שיעור ערב 4.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

שיעור בנושא: "יום השנה להסתלקותו של הרב"ש"

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות לציון יום השנה להסתלקותו של הרב"ש, הרב ברוך שלום הלוי אשלג. המשך מקטע מספר 12. "כתבי רב"ש, כרך ב', אגרת מ'.

"הדרך הסלולה המובילה למטרה היא כמו שידוע - אהבת חברים, שעל ידה עוברים לאהבת ה'. וענין אהבה הוא ע"י "וקנה לך חבר", היינו, על ידי מעשים בזה קונה את לבו של חברו. כי אפילו שרואה שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום אין זה תירוץ, ואם הוא מרגיש שהוא מתאים להיות לו חבר לעבודה אזי הוא צריך לקנות לו על ידי מעשים. כי כל מתנה שנותן לחברו, הוא כמו כדור שעושה חלל באבן, הגם שהכדור הראשון אינו עושה באבן אלא שריטה בעלמא, אבל הכדור השני כשפוגע באותו מקום כבר עושה חריץ, והשלישי עושה נקב. ועל ידי הכדורים שהוא מרבה לקלוע אזי הנקב מתפתח ונעשה מקום חלל בלב האבן של חברו, שבו מתקבצים כל המתנות, ומכל מתנה ומתנה נעשה נצוצי אהבה, עד שמתקבצים כל ניצוצי האהבה בחלל לב האבן ונעשה מזה שלהבת. כי ההבדל בין ניצוץ לשלהבת הוא בזה, כי במקום שיש אהבה יש שם גילוי לחוץ, היינו גילוי לכל העמים שאש האהבה בוערת בו. ואש האהבה שורפת את כל הפשעים שפוגשים על אם הדרך."

(רב"ש - ב'. אגרת מ')

יש לי בעיה, יש לפני חבר ואני מבין שאם אני מגיע לאהבה אליו אני מגיע יחד עם זה באהבה לבורא. ומפני שהבורא נמצא באהבה כלפי כל הבריות, ודי בטוח גם כלפי, אז אנחנו נכנסים, אני והבורא, לאהבה הדדית. וכך אני בעצם מתקן את עצמי.

סדנה

איך אני מגיע לאהבת החבר? מלכתחילה כולם שונאים זה את זה. אפילו כשלא מודעים לזה, אפילו כשלא יודעים, ולא מרגישים. אז אומרים, אתה צריך לעשות לו מתנות. על ידי שאתה עושה לו מתנות הוא דוחה אותך, דוחף, לא רוצה, לא צריך, בשביל מה? הוא מרגיש לא טוב, לא נעים לו, מה באת אליו? מה אתה מתלבש עליו?

איך אני עושה כך שהחבר ירגיש נעימות בזה שאני מביא לו כל מיני מתנות? הוא מרגיש שעל ידי המתנות האלה אני עושה לו חורים בתוך הרצון לקבל שלו. אני עושה לו פגמים. אני פוגע בו. אז מה לעשות? אני רוצה לאהוב אותו. אני רוצה להביא לו כל מיני דברים טובים, אבל במקום זה הוא מרגיש שאני נכנס בו. מה עושים?

*

אז איך אני והחבר מבינים, שאנחנו כאן עוסקים בתרגילים מיוחדים? האם אני צריך איזה משדך בינינו, מחבר בינינו, איזה אפוטרופוס, מישהו, משהו, שיחזיק אותנו בצורה מסוימת זה מול זה כך שהחבר יבין שאני מביא מתנות לא בגלל שאני אוהב אותו, או בגלל שאני רוצה ממנו משהו. אלא שבזה אני מקיים את פקודת המקובלים שאומרים לי לעשות ככה. כי על ידי זה שאני מביא לחבר מתנות, אני לאט לאט קונה אהבה, אולי לא של החבר, אלא את האהבה שלי אליו, לחבר.

אפילו שלחבר, אני לא מגלה כלום, אני לא דורש ממנו כלום. אני כאילו אפילו לא דורש שהוא יאהב אותי על ידי המתנות. אלא אני מביא לו מתנות, כדי שאני אוהב אותו. כי עד כמה שאני משקיע בו, יש בו חלק ממני, אני מכניס בו את החלק הזה, את היגיעה שלי. אותה יגיעה, אותן מתנות, שאני מכניס בו, אני אוהב. השקעתי כל כך הרבה, נתתי לו כל כך הרבה, וזה סתם? אני אוהב את ההשקעה שלי.

ואז החבר הזה נעשה בשבילי קרוב, יקר, עד שאני מגיע לאהבה אליו או למתנות שנתתי לו? אז מה, אני אוהב את המתנות שלי שנמצאות בו? כן. איך על ידי זה שהשקעתי בו, ואני אוהב את המתנות, והוא נעשה יקר לי, אני מגיע לאהבה אליו? או שמספיק לי סתם להחזיק בו, כאילו הוא ניירות ערך שהשקעתי בהם, ואז הם חשובים לי, הם המטמון שלי? איך אני מתייחס אליו? איך אני הולך עימו הלאה?

*

למה אהבת חברים, כמו שכותב רב"ש, זה לא שהחברים אוהבים אותי, אלא שאני אוהב אותם?

*

קריין: "שבנויה על בסיס של אהבת הזולת. שעל ידי זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא עניין הפוך מה שמקובל באהבת חברים, שפרושו שעניין אהבת הזולת אין הפירוש שהחברים יאהבו אותי, אלא שאני צריך לאהוב את החברים."

זאת אומרת, לא שלא אכפת לי איך שהם מתייחסים אלי. אבל זאת לא המטרה שלי. המטרה שלי היא להגיע למצב שאני אוהב אותם. זאת אומרת, אם אני נמצא בחברה שיש בה אהבת חברים, אז מה קורה? הם אוהבים אותי או לא אוהבים? כל אחד אוהב את החבר במידה שהוא משקיע באהבה שלו. וזה לא תלוי בכמה שהחבר השקיע בלאהוב אותו.

זאת אומרת, אני נמצא בחברה, הבורא מעורר בכל אחד ואחד מהחברים שנמצאים לפני כל מיני תכונות, בעיות, זלזול בי, דחייה, הם דוחים אותי, לא חשוב מה. אני מקבל את זה כנתונים שהבורא מציג לפני, ואם אני אגיע לאהבה אליהם, במידה שהבורא מעורר אותם דווקא לזלזל בי, לדחות אותי וכן הלאה, אז מתוך אהבתי אליהם אגיע לאהבת ה'.

אז יש כאן תכנית מאוד פשוטה, לכאורה. אני לא תלוי באף אחד. זה אני והבורא, והחברים הם רק כדי להציג לי את מידת הדחייה, מידת הקושי שעליה אני צריך להתגבר כדי להשפיע להם עד שאני אוהב אותם. עד שאני מרגיש שבלאהוב אותם אני אוהב את הבורא.

איך עושים זאת? בזה אני לא תלוי באף אחד. ההפך, אני רואה שהכול מסודר לפני. אם הבורא מביא אותי לגורל הטוב ואומר "קח לך", אז הכול פשוט לפני.

אני לא מתלונן על שום דבר. כל מה שהחברים מדברים, עושים, זה הבורא עושה לפני כדי שעל כל הפשעים שאני מגלה מצידם, אני אכסה באהבה שלי וכך אני מגיע אליו. "מאהבת הבריות לאהבת ה'". מכאן יוצא שאף אחד לא מפריע לך לכלום. אל תתלונן, תעשה.

שאלה: יש כאן משהו סותר. מצד אחד אני משקיע בחבר ומצד שני לא אכפת לי? אני צריך להגיע לאהבה שלי אליו, אבל איך אני גורם לו לזה?

אכפת לך כי אתה רוצה להגיע, כי אתה רוצה להגיע לאהוב אותו.

תלמיד: אבל אני רוצה שגם הוא יאהב אותי. איך אני גורם לזה?

למה?

תלמיד: מה, שזה יישאר כל הזמן חד צדדי?

למה לא?

תלמיד: הוא אומר שאם אני אתן לו הרבה מתנות אני יוצר חור בלב שלו והוא גם יאהב אותי.

זה כסימן. רק כסימן. אבל בעצם, מה שאתה צריך, אתה צריך להגיע לזה שאתה אוהב אותם.

תלמיד: ולא אכפת לי אם הוא יאהב אותי או לא?

זה לא העיקר.

תלמיד ואיך אני גורם לו שהוא יאהב אותי?

בשביל מה לך את זה?

תלמיד: אני רוצה שגם הוא יאהב אותי

מה זה, אתה רוצה?

שאלה: אנחנו תמיד מתייחסים לנקודה שבלב שבאדם. אנחנו לא מתייחסים לתכונות האחרות, הגשמיות שלו. מה אני אמור לאהוב בו? מה אני מבטא כאהבה? כלפי מה אני מבטא אהבה?

אני אוהב בו שהוא חלק מהמערכת, שעל ידו אני מתקשר לבורא. וחוץ מזה אני לא רוצה לזהות בו שום דבר.

שאלה: האם החסרון שאני אקבל מהחבר, תלוי באהבה שלי כלפיו?

בדרך כלל אנחנו לא מקבלים מהחבר חסרון. אולי חסרון, אולי דוגמה, אבל עיקר העבודה שלי היא חד סטרית. אני יכול להתפעל ממנו, אני יכול להתרשם ממנו, אבל בתנאי שאני בזה יכול להגדיל את אהבתי אליו. רק כך.

שאלה: איך קורה כזה מצב שעצם נתינת המתנה או הבעת האהבה הופכת לערך בפני עצמו בלי שאני אחכה למתנה ממנו?

אני פיתחתי בי תכונה חדשה שלא הייתה בי אף פעם. פיתחתי את התכונה הזאת מאפס. במאמצים שלי, ביגיעה שלי, פיתחתי יחס לחבר כך שאני אוהב אותו וזה חדש בשבילי. אני מתייחס אליו יפה, אני אוהב אותו. ומזה אני מתחיל להרגיש שאני יכול לאהוב את הבורא שהכין לי אמצעי כזה, שיש בי עכשיו איזו תכונה חדשה, בכלל לאהוב מישהו זר מחוצה לי, למרות שיכול להיות שאני מרגיש מתוכו דחייה.

תלמיד: איך רואים שקורה מצב הפוך, כשאתה מתחיל לתת מתנות אז הרצון לקבל עולה ואתה כאילו כל הזמן מתחיל לחכות על איזה תשלום פנימי.

זה המאבק, זו העבודה שלנו, מה אתה שואל?

תלמיד: לא. אבל מה לעשות עם זה, אם אתה פתאום רואה שאתה מגלה כאלה תנאים בפנים?

דבר עם החברים. תשתדל לקבל מהם תמיכה, תעשה מה שבידך לעשות. אבל לא לעצור. זהו. החבר יכול לירוק לך בפנים, אתה צריך לראות שאחריו עומד בורא וזהו, תגיד תודה שנותנים לך הכבדת הלב כזאת.

תלמיד: ופשוט להמשיך להתמיד?

בטח אלא מה עוד? אין שאלה. בלי להתמיד אתה יושב בבית. זאת בכלל לא צורה.

שאלה: רוצה לשאול מצד מקבל המתנה. אני מנסה לשחזר תוך כדי, אני באופן אישי מאוד מאוד נהנה לקבל מתנות, זה לא גורם לי איזה דחייה מהאדם שנותן לי מתנה, להיפך. אם הוא נותן מתנה לעשירייה אז אני עוד יותר מתפעל, זה גורם לי להסתכל עליו בעוד יותר הערכה, זה לא מייצר איזה דחייה אצלי שאני מקבל מתנה.

למה?

תלמיד: לא יודע למה אולי משהו לא בסדר.

הוא עושה ממך איזה מתקן שעליו הוא מתאמן כדי להגיע לאהבת ה' ואתה בשבילו בכלל לא חשוב. הוא נותן לך מתנה, זה לא שנותן לך מתנה, זו בכלל לא מתנה, זה אמצעי להגיע לבורא, אתה בדרך כמו שהוא דורך עליך והולך הלאה, לא נכון?

תלמיד: לא, אני לא מרגיש ככה.

אתה לא מרגיש כי אתה לא מבין מה העניין. אז אני מספר לך איך אתה צריך לראות את המצב. אז מעכשיו והלאה אתה אוהב את המתנה שלו? או שהעיקר "תביא", אתה לא מרגיש שהוא מבזה אותך, שהוא מוריד אותך, שהוא משתמש בך ממש?

תלמיד: אז אני מנסה לשחזר כאילו, אני לא נזכר שאי פעם קיבלתי.

אתה אפילו לא זוכר שקבלת מתנות?

תלמיד: לא, מקבלים מתנות פה ושם, בכל מיני צורות. גם יחס של חבר זה מתנה.

כן.

תלמיד: יש הרבה סגנונות של מתנות. אבל אני משחזר בראש, אני דווקא מקבל בדיוק הפוך, אני רואה שחבר נותן מתנה לעשירייה או לחברה זה מעורר אותי דווקא להסתכל עליו בחיוב, לראות אותו יותר טוב, אם אני מקבל מתנה בכלל אני מרגיש יותר טוב, לא יודע.

יפה.

תלמיד: זה כאילו לא בסדר ביחס למה שאתה מלמד.

בטח שלא בסדר.

תלמיד: לא מרגיש נוח כל כך.

זה הכול מסריח.

תלמיד: אז מה לעשות?

מה אתה מסתכל ומחייך?

תלמיד: זה מביך אותי.

אתה שמקבל מתנה, איך אתה מסביר את זה?

תלמיד: נגיד חבר בא להעיר אותי, קשה לי לקום בבוקר לשיעור, במשך הרבה זמן הוא בא להעיר אותי לשיעור. זה כל יום מתנה.

אתה שונא אותו?

תלמיד: ממש לא, לא שונא אותו, זה מה שאני אומר, יש עוד הרבה צורות של מתנה.

הוא כל כך מעורר אותך בצורה מתוקה שאתה אוהב את הדברים, כמו שאמא מעוררת את התינוק שיקום?

תלמיד: לא. אבל לאורך זמן ברור, מי אוהב שמעירים אותו בבוקר? אבל לאורך זמן ההערכה והאהבה כלפי אותו חבר היא הולכת וגדלה.

מה אתה עושה? מה זה הערכה, סתם הערכה?

תלמיד: מה זה סתם הערכה?

זה מעורר אותך משהו לעשות או אתה אומר, לא הוא עושה מצווה, זה טוב, זה הכול נרשם לזכותו אני אתן לו עוד אפשרות, עוד ועוד אפשרויות שיאסוף כך מצוות ואני מוכן להיות קצת רשע, לא נורא.

תלמיד: לא, זה לא ככה אצלי. להיפך, זה מעורר אותי לנסות לראות כמה אני לא יכול לעשות מה שהוא עושה, זה יש פה עוד הרבה דברים אבל זו רק דוגמה.

מה תכלס מעוררת בך האהבה שלו?

תלמיד: קודם כל זה מעורר בי הערכה כלפיו ואהבה כלפיו ורצון לתת לו ולהיות שם בשבילו כשהוא צריך. זה מה שזה מעורר אותי, וגם קנאה אני גם רוצה להיות ככה.

ואתה עושה את זה?

תלמיד: לפעמים כן, לפעמים לא, אבל בסופו של דבר זה מעורר בי איזה יחס לדרך ולמטרה.

זאת אומרת, אתה אוהב את הדרך כי אתה אוהב להשתמש במה שיש לו?

תלמיד: זה לא מה שאמרתי עכשיו. לא, כי פשוט כשאנחנו קוראים שזה אמור לייצר בי דחייה, אז אני מרגיש שלא.

אני חושב שצריך דחייה. או שהוא לא מעורר אותי, ואם כן מעורר אז מה אני צריך לעשות בהתאם לזה, רק לקום או שאני צריך בעצמי לעשות את זה גם למישהו, למשהו? מה התוצאה הנכונה שצריכה להיות, שהחבר מראה לי דאגה, אהבה?

תלמיד: בעצמי לקום ולעשות גם. השקעה של החבר באופן אישי בי או בעשירייה שלי לא גורם לי לפתח אליו שנאה, גורם לי להיפך, ככה אני מרגיש.

טוב.

שאלה: אם מישהו רוצה להפעיל את המכשיר הזה, עכשיו יש לו עשירייה, הוא צריך לבחור באופן אקראי חבר אחד, הרי כולם שווים או כל העשירייה, איך מפעילים את זה?

שיבדוק. יכול להיות שלכולם, כמו שצריך להיות אז צריך להיות לכולם, אבל יכול להיות שהוא לא יכול בינתיים שיבחר מישהו ויעשה כלפיו תרגילים כדי להרגיש מה זה נקרא לדאוג לשני, להשפיע לשני.

קריין: קטע מספר 13 מתוך כתבי רב"ש - א' "מה לדרוש מאסיפת חברים":

"כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהשיג ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלימות. וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה."

(רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

סדנה

מתי אני מגיע לנקודה שהחברה מתחילה להשפיע עלי עד כדי כך, שאני נדלק גם כדי להשפיע להם באהבה? מה קורה בנקודה שאני מחליט שאני גם רוצה להשפיע אהבה לחברים? ודאי שלדבר עם האחרים אלא מה, עם מי, ישר עם הבורא?

*

קריין: קטע מספר 14 מכתבי רב"ש כרך ב', אגרת מ'.

"על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד. ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג... כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו."

(רב"ש - ב'. אגרת מ')

"על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו," מה זה "שחיקת הלבבות"? איך אנחנו מגיעים לזה? זאת אומרת, כנראה שזה בכוח, זה לא נעים, יש ניגוד זה לזה ואנחנו בכל זאת נמצאים בשחיקה. ממש כמו בפצירה, כל אחד מאבד את הלב שלו ללב של חברו. "כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה," חמימות שהיא יוצאת על ידי שחיקת הלבבות, חמימות כזאת שהיא למעלה מהרגש, למעלה מהשכל, זה לא מנעימות. מעבודה קשה ומכאב באה החמימות ואז ממנה נולדה אהבה.

"עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד. ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג... כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו."

(רב"ש - ב'. אגרת מ')

איך אני מחייב את החבר לאהוב אותי עד כדי כך שפועלים יחד בשחיקת הלבבות, עד שמוציאים חום של אהבה, מתכסים בו יחד ואז הופכים להיות ממש לאחד?

*

קריין: קטע מספר 15, כתבי רב"ש ב', אגרת מ"ב.

"אמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד. תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאין כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד."

(רב"ש - ב'. אגרת מ"ב)

זאת אומרת, אין לנו שום אפשרות להגיע לאיזה חיבור אלא רק בתנאי שאנחנו נקבל את הבורא ככתובת, שאז אנחנו כולנו יכולים להימשך אליו וכלפיו לעבוד ובו להתחבר, כי אז יש לנו מכנה משותף, יסוד משותף בין כולם, וכך אנחנו מגיעים לזה שאפילו שהפרצופים שלנו לא דומים וכל התכונות לא דומות, אבל בו אנחנו מתקשרים למקור שלנו ששם לכולם יש מקום ולכולם יחד.

שאלה: איך להתגבר על הדחייה של האגו מאהבה ללא חזרה לעצמי?

להתגבר. אין בזה שום הנחה לאף אחד, גברים, נשים, לא חשוב איך, זה פשוט לכולם. ולא לחשוב שזה קשה או לא קשה, זה חובה. תעשו, יהיה לכם עולם הבא, לא תעשו, יהיה לכם עולם הזה.

שאלה: מאיפה מקבלים כוחות וחשיבות לעבודה הזאת ואיך לתת לחברים כוחות לעבודה הזאת?

מתוך זה שמורידים את הגאווה, ומכניעים את הראש כלפי העשירייה ומוכנים לעשות מה שטוב לאחרים. אין גם בזה שום הנחה לאף אחד, פשוט. ראיתי אנשים שנמצאים עשרות שנים וכלום לא עוזר להם, עד שסוף סוף מקבלים איזו הברקה בראש שאין לי ברירה, אני חייב להכניע את הראש ולעשות.

שאלה: שמעתי שאמרת, שגודל האהבה לחבר תלוי בכמות היגיעה. אני נמצא באינטראקציה צפופה עם חברים אחרים יותר מאשר עם העשירייה שלי במסגרת של הדרכה וכולי.

זה לא שווה כלום, רק בעשירייה. בכל האינטראקציות האחרות, שום דבר לא שווה, זה לא רוחניות. אני יכול להיות שם גדול, ללמד, זה הכול. ההיפך, זה רק דוחה את האדם מהאמת.

שאלה: איך אפשר לשמור תמיד את העשירייה בלב ולא את החברים האחרים?

ההשקעה בעשירייה צריכה להיות פי כמה, פי כמה יותר גדולה ממה שאני משקיע באחרים למשל כדי ללמד אותם. לא יכולות להיות לי כמה עשיריות. יכולה להיות עשירייה שלי שזה הבית, זה אני נולד, זה אני עושה. ועוד עשירייה גדולה, לא עוד עשירייה אחת, אלא עשירייה גדולה הכוונה נניח אירופאית או עולמית, שאני עובד גם כדי לחבר אותם כדי לגרום שם איחוד. וכל הזמן להיכנס לשם ולחזור משם לעשירייה שלי. ככה זה, כמו שאני הולך לצוד.

שאלה: יש לי הרבה טענות גם לחברים, גם לרב, גם לגבי ההתנהלות. אני הרבה שנים בדרך, איך אני יכול לעלות מעל זה?

זה לא נקרא שבדרך. הדרך מתחילה מזה שאני דורך על עצמי וכך הולך להתקדם, ביותר ויותר לדרוך על עצמי, ואם יש לי טענות וטענות אז אני לא הולך בדרך.

תלמיד: איך אפשר לעלות מעל הטענות?

פשוט להבין שכל הטענות האלה הן מהרצון האגואיסטי שלי ולכן אין להן מקום בכלל ברוחניות, הן מתעוררות בי אך ורק כדי שאני אתעלה מעליהן באהבה לחברים. "אבל אני מרגיש דחייה מהם, אני רואה שגם הם כאלו וזה וזה". "כל הפוסל במומו פוסל" אתה פשוט לא רואה את התמונה האמיתית, שאתה נמצא בגמר התיקון, כולם אוהבים אותך, הבורא מסתכל עליך, אלא אתה לא מזהה את זה בגלל הגאווה שלך.

"אני כבר הרבה שנים בדרך", איזה "דרך" אם עדיין אדם לא יודע לקבל נכון מה שהבורא עיצב לפניו, הוא לא עשה צעד אחד בדרך.

שאלה: ''שחיקת הלבבות'' זה קורה כתוצאה ממאמצים בביטול כלפי העשירייה?

בביטול כלפי החבר, כשהחבר גם עושה אותו מאמץ כלפיי.

תלמיד: כתוב שצריך שיהיה ביטול הדדי. למה אני צריך להיות תלוי בביטול של מישהו אחר, למה לא מספיק שאני מתאמץ?

אתה תתאמץ ואתה תגיע למצב שאתה תראה מעורר אותו גם כנגדך ואתם שניכם עושים עבודה הדדית. זה לא שאתה עושה והוא עושה, אלא הבורא מייצב כך אתכם.

תלמיד: האם התוצאה מזה צריכה להיות אהבה שמתגלה בין החברים?

כתוצאה מזה אם אתם תעבדו נכון תהיה ''אהבה'', אש שתהפוך להיות לשמיכה אחת, לאהבה.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לראות קשר בין הדברים? נניח אני עושה מאמצים.

וגם הוא עושה מאמצים ומשני המאמצים האלה שאתם עושים זה לעומת זה, אז אתם בזה מתחילים לסרוג שמיכה של אהבה.

תלמד: אנחנו עושים מאמצים כבר זמן מה בביטול כלפי העשירייה אחת, הכלי האירופאי, כל אחד ואחד מאיתנו עושה כמה שיותר מאמצים לבטל את עצמו כלפי הרעיון הזה. מה צריכה להיות התוצאה מפעולה כזו? מה אני צריך להרגיש או לצפות להרגיש?

אני לא מצפה לשום דבר חוץ מעבודה. עוד יותר להשקיע, עוד יותר למלאות באהבה שלי את אירופה, את הכלי האירופאי שלנו. זה מה שאני מחפש. אני מחפש רק בדיקה, האם אני עושה נכון.

תלמיד: מה הבדיקה אם אני עושה נכון?

זה שאני לא דורש בחזרה אלי כלום, וזה שאני משתדל לכל אחד ואחד מהחברים האירופאים או לכל הכלי האירופאי יחד, להתייחס באהבה, זאת אומרת לתמוך בהם ללא שום תגובה, שיהיה להם טוב בלבד.

תלמיד: בפעולת הביטול כלפי הכלי האירופאי אני מתאמץ ומתפלל וחושב על החברים. איך הם אמורים להרגיש מזה אהבה, איך קורה מה שתיארת עכשיו שהם אמורים להרגיש אהבה, שאני אמור לתת להם אהבה וכוחות?

אני רוצה להשפיע אליהם שיהיה להם כל טוב. שהם לא ירגישו ממני אהבה, שהם ירגישו ''אהבה'', ו''ממני'', אני עדיין חושד שזה יגרום להגברת האגו שלי.

תלמיד: אז הבדיקה מהמאמצים שלנו היא כמה נצליח לראות כלי אירופאי יותר מאוחד?

אני לא רוצה שום בדיקות, אני רוצה פשוט לתת, להשפיע וזהו. כמה שפחות אליי, ותגובה ומה יהיה. לתת, להשפיע, כל מה שהם צריכים אני מוכן לעשות בשבילם.

קריין: קטע 16, רב"ש ב', אגרת ח'.

"ואחר שכבר השגתי את הלבוש של אהבה, תיכף מתחילים לזרוח בי ניצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחבריי, ונדמה לי שעיניי רואות את חברי, וכמו כן אוזני שומעות את קולם, פי מדבר אתם, הידיים מחבקות, והרגליים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עימם במעגל, ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חבריי, והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חבריי עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חבריי, ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיניי שאין שום מציאות בעולם, רק אני וחבריי. ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחבריי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים."

(רב"ש - ב'. אגרת ח')

סדנה

איך אני מגלה בי ניצוץ האהבה שממנו והלאה אני מגיע למצב שכל העולם זה רק חברים שקשורים באהבה, שמכוסים בשמיכת האהבה? איך אני מגלה בי ניצוץ האהבה וממשיך את זה עד שאני עוטף את כל חבריי, כל הכלי העולמי שלנו באהבה?

עכשיו כרגע, איך אני מגלה ניצוץ האהבה בי שאני מרגע זה והלאה מתחיל לסרוג נגיד, לעשות, לייצב שמיכת האהבה שמכסה את כול הכלי העולמי שלנו?

*

קריין: קטע מס' 17 מכתבי רב"ש, כרך א', "אהבת חברים - ב'".

"מטרת הבריאה הוא לאו דוקא לאנשים יחידי סגולה, אלא שהמטרת הבריאה, שייכת לכל הנבראים, בלי יוצא מהכלל. ולאו דוקא אנשים בעלי כשרונות, וגבורי כח, היינו שיש להם כח התגברות אמיצי לב, וכדומה, אלא שזה שייכת לכל הנבראים."

(רב"ש - א'. מאמר 6 "אהבת חברים - ב" 1984)

זאת אומרת, גבר, אישה, יהודי, לא יהודי, לא חשוב מי ומה, רק שיהיה בריא בנפש ומוארך בשנים, הוא מיועד במיוחד בימינו לעבודה רוחנית ויכול להשיג את מטרת החיים, מטרת הבריאה כמו שהוא אומר, שמטרת הבריאה היא ממש מוכנה לכל באי עולם.

שאלה: מה זה אומר שמטרת הבריאה שייכת לכל האנשים?

שלא יכול להיות שיש מישהו שהוא פסול מלהשיג מטרת החיים. איך יכול להיות שיש? אם הוא נולד, אם הוא קיים, אם הוא נמצא במציאות, סימן שיש לו מקום במטרת הבריאה, שהוא צריך להגיע לאותו מקום אם הוא שייך למין האנושי. אלא יש הבדל מתי שמתעורר, מתי מבצע, באיזה אופן. אבל לכולם, גבר, אישה, כן.

תלמיד: למה הוא אומר את זה?

כי אולי ישנם כאלה שזה לא בשבילם. לכל אחד ואחד יכולה לבוא מחשבה כזאת ש"מטרת הבריאה הזאת היא לא בשבילי. לא בגלגול הזה, בגלגול הבא, אני חלש, אני לא יכול, יש יותר חכמים, יותר חזקים, יותר מיוחדים. אני אחכה, יבוא הזמן שלי, כנראה שזה לא עכשיו. הבורא יעורר אותי ואז אני אוכל לעשות משהו, עכשיו בינתיים אין". על זה הוא אומר לא, אין דבר כזה, כל אחד שהוא במיוחד שמקבל התעוררות, לא חשוב באיזו צורה מקבל התעוררות, באיזה תנאים מקבל התעוררות, ההתעוררות הזאת היא בעצם מכוונת אותו למטרת הבריאה, סימן שהוא כן מסוגל. גבר או אישה שנכנסו במגע עם שיטת תיקון הנשמה יש להם כבר חובה לתקן את הנשמה.

שאלה: איך אפשר להכניס תפילה לאהבת חברים?

תפילה לאהבת חברים? אתה רוצה אהבת חברים, תכניס לשם תפילה.

תלמיד: אז זו מתנה.

מתנה?

תלמיד: נותנים מתנה כדי שהחבר יאהב או שלא יאהב, אבל מה זו תפילה, אפשר לעשות תפילה בין חברים?

תפילה זה חלק גדול מאוד מהעבודה הרוחנית. שאני מכניע את עצמי, שאני מבקש, דרך חברים אני פונה לבורא, זה העלאת מ"ן לפי מה שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה עצמה, זה נקרא "תפילה". אני מעלה את החיסרון הזה לבורא ואני מבקש ממנו שימלא לי את החיסרון הזה כי התיקונים לא תלויים בי, בי תלויה רק התפילה, רק גילוי החיסרון.

תלמיד: אני מסתכל על החבר, אני מרגיש שאני שונא אותו או שהוא שונא אותי אז מה, אני מתפלל עליי או עליו? מה לעשות, מה להגיד, מה לבקש?

תבקש מהבורא שייתן לכם אהבה. זהו, פשוט מאוד. הבורא כל יכול, אפילו שאני נמצא בתחילת הדרך אני מבקש על הכול, אני רוצה להגיע לאהבה. אהבה זה סוף הדרך, אני רוצה את זה, וגם החבר.

שאלה: האם העשירייה צריכה לדאוג למלא את ההכרחיות של החברים בעשירייה כמו למשל חברים שלא עובדים או שאין להם זוגיות?

זה כבר עבודה אחרת, אנחנו נדבר על זה אחרי הכנס, אבל בעצם יש בזה גם עניין. כן, גם בזה אנחנו צריכים להיות. אבל לפרטים הנוספים תפנה אחרי הכנס, נעשה לך שידוך, נחתן אותך, נדאג.

שאלה: האם הוא מדבר בקטע הזה רק על אנשים שקיבלו רצון, שיש להם רצון, שקיבלו הזמנה?

אדם שבאיזו צורה קיבל רצון לתיקון הנשמה, לרוחניות, להכרת הבורא, להכרת מהות החיים, הוא צריך לדעת שההזמנה הזאת מגיעה אליו מלמעלה וכדאי לו לממש את זה. אחרת בפעם הבאה ההזמנה תגיע בצורה אחרת, יותר נחרצת ויצטרך בכל זאת לעשות את זה. כנראה שהגיע זמנו.

תלמיד: איך אדם יידע שהוא חייב לממש ולא יפספס את ההזדמנות?

לזה כבר דואגים מלמעלה. הוא פונה לאנשים שנמצאים במסגרת שלנו ששומעים את השיעור.

שאלה: באירופה הסביבה של האנשים מאוד מאוד קשה. הייתי שם כמה פעמים, אחרי שבוע, אם אתה לא לגמרי מכוון לפתח תקווה, לרב, אתה מפסיק לשמוע ומתנתק. הסביבה מאוד קשה, לא כמו שלנו.

אני יודע.

תלמיד: אלו ממש אנשים נבחרים שלומדים איתנו.

נכון.

תלמיד: ויש הרבה חברים שלא מצליחים ולאט לאט מתחילים להתנתק, אבל הם עדיין בקשר איתנו. השאלה כזאת, האם יכול להיות שעכשיו בתקופה החדשה של החיבור הגלובלי הזה זו הזדמנות לקפוץ בחזרה לרכבת, כאילו לבוא לכנס ולנסות לחזור?

ודאי שיש להם הזדמנות מיוחדת מאוד, שהם יכולים להגיע אלינו לקשר, ולכל הכלי העולמי, לכל הכלי האירופאי, שכולנו נחזיק את כולם ובמיוחד שכולנו נחזיק את אירופה. ואז מתוך זה הם יתקדמו, מתוך זה הם ירגישו שיש כאן כוח, מקור הכוח, שהם יכולים להיות בקשר ממש פיסי עימו וכך להתקדם. זו הזדמנות שלא הייתה אף פעם, זה נקרא "קיבוץ גלויות".

זה לא שיהודים מכל העולם מתאספים בישראל וכן הלאה, זה יבוא אחר כך. לפני שכל העולם יתחיל להתקבץ, היהודים שנמצאים באומות העולם אי שם יתחילו איכשהו להתקבץ על ידי כוחות שיחייבו אותם. אבל מה שאנחנו מדברים, שעכשיו כל אומות העולם נמצאות בנטייה אלינו, זה נקרא "קיבוץ הגלויות" בצורה רוחנית פנימית.

תלמיד: זאת אומרת, אפילו אם אדם יש לו ניסיון שהוא לא הצליח ולא היה לו טוב בקבוצה, עכשיו תהיה פה רוח שונה, הכוחות יהיו שונים לגמרי?

כן. ואנחנו נכנסים לשלב חדש שכל אחד ואחד יכול כאן ממש למצוא את עצמו במדרגה אחרת, בעבודה אחרת. העבודה שאנחנו נכנסים עכשיו לחיבור של הכלי העולמי בעיגול הגדול הרחב, זאת עבודה אחרת לגמרי. היא נותנת המון כוחות, המון התפעלות, היא עבודה בריכוז שלא דורש ממך להיות מכווץ ומחובר בתוך עשירייה, ושם להיות ולעבוד עם פינצטה על כל הדברים, אלא אתה עובד עם כלי רחב. אבל מכלי רחב כשאתה חוזר לקבוצה, יש לך כלים חדשים. זאת שיטה מאוד מאוד מיוחדת שהיא ממש מצילה אותנו. כי לעבוד בעשירייה אנחנו כבר גמרנו, אנחנו לא יכולים, אלא רק על ידי צרות, על ידי כל מיני בעיות, אבל אנחנו כבר מיצינו את עצמנו בצורה רגילה לעבוד בעשירייה. לכן להשקיע כמה שיותר באירופה.

שאלה: איך אדם יכול להבין שקראו לו לדרך תיקון?

מתוך זה שהוא שומע מה שאנחנו אומרים בשיעורים, מה שכתוב באתר שלנו, זה נקרא הזמנה. אם הוא נמצא במצבים שסובל ומחפש את מהות החיים, אבל עדיין לא הגיע לקשר איתנו, הוא עדיין נמצא בדרך, עוד לא הגיע לתחנה.

שאלה: האם שווה לנסוע לכנס בבולגריה ולעזור לחברים האירופאים, או להשקיע בכנס מראה בנור סולטן?

צריכים עוד פרטים כדי לתת תשובה. אני לא יודע מי נשאר בנור סולטן, מה קורה שם, לא ידוע מה לעשות בדיוק, אני לא יכול להגיד. זו קבוצה קטנה, אנחנו עכשיו אפילו לא רואים אותם על המסך, רואים את קבוצת אלמטה אבל לא רואים את נור סולטן. אני לא יכול להגיד, זאת שאלה. אין לי מספיק נתונים כדי לייעץ לו משהו.

שאלה: כדי להזמין חברים מאירופה לכנס, באיזו צורה הכי טוב לפנות לחברים להזמין אותם, לעורר?

אני לא יודע. יש לזה אנשים מומחים, צריכים לפנות אליהם, ללמוד מהם ולעשות מה שהם אומרים, ולא מה שבא לכל אחד.

קריין: קטע מספר 18.

"מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת. ואני חושב עליה: מה אני יכול לעשות בכדי להנות את הכלל. היות שאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה יסורי הפרט, מחלות ומכאובים, ויסורי הפרט מהכלל כולו, היינו מלחמות בין העמים. ומלבד תפילה אין מה לתת, וזה נקרא "מצטער בצרת הכלל בינוני"."

(רב"ש - ג'. מאמר 162 "אהבת הזולת")

בסך הכול, הכול חוזר לתפילה, לפניה לבורא שיתקן את כל הפגמים. הוא בעצמו מייצב אותם כדי שאנחנו נפנה דרך כל הפגמים האלו אליו, ואז הוא יוכל על פני כל הפגמים האלו לתת לנו חיבורים וכך נגיע לכלי המתוקן.

שאלה: גם בעבר התרחבנו כלפי הכלי העולמי והתכנסנו מספר פעמים. במה שונה הפעם ההתרחבות למעגל חיצוני וההתכנסות חזרה?

לא הייתה לנו אף פעם משימה לחבר את כול הקבוצה האירופאית או אפילו העולמית יחד. אף פעם זה לא היה עד כדי כך. הייתה כאילו ישיבת חברים גדולה, כנס גדול, אבל שאנחנו רוצים בכנס לדבר על החיבור בינינו, בין כולם, להרגיש את כולם כעשירייה, ושבתוך העשירייה הזאת נתחיל לגלות את הבורא, את המדרגה הרוחנית החדשה, שאנחנו אפילו מתנתקים במשהו מתשומת הלב שלנו מתוך העשירייה הפרטית ובאים לעשירייה הכללית, כיוון כזה לא היה.

אני מאוד מקווה שאנחנו נשים דגש על זה, יש לנו עוד זמן. וכשנגיע לזמן הכנס, לחיבור, נתפלל יחד, כי העיקר זה התפילה, שהבורא יגרום לנו חיבור כך שיוכל להתגלות בו. זה כבר שלב רציני רוחני.

קריין: מתוך כתבי רב"ש כרך ב' אגרת ע"ח. חלק 19.

"הנה עד עתה לא עסקנו בהקמת בנינים ובדברים הקשורים בפרסומא רבא... ובפרט חכמת הקבלה ותורת הנסתר... והנה בדור זה, שחכמת המסכן בזויה, וכל עיר על תילה בנויה ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה, הוא זמן עיקבתא דמשיחא כידוע ליודעי חן. לפיכך נעניתי עתה הפעם לבקשת אנשי שלומנו החפצים להרחיב אהלינו לבנות בית... על שמו של אאמו"ר זצוק"ל, מקום אשר משם יפוצו מעינותיו חוצה והחכמה בחוץ תרונה, וכל הרוצה ליטול את ה' יבוא ויטול... והנני פונה בזה לכל אחינו בית ישראל, אשר רוח ה' פועם בקרבם והמצטערים על גלות השכינה, לסייע בידי הבונים והעוסקים בדבר גדול זה, ובזכות זה נזכה לגאולה השלמה, ככתוב בזוהר הקדוש: "שבזאת יצאו בני ישראל מהגלות"."

(רב"ש - ב'. אגרת ע"ח)

יכול להיות, אני לא יודע, כנראה שזה לכבוד פתיחת המקום החדש שהם בנו. לפני זה הרב"ש היה גר בתחילת רחוב רבי עקיבא במספר 9. זו דירה כזאת של שני חדרים ומטבחון קטן. במטבח הזה הם היו מתאספים לשיעור, היו יושבים אחד על השני, ממש כך, עד שבנו את בית הכנסת. הם פגשו איזה נדיב, מישהו עשיר שנתן להם מספיק כסף וגם עוד אספו משהו, אבל בעיקר זה היה מהאדם הזה שתרם, ואז בנו את המקום הזה.

מה הוא אומר? זה כמו שכתוב בבעל שם טוב, ששאל את המשיח "מתי יבוא מר?" מתי אתה תבוא? אז הוא אמר, מתי שיפרצו מעייני חוצה, מתי שחכמת הקבלה תתפשט בכל העולם אז אני אבוא.

קריין: קטע מספר 20 מתוך רב"ש ב' אגרת ח'.

"סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד, תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם. ובטח שהם אנשים אמיצי לב, בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה, לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה - למען כבוד שמו יתברך."

(רב"ש - ב'. אגרת ח')

כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו.

קריין: קטע 21 מתוך רב"ש ב' "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה".

"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו."

(רב"ש - ב'. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)

זאת צריכה להיות התפילה. צריכים לקרוא כמה פעמים ולראות עד כמה אנחנו מזהים את עצמנו במילים הללו.

קריין: קטע 22 מרב"ש ב' אגרת ס"ה.

"מטרם שהאדם סיגל לעצמו שיהיה מוכן לקבל שלמות, אין הוא יכול לראות את שיעור הדרך שכבר עבר בדרכו למטרת השלמות, כי רק בגמר עבודתו הוא יכול לראות ולא באמצע, מטעם שלא יוכל לקבל את שפעו ית', מטרם שיש לו כלים שלמים המוכנים לזה. לכן אנחנו צריכים לחזק את עצמנו ולומר שכבר אנחנו עומדים קרוב להיכל המלך, כי כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ויכול להיות שעוד מעט נראה שהפתח פתוח לפנינו ונזכה להכנס ולהשתעשע עם המלך."

(רב"ש - ב'. אגרת ס"ה)

בקיצור, לא להרפות ידיים אלא להמשיך יומיום.

שאלה: יש לי שאלה על אירופה. בכל המהלך הזה עכשיו עם אירופה, כלומר ההתכללות עם הכלי הרחב יותר, יש לי איזו ציפייה שיובילו אותי, שיגידו לי בדיוק מה אני צריך לעשות עכשיו. כי בשיעורים מדברים והדאגה בעשירייה גם קיימת, אבל מה לעשות חוץ מלשלוח עוד מכתבים ועוד קליפים?

אתה לא מרגיש שיש בורד אירופאי שפונה אליך ולכולם ולוחץ עליכם איך שתפעלו, תלחצו, תטפלו באירופה?

תלמיד: לא מרגיש.

אז מה אני אעשה?

תלמיד: חסר לי איזה ראש פה בחברה שפשוט יגיד לי מה אני צריך לעשות. מעצמי יש לי אלף רעיונות, אבל מה אני קופץ?

אז מה עושים?

תלמיד: אני מעלה את זה בקול רם.

בסדר תצעק, מה אתה רוצה ממני. מה שיוצא ממני לא מתממש בצורה חברתית, אלא אתם צריכים לדאוג לזה לבד. תדאג, תמצאו מי זה הבורד האירופאי שיש הרבה קופצים לקרוא כך את עצמם, מי הוא באמת, איך הוא מחלק את העבודה, מה הוא עושה, למה אנחנו לא שומעים עליו, למה הוא לא לוחץ עלינו שאנחנו נלחץ על אירופה, שאנחנו נטפל בה וכן הלאה. בבקשה, תתחילו להתקשר לאנשים האלו. אם אתה תשאל מי זה הבורד האירופאי, ירימו לך עשרים, שלושים אנשים ידיים כאילו שזה הם. ואני לא רואה לפי העבודה שלהם שהם הם.

לכן אין לי מה להגיד לך, פשוט מאוד. בינתיים לי נראה שהמצב הולך ומדרדר. אם אנחנו לא מוסיפים מיום ליום בהתלהבות כלפי הכנס, ואם היום הוא כמו אתמול, זה נקרא שירד.

תלמיד: למה יש פתאום תקיעות כזאת? הייתה התלהבות מכנס איטליה ופתאום עכשיו אנחנו בהרגשה כזאת.

אתם עשיתם את ההתלהבות הזאת? לא, אתם אוהבים לקבל את זה מוכן. לכן אל תשאל אותי ואני לא הולך לארגן שום דבר, כי זה פשוט לא יועיל אם אני אעשה משהו, לא יועיל. נמאס לי כבר לראות איך אתם מחכים שאני אעשה משהו. לא יהיה ממני שום דבר, כי לא יכול לצאת ממני תיקון, מספיק מה שיצא.

אמרתי לכם מהי הדרגה, מה השלב הבא, המדרגה הבאה? אמרתי. אנחנו צריכים להתחבר לאירופה? כן. צריכים לעורר אותם? כן. צריכים לעשות כנס? כן. הייתי באיטליה, בגרמניה, בצ'כיה, מה אתם רוצים עוד? אין לי יותר כוחות ואין לי יותר רשות להיכנס. כל היתר תלוי בכם, תתחילו לדאוג. אתם רוצים תיקון, בבקשה תעשו, אתם לא רוצים תיקון, תשבו, בסדר.

אין לי מה לעשות. העבודה שלי היא או להביא אתכם לתיקון, לגמר תיקון, או לכתוב את שיטת התיקון על גביכם לדור הבא. אז אתם תשבו כך בשקט, תמותו, אבל יבוא הדור וייקח את כול הדברים האלה, הם כבר נמצאים ברוחניות, ייקח אותם למימוש הגשמי ויתקדם.

(סוף השיעור)