שיעור בוקר 13.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 1606,

מאמר 9. "סייג לחכמה שתיקה (א')"

קריין: כתבי רב"ש כרך ג', עמ' 1606, מאמר 9, "סייג לחכמה שתיקה".

סייג לחכמה שתיקה (א')

""סייג לחכמה שתיקה", פירוש, כדי לזכות לחכמה, מוכרחים מקודם לתקן את הכלים שיהיה בבחינת השפעה". ואז לכלים דהשפעה תיכנס חכמה, נתחיל להרגיש אותה. "לכן התיקון הוא "שתיקה", היינו" מה זו שתיקה, "שעל כל דבר יתרץ את עצמו, שזהו בחינת "שתוק כך עלה במחשבה"."

זאת אומרת, הכול מגיע מלמעלה, מהבורא, ואין עוד מלבדו, והוא קובע את כל המצבים ואני צריך לקבל שהם באים מהבורא, ואני צריך לסדר את עצמי כך שמה שהבורא עושה עלי יהיה מקובל עלי במאה אחוז, ואז בכלים המתוקנים שלי, ברצונות המתוקנים שלי, אני אתחיל לגלות את ההשגחה שלו עלי.

נקרא שוב.

""סייג לחכמה שתיקה", פירוש, כדי לזכות לחכמה, מוכרחים מקודם לתקן את הכלים" של האדם "שיהיה בבחינת השפעה. לכן התיקון הוא "שתיקה", היינו שעל כל דבר יתרץ את עצמו, שזהו בחינת "שתוק כך עלה במחשבה"". מה שמתגלה בכל רגע ורגע לאדם, הוא מקבל שזה בא מהבורא והוא מסכים לקבל את זה, ודואג רק לתיקון הכלים, שיסכימו, שיהיו דבוקים למה שמתגלה בהם.

שאלה: אני לא מבין מה בדיוק צריך להשתיק.

את זה שאתה לא מרוצה. את זה שאתה רוצה לשנות משהו ממה שאתה מקבל מהבורא.

תלמיד: אדם מסוגל להשתיק את המחשבות שלו?

לא. לכן זה כתוב כך, שאדם צריך להגיע למצב שכל פעם הכלים שלו יהיו מתוקנים. "מתוקנים" זאת אומרת שמקבל כל פעם את השפעת הבורא אליו, שמרגיש עד כמה הוא שונה מהבורא, עד כמה הוא קופץ ולא מרוצה ורוצה שיהיה אחרת וכן הלאה, ואז הוא דואג שכל פעם הכלים שלו יקבלו צורה של השתוות עם הבורא.

תלמיד: במצב של שתיקה אין לו תלונות?

לא, שתיקה זה נקרא שאין טענות.

תלמיד: ומה קודם למצב של שתיקה? מה מביא את האדם למצב של שתיקה?

האדם תמיד נמצא בהרגשה שהוא לא מרוצה מהמצב שלו, שיש משהו שונה והפוך ממצבו, ושהוא לא מקבל מה שהוא רוצה וממש משחקים איתו מרגע לרגע כל פעם לא לפי רצונו. ואם היה נראה לו, אפילו לפני רגע, במצב הקודם, שהוא היה דבוק בבורא והבין והרגיש אותו, אז עכשיו הוא רואה שהוא לא מסכים ולא מרגיש את הבורא וצריך לסדר את עצמו, להגיע שוב לשתיקה.

תלמיד: כשגוברות בי טענות, אי הסכמות, תלונות, איך אני מביא את עצמי למצב של שתיקה?

אתה צריך לסדר את עצמך כך שכל התכונות שלך, הרצונות, המחשבות הפנימיות, יהיו בהסכמה עם מה שאתה מקבל עכשיו מהבורא, כי בטוח שאתה מקבל אותם מהבורא.

תלמיד: איך אני עובר מרעש פנימי בתוכי לשתיקה?

קודם כל אתה נזכר שזה מגיע מהבורא. כי ברגע שאתה מרגיש איזו תרעומת זה מוציא אותך מהקשר עם הבורא, אתה נמצא כאילו כנגדו. ואז אתה נזכר שהכול בא מהבורא, ואין עוד מלבדו, הוא טוב ומטיב, וכנראה שרק אתה לפי התכונות הפנימיות שלך לא נמצא באותו קו כמו הבורא, זאת אומרת אתה חייב לתקן את עצמך, ועכשיו אתה מחפש, על ידי מה אני יכול להרגיע את עצמי.

יש כאן הרבה אפשרויות כביכול, ומיד אתה צריך לחלק אותן לשני סוגי אמצעים. האם אני מרגיע את עצמי על ידי האמצעים של העולם הזה, או על ידי אמצעים רוחניים. אם זה על ידי אמצעים של העולם הזה, אז כמו כל בן אדם שמרגיש את עצמו קצת ברע, אתה יכול לקחת כדור, אתה יכול לאכול משהו, לשתות איזה משקה, לשמוע מוסיקה וכן הלאה. אבל אם אני רוצה לתקן את המצב שלי על ידי מעשה רוחני, זה על ידי השפעה לחברים או על ידי השפעה מהחברים. בצורה כזאת אני מגיע למצב שאני מרגיע את רוחי, זאת אומרת את הרצון לקבל האגואיסטי שהתעורר, ומביא אותו שוב להסכמה עם הבורא.

שאלה: איך השפעה לחברים או מהמחברים מביאה אותי לרוגע ולהשתוות עם הבורא?

זה משפיע עלי, אני מקבל דרכם את הכוח מהבורא. כי מה שתמיד מוציא אותי מהאיזון, זה כשמתגלה עד כמה אני לא מחובר אליהם. ואני לא זוכר את זה ברגע הראשון שמתעוררת בי ביקורת על המצב שלי ותרעומת על הבורא, אלא כשאני בכל זאת מסדר את עצמי אז הכול נרגע.

לא הכול נרגע אבל לפחות בצורה תיאורטית אני יודע מה עלי לעשות.

שאלה: מתוך המילים שלך לא לגמרי ברור שעל ידי הפעולות הרוחניות, חיבור עם החברים, אני פותר את הבעיות הגשמיות שלי.

אני לא הולך עכשיו לשתות איזה משקה חריף ולהיכנס לאיזו מסיבה כדי לשנות את מצב הרוח שלי. אני הולך לתקן את הפגם שהיה נראה לי, על ידי פעולה כנגדו, כי חסרה לי כאן דבקות בבורא, ולדבקות בבורא אני יכול להגיע רק על ידי דבקות בחברים. אז אני אצטרך לעשות משהו בקשר איתם כדי לתקן את הקשר שלי עם הבורא, כי הכול נובע מחוסר קשר.

הרי אנחנו נמצאים בתהליך שאנחנו מתקדמים לקשר בינינו ולבורא, לאותה צורת אדם הראשון שלפני השבירה.

תלמיד: בסיכומו של עניין אני בכל זאת מנסה לתקן את המצב, האם זה נקרא שתיקה בכל זאת?

ודאי שאנחנו צריכים לפעול וזה לא נקרא שאנחנו שותקים או לא שותקים.
"שתוק" זה אומר שאני מקבל מה שמגיע אלי בכל רגע כדברים הכרחיים שמקבלים מהבורא לפי תכנית הבריאה, ולכן אני לא מתרעם, אני לא רוצה למחוק את כל השינויים הפנימיים והחיצוניים שמגיעים אלי, אלא אני מקבל אותם כהכוונה לתיקון כדי להגיע לדבקות, למטרת הבריאה, למטרת החיים.

מה אני יכול לעשות? עלי רק להתקדם לדבקות השלמה.

תלמיד: איך זה קורה כתוצאה מהשתיקה?

שתיקה היא שאני לא הולך להגיד שהדברים האלה לא טובים ולמה הם באים אלי, אלא כל מה שמגיע אלי מגיע מתוך הקלקולים בכלים שלי ואני צריך לתקן אותם על ידי זה שאני מזמין את המאור המחזיר למוטב, ואותו אני יכול להזמין דרך החיבור שלי בעשירייה ודרך תפילה לבורא.

שאלה: להצדיק את הבורא ולשתוק זה אותו דבר?

כן.

תלמיד: אז איך להביא את כל הקבוצה לשתיקה משותפת, כללית כדי ליצור כלי משותף?

תדבר עם כל הקבוצה ותחליטו מה אתם עושים. אני מאוד שמח לראות שאתם מופיעים יותר בשיעורים, שהפנים שלכם כבר מוכרות, אני רואה אתכם ממש בכל שיעור.

תלמיד: תודה, כל החברים שלי כבר מתוקנים, רק אני נשארתי לא מתוקן.

אנחנו נעזור לך.

שאלה : איך אנחנו יכולים להשתמש בטענות, בתביעות שנולדות ולהידבק יותר לבורא? כי בסופו של דבר אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו זקוקים לו, אבל אנחנו אף פעם לא מסופקים.

אנחנו לא מסופקים מפני שאנחנו לא מקבלים תמיכה אחד מהשני. אם הייתה לנו תמיכה הדדית בתוך הקבוצה, כבר היינו במצב אחר לגמרי. היינו מתארגנים מפעם לפעם ממש כמו קבוצת קומנדו, בצורה נחרצת, וברגע שהיינו מרגישים איזה שינוי לרעה, כשמתגלה רצון לקבל יותר גדול כדי לקרב אותנו לגמר התיקון, היינו מיד מתקנים אותו, מתחברים סביבו יותר ויותר חזק, וכך היינו מקבלים כל פעם את ההפרעות.

לכן כתוב "סייג לחכמה שתיקה", זאת אומרת, על ידי זה שאנחנו שותקים ומתחברים בינינו עוד ועוד, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מגלים בינינו את אור החכמה.

שאלה: כתוב כאן על דיכוי של רצונות אגואיסטיים, זה נשמע כמו תורות המזרח.

הקבלה לא אומרת שאנחנו צריכים לעבוד נגד הרצונות שלנו, הקבלה אומרת שאנחנו צריכים להיות בתפילה דרך החיבור בינינו, לבורא, כדי שהוא יתקן את המצב. לא אנחנו מתקנים את המצב.

מי שעובד נגד הרצון שלו בעצמו, נקרא נזיר. וזאת לא הדרך הנכונה לתקן את המצב, הדרך הנכונה היא כשאנחנו פונים לבורא, כי סך הכול המטרה שלנו היא להיות כל הזמן דבוקים יותר בבורא, ולכן כל פעם שמתגלה משהו, אנחנו צריכים להבין באיזה אופן אנחנו יכולים להתחבר בינינו ולבורא.

שאלה: מה זה המצב שמצליחים לגלות שמשהו מגיע מהבורא? למה זה מגיע ישר אחרי שהמצב מתגלה? למה זה לא יכול להגיע לפני, כשיש נניח שתי אפשרויות להחלטה, ורק אז יש את הבחירה הזאת, או השיוך הזה?

אתה צריך לחשוב על השאלה שלך. מדובר כאן במאמר על אדם שמרגיש שיש לו בעיות בדרך, וחושב למה. הוא מבין שכל הבעיות האלו באות מהבורא, כי אין עוד מלבדו, ושהן באות כדי שהוא יתגבר עליהן וכך יעלה למדרגות יותר נעלות. לא שהוא עכשיו ילך ויתרעם למה כל ההפרעות האלו מגיעות לי, אני לא רוצה אותן. לא, צריכה להיות כאן שתיקה, זאת אומרת אתה צריך לקבל את זה בהסכמה מראש, ובהסכמה קבוצתית, כדי שיהיו לך תומכים, שכל מה שמתגלה, הכול לטובה. ואם מתגלה עכשיו איזה קלקול, סימן שהוא היה גם לפני, אבל עכשיו כשהוא נגלה, אני יכול לתקן אותו.

תאר לעצמך שאתה רוצה לנסוע באוטו שלך למקום רחוק, ומתגלה לך עכשיו, לפני שאתה יוצא לדרך הארוכה נניח קלקול בגלגל. זה לא טוב? זה טוב, כי אתה נכנס לתקן אותו, ואחר כך אתה יוצא לדרך ומגיע בשלום למקום.

תלמיד: זאת בדיוק השאלה שלי. נניח מתגלה קלקול, וכבר יש לי רצון לנסוע לאן שהוא, אבל מה שמניע אותנו הרי זה הרצון,, סליחה, אני לא יודע איך לשאול את זה.

אני לא יודע, אבל מלכתחילה הגעת לחכמת הקבלה מפני שהייתה לך איזו מטרה. רצית לדעת בשביל מה אני חי, למה אני חי, איפה אני חי, מה קורה עם בני האדם, עם העולם, כל מיני שאלות כאלו, ועכשיו אתה הולך להכיר אותן יותר מקרוב ויותר לעומק.

תלמיד: אבל אני לא צריך לחשוב מראש מה הרצון שלי בפעולה הזאת?

כן, ודאי, ככל שאתה יכול. אבל אל תמנע מהפעולה עצמה, מפני שאתה יושב וחושב.

תלמיד: אז מה זה אומר שזה מתגלה אחרי הרצון?

מתגלה בדרכך הפרעה מסוימת שעוצרת אותך באיזו צורה. לכן אומרים לך, אל תדאג, לך קדימה, אל תעצור ויהיה בסדר. זה מה שקורה לך היום, עכשיו, אתה נמצא באיזו סתימה, ועוד יום יומיים או במשך היום אתה תראה שזה יעבור אולי אפילו עד סוף השיעור. תגיד לנו בשיעור השני, או השלישי היום שזה עבר. כולם עוברים את זה.

שאלה: המאמר מדגיש שדווקא האור חכמה ולא חסדים כמו שהיה נדמה, צריך להופיע על ידי דיכוי?

בטח, כי האדם רוצה להבין, לדעת מה קורה, למה הוא נעצר, למה הוא קיים, מה קורה לו, למה שולחים לו הפרעות וכן הלאה, וכל זה מתברר על ידי אור החכמה.

שאלה: יוצא שזה כמו מין טכניקה. השלב ראשון זה להרגיש שזה משהו מהבורא, מלמעלה. ובשלב השני אתה צריך להמתין לתיקון, למשוך את המאור, ולא לתקן לבד.

נכון. אז מה?

תלמיד: אני רק אומר שזו חכמה הגדולה לא לנסות לפתור את זה עכשיו.

לא, אין לך מה לפתור. אתה לא יכול לפתור שום דבר בחיים שלך, לכן כתוב "סייג לחכמה שתיקה", זאת אומרת אל תעשה כלום, אלא לצפות שיבוא עכשיו תיקון. אין לנו עבודה, כל העבודה שלנו נקראת "עבודת ה'", שמעת את זה, נכון? בזה אנחנו עוסקים.

למה היא נקראת עבודת ה', ולא עבודה על שמי או על שמך? מפני שאת הכול עושה הבורא, אנחנו רק צריכים למשוך אותו לזה.

שאלה: במה צריכה להיות תמיכת החברים כשהם נתקלים בקושי גשמי? עכשיו אצלנו הבעיות קשורות למלחמה. נניח אתה נתקל בקושי הזה ומנסה להתגבר עליו בכוחות עצמך. על ידי מה העשירייה יכולה לעזור לחבר?

צריך להסביר לו שלהתרחק מהעשירייה, מהכוח העליון, מהבורא זה לא תיקון אלא ההיפך. ככל שהוא יתקרב ודרך העשירייה ירצה לגלות את הבורא, הוא יראה שהכול נכנס לתיקון. בבקשה תסבירו לו את זה.

שאלה: האם אני צריך להיות מסוגל לברר את התשובות שאני נותן לעצמי או שמלכתחילה זה לא כל כך משנה מה אני עונה לעצמי, אלא העיקר זה שאני מנסה ונכשל, ומנסה שוב ושוב לחפש אחרי האמת.

אבל אתה צריך בכל זאת להשתדל לצרף לזה את השכל. מה עלי לעשות כדי לצאת מהמצב שבו אני נמצא? אני צריך להצטרף לקבוצה, אני צריך להתקרב עם הקבוצה לבורא, ואני רוצה לראות בכמה המצב שלי נהיה יותר מתוקן. זה לא שהמצב עצמו יהיה מתוקן, אלא שאני אראה אותו כמצב נכון בדרכי לתיקון. זאת אומרת, לא שאני אהיה עכשיו במצב מסוים, אלא שאני נמצא עכשיו במצב לא כל כך טוב, ודווקא זה מה שמביא אותי לתיקון, להתקדמות, ואם גיליתי את זה, זה כבר תיקון.

שאלה: האם אני צריך להשתיק גם את הטענות שלי כלפי עצמי, על מה שנעשה בעבר?

כן. תמחק את העבר, ותגיד שכל מה שהיה, היה מהבורא, ותפסיק לאכול את עצמך.

חשוב שלא תהיה לך קלות ראש לכל מיני מצבים שאתה צריך לעבור בעתיד, אבל על העבר זה לא טוב, זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו".

שאלה: אמרת שעל ידי זה שאנחנו שותקים עוד ועוד, יותר מתחברים בינינו, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מגלים בינינו את אור החכמה. מה זה אומר לזכות באור החכמה, איך זה מורגש?

אור החכמה מורגש ככוח העליון שפועל בכל המציאות, קושר את כל חלקי המציאות, מסדר אותם כל פעם יותר ויותר. כשכל חלקי המציאות האלה מתחברים יותר ויותר, זה כמו בקלידוסקופ, אנחנו רואים לפי זה איך הבורא משנה את כל הצורות, הצבעים, ולפי זה אנחנו מקבלים את השפה שלו. כך הן הספירות, הן מתחברות ביניהן ולפי זה אנחנו קוראים את המפה, מפת השמיים.

שאלה: האם שתיקה היא כשאני מודה לבורא על המצב שבו אני נמצא?

לא, זה לא שאתה מודה לבורא. אתה מקבל נכון את היחס שלו אליך, שזה לא מגיע נגדך חס ושלום, אלא אתה מבין שכך הבורא מתקן אותך, ואתה מקבל את הפעולות שלו אליך בצורה נכונה, מרכין את הראש.

שאלה: האם השתיקה היא מילולית ובמחשבה?

שתיקה היא במחשבה, בלב. אני מוכן לקבל הכול אם זה מגיע מהבורא.

שאלה: האם שתיקה היא צמצום?

לא, שתיקה היא יחס נכון וכל פעם חדש למה שמתגלה בי. אני מקבל שזה מגיע מהבורא, אני עובד על כך כדי לקבל זאת בצורה נכונה, אני מסכים עם זה שקיבלתי, ואני מבין שזה מגיע כדי לתקן אותי ואת היחס שלי לעשירייה, לאנושות, לבורא, לעולם. כל מה שאני עושה נקרא שאני מסכים עם יחס הבורא אליי. עכשיו אני צריך לעבוד וככל יכולתי להשתתף בזה, להוסיף מעצמי לאותה תמונה שמתגלה.

שאלה: כל המחשבות באות מהבורא. מרגע שאדם מקבל מחשבה זרה, מה סדר העבודה?

העיקר לא לברוח. לפעמים עוברות הרבה שעות עד שאתה מעמיד את עצמך בצורה נכונה כדי לא לברוח מהמערכה, אלא לייצב את עצמך נכון, לכוון את עצמך נכון למטרה, ולחזור לפעילות הנכונה עם הקבוצה ועם הבורא. זה לא פשוט, לא מיד.

שאלה: איך להתייחס למחשבות זרות שהגיעו מהבורא? מה לדרוש?

לדרוש שהבורא ייתן שכל ורגש, "לב חדש" מה שנקרא, כדי שאני אוכל לקבל את היחס שלו בצורה נכונה.

שאלה: אם החברה אחראית לכולם, איך כל חבר יכול להיות אחראי על האחר? שמעתי שחיבור זה טוב וניתוק זה רע, איך להתייחס נכון?

פעם היינו אדם הראשון אחד, ואחר כך נשברה הצורה הזאת, ובכך שנשברה, כל חלק וחלק כלול מכל החלקים, ובכל אחד מאתנו יש את כל חלקי אדם הראשון. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מחברים את כול החלקים השבורים, זה נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב, כי אנחנו לא יודעים איזה חלק לצרף לאיזה חלק, ואיך לשלב את כולם לתמונה אחת, אבל צריך להשתדל, יותר מהשתדלות לא צריכים. תראו את התינוק, הוא לא מבין מה שהוא עושה, אבל מנסה ומנסה כך ואחרת בלי הפסקה, בלי מנוחה, ואז לאט לאט רואים שהוא לומד מתוך כך שכל פעם מנסה, נמצא באיזו פעולה. כך אנחנו ברוחניות, ממש באותם השלבים.

כתוב "חוץ מצא". אפילו שאתה יושב, כמעט ולא יכול להשתתף, כתוב "לא החכם לומד", אתה יכול להיות לא חכם, אתה יכול להיות בלב שלא כל כך מרגיש, כי כך הבורא ברא אותך מה תעשה, אבל אם אתה בכל זאת נמצא בתהליך כמו שאתה, לא דורשים יותר, אז אתה תתקדם ותגיע למימוש שלך, וזה העיקר. וכשתגיע ליישום שלך תראה שכולנו נמצאים באותו מצב בצורה עגולה, כולנו בגמר התיקון, כל אחד משלים את כולם, ויש בסך הכול אדם אחד.

שאלה: אם אדם לא מכוון בצורה נכונה, לא מקבל את הכול כמגיע מהבורא, אז זה לא שייך למצב?

זה גם שייך לאותו מצב. אתה חייב כל פעם להזכיר לעצמך שהכול מאין עוד מלבדו, וכך לסדר את עצמך.

שאלה: כתוב "סייג לחכמה שתיקה". האם השתיקה הזו היא חסדים? האם המאמץ שלנו הוא לאפשר לבורא שהוא יפעל בנו עם החסדים?

אנחנו בדרך כלל לא מכתיבים לבורא איך להתייחס אלינו. אנחנו רוצים רק דבר אחד, להתקדם אליך, זה מה שאנחנו אומרים לו. באיזו צורה, אם ביותר שכל, או יותר רגש, כך או כך, זה לא חשוב לי, העיקר צעד אחד קדימה לעברך.

שאלה: מהי תמיכה הדדית בעבודה שלנו?

דוגמה. אפילו שאתם נמצאים בשתיקה, לא מדברים, לא רוצים לדבר על זה, אבל דוגמה אתם יכולים להראות לאחר. דווקא בצורה כזאת הדוגמה פועלת מאוד מאוד חזק.

שאלה: במצבים שאין כוח להסכים, כמו שנתת דוגמה עם הרב"ש שהיית שוכב, לא יכולת לקום, ורב"ש היה אומר "כך עושים עם החבר". יש לך עצה איך פועלים במצבים כאלה שאין כוח להסכים?

אתם התבלבלתם קצת בסיפור שלי, אבל לא חשוב. אם אני לא יכול להסכים עם הבורא, לא יכול לשתוק ולבקש ממנו, אז הכי נכון זה להיכנס לקריאה, ללימוד. תכנס, תקפוץ לתוך התורה מה שנקרא ושזה ישפיע עליך, או יכול להיות שישפיעו עליך שירים, או משהו אחר. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, העיקר לעשות פעולות שבסופו של דבר הן יביאו אותך לבקשה, "חוץ מצא".

שאלה: אמרת דבר מאוד יפה שריגש אותי, שכל מצב שאנחנו מקבלים אנחנו נמצא את המשמעות המלאה שלו בגמר התיקון. ואז שאל חבר איך אפשר לעבוד עם זה אם "אין עוד מלבדו". השאלה שלי, זה שאני מתאמץ ומתייגע כדי לנסות להבין מה הבורא רוצה ממני, האם זו התשובה הטובה ביותר למה שאני צריך לעשות, או שאני תמיד צריך לחשוב שאין עוד מלבדו וזו הדרך הטובה ביותר כדי להתייחס למה שהבורא שולח לנו?

אם אתה יכול לחשוב כל הזמן על "אין עוד מלבדו", אז זה הכי טוב. אבל לא יכול להיות שאתה תהיה בזה כל הזמן כי אחרת איך תתקדם? חייבת להיות הפסקה בין המחשבות על "אין עוד מלבדו", כי אם לא, אז לא תהיה לך התחדשות. לכן תחזיק את עצמך בדרך בחיבור עם החברים ולכיוון הבורא, ואל תתפעל מזה שאתה מתנתק מזה, לא רוצה, כן רוצה, ועוד. הדברים האלה שבאים לסירוגין הם הכרחיים, כך אנחנו מתקדמים, לא יכול להיות אור בלי חושך, לכן ניתוקים חייבים להיות בין כל השגה והשגה.

שאלה: האם שתיקה היא ביטול?

היא ביטול אבל ביטול מסוים. אני מקבל מה שמגיע אלי בכל רגע ורגע כך שזה מגיע מהבורא, אפילו שזה מגיע דרך כל הלבושים, האמצעים.

שאלה: במה בדיוק שונה השתיקה מביטול?

אני לא יודע על מה מדובר בביטול. שתיקה היא כשאני לא קם לעורר את הביקורת על מה שקורה, אלא מקבל את זה כמו שזה וממשיך מזה והלאה להתפתח.

שאלה: האם שתיקה היא השפעה? במה שונה שתיקה מהשפעה?

שתיקה היא לא השפעה, שתיקה היא שאני מסכים לקבל כל דבר שיורד עליי כהשפעה מהבורא.

שאלה: כתוב "כדי לזכות לחוכמה מוכרחים מקודם לתקן את הכלים שיהיה בבחינת השפעה". איך אפשר לתקן את הכלים להשפעה בלי חכמה?

יש אור שמתקן את הכלים ויש אור שממלא את הכלים. אם אני רוצה שהרצון לקבל שלי יהיה בדרגת להשפיע על מנת להשפיע, אז אור החסדים צריך למלאות אותו, הוא צריך להיות בדרגת הבינה, וזה השלב הראשון שאנחנו מתקנים שנקרא "צדיק שאינו גמור". לאחר מכן אנחנו מגיעים לשלב שבאותו אור חסדים אנחנו יכולים לגלות, יכולים לקבל גם אור חכמה, וזה נקרא "לקבל על מנת להשפיע", ואז אדם נקרא "צדיק גמור".

שאלה: איך מתחברות בעבודה שלנו התכונות של שתיקה, הסכמה על הכול ותפילה, בקשה?

מה שאני מקבל אני מסכים שאני מקבל זאת מהבורא, ולכן אני מקבל ממנו כל דבר בברכה. לא חשוב איך אני מרגיש, רע או טוב, יותר או פחות, אני מקבל את זה בברכה. כך בכל רגע ורגע. עכשיו השאלה שלי איך אני מגיב על זה. התגובה צריכה להיות בזה שאני מקבל את זה מהבורא וזה לטובתי, כך אנחנו צריכים לראות את החיים שלנו בכל רגע, זה דבר ראשון. ודבר שני, מה אני עושה, איך לאחר מכן אני הולך ומתקשר מצדי עוד יותר לבורא.

תלמיד: האם התפילה מגיעה מהסכמה או מחוסר הסכמה?

התפילה מגיעה מהסכמה, מזה שאני מסכים שקיבלתי מהבורא, כי בטוח זה בא מהבורא, ועכשיו אני רק רוצה ממנו את המשך החיבור, שילמד אותי, שיקרב אותי.

שאלה: האם ההסכמה הזאת, השתיקה, היא לא מנחמת אותי וגורמת לי לא לבקש דווקא?

לא. אני צריך גם לראות דוגמה מהחברים, שהשתיקה היא רק תנאי לזה שאני נכנס למגע הראשון עם הבורא.

שאלה: כתוב "לכן התיקון הוא שתיקה". האם שתיקה זה אומר בלי ביקורת על כל הכאבים שעולים בי?

כן ולא. יכולה להיות שתיקה מלכתחילה, מראש כביכול, שמה שאני אקבל אני אקבל מהבורא ולכן אני מכין את עצמי לקבל את זה, כמו בצמצום. ויכול להיות שזאת שתיקה שאני מפתח אותה לאט לאט במידה שאני מרגיש בהדרגה איך אני מקבל, ממי אני מקבל וכן הלאה. יש בזה הרבה דברים, זה תלוי על איזו רמה אנחנו מדברים, באיזו מדרגה נמצא האדם. כי בכל מדרגה ומדרגה, מכאן ועד גמר התיקון, יש לו תנאים אחרים להיות בשתיקה, עד שמגיע לשתיקה האחרונה, לגמר התיקון.

שאלה: כאשר אנחנו מברכים על הרע שמתגלה כטוב, האם עלינו לבקש ממנו טבע אחר? האם הבקשה הזאת היא הסכמה, שתיקה, או אי הסכמה?

אנחנו נמצאים תמיד בין אי הסכמה להסכמה ומבקשים מהבורא תיקונים כדי להיות בהסכמה. אבל אנחנו חייבים להרגיש חוסר הסכמה, ניגוד מהבורא, כי זה מביא לנו עביות במצב שלנו, במדרגה שלנו, ועל ידי העביות הזאת אנחנו עולים לבורא.

שאלה: מה הם התנאים לשתיקה?

תמיכה מהקבוצה, "אין חכם כבעל ניסיון", כל הזמן להיות צמודים לקבוצה הגדולה שלנו, ללימוד ולמורה, ואז נוכל נכון להשתמש בשתיקה.

שאלה: האם השתיקה באה אחרי הזעקה לבורא לעזרה?

בעצם אי אפשר לפנות לבורא בלי שתיקה. שתיקה היא שאני מקבל שזה בא ממנו.

(סוף השיעור)