שיעור בוקר 29.07.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ב', עמ' 970. מאמר "מהו ענין כשלון בעבודה"

עניין הכשלון בעבודה הוא כביכול חשוב. במשך זמן רב אנחנו חוזרים ונכשלים, עולים מהכישלונות ושוב נופלים. אז מה הוא בעצם הקו בו עלינו להחזיק כדי לא להגיע לכישלון, האם מדובר בכישלונות רבים או בכישלון אחד המתחלק להרבה מצבים. בואו נראה.

קריין: מהו ענין כשלון בעבודה.

"הנה כתוב (הושע, י"ד) "שובה ישראל עד ה' אלקיך, כי כשלת בעוונך". ומפרש הרד"ק "כי כשלת בעוונך", כי אתה רואה, שנכשלת בעוונך, כי אין מקימך ממכשולך, אלא תשובתך אליו. ובאומרו "עד", כמו "אל". ואמרו חז"ל "גדולה תשובה, שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר עד ה' אלקיך".

ויש להבין מהו "כי כשלת בעוונך", שמשמע, שהוא עשה איזה דבר, והיה כשלון. היינו, שהיה כאן מחדל, על מה שהוא לא ראה את זה מראש. ואם האדם עושה עוונות, איזה כשלון היה כאן. הלא מלכתחילה הולך לעשות דבר שלא כהוגן, כי עבר על מה שאסור לעשות.

כי כשלון משמע, שהאדם לא כל כך אשם בדבר זה, אלא שנכשל בדבר. וכמו כן יש להבין, מהו הלשון "עד ה' אלקיך", לשון יחיד, "אלקיך". וכן יש להבין את ענין "עד כסא הכבוד".

ויש לפרש את ענין "כי כשלת בעוונך". הכוונה על עוון ראשון שחטא אדם הראשון בעץ הדעת. ששם היה מחדל, בזה ששמע לעצת הנחש. שה' אמר לו, שלא לאכול מעץ הדעת, והוא שמע מה שהנחש יעץ לו, שאם הוא יעבוד בעל מנת להשפיע, כן מותר לו לאכול.

כי הנחש אמר, שה' ציווה, שלא לאכול מעץ הדעת, הוא מטעם, שהיות שבמצב שבו הוא נמצא, אין הוא מוכשר לאכול אותו. מה שאין כן אם הוא יסתגל מעשיו, בטח על אופן כזה ה' לא אסר לו לאכול מעץ הדעת.

נמצא לפי זה, שהיה כאן אצל אדם הראשון ענין של מחדל וכשלון. כלומר, שהוא לא הלך לעשות מעשה משהו נגד רצונו יתברך. אלא אדרבה, לפי עצת הנחש, הוא הולך לעשות עכשיו תיקון גדול, כפי עצת הנחש, שאמר לו, אדרבה, שה' יהנה מעשיה זו (עיין בהקדמה של "פנים מסבירות", ששם מפרש את ענין חטא של עץ הדעת).

וזהו הכשלון שהיה לו לאדם הראשון, בזה ששמע לעצת הנחש, שאמר לו, שהעבודה הזו של אכילת עץ הדעת, למצוה יחשב, ולא לעבירה חס ושלום. אולם לבסוף הוא ראה שחטא, כמו שכתוב "ותפקחנה עיני שניהם, וידעו כי עירומים הם".

פירש רש"י וזה לשונו "וידעו כי עירומים הם. אף סומא יודע כשהוא ערום. אלא מהי, וידעו כי עירומים הם. מצוה א' היה בידם, ונתערטלו הימנה" (ערטלאי פירושו, ערום, חשוף, שאינו לבוש).

היינו, שראה שלא היה צריך לשמוע לטענת הנחש, הגם שהנחש נותן לו להבין, שכל מה שהוא מדבר אליו, הכל הוא לטובת ה' ולא לתועלת עצמו, כמו שאמר לו, שאם הוא יעשה הכנה לטהר עצמו ויכוון לשם שמים, על זה לא היה ציווי ה', כנ"ל, (בהקדמה ל"פנים מסבירות", אות י"ז).

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (סנהדרין, ל"ח) "אדם הראשון מין היה". ופירוש רש"י "היה נוטה לעכו"ם". ויש להבין, איך אפשר לומר דבר כזה על אדם הראשון, שהיה מדבר עם הבורא, שנוכל לומר עליו שהיה מין.

אלא לפי שאנו לומדים, שענין אמונה נקרא, שהוא מאמין למעלה מהדעת. לכן, הגם שהוא בעצמו שמע מהבורא, שלא לאכול מעץ הדעת, ולא שייך כאן לומר, שזהו ענין שצריך להאמין על הציווי של הבורא.

אלא הפירוש יהיה, שלאחר שבא אליו הנחש, ונתן לו להבין בתוך הדעת, מה שהבורא אמר לו, שלא לאכול, אז אדם הראשון היה צריך לומר להנחש "הגם מצד הדעת אתה צודק, היינו, שאם אני כן יאכל מעץ הדעת על הכוונה בעל מנת להשפיע כנ"ל, אז יהיה להבורא נחת רוח מהאכילה זו. ואני רואה, שאתה צודק מאה אחוז. מכל מקום אני הולך למעלה מהדעת. אלא אני רוצה לקיים את ציווי ה' בלי שום שכל ודעת, כי מה שמוסיפים על האמונה, כבר נקרא "נוטה לעכו"ם".

03:08:29

ואדם הראשון הלך והוסיף על מה שציווה לו הבורא. על זה אמרו, שאדם הראשון מין היה. ועל ידי החטא הזה נמשך לנו הסתרה בעבודה, שקשה לנו להתרחק מאהבה עצמית. וממילא קשה לנו להאמין בהשגחתו יתברך בבחינת טוב ומטיב, שיהיה לנו כח לתת לו שבח והודאה על כל הדברים שהאדם מרגיש, שזהו רק טוב.

וחסרון זה של אמונה בהשגחתו יתברך, שהוא מנהיג את עולמו בבחינת טוב ומטיב, זה גורם לנו, שאנו כל כך מרוחקים מהבורא. כי האדם יכול לשמש ולעשות מעשים, אפילו שהם למעלה מכוחו, אם מרגיש למי הוא עובד. והיות שכל זמן שעדיין האדם נמצא באהבה עצמית, אין האדם מסוגל להרגיש את מציאותו יתברך כפי שדרוש, שיהיה להאדם אמונה בקביעות.

וזה כמו שכתוב (בהקדמת ספר, הזהר דף קל"ח, ד"ה "כי") וזה לשונו "בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה בו כפירה. היינו, שלא יכול להיות לו אמונה מטרם שיש לו השתוות הצורה. כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי. כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם".

ובזה יש לפרש את ענין, שגירשו אותו מגן עדן לתוך העלם והסתר. ומשום זה, כל הדורות שבאו אחריו, שיש עבודה גדולה, בזה שצריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה כנ"ל.

נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית. וזה גרם להדורות הבאים אחריו, שיש להם כבר עבודה של ענין אמונה בפשטות. היות שבזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, כנ"ל, שהרצון לקבל גורם לו בחינת כפירה.

נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת.

ובזה יש לפרש מהו "עד ה' אלקיך". היות שהכשלון היה בזה ששמע בעצת הנחש, שאמר לו על פי שכל, מהי כוונתו יתברך, לכן האדם מוכרח לעשות תשובה, עד שיזכה לבחינת "ה' אלקיך" באופן פרטי, ולא להיות נמשך לאף אחד.

כלומר, שלא יהא נמשך אחרי הכלל, בזה שהוא רואה על איזה אופנים, היינו על איזה כוונות, צריך להיות סדר העבודה, וכמו כן צורת עבודה. זאת אומרת, שלא יסתכל על מה שהאדם מבחינת הכלל שואף להגיע לאיזו מטרה. אלא הוא צריך לעשות תשובה, עד שיזכה באופן פרטי שה' יהיה אלקיך.

וזהו כמו שכתוב (הקדמה לתע"ס, אות נ"ד) וזה לשונו "אמנם אחר שרואה ה' יתברך, שהאדם השלים את מידת יגיעתו והתחזקותו באמונת ה' יתברך, אז עוזר לו ה' יתברך, וזוכה להשגת השגחה הגלויה. דהיינו, לגילוי פנים. ואז זוכה לתשובה שלימה. שפירושה, ששב ומתדבק בה' יתברך בכל לב נפש מאוד, כמו שנמשך אליו מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה. "וזהו כמו שכתוב "היכי דמי תשובה. עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד". כלומר, מתי יהיה אדם בטוח שזכה לתשובה שלימה. עד שיעיד עליו יודע תעלומות. כלומר, שיזכה לגילוי פנים. שאז ישועתו יתברך מעידה עליו, שלא ישוב לכסלו עוד".

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מהו "עד ה' אלקיך". היינו, שהאדם צריך לעשות תשובה, היינו לעשות כל מה שבידו לעשות, עד שה' יתברך עוזר לו, וזוכה להשגת השגחה גלויה, דהיינו לגילוי פנים. שאז נקרא "ה' אלקיך". היינו שהוא השיג באופן פרטי את גילוי פנים של ה'. זה נקרא "ה' אלקיך". היינו, שזכה באופן פרטי. וזה נקרא "ה' אלקיך".

ועתה נבאר מה ששאלנו, מהו הפירוש, מה שאמרו חז"ל "גדולה תשובה, שמגעת עד כסא הכבוד" (יומא פ"ו). ידוע, שאי אפשר לתקן שום דבר, אם אין רואים את הקלקול. לכן אי אפשר לעשות תשובה, אם אין הוא רואה את החטא. כלומר, שלא יכולים לתקן את הרע, אם לא רואים את הרע בצורה האמיתית.

כמו בגשמיות, אם לא רואים את כובד המשקל של איזה דבר, לא יכולים להרים אותו. לכן כשאין האדם רואה את צורה האמיתית של הרע שיש בקרבו, אין הוא יכול לבקש עזרה שלימה, שיהיה בידו להתגבר על הרע. כי ידוע "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". לכן, אם אין האדם רואה את שיעורו של הרע, אין תפלתו של האדם שלמה.

כי האדם מבקש, למשל, מהקב"ה, שיעזור לו על קצת רע, שע"י זה יזכה לתשובה. אם כן, העזרה הבאה מלמעלה, היא רק לבטל קצת רע, ולא כל הרע שבו. שזה דומה, שאדם בא להרופא, ואומר לו, שיש לו חום, שהרופא יתן לו כדור להוריד את החום. והרופא שואל, כמה חום יש לך, והוא אומר, שיש לו 38 חום. והרופא נתן לו כדור, והכדור לא עזר. לכן הרופא אומר לו, בטח יש לך יותר חום. ומה עשה הרופא, בעצמו מדד לו החום, וראה, שיש לו חום למעלה מ - 40. אז הרופא נותן לו תרופה, שמתאימה למי שיש לו 40 מעלות חום.

הנמשל הוא, היות שהאדם צריך לתת תפלה, שהיא הכלי לקבל הישועה, ואם אין האדם מתפלל על הרע ממש שיש בו, אלא שהוא חושב, שיש לו קצת רע, ממילא אין התפלה שלו ממשיכה עזרה מלמעלה, אלא עבור מי שיש לו קצת רע.

אי לזאת, כשהאדם מתחיל ללכת בדרך האמת, והוא מבקש עזרה מה', אז ה' מראה לו כל פעם קצת רע שיש בו. והאדם מתחיל לחשוב, שכל פעם שהוא מתגבר בתו"מ, הוא נעשה יותר גרוע, מכפי שטרם התחיל להכנס בעבודה של אמת. ואז הוא בא לידי "תוהה על הראשונות". כלומר, שמתחרט על מה שנכנס בעבודה זו. שכל ענין, שנכנס לעבודה זו, היתה כוונתו, שע"י זה הוא יתקרב יותר לה'. ועתה הוא רואה להיפך, שהוא הולך אחורה ולא קדימה.

אולם האדם צריך להאמין, שהוא כן מתקדם בעבודה. אלא זה שהוא רואה כל פעם איך שהוא יותר גרוע, זהו מהמשל הנ"ל, שהרופא מודד לו את החום ולא החולה. אז ה' מודד לו החום. היינו, שה' מראה לו כל פעם, איך שהוא שקוע בהרע. עד כדי כך, שלא מאמין שיש מציאות כזו.

כלומר, שהאדם אינו מבין, איך יכולה להיות מציאות כזאת, שאדם מתחיל לתת יותר יגיעה בתו"מ, והיה צריך לראות, שכל יום הוא נעשה יותר טוב. ובמציאות הוא במצב יותר גרוע.

והתשובה היא, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בדרך האמת, כפי שיעור התגברותו בעבודה, בשיעור זה מגלים לו את הרע, בכדי שיהיה לו מקום, לבקש מה' עזרה על רע ממש. היינו כלומר, שהאדם רואה אז, שאם אין הקב"ה עוזרו, אינו לו שום מציאות, שתהיה לו יכולת לצאת משליטת הרע, כי אצלו הרע מתגבר בכל יום ביותר כח השליטה. וכל זה הוא בכדי שיהיה לו מקום וצורך לישועת ה', שדוקא אז הוא מקבל רצון וצורך לעזרת ה'.

וזה כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות קל"ח) וזה לשונו "ההסתר הוא סיבת הגילוי. שההסתר, אחר תיקונו, בעת הגילוי, נעשה לגילוי, כמו פתילה לאור הנאחז בה. וכל שההסתר הוא גדול ביותר, דרכו בעת תיקונו, שיתגלה ויאחז בו האור הגדול ביותר".

ובהאמור יש לפרש את ענין "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" שענין "כסא", אמר אאמו"ר זצ"ל, יש לפרש ב' פירושים:

א. מלשון "כיסוי", שמכסה,

ב. מלשון "כסא", שראוי לשבת עליו המלך.

נמצא, שבזה שהאדם מגיע לידי הכרת הרע, שהוא רואה, איך שהוא מרוחק, הן מבחינת מוחא והן מבחינת ליבא, שהכל סתום ומכוסה, שאין הוא רואה שום מבוא, שיהיה מציאות לזכות לדביקות ה', זה נקרא "כסא המכסה".

ודרגה זו נקראת בחינת "כלי וצורך אמיתי לישועת ה'". ועל הכסא הזו מתגלה אח"כ עזרת ה', בסוד "הבא לטהר מסייעין אותו". נמצא, שהכסא הזה, שהיה כל כך בשפלות, היינו שהיה מרגיש מצב של שפלות ובזיון, זכה שישרה על כסא זה כבוד המלך. נמצא, שאותו השפלות נעשה "כסא הכבוד".

ובזה יש לפרש "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד". כלומר, מתי האדם יודע שכבר עשה תשובה. הסימן הוא, אם הגיע, שהכסא הקודם זכה לגילוי אור. וזה עד שיהיה מגולה המלך הכבוד, היושב על הכסא."

שאלה: הוא כותב, לזכות באמונה באופן פרטי ולא להיות בכלל. אנחנו יודעים שכל האבחנות הרוחניות שאנחנו רוצים להשיג הן בין איש לרעהו, בן אדם לחברו, וכאן בעמוד 971, טור ב', בפסקה השנייה, זה ההיפך.

קריין: עמוד 971, טור ב', פסקה שנייה.

"נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת."

תלמיד: אז איך יכול להיות שהכלי פרטי?

כלי הוא חיסרון, שיהיה לך חיסרון לגלות את הבורא באופן מלא ובאופן פרטי.

תלמיד: אני לא מבין, אותו חלק שאצליח לתקן יהיה שייך לכל הכלי הכללי, אבל הכלי בכל זאת יהיה פגום כי זה הכלי הכללי ולא הפרטי שלי, אני חלק מהכלי.

אז אתה משיג את כול הכלי והוא הכלי שלך, כי אתה משיג אותו.

שאלה: כתוב, "כי מה שמוסיפים על אמונה כבר נקרא נוטה לעכו"ם", אדם רוצה להגדיל ראש ויוצא שזה אסור?

עליו לפעול רק במסגרת האמונה אחרת זה לא יצליח.

תלמיד: זו נקודה עדינה, הוא לא רצה ממקום רע.

מה שהוא רצה לא חשוב. האם מה שהוא רצה הוא נכון, כאן העניין.

שאלה: כתוב בעמוד 970 בסוף מצד שמאל, "אדם הראשון היה צריך לומר להנחש "הגם מצד הדעת אתה צודק, היינו, שאם אני כן יאכל מעץ הדעת על הכוונה בעל מנת להשפיע כנ"ל, אז יהיה להבורא נחת רוח מהאכילה זו. ואני רואה, שאתה צודק מאה אחוז. מכל מקום אני הולך למעלה מהדעת. אלא אני רוצה לקיים את ציווי ה' בלי שום שכל ודעת, כי מה שמוסיפים על האמונה, כבר נקרא "נוטה לעכו"ם"." יוצא שהציווי פה יותר חשוב מלעשות נחת רוח לבורא או שאני לא מבין את ההבדל?

אני גם לא מבין מה אתה שואל, הייתה הגבלה, היה ציווי על אדם הראשון?

תלמיד: כן.

איזה?

תלמיד: היה ציווי לא לאכול מעץ הדעת, אבל הנחש אמר לו שכדאי, כי בעצם הבורא רוצה שהוא יאכל מעץ הדעת ובזה יעשה לו נחת רוח. בסופו של דבר הוא כן אוכל, כדי לעשות לו נחת רוח.

בסופו של דבר אם היה אוכל, היה בסדר גמור, כי הבורא לא התכוון שלא יאכל, אלא שיאכל לאחר התיקונים.

תלמיד: זאת אומרת זה לא היה הזמן הנכון לאכול את התפוח?

כן.

שאלה: הוא כותב, "כי אצלו הרע מתגבר בכל יום ביותר כח השליטה" ואחר כך מסיים במשפט "שדוקא אז הוא מקבל רצון וצורך לעזרת ה'." הרצון לקבל כל הזמן מצפה שיהיה לו יותר טוב כתוצאה מכל מה שאנחנו עושים. האם הציפייה צריכה להיות במקום אחר לגמרי, במקום בו סוף סוף יהיה סוג של בגרות ותהיה הבנה שאין לו מה לצפות לשיפור במצבו הגשמי?

כנראה שכן.

תלמיד: מה צריכה להיות הציפייה של אדם בוגר ההולך בדרך שלנו?

על ידי הליכת האדם לקראת השפעה שלמה לבורא, הציפייה שלו מיום ליום יותר ויותר חדשה, חזקה.

תלמיד: ואם הוא עדיין לא נמצא בציפייה הזאת?

אבל מיום ליום הוא יותר מתקרב אליה.

תלמיד: הוא מתאר במאמר מצב שורשי קדום עם כל מיני כוחות הפועלים עם הנחש, הבורא, הנברא. מתוארים בין הכוחות האלו יחסים הנמשכים עד לעצם מצבנו היום, הם נמצאים בתוכנו.

כן, ודאי.

תלמיד: מבחינה פיזית אני יכול להבין דברים העוברים מדור לדור, כמו גנים וכו', איך דברים רוחניים, שורשיים משפיעים ונמצאים היום באדם?

כולנו נמצאים ומושפעים מאותם הכוחות, קיימים באותן התכונות, אז מה יש כאן לשאול על דברים חדשים, אין חדשים, אנחנו כמו לפני שנים, צריכים גם עכשיו לעבוד עם אותן התכונות שהתגלו לאדם הראשון.

תלמיד: אפשר לראות זאת כחוקים, כמו כוח המשיכה לדוגמה?

ודאי שאלה חוקי הטבע, האלוקים בגימטרייה הטבע.

שאלה: כתוב, "שנכנס לעבודה זו הייתה כוונתו שעל ידי זה הוא יתקרב יותר לה'. ועתה רואה להיפך שהולך אחורה ולא קדימה. אולם האדם צריך להאמין שהוא כן מתקדם בעבודה."

כלומר, לפי מה שאני מבין אני כן מתקרב לבורא, יותר מבין, יותר מרגיש, יותר יכול לזהות את הדברים.

תלמיד: אז אם אני בודק את עצמי והתוצאה היא זו שתיארת, אני מבין שאני כן מתקדם.

במה? בידיעת האמת.

תלמיד: מה היא האמת?

שאני רחוק.

תלמיד: אז לאן אני מתקדם?

לאמת.

שאלה: במאמר יש משל על הרע המתגלה, אדם חולה בודק לעצמו חום ומוצא 38 מעלות, הוא נבדק אצל רופא ושם נמדדים 40 מעלות. אדם מגלה שיש לו פחות רע והרופא מגלה שיש לו יותר, השאלה איך נוכל למדוד עצמנו ולגלות את 40 המעלות ולא את ה-38?

זה לפי הכרת הרע. זאת אומרת, ככול שאתה משתדל להיות בטוב ורואה שאתה בכל זאת לא מתקדם.

תלמיד: למה מתגלה 38 ולא 40?

כי לא עשית מספיק מאמצים לעלות למעלה מ-38.

תלמיד: אדם יודע האם הוא עשה את כל המאמצים או לא?

לפי החשבון שלו הוא עשה את הכול.

תלמיד: אז איך הוא יידע שהוא לא עשה את הכול?

על ידי הכישלונות.

שאלה: הוא אומר שאדם הראשון הוסיף על הבורא כי שמע מהנחש מה כוונתו של ית', וזה היה חטא. מה זה בעבודה שלנו? איך לא ליפול ולהוסיף על הבורא תוספות שהרצון לקבל אומר לנו?

אנחנו רוצים להתקדם וכל הזמן רואים עצמנו הפוך, כלא מתקדמים, כנסוגים אחורה. כאן הוא מסביר לנו, שהעניין הוא לא בזה שנראה לנו שאנחנו באמת נמצאים בנסיגה, אלא מדובר במעין התקדמות, אנחנו מתקרבים לבורא, אבל נראה לנו שאנחנו נסוגים.

תלמיד: זאת אומרת, בכך שאנחנו כל הזמן שומעים את הרצון לקבל, את האגו שלנו, זו התקדמות?

לא בכך שאנחנו שומעים, אלא בכך שמגלים בכל פעם את הרצון לקבל שלנו כיותר חזק, זו התקדמות.

תלמיד: אבל איך כל הזמן לא להוסיף על הבורא, כי אדם הראשון הוסיף. אם הוא היה שומע את הבורא, הוא היה מגיע הרבה יותר לבורא ולגמר התיקון. הוא לא שמע והוסיף את מה שהרצון לקבל אמר לו. איך בעבודה שלנו לא ליפול לחטא הזה, למצב שכל הזמן מתרחקים? אם היינו שומעים את הבורא, היינו מתקרבים הרבה יותר מהר לבורא.

עוד מעט נבין.

שאלה: שמו של המאמר הוא, "מהו ענין כישלון בעבודה", האם תוכל לעזור לנו לקרב זאת בצורה פרקטית כלפי העשירייה והחיבור, מה זה כישלון? יש דוגמאות שאפשר להבין?

"כישלון" זה כנראה שאנחנו רוצים להתקדם ונכשלים בפעולות ההתקדמות שלנו. נראה לנו שצריך להתקדם, נתנו יגיעה, ועכשיו צריך להרגיש יותר קרובים לבורא ומתגלה ההיפך. במקרה הטוב כלום.

תלמיד: האם אדם מגלה שתוצאת הפעולות שלו היא כישלון בצורה פרטית או שהעשירייה מגלה?

לא, כאן מדובר באופן פרטי.

תלמיד: בעניין האמונה הוא אומר, "שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה." ויש שני דברים באמונה, הראשון שיש מנהיג בעולם, והשני שהוא טוב ומיטיב. איך אדם בודק באמונה שלו שיש מנהיג בעולם?

אם יש לו כוח אמונה הוא בודק בכוח הזה, אבל אם אין לו כוח אמונה, אז אין לו אפילו מה למדוד.

תלמיד: הוא בודק לפי ההרגשה שלו, האם עכשיו הוא מרגיש או לא מרגיש?

כן, כמה הבורא מתגלה לו בכוח האמונה.

תלמיד: ואם הוא יודע שלפני הוא לא הרגיש שהוא מנהיג את העולם, ועכשיו הוא כביכול מרגיש, איך לא לבלבל את עצמו בזה שיש לו או אין לו אמונה?

זה עניין של גילוי, של הרגשה, ולכן אין מה לשאול על זה, מי שמרגיש, מרגיש.

שאלה: הוא אומר שלא יכולים לתקן את הרע אם לא רואים אותו בצורה אמיתית. מה הכוונה בצורה אמיתית?

בכמה הרע מזיק להתקרבות לקבוצה והתקרבות לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, אם רע לי ברצון לקבל, זה לא מספיק כדי לבקש לצאת, הבקשה צריכה להיות על משהו אחר?

נכון.

תלמיד: אני צריך לראות שהרע מפריע לי להתחבר לחברים ועל זה לבקש? על כך שזה מפריע לי להתחבר?

כן.

שאלה: מי מחליט כמה אפשר לקבל על מנת להשפיע? הבורא מגלה לך, או שמתוך המצב האדם מגלה?

האדם מתוך הדבקות שלו בבורא מודד כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, שהקבלה הזאת תהיה כהשפעה.

תלמיד: אבל הנה, אדם הראשון מדד שהוא יכול להשפיע וזה היה החטא. הוא התחיל את כל המצב מפני שהיה בטוח שהוא הולך להשפיע וזו הייתה השגיאה.

כן.

תלמיד: אז איך זה מסתדר עם זה שאדם יכול לעשות חשבון איך לקבל על מנת להשפיע? הוא לא יכול לעשות חשבון.

אז הוא לא היה יכול לעשות חשבון.

תלמיד: בכל מקרה אי אפשר לעשות חשבון כזה, או שהגילוי, העזרה, חייבים להיות מלמעלה, ורק אז אפשר להבין מה אפשר לקבל כדי להשפיע?

נכון.

שאלה: אמרנו שאדם מתקדם להכרת האמת. הכרת האמת היא שהוא נמצא יותר ויותר רחוק מהבורא, יותר ויותר שקוע באהבה עצמית. ואנחנו צריכים להגיע להשתוות הצורה, לאיזו צורה הוא משתווה, הוא צריך להיות דומה לאור והוא נהיה יותר ויותר דומה לחמור. אז לאן הוא מתקדם?

לא, הוא מודד את עצמו בכל פעם בצורה יותר ויותר מדויקת ורואה שעדיין לא השיג את מידת ההזדהות שלו עם הבורא. לפי ההרגשה הפרטית, האישית, הפנימית שלו, הוא כביכול מתרחק, נעשה יותר גרוע.

תלמיד: אז מתי תגיע השתוות הצורה?

נמשיך, נבקש, נתחבר בינינו, נבקש יחד, עד שנפרוץ לתוך הבורא ונדרוש. לא להיות כאן ג'נטלמנים, פשוט חייב להיות מצב של "הגיעו מים עד נפש".

שאלה: בהמשך הוא כותב, "מרגיש רע, [הנה] באותו שיעור שורה בו כפירה." באותו שיעור שהוא מרגיש רע שורה בו כפירה. בדרך שלנו יש לא מעט ירידות. כשאדם בירידה ומרגיש רע, זה נקרא שהוא כופר?

כנראה שזה כבר אחרי הכפירה. הכפירה הייתה קודם, היא הייתה הסיבה לכך שירד.

תלמיד: אבל כתוב כאן, "בשיעור שהוא מרגיש רע, באותו שיעור שורה בו הכפירה".

כן. זה המצב בעצמו, זו "כפירה", הוא מרגיש רע שמקבל את זה מהבורא.

תלמיד: וזו גם הסיבה שנתת לנו דוגמה על רב"ש, שכשהוא הרגיש ירידות, הוא רצה בכוח להוציא את עצמו מהמצבים האלה?

כן.

שאלה: למה כל כך טוב לגלות את הרע, לָמה אנחנו מדברים בהרבה מאמרים, זה לא מאמר ראשון, שכל העבודה שלנו זה גילוי הרע, ואנחנו לאט לאט מגלים את הרע. מה יוצא מזה שאני מגלה את הרע?

ראשית, אתה מגלה מה שהבורא ברא, וזו האמת. שנית, אתה מתחיל לדרוש שהרע הזה יסתלק ממך, יש לך משהו ביד שאתה בא לבורא ודורש ממנו, מזה אני רוצה להתפטר. אתה עשית את זה, בראת, אתה חייב לעזור לי להתעלות מעל זה.

תלמיד: נשמע ככל שאני מגלה יותר רע, אז יש לי יותר עם מה לבוא לבורא?

נכון.

תלמיד: אז זה רווח לגלות את הרע? זה לא לגלות כמה אני רע.

ודאי שזה רווח, וזה קשה, זה לא פשוט.

תלמיד: בעצם גילוי הרע הזה הוא התשלום או הדבר שאתו אני יכול לבוא לבורא?

כנגד זה אתה מגלה, "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", אתה מגלה את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אז בעצם כל העניין של גילוי הרע הוא לא לגלות את הרע, אלא שעכשיו יש לי עם משהו אמיתי ללכת לבורא?

גם כן, ודאי.

תלמיד: האם יש משהו ברע הזה שהוא, הבורא, אולי במינוס אחד, בחזקת מינוס אחד, הופכי של הבורא, או שזה לא קשור? זאת אומרת, אני מגלה את הבורא כשאני מגלה את הרע?

אתה אומר משהו, אבל בינתיים לא.

שאלה: כשהאדם מרגיש רע בגשמיות הוא מוכן לעשות פעולות מפה עד סוף העולם, כמו שאמרת הרבה פעמים, שהוא אפילו מוכן לעלות על שולחן הניתוחים. אז לָמה כשהוא מגלה רע שמפריד בינו לבין החברים הוא לא מרגיש אותו דבר? ומתגלים הרבה מצבים פנימיים דווקא, יש רגישות שעולה יותר ויותר עם החברים, כל מיני התרחקות והתקרבות.

או שהוא לא מגלה שזה רע ממש, או שהוא לא מגלה שיש לו תרופה, שהוא יכול לקבל ולהתרפאות. לפחות אחד משניים.

תלמיד: אבל דווקא הבורא מעמיד אותו ביותר מצבים. אני כן מגלה עם החברים הרבה יותר מצבים מאשר פעם בקשר שלי איתם, אני יכול לזהות את זה. אבל לָמה אין את הנחיצות הזאת לתיקון כמו שמרגישים ייסורים בגשמיות?

כך ההסתרה בכוונה משחקת איתנו, צריכים לבוא לבורא ולדרוש.

שאלה: מה ההבדל שאדם מרגיש את הרע שבו לבין זה שהוא מרגיש שהבורא מגלה לו את הרע?

זה שאדם מרגיש את הרע זה בדרך כלל נובע מההפרעה של הרע לרצון האגואיסטי שלו, וזה שהוא מגלה את הרע על ידי האור העליון, אז כבר זה רע אמיתי, שמגיע מהבורא.

שאלה: מה המקום של הכוונה בדרישה הזאת, הרגשה של הרע ודרישה להרפאות מהרע, מה המקום של הכוונה, בשביל מי אני עושה, בשבילי, בשביל הבורא?

זה העיקר בדרישה שלך, בשביל מה אני עושה את התיקון הזה.

תלמיד: אז איך אני צריך לראות, להסתכל?

אתה כאן יכול להגיד, "שרע לי, אני גורם בזה רע לבורא, לחברים, לקבוצה, לכל העולם, לכל האנושות," זה כבר נמצא בתוך הכרת הרע.

תלמיד: מי הוא הסופי כאילו, את הבורא אני צריך לראות?

כן.

שאלה: בפסקה הראשונה כתוב "כי כשלת בעוונך", ובשנייה כתוב על מה הוא כשל, "על" זה "שהוא לא ראה את זה מראש." האם הייתה לאדם הראשון את האפשרות לראות את העתיד לבוא?

אני לא יודע בדיוק איך לפרש לך את כול הדברים שקרו לאדם הראשון, אומרים שהוא ראה מסוף העולם ועד סופו.

תלמיד: האדם נשפט עבור העוון שזה לפי השגתו של הבורא?

לא, האדם נשפט לפי אותם הגבולות שהבורא נותן לו, שבגבולות האלה הוא חייב להתקיים, להרגיש, למדוד, ולהגיב.

שאלה: הנחש שבאדם כל הזמן נותן עצות לאדם שהן נכונות בתוך הדעת, איך האדם יפתח כזו הבחנה מתי הוא ילך לפי עצת הנחש שבו ומתי הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת?

אם עדיין הוא לא מבדיל בין טוב ורע, בין מה שמקבל מהטבע שלו ומה שמקבל כהכוונה מלמעלה, אז הוא לא יכול לעשות שום דבר נכון.

תלמיד: זאת אומרת שהוא ילך לפי עצת הנחש למרות שזה יוביל לכישלון?

הוא לא יודע אם זה עצת הנחש, הוא חושב שזה נכון.

תלמיד: אבל הנחש שבאדם, כל אדם למעשה יש לו פנימיות כזו שאומרת לו מה לעשות.

כן.

תלמיד: אין לו לאדם אפשרות להבחין למעשה אם הנחש צודק או לא, אז הוא צריך ללכת מעל הדעת, איך הוא יפתח כזו הבחנה?

יש לו קבוצה, יש לו חברים, יש לו עשירייה, זאת אומרת, שהוא צריך בה לבדוק את העניינים ולפי זה כל הזמן מכייל את עצמו נכון למטרה.

תלמיד: זאת אומרת, אם חלילה הוא נכשל זה יהיה כישלון של כלל העשירייה? או אין אפשרות שהוא ייכשל אם הוא הולך יחד עם העשירייה?

לא, הוא לא יכול לבדוק האם הוא בדיוק הולך או לא, אבל כשהוא בודק את עצמו לפי העשירייה, לפי מה שכולם חושבים, לומדים, אז בדרך כלל הוא לא טועה, אבל זה קשה מאוד לעשות, זה כמו אותן הדרישות שהבורא דורש.

שאלה: הוא כותב פה בגלל החטא שהיה, חטא של אדם הראשון כל הדורות לאחר מכן צריכים לעבוד באמונה. למה החטא הכניס את התנאי הזה של אמונה לתוך המערכת?

מה ההבדל בין מה שהוא צריך לעשות לפני שחטא ואחרי שחטא?

תלמיד: על זה שהוא פעל באהבה עצמית? בסופו של דבר הצורך הוא לקשר עם הבורא, אז מה קרה בחטא שמעכשיו הקשר עם הבורא יהיה רק דרך האמונה? שקודם לכן כאילו לא הייתה בכלל אמונה במערכת?

כן.

תלמיד: אז מה קרה? למה פתאום יש כזה תנאי שרק באמונה אפשר להיות בקשר עם הבורא?

בגלל החטא שקרה.

תלמיד: למה? מה העניין?

כי עכשיו יש לו חוסר הבחנה אם הוא הולך למעלה מהדעת או בתוך הדעת.

תלמיד: למה החטא יצר צמצום והסתר במערכת?

כי הוא הלך על מנת לקבל, הוא רצה בכוחות הקבלה להגיע לתיקון, הוא רצה בשכל שלו, בכוח שלו, להשיג את הבורא. לא בכלים של הבורא ברצון להשפיע אלא בכלים של עצמו ברצון לקבל.

תלמיד: והתנאי הזה עכשיו כדי לחזור לקשר עם הבורא הוא קורה רק דרך האמונה כאילו?

כן.

תלמיד: ואיפה נכנס פה הצמצום וההסתר? הצמצום וההסתר זה מה ששורה על המציאות כל עוד אין גילוי?

אני אומר לך מצד שני. לאמונה הוא מגיע דרך אהבת החברים, דרך זה שהוא מחליף אהבה עצמית לאהבת הזולת.

תלמיד: אבל איך קורית ההחלפה הזאת של אהבה עצמית של היציאה מאהבה? כי גם פה הוא אומר שבסופו של דבר הבורא נותן לך את זה כמו הדוגמה עם הרופא. הרופא מחליט לבדוק לך עכשיו פתאום 40 חום, אתה לא ביקשת את זה. הוא הלך בדק מצד עצמו?

אתה מחליף את הגישה שלך לגישה של הבורא. אם אתה הולך לפי זה אז בטוח שאתה תצליח כי זה הולך לפי ההשפעה.

תלמיד: אבל החלפת הגישה היא בידי האדם? כאילו האדם גורם לכך שתקרה עליו החלפת הגישה או הבורא עכשיו מחליט הגיע הזמן?

לא, האדם רוצה והקדוש ברוך הוא מקיים.

תלמיד: אז אתה יודע לרצות את זה בדיוק או כמו שהוא נותן לך.

לאט לאט אתה קובע, אלה הרבה פעולות שאתה מעלה אותן בחשיבותן בדיוקן יותר ויותר.

תלמיד: אז איפה נכנס פה בכלל הדבר הזה שנקרא אמונה? כי בסופו של דבר כאילו כל מה שהפעולה מצד התחתון היא תמיד כאילו תפילה, לבקש, איפה נכנס פה אמונה? מאיפה אתה מביא את הדבר הזה?

אמונה זה אותם הכוחות, זה אותו העיקרון שאני אליו רוצה להגיע, השפעה.

תלמיד: אבל אמונה מאפשרת לך להיות למעלה מהרע, למעלה מהרצון לקבל כאילו הוא זה שמחזיק אותך מעל לא?

כן.

תלמיד: אז איך משיגים אמונה?

על ידי זה שמבקשים, אני מבקש כוח השפעה, כוח אמונה, אהבת הזולת, ומתוך זה לאט לאט אני מתחיל לקבל מזה הרגשה שהדבר הזה הוא באמת קיים כי קודם הוא לא היה קיים בי.

תלמיד: ברגע שמתחילה להיות אמונה, הרע עדיין נשאר או היא מבטלת את הרע?

באיזו מידה כן, לא לגמרי אלא רע יש תמיד על רקע עד גמר התיקון כנראה, אבל הוא עוזר לנו להתקדם.

שאלה: אז איך לבקש נכון תיקון על הרע ולא לבקש שיהיה קצת רע כמו שהוא אומר במאמר?

תיקון על הרע הוא מגיע דרך אהבת הבריות רק בצורה כזאת.

תלמיד: הכוונה היא בעבודה עם החברים?

כן.

תלמיד: אבל איך אני מגלה באמת את הרע ולא קצת מסתיר, קצת לא נעים לי, מגלה אותו שיהיה באמת רע שעליו נוכל לתקן?

לא, אתה רוצה שהרע יעזור לך לצאת מהרע וזה לא כל כך יקרה.

תלמיד: הוא אומר שאם לא מגלים את הרע עד הסוף, אז אתה לא יכול לבקש על זה תיקון. אז איך אני מגלה את הרע עד הסוף בלי לנסות לעשות איזו מניפולציה בזה?

מה היית עושה אם הרע היה מתגלה לך כטוב, והטוב היה מתגלה לך כרע?

תלמיד: כנראה שהייתי פשוט איזה בלון שמתמלא, הייתי תמיד אוכל את זה. הייתי רוצה את זה.

איך בכל זאת היית הופך את זה?

תלמיד: זאת בעצם נראית לי השאלה כי אתה תמיד מגלה את הרע שבך ואתה תמיד כאילו נהנה בסופו של דבר מאיזה משהו מתוק שם, יש לך איזה תירוץ, אז איך אתה באמת מגיע עד הסוף?

עוד מעט.

שאלה: אז מה התהליך של תיקון הרע? תיקון הרע יכול להיות חלקי? או שכמו שדיברנו לפני זה פונים כדי לגלות.

בהדרגה, זה עניין של מדרגות.

תלמיד: זאת אומרת יש בכל זאת תיקון של איזה חלק, נשאר בי משהו טוב מגלים עוד יותר. גילוי של הרע יכול להיות גילוי של רע של חלק אחר של הרצון?

כשמתגלה הרע יותר ויותר ולעומת זה מתגלה טוב פחות ופחות?

תלמיד: כמו שדיברנו לפני זה שהוא פונה עם חום 38 מגלים שיש לו 40, זאת אומרת הוא לא תיקן את המחלה בעצם הוא מגלה רק יותר ויותר רע.

כן.

תלמיד: או שבכל זאת יש איזה תיקון של הרצון?

לא, הוא לא יכול לתקן את הרצון שלו, את החום שלו הוא לא יכול לתקן. הוא יכול רק להגיע למצב שהוא והבורא שניהם רואים את האמת ומוכנים לקבל תרופה.

תלמיד: תיקון של הרצון יכול להיות באופן מלא רק תיקון של הרע?

לא, לא באופן מלא יכול להיות גם חלקית, אבל לעת עתה בדרך כלל אדם מרגיש שזה כאילו הכול.

שאלה: בדרך כלל שכאילו שאני חושב על אמונה מעל הדעת אז זה כזה נהיה לי ערטילאי. איך אני יכול לבדוק הגדלת האמונה דרך העשירייה?

יותר ויותר להיות מחובר עם החברים, יותר ויותר לקבוע את העתיד שלך בתוכם.

תלמיד: אבל כאילו ביומיום יש לנו שיגרה כזו של זומים, יש שיעור בוקר.

השגרה היא הורסת את הכול אתם צריכים להילחם נגד השגרה.

תלמיד: כאילו לחקור מה זה להיות יותר מחובר בעשירייה, לחפש?

כן, ודאי. זו כל העבודה "והיו בעיניך כחדשים" על זה כתוב.

שאלה: רב"ש כותב במאמר שהאדם הקשיב לבורא, והכוונה שלו הייתה לעשות נחת רוח לבורא בכל מה שהוא עשה. אבל ברגע שהנחש בא ודיבר אליו בתוך הדעת, היה בו איזה פגם שלא הייתה לו הבחנה למעלה מהדעת שזה החטא שלו, ולא רק שהחטא כל כך נורא אלא כל העוונות נמשכים מהחטא הזה. אם הכוונה שלו הייתה כביכול טובה, למה דווקא העיקרון של למעלה מהדעת הוא הכי חשוב?

כי דווקא כך הוא מתקן את הטבע שלו. אין לו שום אפשרות לתקן את הטבע חוץ מללכת כך.

שאלה: האם אפשר להגיד שפרי עץ הדעת הוא כביכול צלם של המצב המתוקן של האדם?

כן.

תלמיד: כתוצאה מחטא עץ הדעת הייתה שבירה, אז האם לכל אחד יש חלק של המצב המתוקן והוא כביכול דוגמה לתיקון?

כן.

שאלה: לפי איזו מידה אפשר לגלות לאדם את גודל הרע?

גודל הרע שאפשר לגלות לאדם הוא לפי מידת הקשר שלו עם עשירייה.

תלמיד: למה?

כי כך הוא יכול לתקן את הרע, להזמין אליו את המאור המחזיר למוטב ולהתקדם ולא ליפול.

תלמיד: איך הקשר של אדם בעשירייה מתקן את הרע שמתגלה לו?

יש קבוצת כדורגל וביניהם נמצא שחקן אחד טוב כמו מרדונה וכל היתר ממש אפסים, האם הוא יכול להצליח?

תלמיד: לא.

לכן הם חייבים לבטוח אחד בחברו ולשחק יחד וכך להגיע לתיקון.

תלמיד: הרי אדם צריך לבקש מהבורא שיתקן לו את הרע, נכון?

אדם צריך לבקש מהבורא שיתקן לו את הרע, אבל הוא צריך להגיע לבקשה הזאת מצויד בכל המרכיבים שצריכים להיות. אם הוא יהיה לבד, אז זה לא יעזור.

תלמיד: למה לא? הוא מגלה את הרע ופונה לבורא.

לא, כתוב ש"מיעוט הרבים שניים", ועדיף שיהיו עשרה.

תלמיד: מהי העבודה בחיבור בעשירייה כלפי גילוי הרע הזה? לא מתחברים לי שני הדברים האלה.

כי מה שהבורא נותן מתגלה בקשר ביניהם, בעשירייה. וכך הם יכולים להשפיע זה לזה, להיפתח אחד כלפי האחר, להתקשר בכוח פנימי אחד, וכך הם בונים את הכלי האמיתי לגילוי הבורא. בלי זה לא ייצא שום דבר. אתה יכול להיות אלוף בידע, בכל דבר, אבל אם לא יהיה לך קשר הדדי עם החברים שתומכים בך ואתה תומך בהם, אז זה לא ייצא. בסופו של דבר יתגלה לך שאת זה אתה צריך, יש מי שזה מתגלה לו מיד, ולאחר מתגלה מאוחר יותר, אבל זוהי הדרך.

תלמיד: למה התמיכה ההדדית בעשירייה מאפשרת לפתוח יותר רע לאדם? הרי אתה פונה לבורא בסופו של דבר שיתקן ולא לעשירייה.

אבל עם מה אתה פונה לבורא? מה אתה מבקש ממנו?

תלמיד: תיקון.

איזה תיקון?

תלמיד: תיקון הרע שמתגלה בי.

שמתגלה בך? זה לא נכון. אתה רוצה שהטוב יתגלה בכל החברים בעשירייה.

תלמיד: אז אני צריך לגלות בחברים גם את הרע.

מספיק אם תרגיש שאתה רוצה שיתגלה הטוב על פני הרע, אחרת זה לא ילך. זה יבוא לאט לאט

שאלה: יש בקטע שתי דרגות של חזרה בתשובה, הראשונה "עד ה' אלוקיך" והשנייה "עד כסא הכבוד". בקטעים הקודמים כתוב ש"עד ה' אלוקיך" זה התיקון הפרטי, האם אין שילוב בין התיקון הפרטי שמשלב את העשירייה ועד הדרגה היותר גבוהה של אמונה מעל הדעת שזה "כסא הכבוד"?

כן.

תלמיד: האם זו רק דרגה בודדת למצב מסוים, אין שילוב בין שתי הדרגות האלה?

יש שילוב, זה אחר זה. "עד ה' אלוקיך" זה כללי, ואחר כך "עד כסא הכבוד" זו כבר הפסגה הפרטית.

שאלה: כשאדם מתקדם בעבודה גם הקשיים שלו בעולם הזה גדלים. הדרך לצאת מהמצב הזה נקראת חזרה בתשובה. איך אנחנו יכולים להגיע לחזרה אמיתית בתשובה במצב כזה?

רק בהתעמקות בחומר של הרב"ש ובתוך הקבוצה. אני לא רואה שום אמצעים אחרים, אלא מאמרי רב"ש וטיפול בקבוצה.

שאלה: אם אין עוד מלבדו והכול עושה הבורא, כולל מה שהנחש אומר לאדם הראשון, והחטא של אדם הראשון נגרם על ידי הבורא, אז איך יכול להיות שהרצון של הנברא הוא כביכול מעל הרצון של הבורא אם הבורא עושה הכול?

ברור שהבורא מסובב את הכול, הוא גם מודה בזה מלכתחילה "בראתי יצר הרע". הוא עושה את זה משתי סיבות, שאין סיבה אחרת ליצר הרע אלא רק הבורא, ואין למי לפנות כדי לתקן, לעלות למעלה את היצר הרע, אלא רק לבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור לחבר שנמצא במצב של הסתרה? דווקא במצב הזה אנחנו רוצים לעזור לו והחבר נמצא בבועה שלו במצב של התרחקות, איך אנחנו יכולים לעזור לו כעשירייה?

לתת לו דוגמה איך אנחנו מתנהגים במצב שהוא נמצא. הוא נמצא במצב של הסתרה, מה אנחנו עושים במצב של הסתרה? משתדלים להתחבר לחברים, משתדלים להגיע לשיעורים, לשבת ולא לישון בשיעורים, ועוד כל מיני דברים כאלה, כלומר לעשות מאמץ, זה נקרא יגיעה. הקבוצה מצידה חייבת לעזור ולתמוך באדם, חייבת לקחת אותו לעיגול שלה, לחמם אותו.

שאלה: בהתחלה רב"ש כותב על עץ הדעת טוב ורע שאנחנו לא יכולים לקבל את הדעת, את הידיעה על הבורא. אחרי זה הוא כותב שהבורא משקיע מאמצים עד שהוא מגיע לגילוי ההנהגה הגלויה. מה ההבדל בין הטעם, כלומר הידיעה לגילוי הבורא בצורה ברורה, גלויה?

במידת השליטה על הרע, על הטוב ועל החיבור ביניהם. כמו שאנחנו אומרים בחוכמת הקבלה שיש דרגה להשפיע על מנת להשפיע ויש לקבל על מנת להשפיע. לקבל על מנת להשפיע זה כבר משהו שאי אפשר לתאר, אתה מתחיל לעבוד עם הרצון לקבל כמו שאתה מחליט. זה אפילו לא מובן עד כמה אפשר להגיע.

תלמיד: אנחנו רוצים לעבוד באמונה למעלה מהדעת. איך אחרי זה אנחנו יכולים להיות בטוחים שגילוי הבורא שנקבל, לא יהיה כמו שהיה כשאדם הראשון טעם את הפרי?

אנחנו הולכים יחד מהכלי השבור לכלי השלם ולכן אנחנו לא יכולים לטעות כמו אדם הראשון, זה מלכתחילה לא נמצא, לא מגיע לנו.

שאלה: איך אני יוצא ממצב שבו אני כביכול מתכחש ליצר הרע שמראים לי? מראים לי את היצר הרע שלי ואני לא רוצה לראות, לא רוצה להאמין. איך אני יוצא מזה?

אתה לא עושה מה שצריך ולכן אתה נשאר במצב כמו שאתה וכך זה נמשך. אז עוד שנה, עוד שנתיים, עד שבסופו של דבר אתה נכנע. בסופו של דבר אין לך ברירה, אתה מרכין את הראש.

תלמיד: עדיין אין לך את כוח האמונה, כדי שיהיה לך כוח אמונה אתה צריך להיות בדבקות בבורא, אז איך לצאת מהמעגל הסגור הזה?

זה לא מעגל סגור, אתה עוד לא התחלת.

תלמיד: איך מתחילים?

להתחיל מזה שאתה נכנע כלפי הקבוצה. שם אתה רואה בדיוק מה עוד חסר לך.

שאלה: במאמר כתוב שככל שההסתר גדול יותר, כך הגילוי גדול יותר. ואנחנו לומדים שככל שהגילוי יותר גדול, צריך לעשות הסתר יותר גדול. זה אומר שהמסך הוא דו צדדי, לפני התיקון הבורא מסתיר את האדם, ואחרי התיקון האדם צריך להסתיר את עצמו. האם זה נכון?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשכלל את מד החום שלנו שמודד רק 38 מעלות כשבפועל זה 40, כך שיהיה מדויק כמו מד החום של הבורא?

זה תלוי באדם, כמה הוא נעשה יותר עדין כלפי המצבים שלו, זה כל העניין.

תלמיד: האם אז נהיה מסוגלים להיות יותר אובייקטיביים לגבי המצב שלנו?

בוודאי, אם תמדוד ותרגיש שזה 40, אז כבר תתנהג אחרת.

תלמיד: אבל כדי לעשות את זה אנחנו צריכים לצאת מעצמנו לנקודת מבט גבוהה יותר.

הכול תלוי בקשר עם הקבוצה, שם אתה מקבל מהם חיבור, ואז אתה יכול למדוד את עצמך יותר במדויק.

תלמיד: ואז כשעושים את זה ומתגלה הרע עוד ועוד, הוא תמיד היה שם רק שעכשיו אנחנו מודעים לכך, אז זה ממלא אותך ייאוש.

למה ייאוש אם אתה נמצא עם הקבוצה יחד? אתה מרגיש רע, אבל אתה גם מרגיש שאתה נמצא בין החברים.

תלמיד: אני גם מבין שזו בעצם הזדמנות לתקן. כלומר, אני עכשיו יודע את המשקל האמתי שאני צריך להרים ואני יכול לבנות מנוף מתאים לזה, למשל.

כן.

שאלה: אם מאחורי כל דבר זה "אין עוד מלבדו", אז מאיזו נקודה מתחילות העבירות שלי? איפה החטא שלי?

החטא שלך הוא שאת עדיין לא מחברת את כל החברות יחד לקבוצה אחת ולא מרגישה איתן יחד ברצון אחד. זה החטא שלך. כך הוא החטא של כל אחת מצידה.

שאלה: אנחנו מרגישות שאנחנו מתקדמות ומתקרבות לאמת דרך גילוי הכישלונות שלנו בחיבור בעשירייה. כיצד להשתמש בזה בתפילה של העשירייה? האם עלינו להודות על הגילוי הרע, איך להגיע משם לתפילה הנכונה?

ודאי שעליכן להודות על גילוי הרע, כי הרע שמתגלה, הוא סימן לכך שאנו יכולים לתקן אותו, לעלות מעליו, ולהשתמש בו בצורה נכונה, אחרת הוא לא היה מתגלה. כתוב שאנחנו צריכים להיות שמחים ברשעים שהתגלו. כי רע שלא מתגלה הוא באפס תקווה. אתם זוכרים?

שאלה: האם אני אגלה את ההבדל בין השלושים ושמונה מעלות חום, לארבעים מעלות חום כלפי החברות, האם אני נמצאת כל הזמן בפתח בכניסה לבורא והוא שולח לי כל הזמן את הדברים דרך החברים? יש לי פה בלבול. האם יכול להיות שהתורה זה החברים שלי?

לא הבנתי מה את שואלת.

תלמידה: כתוב שהתורה מגלה לאדם את המצב האמיתי שלו, נכון?

כן. שיש לו חום ארבעים מעלות.

תלמידה: ואתה אומר שאם האדם רוצה לדעת את האמת, הוא צריך ללכת לחברים. אז האם התורה והחברות זה אותו דבר? מי מגלה לי את האמת? האם התורה, והחברות, זה אותו דבר?

כן, בסופו של דבר זה נכון. כי שם הם מגלים את הטעות שלהם, וגם מתקנים את עצמם עד שהקבוצה והבורא נעשים כאחד, והם מתקרבים לשניהם ביחד.

תלמידה: כשהחברה מראה לי את היצר הרע שלי, הבורא נותן לי תכונות חדשות?

כן.

שאלה: איך להגיע למצב שבו אנחנו יחד עם הבורא, מוכנים לתקן את הרע?

כשאנחנו ביחד עם הבורא, ואנחנו צריכים לתקן את הרע, איך יכול להיות שיש רע אם אנחנו יחד עם הבורא. יוצא שאין לנו מה לתקן.

שאלה: לגבי הכישלון, הכישלון הוא לא בזה שתיקנתי, או לא תיקנתי את המצב הרע, או החטא. אלא בזה שלא ייחסתי אותו לבורא?

כן, זה מה שצריך לתקן. צריכה להיות עבודה כזאת שאין עוד מלבדו, ושהכול תלוי רק בבורא.

שאלה: אם זה נכון כל פעם לדרוש מהבורא לא לבדוק את הטמפרטורה, אלא כל פעם להתייחס כאילו כבר יש לי 41 מעלות?

לא, אתה לא יכול לשקר לעצמך, אתה לא יכול להעלות את החום שלך, כאילו אתה יותר גרוע מאשר בדרך כלל. אתה צריך לדעת בדיוק איפה אתה נמצא.

שאלה: נניח שאנחנו במפגש עשירייה, מה הפעולה שתביא אותנו לכל המוסיף, גורע?

כשאנחנו נרגיש מחוברים, ויש לנו לאן להתקדם.

שאלה: אם אפשר להעביר רגע את הטמפרטורות לגרמים. נניח שהבן אדם חושב שמספיק לו 38 גרם חיבור עם החברים, והבורא חושב שחסר לו 40 גרם. האם אפשר להתייחס לזה ככה, שאני תמיד בחסר?

אבל אם זה כך, אתה לא מגיע לגילוי הבורא, ולא מגיע להזדהות עם הבורא.

תלמיד: תמיד יש השתוקקות ליותר, אני רק ב- 38 והוא רוצה שאני אהיה ב-40.

אני לא חושב שזה מצב טוב, כי להזדהות עם הבורא זה נקרא שאתה מרגיש אותו, מבין אותו, שאתם נמצאים בהחלפת הרגשות וידיעות. אחרת לא, אחרת אין קשר.

תלמיד: משתווה בכוונה, אבל לא ביכולת?

לא, אל תחפש תירוצים. תשתמש בדוגמה כמו שהיא.

שאלה: חשבתי על זה הרבה זמן, אתה מדבר על סור מרע, וזה אומר שאני צריכה כל הזמן להשתוקק לנקודת החיבור בין החברים. האם אני מבינה נכון שכשאתה משתדל להשתוקק לנקודה הזאת, אתה מבין שהרע תופס אותך יותר ויותר, והוא גדל ורודף אחריך. איך לשנוא את הרע הזה, אין לי כוחות לשנוא אותו, אולי צריך פעולה אחרת?

לחשוב רק על החיבור עם החברים, ולא על הרע.

תלמידה: מה זאת הנקודה הזו אם אנחנו כל הזמן חושבים רק על הדבקות, והחיבור עם החברים?

זאת עבודה שעוד לא מספיקה לאדם.

שאלה: אנחנו לומדים שהבורא גדול, הוא שולט בהכול, הוא עשה ויעשה לכל המעשים. רע זה בעצם יחס שלילי ביחס למה שאנחנו מרגישים בחושים שלנו. יוצא שזה שאני לא רואה שמאחורי הכול עומד הבורא, זה בעצם הרע. או שאני לא מאמינה שהבורא עומד מאחורי הכול?

שאת לא מרגישה כך.

תלמידה: כלומר צריך לבקש שישתנה החוש שבו אני מרגישה?

כן.

שאלה: כשאנחנו הולכים לבנות תפילה בעשירייה. אם אנחנו לא מרגישים ממש את הרע, אז התשובה שלנו צריכה להיות הכרת הרע לתפילה?

אם אין לנו עדיין את הרגשת הרע, אז עם מה אנחנו פונים לבורא? סתם, בכל מקרה שיש הזדמנות אנחנו פונים אליו? צריכה להיות לפני הכרת הרע השלמה.

תלמידה: אז איך מגיעים לזה, מה אנחנו יכולים להוסיף עכשיו כדי להגיע לזה, ולא לחכות עוד?

לא לחכות, צריכים לעבוד על זה. מאוד לרצות את החיבור, ואז לראות עד כמה אנחנו לא מסוגלים.

שאלה: אנחנו רואים במאמר הזה שהנחש זו מערכת מאוד מורכבת וחכמה. איך האדם יכול לשמור על עצמו מהחטא, שהוא לא יחטא?

העיקר להיות תחת השפעת הקבוצה, העשירייה, ואז הקבוצה תשמור עליו. כשהוא לבד, אין סיכוי שהוא לא יחטא.

תלמידה: האדם מסתובב כל היום בעולם, עושה כל מיני חטאים. איך העשירייה יכולה לשמור עליו מפני זה, גם כשהוא לא ממש איתה עכשיו?

זו בעיה.

תלמידה: אז מה עושים?

אני לא יודע איפה את מסתובבת, ומה קורה שם. אבל צריכים להשתדל להיות כל הזמן בהרגשה, ובמחשבה עם החברים.

שאלה: יש לנו מצב בעשירייה, כבר כמה שבועות ברצף, אנחנו רואות שכמה חברות בעשירייה נמצאות בייאוש, בשגרה, וחלק גם מבטאות את זה שהן בייאוש. חלקן נעלמות ומתרחקות מהפעולות שאנחנו עושות בדרך כלל ביחד. מה אנחנו, שאר החברות, אמורות להסיק מזה. יכול להיות שאנחנו לא מספיק נמצאות בהכרת הרע? מה בעצם הבורא מנסה להגיד לנו דרך אותן חברות שמבטאות את החולשה?

עד שלא יהיה ביניכם קשר הדוק, עד שממש תהיו קשורים זה לזה, יום יום, וכמה פעמים ביום, אין על מה לדבר.

(סוף השיעור)