שיעור בוקר 11.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתחזקים באין עוד מלבדו - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מס' 5, כותב רב"ש¹:

""אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה". ויש לשאול הלא מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ואם כן זהו ההיפך מהמטרה. ואפשר לפרש, הלא ידוע שכל ענף רוצה להדמות לשורשו, כמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר, כי כל העולם אוהבים את המנוחה. אלא זה דומה לאדם שאוחז מקל ביד ומכה את כולם כדי שיעבדו. לכן מוכרח כל אחד ואחד לוותר על המנוחה שלו, בכדי שינצל מן היסורים שמכים בו במקל.

והמקל זה היסורים, שאדם מרגיש שחסר לו משהו. לכן כשיש לאדם חסרון, שאין לו מה לאכול, הוא מוכרח להתיגע, בכדי להשקיט לו היסורים של רעב וכדומה. וכל מה שהחסרון ביותר, הוא מוכרח לתת יותר יגיעה, עד שמוכרח להשיג את הדבר שאליו הוא משתוקק.

לכן אם הקדוש ברוך הוא נותן לו יסורים בזה שאין לו שום רוחניות, אז היסורים מחייבים את האדם לתת יגיעה רבה, עד שמוכרח להשיג את הרוחניות, שמרגיש שחסרה לו."

(הרב"ש. 337. "אשרי הגבר")

שאלה: הוא אומר "לוותר על המנוחה שלו, בכדי שינצל מן היסורים". מה זו יגיעה אמיתית?

יגיעה היא באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: ולמה צריך לוותר על מנוחה כדי להגיע לייסורים? שלא יהיו ייסורים.

כנראה שעל המנוחה אדם לא מתגבר באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: יגיעה היא רק לקום בבוקר, לבוא לשיעור ולשמוע אותו?

זה שאתה קם בבוקר ושומע את השיעור לא אומר כלום, זה עדיין אפס יגיעה. יגיעה חייבת להיות שאתה מתעלה לאמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: מה זה בשיעור יגיעה מעל הדעת?

אתה רוצה להגיע לזה, לאמונה למעלה מהדעת, לכוח השפעה כנגד כוח הקבלה שיש לך מלכתחילה.

שאלה: האם אפשר, מבלי חלילה לפגוע במהלך השיעור לדבר על הלב המשותף שלנו?

יש לנו תוכנית. אני לא יכול לפי הרצון שלך עכשיו לשנות את התוכנית ולהתחיל במשהו חדש.

קריין: כותב בעל הסולם באגרת י"ח:

"המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו.

כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, כי אפילו "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי [אפילו הגנב, במחתרת, קורא לבורא]"."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

שאלה: איך אפשר לקבל את המלכות העליונה כדי לראות רק את ההנהגה הטובה של הבורא?

זה צריך להגיע דרך החברים. אם אתה רוצה להתחבר איתם, דרכם אתה רוצה להתחבר לבורא ואתה מבקש את זה ביחד איתם, אז מתגלה האור העליון שבעיקרון ממתיק, הופך את הכול לטוב. אבל זה רק במידה שבה אתם מתחברים ביניכם.

תלמיד: בעשירייה שלנו אנחנו מתחברים יחד. מה זה אומר שאנחנו מגיעים לעול מלכות שמיים שלמה בינינו?

אתם מרגישים שמעליכם יש השגחה עליונה, והיא נמצאת דווקא מעל כולכם ולכן כולכם פונים אליה, לאותה מלכות, מבקשים ממנה ובאותה מידה אתם מרגישים איך היא מתרככת.

תלמיד: אז זה מעין מהפך כזה, אני מרגיש חוסר נוחות, קלקול בעולם?

כן. תאר לעצמך שכולם בעולם היו כך מרימים את העיניים למעלה ופונים להשגחה העליונה, שכמובן לא נמצאת למעלה או למטה, אלא פשוט סביבנו, בתוכנו, בכל מקום, אם היינו פונים כולנו להשגחה העליונה, איך היינו מיד משנים את אותה השגחה.

תלמיד: אמרת משהו מדהים. למה בן אדם לא יכול בפעולה הפשוטה הזאת להגיע לכך?

קודם כל מפני שאנחנו מפורדים ושונאים זה את זה, אתה רואה זאת מתוך החיים שלנו.

שאלה: האם דבקות היא חיסרון לקשר עם הבורא או הרגשת מילוי מהקשר איתו?

דבקות היא גם הרגשת החיסרון וגם הרגשת המילוי, כי האחת לא יכולה להיות ללא האחרת.

תלמיד: וכשהוא כותב פה שצריך לשים לב שיש הפסק הדבקות, צריך לעבוד על החיסרון?

כן, לעבוד על חיסרון.

שאלה: הוא נותן תחבולה על מקום צר, הוא מדבר על מחשבת האמונה או על דרך הביטחון או על ידי בקשת התפילה. אפשר להגיע למחשבת האמונה ללא תפילה?

לא. אנחנו צריכים להתעמק במחשבת האמונה, בשביל מה, למה, לשם מי, מדוע, ואז אנחנו לאט לאט מתחילים להתקרב למחשבת האמונה. זו מחשבת הבריאה מצד הבורא ומחשבת האמונה מצד הנברא, שכל מה שעושה הבורא הוא עושה לטובה.

קריין: קטע מס' 6, אומר בעל הסולם ב"שמעתי":

"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים. ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו".

ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים."

(בעל הסולם. "שמעתי". קל"ח. "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם")

שאלה: על איזה סוג יראה מדובר בקטע?

הפחד לקרוע, לנתק את הקשר עם הבורא.

תלמיד: האם אפשר לדבר על הפחד הזה, לפתוח את הלב לחבר? איך לעבוד עם זה?

זה לא פחד אמיתי.

שאלה: אנחנו כל הזמן נמצאים בתוך האור, האם הרגשת האור בבחינת מוות עוברת לבחינת החיים כשאנחנו מתחברים בכוונה להשפיע?

לא הייתי אומר כך, זה נשמע פילוסופי. אנחנו עוד נברר את זה, אני לא יכול לענות על זה בצורה ישירה, קונקרטית, זה מסובב.

שאלה: כתוב: אדם ש"אינו מוצא טורח בעבודת השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה", מה הכוונה שלא מוצא טורח בעבודת ה'?

שהאדם הביא את עצמו למצב שאפילו כל היגיעה שהוא נותן מביאה לו תענוג. היא מביאה לו תענוג כי הוא מתייגע מתוך אהבה. כמו אימא שמטפלת בתינוק, היא לא מחשיבה את העבודה כי היא מטפלת בתינוק והיא אוהבת אותו ובזה היא משקיעה את עצמה.

שאלה: אנחנו צריכים לשאוף לאהוב את הבורא ולהרגיש יראה בפניו, למה בקטע האדם נקרא טיפש אם הוא לא מקבל את ההפרעות שהבורא שולח לו?

בזה שאנחנו לא מבינים בצורה נכונה את היחס של הבורא אלינו.

שאלה: הוא כותב שהסיבה של היראה משתנה אבל הצורה נשארת. מה זאת אומרת, שהצורה נשארת, האם הפחד הפיזי נשאר אותו דבר?

את הפחד אנחנו מבינים בצורה טובה מאוד, זאת ההרגשה הכי ברורה ומובהקת בנו, לא משנה איזה פחד זה יהיה. זה מגיע אלינו מעולם החי ולכן ההרגשה החשובה ביותר של האדם או כל יצור חי אחר זה פחד, הוא מיוצב בדיוק כנגד הרגשת החיים.

הפחד הוא לא סתם פחד. הפחד הוא הפחד לאבד את החיים, לאבד את עצמך, את הקיום שלך וכן הלאה. ופה אנחנו צריכים למצוא את שורש החיים, את הבורא, וכשאנחנו נקשרים אליו אז אנחנו מתנתקים מהרגשת הפחד לאבד את החיים, כי אנחנו מחליפים את מקור החיים מפחד בהמי למקור חיים רוחני, ולכן כל הפחד נעלם.

תלמיד: אבל מופיע הפחד מלאבד את החיים הרוחניים?

כן, את הקשר עם הבורא.

תלמיד: האם זה אומר שהפחד ששולחים לנו מטרתו לגדל בנו את היראה האמיתית כלפי הבורא?

כן, ודאי, כל מה שיש בנו זה כדי להביא אותנו להבנה מוחלטת של הקשר, של הדבקות עם הבורא - כל הרגשות השליליים והחיוביים, זה בטוח.

שאלה: כתוב, "והוא צריך לעיון ולימוד לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו", מה זאת אומרת?

האדם צריך לברר למה יש בו עכשיו הרגשת יראה, לשם מה, ממה בדיוק לפחד, עם מה להחליף את היראה שעכשיו הוא מרגיש בסוג יראה אחרת, את כל זה האדם צריך לברר.

שאלה: תמיד למדנו שהפחד הוא פחד מהגיהינום, אבל מה לגבי הפחד מיראת שמיים, איך אנחנו עובדים עם הפחד הזה?

הפחד הזה מגיע אחר כך, האם אני אוכל להשפיע לבורא, האם אני משפיע נכון, האם אני משפיע מספיק. זה כבר פחד אחר.

שאלה: העובדה שהחברים שלי לידי שומרת עליי מפני הפחד הזה, אני לא מרגישה אותו. איך אני יכולה לגרום להם להרגיש שהם כל כך גדולים?

כולנו יחד בקבוצה צריכים לדבר על זה שבלי תמיכה של החברים אני לא אוכל להשיג את הבורא, אני לא אוכל להתקרב אליו, אני לא אוכל לתת לו שום יחס טוב ונכון. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל לעשות.

שאלה: בעבודה בינינו בתוך העשירייה, מהי היראה החיצונית ואיך אנחנו מחליפים אותה ליראת שמיים?

בעבודה שלנו כל יראה היא יראה חיצונית, לא חשוב איזו, כל סיבה שמגיעה אלינו מהעולם הזה נקראת יראה חיצונית, מהמשטרה, מהגנבים, אני לא יודע ממה. מה שאין כן יראת שמיים היא שאתה מבין שאין עוד מלבדו והכול תלוי רק בבורא, אתה מעביר אליו כל מעשה שקורה איתך. ואתה מגיע למצב שסך הכול מה שמדאיג אותך זה איך לעשות על פני כל הרגשות שלך נחת רוח לבורא, שאתה לא דואג לעצמך אלא רק איך אתה משדר לו יחס של אהבה אליו.

תלמיד: האם אפשר לעבוד עם כל דבר שקורה בחיים?

אפשר לעבוד עם הכול, בלי יוצא מן הכלל, זו המטרה שלנו.

שאלה: איך לאזן את העובדה שאני מפחד לאבד את הקשר עם הבורא, עם הצורך להיות בהכנעה כלפי הבורא, לקבל את כל מה שהוא נותן לנו?

אתה לא צריך להיות כנוע, אתה לא צריך להיות באיזו הסכמה, למרות שכך אולי כתוב. אלא אתה צריך להגיע למצב שאתה מרגיש את זה, ואז אתה באמת הופך להיות כנוע ואתה משתחווה בגלל שכך אתה מרגיש.

שאלה: איך יכולה להיות דבקות תמידית? יש לי מחשבות קבועות שאני רוצה להיות בתפילה לבורא, כל הזמן לפנות אליו ולהתכלל בחברים, וזה ממש צורך אנרגיות. וכשמדברים על דבקות תמידית, האם הכוונה שהמקובל נמצא כל הזמן במין מצב מודע, מבין מה הוא עושה? האם יש לו הרבה מאוד כוחות בשביל לעשות את העבודה הזאת במודע?

המקובל נמצא במצב שבו הוא כל הזמן מגדיל עוד ועוד את הקשר שלו עם הבורא, המצב הזה נקרא בו חיים, והוא מצב קבוע. הוא לא הולך, לא בורח, לא קופץ ולא מתנתק מהמצב הזה בשום מקום, אלא ההיפך מזה, הוא כל הזמן צריך לעבוד על הרחבת המצב הזה, הוא כל הזמן מרחיב אותו. זו למעשה הרגשת החיים הרוחניים. ואם הדקה הקודמת או הדקה הבאה יהיו זהות, אז זה מוות.

תלמיד: במשך היום לדוגמה, כשאני עוסק בדברים רגילים, יומיומיים, אני צריך כל הזמן להשתדל לכלול אפילו בהם את המחשבה על הבורא, ואיפה שאני רואה שהקשר נקרע, מתנתק, האם אני צריך פשוט לפנות אליו ולבקש שיתקן?

כן, כי אין מקום ריק בעולם, או שאתה נמצא באגואיזם או באלטרואיזם. לכן אם אתה נופל מהרגשת הבורא, מהכיוון אל עבר הבורא, זה אומר שנפלת לתוך האגו.

שאלה: היראה החיצונית דוחפת את האדם ל"אין עוד מלבדו" וזה מרגיע את הפחד. מה עושים?

צריכים להחליף יראה חיצונית ליראה פנימית.

תלמיד: אבל זה לא מורגש באותה עוצמה.

וודאי שזה לא מורגש באותה עוצמה, זה משהו אחר, אבל אתה חייב לפתח בך פחד להתנתק מהבורא, פחד להפסיק לדאוג לו, ואתה תראה עד כמה די מהר אתה נכנס לזה.

שאלה: האם כדאי מידי פעם לעורר בעשירייה את הפחד שהזמן עובר, ואם לא נתעורר אז נסתלק מהעולם בלי שהשגנו משהו אמיתי?

ודאי שכדאי. כל דבר שבעזרתו אנחנו בטוח מעלים את עצמנו לדרגה גבוהה יותר של חיבור בינינו ועם הבורא, אנחנו חייבים לעשות מיד.

שאלה: האם הפחד שהבורא ינתק אותנו מהדרך, מהלימוד, הוא פחד נכון?

ודאי שהוא פחד טוב. אנחנו יכולים להיזרק לכל הכיוונים ואנחנו צריכים לפחד מזה.

שאלה: אם אין לנו פחד, אין לנו יראה, מה זה אומר?

אם אין לנו פחד, אז זה סימן שאנחנו לא יודעים מה זה, אנחנו לא מעריכים את זה, לא דורשים שזה יקרה, שזה יהיה.

(סוף השיעור)

---

1. הקטע מתוך מסמך הקטעים בנושא – במה שהבורא מכה הוא מרפא.↩