שיעור בוקר 26.06.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים מתוך מאמרו של בעל הסולם – "מתן תורה"

קריין: קטע מספר 16 מתוך מאמר "מתן תורה" של בעל הסולם.

"עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא [לאותו הגר], אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב מצות הם פירוש והכשר אליה. ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל", שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית'. ואין להקשות: למה לא הגדיר זה בהכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? כי זהו עשה מטעם המבואר לעיל, אשר באמת כלפי האדם, הנמצא עוד בטבע הבריאה, אין הפרש לו כלל בין אהבת השי"ת לאהבת חבירו, משום שכל שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות. ומתוך שאותו הגר ביקש מהלל הנשיא, שיסביר לו כללות הנרצה מהתורה, כדי שיהיה מטרתו קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה, כאמרו: "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". על כן הגדיר לו באהבת חבירו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להגלות, משום ששמורה מטעותים, ומשום שיש לה תובעים."

(בעל הסולם. "מתן תורה")

קריין: שוב קטע מס 16.

"עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא [לאותו הגר], אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב מצות הם פירוש והכשר אליה. ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל", שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית'." זאת אומרת, לדבקות בבורא אנחנו מגיעים כתוצאה מכל מיני תרי"ב פעולות באהבת הזולת. "ואין להקשות: למה לא הגדיר זה בהכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? כי זהו עשה מטעם המבואר לעיל, אשר באמת כלפי האדם, הנמצא עוד בטבע הבריאה, אין הפרש לו כלל בין אהבת השי"ת לאהבת חבירו, משום שכל שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות. ומתוך שאותו הגר ביקש מהלל הנשיא, שיסביר לו כללות הנרצה מהתורה, כדי שיהיה מטרתו קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה, כאמרו: "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". על כן הגדיר לו באהבת חבירו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להגלות, משום ששמורה מטעותים, ומשום שיש לה תובעים."

(בעל הסולם. "מתן תורה")

אם אנחנו מתעסקים באהבת הזולת אז כתוצאה מזה, מסך כל התוצאה מזה אנחנו מגיעים לאהבת הבורא, לדבקות בבורא, ואין דרך אחרת. לכן כמו שלמדנו היום בהקדמה ל"פנים מאירות ומסבירות", הבורא דווקא ברא את הרצון לקבל ושבר אותו, עד שמתוך הרצון לקבל יהיו הרבה חלקים מנוגדים, שונאים זה את זה, עד שמגיעים להתחברות ביניהם אז הם מגיעים בחזרה לדבקות בבורא. זו כל הבריאה בסך הכול.

שאלה: האם אהבה לזולת כמו אהבה לבורא מגיעה כמתנה?

צריכים לעבוד על אהבת הבריות כדי להגיע ולהשיג את אהבת הבורא. זה לא מגיע מלמעלה כמתנה, זה מגיע כשכר תמורת היגיעה.

שאלה: באמצע השיעור יש לחבר תקלה במחשב, ומדברים על אהבת החברים, האם עליי להמשיך לראות את השיעור אפילו אם אני יכול לעזור לו לתקן את המחשב, או להמשיך הלאה ולא אכפת לי ממנו, מה עלי לעשות?

זה לא שאכפת לי או לא אכפת לי, זה לא שייך. יכול להיות שאכפת, אבל אתה לא יכול לעשות את זה בכל זאת. האם תבזבז על זה את כל השיעור? זה חשבון.

תלמיד: אני יודע את הבעיה בדיוק.

אני לא יודע את הבעיות שלך, אני יודע שכל אחד חייב לדאוג שלא יהיו לו תקלות. לתת לזה אישור שאתה חייב לעזוב את הכול ולעזור לחבר, לא, זה לא דין חיים או מוות. כי אני יודע שאחר כך לידי זה יכולים לשחק המון אנשים, "תעזרו לי, תעשו לי כך וכך". כל אחד חייב לדאוג בינתיים לעצמו. מתוך זה תתחילו להבין איך להתקרב יותר זה לזה.

קריין: קטע מס' 17.

"ובהאמור מצאנו הפתח להבין, במה שעמדנו לעיל בעיקר תוכנה של המצוה הזאת "ואהבת לרעך כמוך": איך מחייבנו התורה בדבר, שהוא מהנמנעות לקיומה?

אכן השכיל, שמטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה, בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ולמעלה, אשר אז נשאלו: "אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת?". ואחר שכל אחד ואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש להדבר, ואמר: "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר הזה, שהוא כללות התורה, לאפשר לקיימה, שיצאה מגדר הנמנעות ובאה לגדר האפשרות. כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו. ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה. אמנם מקודם שבאו ונתרבו לשיעור אומה שלימה, ואין צריך לומר בזמן האבות, שהיו רק יחידים בארץ, לא הוכשרו באמת לקיים התורה על אופנה הרצוי, כי במספר קטן של אנשים, אי אפשר אפילו להתחיל בענין עסק המצות שבין אדם לחבירו, כפי הקוטב של "ואהבת לרעך כמוך", ולפיכך לא ניתנה להם התורה.

(בעל הסולם. "מתן תורה")

לכן אנחנו צריכים גם לדאוג שיהיה לנו כלי עולמי כמה שיותר גדול, כי יהיה לנו בסך הכול קל יותר להגיע לתיקונים.

שאלה: שמעתי שאנחנו צריכים תמיד להרגיש שהבורא הוא איתי ואני גם צריך להתאמץ לאהוב את החבר. איך אני יכול להרגיש דבר שאין לי הרגשה בו?

תשתדל. דרך החברים אתה יכול להתחיל להרגיש את הבורא, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אם תתאמץ לאהוב את החברים מפני שאתה רוצה להידבק יחד איתם בעל מנת להשפיע, אתה בתוך זה תייצב את דמות הבורא ותוכל להידבק בו.

שאלה: אנחנו משתדלים להתמקד, להתרכז כדי להגיע לנקודה אחת. מהי ההרגשה שאנחנו רוצים לקבל באותה נקודה אחת שאנחנו מתרכזים בעשירייה, בכלי העולמי, שאחרי זה מפיצים לעולם?

אנחנו בונים כלי לגילוי הבורא, אין לי יותר מה להגיד. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לעשות את זה. זה ניתן לנו כך מלמעלה ובעולם הזה כך זה מתגלה.

שאלה: לפי הקטע שקראנו עכשיו, לפי הכלי העולמי והחברים הגדולים שיש לנו, אפשר להגיע לקבלת התורה. יש לנו חברים גדולים, יש לנו כלי עולמי ענק.

אין לכם כלי, כי אתם לא מחוברים ביניכם כך שאתם מרגישים את עצמכם כאחד, אין דבר כזה. לכן אל תגיד "אנחנו מוכנים לקבלת התורה". מי מוכן, אחד? לא יכול להיות. עשרה? לא רואים. אז מה אתה סתם אומר?

תלמיד: אני לא סתם אומר, תסתכל על המסך תראה כמה חברים ענקיים יש לנו, כמה אנשים, איזו השתוקקות גדולה.

יש לך כאלו כמה מיליונים בעולם אבל לא מחוברים.

תלמיד: מה אנחנו צריכים עוד לעשות כדי להתחבר, כדי להגיע למעמד הזה?

צריכים להתחבר, למשוך את המאור המחזיר למוטב שהוא מביא לנו את החיבור.

שאלה: אחרי שקוראים את זה עולה השאלה, מתי יהיה הכנס הבא?

את הכנס הבא אתם צריכים עכשיו לקבוע. בימים האלה שמעתי שדנים על כנס וירטואלי, לעשות אותו בכל העולם. אי אפשר לעשות כנס רגיל, לטוס ממקום למקום היום אי אפשר, הכול סגור. זה יפה נעשה מלמעלה, כדי שאנחנו באמת נצטרך להתחבר בלבבות ולא סתם בגופים באיזה מקום אחד.

לכן בואו נדון על זה, תפנו לחבר האחראי, אני לא יודע מי מארגן את הכנס אבל הוא בטוח יודע, שמעתי את זה ממנו, ונעשה כנס וירטואלי. מתי, איך, תכנית, תכנית לימודים, תכנית שירים, עוד משהו, בבקשה, אין בעיה, גברים, נשים, אני מוכן. יפה מאוד שמדברים על זה.

שאלה: לפעמים אתה ממליץ, תדברו על כך או כך ביניכם, או שיש איזה נושא שאתה אומר, תדברו עליו בעשירייה. האם זה הכרחי שבשיחות האלה ניישם את כללי הסדנה או שמותר לדון גם בירידה, בדעות שונות ולהתעמת בין החברים?

כמה שתדברו יותר על חיבור זה טוב יותר. על חיבור. כי כל המסביב הזה עם כל הבעיות יהיה לכם בלי סוף וזה לא יגרום לשום דבר. לדבר על הכרחיות החיבור, זה הכול.

שאלה: בספר "במדבר" רואים שעם ישראל ממשיך לעשות הרבה בעיות למשה אחרי מתן תורה. מה זה אומר "מתן תורה" ומה קורה אחרי זה?

אחרי מתן תורה יש קבלת התורה מצד התחתון. התחתון מכין את עצמו, ועל ידי זה שמקבל את התורה למטה מגיע לנותן התורה שזה הבורא.

(סוף השיעור)