שיעור בוקר 25.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות

זו המטרה שלנו, לזה אנחנו צריכים להגיע, זו בעצם הכניסה לרוחניות כי "אמונה למעלה מהדעת", כלומר שכוח הבינה הוא למעלה מכוח המלכות, זה בעצם הסימן וזה חוק הטבע הרוחני שאותו אנחנו צריכים להשיג. יש בזה הרבה מצבים שאנחנו צריכים לעבור, חלק מהם כבר עברנו, והעיקר שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו בדרך ו"איש את רעהו יעזורו", וכך אנחנו מתקדמים.

זה תלוי בנו וגם לא תלוי בנו כמה זמן זה ייקח, כי הכניסה לאמונה למעלה מהדעת היא באמת מתנה מלמעלה כמו שקראנו, וכשהיא נעשית על ידי הבורא בלבד, היא בעצם נותנת לנו תשובה לכל השאלות, לכל הטענות ולכל הציפיות שלנו. ודאי צריך כאן ש"איש את רעהו יעזורו", כי אנחנו צריכים להיכנס ככל האפשר ביחד לאותה המדרגה, לאותו המקום שנקרא אמונה למעלה מהדעת.

זאת אומרת, האמונה צריכה להיות מעל הדעת, מעל הידיעה ההרגשה וההבנה, אנחנו מתעלים למעלה מזה, ועושים כל מה שטוב בעיני הבורא. במידה שאנחנו לומדים, אנחנו צריכים איכשהו לתאר לעצמנו מה טוב בעיני הבורא, ואיך אני יכול לעשות את זה, ואיך אני עושה זאת לא לבד אלא עם החברים יחד, בזה שאני נותן להם מקום והם מחזקים אותי, וכך אנחנו מתקדמים.

יש בתהליך הזה הרבה מצבים פרטיים בכל רגע ורגע, חייבת להיות תמיכה, איש את רעהו יעזורו, יש גם עליות, ירידות, מכשולים. אנחנו צריכים להשתדל לתמוך זה בזה, להבין שלבד אי אפשר כי זה מנוגד לאותו הטבע של מדרגת הבינה, וכך נתקדם. לא להתייאש, כמו שכותב בעל הסולם, עוד נופלים והרבה יפלו בדרך מלא לשמה ללשמה, אלא אנחנו צריכים להמשיך ולראות עד כמה אנחנו יכולים לחזק את החברים.

בכך שאנחנו שומרים על הקשר בינינו, אנחנו מחזקים כל אחד את עצמו ואת אחרים, ורק בצורה כזאת של דאגה הדדית, תמיכה הדדית אנחנו מגיעים למטרה. לפעמים נראה לנו שאנחנו מתפזרים, שאנחנו לא כל כך יכולים לתמוך זה בזה, שאנחנו לא מרגישים תמיכה הדדית. גם זה נכון וטוב, כי כל אחד ואחד חייב בזה לעורר את עצמו להיות מחובר עם האחרים. יש הרבה מה לעשות, ואנחנו מבררים את כל הדברים האלה בדרך.

אין לי שום ספק שאנחנו כבר נמצאים בבירור מתקדם, והעניין כאן הוא עד כמה האדם מברר מה הוא חייב לעשות כדי להגיע להזדהות עם הבורא, איפה כאן העבודה הפרטית שלו, איפה החיבור של העבודה הפרטית עם העבודה הקבוצתית ואחר כך עם כל האנושות, עם הבורא עצמו, וכך לאט לאט הוא מברר את הדברים האלה והם באים ונכללים במערכת אחת שנקראת כלי כללי אחד של אדם הראשון.

נלך ונברר את הדברים.

שאלה: איזו תמיכה הדדית צריכה להיות בינינו בדרך לאמונה למעלה מהדעת?

התמיכה ההדדית בין החברים היא כמו שכותבים רב"ש ובעל הסולם - "איש את רעהו יעזורו". אנחנו צריכים לתת דוגמה בכל האופנים שאנחנו יכולים להשפיע אחד על האחר. כשאנחנו לומדים יחד אנחנו מעוררים שדה כוח השפעה הדדי גדול שנמצא בינינו, רק הבעיה היא שאנחנו עוד לא מרגישים כל כך את עוצמת השדה הזה. זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'", שהבורא מברך את שדה הקשר, שדה הכוח בינינו, ואנחנו מעוררים אותו, מבקשים ממנו שיעורר את הכוח, שיקשור אותנו יחד על ידי השדה הזה ושכך נתקדם.

וגם צריכים להבין, כמו שלמדנו וקראנו בתורה, שאחרי שרוצים להתחבר דווקא מגלים תמיד עד כמה אנחנו לא מסוגלים להתחבר. זה מה שקרה עם האחים של יוסף, שהוא רצה לאסוף אותם יחד וזה לא הצליח מיד אלא בצורה אחרת, בסיבוב כזה שהבורא קבע דרך כניסה למצרים ששם הם גילו זה את זה והתחברו. וכך גם אנחנו צריכים לראות, שאומנם "ישרים דרכי ה'", אבל אנחנו לא מבינים אותן בדיוק ורק אחר כך נוכל להשיג.

אבל בינתיים בזמן הבירורים אנחנו רואים דבר מהיפוכו, ולא פעם אנחנו בכלל לא מבינים איפה נמצאים ושוכחים מה קראנו ולמדנו, ואנחנו לא מוכנים לבירור הנכון. אבל שוב, כל יום ויום אנחנו מוסיפים, "פרוטה ופרוטה מתחברת לחשבון גדול", ואז אנחנו משיגים את החשבון הזה ומתחילים לראות איך אנחנו מפעילים כוחות של אמונה למעלה מהדעת ומתעלים מעל עצמנו לדרגת הבורא, ואז ממשיכים לעלות כבר בסולם המדרגות של הגילוי שלו. זה לוקח זמן, עוברים הרבה מצבים, נלמד ונעשה, אבל זו בעצם העבודה שלנו. במידה שכל אחד מצליח, אז זה החשבון שלו, זה לא נעלם, זה הרכוש הנצחי שלו, בזה הוא כבר מדביק את הנשמה שלו בדרך ובבורא, וכך מתקדם. אני שמח לראות שכל אחד שומר איכשהו על הקשר שלו עם האחרים, אפשר יותר, ושאנחנו לא עוזבים את הדרך אלא מבינים שכאן עלינו להיות דבוקים זה בזה ככול האפשר ולהתקדם.

ניכנס לתוך הקטעים שהם מאוד טובים. רציתי גם להגיד תודה רבה לאנשים שאוספים אותם, כי כשאני פותח אותם אני תמיד שמח ורואה כמה יש ללמוד מהם עוד ועוד. יש טענות לפעמים, ואני מודה לזה שיש אנשים שמתלוננים, אני אוהב את זה כי זה עוזר לי לתקן את עצמי. בכל זאת אנחנו עושים צעדים כאלה שעוד לא עשו לפנינו בצורת הלימוד, בסגנון הלימוד, בשפות ובסגנון הקשר בינינו. לכן צריכים להביא בחשבון שהקבוצה שלנו היא לא כמו כל יתר הקבוצות שעוד קיימות פה ושם, כי אנחנו חושבים רק על איך להיכנס ל"לשמה", זו המטרה העיקרית. אין לפנינו משהו חוץ מזה בחשיבות.

שאלה: היה לנו אתמול מפגש בין שתי עשיריות, וכשחברים דיברו בסדנה את חלקם הרגשתי טוב ואת חלקם אפילו האוזן לא שמעה. איך אפשר להרגיש כל חבר?

לפי החשיבות. אנחנו עוד לא יכולים לעכל כמה כל חבר וחבר חשוב, אבל כל אחד כאילו מחזיר לי את החלק מהנשמה שלי. לכן אפילו חבר שלא חשוב בעיניי ואני "לא סופר אותו" כמו שאומרים, אני חייב בכל זאת להחשיב אותו. כי כמו שכותב רב"ש, כמה ניצוצין קדושים יש בכל חבר וכמה הם יכולים להוסיף ומוסיפים לכל אחד, עד שאנחנו מגיעים לכלי שבו אנחנו יכולים לאתר את הבורא ולהתקדם. לכן כדאי לנו לשמור על כל אחד, וכמו שכתוב, "תיזהרו מבני עניים כי מהם תצא תורה", כלומר דווקא על האנשים שלא מכירים בגדלות שלהם, שהם לא כל כך חכמים ומבריקים, דווקא מהם תצא תורה, הם נקראים "בני עניים".

תלמיד: מה שאני רציתי להוסיף זה שזה לא שאני מחשיב חבר ליותר גדול או פחות גדול, האוזן איכשהו מסננת את מה שאדם אומר.

תעשה על זה תיקון, תוסיף לזה חשיבות. העיקר הוא החשיבות.

שאלה: האם האמונה למעלה מהדעת היא הכניסה לרוחניות, או האם אנחנו משיגים אמונה מעל הדעת אחרי שמשיגים רוחניות?

לא. אמונה למעלה מהדעת היא תכונת ההשפעה שאתה מעלה אותה בחשיבותה למעלה מהרצון לקבל שלך, ואז אתה כביכול משתדל לאהוב את הבורא יותר מעצמך, משתדל להחשיב את החברים והקבוצה יותר מעצמך. אתה משתדל לעשות את זה בכוח, בכל מיני תרגילים, וככל שאתה מעלה אותם, אז אתה רואה שאתה לא רוצה לעשות את זה, אתה בהתנגדות לזה, אבל זאת העבודה. זה לוקח חודשים ושנים אפילו.

יש אנשים שלהבין את העיקרון הזה לוקח להם שנים, ויש כאלה שבכלל לא תופסים את העיקרון שאמונה למעלה מהדעת היא הנוסחה של העולם העליון, ואמונה שבתוך הדעת או למטה מהדעת היא הנוסחה של העולם התחתון, שלנו. זה מה שאני רוצה שתבינו ועל זה אנחנו מדברים, אחרת המילים האלה הן יהיו מילים ריקות.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להגיד שאמונה מעל הדעת היא המכשיר כדי להשיג לשמה, ואם לא נשיג אמונה מעל הדעת, אז לעולם לא נשיג לשמה?

נכון, אמונה למעלה מהדעת ולשמה הן אותו דבר.

שאלה: בתחילת השיעור הסברת שאמונה מעל הדעת היא מתנה שמגיעה מלמעלה, למה קראת לזה "מתנה"?

כי אנחנו יכולים לעשות כל מיני תרגילים, להצטרף לעשירייה, לבוא לשיעור, לעשות סעודות, כל מיני סימנים של חיבורים, אבל באמת להתחבר כדי לייצב כוח השפעה שיהיה בדרגה יותר עליונה מכוח האגו שלנו אנחנו לא מסוגלים. לכן מכל התרגילים שלנו אנחנו רוצים לעורר את הבורא שיעשה עלינו את המעשה הזה, ולזה אנחנו מצפים.

לכן כל העבודות שאנחנו עושים, קוראים מאמרים, פסוקים ועוד, הכול רק כדי לשכנע את עצמנו שאמונה למעלה מהדעת או לשמה - שהבורא יותר חשוב, שהחברים יותר חשובים ממני, כי כך זה מתבטא בפועל אם משיגים אמונה למעלה מהדעת - זה העיקרון הרוחני.

שאלה: אני מרגישה שלא משנה מה אני עושה זה לא מספיק, ושזה בלתי אפשרי לעשות נחת רוח לחברים שלי ולבורא. איך אני מתגברת על ההרגשה הזאת?

אמרת כמה דברים, שאת לא יכולה, לא רוצה ולא מבינה איך לעשות, והאם בכלל ניתן לעשות נחת רוח לחברים. אם אני רוצה לעשות נחת רוח לבורא כדי להתקרב אליו, להרגיש אותו, לגלות אותו, אז אני חייב להגיע לעשות נחת רוח לחברים, אי אפשר אחרת. החברים הם אותה מסגרת שבה אני יכול להשפיע לבורא, אחרת אני לא מתקשר אליו. כמו שאין לך מכשיר ביד שאת יכולה להתקשר איתו, אז איך תוכלי להתקשר?

לכן מה שאנחנו צריכים זו חברה. החברה צריכה להיות מסודרת כך שדרכה אני מתקשר לבורא. אז לפי מה שאנחנו לומדים ממבנה המציאות, אז המבנה האידיאלי הוא עשירייה, לא יותר ולא פחות. אבל אומרים שאפילו פחות זה בסדר, הבורא מתחשב בזה ועושה איתנו חשבון.

תלמיד: החברה אומרת שכל מה שהיא מנסה, לא חשוב מה היא מנסה לעשות, היא מרגישה שהיא לא מצליחה לעשות נחת רוח לא לחברים ולא לבורא, והיא שואלת איך להתגבר על ההרגשה הזאת שהיא לא מצליחה.

אני לא חושב שיש לה בעיות, אלא היא צריכה להמשיך. זה לוקח זמן, לפעמים זה לוקח חודשים ויש מקרים שזה לוקח שנים עד שאדם מגיע להבנה, להכרה ולהרגשה שהוא צריך לעשות נחת רוח לחברים ודרכם לבורא. זה לא פשוט, כי העובי של האגו שלנו הוא מאוד משמעותי, ועד שאנחנו עוברים דרך האגו שלנו ומתחילים להרגיש את החברים אפילו במקצת כמו שאנחנו מרגישים את עצמנו, זה לוקח הרבה זמן. אבל זאת העבודה.

על מה מדובר בכל חכמת הקבלה? איך אנחנו עולים במדרגות ממטה למעלה לדרגות השפעה, חיבור, הכרה הדדית, ובזה מתגלה לאט לאט הבורא, וגילוי הבורא לנברא הוא כל הנושא של חכמת הקבלה.

שאלה : במה הכנס יכול לעזור לנו להיכנס ללשמה?

כל חיבור שאנחנו עושים, באיזו סעודה, באיזה מפגש ובמיוחד בשיעור בוקר, כל חיבור נותן לנו עוד צעד קדימה. כי אנחנו נמצאים יחד, אנחנו תומכים, אנחנו משפיעים זה על זה, אנחנו גורמים ליתר חיבור של כלי דאדם הראשון השבור.

תלמיד: בשביל מה אנחנו צריכים חברים אחרים?

ככל שיש יותר קהל, העבודה נעשית במשהו אולי יותר מורכבת, אבל יותר קלה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעשות תרגילים שבהם אנחנו אוהבים את הבורא יותר מאשר את עצמנו, ואת החברים יותר מאשר את עצמנו. איך במהלך היום, איכשהו לכוון את עצמי כדי לבצע את התרגילים האלה?

אתה יכול לא לדבר ולא לשיר, ולא לצעוק, ולא לעשות כלום, אלא הכול במחשבה. כמו שכתוב, "הכול במחשבה יתבררו". ותנסה לחשוב על החיבור ביניכם ולתאר אותו בכל מיני צורות כמה שיותר ויותר מרוכז, עוצמתי, ואז בצורה כזאת אתה תראה שאתה כן יכול מהמחשבות שלך לעבור ממש לפעולות. אתה תרגיש איך אתה מבצע אותם בפועל, לא בגופים, אלא ברצונות. וכך תתקרבו זה אל זה ותתחילו להרגיש - אפילו בלחץ שיהיה ביניכם, אתם תרגישו איך אתם פועלים על תיקון הכלי הכללי, עד שיתחיל להתגלות שם כוח אחד שמוליד אתכם, מחבר אתכם, מייצב אתכם. זה נקרא "בורא". מצדכם זה יהיה "בורא", בוא וראה, אתם תתחילו לגלות אותו כקשר ביניכם.

תלמיד: הפעולות שאתה מדבר עליהן, במחשבה וברצונות, מה הן הפעולות שאנחנו צריכים לעשות?

חיבור, פשוט חיבור. חיבור, אין יותר מזה. אנחנו עוזרים זה לזה, אנחנו תומכים זה בזה, אנחנו משתדלים, למרות שאנחנו לא בנויים מצד הטבע, אלא ההיפך, כל אחד בפני עצמו, במיוחד האנשים בדור שלנו, כל אחד אגואיסט, כל אחד רגיל לחיות לבד. אבל אנחנו, ככל שיותר ויותר מצטרפים זה אל זה, אנחנו יכולים להתחיל להרגיש בחיבורים שמעל הדחייה.

שימו לב, חיבור מעל הדחייה. העניין הוא ככל שיש לי דחייה מאחרים, ואני איש מודרני, אני רגיל לחיות לבד, אני גם התחנכתי בבית עם ההורים לבד ולא הרגשתי בזה שום חיסרון. וגם כשהיו לי כמה חברים, אני השתמשתי בהם רק כדי לשחק מתי שאני צריך, וככה כל החיים. וכשמגיעים לחכמת הקבלה ומתחילים לשמוע שכאן צריך להיות הכול בחיבור בינינו, נעשה לי מכשול גדול מאוד.

אני לא קיבלתי את זה הרבה זמן. הרב"ש סידר אותי בצורה כזאת לידו, שגם לא הייתה לי חברה. לָמה הוא עשה את זה, זה כבר עניינו. אבל מה שאנחנו צריכים לעשות בימינו, בזמנינו, בכל זאת חיבור. אבל בחיבור אנחנו צריכים לחשוב על דבר אחד, שעל ידי החיבור בינינו אנחנו עושים נחת רוח לבורא. שני דברים אנחנו צריכים - חיבור עם החברים בפעולה ובמחשבה, ומזה אנחנו גורמים נחת רוח לבורא. כל פעולה ופעולה של חיבור בינינו וחיבור עם הבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", אנחנו מתקרבים ליישום השיטה.

אלה דברים שצריכים עוד ועוד לדבר ולכתוב. אני יום יום מקבל שאלות שמהן נראה שעדיין זה לא מובן. ואני יודע על עצמי שזה לוקח שנים, כן, אפילו שנים, ולא מפחד לדבר על זה שזה שנים, כי זה הטבע שלנו. כול עוד לפי הפעולה האמיתית, הפנימית, אנחנו לא נכנסים לחיבור, אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו מבינים בכלל את השיטה, היא מובנת רק מתוך המעשה, מתוך ביצוע.

שאלה: האם זה מספיק שאנחנו נתאמץ להתחבר בינינו, או חשובה הסיבה שדוחפת אותנו? אני למשל מרגיש שהחברים הם הכרחיים עבורי כדי לצאת החוצה מעצמי, אבל למטה למטה, אני אוהב את עצמי. האם אני צריך להגיע לאהוב באמת את החברים?

זה כבר האור יעשה. יש דברים שאנחנו יכולים לעשות, וצריכים להתחיל, אבל אחר כך כתוב "ה' יגמור בעדי". זה כבר הבורא, הוא גומר את הפעולה ומחבר אותנו, וכך מסיים את התיקון. הוא מתחיל את התיקון, "אני הראשון ואני אחרון", והוא מסיים את התיקון, אבל באמצע אנחנו צריכים לא לשכוח לחבר את כל הנושאים שחייבים להיות בתיקון.

שאלה: בתקופה הזו אני לא מצליח להצדיק את החברים בתוך הדעת. איך אני יכול לעבוד כדי ללכת למעלה מהדעת?

ישנן תקופות. דווקא התקופה שאנחנו נכנסנו בה עכשיו, היא תקופה מאוד מאוד פרודוקטיבית, עם תוצאות מאוד מאוד טובות. רק לאט לאט אנחנו נגלה אותן, אבל מהגילוי שלהן תהיה לנו הרבה תועלת. אנחנו צריכים להראות זה לזה כמה אנחנו נמשכים לחיבור, לתת דוגמה - מתוך זה כל החברים שלנו, שעדיין לא מרגישים בזה חשיבות ואז מתעצלים, הם גם יתקדמו. בסופו של דבר אנחנו נראה שהכלי שלנו הופך להיות כלי בתמיכה הדדית ובעוצמה גדולה.

אל תסתכלו על נשים, גברים, זקנים, חלשים, מתחילים, אל תסתכלו על זה, כי אתם לא יכולים לראות את הנשמות. לכל אחד ואחד יש נשמה, ונשמה מיוחדת, וכמה שהיא עברה כבר גלגולים והכנות כדי לבוא למסגרת שלנו ולהתחיל להתחבר בכלי העולמי זה לא פשוט, הבורא טיפל בנו כבר הרבה הרבה זמן ועברנו הרבה מצבים. אני מאוד מקווה שאנחנו נבין את זה ואז נצליח יותר מהר.

שאלה: איך אפשר להבחין אם אנחנו באמת נמשכות לחיבור, או שזו משיכה של האגו שלנו?

ודאי שבינתיים זו משיכה של האגו שלנו. אז מה? ודאי שהאגו מושך אותנו. זה נקרא "עזר כנגדו", שדווקא האגו שלנו הוא שמביא אותנו לתיקונים. כן, ככה זה בנוי. אנחנו עוד נלמד עד כמה הוא מסובב אותנו, ואנחנו חושבים שאנחנו הולכים להרוויח, להצליח, בתוך האגו שלנו, ורק אחר כך נבין שהבורא סידר כך, שדווקא על ידי המלאך הזה, שנקרא "עזר כנגדו". דווקא הוא מביא אותנו לתיקונים. אז אין מה לפחד מהאגו, העיקר להתקרב למטרה.

תלמידה: אז כשאנחנו בלא לשמה, אנחנו צריכים רק לבקש כוונה נכונה?

כן, בלבד. נכון.

שאלה: במעבר הזה ללשמה, מה השינוי המרכזי שקורה באדם?

השינוי המרכזי שקורה באדם במעבר, זה שהוא מתחיל לשמוע מה זה נקרא "לשמה". לשמה זה נקרא שאני באמת מוכן לעשות משהו לטובת הבורא, שאני מתחיל להבין מה זה נקרא לגרום טוב לבורא. וזה לא פשוט, כי אני יכול לחשוב שאולי לבורא אני מוכן לעשות טוב, אבל לחברים? אין לי לב, ואין לי מוח לזה.

מה עושים? אז ממשיכים, העיקר לעשות כמה שיותר פעולות. אפילו פיזיות, כמה שיותר חיבורים, ופרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול, ובסופו של דבר אנחנו נתחיל להבין יותר פנימית מה זה נקרא להתנתק מהרצון לקבל, ולהגיע ללשמה.

זו בעיה גדולה, להבין מה זה לשמה, מה זה על מנת להשפיע, זה לא פשוט. כמו שכתוב, "לא כל מוחא סביל דא", לא כל נשמה סובלת את זה.

תלמיד: מה מניע את האדם לרצות את השינוי הזה?

האור העליון. הוא, האור העליון, מעורר אותנו, מנענע אותנו, מביא אותנו לקבוצה, למורה, נותן לנו כוחות, רצונות. כך אנחנו צריכים רק להשתדל להכניע את עצמנו תחת הטיפול שלו.

תלמיד: ואיך אפשר להאיץ את התהליך השינוי הזה בקרבה שלך לחברים, שהלב שלך יהיה יותר פתוח אליהם?

על ידי תפילה. פשוט לבקש, לבקש כמה שאפשר יותר. וכאן "איש את רעהו יעזורו". אנחנו נמצאים בבירורים כאלה שכל התנאים מתחברים יחד, ותומכים זה בזה.

תלמיד: במעבר הזה שכאילו הכול כל כך עדין בכל מה שאתה עושה, ממה צריך להיזהר, ועל מה הכי לשים את תשומת הלב?

העיקר לא להתייאש. מה שיהיה, יהיה, אני עושה כל מה שתלוי בי, ואני מצפה לעזרת הבורא, לתמיכת החברים, לכל המזל שלי, שכל הכוחות האלה יעזרו לי להתקרב לאחרים, ודרכם לבורא.

אני בכל זאת צריך כל הזמן לצייר לעצמי את הדרך, שהיא עוברת דרך כל העשירייה, ולבורא ככתר של המערכת. זה מה שאני צריך לייצב לעצמי בצורה ברורה, שאין השגת הבורא ללא חיבור מסוים עם כל חבר וחבר, ועם כולם יחד. דרך זה צריכים לעבור.

כבר קראנו על זה שבדרך יהיו בינינו יחסים כאלו שנרצה להרוג זה את זה, וכל הגילויים של הטבע שלנו.

תלמיד: דווקא על הנקודה הזאת שהדרך לקשר עם בורא, המעבר ללשמה, הוא דרך העשירייה, דרך החיבור איתה, מצד אחד נהיה כל כך מוחשי והכרחי, ומצד שני, זה כל הזמן נעלם לך מהידיים, ודווקא כלפי זה אתה לא מצליח להיות ער כל הזמן.

כי אתה לא צריך להיות על זה בעל הבית, אתה צריך להידבק לרעיון הזה ולבורא, דרך הקבוצה. ועם שלושת הדברים האלה יחד, ככל שמתקיימים, אז תצליח. והעיקר זה לא העבודה להצליח, אלא העיקר זו העבודה לבצע, כי מזה יש נחת רוח לבורא.

זה כמו תינוק, שהוא לא יודע כלום, אבל החיוך שלו או איזו תגובה קטנה שלו, היא מעוררת רגשות בהורים, לעומת הילדים הגדולים.

לכן אנחנו צריכים לקחת בחשבון את הקשר בינינו לבורא כאהבה חלוטה מצידו, ושאנחנו גם נשתדל לענות על זה בחיבור בינינו ובזה לבטא את האהבה אליו.

שאלה: הטבע באופן טבעי הוא במגמת תנועה לכיוון של חיבור. הנקודות שבלב הם במגמת התרחקות או התקרבות?

אנחנו מתפתחים במגמת התרחקות, כי האגו שלנו יותר ויותר גדול, רצון לקבל גדל וגדל, ואנחנו רואים כמה אנשים מתחילים להיות מרוחקים יותר ויותר זה מזה. אז מה לעשות?

רב"ש סיפר שפעם הם היו חיים כולם משפחה בחדר אחד. היו להם מזרונים, ובערב הם היו שמים את המזרונים האלה על הרצפה והיו ישנים עליהם, שוכבים עליהם, הורים, ילדים, נכדים, כולם, וזה לא הפריע אחד לשני. היום, לכל אחד צריך להיות חדר לחוד ושירותים לחוד וחדר אמבטיה לחוד ובכלל דירה לחוד, הילדים כך רוצים כבר מלכתחילה, הם מסתכלים על העולם איך להיות בנפרד.

תראו כמה האגו של האדם, מסובב אותו לריחוק מהזולת. וזה נכון, זה הטבע, אנחנו צריכים לעבוד למעלה מזה, לא למחוק את זה, לא ללכת נגד זה, אלא למעלה מזה.

תלמיד: ורק אור עליון יכול לסדר את המצב הזה, או שייסורים, מה אמור לקרות?

לא, אנחנו לא רוצים לקבוע כאן שום מצב, אנחנו רוצים רק לגלות חיבור פנימי בינינו, והחיבור הפנימי בינינו, כבר צריך להראות לנו איך אנחנו נתקדם הלאה.

שאלה: מה היא בדיוק תפילה, איך הכוח הזה של הבקשה של האדם פועל במציאות?

תפילה זה נקרא "העלאת מ"ן", העלאת בקשה, חיסרון, ממדרגה תחתונה למדרגה יותר עליונה. ואם אנחנו מעלים חיסרון למדרגה יותר עליונה, אנחנו בכך פונים לרצון להשפיע שיש במדרגה יותר עליונה בהכרח, וכך היא חייבת לעזור לנו במידה שאנחנו יכולים לעורר אותה בבקשתנו.

תלמידה: איך אנחנו מחברים את התפילות?

אם אנחנו מכוונים לתיקון, אז אנחנו יכולים להפעיל מדרגה יותר עליונה, שהיא תעזור לנו, שהיא תשפיע לנו אור העליון והוא יסדר לנו.

תלמידה: אם לדוגמה אני יושבת עם חברות ולכולן יש ממש אותה בקשה, אותו רצון, אולי במילים שונות, זה פועל יותר חזק במציאות, זה נקרא חיבור התפילות?

אם כולנו עכשיו מדברים בנושא אחד וכולנו שקועים באותו נושא המשותף שלנו, אז זו כבר תפילה, ותפילת רבים. כי יש כאן המון אנשים, מהרבה מדינות, עם הרבה תכונות שונות, ואנחנו כולנו שייכים לאותה מערכת של אדם הראשון, אז יש לנו כאן בהחלט הצדקה להגיע לבורא ולהשפיע אליו.

תלמידה: האם יש גם פנייה מצד העליון אל התחתון?

ודאי יש פעולת השפעה מעליון לתחתון, ומתחתון לעליון. השפעה הדדית.

תלמידה: האם יש פנייה שהוא גם מבקש, דורש מהתחתון משהו?

הבורא דורש מאיתנו בכך שהוא מעורר רצונות שלנו, ותנאים, ואז בצורה כזאת הוא מנהל אותנו, בגילוי פחות או גילוי יותר.

קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך בנושא "אמונה למעלה מהדעת", קטע מס' 45. בעל הסולם, "שמעתי".

"נקי וצדיק אל תהרוג". "צדיק" פירוש, שמצדיק את ה', שכל מה שהוא מרגיש, בין טוב בין רע, הכל הוא לוקח למעלה מהדעת. והוא בחינת ימין. "נקי" פירוש נקיות הדבר, המצב איך שהוא רואה. כי "אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות". ואם הוא לא מבין את הדבר או שלא יכול להשיג את הדבר, אין לטשטש הצורות כמו שהן נראות לעיניו. וזהו בחינת שמאל, והוא צריך לכלכל שניהם. 

(בעל הסולם. "שמעתי". קל"ה. "נקי וצדיק אל תהרוג")

קריין: שוב קטע 45.

"נקי וצדיק אל תהרוג". "צדיק" פירוש, שמצדיק את ה', שכל מה שהוא מרגיש, בין טוב בין רע, הכל הוא לוקח למעלה מהדעת". שהכול בא מהבורא והכול לטובה, זה נקרא "צדיק". "והוא בחינת ימין. "נקי" פירוש נקיות הדבר, המצב איך שהוא רואה. כי "אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות"". כמה שהוא רואה, הוא יכול להגיד זה בסדר, לא בסדר מצד הבורא כל מה שקורה לו, וכך זה יש לו ידיעה ברורה לפי החושים שלו. "ואם הוא לא מבין את הדבר או שלא יכול להשיג את הדבר, אין לטשטש הצורות כמו שהן נראות לעיניו". שלו "וזהו בחינת שמאל, והוא צריך לכלכל שניהם". זאת אומרת, גם שמאל וגם ימין, הוא גם מצדיק את הבורא וגם עושה ביקורת עליו, בשניהם הוא הולך. זה נקרא "נקי וצדיק אל תהרוג", שתי הצורות האלה של הבירורים, ביקורת שמצדיק, שנקרא " צדיק", ונקי שלא לוקח בחשבון שום דבר חוץ ממה שרק רואה לפי החושים שלו, אז הוא לא הורג אף אחד מהם, מהבחנות הללו, אלא הולך בשניהם.

(בעל הסולם. "שמעתי". קל"ה. "נקי וצדיק אל תהרוג")

שוב אני אומר, זה לא פשוט, "נקי וצדיק אל תהרוג", יש בך גם נקי וגם צדיק, אז אל תקלקל שום הבחנה משניהם, אחד כלפי השני, אחד על חשבון השני, לא לטשטש משהו. אלא גם תהיה בצורה נקייה וגם בצורת צדיק, ושניהם צריכים להתכלל יחד.

תלמיד: זה כאילו שאתה הולך ימינה ושמאלה באותו זמן.

אז מה? תבקש שתהיה לך כזו אפשרות.

תלמיד: תחושה מאוד חזקה של פיצול, אנחנו מחפשים חיבור ואחדות ופה אתה התחושה היא מאוד חזקה של פיצול.

לפחות עכשיו אתה רואה שזה פיצול, יפה.

תלמיד: אבל אנחנו לא רוצים להישאר במצב הזה, המצב הזה הוא רק נקודת ייחוד.

כתוב שזו פקודה, שיש לך שני חושים נקי וצדיק שכך אתה מרגיש, ואסור לך לבטל אחד כלפי השני, אלא על שניהם אתה צריך ללכת.

תלמיד: אבל מה עושים עם תחושת הפיצול, עם תחושת הנתק הזה?

קריין: שוב, קטע מספר 45.

""נקי וצדיק אל תהרוג". "צדיק" פירוש, שמצדיק את ה', שכל מה שהוא מרגיש, בין טוב בין רע, הכל הוא לוקח למעלה מהדעת". זאת אומרת הוא מצדיק בכוח העליון. "והוא בחינת ימין. "נקי" פירוש נקיות הדבר, המצב איך שהוא רואה". איך שהוא רואה. "כי "אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות". ואם הוא לא מבין את הדבר או שלא יכול להשיג את הדבר, אין לטשטש הצורות כמו שהן נראות לעיניו. וזהו בחינת שמאל, והוא צריך לכלכל שניהם."

(בעל הסולם. "שמעתי". קל"ה. "נקי וצדיק אל תהרוג")

ללכת על שתי רגליים. תנסו לשלב את שניהם ואז תראו כמה שזה מוסיף לכם בתפיסת המציאות, בתפיסת העולם. עד שאנחנו מגיעים לגילוי האמיתי זה לוקח זמן, זה לוקח שינויים גדולים בתוכנו וזה אחד מהשינויים המשמעותיים.

שאלה: איזה מעשים מביאים את האדם להצדקת הרגשה שהבורא נותן?

אני פשוט מקבל מה שאני מקבל שזה מגיע מהבורא כי אין עוד מלבדו, ואני מסכים איך ובמה הוא שולט בי.

תלמיד: ככה מסכים? אני צריך לעשות משהו?

לא צריך לעשות משהו, אני לא רוצה לעשות משהו, אני רוצה לקבל את הדברים האלה כפי שהם מגיעים מהבורא ובזה הוא שולט בי.

תלמיד: אבל מה אני עושה באותו רגע אם אני מרגיש רע ממה שהוא נותן לי?

אם אתה מקבל את זה בצורה נכונה לא יכול להיות שאתה תרגיש רע.

תלמיד: מה זה לקבל בצורה נכונה?

שזה מגיע מהבורא.

שאלה: יוצא שיש שתי שכבות, שכבה ראשונה זה נקי אבל אני צריך להמשיך בעבודה הזאת, ושכבה יותר עליונה מעל הנקי זה צדיק. זה כך או שאני טועה?

כן, נגיד שכך.

שאלה: מה גורם לקפיצה של אמונה מעל הדעת, כי צריך איזו קפיצה מתוך הבירורים?

צריכים להיות עקשן בזה שאני משתדל כל הזמן לקבל על עצמי דרך אמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת שמה שאני מרגיש זה הכול הבורא מסדר בי, וכך אני רוצה להרגיש וכך לקבל וכך להצדיק, ולא שאני עושה על זה ביקורת.

תלמיד: כלומר אני כל הזמן סוטה ימינה בכוח.

כן, תמיד שתהיה נטייה לימין, נכון.

שאלה: מה הכוונה ל"אין לטשטש את הצורות"?

זאת אומרת שאני צריך בדיוק לדעת לפי מה אני יכול לברר, שזה מגיע מהבורא, זה מגיע בצורה מסוימת, ואני צריך על זה להגיב כך וכך. ככל היותר בצורה ברורה.

שאלה: אמרת שלא צריך לעשות כלום עם הסתירה בין שני הקווים, אבל הם ברוגז, הם מבטלים זה את זה. האם עלינו לפחות ליצור יותר תפילה כדי שיבוא הקו האמצעי?

ליצור תפילה זה תמיד טוב, אבל אני לא יכול לבטל אחד על חשבון חברו, כי שניהם כשהם מנוגדים, הם לא יכולים להיות בתמיכה הדדית או באיזו השלמה הדדית זה עם זה. פשוט כך אני צריך להתקדם. ותמיד יהיה בי פיצול פנימי, תמיד, ומתי יהיה החיבור והקשר? כשיהיה לנו צמצום, מסך ואור חוזר ומזה אנחנו נתחיל לסדר, לחבר, להרכיב את הפרצוף של הנשמה. ואז אנחנו נבין איך אנחנו עושים את זה כדי שתהיה לנו נשמה שנכללת משני כוחות מנוגדים וקו אמצעי באמצע שזה הבורא שמחזיק את השניים. זה מה שיקרה בעתיד, בינתיים אנחנו רק מבררים את המצבים שבאים אלינו.

תלמידה: אז מה שבעצם תלוי בנו זה רק התפילה במצב הזה.

כן.

שאלה: כתוב "פירוש נקיות הדבר, המצב איך שהוא רואה." מה זה "נקי"?

"נקי" זה נקרא עד כמה הוא מנקה את התפיסה שלו מהרצון לקבל שלו.

תלמידה: איך לא לנסות להחליף זה בזה ובאמת להחזיק בשני הקווים?

תנסי.

שאלה: לא הבנתי מה הכוונה "לכלכל את שניהם"?

להחזיק אותם, לסדר אותם, לדאוג להם שיתקיימו.

תלמידה: אבל המצב הנקי לא מתקיים גם כך?

לא, שום דבר לא מתקיים ככה, בסופו של דבר אנחנו אפילו צריכים לקיים את קו שמאל.

שאלה: הרגע שמעתי ממך ש"נקי" זה אומר מי שמנקה את עצמו מהרצון לקבל שלו, ופה בקטע מקור כתוב איפשהו הפוך, שזה קו שמאל דווקא, לפי איך שרואות עיניו בדעת שלו. אז איך להבין את זה נכון?

כאן "נקי" זה שאתה רואה את הדברים כמו שאתה רואה, בלי לטשטש אותם. כי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", והוא לא מטשטש, הוא אומר "וזה בחינת שמאל", כלומר צריכים לכלכל את שניהם.

תלמיד: זאת אומרת ש"נקי" כאן זה קו שמאל, כדעת.

כן.

תלמיד: אז מאיפה יש כאן ניקיון של רצון לקבל?

שוב. ""נקי וצדיק אל תהרוג". "צדיק" פירוש, שמצדיק את ה', שכל מה שהוא מרגיש, בין טוב בין רע, הכל הוא לוקח למעלה מהדעת." הכול לטובה והכול זה בצדק. הוא לוקח את זה פשוט למעלה מהדעת. "והוא בחינת ימין. "נקי" פירוש נקיות הדבר," מה זה "נקיות הדבר"? "המצב איך שהוא רואה. כי "אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות". ואם הוא לא מבין את הדבר או שלא יכול להשיג את הדבר, אין לטשטש הצורות" האלה "כמו שהן נראות לעיניו. וזהו בחינת שמאל," אז יש לך ימין ויש לך שמאל ואתה צריך ללכת בשניהם. רק זה מה שהוא אומר.

שאלה: האם אנחנו יכולים להצדיק בתוך הדעת?

אם אנחנו נמצאים במצבנו אז יכולים לעשות את זה, אבל ברוחניות אנחנו לא יכולים להצדיק את הבורא בתוך הדעת, רק למעלה מהדעת.

שאלה: האם יש כמות קבועה מראש של ייסורים שאדם צריך לעבור לפני שהוא יוכל להתחבר עם החברים והבורא ואנחנו פשוט צריכים לקבל את זה, או שאני יכול לצמצם את הייסורים בזה שאני מתנהג בצורה נכונה? אני מרגיש שהבורא תמיד מדבר איתי, אבל אני לא שומע מה שהוא אומר שאני צריך לעשות ולכן אני סובל.

אנחנו לא צריכים להסכים עם כל דבר שאנחנו מקבלים, אלא אנחנו צריכים להגיב כמה שיותר נכון ובזה אנחנו מזרזים את ההתפתחות שלנו ומקצרים את הדרך וזה טוב בעיני הבורא.

שאלה: האם זהו מצב הלשמה כשאתה בצדיקות ובנקיות?

אם אני מקיים את שניהם, אני מכוון את עצמי לבורא, זה נקרא "לשמה".

שאלה: אנחנו מדברים תמיד על לבנות את קו ימין שזה אמונה למעלה מהדעת, אבל איך אנחנו בונים את השמאל שזו הנקיות לפי המאמר?

אנחנו משתדלים לא לקלקל את הראייה בשמאל, שזה ממש "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ולא לטשטש את הראייה הזו, כך ששניהם ימין ושמאל יתקיימו יחד. לא זה על חשבון זה, אלא לשלב אותם יחד, עוד נלמד את זה, ודאי שכאן מהפסוק הקטן הזה אנחנו לא יכולים להבין את הדברים.

שאלה: בסיכום, האם אנחנו יכולים להגיד שאדם צריך להיות אובייקטיבי והוגן?

אני לא יכול להגיד כך, אתה רואה עד כמה זה מסובך, ומורכב. "אדם צריך להיות אובייקטיבי והוגן". האדם מסוגל להיות אובייקטיבי והוגן? איך אתה מסדר אותו שיהיה כך? רק במידה שהוא מתקרב לבורא, ועד כמה שאפשר הוא יכול להתכלל בתוך הבורא, רק בצורה כזאת הוא מקבל את תכונות הבורא, וכך הוא מתחיל לגדול. ואז ההתפתחות שלו היא כמו של עובר במעי אימו, עד שהוא נולד, גדל בחוץ, וכן הלאה. זה לא פשוט, זו לא פעולה אחת, אלא זה כל תהליך התיקון.

קריין: קטע 46 כותב הרב"ש.

"כלל הוא, שקו האמצעי הוא התמזגות של הב' קוים. והיות שהקו ימין דקדושה הוא בחינת שלימות, מבחינת למעלה מהדעת, וקו שמאל נקרא, זה שהוא רואה בתוך הדעת שהוא בלתי שלם, אלא להיפך מלא חסרונות. 

לכן קו אמצעי הוא בנוי מב' קוים. כלומר, שאי אפשר ללכת למעלה מהדעת מטרם שיש לו דעת, המראה לו את המצב, איך שהוא נראה לעיניו בתוך הדעת. אז שייך לומר, שאינו מסתכל על מה שהשכל מחייב אותו לעשות, אלא הוא הולך למעלה מהשכל, אלא הוא מאמין באמונת חכמים, מה שהחכמים אומרים לו, ולא משתמש עם השכל שלו. 

מה שאין כן אם אין לו שכל ודעת, שיגיד לו משהו, לא שייך לומר שהוא הולך למעלה מהדעת. לכן נקרא קו אמצעי בחינת שלום, היות שהוא נצרך לב' קוים. כלומר, בזה שיש לו ב' קוים מנוגדים, והוא נצרך לשניהם." 

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

עד כדי כך שאם אין לו משהו, או חסר לו משהו משמאל, אז הימין לא מתקיים.

שאלה: איך בכל זאת לשלב את שני הקווים האלה יחד?

תחשוב, תבקש, תשאל, תתפלל, תראה מה כתוב. אבל אנחנו צריכים להביא את המצבים האלו לקו האמצעי.

תלמיד: אמרת עכשיו שכדי לבנות חיבור, אנחנו נצטרך לעשות צמצום, ויוצא שכאילו הצמצום מבטל את קו שמאל.

נראה, זה עוד לא לכאן. בסדר?

שאלה: האם אפשר לתאר לעצמנו שקו שמאל זה כאילו העולם שלנו, שאנחנו צריכים להלביש עליו את קו ימין שהוא העולם הרוחני?

לא, בדרך כלל ככה זה נראה לנו, אבל זה לא ממש נכון. גם קו שמאל הוא רוחני כמו קו ימין, וגם הקו האמצעי הוא רוחני. הכול נבנה ומתחבר באמונה למעלה מהדעת. לאט לאט בצורה הדרגתית, עוד כמה שיעורים נתחיל להרגיש את כל זה.

שאלה: יש פעמים שאנחנו אומרים שאנו עובדים בב' קווים, ויש פעמים אומרים בג' קווים, מתי אנחנו מזכירים את הקו האמצעי, ומתי לא?

ב' קווים זו עבודה שמגיעה מצד התחתון, והקו האמצעי מגיע כתגובה מצד העליון, ומראה לנו את הסדר הנכון שיש בין העליון לתחתון. שני קווים זה רק קבלה והשפעה כאילו, כשעדיין אין ביניהם קשר. והקו האמצעי הוא כבר אחרי שיש קשר מסודר בין העליון והתחתון.

שאלה: בעצם הקו האמצעי זה ההליכה למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: בין קו ימין לשמאל, איך לבחור נכון ביניהם?

אנחנו צריכים לתת לאור העליון לסדר את הדברים האלה, שהוא יברר, שהוא יעשה, ולא אנחנו. לכן אנחנו לומדים בסך הכול איך לוותר על עצמנו, כי הבירור נעשה מלמעלה.

שאלה: במה השלמות של קו ימין נבדלת מהשלמות של קו אמצעי?

השלמות של הקו האמצעי זו שלמות, השלמות קו ימין היא רק בגלל שהוא רוצה רק להשפיע, ואז הוא לא מרגיש שום ליקוי או בעיות. אבל זה בגלל שקו ימין הוא רק משפיע, וזו לא שלמות.

שלמות היא בקבלה השפעה שגם זה וגם זה יעבדו לכיוון הקשר.

שאלה: אי אפשר ללכת באמונה למעלה מהדעת לפני שיש לו דעת, ואנחנו אומרים שחכמת הקבלה זו חכמה של רגש. נניח אלו שאוהבים ללמוד תע"ס, אומרים אנחנו צריכים לדעת את זה אחרת לא נוכל לעלות למעלה מהדעת. איך לשלב את זה?

הרב: על זה כתוב "לא החכם לומד", לא כל כך צריך לדעת מה כתוב כי בכל זאת אנחנו לא נדע, ואם נדע, נניח אני מעתיק לתוך השכל שלי את כל ששת הכרכים של תלמוד עשר הספירות, מה יש לי מזה? מה יש לי בזה? אני בכל זאת לא יכול להשתמש בהם, רק מילאתי את עצמי עם כל מיני הגדרות, ומה עוד יש לי?

לכן מה שאנחנו צריכים זו השגה, אמונה למעלה מהדעת, לזה להגיע. כשאנחנו נגיע להרגשת המדרגות האלו, המצבים האלו, הפעולות האלו, אז כל מה שכתוב בתע"ס יהיה מובן לנו באותה מידה שבה אנחנו רוכשים את המדרגות הרוחניות.

אבל זה לא שנוכל באיזו צורה מכנית ללמוד את הדברים האלה, ועל ידי זה נעשה מקובלים. לא, אנחנו נהיה מקובלים רק כשנגיע ללשמה. במידה שנהיה בלשמה, במידה הזאת אנחנו נכנסים להרגשת העולם העליון, לפעולות רוחניות, ואז אנו באמת נעשים אנשים רוחניים, מקובלים, המשיגים את פעולות הבורא.

תלמיד: אז אולי אפשר להגיד אחרת, שעד שאני לא מגיע למצב פנימי, רגשי, רק מעל זה אני כבר יכול לבנות אמונה למעלה מהדעת?

אם אתה מגיע להרגשה, אתה כבר לא צריך לבנות שום דבר, כי כבר עשית, כבר בנית את עצמך כך, כי סך הכול אתה רצון. מי האדם? האדם הוא רצון שהבורא ברא, ואם אתה מסדר את הרצון שלך בצורה כזאת שאתה מרגיש את פעולות הבורא, ומזדהה עימו, אין יותר.

תלמיד: האם תוכל שוב להסביר מה זה אומר שאי אפשר ללכת למעלה מהדעת לפני שיש לאדם דעת?

כן, ודאי שהוא חייב גם לרכוש ידע. אבל ידע זה נקרא שהוא מבין במה הוא נמצא. זה לא מה שכתוב בספר, אלא שהוא משתדל לבצע את הפעולות האלה, עימו, עם החברים, עם הבורא, ומתוך זה שהוא רואה את הדברים האלה, רוכש אותם, אז הוא כבר מרכיב מהם את מערכת הקבלה וההשפעה.

(סוף השיעור)