שיעור בוקר 08.07.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 437, "הקדמה לספר הזוהר"

אותיות כ' – כ"ד

כדי שתהיה לנו, לכולנו פחות או יותר אותה דעה, אותה הבנה, אותה גישה למה שאנחנו לומדים, אנחנו צריכים לעבור על ההקדמה הזו ועל עוד כמה כאלו, שהם יהיו לנו כחומר עזר לאיחוד הכללי שלנו כקבוצה אחת. ככל שלומדים דבר אחד, לכולנו זה עוזר להיות יותר סמוכים, יותר מחוברים ומקושרים יחד לקרב את המחשבות שישפיעו על התכונות הפנימיות, על הרצונות וכך בסופו של דבר זה עוזר לנו לבנות כלי רוחני אחד.

לכן כדאי לנו להמשיך בהקדמה לספר הזוהר, נמשיך באות כ'.

אות כ'

ואחר כל המתבאר, נפתרה לנו שאלה הא', ששאלנו: מה מהותנו? כי מהותנו, היא כמהות כל הפרטים שבהמציאות, שהיא לא פחות ולא יותר, מהרצון לקבל, כנ"ל באות ז'. אלא, לא כפי שהוא מזדמן לנו עתה, במציאות הב', שהוא הרצון לקבל אך לעצמו. אלא, כפי שעומד וקיים, במצב הא', בא"ס ב"ה, דהיינו בצורתו הנצחית, שהוא לקבל ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, כנ"ל באות י"ג.

ואע"פ, שעוד לא הגענו בפועל למצב הג', ועדיין אנו מחוסרי זמן, מכל מקום, אין זה פוגם במשהו, בעיקר מהותנו, משום שמצבנו הג', מתחייב לנו בהחלט גמור, מצד מצב הא'. לפיכך, "כל העומד לגבות, כגבוי דמי". ומחוסר זמן, הנחשב לחסרון הוא, רק במקום, שיש ספק של משהו, אם ישלים את הצריך, להשלים באותו זמן.

וכיון, שאין לנו שום ספק בזה, הרי זה דומה עלינו, כמו שכבר באנו למצב הג'. ואותו הגוף, בצורתו הרעה, הניתן לנו כעת, גם הוא אינו פוגם את מהותנו, להיותו הוא וכל קניניו, עומדים להתבטל לגמרי, יחד עם כל מערכת הטומאה, שהיא מקורם. ו"כל העומד להשרף, כשרוף דמי", ונחשב, כמו שלא היה מעולם.

אמנם הנפש, המלובשת בגוף ההוא, שמהותה היא ג"כ בחינת רצון בלבד, אלא רצון להשפיע, שהיא נמשכת לנו, ממערכת ד' העולמות אבי"ע דקדושה, כנ"ל באות י"א, היא קיימת לנצחיות, כי צורה זו של רצון להשפיע, הוא בהשואת הצורה לחי החיים, ואינה כלל ח"ו בת חילוף. ותשלום הענין, הוא להלן, מאות ל"ב ואילך."

שאלה: מהו הקשר בין שבירת אדם הראשון לבין מערכת הקדושה והטומאה?

על ידי השבירה נתהוותה מערכת טומאה, וכנגדה אפשר להגיד קיימת מערכת הקדושה, כי אין אחת בלי השנייה.

שאלה: אם אין לי ספק שאגיע למצב ה-ג', ואני באמת במצב של העדר ספק מוחלט, אז אני אוטומטית מגיע לזה?

איך אוטומטית אנחנו יכולים להגיע למשהו אם כל הקיום שלנו הוא אך ורק להכיר, לגלות ובכוחותינו, שלא תהיה לנו בושה, להגיע להשתוות הצורה? זה שהוא אומר שמובטח לנו להגיע למצב ה-ג', זה מפני שלבורא יש מספיק כלים כדי לעורר אותנו ולהביא אותנו לגמר התיקון. כי בטוח נגיע, אבל השאלה באיזו צורה.

תלמיד: זאת אומרת, להיפטר מהספק זה רק השלב הראשון, זה התפקיד שלי ואז הבורא עושה את השאר?

לא. איזה ספק ראשון?

תלמיד: אם אני נפטר מהספק הזה שאוכל לעלות נניח עוד מדרגה.

אני לא מבין מה אתה אומר, אנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר. להתקשר, להתקרב בינינו למצב המתוקן, ואיפה שלא מסוגלים אז אנחנו צריכים לפנות לבורא שיעזור לנו, ובצורה כזו נהיה שותפים ונעלה לדרגת התיקון.

שאלה: בעל הסולם אומר "שעוד לא הגענו בפועל למצב הג', ועדיין אנו מחוסרי זמן, מכל מקום, אין זה פוגם במשהו, בעיקר מהותנו, משום שמצבנו הג', מתחייב לנו בהחלט גמור, מצד מצב הא'." מה הוא רוצה להגיד פה בעצם, שכאילו אני במצב ה-ג' ועדיין לא הגעתי לזה?

אנחנו לא הגענו למצב ה-ג', אנחנו אפילו לא מכירים שנמצאים במצב ה-א'. אתה לא מכיר שאתה נמצא במצב מקולקל, כל המצבים האלה תלויים זה בזה ובמידה שאתה מתקרב לתיקון אז אתה מגלה עד כמה אתה נמצא בקלקול.

תלמיד: למה הוא אומר שמצב ה-ג' "מתחייב לנו בהחלט גמור מצד מצב ה-א'."?

כי "סוף מעשה במחשבה תחילה". למדנו את זה כבר קודם, מצב ה-ג' בעצם עומד כדוגמה ואת אותה דוגמה הבורא רוצה לממש עלינו, לכן מאין ברירה כביכול הוא שובר את מצב ה-ג', השלם, ואז אנחנו מתפתחים מהמצב השבור, ממצב ה-א', עד שמגיעים למצב ה-ג'. דיברנו אתמול על א', ב', ג', על ג' המצבים האלו ואיך אנחנו צריכים לעבור אותם.

תלמיד: ויש משפט שאני באמת לא מבין, "מכל מקום, אין זה פוגם במשהו, בעיקר מהותנו".

כן, כי אנחנו בטוח נמצאים במצב המושלם, אבל מה חסר לנו במצב המושלם? שנכיר את כל התהליך ונגלה את ההשתוקקות שלנו למצב המתוקן, לדבקות. אבל בעצם אנחנו כבר נמצאים שם.

שאלה: מה זה נשמה שמלובשת בגוף?

רצון להשפיע שמלובש בתוך רצון לקבל זה נקרא נשמה שמלובשת בגוף. גוף זה רצון לקבל, נשמה זה רצון להשפיע.

תלמיד: איך הם יכולים להתקיים יחד? נראה שהם מעולמות שונים.

נכון, יפה מאוד אמרת, אבל זה יכול להיות מפני שהרצון לקבל מתעלה מעל עצמו, עושה צמצום על עצמו, ורוצה לעבוד למעלה מעצמו, בצורה הפוכה מעצמו, אז הוא עובד בעל מנת להשפיע. הוא מקבל מלמעלה כוח כזה שעוזר לו לעבוד בעל מנת להשפיע, לכן לפי הכוונה שלו על מנת להשפיע שהרצון לקבל מקבל, הוא דומה לתכונת ההשפעה של הבורא, לאור העליון, לכן הם יכולים להיות יחד.

תלמיד: האם ניתן לומר שנשמה שמלובשת בגוף זה מעבר ממצב ב' למצב ג'.

כן.

תלמיד: אז מצב ג' הוא במידה שלמה כאשר הנשמה מתלבשת בגוף ב 100%?

לא. אם אנחנו מדברים על כך שהרצון להשפיע לגמרי מתלבש בתוך הרצון לקבל זה כבר גמר התיקון. אבל אנחנו עושים את התיקונים האלה, או יותר נכון הכוח העליון עושה את זה על ידי הבקשות שלנו במשך כל שלב ב' של התיקונים, בכל ששת האלפים שנה. אנחנו מגלים עד כמה אנחנו לא נמצאים בזה, מבקשים וכן מגיעים לזה.

תלמיד: התכונה הזו להשפיע, הרצון להשפיע, מגיע מלמעלה כמשהו חיצוני, או פשוט הרצון לקבל מתחלף לזה?

הרצון להשפיע זה הבורא. הרצון להשפיע שיכול להיות בנו הוא הרצון לקבל שלנו שעובד בצורה שכביכול רוצה להשפיע, הוא מתעלה מעל עצמו וכך עובד. לא שיש לנו רצון להשפיע, אנחנו אף פעם לא מקבלים ולא מרגישים מה זה נקרא "רצון להשפיע". זה כוח מלמעלה שמתלבש בתוך הרצון לקבל ואנחנו נשארים באותו החומר של הרצון לקבל, אבל הוא עובד בצורה הפוכה מעצמו על ידי אותה השפעת האור העליון עליו. אם השפעת האור העליון עליו נפסקת, אז הוא שוב נופל לרצון על מנת לקבל.

שאלה: כתוב בקטע שיש ספק אם האדם ישלים את מה שהוא צריך להשלים בזמן, שיספיק לעשות את זה בזמן. האם יש לנו את הזמן כדי להשלים את מצב הג'?

אנחנו חייבים להזדרז מצידנו ואז אנחנו בזה יכולים למהר את הזמן ולהגיע למצב המתוקן אפילו הרבה לפני שהוא נקבע על ידי תוכנית הבריאה. הכול תלוי בנו. אם אנחנו עושים את זה בזמן או אפילו לפני הזמן, זה נקרא "אחישנה". אם אנחנו לא מספיקים את זה בזמן, אז אנחנו מקבלים מכות, לחצים, ייסורים, בעיות, כל מיני פנדמיות, שבירות, ואז זה מקדם אותנו אבל בכל זאת אנחנו מתקדמים לתיקון.

שאלה: בעל הסולם משתמש במונח "מחוסר זמן", כותב בהתחלה "ואע"פ, שעוד לא הגענו בפועל למצב הג', ועדיין אנו מחוסרי זמן" וכן הלאה, ובסוף במשפט האחרון גם כותב, "ומחוסר זמן, הנחשב לחסרון". אז מה זה מחוסר זמן ולמה זה נחשב לחיסרון?

כי אנחנו מרגישים שאנחנו עדיין נמצאים בפיגור. הרגשת הפיגור, הרגשת הקלקול זו הרגשה שמלווה אותנו כל זמן שאנחנו נמצאים במצב לא שלם, אז זו הרגשה מחוסר זמן.

שאלה: מה זה אומר "ו"כל העומד להשרף, כשרוף דמי.. ונחשב, כמו שלא היה מעולם"?

אותו רצון לקבל על מנת לקבל הוא לא קיים, הוא קיים רק כדי לתת לנו הרגשת ההפכיות שלנו מהבורא, אבל בעצם בעצמו אין לו מציאות כזאת. אין מציאות של הקליפות, של על מנת לקבל, אין משהו שנגד הבורא. אבל כדי שהנבראים יהיו קיימים וישיגו את הבורא, הם חייבים מתוך זה שהם נבראים, להרגיש משהו הפוך מהבורא. כי ההרגשה שלהם נבנית על ידי שני דברים הפוכים זה מזה, שמשניהם הם מרגישים את עצמם כקיימים, משיגים, מבינים יותר, פחות וכן הלאה.

לכן כדי לתת לנבראים להתקיים נברא היצר הרע, מערכת הקליפה, ועולמות ממש, מדרגות, כדי שבתוך כל המערכת הכללית הזאת, קליפה, קדושה, וכוחות שונים שאותו הרצון לקבל יתקיים בזה, ישתכלל בזה, ויגיע למצב שהוא כולו, כולו ממש דומה לבורא.

חוץ מזה שאנחנו מחליטים שרוצים להיות כמו הבורא, דומים לו, דבוקים בו, אנחנו לא צריכים שום דבר, אז אחרי שאנחנו מחליטים את זה על כל אותם התנאים שהבורא מגלה לנו, המערכת הזאת, אין בה שום צורך והיא נעלמת, היא קיימת רק בתוך המודעות שלנו עד שאנחנו מגיעים להחלטה הסופית שהעל מנת להשפיע, דבקות בבורא, זה הדבר היחידי שיכול להתקיים.

שאלה: מובן לי ההסבר של בעל הסולם, מה שאני לא מבין זה מה התפקיד של הגוף החלבוני, מבחינת הנשמה, רצון לקבל שהתלבש ברצון להשפיע ולקבל זה ברור לי, מה התפקיד של הגוף החלבוני פה? הוא כאילו מיותר.

אני לא יודע, בינתיים הוא לא כותב על זה, האם באמת קיים או שרק בדמיון שלנו? נברר.

אני בכוונה לא הולך כאן להכניס הרבה מילים, והגדרות, ודיבורים, כדי שתהיה לכם יותר אפשרות להסתובב עם כל מיני מחשבות ולדון, ולחשוב, כל אחד וביניכם. לזה שאני חושב שיש כאן מקום. אתם רואים גם הוא לא כל כך הולך להרחיב ולהסביר.

אות כ"א

"ואל יסור לבך, אחר דעת הפלוסופים, האומרים, שעצם מהותה של הנפש, היא חומר שכלי, והויתה באה, רק מכח המושכלות שמשכלת, שמהן מתגדלת, והן כל הויתה. וענין השארת הנפש, אחר פטירת הגוף, תלוי לגמרי בשיעור שכליות ומושכלות, שקבלה. עד, שבהעדר לה המושכלות, אין כלל על מה שתחול השארת הנפש." עד כמה שאדם במשך החיים שלו מקבל ידיעות, הבחנות, דעות, כמה שנעשה חכם יותר, זה בעצם הרכוש שלו, כך חושבים הפילוסופים, זה הרכוש שלו ועם זה הוא הולך לעולמו. "אין זה דעת תורה. גם אינו מקובל כלל על הלב. וכל חי, שניסה פעם לקנות שכל, יודע ומרגיש, שהשכל הוא קנין, ואינו עצם הקונה." זאת אומרת זה מה שאנחנו רוכשים כמטען השכלי במשך החיים אין זה נשאר לנצחיות כי אין בזה שום דבר שהוא משנה את המהות שלנו.

"אלא כמבואר, שכל חומר של הבריאה המחודשת, הן חומר של העצמים הרוחניים, והן חומר העצמים הגשמיים, אינו לא פחות ולא יותר, מבחינת רצון לקבל." סך הכול זה הרצון לקבל, והרצון הזה הוא מאוד מאוד רחוק מהשכל הבריא, המיוחד, שמתארים לעצמם הפילוסופים."ואע"פ שאמרנו, שהנפש היא כולה, רצון להשפיע, הוא רק מכח תיקונים, של לבוש אור חוזר, המקובל לה מעולמות העליונים, שמשם באה אלינו." הרצון לקבל זה שאנחנו, ואפילו רצון להשפיע שאנחנו מדברים עליו, שכביכול אנחנו רוכשים, זה גם לא רצון להשפיע אלא צורת הרצון לקבל, שיש עליו כוונה על מנת להשפיע. "שענין לבוש הזה, מבואר היטב, בפתיחה לחכמת הקבלה, באות יד, טו, טז, יט. אמנם, עצם מהותה של הנפש, היא ג"כ רצון לקבל. ע"ש ותבין זה.

וכל ההבחן, הניתן לנו להבחין, בין עצם לעצם, אינו נבחן משום זה, רק ברצונו בלבד. כי הרצון, שבכל מהות, מוליד לו צרכים. והצרכים, מולידים לו מחשבות והשכלות, בשיעור כזה, כדי להשיג את הצרכים ההם, אשר הרצון לקבל מחייב אותם.

וכשם, שרצונות בני אדם, שונים איש מרעהו, כן צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, שונים זה מזה.

למשל, אותם שהרצון לקבל שבהם, מוגבל בתאוות בהמיות בלבד, הרי צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, רק בכדי למלאות הרצון הזה, בכל מלואו הבהמי. ואע"פ שמשתמשים בשכל ודעת כאדם, מ"מ "דיו לעבד להיות כרבו". והוא כשכל בהמי, להיות השכל, משועבד ומשמש לרצון הבהמי.

ואותם, שהרצון לקבל שלהם, מתגבר בעיקר בתאוות אנושיות, כגון כבוד ושליטה על אחרים, שאינם מצוים במין הבהמה, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם, רק בכדי למלאות להם, הרצון ההוא, בכל מלואו האפשרי.

ואותם שהרצון לקבל שלהם מתגבר בעיקר לקבל מושכלות, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם, למלאות להם הרצון הזה, בכל מלואו."

אות כ"ב

"ואלו ג' מיני רצונות, מצוים על פי רוב, בכל מין האדם. אלא, שמתמזגים בכל אחד, בשיעורים אחרים. ומכאן כל השינוים, שבין אדם לאדם. וממדות הגשמיות, יש להקיש, ג"כ למדות העצמים הרוחניים, לפי ערכם הרוחני."

אות כ"ג

"באופן, שגם נפשות בני אדם, הרוחניות, אשר מכח לבושי אור חוזר, שמקבלות מעולמות העליונים, שמשם באות, אין להן, אלא רצון להשפיע נ"ר ליוצרן, שהרצון הזה הוא מהות ועצם הנפש, כנ"ל. נמצא, אחר שמתלבשת בגוף האדם, היא מולידה בו, צרכים ומחשבות והשכלות, למלאות הרצון להשפיע שלה, בכל מלואו. דהיינו, להשפיע נ"ר ליוצרה, כפי מדת גדלו של הרצון שבה."

גם הרצון לקבל פועל אצלנו בצורה שדורש מאיתנו מילויים, גם הרצון להשפיע, שאנחנו מקבלים על ידי השפעת המאור המחזיר למוטב. בכל זאת הרצונות האלה פועלים בצורה כזו שדוחפים אותנו לקבל מילוי בהתאם לזה או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, ובזה כל ההבדל בין רוחניות לגשמיות.

ומה ההבדל? ההבדל שהרצון לקבל כשהוא בצורה שהוא ערום, עובד אז זה רצון לקבל. וכלפי הרוחניות נקרא "קליפה", "טומאה". הרצון להשפיע זה אותו רצון לקבל שהוא מלובש באור חוזר, על ידי השפעת המאור המחזיר למוטב, ואז הוא פועל כמו כוח השפעה. אבל באמת הוא בעצמו כוח הקבלה, רק שעל ידי השפעת האור העליון הוא מקבל רצון להשפיע, כוונה להשפיע וכך פועל כך עובד. לכן כל ההבדל בין הקליפה קדושה לרוחניות גשמיות, זה אך ורק בכוונה.

שאלה: אם הכול נועד על מנת שאני ארגיש מילוי, אבל אני לא מרגיש אותו. אז איך לקבל נכון?

אתה צריך לעשות פעולות, שהן יביאו אותך למצב שאתה תרגיש באיזה מצב אתה נמצא, או בקבלה או בהשפעה. בקבלה אתה יודע מה זה לקבל ומה זה למלאות את עצמך. בהשפעה זה מה שאתה צריך עוד ללמוד, איך מגיעים לזה ואז אתה תרגיש מה זה נקרא להיות בהשפעה, מה זה נקרא להיות המשפיע ובמה אתה מתמלא כשאתה משפיע. המילוי בקבלה זה ברצון לקבל, המילוי בהשפעה, שאתה מתמלא במה שנקרא אור עליון.

תלמיד: מה הצעד הראשון שהאדם צריך לעשות בכיוון שעכשיו אמרת?

רק לעבוד על מנת להשפיע, דרך החברים ועם החברים לבורא. ואם אנחנו עושים את כל הפעולות שלנו, כמה שיכולים, אז הפעולות האלה נקראות "סגולה", והן מביאות לנו כוח השפעה. ואז במידה שכוח ההשפעה הזה מתייצב בנו, בצורה כזאת אנחנו מתחילים להרגיש מה זה נקרא רוחניות ומה זה נקרא להשפיע.

שאלה: מה תפקידו של השכל?

השכל זה כמו עוזר. הוא עוזר לנו לסדר את הכלים שלנו, לסדר את היחסים בינינו. אבל הוא לא יכול לפעול בצורה רוחנית, רק בצורה גשמית, במישור הגשמי לסדר לנו דברים. שכל זה בסך הכל העוזר הגשמי.

קריין: אות כ"ד.

אות כ"ד

"ובהיות, עצם ומהות הגוף, רק רצון לקבל לעצמו, וכל מקריו וקניניו, הם מלואים, של הרצון לקבל הזה המקולקל, שלא נברא מלכתחילה, אלא כדי לבערו ולכלותו מהעולם, בכדי לבא למצב הג' השלם שבגמר התיקון. ע"כ הוא בן תמותה, כלה ונפסד. הוא, וכל קניניו עמו, כצל עובר, שאינו מניח אחריו כלום."

שימו לב מי שעוד לא מבין, לא מדובר על הגוף הביולוגי שלנו, כמו שיש לחיות. אלא הגוף, הכוונה הוא הרצון לקבל לעצמו, שעליו אנחנו מדברים ואותו אנחנו צריכים לתקן.

"ובהיות, עצם ומהות של הנפש, רק רצון להשפיע, וכל מקריה וקניניה, הם מלואים של הרצון להשפיע ההוא, שהוא כבר קיים ועומד, במצב הא' הנצחי, וכן במצב הג', העתיד לבא, לפיכך אינה כלל, בת תמותה ובת חילוף.

אלא היא, וכל קניניה עמה, המה נצחיים חיים וקיימים לעד, ואין ההעדר פועל עליהם כלום, בשעת מיתת הגוף. ואדרבה, העדר צורת הגוף המקולקל, מחזק אותה ביותר, ותוכל לעלות אז, למרומים, לגן עדן.

ונתבאר היטב, שהשארת הנפש, אינה תלויה כלל וכלל, במושכלות שקנתה, כדברי הפלוסופים הנ"ל, אלא נצחיותה היא, בעצם מהותה בלבד, דהיינו, בהרצון להשפיע, שהוא מהותה. וענין המושכלות, שקנתה, הן שכרה, ולא עצמותה."

זאת אומרת שסך הכול הרצון לקבל הוא רצון לקבל ונשאר [כך] ועד כמה שהוא רוכש עוד כוונה על מנת להשפיע. ולפי כמה שהוא עובד לפי הכוונה על מנת להשפיע, משתנות בו התכונות שלנו, הרגשות שלנו, והוא מתחיל לקבל אותה פעולה כמו הרצון להשפיע, ולכן הוא מתחיל להכיר מה זה נקרא השפעה, מה זה נקרא העולם הרוחני, מיהו הבורא. הכול תלוי בכוונה על מנת להשפיע שאנחנו קונים על ידי הפעולות שלנו. הבורא הוא הרצון להשפיע, אנחנו יכולים רק לקנות ממנו, לקבל ממנו כוונה על מנת להשפיע ולהידמות לו בזה.

שאלה: בסוף אות כ"ד הוא אומר "וענין המושכלות, שקנתה, הן שכרה, ולא עצמותה." מדוע המושכלות זה השכר ולא השפעה?

השפעה"? לא.

תלמיד: הוא כותב שההשכלה היא השכר.

כן. כמה שאנחנו מקבלים כוחות, יכולות, תכונות על מנת להשפיע, הם כולם כלבוש על הרצון לקבל שלנו שהוא לא משתנה. הרצון לקבל הוא נשאר רצון לקבל, אנחנו נשארים נבראים. רק מה שאנחנו רוכשים על עצמנו, זה נקרא "אור חוזר", ובאותו הלבוש אנחנו מתחילים במשהו להידמות לבורא. ולכן באותו הלבוש אנחנו מתחילים להרגיש מה זה נקרא להיות "השפעה", "עולם רוחני", "המצב העליון". זה בלבד, אנחנו נשארים רצון לקבל.

תלמיד: אז למה אומרים שהמושכלות זה השכר, בסוף אות כ"ד בשורה האחרונה כתוב, "וענין המושכלות, שקנתה".

כתוב "ונתבאר היטב, שהשארת הנפש, אינה תלויה כלל וכלל במושכלות שקנתה, כדברי הפלוסופים הנ"ל," זאת אומרת, מה שקונים בשכל זה נשאר להם לנצח. וחושבים שכמה שאדם חכם בזה הוא קונה את הרוחניות, הנצחיות שלו. "אלא נצחיותה היא, בעצם מהותה בלבד, דהיינו, בהרצון להשפיע," הרצון להשפיע "שהוא מהותה. וענין המושכלות, שקנתה, הן שכרה, ולא עצמותה."

על זה אתה שואל?

תלמיד: כן. מדוע השכר הוא המושכלות ולא הרצון להשפיע?

לא. את הרצון להשפיע הנפש קונה וזה הופך להיות שלה. והשכר כאן, הכוונה היא, שזה לא שכל מה שיש, לא הידיעות שקונים הפילוסופים. אלא ידיעות שקונים המקובלים באותו הרצון להשפיע שהם רוכשים. אז באותו רצון להשפיע הם מקבלים כבר הבחנות רוחניות וזה הקניין שלהם. הם הופכים להיות דומים לבורא.

תלמיד: תודה.

אתה שואל מה ההבדל בין המושכלות לעצמות?

תלמיד: לא, כי בתחילת הפיסקה הוא מדבר על המושכלות, שזה לא מה שהפילוסופים חושבים שזה שכר.

כן.

תלמיד: ואחר כך הוא אומר שזה כן השכר של המושכלות.

אלה מושכלות אחרות לגמרי. מושכלות שהפילוסופים חושבים, זו כמות הידע שבה הם מנפחים את עצמם, ואין בהם יותר ממה שהם בעצמם כך מתפלפלים. מה שאם כן מושכלות שאנחנו רוכשים, אנחנו מקבלים אותם באור חוזר, עד כמה שאנחנו משתנים בדומה לבורא ואז אנחנו מקבלים באותו אור חוזר את מהות הבורא. מהות אי אפשר להגיד. [אבל] דעות, מחשבות של הבורא, ולכן אלו מושכלות אחרות לגמרי מהפילוסופיה, כי אנחנו מקבלים אותם לפי הזדהות, לפי השתוות הצורה מהבורא.

תשאלו, ונמצא מילים, אני בעצמי כבר מזמן לא דיברתי ולא הסברתי את זה.

שאלה: במצב ג' האחרון, למה המהות של הרצון לקבל לא משתנה?

הרצון לקבל לא משתנה, זה הדבר היחיד שיש לנו. כל היתר אלה קניינים שעל פניהם אנחנו קונים עד כמה שאנחנו רוצים להידמות לבורא. יש סך הכול רצון לקבל שהבורא ברא והרצון לקבל מקבל עליו צורות חיצוניות של הרצון להשפיע, של השפעה. הרצון לקבל בעצמו הוא לא משתנה, הוא רק יכול להיות יותר או פחות בארבע הדרגות שלו, ובהתאם לזה הרצון להשפיע שרוכב עליו, יכול להיות יותר או פחות.

תלמיד: אז כל מה שאנחנו משנים במצב ג' זה את הכוונה?

נכון, את הכוונה בלבד. הרצון לקבל יכול להיות רק יותר ויותר גדול, ככה אנחנו גדלים, ולפי זה אנחנו צריכים להרכיב עליו יותר ויותר כוונה על מנת להשפיע. אבל כשאנחנו עובדים עם הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע, יש לנו כאן עבודה מיוחדת, יש לנו כאן השגה, הרגשה, מציאות מיוחדת, כי אנחנו בעצמנו רצון לקבל הפוכים מהבורא, ובלבוש שלנו להיות על מנת להשפיע, אנחנו דומים לו. וההפכיות הזאת שקיימת בנו בין הטבע שלנו, הרצון לקבל, והכוונה שלנו בעל מנת להשפיע, שתי הצורות האלה, הן אלו שמקנות לנו, מאפשרות לנו, דווקא להשיג את הבורא, כי מצורה הפוכה ממנו אנחנו משיגים אותו. ואין לנו שום אפשרות להשיג את הבורא בצורה אחרת, אלא רק מדבר והיפוכו.

צריכים יותר לחשוב, יותר להיות בזה עם הרצונות, הכוונות, המחשבות, להתבלבל בזה, לטעות, לשכוח, לחזור שוב, עד שהשכל שלנו יחייב אותנו קצת לפעול, להיות יותר גמישים בפנים, לא כמו בולי עץ, אלא יותר גמישים. להשתדל אולי לחשוב, להבין, לסדר את עצמנו כי כולנו רצון לקבל, ואיך אנחנו יכולים להיות בעל מנת להשפיע מעלינו, צריכים לעבוד כאן עם עצמנו.

שאלה: הקונספט שהפילוסופים קוראים לו נשמה, מה זה באמת, ואיזה תפקיד היא ממלאה בחיינו?

בוא נגיד שנשמה זה נקרא רצון להשפיע, או יכולת להשפיע שמתלבשת על הרצון לקבל שלנו, ומפרמטת את הכוח הזה, את הרצון לקבל שלנו, כך שגם הרצון לקבל עוזר לאותו כיוון של השפעה שיש בנשמה. ואז שניהם עובדים יחד, הרצון לקבל, והכוונה על מנת להשפיע, וזו כבר פעולת הנשמה.

שאלה: בקטע 23 מדובר על להשפיע במלואו, מה משמעות של להשפיע במלואו?

מהות הנשמה שלנו היא רצון לקבל, זה מה שהבורא ברא. רצון להשפיע זה הבורא בעצמו, רצון לקבל זה הנברא, הנברא מקבל על הרצון לקבל שלו צורה חיצונה של השפעה, ובזה הוא מדמה את עצמו לבורא. אז אנחנו מדברים על ידי איזה פעולות אנחנו יכולים להלביש את הרצון לקבל שלנו בצורת השפעה שנקראת באור חוזר? זה בעצם כל הלימוד של חכמת הקבלה. במידה שיש לנו אור חוזר, צורת השפעה, אנחנו נעשים דומים לבורא עד כדי כך שאנו יכולים להיות דבוקים בבורא, וזה התיקון שלנו.

תלמיד: אז זאת הכוונה שהוא אומר בעצם להשפיע בכל מלואו?

כן.

שאלה: בכל זאת מהי אותה הפעולה שאנחנו מבצעים? נניח כל חבר בעשירייה עם אור חוזר, איך אנחנו בונים את האור החוזר?

אני משתדל מתוך הרצון שלי לעשות איזו צורת השפעה לזולת, אז אני מתחיל לראות עד כמה אני לא מסוגל לזה, וזה דוחף אותי לתפילה, לבקשה שאני אקבל מהבורא את כוח ההשפעה. ואז בסופו של דבר על ידי עבודה בקבוצה, בתפילה, אני מקבל כזו הזדמנות, ומתחיל להכיר מה זה נקרא להשפיע על פני הרצון לקבל.

תלמיד: מה זו הפעולה הזאת שאני יכול לבצע? לי יש עשירייה, אני רואה את חברים, ומגיע אליי בזמן שיעור איזה כוח שנותן לי את היכולת איכשהו להשפיע להם או לבורא?

כן, אם אתם רוצים לפעול כך אחד כלפי השני, ומבינכם לבורא, תתחילו לרכז את הכוונות שלכם וכך תגיעו למצב שתגלו שאין לכם ברירה, שאתם לא מסוגלים, ואז תצעקו לבורא שייתן לכם כוחות כאלה, שיחבר אתכם וייתן לכם כוח משותף להשפיע. אז אתם תהיו כאיש אחד בלב אחד, בכוח להשפיע אחד, ואז בכוח להשפיע האחד הזה, לפי העוצמה שלו אתם תתחילו לגלות את הכוח שכנגדו, שזה הבורא.

שאלה: יש דבר כזה רצון לקבל רוחני?

רצון לקבל רוחני זה נקרא שהוא רוצה להשפיע. זה רצון לקבל אגואיסטי, שקנה על עצמו כל מיני תיקונים. איזה תיקונים הוא יכול לקנות? במידה שמאיר עליו האור העליון, הוא מתעורר גם להשפיע, להיות כמו האור העליון, ואז זה נקרא שהוא רוצה להשפיע. לא שהוא מתהפך לרצון להשפיע, אלא אותו רצון לקבל תחת השפעת האור העליון רוצה להיות כמו האור העליון, זאת אומרת רוצה להראות את עצמו כמשפיע. זה הכול. זה נקרא לבוש.

שאלה: זאת אומרת אם אני רוכש מושכלות רגילות אני נהיה יותר חכם, אם אני רוכש את המושכלות של חכמת הקבלה אני הופך ליצור אחר?

כן, ודאי.

תלמיד: למה אני הופך, איך אפשר לתאר את זה?

יש לך מושכלות מהעולם הזה, מה שנקרא פילוסופיים, וייכול להיות שיש לך מושכלות מעולם הרוחני, וזה כבר ממידת הדבקות שלך ברוחניות. אבל אתה יכול לקבל את זה רק בתנאי שכבר יש לך כלי חדש, שהוא כלי דהשפעה, אז אתה יכול להבין מהן פעולות השפעה, מה המצבים של ההשפעה.

(סוף השיעור)