריכה להיות בו, בכל אחד ואחד. גם אצלנו, איזה דמות צריכה להיות שאני נמצא ב"ואהבת לרעך כמוך". וכאן בעל הסולם אומר "כולם ערבים זה לזה". "ערבים" זה עוד יותר. אתה אומר בשביל מה לנו להפיץ את הדברים האלה זה לזה, אחר כך הוא אומר לך שלא רק ישראל, כמו שכתוב כאן בסנהדרין שכל ישראל ערבים זה לזה אלא כל העולם, כולם ערבים זה לזה, כי כולנו מערכת אחת. אז מה זה ערבים? אתה חייב, אתה אשם עבור מה שהשני עושה.

"למה אני אשם? אני לחוד והוא לחוד", לא אדוני, לא שאתם לא קשורים יחד, אתם קשורים ואתם קשורים כך שכל השלילי שיש בו ישאלו ממך. אם כך איפה הצדק? האם לא כל אחד עבור עצמו? במה אני אחראי על אחרים? אתה לא אחראי אלא אתה ערב. "אבל איפה חתמתי?", לפניך, זה כבר בתוך המערכת חתום שאתה אחראי על כולם. "אני לא רוצה להפיץ את חכמת הקבלה, לא אכפת לי זה", זה לא יעזור. כמו שבעל הסולם אומר שם בסוף ההקדמה לספר הזוהר, אלו היודעים, המתקדמים, הטובים, הם דווקא ניזוקים קודם. למה? כי הם אשמים בזה שהערבות לא התקיימה.

שאלה: אתה יכול לצייר את הדמות של האדם המתוקן?

האדם המתוקן הוא זה שמפיץ בזמננו, בימינו, כי בכל תקופה זה היה אחרת, הוא מפיץ את שיטת התיקון לכולם, ודואג בכל כוחו, עד כמה שאפשר, שהשיטה הזאת תתקבל ויוכלו לממש אותה כולם. שכל אחד יהיה ערב עבור האחרים בזה שמביא את כולם לחיבור השלם שנקרא "אהבה".

תלמיד: מה יחס העבודה הנכון בין עבודה פה ב"בני ברוך" לבין ההפצה כלפי הקהל הרחב?

אין הבדל. אתה מפיץ אותו חוק של ערבות, אותו חוק של חיבור ואותו חוק של "ואהבת". רק אתה נותן את זה כמו לילדים קטנים או לגדולים או לחולים או לבריאים, בסך הכול אתה נותן להם מאכל בהתאם למצב הבריאות שלהם. עד כמה שהם יכולים לעכל את העניין הזה של הערבות, של "ואהבת" וכן הלאה, אתה מסביר להם. זאת אומרת כשאתה כותב משהו אתה חייב להתאים את עצמך לקורא, שזה יהיה לפי ההבנה שלו, לפי ההשגה שלו, לפי מידת ההסכמה שלו, אולי קצת יותר אתה רוצה להוסיף, אבל טיפה, עד כמה שהוא יסבול.

תלמיד: ההצלחה שלך נמדדת ביחס לתגובה שאתה זוכה לה?

הצלחה ודאי שטוב אם היא נמדדת לפי התגובה של הקהל הרחב. אבל אפילו שלא תהיה תגובה כזאת, איך שאנחנו משתדלים מאוד ומסוגלים להביא את זה קרוב לקהל הרחב, בכל זאת יש להם מגע עם החומר שלנו וזו כבר הצלחה. זו בעיה, אבל אסור להרפות ידיים.

שאלה: לפעולה גשמית משותפת בכוח גדול עם כוונה פנימית, יש השפעה על השכל והלבבות של הקהל הרחב?

כולם משפיעים על כולם כי אנחנו בכל זאת נמצאים במערכת אחת, זה מצד אחד. מצד שני, אם אתה עושה את זה עוד בכוונה הנכונה, בכיוון הנכון, ואתה לומד ממה שעשית קודם כבעל ניסיון איך להיטיב יותר, אתה תצליח.

תלמיד: ואם אנחנו כבני ברוך ביום שישי אחרי הכנס כולם נגיד בשמונה בבוקר עולים לירושלים מול הכנסת, בשתיקה, אבל מקבלים כל אחד בוואטסאפ שלו משפט כוונה מה אנחנו רוצים מהפעולה הזו, ומשהו שקשור בערבות, כמה פעולות כאלה שהן הופכות להיות צעקה לבורא שיתערב, ואנחנו נאמר שלושת אלפים איש, הדבר הזה יכול להשפיע?

אני לא ידעתי שהבורא נמצא בכנסת.

תלמיד: לא, הוא נמצא בינינו.

אז מה הבעיה שלנו לעשות את זה כאן, אלא אנחנו צריכים להגיע לרחבת הכנסת.

תלמיד: בגלל שאני רואה גם בתוך הקבוצה שזקוקים לפעמים לאיזושהי צורה חיצונית שמחייבת בצורה מאוד שונה ואחרת להביא להתפעלות.

אז קח אותם לאיזה יער, פארק, מה זה חשוב. כמה שפחות סמלים חיצוניים, אלא יותר כוונה פנימית, זה יותר מועיל.

תלמיד: אז אם אנחנו למחרת הכנס עושים פעולה כזאת פנימית משותפת, כל אחד במקום שהוא נמצא, הדבר הזה ישפיע?

כן. תתחיל לארגן.

שאלה: יש תופעה כזו של השפעה מאוד מעניינת של הכלי העולמי על עם ישראל בישראל, גם בזמן כנסים גדולים. אני זוכר איך חברים הצליחו לרשום הרבה מאוד אנשים מישראל לקמפוס. השאלה היא כזו, האם אולי מתוך הכלי העולמי כדאי לנו להתכלל יותר בהפצה, אולי לעשות פעולות משותפות ולא רק השתתפות בכנס הגדול, אלא להשתמש בנו איכשהו יותר? נתארגן מראש ונגיע לפעילות הפצה לפני הזמן, לא רק לחגים. מה דעתך על זה?

אני חושב שכל הקבוצות שלנו לא חשוב מי הם, אלו יכולים להיות סינים, הולנדים, תושבי וילנוס או ורשה, לא חשוב מאיפה, אני חושב שהקבוצות שלנו הן פשוט צריכות להפיץ את החומר שלנו. טוב אם הוא יהיה מתורגם לכל השפות, כי יש כזה חומר שהוא לא מתורגם. אני עושה פעמיים בשבוע ישיבה עם הכתבים, חלק מהם כותבים בעברית, חלק בשפה אחרת. לצערי מגיעים רק כמה אנשים, ואחרים לא חושבים שזה מגיע להם, ברוסית לא מגיעים, אני לא ראיתי שמגיע בכלל מישהו, אני רואה רק בעברית וספרדית. בקיצור, זו בעיה.

לכן, אנחנו עדיין נמצאים במצב לא טוב בפיזור החומר שלנו. אני לא יכול לחייב את האנשים. רק עם הכתבים בעברית אני נמצא בקשר, עם כתבים רוסים בכלל לא, גם אצלנו, גם מי שנמצא במוסקבה או במקום אחר. באנגלית אני מקבל דיווח. יש עדיין בעיה, אני לא יודע איך לסדר אותה. אבל דווקא, כמו ששואלים אותי מווילנוס, הפצה ברוסית היא בעייתית מאוד, למרות שמשם רוב החברים שלנו.

אני לא יודע מה לעשות עם זה. אני רואה שאני לא יכול לשנות. יש עניין של בדיקה, ביקורת, צנזורה, כל מיני דברים. בקיצור, אחרי כל המנגנונים האלה מסתתר איזה בעל דבר, איזה ציקלופ, המפריע, ואני לא יכול לעשות שום דבר. אז הבעיה עם ההפצה זו בעיה גדולה.

שאלה: מה לעשות אם חבר משפיע לך, אוהב אותך, ואין לך מה לתת לו בחזרה, ואז מתגלה הבושה ותחושות כאלה לא נעימות?

קודם כל אנחנו צריכים להבין שאם החבר משפיע לי, אני צריך לקבל את זה באהבה. וכאן יכול להיות שמתעוררת בושה, איך הוא משפיע לי, ואני לא, והוא כאילו מוריד אותי כי הוא גדול ונותן, ואני קטן ואני מקבל. לא. אנחנו צריכים להבין שזה לאו דווקא.

אני אומר על זה במיוחד, כי מביאים לי לפעמים מתנות ואני מקבל אותן. לפעמים לא כל כך אולי, אבל בדרך כלל אני מקבל מתנות. אני חייב להגיב על זה יפה וטוב, שזה טוב מאוד וזה משמח אותי, וכל כך רציתי דווקא את מה שאתה עכשיו מביא לי, ותביאו לי עוד. אסור, אסור לנו להראות למי שמביא מתנה שאני מקבל אותה באיזו הרגשה לא נעימה, אפילו בגלל הבושה שלי ועוד דברים. ההפך, אני חייב להראות כאן שאני באמת מקבל את זה מהאהבה שלו לאהבה שלי. זה מאוד מאוד חשוב, זה ממש גורם שלום בעולם.

לכן עד כמה שאתם מרגישים שיש לכם בושה או הרגשה לא נעימה אחרת, תבינו שזה מגיע מחוסר התיקון שלכם. עדיין אתם לא מרגישים עד כמה חייבים להיות בחיבור עם אותו נותן המתנה.

שאלה: יש לי בלבול. כאשר אומרים שאנחנו מקבלים את התורה, האם זה קורה כשאנחנו במצב הרוחני? בגלל שכל הכתובים מדברים על אמונתנו, לכן אני שואל את עצמי, מתי זה קורה שאנחנו מסכימים לזה?

מתי מסכימים לקבל תורה?

תלמיד: כן.

א', מתי שאני מרגיש שאני חייב להשתנות. ב', מתי שאני מרגיש שאני לא מסוגל לשנות את עצמי. ג', מתי שאני מבין שאין כוח בעולם שלנו שיכול לשנות אותי. ד', מתי שאני מבין שיכול לבוא רק הכוח העליון, וכמו שהוא מוליד אותי ועושה לי את הכול וכל רגע, ככה שיבוא ויתקן אותי בכל רגע ורגע בחיי. ה', איך אני מושך את הכוח העליון בהשפעתו עלי, זה רק דרך עשירייה. ו', דרך העשירייה אני לומד איך אני פונה אליו, מתוך העשירייה אני מתחיל להבין איך לפנות אליו.

אז, אם הכול נכון, מגיע אלי האור העליון, מתלבש בי ועושה ממני אדם. זה נקרא "לידת האדם". אני מרגיש את עצמי שנמצא בקשר עם הבורא דרך אותו מנגנון שנקרא "עשירייה". שכך אני מייצב את עצמי כלפי הבורא דרך העשירייה בצורה נכונה, וכך הבורא דרך העשירייה יכול להשפיע עלי שאני אקבל את זה, וכך אנחנו נמצאים בדבקות. הדבקות שלנו היא בתוך עשירייה, ממנו וממני. זה התהליך.

שאלה: כיצד מעבירים חשיבות של החיבור כדי שהחברים שלא משתתפים כל כך ירגישו את הכוח ותהיה להם חשיבות להפצה ולהשתתפות בפעולות היום יום?

זו גם בעיה שלי, גם שלך, וגם של הבורא, שאנשים לא מרגישים חשיבות בלהיות גם בערבות וגם בקשר אהבה ביניהם. הערבות היא המערכת שאנחנו מסדרים, שכל החלקים בה קשורים זה לזה כמו תאים בגוף אחד שצריכים להיות קשורים זה לזה. זה חוק הערבות. ובחוק הערבות מה שזורם דרך החיבורים האלה, זה נקרא "אהבה", זה שכל אחד נכלל מכולם ופועל עבור כולם. שניהם משלימים זה את זה. רק שזה יותר מערכתי וזה יותר מהמילוי הפנימי. יותר מזה אין לי מה להגיד. אני לא יודע בעצמי איך לקרב את הדברים האלה גם אלינו וגם לעולם. אנחנו צריכים להשתדל וכל הזמן לדרוש מהבורא שהוא יעשה את זה. הבורא לא פועל לצורך התיקון אלא רק לצורך הקלקול, כי הוא זקוק לחיסרון שלנו. בלי החיסרון שלנו הוא לא עושה שום תיקון, אבל עושה כל מיני קלקולים כדי שאנחנו נרגיש את החיסרון ונבקש ממנו לתקן.

זה ההבדל בין דרך בעיתו, דרך מכות, שאנחנו אז מבקשים שיתקן, לדרך אחישנה. זאת דרך התורה, בדרך הטובה, שאנחנו מבקשים בלי מכות. מה זה בלי מכות? איך אפשר לבקש בלי מכות? זה שאנחנו לומדים אתכם, מדברים על מה שנחוץ, בערבות, אהבה, חיבור וכן הלאה, ואז אנחנו מבקשים. אפילו מבקשים כשאין בזה צורך ממש, כי הבקשה לפני המכה היא לא בקשה אמיתית. אבל, בכל זאת זה כמו שילד קטן מנדנד ובוכה עד כדי כך שההורים נותנים לו מה שהוא מבקש.

ככה הבורא.

הוא אוהב שאנחנו בצורה כזאת מגיעים אליו. זה נקרא "חיסרון ללא חיסרון". זה דווקא טוב. למה? אני נכלל מחיסרון שלו והופך את החיסרון של הבורא לחיסרון שלי ומבקש ממנו. כמו שילד חכם וטוב חושב, מה אבא רוצה ממני? אז אני אבקש ממנו מה שהוא רוצה. בצורה כזאת אני אקבל. זה נקרא תעשה רצונך כרצונו, כדי שיעשה רצונו כרצונך. וכך זה עובד. אנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד כך עם הבורא ויש כאן עומק של חיבור, אהבה, השתתפות, התחשבות. אתם תראו.

בואו אנחנו נגבש את הקטעים "תעשה רצונך כרצונו", בגישה הזאת. כדאי לנו להביא כמה פסוקים, להרגיש, להתרשם מזה.

שאלה: המצב שאנחנו רואים בישראל, שנמצאים בו, אפשר להגיד שזה חוסר הצלחה שלנו או שזה קריאה של הבורא שאנחנו נזדרז?

המצב בישראל טוב מאוד, ולעומת מה שיהיה, זה בכלל משהו מצוין. אני מבטיח לך שלא יהיה שום דבר יותר טוב. רק יותר גרוע.

תלמיד: ומה זה אומר מבחינתנו?

שעדיין מבחינתנו הבקשות שלנו לא מגיעות לאוזני ה'.

תלמיד: אמרת עכשיו, בואו נבקש מהבורא שיעשה את הרצון שלו כרצון שלנו.

אתה צריך לעשות את הפה שלך כאוזן שלו.

תלמיד: מה אני רוצה לשמוע?

להעלות את מלכות לבינה. להשתדל ברצון לקבל שלך לעשות פעולות השפעה, ואז הוא ישמע.

תלמיד: איך אני יכול לשמוע דרך כל זה מה שקורה, את הרצון שלו?

אתה תשמע. אם אתה תעלה את מלכות לבינה, אתה תקבל תשובה. אין אפס. בטוח שכן.

תלמיד: איך להעלות מלכות לבינה? איך עושים את זה עכשיו?

רק בעשירייה. שאתם, אף אחד לא רוצה עבור עצמו אלא עבור החיבור, כדי בחיבור הזה לשמח את הכוח העליון. הוא לא צריך את השמחה הזאת ולא כלום, זה ברור, אלא בחיבור בינינו, להביא את עצמנו לערבות.

תלמיד: רצינו לומר שביום ראשון הקרוב אנחנו חונכים בית חדש, פרי החיבור שלנו והמחשבות שלכם. ועל כך הודיה. אנחנו גם נוביל את ישיבת החברים העולמית. נעשה את זה בצורה חגיגית. יש למה לצפות. ובהמשך נשמח אם תגיע אלינו, דבר שבהחלט יוסיף להפצה, יוסיף לאור לנו ולכל הגויים. וזאת הכוונה שלנו, לעשות בית. אנחנו לא ננוח על זרי הדפנה שהגענו לבית, אלא זה יהיה בית של הפצה, של קירוב לבבות. ויחד נעלה ונצליח. לחיים לכולם. לחיים "בני ברוך". לחיים לכלי העולמי.

לחיים.

(סוף השיעור)