שיעור בוקר 15.02.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס הקבלה העולמי "מתחברים ללשמה",

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא -

בכוח הקנאה מגיעים ללשמה

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "בכוח הקנאה מגיעים ללשמה", כהכנה לכנס הקבלה העולמי "מתחברים ללשמה". קטע מס' 1.

"לעולם מוכרח להיות ההתחלה, אחרת אי אפשר להגיע לשמה.

פירוש, האדם צריך להאמין שבכל התאוות גשמיות, היינו אכילה, שתייה, שינה ושאר תאוות, וכמו כן תענוגים שיש בהשכלה בחכמות חיצוניות, ובשליטה, ובנקימה, וכל כיוצא בזה, כמו שכתוב בכללות "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם", שבהתענוגים האלה אין יותר מנהירו דקיק, כלשון הזוהר הקדוש.

מה שאין כן בתורה ומצוות מלובשים בבחינת פקדון אורות גדולים, ולא כמו בתענוגים גשמיים, שנפלו בהם רק ניצוצות של אור הקדושה.

לכן קליפות נותנות לאדם התעוררות להיכנס לקדושה, מטעם שרוצות לזכות לאורות גדולים. וזה נקרא "שלא לשמה". ואחר כך מתוך שלא לשמה הזה, הוא יכול לזכות לשמה."

(הרב"ש. 119. "מתוך שלא לשמה בא לשמה")

תלמיד: מה שכותב פה הרב"ש מורגש כבר ממש בתוך האדם, אבל עדיין האדם לא יכול לעצור את עצמו מכל הקבלה הזאת. איך אדם שם מעצור ולא מקבל את הדברים האלה, את כל התאוות, את כל הגשמיות הזאת?

אנחנו לא יכולים לתאר את המצב?

תלמיד: אני יכול לתאר אבל אני לא מצליח, בפועל הוא מתגבר עליי.

בפועל צריכים להתחיל מהדברים הקטנים ביותר, שתוכל לנהל אותם, כמו שרב"ש אומר כאן, וכך לעלות הלאה מקטן לגדול, לדברים יותר גדולים.

תלמיד: את זה כבר עשיתי, הצלחתי גם, אבל כשזה מגיע לדברים הגדולים הרצון לקבל שולט עליי כמו פרא.

יפה מאוד. זאת אומרת, אתה מרגיש איפה אתה מסוגל ואיפה לא.

תלמיד: כן.

עכשיו תראה, אתה צריך רק להעביר את הגבול.

תלמיד: איך אני עובר את הגבול הזה?

לא לבד. עם עוד כמה חברים כאשר אתם רוצים להזיז את הגבול, אתם יכולים.

תלמיד: בעשירייה שלנו אנחנו ממש מרגישים בזמן האחרון שאנחנו נוגעים בגבול, אבל אנחנו לא מצליחים למקד את הפעולה, לחתוך אותו, לעבור אותו.

תמשיכו. גם בכנס, כל הזמן תחשוב גם על זה על פני מה שאנחנו לומדים, ותראה שאתה תתקדם.

תלמיד: ולגבי הגשמיות הזאת ששולטת לפעמים, פשוט להתעלם ממנה? היא תמשיך לשלוט, לא משנה מה?

היא תמשיך לשלוט, ואתה תמשיך, תרצה לשלוט עליה.

תלמיד: קראנו עכשיו בקטע שהקליפות נותנות לאדם התעוררות.

כן.

תלמיד: איך הקליפות נותנות לאדם התעוררות? מה זה אומר שהן נותנות לאדם התעוררות?

זה אומר שיש כאלה רצונות, שכשהם מתעוררים בך אז אתה מתעורר, הכול מתעורר.

תלמיד: כלפי מה אני מתעורר?

כלפי הרצונות האלה.

תלמיד: ומה אני עושה?

תלמד מה לעשות, איך אתה יכול להתגבר עליהם, איך לבקר אותם.

תלמיד: גם בתוך הרצונות של העולם הזה, יש מעין הידרדרות. פעם היו רצונות להגיע לשליטה, כבוד, השכלה, הייתה עלייה באיכות הרצונות. עכשיו התופעה היא הפוכה, מגיעים למצב שנהנים על חשבון האחר, מגיעים למצב שהעולם הזה מחריב את עצמו לגמרי.

איך לא רואים שהכוח השני זו התוצאה הרצויה? איך להגיע למצב שזה יעזור. גם בזה לא מבחינים. פה בינינו אנחנו מבינים את זה, וגם מתמודדים עם התופעה הזאת, כל הזמן מנסים, אבל בעולם הזה כאילו אין מנוס, מגיעים למצב של השמדה עצמית.

כביכול.

תלמיד: אבל למה אין לאדם את היכולת לזהות את זה? הוא מגיע למצב שהוא ממש מוכן להרוג מישהו אחר.

זה כדי שיבדוק, שיברר מה בדיוק הכוחות שפועלים בו.

תלמיד: ללא התעוררות לרוחניות אין אפשרות לזהות את זה?

לא, אתה רואה מה קורה בעולם.

תלמיד: הקליפות שרב"ש מדבר עליהן כאן, הן לא קליפות של תאווה לאוכל ושתייה וכדומה, הוא מגדיר את זה כאן בסוף, הוא כותב "לכן קליפות נותנות לאדם התעוררות להיכנס לקדושה, מטעם שרוצות לזכות לאורות גדולים". הוא יכול לקבל אורות גדולים, לא ניצוצות קטנים, מאיפה פתאום מתעוררות הקליפות האלה באדם?

מתוך האדם. הרצונות האלה נמצאים בתוך לב האדם נגיד, במרכז הרצונות שלו ומשם הם מתעוררים.

תלמיד: לפי מה שהוא כותב כאן, הקליפות האלה הן בעצם שער הכניסה ללשמה.

כן.

תלמיד: הקליפות דוחפות אותו מלא לשמה ומשם הוא יכול להגיע ללשמה.

כן, נכון.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעורר את הקליפות האלה בנו?

הרצונות האלה מתעוררים, רק אתם לא שמים לב. צריך בדיוק, בקפדנות, לעקוב אחרי כל ההתפתחות ולראות מה מתעורר ומה לא, ומאלה שמתעוררים לבחור במה אתה יכול להגביל אותם ובמה לא, זו העבודה.

תלמיד: אני מאוד רוצה לזהות כאלה קליפות נכונות ובהן להשקיע. איך מזהים קליפה באדם?

כל רצון לקבל זו קליפה.

תלמיד: אני לא רוצה להתעסק בניצוצין, אני רוצה להתעסק ברצונות האלה שיכולים להביא אורות גדולים.

אורות גדולים? אם היית יכול להתמודד איתם, אז היית מקבל אותם.

תלמיד: אז מה אני יכול לעשות עכשיו במצבי?

תעשה מה שצריך בתוך העשירייה שלך, ותמשיך.

תלמיד: אני מבין שהתיקון הוא לעבור מניצול הזולת להשפעה לזולת.

כן.

תלמיד: ובזה האדם הופך להיות דומה לאור העליון. בשביל מה נתנו לאדם, וכל הזמן מגבירים לו, את התאוות הגשמיות, הפרטיות, שלא קשורות לניצול הזולת אלא סתם למילוי תאוותיו הגשמיות האישיות? בשביל מה זה קיים?

גם על זה הוא יכול ללמוד איך הוא מתגבר.

תלמיד: איך הוא מתגבר?

הוא מתגבר על ידי כך שהוא דוחה אותם ומעדיף כל פעם רצונות יותר נעלים, מעדיף יותר השפעה על פני קבלה, עוד יותר השפעה וכן הלאה, כל פעם בצורת המדרגות.

תלמיד: אבל זה עדיין ברצון לקבל שלו.

לא. זה עדיין ברצון לקבל שנראה לו, אבל באמת הוא כבר מגיע לרצון להשפיע, וברצון להשפיע הוא מתקדם עד שמתחיל להתקשר למדרגות האלו בהווה. כך זה עובד.

תלמיד: מתוך הקטע הבנתי שהרצון כלפי האורות הגדולים שיש בתורה, מה שמניע לכך בעצם זו קליפה, לרצות את האורות הגדולים האלה. מהי צורת העבודה ברגע שנעלם לך הרצון כלפי האורות הגדולים, שאין בך לא מניע חיובי ולא מניע שלילי, פשוט איזשהו ריק?

זה לא ריק. זה נעשה כדי שהאדם יתחיל לברר את האורות שביניהם, אור קטן, אור גדול, עוד יותר גדול, ובצורה כזאת הוא יבנה את הסולם שעליו הוא יוכל כבר לעלות.

תלמיד: ומה כאן היסוד לעבודה?

כמו שלמדנו קודם, היסוד לעבודה הוא ההבנה למען מה האדם עושה את כל זה, ואיך הוא מברר את האורות הגדולים יותר על פני האורות הקטנים יותר, את הרצונות הגדולים יותר על פני הקטנים יותר. וכך הוא עולה.

תלמיד: בתהליך הזה יש משהו חוץ מהשירות?

לא, שום דבר.

תלמיד: להגביל את עצמי בשינה ואוכל, כתוב כאן יש איזשהו דירוג, אתה דיברת על כך שהרצונות נפתחים. אנחנו לא רואים את הרצונות שלנו, עד כמה שאדם יכול להגביל את עצמו, כך הוא גם מתקדם. האם יש כאן דירוג כמו שכתוב כאן, על שינה, אוכל, על שתייה. האם אני יכול להגביל את עצמי על משהו למען השפעה, כך אני מתקדם באופן מקסימאלי, או שכל אחד תלוי ברצונות שלו?

כל אחד והרצונות שלו, ולא ידוע באיזה רצונות האדם ייתקל וייפול.

תלמיד: אני שואל כי עשינו פעם סעודות על פי הרב"ש, והיה מאוד קשה להגביל את עצמי כלפי אוכל, אולי כלפי קפה, אבל קשה כאן לברר, אתה לא יודע איך לייצב את זה אפילו.

זה לא חשוב, זה הכול יתיישב על מקומו.

תלמיד: אם פרוסים לפניי כל הרצונות מקטן עד גדול, עד לאורות הגדולים, כמו שכתוב כאן בקטע, ואני גם יודע שלפני, אם הייתי ניגש לרצונות האלה, לקליפות האלה, אז הייתי ניגש לא עם יכולת להגביל את עצמי. עכשיו שאני רוצה לפתוח את הרצונות האלה כדי להגיע לחיבור אמיתי ממשי עם העשירייה, על מה להתמקד כשאני מפעיל את הרצונות האלה, לחיבור כזה מיוחד בינינו?

להתמקד באיזה מצבים אתה יכול להתגבר כדי להיות בחיבור.

תלמיד: להתגבר לבד, בעצמי?

מדברים עליך.

תלמיד: כן, אבל ההבדל בין לפני כן לעכשיו זה שאני מרגיש שאני צריך ממש את העזרה של הבורא כדי ללכת.

יופי, אז תתפלל אליו.

תלמיד: אבל זה נכון לבקש כך, לבד עם הבורא כדי להיכנס לקשר נכון עם העשירייה?

כן.

תלמיד: ואיפה פה אני דואג לחברים?

אתה כבר דאגת להם, לכן הגעת למצב כזה. אתה שואל עכשיו לְמה אני צריך לדאוג עכשיו. מה זה "עכשיו"? אחרי שאתה דאגת להם והעדפת את הקשר שלך עם החברים על פני קשר שלך עם הרצון לקבל, אז זהו.

תלמיד: איך לעורר את כל העשירייה למגע משותף עם הבורא מהנקודה הזאת?

תנסה לדבר איתם.

תלמיד: על מה, שגם יפתחו את החסרונות שלהם?

אז זה יהיה בלגן.

תלמיד: אז מה כן לעשות? כי אחרת אני מרגיש מנותק מהם, כי אני נפתח לחיסרון גדול, ואם אני מצליח לעורר אותם איתי, אני מתרחק מהם בעצם.

אתה צריך לדעת שסך הכול ההתקרבות שלך אליהם, תלויה בהכנעה שלך.

תלמיד: הכנעה לְמה?

להזדמנות הזאת כביכול, לקבל.

תלמיד: שמה זה נקרא להיכנע להזדמנות הזאת?

לא, שאתה לא נכנע כלפיהם.

תלמיד: ובזה אני משפיע להם, בזה אני עוזר להם דווקא?

לא, אתה לא עוזר, רק אחר כך אתה יכול לבקש מהבורא.

תלמיד: זה נשמע הפוך לגמרי.

אני לא יודע מה אתה שואל אם כך, אני מצטער, שב ותחשוב.

תלמיד: כאן ועכשיו ברגע הנתון, מהי נקודת הלחץ שעלינו להפעיל? כי יש איזה חיפוש פנימי. האם להחזיק את הבורא, להחזיק את כל החברים ולהתפלל עבורם, או פשוט להתבטל ולהתמוסס בכולם?

זה הדבר הטוב ביותר.

תלמיד: מכאן ומהיום ועל פני משך כל הכנס.

זה צריך להיות התנאי הראשון, שאני רוצה להיות נכלל מכולם, פשוט אפס כלפי כולם, זה תנאי הראשון. התנאי השני, באיזו עביות בכל זאת אני יכול לפעול כדי להיות קצת לפני אחרים ולמשוך אותם אחריי. רק לשם כך. שתהיה לי איזשהו מדרגה יותר חשובה מאפס, אחריה, כך שאוכל למשוך אחריה את כולם, וכך עוד ועוד.

תלמידה: כתוב ש"כמו כן תענוגים שיש בהשכלה בחכמות חיצוניות, ובשליטה, ובנקימה, וכל כיוצא בזה," לפי ההרגשה שלי אלו תאוות שהכי קשה להתגבר עליהן. איך אנחנו מתקנים את התענוגים האלה על מנת להשפיע?

תקראי מאמרים ותראי.

תלמיד: יש תחושה שאנחנו נמצאים בפני קיר שלא מאפשר לנו לפתוח את הלב ולבקש אורות יותר גדולים. במה אתה ממליץ להשקיע עכשיו את המאמץ?

רק לשבור את הקיר.

תלמיד: הוא מזכיר את המילה פיקדון, שהאורות באים כפיקדון עבור האדם וזה איזשהו יחס. איך מסתכלים על זה מילה "פיקדון", האורות האלה שבאים, העוצמה הזאת שמגיעה, היחס שלנו כלפי אותו פיקדון?

לא כתוב כאן במאמר הזה.

תלמיד: כתוב שהאורות מגיעים כפיקדון.

אז מה? נותנים לך את זה עכשיו בינתיים כדי תשמור.

קריין: קטע מס' 2.

"הקנאה, והתאווה, והכבוד, הם מוצאים את האדם מן העולם" (פרקי אבות א', כ"א). ואומר שם, שעל ידי הקנאה והכבוד יש אפשרות לשנות את נטיות התאווה, לבוא לדרגת צומח, שהוא מתחיל לעבוד לטובת הזולת מטעם שלא לשמה. וכמו כן על ידי הקנאה, הוא יכול לעבור לדרגת חכמה, כמו שאמרו חז"ל, "קנאת סופרים תרבה חכמה". וכמו כן יכולים לעבור מבחינת חי לבחינת מדבר, גם כן על ידי שלא לשמה.

אולם מה מועיל השלא לשמה, אם אין לו הנטיות אמיתיות למדרגה שהוא עובר. ועל זה אמרו חז"ל, אצל בחינת תורה, "שהמאור שבתורה מחזירו למוטב". נמצא, שעל ידי שלא לשמה באים לשמה. לכן אמרו, "לעולם ילמוד אדם שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה באים לשמה"."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו, שתולדות הצדיקים הם מעשים טובים, בעבודה" 1990)

תלמידה: אמרת שצריך לשבור את הקיר. הרי אנחנו לא יכולים לקחת פטיש ולשבור את הקיר הזה, מה זה הפטיש הפנימי הזה שאיתו אנחנו שוברים את הקיר, על ידי מה אנחנו שוברים אותו?

בהתמדה שלנו.

תלמידה: כלומר להתחזק בהשתוקקות ולדפוק על נקודה אחת?

כן.

תלמידה: אמרת שהתנאי הראשון הוא להתמוסס בכולם ולהיות אפס, והתנאי השני הוא לברר עם איזו עביות אני יכולה לפעול כדי למשוך אותם אחריי. איך להשתמש בעביות שלי ואיך לברר במה אני יכולה להשתמש עכשיו?

על זה ניתן לדבר רק אחרי שתוכלי לבטל את עצמך. אז תוכלי להעלות את העביות שלך ולעבוד עימה.

תלמידה: הגעתי לכנס עם רצון מאוד ברור להתבטל לגמרי, וכאן אתה אומר לי שצריך קצת להוסיף עביות.

העלייה היא קורית רק על ידי הוספת העביות, ועם זאת אנחנו יכולים להוריד את העביות עד האפס, כלומר לא להשתמש בה למען עצמי.

תלמידה: קראנו עכשיו על קנאה, תאווה. האם אני יכולה להוסיף את זה קצת, אבל לא בשבילי אלא בשביל כולם?

כן, את יכולה.

תלמיד: עוד לא ברור מה זו קנאה. האם הקנאה תלויה בכמה הבורא גדול עבורי? מאיפה אני לוקחת את ההרגשה של הקנאה, רק מגדלות הבורא?

כן.

תלמיד: לגבי שני התנאים שאמרת, הראשון, שאני רוצה להתכלל עם כולם, להתבטל כלפי כולם, להיות אפס, פה ברור מה המגמה. והשני הוא באיזו עביות אני יכול לפעול כלפי החברים כדי קצת למשוך אותם אחריי. מה זו העבודה הזאת בעביות?

אני צריך להתבטל כלפי החברה.

תלמיד: כן, זה תנאי ראשון.

זה תנאי ראשון. אם אני מתבטל, אז עם איזה רצון לקבל אחר כך אני עובד?

תלמיד: האם כתוצאה מביטול מתעוררת בי עביות?

תוצאה לא יכולה להיות מהביטול, כי מהביטול אני נשאר באפס.

תלמיד: אז מאיפה באה העביות?

העביות באה מתוך זה שאני ממשיך ללמוד, ממשיך להיות בחברה.

תלמיד: לא מובן איך אתה בביטול ובעביות.

זה כלפי שני דברים. כלפי מה אני עושה ביטול?

תלמיד: כלפי החברים.

אני כלפי החברים.

תלמיד: כן.

ומה עוד?

תלמיד: עביות, כלפי מי?

איזו עביות?

תלמיד: אני לא מכיר את כל הסוגים, אני שואל מתוך מה ששמעתי ממך. שמעתי שיש שני תנאים בכנס, הראשון, שאני מתבטל כלפי החברים, אפס כלפיהם. השני, שאני פועל בעביות כדי למשוך אותם אחריי.

כן.

תלמיד: התנאי השני לא ברור לי. מה זה לפעול בעביות כלפי החברים, למשוך אותם אחריי? מה אני עושה פה? מה אני מעורר פה? מה זו העבודה הזאת בעביות?

כך כתוב?

תלמיד: כך שמעתי שאמרת קודם.

לא, מה ששמעת אני לא יודע, אלא מה כתוב.

תלמיד: צריך לחפש בכתוב.

תחפש.

תלמיד: אמרנו שפעולה ראשונה היא לעשות מעצמי אפס כלפי כולם.

כן.

תלמיד: בפעולה השנייה, האם אני צריך גם במשהו לנסות להרים את כולם?

כן.

תלמיד: איך קורה המעבר בין השלב הראשון של לעשות מעצמי אפס כלפי כולם, לשלב השני שאני מחפש במה אני מרים את כולם?

על ידי מה אני יכול להרים אותם?

תלמיד: האם זה מה שאני צריך לשאול את עצמי?

כן.

תלמיד: אני האפס, מרים אותם? אפס הוא אפס.

על ידי מה אני יכול להרים אותם. אני אתן לך דוגמה, ביטלת את עצמך כלפי איזו קבוצה, איך אתה יכול לרומם אותה קצת יותר? מה אתה צריך לעשות?

תלמיד: אני יכול לתת דוגמה טובה של השפעה מצידי לחברה, זה בחיצוניות המעשה. בפנימיות אני יכול להתפלל בעבורם. מה עוד יש לי לתת להם?

נגיד שכך, ולראות עד כמה זה עוזר.

תלמיד: בזה שביטלתי את עצמי, ביטלתי את הרצון האגואיסטי שלי מול העשירייה שלי, פיניתי מקום.

כן.

תלמיד: מה נכנס במקום הזה?

היה שם אגו, כן?

תלמיד: שביטלתי.

שביטלת. אז יש שם את גדלות הבורא.

תלמיד: שאת זה אני מקבל רק ממנו.

כן, אבל אתה רוצה למלאת אותו, אז אתה פונה לבורא ומבקש שהוא יתגלה.

תלמיד: אז זה מה שאני מעביר, בזה אני מרים את החברה. אם באמת הצלחתי לבטל את המקום האגואיסטי שלי ושם נכנסה גדלות הבורא, אז זה מה שעובר לעשירייה שלי.

כן.

תלמיד: יש תופעה מאוד ברורה, מאוד מורגשת, לגבי לרומם את החברה. חברים שמגיעים מאלפי קילומטרים ונמצאים פה מרוממים בצורה מאוד חדה את החברה. למה זה כך, מה המיוחד בזה?

כי מי שנמצא כאן הוא נכנע כלפי הקילומטרים שעבר כל אחד כדי להגיע לכאן. הוא מראה לכולם את התשלום שלו, מה הוא מוכן לתת כדי להיות כאן.

תלמיד: לחברים שהגיעו מרחוק, מאלפי קילומטרים, האם יש להם תפקיד מיוחד? אני שהגעתי מאלפי קילומטרים, האם אני צריך להרגיש שאני בתפקיד מסוים עכשיו? כי אני מעורר את החברה.

אתה חייב לחשוב על זה, כן.

תלמיד: מה אני צריך לחשוב שהתפקיד שלי?

איך אתה מרומם את החברה בזה שאתה נמצא ביניהם היום.

תלמיד: האם עצם המחשבה הזאת היא שתרומם את החברה?

גם המחשבה, אבל ודאי שעוד יותר אם אתה עושה התעוררות במדרגה שלהם.

תלמיד: אני מרגיש שגם אותך מעוררת העובדה שבאו חברים מרחוק, זה נכון?

ודאי. אני מאוד מקנא בהם, כמה חלק מהם השקיע מאמץ, כסף, הכנה.

תלמיד: מחברים מהכלי העולמי שבאו מחו"ל אי אפשר שלא להתפעל, זה טבעי. איך בצורה על טבעית לחפש להתפעל מהחברים שיושבים איתי יום יום, כל רגע, חברים שאיתי בעשירייה? כי הם כבר כמו משפחה, אתה כבר לא רואה אותם, אתה רק מרגיש שהם איתך. איך להתחדש כל פעם בקנאה הזאת?

לא ידוע.

תלמיד: אני מתפעל מהעשירייה שלי מכך שהם עושים כל כך הרבה מאמץ, מגיעים לפה עם כל הכוחות, אפילו שהם גרים קרוב, אבל זו גם עבודה קשה.

טוב.

תלמיד: כשבן אדם מתחיל להתבטל, האם זה נכון שהוא מתחיל לדאוג יותר עבור אחרים?

יכול להיות, בדרך כלל כן. אבל יכול להיות שהעבודה שלו היא כזאת שהוא לא מגלה את זה.

תלמיד: בכנס עכשיו, בכל התקופה הזאת, מה יעשה אותך שמח?

ההתקדמות הכללית של כל הארגון, כשזה תלוי איך יתקדם כל אחד ואחד. מה יש עוד לעשות, כל היתר מקבלים מהבורא.

תלמיד: איך אנחנו צריכים להתקשר איש לרעהו כדי שתרגיש, "היה לי כדאי להכניס את כל החיים שלי בהם, יש לי נחת רוח מהם"? איזו צורה אנחנו צריכים לרכוש שתיתן לך נחת רוח?

באמת אפשר להגיד שמהכנס הזה והלאה אני מצפה להתקדמות ממשית של מרכז בני ברוך. אלו שנמצאים בהבנה, בהשגה, בלימוד, בכל מיני פעולות, אני מבין שאיתם אני הולך קדימה.

תלמיד: מה זו התקדמות ממשית?

התקדמות ממשית זו פתיחה, פתיחת שמיים.

תלמידה: יוצא שכשאנחנו מעלים את גדלות הבורא, את גדלות החברים, אז נוסף לנו אגו. האם זה נכון?

יכול להיות כן, יכול להיות לא.

תלמידה: הוספת העביות הזאת שהיא הכרחית לתנועה שלנו קדימה, איך היא קשורה לצמצום ולמצב הקטנות, כשאני לא רוצה אורות גדולים, אלא להסתפק במעשים קטנים?

כאשר אנחנו עולים ורוצים להצטמצם כלפי המדרגה שתבוא, אז אותו אור שפועל במדרגה הבאה הוא זה שמצמצם אותנו. כך שאין פה סטירה בין העלייה כלפי האור הגדול יותר והצמצום שבא על ידי האור הזה.

תלמידה: אלו לא הפעולות שלי, לא ההחלטות שלי, אלא השפעת האור על המוכנות שלי.

כן. את רק מחליטה האם כן או לא.

תלמיד: אם אני מתאר לעצמי שאני מתמוסס בין כולם ומרגיש את עצמי כאפס יותר ויותר, ואת הקבוצה אני רואה כגבוהה יותר ויותר, האם זו תוספת עביות?

לא. הכול בסדר, כך אמור להיות.

תלמיד: הקנאה היא מתוך זה שאנחנו נכנסים לביטול לעשירייה, השלב הבא של הביטול הוא כבר הפעלת העביות, להיות כבר אקטיביים יותר.

כן.

תלמיד: מהי המוטיבציה מלכתחילה, מה המניע לעשות ביטול, ושאחריו תבוא הפעלת העביות.

להיכנס במגע עם כוח עליון.

תלמיד: האם כשזאת המוטיבציה, אז בתוך זה יש המשכיות, מה מאפשר לעבור מביטול להפעלת העביות?

כי אני ביטלתי את עצמי מלקבל, ורוצה עכשיו לפעול בכוונה להשפיע.

תלמיד: האם זה רוצה עכשיו, או מלכתחילה זה מה שהיה הרצון?

לא, רק עכשיו. כול עוד לא ביטלתי את הרצון לקבל, לא יכולתי לחשוב על כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: ועכשיו כשאני חושב על כוונה להשפיע, מה בתוך זה נקרא "קנאה" שמעוררת את הכול?

"קנאה" זה שאני עובד עם העביות שלי, עכשיו, שתיקנתי אותה וכול העביות הזאת על מנת להשפיע.

תלמיד: האם הקנאה זה כשאני מזהה בתוך העשירייה שהם יותר מתקדמים, יותר דבוקים בבורא?

כן. ודאי.

תלמיד: ולפני כן לא יכולתי לראות את זה.

לא.

תלמיד: ומה בתוך הזיהוי של גדלות החברים מאפשר לי עוד יותר לרצות להתחבר איתם, למה דווקא זאת הקנאה הנכונה, "קנאת סופרים"?

כי אני קיבלתי אותה מתוך החיבור. החיבור איתם זה מה שמביא לי את הרגשת הגדלות שלהם.

תלמיד: אתמול עשיריית כרמיאל הייתה במפגש עשירייה בקיבוץ גינוסר. יש לנו שם חבר שהרבה זמן לא חיבקנו אותו, לא ראינו אותו, ומתוך החיבור הזה אני הגעתי היום לפה. איך אנחנו יכולים לתת כוח, מתוך המאמץ שעשינו, לכל הכלי? יש עכשיו הרבה התאספויות של עשיריות. איך מרכזים את הכוח הזה שיעזור לכולם?

יש עכשיו באמת הרבה התאספויות והרבה התעוררות כללית והרבה חושבים על פסח איך אנחנו נצא בפסיעה אחת מתוך הרצון לקבל, לתוך רצון להשפיע. כי "פֶּסח", פסח. נקווה שאנחנו נצליח, בעזרת ה'. אז נעבוד על זה. נעבוד.

תלמידה: מה לעשות עם הרגשת הבושה מהפער בין המאמץ שאני עושה, למאמץ שעושים החברים מהכלי העולמי? הם קיבלו מהבורא אפשרות להשפיע, והם משתמשים באפשרות הזאת. אבל לי, הבורא עוד לא נותן ככל שאני למקשת.

זה לא פחות טוב או יותר טוב. מה שהוא נותן, זה מה שנותן. אין מה להסתכל על אחרות. צריך להשתדל לעלות.

תלמיד: אם לדייק, האפס, הביטול, הוא רק כלפי עצמי. את החברים אני רוצה לראות יותר גדולים, יותר משפיעים, מתפעלים, נכון?

כן.

תלמיד: בנקודה הזאת מתעוררת קנאה. מה הפעולה הבאה, אם אני צריך לבטל את עצמי עוד יותר, או שאני צריך לעשות פעולה אקטיבית כלפיהם כדי להוסיף לחיבור, כדי להוסיף להם?

כאילו לביטול שעשיתי מלכתחילה, עכשיו אני צריך להוסיף עוד עביות לביטול, כן?

תלמיד: האם להוסיף עוד ביטול, התבטלתי, ועכשיו אני רואה אותם יותר גדולים, יותר משפיעים. ואני לא רוצה להוריד אותם. אני רוצה שהם יגדלו עוד יותר, אבל כנגד זה גם מתעוררות קנאה כלפי הרצון להשפיע. מה הפעולה הבאה שאני צריך לעשות?

עכשיו יש לך בעיה להיות משפיע להם. איך תעשה את זה?

תלמיד: כן, זאת השאלה.

טוב. נחשוב, נחשוב.

תלמיד: אני אתחיל עם הודיה לזה שאני יכול להיות פה, בגלל שפה המקום שהכול קורה. הכוונה שלי זה להעלות קנאה בכלי העולמי. האם אתה יכול להגיד לאלו שמתלבטים להגיע או לא להגיע, אם אני קונה כרטיס, לא קונה כרטיס, וגם מה הצורה הכי טובה בשבילי, לעשות את זה?

מה לעשות, מה אתה רוצה להשיג?

תלמיד: אני לא רוצה כלום. אני רוצה לעורר את לב החברים שלא יכולים להחליט האם הם רוצים לבוא או לא. מצד אחד הם רוצים להרגיש מה שאנחנו מרגישים פה בכיתה, מצד אחר הם לא יודעים אם הם יכולים להוציא את הכסף או לקבל זמן מהעבודה. שאלתי אותך אולי לפני חמש עשרה, שבע עשרה שנה, ואמרת לי, תעשה את כל הפעולות בלב, במוח כדי להיות שם ואז הבורא ישלים. האם אתה יכול לדבר אל האנשים שמתלבטים?

אני חושב שנשמע אותך שבוע בשבוע, ואז נראה איך אתה מתפתח. הפעם זאת תהיה התפתחות אמיתית.

תהילים פרק פז

א לבני-קרח, מזמור שיר: יסודתו, בהררי-קדש.

ב אהב יהוה, שערי ציון-- מכל, משכנות יעקב.

ג נכבדות, מדבר בך-- עיר האלהים סלה.

ד אזכיר, רהב ובבל-- לידעי:

הנה פלשת וצר עם-כוש; זה, ילד-שם.

ה ולציון, יאמר-- איש ואיש, ילד-בה;

והוא יכוננה עליון.

ו יהוה--יספר, בכתוב עמים: זה ילד-שם סלה.

ז ושרים כחללים-- כל-מעיני בך.

(סוף השיעור)