שיעורי בוקר 07.11.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי בבולגריה,
שיעור 6: על כל פשעים תכסה אהבה
קריין: שיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי בבולגריה, קטעים משיעור מס' 6: על כל פשעים תכסה אהבה.
נקרא קטע ואחר כך נתחיל לדבר.
קריין: קטע מס' 8, מתוך מאמר "מה לדרוש מאספת חברים" של רב"ש.
"איך אפשר לדון את השני לכף זכות, בו בעת שהשכל מראה לו את פרצופו האמיתי של חברו, שהוא שונא אותו. אם כן מה יש לו להגיד להגוף על זה, מדוע הוא צריך להכניע עצמו בפני חברו. התשובה היא, היות שהוא רוצה להגיע לידי דבקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", כלומר, לא לחשוב על תועלת עצמו, אם כן מהו עניין של הכנעה, שזה דבר קשה. הסיבה היא, משום שצריך לבטל את ערך עצמו, וכל החיים שלו, שהוא רוצה לחיות, יהיה רק על חשבון, בזה שהוא יכול לעבוד לתועלת הזולת, החל מאהבת הזולת בין אדם לחברו עד אהבת ה'. אם כן אדרבה, כאן המקום שהוא יכול לומר, שכל המעשה שהוא עושה, אין כאן שום נגיעה עצמית. כי השכל מחייב, שהחברים צריכים לאהוב אותו, והוא מתגבר על הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות."
(רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
העניין הוא שיצר הרע הוא דבר שמלווה אותנו כל החיים, לכן הבורא אומר, "בראתי יצר הרע" ו"בראתי לו תורה תבלין". שכל התורה, כל האמצעי להשגת הבורא הוא בסך הכול אמצעי קטן, תבלין ליצר הרע. אבל היצר הרע כל הזמן עובד בכל השלבים עד גמר התיקון, כולל גמר התיקון, הוא רק עובד לא מבחינת פנים אלא מבחינת אחוריים לפרצופי הקדושה.
מה זאת אומרת? כשאנחנו מגיעים לחכמת הקבלה, אנחנו מגיעים מפני שהניצוץ שנמצא בנו הוא מושך אותנו קדימה ואנחנו לא מבינים למה ואיך, אלא רוצים, רוצים להשיג, כמו ילד שרוצה להגיע למשהו. אנחנו חושבים שעם התכונות שלנו אנחנו משיגים, ואז אנחנו מתחילים, כמו ילד, לבכות, לדרוש ולהתרגז על הבורא, על הסביבה, על כל העולם, למה לא מגיע לי. אני מסתכל על עצמי וגם אני הייתי פעם כך, ואני מסתכל על התלמידים ורואה שהם נמצאים בלחץ, ברוגז, בכל מיני מצבים כאלו שמגיע להם ולמה אין.
השאלה היא, האם הם צודקים שמגיע להם, זה דבר אחד. דבר שני, האם יש איזה תנאי שיתנו להם ובינתיים לא נותנים. עוברים אפילו שנים עד שהאדם מתחיל לראות שהטבע שלו, כל מה שיש בו לא מתאים לעולם הרוחני, להרגשת העולם הרוחני, להרגשת הבורא. וכדי לדעת איך כן אפשר להיכנס להרגשת העולם הרוחני, נותנים לו קבוצה, נותנים לו את העבודה הזאת עם החברים, וזו עבודה הפוכה ממה שבעולם הזה. אבל גם עם החברים הוא נכנס באותה מגמה כמו לכל דבר שבעולם הזה, דורש מהם והם ממנו וכן הלאה.
יוצא כאן באמת, שרק עוד כמה שנים עד שהוא מבין שכך לא ילך. ורק כשהוא מתחיל להכיר שכל הטבע שלו לא מתאים להרגשת הרוחניות, והוא צריך ללכת למעלה מזה, בכלל לא להשתמש במה שיש בו, אז הוא מתחיל להשתמש נכון בסביבה. הוא מבין שהסביבה היא מיועדת לו כדי שהוא יכיר שבמידה שהוא לא מתאים לסביבה, ונראה לו שהסביבה לא מתאימה לו, במידה הזאת הוא לא מתאים לבורא, במידה הזאת הוא לא מתאים לעולם העליון, לרוחניות. ההחלטה הזאת, הקביעה הזאת מתבררת לאט, לאט. הוא שוב חוזר לטבע שלו ושוב רוצה להתעלות למעלה מהטבע שלו אבל לא יודע איך, לזמן מה יש לו איזה הרגשות כאלה. וכך בגיחות כאלה מתעורר בו העניין של להיות למעלה מעצמו. ולפני זה הוא שוב ושוב ירצה עם הטבע שלו לרכוש רוחניות, להיכנס לעולם הרוחני.
זה מאוד דומה לאדם שרוצה לפתוח דלת עם מפתח שלא מתאים, הוא מנסה ומנסה ולא הולך. או כמו שאנחנו רואים את זה על ילד, שרוצה ורוצה לעשות משהו אבל זה לא הולך, בכוח רוצה ולא הולך, למשל להכניס קובייה לתוך עיגול, וכן הלאה. רק אחרי הרבה ניסיונות, בכי, שמתלונן על הבורא, על הקבוצה ועל הכול מתרגז, הוא מתחיל להכיר שהעניין הוא בו, שהוא צריך להתעלות למעלה מהטבע שלו. לא עם אותה הגישה כמו שהיה ניגש לקבוצה, ללימוד, לחכמת הקבלה ובכלל לעולם, לא באותה הגישה הוא צריך להמשיך, אלא צריך להמשיך למעלה מזה. וכול זה מפני שהתעוררה בו הבנה שהוא לא מתאים ובהתאם לזה הוא מבין מה זה נקרא למעלה מהטבע שלו, וזו פשוט מנקודת מבט אחרת.
לכן אם קודם הוא דן את כל העולם מתוך האגו שלו, עכשיו הוא משתדל בכל דבר, בכל פנייה להיות למעלה מהאגו, תמיד מסתכל באגו שלו ומתעלה, מסתכל ומתעלה. וזה מה שמאוד חשוב לנו לדעת לפני הכנס. כי אנחנו באים לכנס בולגריה, זה הכנס הראשון שאנחנו נכללים עם החברים שלנו מכל כך הרבה מדינות ושונים, בכל זאת יש לנו התקשרות איתם, גם היסטורית וגם בכלל פנימית, אז אנחנו צריכים כאן להשתדל, "לדון חברו לכף זכות", כמו שכתוב כאן בפסקה 8 של שיעור 6 של הכנס. אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהאגו שלנו ולדון את החבר, לא שאני רואה אותו בעיניים האגואיסטיות שלי, אלא אם כן הייתי מתוקן, כי אם הייתי מתוקן, הייתי רואה את כל העולם בגמר התיקון. ובאמת כך הוא נמצא לפניי, ורק אני בטבע שלי, בתכונות שלי מצייר את העולם בצורה כמו שאני רואה. "כל הפוסל במומו פוסל".
לכן אנחנו צריכים להשתדל, יחד עם הראייה הרגילה שלנו שאנחנו רואים את העולם, להשתדל כל פעם להתעלות ולראות אותו ברמה אחרת, עד כמה שאני מסוגל. בזה כל התרגילים שלנו צריכים להיות ממש בכל רגע ורגע, כי אנחנו חוזרים ונופלים מהראייה הזאת ושוב חוזרים אליה, נופלים ושוב חוזרים אליה. אני צריך לתאר את העולם בצורה איך אני מרגיש אותו בזמן שאני מתוקן. על ידי התרגילים האלו אנחנו לאט לאט נבוא לראייה נכונה, להסתכלות נכונה, להיות בשני העולמות בזה לאחר זה.
תמיד ברגע שאנחנו לרגע מתנתקים מהמאמץ לראות את העולם מתוקן, בדרגה למעלה מאיתנו, אנחנו נופלים בחזרה. והבורא כבר מסדר לנו את הירידות והעליות האלו לפי המאמצים שלנו.
שאלה: מה לגבי התחושה הזאת של "מגיע לי" שתיארת קודם, והמפתח שלא מתאים למנעול?
מפתח שלא מתאים למנעול זה אם אני מגיע עם האגו שלי לפתוח את השער לרוחניות. זה ודאי לא מתאים. אז מה שאני צריך לעשות, להשתדל כל הזמן לעלות למעלה מהדעת זה נקרא, שאני מתעלה למעלה מההרגשה שלי, למעלה מהקביעה שלי להסתכל על העולם בעיניים שלי, ואני רוצה לראות אותו כאילו שלא אני המקולקל מסתכל בו, אלא אני המתוקן.
אז מה אני רואה? אני רואה את העולם בצורה אחרת לגמרי, עד שהשכינה ממלאה, זאת אומרת הבורא ממלא את כל העולם והרגשת הבורא נמצאת בכול, בכולם, וכך כולם מתנהגים. אם כך אני מתאמץ יותר ויותר, אני באמת מגיע למצב שאני רואה את זה, אני מרגיש את זה, זה מתברר לי יותר, ואני מתחיל לראות שכל זה שכינה, זאת אומרת התגלות הבורא בכל הנבראים, כך כלפיי זה נראה, וכך מגיעים לקביעת התיקון, לגמר התיקון הפרטי.
אבל שוב, זה מתוך כאלה גיחות, שכל פעם אני משתדל להיות יותר ויותר בהשתוות הצורה עם כוח ההשפעה, לפחות להיות ניטראלי, להתעלות מעל האגו שלי, ורק בצורה כזאת אני מגיע במאמץ הזה לכך שמתברר לי יותר ויותר מה זה נקרא ראייה רוחנית.
שאלה: לאיזה סוג עבודה בכנס אנחנו צריכים להכין את עצמנו? להתנתקות, לראות את החבר בכף זכות? מה סגנון העבודה שצפוי לנו במהלך הכנס?
אני לא מדבר עכשיו על הסגנון העבודה, אני מדבר על זה שאני רוצה לראות את העולם לא בתוך הרצון לקבל שלי, לא בתוך האגו שלי. האם אני יכול להבדיל בין איך שעכשיו אני רואה את העולם לאיך שהייתי רואה אותו אם הייתי מתעלה מעל הרצון לקבל שלי, מעל האגו שלי. נגיד שאני לא כל כך שייך לעולם הזה, מסתכל עליהם בצורה יותר ניטראלית, ואחר כך בצורה כמו שאני אוהב אותם אפילו, איך הייתי רואה את הכול.
לעשות תרגילים, שזה נקרא לעלות למעלה מהדעת, להיות בהשתוות הצורה יותר ויותר לקראת הבורא. לנסות לעשות כך. מצד התרגיל זה נקרא שאני עולה, רוצה לעלות לקראת הבורא, לקראת כוח ההשפעה, אבל כלפי הרצון לקבל זה נקרא הכנעה דווקא, יורד, שאני מכניע את עצמי עוד יותר ועוד יותר.
אני אומר את זה עכשיו, כי לפני הכנס אנחנו צריכים לזכור את הכלל הזה, את הדברים האלה שקראנו אותם לא פעם, אבל כל פעם ודאי שאנחנו שוכחים שזאת העבודה שלנו.
שאלה: מה זאת אומרת שאני לא שייך? לא כל כך הבנתי את תמונת המציאות שאני צריך לצייר לעצמי במהלך הכנס. מה זאת אומרת שאני לא שייך או רואה אותם בצורה ניטראלית או אוהב אותם?
אני רוצה לראות בכל האנשים שהתאספו בכנס, וסביבו, החברים שלנו בכל העולם, כחבורה, קבוצה או אפילו עם מיוחד, עליון, "עם ה'" מה שנקרא. שכולו נמצא בתיקון וכולו נמצא בהשפעה, והם הגיעו לכנס כדי להתחבר. וקורה כאן דבר מאוד מיוחד, שאני יכול ללבוש משקפיים של הטבע הרגיל שלי, האגואיסטי, ואז אני יכול לראות בהם כל מיני פגמים בכל מיני צורות, ובהתאם לזה גם אני אולי אתנהג כך. ואני יכול להתעלות מעל מה שאני רואה, להגיד "עיניים להם ולא יראו", ואני אשכנע את עצמי שאני רואה כאן ממש שכינתא בהתגלותא, שזה גילוי השכינה, והבורא רק מסדר לנו כך את הקלקול כדי לתת לנו הזדמנות לעלות עוד יותר למעלה.
זה נקרא "באמונה למעלה מהדעת", בכוח השפעה שהוא יהיה למעלה מכוח הקבלה, אמונה למעלה מהדעת. ואני מבקש ממנו שיתן לי את הראייה הזאת, שאני כך אראה את כולם. אבל ביני לביני אני בכל זאת כך מתייחס לכולם, כמו שנמצאים בגמר התיקון ואני רק נמצא ביניהם ורואה אותם המקולקלים, "כל הפוסל במומו פוסל".
תלמיד: איך אפשר בזמן שמרגישים דווקא ניתוק מהתמונה הזאת, בכל זאת להמשיך לראות אותם שהם בגמר התיקון? מה העצה לזה?
מהי העצה לזה?
תלמיד: כן, כשמנותקים מהעבודה הזו, שאין בה רגש, אין בה חיות.
אני לוקח את זה כתרגיל. אף אחד לא אומר לך שאתה כבר צריך להיות שם ברגש, רגש יתנו לך אחר כך, אחרי הרבה ניסיונות, אחרי הרבה מאמצים. אתה עוד צריך לפתוח בתפילה ובכל מיני [דברים], זה לא פשוט. אתה רוצה לקבל ככה כלי רוחני ולראות את העולם הרוחני איך שהוא, כבר עכשיו מיד? אני רק אומר לך מה אתה צריך לעשות כדי להיכנס בו. יש לנו הזדמנות מאוד מיוחדת ואנחנו הגענו לזה, אפשר לנסות. אז לנסות זה כמו שאני אומר לך עכשיו, שאתה משתדל לראות את כולם שנמצאים בגמר התיקון ורק אתה לא בזה, כי יש לך ראייה אחרת, משקפיים כאלו נגיד. ואתה יודע שיש לך ראייה שגויה אבל יחד עם זה אתה משתדל להיות נורמלי, כמו כולם, אוהבים זה את זה, נמצאים בחיבור הדדי ואתה איתם יחד רק משחק.
את המשחק הזה, בבקשה, תשחק אותו כל הזמן כמה שאפשר ויחד עם זה אתה יכול להתפלל ולבקש מהבורא שיעשה מהמשחק הזה מציאות אמיתית. והבורא כל פעם יתן לך עוד תרגילים, כל רגע ורגע יהיו לך תרגילים חדשים, שאתה תנסה על פניהם, על פני ההפרעות האלה לקבוע שאתה נמצא בחברה המתוקנת לגמרי. וכך אתה תרגיש שכן, זה באמת מתוקן, זה באמת כך קורה.
צריכים לנסות ולנסות, כמו שכתוב, שאין דבר כזה שאדם לא יכול להרגיל את עצמו להתחיל להרגיש דברים שנסתרים ממנו שהם יהיו גלויים, אלא סך הכול זה על ידי הרגל הנעשה טבע שני. לכן תנסה ותרגיש כמה זה מועיל, ולמה הבורא ברא את כל המציאות בצורה כזאת. אז אתה לא תקלל אותו אלא תצדיק אותו.
קריין: קטע מס' 9, מתוך זוהר לעם, פרשת אחרי מות.
"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם."
(זוהר לעם. פרשת אחרי מות, 65)
זה תמיד כך. בכל רגע ורגע עד גמר התיקון, שם אני לא יודע מה קורה, אבל עד גמר התיקון זה החיים שלנו, שכל רגע אנחנו נופלים, היינו מתחילים לברר משהו חדש מהכלי השבור ומתקנים, מרגישים משהו חדש מהכלי השבור שלא היה נגלה קודם, ומתקנים. וכך "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש", זאת אומרת ככל שמתקדמים יותר אנחנו יורדים בהכרת הרע יותר ויותר, ועולים לעומת זה בהכרת הטוב, בבניית הטוב מעליו.
לכן ודאי שכל פעם "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה." זאת אומרת שרוצים להתחזק ולהתחבר ביניהם, "מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה." ודווקא "הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד." שגם שהוא נמצא ביניהם.
זה דבר גדול מאוד, שאם אנחנו בונים בינינו כאלו יחסים שהם מתאימים לטבע הבורא, אז אנחנו מגלים את הבורא. כי הבורא זה סך כול המאמצים, הבירורים, ההארות, האורות שמתגלים בינינו, כל אלה בסך הכול נותנים לנו את הרגשת השכינה ואחר כך את הרגשת הבורא שנמצא בי.
לכן זה שאנחנו בכל רגע ורגע נרגיש את הכוח העליון שהוא מעורר אותנו לריב ולמרות זאת אנחנו נעשה עימו מלחמה, למרות זאת "נצחוני בניי", אנחנו נעשה נגד זה חיבור, כי העיקר כאן לאדם לראות, להרגיש איפה הוא מתנתק מהטבע שלו, וזה משחק, הוא צריך לשחק את זה, כאילו כך, כאילו כך הוא עושה ואחר כך מהכאילו הזה הוא יתחיל לקבל על ידי הרגל נעשה טבע שני, יתחיל לקבל את ההבחנות החדשות האלה, איפה זה האני ואיפה זה למעלה ממני. ואחר כך שאני זה כבר לא אני, זה הבורא שנתן לי, והלמעלה ממני זה "אני" האמיתי.
שאלה: מה זה המקום זה של ה"למעלה ממני", לא בדיוק ברור מה זה?
ה"למעלה ממני" זה המשקפיים המתוקנות שאני בהן רואה את כל העולם בגמר התיקון. לא את כל העולם אלא לפחות את הקבוצה שלנו. ממש כך. זה נקרא המשקפיים המתוקנות או העולם העליון. את זה אני צריך לנסות לראות בכל כוחי, כך לנסות, מהמאמצים האלה אני מזמין אור המחזיר למוטב והוא משפיע עלי ומגלה בי תכונות מתוקנות.
שאלה: איך נראית קבוצה שנמצאת בגמר תיקון?
קבוצה בגמר תיקון נראית.. בגמר התיקון אני לא יודע, אבל לפני זה, בדרך, כמו שכתוב כאן, היא נמצאת במצב שפעם הם רוצים לאכול זה את זה ופעם הם מוכנים לתת את החיים שלהם כל אחד עבור כולם, בשני הקצוות.
וזה לא רק לחיים שלנו אחר כך, אלא גם לקראת הכנס, אני מאוד מאוד מקווה שאתם תיקחו את הכמה כללים האלה שבאמת כבר דיברנו עליהם, אני רק מזכיר אותם ותשתמשו בהם נכון בזמן הכנס. אף אחד לא מסתכל רגע, או שנייה אחת בצורה ביקורתית על מה שקורה. זה לא חשוב מה נראה לכם ואם זו האמת, אין דבר כזה אמת, הכול זה כלפי האדם ולכן אני כל הזמן דואג לראות את הכול רק בצורה המתוקנת.
אבל אם אני רואה קלקול, אז קלקול גשמי שקורה כאן זה תיקון זה לא קלקול. אתם עוד לא מבינים מה באמת הצורה הרוחנית שמתגלה. אין דבר שמתגלה באגו כדבר טוב, שיהיה טוב גם ברוחניות. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים, אבל קודם תראו, לכן אנחנו צריכים לקבל כל דבר כמושלם, כל החיבור שלנו הוא מושלם.
שאלה: יוצא שאני לא צריך לחפש התלהבות, איזו הרגשה מיוחדת עם חברים אלא כל הזמן לחפש את המשחק המלאכותי הזה, לדרוך על הרגשות והעיקר להיות במלאכותיות?
אני חושב שמספיק לנו כל הזמן להילחם עבור האגו שלנו, שיש לו מקום ברוחניות ואנחנו רוצים עימו להיכנס בשער הזה. ולא להשתנות, להרגיש את הרוחניות כמו שאנחנו עכשיו נמצאים, אלא אנחנו צריכים כבר להכיר בזה שרק בשינוי העקרוני, הפנימי שלנו אנחנו כן נגיע לגילוי הנשמה ולתיקון. לכן לא לדרוש שמשהו ישתנה ואני אכנס כמו שאני עכשיו, למשהו שנפתח לי, אלא שאני אשתנה ואגלה שאני כבר נמצא במה שקיים מכבר.
אז שוב, העולם הרוחני, גמר תיקון, הכול נמצא כאן וקיים, אלא אני צריך להשתנות כדי להרגיש שאני נמצא בזה ולא נמצא בחוסר הכרה. לכן הדרישה צריכה להיות לא שיפתח לי שער, ואני אכנס, אני רוצה לראות וכולי וכולי. אלא תשנה אותי, אז תשנה אותי האדם יכול להגיד אחרי שהוא מנסה. ועל לנסות כבר דיברנו, עכשיו שאני משתדל להתעלות, לעלות למעלה מהתפיסה שלי לתפיסה אחרת. ובתפיסה האחרת אני רואה את כל העולם מתוקן, הכול זה השכינה הקדושה. אז עכשיו בזמן הכנס, כשאנחנו נמצאים במצב מיוחד. אז בואו נתנהג כך כולנו זה עם זה וששום דבר אחר לא יקרה, כולנו יחד, רק נרצה להיות במצב המתוקן הזה.
נקווה שכולם שומעים, ואם לא תספרו לאחרים, תדברו על זה, כי זה מה שנשאר לנו. היום בערב כבר מתחיל השיעור הראשון של הכנס, בעזרת ה', אנחנו כבר נהיה יותר מוכנים,
שאלה: התמונה שאנחנו רואים בצורה המתוקנת זה משהו כללי לכולם, או שזה משהו פרטי לכל אחד?
כמו התמונה שאנחנו רואים עכשיו. כל אחד רואה אותה אחרת או לא? ככה זה ברוחניות.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לראות את הכול בתמונה המתוקנת ולמשוך את המאור המחזיר למוטב, מה זה הפעולה הזאת שאנחנו צריכים לעשות, למשוך את המאור המחזיר למוטב?
אני רוצה תיקון, כוח שיעלה אותי לראות לא את מה שאני רואה עכשיו, בצורה שאני מעביר ביקורת, לא מרוצה, לא מתאים לי וכן הלאה. אלא אני רוצה להתעלות לעולם הטוב, שאני אראה רק דברים טובים, טובים לרצון להשפיע שלי, זה מה שאני רוצה.
ולגבי השאלה הקודמת, איך אנחנו רואים את המציאות הרוחנית, אן כולנו רואים אותו דבר, או לא. ודאי שזה עניין אישי, ספציפי לכל אחד ואנחנו לא יכולים להשוות את זה כמו שאנחנו לא יכולים להשוות את הדברים שבנו. אבל ברוחניות יש לזה כבר פתרון אחר כי שם אנחנו נכללים זה מזה, לא בצורה חיצונה כמו בעולם הזה, שבו אנחנו שומעים, ורואים כאילו את אותן התמונות. ברוחניות אנחנו נכללים בינינו, ואז מתרחשת בינינו תמונה משותפת, זה אחרת לגמרי. צריכים להרגיש את זה, ואז לראות עד כמה שהרוחניות מחברת בינינו לצורה אחת.
שאלה: המצב הזה שאתה מתאר, לראות את מעלות החבר ולהרכיב את המשקפיים לטוב זה להיות בתפילה ואיזו תפילה זו?
זה להיות בתפילה גם עבור מה שהחברים מבקשים, מה שהם רוצים, שהבורא ישלים. נגיד חבר מבקש מהבורא משהו מסוים ואני שומע את זה, אני רואה את זה, מרגיש את זה, אז אני ממשיך את מה שהוא מרגיש עבורו. הוא מבקש מהבורא, ואני לידו גם מבקש מהבורא עבורו. זה משהו מאוד מאוד מועיל כי כל מה שאתה מבקש עבור החבר עובר דרכך אליו. אתה מעלה מ"ן, מקבל מהבורא מ"ד ומעביר לחבר. אתה כעליון כלפי החבר ואז אתה "המתפלל על חברו זוכה תחילה" כל השפע עובר דרכך לחבר, זה מצד אחד.
מצד שני זאת הפעולה היחידה שאתה יכול לקבל מהבורא משהו, אם אתה מתפלל עבור מה שחסר לחבר, זה עובר דרכך ואתה זוכה לכל דבר שיש למטה. זאת אומרת לחבר, לעוד חברים ולכולם, הכול עובר דרכך, אתה בונה את האח"פ שלך, כלים מאוד גדולים, ודווקא בזה אתה מגלה את הבורא.
אתה מגלה את הבורא, לא שהוא מתייחס אליך טוב ונותן לך את מה שאתה רוצה. אלא שהבורא מתייחס טוב לאחרים כי אתה ביקשת עבורם. וכלפי עצמך אתה לא מקבל מהבורא שום יחס מיוחד, רק אם אתה מבקש עבור האחרים, אז הוא נותן לך. הוא איתך, הופך לשותף כלפי נתינה לאחרים. לכן זה חשוב ביותר, זאת תפילה עבור הכלל, עבור הזולת, היא ממש פותחת שערים.
שאלה: אם אנחנו מחשיבים את כל העולם כדמיון שלנו אז התפילה עבור האחרים היא גם כן עבור עצמי?
קודם אתה תרגיש כך ואז תהיה לך תפילה עבור העולם או עבור עצמך כאחד, זה במידה שאתה כבר תהיה דבוק בבורא, בצורה ניכרת בוא נגיד, ועכשיו בינתיים זה תיאורטי ונשמע מאוד נאיבי, הדברים האלה, להשתדל להתפלל עבור האחרים, לדאוג עבור האחרים כלפי הבורא, זאת אומרת לפתח את הקשר הזה תחתון, עליון, עלי עליון, זה מאוד מועיל.
כנס זה מקום המיוחד שאנחנו יכולים לבצע את זה, למה? כי אם אתה דואג לזה שזה יתרחש נכון וטוב, שזה יתקיים בצורה חלקה, יפה שחיבור יהיה מורגש בכל משתתף ומשתתף וכן הלאה, שזה ישפיע על כל האנשים שלא יכולים להיות בכנס פיזית, אבל הם מרגישים כאילו שהם ממש נמצאים במרכז הכנס, עומדים וכולם יחד איתם, אז אין לך פעולה המועילה לתיקון הנשמה יותר גדולה, זה פשוט שיא של התיקון שאנחנו יכולים לעשות.
שאלה: התהליך הזה שבו אתה מתאר שכל החברים שלמים, מושלמים, אתה מלביש את זה עליהם ממש אז אתה נכנס לתהליך כזה מאוד כואב כיוון שמיד זה מחדד את התגובות הבלתי שלמות שלך, מיד זה מחדד את הביקורת וכן הלאה, ואתה עוד יותר משתוקק להשקיע בתמונה הזאת של השלמות ועוד יותר אתה מרגיש תגובות שליליות, כלומר זה מכניס אותך לאיזשהו מין תהליך כזה שמוביל אותך ממש כמעט לייאוש, זאת אומרת זה מאוד לא נעים.
לא ייאוש, זה תהליך שאתה הולך על שתי רגליים, מצד אחד אגו , נגיד רגל שמאל , מצד שני ההשפעה, הבורא, החלק המתוקן, ימין, ואתה מתקדם, אתה לא דורך במקום אלא אתה כל הזמן מתקדם, וכל הזמן כך אתה מברר מקליפה לקדושה, מקליפה לקדושה, אתה מעביר ומעביר יותר ויותר הבחנות, תנסה לעשות את זה זמן ממושך ואתה תראה כמה שבונה אותך, זו כבר בנייה, תנסה לעשות את יחד עם כל החברים שבקבוצה בצורה הדדית שאתם מחזיקים זה את זה, תראה עד כמה שזה מחבר אותם יחד ואתם ממש נמצאים כקומנדו.
תלמיד: מהניסיון בעבודה שלנו בעשירייה אני רואה שאף חבר כולל אותי לא יכולים לסבול כזה מתח, זאת אומרת עד שאתה לא תזחל לעשירייה ותבקש עזרה המצב לא משתנה, רק הופך להיות יותר ויותר קשה בפער הזה בין חוסר השלמות שאתה מרגיש ומה שאתה אמור לתאר.
בסדר גמור, תבקש, זה עוד יותר טוב, אף אחד לא אומר לך שאתה צריך להתגבר, אתם חושבים שאתם יכולים לעשות איזושהי פעולה רוחנית לבד? אתם חושבים שאתם יכולים להתגבר על איזשהו קלקול לבד, שיש בכם כוח,שיש בכם הבנה? שום דבר אין, הכול מסודר בצורה כזאת שאתה תהיה זקוק לאחרים, ודרכם לבורא ורק במידה שאתה נשפך ממש, שאתה מרגיש את עצמך שבור בחוסר כוחות ומבקש מכולם עזרה וכולם ממש, כל העשירייה חלשים ומחזיקים זה בזה ממש באפס כוחות, אין כלום, כולם חלשים, כולם חולים, כולם לא מבינים שום דבר, לא מבינים מה קורה להם, ממש נמצאים במצב השבור ביותר, באווט (out), אז הם פונים וצועקים לבורא, ואז הבורא שמח שהם הגיעו למצב שאפשר לתת להם מאפס עד מאה אחוז ונותן. מה אתם בורחים מזה? אז לא יהיה לכם אף פעם שום סיכוי להגיע לרוחניות כי ככה זה מתבצע ברוחניות.
תלמיד: נשאר לנו יום אחד עד לכנס לכרות ברית בינינו לפחות בצורה פורמלית, שכל ג' ימי הכנס, אפילו יוצא ארבעה ימים של כנס, אנחנו נחזיק את הברית הזאת לראות את הכול בשלמות, ולעזור זה לזה להחזיק בשלמות הזאת, אז האם נוכל לעבור את המצבים האלה בכנס?
אני בטוח שכן, לכן אני אומר את זה היום בשיעור האחרון לפני הכנס אחרת לא הייתי עכשיו אומר את זה אלא סתם באיזה שיעורים, עכשיו כדי שאנחנו לא נשכח, שאנחנו נראה בגישה הזאת שצריכים לראות את כולם מתוקנים, כולם מסודרים, כולם אהובים וברורים ועומדים ממש בצורה המתוקנת זה לזה, זה מה שאנחנו צריכים.
תלמיד: איך אנחנו יכולים לעשות את הברית הזאת?
עכשיו שאני אומר לכם מה לעשות, אתם מסכימים איתי וכל אחד מתחייב, כי בזה תלוי העתיד שלכם, תכנסו או לא תיכנסו, אחד משניים, אין כאן משהו, אני לא מוכר לכם איזה פוליסת ביטוח לעולם הבא, לחיים, אני אומר לכם עכשיו, בוא נשתדל לעשות את זה, אתם תרגישו עד כמה שאתם נכנסים למצב חדש, שהתפיסה חדשה, ההרגשה חדשה, הכוח העליון, הכול מתגלה לכם לפחות באיזושהי מידה המינימאלית.
אם כל אחד מתעלה מעל האגו שלו ורוצה לראות את האחרים בתיקון וכך כולם, כל אחד כלפי האחרים, בטוח שאנחנו בזה נראה את החברה שלנו בתיקון, אז זאת אומרת אנחנו כבר נראה את העולם הרוחני.
תלמיד: איך אני יכול בצורה מילולית, בלתי מילולית, בתפילה, להראות לחברים שאני מחזיק בברית הזאת, שאני מתאר את השלמות הזאת ומתפלל שיהיה להם את זה גם?
אתה חייב להראות להם את זה בכל האמצעים, זאת אומרת מה שלא יהיה אתה חייב, להראות איך אתה רואה את כולם, להגיד להם תראה עד כמה שהם עובדים יפה, עד כמה שהם מדברים יפה, עד כמה שההוא כנראה זה, ככה זה, זאת אומרת להגיד טוב, ממש להחזיק את כל החברים שנמצאים כבר בתיקונים ולפרסם את זה לאחרים בכל הכוח ואתה תראה עד כמה שזה באמת עובד.
כי העולם הרוחני קיים, אנחנו קיימים שם, אנחנו כבר עומדים שם בכל המדרגות רק מאיתנו זה נסתר, כלפי הבורא אין עבר הווה עתיד, זמנים, הם לא נמצאים, לא קיימים, אלא זה רק כלפינו.
שאלה: בימים האחרונים שמנו דגש על זה שהכנס לא יהיה כנס שאנחנו רק מחייכים בו ומשחקים בו אלא גם רואים את קו שמאל ומנסים לנסות לבנות ג' קווים, איך אנחנו מיישבים את העבודה החדשה הזאת שלנו יחד עם התרגיל שאתה נותן לנו היום לראות את הכול מושלם, לשחק מושלם וכיוצא בזה?
השמאל יתגלה בהתאם שאתה מגיע לימין אחרת לא מתגלה, מה שאתה חושבים שמתגלה שמאל זה מתגלה האגו שלכם סך הכול ולא השמאל, שמאל מתגלה שאתה נמצא בימין כדי לעזור להגדיל לך את הימין עוד יותר אז מתגלה השמאל. ככה זה, שאתה לא יכול לעלות מימן לימין אלא דרך השמאל אתה עושה את זה כי מתגלים החסרונות, בעיות יותר גדולות ואז אתה מתעלה עליהם, מתאר מעליהם המצב המתוקן עוד יותר וכך אתה נכנס לימין, לכן לא קורה כאן שום דבר חדש.
שאלה: איזה סוג מילים נותנים לו נחת רוח?
מה שכלפי החברים תתאר שזה נותן נחת רוח לחבר כך זה נותן נחת רוח לבורא.
שאלה: למה כשאנחנו רואים את המצב המתוקן שכל החברים מסודרים, למה זה לדרוש את המאור המחזיר למוטב?
אנחנו רוצים להגיע לתיקון הנשמה הכללית שכולנו נמצאים שם יחד ואין אחד נבדל מהשני כמו בעולם הזה, במציאות העכשווית. לכן אנחנו מתאספים כדי לתאר לעצמינו את המצב המתוקן שזה הכנס, שבאים הרבה אנשים, בשביל מה הם באים? הם באים כדי להשתדל לראות את הקבוצה המתוקנת שבבת אחת במשך כמה ימים הם עושים מאמצים, מאמצים גדולים מאוד כדי להיות מחוברים כל הזמן כאיש אחד בלב אחד, ממש בגוף אחד.
ככה אנחנו במערכת הרוחנית המתוקנת, מהמאמצים שלנו שאנחנו כל הזמן חושבים על זה, מרגישים את זה, כך אנחנו יכולים להעלות מ"ן, חסרונות ומתוך הבקשות האלה, העלאת מ"ן אנחנו יכולים להגיע כבר להשגת הבורא. בסך הכול מה זה הבורא? כוח החיבור של כולנו יחד שמתגלה בתוך החיבור.
תלמיד: איך להתקדם למצב יותר מתוקן שאנחנו עושים את הפעולה?
ברגע שאני מגלה מצב המתוקן אני כמעט מיד מגלה מצב מקולקל ומצב המקולקל הזה הוא יותר לפי ערך מוחלט בעליה הקודמת לראות את כולם במצב הטוב, המתוקן, המחובר, אז עכשיו אני אראה את כולם במינוס 6, מקולקל, אני מתקן את זה אחר כך מראים לי מצב מינוס 7 המקולקל וכך כל פעם אני צריך לעלות.
שאלה: איך אפשר לשמוע טוב ונכון את הקבוצה המתוקנת? מהי נקודת הריכוז?
אתה תכניס את הראש שלך בין הברכיים ואז אתה תשמע, אחרת אתה שומע את עצמך, רק בצורה כזאת, שאתה מכניע את עצמך ומחשיב את עצמך כטיפש שכולם יותר חכמים, כולם יותר מבינים וכולם יותר בעלי ניסיון ברוחניות ואתה צריך להיות ממש כמו תינוק, מה שהם אומרם אתה פותח את הפה.
שאלה: האינדיקציה היחידה שאנחנו עושים עבודה נכונה בקו ימין זה שיתגלה בינינו קו שמאל, האם זה נכון?
כן, זה לא בדיוק האינדיקציה היחידה אבל בינתיים בוא נקבל שזה כך, מאיפה אני יודע שאני הייתי בסדר? בזה שמתגלה לי עכשיו מצב מקולקל יותר מקודם.
תלמיד: אז אם הכול טוב ויפה בינינו זה אומר שאנחנו לא עושים את העבודה הנכונה?
זה מצב גרוע מאוד אם אתם לא משתנים ביחס ביניכם, אם היחס ביניכם כל הזמן טוב זה לא טוב. סימן שאתם לא משקיעים כוחות, אתם נמצאים ככה במצב של זה נקרא מת ברוחניות, זה שלא אכפת לכם כלום, שאתם הפכתם להיות לדומם.
תלמיד: אז איפה זה בדיוק מתגלה, אנחנו צריכים לנסות ולהראות אחד לשני אהבה, דברים טובים?
כן.
תלמיד: זה משהו מחוץ לעולם הזה שמגלה לנו את הקו השמאל?
אני לא יודע מה זה מחוץ לעולם הזה או לא, אני יודע שזה כלפי המצבים שיש בין החברים בקבוצה, אם יש לכם קבוצה אז שם צריכים להתחיל לקבוע כל מיני יחסים מסוג זה.
תלמיד: זאת אומרת ככל שנתקרב יותר זה לזה כך השמאל יתגלה יותר?
וודאי, דחייה, ניגודיות תתגלה יותר, אבל אתם מבינים כבר את זה ולא בורחים אלא שמחים בשמאל שמתגלה כי יש לכם עבודה בחיבור למעלה מהבעיות.
תלמיד: אז מאיפה אנחנו מקבלים את המזל הזה שעוזר לנו לא לברוח מקו שמאל שהוא מתגלה?
יש לך קבוצה, יש לך הרבה קבוצות שכולם מחזיקים, יש לך מורה שהוא מדבר ומסביר לך מה צריך לעשות וכל היתר אתם ממשים בקבוצה ביניכם.
תלמיד: אז זאת אומרת זה לא רק מזל אלא יש לנו באמת את הכול מין המוכן?
איזה מזל? אני לא מבין על מה אתה מדבר, איזה מזל יש לכם או אין?
תלמיד: הוא אומר זה לא עניין של מזל אלא באמת יש קבוצה שאפשר לעבוד איתה.
כן אבל אני לא מבין מה המילה מזל, מה הוא מכניס כאן מזל?
תלמיד: אז זה לא עניין של מזל אלא יש שם מערכת שהיא עובדת וברגע שאנחנו מסדרים את הכול במקום הנכון אז היא עוזרת לנו לא לברוח.
היא לא עוזרת לכם לא לברוח, היא מקדמת אתכם על ידי זה ששוב ושוב מעלה בכם אגו, הפער ביניכם, ההרגשה שאתם לא מתאימים, שיש לכם טענות זה על זה, זה סימנים שאתם צריכים להבין כסימני התקדמות והמזל בכלל לא שייך לזה, המזל זה בדרגות עליונות וזה לא נקרא מה שאתה מתכוון מזל שסתם לא מגיע לי או כן מגיע לי, אין דבר כזה מזל, אלא מזל זה אורות מיוחדים בג"ר דאצילות.
תלמיד: כן אבל העניין הוא שברגע שמגיע השמאל אנחנו שוכחים את כל הדברים שאתה לימדת אותנו ואני מרגיש איך שאני מרגיש כלפי החבר אז בעצם זה עוזר, המערכת עוזרת לא לברוח מהחיסרון החדש הזה שאתה מרגיש כלפי החברים.
נכון ולכן צריכים לבנות ערבות ועל ידי הערבות אתם לא תברחו לגמרי אלא לאיזה מרחק והערבות תחזיק אתכם ואתם תתחילו להתאמץ ולחזור בחזרה אבל זה כבר לא חזרה, זה כבר למדרגה יותר גדולה.
תלמיד: אז איך בונים את זה, מה עושים כדי לבנות את זה?
לחזור שוב על כל מאמרי רב"ש ועל כל מה שדיברנו, מה שאני מסביר כבר 20 שנה לפחות.
תלמיד: אז כשזה קורה, אנחנו בדרך כלל מתרחקים זה מזה, אז זה אומר שאנחנו לא עושים את העבודה הנכונה.
ודאי שלא. זו הזדמנות לחיבור.
תלמיד: אז בקיצור אנחנו צריכים פשוט לדחוף לכיוון החיבור.
נכון. איך תעשו את זה? האם יש לכם מנגנון הכנה לזה שאתם תחזרו לחיבור?
תלמיד: אני מקווה.
עם התקווה שלך, עם הכוונות שלך, בינתיים אני לא רואה. מה הוא אומר?
תלמיד: מה צריך לעשות כדי לוודא שהכול נמצא במקומו כשזה קורה?
תקרא עשרים מאמרים ראשונים של רב"ש ותקבע את השימוש שלהם בקבוצה. בלי זה אין לכם רוחניות, לא תכנסו. אתם יכולים לבכות עוד אלף שנה שאתם נמצאים בדרך ואיך זה לא קורה, ולמה זה לא קורה. אם לא תעשו מה שצריך אז לא יקרה. אין כלים במה זה יכול להתגלות.
שאלה: אם אני מצליח לפחות במשהו לייצב תמונה של קבוצה שלמה, כולם בחיבור, בגמר תיקון, איך אני הופך את זה עכשיו לתפילה? איך אני מכניס רגש לתמונה הזאת?
מאיזה מצב?
תלמיד: במצב המתוקן. קודם כל אני מתאר בצורה מלאכותית כי עוד בי את זה, מתאר קבוצה בחיבור בשלמות.
כן.
תלמיד: עכשיו זה צריך איכשהו להפוך לתפילה צריך להכניס לזה רגש, נכון, זה השלב השני?
אז איזו תפילה אתה נותן, אם אתה משתדל כל הזמן לראות את כולם בגמר התיקון, אז ההשתדלות הזאת היא כבר תפילה. אתה יכול לצרף לזה עוד איזו פניה לבורא שיחזק אותך בזה, שייתן לך להרגיש אותם בצורה יותר פנימית בגמר התיקון, שאתה רוצה יותר בהשפעה להיות, להתעלות למעלה מהרצון לקבל, בבקשה אתה יכול.
תלמיד: זה בסדר לבקש שאני ארגיש באמת שזה ככה או שזה אגואיסטי?
כן, זה בסדר, כי אתה מבקש סך הכול כלים דהשפעה לראות את כולם במצב המתוקן.
שאלה: קיבלנו כאן כמה המלצות ממך. קודם כל, זה שאנחנו משתדלים לראות את כולם שהם יותר חכמים, כאילו לראות את כולם בלמעלה מהדעת, לראות את החברים במצב מתוקן. והדבר השני, זה שקו שמאל המתגלה בינינו הוא בעצם מעיד על התקדמות. איך אפשר לשלב בין שני הדברים האלה ולא לבלבל ביניהם בעבודה? כיוון שאת אותו קו שמאל המתגלה אני יכול לראות כהתקדמות, ואפילו במידה מסוימת לעורר אותו. אז איך לא להתבלבל שהחבר נמצא בעבודה נכונה ולא מעורר את קו שמאל בכוונה ובעצם מצדיק את זה על ידי זה ש"זה בעצם התקדמות, אם זה התקדמות אני יכול לפתוח עכשיו את קו שמאל"?
מה זה נקרא שאתה פותח את קו שמאל?
תלמיד: אני יכול להיות בביקורת כלפי החבר לדוגמה.
איך זה יכול להיות, מה פתאום אתה נמצא בביקורת עליו. אנחנו מדברים על דבר פשוט. אתה נמצא כל הזמן בלהצדיק את כל החברים, בלראות את כולם ממש בגמר התיקון המתוקנים לגמרי, בכל רגע ורגע כל הזמן להיות רק בזה. אני לא מבין, בשביל מה לך לעורר קו שמאל. מה קורה כאן? בשביל מה? מה אתה רוצה על ידי זה להשיג? הבורא יעשה את זה בעצמו.
תלמיד: אז יש כזו התפצלות עקרונית. כיוון שאנחנו מדברים על מה שהחברים מעוררים מעיד על העבודה הנכונה בינינו. מצד אחד אני משתדל בכל הכוח לראות את כולם מתוקנים ולהתפלל עבורם ומשתדל לדבר איתם יפה ולתמוך בהם. אבל אז כאילו לא קורה כלום בינינו.
למה אז לא קורה כלום. אם אתם תגיעו באמת למצב שאתם רואים את כולם בצורה מתוקנת, אתה תראה עד כמה מיד הכול ישתנה, עד כמה מיד יתעוררו ביקורת כל הכלים האחרים. בטח. המצבים ברוחניות הם משתנים, אתה לא יכול להיות במצב טוב. ברגע שהגעת לאיזה מצב טוב, מיד הוא מתהפך או ממשיך. אבל משהו קורה. זה שאתה אומר שאנחנו נמצאים באותו מצב כל הזמן, סימן שאתם לא הגעתם, לא מימשתם אותו.
תלמיד: אז איך להבדיל כאן בין האסטרטגיה הנכונה שבה אני מתכוון רק לקו ימין לאמונה למעלה מהדעת, מאותה אסטרטגיה שבה אני מאפשר לעצמי לפתוח את קו שמאל להראות אותו ולצפות לאיזו התקדמות?
זה צחוק. באמת. אתה רוצה על ידי קו שמאל שלך להתקדם, שאתה מעביר ביקורת על אחרים אתה מתקדם? אתה נופל שוב לאגו שלך הלא מתוקן. אתה יודע שלעלות קו שמאל ולהשתמש עימו כדי להתקדם, אתה צריך להיות כבר מוגן נגד האגו שלך. אתה חייב להיות למעלה ממנו, שאתה יורד אליו בכוונה כדי להעלות את הניצוצות האלה למעלה. זה עוד רחוק ממך. איך אתם רוצים את כל העבודה עכשיו להכניס. אתם עוד לא התחלתם אותה, ואתה מדבר עכשיו על מדרגות גבוהות שאתה עובד בכל הכוחות, חיובי ושלילי, רצון לקבל ורצון להשפיע, עם כולם יחד אתה עובד למען הרוחניות. מאיפה יש לך כוחות. אתה עוד לא הגעת לנקודה הניטראלית.
אתה יודע זה כמו בהילוכים באוטו, שאתה צריך להיות בניוטרל ממנו אתה מתקדם. אין לך ניוטרל. ניוטרל זה נקרא צמצום, מסך, אור חוזר, שאתה עומד בזה, ושום דבר לא יכול להוציא אותך מהמצב הזה. זה נקרא ניוטרל. ואז אתה עושה את המהלכים או ראשון שני שלישי רביעי, הכול דרך הניוטרל. אבל אין לך את זה. ניוטרל זה תמיכת הקבוצה, תמיכת הבורא, אתה מרגיש את עצמך בצמצום במסך באור חוזר. זה נקרא ניוטרל. ואתה מתחיל ממנו לעבוד.
תלמיד: נניח יש לי איזה ויכוח עם חבר שאני חושב שצריך כל הזמן להיות בקו ימין ולא לאפשר לגלות את קו שמאל, והוא חושב שהקו מתגלה מעצמו, אבל מתגלה כל הזמן, הקו שמאל, ולי זה נראה משהו שיטתי כזה, הנה מתגלה קו שמאל, זה מעורר אותנו, זה יחבר אותנו עוד יותר וכל פעם הקו שמאל הזה מתגלה עוד ועוד. ולא ברור לי האם זה באמת מעורר אותנו או שזאת פשוט אסטרטגיה של התנהגות כזאת?
אני יודע רק דבר אחד, שברגע שקו שמאל מתגלה, יש כל מיני חיכוכים, כל מיני מרחקים בינינו, אני משתדל להביא אותו לחיבור, מעליו. אני לא מסתיר אותו ולא מוחק אותו, אלא אני מרוצה מזה שהוא התגלה, ומעליו אני רוצה להגיע לחיבור החדש, בדרגה חדשה, באיכות חדשה. רק בצורה כזאת.
ואת שמאל בינתיים אנחנו לא מגלים בעצמנו, אנחנו רק הולכים לקראת הימין, יותר ויותר חיבור. ברגע שאתה מסיים את החיבור במה שגילו לך את הרע, מסיים מעליו חיבור, אתה מקבל רע יותר גדול. אל תדאג, זה יבוא. עם שמאל אף פעם לא לעבוד, אף פעם לא לעורר את השמאל. זה יקרה אחר כך, אחרי שאתם תהיו בערבות, בצמצום, מוגנים, אז אתם יכולים לעורר את השמאל. זו כבר עבודה מאוד מורכבת ובינתיים לא בשבילנו.
אני דואג רק למה שאני מדבר עכשיו, היום. ולא עם החוכמות שלכם מתי את קו שמאל אנחנו מעוררים, איך אנחנו עובדים עם ימין ושמאל, זה הכול מתוך זה שאתם יותר מידי חכמים. אין לכם לא שמאל ולא ימין. אתם כמו ילדים קטנים חושבים שאתם כבר טייסים גדולים שמשחקים עם המטוס מעץ או מנייר. אז תהיו ריאליים. תעשו מה שאנחנו קובעים לעשות, נעבור את השלב הזה, אתם תראו מה קורה אחר כך. רק אחרי שתשיגו את מה שאנחנו עכשיו מדברים.
שאלה: יש לנו חבר שאתמול במקום לכנס בבולגריה שלחו אותו למשימה במקום אחר לגמרי, והוא שואל איזה פעולות אני צריך לעשות כדי לראות את החברים מתוקנים, אם הכוח העליון במקום לשלוח אותי לכנס בבולגריה שלח אותי לאיזו עיר שאין שם בכלל קבוצה פיזית אפילו?
אני לא מבין מה הוא אומר איזה כוח עליון שלח אותו. אנחנו צריכים לעבוד בכל זאת מתוך זה שאם אנחנו מחליטים ואנחנו עושים אז זה אנחנו. למה שלחו אותו בזמן הכנס דווקא לאיזה מקום אחר שלא יפריע לאלו שנשארים במקום?
תלמיד: זה מהעבודה שלחו אותו.
מהעבודה שלחו אותו. אני הבנתי שלא מהעבודה, שהקבוצה שלחה אותו.
תלמיד: לא, הוא תכנון לנסוע לכנס בבולגריה, אבל משהו קרה אצלו בעבודה, ושלחו אותו לנובה קוזנסק בסיביר, ושם אין קבוצה פיזית, וזאת השאלה שהוא שואל.
למה שלחו אותו? את זה אנחנו לא יודעים. אבל אם שלחו מה לעשות, שישתדל בכל זאת להיות עד כמה שיותר מחובר עם הכנס, וכל היתר הוא ישלים אחר. אז להיות בקשר עם הקבוצה שלו ולהיות בכנס בכמה שאפשר, גם דרך הקבוצה שלו. ואני יכול להגיד רק דבר אחד, שזה שהבורא עושה איתו כזה תרגיל, כנראה שמגיע לו לסבול, שבצורה כזאת אם הוא ירגיש שהוא מנותק מההזדמנות לעלות לרוחניות בצורה נכונה ושלמה ולהיות עם כולם, כנראה שמצד אחד זה מגיע לו ברשלנות שלו כלפי הקבוצה. ומצד השני, בורא רוצה שיהיה לו יותר תיאבון ושישתדל כך לעבוד גם במצב כזה.
אבל שיראה במצב הזה לכולם עד כמה שהוא רוצה להיות מחובר ואז יכול להיות שמהמצב שהוא נמצא שם בעיר הזאת ששלחו אותו משם הוא דווקא יכול להשיג הרבה יותר ממה שהיה משיג במצב נורמלי בקבוצה שלו. כמו שאומר לנו בעל הסולם ששלחו את האיש לאיזה מקום ומשם הוא מגלה שהוא היה בכלל שייך למקום אחר ולא לזה ואז לאט לאט הוא מגלה את המציאות.
שאלה: השבוע דברת על זה שאם בין שני חברים יש איזה קונפליקט והם לא יכולים לעלות מעל המצב הזה, זה מזיק לכל הקבוצה. איך החברים שרואים את המצב הזה צריכים לפעול?
שיש ביניהם קונפליקט?
תלמיד: שוב, יש שני חברים ואפילו שכאילו הפרדנו ביניהם אנחנו רואים שכל מי שמכיר את הסיטואציה רואה שדרך השאלות שלהם הם בעצם ממשיכים לדבר זה עם זה בצורה כזאת אחד כנגד השני. אנחנו רוצים לעזור לשניהם, אנחנו לא יודעים איך, אנחנו מבינים שאולי זה מביא נזק לכולנו כיוון שאנחנו לא יודעים איך להוציא מהמצב הזה את שניהם. איך לעזור להם?
אתם ניסיתם לדבר עם שניהם יחד? זאת אומרת להושיב את שניהם והקבוצה מסביב כדי לברר מה העניין, מה הבעיה? אולי שם יש בעיה כזאת שאי אפשר להתגבר עליה בכלל במצב הנוכחי?
תלמיד: עכשיו הם אפילו נמצאים פיסית בארצות שונות.
ובכל זאת יש ביניהם כזה סכסוך. הם לא מבינים שלפחות כל עוד הם לא יהיו מתוקנים הם צריכים להתנתק זה מזה? את זה הם לא מבינים? לעורר את הרע זה ממש נגד התיקון. אין לי מה להוסיף, צריכים ללחוץ עליהם להפסיק את כל הקשרים. אני חושב שהם יבינו גם לפי מה שאנחנו מדברים, אם הם נמצאים בכאלה לימודים, שזה לא מועיל להם, הם בזה רק יותר ויותר מפילים את הנשמות שלהם.
שאלה: איך לחזק חבר שהוא כל הזמן קבור תחת הגשמיות בשביל להיות כאילו בשני קווים, כי אם החבר קבור בגשמיות, איך אני יכול כל הזמן להצדיק אותו? הרי מצד אחד אין לו ברירה אלא לעבוד לקיים את עצמו ומצד שני הוא לא מגיע לקבוצה, אז איך אני יכול כל הזמן להצדיק אותו?
אתה לא יכול להצדיק אותו, אתה חייב להתחבר לחבר כזה ולהשתדל להוציא אותו יחד עם עוד חברים. יכול להיות שהוא לא מסוגל עכשיו לחשוב על החברים, יש לו תקופה כזאת אז לפחות ללמוד, אז [שיהיה] בלימודים. תנסו ללמוד עימו "פתיחה" או משהו כזה. וצריכים לברר אחר כך מה הבעיה בדיוק. הקבוצה יכולה בכל זאת לעזור. אין כאן שום פתרון, או שנמצא או לא נמצא. תעזבו אותו אם כבר לא נמצא, מה אפשר לעשות. תזמינו אותו, הוא יכול לבוא לקבוצה מתי שרוצה, אבל אם אתם מנסים ומנסים והוא לא בא, תעזבו. שהקבוצה תבזבז כוחות על אלו שרוצים להיות איתה.
שאלה: מתי מקבלים מה שנקרא "מסך בקביעות", כוח להתנגד לבורא שלא בא והולך כל הזמן?
זה שכל הזמן רוצים לראות את העולם הזה מתוקן למרות שהוא לא מתוקן. זאת אומרת אתה רואה את העולם המקולקל, אתה לא סתם הזוי, אתה מודע לזה שזה אתה רואה בחושים שלך, ויחד עם זה אתה מתייחס לעולם הזה כאילו שהוא מתוקן. אתה רוצה לראות אותו מתוקן, וודאי שאחרי העולם הזה יש לך שכינה קודשה, זאת אומרת המערכת המתוקנת, אותה אתה רוצה לגלות.
אז אתה משתדל, משתדל, משתדל, כאילו שחסרות לך משקפיים לראות, דרך העולם הזה העולם הרוחני, ובמיוחד זה בקבוצה, בקשר עם החברים.
תלמיד: יש איזו תפילה מיוחדת שצריך בשביל לקבל את הכוח הזה להתנגד?
תפילה מיוחדת, שתגיד במילים שלך מתוך הלב. אין תפילה יותר טובה.
שאלה: אז אני טועה, זה לא נכון?
אני לא יודע אם אתה טועה או לא, תבדוק את עצמך. תעשה מה שאני עכשיו אומר ואחר כך תשאל, יוצא לך, לא יוצא לך ואיך. אז נדבר. בינתיים יוצא לך הכול טוב, אתה מתקדם. לפי התהליך של המתחיל אתה הולך ממש בקצב טוב. אני מרוצה. וזה שאתה לא מרוצה זה גם טוב, זה סימן טוב של התקדמות.
שאלה: יש לנו ים של משימות, אנחנו עושים הרבה פעולות. איך היית מדרג ברמת החשיבות לראות את כל הקבוצה במצב המתוקן, מתוך כל הפעולות שאנחנו עושים?
מצב המתוקן בקבוצה, שכולם נמצאים בשיעור בוקר, וכולם נמצאים בקשר עם הקבוצות שלהם ועם החברים, כולם מתארים את כל המצב שלנו כמצב המתוקן. רואים כל חבר וחבר כמושלם. משתדלים להפיץ את חכמת הקבלה כאיחוד העם, איחוד העולם, זה הכרחי כדי להגיע לתיקונים. זה מה שאני שמח לראות שיש בנו קצת מזה.
אבל עכשיו אנחנו מגיעים לזמן שבאמת יש לנו מצב מאוד מיוחד בכנס הזה.
תלמיד: יש הרבה רצון טוב לעשות משהו פרקטי, ממש עוצמתי, ובין כל המשימות אנחנו לא מתבייתים. בגלל זה שאלתי אותך עם מה לבוא לכנס, לאחוז בנקודה הזו שכל החברים, כל הקבוצה, כל הכלי העולמי נמצא במצב המתוקן? האם זה פרקטי לבוא כך לכנס?
כן, זה הכי פרקטי. זה הכי הכי מועיל. זאת אומרת, לא להעביר שום ביקורת על אף אחד, אלא אם מתגלה לי משהו שאני רואה מקולקל, הקלקול בי. אנחנו למדנו את זה הרבה פעמים.
תלמיד: ולאחוז בזה במשך כל שלושת הימים?
לא כל שלושת הימים, כל החיים. ועל זה יבואו עוד תיקונים, ודאי. זה לא דומה למה שאתה חושב שזה מין "רוחְניים" כאלה שהכול אצלם ורוד והם נמצאים כולם באיזה טריפ רוחני, כאילו שלקחו איזה סם. כאן זה מאמץ גדול מצידי, על פני הרצון לקבל שלי שכל הזמן עושה ביקורת, אני למעלה מזה מתגבר ומגלה את עצמי כמשתדל כל הזמן להתעלות מעליו. זו עבודה. אני מעדיף השפעה על פני קבלה.
ממאמצים כאלה אני בונה, בונה, בונה את קו ימין, וקו ימין גדל וקו שמאל גדל, ועד שאני מגיע למצב שכבר אני זוכה לדרגה רוחנית בקביעות.
שאלה: לפני זה אמרת שאני רואה שיש קלקולים שמתגלים דרך החברים, זה לא אמת.
אני לא מבין את משפט הזה. "קלקולים שמתגלים דרך החברים". דוגמה, שאני רואה קלקול בחבר, אני צריך להאמין שזה קלקול שלי?
תלמיד: אתה אמרת שזה לא אמת.
מה לא אמת, שאני רואה קלקול בחבר?
תלמיד: כן.
נכון. אם אני רואה קלקול בחבר, אני צריך להאמין שזה קלקול שלי.
תלמיד: אני מבין שזה בי. אבל למה זה לא אמת? הרי גם אם הקלקול בי , אני מאמין בזה, אז זו צריכה להיות אמת.
הקלקול שבך זה אמת. אחרת לא היית רואה אותו בשני.
שאלה: לגבי זה שצריך לבדוק עד כמה העשירייה משתמשת במאמרי רב"ש בקבוצה. איך עושים את זה נכון? כי זה חשוב מאוד. אמרת שבזה תלויה ההתקדמות של הקבוצה ואיפה שאנחנו נמצאים.
בשביל מה הרב"ש כתב את המאמרים האלה? וודאי כדי לתקן אותנו. לכן אנחנו צריכים לממש את עשרים המאמרים האלה. אלה התנאים של התכללות אדם עם הקבוצה. במידה שהוא נכלל עם הקבוצה הוא נכלל עם הבורא. רק עם הבורא אין לו שום אחיזה, ועם הקבוצה יש לו אחיזה. זה מצב מאוד מיוחד. כשעשרה אנשים מתחברים יחד ורוצים לגלות בהם משהו למעלה מהאגו שלהם, שהם מתחברים בצורה המיוחדת הזאת, הם מייצבים את צורת העולם העליון.
תלמיד: אנחנו מגלים שהרבה מתוך מה שאנחנו קוראים במאמרים אנחנו לא מממשים. מה לעשות עם זה? לקבל החלטה שאנחנו היום מתחילים להשתמש בעיקרון הזה? כי קוראים וזה עבר וזהו, כך אני מרגיש.
מאיפה אתה יודע שאתם לא מממשים את זה? מאיפה אתה יודע שהחברים שלך לא מממשים את זה? כי אתה רואה אותם אחר כך לא מתוקנים? אז מפני שאתה לא מתוקן כך אתה רואה אותם.
תלמיד: אם היינו מממשים הכול היינו כבר בגמר תיקון.
אולי באמת חוץ ממך [כולם] נמצאים בגמר התיקון.
תלמיד: טוב מאוד.
זאת תפיסה של מתחילים.
שאלה: יש ספר ילדים מפורסם "הקוסם מארץ עוץ". ושם, לכל מי שרצה להיכנס לאותה עיר קסומה נתנו משקפיים עם זכוכיות ירוקות. כל מי שהיה עונד אותם היה מיד מגלה את עצמו באותה עיר, כי הכול סביבו נראה לו כזה. לנו נותרו שתיים עשרה שעות עד לכנס, איך בזמן שנותר נוכל לשכנע את עצמנו בבטחה, שכדאי לנו לענוד את המשקפיים האלה שיתקנו לנו את הראייה, וניכנס לכנס ממש כמו אל אותה עיר קסומה, ארץ עוץ, שבה נראה הכול בצורה מתוקנת?
בסך הכול, אנחנו לומדים שכל העולם חוץ ממני הוא מתוקן. אני נמצא בשכינה הקדושה, כמו שכתוב ב"שמעתי", שאז מגלה האדם שהכול זה השכינה הקדושה. והכול כלפי האדם המשיג, כל הקלקולים, חוץ מגמר התיקון הכול בתוך הנשמה המקולקלת.
לכן, אין כאן שום דבר חדש שאנחנו לומדים, או נגד מה שלמדנו קודם. אלא אנחנו צריכים לעשות את התרגיל הזה ובמיוחד עכשיו בזמן הכנס.
קריין: נקרא שוב את קטע מספר 9. מתוך "זוהר לעם", פרשת "אחרי מות".
"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם."
(זוהר לעם. פרשת אחרי מות, 65)
זאת אומרת, אנחנו צריכים להשתדל להיות טובים זה לזה. לראות שכולם נמצאים בצורה מתוקנת. לא ללכת לפי האגו שלנו שמראה לנו את כל הדברים ההפוכים והמקולקלים. אנחנו רוצים לקבל את הכול איך שהוא היה נראה ברצון המתוקן שלנו, על מנת להשפיע, שהיינו קרובים זה לזה וכן הלאה. בצורה כזאת אנחנו צריכים להתנהג בכנס. ובכלל, בחיים בתוך הקבוצות שלנו. לא עם כל העולם, אלא עם כל הקבוצות.
ובוא נראה איזו תוצאה תהיה לנו מזה. איך שאנחנו נתרגל תוך הימים האלה כך להיות, אנחנו גם נרגיש את ההתקדמות שלנו ברוחניות, בהרגשה רוחנית. איך יתפתחו בנו כל מיני חושים חדשים, הבחנות חדשות. הכול מתוך זה שכל אחד יוצא מתוך עצמו ונכלל קצת יותר עם הזולת. אז יש לו, לא את הכלים האגואיסטיים שלו, אלא הוא נכלל עם הזולת, זאת אומרת, הוא רוכש כלים חיצוניים, כלים אלטרואיסטיים. וזה מה שאנחנו צריכים, להתחיל להרגיש את המציאות דרך הכלים האלה שהם לא שלי, לא של האגו שלי. ואז אני אראה דרכם את העולם העליון.
נשתדל, אני חושב שזה נמצא קרוב למימוש. ולכן, אני הקדשתי את כל השיעור הזה לזה. אבל שוב, זה קורה אך ורק מתוך זה שאנחנו משתדלים לראות את כל העולם למעלה מהאגו שלנו, ביחס שלנו של השפעה, של אהבה, של חיבור. לפחות בזמן הכנס, בימים האלה אנחנו חייבים כך להתייחס לקבוצה שלנו.
וזה מה שהוא אומר, ש"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". גם, שגם הבורא נמצא אז אתנו, בינינו, עד שמתחיל להתגלות ולהאיר לנו.
שאלה: אני זוכר לפני הרבה שנים באיזה קונגרס כשעשינו הכנות, היתה שאלה אליך, איך האדם נכנס לכנס, בתוך הכנס? ואתה אמרת, כשנכנסים לכנס לא רואים אנשים, רואים רק את הנקודה שבלב. ולא לתת לשום דבר להפריע לאף אחד. לא לראות פנים, לא לראות גופים, לא לראות שום דבר, רק לראות שאנחנו פה לעשות משימה ענקית, ולחבר את כל הנקודות האלה שבלב פעם אחת ולתמיד. האם אתה יכול להוסיף על זה, איך האדם נכנס לתוך הכנס?
אתה ציירת את זה כל כך יפה שאין לי מה להוסיף. שוב, אנחנו צריכים לראות את כולם מתוקנים, מחוברים, אהובים, קרובים זה לזה. הבורא שממש נמצא בתוכם. ואני רוצה להתייחס אליהם בהתאם לזה, וכל הזמן לחזק את הקשר ביניהם על ידי זה שאני נכנס ודואג לקשר הזה. וכך כל ימי החג הזה שנקרא "כנס". ולהיטמע בזה, להודות לבורא על זה שהוא עשה לנו את החג הזה. שהוא קרב אותנו וסידר אותנו כך, ואנחנו יכולים להיות תחת השפעתו מחוברים יחד כדי לתת כלי לגילוי שלו, שייהנה מאיתנו.
קריין: קטע מספר 11, מתוך מאמר "לעולם ימכור אם קורות ביתו" של רב"ש.
אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה. לכן גם עתה, לאחר שהוא מרגל אחריהם, הוא צריך להתגבר ולומר, שכמו שהיו אז בעת שנתייסדה החברה, כולם בדיעה אחת, שצריכים ללכת בדרך של אהבת הזולת, כמו כן גם עתה. ובעת שכולם ידונו לכף זכות כל אחד לחבירו, שוב ידלקו את כל הנצוצים, ושוב תהיה שלהבת אחת גדולה.
(רב"ש - א'. מאמר 9 "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" 1984)
אין לי מה להוסיף. המשפטים האלה כל כך ברורים, נוגעים בלב, וכוללים את הכול. ואנחנו רק צריכים להבין, יש לנו הזדמנות עכשיו, כולנו יחד נתאמץ סביב כדור הארץ, שאנחנו כולנו חברה אחת שממש חובקת את הכדור הזה, ואנחנו רוצים להיות "כאיש אחד בלב אחד", והבורא בתוכנו. וכך אנחנו מתקנים את הכול, כדי לעשות נחת רוח לו. כל העולם, רק כדי שהבורא ייהנה מהעבודה שלנו בהתעוררות החיסרון מצדנו.
אני בזה רוצה לאחל לכם כל טוב. נתראה כבר היום בערב בשיעור הראשון, כבר במתחם הכנס. ובינתיים, כל אחד במקום שלו שיכין את עצמו להיות איתנו יחד. ונקווה שאת מה שדברנו היום בשיעור אתם עוד תשמעו אולי במשך היום. ואנחנו נממש את זה בזמן הכנס בצורה מעשית, עד שהבורא יתגלה בינינו.
כל טוב לכם "בני ברוך" ולכל העולם. ונתראה כבר בכנס הבא עלינו לטובה.
(סוף השיעור)