שיעור צהריים 11.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ערב שביעי של פסח תשפ"ג
נס יציאת מצרים - קטעים נבחרים מן המקורות
עד כה למדנו כל מיני פסוקים שמדברים על הקושי לצאת מהרצון לקבל על מנת לקבל. אנחנו לא מסוגלים להתגבר על האגו שלנו, וככל שאנחנו מנסים, לרגע קט נראה לנו שאנחנו מצליחים, אבל כעבור רגע אנחנו רואים שזה בלתי אפשרי ולא יכולים. ושוב נופלים ומתייאשים, וכעבור זמן באים להחלטה שבכל זאת צריך לעשות משהו, "מה עוד אני יכול לעשות?". וכך כל אחד מנסה, משתדל למצוא עוד אמצעי לעלות מעל הרצון שלו. אנחנו לומדים שלצאת ממנו זה מאוד קשה, למען האמת זה בלתי אפשרי, וככל שמנסים, כך עוברים ימים, שבועות, חודשים ושנים יכול להיות, עד שאנחנו מתייאשים וכמעט ועוזבים.
אנחנו צריכים להבין שהייאוש שלנו הוא ייאוש אמיתי, כמו שכתוב "אם הבורא לא יבנה בית שווא כל עמליו בו"1, כלומר האדם לא מסוגל לעשות. אלא יש כמה תנאים, שאם נתחבר בינינו, וגם להתחבר אנחנו רואים שבלתי אפשרי כמו שהתורה דורשת להיות "כאיש אחד בלב אחד", אבל אם נצעק ונבקש יחד, אז יכול להיות שנגיע למצב שהבורא כן יעזור לנו.
איך בכל זאת קורית יציאה מהעולם הזה הגשמי האגואיסטי לעולם הרוחני, עולם של השפעה, של אהבה, של חיבור, מעל האגו שלנו, מעל הרצון הטבעי שלנו? נקרא מה כותב על זה במיוחד רב"ש.
קריין: קטע ראשון, אומר הרב"ש.
"נס נקרא, מה שאינו בידי אדם, שישיג את הדבר. כלומר, שבידי אדם אין הדבר באפשרות להשיג, אלא שצריך להיות נס מן השמים, שרק באופן כזה נקרא "נס".
(הרב"ש. מאמר 11 "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" 1990)
זה יהיה לנו ברור שאם זה לא בא מלמעלה, אם הבורא לא מוציא אותנו מהאגו שלנו, ממצרים, אז אנחנו לא מסוגלים לצאת. אבל אנחנו צריכים להשתדל לצאת כדי להרגיש שהמצב הוא בלתי אפשרי ושאנחנו חייבים לצאת, רק לא יודעים איך ועל ידי מה לצאת. זו העבודה שלנו.
כמו שרב"ש כותב, "נס נקרא, מה שאינו בידי אדם, שישיג את הדבר. כלומר, שבידי אדם אין הדבר באפשרות להשיג", אנחנו צריכים בכל זאת להשקיע את כל הכוחות שלנו כדי לדעת שזה בלתי אפשרי. "אלא שצריך להיות נס מן השמים, שרק באופן כזה נקרא "נס"", שזה יבוא מלמעלה. ואז נקרא לזה נס, כי זה נס משמים, ואין לנו ברירה אלא לעבוד על עצמנו ככל האפשר עד שזה יקרה.
לא שאנחנו יכולים עכשיו להירגע, כי אנחנו שומעים שזה נס מהשמיים וייצא מה שייצא, הבורא ידאג לזה. אלא אנחנו צריכים לדאוג, לתת לו את כל התנאים שצריכים להתגלות כדי שיקרה נס משמים. לכן עלינו להיכנס שוב ושוב לאהבת חברים, לחיבור, לכל מה שרק אפשר, לא להתייבש ולא להתייאש אלא לנסות עוד ועוד, ו"איש את רעהו יעזורו", וכך אנחנו באמת נגלה כמה הרצון לקבל כמה פרעה שולט וחזק, וכמה אנחנו לא מסוגלים בעצמנו לצאת מהאגו שלנו.
שאלה: יוצא שאנחנו מנצלים את השכל שלנו כדי לצאת מתוך האגו, האם זה מה שיביא אותנו לתחושות החדשות האלה?
נכון.
תלמיד: זה נשמע כמו איזה קסם שאי אפשר לתפוס.
השכל ניתן לי כדי להבין שבעזרתו אני לא מצליח.
תלמיד: אין לנו דוגמה כזאת בטבע שאנחנו משתמשים באיזה מרכיב מהטבע כדי לצאת מתוך אותו מרכיב, אותו תחום.
אל תחשוב על זה, תחשוב שאתה יכול לצאת בעזרת השכל שלך מעל מנת לקבל. תחשוב שאתה מסוגל, תעשה מאמצים בקבוצה, בכל מה שאפשר, "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה". ואז תראה שבסופו של דבר זה מביא אותך לייאוש הסופי, ואין לך מה לעשות אלא רק להרים ידיים ולהבין שבכוחות שלך אי אפשר. אבל בינתיים אתה צריך לחבר אליך סביבה שתחזיק אותך ולא תיתן לך לברוח, ובכל זאת תישאר לחפש איזה פתח ליציאה.
תלמיד: האם בשכל שלנו יש תחום נסתר מאיתנו שיופעל, או שנפתח חלק חדש בשכל שהוא מסייע לנו לצאת?
נניח שנפתח חלק חדש בשכל, הוא נקרא למעלה מהדעת, ואנחנו מסוגלים לגלות אותו ולהתחיל לעבוד בו. אבל את זה עושה הבורא יחד איתנו, בזה שמלווה אותנו, מלמד אותנו ומסדר אותנו כך.
שאלה: אני מאוד רוצה לעזור לחברים שלי לצאת ממצרים. אני רואה כמה הם רוצים ועושים מאמץ גדול וכל הרצון שלהם מכוון לזה. אני רוצה לשתף שעברתי תקופה מיוחדת עם הרבה הבחנות. אנחנו לומדים על חכמת הלב אבל השכל שלנו לא יכול לתפוס את זה, ונראה לי שהדברים מאוד פשוטים. יש פה אנשים כמוני עם אותם רצונות, עם אותו לב, עם אותה נקודה, והדבר היחיד שיש לי לעשות זה לנסות להיכנס ללב של החבר ולהכניס את החבר ללב שלי, אבל אני לא מצליח לעשות זאת. האם אני יכול לבקש ממנו?
כן.
שאלה: וזאת כל העבודה?
כן
שאלה: בכך זה מתחיל ובכך זה נגמר?
אני לא יודע להגיד לך כשזה נגמר, אבל כן כשזה מתחיל.
שאלה: רציתי לשאול על הנס, כי יש הרגשה שאם זה נס אז הוא כאילו מבטל את האדם. אז מה נשאר לך אם זה נס?
להגיע לנס.
שאלה: האם יש משהו מצידך שאתה יכול לעשות כדי שיקרה הנס?
על כך כתוב "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה".
שאלה: אבל מה קורה מכל מה שאתה עושה, מה העבודה שלך מייצרת?
"פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול", כשבכל זאת המאמצים שלך במקומות שלא יכול להיות כאילו שאתה תצליח, המאמצים האלה בסופו של דבר מצטרפים ומזמינים את עזרת ה'.
שאלה: והדבר הזה שנקרא נס, מה השלב שממנו הבורא מחליט שהוא נותן את הנס?
את זאת אי אפשר לדעת. זה תלוי בשורש הנשמה, בהתכללות בסביבה, זה תלוי אפילו בזמן המוכשר לכך.
שאלה: ברור. אז אין לנו כביכול שליטה על הנס?
השליטה היא בכך שאנחנו עושים את כל מה שמוטל עלינו, ומצפים שהנס יקרה.
שאלה: החיסרון הזה, כשאנחנו מתוך העבודה, הפרוטות האלה שאנחנו אוספים, מה בעצם הן מייצרות?
הן מייצרות רצון חזק, כלי, שהנס יקרה ויעביר אותנו מהעולם הגשמי לעולם הרוחני.
שאלה: מצד אחד אומרים לנו שאנחנו יכולים לצאת ממצרים אם נעשה את זה ביחד, אבל כאן כתוב שזה בלתי אפשרי אלא אם יהיה לנו נס, אז אני מבולבלת מה צריך לעשות?
צריך להיות יחד להשתדל לצאת ממצרים, ואז ההשתדלות הזאת, המאמץ הזה הוא שיעורר את הבורא, כשאנחנו דורשים ממנו שחרור משליטת פרעה.
שאלה: האם אנחנו צריכים לבדוק בעצמנו אם אנחנו בדיוק רוצים את הבורא או לא, הוא רוצה לראות את זה?
מה זאת אומרת שאנחנו צריכים לבדוק? אנחנו צריכים לעשות מאמצים עד הסוף, עד הגבול ולמעלה מגבול היכולת שלנו. כשאנחנו רוצים באמת להתחבר יחד ולדאוג להיות "כאיש אחד בלב אחד", אז אנחנו מכינים את עצמנו לנכונות לצאת ממצרים, אבל היציאה עצמה מתקיימת על ידי פעולת הבורא. אנחנו מתחילים להרגיש איך משהו משתנה בנו, ואני יוצא מהגבולות שלי ונכלל בכולם. ולהתכלל בכולם חוץ ממני, זו כבר תחילת העולם העליון, תחילת הרגשת העולם העליון.
שאלה: הנס הוא כאשר הבורא מתלבש בתוך האדם?
כשהאדם מרגיש שהבורא התלבש בו במשהו, במקצת, זה נס.
שאלה: העבודה הזו שאנחנו לומדים עליה, היא מתבצעת בחברה, בקבוצה?
ודאי, למדנו כך שנים רבות.
שאלה: מה אני יכולה לעשות כדי לא להתבלבל, ולא להביא את העבודה הזאת גם לחיי היום יום, לגשמיות?
רק על ידי השיעורים ועבודה בקבוצה.
שאלה: איך מעוררים את הנס עכשיו, מהי זעקת המשה, ומהי זעקת העם?
עלי ידי זה שכל מה שבידך לעשות לחיבור, תעשה, זה מה שאנחנו למדנו בפסוקים הקודמים.
שאלה: איך אנחנו כוללים את כולם בתוך הנס הזה?
על ידי דיבור, מחשבה ומעשה, כל מה שבידך לעשות תעשה.
שאלה: מהי זעקת העם?
כולם רוצים לצאת ממצרים מתחת שליטת האגו.
שאלה: איך הם מצליחים לצאת, כולם?
צועקים, מבקשים ומחכים.
שאלה: אמרת שהאדם ממש מתחיל לצאת מעצמו ולחיות באיזה כלי משותף. עכשיו כשהכלי העולמי פה, יש הרגשה מיוחדת מאוד, ממש לב משותף, איך האדם יכול לעבור לגור בתוך הלב הזה?
להתכלל, להתכלל בו.
שאלה: מה זה "להתכלל בו"?
להרוס את האגו האישי שלו ולהתכלל בכולם.
שאלה: האם יש איזו טכניקה לעשות זאת? כי באמת יש רצון משותף פה, איך לא לאבד את ההזדמנות הזאת? יש פה משהו חזק מאוד.
להתכלל, זה מה שצריך לעשות.
שאלה: האם יש אפשרות או יש חשש שאדם קיבל הזדמנות בגלגול הזה כבר להגיע לרוחניות ולא הצליח, האם בהכרח הוא חוזר לגלגול נוסף, או שניתנת לו הזדמנות ונגמר הסיפור. יש מצב כזה?
לא, כולם בסופו של דבר מגיעים לכך, אנחנו רק צריכים להשתדל להשתמש בכל רגע ורגע בגלגול הנוכחי.
שאלה: בעזרת הרב, המקורות והקבוצה הכול עבורי נס, העבודה עבור הקבוצה, לעשות נחת רוח לבורא וגם להעביר את כל זה לעולם. האם אני מבינה את הנס לא נכון?
אנחנו לא מבינים את הנס, רק כשהוא קורה לנו, אז אנחנו מתחילים ללמוד איך הבורא מסדר לנו תכונות חדשות. עד אז אנחנו צריכים פשוט לקיים מה שהמקובלים אומרים לנו.
שאלה: האם הרצון של הצדיק הוא זה שקובע שיתקיים הנס?
כן, ודאי. ככל שיותר אנשים מצטרפים לתפילה, לבקשה לבורא שיעשה את הנס על כל העולם, על כל העם, אז זה יקרה. הכול תלוי בהעלאת מ"ן.
שאלה: האם הנס הוא איפה שאנחנו לא מצליחים לראות את הקשר בין סיבה ומסובב?
נכון, גם זה נס.
תלמידה: האם זו הארה שמופיעה בתחילת המדרגה?
לא. אני לא יכול להסביר לך את זה בינתיים. אם תמשיכי ללמוד ולהיות קשורה לקבוצה שלנו, אז תראי איך זה עובד. זה תמיד קורה כְּנֵס מהשמיים, זה ממש דבר שאי אפשר לצפות לו מראש.
שאלה: האם אנחנו נגיע לנס מתוך היגיעה שלנו, או גם היגיעה שלנו היא נס מלמעלה?
לא, היגיעה היא לא נס מלמעלה. יגיעה היא מה שאנחנו בונים בעצמנו עם החברים, והנס מלמעלה הוא כבר תגובה נכונה מלמעלה של הבורא על זה.
תלמיד: האם משיגים את הנס עם היגיעה?
כן, הנס מגיע עם היגיעה. כוח כמותי כפול כוח איכותי כפול הזמן נותן לנו את סכום היגיעה שעל ידי זה אנחנו מגיעים למטרה.
תלמיד: אם זה על ידי היגיעה, למה אנחנו קוראים לזה נס?
זה נס מפני שזה לא בידי אדם לעשות, אף פעם. אלו כוחות שמגיעים מדרגה אחרת של המציאות, זה כוח רוחני, כוח השפעה. זה לא פלוס ומינוס כמו בעולם שלנו אלא זה כוח השפעה שמגיע מלמעלה. נשתדל להרגיש ואז נראה.
שאלה: בחג הזה כל החברים הרגישו זה את זה, אכלנו, פתחנו לבבות, בנינו תפילה וצעקנו, איך להגיע להתכללות כך שנרגיש את הנס בפנים?
להמשיך בכל אותם התנאים שהבורא פותח לפנינו. בכל המצבים שאנחנו עוברים עלינו להגיע לחיבור כך שכל אחד ירגיש שהוא נכלל בכולם. זה מה שאנחנו צריכים.
תלמיד: נראה לי שכל מצב פותח עוד מצב חדש וזה כאילו הולך עד אין סוף.
זה הולך עד אין סוף אבל יש לזה סוף.
תלמיד: איפה אנחנו באמת נקבל את השכר?
מתי שנרצה באמת להתחבר. אחד לא יכול לצאת ממצרים, מהאגו שלו. אם הוא רוצה לצאת מהאגו שלו לעולם הרוחני, אז הוא חייב להיות מוכן בכל כוחו להתחבר עם האחרים, אומנם לא עם כולם, לא עם כל העולם, אבל לפחות עם הקבוצה שלו.
שאלה: כשאנחנו עושים הכנה לפני הסעודה לדבר, לפתוח את הלב בפני החברים, אנחנו מרגישים שבאותו רגע הכול תלוי בכל מילה, הכול תלוי בנו. האם זה קרוב יותר למצב המתוקן? האם זו הדרך שבה אנחנו צריכים לדבר כל הזמן?
ככל שאנחנו מתקרבים לתיקון, התיקון נראה לנו עוד יותר רחוק, וזה קורה כדי שנשקיע בזה יותר כוח, יותר אמונה, אבל באמת מתקרבים.
קריין: קטע מספר 2.
"זה שהאדם, יהיה בכוחו לשנות את הטבע, זה רק בידו של הקב"ה. זאת אומרת, הוא עשה את הטבע והוא יכול לשנות. וזה נקרא "יציאת מצרים", שהיה נס."
(הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)
מה שהבורא עשה, אם משהו מזה משתנה, אז זה רק הוא יכול לשנות וזה נקרא נס. והנס יכול להיות רק אחד, להחליף את הטבע לקבל עם הטבע להשפיע וזה נקרא "יציאת מצרים". העיקר שזה יקרה.
שאלה: איך קורה הנס הזה?
אני לא יודע, זה נס.
תלמיד: אנחנו כאן עוד ימים ספורים עד שנעבור את פסח. כדי שלא נפספס את ההזדמנות של הכוחות, האורות, של כל היגיעה והמאמצים של כל החברים מהכלי העולמי, מה אנחנו צריכים להוסיף כדי להגיד שעשינו את כל מה שיכולנו?
אנחנו עברנו את החג הזה, ולפנינו באמת רק יציאת מצרים, סעודה לכבוד זה ועוד כמה דברים קטנים. אני חושב שזה היה מוצלח מאוד ועברנו את כל השלבים שבגדול היינו צריכים לעבור. לכן זה מה שאנחנו צריכים לבצע, זה מה שנשאר לנו, וודאי שיש עוד פסוקים ועוד מה ללמוד ועוד על מה לדבר ומה לברר, אבל אנחנו צריכים להבין שהיציאה צריכה להיות באותם השלבים שעברנו.
שאלה: מאוד מורגש וכבר הבנו שאנחנו שבויים ברצון לקבל שלנו. הבורא נטע בנו את הטבע הזה ואנחנו הולכים שבי אחריו. מה הלאה?
אנחנו צריכים להבין שהשבי הזה בתוך הרצון לקבל יישאר עד שבאמת נרצה לצאת ממנו, עד שנרצה להתחבר ולהתחבק כדי לצעוק ולדרוש מהבורא שיעשה לנו את נס יציאת מצרים, שיהפוך לנו את הטבע שלנו שנולדנו בו, גדלנו בו והתקיימנו בו כך שנרצה לצאת וגם נצא ממנו. זה נקרא "יציאת מצרים".
תלמיד: אני מרגיש שאנחנו שבעים מאוד מהרצון לקבל שלנו. למה אתה מצפה מאיתנו עכשיו, כאן, בשעות האחרונות שיש לנו עד לסעודה?
לרצון אחד לבורא, שיעלה אותנו לרמה אחרת, לאהבת הזולת, ליציאה מעל מנת לקבל. זה מאוד מוחשי ואקטואלי ובהחלט יכול לקרות לכל מי שרוצה בכך ומשתדל.
שאלה: הכנס עבר בהצלחה, שיחזרנו את הקשרים בינינו, מה שחלקית קצת אבד עקב הפנדמיה שהיתה, ואפילו חיזקנו אותם. עכשיו הגענו לשלב שאנחנו צריכים לחזור לעולם הווירטואלי ויחסר לנו הקשר הזה. איך אנחנו יכולים להחזיק את הקשר הזה בינינו, לא רק להחזיק אלא אפילו להגביר?
לבורא יש רק מטרה אחת, להביא אותנו לגמר התיקון אבל זה לא יכול לקרות אם לא נגלה חיסרון לכך. לכן עלינו ללמוד איך לפתח, עד איזו מידה ובאיזה אופן את הרצון לגמר התיקון, לחיבור הכללי של כולנו יחד, וסביבנו כל בני האדם, כל המציאות שתתכלל יחד במערכת אחת. אני חושב שזו לא כל כך בעיה, העיקר שזה יקרה בקבוצה כמו שלנו, ואם כך יקרה כאן אז זה יתפשט מהר מאוד לכל האנושות.
תלמיד: אנחנו צריכים דווקא את המערכת הזאת, אבל שתהיה מחודשת.
אתם מקבלים יום יום שיעורים וכל מיני שיחות, ונישאר בקשר בינינו ונתקדם. אתם תצאו מכאן בעוד יומיים מוכנים לגמרי להמשיך ולהתקדם בקשר וירטואלי למטרת הבריאה. אני יודע מה אני עושה ואני גם יודע מה התוכנית, ואין שום בעיה לממש זאת.
בהזדמנות זו אני מודה לחברים שאספו בשבילנו את כל הפסוקים. אלו חברים באמת גדולים, הם עשו את כל ההכנות לשיעורים וכולנו צריכים להודות להם, תודה רבה.
תלמיד: לגבי הקשר בין החברים, בין המרכז בפתח תקווה לבין הכלי העולמי. כשהיה כנס בפברואר לפני 3 שנים, אמרת שהדבר הבא שצריכים לעשות זה לבנות עשירייה אחת, ואין לי את ההרגשה שאנחנו באמת עושים זאת. האם אנחנו עוד לא מסוגלים לעשות זאת, או שמשהו חסר בעבודה שלנו?
אתה צודק, לא הצלחנו כמו שחשבנו. פתאום התפרצה הפנדמיה ועוד כל מיני מלחמות פה ושם ועצרו אותנו, נקווה שעכשיו נמשיך. אם תדרשו ממני משהו אז אני אעשה כל מה שאני יכול אבל הכול בידיים שלכם.
שאלה: מה באמת קיבלנו בפסח הזה? מה אתה מרגיש שהכלי קיבל ממך ולאן הוא הולך להתקדם מכאן הלאה, מה התמונה שאתה רואה?
עברנו כל מיני שלבים עד השלב האחרון, שמכאן והלאה הבורא צריך לעזור לנו לפי בקשתנו להעלות אותנו מעל לעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. אין יותר מה לעשות, ואני מאוד מקווה שכך יקרה אם נמשיך לדרוש. לא לשכוח זאת אלא להתחבר כל פעם יותר ויותר, להתייצב בכוח אחד, בלב אחד.
תלמיד: בפסח הזה היו תחושות, לפחות כך הרגשתי, שאתה קצת בין שמיים וארץ, קצת מעורפל, אתה לא יודע אם לאחוז פה, לא יודע אם לאחוז שם, עדיין לא ברור מה זה. ובכלל, לא ברור, כשמדברים על למעלה מהדעת או על יציאה למרחב חדש. מה העבודה שלנו במקום הזה, באמצע הלא ברור הזה, מה קורה שם?
מה שייתנו לך להרגיש, כך תעשה. זה לא תלוי במה שאני אומר ויותר טוב שלא אכנס לזה אלא שתגלה לפי השאלות שלך.
שאלה: מה ההתרשמות שלך מהפסח הזה?
שהגענו בעצם לשלב האחרון של היציאה ממצרים ועלינו ללקט, לאסוף ולרכז את כל הכוחות, המחשבות והרצונות שלנו כדי ללחוץ על הבורא, לחייב אותו, כמו שכתוב "וייאנחו בני ישראל", ולדרוש ממנו שיוציא אותנו.
תלמיד: איך אתה מרגיש את ההתקדמות של כל החברים שהגיעו מהעולם ונמצאים כאן בכנס?
יש כאלו שהתקדמו טוב, יש כאלו שלא כל כך ויש כאלו שכמעט ולא התקדמו. הכול תלוי עד כמה הם עבדו על עצמם, עד כמה הם היו קשורים אלינו. השתדלתי להעביר בכל השיעורים שלי איזו תוכנית להתקדמות, היו כאלו שקיבלו אותה נכון, והיו כאלו שלא כל כך.
תלמיד: מה הבדיקה האם התקדמתי טוב?
שאתה באמת נמצא בייאוש מזה שאתה לא יכול להתעלות למעלה מעל מנת לקבל, אבל אתה גם נמצא בשמחה על כך שגילית שהבורא מוכן לעזור לך ולהוציא אותך מהעל מנת לקבל, ממצרים. ובנוסף, שיש לך יכולת להתחבר או שאתה מחובר כבר במשהו לחברים, שיחד איתם, אם אתם תתחברו, תתחבקו ותצעקו אז הבורא ישמע.
תלמיד: יש עוד הבחנה מאוד חזקה והיא היכולת להתחיל לעבוד מתוך החיבור שנוצר בין החברים. איך אפשר להעצים את הדבר הזה?
כל הזמן ללחוץ עליו ולייצב אותו מחדש במדרגה יותר ויותר גבוהה.
תלמיד: איך אתה יודע לתאר לעצמך את המדרגה היותר גבוהה, מה אתה מתאר?
להרגיש את הלבבות של החברים יחד ושאתה נכלל בהם. מצד אחד אתה רוצה להיטמע בהם, בתוך הלבבות, ומצד אחר אתה גם מוכן לעשות את כל העבודה שהם רוצים ממך כדי למשוך אותם לאיחוד.
תלמיד: במה אני יכול להיות יותר מועיל לחברים? איך אני הופך להיות החלק המועיל בתיקון של כולם?
אין לי כל כך מילים. להיות מועיל לחברים זה שאני לוקח את כל הלבבות, מחבר אותם יחד ללב אחד ומעלה אותם לבורא כדי שייקח אותם ויטפל בהם.
תלמיד: נתת דוגמה חדה ומוחשית בשיעור בוקר, שיש דלת שאתה לא יכול לעבור דרכה אבל אם אנחנו מתחלקים לאלפי חלקים, אז כל חלק יכול להיכנס וכך עוברים.
כן.
תלמיד: אני מנסה לחיות יותר בדוגמה הזו, ואני מרגיש שאני יכול רק לרצות לחיות בה.
בסדר, לאט לאט. אני לא נותן לך דוגמה שאתה חייב ליישם עכשיו.
תלמיד: איך להפוך את הרצון שלך לצורה כזאת שהבורא יממש לך אותו?
זה רק בעבודה יחד בקבוצות, בקבוצה אחת, עד כמה אנחנו מתחברים ומרגישים את הקשר בינינו. אין לי כל כך מילים.
שאלה: איך אפשר להרגיש את אותה המשיכה שאנחנו מרגישים כאן כלפי החברים גם כלפי העשירייה וכלפי החברות?
לפי הרצון שלכם. ככל שאני ארצה להרגיש אותם יחד, ואני איתם, לפי זה אני ארגיש. לרכך את הלב, תלחצי על הלב יותר ויותר ותראי מה קורה לו, כמו שכתוב "אין שלם מלב שבור".
שאלה: אני מבינה שהתשובה להכול היא תמיד או לבקש מהבורא, או להתחבר. אבל אני לא מבינה איך זה עוזר? האם הגישה הנכונה היא פשוט לחכות לגילוי, לחכות שזה יתגלה?
לחכות שזה יתגלה, אבל לחכות בצורה אקטיבית, כך שאת כל הזמן רוצה יותר ויותר להתחבר לחברות בעשירייה.
קריין: קטע מס' 3, אומר הרב"ש,
"ה' הוציא אותם מארץ מצרים. שפירושו, שה' הוציא אותם מתחת סבלות מצרים. והנס הזה, האדם צריך להאמין, שכמו שהיה ביציאת מצרים, כן כל אחד ואחד, שהולך בעבודת ה', הוא צריך להאמין, שה' יוציא אותו. כי זה ממש נס, שיהא מציאות לצאת משליטת אהבה עצמית, ולדאוג רק מה ששייך לתועלת ה'."
זאת אומרת, במקום לדאוג לעצמנו, אנחנו צריכים לדאוג לכל העולם, כי זה הבורא, הוא ממלא את כל המציאות. בצורה כזאת אנחנו מתחברים ומתקשרים אליו ודואגים שתכונת ההשפעה תתפשט בכל העולם, וזה בעצם התיקון שלנו.
שאלה: לפני הכנס חשבתי כל הזמן איך באמת אפשר להרגיש שאנחנו עשירייה אחת עולמית, כלי אחד? וכאן בכנס ממש הרגשתי את הקשרים המיוחדים, שרק יד הבורא יכולה לעשות בין החברים.
אמרת ש"אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו". וכרגע יש לנו הזדמנות לבנות את הכלי האחד הזה, שככלי אחד נוכל לצאת ממצרים. מה עבודת הפרט בתוך הכלי, בעצם כשמגיע כמו עמוד תפילה, ומורגש שהרצון לקבל מבוטל, זה אמנם גולמי, אבל איך להשתמש בו בשביל להעביר את אותה תפילה?
אנחנו לא מוחקים את הרצון לקבל, אנחנו נמצאים בתוך הרצון לקבל, והעבודה שלנו היא להשתמש בו לטובת הזולת.
תלמידה: בדיוק, אז עכשיו יש מין נקודת זמן שלא תחזור. יש הזדמנות, ויש רצון מאוד חזק לפרוץ קדימה, ולהשתמש בזמן הזה כדי לבנות את הכלי האחד העולמי שלנו יחד, כאחד.
נו, אז מה?
תלמידה: האם העבודה של הפרט היא פשוט להעביר דרכו את התפילה עבור כל רגע, בכל רגע, בעוצמה, להשתמש בייחודיות שלו, של הרצון לקבל שלו, בשביל להיות המעבר הנקי הזה של התפילה?
נכון.
שאלה: כולנו מרגישים את המבוי הסתום, ונראה שכל אחד כבר עושה את המקסימום. התפילה לבורא היא ממש פה באוויר, אנו מחזיקים ומרגישים אותה בין כל החברים. ויש מצב של חוסר אונים, כיוון שאנחנו כבר עושות את המקסימום שהבורא מאפשר לנו. האם ניתן מתוך מצב של חוסר אונים שכזה בכל זאת לעשות את הפריצה הזאת, מתוך פחד שאולי לא נמשוך את הנס הזה כאן ועכשיו?
קודם כל אל תתחילו לחמם כאן פניקה. לא בכי, לא צעקות, לא התפרצויות, ולא כלום. אתם נמצאים במצב טוב, אתם מכל האנושות קיבלתם הדרכה, ובעצם יש לפניכם תכנית איך להתקדם לתיקון השלם. לפני הדור שלנו רק יחידים מהמקובלים זכו לזה. מהמקובלים, ולכאן מגיעים נשים, גברים, ומתחילים לצעוק, איפה מה שמגיע לנו?
מגיע לכם רק דבר אחד, ככל שקיבלתם רשות לדעת מהי תכלית הבריאה, עכשיו עליכם להוביל את עצמכם למצב שבו אתם מפעילים את עצמכם לקיים את התכלית הבריאה, זה הכול. אז לא צריך להתחמם, "איפה זה, ומה זה". הכול לפניכם, ובמידה שתוכלו להתארגן נכון, לפי הסדר, מתוך החיבור שלכם תדעו איך נכון לדרוש, לצעוק, ולבקש מהבורא שיעזור לכם. כבר אמרתי את זה הרבה פעמים בשיעור הזה.
שאלה: איך אפשר לכוון לתועלת ה'? כי לכוון לתועלת החברים פחות או יותר אפשר לנסות, לראות, ולגשש מה זה. איך מתוך זה עולים לכוון לתועלת ה'?
תחשוב, ותדבר עם החברים.
שאלה: מורגש שיש פה כלי גדול, חזק, שיש לו רצון לברוח ממצרים, לברוח מפרעה. בסיפור המקראי, יש קטע שמגיעים למחסום, שקוראים לו ים סוף ואי אפשר לעבור אותו. אנחנו קרובים לשם, אפשר לדבר על זה?
נדבר על זה כשנגיע. אל תדאג, שום דבר לא יברח מאיתנו.
שאלה: האם היית מכבד תפילה שאומרת שהחברים ייצאו, ושהמתפלל יישאר לחטוף את המכות במצרים?
איפה ראית דבר כזה?
תלמיד: לא ראיתי.
אז לָמה אתה ממליץ שזה יקרה?
תלמיד: כי המתפלל הוא זבל של תלמיד, וחוץ מלמות לא מגיע לו כלום.
אני לא חושב ככה על אף אחד. על אף אחד, כולל פרעה.
תלמיד: אבל הם נשארים במצרים, לא? מה הקשר לפרעה?
זה לא חשוב, בינתיים אנחנו יחד שם.
תלמיד: אז איך יוצאים?
על זה אנחנו מדברים. אז אני לא מעביר ביקורת על אף אחד. ההיפך, אני רוצה שכולנו נצא. וכשנצא, נצא יחד עם פרעה, כן.
תלמיד: מה זה לצאת עם הפרעה הזה?
שכל הרצון לקבל יצא ממצרים כדי להיתקן באור העליון.
תלמיד: הוא, פרעה, לא צריך למות?
זה נקרא שזו המיתה שלו. הרצון לקבל עצמו לא יכול למות, אלא שהנטייה שלו, על מנת לקבל תיעלם. נגלה את זה יחד.
קריין: קטע מס' 4 אומר הרב"ש:
"האדם רואה, שאין לו שום אפשרות, שיהיה בידו לעבוד עם רצון להשפיע ולא לתועלת עצמו. ודבר זה יכול להיות רק בדרך נס מן השמים. ובאמת זה נקרא "יציאת מצרים". היינו, לצאת מכלל השכל, שיש לו מצד הטבע, שאי אפשר לעשות שום תנועה, אלא שיהנה מזה. וכאן הוא מבקש מה', שיתן לו כח לעבוד, במקום שאין לו שום טעם והרגש, אלא להאמין שהבורא נהנה מעבודה זו, מטעם שהוא כולו להשפיע."
(הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)
שאלה: אמרת שאנחנו משתמשים באיחוד שלנו כדי לעזור לאחרים. האם זה מספיק? ואם לא, איך עולים מזה למקום משותף?
רק להתחזק. כבר דיברנו על זה הרבה פעמים. רק להתחבר בינינו, ומתוך החיבור שלנו אנחנו מתחילים את כל הפעולות הרוחניות.
תלמיד: כרגע אני מבקש עבור החברים, האם ההתכללות הזאת מספיקה, או שצריך לעלות לעוד מקום שבו כולם צועקים יחד?
יחד, צריכים להיות יחד. קודם אתה צריך לגרום לחיבור בין כולם, ואז אתם יחד מעלים מ"ן, תפילה לבורא.
קריין: קטע חמישי, אומר הרב"ש,
"ענין אמונה נקרא למעלה מהדעת, היינו למעלה מטבע, כי כל מה שהוא בתוך הדעת נקרא בתוך הטבע ודעת. כי מה שהאדם מבין, הוא יכול לעשות, אם אין לו מדת העצלות. מה שאין כן למעלה מהדעת, אין ביכולתו לעשות. לכן דבר שהוא למעלה מהטבע נקרא בחינת נס.
וכל הנסים נקראים על שמו של הקדוש ברוך הוא, היינו שזהו נבחן לבחינת אתערותא דלעילא, ולא אתערותא דלתתא, כי התחתון אין ביכולתו לעשות דבר שהוא למעלה מהטבע, אבל בכדי שיעשו לו נס, האדם צריך להתפלל, שיעשו לו נס."
(הרב"ש. 638. "יצרו של אדם")
זה העיקר. כדי שיקרה נס, האדם צריך להכין את עצמו יחד עם הקבוצה, בחיבור ביניהם ולהתפלל שהבורא יעשה לו נס.
שאלה: האם בנס אין שינוי במציאות, אלא רק איך שאנחנו תופסים אותו למעלה מהדעת - עבור מה ולאיזו כוונה?
אנחנו תופסים את הנס בכוונה להגיע לעל מנת להשפיע, כי זה לא בידי האדם. ואם האדם באמת רוצה להגיע לעל מנת להשפיע והבורא נותן לו כוח, אז הוא קורא לזה נס, כי הכוח שהוא מקבל הוא כבר כוח על מנת להשפיע שאין בו, וזה רק הבורא שעוזר.
תלמיד: האם יש נס פרטי ונס קבוצתי?
גם זה קיים וגם זה קיים. הכול תלוי במקרה, האדם יכול להתפלל עבור נס שיקרה לו, כמו עכשיו ואחר כך אנחנו אומרים, ברוך שעשה לי נס במקום הזה. ונס כללי, שהאדם מתפלל עבור כל העולם או עבור העם, עבור הקבוצה, עבור החבר, נס יכול להיות בכל מדרגה ומדרגה.
שאלה: עלינו לבקש עבור עבודה שלמעשה אין לנו שום טעם לאותה עבודה.
לא, שאתה מבקש, גם אם אתה רוצה או לא רוצה, יש לך בכל זאת התפילה ויש לך הרגשת חוסר טעם, אפילו בחוסר טעם אתה מתקרב לתפילה הנכונה, אחרת אי אפשר לבקש. נניח ואתה מבקש עשר שנים ולא קיבלת כלום. ודבר שאתה לא רצית אבל דיברת עליו לפי עשר שנים, לפני חמש או לפני שנה, "אני רוצה להגיע לעל מנת להשפיע", ביקשת ולא קיבלת, אז יש לך חיסרון לזה שאתה ביקשת למרות שלא רצית, אבל בכל זאת ביקשת ולא קיבלת. כי על כל השאלה שאנחנו מוציאים, במיוחד אם אנחנו מוציאים בקבוצה, אז יש על זה הארה מלמעלה והארה הזאת מקרבת אותנו לרצון הנכון.
שאלה: ככל שאנחנו מתקרבים לזה אני מרגיש יותר חושך, יותר חוסר כוחות ולכן אני מחפש תחבולות בגשמיות, לא רק לעשות קפה לחבר, אלא דברים יותר רציניים, נגיד אם אני מגיע לשיעור אז שיחייבו אותוי במעשר לא 10 אחוז אלא 15 אחוז, ככה שזה ידרוש מהאגו שלי, האם יש מקום לדברים כאלה חדים יותר?
ודאי שזה ישפיע. זה לא עניין של כסף, אלא העניין הוא שאתה תצטער על זה, והצער הזה יתלבש על התפילה שלך. זה נכון, אבל אני לא חושב שזה יכול להיות במקום השקעה בחברה, בחברים, בחיבור, זה לא יכול להיות. לכן אנחנו חייבים לעשות את כול מה שהמקובלים מייעצים לנו לעשות, ואז יקרה מה שצריך. אל תדאג, הסוף מתקרב.
שאלה: האם אני ארגיש בושה ברגע שהנס יקרה לי, כשאני אחליף את הקבלה העצמית להשפעה?
שאלה טובה, אני לא חושב שאת תרגישי בושה.
שאלה: כפי ששמעתי, עלינו לדאוג לכך שתכונת ההשפעה תשפיע על כל העולם ועל השלום בעולם, האם אני יכולה לשאול איך מה שעשינו בכנס ישפיע או אולי כבר משפיע על העולם?
אני לא יודע איך למדוד או לשקול את זה, אבל השפעה תהיה מורגשת ומורגשת היטב, אתם תראו את זה.
שאלה: מה יקרה אחרי יציאת מצרים, האם יהיו עוד מצבים בהם נצטרך להילחם נגד משהו אחרי שכבר נשתחרר מפרעה?
זו שאלה נכונה, האם אנחנו צריכים לעבור את כל אותה היסטוריה כפי שעבר עם ישראל לפי התורה? לא, אנחנו צריכים רק לצאת ממצרים ואז הכלי שלנו כבר יהיה מוכן למילוי העליון.
שאלה: האם העבודה למעלה מהדעת מתחילה ביציאת מצרים?
כן, ודאי.
שאלה: רציתי לשתף משהו קטן. אני לומדת באופן וירטואלי מאז 2018 ועוד אף פעם לא פגשתי מקובל בצורה פיסית עד הכנס הזה. והנס הוא שמישהו כמוני קיבל עשירייה, ואני ממש מתחננת בפני כל מי שנמצא כאן שיהיה לו ביטחון מלא במכניזם השל העשירייה וכל מה שרב"ש נתן לנו.
קריין: תוכל לסכם את השיעור?
אני חושב שאנחנו הבנו מהי יציאת מצרים - יציאה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, איך עוברים את זה, ועוד כל מיני כאלה דברים פרטיים בתוך היציאה. קריעת ים סוף, קפיצת נחשון אלה דברים שאנחנו עוד נלמד אותם אחר כך, אנחנו לא יכולים לבלוע את הכול בבת אחת. אבל אלה דברים שהם כולם נכללים באותו המעבר הגדול מהעולם הזה לעולם הרוחני. זהו, אין לי יותר מה לומר.
שאלה: אמרת, שכדי שהחברים יכנסו דרך הדלת עליי לחלק את עצמי לאלף חתיכות, איך החלק הפרטי שלי עוזר להם בזה?
דווקא בעזרת החלק שלך הם עוברים. כי מה שנשאר לכל אחד ואחד כדי לעבור את הדלת, זה רק להתכלל עם כל יתר החלקים שרוצים להצטרף אליו.
תלמיד: האם זה קרוב לאותו מצב של לכסות את החבר במסך שלי?
כן, ודאי.
שאלה: אני רוצה להודות לך על השיעורים, אני הרגשתי שאיבדתי כל מה שהיה לפני הפנדמיה ואחרי פנדמיה, אני מודה לכל חברות MAK, אני מודה לבורא על כך שיש לך תלמידים ותלמידות כל כך נאמנים, קבוצת פיטר 2 שלנו מוסרת לך שאנחנו מאוד אוהבות אותך ומאחלות לך ולכל הכלי העולמי בריאות איתנה. והשאלה, מה היא משמעות החיים שלנו?
משמעות החיים זה לצאת מהחיים האלה לרמה אחרת לגמרי.
(סוף השיעור)
-
אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (תהלים קכ"ז, א')↩