שיעור צהריים 18.07.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מקום הבריאה – קטעים נבחרים מן המקורות

"מקום הבריאה", שאנחנו מדברים על בריאה צריכים לדבר על מקום הבריאה, כי הבורא ברא מקום והבורא בעצמו נקרא "מקום". בהרבה כתבים, טקסטים אנחנו רואים שכך כתוב יחס "בין אדם למקום" הכוונה כלפי בורא, כי הוא מקום של כל מציאות הבורא, והמקום הזה הרצון שלו להטיב לנבראיו, שמזה התחילה כל הבריאה מבריאת המקום, מיחס הבורא להטיב, ואחר כך כבר בתוך המקום הזה הבריאה עצמה, הנבראים וכל מה ששייך להם. לכן יש לנו יחס של המקום לנבראים ויחס של נבראים למקום, כך אנחנו מחלקים המציאות שלנו.

קריין: קטע מס' 4.

"אומרים "ברוך המקום". היינו בזמן שהאדם זוכה לקבל את בחינת חסרון של הבורא, שהוא רצון להשפיע, אז האדם נותן תודה לה' עבור זה שהבורא נתן לו את המקום שלו, היינו שהוא הרצון להשפיע, שזה יש להבורא. והאדם צריך להגיע לדרגה זו, היינו שיהיה לו הרצון להשפיע. לכן אומרים "ברוך המקום", עבור זה שנתן לנו את המקום, היינו החסרון שלו, שהיא הרצון להשפיע, שברצון הזה של הבורא יכול הבורא למלאותו עם טוב ועונג."

(הרב"ש. מאמר 20 "מהו אין לך דבר שאין לו מקום, בעבודה" 1991)

שאלה: איך אנחנו יכולים להוסיף רצון משלנו למקום המבורך ולהשיג מילוי אמיתי?

איך אנחנו יכולים במקום הזה להוסיף רצון משלנו, חיסרון שלנו, ולמלא את המקום הזה במילוי אמיתי? זה נכון, כי המקום שהבורא ברא, הרצון להשפיע הוא בעצם מצידו ומצידנו גם צריך להיות בחזרה מקום, זאת אומרת רצון כלפי הבורא וגם רצון להשפיע, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי". וכך אנחנו יכולים להתקדם להתקרבות בינינו, אדם אל הבורא.

האדם שמתחיל להרגיש שיש לו נטייה לבורא הוא צריך עכשיו לעבוד על זה שיהיה לו רצון להשפיע לבורא, ואז בצורה הדדית הוא ירגיש שגם הבורא רוצה להשפיע לו באותה הצורה, באותה המידה, זה נקרא "אני לדודי" לבורא, "ודודי לי" והוא אליי, לזה צריכים להגיע, להשתוות הצורה מה שנקרא. זו העבודה שלנו. במידה שאנחנו מגיעים להשפיע לבורא אנחנו מגלים שהבורא משפיע לנו, רוצה להשפיע לנו, זה מתגלה.

שאלה: למה אנחנו לא יכולים להגיע לחיסרון הזה?

אתה צריך להיות קצת יותר רגיש לְמה שאתה מקבל, שמה שיש לך אתה מקבל מהבורא ומה שאתה מרגיש אתה הכול מקבל ממנו, ואיך, במה שאתה מרגיש אתה תרגיש, תזהה, תראה שזה יחס אהבה מהבורא אליך. תנסה להרגיש את זה ותנסה גם מצידך כך להתייחס אליו, ואז בצורה הדדית אתם תרגישו שיש לכם קשר עם הבורא, וזה נקרא "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: האם זהו מקום של בחירה?

זה מקום של בחירה. ובמקום שאנחנו מרגישים את כל המציאות, אנחנו נרגיש רק את יחס הבורא אלינו ונרגיש שהוא מטיב לנו, ואז מתוך זה נתעלה אליו באותה הרגשה להטיב.

שאלה: למה אם נוצר באדם רצון להשפיע זה נקרא שיש לו מקום לקבל את הטוב מהבורא?

כי בזה הבורא מקדים אותו תמיד ובונה בו מקום, חיסרון, רצון לקבל ואז אנחנו מתוך רצון לקבל צריכים לשנות אותו ולהתייחס לבורא גם ברצון להשפיע כמו שהוא אלינו. אז לפי השתוות צורה שאני אעשה אותו רצון, אותה נטייה לבורא כמו שהבורא אליי, נתחיל להרגיש זה את זה.

תלמיד: האם המקום של הנברא זה לא הרצון לקבל?

רצון לקבל ודאי, אבל אנחנו ברצון לקבל מתחילים להרגיש רצון להשפיע אליי.

תלמיד: אז התפתחות פירושה לבנות בי מקום שאין בי?

רצון יש לי, רק השאלה עד כמה הרצון הזה הוא מגלה כמקבל מילוי מהבורא.

תלמיד: מה הוא צריך בשביל זה?

הוא צריך בשביל זה מה שנקרא "השתוות הצורה", שגם הוא רוצה לעשות לבורא אותה השפעה כמו שהבורא אליו.

שאלה: יש הרגשה שלהודיה יש תמיד תנאי וזה התוצאות, האם זה נכון להגיד שצריך שתיווצר אצלנו הודיה כזאת שהתוצאה לא תהיה בהודיה, אלא הסיבה, סיבה זאת החשיבות לעבודה ועם ההודיה הזאת אנחנו ביחד עם הבורא בונים את המקום?

את אומרת נכון.

שאלה: איך להחזיק ולהיות ברצון להשפיע?

זה רק על ידי הסביבה, בעזרת הקבוצה. כשיש קבוצה היא גם חושבת כמוך אז כל המאמצים שלנו עוברים דרך הבורא לכולם, וכולנו מתחילים להרגיש קבלה נכונה, את היחס של הבורא אלינו.

קריין: קטע מס' 5.

"שאלנו, מהו "אין לך דבר, שאין לו מקום" בעבודה. והפירוש הוא, שדבר זה שהאדם רוצה להשיג, היינו את הרצון להשפיע, שזה הדבר שהאדם מרגיש שחסר לו. אז האדם צריך לעבוד מקודם, שהדבר הזה, שהוא רוצה להשיג, היינו הרצון להשפיע, צריך שיהיה לו מקודם מקום, היינו חסרון אמיתי. והוא מתבטא בשני אופנים:

א. שירגיש שחסר לו.

ב. שירגיש, שרק ה' יכול לעזור לו, והאדם בעצמו אינו מסוגל בשום אופן לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו.

וזהו "שאין לך דבר, שאין לו מקום". כלומר, שסדר העבודה הוא, שהאדם צריך מקודם להכין את המקום, היינו החסרון, ואח"כ ה' נותן לו המילוי על חסרונו."

(הרב"ש. מאמר 20 "מהו אין לך דבר שאין לו מקום, בעבודה" 1991)

זאת אומרת, אנחנו צריכים לפתח בנו רצון להשפיע כמו שיש רצון להשפיע מהבורא לפחות במשהו, ואז בהתאם לכך אנחנו נוכל גם להרגיש את יחס הבורא אלינו ושאנחנו יכולים למלא אותו, כמו שהוא רוצה למלא אותנו, ואז תהיה לנו התקשרות הדדית, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", ודודי זה הבורא.

שאלה: האם העבודה בקו שמאל שמראה לנו כמה אנחנו עוד לא מתוקנים בעבודה הרוחנית זה אותו הדבר כמו להגדיל את החיסרון שלנו להשפעה ולמילוי מהשפעה?

כן, זה ממש אותו דבר.

שאלה: מתי נרגיש את הקשר עם הבורא עם החיסרון הנכון? אנחנו נרגיש הכול בדינמיקה, דינים.

תהיה דרגת קשר חדשה מעל הדינים והחסדים.

שאלה: הבורא רוצה שנהיה שותפים שלו, אבל איך אנחנו עושים את זה?

אנחנו רוצים להיות בשותפות עם הבורא. זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע לאותו רצון כלפי הבורא כמו שהבורא כלפינו. ובצורה כזאת אנחנו נגיע להשתוות הצורה עם הבורא. השתוות הרצונות, השתוות ההשפעה זה לזה. זה נקרא שאנחנו מגיעים אליו לדבקות.

שאלה: ממה שאנחנו לומדים נתפס כאילו הרצון להשפיע לא ברור בכלל בשבילנו, אבל תכונת החסד, כשמדברים לפי תכונות, תכונת החסד היא נגישה לנו ואנחנו יכולים דרך זה להידמות. מה זה אומר בעשירייה להביע את תכונת החסד?

להביע את תכונת החסד בעשירייה זה שאנחנו מנסים לעזור לחברים, ובמידה הזאת מקווים שהבורא יעזור לנו.

שאלה: פשוט לרצות לעזור זה חסד?

על ידי כל ההזדמנויות שלפנינו, לא סתם לרצות. בכל מה שיש לפנינו לעזור זה לזה בעשירייה ואז אנחנו נראה איך הבורא עוזר לנו. בעצם אם לא תחשבו על עצמכם אלא רק על החברים, אז תרגישו מהר מאוד שהבורא גם חושב רק עליכם.

שאלה: עכשיו הגיע לראש, שאנחנו משחקים כל הזמן עם הבורא. אנחנו אוהבים לבוא להתארח, לקרוא לאורחים אלינו. איך ללמוד לעשות משחק כזה עם הבורא שאנחנו קוראים לבורא להתארח אצלנו? בשביל שהכוונה שלנו תהיה נקיה, שתהיה צורה שתהיה נקיות. איך להיכנס למשחק הזה כולנו ביחד בשביל להזמין כל הזמן את הבורא אלינו בכל מצב, בשיעור, בסעודה וכולי? להתרכז על זה. אפשר איכשהו לעשות את זה כמטרת החיים, לפחות בזמן הקרוב.

כן, אנחנו יכולים לעשות את זה אם נהיה מכוונים בצורה מדויקת להשפיע, לתת הכול לבורא. ואז במידה הזאת אנחנו נראה שגם הוא רוצה למסור את הכול לנו.

שאלה: מדברים פה על כל מיני פעולות לעשות בשביל החברים כדי להתקרב דרכם לבורא, לתכונת ההשפעה, לרצון להשפיע. חיסרון להשפיע אבל אמיתי, שיהיה בתוך הלב שלי, הוא לא עובר גם דרך זה שנמאס לי מהרצון לקבל שלי, שהוא שולט עליי, שהוא מכתיב לי את המציאות, שאני מוכנה להיפטר ממנו ולקבל במקומו רצון לאהוב את החברים?

כן. את מדברת היום יפה מאוד.

שאלה: איך שני רצונות הפוכים יכולים להגיע לאיזון, איך אפשר להגיע להומוגניות כזאת בעשירייה?

אם כולם בעשירייה מבינים מה צריכים להשיג ומשתדלים לעבוד על זה, אז הם יראו שגם הבורא דוחף אותם לזה ומשתתף איתם. צריכים לדבר על זה בעשירייה ולקחת את זה לעבודה.

קריין: שמעתי לפני רגע משפט, "אם לא תחשבו על עצמכם אלא רק על חברים, אז תרגישו מהר מאוד שגם הבורא חושב רק עליכם".

לא, זה היה מצורף למשהו.

תלמיד: אז מה, אם אני חושב על החברים.

כן, ולא על עצמי.

תלמיד: אז זה יביא אותי לְמַה ביחס עם הבורא?

לזה שאני ארגיש את הבורא, שהוא חושב עליי.

תלמיד: לָמה, מה הקשר?

כי אני מפנה לו מקום. לא אני דואג לעצמי אלא הבורא ידאג להתקשר אליי.

שאלה: נאמר פה על חיסרון אמיתי. החיסרון שאני מקבלת דרך קנאה, זה יכול להיות חיסרון אמיתי?

כן, יכול להיות. "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מין העולם". זאת אומרת, הם עוזרים לנו לצאת מהעולם האגואיסטי שלנו ולהתעלות.

תלמידה: כתוב פה שאופן הראשון, שהאדם ירגיש בצורה מדויקת שחסר לו. ואנחנו לוקחים מהחברה רצונות. החברה מעצבת את החסרונות שלנו אבל יש רשימות שלנו ואני חשבתי שהחסרונות האמיתיים זה אלה שנפתחים מהרשימות.

כן, אז זה מתגלה. מה זה אומר "רשימות"? רשימות אלה רשימות מידע של הרצונות שלנו, שנמצאים בנו והאור העליון, הבורא מאיר עליהם והם מתעוררות ונפתחות ואנחנו מתחילים להרגיש אותם.

תלמידה: כן אבל אם אני מרגישה את זה לא מהרשימות שלי אלא מהחברה זה מגיע אליי, החברה משפיעה עליי ויוצאים, נוצרים לי כל מיני רצונות, זה לא רצונות אמיתיים.

לא, אלה לא רצונות אמיתיים. הרצונות האמיתיים הם אלה שיכולים מתוך זה להתעורר בך.

תלמידה: כלומר שהם מתאימים.

כן.

קריין: קטע מס' 6.

"מציאות מקום ברוחניות נקרא מקום מציאות, מטעם שכל מי שבא לשם, היינו למקום ההוא, רואה אותה צורה כמו השני. מה שאין כן דבר דמיוני אינו נקרא מקום מציאותי, משום שהוא דמיוני. אז כל אחד מדמה לעצמו באופן אחר. 

ומה שאנו אומרים "ע' פנים לתורה", פירושו שהם ע' מדרגות. ובכל מדרגה מתבאר התורה לפי המדרגה, שבו הוא נמצא. אבל ענין "עולם" הוא מציאות. דהיינו, שכל מי שבא לאיזו מדרגה מן השבעים מדרגות שבאותו עולם, הוא משיג אותה צורה כמו כל המשיגים, שבאו לשם."

(בעל הסולם. "שמעתי". צ"ח. "רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם")

שאלה: מה זה אומר שיש צורה לעולם או למדרגה שבה אנחנו נמצאים?

צורה היא אוסף תכונות שמצייר לנו צורה.

תלמידה: איזה תכונות?

תכונות של אותה המציאות. בדרך כלל מדובר על שבע ספירות. אך במציאות שלנו אלו לא ספירות, אלא פשוט ההתפעלויות.

שאלה: איך אנחנו בונים יחד את ההתקרבות לבורא? נראה שעם הזמן אנחנו דווקא מתרחקים.

אתם צריכים יותר לדבר ביניכם, ולהבין שההתקרבות לבורא יכולה להיות רק במידת ההתקרבות ביניכם, בקבוצה. רק בצורה כזאת, כשאנחנו מתקרבים בינינו, בעשירייה, לפי זה אנחנו מתקרבים לבורא. זה חוק, אסור לנו לשכוח אותו, ורק בצורה כזאת להתקדם.

שאלה: לא הבנתי. יש עולם, ובתוך כל עולם יש שבעים מדרגות, ואם הגעתי למדרגה עשר, וגם החבר שלי הגיע למדרגה עשר, שנינו רואים אותה מציאות?

כן.

תלמיד: וכמה עולמות יש, חמשה, ובכל עולם שבעים מדרגות?

בעצם זה לא חשוב. העיקר בשבילנו כל הזמן לאתר את עצמנו יותר קרובים זה לזה, יותר מתכללים זה בזה, ובצורה כזאת נעזור זה לזה לעלות יותר ויותר.

תלמיד: ומה זה אומר לראות מציאות? רואים בעיניים מציאות?

לקבל בכלים המתוקנים שלנו את גילוי הבורא, באיזה אופן הוא מתגלה.

תלמיד: ושני אנשים מגלים את אותו אופן?

כן.

שאלה: צורה זה חיסרון? כלומר, צורך להשפעה? כלומר, הדרגה הבאה של ההשגה?

כן. נכון מאוד.

שאלה: איך אנחנו יכולים להיות בתפילה מתמדת כדי לעשות לבורא מקום בחיבור בינינו בעשירייה?

רק לפי החיבור בינינו. כשאנחנו מדברים. לכן אנחנו נמצאים במציאות שאנחנו יכולים לדבר. זאת אומרת, להתקשר בצורה לא רוחנית, אלא בצורה גשמית. כי ברוחניות עדיין אנחנו לא מסוגלים להתקשר. לכן אנחנו נמצאים במציאות מיוחדת בה אנו יכולים להתקשר בינינו בצורה גשמית. ומתוך שאנחנו משתדלים להתקרב זה אל זה בכל הצורות הגשמיות, בהשפעה, בעזרה, בתמיכה, בהתאמה אנחנו מתעוררים, ומעוררים על עצמנו כוחות רוחניים. והכוחות האלה משפיעים עלינו, ומקרבים אותנו זה אל זה.

לכן, ככל שנעבוד על זה יחד, העיקר ביחד, לפי זה נתחיל להרגיש שאנחנו באמת מתקרבים. יותר מבינים, יותר מרגישים זה את זה. עד שנגיע למצב שבו כולנו נהיה ברצון אחד, ואז הבורא יתחיל להתגלות.

שאלה: איך אנחנו מעצבים את המספר שבעים?

שבע כפול עשר. שבע זה שבע ספירות. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

שאלה: איך להבדיל בין המקום המדומה למציאותי? הרי, אנו לא יכולות לחלוק בינינו ניסיון רוחני.

המקום המדומה שאנחנו מתארים לעצמנו הוא זה שאנחנו מתארים לעצמנו בחושים הגשמיים, האגואיסטיים שלנו. המקום האמיתי הוא הרצון להשפיע, ובו מתגלה הבורא, וממלא את המקום הזה. המקום שאותו ממלא הבורא נקרא "נשמה", והבורא מתגלה 'וממלא את הנשמה.

שאלה: נניח מגיע אלינו מצב מסוים ומתאר את המדרגה העתידה, הבאה?

תשתדלו להיות יותר בקשר ביניכם, ואז לאט לאט תתחילו להרגיש מה בעצם קורה.

שאלה: האם העולם המדומה והעולם הגשמי, המלכות, והאם זה נורמאלי שנרגיש כזו שנאה לדרך, ולהתקדמות?

העולם המדומה זו המציאות שאנחנו מרגישים בתכונות האגואיסטיות שלנו. ועד שלא נצא מזה, נרגיש את העולם הזה. אחר כך נתחיל להרגיש כבר את העולם הרוחני בתכונות אלטרואיסטיות, בתכונות להשפיע.

שאלה: אנחנו רק לומדים להשפיע, אבל עדיין לא יודעים שום דבר. האם זה נכון ללמוד להשפיע מהטבע? השמש משפיעה, היא נותנת לכולם. הנמלה סוחבת את הכול לתוך הקו שלה. איך ללמוד מהטבע את ההשפעה המוחלטת הזאת? והאם נכון ללמוד להשפיע ככה?

אנחנו יכולים כמובן להסתכל על הטבע, אבל העניין הוא שבטבע הכול עובד בצורה אוטומטית. בטבע הכול אינסטינקטיבי. זאת אומרת, הם לא פועלים נגד הרצון האגואיסטי שלהם, אלא דווקא ברצון האגואיסטי שלהם. אז אין לנו שם יותר מדי מה ללמוד. אבל כדאי להסתכל מה קורה שם.

שאלה: מה נמצא בחיסרון אמיתי? מה זה חסרון אמיתי?

מה שהכי קרוב ללב שלך. בעצם, זו תכונת ההשפעה. במידה שאני רוצה להשפיע, במידה הזאת אני מתקרב לרצון האמיתי, כי זה הרצון של הבורא.

שאלה: בעולם שלנו, בחושים האגואיסטיים שלנו, יש לנו חלל שאנחנו מרגישים בזמן. בתוכו השכל והרגש בונים ביחד את המציאות שאנחנו מרגישים. וכמו שברור מהקטעים שאנחנו קוראים, שברוחניות המילה "חלל" מבטאת הרגשת חסרונות, רצונות, וזמן זה שרשרת של סיבה ומסובב.

אז אם אנחנו מגיעים לרצון להשפיע, אנחנו חייבים להרגיש חלל וזמן בצורה הזאת. זה מצב שונה לגמרי של הכרה, ותודעה.

הבוקר שמעתי בשיעור הרבה שאלות שכביכול אנחנו רוצים לדמיין בתודעה שלנו תמונה כזאת או אחרת, וזה רחוק מאוד. אז לא ברור מה לבקש, כי אנחנו בכל מקרה מדמיינים הכול בתמונות שאנחנו מרגישים.

איך לבנות נכון חיסרון? כי זה מבוי סתום, אני לא יודע מה לדמיין. אני רוצה השפעה, ואני לא יודע מה זה. אבל צריך להיות תיאבון לתמונות שאני רוצה להשיג. איך יוצאים מזה?

חסרה לך חברה שתיתן לך דוגמאות איך אפשר להשפיע זה אל זה. איך אפשר לרצות להשפיע, איך לקנא בחברים שמשפיעים זה אל זה, ובצורה כזאת תתקרב להשפעה.

תלמיד: מה אתה מתכוון בחסרון לחברה, הרי אני בעשירייה, אנחנו עושים את הכול כביכול כפי שצריך?

כנראה שאתה יכול להיות בעבודה עוד אלף שנה. השאלה היא, עד כמה אתה לומד מהם את תכונות ההשפעה.

שאלה: חבר בקבוצה איבד את העבודה הגשמית שלו, והוא העביר קורות חיים. היום בבוקר הרגשתי ממש את החיסרון שלו. האם זה יכול להיות חיסרון?

זה יכול להיות חיסרון. צריכים להתפלל למענו ולבקש שתהיה לו עבודה.

תלמידה: בהתחלה שלחתי לשלושה חברים טובים שלי, בקשתי ושאלתי אם הם יכולים לעזור לו כי הוא חבר מאוד טוב. עשינו מה שיכולנו.

זה מה שצריכים לעשות.

שאלה: אני מרגישה שיש הרבה מקומות, יש את המקום של היחס שלי ביני לחברה, לכל חברה בנפרד ביחס מיוחד, ויש את המקום שהוא העשירייה שהוא כלול מכל היחסים בינינו. ההרגשה שלי היא שאני לא קיימת, אני כאילו בין המקום הזה לבין המקום ההוא. איפה אני?

את אחת מהן.

תלמידה: האם אני יכולה לבקש לחבר את הכול לאחד ולהרגיש שלמות?

זה צריך להיות הרצון הכי חשוב שלך.

שאלה: יש לי הרגשה של הודיה גדולה מאוד לבורא, ורצון להתמוסס ברצון הזה בשביל הרב, בשביל העשירייה ובשביל הכלי העולמי. יש לי בקשה אחת לבורא, שייתן לנו אור, שאת האור הזה נעביר לכל העולם ונכסה אותו בו.

תתפללו על זה כולם יחד, ואז זה יצליח.

שאלה: איפה אנחנו מתחברות בעשירייה אם כל אחת נמצאת בדרגה שונה משבעים המדרגות? איך נמצא את נקודת החיבור המרכזית, לא דמיונית, שנמצאת איפה שאנחנו מתחברות, או שחשוב שניפגש דווקא באותה מדרגה?

לא צריכים, זו לא חובה, הבורא מארגן את הכול. עלינו רק לרצות להיות יחד, להתחבר יחד בהשפעה אליו, ואז הכול יסתדר.

תלמידה: לכולן יש רצון להתחבר אבל הן נמצאות במקומות שונים.

זה לא חשוב. גם אם אנחנו ממקומות שונים, אבל אם אנחנו רוצים להתחבר בבורא כדי שכולנו יחד נהיה קרובים יותר אליו, ולא חשוב לנו לחשוב איפה אנחנו נמצאים אלא העיקר להשתוקק אליו, אז אנחנו בונים רצון אחד משותף. כל אחד משפיע מתוכו, מעצמו, מהרגשות שלו ומהתכונות שלו, כל אחד אולי מתאר לעצמו בצורה אחרת את הבורא שאליו הוא משפיע ואת החברים שאיתם הוא בונה את כל זה, אבל זה לא חשוב, העיקר שאנחנו רוצים להיות יחד ולהשפיע לבורא.

שאלה: האם נרגיש את העולם האמיתי או שיהיו לנו סוגי ראיה נוספים?

אנחנו נרגיש את העולם האמיתי בכל התכונות שלנו, בגילוי הכי טוב שיכול להיות. אנחנו אפילו לא מתארים לעצמנו איך מתגלה משהו רוחני, הוא ממלא את כל התכונות, המחשבות והרגשות של האדם. אל תדאגו, שום דבר לא יישאר בהסתרה. העולם שלנו הוא הכי חשוך.

תלמידה: אני רוצה שנשיג את זה עם כל הרצון שלי. אנחנו מאוד אוהבות אותך, מורה יקר.

גם אני אוהב אתכם, זה הדדי.

שאלה: האם היחסים והקשרים המיוחדים בין החברים בקבוצה הם המקום, העולם שנקרא בורא?

כן.

שאלה: אמרת שאם נחשוב ונדאג לחברים כל הזמן, אז נגלה שגם הבורא כל הזמן דואג לנו כי אנחנו מפנים כך מקום בשבילו, ולעומת זאת אנחנו צריכים להתחבר בבורא. איך לקשור זאת יחד?

קודם לחברים ואחר כך לבורא, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: אם הבורא מתגלה בכל מדרגה באותה צורה לכל מי שמשיג אותו, האם כולנו הופכים להיות שווים? במה כל נברא שונה מחברו?

כל אחד שונה מחברו מפני שיש לו תכונות שונות ובהן הוא מגלה את הבורא בצורה אחרת. כמו בעולם שלנו, אם אנחנו מקבלים משהו, מגלים משהו, אז כל אחד מגלה זאת בצורה שלו. אפילו שאני רואה שזה אדום וזה כחול, אף אחד לא יכול לדעת אם זה אדום או כחול, אלא הכול לפי הרגשת האדם.

שאלה: האם נכון שכל אחד מאתנו יבקש להתבטל כדי שנגיע להודיה? כי בעצם לא חסר לנו כלום והאור תמיד משפיע כלפינו.

כן, כל עוד האדם לא מבטל את עצמו, הוא לא יוכל להגיע להודיה.

שאלה: מה לעשות כאשר ביטוי האהבה של החברות מעצבן?

להרביץ לעצמך, עליך להבין שאת אגואיסטית הרבה יותר גדולה מהן, ואת לא רוצה להרגיש את האהבה הזאת כלפיך כי זה מחייב אותך וזה מרגיז אותך.

שאלה: האם הרגשת הטוב של הבורא, כלומר להרגיש שהברכה שלו כל הזמן נמצאת איתנו, היא בסיס בטוח בשבילנו? האם זה חשוב שיהיה לנו קשר איתו דרך הרגשת הטוב שלו יותר מהפעולה עצמה?

כן, ודאי שכל פעולה שלנו כלפי הבורא היא רק כדי ליצור עמו קשר ולהיות יותר קרובים אליו.

קריין: קטע מס' 7.

"אומרים, "המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים", היינו משום שכל היסורים שנמצאים בעולם נמשכים מסיבת הסתרת פנים, לכן אומרים, המקום ינחם אתכם. היינו שהמקום הזה, הנקרא בריאה, שבראה על הכוונה דלהטיב לנבראיו, יהיה בגילוי הפנים, ואז "כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם".

וזהו מקומו של עולם, היינו שהוא הממלא את החסרון של העולם, אבל אין העולם מקומו, היינו אין העולם ממלא חסרון שלו, מסיבת שהוא אינו חס ושלום בעל חסרון שצריך למלאותו. היינו שכל מה שאנו צריכים לעשות על מנת להשפיע, הוא רק בשבילנו, בכדי שתהיה השתוות הצורה. ולא שהוא חס ושלום צריך מה שהוא."

(הרב"ש. 462. "ברוך המקום")

שאלה: איך לא להיעלב מהבורא כאשר הוא כביכול מתרחק ממני? אמרת שהרב"ש היה נכנס לחדר ורוקד, מה עוד היית יכול להציע לי?

תנסי להיסגר בחדר, לשיר, לרקוד, לקפוץ, ותראי איך מצב הרוח שלך משתנה. ככל שתתנגדי לזה יותר, כך זו תהיה עבודה טובה יותר, עד כדי כך שתשירי וזה יגרום לך לבכי, לדמעות, תנסי.

תלמידה: באיזה מקום אנחנו תיקנו חיבורים. האם המקומות האלה נמצאים בתוכנו?

הם נמצאים בקבוצה ביניכם.

שאלה: המקומות, המדרגות המציאות האמיתית, הרב"ש כותב במאמרים שלו שכאשר נעשה פעולה מסוימת של חיבור, אז נרגיש זאת, תבוא מחשבה כזאת, והוא מייד נותן עצה איך לענות לאגו. הוא מעביר אותנו במקומות האלה ומעלה אותנו במציאות.

מי שמקיים את העצות שלו ברור שהוא עובר באותן המדרגות. אלו שסתם שומעים או מזלזלים, הם לא עוברים, אבל בכל זאת משהו נשאר, אפילו אלה שסתם שומעים, ואני מכיר אותם. אותה התמונה שיש לפניי ויש הרבה תמונות כאלה, אז יש כאלו שיותר קרובים וכאלו שיותר רחוקים, יש שעובדים יותר ברגש, בשכל, גברים, נשים, כל אחד מגיב אחרת, אבל בכל זאת זה מקרב את כולם לבורא. אתם עוד תיווכחו כמה אתם מרוויחים מכך שאתם נמצאים בשיעורים האלה.

שאלה: איך בכל מקרה לא להיות השומע הפשוט, איך להכניס זאת לתוך הלב כדי שהמילים האלה באמת ירימו?

קודם כל תעבוד על הרצונות שלך ואל תאפשר לעצמך ליפול מהם. מתישהו בעבר היו לך רצונות ושאיפות חזקות הרבה יותר ועכשיו לא. אני מבין, זה לא תלוי בך, נותנים לך זאת בכוונה אבל עליך כתגובה לעשות מאמץ, וכך גם כולם.

תלמיד: איך לא ליפול מהרצון הזה, כאילו לקפוץ?

קבוצה ותפילה, אין לך עוד כלום חוץ מכך, רק שתי הדרכים, שני האמצעים האלה, וגם עוזר מאוד ללמד.

שאלה: האם אהבה והשפעה בעבודת גילוי הבורא, להרגיש את עבודת הבורא עלינו, זה להרגיש את האחד?

כן.

שאלה: למה מתייחס הטקסט "מקום של המתאבלים ינחמו אותו", האם מדובר על אבל גשמי?

לא גשמי אלא רוחני.

(סוף השיעור)