שיעור בוקר 15.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 630,

מאמר "תורה ומלאכה בדרך ה'"

קריין: רב"ש א', עמוד 630, מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" ממשיכים בטור ב' למטה ד"ה "ובהקדמה לתע"ס".

"ובהקדמה לתע"ס (אות ל"ח) שואל שם "מדוע נקרא העסק בתורה ומצות על צד השלימות בשם תורה לשמה". וזה לשונו, הנה יש להבין את השם הזה של "תורה לשמה", למה מוגדרת העבודה השלימה הרצויה בשם הזה "לשמה", וכו'. כי לפי מובן הפשוט, שהעוסק בתו"מ, מחויב לכוון לבו לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לשם טובת עצמו, היה צריך לכנות זה ולהגדירו בשם "תורה לשמו" ו"תורה לא לשמו", שפירושו "לשם שמים", וכו'. שהרי הלשון מוכיחה, שתורה לשמו, שפירושו לעשות נחת רוח ליוצרו, אינו מספיק עדיין, אלא שצריך עוד שיהיה העסק לשמה, שפירושו "לשם התורה". וכו'. כי נודע ששם התורה הוא "תורת חיים", כאמור כי חיים הם למוצאיהם, וכו', (משלי ד', כ"ב). וכהאמור, כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם (דברים ל"ב, מ"ז), וכו'. וכיון שכן, הרי פירושה של "תורה לשמה", אשר העסק בתורה ומצוות מביא לו חיים ואריכת ימים, כי אז התורה היא כשמה, וכו'". עד כאן לשונו.

ובהאמור משמע, כי לאחר שהאדם כבר בא לדרגת להשפיע נחת רוח ליוצרו, כי זה הוא נקרא, שהוא עוסק בתו"מ לשמו יתברך, אז מתחילה מדרגה שניה, שהוא עוסק בתורה ומצות לשמה, היינו לשם התורה, ששם התורה היא תורת חיים.

ובכדי שהאדם יוכל להגיע לדרגת לעשות הכל לשם שמים, הנקרא "תורה לשמו", כנ"ל, לזה צריכים מאור התורה, שהמאור הזה מחזירו למוטב. כלומר, שתהיה לו היכולת לצאת מאהבה עצמית, ולעשות הכל לשמו יתברך. שרק מאור הזה יכול לעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". כלומר, לאחר שזכה למאור התורה, הוא יכול לזכות לתורה עצמה, הנקראת "תורת חיים", כנ"ל.

ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל "אם יאמר לך אדם, חכמה בגויים, תאמין. יש תורה בגויים, אל תאמין" (איכ"ר ב', י"ז). היות בזמן שהאדם לומד תורה, יש להבחין בה ב' דברים:

א. החכמה והשכל, שיש בה, שזה נקרא "לבוש של תורה".

ב. מי שמלובש בהלבושי תורה.

ואנו צריכים להאמין בדברי הזה"ק, שכל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה. כלומר, שהבורא יתברך מלובש במלבושי תורה. לכן יש להבחין בתורה שני דברים:

א. הלבוש,

ב. הלובש.

וזהו כמו שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף ס"ו) וזה לשונו "אבל קוב"ה הוא סוד אור אין סוף, המלובש באור התורה, שיש בתר"ך מצות הנ"ל". שזה סוד שאמרו חז"ל "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה". פירוש, שהקב"ה מהכולל והתר"ך שמות הם פרטים וחלקים.

ובהאמור יוצא, שמי שיש לו אמונה בה', הוא יכול להאמין, שהנותן התורה הוא מלובש בהתורה. מה שאין כן גוי, שאין לו אמונה בהקב"ה, איך הוא יכול ללמוד תורה. הלא אין הוא מאמין בנותן התורה. והוא יכול ללמוד מהתורה רק מהלבוש לבד, ולא מן הלובש, כנ"ל, היות שאין לו אמונה. והלבוש החיצון של התורה נקרא בחינת "חכמה ולא תורה", כי תורה היא דוקא בזמן שהוא מחובר עם נותן התורה.

ובזה מובן מה שאמרו חז"ל "אם יאמר לך אדם, חכמה בגויים, תאמין". משום שהלבוש בלי הלובש הם יכולים ללמוד, שזה נקרא "רק חכמה", שאין לו שום שייכות לנותן התורה. מה שאין כן "אם יאמר לך אדם, יש תורה בגויים, אל תאמין. כנ"ל, היות שאין להם שום שייכות להנותן התורה".

והיות עיקר העבודה שלנו היא להגיע לידי דביקות ה', כמו שכתוב "ולדבקה בו", יוצא שהתורה הוא אמצעי להגיע להדבק בו יתברך. כלומר, בעת לימוד התורה צריך להיות הכוונה, שנזכה להתחבר עם הלובש. וזהו ע"י אמצעית הלבוש, שהוא התורה, שהקב"ה מלובש בה, כנ"ל.

ובהמאמר הנ"ל של "חכמה בגויים תאמין. יש תורה בגויים, אל תאמין", וכשנפרש זה על דרך העבודה, צריכים לדעת, שענין "גויים" ו"ישראלים" נמצא בגוף אחד. כלומר, שמטרם שהאדם זוכה לבחינת אמונה, הוא עדיין נקרא "גוי". ורק לאחר שזכה לבחינת אמונה, אז הוא נקרא "ישראל".

אמנם, אם האדם רוצה ללכת בדרך להגיע לאמונה שלימה, הגם שעדיין לא זכה לאמונה שלימה, גם הוא כבר נקרא בחינת "ישראל". והוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על "יהיב חכמתא לחכימין"[נותן חכמה לחכמים]. ושאל, הלא "יהיב חכמתא לטיפשים"[נותן חכמה לטיפשים] היה צריך לומר. ואמר, האדם, שהוא מבקש חכמה, כבר נקרא "חכם", כי כל אדם נבחן על המטרה שלו. כלומר, למה שהוא מצפה להגיע, על שם זה האדם נקרא. לפי זה יש לפרש, שכל אלה אנשים הרוצים להגיע לאמונה שלימה, כבר נקראים "ישראלים".

לכן אם אין בתחילת לימודו, שהאדם הולך ללמוד, שרוצה ע"י זה להגיע לבחינת "אמונה שלימה". שזה יכול להשיג ע"י המאור שבתורה, כנ"ל, בזה שהוא רוצה להתדבק בהלובש, שהוא מלובש בהתורה. שהוא נותן את מאור התורה, ולא אחר. נמצא, שהוא לומד תורה, שהם לבושי של הקב"ה. ועל ידם הוא רוצה להגיע לאמונה שלימה, להתדבק בהלובש, שהוא הנותן התורה.

ויש כבר כאן יחוד של ג' בחינות:

א. אורייתא, שהם לבושי הקב"ה,

ב. קוב"ה, שהוא מלובש בהתורה,

ג. ישראל, האדם, הלומד תורה על הכוונה הנ"ל.

וזה נקרא "יחוד", הנקרא "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא". והגם שזה"ק מדבר לאלה אנשים שכבר זכו לבחינת "שמותיו של הקב"ה", שזה נקרא, שכבר זכו לבחינת "תפלין של יד", הנקרא "אמונה", ול"תפילין של ראש", הנקרא "תורה", אבל כנ"ל, אלו שהולכים בדרך להגיע לבחינת תורה ואמונה, מקבלים גם כן בבחינת מקיף מיחוד הזה.

ובהאמור נבין את מה שכתוב "חכמה בגויים תאמין". כלומר, אם האדם אינו מכוון, שע"י לימוד התורה הוא יכול להגיע לבחינת אמונה בה', אם כן אין לו שום שייכות לתורה. כי תורה נקראת הלבוש עם הלובש ביחד, שהוא התורה ביחד עם נותן התורה.

והגם שעדיין לא מרגיש את נותן התורה, מכל מקום מטרת הלימוד התורה, הוא בכדי להגיע להרגיש את הנותן התורה. ואם האדם אינו שם לפניו את המטרה, שהוא להגיע להנותן התורה, הוא בחינת "גוי", כלומר שאין לו צורך לאמונה. דהיינו, שיהיה לו צורך לעשות עצות להגיע לבחינת אמונה. לכן הוא נקרא עדיין "גוי" ולא בחינת "ישראל". לכן על חכמה, תאמין לו, שיש לו. כלומר, רק הלבוש בלי צורך להלובש. וזה שכתוב "יש תורה בגויים, אל תאמין", כנ"ל, כי אין לו שייכות לתורה.

אולם ענין "תאמין" או "לא תאמין" גם כן אין אומרים לגבי שני גופים. אלא "תאמין" ו"לא תאמין" הכוונה על האדם עצמו, שהאדם בעצמו צריך לתת תשומת לב, אם יש לו תורה או חס ושלום אין לו תורה. היות שהאדם מתייגע עצמו ונתן כוחות, בודאי הכוונה בכדי לזכות לתורה. והאדם חושב, שגם בלי הכוונה "להגיע לבחינת אמונה שלימה" הוא יכול לזכות לתורה. על זה אמרו חז"ל, שהאדם צריך לדעת, שאי אפשר לזכות לבחינת תורה בלי אמונה שלימה.

לכן האדם צריך לתת תשומת לב לפני הלימוד התורה, שיתן חשבון לעצמו, על איזה מטרה הוא נותן את יגיעתו בלימוד התורה. כלומר, מהו רוצה להשיג ע"י לימוד התורה. בטח כשהאדם נותן יגיעה, הוא מסיבת שחסר לו משהו. וע"י היגיעה שהוא נותן, אז יתנו לו מה שהוא חושב שחסר לו, וימלאו את חסרונו תמורת היגיעה. והאדם צריך להאמין, כמו שכתוב "יגעתי ומצאתי".

ומשום זה יש לפעמים, שהאדם מבין, שחסר לו ידיעת התורה. לכן כל מחשבתו הוא לזכות לידיעות התורה. וכנ"ל, שזהו בחינת לבושו של הקב"ה. והוא מרגיש שחסר לו רק הלבושים החיצונים של התורה. וזה נקרא בחינת "חכמה" כנ"ל.

מה שאין כן "תורה" נקרא, שהוא נצרך להלובש, שמלובש בהתורה. כלומר, שעדיין חסר לו אמונה שלימה בה', והוא מרגיש שיש לו רע בלבו, והוא רוצה לזכות לבחינת מוחא וליבא, שיהיו הכל לשם שמים.

והיות שחז"ל אמרו "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב", נמצא, שהוא צריך את התורה בתור אמצעי, שעל ידי התורה הוא יזכה לאמונה שלימה בהקב"ה. ואח"כ יזכה ע"י התורה לבחינת תורה, הנקרא "תורת חיים", כנ"ל, משום שזוכה להלובש ביחד עם הלבוש. כלומר, שהוא זוכה להלבושים, הנקרא "תורה", ביחד עם הלובש, הנקרא "קוב"ה". וכמו שאומר הזה"ק "אורייתא וקוב"ה וישראל חד איהו".

וזה שכתוב (מד"ר תרומה פל"ג), וזה לשונו "ויקחו לי תרומה. ויש לך מקח, שמי שמכרו, נמכר עמו. אמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי. כביכול, נמכרתי עמה. שנאמר, ויקחו לי תרומה".

בהנ"ל יש לפרש דברי המדרש במה שאמר "כביכול, נמכרתי עמה". היות שהתורה היא בחינת "אורייתא, וישראל, וקוב"ה חד הוא", משום שהתורה הוא הלבוש של הקב"ה. והאדם צריך להגיע לזכות ע"י התורה להלובש, שזה נקרא "להדבק בה'". נמצא, שצריכים לזכות לב' דברים, כלומר, להתורה ולהקב"ה. וזה שכתוב "כביכול, נמכרתי עמה". לכן יש כאן השלימות של ג' דברים:

א. ישראל,

ב. הקב"ה,

ג. התורה.

וכמו שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף ס"ד) "אולם מה האדם יכול לעשות, בכדי לבוא לידי הרגשת צורך לבחינת תורה, שבה מלובש הקב"ה. כנ"ל בדברי חז"ל, שאמר הקב"ה לישראל "מכרתי לכם תורתי. כביכול, נמכרתי עמה. שזהו, ויש לך מקח, שמי שמכרו, נמכר עמו".

משמע מכאן, שהקב"ה רוצה, שבעת שהאדם לוקח את התורה, שיקח עמו כביכול את הקב"ה. אבל האדם אינו מרגיש זאת, שיהא נצרך לזה. ובעיקר האדם נמשך אחר רוב העולם. והיות כשמתחילים ללמוד לנשים ולקטנים וכלל עמי הארץ, אומר הרמב"ם, שצריכים להתחיל בשלא לשמה. ובדרך כלל נמשכים כולם אחרי ההתחלה, כלומר מה שנתנו להם לדעת את הסיבה שצריכים לתורה, הן סיבות של שלא לשמה, ולא מטעם "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". וממילא רוב העולם בכלל לא מבינים, שיש ענין שכר, הנקרא "דביקות ה'".

לכן דעת הרבים שולטים על האדם, שהוא לא צריך את לימוד התורה, בכדי שע"י זה תהיה בידו היכולת להגיע להכוונה אמיתית. כלומר שע"י התורה יהיה בידו לכוון בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו. שזה יביא לו בחינת דביקות להדבק בה'. שבשבילה, כלומר בכדי לתקן את הנבראים, שיבואו לידי דביקות, נעשה ריבוי עולמות, ופרצופים, ורבוי נשמות.

והכל בכדי לתקן את הבריאה, המכונה "רצון לקבל". שע"י הקבלה נתרחקה הבריאה מהבורא. וע"י אלו התיקונים שנעשו, תהיה היכולת לתקן הכל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ובזמן שכל הכלי קבלה הכוללים יותקן בעמ"נ להשפיע, אז יהיה גמר התיקון.

וזה נקרא "שלימות פעולותיו", כמו שאמר האר"י הקדוש (תע"ס חלק א' דף ג') וזה לשונו "כאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו, ושמותיו, וכנויו, אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות, והנה אז צמצום את עצמו אין סןף, הנה כבר היה מקום, שיוכלו להיות שם הנאצלים". ושם (בדף ז') מפרש באור פנימי וזה לשונו "ונמצא לפי המבואר, שכל עיקר סיבת הצמצום היתה רק לסיבת החשק לצורה החדשה של הקבלה בעמ"נ להשפיע, העתידה להגלות ע"י בריאת העולמות".

ובהאמור אנו רואים, שכל עיקר בריאת העולמות והנשמות הכל היה על כוונה אחת, שהיא לתקן הכל שיהיה בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא "דביקות השתוות הצורה". ועל התורה אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תבלין". כלומר, שאחר שהאדם קבל את התורה בבחינת "תבלין", אז יהיה יצר הרע מתוקן בעמ"נ להשפיע, כמו שכתוב בזה"ק "עתיד מלאך המות להיות מלאך קדוש".

את כל העיקר הזה, האדם אינו מסוגל להסתכל, מטעם שהוא נמשך אחרי הרבים, הנקראים "כלל ישראל". וכנ"ל, שתחילת החינוך קבל כל אחד בבחינת שלא לשמה. כלומר, שהעסק בתורה ומצות הוא בכדי לקבל שכר בכלים דתועלת עצמו. ובלשמה, אסור לגלות בתחילת כניסת האדם בקיום תו"מ, כנ"ל בדברי הרמב"ם.

וזה גורם להאדם, שיבין מצד שכלו, שכל מה שהוא צריך ללמוד תורה, הוא בכדי שידע את הדינים, איך לקיים את המצות, כמו שאמרו חז"ל "אין עם הארץ חסיד". והגם שלומדים תורה אפילו מה שלא נוגע מצות מעשיות, אבל הלימוד בחלק התורה הזה הוא לומד מטעם "מצות לימוד התורה", כמו שכתוב "והגית בו יומם ולילה". כלומר, שלומד מטעם מצוה, כשאר מצות.

אולם לגבי זה שאמרו חז"ל כנ"ל, "ויש לך מקח, שמי שמכרו, נמכר עמו", שאמר הקב"ה לישראל "מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכר עמו". לזה אין להאדם שום שייכות. כי מה יתן לו הידיעה הזו, אם הוא יאמין שהקב"ה נמצא מלובש בהתורה. וכי מי שלוקח את התורה, הוא צריך לדעת, שהקב"ה נמצא מלובש בהתורה, וצריך לזכות לדביקות הקב"ה המלובש בה.

וזהו מטעם, שכל עבודתו הוא על הכוונה דשלא לשמה. וכל מה שהוא מקווה, הוא רק לקיים תורה ומצות על הכוונה דתועלת עצמו. וממילא אין לו שום שייכות למי שמלובש בהתורה, אלא מספיק לו רק דבר אחד: כפי מה שיש לו האמונה בשכר ועונש, בשיעור הזה תלויה עבודתו בקיום תורה ומצות. היות שהוא לא מסתכל על שום דבר, רק על השכר, אבל בעצם התורה ומצות, מה שהוא עושה, לא מעניין אותו.

מה שאין כן אם האדם רוצה לעבוד ולקיים תורה ומצות בלי שום שכר, רק מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך, אז הוא כבר זקוק לדעת גדלות המלך. כי שיעור עבודתו תלוי בשיעור שהוא מאמין בגדלות המלך, כי רק גדלות וחשיבות המלך נותן לו חומרי דלק לעבודה.

וזהו כמו שכתוב בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה". פירוש, כל אחד ואחד לפום מה דמשער בלביה. משמיענו בזה, שכפי מה שהאדם משער בלביה גדלות וחשיבות ה', בשיעור זה הוא מוסר עצמו לשמש את המלך.

ומשום זה, אנשים מסוג זה שרוצים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע, וכל הסיבה שמחייבת אותם לעסוק בתו"מ, הוא רק מטעם חשיבות וגדלות ה', כמו שכתוב בזה"ק "דעיקרא דיראה הוא לעבוד בגין דאיהו רב ושליט"[יסוד היראה זה לעבוד משום שהוא רב ושליט], אנשים האלו, כשמאמינים שהקב"ה הוא מלובש בהתורה, ומאמינים במה, "שאמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכר עמו", כשהם לומדים תורה, הם רוצים להוציא את מאור התורה, שהוא מחזירו למוטב. וזה שאמרו חז"ל "הבא לטהר ע"י התורה, מסייעין אותו", היות שהקב"ה מלובש בהתורה."

שאלה: מה זה אומר "שהקב"ה מלובש בהתורה"?

שעל ידי הלימוד הנכון של התורה אנחנו יכולים לגלות את הבורא.

תלמיד: מה הכוונה מלובש באותיות התורה?

יש הרבה סוגי לבושים וכשאנחנו לומדים תורה נכון, אז אנחנו מגיעים לבורא, לגילוי הבורא.

תלמיד: ולמה לא מספיק ללמוד "תורה לשמו" כדי לעשות נחת רוח לבורא?

כי אז אתה לא קושר את הבורא עם התורה. אבל אם אתה אומר שהוא מלובש בתורה, זאת אומרת בכל מיני לבושים בזה שאתה לומד את התורה, אז אתה מגיע לבורא ממש, לכל מיני גילויים שלו שסך הכול כולם מתחברים ומייצגים לך את הבורא.

תלמיד: אז מה זה "לומד תורה", ומה זה אומר "שהקב"ה מלובש בהתורה"?

"לומד תורה" זה אדם שרוצה על ידי כך שלומד תורה לגלות את הבורא.

תלמיד: מה זה לומד תורה?

שרוצה לגלות את הבורא.

תלמיד: זו פעולה, זו מחשבה, זה רצון?

כן. בסך הכול על ידי היחס שלו ללימוד הוא רוצה לגלות את הבורא.

תלמיד: כלומר זה לימוד?

כן.

תלמיד: וזה שהוא רוצה לגלות את הבורא בעצם עושה את כל ההבדל בין מי שלומד "תורה לשמו" לבין מי שלומד "תורה לשמה"?

כן.

תלמיד: הוא פשוט רוצה לגלות את הבורא על ידי זה?

כן.

תלמיד: למה זה כל כך עקרוני?

תלוי מה הוא רוצה מהלימוד שלו.

שאלה: אנחנו מחפשים את הבורא בלימוד, בתורה, ואנחנו מחפשים את הבורא בעשירייה. אפשר לקשור בין שני הדברים האלה?

בסך הכול בכל העסק שלנו אנחנו מחפשים את הבורא. אין לנו עוד מטרה מלבד למצוא את הבורא ולהתחבר אליו, להידבק בו.

תלמיד: איך קושרים בין העבודה בלימוד לבין העבודה בעשירייה, שלשניהם יש אותה המטרה?

כן, זה אותו דבר, אנחנו רוצים למצוא את הבורא אחרי הלימוד, אחרי החיבור, אחרי כל הפעולות שלנו אנחנו צריכים לחפש אותו.

תלמיד: רב"ש אומר פה שישראל והתורה והקב"ה הם אחד. איך אפשר לומר שישראל והקב"ה והעשירייה הם אחד?

אם אנחנו מדברים על הצורה הנכונה של כל המציאות אז הם אחד.

תלמיד: אנחנו מחפשים את "הלובש" מאחורי "הלבוש"?

כן.

תלמיד: כשלומדים צריך לחפש את הלובש, את תכונת ההשפעה, את האמונה?

כן.

תלמיד: איך מחפשים את הלובש גם בתוך העשירייה, ומה הקשר בין שני החיפושים האלה?

אם אנחנו מחפשים את הלובש, אז אנחנו צריכים לחפש אותו בינינו, בעשירייה. לכן אנחנו מעלים את חשיבות עשירייה למעלה מהכול, וכך אנחנו מתחילים לכבד את כל החברים, שכל אחד מהם הוא גדול יותר מכל מה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, וכך אנחנו מגלים שאנחנו מגיעים לעשירייה שנמצאת ברום המעלות.

תלמיד: העשירייה שנמצאת ברום המעלות היא הלובש או היא החיבור אל הלובש?

היא הלובש [הלבוש]. והבורא מתגלה בו, בתוך הלבוש הזה.

תלמיד: כשאני לומד עכשיו, אני לומד או העשירייה לומדת?

הכול תלוי איך אתה מתאר זאת לעצמך.

שאלה: אני עדיין לא מצליח להבין את הסדר של ללמוד לשמו וללמוד לשמה. בהתחלה רב"ש אומר שהאדם מגיע ללמוד לשמו "שהוא עוסק בתו"מ לשמו יתברך, אז מתחילה מדרגה שניה, שהוא עוסק בתורה ומצות לשמה". אחר כך הוא אומר כביכול הפוך, שהמדרגה של התורה היא רק המלבוש ומשם צריך להמשיך להגיע ללובש. נראה שהסדר הוא הפוך.

כנראה שצריכים להיכנס פנימה ולהתבלבל שם, לנסות להתקשר בין כל מיני האופנים שמתגלים.

תלמיד: מבחינת ההרגשה "לא לשמה" זה דבר ברור, אני לומד תורה כי אני רוצה להרוויח, אני מצייר לעצמי כל מיני רווחים שאני אקבל מזה, זה ברור. מה זה ללמוד תורה "לשמו", מה אדם כזה מרגיש?

"לשמו" זה שהבורא מתגלה בתוך התורה.

תלמיד: ומה זה "לשמה", מהי ההרגשה הזאת?

"לשמה" זה שהבורא והתורה והאדם שלומד נעשו יחד.

תלמיד: לא הבנתי מה ההבדל בין זה שהבורא מתגלה בתוך התורה לבין זה שלושתם נעשים יחד, למה זו הרגשה יותר מתקדמת?

כי שלושתם מחוברים.

1. תלמיד: ואיך האדם מרגיש שהבורא מתגלה בתוך התורה אם הוא מחוץ לזה?

   למה הוא מרגיש מחוץ לזה? הוא כבר מגלה את עצמו שנמצא בתוכה, שהוא המחבר בין הבורא לתורה.

   תלמיד: זה בדרגת הלשמו, כי אמרת שהאדם הזה מגלה שהבורא נמצא בתוך התורה.

   כן.

   תלמיד: אבל זו המדרגה שהוא קורא לה "לשמו", זה עדיין לא "לשמה".

   כן.

   תלמיד: אז מה מתווסף במדרגה הגבוהה יותר של "לשמה"?

   שהתורה היא למעלה מכולם, כוללת את כל המרכיבים האלה, גם את האדם וגם את גילוי הבורא שבה.

   תלמיד: מה זה נקרא שהתורה היא מעל הבורא?

   שהבורא ברא את התורה כגילוי השלם שלו.

   תלמיד: איך האמצעי הוא מעל המטרה?

   זה אתה קובע כך.

   תלמיד: הוא אומר שהתורה היא אמצעי להגיע לגילוי הבורא.

   יש תורה שהיא אמצעי, ויש תורה שזו כבר המטרה והיא כוללת את הכול.

   שאלה: כתוב פה, "רק מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך, אז הוא כבר זקוק לדעת גדלות המלך. כי שיעור עבודתו תלוי בשיעור שהוא מאמין בגדלות המלך," איך אפשר לרצות לשמש את המלך, אם אין עדיין גדלות?

   יש לו עשירייה והוא נמצא ביניהם, אז הוא מקבל מהם התרשמות וזה מה שעוזר לו, מאפשר לו להתקדם.

   תלמיד: אז תחילת הרצון לשמש את העליון, את הבורא מגיעה עוד בלי שיש גדלות הבורא, אלא מתוך מה שהוא מכיר, קנאה, תאווה וכבוד שמתעוררים בעשירייה?

   כן.

   שאלה: מה ההבדל בין שכר באור התורה, לבין שכר בתורה עצמה?

   אור התורה זה מה שמתקן את האדם, את התכונות שלו. ואחרי זה, כשהוא מגיע להתכלל בצורה שלמה עם כל המרכיבים שבדבר, שבכלי, הוא מגלה את התורה עצמה בצורה השלמה.

   שאלה: מה זה למצוא את הבורא?

   למצוא את הבורא נקרא שהאדם מוצא את השלימות של כל הטבע שסובב אותו.

   שאלה: באילו הבחנות העשירייה יכולה להבחין כשהיא מושכת את המאור המחזיר למוטב והוא פועל עליה?

   זה מתגלה משלימות המערכת.

   שאלה: זכינו להיות בעשיריות ולקבל את ההתרשמות מגדלות הבורא, גדלות המטרה, אבל עדיין לפי מה שהבנתי מהמאמר, זה לא מספיק. צריכה להתעורר באדם ממש דרישה, שיהיה לו על מה לבקש שהתורה תשפיע.

   כן.

תלמיד: מה בעבודה צריך להשתנות או מה צריך לקרות כדי שהדרישה הזאת תתעורר?

זה מגיע בהדרגה על ידי האור העליון, כשהאדם מתחיל להרגיש שיש לו חסרון ברכישת הכלי הכללי.

תלמיד: אני צריך להגיד לעצמי שזה עניין של זמן, שהכלים נרכשים אבל אני עדיין לא רואה, להרגיע את עצמי כביכול?

כל הדברים האלה נכונים, אבל דרישה צריכה להיות כל הזמן.

תלמיד: אבל הדרישה היא לא אמיתית.

זה ברור, כי הרשימות עדיין לא מתגלות.

תלמיד: מה לעשות? שוב לומר לעצמי את הדברים האלה, על ידי מה לנסות להגיע לדרישה הזאת?

להשתדל בחיבור עוד ועוד.

תלמיד: חיבור זה התנאי?

חיבור זה התנאי, ולא לעזוב את עניין החיבור. נראה לנו שאלו דברים לא כל כך חשובים, שהם למתחילים, אבל זה בעצם העיקר. כל התורה קיימת כדי שנתחבר.

תלמיד: יש חיבור כדי להגיע לצורך ואז חיבור כדי לעבוד אחרי שהתגלה הצורך הזה? אלה שני דברים שונים?

כן, חיבורים שונים.

שאלה: למה קריאת המאמר גם מעייפת וגם מהנה?

כך זה משפיע עלינו.

תלמיד: למה ייסורים גורמים לאדם לבקש לצאת מהחמור בכדי להידמות לאור הטהור, האור העליון שממלא את כל המציאות?

זה טבע ההפרעות.

שאלה: רב"ש אומר שתורה שלומד גוי, זו חוכמה, וגם אומרים "חוכמתו מרובה ממעשיו". יש עשייה בינינו שהופכת את התורה מחוכמה, לאור שמתקן וממלא. מה היחס הנכון שאנחנו צריכים לבנות בין אורייתא, לישראל, לקוב"ה? איך אנחנו בונים את היחס הנכון כדי שזה יהיה לימוד תורה ולא חוכמה?

ההארה שמגיעה עלינו, מגיעה כך שהיא יכולה לקרב אותנו, לחבר אותנו שנתחיל לראות, להרגיש שנמצאים במערכת שלמה וכך להתקדם, והיא יכולה רק להביא לנו את הרגשת החיבור, החיבור החיצון, שלא מביא לנו את האור מבפנים.

כל העניין הוא, מה מהות החיבור שאנחנו משיגים? יכול להיות שאנחנו משיגים את החיבור בצורה שהוא רק מערכתי, ויכול להיות שמשיגים אותו כחיבור מהותי, וזה ההבדל בין תורה לחוכמה.

תלמיד: יש חיבור מערכתי וחיבור מהותי, זה שלב אחרי שלב או שני דברים שונים?

לא, אלו שני דברים שונים, תלוי למה האדם נמשך.

תלמיד: וזה קשור גם בכוונה שהאדם מסדר?

כן, למה האדם נמשך זה תלוי בכוונה שלו.

שאלה: מה זה אומר שבחיבור בינינו אנחנו הופכים להיות אחד עם התורה והבורא?

שאנחנו מתחילים להשיג את עצמנו כקשורים גם לתורה וגם לבורא, "ישראל, אורייתא, קוב"ה, חד הוא".

תלמיד: ומהי ההבחנה של נותן התורה?

מקור.

תלמיד: אנחנו עובדים בחיבור ומושכים מאור.

כן.

תלמיד: לפעמים אנחנו אומרים שהבורא זה האור.

אבל כשהוא משפיע עלינו, אנחנו מתחילים לגלות אותו כמקור שלנו.

תלמיד: חשוב מאוד לכוון למקור ולא רק למשיכת המאור, יש איזו הבחנה?

כן, משיכת המאור זו הפעולה, אבל המאור עצמו זה המקור.

תלמיד: איך אפשר להעמיק יותר בהרגשת הנותן או בהרגשת המקור?

רק מתוך החיסרון שהאדם יקבל מהסביבה.

תלמיד: כשהאדם מרגיש שחסרות לו ידיעות של התורה, למשל הוא לא יודע על עולם האצילות, או כל מיני הבחנות שאנחנו לומדים, איך זה לא יהפוך לחוכמה אלא דווקא לתורה?

זה תלוי בסביבה ולכן אנחנו צריכים להשתדל להעלות את הסביבה ככל האפשר.

שאלה: מה זה נקרא ללמוד תורה?

"ללמוד תורה" נקרא שאני לומד את תכונות הבורא, איך שהן מתגלות על ידי התורה.

תלמיד: אנחנו עושים את זה רק בזמן שיושבים יחד מול הספרים והמורה, או יש פעולות אחרות שאנחנו עושים במשך היום?

הכול תלוי לאיזה חיסרון אתה נמשך, עם איזה חיסרון אתה הולך כל היום.

תלמיד: אנחנו יכולים ללמוד תורה במשך היום אפילו בפעולות גשמיות?

כן. אפילו כשאתה הולך בשוק, אבל חושב על החיסרון שלך, אתה כל הזמן נמצא עם השאלות האלה.

תלמיד: דרך איזה חיסרון אנחנו יכולים ללמוד במשך היום? דרך החיסרון להיות בדביקות, או באמונה שלמה?

אני רוצה להשיג את הבורא שמלובש בכל הטבע, בכל אדם ובכולם יחד. אני רוצה להשיג אותו ולהידבק אליו.

שאלה: מה אפשר להוסיף לכוונה לעשות נחת רוח לבורא? זה כאילו קצה הכוונה, מה עוד אפשר להוסיף לזה? אני מרגיש שזה דווקא סוגר את ההשגה, זה הקצה, זה הגבול.

לעשות נחת רוח.

תלמיד: הגעת לגבול, הכול נסגר.

כן.

תלמיד: הוא מתאר שהתורה היא משהו גדול יותר, מערכת, משהו שהבורא ברא לכבודנו. ואני מרגיש שזה נחת רוח ליוצרו, זה יושר כזה, שסוגר את הכול והכול עגול.

בסדר גמור, אני מסכים איתך.

תלמיד: אז מה צריך להוסיף לנחת רוח ליוצרו?

שום דבר, רק שהנטייה הזאת, לעשות נחת רוח לבורא, זה יהיה לפי כל הכלים שלך.

שאלה: שמעתי קודם שיש חיבור מערכתי וחיבור מהותי.

שלא נתבלבל.

תלמיד: כאילו חיבור מערכתי זה נשמע משהו מאוד מושך, אטרקטיבי, מעניין, זו בעצם החכמה? זו משיכה לחכמה?

כן.

תלמיד: איך לעשות שהחיבור המהותי יהיה תמיד יותר חזק מהחיבור המערכתי?

קשה להסביר. אנחנו כאן יכולים לדרוך על המקום.

שאלה: מה ההבדל בעבודה שלנו בעשירייה אם אנחנו עובדים לשמו, או אם אנחנו עובדים לשמה? מה הופך את ה"לשמה" לדרגה השנייה, כאילו יותר מתקדמת?

כאילו שאנחנו נמצאים בזה או בזה, ויכולים להתחיל לחקור את הדברים, לכן אני לא כל כך אוהב להתעסק בזה עכשיו לעצור ולעשות בירורים. נעזוב את זה, טוב שיהיה לנו את זה, אנחנו לא נברח. הוא מסביר שתורה לשמה זה לשם תורה וכן הלאה, אבל זה עוד לא מספיק.

תלמיד: קשה להבין את זה. לרוב אנחנו שומעים שאנחנו צריכים ללמוד לשמה.

"לשמו" זה משהו חדש, שאני מנסה להבין איפה למקם אותו, איפה זה נמצא בתהליך העבודה שלנו?

נעזוב את זה, עוד מעט זה יהיה לנו ברור ובצורה טבעית נתחיל לגלות את זה. הדברים האלה הם עקרוניים בדרך שלנו, במחקר שלנו, ולכן זה לא יברח מאיתנו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו כעשירייה עכשיו עוסקים בתורה?

אנחנו עכשיו מתעסקים בתורה, שאנחנו רוצים לגלות דרכים להתקרב לבורא, ולהידבק בו, לארגן מכולנו כלים דהשפעה, לחבר אותם יחד, ולהגיע למגע עם הבורא.

תלמיד: מה זה אומר שבעיסוק הזה אנחנו מגלים את הבורא המלובש שהוא מלובש?

זה שבכל מיני מקרים שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים פעולות של השפעה ובהם אנחנו מגלים את הבורא, את פעולות הבורא, ואת עצמנו, עד כמה שאנחנו רוצים להשתתף בהם.

שאלה: איך אני יכול להגביר את האמונה לתורה?

שאני מחפש איך לפנות לבורא ולבקש ממנו את כוח האמונה.

שאלה: כדי לתמצת את כל מה שעברנו, והמון דברים עברנו במאמר. האם שמותיו של הקב"ה בספר השמיים זה היינו הך, או שאלה דברים שונים?

עוד לא הגענו לזה.

שאלה: כמו שכתוב בזוהר הקדוש, עתיד מלאך המוות להיות מלאך הקדוש. האם האדם הקדמון זה מלאך הקדוש, או מי זה המלאך הקדוש?

גם זה צריך להתברר. יפה מאוד.

שאלה: נאמר במאמר שהבורא הלביש עצמו בתורה, זה המאור המחזיר למוטב בעצם?

כן

תלמיד: יוצא שאנחנו יכולים למשוך את המאור בתיקון של אמונה למעלה מהדעת אנחנו מתעלים ומושכים את המאור, והוא מתקן. ומה שנותן לנו את האמונה למעלה מהדעת זה רק חכמת הקבלה, כלומר זאת החכמה היחידה שיכולה להביא אותנו לתיקון.

כן

שאלה: האם "ישראל אורייתא קוב"ה חד הוא" זה לגלות את קדושת התורה? זו המשמעות של זה?

כן.

תלמיד: האם זה כרוך בהודיה ובאהבה לכל מה שקיים? זה המצב הזה שהאדם אוהב את כל מה שקיים, הוא נמצא בהודיה משלמת?

כן.

שאלה: נאמר במאמר שתפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה, אז איך נכון להכין את הכוונה בשביל עליית תפילה?

כדי שיהיה ברור לאדם בדיוק מה הוא רוצה.

שאלה: כשהתחלנו לקרוא את המאמר התעוררה בי שאלה למה כשאתה מגיע להיכל ואתה מגלה את המשפיע, למה ניתנו כל ההיכלות האלו, הסיבובים? ובמהלך השיעור התשובה הגיעה אלי. עד שנגיע לדרגה הזו אנחנו לא מקבלים גישה למדרגה הבאה, כמו מקומה אחת לקומה אחרת. האם זה נכון?

נכון. תלך ותקבל.

שאלה: מה ההבדל בין להשיג את הבורא לבין דביקות בבורא?

במידת הדבקות בבורא אנחנו משיגים אותו.

שאלה: מדוע הבורא אומר "מכרתי לכם תורתי"? למה הוא לא אומר נתתי תורתי?

כי כנראה שלא נותן בחינם.

שאלה: אנחנו יכולים לומר שאנחנו יכולים לגלות את הבורא בעשירייה כי האמצעי שלנו לגלות את הבורא מגיע מהתורה בעצמה עם המצווה העיקרית של ואהבת לרעך כמוך. האם זה נכון שאפשר לומר שניתן לגלות את הבורא בעשירייה כי קיבלנו את המצווה של ואהבת לרעך כמוך שאותה ממשים בעשירייה?

כן. נכון.

שאלה: האם השתתפות בשיעורים יום יום עם כוונה למשוך המאור מחזיר למוטב שיתקן אותנו, זו פעולה שמספיקה להביא אותנו לגמר התיקון?

כן.

תלמידה: ובעצם בדרך מתוך הארת המאור יתגלו כל ההבחנות והתיקונים שאנחנו צריכים לעשות.

כן.

תלמידה: שמעתי שתורה לא מקבלים בחינם, במה אנחנו משלמים בעד התורה?

ביגיעה שלנו.

שאלה: אנחנו מדברים על זה שכל התורה היא כדי שנתאחד, אז למה המקובלים השאירו לנו כמות כל כך גדולה של תוכן שעל ידי לימוד התוכן יש לנו כזאת אשליה שעכשיו נשיג עוד משהו בתוך הלימוד? למה הם לא כתבו לנו למשל מאמר אחד או רק מספר קטן של מאמרים שצריך ללמוד שוב ושוב במעגל? כדי שלא תברח מהעניין שכל העיקרון הוא רק החיבור ולא תתבלבל עם כמות עצומה של הסברים על הרבה דברים שונים?

הכול תלוי בחלוקת הנשמות, בווריאציות השונות של החיבורים וההתקשרויות ביניהן, ולכן אנחנו צריכים כל כך הרבה חומר.

תלמיד: אם אני אקח מאמר אחד, נגיד "אין עוד מלבדו", ואני או קבוצה של חברים יתקדמו רק לפי המאמר, הם לא ישיגו את המטרה?

לא ישיגו. אף מאמר לא מכסה את כל הנשמות.

שאלה: קראנו שמטרת לימוד התורה הוא בכדי להגיע להרגיש את נותן התורה, מה חסר לנו כדי שנרגיש את נותן התורה?

להרגיש שאנחנו מחוברים יחד.

שאלה: אילו סגולות צריך שיהיה בסביבה כדי להתחזק באמונה?

רק סגולת החיבור ביניכם ועם הבורא.

(סוף השיעור)