שיעור בוקר 07.03.13 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה.

זוהר לעם, פרשת "בלק", עמ' 49 פסקאות: 350 - 378

heb_o_rav_zohar-la-am-balak_2013-03-07_lesson_n17

ה׳ בוקר תשמע קולי

"350. אמר דוד המלך, ה׳ בוקר תשמע קולי, בוקר אערוך לך ואצַפֶּה. בוקר, זהו בוקר של אברהם, חסד, שמתעורר בעולם. כמ"ש, וישכם אברהם בבוקר. כי כשבא הבוקר, אז אותו בוקר, חסד, מתעורר בעולם, והוא עת רצון לכל, ולעשות חסד לכל העולם לצדיקים ולרשעים, ואז עת תפילה היא להתפלל לפני המלך הקדוש.

351. וע״כ בשעה שבא הבוקר, כל אלו אסירי המלך, החוטאים האסורים בכבלי החטא, מוצאים מנוחה, ועת תפילה היא עליהם. וכש"כ אלו החוזרים בתשובה, ומבקשים בקשתם לפני המלך הקדוש.

משום שבשעה ההיא, ממונה אחד יוצא לצד דרום, חסד, רפאל שמו, וכל מיני רפואות בידו. ומצד דרום, חסד, יוצא רוח אחד, ומגיע לאותו הממונה על הרפואה, רפאל. וכשמגיעה התפילה לפני הקב״ה, הוא מצווה על ב"ד שלו, שלא יפתחו בדין, משום שחיים בידי הקב״ה ולא בידיהם.

352. משום שעת רצון, מבקש הקב״ה זכות על האדם. ואם נמצא בתפילה, או שהוא בעל תשובה, הוא מרחם עליו. ובאותה שעה נשמע קול ציפורים המקננות, כמ"ש, אשר שָׁם ציפורים יקננו, כי אלו הציפורים מודות ומשבחות להקב״ה. ואותה איילת השחר התעוררה בעולם ואמרה, מה רב טובךָ, אשר צפנת ליראיך. אז יוצא אותו הממונה על הרפואה ועושה כל מה שהצטווה.

353. ומיני הרפואה הם אינם בידיו של אותו הממונה, כי הרפואה איננה אלא בידיו של המלך הקדוש. אבל בשעה שהקב״ה מצווה רפואה על אותו אדם, הממונה יוצא, וכל המקטרגים הממונים על מחלות רעות מפחדים ממנו. אז אותו הרוח הנוסע מצד דרום, רוח החסד, מושיט החסד אל האדם, והנה נמצאת הרפואה. אבל הכול הוא ביד הקב״ה.

354. ע״כ כתוב, ה׳ בוקר תשמע קולי. ולא כתוב, ה׳ תשמע קולי. כי לבוקר של אברהם אומר. וכתוב, בוקר אערוך לך ואצפה. פעמיים בוקר למה? בוקר אחד של אברהם, חסד. ובוקר אחד של יוסף, כמ"ש, הבוקר אור, שמאיר ודאי. בוקרו של אברהם, חסד מכוסה מחכמה. ובוקרו של יוסף, חסד מגולה בהארת החכמה. אערוך לך ואצפה. אערוך לך הנר שלך להדליק. וזה אומר לבוקרו של יוסף, כי העריכה של הנר היא שלו.

355. מהו, ואצפה? הרי כל בני העולם מצפים ומחכים לחסד של הקב״ה, ואפילו בהמות השדה, ומה השבח של דוד יותר מכל בני העולם? הוא דבר אמת הבא מרחוק, החכמה, כמ״ש, אמרתי אֶחְכָּמה והיא רחוקה. האור הראשון שברא הקב״ה, היה מאיר עד שלא יכלו העולמות לסבול אותו. מה עשה הקב״ה? עשה אור לאורו שיתלבשו זה בזה, וכן כל שאר האורות, שכל מדרגה עליונה מתלבשת במדרגה תחתונה ממנה, עד שהעולמות כולם עומדים בקיומם ויכולים לסבול.

356. ומשום זה התפשטו המדרגות והתלבשו האורות, ואלו הלבושים שהתחתון מלביש העליון נקראים כנפיים עליונות. עד שמגיעים לבוקר הזה של יוסף, והוא לוקח כל האורות העליונים, כי היסוד כולל כל האורות שלמעלה ממנו. ומתוך שכל האורות העליונים תלויים בו, זיווֹ עולה מסוף העולם עד סוף העולם, שלמעלה, עד שהעולמות שלמטה ממנו אינם יכולים לסבול.

בא דוד והתקין אותו הנר, שהוא כיסוי לאותו בוקר של יוסף, שיתכסה בו לקיים העולמות שלמטה בסדר של הנר הזה. וע״כ כתוב, בוקר אערוך לך ואצפה. כמ"ש, ויצַפהו זהב טהור. ומשום שאותו הנר הוא של דוד, שהוא מרכבה למלכות, ותלוי בה, אמר, שהוא יהיה כיסוי על הבוקר הזה של יוסף.

בוקר של יוסף הוא חכמה וחסדים. והוא מטעם שהיסוד כולל כל האורות שלמעלה ממנו. כיוון שהיסוד כולל כל האורות חכמה וחסדים, היה מאיר למעלה מסוף העולם עד סופו. אמנם לא היה יכול להשפיע למטה ממנו, כי אור החכמה אינו מושפע מלמעלה למטה, שהעולמות שלמטה ממנו אינם יכולים לסבול, שהאור שלו יתפשט מלמעלה למטה, כי אז מתרבים בו הדינים.

ע״כ היו צריכים לתיקון המלכות, הנקבה, המאירה רק מלמטה למעלה. ורק היא הייתה יכולה להבטיח, שאור החכמה שביסוד לא יושפע למטה. ולכן, בא דוד והתקין אותו הנר, שהוא כיסוי לאותו בוקר של יוסף, שיתכסה בו, שאור החכמה שביסוד יתכסה במלכות, הנקראת נר, באופן, שלא יאיר כלום מלמעלה למטה. שאז יוכלו כל העולמות לקבל שפע מהמלכות, ויתקיימו.

וע״כ כתוב, בוקר אערוך לך ואצפה, שיסדר שאור החכמה שביסוד יאיר מלמטה למעלה. ובזה, ואצפה, שהוא לשון כיסוי. שהמלכות תצפה ותכסה האור הזה, שלא יתפשט מלמעלה למטה.

בנו של רבי יוסי מפקיעין

[בריה דר׳ יוסי דפקיעין]

357. בעוד שהיו הולכים, הגיעה יונה אחת אל רבי אלעזר, חנתה, וצפצפה לפניו. אמר רבי אלעזר, יונה כשרה, נאמנה את תמיד בשליחותך, לכי ואמרי לרבי יוסי, חמי, שחברים באים אליו, ואני עימהם. ונס יקרה לו לג׳ ימים ולא ייפול עליו פחד, כי בשמחה אנו הולכים אליו. השיב פעם אחרת ואמר, איני שמח הרבה. כי רע בעיניי הרבה על רימון מלא אחד, שניתן תחתיו, שמת במקומו. ושמו יוסי. הלכה אותה היונה מפניו. והחברים הלכו.

358. אמר רבי אלעזר, יונה זו באה אליי בשליחות מרבי יוסי, שהוא בבית חוליו. וידעתי מאותה היונה שכבר ניצל, וחילוף ניתן עליו. כלומר, שאדם אחר ניתן שימות במקומו, והוא נרפא.

359. בעוד שהיו הולכים, הנה עורב אחד עמד לפניהם, קרא בכוח וצפצף צפצוף גדול. אמר רבי אלעזר, לכך אתה עומד, ולכך אתה מתוקן, שיבשר בשורות רעות, לך לדרכך, שכבר ידעתי. אמר רבי אלעזר, נלך ונגמול חסד לרימון, שהיה מלא מכל, ורבי יוסי מפקיעין הוא שמו, כי הסתלק מעוה"ז, ואין מי שראוי להשתדל בו. והוא קרוב אלינו.

360. נטו מהדרך והלכו לשם. כיוון שראו אותם כל בני העיר, יצאו לקראתם, והחברים האלו נכנסו בבית רבי יוסי מפקיעין. בן קטן היה לו לרבי יוסי, ולא נתן שום בן אדם שיתקרב אל המיטה של אביו אחר שמת, אלא הוא לבדו היה עומד סמוך לו, ובכה עליו, והתדבקו פיו בפיו.

361. פתח אותו הילד ואמר, ריבון העולם, כתוב בתורה, כי ייקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, והאֵם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים. שַׁלֵח תשַׁלַח את האם, ואת הבנים תיקח לך. היה צועק הילד ובוכה. אמר, ריבונו של עולם, תקיים דבר זה שבתורה, שני בנים, מאבי ומאימי, אני ואחותי הקטנה ממני, היה לך לקחת אותנו, ולקיים הדבר שבתורה, שכתוב, שלח תשלח את האם, ואת הבנים תיקח לך.

וריבונו של עולם, אם תאמר, אֵם כתוב, ולא אב, הנה כאן הכול הוא, אבי ואימי, האֵם מתה ולקחת אותה מעל הבנים, עתה גם אבי, שהיה מגן עלינו, לקחת מעל הבנים. איפה הוא הדין של התורה? בכו רבי אלעזר והחברים, כנגד הבכיות והצעקות של אותו הילד.

362. אמר רבי אלעזר, שמיים לרוּם וארץ לעומק, ולב מלכים אין חֵקר. בעוד שהיה אומר רבי אלעזר הפסוק הזה, היה עמוד של אש פוסק ביניהם לבין הנפטר, ואותו הילד היה דבוק בפיו של אביו ולא היו נפרדים. ע"כ הפסיק עמוד האש. אמר רבי אלעזר, או שרוצה הקב״ה לעשות נס להחיות אותו, או שרוצה שלא יעסוק בו אדם אחר. אבל הדיבורים של אותו הילד ודמעותיו איני יכול לסבול.

363. בעוד שהיו יושבים, שמעו קול אחד, שהיה אומר, אשרי אתה רבי יוסי, שהדיבורים של אותו הגדי הקטן ודמעותיו עלו אל הכיסא של מלך הקדוש, ודנו הדין. וי״ג (13) בני אדם הזמין הקב״ה בשבילך למלאך המוות, לפדות אותך, והנה 22 שנה הוסיפו לך, עד שתלַמד תורה לאותו הגדי השלם האהוב לפני הקב״ה.

364. קמו רבי אלעזר והחברים, ולא נתנו לאיש לעמוד בבית. מיד ראו אותו עמוד האש שהסתלק, ורבי יוסי פתח עיניו. ואותו הילד היה דבוק פיו בפיו. אמר רבי אלעזר, אשרי חלקנו, שראינו תחיית המתים עין בעין. התקרבו אליו, והיה אותו ילד ישן, כמו שהיה גווע מעוה"ז. אמרו, אשרי חלקך רבי יוסי, וברוך הרחמן שעשה לך נס על הצעקות והבכיות של בנך, בדבריו, שהיה דוחק בדיבורים יפים לשער השמיים, בדיבורו ובדמעותיו הוסיפו לך חיים.

365. לקחו אותו הילד ונישקו אותו, ובכו עימו מרוב שמחה והוציאו אותו לבית אחר, ועוררו אותו משנתו, ולא הודיעו לו מיד מתחיית אביו, אלא אח״כ. שמחו שם ג׳ ימים, וחידשו עם רבי יוסי כמה חידושים בתורה.

366. אמר רבי יוסי, חברים, לא ניתנה לי רשות לגלות ממה שראיתי בעולם ההוא, אלא אחר 12 שנים. אבל שס״ה (365) דמעות ששפך בני, באו בחשבון לפני מלך הקדוש. ואומר לכם חברים, שבשעה שפתח בני בפסוק ההוא וצעק באלו הדיבורים, הזדעזעו 300,000 ספסלים שבישיבה של הרקיע, וכל הנשמות עמדו לפני המלך הקדוש, וביקשו רחמים עליי, וערבו עליי, שלא אחטא באותו הזמן. והקב״ה התמלא רחמים עליי.

367. והיו יפים לפניו אלו הדיבורים של בני, ואיך שמסר נפשו עליי. ואפוטרופוס אחד, מגן ומליץ יושר, היה לפניו, ואמר, ריבון העולם, הרי כתוב, מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז, למען צורריך להשבית אויב ומתנקם. יהי רצון מלפניך, שהזכות של התורה, והזכות של אותו הילד, שמסר נפשו על אביו, שתרחם עליו, ויינצל.

368. וי״ג אנשים הזמין לו תחתיי, שנתן למלאך המוות ערבון, פדיון תחתיו, להוציא אותי מדין הקשה הזה. אז קרא הקב״ה למלאך המוות, וציווה אותו עליי, שישוב אחר 22 שנים. כי י״ג אנשים שנתן לו תחתיי, אינם נחשבים לו שיהיו ערבון ממש תחתיי לפטור אותי ממיתה לעולם, אלא שנתנו לו מַשכּוֹנות שהם בידיו.

כלומר כי בין כך ובין כך היו י״ג אלו סופם למות, והם בידיו של מלאך המוות. אלא שהקדימו לו הזמן, וע״כ אינם ערבון ופדיון לפטור אותו ממיתה לגמרי. אלא שהאריכו לו הזמן עד 22 שנים. עתה חברים, משום שראה הקב״ה שאתם צדיקי אמת, קרה הנס לעיניכם.

ה׳ ממית ומחייה

369. ה׳ ממית ומחייה, מוריד שְׁאול ויָעַל. פסוק זה יש להסתכל בו. האם הוי"ה ממית? הרי השם הזה הוי"ה, סם חיים הוא לכל, ודבר זה, מוות, אינו שורה בו, ובכל מקום השם הזה נותן חיים לכל העולם, מהו, הוי"ה ממית, שבני אדם חושבים, שהוא ממית כל בני אדם? אלא הוי"ה ממית ודאי. איך הוא ממית? לא משום שהוא מסתלק מהאדם, הוא מת, כי בעוד שהוא על האדם, אינם יכולים כל מקטרגי עולם להזיק לו, אלא בשעה שמסתלק ממנו, מיד כל מקטרגי העולם יכולים לו, והאדם מת. אינו כן.

370. אלא הוי"ה ממית, את מי הוא ממית? אותה המשכה של ס"א הרעה, הגוף. כיוון שההמשכה של ס"א, רואה זיו כבודו של הקב״ה, מיד מת ואין לו קיום אפילו רגע אחד. כיוון שאותה המשכה של הס״א מת ועבר מהעולם, מיד מחייה. את מי מחיה? אותה המשכה של רוח קדוש, הבא מצד הקדושה, הנשמה, מחייה אותה ומעמיד אותה בקיום השלם.

והכול עושה הקב״ה בזמן אחד, שממית הגוף ומחייה הנשמה. וע״כ כתוב, ה׳ ממית ומחייה. ומה שכתוב, מוריד שאול ויעל, שמוריד אותו הרוח הקדוש, הנשמה, לשאול, ועושה לה שם טבילה, באש אשר בשאול, לטהר אותה, ומיד מעלה אותה, ונכנסת למקום שצריך בגן עדן.

371. ואני, חברים, באותה שעה שהסתלקתי מהעולם, הרוח שלי הסתלק ונפטר מיד, עד שעה מועטת שהחייה אותי הקב״ה, והגוף היה מת. בשעה שפתח בני באלו הדיבורים אז פרחה נשמתו, ופגשה בנשמה שלי, שהייתה עולה מתוך הטהרה ומתוך הטבילה, ונכנסה במקום שנכנסה, ושם דנו דינה, וניתנו לי 22 שנה חיים, בזכות הדמעות והדיבורים של בני.

מכאן והלאה, יש לי להשתדל במה שראיתי. כי אין לי להשתדל עוד בדברים של עוה"ז, מאחר שראיתי מה שראיתי, והקב״ה רוצה שלא יאבד ולא יישכח ממני כלום.

יַסוֹר יִיסְרַני יה

372. יַסוֹר יִיסְרַני יה, ולמוות לא נתנני. דוד המלך אמר, יסור ייסרני יה, על כל מה שעשה בעוה"ז, ואמר על הביטחון שהיה לו בעולם ההוא, ולמוות לא נתנני. כי על כל מה שעבר עליו בעוה"ז, שרדפו אותו, והיה בורח בארץ נוכריה, בארץ מואב, ובארץ פלשתים, ומכולם הציל אותו הקב״ה, ולא עזב אותו למות, ואמר, ולמוות לא נתנני, על הביטחון שבעולם ההוא הנצחי.

373. אמר דוד, אם חטאתי כאן להקב״ה, הרי הוכיתי כאן, וקיבלתי העונש שלי, וטיהר אותי מכל מה שחטאתי, ולא השאיר העונש שלי לעולם ההוא אחר המיתה. ודאי, יסור ייסרני יה בעוה"ז, כדי לנקות אותי. ולמוות לא נתנני בעולם ההוא, שייטול שם נקמתו ממני.

אבינו מת במדבר

374. פתח הילד ואמר, אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה'. המילה, אבינו, הטעם עליה למעלה, זַרְקָא, שניגונו מאריך המילה ומושך אותה. אהה חסידים הקדושים, כמה מֶשך הצער יש בקריאת אבינו. אין צער, ואין כאב של רוח ונפש, אלא כשקוראים כך, אבינו, בכאב מהלב. מת במדבר. האם אחרים לא מתו במדבר?

375. אלא כמה בני אדם עירומים מזה. מֵהם אומרים, שמקושש עצים היה צְלופְחָד. כי כתוב, כי בחטאו מת. ומהם אומרים כך, ומהם אומרים כך. ואני למדתי, ביום שאבי נפל בבית חוליו לימדו לי זה. ואני ראיתי מה שראיתי, שציווה עליי אבי שלא לגלות אותו.

ולמדתי, אלא כמה וכמה היו שמתו במדבר, ולא על חטאו של קורח, ולא על חטא המרגלים כשנגזרה הגזרה, שימותו כולם במדבר. אלא שמתו קודם מתן תורה, ואחר שעשו העגל, אלו שהטעו העולם, העֵרב רב, ואלו שנמשכו אחריהם, שצלופחד היה יכול להיות בין אלו, ואין ראָיה ממה שכתוב, כי בחטאו מת, שהיה מקושש העצים.

376. אבל הטענה שטענו בנות צלופחד, שהוא מת במדבר, היא שהיה צלופחד רב לבית יוסף, ומתוך שלא היה יודע דרכי התורה כראוי, ע״כ לא היה נשיא. והוא היה שלא שמר פיו ודבריו, כנגד משה. כמ"ש, וידבר העם באלקים ובמשה למה הֶעליתוּנו ממצרים, וצלופחד היה המדבר. ועליו כתוב, וימָת עַם רב מישראל, שהיה איש שאינו יודע תורה. והוא רב משפחה. רב מזרעו של יוסף, מבניו של מנשה.

ומשום שחטא במדבר בדיבור כנגד משה, חשבו בנותיו, שמשה נוטר שנאה עליו. ומשום זה הקריבו משפטם, לפני משה ואלעזר וכל הנשיאים וכל ראשי האבות, ולא דיברו עם משה אלא לפניהם. משום שקינאו קנאה ממנו.

377. מכאן נשמע. מי שחושש מפני הדיין, יקרב דיינים אחרים וירבה אנשים עם אותו הדיין, כדי שישמעו הדין, ויפחד מפניהם, ולא יהיה דן אלא כראוי, ואם לא, ידחו אותו מהדין. והם לא ידעו שמשה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. ולא ידעו שמשה אינו כן.

378. כיוון שראה משה כך, אמר, אני רואה, שכל האספה של אנשים גדולים מישראל וכל ראשי האבות וכל נשיאי העדה, עליי מתקרבים. מיד נבדל משה מהדין. כמ״ש, ויַקְרב משה את משפָּטן לפני ה'. הענווה של משה הקריבה את משפטן לפני ה׳."

שאלה: האם המצבים שמתוארים פה ב"זוהר", הינם מצבים פרטיים או שכולם מורגשים בקבוצה כולה יחד?

לא. כל אחד ואחד מרגיש את זה באופן פרטי.

שאלה: איך אפשר לתאר את מה שכתוב בספר? מה אני אמור להרגיש כלפי החברים כשאני קורא על רבי יוסי, רבי אלעזר? ובכלל מי הדמויות האלה?

רבי יוסי ועוד, אלה הן הבחנות, אלה לא דמויות, זה לא שבאחד מתלבש רבי יוסי ובשני רבי אלעזר, לא כדאי לחשוב כך. אלא כמו שאנחנו אומרים, "ספירה" כזאת ו"ספירה" כזאת, אלו הבחנות שבדרך, שאותן אנחנו מקבלים כצורות שמלוות אותנו קדימה. רעות, טובות, לא חשוב אילו, תמיד הן קדושות.

שאלה: איך אפשר לבנות נכון כוונה בזמן קריאת ה"זוהר" כדי לאחד את ההכנה שלנו לכנס באירופה?

לחשוב שהכנס באירופה יהיה כעוד קפיצה גדולה, זה לא פשוט, כי אם אנחנו נעשה שם ממקום החורבן, כנס טוב, זה יהיה מאוד מועיל.

(סוף השיעור)