שיעור בוקר 25.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 398. מאמר "מהות הדת ומטרתה"

קריין: "כתבי בעל הסולם". עמ' 398. מאמר "מהות הדת ומטרתה".

מהות הדת ומטרתה

"כאן אני רוצה להשיב על ג' שאלות:

האחת: מהותה של הדת, מהו?

השניה: אם מטרתה מקווה בעולם הזה, או לעולם הבא דוקא?

השלישית: אם מטרתה עומדת לטובת הבורא, או לטובת הבריות?

ובהשקפה הראשונה, יתפלא כל מעיין בדברי, ולא יבין את ג' השאלות הללו, שהצבתי לי לנושא להמאמר הזה.

א. שהרי, "זיל קרי בי רב הוא", ומי הוא שאינו יודע, מהו דת?

ב. ומכל שכן, השכר ועונש שלה, המקווה וצפוי בעיקר לעולם הבא?

ואין צריך לומר, השאלה הג', שהכל יודעים, שהוא לטובת הבריות, לנחותם לטובה ולאושר. וכי יש מה להוסיף על זה?

ובאמת, אין לי מה להוסיף כלום!

אולם, מתוך שידועים את ג' ידיעות הללו, ושגורה כל כך בפיהם, מגרסא דינקתא, על בוריים, עד שלא נמצא להם שום הוספה ובירור דברים, במשך כל חייהם, הרי זה מורה, על אי הידיעה בדברים הנשגבים האלה!

ובהכרח, שהמה כל עיקרי היסוד, אשר כל המשא, של בנין הדתי בנוי ונשען עליו!

ואם כן, הגידו לי, איך זה אפשר, אשר נער קטן, כבן י"ב או י"ד שנים, כבר נמצא לו מקום מוכן במוחו, לכלכל היטב ולהבין, ג' ידיעות דקי העיון כאלה? ומכל שכן, באופן מספיק כזה, שלא יוצטרך לו, עוד להוסיף עליו דעה והשכל, במשך כל ימי חייו?

אכן, כאן הדבר קבור! כי הנחה הנמהרה הזאת, הביא לכל קלות הדעת והמסקנות הפראיות, שמלאה את אויר עולמינו, בדורינו זה. והביא אותנו לידי מצב, אשר הדור השני, כמעט שנשמט כולו מתחת ידינו."

שאלה: למה בעל הסולם מתכוון כשהוא אומר "דת"?

את זה הוא רוצה לגלות. כי יש לנו קשר כלשהו עם מקור החיים שלנו, מקום הקיום שלנו, או עם הכוח העליון או המערכת שמנהלת אותנו. אז יחס מהאדם, בכלל מהאנושות לכוח העליון שמנהל אותנו בלי לשאול את פינו, לא חשוב מה אנחנו עושים, כן או לא, אלא מה שמנהל אותנו, היחס לזה מצידנו נקרא "דת". ואנחנו יכולים להשפיע עליו או לא, אנחנו יכולים להבין אותו או לא, לחקור איך הוא מתייחס אלינו, ובזה תלויים כל החיים שלנו.

היחס בשין אדם לכוח עליון נקרא "דת". יחס חד צדדי או הדדי, דו צדדי, את כל זה אנחנו צריכים לברר. אנחנו נמצאים תחת השגחה, השפעה של הטבע, של הכוח העליון, תגיד מה שתגיד, אבל יש משהו שנמצא מעלינו שלוחץ עלינו.

אנחנו נמצאים במקום כלשהו שבו משפיעים עלינו כוחות, מה אנחנו יכולים לעשות עם הכוחות האלה, נגדם, בעדם, להתייחס אליהם כמו לטבע? או להתייחס לזה כמו לכוח העליון שיש לו שכל, רגש, כוונה, תכלית. בעל הסולם מדבר על זה הרבה במאמרים שלו, וזה מה שהוא רוצה להסביר לנו גם כאן.

לנו זה חשוב, כי זאת לא רק פילוסופיה שאנחנו יכולים ללמוד עליה או לא ובינתיים להמשיך לחיות, אלא במידה שאנחנו לומדים, פותרים את השאלות האלה, מתקרבים לידיעתן, זה משפיע על החיים שלנו ומשנה את אורח חיים, איך אנחנו מסתכלים על החברה האנושית, על הטבע הכללי, על הכוח העליון, על הגורל שלנו, על התכונות שלנו וכן הלאה. זה בעצם קובע הכול, ולכן השאלות הן מאוד חשובות.

שאלה: פה הוא אומר שבדורנו זה הגיעו למסקנות שהן בכלל לא נכונות כלפי הדת. בעבר הייתה תקופה אחרת שבה כן היו מסקנות כלפי הדת?

לא. האנושות כל הזמן מחפשת איך להתייחס לשאלות האלה של דת, זה דבר ראשון, ודבר שני, אנחנו רואים שבמשך ההיסטוריה האנושות מתפתחת ומדומם, צומח, חי, מדבר, החלק של המדבר הוא הכי משתנה, ולכן גם משתנה מאוד היחס שלו לעצמו ולסביבתו - דומם, צומח וחי.

וכאן השאלה, לאן אנחנו צריכים להגיע? האם אנחנו יכולים למהר את הזמן ולראות שאם אנחנו נתפתח למשל עוד אלף או אלפיים שנה, אז היחס שלנו לעצמנו ולטבע ישתנה? אולי אנחנו עכשיו כבר יכולים להסתכל במבט ההוא של העתיד ולראות איך להסתכל אחרת על עצמנו ועל הטבע העליון. מעניין מאוד מה שקורה.

האם אנחנו נמצאים באיזה מעצר על ידי הכוחות הכללים של הטבע וניתן לנו במשהו לראות איפה אנחנו ומי אנחנו לעת עתה, ובעוד אלף, אלפיים שנה אנחנו נראה את זה אחרת וזה ישנה לנו בכלל את מהות החיים, לא בצורה הטכנית כמו שאנחנו חושבים עכשיו, אלא בכלל במשהו. לא מובן מה קורה כאן בקשר של האדם עם הסביבה שלו, עם עצמו.

כל זה בסך הכול מביא אותו להתקשרות ולשאלות כלפי הכוח העליון. ומידת הקשר, מערכת הקשר שיש בין האדם לכוח העליון שמייצב את הכול ומנהל את הכול, מסדר את הכול למעלה מהשכל שלנו, שלא שואל אותנו, אלא עד היום מסובב את האנושות בצורה שהאנושות היא רק התוצאה, כמו הדומם, היא ממש נמצאת תחת השליטה שלו.

אז הגיע הזמן אומרים מקובלים, שאנחנו יכולים להיכנס לתוך המערכת הזאת ולהתחיל לברר אותה ולדעת מהו המקום שלנו ועד כמה אנחנו יכולים גם להשפיע על זה.

השאלות שמתעוררות בנו בנוסף לדרגת החי, אומרות לנו שיש לנו מקום לברר משהו שנמצא למעלה מדרגת החי שבנו - דרגת המדבר, דרגת האדם, הדומה לבורא. אז בואו נראה.

שאלה: בעל הסולם מסיק מסקנה, הוא דן בשלוש השאלות ומציג את המסקנות, שהדור הבא חמק מידינו. על מה הוא מדבר כאן בעצם?

העניין הוא שאם קודם האנושות איכשהו הייתה מנוהלת על ידי כביכול יחס שלה לכוח העליון והייתה קושרת את עצמה לכוח העליון בכל מיני פילוסופיות, תיאוריות, בכל מיני מערכות כביכול, כי ודאי שהכול זה שקר, אבל בכל זאת, אז בזמן האחרון האנושות בכלל לא מתחשבת בקשר שיש לה עם הכוח העליון, עם התהליך, עם הכול, אפילו שיהיו שקריים, ואז היא יוצאת מתוך כל סוגי הקשר. מצד אחד זה טוב, כי אז היא פנויה לכל מיני תפיסות אחרות, חדשות, וזה מה שחכמת הקבלה בעצם מבררת ומכבדת, ומצד אחר זה נותן לאנושות אפשרות ללכת בכל מיני צעדים וצדדים כאלו שבני האדם לא יודעים מה לעשות עם עצמם.

אתם רואים מה קורה עכשיו, "בואו נתקדם בהתפתחות הגשמית לעוד מכוניות, עוד מטוסים, עוד כל מיני מחשבים, ובואו נעשה עכשיו עוד מלחמות מי ישלוט על מי", מאין ברירה כמו ילדים קטנים בחצר, וזה מה שיש. ואנחנו רואים עד כמה האנושות נכנסת עוד ועוד לכל מיני דברים, מייצרת לעצמה כל מיני משחקים, כל מיני דברים יקרים כביכול, וכך מעבירה את הזמן. ובינתיים המכות מתגברות, ואנשים למרות שהם נעשים יותר חכמים ומשוכללים מדור לדור, הם גם נעשים יותר מוגבלים. אפשר להרגיש שאנחנו כולנו היום כמו מוגבלים.

שאלה: הוא כותב שהדור הבא נשמט תחת ידינו. הוא מתכוון למקובלים או למערכת אחרת?

אני לא חושב שהוא מדבר על המקובלים, אלא על הכלל, שאם קודם היו אילו מין מערכות של דתות, של אמונות וכדומה, עכשיו אין את המערכות האלו והוא כביכול מצטער על כך. אבל הוא לא באמת מצטער על כך כי קודם כל זה מלמעלה, אז אין על מה להצטער, והוא רואה בזה את העתיד, הזדמנות להתפתחות חדשה.

שאלה: אנחנו מקבלים מהסביבה כל מיני התרשמויות, איך אנחנו יכולים להתנתק מהתרשמויות האלה?

אנחנו לא צריכים להתרחק מהסביבה, אלא אנחנו צריכים לראות כל הזמן לראות איפה אנחנו ואיפה הסביבה, ועד כמה הסביבה נסחבת לכל מיני צורות, כיוונים ועד כמה האנושות צריכה לקבל הבחנות חדשות. נגיד עכשיו, אנחנו נמצאים במצב שלפנינו עומדת בעיה במחסור במזון, לקראת החורף תהיה בעיה בחומר להסקה, זאת אומרת, הכוח העליון רוצה לחייב אותנו להכיר בזה - עד כמה את כל הדברים הרעים אפשר לפתור רק על ידי חיבור בינינו.

לא חסר בעולם דבר, לא חומרי הסקה ולא מזון, העולם מלא שפע, אלא אנחנו ביחסים בינינו, הורגים, שורפים, ועושים בעיות לעצמנו עד כדי כך שהעולם בזמן הקרוב יתחיל לרדת כולו לא רק למקום שנלחמים בו, אלא בכל מקום בעולם ירגישו את הבעיות ואת ירידת רמת החיים, וזה יהיה מורגש על כולם, על גברים, על נשים, על ילדים, כולם ירגישו את זה. לָמה? תוצאה מזה שהעולם לא יכול להגיע לרוגע.

יהיה ברור לכולם שרק זו הסיבה, ולא יהיה בעולם שלנו כמו היום ארצות מפותחות שנמצאות בחיים טובים ויש להם הכול, וארצות כאלה שהאנשים בהן גוועים מרעב, לא, אנחנו נתקרב למצב שכל העולם ירגיש את המצבים האלו בצורה הדדית, הארצות שאנשיה נמצאים ברעב לא יתנו רוגע ושקט לארצות העשירות, המפותחות להמשיך לחיות, אלא כל זה יתחבר יחד, אנחנו נראה את זה בקרוב.

תלמיד: האם עדיף להתחיל הפצה עם המבוגרים או עם הצעירים? קראתי בספרים שלך שאנחנו צריכים לרדת לדרגות של האנשים, איך עלינו לעשות הפצה לעולם ולמצוא את המילים נכונות?

אתה צריך ללמוד את זה לאט לאט, להתקשר לאנשים שלנו שיודעים לעסוק בהפצה ושם ללמוד את זה.

תלמיד: אנחנו עובדים בפרויקט שאסור לנו להגיד את המילה קבלה.

בסדר.

תלמיד: האם יותר טוב להתחיל עם הצעירים?

אנחנו לא דנים עכשיו על זה, לָמה אתה נכנס עם כל הדברים האלה? אתה רוצה להיות לבלוט? מה משיגים על ידי זה, כתוב "דברי חכמים בנחת נשמעים", ואתה רוצה לדחוף מהר. ככה לא עושים, לאט ובעדינות.

שאלה: כתוב: "אכן, כאן הדבר קבור! כי הנחה הנמהרה הזאת, הביא לכל קלות הדעת והמסקנות הפראיות". האם קיבלו את הדברים שהוא כותב פה? ולמי הוא מכוון את הדברים?

הוא כותב מצידו ואחרים לא מקבלים את זה מצידם, זה בינתיים הקרע שיש בין החכמת הקבלה לבין העם. כל עוד הם לא יכירו, לא יבינו שלא מדובר באיזו פילוסופיה שאדם המציא, אלא הוא כתב את זה מידיעת עומקי הטבע, כי כך הטבע מסודר, הגלקסיות, כל היקום מסתובב לפי חוק מיוחד ואתה לא יכול לעשות שום דבר נגד החוק הזה. וחוק הזה, שהוא מסובב את הכול היקום, הוא נקרא "בורא", ויש לו תהליך ויש לו תכנית, תוכנה, ולפי זה הכול נפעל, והוא רוצה ללמד אותך מהו החוק הזה, חוק שאנחנו חייבים לקרב כל פרט ופרט שבמציאות ביניהם.

תלמיד: אפשר לומר שקבוצת "בני ברוך" הם כמעט היחידים בעולם שמפיצים את דברי בעל הסולם?

בעולם, כן. אני שמעתי שיש עוד כמה כאלה שמפיצים, בדרך כלל בזה שהם מדפיסים ספרים באנגלית ועוד בכל מיני עוד שפות, אבל זה לגמרי לא מספיק.

שאלה: אמרת, שמצפה לעולם רעב וייסורים. האם אז אנשים יפנו יותר לדת או יהיה לנו יותר קל להפיץ את חכמת הקבלה ואת הכתבים של בעל הסולם, האם אז תהיה להם יותר דרישה?

קודם כל, לא אני אומר זאת, אלא בעל הסולם ועוד מקובלים כותבים על כך שהעתיד יהיה הרבה יותר גרוע מהיום בכל מיני צרות ובעיות. דבר שני, האם האנשים יברחו שוב לדת? יכול להיות, כי בדרך כלל מחפשים בכל מיני כאלו שיטות מקום להסתתר על מנת להינצל מכל הבעיות שבאות, אבל מה שיקרה אני לא יודע, ואם יש לי מחשבות על זה אני לא יכול לדבר, נחכה, מתרחשים דברים מתחת הקרקע ואני לא רוצה לעורר אותם.

שאלה: לְמה הוא מתכוון שהוא אומר, ה"כבן י"ב או י"ד שנים", האם הילדים שלנו באמת כבר מבינים את חוקי הטבע?

ודאי שלא.

קריין: אם כן אנחנו נמצאים בעמוד 398, מאמר "מהות הדת ומטרתה", אנחנו בכותרת "טוב המוחלט".

"טוב המוחלט"

"וכדי שלא להלאות, המעיינים בדברים ארוכים, נתמכתי על כל הכתוב ומבואר בקונטרס הקודם [הערבות], ובעיקר על כל המבואר ב"מאמר מתן תורה", שהמה כולם, כמו הקדמה לנושא הנשגב שלפנינו. וכאן אדבר בקצרות, ובתכלית הפשטיות, כדי שיהיה מובן לכל נפש.

ובראשונה, צריכים להבין את הבורא ית'. אשר הוא "טוב המוחלט". כלומר, שאי אפשר בשום פנים שבעולם, אשר יגרום למי, איזה צער של משהו. שזהו מובן לנו, כמו מושכל ראשון. באשר, שהשכל הבריא, מראינו בעליל, את הבסיס לכל עושי רעות, שהוא מוגדר אך ורק ב"רצון לקבל".

פירוש, שמתוך שלהוט, אחרי קבלת טובה, מה שהוא להשלמתו עצמו, והוא מוצא את רצונו זה בהרע לזולתו. הנה משום זה, יוצא להרע לזולתו, מתוך "הרצון לקבל" את השלמתו עצמו. באופן, שאם הבריה, לא היה מוציאה שום קורת רוח בעדה עצמה, לא היתה שום בריה בעולם, שתריע לזולתה.

ואם לפעמים, אנו מוצאים איזה בריה, המזקת לזולתה בלי שום "רצון לקבל" הנאה לעצמה, אינה עושאת את זה, רק מתוך הרגל קדום, שהגיע לה מתחילה, מתוך הרצון לקבל, אשר ההרגל פוטרתה עתה מכל סבה חדשה, כנודע.

ומתוך שהבורא ית', מובן לנו, שהוא שלם מעצמו, ואין לו צורך למי שהוא, שיעזור לו להשלמתו, להיותו קדמון לכל דבר, אם כן ברור הוא, שאין לו שום "רצון לקבל". וכיון שאין לו שום בחינה של "רצון לקבל", ממילא אין לו שום בסיס להרע למי שהוא. וזהו פשוט בתכלית הפשטיות.

ולא עוד אלא, שמקובל ומתיישב על לבנו, בתכלית הפשיטות, במושכל ראשון, שיש לו "רצון להשפיע" טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו. שזה מוכיח לנו לעינים, מכל הבריאה הגדולה, שברא וערך לעינינו.

כי בהכרח, שיש כאן בעולמינו בריות, שמרגישות אחת מהשתים: או טובות, או רעות. ואיזו הרגשה שהיא, שהן מרגישות, בהכרח הוא, שנגרם להם מהבורא ית'. ואחר שידוע בבירור גמור, שאין בחוק הבורא ית' להרע, כמו שנתבאר, א"כ בהכרח, שכל הבריות, מקבלים הימנו ית' טובות בלבד. הרי שברא את הבריות, רק כדי להטיב להם.

נמצינו למדים, שיש לו ית' "רצון להשפיע" טוב בלבד. ובשום אופן שבעולם, לא יצוייר בחוקו, איזה גרם של היזק וצער, שיהיה נמשך הימנו ית'.

ועל כן גדרנו אותו ית', בשם "הטוב המוחלט". ואחרי שידענו את זה, נרד ונסתכל במציאות הממשיות, המתנהלת ומושגחת על ידו ית': איך הוא ית' משפיע להם רק טוב בלבד?"

שאלה: בעל הסולם אומר שהבורא הוא "הטוב המוחלט".

כן.

תלמיד: זו אקסיומה שאני צריך לקבל אותה?

כן. הוא "הטוב המוחלט" בכל הפעולות, בכל הזמנים, בכל מה שאתה רק רוצה להגיד. ואם אתה לא מרגיש את זה, סימן שאתה לא מבין את הפעולות שלו, לא מרגיש אותן נכון. אתה נמצא בגן עדן, או שתתאר זאת במילים אחרות, אבל אתה לגמרי לגמרי שרוי בטוב, ואם אתה מרגיש משהו אפילו במקצת שונה מהדבר הזה, סימן שאתה לא קורא נכון את המציאות. אתה מתאר בצורה אחרת את גן עדן, את המציאות השלמה, את הבורא, את עצמך, יש לך הבחנות לא נכונות, אבל מלכתחילה אתה כל הזמן נמצא רק במצב הטוב בלבד.

תלמיד: אני לא רוצה לדבר בשם כולם, אבל בדרך כלל אדם שמגיע ללמוד את חכמת הקבלה בא מתוך השאלה "מה הטעם בחיי"?

כן.

תלמיד: אם הוא היה מרגיש טוב הוא לא היה הולך לחפש.

ומה אנחנו אומרים? אנחנו יכולים לפתוח לך את העיניים ואתה תראה. אין הכוונה בפקיחת עיניים לפתיחה מכנית של העיניים, אלא אתה פותח את החושים שלך, אתה פותח את הרגשות שלך, אתה פותח בנוסף את השכל שלך, רגש ושכל חדשים שבהם אתה מגלה שאתה כבר נמצא בגן עדן.

תלמיד: אני בדרך כלל מקנא באנשים שמרגישים כך.

הרגשה כזאת יכולה להיות בבית משוגעים, ואנחנו מדברים על שיטה שמתקנת את החושים של האדם ואז הוא מתחיל להרגיש שלפי קלקול החושים שלו הוא הרגיש שהוא נמצא בגיהינום ולאט לאט הוא מתקן את החושים שלו ורואה שהוא באמת נמצא בגן עדן. המציאות הזאת שמרגיש גן עדן וקודם הרגיש גיהינום, היא מציאות אמיתית שהוא נמצא בה, רק הכול היה תלוי בתפיסה שלו, בתיקון הכלים שלו. לכן כל החכמה נקראת "חכמת הקבלה", איך לקבל את המציאות שהיא שלמה והיא הבורא.

שאלה: יש כזאת הרגשה מקדימה שהמאמר הזה הוא מאוד אקטואלי להיום ויש בידינו כלי מאוד יקר, אמצעי, שאנחנו לא יודעים מה לעשות איתו, כי יש כאן עבודה שהיא מעל המצב הנוכחי שלי, מה אפשר לעשות עם האמצעי הזה?

רק להשתדל בהדרגה על ידי כל מה שממליצים לנו מקובלים לתקן את החושים שלנו כדי להרגיש שאנחנו בגן עדן. לזה נתנו לך קבוצה, מורה, ספרים, כל מערכת קשר בינינו, כדי שתוכל בצורה מועילה ומהירה לתקן את החושים שלך ולהרגיש שאתה נמצא בגן עדן במקום בגיהינום. הכול תלוי רק בהכשרת החושים שלך. וודאי שבדרך לתיקונים האלו אתה תרגיש הרבה שינויים, לפעמים לא נעימים, אבל זה כדי שאתה תבחין בין מצב למצב, בין גן עדן לגיהינום.

ואז תתחיל להבחין שכל הדברים האלה תלויים רק בהבחן אחד, כמו שכתוב בתהילים "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי", אם אתה הולך עם הבורא אתה לא מפחד מכלום, אתה לא רואה שום דבר רע. הכול תלוי רק עד כמה אתה מגלה את הבורא בתפיסת המציאות שלך. הקשר עם הקבוצה ודרך קבוצה לבורא מכסה את הכול, אתה לא צריך שום דבר חוץ מזה. אם היינו יכולים עכשיו לקשור את עצמנו נכון לעשירייה, כל אחד לעשירייה שלו, ודרך העשירייה לבורא שנמצא בתוך העשירייה, היינו כבר מרגישים שאנחנו נמצאים במשהו בגן עדן. גן עדן זו דרגת הבינה העליונה שאליה אנחנו צריכים להגיע, ואחר כך הכתר.

שאלה: הרבה אנשים שאני מכיר אומרים לי "אני כבר משיג שהבורא טוב ומיטיב, הוא מושלם", ואתה אומר לעצמך, איך הוא משיג את זה ואני לא משיג את זה ואני לומד קבלה? אנשים מרגישים שלמים, כאילו שהם כבר נמצאים בגן עדן, "הבורא הוא טוב לכולם", אבל אנחנו דווקא רואים הפוך. למה אצלנו זה לא יכול להיות כמו אצל אחרים?

כי אדם כזה נמצא רק בקו ימין, אפילו אי אפשר להגיד שזה ימין כי אין ימין בלי שמאל, וטוב לו, הכול טוב, הוא נמצא בטריפ כזה. אלו דברים שלא אופייניים לחכמת הקבלה אלא לדת, וזה ההבדל בין הדת לחכמת הקבלה ולכן הדת מושכת אליה את האנשים כי היא כמו שכתוב "אופיום להמונים". היא עוזרת לאדם להסתתר מכל הצרות והבעיות, לסגור עיניים כמו ילד קטן שלא רואה, וכאילו אין.

זו העבודה שלנו בקטנות, שאנחנו לא רוצים לראות שום דבר חוץ מלשמור על עצמנו מצרות. "זה גדול עלי וזה קשה לי ואני לא מסוגל, ואין לי שכל גדול ואין לי כלום, אני רוצה להיות קטן". כי מרבה חכמה מרבה צרות, בעיות, יש דברים מנוגדים, יש דברים שצריכים לפתוח, לאזן ולתקן, ואם אדם מקטין את עצמו אז הוא חי כמו בעולם שלנו "מספיק לי מה שיש לי" וזהו.

זו בעצם השיטה הידועה והכי עתיקה, אבל הגענו כבר למצב שהטבע לא משאיר אותנו בדברים כאלו אלא מכניס אותנו לשלב האחרון בהתפתחות שלנו, שכולנו, כל אומות העולם חייבים להיות תלויים זה בזה, כולנו מחוברים זה אל זה, וכולנו צריכים לתת דין וחשבון על היחסים בין כולנו על פני כל הכדור הארץ.

תלמיד: זאת אומרת, האופיום הזה כבר לא יעזור לאנשים שנמצאים בזה?

לא. אנחנו רואים עד כמה הדת נשארה רק בצורה שקרית, זו כבר לא אותו הדת שהיתה. אלא אנשים הולכים לדת מתוך השתדלות לסגור את עצמם בתוך זה ואיכשהו למצוא איזה רוגע, אבל הכול על ידי כך שמצמצמים את השכל והרגש, זו מין תרופת הרגעה.

תלמיד: איך אני כלומד קבלה יכול לשמור על עצמי לא להיסחף אחרי רגשות כאלה של רוגע, בטחון?

על ידי חיבור עם העשירייה.

תלמיד: זה מאוד מושך.

יש כאלה שזה מושך אותם יותר, ויש כאלה שלא. בדרך כלל מגיעים אלינו אנשים שאין להם עבר דתי, וגם אנחנו לא כל כך מכבדים את סימני הדת כדי שאנשים לא יתבלבלו ויחשבו שאפשר לשייך אותם לחכמת הקבלה. ולכן אתה תראה בכל דברי המקובלים שהם כמעט ולא מזכירים את הדת, ואם כן אז אנחנו צריכים ללמוד למה הם מדברים בשפה כזאת, אבל זאת רק שפה.

שאלה: בעל הסולם אומר בתחילת המאמר שלגבי השגת הבורא אנחנו סותמים את האנשים מגיל קטן. מה ההבדל בין לסתום לבין לפתוח את בני האדם להשגה? איפה עובר הקו הזה?

זה ביחס החיצון כלפי האדם, איך שמפעילים אותו.

תלמיד: אפילו את המאמר הזה אפשר ללמוד כך או כך.

אני לא רואה את זה כך. בעל הסולם מסביר לנו שהבורא הוא טוב ומוחלט ואנחנו צריכים להשתדל להכיר אותו, ובהכרת הטוב ומוחלט הזה תלוי העתיד שלנו. אין כאן הרבה דברים שאפשר לעשות.

תלמיד: אני שואל אם יש לימוד שפותח חיסרון ויש לימוד שסוגר חיסרון?

זה יכול להיות.

שאלה: איך נמנע מלהשתמש בחכמת הקבלה כאופיום להרדים את עצמנו, להרגיע את עצמנו, כמו בשאר הדתות? יש פה סיכון שאנחנו רק נרדים את עצמנו ולא נתקדם.

לא. חכמת הקבלה לא יכולה לעשות כך. זאת אומרת, אתה יכול לעסוק בה כל החיים ולהמשיך ולהמשיך, אבל היא לא מרדימה אותך. היא מראה לך מה המצב האמיתי שבו אתה נמצא - או שהשגת או שלא השגת.

ובכל רגע ורגע, בכל מדרגה ומדרגה אתה מרגיש שאתה נמצא, נרדם, או הולך קדימה, ער. חכמת הקבלה נותנת לך הבחנות כאלו, היא לא נותנת לך רוגע. אתה יכול להירדם, אבל היא לא אומרת לך שזה המצב המתוקן. מה שאין כן, בדת זה אחרת. אתה מגיע לאיזו קבוצה דתית, אתה נכלל בה, עושה בה כל מיני פעולות, ובזה אתה כבר מרגיש את עצמך שלם. לכן זה נקרא "אופיום להמונים".

שאלה: האם חכמת הקבלה תצליח בהמשך להתנקות מהתדמית של הדת?

אני מקווה שכן, אמנם יש עוד הרבה חוגים שקושרים את חכמת הקבלה לדת, אבל מי שמתחיל ללמוד רואה שמדובר כאן על מערכת, על פיזיקה, מכניקה עליונה, ואיך אדם, לא חשוב מיהו ומהו, ללא שום הבדל בין מינו ושייכותו הלאומית, כולנו נמצאים בקשר עם הכוח עליון.

וכמו שאברהם חיבר את הקבוצה שלו, שלה קרא "ישראל", מכל העמים הקטנים שהיו אז בבבל העתיקה, כך אנחנו צריכים לראות שעלינו להביא את חכמת הקבלה מאותה הקבוצה, שהיא אנחנו בעצם, לכל האנושות.

שאלה: מי שלומד את חכמת הקבלה רואה את הפיזיקה, רואה את היופי שיש בתוכה. מי שמסתכל מבחוץ, העם, העולם, קושרים אותה לדת. השאלה באיזה שלב הדימוי יתחיל להתנקות, הקליפה של הדת תרד, ותישאר השיטה המדעית?

אני מקווה שבזמן הקרוב נוכל להראות לעצמנו, לעם ישראל ולכל העולם, שחכמת הקבלה לא שייכת לדת, ודי לנו להיות בהסכמה ולהתכופף כלפי הדת, ואין כבר בזמננו שום הכרחיות לכך. אמנם הדבר קשה, ויכול להביא להרבה בעיות, גם לארגון שלנו, מפני שאנחנו מבינים כמה כוח יש בארגון הדתי.

אבל אנחנו הולכים בשלנו. לכן, אמנם אנחנו קוראים לעצמנו "קבלה לעם" וזה מושך אותנו ממש לכיוון החלק הדתי, אבל מה שלא יהיה וככל שנתקדם עוד ועוד, נראה את עצמנו כלא שייכים לגוף הדתי בכלל. וזה שאנחנו רוצים להיות דומים להם, לא יעזור לנו. אנחנו רואים שיש כאלה חוגים שלומדים את חכמת הקבלה ורוצים יחד עם זה להראות שהם שייכים לדת, זו לא דת של חכמת הקבלה. היא דת אחרת.

שאלה: מתי עם ישראל יעזוב את המנהגים?

תלוי אילו מנהגים. הבעיה היא שעדיין יש כאן בלבול גדול. ברוב המנהגים של עם ישראל, יש סימנים שאנחנו קוראים להם "סימנים דתיים", אבל בעצם השורש שלהם אינו דתי. השורש שלהם הוא רוחני.

שאלה: כן. אבל, הרי כמו שקבלנו על עצמנו את המנהגים מהתקופה שבה חרב הבית, מתי אנחנו נחזור לשורש, נתחיל להתנער מהחיצוניות ונקיים אותם רק בפנימיות?

אנחנו לא כל כך שייכים לכך. אני לדוגמה, הייתי ליד הרב"ש בסביבות שלוש עשרה שנה, בשנות חייו האחרונות. נסענו לכל מיני מקומות, ואף פעם לא היינו ליד הכותל, כי בשבילו הכותל כביכול לא היה קיים. לממסד הדתי ולכל עם ישראל הכותל הוא מושג דתי וסימן כל כך גדול וקדוש. מנשקים אותו, שמים בו פתקים ומתפללים. והוא לא כיבד את זה בכלל.

שאלה: לא אנחנו כ"בני ברוך", אלא עם ישראל. האם ככל שנתעמק בפנימיות ייפסקו המנהגים החיצוניים בקרב העם?

אני חושב הם יקבלו אט אט צביון יותר פנימי. לא שאנחנו נגד, חס ושלום. אנחנו פועלים בשקט בקרבנו ומכבדים את מה שנקרא "פנימיות התורה", ולא את החיצוניות, מה שבעצם קובע את כל האג'נדה שלנו, את כל היחס שלנו לכול. אנחנו מכבדים את הכוחות שפועלים בתוך החומר ולא את החומר עצמו. אם תלביש על עצמך עשר טליתות, ועוד כל מיני סימנים כאלה, שום דבר לא יקרה. זה קורה אך ורק לאנשים שנמשכים אחרי החיצוניות, אבל זה לא משפיע על הפנימיות.

שאלה: למה הרצון לקבל מוכרח להיות ניזון מסבלו של האחר, מדוע אי אפשר לקבל בלי לפגוע באחר?

אנחנו מערכת אחת. במערכת אחת כולנו תלויים האחד באחר. בסופו של דבר אני אראה שאני לא יכול לקיים שום דבר, לא על מנת לקבל, לא על מנת להשפיע ולא כלום, אם אני לא מבין באיזו צורה אני מקושר לאחרים.

ולכן אנחנו מגלים עכשיו בעולם שלנו, על ידי כל מיני ספקים של הנפט, הגז, המים, המזון ועוד מקורות אחרים, עד כמה אנחנו תלויים האחד בשני. הרגשת הקשר ההדדי סביב כדור הארץ היא מה שאנחנו צריכים עכשיו להשיג, עד כמה אנחנו תלויים בהם, בכולם.

שאלה: למה הכוונה בציטוט מהשיעור עכשיו "האנושות החלה לשחרר את עצמה לקראת מערכות קשר חדשות בינינו"?

ודאי שאנחנו עוברים מהקשרים הקודמים לקשרים החדשים. את הקשרים החדשים אנחנו צריכים לגלות ככל שאנחנו נמצאים יותר בקשר סביב כדור הארץ. על המצב הזה שהאנושות מגיעה אליו כתב בעל הסולם במאמרים כמו ב"דור האחרון" וכן הלאה.

כך אנחנו צריכים להרגיש, והכוונה לכולנו, פחות או יותר. כל כדור הארץ ירגיש עד כמה הוא בכל זאת מערכת אחת התלויה האחד בשני, בכולם. מתוך כך נלמד שאין לנו ברירה, אלא לדאוג לכולם.

שאלה: מה נותן לאדם כוח להצדיק את העליון אפילו כשהוא לא מקבל שום הארה?

אני חושב שהפחד או עוד תמיכה של הסביבה.

שאלה: האם חכמת הקבלה אפשרה לדתות לקום כדי שגילוי הרע יוכל להתגלות?

חכמת הקבלה הייתה מובנת כדתות למיניהן לפי אופיים של האנשים, ולכן קבעו את האופי הזה לפי הנצרות, האסלאם, היהדות ועוד כל מיני דתות ואמונות על פני כדור הארץ, מפני שאי אפשר היה לבוא בצורה מיידית ולהתלבש על כל שבט של כל אומה, אבל הדתות האלה טופלו לאיטן באנושות, והיו כמעבר והיום כבר הגיע הזמן שכולן יתבטלו לאיטן ממצבם הקודם.

לא שאנחנו עושים זאת, אלא הכוח העליון מביא לכך את האנושות בהתפתחות עד שהיא תרגיש שהיא נמצאת תחת השפעת מערכת אחת שהיא מערכת הטבע. תקרא לכך "חכמת הקבלה", או לא חשוב, אבל היא מערכת הטבע. כך היא בהכרח צריכה להתגלות.

שאלה: אנשים דתיים מקיימים פעולות חיצוניות וכבר מרגישים טוב. איך אנחנו לא נהפוך למין דת מתוחכמת חדשה שבה חבר יגיד, "אני בא לשיעורים, אני עושה הפצה, אולי אני אפילו מנהל בהפצה", מה מבטיח לנו שגם אנחנו לא נהפוך לאיזו דת מתוחכמת כזאת?

ודאי שכך קורה ויקרה. והכול תלוי בעשירייה שבה האדם נמצא, והיא כל הזמן מעלה את ההבחנות הרוחניות בחשיבותן למעלה מההבחנות הגשמיות למיניהן, כמו "אני מנהל, אני מזכיר, אני מישהו חשוב".

ודאי שחשוב לאדם להחזיק איכשהו את עצמו במקרים קשים, שבכל זאת הוא מרגיש, הוא רואה שיש לו. אבל יחד עם זה, אנחנו צריכים להתקרב למצב שכשאדם בודק את עצמו, הוא יראה שכמו שכתוב לא מובילים אותו לעולם הבא אחרי המוות, אלא רק מעשים טובים.

(סוף השיעור)