סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 10.07.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 459, מאמר "השלום בעולם"
השלום בעולם
עיונים ובקורת בשאלות הגורמים להעדר שלום, הצעות מתקני עולם, והעמדתן במבחן המציאות. - התבוננות ב"טוב" הנשען על "חסד ואמת צדק ושלום" כנרמז בספר תהילים.
"חסד ואמת נפגשו. צדק ושלום נשקו,
אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף,
גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה. (תהילים פ"ה)
כל דבר מוערך לא לפי שהוא נראה ברגע מסויים - אלא במדת התפתחותו
ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם - - - אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.
כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה.
אמנם, דבר זה ידוע לכל, שהבורא ית' לא השלים את הבריאה, בעת שבראה, וכן אנו רואים בכל פינה במציאות שלפנינו, הן בכלל, והן בפרט - היא נתונה תחת חוקים של התפתחות הדרגתית, החל משלב ההעדר, עד גמר גידולו. ומסיבה זו, כאשר אנו טועמים טעם מר בפרי בתחילת גידולו, אין הדבר נידון אצלנו כמציאת מום ודופי בפרי. משום שכולנו יודעים את הסיבה, והיא, שהפרי עדיין לא גמר תהליך ההתפתחות בשלמותו.
וכן ביתר הפרטים של המציאות: כאשר איזה פרט נראה לנו רע ומזיק, הנה אין זה אלא עדות עצמית של אותו הפרט, שהוא עדיין שרוי בשלב מעבר, בתהליך ההתפתחות שלו. לכן אין לנו להחליט כי רע הוא, ואין להטיל בו דופי, כי לא מחכמה היא."
שאלה: בעניין הכותרת הראשונה "עיונים ובקורת בשאלות הגורמים..", אם אתה יכול לפתוח את זה?
"עיונים ובקורת בשאלות הגורמים להעדר שלום, הצעות מתקני עולם," הוא רוצה להגיד שאין לנו להתערב במשהו חוץ מזה שאנחנו משלימים את ההסתכלות שלנו. חוץ מההסתכלות שלנו על המציאות אין לנו מה להשלים. והמציאות עצמה, תן לה להתפתח איך שהיא, כי אין לך כאן מה להוסיף, הכול מתבהר לפניך לפי המידות שלך.
כי ישנם גורמים שאתה צריך להשתמש בהם כדי לתקן את ההסתכלות שלך על הבריאה,, אבל הבריאה עצמה שמתרחשת לפניך היא שלימה, והשלום בעולם זו השלימות שאתה צריך להשיג.
שאלה: בעל הסולם אומר שאסור להסתכל על שום דבר ולהעריך אותו לפי המצב הנתון שלו אלא לפי מידת התפתחותו. מי יכול לדעת מאיפה מתחיל משהו, איפה הוא אמור להיגמר, במה הצורה שהוא מתפתח בה, וכמה כוח הוא שם בהתפתחות?
בכל מה שאתה רואה, אתה רואה את עצמך, עד כמה שאתה עדיין לא בשל, לא מתוקן.
תלמיד: כן, אבל הוא מדבר פה על מידת ההערכה של תהליך.
לפי איך שאתה רואה את הדברים סביבך שהם עדיין לא נמצאים בשלימות, כל אחד וגם בקשר השלם ביניהם, זה מראה עד כמה אתה לא מתוקן.
שאלה: יש לי בלוג בפייסבוק, ושם שאלו אותי איך הסביבה שלנו יצרה את כל מה שקורה היום, הפדופילים והאלימות מסביב, איך אני יכול להצדיק את זה, איך נכון, אני לא יודע לראות את זה שלם. איך אני יכול להצדיק את זה?
להצדיק את מה שקורה בחוץ?
תלמיד: כן.
אתה לא יכול להצדיק, אין לזה הצדקה רק מחפשים הסתכלות נכונה על מה שאנחנו רואים, ההסתכלות הנכונה רק אומרת לנו עד כמה אנחנו לא מבינים את הבריאה, לא מבינים את האדם, תפקידנו, ומה שנקרא "שנחזור בתשובה".
תלמיד: הוא כותב פה שכל מה שקורה, כל הרוע אמור להיות, ואני צריך לדעת לראות את זה נכון.
לא. השאלה היא כך, או שאתה לוקח את זה בצורה שאתה מסתכל על המציאות בצורה כמקובל, או שאתה מסתכל כאדם רגיל מהרחוב, אלה שתי צורות שונות. אם שואלים אותי מה אפשר לעשות? אני לא אגיד לו ש"אם תתקן את עצמך ותראה במקום את כל ההתפרעויות האלה ברחוב, תראה אנשים יפים שרוצים לעשות רק טוב זה לזה".
תלוי מאיזו רמה אתה רואה את המציאות. כי מצד אחד, כל המציאות היא שלימה וצריכים לתקן רק את האדם, ומצד שני, לתקן את האדם זה לתקן את הסביבה שלו.
תכף נבדוק את זה עוד ונראה.
שאלה: למה כדי לשנות או לתקן את ההסתכלות שלי אני צריך לשנות את הסביבה?
מה זו הסביבה, מה זה העולם? זו העתקה שלי, אני רואה את עצמי. אם אני מתקן את עצמי אני אראה גם את העולם מושלם.
תלמיד: כן, אז אני צריך לתקן את עצמי לא את הסביבה שלי.
אבל איך אתה מתקן את עצמך? אלא על ידי הסביבה, כל פעם באינטראקציה עם הסביבה.
תלמיד: ביחס שלי לסביבה.
גם ביחס הסביבה עליך, אתה מבקש מהסביבה שישפיעו עליך. הסביבה כוללת גם את הבורא שהכול ישפיע עליך כדי שתראה את עצמך בשלימות איתם. לפי זה אתה בודק את עצמך עד כמה אתה כבר מושלם.
לשתם של "מתקני עולם"
"ומכאן המפתח להבנת החולשה של מתקני עולם שקמו בדורותיהם, - כי הם ראו את האדם בדמות מכונה שאינה פועלת כראוי, וצריכה תיקון. דהיינו, להסיר ממנה את החלקים המקולקלים, ולהחליפם באחרים מתוקנים.
כי כן כל מגמתם של מתקני עולם הללו לבער כל רע וכל מזיק שבמין האדם - - - ואמת היא, שלולא הבורא ית' עמד לנגדם, ודאי שהיו כבר מספיקים מזמן לנפות את האדם כבכברה, ולהותיר בו רק טוב ומועיל בלבד.
אלא, מתוך שהבורא ית' שומר על כל הפרטים שבבריאה שלו בהקפדה יתרה, ואינו מרשה למישהו להשחית שום דבר שברשותו - אלא רק להחזירו ולהפכו למוטב בלבד, כדברינו לעיל, - לפיכך: כל המתקנים מהמין האמור - יתמו מהארץ, והמדות הרעות שבעולם - לא יתמו מהארץ. והם מתקיימים ומונים את מספר המדרגות של התפתחות המחויבים עוד לעבור עליהם - עד שיבואו לגמר בישולם.
אשר אז, אותם המדות הרעות בעצמן מתהפכות, ונעשות למדות טובות ומועילות, כמו שחשב עליהם הבורא ית', מראש. בדומה לפרי היושב על ענפי העץ, ומחכה ומונה את הימים והחדשים המחויבים עוד לעבור עליו, עד שיגמר בישולו, שאז יתגלה טעמו ומתיקותו לכל אדם."
הבורא פועל דרך העולם על האדם, ודרך הטבע הפנימי של האדם על האדם, והאדם נמצא כאן ממש סגור משני הצדדים. הבורא דרך העולם פועל עליו והבורא דרך טבע האדם פועל על האדם. והכול כדי להביא את האדם למצב המתוקן.
מתוקן, שהאדם יבין שהוא צריך לקבל את הנהגת הבורא בצורה השלימה ולהתאים את עצמו אליה נגד הרצון האגואיסטי הפנימי שלו, עד שהוא מאזן את הכוח הפנימי האגואיסטי שלו עם הכוח החיצון של העולם, כי הכול שייך להנהגה השלימה האחת של הבורא.
כל מי שעדיין נמצא בהתנגשות בין שתי ההשפעות הללו, הפנימית והחיצונה של הבורא בו, אם הוא רוצה לשנות את זה אז זה נקרא "מתקני עולם", אם הוא רוצה לתקן את עצמו בהתאם לזה נקרא "עובד ה'".
שאלה: הסברת שפועלים על האדם בשתי דרכים, על טבע האדם ודרך העולם.
כן, הבורא משנה לנו בפנים את כל היוצרות כל פעם, את התכונות שלנו, את ההסתכלות שלנו, הכול נמצא בפנים, והכול הכול משנה, זה הטבע הפנימי שלי שהבורא שולט בו, וגם מבחוץ, שמהטבע הפנימי אני רואה את העולם שכביכול נמצא מחוצה לי, אני גם רואה שאת מה שאני רואה, גם את זה הבורא מציג לפני, ואז אני נמצא בשתי השפעות של הבורא, פנימית וחיצונה. מה אני צריך לעשות? לאזן את שתיהן.
תלמיד: אין הבדל מבחינת העבודה?
אני צריך להשליט את הבורא על שתיהן.
תלמיד: את שתיהן לחבר.
כן.
שאלה: האם יוצא שכל מתקני העולם למיניהם הם המזיקים הגדולים ביותר?
כן. תלוי באיזו מידה, באיזה גובה, באיזה מקום הוא נמצא, מה הבורא נתן לו, במה לשלוט.
שאלה: מה התפקיד של מתקני העולם אם נמצאים תחת הנהגתו של הבורא, אין להם חופש הבחירה?
זה לא חשוב לי, אם הם נמצאים בשליטה של הבורא או לא, כל אחד נמצא בשליטה שלימה של הבורא, אבל הם משפיעים עלי, אז אני מסתכל על כל השפעתם עלי כמו על מה שניתן לי, שכלפי זה אני צריך לתקן את עצמי.
תלמיד: רבים מהם הצליחו בפעולתם, אפשר כך להגיד, ושינו את ההיסטוריה למעשה.
אני לא מייחס להם שום בחירה חופשית, אני לא חושב שהם שינו, הבורא שינה. יש עוד מישהו שפועל בעולם חוץ ממנו?
שאלה: עיקרון אחד שאני מוציא ממה שקראנו עד עכשיו זה גדלות הבורא, שהיא מה שמסדרת את העולם.
כן, אבל לא כך היא בעיני. אני עדיין לא מתוקן עד כדי כך. כשמתעורר בי הרצון לקבל שלי אז אני מרגיש, יחד עם זה שאני מרגיש שאני בהמה, יכול להיות גם כך, אבל יחד עם זה אין לי כוחות להתגבר ולהתגונן כלפי זה. ואז אני עושה מה שהאגו שלי מכתיב לי.
תלמיד: אם אני קורא אז אני מבין שגדלות הבורא זה עיקרון שאני צריך לאחוז בו, אבל מרגיש לי שיש פה עוד משהו שאני לא מצליח להגדיר מה העיקרון הנוסף שהוא משתמש בו.
אנחנו יכולים להסתכל על זה כמו על מחקר סוציולוגי. הוא חוקר את החברה והוא אומר לך שקורה בחברה כך וכך וכך וכך. אנחנו יכולים להסתכל כמו שצריך להסתכל על זה עובד ה'. בשבילו כל העולם זה שליטה אחת של הבורא, חוץ ממנו, שהוא צריך להתאים את עצמו לשליטה הזאת. זה נקרא "להגיע לדבקות". אז תלוי איך אתה מסתכל על זה.
הוא כותב גם בצורה כזאת וגם בצורה כזאת. תלוי איך אנחנו הולכים וחוקרים את הכתוב. רצוי גם כך וגם כך לפתוח אותו. אבל כאן זה עניין, האם אתה נותן למתקני העולם האלו חופש בחירה ושהם עושים מה שהם רוצים? כמו שעכשיו נגיד הממשלה, כל מפלגה וכן הלאה. אז הוא אומר, לא כן, הבורא הוא השולט. וכל מתקני העולם ייעלמו מן העולם, וכל מה שהם עושים רק עושים על ידי ההנהגה העליונה כדי להראות לנו עד כמה שבכל זאת, דווקא על ידי זה שכולם, כל העולם כאילו רוצים להגיד שלא הבורא שולט אלא אני שולט, דווקא על ידי זה אנחנו מגלים שרק הבורא שולט בכולם.
שאלה: איך מקובל צריך לראות את העולם?
זה מה שאני אומר. "אין עוד מלבדו".
תלמיד: זאת אומרת, שאם אני עכשיו רואה, לדוגמה, מלחמה, אני צריך להסכים עם זה ולהגיד, "זה טוב שיש מלחמה"?
לא.
תלמיד: או אני צריך להגיד זה לא טוב שיש מלחמה?
לא. אתה צריך להתנהג לפי מה שאתה.
תלמיד: מה זה אומר?
יש רצוי ויש מצוי, זהו. רצוי זה לראות את העולם המתוקן ואז מתוקן זה שאין עוד מלבדו ואתה קשור לאין עוד מלבדו ואז אין לך שום בעיה, אתה רואה שרק הבורא ממלא את כל המציאות.
תלמיד: אבל עדיין יש מלחמה.
אבל אם אתה עדיין לא מתוקן אז כל הפוסל במומו פוסל ויכול להיות שאתה נמצא כבר בדרגה גדולה, רוחנית אבל עדיין אתה נמצא במצב כזה שאתה רואה מלחמות, שאתה רואה בעיות במקום מצב השלם.
תלמיד: לא ברור לי מה זה אומר. יש מלחמה, אין עוד מלבדו, הוא עושה את המלחמה, אני מסכים עם זה שזה מה שצריך להיות בשביל ההתפתחות אבל עדיין יש מלחמה אז אני צריך להסכים עם זה? מה זה שאני לא רואה מלחמה אם יש מלחמה?
את זה אי אפשר להסביר. כול מה שמתרחש מתרחש כלפי האדם המשיג, אז ודאי שאנחנו נמצאים במצב שאנחנו רואים את כל הזוועות, המלחמות והכול, ודאי שמצד שני מה שאנחנו רואים הכול נמצא בנו ובטבע שלנו, בתכונות שלנו זה קורה, אבל אם אני לא מתוקן אני לא יכול עדיין לשייך את זה לי בלבד אלא נראה לי שזה מחוצה לי, במידה שאני עדיין לא דבוק בבורא. ואז המציאות מחולקת לאני והוא ולא אנחנו כאחד. אלה דברים שאנחנו מדברים עליהם אבל אנחנו הרי חיים במציאות כמו שהיא מורגשת בנו בכלים השבורים. לכן אנחנו צריכים לסדר כמה נקודות צפייה, או שאנחנו אומרים שזה כמו בגמר התיקון, שבאמת שום דבר לא משתנה, או שניתן לנבראים לראות הכול לפי הקלקול שהבורא מקלקל אותם בכוונה, או שהם צריכים למרות שהם נמצאים בקלקול, בכל זאת גם לתאר את עצמם כנמצאים גם במצב המתוקן, אבל יש להם סטייה.
כמו שנניח לקחת איזה סם או שתית איזה אלכוהול אז אתה רואה עולם מטושטש, כך האגו שלנו שנמצא בנו מטשטש לנו, אנחנו רואים דברים רעים ולא יכולים להסכים עם מה שקורה וכן הלאה, הכול מפני שהאגו שלנו שחוצץ בינינו לבורא מקלקל לנו את פעולות הבורא, ומראה לנו פעולות הפוכות, מה תעשה? תגיד זו לא אמת, זו אמת, אז אני רואה מלחמה? ודאי שמלחמה, במקום גן עדן? כן במקום גן עדן, אז מה לעשות, לראות מלחמה או לראות גן עדן? גם את זה וגם את זה. כי כל הפוסל במומו פוסל, זאת אומרת, אני רואה מלחמה והמלחמה באמת היא בי כמו שאנחנו בכלל אומרים שהכול נמצא בתוך האדם, אבל אני רואה אותה, מה אני עושה? היא ניתנה לי כדי שאני אתקן את עצמי. ואיך לתקן? גם בזה שאתה משתתף במלחמה והורג, מה היה בזמנים של דוד המלך? רב"ש אמר שאז מלחמה לא הייתה כמו היום, הכול היה קרב מגע, עשרות אלפים נהרגו ביום אחד.
שאלה: יוצא שהמאמר הזה לא נכתב לאנשים בעלי שכל ריאלי, דעולם הזה?
אנחנו לא ריאליים?
תלמיד: אני מדבר על תפיסה גשמית לחלוטין, אם הם קוראים את המאמר הזה הם לא יכולים להבין מה כתוב פה?
לא [הם לא יכולים], מקובל לא יכול לכתוב לך סתם, כמו שילד בבית ספר כותב לך עבודת מחקר.
תלמיד: כי לפחות נראה שבעל הסולם הרבה פעמים כותב מאמרים, שהוא מתכוון לכתוב גם לקהל החיצון, אבל אתה אומר, לגמרי לא, את זה הקהל החיצון לא יבין.
הוא לא יכול לכתוב ואתה לא יכול להבין אותו בצורה פשוטה, "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", לא, תמיד יש לך ארבע שכבות ואתה נכנס יותר ויותר לעומק ומבין בעמקי העומקים, שם אתה רואה למה באמת הוא התכוון ואתה לא מפנטז שנראה לך שלזה הוא מתכוון אלא באמת לזה הוא התכוון. הוא לא יכול לכתוב לך על השכבה העליונה בלבד, הוא לא היסטוריון, הוא לא פסיכולוג ולא סוציולוג.
שאלה: אם מאחורי הכול נמצא הבורא ופועל בכל העולם כמו מורה בכיתה גדולה, מה הוא יותר רוצה ללמד אותנו, את הכרת הרע או שאין עוד מלבדו?
זה כנגד זה, במה אני רע? שאני לא מסכים, לא מזדהה עם אין עוד מלבדו.
תלמיד: התכוונתי להכרת הרע שבאה מאיתנו, אנחנו כביכול לא רואים את הטוב שהוא.
אנחנו נכיר את הטבע הרע שהבורא סידר לנו בכוונה, כדי שכנגדו, כנגד הרע הזה נכיר אותו.
תלמיד: להכיר את הרע זה יותר קל, אם כי קשה לשכנע את האנשים שרע והולך להיות יותר רע אבל זו עבודה יותר קלה מאשר להפיץ את אין עוד מלבדו, כי כל עוד לא רואים ים נקרע לשניים או ניסים מהסוג הזה איך אפשר לקבל את הדבר הזה? מה הולך לקרות בשביל שאנשים יכירו שיש כוח אחד המניע את כל המציאות?
אני דווקא חושב אחרת, אני חושב שקל יותר להסכים שאין עוד מלבדו, מה שאין כן הכרת הרע, שאני כולי רע, ובכל פנייה ופנייה, בכל מחשבה, בכל רצון והחלטה אני פועל אך ורק מטעם האגו שלי והאינטרס הפרטי וכמה שיותר ויותר אני חושב שאני אובייקטיבי, אני פשוט עוד לא מגיע להבנה עד כמה אני סובייקטיבי ואגואיסטי.
תלמיד: זה קצת חדש לי שיהיה יותר קל לזהות את אין עוד מלבדו?
לא, תדבר עם כל אחד והוא יאמר, בטח, הכול בורא, הכול כוח עליון, אתה יודע, אין שום בעיה להסכים עם זה כי זה פוטר את האדם מכל מיני בעיות והאשמות וכן הלאה, זה כוח עליון, אבל להגיד שבכל דבר ודבר אני נפעל מהאגו שלי בלבד בכל הפניות זו כבר בעיה, ולכל העומק, עד שמגיעים לעומק העומקים האלו באגו, שם נמצאת קליפה כזאת שאדם מוכן לעמוד מול הבורא עד שהוא רוצה להרוג אותו, פשוט מאוד, עד שהוא מרגיש שהאגו זה אני ואני לא מוכן לוותר על כלום. ואני מוכן, אני עומד מול הבורא.
תלמיד: זאת אומרת כשהאדם מגלה שהגורל בידי הבורא, תהיה לו דחייה או התנגדות לדבר הזה?
זאת נקודת ההיפוך.
שאלה: הסברת שמקובל כותב באופן יותר פנימי, הוא לא יכול לכתוב כמו ילד שעושה מחקר.
הוא גם לא מסוגל לכתוב ככה, להקטין את עצמו עד כדי כך זו בעיה מאוד גדולה, הוא כותב לנו על זה גם בנבואה שלו.
תלמיד: הסברת גם ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו".
תמיד יש ארבע שכבות.
תלמיד: במשפט הזה "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" יש איזו דואליות, כי מצד אחד יש את הפנימיות אבל מצד שני אומרים מה שכתוב זה הפשט. האם אתה יכול להסביר את זה? כי אם כתוב כך וכך, זה כמו שהוא כותב ולא פירושים יותר פנימיים.
אני לא יכול להסביר את זה, זה כל העניין, אי אפשר לדבר בין הדרגות, אנחנו אפילו יודעים על עצמנו, יושבים כאן עכשיו אנשים, אחד נמצא במצב עלייה, השני במצב ירידה, השלישי בכלל מנותק מהרגש של עלייה וירידה ונמצא רק בשכל, הרביעי מנותק מהשכל, כולו ברגש ואז כל אחד תופס את מה שאנחנו עכשיו אומרים בצורות שונות ולא מבינים זה את זה ומחר הם לא יבינו את עצמם מאתמול, אנחנו כבר יודעים את זה.
מה אתה רוצה? לעשות כאן איזה מחקר השוואתי בין הרמות של תפיסת המציאות? אני לא רוצה לקרוא את זה בצורה פשוטה כמו שכתוב, שבכל זאת נבין את העניינים קצת יותר לעומק ולא נסתכל על זה כמו על רומן או מאמר סוציולוגי, או אני לא יודע מה.
תלמיד: אני שואל כי הרבה פעמים אני נתקל בבעיה הזאת, איך לענות על הדבר הזה ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" כשאומרים, אבל אין רמה יותר פנימית כי המקרא הוא כפשוטו.
לא, לא יוצא ידי פשוטו. זה לא פשוט, מה, אתה קורא חומש כמו רומן? התחתנו, התגרשו, לא יודע מה שם, אחד הורג את השני, הולכים, חוזרים, זה סיפור, לך כבר ברור יותר מכולם שזה לא נכון, איך אפשר לקרוא כך תורה, זה מה שכל העולם קיבל כסיפורים כאלה ואחר כך ציירו על זה אלפי תמונות וכתבו סיפורים והוליווד ומה לא? מה זה? זו התורה? ודאי שכל הסיפור הוא לעומק, גם כאן זה לעומק, מה? כשאנחנו מדברים על מתקני עולם ועל אנשים כאלו וכאלו אנחנו מדברים על בני אדם? מי הם? סך הכול מריונטות, מה הם? יש להם בחירה חופשית? ארבעים מפלגות שמתמודדות עכשיו לכנסת, ולעשות משהו, אז הם עושים את זה? הבורא משחק כדי להראות לנו עד כמה אנחנו נמצאים בשבירה כדי לתקן, כי רק בתיקון השבירה יש לנו יכולת להראות את הבחירה החופשית שלנו, מה אנחנו באמת רוצים. וכל היתר זה משחק שלו כדי להביא לנו את הכרת הרע.
שאלה: וכשאני מזהה את מתקן העולם שבי והוא צועק ויש לו טענות, אז אני סתם צריך לתת לו בשיניים או שאני יכול למנף אותו ולקחת משהו ממנו?
אתה צריך לראות את עצמך פועל למען תיקון העולם. עכשיו, באיזו דרגה אתה יכול לפעול למען תיקון העולם, יכול להיות שלפי הדרגה של עכשיו אז אתה דווקא מתערב בבחירות, אתה מתערב באיזו עבודה מוניציפאלית, אתה נותן הרצאות על חיבור, תלוי, אבל אתה עושה את זה מתוך הנקודה הסופית, לאן שאתה צריך להגיע וברמה שאתה מסוגל.
זכו - אחישנה. לא זכו – בעיתה
"אמנם יש לדעת, שחוק ההתפתחות האמור, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ." זאת אומרת זה החוק שפועל, כמו רכבת, הולך והולך וכך צריך להגיע, זה מה שאנחנו אומרים "בעיתו". "לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן." השאלה, בשביל מה הוא יעשה את זה? או לטובת עצמו, או בגלל שזה רצון ה'. כאן זה הבדל גדול, "המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:
אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן.
ויש - "ממשלת הארץ".
וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.
ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו."
יש שתי דרכים בהתפתחות שלנו, התפתחות מחויבת, אין מה לעשות. מכבש ההתפתחות עובד, כמו מכבש שמיישר בטון נניח, בצורה כזו הוא עובד כל הזמן, ואם אתה רוצה לרוץ לפניו, שלא יעבור עליך אז בבקשה.
בשביל מה תרוץ לפניו? כדי שהוא לא יעבור עליך, כי אתה מפחד מזה, כי אתה לא רוצה ייסורי התפתחות. אנחנו רואים ייסורי התפתחות על כל העולם ועכשיו אנחנו נמצאים לפני ייסורי התפתחות יותר רציניים, או שנרצה להתפתח יותר מהר ממכבש ההתפתחות שמאחרינו, מפני שבזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא.
אז יש לנו כאן עבודה כפולה, לרוץ לפני מכבש ההתפתחות, ובכוונה שזה יהיה כדי להשפיע נחת רוח לבורא ולא בשבילנו. בשבילנו, היינו אפילו נכנסים תחת המכבש הזה. כי עושים צמצום, מסך ואור חוזר, אז בדברים האלה אנחנו דווקא מעלים את עצמנו על מנת להשפיע, לפני מכבש ההתפתחות כדי להשפיע נחת רוח לבורא. שלא בשבילנו אנחנו רצים, לפני מכבש ההתפתחות שעוד רגע משיג אותנו, אלא כדי לעשות נחת רוח לך, רק בשביל זה, ואז מכבש ההתפתחות מגדיל את המהירות שלו ואנחנו עוד יותר רצים. אנחנו בעצמנו ממהרים את מכבש ההתפתחות הזה כדי להראות עד כמה אנחנו יכולים להיות בכוונות על מנת להשפיע. יש כאן ציור יפה עם המכבש הזה.
שאלה: ההפצה שלנו צריכה ללמד את העולם שיש דבר כזה שנקרא "חוק ההתפתחות הכללי" ושהוא קיים, זה אחד מהתפקידים שלנו?
זה בטוח. ממש מלכתחילה זה מה שאנחנו רוצים להגיד. זה שאנחנו אומרים שהעולם הוא גלובלי אינטגראלי וקשור במערכת אחידה וכן הלאה, בשביל מה אנחנו מדברים על כל זה? אנחנו אומרים שיש לו צורה, וחוקים, והחוקים מוחלטים, וכולם קשורים זה לזה, ולכן אנחנו צריכים להגיע לחיבור. כל ההפצה שלנו היא להפיץ את החיבור.
תלמיד: מצד אחד כשמסתכלים על המציאות רואים התפתחות, זה מאוד ברור אם מסתכלים על מאות או אלפי שנים ואפילו כמה עשרות שנים אחורה, כל בר דעת שמסתכל על המציאות אומר שהיא התפתחה בכל מיני ממדים לא משנה אם טובים או רעים, אבל היא התפתחה.
השתנתה תגיד, יותר טוב, למה אתה אומר התפתחה? זה שאתה היום נוסע באיזו עגלה עם מנוע וקודם בעגלה עם סוסים, זה נקרא התפתחות?
תלמיד: כן רוב בני האדם מסתכלים על זה כך.
זאת שאלה.
תלמיד: במדע מסבירים שכל דבר שיש בו התפתחות הוא מקרי. יש דרך להעביר את חוק ההתפתחות הזה ולהסביר אותו בלי צורך באמונה, בלי צורך שהבן אדם יאמין לי אלא שיראה את זה ויבין את זה, בלי שיש לו נקודה שבלב?
לא. אתה לא יכול להראות לו מנוע. הוא יגיד לך "אני לא מאמין", בסך הכול לפני חמש מאות שנה אנשים חשבו שכדור הארץ הוא פלטה שטוחה ושהשמש מסתובבת סביבנו, והכול זה ספירה ששם דבוקים הכוכבים ואיזה זקן מדליק אותם. אין מה להסביר לבני אדם.
שאלה: מה ההבדל הדק בין לרוץ לפני המכבש ולהתערב בתוכנית הבריאה, לבין לרוץ לפני המכבש ולעשות לו נחת רוח.
זה אותו דבר, הבורא ותוכנית הבורא זה היינו הך. מה זה הבורא? כל המערכת הזאת כולל אותנו, זה הכול בורא, "אין עוד מלבדו".
תלמיד: מה זה לרוץ לפני המכבש?
לרוץ לפני המכבש זה שנתנו לך בחירה, שאם אתה רוצה לרוץ לפני המכבש, אז אתה רץ בלזרז את ההתפתחות שלך. השאלה היא, האם אתה רץ לפני המכבש כדי להימנע מהמכבש, או כדי לעשות בזה נחת רוח שאתה רץ למטרה? אתה רץ בגלל המכבש שאחריך, או אתה רץ בגלל המטרה שלפניך? כאן השאלה.
"כדברים האלה אמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צח:) על גמר גאולתם וגמר תיקונם של ישראל. וכך ביארו הכתוב: "אני ה' בעתה אחישנה". "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה". רצונם לומר. שאם יזכו ישראל, ויקחו את חוק ההתפתחות הצריך לעבור על מדותיהם הרעות עד שיתהפכו לטובות - יביאו אותו תחת ממשלת עצמם. דהיינו, שישימו לבם ודעתם לתקן בעצמם את כל המדות הרעות שבהם, ולהפוך אותם למדות טובות, אז: "אחישנה", כלומר, שנמצאים משוחררים לגמרי מכבלי הזמן, והקץ הזה תלוי מעתה בחפצם עצמם, דהיינו, רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב. ונמצאים "מחישים" את הקץ.
אבל אם לא זכו לקבל התפתחות מדותיהם הרעות תחת ממשלת עצמם, אלא יעזבוהו תחת ממשלת השמים - הנה גם אז מובטחים הם בגמר גאולתם, ובגמר תיקונם, כי יש בטחון מלא בממשלת השמים, הפועלת על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית מדרגה אחר מדרגה, עד שמהפכת כל רע ומזיק לטוב ולמועיל, כמו הפרי על העץ, והקץ בטוח לגמרי, אלא בעתה, כלומר, שהדבר כבר תלוי ומקושר לגמרי במדת הזמן."
זאת אומרת, כאילו יש לנו בחירה. אתם רוצים להגיע, הסוף הוא מובטח. אתם יכולים לא למהר, תתקדמו גם כך, או שתחכו ואז הכוחות האלו יקדמו אתכם בצורה נכונה. בשביל מה לרוץ לפני זה? מאיפה תיקחו כוחות? אתם צריכים אז להתחבר, ללחוץ על עצמכם, לוותר על עצמכם וכן הלאה. יותר טוב שבמידה וזה ילחץ על האגו אז אתם תוותרו ותוותרו, עד שתגיעו לגמר התיקון. זאת אומרת, כאן בעצם כל העניין של העבודה שאדם לוקח על עצמו.
"כי על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנ"ל, עד ביאתו לקץ מוכרח לעבור עליו מדרגות שונות ומרובות, שדרכם לבא בכבדות, באיטיות גדולה וארוכה ביותר, הנמשכת זמן רב מאד. ומתוך שבנידון שלפנינו "דבר המתפתח" הם בעלי חיים ומרגישים על כן גם עליהם לקבל במצבי ההתפתחות הללו יסורים גדולים ונוראים ביותר, כי כל הכח הדוחף הנמצא במדרגות הללו כדי להעלות את האדם ממדרגה נמוכה למדרגה עליונה ממנה, אינו אלא כח דחיפה של יסורים ומכאובים, שהתקבצו במדרגה הנמוכה - ושאי אפשר לסובלם, ועקב זה מוכרחים לעזוב את המדרגה ולעלות למדרגה עליונה ממנה, - על דרך שאמרו חז"ל: "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".
הנה הקץ המובטח לבא לישראל על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנזכר, מכונה "בעתה", כלומר, הקשור בעבותות הזמן. והקץ הבטוח לישראל, על ידי שיקחו את התפתחות מדותיהם תחת ממשלת ידיהם. מכונה "אחישנה", כלומר בלתי תלוי לגמרי בזמן."
שאלה: זה נשמע לי כמו ארנב וצב שבסוף מגיעים לנקודת הסיום ומה שנחשב זו נקודת הסיום. זה עבר דרך כזו וזה עבר דרך כזו, אבל שניהם הגיעו בסוף לנקודת הסיום.
נכון.
תלמיד: מה ההבדל המהותי ביניהם? הרי בסוף מה שנמדד זו המטרה הסופית. שניהם הגיעו ל"אין עוד מלבדו", אחד בייסורים ואחד רץ לפני המכבש, מה השוני פה מבחינת המערכת?
אני לא יודע. אני גם לא מבין מה ההבדל בין אלו לאלו. על אחד הבורא לוחץ והוא חייב לרוץ יותר מהר, ועל השני הוא לא לוחץ, נותן לו לחיות בשקט, ברוגע עם האגו שלו ואז הוא לא רץ ודאי. הכול מה שנקרא "בידי שמיים". אז מה ההבדל? אין הבדל.
תלמיד: לפעמים מבחינת ההסתכלות שלנו על אלו שלא יודעים את מה שאנחנו יודעים יש כמו זלזול. איך לראות אותם נכון, ולכבד את זה שהם חלק מהמערכת?
הם נמצאים תחת הניהול המושלם של הבורא. הם נפעלים על ידי הרצון לקבל שלהם וזהו. מה רע בזה? למה אתה עושה עליהם ביקורת? לך הבורא לא נותן מנוחה, אבל להם הכול בסדר כנראה. למה אתה לא מסתכל על זה כך?
תלמיד: למה אני בנקודה שאני רוצה לעזור להם?
אולי אתה תפריע להם. להיפך.
שאלה: בעל הסולם כותב על עם ישראל. הוא כותב את זה עלינו, אנחנו עכשיו עם ישראל?
גם אחישנה וגם בעיתו הוא כותב על ישראל. אתה צודק. נכון. כאן כתוב על ישראל והוא מדגיש את זה, ו"הנה הקץ המובטח לבא לישראל על ידי ההתפתחות"1 וגם הדבר השני "בעבותות הזמן" גם הוא בא לישראל.
תלמיד: הכוונה שכל הכלי העולמי שאתנו במסכים עכשיו גם נקרא עם ישראל?
זה ודאי. כל אחד, לא חשוב איפה הוא נמצא בעולם ומי הוא, מה הוא, אם יש לו נטייה לגלות את הכוח העליון הוא נקרא "ישר א-ל".
תלמיד: והחיבור בינינו וכל שיעור ובמיוחד בכנס שמתקרב, עד כמה חשוב שכל החברים ממש יגיעו פיזית לשם? כי לחברים יש הרבה קשיים להגיע.
אני לא יודע. כשאני אומר תבואו, זה כאילו שאני מבטיח להם שאם יבואו יקבלו גמר תיקון. יש גבול עד כמה אני יכול למשוך אותם ולהגיד "אתם חייבים לבוא". כי אני לא יודע על הבן אדם שגר באיזשהו מקום, יכול להיות שהוא מוכר את הדברים שהם הכרחיים לו כדי לקנות כרטיס, יכול להיות שהוא נוסע לכנס ובגלל שהוא חסר בעבודה יפטרו אותו. אני לא יודע, לכן יש גבול עד כמה אני יכול להגיד חייבים כולם, כולל כל אחד וכולי. אני מוגבל.
תלמיד: אבל אנחנו כחברים עד כמה אנחנו יכולים ללחוץ עליהם?
אני חושב שאפשר ללחוץ במידה שאתם יכולים לעזור, בעדינות, זאת אומרת לא ללחוץ, ולא להכניס אותם למצבים שאחר כך זה יגרום להם באמת נזק. שלא יפטרו אותם מהעבודה, שלא יקחו כאלה חובות שלא יוכלו לכסות, אלא אנחנו נעזור להם וכן הלאה.
תלמיד: זאת אומרת, לסייע להם שהם יפנו לעזרה.
כמה שאפשר, כן.
תלמיד: איך אנחנו צריכים להתמודד או איזה יחס צריך להיות לגבי זה שיש אנשים שזה מה שהבורא נתן להם, ככה הוא מנהל אותם ולמה אנחנו צריכים לבוא ולהתערב בצורת ההתפתחות שלהם? זו גם שאלה שהיא רלוונטית בעבודה בעשירייה אצלנו. יש אנשים שככה הם ולמה לדחוף אותם, בניגוד לרצונם לכאורה.
כן.
תלמיד: איך עובדים עם שני הצדדים האלה? שמצד אחד יש כאילו רצון או צורך או דחף מצדנו, אבל יכול להיות שזה דחף אגואיסטי שלי וזה לא באמת מה שאני צריך לעשות.
זה מה שבעל הסולם כותב, שאם היית רואה העיר [נמצאת] במצב כזה, אתה חייב לבוא ולהציל אותם. זה כל עניין ההפצה, אחרת איך אנחנו מרשים לעצמנו להתערב בתהליך הפרט של כל אחד ואחד? לכל אחד יש חיים משלו, איך אתה בא ומתחיל ממש עד כדי כך לשנות לו את החיים.
תראו אנשים יושבים פה 10, 15, 20 שנה אפילו, הם שינו בזה את החיים שלהם, הם מעבירים כאן את כל שנות הפנאי. לא שעות הפנאי, שנות הפנאי ממש. איך אפשר לעשות את זה? איך מישהו לוקח על עצמו אחריות כזאת, שהוא בזה בעצם שולט, אני כאילו שולט עליכם בזה שאני מפיץ את חכמת הקבלה, האם זה בכלל ניתן? זו בעיה.
אז מה בעל הסולם כותב על זה?
קריין: ב"כתבי הדור האחרון": "אם היית באי של פראים, אשר לא תוכל להציל חייהם, שלא ישמידו את עצמם באכזריות נוראה, זולת על ידי הדת, ההיית מפקפק בזה לסדר להם דת המספיק להציל מציאות האומה הזו שלא תשמד מן העולם".
כן.
שאלה: בזמן שענית גם אולי הרגשתי שהגישה של לא להתערב אולי היא סוג של מידת סדום, שבו אנחנו בעצם לא מתערבים, וצריך לשבור את זה, אסור ללכת בצורה הזו.
יפה. כן, זה דומה לסדום.
שאלה: כתוב שהייסורים מאלצים לצאת מהמדרגה, השאלה, הייסורים והסבל ממה?
הבורא נותן כל הזמן סבל. כל הזמן אנחנו מתקדמים על ידי זה שחסר לנו משהו, בכל דבר, לכל אדם שבעולם, יש לו תמיד משהו שחסר וכך הוא מתקדם. החוסר מתגלה על ידי אח"פ דמדרגה עליונה, שאדם חייב לרוץ אליה כדי לא להרגיש אותה בחוסר, באח"פ דעליון הריק, ואם כך חייב למלאות את עצמו. וכך אנחנו מתקדמים.
זה נדמה לנו שאנחנו לא שייכים לרוחניות, כולם שייכים לרוחניות, כולם עושים עבודת ה', רק העניין האם הוא בהכרה או לא בהכרה.
שאלה: אם הפוסל במומו פוסל, אז למה יש חשיבות לבחירה בסביבה טובה?
אני לא מבין את הקשר. "כל הפוסל במומו פוסל", זאת אומרת מצד אחד זה שאני רואה פסול, אני רואה את הפסול לפי המידות שלי, נכון, אבל מצד השני, אפילו שאני רואה הכול לפי הרצון המקולקל שלי אני חייב לבחור סביבה טובה. סביבה טובה זה לא לפי הפסול או הטוב, המותר, המועדף, סביבה טובה זה נקרא שקשור למטרה. יכול להיות שאלי היא לא טובה, יכול להיות שאני לא אוהב אותה, אבל אני חייב להיכנס בה מפני שהיא טובה להשגת המטרה.
זאת אומרת, זו לא סביבה שטובה לי לאגו שלי. אם לאגו שלי, אז אני הולך למועדון קלפים ומבלה שם את הערב. ואם אני בא לסביבה שעוסקת ברוחניות באותו ערב, זה מה שאני בחרתי כסביבה טובה. אמנם זה לא נעים לי, אבל להשגת המטרה היא הטובה. זה נקרא סביבה טובה, לא לפי הבטן שלי אלא לפי הלב שלי אני בודק, עד כמה שזה כדאי לתיקון הלב.
שאלה: אז התמונה הזאת, שכשמישהו רץ לפני המכבש אבל בכוונה ליצור לחץ להתפתח, כאילו משחק את זה, ואם להשוות את זה עם תמונה כזאת שאני יושב נגיד בספינה וקודר חור, יכולה לבוא מחשבה כזאת שהאדם עושה את זה בכוונה כדי שהקבוצה תתחיל להרגיש איזה לחץ? זאת אומרת, האם אפשר להתחיל לקדור חור אבל עם כוונה נכונה, האם זה מועיל?
יש דבר כזה ודאי, זה הכרת הטעויות כביכול, משהו כזה, שאנחנו כן עושים את זה. זה טוב בזמן הלימוד. נגיד, אתה מגיע ללמוד משהו, אז נותנים לך תרגילים. בתרגילים אתה צריך לראות דבר מקולקל ואיך לתקן, דבר כבר מקולקל ואיך לתקן. כך לומדים, רק על הקלקולים.
לכן זה נכון בזמן הלימוד. איך לעשות את העבודה שלנו בצורה כזאת, לזה יש לך קבוצה, צורה מקולקלת שאתה צריך לתקן. כל פעם אנחנו עוסקים בזה. כשאנחנו לומדים כבר במדרגות הרוחניות העליונות עצמן, אז העליון מראה לך מה הצורה המקולקלת ומה הצורה המתוקנת. ואז ככה אתה עושה. תמיד אנחנו באים מחוסר שלמות לשלמות, ולכן הלימוד שלנו כולל את שניהם. אין מדרגה שהיא מגיעה בצורה יפה, מתוקנת, אלא אם כן קודם היא מתגלה בצורה המקולקלת. זה נקרא "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא".
(סוף השיעור)
-
"הנה הקץ המובטח לבא לישראל על פי חוק ההתפתחות"↩