שיעור בוקר 12.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח

קריין: שיעור בנושא פסח - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 26.

נתחיל את ההכנה שלנו לפסח, נבין מהם בדיוק התנאים שאנחנו צריכים כדי להיכנס להרגשת גלות מצרים, איך להרגיש את גלות מצרים עצמה, במה היא בדיוק, איזה אופנים יש בה, שהכול מתרחש בנו ולא באיזו צורה חיצונה. גם נראה איך מתקדמים מהגלות, איך עוברים את הגלות הזאת, בכל זאת הגלות היא 400 שנה, זאת אומרת כנראה צריכים לעבור בגלות ארבעה שלבים עד שאנחנו מוכנים לצאת ממנה.

שאלה: כן, קטע מס' 26.

"ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות קודם. 

(הרב"ש. 71. "ענין גלות")

"ישראל" נקרא אדם שיש לו תשוקה לגילוי הבורא. לא חשוב איזה אדם, גבר, אישה, מאיזו אומה, מאיזה עם, מאיזו תקופה, אלא הסימן לכך שהוא ישר-אל, שיש לו משהו שמושך אותו לגלות את הבורא שלו. הוא רוצה לדעת בשביל מה הוא, למה הוא חי, לאיזו מטרה הוא חי, ועם זאת הוא רוצה לגלות מאיפה יש לו את הרצון הזה ואיך לממש אותו, למי הוא שייך וכן הלאה. זאת אומרת, זה אדם שנמצא כבר עם רצון פנימי שנקרא "נשמה", רצון מיוחד.

החברים שלנו שנמשכים לגילוי הזה, לא חשוב אם אלו גברים, נשים, מאיזו אומה, באיזה גיל, לכולם יש אותה הנשמה. זאת אומרת, אותו רצון שמושך אותם לקשר עם הבורא, לגילוי הבורא. הקשר הזה מתחיל מכך שאדם מתחיל להרגיש שחסר לו משהו בחיים, הדבר העיקרי שבחיים - הוא לא יודע בשביל מה בדיוק הוא חי.

החיים נמצאים, אני קיים, אני עושה משהו, אני עובד, אני קשור עם עוד אנשים כמוני, אבל חוץ מזה יש לי עוד שאלה בפנים שממש אוכלת אותי, דוקרת לי בלב, בשביל מה? מה יש בזה? בשביל מה האדם חי? בשביל מה אני חי? וזאת שאלה שבעצם הבורא, הכוח העליון, מרכז הבריאה, הכוח המרכזי של כל המציאות מעורר באדם כדי לעורר בו משיכה אליו, לבורא עצמו.

ואז האדם מתחיל בכל מיני צורות, שבילים, להתפתח לכיוון זה, ובהתאם לזה הוא שומע כל מיני דעות, הוא מתקדם למקורות ששם הוא יכול להכיר מי זה הבורא, מה זה הבורא, איך מסתכלים על זה אנשים אחרים, איפה האנשים המיוחדים האלה שהוא יכול להיות בקרבתם וגם להתקדם.

כך אנחנו מתגלגלים עד שמגיעים בזמננו לקבוצה, שיכולה להסביר לאדם מה תפקידו, מה מטרתו בחיי, שהיא לא סתם לחיות את החיים ולמות כמו איזה גוש חלבון בלבד. כך בהתארגנות מגיעים לבני ברוך, לקבוצה שמחפשת את המקור שלה, זאת אומרת, אותו הכוח העליון, הבורא, שרוצה לעשות מכולם רצון אחד. שכולם מוותרים על האגו שלהם, על מה שמבדיל ביניהם ומוכנים להתחבר ביניהם ואז הם משיגים שם את הבורא, בתוך רצון אחד. זה מה שיש לפנינו.

אם מדברים בקצרה אפשר להגיד זאת במשפט אחד, אבל כשבאים לביצוע, הביצוע הוא מאהבת הבריות לאהבת הבורא, מחיבור עם הבריות לחיבור עם הבורא, וזה כבר לא פשוט. כי יש בנו כוח הפוך, וחייב להיות בנו כוח הפוך מחיבור, מאהבה, מדבקות, כוח הפוך מהבורא, כי שרק מדבר והיפוכו נוכל להרגיש איפה אנחנו נמצאים ועד כמה אנחנו מרוחקים ומתקרבים לאותו כוח הבורא שיצר ומקרב אותנו.

נמשיך קצת עם השאלות והתשובות ועם הטקסט, וכך במשך כמה ימים ניכנס קצת יותר עמוק לתוך הנושא הזה.

שאלה: אמרת שכתוצאה מההתפתחות שלו האדם מגיע לרצון שנקרא "נשמה", אם הבנתי אותך נכון. מה הוא אותו רצון, איך להגיע אליו? במה הוא שונה מיתר הרצונות, מה האופי שלו?

יש לנו הרבה מאוד רצונות, אבל יש רצון שהוא עליון כי הוא מושך אותנו להכרת השורש שלנו, שאנחנו קוראים לו "בורא".

בורא אלו שתי מילים "בוא" "וראה". אנחנו צריכים להתקרב אליו, "בוא", תבוא, תתקרב, ו"ראה", תראה, ואז משני הצעדים האלה שאנחנו עושים, בוא וראה, אנחנו משיגים את השורש שלנו, מאיפה אנחנו ולאן אנחנו.

זה בעצם כל הנושא של החיים שלנו, בשביל מה אנחנו חיים. כדי לעבור את המצבים האלה "בוא" ו"ראה".

שאלה: מאיפה מגיעות לאדם כל החקירות או כל המחשבות האלה? מאיפה יש לו את המחשבות האלה שמדובר עליהן בקטע 26?

הן מגיעות מהבורא ודאי, הבורא הוא מקור להכול, אין חוץ ממנו שום דבר. אבל למה הן מגיעות דווקא לאדם? מפני שבאדם מסוים כנראה שיש איזה רצונות שקשורים לאותו מקור, לבורא, ויכולים לקבל ממנו, מהבורא, את התעוררות הזאת שנקראת "שאלה".

שאלה: בקטע 26 מדובר על עליות וירידות ועל גלות מצרים. מה הקשר בין המושגים האלה?

עליות וירידות הן בהתקרבות והתרחקות מהבורא, מחיבור, ממטרת הבריאה, ממטרת החיים, ולכן אנחנו מדברים כאן על הבורא.

הבורא זה שתי מילים, "בוא" "וראה", כי אנחנו צריכים להתקרב אליו ולגלות אותו. ראה זה ראייה, החוש הכי חד, חזק ועליון שלנו מחושי הגוף - ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש, ואנחנו צריכים לגלות את הבורא בצורה המלאה ביותר, בצורה שלמה.

שאלה: האם כל ירידה היא גלות?

אנחנו צריכים להשתמש בכל ירידה ובכל עלייה כדי להרגיש איפה אנחנו נמצאים כלפי הבורא, ובהתאם לזה אנחנו בונים בתוכנו סולם מדרגות, מצבים, מתי אנחנו יותר קרובים, יותר רחוקים, מבינים, מרגישים, דבוקים וכן הלאה.

שאלה: האם אני מרגיש את השינוי בתוכי כלפי הבורא רק על ידי ההתחברות לחברים או שנפתחת יכולת נוספת להרגיש את מה שהחברים מרגישים? זה נקרא להרגיש את הרצונות שלהם כמו את שלי?

ככל שאנחנו מתחברים בינינו, אפילו בצורה חיצונית, אנחנו נכללים גם במחשבות וגם ברצונות וגם בתכונות. כמו בחיים שלנו הגשמיים, אנחנו נכללים זה בזה. אז הרצונות והמחשבות משוטטים בעולם ואנחנו נכללים מהם ומתקרבים להרגשת הבורא. הבורא הוא אחד לכולם ואנחנו יכולים להשיג אותו בתנאי שאנחנו נכללים מכולם.

שאלה: אמרת שהתהליך הוא מורכב. מה הקשר בין כמה אנחנו עובדים בעשירייה לבין המצבים העמוקים של גלות שאנחנו עוברים? האם ככל שאנחנו עובדים בצורה יותר חזקה, יותר רצינית בעשירייה הבורא עוזר לנו לגלות את יצר הרע ואז מגלה לנו מצבים יותר גדולים של גלות, יותר עמוקים של גלות ודרך זה נוכל להיות יותר קרובים אליו?

כל הבריאה כוללת רק שני כוחות, כוח השפעה וכוח קבלה, פלוס ומינוס. בכלל, כל בריה ובריה, גם בכל אחד ואחד מאיתנו ישנם שני הכוחות האלה. גם בקבוצה - אם אנחנו רוצים להתחבר וכך לגלות יותר את הכוחות שלנו, אז אנחנו רוצים לחבר את כל כוחות המשיכה וכל כוחות הדחייה בינינו ואז אנחנו מגלים אותם ביתר כוח, ביתר בהירות. ועם זה אנחנו יכולים לחקור בשכל שלנו וברגש שלנו את הכוחות האלה ולהשתמש בהם, להתכלל מהם.

ולכן החיבור בינינו הוא בעצם אותה כניסה שדרכה אנחנו יכולים לחקור את המציאות, להבין אותה, להרגיש אותה, להתכלל בה, לשלוט בה. לכן ככל שאנחנו מדברים בינינו, בינתיים, זה הכול דיבורים. אבל כשאנחנו נתחיל להתכלל בפועל אחד מהשני אז אנחנו נתחיל להרגיש מה קורה בבריאה כשהיא מגיעה להתכללות. באמת בהתכללות אנחנו משיגים את כוח הבורא. כי הבורא כביכול נשבר בנו, כוח אחד שפעל ונשבר בכוונה שאנחנו בחזרה נאסוף אותו ונבין ונרגיש אותו וכך אנחנו בעצם משחקים בחיים שלנו כמו ילדים עם קוביות, נגיד שבונים משהו.

לכן העבודה שלנו היא בכל זאת להתאסף ולשחק שאנחנו צריכים להוסיף כל אחד לשני את המוח והלב, שאנחנו נוכל לגלות את הקשר בינינו ובתוך הקשר בינינו לגלות הבחנות חדשות. מה שאנחנו מגלים ללא התקשרות פנימית בינינו זה נקרא העולם הזה, וכך אנחנו רואים אותו. אבל מה שאנחנו נגלה בקשר הפנימי בינינו כשנתחיל להתחבר כמו אדם הראשון שהיה לפני החטא, לפני השבירה, מערכת של רצונות, מחשבות, כל מיני הבחנות, הם יתכללו זה בזה, יתחברו זה בזה.

ואז אנחנו נתחיל לגלות את האינטגרליות שביניהם, באיזו מידה הם נמצאים יחד קשורים, כוללים, אז אנחנו נתחיל לגלות את מערכת אדם הראשון. נתחיל לגלות יחד, כל אחד ודאי לפי המאמץ שהוא יתן. אבל עם זה אנחנו נוכל לגלות מערכת שלמה, שהעולם שלם, שאין חלוקה לכוכבים, גלקסיות, בני אדם, כדורים למיניהם וכן הלאה. אלא כול זה מערכת כוח אחד שהמחשבה שסוגרת את כל המבנה הזה, היא אחת והיא השולטת. ואז אנחנו נתחיל להרגיש מחשבה שממלאת את כל העולם, את כל המציאות, כל היקום, כל העולמות, והמחשבה הזאת נקראת "מחשבת הבריאה".

שאלה: אמרת שהבורא יביא אותנו לרצון אחד. מה הם אותם המצבים של הרצון שעלינו להתגבר עליהם בגלות?

אנחנו צריכים להתגבר על הרצון שמפריד בינינו. יכול להיות שאנחנו חושבים יותר על החיבור, אבל האמת שצריכים לשים לב לפירוד ולהיות כנגדו. ואז כל הזמן לשמור שהמשיכה שלנו תהיה לחיבור או נגד פירוד. לפעמים כך, לפעמים כך ולאזן את עצמנו בין שני הכוחות האלה במידת האפשר.

שאלה: מה עלינו לעשות כדי להודות לבורא שהביא אותנו עד לכאן ובאמת נוכל להתחבר ולהודות על הדרך הזאת שמובילה אותנו בחיים?

נכון, אנחנו צריכים להודות לבורא שמוביל אותנו, שבחר בנו מכל מיליארדי הרצונות, הנשמות, ומביא אותנו, מפתח אותנו עד שנוכל להבין אותו, לזהות אותו, להסכים עימו, להידבק בו, להיות עימו כשותפים. צריכים כל הזמן להודות על זה.

השלב הראשון שהוא בוחר בנו ומושך אותנו אליו נקרא "פסח", פסח מהמילה פָּסַח. פָּסַח זה קופץ דרך משהו. יש לי מצב אחד ואני פוסח למצב האחר. אז פֶסח זה בדיוק יציאה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מניתוק לחיבור, משנאה לאהבה, לכן זה נקרא פֶסָח, מלשון פָּסַח.

שאלה: קראנו שמאהבת הזולת מגיעים לאהבת הבורא. איך אני קובע את הכיוון הזה של אהבת הזולת. כל התפיסה שלי היא רק של דאגה לעצמי, ואפילו כל הדוגמאות של אהבה שאני מכיר, הכול צורות של הרצון לקבל שלי. איך אני בכלל קובע את הכיוון הזה של אהבת הזולת אם אין בתפיסה שלי שום דבר ששייך לזה?

זה ממש נפלא שאתה מרגיש שאתה הפוך לבורא, ועכשיו נותר רק להבין איך מהמצב ההפוך, להגיע למצב האמיתי. איך מדאגה רק לעצמך להגיע לדאגה רק לאחרים ומהאחרים רק לבורא. זאת העבודה ההדרגתית שלנו, שאותה אנחנו מממשים דווקא על התכונות ההפוכות, אחרת לא היינו מרגישים איפה אנחנו נמצאים.

לכן איפה שנהיה, מה שנעשה, מה שנממש, אנחנו תמיד יוצאים מתוך התכונה הנגדית, ההפוכה. אותו דבר כאן, לכן הבורא בגאווה מכריז, "בראתי יצר הרע", כיוון שמאותו הרגע, מאותו המצב ואילך אנחנו יכולים להעמיד את עצמנו כנגד האגו ובצורה כזאת להיות דומים לבורא. ואם לא היה האגו, לא היינו יודעים באיזו צורה אנחנו יכולים להידמות לבורא, לא היינו מרגישים שום דבר. כמו שאדם לא מרגיש שום דבר אם הוא נמצא רק בהרגשה אחת, אלא בהכרח צריך להיות דבר והיפוכו, איזושהי תכונה והתכונה שהפוכה לאותה תכונה, ובפער ביניהן האדם מקבל איזושהי הרגשה של איפה הוא נמצא. זה העיקר בשבילנו.

לכן גם בחיים שלנו אנחנו צריכים ללמוד לחיות בשתי תכונות הפוכות, מנוגדות. לא יכולה להיות אהבה בלי שנאה, לא יכולים להיות יחסים טובים בלי יחסים רעים, והבורא מראה לנו את זה, בכל אותה הדרך שהוא יצר עבורנו. לכן אנחנו בהכרח צריכים להבין שבקבוצה, במשפחה, בממשלה, בעולם, ביקום, אנחנו תמיד נמצאים בשני מצבים הפוכים. ואנחנו צריכים לא לבחור אחד על פני האחר סתם כך, אלא לעשות ביניהם איזושהי ברית מסוימת, תלות כזאת שכל הרע והשלילי בסופו של דבר יתחבר תחת הטוב, החיובי וגם ישרת כמוהו לטובת החיבור, האהבה וההשתוות לבורא.

שאלה: נראה לי שככל שהרצון הרוחני הופך גדול יותר, כך הירידה הופכת עמוקה יותר ומצב הגלות שמתגלה גם גדול יותר וזה מפחיד אותי. האם אתה יכול לתת לנו איזה מילות עידוד, להבטיח לנו שהבורא יהיה איתנו בכל זה, שלא נהיה לבד?

קודם כל, זה שאתה מפחד זה טוב מאוד, זו כבר הכנה טובה לעבור את הדרך בצורה נכונה. הפחד, כשאדם מבין שאין לו מספיק כוחות וידע ותמיכה, אפילו שהכול תלוי בו אבל הוא לא בטוח בעצמו, זה דבר טוב. זה טוב מאוד. בסופו של דבר, כמו אדם הטובע בים אתה צריך להחזיק בקבוצה, ודרך הקבוצה בבורא, שממלא את מרכז הקבוצה, ורק בצורה כזאת אתה יכול לצאת מכל מצב שהבורא בכוונה מסדר לך.

שאלה: עלינו לחפש ולהתקרב יותר לעשירייה, וכשמנסים לעשות זאת, לאחר מכן מרגישים דחייה כלפי חברות מסוימות, ורוצות לבקש עזרה כדי להתחבר. האם כדאי להגיד לחברה שאני מרגישה אהבה ודחייה ואני צריכה שתעזרי לי להתחבר איתך, או שזו עבודה פרטית של כל אחד עם עצמו?

ישנה עבודה פרטית של כל אחד וחוץ מזה יש לנו עבודה כללית בינינו בקבוצה, וחוץ מזה יש בינינו עבודה לבורא. יש כאן שלושה מצבים – אדם עם החברים, עם הקבוצה ועם הבורא. ואנחנו צריכים לראות ולמיין נכון את העבודות האלו, כך שכל אחת תתכלל עם חברתה ותחזק אותה וכך אנחנו נתקדם.

אנחנו לומדים את זה בדרך, העיקר זה בכל זאת חיבור. כי רק בחיבור אנחנו מגלים את כוח ההשפעה, רק בחיבור מגלים את היחס שלנו אחד לשני, ורק בתוך היחס אחד לשני, אנחנו מגלים את היחס שלנו לבורא. רק בכיוון כזה, לחבר ומהחבר לבורא, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

ואחר כך כשמגיעים ליחס לבורא, אז שם אנחנו כבר רוצים להידבק, להתכלל, להידלל בכל זה וגם לחבר את כל זה. זאת אומרת בשתי צורות ההפוכות, מצד אחד להתכלל בכולם ומצד השני לחבר לעצמנו את כולם. וכך אנחנו מגיעים לידיעת הבריאה ולגמר התיקון.

עוד נדבר על זה, זה מאיתנו וקדימה.

שאלה: אמרת שצריך לחיות כל הזמן בשני מצבים מנוגדים ולא לבחור אחד על פני השני אלא לחבר ביניהם. איך בדיוק לשלב, לחבר את הניגודים שמבטלים זה את זה, שלא יכולים להיות ביחד?

נאמר שהלימוד הטוב ביותר זה מה שאתה לומד מהחברים שלך. תנסה. ועוד יותר טוב מהתלמידים שלך -"הרבה למדתי מרבותיי ועוד יותר מחבריי ועוד יותר מתלמידיי". אז ככל שתרצו ללמוד יחד, ועוד יותר ככל שתרצו ללמד אנשים אחרים מתחילים, אתם תתקדמו, תבינו יותר, יתנו לכם שכל ורגש ויכולת להבין, ולהסביר לעצמכם ולאחרים יותר. הבורא ידאג לזה.

שאלה: מה זה אומר איזון בין כוח פירוד לכוח התקרבות? איזה פעולות אדם עושה בכוונה שלו?

הבדל בין כוח חיבור וכוח התרחקות, ובכלל כל הכוחות האלה, הוא רק בזה שאנחנו לוקחים את כל חלקי הבריאה ששייכים לחיבור לעת עתה ומשתדלים לחבר ביניהם, להשתמש בהם בעל מנת להשפיע. וכמה שהם נראים לנו הפוכים, אנחנו בכל זאת משתדלים לחבר ביניהם. אין דבר בעולם שלא יכול להיות מחובר עם הזולת, ההיפך, כל הדברים צריכים להיות מחוברים וככל שהם נראים הפוכים, רחוקים, מנוגדים, דווקא ביניהם אנחנו בסופו של דבר נגלה את ההשלמה הדדית.

שאלה: שמתי לב שבזמן הפסח, כשאנחנו לומדים את החומר אתה שואל שאלות עמוקות על משמעות החיים, ובשיעורים רגילים אתה ישר מגיע לחשיבות העבודה בקבוצה. אז למה חשוב לברר שאלות על משמעות החיים בתוספת לעבודה הפנימית?

אני לא רואה הבדל גדול בין שאלות לגבי הקבוצה לשאלות לגבי משמעות החיים. אני חושב שבעיקרון זה אותו הדבר, ובכלל אצלי הכול מתרקם לשאלה אחת, איך אפשר בצורה אופטימלית ביותר להשיג את החיבור השלם והסופי. כיוון שבכל מדרגה, בכל צעד למעשה, יש לי את אותה השאלה, מהו הצעד האופטימלי, שכולל בתוכו את האפשרות הטובה ביותר להתקדם למטרת הבריאה.

לכן אני לא חושב שיש הבדל מה בדיוק אנחנו לומדים. אנחנו לומדים את לב לבו של המדע על בריאת העולם, מה עשה הבורא ולאן הוא מוביל אותנו, איך אנחנו יכולים לעבוד בתוך התוכנית שלו ולהיות שותפים שלו. זה מה שאנחנו לומדים ונדמה לי שאלה שלא נופלים מהקבוצה שלנו, הם מתקדמים ואט אט מתחילים להבין מהי מחשבת הבריאה ומיישמים אותה בהדרגה על עצמם.

שאלה: לאחרונה הבורא נותן לי הרגשה שאני חי כבעל חיים, במיוחד בזמן האחרון. למה הבורא נותן לי הרגשה כזאת?

אלה מצבים טבעיים כאשר בן אדם מצד אחד בשכל וברגש מתקרב לבורא, מבין יותר, מרגיש יותר את המערכת עצמה של הבריאה, ומצד שני מרגיש את עצמו כעשוי מבשר ודם ועצמות ואינסטינקטים חייתיים. אז על תתפעל מזה יותר מדי, הכול בסדר. תקבל את זה ותחקור.

שאלה: האם מתוך הלימוד ההתנהגות שלנו והשינויים שאנחנו עוברות, הם שמשנות את המציאות?

ודאי שכן. מה זה מציאות? מציאות זה מה שאנחנו מרגישים, מציאות זה מה שאנחנו בונים. המציאות האמיתית זה הבורא, זה האור הלבן, ואנחנו על רקע האור הלבן מציירים צורות ההפוכות ממנו, ומזה כל המציאות שאנחנו מתארים לעצמנו. לכן ודאי שהמציאות משתנה בהתאם להשתנות שלנו, ואנחנו נשיג אותה.

על זה כתוב "חשיכה כאורה יאיר", שכל השחור שאנחנו צובעים על הרקע הלבן זה גם יגיע למצב שהוא רק יראה לנו מה זה לבן. זאת אומרת שכל הצמצומים, המסכים, המדרגות, כל מה שאנחנו עוד נעבור ונלמד, אנחנו צריכים אותם רק כדי לברר עד כמה יש הבדל בין לבן לשחור, כדי לחזור אחר כך ללבן.

תלמיד: למה אנחנו מרגישים יותר את חוסר החיבור בעשירייה מאשר את החיבור?

כי זה מה שאנחנו בינתיים מרגישים, יכולים לתפוס, יכולים לעכל - חוסר החיבור. איפה אני יכול לזהות את החיבור שלי עם החברים? בינתיים אני לא ממש נמשך לזה, אני לא חושב על זה יום ולילה, אני לא רואה את זה כמטרת החיים. אני לא עושה חשבון של היום לפי כמה התקרבתי לחבר ולכן ככה זה קורה.

שאלה: כדי שהאדם יכול לבחור חופשי בין טוב ורע, תמיד הוא צריך להרגיש בו זמנית גם אהבה וגם שנאה, גם אור וגם כלי. זה בו זמנית כל רגע, או שזה תקופות?

על הרגשה מה אני מרגיש, ומה אני חייב להרגיש אנחנו לא יכולים לדבר. אני לא יכול לתת פקודה לעצמי להרגיש כך או אחרת. הכול תלוי עד כמה אני מעמיד את עצמי בתוך החברה, כי ברוחניות אין לי כלים אחרים.

ככל שאני מאזן את עצמי בתוך החברה, לפי זה אני מוכן להרגיש תופעות כאלו או אחרות. כמו שיש לך מערכת, ואתה מדבר על איזשהו מרכיב בתוך המערכת - אז המרכיב הזה הוא תלוי מכל המערכת, עד כמה המערכת נמצאת באיזון פנימי, וכתוצאה מהמצב הפנימי שלה המרכיב הזה עובד ומרגיש. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו.

לכן אני לא יכול לפנות לעצמי ולדון ולדרוש להרגיש כך או אחרת. אם אני מסתכל בצורה רצינית, אמיתית, אז אני צריך להגיד שאני תלוי בחברה, בקבוצה, ורק ממה שקורה בה ועד כמה שאני שייך וקשור אליה כך אני ארגיש.

ולכן כמה שאני מתקדם יותר, אני מרגיש שלשנות, לשפר את ההרגשה הפנימית שלי, אני יכול רק על ידי השפעת הסביבה עלי. אני נכנס לסביבה, ותוך שניה אני כבר משנה את היחס שלי, את המצב הפנימי שלי, כי הם פועלים ומשפיעים עלי. רוצה אני או לא רוצה, ככה זה יקרה. אני צריך רק להסכים עם זה, ללמוד על זה ולדעת איך להשתמש בזה.

תלמיד: הבורא הוא אין סופי ואפשר לגלות אותו בדרך בתהליך אין סופי. כמו שאמרת, אנחנו מכניסים את עצמנו לאיזו מערכת שיש לה צורה סופית. מערכת של קניבלים נוצרת על ידי קניבלים, מערכת של אנשים אוהבים נוצרת על ידי אנשים אוהבים. כלומר, המערכת שבה אנחנו נמצאים היא מייצרת לנו אילו פרמטרים ואת אותו הבורא שכביכול עכשיו אנחנו מתאימים אליו.

כן. אנחנו עושים את הבורא, כי הבורא בפני עצמו לא קיים. אנחנו אוספים אותו מתוך מה שאנחנו מתארים לעצמנו.

שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות ונמצא בידיים שלנו, ומה נמצא בידיים של הבורא כדי שנוכל לעשות את המעבר הזה?

בידיים שלנו נמצאת רק אפשרות להתקרב לחברים ולפנות לבורא. זו האפשרות היחידה שנמצאת בידיים שלנו. כל היתר, בידיים של הבורא, וגם אצלו הכול מכוון כדי בסופו של דבר לקרב בינינו ומביננו אליו.

תלמיד: כשאני ניגש להתקרבות בין החברים אני תמיד מרגיש התנגדות. ההתנגדות הזו היא התנגדות שלי או התנגדות שאני רואה בחברים?

אני לא חשוב שאתה יכול עכשיו להתחיל לברר מאיפה באה לך התנגדות לחיבור עם החברים, או ממך או מהקבוצה. אני חשוב שאתה פשוט צריך להתנגד לזה בכל התוקף. בידיים ורגליים, בכול, ולהשתדל להתקרב. ממש. כמו שאתה נמצא באיזה זרם בנהר, והוא סוחב אותך לאיזה מקום מסוכן, ואתה צריך לצאת מהנהר. ואז אתה עושה את כל המאמצים ככל האפשר כדי לצאת מהזרם. זה מה שצריך לעשות.

שאלה: איך אנחנו יכולים לראות את השנאה והאהבה כשוות אם אנחנו כל כך מתאמצים לדחות את השנאה ולדבר כל הזמן חיובי ובאהבה?

אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל ומה שיצא לנו, יצא. אבל חייבים לעבוד על החיבור בלי הפסקה ולעזור זה לזה כי אף אחד מאתנו לא יכול להימשך לחיבור. אף אחד. רק אם "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: הכיעור לא נמצא באחד מחברי העשירייה שלי ולא באף אחד מהצדדים שמתקוטטים בארץ כבר עשרה שבועות אלא רק באינטראקציה ביניהם, זה נכון?

נכון.

תלמיד: ו"זה לעומת זה ברא אותם" כדי שתהיה לי אפשרות לבחור אם האינטראקציה תהיה אויבת או אוהבת.

נכון.

תלמיד: ואיך אנחנו בוחרים נכון? איך אנחנו בוחרים לאהוב באמת ולצאת מהטבע שלנו ולא להיות תחרותיים?

רק יחד. תנסה להתקרב לחברים ומתוך הקשר ביניכם, אתה תוכל לפתור את השאלות האלו.

תלמיד: אנחנו בלימוד שלנו תמיד אומרים שאנחנו לא מתעסקים בעולם הגשמי, אבל כשאני מסתכל מה קורה בארץ, זה מזכיר מה שהיה לפני אלפיים שנה.

אני לא רוצה להתעסק בארץ ולא במה שקורה בארץ ובכלום. אנחנו מדברים רק על מה שקורה בחברת מקובלים.

תלמיד: וזה משפיע או שלא להתעסק בזה בכלל?

גם זה לא אכפת לי משפיע או לא משפיע. אני לא רוצה להתבלבל בין זה לזה. ואתה מבלבל את הדברים האלה, מערבב את זה ושואל מתוך זה. אלה דברים שאי אפשר לצאת מהם.

שאלה: בעל הסולם אומר שאנחנו הדור האחרון, לכאורה גלות שלישית, מה הקשר של יציאת מצרים עבורנו? האם אנחנו צריכים לעבור אותה או שיש בנשמה שלנו כבר הכנה של היציאה הזו?

בנשמה שלנו יש כבר הכנה לא רק ליציאת מצרים, אלא לכל השלבים שמגיעים לנו אחרי זה, כי לא רק שאנחנו יוצאים ממצרים, אנחנו מתעלים מעל כל הרצונות מה שנקרא "ארצות תבל" ומתחברים בינינו בצורה שהיא כבר ממש מתקרבת ואחר כך היא המתאימה לגילוי הבורא בנו, כי שהבורא, האור העליון ימלא את הקשר בינינו ואנחנו ניעשה כצורה עגולה כפי שהיינו בתחילת הבריאה.

שאלה: האם יש לימוד מיוחד על העבודה הפנימית שצריכה להתבצע דווקא בדור שלנו או שזה עדיין אותו לימוד של יציאת מצרים?

ודאי שיש לימוד מיוחד, ואנחנו נגיע לזה. זה גם יציאת מצרים, אבל חוץ מזה זה חיבורים מיוחדים שאנחנו צריכים לקבוע בינינו כדי להגיע למצב שנקרא "דור האחרון". זה לא במצרים ולא ביציאת מצרים ולא בים סוף ולא בהר סיני ולא בארבעים שנות המדבר. זה ממש החיבור הפנימי שבינינו, שאנחנו מתחילים כבר לבנות מהלבבות שלנו לב אחד שנקרא "בנין בית המקדש".

שאלה: אתה אמרת שאנחנו צריכים לגלות בקשר בינינו הבחנות חדשות. איזה הבחנות ואיך מגלים אותן?

מה שנגלה, נגלה. אני רק יכול להגיד שההבחנות החדשות האלה יהיו בחיבור המתגבר בינינו, ואני מרגיש שבלב שלי יש מקום לכל אחד. לא שאני לא מכיר כל אחד ולא אכפת לי, אלא שאני מכין מקום בליבי לכל אחד, אפילו לאלו שלא התקרבו לליבי ולא משכתי אותם, אני פתאום רואה את הלב שלי שפותח את עצמו לכולם.

תלמיד: למשל ביחס שלי לילדים שלי זה לא סתם שיש קשר, אין קשר. זה נפח שלם, יש המון דברים שם, הרבה מורכבות. מאיפה נולדת כזאת מורכבות גם ביחס לעשירייה או לחיבור?

זה לא באותו מישור, כי אתה מדבר על הילדים שלך במישור הבהמי, ואנחנו מדברים על המישור הרוחני שזה ההפך לגמרי, זה מגיע דרך הדחייה, דרך הכרת הרע. זה לגמרי אחרת. סגנון החיבור הוא אחר, דרך שנאה, דרך דחייה, דרך ריחוק, ורק בצורה כזאת אני מגיע לחיבור עם כולם.

תלמיד: צריך לחפש הבחנות חדשות או שצריך להתאמץ להתחבר יותר ואז ההבחנות נולדות בעצמן?

הן מגיעות דרך המדרגה. ככל שאנחנו מתקדמים כך אנחנו נגלה את זה.

שאלה: נראה לי שאני שונא גם את הדחייה וגם את המשיכה וגם את הדרישה וגם את חוסר הדרישה, אבל לכאורה אנחנו צריכים למשוך את האור מתוך החושך, אז איך לעבוד עם זה נכון?

רק על ידי החיבור בינינו, מקבוצה קטנה לקבוצה יותר ויותר גדולה כך שיכולים להצטרף אלינו עוד ועוד באי עולם.

תלמיד: אז איך בצורה פרקטית לעבוד עם המצבים המנוגדים? איך לעשות את זה נכון?

לברר אותם בחיבור עם החברים וזה המקום ששם הכול יתבהר.

שאלה: כשאני נמצא בתוך העשירייה, ממה אני משתדל להתכלל מהחברים?

אתה משתדל להתכלל מהרצונות שלהם לתיקון ולגמר התיקון.

תלמיד: יש קשר בין התכללות לפתיחת הלב שלי, עד כמה אני יכול לפתוח את הלב?

ודאי.

תלמיד: מהו?

ההתכללות היא בלב. זאת אומרת, אתה חייב לכלול בלב שלך את כל הרצונות, את כל הכוונות, את כל המחשבות והדעות של החברים ומזה להרכיב את המערכת הפנימית שלך כך שהיא תגדל עד שהיא תוכל לכלול את הבורא.

תלמיד: איך לעשות את המיון הזה ולראות מה הדברים שאפשר לקחת ומה לא?

זה נעשה בדרך. רק מרגע לרגע תתכלל יותר ויותר בזה שאתם בונים יחד בחיבור ביניכם את הכלי לגילוי הבורא.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שעל כל עליה ועל כל ירידה אנחנו צריכים לבדוק באיזה מצב אנחנו מול הבורא, בקשר קרוב או רחוק עימו, וכיצד לפעול. איך המקובל מברר באיזה מצב הוא נמצא?

אני לא יכול להסביר לך איך המקובל מברר. זה כמו שילד שואל את אבא, איך הוא מחשב משהו, איך הוא מחליט על משהו. זה בלתי אפשרי, לכל אחד יש נתונים משלו ותכונות משלו וכך כל אחד מחליט.

תלמיד: איך אני אמור לברר את מצבי אם אני לא רואה דוגמה מהאבא?

אתה צריך לראות דוגמה מהקבוצה, להשתדל לקחת מהקבוצה דוגמה איך להתנהג ואיך להתכלל בהם וכך אתה תתקדם איתם.

תלמיד: אבל הקבוצה נמצאת באיזה מצב כללי.

אל תיתן לי עכשיו תירוצים, אני אמרתי לך מה לעשות. תתכלל בקבוצה.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שישראל נמצאים בגלות ארבע מאות שנה ושזה תואם לארבע דרגות. האם תוכל להסביר מהן אותן ארבע דרגות?

אנחנו לא צריכים לעבור את זה, אנחנו נלמד את זה ונעבור את זה כשנצטרך, אל תדאגו. עכשיו אנחנו לא מדברים על הגלות אלא על איך לצאת ממנה, כשנלמד את זה אתם תראו את הכול.

שאלה: מה עלי לעשות אם אני לא מצליחה להעביר את מה שהשגתי בליבי לחברות שלי בצורת מפה אל פה?

להמשיך ככל האפשר. לקרוא מה שכתוב על זה, להשתדל להשתנות קצת וכך להגיע.

קריין: קטע מספר 27.

"אי אפשר לצאת מגלות מצרים מטרם שנכנסים בגלות. שרק אז שייך לומר שיוצאים מהגלות. ולזה מספר לנו בעל ההגדה שאנחנו צריכין לדעת שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, היינו שהיו בגלות תחת שליטת עובדי עבודה זרה - ורק אז קירב הקב"ה את אבותינו. מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים תחת שליטת עובדי עבודה זרה לא שייך לומר שהקב"ה קירב אותם. שרק בזמן שהאדם מרוחק מהקב"ה שייך לומר שהקב"ה מקרב אותו. כי תמיד צריך להיות ההעדר קודם להויה, שענין העדר הוא הכלי, וההויה הוא האור הממלא את ההעדר והחושך."

(הרב"ש. אגרת ס"ו)

שאלה: המצבים עוברים עלינו ולא משאירים מספיק רושם כדי להתקדם מהם, איך מגדילים את הרושם מניתוק ומפירוד?

על ידי העבודה. תעשה עבודה יותר אינטנסיבית ותרגיש עד כמה הפירוד או החיבור הם יותר חזקים. הכול תלוי עד כמה אתה שם לב, עד כמה אתה מכניס לזה כוח.

שאלה: איך מגדילים את תשומת הלב?

על ידי עבודה. תשקיע בזה יותר כוחות, עבודה יותר אינטנסיבית, ואתה תראה שאכפת לך יותר.

שאלה: כתוב בפסקה 27 שאבותינו היו תחת שליטת עבודה זרה. מה זה להיות תחת שליטת עובדי עבודה זרה בעבודה שלנו?

הם היו כולם שקועים באגו, כך אנחנו קוראים בתחילת ההגדה, "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו".

תלמיד: למה צריכים להיות שקועים בעבודה זרה שזה ישמש ככלי לקבלת האור?

כי אי אפשר להתחיל את העבודה בלי תחילה, בלי יסוד שלילי, שנמצאים בעל מנת לקבל ולא יכולים לעשות שום דבר בקשר ביניהם. כי הקשר ביניהם נקרא "יציאת מצרים" והם נמצאים בצורה הפוכה, מתייחסים בצורה אגואיסטית אחד לאחר, כמו האחים של יוסף שמכרו אותו. מה פירוש מכרו את יוסף? שהם לא רצו את אותו הכוח שיכול לחבר אותם ואמר שצריכים להתחבר כדי להתקדם הלאה. הם לא רצו אותו, ההיפך, זרקו אותו, מכרו אותו ולכן נכנסו למצרים, למצב שכולם השיגו התנגדות זה אל זה.

תלמיד: למה הם לא רצו את יוסף?

כי הם אגואיסטים, התגלה האגו בכל אחד ואחד.

שאלה: אף על פי שהם היו אחים והיתה איזו צורת חיבור?

דווקא בגלל שהם אחים, כן.

שאלה: הזכרת את העובדה שמתוך מיליארדי אנשים בחרו דווקא בנו. למה אנחנו לא מעריכים את זה שהבורא בחר דווקא בנו?

מה יש להעריך? איפה ראית יהודי שרוצה להישאר יהודי? יותר טוב אם הייתי שוודי, נורווגי, אמריקאי, קנדי לפחות, בשביל מה להיות יהודי, במה יש להתגאות?

תלמיד: באמת מה מיוחד בנו, למה בחרו בנו ולא במישהו אחר?

כי אנחנו לא עם, אחרי שהבורא ברא את שבעים אומות העולם הוא בחר מתוכם קבוצה מיוחדת מאוד, הכי גרועה לפי האגו שלה, לפי העקשנות, לפי האופי, מאותה הקבוצה הוא חיבר את יוצאי בבל. מקרב סך כל העמים בבבל הם יוצאים ומגיעים למצב שהם מתחילים להתחבר ביניהם, ואת ההיסטוריה הזאת צריכים ללמוד אם אתם רוצים.

ואז כשהם יוצאים משם הם מרגישים עד כמה הם לא טובים, עד כמה רק הכוח העליון מושך אותם קדימה כשהם בורחים מ"אור כשדים" ל"ארץ ישראל". וכאן הם כבר מיישמים, מתחילים לבנות את המחנה הראשון שלהם.

תלמיד: מתי עם ישראל, אנחנו עם הנקודה שבלב, נצליח להודות על זה שבחרו בנו?

אנחנו לא עם ישראל. אם קוראים כך לשם העתיד זה משהו אחר, אבל לא שאנחנו אותו עם ישראל שאליו מתכוונים בעלי התורה, אגדה.

תלמיד: אז אנחנו קבוצה שהתאספה עם רצון, עם נקודה שבלב, רצון משותף?

אנחנו הקבוצה שהבורא אסף מכל אומות בבל, מכל שבעים האומות שהיו בבבל, ועשה מהם קבוצה שקרא לה "עם ישראל". זה למעלה מכל העמים האלה, מפני שהם רוצים להגיע לגילוי הבורא, לפי הרצון שהבורא החדיר בהם, גידל בהם.

תלמיד: מתי אותה קבוצה מצליחה להודות בעצמה על זה שבחרו בה לממש את התפקיד הזה?

בינתיים לא, בינתיים לא רואים שהם רוצים את זה באף מקום. אחרי שחוזרים לארץ ישראל, לרצון הכללי שכולו מכוון לבורא, ואחרי שמתאחדים ביניהם והופכים להיות לעם ישראל, בוחרים ביניהם מלך, דוד המלך, וכך מתקדמים, אז אפשר להגיד שנעשו לעַם.

תלמיד: ואנחנו כעשירייה שאספו אותנו, אספו אנשים, רצונות, אותו רצון יחד, איך אנחנו מממשים את התפקיד שלנו, מתי נקרא שאנחנו במשהו מממשים את התפקיד בעשירייה?

כשאנחנו מספרים לכל העמים שכל כדור הארץ שלנו זה בעצם בבל, וכולנו צריכים להתחבר, להפסיק להילחם, ואז נגיע למימוש המסר של הבורא אלינו. כשנתחיל להתחבר כולנו יחד "כאיש אחד בלב אחד", כל האנושות. זה יקרה מהר, אתה תראה שבימינו זה ממש הולך להתממש. לכן אומר בעל הסולם שאנחנו "הדור האחרון".

תלמיד: אתמול עשינו פעולה מאוד פנימית בעשירייה והצלחנו בה, היתה הרגשה שזה ישפיע על כל מציאות, זה נכון?

טוב מאוד.

שאלה: מה אני יכול לעשות כדי לגלות שאני עובד אלילים?

אם תשתוקק לאהוב את הזולת תראה עד כמה מיד באותו מקום בלב שלך יש התנגדות לאהבה הזאת, ואז תראה שאתה נמצא בעבודת אלילים, שרוצה לממש את ההתנגדות הזאת. שאתה מחליף את האהבה האמיתית לבני אדם בכוח הבורא, אתה מחליף אותה לאיזה דברים אחרים. נניח כמו שבימינו, כל מיני ארגונים בינלאומיים עושים כל מיני חיבורים, ממשלות מתעסקות כאילו בחיבור יפה, יחס יפה אחד לשני וכן הלאה, זה הכול עבודת אלילים, במקום לפתח יחס יפה פתוח לכולם, אנחנו עושים את זה כאילו.

שאלה: אם יש לנו נקודה שבלב, זה אומר שיש לנו רשימות מהקבוצה הראשונה של אברהם?

ודאי שכן.

תלמיד: כלומר, כל הרצונות שהבורא ברא הם כולם באותה מערכת?

כן.

שאלה: איך אני יכול להשפיע על העשירייה, איזה כוחות אני יכול לתת כך שאף אחד לא יעזוב?

להראות להם את הרצון לחבר את כולם. חוץ מזה, בפועל להראות שאתה רוצה לחבק אותם, שאתה רוצה לחבר אותם, שאתה מזמין אותם ביחד לעשות סעודה כלשהי או התאספות כלשהי, לברר משהו, ללמוד משהו כזה שייתן לכולכם התרוממות, יקרב ביניכם, יחמם אתכם. אלה התנועות שצריך לבצע.

למשל עכשיו יהיה לנו כנס בפסח וגם אתם תעשו את אותו הדבר, או שתבואו אלינו או שתעשו אצלכם. בכל זאת אצלכם זה הרבה יותר זול בלי כרטיסים ובלי הכול, תעשו כזה כנס שיחבר בין כולכם בכל בלטיה. היום יש חבר'ה חזקים, קבוצות טובות, יודעים הרבה, כבר בעלי ניסיון, אני חושב שצריך לצאת לכם כנס נפלא.

שאלה: מה זה "דוד המלך" ברוחניות, בעבודה הרוחנית ובסיפור של פסח?

"דוד המלך" זה המלכות הכללית של כל המציאות, ממש הנקודה המרכזית שלה. ההבחנה הזאת נקראת "דוד המלך". מלכות, "מלך" מהמילה "מלכות", זאת ספירת המלכות של כל מבנה "ישראל", של כל עשר הספירות של הבריאה, והוא המלכות שלה.

שאלה: בקטע הקודם דובר על אבותינו, שמעתי שהם היו יותר זכים מאיתנו, אבל אם אנחנו נשענים על הניסיון שלהם אז אנחנו צריכים להיות יותר שלמים מהם, אז במה אנחנו יותר טובים או יותר גרועים מהאבות שלנו?

אנחנו נלמד את זה, אני לא יכול לענות על זה עכשיו. מצד אחד האבות היו הרבה יותר זכים מאיתנו, היה להם אגואיזם קטן, רצון קטן, ומצד אחר הודות לאגואיזם הקטן הזה הם היו גבוהים מאיתנו, נעלים מאיתנו, זכים מאיתנו. אבל אנחנו מתעלים גבוה מהם מכיוון שהאגואיזם שלנו גדול יותר, וכשאנחנו מתקנים אותו אנחנו עולים גבוה יותר, ומכיוון שאנחנו עולים אחריהם, אנחנו כאילו עומדים על כתפיהם. אז יוצא שאנחנו עולים גבוה יותר, אבל זה הודות להם והם עולים הודות לנו.

שאלה: מהי המטרה הספציפית שלנו, ככלי טורקי במדינה שלנו?

הכלי טורקי הוא כלי מאוד מאוד מיוחד, יש לו קשר עם הרבה עמים ומדינות, הוא יכול להשפיע על הכול, גם לפי המיקום הגיאוגרפי אתם נמצאים ממש במרכז העולם, גם לפי ההיסטוריה, גם לפי הפוליטיקה, לפי כל דבר. הכלי מאוד חזק, העַם מאוד חזק, אני חושב שאנחנו עוד נשמע על הכלי הזה. אני מאוד שמח שיש לנו גם גברים וגם נשים מטורקיה שהתעוררו והם יכולים להיות יסוד טוב לתיקון העולם, ליסוד העולם. אני ממש שמח לראות את זה.

שאלה: אני גאה באומה שאני חלק ממנה, ועדיין יש לי הרגשה פנימית שהאומה הטורקית, האומה שלנו, יש בה היבט מסוים של אגרסיביות, ערמומיות, איזה פחד, כשמשווים לאירופאים, לאומות הסלאביות, או אפילו ביחס לאומות אחרות מהמזרח התיכון, אני מרגיש שיש איזו עביות מיוחדת באומה שבה נולדתי, איך אני צריך להתייחס לעניין הזה?

אני חושב שלכל אומה ואומה יש את האופי שלה והיא חיה ומתפתחת בתוך השביל שלה, אנחנו נראה את זה. תפקידה הסופי בחיבור של כולם לכלי אחד סופי הוא עוד לפנינו, אבל נראה לי שהטורקים מצליחים לגלות את התפקיד שלהם הגדול המרכזי. אני רואה בחורים חזקים, נשים חזקות ויפות, נראה לי שהם יכולים לפרוח יותר ויותר. נראה לי שאנחנו עכשיו רק מתחילים לראות את התפתחות העם הטורקי גם הגשמית וגם הרוחנית, נעזור להם ונראה אותם עולים גבוה.

שאלה: קודם הסברת את התפקיד המיוחד של הקבוצה המיוחדת שלנו, קבוצת בני ברוך, ואמרת שאנחנו נתחיל להתחבר כולנו יחד כאיש אחד בלב אחד, עם כל האנושות, ושזה יקרה מהר. בהמשך הוספת שאנחנו נראה שבינינו זה ממש הולך להתממש, ולכן בעל הסולם אומר שאנחנו הדור האחרון. מה הסימנים שזה אמור לקרות מהר, ושזה יתממש ממש בינינו?

אני חושב שאנחנו הולכים לקראת חיבור, והחיבור הזה יהיה יותר ויותר הומוגני. אנחנו נתחבר בינינו ללא שום קשר למדינות, ובסופו של דבר תהיה לנו שפה אחת, איכשהו לב אחד, רצון אחד, ונדע איך להתחבר יפה, ונכון.

אנחנו צריכים לבנות מעצמנו ארגון שבו כל אדם מכל קצוות תבל, הדובר בכל שפה שהיא, יוכל להתחבר איתנו, ולהתכלל בינינו. גבר, אישה, לא חשוב אם הוא מוסלמי, נוצרי, יהודי או עוד משהו, כלום לא חשוב, אלא רק לפי היחס שלו להתחבר לכולם יחד, לבנות את מה שנקרא עַם ה', ולהתחבר לבורא. אני חושב שלאט לאט נתגלגל לזה, ואולי בעוד כמה חודשים, חצי שנה, שנה, נתחיל לדבר על איך אנחנו בונים קבוצה כזו שתמשוך אליה כל בן אדם בעולם.

קריין: קטע 28.

"אי אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות. וזה ידוע שהתורה הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור. וכמו כן אנו אומרים בהגדה, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. לכן צריכים לדעת את ענין הגלות, אשר בו אנו נמצאים. וכל דור ודור צריך לצאת מהגלות המר הזה, מהו."

(הרב"ש. 936. "זמן הגאולה")

קריין: נקרא שוב את קטעים 26-27. ותוך כדי שאנחנו קוראים, נחשוב איך אנו עושים סיכום של מה ששמענו בשיעור עד עכשיו .

קטע מס' 26 של הרב"ש.

""ישראל שגלו שכינה עמהם", שפירושו שאם האדם מגיע לידי ירידה, גם הרוחניות אצלו בבחינת ירידה. ולפי הכלל, "מצוה גוררת מצוה", מדוע הוא בא לידי ירידה. תשובה, שמלמעלה נותנים לו ירידה, בכדי שהוא ירגיש שהוא נמצא בגלות, ושיבקש רחמים שיוציאו אותו מהגלות, שזה נקרא גאולה. ואי אפשר להיות גאולה אם אין שם גלות קודם."

(הרב"ש. 71. "ענין גלות")

קריין: קטע מס' 27.

"אי אפשר לצאת מגלות מצרים מטרם שנכנסים בגלות. שרק אז שייך לומר שיוצאים מהגלות. ולזה מספר לנו בעל ההגדה שאנחנו צריכין לדעת שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, היינו שהיו בגלות תחת שליטת עובדי עבודה זרה - ורק אז קירב הקב"ה את אבותינו. מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים תחת שליטת עובדי עבודה זרה לא שייך לומר שהקב"ה קירב אותם. שרק בזמן שהאדם מרוחק מהקב"ה שייך לומר שהקב"ה מקרב אותו. כי תמיד צריך להיות ההעדר קודם להויה, שענין העדר הוא הכלי, וההויה הוא האור הממלא את ההעדר והחושך."

(הרב"ש. אגרת ס"ו)

שאלה: דיברת קודם על כך שצריך להוסיף אינטנסיביות. איך לשלב בין תוספת של אינטנסיביות בעבודה, לבין קביעות בעבודה, כך שזה לא יגרום להפסקה? כי תמיד כשמוסיפים זה חדש, ולא יודעים איך להכניס את זה למצב הקבוע של העבודה.

אני לא כל כך מבין אותך. כל אחד מברר לעצמו עד כמה הוא נלחץ לחיבור עם החברים, ואיך כל החיים שלו מסודרים רק לתוך החיבור, כדי להשיג במעט הזמן שנשאר לו את המטרת הבריאה. אז מה הבעיה?

תלמיד: לא בעיה, פשוט רוצים להוסיף אינטנסיביות בעבודה. אז איך לדאוג שהמצב החדש הזה יישאר בקביעות? נניח כמו שבכנס הייתה התרוממות, הייתה תוספת עבודה, ועכשיו זה לא כמו בכנס, אבל רוצים להגיע לאותה מדרגה או למדרגה חדשה יותר גבוהה.

בעוד חודש יש לנו עוד כנס, פסח, אז גם בפסח תוכל לבצע את העבודה. תתחיל להכין את עצמך לכנס פסח, מה זה נקרא "גלות", מה זה נקרא "גאולה", מה זה נקרא "ירידה למצרים". איך הם יורדים, על ידי הריב שיש ביניהם בקבוצה, לכן הם יורדים למצרים. מה קורה איתם במצרים, בגלל שהם לא מחוברים הם נכנסים לכל מיני צרות ובעיות עד שמתחילים לאט לאט להתאושש, להבין, להתעורר, להתחבר, ולעלות מהמדרגה הזאת למדרגות יותר גבוהות. אבל גם אז זה לא פשוט, והם עוברים הרבה מצבים.

תלמיד: איך לדאוג לעשות את זה כל יום עד הכנס בפסח? איך להיות בזה כל הזמן, ולהוסיף באינטנסיביות?

לקרוא חומר ומאמרים על פסח, לראות האם וכמה אנחנו יכולים להיות שייכים לזה. עד כמה הסיפור של הכניסה למצרים שייך לנו, ועד כמה אפשר לממש אותו בינינו, ביחסים בינינו בקבוצה. בטח.

תלמיד: במה המימוש יכול להיות?

המימוש הוא בחיבור שלנו, שהחיבור שלנו יתקדם דרך כל המצבים, למצב שאנחנו נלחצים לצאת משם בכל מחיר.

תלמיד: מה הלחץ הזה? איך לייצר אותו בעשירייה בצורה נכונה וטובה?

בצורה הדדית, אתם נמצאים כך שכל אחד נותן דוגמה לשני, "איש את רעהו יעזרו".

תלמיד: כן, אבל הדוגמאות שאנחנו יכולים לתת כרגע הן כאילו סטטיות, לפחות ככה זה מרגיש לי. איך לראות שכל אחד מוסיף עכשיו בדוגמה שלו? איך להוסיף בעצמי בדוגמה שאני נותן?

אני לא מבין מה אתה אומר.

תלמיד: אני נותן עכשיו דוגמה לעשירייה, נניח שאני מרגיש כבר חודש באותה דוגמה. איך אני יכול להוסיף עכשיו משהו, שהחברים ירגישו שיש פה תוספת אינטנסיביות מצידי?

אתה נמצא איתם כל הזמן במצבים, ובשינוי מצבים. הם פועלים עליך, ואתה פועל עליהם, אז תנסו להשפיע זה על זה בצורה כזאת שתרגישו שכולם תלויים בכולם, ואם כולם תלויים בכולם, אז כבר יש מקום לשינויים.

תלמיד: למה?

אני לא יכול להסביר לך למה. לשאלה הזאת אני אפילו לא רוצה להתחיל לענות. "למה"? יש עשרות אנשים, ואפילו יותר, מאות אנשים שיכולים להשפיע זה על זה, ובזה כל אחד משנה את המצב שלו, ואתה שואל "למה"? זה כאילו אדם שלא חי.

תלמיד: אנחנו משפיעים אחד על השני אבל מתוך מקום שהוא עוד לא ברוחניות.

מתוך המקום שאתם רוצים להשפיע, זהו.

שאלה: כתוב בקטע שבכל דור ודור אנו חייבים לזכור שאנחנו יוצאים מהמצרים. אז למה היו כל החורבנות אחרי יציאת מצרים? חורבן בבל, שליטת רומא?

עכשיו זה לא חשוב לי, אני אוהב ללמוד מהחומר שבו אנחנו נמצאים.

שאלה: מה יש בפנייה שלנו לבורא שרק לה הוא מחכה? שהכול תלוי בה?

בפנייה שלנו לבורא יש הכרה שרק הוא יכול לעזור לנו.

תלמיד: הפנייה הזו יכולה לבוא פרטית ממני, ולכלול את כל החברים בלב או שהיא צריכה להיות משותפת?

כן. היא באה כפנייה כללית.

שאלה: איך תלמיד מבין שמהרגע שבו הוא בגלות, שום דבר לא יכול למלא את הריקנות בליבו, ושהוא מבזבז זמן בכך שהוא רודף אחרי רצונות בעולם הגשמי?

צריכים ללמוד עמו, ואז מה שהוא לומד ישפיע עליו, וכך הוא יחשוב. אין דרך אחרת.

שאלה: אנחנו כל הזמן נוטים לחשוב שאנחנו נתחבר באיזשהו עתיד לא ידוע, לא עכשיו, אלא מתישהו בעתיד. החיבור הוא קצת כמו משאת נפש, כמו חלום שלנו כלפי העתיד. למה אנחנו פועלים בצורה הזאת? והאם צורת המחשבה הזאת מסייעת לחיבור בינינו, או להיפך היא מאיטה אותנו בדרך החיבור?

העיקר בשבילנו זה חיבור, וככל שאנחנו מתקרבים ופועלים לקראת החיבור, זה עוזר לנו, ונותן לנו מחשבות ורצונות חדשים.

שאלה: מה יכולה להוסיף לנו תכונת אברהם להשתוקקות לבורא, לתכונת ישראל? ומה ההבדל בין ישראל לאברהם?

ישראל זה הכיוון לבורא, ואברהם זה הכיוון לחיבור, ברמה שלנו.

שאלה: כל אדם חייב לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים. האם אנחנו צריכים לקחת את זה כאמונה מעל הדעת שזה נותן לנו דחיפה קדימה?

כן, אנחנו צריכים לראות את עצמנו כאילו אנחנו יוצאים ממצרים. אומנם אנחנו עוד לא יוצאים, אבל בכל זאת לזה השאיפה שלנו, כך אנחנו צריכים לחיות כאילו אנחנו יוצאים ממצרים.

שאלה: כל מי שמגיע לחכמת הקבלה מגיע מתוך הרגשה של גלות, משהו בעולם הזה לא מספיק לו, דוחה אותו, הוא מרגיש שהוא לא שייך לזה. הרבה פעמים אנחנו מסתפקים בהרגשת הגלות הזאת, אנחנו יודעים שהעולם הזה לא מספיק לנו בגלל זה אנחנו לומדים קבלה. איך אנחנו מעמיקים את הרגשת הגלות להבחנות יותר פנימיות?

עלינו לשאול את עצמנו בשביל מה אנחנו צריכים ללמוד קבלה. כשאנחנו לומדים קבלה אין לנו מזה שום דבר, מה התועלת. אלא התועלת מלימוד הקבלה היא שאנחנו מגלים את הבורא ומעלים את עצמנו לדרגת הבורא.

תלמידה: איך ממש ביומיום להיכנס לתוך הרגשת גלות, להבחנות יותר עדינות? כי כל הזמן יש הרגשה שאנחנו בורחים מהעולם הזה כי הוא לא מספיק לנו.

זה לא טוב. בהתחלה אולי זה מספיק כדי להיבדל מהעולם הזה, אבל לאחר מכן אנחנו צריכים בכל זאת לראות את המטרה שלנו. המטרה שלנו צריכה להיות יותר מהעולם הזה, והיא להגיע להכרה, להבנה, להרגשה, לגילוי העולם העליון, "עולמך תראה בחייך" - שעכשיו, בזמן החיים הגופניים שלנו כאן בעולם הזה, נרגיש ונגלה גם את העולם העליון. זו מטרת החיים שלנו, להתעלות לדרגת הבורא. אחרת מה התועלת מהלימוד, האם מזה שקראנו דפים בספר?

תלמידה: איך מגבירים את הרגשת הצער, את הרגשת הגלות הזאת?

על ידי קריאה ועל ידי חברים שמדברים על זה, ואז "איש את רעהו יעזרו".

שאלה: דיברנו שלרגש אפשר לתת פקודה רק דרך העשירייה. ואם כבר נמצאים בתוך עשירייה, איזו פקודה אפשר לתת? כי מה שניתן לעשות זה להבחין את היציאה מהעשירייה וכל הזמן לעשות מאמץ להיכנס חזרה.

פשוט להמשיך. עוד כמה סיבובים, ואז תראה איך זה מביא אותך לדרגה יותר עליונה.

שאלה: מה יותר אפקטיבי ליציאה מגלות מצרים, האם הייסורים בגלות או גדלות הבורא?

גדלות הבורא.

תלמידה: איך בקשרים בינינו נוכל לייצב את גדלות הבורא? איך לייצב את השליטה הזאת של הבורא עלינו?

תדברו ביניכם וזה מספיק.

שאלה: רק כשהאדם מרוחק מה' אפשר לומר שהבורא קירב אותו, זה מה שכתוב. האם אנחנו כל הזמן עובדים בריחוק או אנחנו מתקרבים?

זה תלוי איך האדם חושב.

תלמידה: האם היציאה מהגלות היא הרגשת ריחוק יותר גדולה?

אלו הן המחשבות שלך.

שאלה: אמרת קודם שעבודת אלילים היא כשמפתחים יחס של כאילו. איך אנחנו הופכים את היחס של כאילו ליחס אמיתי? ואיך בתוכו אנחנו מרגישים את ההתקרבות לבורא?

על ידי העבודה שלנו ב"כאילו" אנחנו מתקרבים לאמיתי, זה נקרא מלא לשמה ללשמה.

תלמיד: האם אנחנו חייבים לעבור את המצב הזה של כאילו?

כן, חייבים.

שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות כדי להאיץ את ההרכבה של רשת הקשרים בינינו?

רק להתאמץ, אין יותר. אנחנו צריכים לתת מאמץ והבורא כבר יעביר אותנו ממצב למצב שהוא בוחר.

(סוף השיעור)