שיעור בוקר 01.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמת "פי חכם"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 807, מאמר "הקדמת פי חכם", טור א' ד"ה: "ואיתא בחז"ל ובספר הזוהר".

"ואיתא בחז"ל ובספר הזוהר ש"כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה", דכל הסיפורים והחוקים והמשפטים הכל הוא שמותיו ית' הקדושים. ולפי המתבאר לעיל, שכל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם, תבין היטב, שסוד שמותיו של הקב"ה הקדושים הם סוד ההשגות המתפשטות הימנו ית' וית' לעבדיו הנביאים והצדיקים, לכל אחד לפי מהללו, בסו"ה "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה", אשר הפלאה הזו מגיעה לנו ע"י קבלת התורה וקיום המצוות, מתחילה ע"ד הנגלה לבד, שסגולתה לזכך גופותינו ולהגדיל נשמתינו בשיעור כזה עד שאנו ראויים להשיג כל התורה כולה ומצוותיה בבחי' שמותיו ית', שזהו כל שכר המיועד לנשמות לעתיד לבא, אמנם גם בעוה"ז, ע"ד שאיתא בגמרא "עולמך תראה בחייך" והבן."

התורה כולה כותבת על התפתחות בני האדם, על התפתחות האנושות, על כולם יחד ועל כל אחד לחוד, והכול קשור יחד ואנחנו צריכים לגלות את זה. הגילוי של הדברים שכתובים בתורה נקרא "גילוי שמותיו" כי מתגלה הבורא, הכוונות שלו, המעשים שלו, ההכנות שלו כלפי האנושות, וכך אנחנו צריכים לקדם את עצמנו כדי להבין מה שכתוב בתורה, בפנימיות התורה.

"ובזה מתבאר לנו מה שבכמה מקומות בזוהר מכנה לתרי"ג מצוות - "תרי"ג עיטין דאורייתא", ובהרבה מקומות בזוהר קורא לתרי"ג מצות - "תרי"ג פקודין", כי מתחילה מחוייב האדם בשמירת התורה והמצוות כדי לזכך גופו ולהגדיל נשמתו, ואז נמצאים אצלו התרי"ג מצוות בבחי' "תרי"ג עיטין", דהיינו עיצות איך שיזכה סוף סוף לבא לפני המלך ולזכות לאור פניו, כי שמירת התורה וקיום המצוות מזככין אותו לאט לאט, עד שיזכה לאור פני מלך חיים, וע"ד שאיתא בגמ' "מאי איכפת לו להקב"ה בשוחט מן הצואר או שוחט מן העורף, אלא לא נתנו תורה ומצוות אלא כדי לצרף בהם את ישראל". אמנם אחר שנזדכך די צרכו, וזוכה לאור פניו ית', אז נפתחו עיניו ונשמתו, וזוכה להשיג תרי"ג אורות הקדושים הנמצאים בתרי"ג המצוות, שהם סוד שמותיו הקדושים, דהיינו שבאים להשגתו, וע"י קיום כל אחת מהמצוות נוטל חלק האור המופקד בהמצוה, כי המצוה ה"ס הכלי, ובו מלובש האור, דהיינו שם קדוש השייך בפרטיות למצוה הזאת, שז"ס "נר מצוה ותורה אור", ואז נקראים אצלו תרי"ג מצוות "תרי"ג פקודין", דומה לאדם המפקיד אבנים טובות ומרגליות בכלי, ואומר לאוהבו קח לך הכלי, אמנם תשמור אותו מן הגנבים והלסטים, ונמצא שכל המדובר ביניהם הוא מהכלי לבד, אבל עיקר הכוונה היא על האבנים הטובות המופקדות שמה, ודו"ק היטב."

שאלה: מה זה אומר שבמצוות יש איסור על האור ומצד שני זה הכלי?

העניין הוא פשוט. לפי איך שנברא הרצון לקבל בצורה הפוכה מהרצון להשפיע, הקשר בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, שאחד צריך להיות נגד האחר, וגם שהרצון לקבל צריך להפוך להיות כדומה לרצון להשפיע, אז יוצא שיש כאן חוקיות עד כמה הרצון לקבל צריך להתהפך כדי להיות כמו הרצון להשפיע. ולכן כל רצון ורצון שיש ברצון לקבל, תרי"ג רצונות בסך הכול, כל רצון צריך לעבור שינויים. הרצון בעצמו לא משתנה אלא כך אנחנו אומרים וזה מבלבל, אלא אנחנו צריכים על כל רצון לקבל לשנות את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע ואז הוא יהיה כמו הרצון להשפיע של הבורא.

וכאן יש שאלה, באיזו צורה אנחנו יכולים לעשות זאת, ועל ידי איזה תהליך ואיזה כוחות אנחנו עושים את זה, איך אנחנו רואים לאיזו צורה אנחנו צריכים להתקדם, ומי מקדם אותנו בסופו של דבר, מי עושה את זה. כי אם כולנו רק רצון לקבל, איך אנחנו יכולים להגיע להדמות לרצון להשפיע של הבורא? אנחנו לא יכולים.

אלא יש אנשים שיש בהם כבר מלכתחילה, כשהם נולדים, ניצוץ, תחילת הרצון להשפיע, והניצוץ הזה הוא בוער בהם והם מרגישים שיש להם נטייה לרוחניות. רוחניות אמיתית, לא פילוסופיה ולא מיסטיקה, אלא רוחניות אמיתית, ואז הם מגיעים לאותו מצב כמונו. בשבילם המקובלים כותבים ספרים, סיפורים, מאמרים שעל ידם האנשים האלה יכולים להתקדם. ואז אנחנו יכולים גם להתקדם בעל מנת להשפיע, זאת אומרת להידמות לבורא, וגם לעזור לאחרים. זו כל המהות של הארגון שלנו.

שאלה: איך בזה שאנחנו עוזרים לאחרים אנחנו יכולים לעשות מצווה, לתקן את הרצון?

כולנו צריכים להגיע להידמות לבורא. כל אחד מאיתנו הוא חלק קטן מהכלי השבור, ולכן בכל אחד מאיתנו יש חלקים שבורים מכל הכלי. לכן התיקון של האדם הוא בזה שהוא צריך בסופו של דבר להתכלל עם כל הכלים ובקשר איתם לעבוד על זה שהרצון לקבל שלו יתוקן בעל מנת להשפיע. בהתחלה ביניהם, בדרגה הראשונה, כשהם עדיין לא מזהים את הבורא, כמו שילדים קטנים לא מסתכלים על הגדולים אלא רק בתנאי שהם צריכים משהו, אבל יש להם עסק רק עם עצמם ועם הדומים להם, ואחר כך כשהם הולכים וגדלים הם יותר ויותר לומדים מהגדולים ורוצים להידמות להם, וכך גם אנחנו.

שאלה: אתמול למדנו שכלי אמיתי זה הצורך לעזרת הבורא, וכאן הכלי הוא מצווה. האם מדובר פה על כלי אחר, על איזה כלי מדובר פה?

כלי זה רצון לקבל על מנת להשפיע, שאתה יכול להשפיע על ידו. זה נקרא הכלי המתוקן. לפני זה יכול להיות אותו כלי רק שבור, שנמצא בכוונה על מנת לקבל. כדי לעבור מעל מנת לקבל, מכלי שבור, לעל מנת להשפיע, לכלי המתוקן, צריך את כוח התיקון שנקרא אור, האור העליון.

שאלה: זאת אומרת לכלי יש דרגות איכותיות? יש כלי אמיתי, יש איזה סופר כלי?

בכל מדרגה ומדרגה מתגלה בכלי רצון לקבל, וברצון לקבל הזה מתגלה חיסרון להיות המשפיע, הדומה לבורא, ובהתאם לזה הכלי הזה מתקרב לאחרים, עושה איתם קבוצה, הקבוצה הופכת לעשר ספירות, הם משלימים זה עם זה, דומים זה לזה, יש להם מטרה אחת אבל לכל אחד תפקיד שונה, ואז בחיבור התפקידים הם משתדלים לייצב ביניהם את צורת הבורא, צורת השפעה אחידה, וכך הם כבר מתחילים להיות חלק מהמציאות העליונה.

שאלה: מהי מצווה מבחינה פרקטית?

"מצווה" היא כשאני עושה פעולה על מנת להשפיע. "עבירה" היא כשאני עושה פעולה על מנת לקבל. מפני שאנחנו כוללים הרבה רצונות, אם נלמד אותם אז נראה שיש במבנה הפנימי שלנו 620, תרי"ג רצונות, שיכולים להיות על מנת לקבל או על מנת להשפיע. צריכים לעבור מעל מנת לקבל בכל רצון ורצון לצורתו על מנת להשפיע, וזה נקרא "עשיית מצווה".

שאלה: מדוע המצוות נקראות פעם "עיטין" ופעם "פקודין"? אני לא מבין כל כך את ההבדל בין שני הכינויים האלו?

הוא לא מסביר את זה כאן אבל אני אגיד לך. "עיטין" זה עצות, ו"פקודין" זה פקודות. אנחנו צריכים לקיים את כל החוקים האלה, להתקשר נכון זה עם זה בעל מנת להשפיע ומאיתנו לבורא בצורת עצות בלבד, ואחר כך בצורת פקודות. פקודה היא גם מהמילה "פיקדון", שאז אנחנו מקבלים בעל מנת להשפיע ברצונות שלנו את האור העליון. זאת אומרת, עצות זה נקרא שאנחנו רק מגיעים לתכונת להשפיע על מנת להשפיע, לדרגת הבינה, ופקודות הן שאנחנו כבר נמצאים בקבלת האור בפיקדון, שאנחנו מקבלים את האור העליון בעל מנת להשפיע, בדרגה שהיא לקבל על מנת להשפיע, כבר בדרגת חכמה.

כך אנחנו מגיעים לשתי מדרגות, מדרגת חסדים ומדרגת חכמה. במדרגת החסדים אנחנו נמצאים במצב של תיקון חלקי, וכשמקבלים על מנת להשפיע זה כבר תיקון שלם. זה ההבדל בין דרגת הבינה, להשפיע על מנת להשפיע, ובין דרגת החכמה, לקבל בעל מנת להשפיע. בקיום שתיהן מגיעים לכתר.

שאלה: איך להבין שקבלת התורה וקיום המצוות מתחילה על ידי הנגלה לבד?

מתחילים על ידי נגלה כי אנחנו לא מבינים מה זה נסתר, ואת כל הדברים שאנחנו קוראים אנחנו קוראים בצורת הנגלה, כך זה מתגלה לנו. כשאני לוקח ספר תורה, אני קורא אותו כסיפור. כשאני מדבר על תיקונים בעל מנת להשפיע ברצונות שלי, אז אני מקבל אותם כדברים שאפשר לעשות כאילו בעולם הזה בלי לשנות את עצמי אלא רק בצורה מכאנית, זאת אומרת פיזיולוגית, פיזית, ולכן זה נקרא זמן של הכנה. אבל מתוך זה אנחנו צריכים להבין שהעבודה שלנו היא להגיע למעשה האמיתי, זאת אומרת לכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: הוא אומר שמצוות דפקודין זה מלשון פיקדון שהפיקדון יהיה יותר גדול, איך אפשר להגדיל את הפיקדון הזה?

זה לא אנחנו עושים, מכוונים לנו מלמעלה. לפי כוחות האדם באיזו מידה הוא מסוגל להתגבר.

שאלה: המושג "עולמך תשיג בחייך", מה זה תשיג עולמך בחייך, כשאתה חי?

"עולמך תראה בחייך", זאת אומרת שאני צריך לגלות את כל העולם העליון, כל הכלי שבו נמצא הבורא במלואו בזמן שאני מגלה את זה בצורה חיה. לא מדובר על החיים שלי הגשמיים עכשיו, אלא אני צריך לגלות את זה "בחייך", בצורה שהבורא מתגלה כאיש חי.

תלמיד: ואם אני לא מצליח להשיג את זה בגלגול הזה מה קורה?

אל תדאג, ידאגו לך.

תלמיד: מה זה נקרא לגלות את העולם הזה, העולם העליון כשאני עוד חי?

ב"עולם הזה" זה נקרא ברצון לקבל שלך.

תלמיד: כדי שיהיה לי מושג ההשפעה?

כן. אתה תקבל תיקון על מנת להשפיע על כל הרצונות שלך. לפי זה אתה מגלה את הבורא וזה נקרא "עולמך תראה בחייך".

תלמיד: אז איך משיגים את העולם העליון?

העולם אתה משיג ברצון לקבל שלך לפי כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: מהי העבודה?

להגיע לכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: כתוב בקטע "דומה לאדם המפקיד אבנים טובות ומרגליות בכלי, ואומר לאוהבו קח לך הכלי, אמנם תשמור אותו מן הגנבים והלסטים, ונמצא שכל המדובר ביניהם הוא מהכלי לבד, אבל עיקר הכוונה היא על האבנים הטובות המופקדות שמה". מה הכוונה ל"הגנבים והלסטים", מה זה אומר?

התכונות שלך, התכונת האגואיסטיות שלך הם כולם "גנבים ולסטים".

תלמיד: ומה יכול לשמור על זה?

הקשר שלך עם החברה. אתה בעצמך לא יכול. גנבים רוצים לגנוב ממך מה שיש לך, אבל הליסטים בכלל רוצים להרוג אותך. אלו הרצונות שלך, שמתנפלים עליך ומה שיש לך בקדושה, או אפילו אין אבל איזה קשר שיכול להיות הם רוצים כל זה להרוס.

"ונודע בספרי הקבלה, שסוד שם הקדוש "הקדוש ברוך הוא" או "קודשא בריך הוא" המובא בחז"ל ובזוהר, שהוא קאי על שם הויה, ששם הקדוש הזה כולל כל השמות הקדושים עד גבוה מעל גבוה." זאת אומרת "הקדוש ברוך הוא" כולל הכול. אם אתה אומר את זה על הבורא אתה בעצם מתכוון לכל התכונות שלו יחד. "ולפיכך נמצאנו למדין ש"אורייתא וקוב"ה חד הוא", דאע"ג לעיני ההמון לא נראה בתורה אלא סיפורים וחוקים ומשפטים לבד, אמנם כבר ביארתי ש"תפוחי זהב במשכיות כסף" דע"כ נקראים תרי"ג פקודין כנ"ל, וכמו שאמרו ז"ל "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה" כנ"ל. וא"כ התורה וקב"ה חד הוא, אלא בסוד כלל ופרט, שקוב"ה הוא כלל כל השמות ואור כולל, והתורה נחלקת לתרי"ג אורות, ונמצא שכולם יחד הוא אחד וסוד קוב"ה עצמו וד"ל."

שאלה: איך אנחנו יכולים לכוון את המטרה המשותפת הפנימית שלנו כדי שהדרישה שלנו בקבוצה תיקרא מ"ן?

אנחנו צריכים להתחבר. אנחנו צריכים לברר מה בדיוק אנחנו רוצים, באיזו מידה אנחנו תומכים זה בזה, באיזו מידה אנחנו מכוונים למטרה אחת, האם למטרה אחת אנחנו לא יכולים להגיע אם אנחנו לא מחוברים? זאת אומרת המטרה עצמה שזה הבורא מחברת אותנו, היא כבר נמצאת בינינו במשהו כדי שאנחנו נכוון את עצמנו להגיע אליו, וכך אנחנו מסדרים את עצמנו. זאת אומרת, הכול בעצם קשור לקשר בינינו העכשווי ולקשר שלנו העתידי בבורא כמה רוצים לקרב זה אל זה.

שאלה: מה הם השמות הקדושים? מה זה נקרא להשיג שם?

השמות הקדושים, זאת אומרת השפעת הבורא לנבראים מתגלה בתוך הנבראים, בתוך עשר ספירות של הנבראים באיזו צורה, אז הנבראים מרגישים אותה ההשפעה כמשפיע עליהם, שאוהב אותם, שהולך לחבר אותם, שומר עליהם. ההרגשה הזאת שהבורא מעביר לנבראים שמתוך זה הם יכולים להתחזק וגם בעצמם עוד יותר להתקדש בהשפעה אליו בחזרה, זה נקרא עשר ספירות הקדושים. יש עשר ספירות הקדושים שזה ממש כך לפי עשר הספירות השמות הקדושים, ויש ביניהם עוד הרבה נוספים. "כל התורה" זה נקרא השמות הקדושים שזו הופעת הבורא בתוך הכלים של הנבראים, ובסופו של דבר זה נקרא "שם אחד קדוש".

שאלה: מה זה להשיג שם קדוש בעשירייה, זה להשיג אופן מסוים של חיבור?

כן. כמה שזה שֵם יותר גבוה הוא יותר כולל כל האופנים יחסים של הבורא אלינו, ובחזרה שצריכים להיות כל הפניות שלנו לבורא עד שכולנו מתחברים בשם אחד, הוי"ה בצורה ישירה, ומאיתנו הוי"ה בצורה הפוכה.

תלמיד: אבל זה מורגש לפי התכונה של השם?

זה מורגש בתוכנו בתוך הכלי שלנו עד כמה שאנחנו יכולים להתחבר בינינו, ואז משתנה בנו שכל ורגש ותפיסה והכול וחיבור בינינו מתגלה בצורה יותר משמעותית, מעשית, ובתוך זה מתגלה הבורא כוח אחד שמשפיע עלינו.

תלמיד: מה נותן לבורא זה שמשיגים את השם שלו בצורה כזאת או אחרת, שם כזה או אחר?

מה זה נותן לבורא אנחנו לא יודעים, חוץ מזה שהוא נהנה מזה שאנחנו מעלים את עצמנו לדרגה שלו, זה נקרא "רצונו להטיב לנבראיו", במה להיטיב? בזה שהוא עוזר לנו לעלות עד הדרגה שלו, שזה נקרא "שובו בני ישראל עד ה' אלוקיך".

קריין: אנחנו בפסקה ד"ה: "עתה נשאר עוד לנו לבאר".

"עתה נשאר עוד לנו לבאר בחי' ישראל, וצריך שתבין מתחילה ענין הריבוי בצורות נבדלות ברוחניות, דהיינו איך ובמה המה מתחלקים ונבדלים זה מזה (^*הג"ה), כי דברים הגשמיים נבדלין בסכין וכדומה, או המקום והזמן מפריד ומבדיל ביניהם, מה שלא יתכן לחשוב כזה ברוחניות, באשר, שהמה למעלה מן המקום והזמן כנודע. אולם תדע, שכל ענין ההבדל ברוחניות ובין אורות העליונים אינם אלא בשינוי צורה. עד"מ בנפשות השכליות שבבני אדם, שודאי מחולקים ונבדלים לעצמם כל נפש אדם ואדם מחבירו, אמנם כל עיקר הבדלם אינו יותר, אלא מתוך שינוי צורתם, דהיינו שנפש של זה טובה, וזה רעה, או זו השיגה חכמה, וזו השיגה כסילות, וכדומה, וע"ד שאמרו חז"ל: "כשם שפרצופיהם משונים זה מזה כך דעותיהם משונות זו מזו"."

שאלה: איך לא להתבלבל אנחנו מגדירים שכלי רוחני זה מסך ואור חוזר, אם זה כך מה זה כוונה?

מסך ואור חוזר זה בדיוק הכוונה.

שאלה: פעם אנחנו מגדירים שכלי זה רק מידת ההשתוקקות, לא מספיק סתם רצון צריך להיות השתוקקות, מה הבדל בין רצון להשתוקקות?

רצון זה רצון שמגיע לנו מהבורא והרצון הזה הוא רצון בעלמא, שאי אפשר להשתמש בו עד שהוא לא יהיה מכוון למשהו, למישהו. והרצון שמכוון אז אנחנו מודדים אותו לפי ההשתוקקות למה הוא משתוקק, בכמה שהוא משתוקק, ולפי ההשתוקקות אנחנו מדברים על הרצון, גודל הרצון, כיוון שלו וכן הלאה.

תלמיד: האם יש הבדל בין ההשתוקקות והכוונה?

ודאי שכן, רק אני לא מבין מי שואל שם בקבוצה שלך, איך זה יכול להיות שאדם נמצא בקבוצה עם שאלות כאלה ועדיין לא ברור לו? אתם צריכים להשתדל להסביר לכולם. השאלות האלה לא שאלות אלי, אלה שאלות אליכם שיש ביניכם חבר או כמה שיש להם עדיין כאלה שאלות. תשתדלו לתקן את הדברים האלה. אנחנו למדנו אותם כבר לפני הרבה זמן וכל הזמן חוזרים פחות או יותר על זה.

שאלה: מה היא הנפש השכלית?

הנפש השכלית היא לא הנפש הרוחנית, אלא השכלית לפי כמה שאדם מבין, כמה שאדם מרגיש בכלים דקבלה שלו. בינתיים נגיד שזה כך.

תלמיד: האם אותה נשמה נשארת ברמה הגשמית ולא מגיעה להשגה רוחנית?

זה עדיין לפני השגה רוחנית.

"ועם זה מובן, אשר אם כל בני האדם היו משיגים מושכלות שוות ונטיות שוות, בלי שום הבדל כלל וכלל, אז היו באמת כל הנפשות של בני העולם, לנפש אחת תחשב. וערכה היה, כמו אור השמש שמתלבש האור בכל בני העולם, ומכל מקום לא נבחין כלל שיש צורות נבדלות באור השמש, כמו כן היתה נפש משכלת אחת מתלבשת בהרבה גופים, כי המקומות אינם מבדילים כלל בכל דבר רוחני אם לא יש בתכונתם צורות נבדלות, ודו"ק היטב."

"ועכשו נבא אל הביאור, דכבר נודע דסוד נשמות דבני ישראל ה"ס חלק אלוקי ממעל, אשר היא נשתלשלה ע"ד עילה ועלול וירדה מדרגא לדרגא עד שהיא ראויה לבא לעוה"ז, ולהתלבש בגוף הגשמי המזוהם. ואשר על ידי שמירת התורה וקיום מצותיה, נמצאת מתעלית מדרגא לדרגא, עד שנשלמת קומתה, וראויה לקבל שכרה משלם, המוכן לה מכל מראש, דהיינו השגת התורה הקדושה בבחי' שמותיו של הקב"ה שה"ס תרי"ג פקודין כנ"ל."

"ועכשו הנך רואה בעיני שכלך, שאוריתא וישראל חד הוא, דכל ההבדל בין התורה ובין הנשמה הוא רק מכח שינוי צורה הנמצא בנשמה, שנתמעטה בבחי' אור קטן עד למאוד, והתורה הוא אור פשוט המתפשט ממהותו ית', שרוממותו עד אין קץ כנ"ל, דאוריתא וקב"ה חד הוא. אמנם לעת השתלמות הנשמה בכל קומתה, והיא מקבלת התורה בסוד שמותיו ית', דהיינו, שמשגת כל האור המופקד בתורה ומצוות, נמצא ממילא, שאור הנשמה שוה הוא אל אור התורה, דהא כבר השיגה כל האור שבתורה. דכל עוד שיש איזה מיעוט בהשגת חלק קטן ודק מן כללות אור התורה, עדיין נחשבת לאינה שלימה, משום דכל כללות אורה הוכן בשביל הנשמות, ע"ד שביארתי לעיל ד"כל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם", וכיון שהוכן האור להשגת הנשמה, והנשמה לא השיגה את כולה, נמצאת אינה שלימה, ע"ד "אקיים כל התורה כולה חוץ מדבר אחד", שודאי הוא רשע גמור, אמנם תשפוט כזה בקיום התורה מצוות בהשגת תרי"ג הפקודין, שעכ"פ אינה שלימה בחסר לה דבר אחד גדול או קטן, וע"כ לעת קץ שסופה לבא לכלל השלימות, שהיא השגת כל אור התורה, ממילא לא נמצא אז שום שינוי צורה בין אור הנשמה לאור התורה. וממילא מתבאר לך בטוב טעם, שאוריתא וישראל חד הוא ממש, משום דאין ביניהם הבדל ושינוי צורה, נמצאים אחד ממש, ודו"ק בזה מאוד כי דברים דקים המה."

זאת אומרת מה יש כאן, הוא רוצה להגיד לנו שכל הכלי שהבורא ברא על ידי האור אין סוף, הוא כולו בסופו של דבר למרות שהוא עובר כל מיני מצבים והוא עובר הכול דרכינו, אנחנו מגיעים בסופו של דבר לתיקון שלו השלם ואז נעשים מוכנים, מיועדים, מוכנים למילוי אותו האור אין סוף שיתלבש בנו וימלא אותנו לגמרי במאה אחוז. שהכלי שלנו הוא יהיה לגמרי מתאים לגמרי להאור אין סוף. וזו העבודה שלנו וזה המצב הסופי שלנו.

שאלה: מה זאת אומרת שאור הנשמה שווה לאור התורה, מה הקשר?

שכל אחד ואחד על ידי התכללות שלו בכולם, בכל הנשמות, חייב להשיג את האור התורה כולו שמגיע מהבורא, שהבורא מגיש אותו לבריאה.

תלמיד: מה זו נשמה?

נשמה זה נקרא רצון לקבל שמכוון בעל מנת להשפיע לבורא בחזרה.

תלמיד: זאת נשמה?

כן, נקרא "נשמה", אתה יכול להגיד לא נשמה אלא כבר יחידה, אבל אנחנו מגיעים בצורה כללית להזדהות רק בדרגת הנשמה.

תלמיד: אתה אומר שאין לנו נשמות צריך להשיג את הנשמה הזאת?

אנחנו צרכים להשיג את הכלי של הנשמה, שבו יתלבש אור הנשמה, בקביעות, ובתוספת לזה תהיה גם בחיה ויחידה.

שאלה: למה בטקסט הקודם הוא אמר שהתורה והמצוות הם רק בשביל לתקן את ישראל?

כן, ישראל נקרא מי שמשתוקק לבורא, ישר-אל, ישר אל, זה אדם שמכוון ישר לבורא הוא נקרא "ישראל", אז כל התורה, זה האור העליון שמגיע לנו מהבורא מלמעלה נקראת "תורה" מהמילה אור ומצוות זה נקרא תיקונים שלנו שאנחנו צרכים על ידי האור הזה לבצע בעל מנת להשפיע. כל פעם שאני לוקח רצון לקבל שלי והופך אותו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה נקרא שאני עושה מצווה, ציווי שהבורא רוצה שכך אני אתקן את עצמי. וכך אנחנו מתקדמים.

התורה כולה היא האור הכללי שמשפיע עלינו באורות שלנו בהדרגה ואנחנו מתקנים את עצמינו בהדרגה הזאת, והתיקונים שלנו שאנחנו עושים נקרא שאנחנו מבצעים מצוות, ציווי מהבורא להגיע להזדהות הצורה עימו. זה מה שהוא מצווה.

שאלה: כתוב אורייתא וישראל חד הוא, ואורייתא והבורא אחד, כלומר ישראל והבורא הם אחד. איפה העבודה שלנו?

העבודה שלנו נעשית על ידי קיום תרי"ג מצוות, זאת אומרת שהתיקונים שלנו בכל תרי"ג הרצונות שלנו יהיו בכוונה בעל מנת להשפיע, כך שנגיע למצב שנהיה לגמרי דומים לבורא.

שאלה: המילה "מצוות" קשורה בקשר הדוק לדת ויהדות. אולי אפשר להחליף אותה?

לא, אין שום בעיה, כל אחד מפרש איך שבא לו. "מצווה" זה נקרא צווי מהבורא שאנחנו נהיה דומים לו, נגיע להשתוות הצורה עימו. אחרים קוראים לזה בכל מיני צורות אחרות, יש מצוות גשמיות ויש מצוות רוחניות, אנחנו מדברים על מצוות רוחניות, שאדם מתקן את הרצון שלו שיהיה בעל מנת להשפיע. את הפנימיות שלו.

שאלה: האם אפשר להשתמש במילה "עצה" במקום "מצוות"?

כן, ודאי.

שאלה: בטקסט כתוב "לעבדיו הנביאים והצדיקים", מה ההבדל בין נביא לצדיק או לעבד ה'?

אלה דרגות ההתקשרות שלנו עם הבורא, בכמה אנחנו מדמים את עצמנו לבורא. יש הרבה דרגות ולכל דרגה יש כינוי, שם.

שאלה: מה המשמעות של "בסו"ה "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה""?

המשמעות היא שאנחנו מגלים את הרע שבנו ורוצים לתקן אותו. כך התורה מבטאת את המצב.

שאלה: שמעתי קודם שיש אנשים הנולדים מלכתחילה עם ניצוץ, לפני הרצון להשפיע. האם זה אומר שאדם נולד או לא נולד עם ניצוץ ולא יהיה לו, או שזה יכול להתפתח במשך החיים?

זה יתפתח בכל בני האדם לאט לאט בהדרגה. אבל מי שמרגיש בחיים הגשמיים שלו נטייה להבין, להרגיש רוחניות, להתקשר לרוחניות, זה נקרא שיש לו ניצוץ שבלב, כי דווקא הניצוץ הזה מושך אותו קדימה.

שאלה: שמעתי קודם שדיברת על כוחות שליליים גדולים שיתגלו מתוכנו. מאיפה יש לאדם את הכוח לעלות מעל הכוח השלילי אפילו הקטן ביותר?

זה כמו שאנחנו עולים בסולם, במדרגות, אז בכל פעם עולים ממדרגה למדרגה, שמאל ימין, ימין שמאל. לכן אין כאן בעיה וגם לא נותנים לאדם להיכנס למדרגה שהוא לא יכול לעלות אליה. זה כמו ילדים שרוצים לטפס במדרגות, אז בהתחלה הם עושים זאת על ארבע, בידיים וברגליים, בכל הגוף. כך אנחנו, לכל אחד ואחד הסולם מסודר באופן שלא ניכשל אלא נעלה שמאל ימין, שמאל ימין. ב"שמאל" מגלים את החיסרון שאנחנו צריכים, ב"ימין" אנחנו מבקשים על החיסרון הזה כוח לעלות, וכך עולים.

תלמידה: נראה כאילו אנחנו רק מטאטאים את כל כוח השלילי המתגלה בנו מתחת לשטיח.

לא, אנחנו הופכים את הכוח השלילי הזה לכוח חיובי. הכוח השלילי נותן לנו דווקא את גובה המדרגה שעל פניה אנחנו עולים, אנחנו צריכים את הכוח השלילי. בלי היצר הרע, בלי האגו שלנו לא נוכל לעלות, לא יהיה על פני מה לעלות, לכן הגובה של הסולם, מדרגה, מדרגה, מדרגה, זה היצר הרע של האדם, עד כמה הוא מתעלה.

שאלה: למה במשל בעל הסולם מבדיל בין דיבור על כלי לבין דיבור על האבנים המופקדות שם?

מדובר על סגנון ההסבר, לא יותר מזה.

שאלה: למה לאחר כנס כל כך פיזי ומלא חיים בו התחברנו וראינו פעולות גדולות של השפעה, אנחנו שוב נותרים עם ריקנות וחיסרון גדול?

כדי שעכשיו בהרגשת החיסרון הגדול תמשיכו את אותו מילוי ויותר ממה שהיה לכן בכנס. שתבדילו בין הדברים שהיו קודם ואחר כך. למה לא? למה אתן חושבות שהכול צריך לבוא בצורה נוחה? תעבדו על זה, תנסו עכשיו להתקשר ביניכן כמו בכנס ותשיגו הרבה יותר מאשר השגתן שם, ואל תסכימו עם הירידה שאתן מרגישות עכשיו. הירידה הזאת היא דווקא לצורך עלייה, שתרצו לעלות למעלה מהמצב הזה. ועל ידי מה? על ידי החיבור ביניכן.

יש לכן מקום בו אתן יכולות להתחבר, תדברו על זה, תתחברו, תכתבו, תשירו, תעשו כל מיני פעולות. מה היה מיוחד בכנס, שאתן לא יכולות לעשות עכשיו ביניכן? לא, אל תכניעו את עצמכן. אני מאוד מודאג לשמוע דברים כאלה. זה נקרא שאין לי אנשים כל כך גיבורים, אין נשים כאלה שיכולות להתגבר ולהראות דוגמה ולחזק את הגברים ואת כולם. זה לא בסדר. אתן חייבות ממש להרגיש את עצמכן אחראיות על העתיד ושהכול תלוי בידיים שלכן. אפילו להיזכר במה שהיה בכנס, מאיפה זה התחיל? מכך שהייתן צריכות להתכלל עם אנשים חדשים, ועכשיו לא? וכל אחד ואחד מיום ליום הוא לא אדם חדש? קדימה.

נסיים בזה את השיעור שלנו, תהיו בריאים, בריאות, ונתחזק עד מחר.

(סוף השיעור)