שיעור בוקר 06.11.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות,

ליקוטי מקובלים בנושא "התנאים ללימוד בין חברים"

קריין: שיעור בנושא "התנאים ללימוד בין חברים", קטעים נבחרים מכתבי מקובלים, קטע מספר 4.

"גורן היו יושבים בחיבה ובריעות ובאגודה אחת כסנהדרין, שאין חושדין זה את זה, שיהיו רואים זה את זה ושומעים איש את חבירו, ומתווכחים זה עם זה, עד שתצא הוראה כהלכה."

(פירוש רש"י למסכת חולין ה', א')

שאלה: על מה הם מתווכחים?

מה שיש ביניהם.

תלמיד: לרוב כשאנחנו יושבים וקוראים במפגשים שלנו, איזה קטע, או מהשיעור שהיה, או מהשיעור שהולך להיות, אנחנו די מסכימים. אין שם הרבה על מה להתווכח. אנחנו משתדלים להידבק בכותב, במורה. על מה ראוי להתווכח?

אני לא יודע, על מה מדובר?

תלמיד: כתוב שהם "רואים זה את זה ושומעים איש את חבירו, ומתווכחים זה עם זה, עד שתצא הוראה כהלכה.". על מה כן כדאי להתווכח?

כנראה שבכל זאת יש איזה דקויות בהלכה שהם צריכים להשלים אותן.

תלמיד: לאיזה דברים כדאי להיכנס, לברר, שעליהם שווה להתווכח?

כדי להביא את עצמם להלכה ברורה.

תלמיד: והוא כותב גם "עד שתצא הוראה כהלכה.". מה זאת אומרת?

שיהיה להם ברור מה מדובר בתנאיי ההלכה ובהלכה עצמה, ושהם מגיעים לזה.

שאלה: כלומר אם אנחנו יושבים וקוראים איזה קטע והוא לא ברור לאחד החברים, אז צריך להתחיל לעשות איזה דיון?

כן.

תלמיד: עד כדי ויכוח, עד שנצא עם איזוה הוראה ברורה מזה, מה מורה לנו המקובל.

כן.

קריין: קטע מספר 5.

"סנהדרין הייתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואין זה את זה. שעיקר האהבה שיהיו רואין זה את זה, שלא יוכלו כל אחד לסבול כלל שלא יראה את חברו. כי כשרואין זה את זה, אזי מקבלין זה מזה ומתנוצץ המוח של כל אחד על ידי חברו. כי בכל אחד יש נקודה טובה שהיא בחינת צדיק, בחינת משה לגבי חברו, ועל כן ע"י ההסתכלות מתנוצץ המוח, ועל כן עיקר החיות הוא ע"י השלום והאהבה שבין ישראל שהוא בחינת רואין זה את זה."

("ליקוטי הלכות". הלכות ברכת הודאה)

שאלה: כתוב פה "שעיקר האהבה שיהיו רואין זה את זה, שלא יוכלו כל אחד לסבול כלל שלא יראה את חברו.". מה יש בלראות את החברים, זה חשוב?

כנראה שלא חשוב מי מדבר אליי, אלא אני מקבל את זה בשווה מכולם.

שאלה: האם מדובר פה גם בעניין הפיזי בעולם הזה או שמדובר על הרוחניות שחייבים לראות זה את זה ולהיות ממש בקשר, בלי זה הם לא סובלים את המצב?

על זה אני לא יכול להגיד.

תלמיד: יש איזה ערך מוסף בעולם הזה, שבאים, יושבים יחד, רואים אחד את חברו?

בינתיים כן. בעולם שלנו כך אנחנו בנויים, זה מוסיף לנו התקשרות.

תלמיד: גם שמתקשרים וירטואלית, למשל אם חברים פותחים תמונה שרואים אותם או לא רואים?

זה בכל זאת כן משפיע.

שאלה: שקוראים את זה בעצם כלום לא ברור פה. מה זה "ע"י ההסתכלות מתנוצץ המוח, ועל כן עיקר החיות הוא ע"י השלום והאהבה שבין ישראל שהוא בחינת רואין זה את זה."?

איך שאתם יכולים לפרש תנסו לפרש. ודאי שכל אלו שנקראים ישראל, זאת אומרת שהם נמשכים לבורא ורוצים לגלות אותו, ובצורת ישר-אל, יש להם במה לעזור זה לזה.

תלמיד: אבל מה זה להסתכל, מה זה לראות את חברו?

זה כל אחד יכול לתאר לעצמו איך שהוא רוצה. עדיין אנחנו לא נמצאים בדרגה כזאת.

תלמיד: הוא אומר שזה מביא שלום ואהבה.

כן.

תלמיד: אז אין פה מה לפרש. בעצם כל אחד לוקח את הפירוש לפי הבנתו.

כן. בינתיים כן.

שאלה: על פי רוב כשאני מסתכל על החברים אני רואה אנשים רגילים, אני לא עולה מעל זה. אני צריך לעשות איזה תרגילים, אני צריך לכוון את עצמי להיות בראייה גבוהה יותר?

אתה צריך להשתדל לראות אותם בדרגה הרוחנית.

תלמיד: על פי רוב אם אני רואה משהו, אני רואה את החברים ואז אני מרגיש את הפגמים שלי, ואז גם בצורה בלתי נשלטת לפעמים אני מתרחק או נהיה באיזה יחסי נימוס כאלו, לא יחסים קרובים מידי, כדי לא להיפגע. איך אנחנו עושים איזו פעולה של התקרבות, כדי לא לפחד מהדברים האלה?

להשתדל יחד לעשות מה שכתוב.

שאלה: אתמול סיימנו קורס פיזי של תלמידים ואנחנו בדרך שלנו משתדלים, מתפללים ומנסים ללמד כמה שיותר. השבוע רובם מצטרפים לקבוצה כאן. נבנתה ביניהם קבוצה מאוד חמה, משפחה, זה מאוד מעניין.

גם כשהסתיימה אתמול הסעודה הם ביקשו ללמוד עוד משהו, ופתחנו את קטע חמש וקראנו אותו.

כל אחד נשבע לעצמו, הבטיח שזאת האמת ואני רוצה להישאר בזה כל החיים. ואנחנו ניסינו להחדיר בהם, "אל תאמין לעצמך עד יום מותך", "הכול חוץ מצא".

אם עכשיו אתה עומד מול תלמידים כאלה, מהו הדבר אחד שאפשר להגיד להם, לנסות לעורר בהם, כדי שבאמת החשיבות תנצח את כל מאורעות החיים?

לחפש איך להתבטל כלפיהם.

תלמיד: האם התלמידים יעשו?

אנחנו נעשה.

תלמיד: שאנחנו נתבטל.

כן.

שאלה: כתוב כאן, "כי בכל אחד יש נקודה טובה שהיא בחינת צדיק, בחינת משה לגבי חברו". מה זה אומר, "בחינת משה לגבי חברו"?

"משה" זו דרגה גבוהה. היה מוליך את כול העם במדבר בימי הגלות.

תלמיד: לפעמים יש קטעים שאנחנו קוראים ממקורות עתיקים, כאילו יש שם חכמה שאם הייתי יכול לתפוס מה זה אומר, למשל "בחינת משה לגבי חברו", הייתה לי עוד דרך להבין איך להתקשר עם חבר. מה אני צריך להרגיש כלפיו, או מה יש אצלו שאני צריך להתחבר אליו. זה מה שהייתי רוצה להשיג מהקטע, שיש "בכל אחד נקודה טובה שהיא בחינת צדיק, "בחינת משה לגבי חברו".

כן.

תלמיד: ברור שהם יודעים על מה הם מדברים, הם לא אומרים מילים סתם. קשה לתפוס את זה. כי אני לא ראיתי שום דבר שמסביר את זה במילים האלה או בצורה כזאת בכתבים שלנו. משהו שייתן איזו אחיזה לזה.

עוד תתקל בזה.

שאלה: בעוד חודשיים וחצי יש לנו כנס עולמי גדול. והנושא המרכזי שלו הוא "נכנסים לשמה", "על סף לשמה". נושא שאנחנו מדברים עליו כבר תקופה, מכוונים את עצמנו לשם. מה אתה חושב על הנושא הזה כנושא מרכזי לכנס, לכלי העולמי כולו?

אני חושב שזה אקטואלי עדיין. אנחנו נמצאים בזה, אנחנו צריכים להגיע לזה, אנחנו לזה צריכים להתקדם.

תלמיד: כנס שיעסוק בעניין "לשמה", אם נתמיד בו, ממש גם בהכנה, גם ביומיים של הכנס, לאן באמת הוא יכול להוביל אותנו?

הכול תלוי בהכנה. יכול להביא אותנו לשמה בפועל.

תלמיד: שלושת החודשים שיש לנו עד לכנס, זה זמן ההכנה שלנו. זה זמן יקר אפילו יותר מהכנס, ככל שנכין את עצמנו.

נכון.

תלמיד: אם אנחנו רוצים לבנות את עצמנו בשיעורים, נניח, בחומרי הלימוד, בישיבות החברים, משבוע לשבוע לעשות צעדים לקראת זה. מה הן אבני היסוד שאנחנו צריכים לבנות, מה התהליך להגיע ל"שמה"?

אנחנו צריכים לברר מה זה לשמה, איך אנחנו מגיעים לזה, באיזה שלבים אנחנו מגיעים לזה ולהתקרב לזה.

תלמיד: שלב ראשון, לבדוק מה זה בכלל לשמה, איך אנחנו מגיעים לזה. קודם כל, להבין מה זה הדבר הזה.

כן.

תלמיד: בשביל מה אנחנו צרכים לשמה?

זו מטרת לימוד התורה.

תלמיד: אבל לשמה, האם האדם צריך את זה בשביל עצמו, בשביל החברים שלו, בשביל העולם?

לכולם. לעצמו, ולכל הנבראים ולבורא.

תלמיד: בדרך ללשמה, האם יש עוד דברים שאנחנו צריכים או שזו המטרה?

לא. זו המטרה.

תלמיד: אין עוד מטרות ביניים, יעדים.

אין.

תלמיד: זה פשוט לשמה. זו התחנה המרכזית שלנו נכון לעכשיו.

כן.

תלמיד: איזה עוד אלמנטים צריכים להיות בשלבי ההכנה שיכינו אותנו לעניין הלשמה?

רק ללמוד את זה. לעשות תרגילים, ולהשתדל להתקרב לזה ככל האפשר.

תלמיד: בלימוד שלנו יש המון ערכים, המון תנאים, עקרונות, מושגים, הכול קשור להכול והכול מוביל ללשמה. לא משנה איזה דף ניקח מהמקור, הוא קשור ללשמה בסוף. אני מנסה למקד את עצמנו, כי יש לנו ערבות, תפילה, הפצה, מיליון ואחד תנאים שרב"ש כתב עליהם. מה מהם צריך עכשיו להעלות יותר בחשיבות כדי להביא אותנו ללשמה?

אנחנו צריכים ללמוד את זה.

תלמיד: מה הם התנאים המרכזיים ללשמה?

התנאים ללשמה הם שקודם כל נבין עד כמה זה נחוץ לנו להשיג לשמה, באיזה תכונות מגלים את זה, באיזה תנאים מגלים את זה, וכך להתקדם.

שאלה: לשמה זו מטרה. כשמציבים מטרה כל כך גבוהה מנסים לייצר נקודות ביניים, איזו אחיזה בדרך כדי להתקדם אל המטרה הגדולה. איזה אמצעים עומדים לרשותנו כדי להגיע ללשמה, או מה הם האמצעים המרכזיים?

לתאר לעצמנו מה זה נקרא "לשמה", להתחבר בינינו, להשתדל להימשך ללשמה, ואז לתת יגיעה.

תלמיד: השלב הראשון הוא לקרוא מאמרי בעל הסולם, רב"ש, שכותבים ספציפית על נושא הלשמה, לנסות להיכלל מזה, לאט לאט לנסות להיספג ברוח שלהם, וכך לנסות לחפש את הדרך?

כן.

שאלה: אנחנו עכשיו מדברים על לשמה, ואנחנו חודשים וחצי לפני הכנס. מצד אחד זה מאוד רחוק, ואנחנו לומדים נושא אחר כרגע, מצד אחר אנחנו יודעים שיש חשיבות גדולה להכנה. איך היחס הנכון צריך להיות לזה?

להשתדל להתעמק בחומר ולהתרשם ממנו.

תלמיד: החומר ודאי ישפיע עלינו. כל התהליך שהחבר דיבר עליו עכשיו, זה 100% ישפיע. איך אנחנו צריכים לראות את עצמנו כבר בכנס, "לאכול" את הדבר הזה? ה"לשמה" הזה הוא דבר גדול, יפה, ענק, הוא מטרת החיים. איך לפרק אותו למנות שיורגשו מוחשיות אצלנו, ולא משהו אבסטרקטי, רחוק, שיקרה עוד חודשיים וחצי?

אנחנו צריכים לקחת את החומרים שיש לנו, לחלק אותם לשלבים, לדרגות, לצעדים, וכך להתקדם.

תלמיד: ולראות כל יום כעוד תוספת בדרך, בהכנה?

כן, ודאי.

תלמיד: ואיך להרגיש את זה ממש על הבשר, שזה ממש חשוב לנו?

זה תלוי כבר בחשיבות וביגיעה של כל אחד.

שאלה: האם נקודת ההתחלה היא לקחת את מאמרי בעל הסולם או הרב"ש ולנסות לפרק אותם, לראות אם יש שם נקודות מרכזיות, כמו שהרב סיפר שפעם הוא היה לוקח מאמר ומנסה לעסוק בו?

כן. אבל זה איך שתרצו אתם להכין את עצמכם, העיקר שנראה מה עושים.

שאלה: בדרך ללשמה, מה משתנה באדם?

בדרך ללשמה האדם משתנה. משתנה מטרת החיים, משתנה היחס שלו למה שהוא עוסק בחיים.

תלמיד: למה לשים לב?

לשים לב עד כמה אני מבין יותר מה זה נקרא לשמה, איך אני רוצה להיות דבוק לתורה, איך אני שומר על העשירייה שלי, שיחד איתם אני מגיע ללשמה.

תלמיד: איך אתה בודק את עצמך שאתה הולך נכון ואתה בדרך ללשמה?

מתוך זה שכל יום ויום כשאני לומד מקורות, אני מבין אותם קרוב אליי יותר, וכך אני מתקדם.

תלמיד: מה המקורות עושים לאדם בתהליך של הכניסה ללשמה?

הוא מגיע דרך הלימוד לאותה מדרגה שבה מדובר.

תלמיד: האם המקורות מעלים אותך למדרגה הזאת?

כשאני לומד אותם, אז אני נכלל מהשאלות, מהחסרונות שלהם, מה הם אומרים לי, וכך אני מתקדם.

תלמיד: כלומר כדי להיכנס ללשמה אתה חייב לשטוף את עצמך הרבה במקורות האלה.

כן.

תלמיד: במה צריכה להתמקד ההכנה ללשמה? האם אדם יכול להיות מוכן ללשמה?

לבד? אני לא חושב.

תלמיד: אם לבד אדם לא יכול, אז איך אנחנו מכינים את עצמנו להיכנס ללשמה?

כשהאדם נמצא בין החברים, ומרגיש מהם שיש להם מטרת חיים שנקראת "לשמה", שהם רוצים להגיע לזה, אז הוא מקבל מהם את הרצון, את הנטייה שלהם, וכך הוא מתקדם.

תלמיד: אם הבנתי נכון, השלב הראשון הוא לשטוף את עצמנו במקורות, בלימוד, בנושאים של לשמה, כמה שיותר. ואמרת שאנחנו צריכים לקחת את חומרי הלימוד ולחלק אותם לשלבים, לדרגות, לצעדים, וכך להתקדם.

נגיד שכן.

תלמיד: איך לחלק את השלבים האלה, איך לחלק את הסדר הזה? כי יש הרבה מקורות, ואפשר להביא את המקורות הבולטים שמתייחסים בצורה מאוד ישירה ללשמה, אבל איך מתוכם להתחיל לזהות את השלבים הנכונים בהכנה לכניסה ללשמה?

נתחיל. נתחיל לברר, ניכנס פנימה יותר ויותר לאותו הנושא, וכך נתקדם.

תלמיד: להכין תכנית קדימה אנחנו לא יכולים, אלא אנחנו צריכים ללכת צעד אחרי צעד דרך המקורות שיכוונו אותנו. האם זה מה שאני שומע?

כן, זה יותר נכון.

שאלה: עכשיו אנחנו לומדים את ההקדמה לתע"ס, האם ההקדמה הזאת מקדמת אותנו ללשמה?

כן, ודאי. כל החומר הוא מכוון ללשמה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להוציא מהלימוד היומיומי את הצעד הבא ללשמה שלנו?

הצעד הבא ללשמה שלנו, זה כשנבין שיש לנו את הכלים האלו שצריכים לגדול על ידי האור העליון, אור התורה.

שאלה: היום קראנו את ההקדמה לתע"ס ושם הוא דיבר על לדון את העולם לכף זכות, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך. איך אנחנו רואים באותה הקדמה לתע"ס את ההתקדמות שלנו ללשמה, ואיך לזהות את הלשמה בלימוד שם?

כל ההקדמה לתע"ס היא כדי לסדר את האדם בצורה נכונה להשגת לשמה.

תלמיד: האם ההקדמה ממש מעצבת אותנו, היא מכינה אותנו ללשמה?

כן. בכלל כל דברי בעל הסולם.

שאלה: האם יהיה נכון להגיד שהחיסרון ללשמה חייב לעבור דרך חיסרון של התכללות בינינו, ואם אנחנו רוצים לברר את הצעדים, אנחנו קודם חייבים לעשות בירור כללי?

לא צריכים כבר בירור כללי, אנחנו צריכים ממש ללכת להשגת הלשמה.

שאלה: אנחנו מגדירים את הכנס או את הנושא, "על סף כניסה ללשמה". אני מזהה מתוך מה שאנחנו לומדים, שזו בעצם עבודה שנקראת, "משלא לשמה באים לשמה".

כן.

תלמיד: זה כאילו אנחנו נכנסים על סף כניסה לעבודה, שהיא כל הזמן במצבים מתחלפים שמביאים משלא לשמה ללשמה. כמה אתה חושב שיותר נכון להגדיר את הנושא שלנו, שהוא יהיה העבודה הזאת ולא המצב הזה שנקרא לשמה?

אני לא יודע, אתה רוצה שאני אגיד לך באחוזים?

תלמיד: אם היית רוצה לכוון אותנו להבין יותר טוב את הנושא ולהתכלל בו. האם אנחנו מדברים על מצב, או אם אנחנו מדברים על יכולת עבודה? האם אנחנו רוצים יותר לדבר על המצב של לשמה ומה הוא אומר, או אם אנחנו רוצים יותר להתרכז בעבודה הזאת שנקראת משלא לשמה באים לשמה?

התבלבלתי.

תלמיד: יש מצב של לא לשמה, אנחנו יכולים ללמוד עליו, ויש מצב של לשמה. אבל אנחנו עובדים, אנחנו לא נמצאים במצב אחד או אחר. הלימוד שלנו הוא איך אנחנו עובדים משלא לשמה לבוא לשמה.

כן.

תלמיד: אז האם להתרכז בלימוד, בעיסוק, איך העבודה שלנו מתקיימת? איך אנחנו עושים את העבודה? מה זאת העבודה משלא לשמה ובאים לשמה? או ללמוד על המצבים האלה בנפרד?

מה זאת אומרת על המצבים האלה, על לא לשמה ולשמה?

תלמיד: מה זה האדם? מה הוא מרגיש כשהוא נמצא בלשמה? מה הוא מרגיש כשהוא נמצא בלא לשמה? זה מצבים.

כן.

תלמיד: כן, אבל יש העבודה שלנו. העבודה שלנו זה לא מצב, העבודה שלנו זו פעולה מסוימת שאנחנו צריכים להגיע, לגשת, שתהיה לנו גישה מסוימת לעולם, שמשלא לשמה באים לשמה.

כן.

תלמיד: אז האם ללמוד את המצבים השונים וגם את העבודה, או רק את העניין של מה זאת הגישה הזאתי, איך האדם צריך לתאר לעצמו שהעבודה שלו היא משלא לשמה באים לשמה?

באיזו צורת עבודה אנחנו מגיעים ללשמה.

שאלה: אני לא רוצה לחכות חודשיים וחצי לכנס. האם אפשר להתחיל אותו כבר עכשיו, להכריז על ההכנה כבר עכשיו ואז כל הפעולות של העשיריות בהכנות, וכל הפעולות שעושים פה, וכל מה שאנחנו קוראים, הכול יהיה כבר בתוך הכנס. אומנם אנחנו יודעים שאסור לעשות משהו שעלול להחליש אותנו עד שיגיע הכנס, אבל אולי הגיעה השעה שנתחיל לעשות הכנה כמו שצריך חודשיים וחצי. ניכנס להתקפה מעכשיו, ונעשה משהוא שאף פעם לא היה באנושות הזאת, מעמד חדש של הכנה לכנס שאף פעם לא נראתה כמוה, האם אפשר לעשות את זה?

כנראה שכן.

תלמיד: אז אפשר להכריז על זה שזה כבר התחיל?

כן. צריכים קודם להחליט.

שאלה: מאז שהתחלנו ללמוד את ההקדמה לתע"ס, מה שאני רואה זה רק שאנחנו לומדים על לשמה, כל הארבע בחינות של היראה, אהבה, וכל הלימוד לפני הכנס הוא כמו שהגדירו אותו חברים, שזה בדיוק מה שאנחנו עושים עכשיו.

כן.

תלמיד: אז איך לצרף את החברים, עם אותו רעד שאנחנו לומדים עכשיו את הנושא, בדיוק מה שמדברים עליו וזה מה שאנחנו עוסקים בו. איך מצרפים?

צריכים להסביר כל אחד לחברו, שאנחנו כל הזמן נמצאים בדרך הזאת שנקראת מלא לשמה לשמה, וזה הכיוון שלנו, הדרך שלנו.

תלמיד: יש אולי לימוד מקדים שאפשר לעשות?

אתם מכירים את כל המקורות שלנו.

תלמיד: כן.

זהו. לא צריכים יותר.

שאלה: אז להסביר אחד לשני, מה העצה שלך?

תנסו ככה.

שאלה: אני רוצה להביא התפעלות מהפגישה אתמול בקבוצה הצעירה שהתפעלה מכל התהליך שהם עוברים היום, ואני אפילו מקנא בהם כי אני רואה שהרצון שלהם לגלות את הבורא הרבה יותר גדול. אתמול איחלת לי בהצלחה ומסרתי להם את זה. ואני רוצה לבקש ממך לתת להם היום עצה, איך הם יכולים להכין את עצמם לכנס הבא עלינו לכולנו לטובה?

תודה, אני אשתדל.

(סוף השיעור)