שיעור הקבלה היומי16 אוק׳ 2020(בוקר)
שיעור בוקר 16.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
פרשת בראשית - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא פרשת בראשית.
אנחנו שוב בשיעור בוקר ושוב באותו התהליך רואים שהבורא מקדם את העולם, אותנו, והוא מצפה מאיתנו בעצם שאנחנו נתקרב זה לזה, נחבר את עצמנו יותר למערכת אדם, כי כולנו משם, ולהיות כאיש אחד בלב אחד כולנו יחד. ואנחנו צריכים לכן יום יום לעשות חשבון, האם נעשה קצת שינוי בינינו או לא. המטרה שלנו היא להחיות, מה שנקרא, "להקים את סוכת דוד הנופלת", שלמדנו על זה בסוכות. להקים את מערכת האדם, שבה כל הנבראים הם בעצם נברא אחד, שנקרא "אדם", לפי זה שדומה לבורא, כזאת מערכת, שכולנו נפרדים מהאגו שלנו וכולנו רוצים להתחבר מעל האגו שלנו בינינו.
ואז מגלים בפער בין האגו שהבורא ברא לתכונת הבורא שאנחנו הגענו והקמנו בינינו, בפער בין שני המערכות האלה, מערכת השבירה ומערכת של הקיום הקשר, כך אנחנו מגלים את הכוח עליון בנו, בתוך הכלי שלנו, ואז בזה מגיעים לתיקון שלנו.
אנחנו בדרך צריכים לברר מי אנחנו ומי הבורא, איך אנחנו יכולים לחבר את שני הדברים האלה יחד על ידי כמו שאנחנו לומדים, פרצוף רוחני, שזה יהיה כ"אדם", "צמצום", "מסך", "אור חוזר", "זיווג שהכאה", התפשטות האור העליון בתוך הרצונות שלנו, וכך עד שהכלי יתמלא בצורה אינסופית, בלי הגבלה, וכך אנחנו מגיעים להזדהות עם הבורא.
זאת אומרת, אם במילים אחרות אנחנו צריכים לדבר על זה, אז צריכים להבין שכל העניין הוא בחיבור בינינו, ודרגות החיבור הן אותן הדרגות של העלייה הרוחנית, 125 דרגות. כי כשמתחילים באמת לרצות להתחבר, אז מתחיל להתגלות בנו, לפי המאמץ שלנו, האגו האמיתי שמרחיק בינינו ואנחנו כבר צריכים להיות מודעים לכך שזה בכוונה, "בראתי יצר הרע", זה מה שהבורא אמר מראש. ואז אנחנו צריכים לעבוד נגד האגו שלנו ולעשות מאמצים, יגיעה, ובעשירייה במיוחד ובעשיריות, ובתפילה לבורא שיחבר בינינו, שיעלה אותנו למעלה מהאגו המפריד. ואז אנחנו נהיה תמיד בשתי מערכות, מערכת אחת אגואיסטית, למטה, ומערכת שמחברת אותנו, למעלה, מעל זה. זה כמו שנקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", הפשעים לא נעלמים, הם דווקא ממצב למצב עוד יותר מתגלים וגדלים, ואנחנו כל פעם מקימים מעליהם את מערכת החיבור. ואז אנחנו צריכים ממש לראות את הדברים האלה בצורה ברורה, שזה מה שאנחנו צריכים לעשות ולזה אנחנו צריכים להימשך כל הזמן.
כל הדברים האחרים יהיו בהכרח, כדי לקיים את עצמנו בצורה הבהמית, כל זמן אנחנו קיימים כבהמות, חיות, בני אדם כמו שזה נקרא בעולם הזה. אבל בעצם בהתקדמות שלנו הנצחית, גם במציאות הנוכחית, גם במציאות שאנחנו כבר נפרדים מהחיים האלו, יש לנו רק תהליך אחד, להיות יותר מחוברים בינינו לגילוי כוח ההשפעה והאהבה מעל כוח השנאה והדחייה.
וקודם כל אנחנו צריכים לעסוק בזה, אנחנו צריכים ולהקים ולקיים את המערכת הזאת, כי בעצם מזה אנחנו נרגיש את כול הבריאה. והעיקר בתהליך הזה, כמו שכותב לנו, רבי אלימלך מליז'נסק ב"נועם אלימלך", "האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך," אף אחד לא יכול לעזור לעצמו. לכן תראו מה שאנחנו עכשיו נעשה, במיוחד זה מתגלה עכשיו, בדור האחרון, בתקופה הזאת, מכאן והלאה, שאף אחד, כמה שהוא רוצה לסדר משהו לעצמו, הוא לא יכול, אלא אם כן אנחנו נעמיד את הקשרים בינינו וכל אחד יעזור לשני, בזה הוא יראה עד כמה שהוא עוזר לעצמו. זה נגד האגו שלנו, אבל רק בצורה כזאת המערכת שאנחנו עכשיו נמצאים בה, נכנסים בה לאט לאט, כך היא נפעלת, כך היא מתקיימת.
לכן כמה שזה רע לי, כמה שאני לא רוצה, באגו שלי אני דוחה את זה מכל וכל, אבל אין לי ברירה, אם אני רוצה לעזור לעצמי אני צריך לעזור לזולת, ובצורה כזאת זה חוזר אלי ואני אז זוכה להתקדמות גשמית, נפשית, בכל דבר ודבר.
זה מה שהוא כותב, ש"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו," "להתפלל" זה, מילה "להתפלל", זה בכלל לדאוג לזולת. "שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפילתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים. ועיקר התפילה היא במחשבה מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל תפילתו."
(רבי אלימלך מליז'נסק. "נועם אלימלך")
זה מה שאנחנו צריכים להבין. זה קשה מאוד בפסיכולוגיה האגואיסטית שלנו, אנחנו לא בנויים לזה, אנחנו לזה צריכים התגברות. זה נקרא "התגברות", שאנחנו צריכים לעשות. בזה אנחנו בונים פרצוף של הנשמה, זאת אומרת, קשר בין חלקים נפרדים. כשיש עשרה חלקים, והם יכולים להתחבר רק בתנאי שכך מתייחסים זה לזה שכל אחד דואג לקדם את החבר, את האחרים, בוא נגיד את כל תשעת החברים, ובצורה כזאת אם אנחנו זה בזה וזה בזה כולנו רוצים לעזור זה לזה, אז בצורה כזאת שאנחנו מתאמצים באופן בלתי פוסק, בזה אנחנו מקיימים את המערכת שנקראת "פרצוף רוחני". לפי המאמצים שלנו הפרצוף הרוחני הזה הוא מתחיל להרגיש, איך שבאמת בין כולנו מתגלה כוח השפעה, שזה ה"בורא", "כוח האהבה", "כוח החיבור".
וכאן אנחנו צריכים לעשות חשבון, שתפיסת המציאות היא צריכה להיות קצת אחרת ממה שאנחנו חשבנו שלא היינו קשורים לחוכמת הקבלה, לשיטת התיקון. כי מלכתחילה האדם שנברא הוא נברא לבד, אחד, ואחר כך התחלק להרבה חלקים. זה נקרא, שהתחיל להוליד עוד ועוד מתוכו הרבה בני אדם, והם התחילו להתרחק זה מזה, כמו שהתורה מספרת לנו. אנחנו עוד נלמד את הדברים האלה, על קין, הבל, אדם, נוח, עוד ועוד, איך שהאנושות התרבתה.
העיקר שאנחנו צריכים ללמוד מזה, זה איך מהאנושות שהייתה פעם קבוצה קטנה, כמו בבבל, שהיה "עם אחד ודברים אחדים", כפי שכתוב על הבבלים שהיו חיים מאוד קרוב זה לזה, קרובים נפשית זה לזה, אחר כך התחיל לגדול האגו ביניהם והם התחילו לריב, להתרחק, ואז על ידי מנהיג אחד ביניהם שהוא אברהם, חלק מהעם הבבלי יצא מהמריבה הזאת שהייתה בבבל, וקבעו לעצמם שהם צריכים בכל זאת לחזור להיות למערכת אחת, להיות כאיש אחד בלב אחד. הם התחילו בזה לעבוד, והתחילו להילחם עם האגו שגודל בהם, וכך ניסו להקים את הקבוצה שלהם, שהקבוצה הזאת נקראת "ישראל".
זה לא ישראל של היום. אין להשוות עם מדינת ישראל, עם עם ישראל שיש כאן, במקום הזה איפה שאנחנו נמצאים, אלא כך זה נקרא ברוחניות לפי המטרה, לפי הכיוון שלהם, ישר א-ל. אנחנו צריכים להבין שהמצב הזה לא השתנה, שהקבוצה ההיא עברה הרבה שבירות, ולפני אלפיים שנה היא עברה את השבירה הסופית, את הניתוק מהרצון לקבל, מאהבת אחים, והיא כולה נפלה מעל מנת לקבל לשנאת חינם, לשנאת אחים. ומאז העם הזה הוא כמו כל העמים, שאין ביניהם שום קשר פנימי, רוחני.
זה קרה בחורבן הבית השני, לפני אלפיים שנה. אז רבי עקיבא קרא לכולם ש"ואהבת לרעך כמוך" כמו שכתוב, "זה כלל גדול בתורה", ואנחנו חייבים לקיים את מצוות האהבה, את הציווי של הבורא לנו, לקבוצה הזאת שיצאה מבבל. ואמנם היא עדיין הייתה מקיימת במשהו את החיבור ביניהם, אבל בסופו של דבר הם נפלו מאהבת אחים לשנאת חינם. זה נקרא "חורבן". ומאז אנחנו נמצאים בחורבן, חוץ מהמקובלים שמשתדלים לשמור על הכלל הזה ביניהם מדור לדור. כל יתר העם נפל, שכח ולא מרגיש בכלל שיש לפניו את המשימה הזאת להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד", ומקיימים את מה שכתוב בספרים רק בצורה פיזית, כפעולות גשמיות, ומאז כך אנחנו מתקיימים.
ולמרות זאת המצב הזה הוא נקרא "מצב של גלות", גלות מהחיבור, גלות מאהבה. ויש על עם ישראל, זאת אומרת על אלו שנשארו כישראל, ישר-אל לכיוון חיבור, לכיוון לייחד את עצמם ועם הבורא, יש להם חובה לבנות ביניהם כלי, רצון אחד שהוא כך מייחד אותם, ומייחד אותם עם הבורא. קודם "ואהבת לרעך כמוך", ואחר כך "ואהבת את ה' אלוקיך".
ואנחנו צריכים לממש את זה. עברנו את ימי הגלות, ועכשיו כמו שאומרים מקובלים, אנחנו כבר נמצאים בתיקונים, ביציאה מהגלות. אנחנו הם אותם האנשים שזוכים לצאת מהגלות, היינו מריחוק, משנאה בינינו, מדחייה, ויכולים להפעיל את עצמנו לחיבור, לאהבה. צריכים לזכור תמיד על מערכת אדם כמערכת שלמה, ואיך אנחנו מתקשרים אליה, בונים אותה, וכך מגיעים אנחנו, ואחרינו נותנים דוגמה וכוח לכל באי עולם, לכל העמים, וגם מושכים אותם לאותה המטרה.
וכאן בדרך, כשאנחנו עושים את זה, אנחנו צריכים לפעול לחיבור, במיוחד כאן בישראל. לחיבור העם, ולהסביר לו שזאת המטרה, שזה המצב שאליו אנחנו צריכים להגיע. שלזה קוראים המקובלים, על זה התורה מדברת, ומטרת הבריאה כולה מדברת על זה. אנחנו סך הכול צריכים לראות את עצמנו כקבוצה מסוימת מכל האנשים, מבני העולם, שצריכה להראות לכל העולם דוגמה של חיבור, ובצורה כזאת נשתדל למשוך אחרינו את כל בני האדם.
אז יש לפנינו שתי מטרות. מטרה אחת, היא שאנחנו צריכים להתחבר בינינו, בעצמנו, והמטרה השנייה שאנחנו צריכים להראות את הדוגמה הזאת לכולם. ולהבין שמבבל ועד למצב החורבן, שהיה לפני 2000 שנה, ועד היום, כל זה תהליך אחד שאנחנו פשוט צריכים לעבור, להראות לכולם, כי כולם יוצאי בבל, שאנחנו צריכים להתאחד, ולהראות את דוגמת האיחוד לכל העולם.
אנחנו צריכים לראות שכקרה לנו מה שקרה לפני 2000 שנה, הנפילה מהדרגה הרוחנית לדרגה הגשמית, מעל מנת להשפיע, לעל מנת לקבל, אנחנו נעשינו בזה ממש אנשים אחרים, עם אחר, עם דת) חדשה, ועם הסתכלות חדשה על המציאות, עם תפיסת מציאות חדשה. לפני כן תפסנו את כל המציאות כמציאות אחת, שבה פועל כוח אחד, ובעצם כולנו שייכים פחות או יותר אליו.
רק לאט לאט לקראת החורבן הראשון, ואחרי 1000 שנה החורבן השני, התחלנו להתרחק מעל מנת להשפיע, מהחיבור, ואז התחלנו לתפוס את החיים שלנו בצורה שאנחנו תופסים אותם היום. כאילו העולם נעשה רק בתפיסה הגשמית שלנו, רק בעל מנת לקבל, רק בחיבור בין האדם לעצמו ולא עם האחרים. והיום נצטרך לעשות מאמצים גדולים כדי לחזור לתפיסת המציאות הרוחנית, האמיתית.
זה מה שיש לפנינו. ודאי שאנחנו צריכים להבין שיש כאן בעיה גדולה, בין תפיסת המציאות שלנו, הנטייה שלנו, ותפיסת המציאות והנטייה של הדת, בעצם של כל הדתות. כי כל אחת מהן רוצה לעלות את עצמה, להתגאות, לשלוט על האחרים, וכך היא מלמדת גם את בני האדם ששייכים לה. אנחנו רואים את זה גם במה שקורה בהתפרצויות של קבוצות מסוימות בישראל.
ולמרות זאת אנחנו צריכים לפרסם את המטרה והיעוד האמיתיים, שאנחנו צריכים להיות מחוברים. ובזה אנחנו נעלה מעל כל הבעיות. וכל הבעיות שלנו הן סך הכול תוצאה מריחוק, מניגוד, ומשנאת חינם בינינו. אפשר לדבר על זה עוד הרבה, אבל בעצם צריך יום יום לייצב את הצורה הזאת, את התמונה הזאת לפנינו, וכך עוד קצת, ועוד קצת, כל פעם להתקדם.
שאלה: במה תלוי השינוי של תפיסת המציאות?
ביחס שלנו. אם אני תופס את המציאות בצורה בדידה, שרק אני קיים, וכל אחד גם קיים אי שם, אבל ללא חיבור, כשאנחנו מתאחדים ברגשות שלנו לאחד, אז אני תופס את המציאות כמו שאני תופס, כמו שאני רואה עכשיו בחמשת החושים שלנו. אם אני מתחבר עם מישהו, אפילו עם עוד אחד, אבל בשביל זה אני צריך לבטל את עצמי, כדי להתחבר עימו, אז אני כבר תופס את המציאות בחמישה חושים אחרים. לא בראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אלא בכתר, חוכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות.
אני מתחיל לראות את המציאות בצורה כללית, שהיא קיימת בצורה שלמה, שזו לא מציאות שמתקיימת בי, אלא היא מתקיימת מחוצה לי בצורה שלמה, לא מוגבלת בחושים שלי. ואז במידה שאני יוצא מהחוש הפרטי שלי, מה שנקרא הרצון לקבל, לחוש החיצון שנקרא רצון להשפיע, אני יותר ויותר מגלה את המציאות האמיתית. זאת אומרת, בתוך הרצון להשפיע שאני יכול לבנות מתוך הרצון לקבל שלי, בתוך הרצון להשפיע הזה אני מגלה אור, צורת השפעה, צורת אהבה שזה הבורא.
תלמיד: אז אני צריך להפוך להיות ממישהו שחווה את המציאות בצורה פסיבית, לחוקר אקטיבי?
כן, ודאי. זה מה שמלמדת אותנו חוכמת הקבלה, כולנו צריכים להיות, כמו פרצוף רוחני שיש לו רצון, צמצום, מסך, אור חוזר, שהוא מארגן על עצמו, ואז הוא הופך להיות אקטיבי, משפיע בחזרה לבעל הבית, נכנס עימו בהתקשרות. וכך מתחיל לחקור את מציאות, להיות כמו בעל הבית, לבדוק אותו, לראות איתו, לקבל ממנו, לתת לו, ואז "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע"1.
יש הרבה מה להגיד על זה, אבל במיוחד זה מה שאני רוצה להגיד. יש להבין שבדרך, ודאי כמו שסיפרתי קצת, יש לנו התנגשות בינינו ובין הדת הרגילה, ששם האנשים פעילים במעשה נגיד, גשמי, ורוצים לקבל על זה שכר גשמי. אנחנו רוצים לפעול במעשה רוחני, זאת אומרת להקים בינינו קשר הדדי של חיבור עד אהבה, וזה בשבילנו יהיה בעצם השכר.
על זה אני יכול לדבר הרבה, יש לי הרבה חומר, ככה בפנים אספתי.
שאלה: אמרת מקודם, ברגע שנתחבר עם השני, אפילו עם אחד, אני יוצר חושים חדשים. אני רוצה לשאול, למה זה חושים חדשים ולא הזדהות? אני מזדהה אתו, אני מרגיש אותו.
כי אני מרגיש את השני, ואני מרגיש את השני לא בזה שאני מקבל ברצון לקבל שלי את ההתפעלות, את התפיסה, אלא בכמה שאני משפיע לו, רוצה להתחבר אליו, בנטייה הזאת אני מרגיש אותו. וזו כבר תפיסה אחרת, זו תפיסה רוחנית במקום תפיסה גשמית. תפיסה בחוש השפעה, ולא בחוש קבלה.
תלמיד: איך זה הופך להיות בין הזדהות לבין חוש חדש? כי אני עדיין תלוי ואסור בעצמי.
לא, אתה משתדל לצאת מעצמך, אתה משתדל להתחבר עם הזולת, אתה רוצה להרגיש אותו, אתה רוצה למלא אותו, כמו שאנחנו קראנו ברבי אלימלך. מה הוא אומר? שאדם חייב להתפלל, זאת אומרת להשפיע לזולת, כשלעצמו אין יכול לפעול כל כך2. אנחנו לא יכולים לפעול לעצמנו, זה מה שקורה. תראה מה שאנחנו עושים, משתדלים, נדמה לנו שאנחנו כל הזמן מטיבים לעצמנו, מטיבים, ואנחנו לא מבינים עד כמה שבזה אנחנו סך הכול עושים עבודה ללא תוצאות. היינו יכולים במאמצים שלנו, אם היינו עושים כאלה מאמצים בעל מנת להשפיע, כבר להיות בגן עדן, בגמר תיקון.
שאלה: המציאות הרוחנית היא נמצאת בתוכי כשאני מתחבר עם החברים, או רק בתוך הרגשות של החברים, ושום דבר מזה לא קיים בתוכי?
המציאות הרוחנית היא נבנית בקשר ביני לבין האחרים. עד כמה שאנחנו משתדלים להיות מקושרים כך שכל אחד פועל לשני, אז באלו הנטיות אנחנו מתחילים להרגיש עולם הרוחני, שדה הרוחני, את הבורא. והנטיות הללו הן נבנות למעלה מהאגו שלי, שאני עושה צמצום על מה שאני רוצה להשתמש בזולת, מסך ואור חוזר שאני רוצה להשפיע לו דווקא על פני זה שהייתי רוצה לקבל ממנו, ובתוך הנטייה הזאת לטובת הזולת, אני מתחיל להרגיש ההזדהות שלי עם הבורא.
שאני מייצר כוח ההשפעה, וכוח השפעה שלי דומה לכוח הכללי של הבורא, ולכן בכוח השפעה שלי אני מתחיל להרגיש כוח הכללי, הבורא, במידה שאני נמצא בנטייה לזולת. זאת אומרת, באור חוזר שלי אני מתחיל לגלות את הכוח הכללי, הבורא, כוח השפעה, ולא רק את הכוח הכללי הזה, אלא את המציאות הכללית הזאת העליונה אני מתחיל להרגיש. באור חוזר שלי אני מגלה את העולם הרוחני, עולם העליון.
שאלה: ציינת שהתפקיד של עם ישראל, שלנו, זה להראות דוגמה לאנושות מה זה חיבור. אנחנו גם לומדים שבעצם דוגמה, זה הדבר הכי יעיל שיש. איך מראים דוגמה כזו?
קודם כול נעשה שזה יהיה ביננו. קודם כול נעשה שזה יהיה בינינו, מזה אנחנו נלמד מה זו הדוגמה הזאת, מה החיים האלו הרוחניים שאנחנו יכולים להקים בינינו, ואז נדע מתוך המציאות הזאת החדשה שהיא תתגלה בינינו, איך אנחנו יכולים להסביר על זה משהו למי שלא נמצא בזה. אבל עכשיו, בינתיים שאנחנו לא מרגישים את המציאות הרוחנית הזאת בינינו, אז אין לנו מה להסביר.
שאלה: אנחנו עדיין לא בשלים לשחק חיבור מולם?
לשחק בבקשה. על לשחק אני מדבר מזמן. אבל עד שאנחנו לא נרגיש שבמציאות בינינו קיים כוח השפעה, ובכוח ההשפעה הזה אנחנו נרגיש מציאות חדשה, עד אז אין לנו מה להראות לאחרים. לא להראות גם כן, אלא להסביר, אנחנו לא מבינים בעצמנו מה זה נקרא "רוחניות". לכן מה שאנחנו עכשיו מדברים, זה רק על החיבור. וגם במה? בזה שאם אנחנו נהיה מחוברים, אז כנראה שאנחנו נוכל להסתדר עם הפנדמיה, עם כל מיני בעיות, מכות, ועם כל הצרות שבעולם הזה, כי אחרת העולם הזה מתקרב ממש למלחמה כוללת.
שאלה: אנחנו צריכים לתפוס את העולם דרך העשירייה, אבל התפיסה שלי תלויה בקשר שלי עם העשירייה.
אם אתם מממשים בעשירייה את מה שאתם שומעים מהמורה, אז זה מה שצריך להיות. פשוט מאוד. המורה יכול להיות חי, המורה יכול להיות פיזית בעולם הזה כבר מת, זה לא חשוב, העיקר שאתם קיבלתם את התורה, יש לכם ספרים, יש לכם הכול ואתם יכולים להמשיך. בעצם אפילו אם היום אני נגיד מת, אתם יכולים להמשיך. רק שתישמרו בדיוק את מה שצריך לעשות כדי לא לטעות, כי אני מתקן אותם יום יום.
תלמיד: אז אנחנו לא תלויים בקשר איתך?
אתם תלויים בי כל עוד אני חי, ואם אני לא אהיה חי בצורה כזאת, אלא בצורה אחרת, אז אתם מקיימים קשר איתי בצורה שאתם לומדים את כל הדברים ממני, ומשתדלים להיות בכל זאת קשורים איתי אפילו שאני לא נמצא, לא מופיע לפניכם על המסך. מה ההבדל? בכל זאת קיימים אנחנו, בכל זאת נמצאים בקשר, רק שאתם רוצים את הקשר הזה לחדש, כל יום לחזק, לשמור, אז יש לכם מאמץ נוסף. אני נמצא עם הרב"ש ממש יום יום, וכל הזמן משתדל להיות יותר ויותר קשור אליו.
תלמיד: עכשיו אני מוסיף כל יום חשיבות ביחס אליך, האם אתה מסוגל לעשות את זה עכשיו כלפי רב"ש, או שזה לא עובד?
בטח שזה עובד, גם כלפי רב"ש, וגם כלפי בעל הסולם, הבעל שם טוב, האר"י וכן הלאה. אבל מספיק לכם איתי. כמו שאנחנו מחוברים עכשיו, אנחנו חייבים להיות מחוברים בכל המצבים, כי הסולם הזה, השרשרת הזאת מלמעלה למטה לכל אחת מכם היא קיימת, והיא לא תלויה בחיים או במוות כי זה תלוי בנשמות, איך שנשמות נולדות, ואיך שהן מתקשרות, איך שהן יוצאות זו מזו כך אנחנו קשורים. לכן אתם כולם כמו ילדים שלי, וכל אחד מכם צריך להשתדל שיהיה לו גם ילדים משלו, זאת אומרת תלמידים.
תלמיד: אם אנחנו מתחברים נכון, אנחנו צריכים לקבל חשיבות. אם זה חשוב לך, אז זה חשוב גם לי.
לא, לא בצורה כזאת. תפסיק ותשמע את מה שאומרים. זה לא שאני לומד מכל אחד מה חשוב לו, כדי שיהיה חשוב לי, אני לומד יחד עם החברים מהמקורות שלנו, ומה שכתוב במקורות זה נעשה חשוב לנו מיום ליום, לפי זה אנחנו מייצבים את עצמנו. ולא שמיום ליום אני צריך לקבל מהחבר את מה שחשוב לו. החבר עדיין נמצא מקולקל, ואני אקבל ממנו את מה שחשוב לו? אלא אך ורק את מה שחשוב בספרים, ומהם אנחנו מסדרים בינינו כל פעם קשר יותר הדוק.
שאלה: איך לזהות את הטעויות, את הסטיות?
לזהות טעויות וסטיות אנחנו צריכים לבדוק כמה פעמים ביום בקשר בינינו, האם אני פועל לטובת העשירייה כולה? ולסדר את הדברים האלה יותר ויותר. וכל פעם להאמין שמה שאני עכשיו מסדר ונראה לי שאני הלכתי אחורנית, זה לא אחורנית, אלא אני מגלה את הקשר בינינו בצורה יותר מדויקת, ומתקדם תמיד כל פעם.
שאלה: איך אני מתחבר בעשירייה? כי מה שאני יכול לתת לקבוצה, זה רק דברים גשמיים. איך אני מתחבר בצורה רוחנית? איך אני עולה לצורה רוחנית, כי מה שיש לי זה רק רצון לקבל.
על מנת להשפיע, אם אתה משתדל להיות לטובת העשירייה כדי לחבר אותם יותר ויותר יחד, זה נקרא "שאתה פועל עליהם בצורה רוחנית". בינתיים זה ככה. אחר כך תתחיל להרגיש בצורת הקשר הזה, תופעות רוחניות חדשות.
שאלה: אמרת שעלינו ליצור מחדש את הקשר שלנו בעשירייה, בקבוצה, לפי דוגמת נשמת האדם הראשון לבנות פרצוף. מה מהות הקשר בין חלקי הפרצוף שהיינו יכולים לקבל על עצמנו, או להשתמש בעשירייה?
אני באמת מתפלא מהשאלה שלך. מה זאת אומרת, מה מהות הקשר בין כל החלקים השבורים של האדם הראשון? למרות האגו שיש עכשיו בכל אחד אחרי השבירה, שאנחנו מתגברים על הדחייה, על השנאה, על מרחק שבינינו, ורוצים לחבר את עצמנו כמו שזה היה פעם. זאת אומרת, שלא להרגיש שאנחנו חלקים שונים, אלא ממש שאין מרחק בינינו, מרחק נפשי, מרחק ריגשי, אלא שכולנו ממש כך מחוברים. זה מה שצריכים. לזה הטבע מחייב אותנו להגיע, ובעצם בזה אנחנו פותרים את כל הבעיות שלנו, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, את הכול. זה התיקון הכללי, אין יותר.
תלמיד: כלומר כולנו יחד וכל חבר בנפרד בעשירייה, בקבוצה העולמית, צריך כביכול לכוון את עצמו כלפי מטרת הבריאה של הפרצוף.
המטרה של כל הפרצוף הזה, זה להקים לתחייה. זאת אומרת, לאסוף כל החלקים שלו לגוף אחד. אנחנו לא יודעים איך לאסוף אותם, אלא אנחנו רק רוצים להתחבר, ומבקשים מהבורא שיעשה את החיבור. כי רק אור העליון שמשפיע על הרצונות שלנו השבורים, הוא מסדר את כל הרצונות האלה יחד, ואז הם מתחילים לחיות כגוף אחד.
תלמיד: אז בבסיס של כל חיבור בינינו, זה בקשה לבורא.
ודאי, ודאי, בלי זה לא יכול להתקיים שום תיקון. תיקון הוא רק מלמעלה, בקשה, גילוי החיסרון זה מלמטה.
שאלה: אמרת שהמקורות צריכים להיות חשובים לנו מיום ליום יותר ויותר. החשיבות של המקורות מתבטאת במימוש שלהם בינינו במהלך היום?
כן.
שאלה: אתמול דנו בוועדה שבעולם המודרני הזה שכולנו יושבים בבית מול המחשב ראינו שכשהתחלנו ללמוד תע"ס במקום לקרוא אותו מהמסך אתה הוצאת ספר והתחלת לקרוא מהספר. האם נשארה חשיבות הספר כספר בעולם המודרני?
לא, זה לא חשוב, אני יכול לקרוא מהמסך שכאן לפַני ואין הבדל בין מסך לספר, פשוט הספר שלי הוא מאוד יקר לי, כי איזה ספרים שלא תיקח, קודם כל אתה רואה איזה ספרים ישנים אלו עם נייר עבה וגם בכל דף ודף יש קשקושים שלי, ציורים, כל מיני תוספות. יש גם דפים שהייתי מדביק ורושם בהם דברים כשהשוליים לא הספיקו לי כדי לרשום בכל דף ודף. לכן אני קשור לספרים האלה, אני השקעתי בהם הרבה כוח, יש שנות לימוד בכל הספרים האלה.
אבל היום אנחנו נמצאים בעולם אחר, אנחנו לא צריכים ללמוד את זה כלימוד בפני עצמו, זאת אומרת מה קורה שם, אי שם בפרצופים רוחניים. אם אנחנו מתחברים אנחנו כבר מרגישים את הדברים האלה שקיימים בתוכנו, אנחנו לומדים את זה כקבלה פרקטית. ואילו אז אנחנו למדנו דברים שאף אחד לא הרגיש מה שקורה.
לכן היום כשאנחנו מגיעים ללימוד "תלמוד עשר הספירות" נגיד, אנחנו צריכים רק להשתדל להרגיש את הדברים שהם יתקיימו בנו ולא שאנחנו נלמד תיאורטית, זה ככה וזה ככה, זאת אומרת זה משהו שמנותק מאיתנו. כבר עבר הזמן שאנחנו כך למדנו את התע"ס מפני שהיום אנחנו נמצאים בדור האחרון וחייבים להתחיל לגלות בינינו את הדברים האלה. אז בואו נתחיל להתחבר יותר ויותר בקצב אינטנסיבי, ואז את הדברים האלה שאנחנו נקרא בתע"ס, אנחנו נתחיל להרגיש, כמו שזה נלמד על הגוף שלנו. כמו שבאנטומיה אתה יכול ללמוד על הגוף הגשמי שלך, כך נוכל ללמוד בתע"ס על הגוף הרוחני שלנו, על צורת הקשר בינינו. סך הכול זה נקרא "תלמוד עשר הספירות", שעשרה מתחברים למערכת אחת. על זה מדובר, אין יותר חוץ מזה.
שאלה: אמרת שכל אחד צריך להשתוקק שיהיו לו תלמידים. אנחנו צריכים לבנות כך את מערכת ההפצה, שלכל חבר תהיה אפשרות ללמד?
אם זה אפשרי, אז כן. רצוי שלכל אחד יהיו תלמידים ושהוא ילמד אותם בדיוק לפי.. אבל יש לנו כבר מערכת, אני לא צריך לדבר על זה. תדברו עם האנשים שאחראים על זה אצלנו, אני רק נותן שיעורים בקבוצה הזאת. ואתם, אם אתם רוצים להמשיך הלאה, אל תעשו מעצמכם משהו חדש. כבר שנים אנחנו נמצאים בהפצה, בלימוד, אתם צריכים לפנות להנהלה ולראות מה צריך לעשות.
שאלה: איך לחבר את כל חלקי הפרצוף כדי להתחבר לגוף אחד?
זה בין החברים. מה זאת אומרת? בין החברים אתה צריך לחבר את עצמך לכולם, עד כדי כך שתרגיש שאתם נמצאים בנטייה אחת להיות בנטייה הדדית עד כדי כך שכל הזמן כל הזמן ביניכם מתגלה כוח אחד משותף שנקרא "בורא".
שאלה: ואם כל הציור הזה מתגלה בינינו, זה קורה בהשפעת המאור? זה קורה בתוך האדם או בין החברים? איפה קורית ההרגשה?
זה קורה בתוך האדם, שהוא מרגיש שזה קורה בין החברים, ודאי בהשפעת המאור העליון.
תלמיד: זו בעצם הרוחניות?
כן.
שאלה: יש לי תחושה שבין הלימוד השכלי של החומר לבין להגשים את זה רגשית יש ממש תהום. מה יכול לעזור לי להגשים את זה רגשית, כלומר לעשות את זה עם החברים, באמת להתחבר איתם?
להשתדל במעשה לבצע מה שכתוב. במעשה, בחיבור בין האנשים. תחשוב יותר על החיבור ואחר כך בתוך החיבור תתחיל לגלות כל מיני אופני החיבור וכך תתקדם. אין מה לעשות, זה העיקר. העיקר בשבילנו לגרום לחיבור, זה תיקון של מערכת האדם הראשון שנשברה.
תלמיד: אני אוהב בעלי חיים. זה הרבה יותר קל עם כלבים, עם חתולים. עם בני אדם, כל אחד עם הרצון שלו, ועם האגו שלו, ולא בא לך לראות את הפרצוף שלו, ומריבות.
אז לך לבעלי חיים ותעשה תיקונים שם. בסדר, מה אתה רוצה מאתנו? אנחנו מדברים על "ואהבת לרעך כמוך", ולא את הכלבים והחתולים. אז תחשוב על מה אתה בכלל שואל? על איזו דרגה, על איזה מצב אתה שואל, כשאתה כבר נמצא אצלנו זמן מה? על מה אתה חושב? שתתחבר עם דרגת חי ובזה תשיג את הא-לוהות?
תלמיד: אתה תמיד אומר שבעלי חיים הם כמו מלאכים. אני מחפש לראות את היופי הזה בבני אדם ולא מצליח.
אני מבין שיותר קל לך עם בעלי חיים. הם פועלים בצורה אינסטינקטיבית פשוטה, אתה יורד לדרגה שלהם, נוח לך וטוב להתחבר איתם. בבקשה, תמשיך. רק אם אפשר, תתנתק מאתנו. או שאתה מחזיק אותנו כבעלי חיים, אני לא יודע?
שאלה: אנחנו מושכים את החברה למטרת החיים, אבל תנאים כלכליים מתחילים להיות קשים. איך אנחנו יכולים להתגבר על קשיים כלכליים?
אתה לא יכול להתגבר על קשיים כלכליים כי הבורא מסדר לנו כאלו חיים שיש לנו בעיות, ויהיו לנו בעיות, ועוד יותר בעיות בדרך, כי אנחנו לא מזדרזים להתחבר כדי למשוך מאור המחזיר למוטב.
האור העליון שישפיע בינינו הוא בעצם יתקן את הכול. אם אנחנו לא נמשוך אותו יהיה לנו רע. יהיו רעב, מחלות, מלחמות אפילו. בעיות אקלים, כל מיני בעיות אקולוגיות. הטבע, שזה הבורא, בגימטרייה הטבע, הוא מכין לנו את כל הדברים האלה כדי לחייב אותנו להתעלות מעל לאגו שלנו לחיבור עם אחרים, שאנחנו נרגיש שבחיבור עם אחרים, בחיבור שלנו אנחנו ממש מתקנים את העולם.
שאלה: החיבור תלוי במאמץ של כל החברים או בעיקר במאמץ שלי?
במאמץ שלך. ואם אתה רוצה להפעיל את החברים, בבקשה, אז תעשה. בכל זאת, זה מאמץ שלך, תפעיל את החברים. לכן אסור לי לחכות עד שהחברים יפעלו, אלא אני צריך להגיד ש"הכול תלוי בי", "אם אין אני לי מי לי".
שאלה: אתמול נתת לנו תרגיל לרשום את כל הפעמים שאנחנו נמצאים בערב, ואת הפעמים שאנחנו נמצאים ביום. וגם אמרת שבעצם השאיפה היא שערב זה שאני לא חושב על החברים, ויום זה שאני חושב עליהם.
אני מצאתי את עצמי רוב הפעמים מתייחס לערב כעסוק בדברים בהרגשה שלי ולא בחברים. אז מהי הדרך הנכונה לפעול כדי להגיע לזה שנרגיש?
גם היום, מחר ומחרתיים, אתה תראה שאתה יכול להיות במחשבה לחיבור, בכל מיני פעולות מכניות יום יומיות שהחיים מחייבים אותך. כך המערכת שלנו בנויה, שאנחנו כן יכולים להיות בצורה גשמית בגשמיות, ובצורה רוחנית ברוחניות מאדם לאדם. זה נקרא "אדם ובהמה תושיע ה'.".
שאלה: אנחנו לומדים שאנחנו הדור האחרון, והזמן עכשיו חשוב, הכול תלוי בנו. איך לעזור לחברים להרגיש את האחריות?
תראה להם את האחריות שלך. זה מה שרב"ש כותב במאמרים שלו על החברה. אם אתם שואלים על החברה, על החברים, אני והחברים, החברים כלפי וכן הלאה, קודם תבדקו מה שכותב על זה הרב"ש.
סיימנו, גמרנו להיום את השאלות. סוף סוף ניגשים לפרשת השבוע. קדימה.
קריין: אז אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות מפרשת "בראשית". קטע מספר 26, כותרת "יהי רקיע בתוך המים". 26.
"ויאמר אלוהים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל, בין מים למים. ויעש אלוהים, את-הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע; ויהי-כן. ויקרא אלוהים לרקיע, שמיים; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום שני. ויאמר אלוהים, ייקוו המים מתחת השמיים אל-מקום אחד, ותיראה, היבשה; ויהי-כן. ויקרא אלוהים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים; וירא אלוהים, כי-טוב. ".
("בראשית". א', ו'-י')
קריין: קטע מספר 27.
"בזה"ק בראשית (חלק ב' ובהסולם אות רי"ח, רי"ט) כתוב שם וזה לשונו, "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. יקוו המים, היינו התורה המכונה מים. אל מקום אחד, היינו ישראל. וזה שכתוב, יקוו המים אל מקום אחד, אשר מים, פירושו תורה, ומקום אחד, פירושו ישראל, מקבלי התורה, כנ"ל. לאפוקי אומות העולם שלא רצו לקבל את התורה, ועל כן נשארה הארץ חרבה ויבשה. והתורה היא ישוב העולם, ובה מתקיים. ואומות העולם שלא קבלו אותה, נשארו חרבות ויבשות".
(הרב"ש. מאמר 2 "ענין חשיבות הכרת הרע" 1987)
ברור ההבדל בין הרצון לקבל עם מסך, עם כוונה על מנת להשפיע, שזה נקרא "ישר א-ל", במידה שיש להם עביות, מסך ואור חוזר הם מקבלים בזה גילוי של האור הישר, של הבורא, ואז יש חיבור ביניהם, זה נקרא "קבלת התורה" על ידי אלה שמשתוקקים לעל מנת להשפיע, לבין אלו שלא משתוקקים לעל מנת להשפיע אז הם נמצאים מחוץ לתורה, מחוץ לאור העליון ולגילוי הבורא, הם בינתיים ממשיכים בחושך.
אבל לאט לאט כולנו מתקדמים לאותו מצב כזה, שניכנס בחיבור בינינו ועם הבורא, כך "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם.", "וביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים.", "ונהרו אליו כל הגויים.". זאת אומרת, כולנו מגיעים בסופו של דבר לגילוי הברוא בתוכנו לפי התיקון שלנו. אנחנו צריכים לגרום לזה, גם לעצמנו וגם לאחרים.
שאלה: מה בעבודה ביום השני - מים והצורות שהוא מדבר עליהן?
לשם זה אתה יכול לפנות ל"זוהר" ולקרוא, גם רב"ש כתב באיזה מאמר, אני לא יכול עכשיו להגיד בדיוק איפה. מתחילים להכיר באור העליון שמאיר את הרע ואת הטוב, וכך מסדר אותנו כמו שזה. להתחיל לסדר את יחס הנברא לבורא בצורה שהנברא לאט לאט מתחיל להכיר את מערכת הכוחות שיש ביניהם, זה כל מעשה בראשית. כך אנחנו מתקדמים כל פעם באותה המערכת ומכירים יותר ויותר איפה אנחנו נמצאים.
תלמיד: החיבור הוא תנאי הכרחי לבניית קשר כזה?
בלי שאתה מחבר עמך לפחות אחד עם השני, שאתה מרכיב איזה רצון שמורכב משני רצונות פרטיים, שכל אחד מבטל את האגו שלו כדי להתחבר לשני, בלי שאתה מרכיב כזו מערכת אתה לא יכול להתחבר עם האור, עם הבורא.
עם איזה רצון תתחבר לבורא? חייב להיות רצון להשפיע, כמו שהבורא משפיע לך, כמו האורח ובעל הבית. כי אם אין לך רצון להשפיע לבעל הבית, אתה אפילו לא מרגיש אותו. לכן חייב להיות קשר בינך לבין עשירייה, אתה בונה מערכת השפעה כלפיהם ועם אותה מערכת השפעה, אם אתה מגיע לעשירייה, אפילו במידה הקטנה ביותר, אבל כבר באותה מערכת השפעה שהקמת עם החברים שלך, כלפי החברים שלך, בהם, בתוך המערכת הזו, אתה יכול להרגיש את הבורא.
לפי כוח ההשפעה ממך כלפי החברים כך אתה מרגיש את יחס הבורא אליך, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
תלמיד: עכשיו אנחנו לומדים את הפעולות בבראשית ימי הבריאה, ואנחנו מדברים שהכול הוא דרך החיבור בעשירייה. אתמול דיברנו על מצבים של אור וחושך, יום לילה, היום זה השלב הבא?
לא, אנחנו לא עוברים בצורה כל כך מדויקת, אין לנו עדיין כלים, אין לנו עדיין הבחנות פנימיות שנתחיל להרגיש שאנחנו נמצאים בזה, לכן אנחנו לא עוברים יום יום. אבל בזוהר שאנחנו קוראים שם, מדובר על כל יום ויום. אבל גם מדובר על הכוחות, אור חסדים, אור חכמה, עביות כזו, מסך. הזוהר מספר לך סיפור, אבל אחר כך בעל הסולם למטה מספר לך מתוך המידות, כמה רצון, כמה עביות, כמה מסך, זיווג דהכאה, איזה אור מתגלה וכן הלאה. זאת אומרת, פרקטית איך אנחנו צריכים לממש את זה כדי להבין מה זה יום אחד, יום שני, יום שלישי, וכן הלאה.
אבל זה לא שייך לגדילה שלנו, הגדילה שלנו צריכה להיות מתוך הקשר בינינו בעשירייה. מה שמספרים לנו בימים האלו יום ראשון, יום שני, יום שלישי דמעשה בראשית, זה כביכול לפנינו, רוצים להסביר לנו על המערכת העליונה שפועלת עלינו ואנחנו מלמטה לומדים איך להידמות לה, ואנחנו לומדים את זה בצורת קשר בינינו. במה עוד אני יכול להידמות למערכת העליונה? היא כולה השפעה.
תלמיד: אתמול נתת לנו משימה, רשמנו את המצבים של יום ולילה, ממשנו בהתלהבות, היום היינו רוצים להמשיך לפתח אותה, אולי תיתן לנו את ההמשך של זה.
יום ולילה, יום ולילה, זה כל הזמן משתנה בנו, גם בכול אחד וגם בכולנו יחד, אנחנו צריכים להשתדל לסדר את העבודה שלנו בצורה מקסימלית, מועילה ואפקטיבית גם בזמן שאני מרגיש יום, וגם בזמן שאני מרגיש לילה, עד כמה היגיעה שלי תהיה שלמה גם ביום וגם בלילה. האמת, הכי חשובה לנו היגיעה בלילה, כי בלילה אנחנו מכינים חסרונות, ואחר כך כשהחסרונות האלה מגיעים לחיסרון הנכון, אז אנחנו מקבלים מלמעלה אור, זה נקרא "יום".
האור לא יבוא, היום לא יבוא אם אנחנו לא נכין אליו רצון. החיסרון שאנחנו מכינים במצב שנקרא "לילה", מה זה לילה? אין חיבור, אין כוח השפעה, שזה מה שאנחנו רוצים. אם לא נרצה חיבור, לא נרצה את כוח ההשפעה, אז עדיין לא מימשנו את הלילה, איך אנחנו מגיעים ליום? יום זה נקרא "כוח השפעה", "כוח האהבה", אני לא צריך את הכוחות האלה. העבודה צריכה להיות קודם כל הכנת חיסרון נכון לקבלת גילוי האור, גילוי הבורא, וזה רק לפי השתוות הצורה.
שאלה: בקטע מספר 27, שקראנו רב"ש כותב, יקוו המים זה התורה, ומקום אחד זה ישראל, והוא מסיף שזה לא סתם ישראל, אלא ישר א-ל שמקבל התורה. מי הם ישראל מקבלי התורה?
הכוונה לחיבור על מנת להשפיע בינינו לבין הבורא, זה נקרא "ישר א-ל". אנחנו רוצים לקבל כוח מלמעלה שיחבר בינינו, יסדר אותנו בצורה נכונה כזו בינינו לבין הבורא. זה כל העניין, כל התיקון שלנו הוא בזה.
שאלה: בקטע מספר 26. כתוב שהקדוש ברוך הפריד בין המים מעל לבין המים מתחת, מה זה הפעולה הזאת שאנחנו מבדילים בין המים?
אנחנו בונים פרצוף, ובפרצוף הזה אנחנו מבדילים בין המים העליונים לבין המים התחתונים, זה נקרא שאנחנו "בונים פרסה", גבול בין כלים לקבלה לבין כלים דהשפעה, בין גלגלתא עיניים ואח"פ. זה נקרא ש"יש רקיע בתוך המים". אנחנו נלמד את זה הרבה, העיקר להגיע לזה בפועל.
שאלה: בקטע 26, במשפט האחרון כתוב, "וירא אלוהים כי טוב". מה זה אומר עבורנו, האם הוא לא ידע מה זה טוב?
אני לא רוצה להתווכח איתכם על כל מילה ומילה, אנחנו לא מבינים בכלל מה זה "כי טוב". אתם כבר מתחילים לחקור, זה לגמרי לא מתאים לשכל שלנו, לרגשות שלנו, איפה אנחנו נמצאים, ועל מה מדברת התורה.
"וירא א-לוהים כי טוב", איך אני יכול להסביר לך דבר כזה, מי זה א-לוהים? א-לוהים זה "מי- אלה", זה גלגלתא עיניים ואח"פ. מה זה נקרא שהוא "יראה"באור החכמה איך הוא משפיע על הפרצוף? אלה שאלות על המערכת. לך לתלמוד עשר הספירות ותראה מה כתוב על זה, או לזוהר לפחות.
אל תשאלו אותי כאן על זה, אתם עדיין לא נמצאים במערכות האלו. מדובר על מערכת שהאור העליון המופשט האינסופי עובר דרך מערכת, מה שנקרא "מערכת השמיים", ומשם דרך זה פועל עלינו, בורא אותנו, מסדר אותנו. ובמידה שאנחנו מגיבים אליו נכון מקרב אותנו, וכשאנחנו מתקרבים אליו, אז אנחנו מגלים את כל הדברים האלה. אם אתם לא מתחברים ביניכם, איך אתם יכולים להתקרב, איך אתם יכולים לגלות שהאור העליון השפיע עליכם. מה אני יכול להגיד על זה, "מה זה נקרא, "כי טוב" "ויראה א-לוהים כי טוב"? שהאדם יראה שכול ההשפעות שמגיעות לו מהבורא, כל החיים שלו, זה רק טוב.
איך הוא יראה את זה? מפני שהוא נמצא בכוח ההשפעה, בכוח האהבה, אז הוא רואה שבכול העולם יש רק כוח אחד והוא כוח טוב, זה הכול. שאלות כאלה אתם יכולים לשאול, אבל אין לי יותר מה לענות עליהן, כי עדיין לא בנינו מערכת בינינו, שבתוך המערכת הזו אנחנו נרגיש את כל הפעולות האלו שנמצאות בתורה. תורה זה נקרא "אור", שמתגלה לפי איך אנחנו מסדרים את הכלים. נסדר ואז נראה.
שאלה: האם "לילה" זאת תחושה שאתה מנותק, או תחושה שאתה ממש נדחה ושונא את החברים?
נניח ש"לילה" זה גילוי הפירוד, ו"יום" זה גילוי האיחוד.
שאלה: איך לסנכרן בין הגוף הגשמי לבין הגוף הרוחני?
לא צריכים לסנכרן שום דבר, הם לא קשורים זה לזה. אתה צריך לטפל רק בגוף הרוחני שלך וכתוצאה מזה אתה תרגיש גם בגוף הגשמי. אבל לא שאתה מסנכרן ביניהם, אתה לא מבין לא בזה, ולא בזה, לכן תפסיק לחשוב על זה. על זה לא כתוב באף מקום, אז למה אתה אומר לי את זה, למה אתה שואל דבר שלא כתוב עליו באף מקום? למה אתה רוצה לפתור בעיה שעליה לא כתוב, למה אתה צריך להתעסק בזה?
תלמיד: כי אנחנו חיים בשתי תמונות, חיים בעולם הגשמי ומשתדלים לעבוד בעבודה רוחנית.
לכן תן לגוף הגשמי שלך מה שהוא צריך ולא יותר, כי זה מזיק לו אם אתה מנפח אותו בכל מיני עודפים. ואת כל תשומת הלב שלך תשקיע בגוף הרוחני, בבניית הגוף הרוחני, שזה נקרא בניית העשירייה למערכת אחת, זה הכול.
שאלה: איך להביא את כל החלקים למיקוד אחד, לפוקוס אחד שעליו מדבר רב"ש בקטע 26, הוא מדבר רק על חיבור ולא על שום דבר אחר?
איך לגרום לחיבור בין כולנו? זאת העבודה שלנו, למה אתה שואל אותי על זה?
תלמיד: איך להביא את כולם להסתכל על זה בצורה הזאת?
כדי שכולם יידעו שזאת שהבעיה שעומדת לפנינו?
תלמיד: כן, שעל זה יהיו מפוקסים.
גם את זה אני לא יודע, זו העבודה שלי. תגידו לי אתם על עצמכם, אני מדבר על זה כבר שנים, האם אתם קולטים את זה או לא? אולי כל העבודה שלי, כל הדיבורים שלי, כל המאמצים שלי, הכול לחינם. מה לעשות? אנחנו צריכים לפעול כמה שאפשר יותר מדויק, בהתאם למה שמלמדים אותנו מקובלים ולראות כמה אנחנו מצליחים. אבל אפילו שלא כל כך מצליחים, אנחנו צריכים להמשיך, כי מה לעשות, אז אנחנו כאלו. אני מודה לפני כולם שאני לא מוצלח כנראה, כי כל כך הרבה שנים אני מלמד ועדיין יש ויש, יש ויש. אבל מצד שני, איך אני יכול לעצור את זה, לזרוק את זה, ולא לעשות כלום. כל אחד צריך לעשות כמה שהוא מסוגל.
תלמיד: אני מרגיש שאתה עושה הכול ואני לא יודע איך להודות לך. הבעיה שלי היא שאין כלום בתוכי שאני יכול להוסיף על החברים שלי, ואני מרגיש כזה חיסרון לאסוף את כל העשיריה ביחד ולממש את זה ביחד.
מצוין אם אתה ככה מרגיש. אז יש לך אפשרות לפעול בתפילה. תבקש, תבכה לבורא שאתה רוצה שיהיה לך כוח השפעה, שתוכל להשפיע לכולם. בבקשה, אין שום בעיה. אדרבה, אם אתה מרגיש כל כך שאין לך כלום, אז תפנה מהכוח הזה לבורא. בכלל כל הזמן תפנה לבורא, ואתה תרגיש עד כמה שיש לך, שאתה פועל בזה, ושהוא נותן לך במה לפעול.
שאלה: הטקסט אומר שאומות העולם לא קיבלו את התורה ונשארו כיבשים בעולם. אנחנו גם רואים שאנחנו לא מבינים כל כך מה שכתוב, האם אותם אומות העולם הם בנו?
"אומות העולם" נקראים אותם רצונות שלנו שלא מכוונים לעל מנת להשפיע. "ישראל" נקראים הרצונות שבנו, שמכוונים לעל מנת להשפיע, זה כל ההבדל. ההבדל הוא בכוונה על הרצון. כוונה על מנת לקבל זה נקרא "אומות העולם". כוונה על מנת להשפיע זה נקרא "ישר א-ל", "ישראל". וכך יוצא שכל אדם ואדם מתקן את עצמו מכוונות "אומות העולם" לכוונות "ישראל". צריכים להתנתק ממה שאנחנו רגילים בעולם הזה, ולחיות בהבחנות רוחניות.
שאילה: עד כמה מצלמה פתוחה בזמן השיעור עוזרת לחיבור בעשיריה?
אני לא יודע את זה, זה אתם צריכים לבדוק ולהגיד. אני חושב שכל דבר שבעזרתו אנחנו יותר ויותר מרגישים ורואים אחד את השני, הוא מועיל. הבורא לא ברא שום דבר סתם, ואם יש לנו הזדמנות להיות כמה שיותר קרובים זה לזה, להרגיש יותר זה את זה, אז אנחנו צריכים להשתמש בו ולהפעילו.
קריין: קטע מספר 30, מתוך מאמר של רב"ש.
""רקיע" פירוש בחינת מסך המבדיל, כמו שאמרו חז"ל על "ויעש אלקים את הרקיע, ויהיה מבדיל בין מים למים", שמים תחתונים בוכים, שאמרו "אנן בעינן למהוי כמה מלכא" ["אנו רוצים להיות לפני המלך"]. שהלבנה הנמצא ברקיע בזמן המולד, הוא נמצא בהסתרת פנים. ואמר הקב"ה: "השיעור הזה, שאתה רואה בזמן המולד, כזה ראה וקדש. הגם שזהו תכלית השפלות, שהיא כולה למעלה מהדעת, מטעם שכל המעשים שלו הם עדיין על דרך הכפיה, כנ"ל במשל, מכל מקום אם מיחסים את עבודה זו לשמי, אני נהנה מזה כאילו היה בחינת מראה באצבע"."
(הרב"ש. מאמר 23 "מהו שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה" 1990)
אנחנו רוצים להגיד כאן רק דבר אחד, שאם אנחנו מייחסים את כל המצבים שלנו לבורא, כבר בזה אנחנו נמצאים באיזו מין דבקות בו. יכול להיות המצב הכי גרוע, מבולבל ולא מובן, אבל אם אני אומר שגם את המצב הזה שאני מרגיש, אני מקבל אותו מהבורא, אז כבר יש לי תחילת החיבור עימו.
קריין: קטע מספר 31. בכותרת "תדשא הארץ דשא".
"ויאמר אלוהים, תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו, אשר זרעו-בו על-הארץ; ויהי-כן. ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע, למינהו, ועץ עושה-פרי אשר זרעו-בו, למינהו; וירא אלוהים, כי-טוב. ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום שלישי."
("בראשית". א', י"א-י"ג)
קריין: קטע מספר 32, "ארץ יראה ושקטה"
"ארץ נקראת מלכות שהיא בחינת כלי קבלה, שארץ היא מלשון רצון, כמו שאמרו חז"ל על פסוק "תדשא הארץ דשא", שרצה לעשות רצון קונה. ומה היא היראה שלה, אולי לא תוכל לכוון בעל מנת להשפיע, כי מלכות נקראת, כנסת ישראל, שפירושה שהיא כוללת את כלל ישראל, שכל הנשמות נמשכות ממלכות.
ובזה שכל הנבראים נמשכים מבחינת הקבלה והדין שנשמע מהשמים, שאסור לקבל בעל מנת לקבל, רק בעל מנת להשפיע, ואיך יוכלו התחתונים לכוון בעל מנת להשפיע.
לפי זה יוצא שכל מעשי בראשית, שהיו על ענין להטיב לנבראיו, הלא הנבראים אינם יכולים לקבל מזה כלים. נמצא שכל מעשי הבריאה יהיו בחינת "תוהו ובוהו"."
(הרב"ש. רשומה 28, "ארץ יראה ושקטה")
ואז יש לנו תיקון, ואנחנו עושים אותן פעולות השפעה כמו מלמעלה, ומגיעים לגילוי פעולות הא-לוהים כלפינו. ואז הארץ, האדמה כבר מתחילה להביא את ה"ותדשא הארץ דשא". כי רק רצון לקבל לא יכול לעשות כלום, הוא כמו חול שממנו לא יכול לצאת כלום בחזרה. אלא רק אם הוא מקבל מים, "מים" זה נקרא רצון להשפיע, אור החסדים, אז מתוך האדמה מתחיל להיות כבר דשא. זאת אומרת דשא, תבואה, עצים וכן הלאה, שזה הכול אך ורק בקשר בין האדמה למים. ש"אדמה" זה רצון לקבל, ו"מים" זה רצון להשפיע. בקשר הנכון ביניהם כבר מתחילה להיות התבואה.
(סוף השיעור)