שיעור בוקר 24.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות תשעה באב

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא תשעה באב.

"בכל יכולתו המציא ית' תחבולה, שדרכה תופיע מציאות תפיסה לתחתונים, עכ"פ בהארותיו, ותחבולה הזאת היא הנקראת בלשון חכמים חושך בסו"ה "ובורא חושך", מלשון בוא וראה חושך. כלומר, מניעת האור וחולשת אחיזתנו בו, המובן לנו כמו חושך, היא הסיבה הנאמנה לתפיסת האור, וז"ס "כיתרון האור מן החושך", כלומר כל תפיסתנו באור הוא מתוך החושך."

(בעל הסולם. ספר אור הבהיר. או"י או"ח)

לכן העליון נקרא בורא, כי בורא חושך. בריאה היא חושך. ועל ידי החושך, חוסר תפיסה, חוסר הבנה, חוסר הרגשה, אבל הרגשת החוסר בזה היא בעצם כל המציאות של הנברא.

שאלה: אתה אומר שהבורא ברא חושך או שברא אור?

לא, יוצר אור ובורא חושך.

תלמיד: יוצר אור.

אבל בורא חושך.

תלמיד: אז מה זה יוצר אור ובורא חושך? מה ההבדל בין המילים יוצר ובורא?

כי האור הוא אור מכבר שהיה מהמוכן.

תלמיד: מה זאת אומרת בורא חושך, יש דבר כזה בורא חושך?

חושך זאת בריאה. אתה לא רואה? "בכל יכולתו המציא ית' תחבולה, שדרכה תופיע מציאות תפיסה לתחתונים," שבלי זה שהיה בורא אותה, המציאות החדשה, לא היה לנו שום תפיסה בו "עכ"פ בהארותיו, ותחבולה הזאת היא הנקראת בלשון חכמים חושך בסו"ה "ובורא חושך"," זאת אומרת הוא ברא במיוחד משהו שנקרא חושך. אני לא יודע מה זה חושך, בשבילי זה חושך כמו שעכשיו בחוץ, שאני לא רואה בעיניים שלי, זה לא חושך, זה במובן משהו כך אנחנו אומרים. זאת אומרת חושך זה חוסר הבנה, חוסר הרגשה, חוסר תפיסה, לא יודע, אבל משהו שחסר "מלשון בוא וראה חושך." לכן נקרא בורא, בוא וראה. מה בוא וראה? חושך. "כלומר, מניעת האור וחולשת אחיזתנו בו," זה כבר דרגה קצת יותר גבוהה, אבל קודם מניעת האור, שאנחנו מרגישים שישנו אבל לא ניתן לתפיסה "המובן לנו כמו חושך," אז למי זה מובן? דבר עם אנשים ברחוב, אין להם את זה, זאת אומרת זה לא לכולם, זה לאלו שנקראים הנבראים "היא הסיבה הנאמנה לתפיסת האור, וז"ס "כיתרון האור מן החושך", כלומר כל תפיסתנו באור הוא מתוך החושך.

תלמיד: החושך לא נברא לכולם אלא למי?

למי שמגיע לו להגיע לאור. אני לא אחכה עד שאתה תתחכם, זה עוד עשר שנים אני אחכה.

תלמיד: אתה אומר אלה שמגיע להם להגיע, למי מגיע? לנו מגיע?

זה לפי שורש הנשמה. אני אומר ברצינות. יש אנשים שיש להם חיסרון להרגשת האור, להרגשת הבורא, להשגת הבורא, לא חשוב באיזה צורות, והם אז ראויים להרגיש את החושך. עכשיו השאלה האם החושך שהם מרגישים לא דוחה אותם אלא הם למרות זאת רוצים דרכו לעבור לאור ולא אכפת להם כלום, כי אתה רואה "כיתרון אור מתוך חושך", שהכל אור ואור מה שאנחנו משיגים זה רק מתוך חושך הקודם. שהבורא הוא בוא וראה, זה קודם בוא ואחר כך ראה.

תלמיד: מה מחזיק אותנו באמת לעבור את החושך הזה?

מה מחזיק?

תלמיד: בוודאי. חושך זה חושך, זה לא פשוט.

כי אתה רוצה לעשות את זה לבד וזה בלתי אפשרי, לפחות בעשירייה, עם כמה עשיריות עוד יותר טוב, ובביטול עצמך. והחושך בעצמו עוזר לך לבטל את עצמך, כי הוא מראה לך שאתה לא מבין, לא יודע, לא כלום, אז מה אתה קופץ? כן, אני בכל זאת רוצה עכשיו לקבל, אבל אתה לא יכול, אין לך כלים. לא, אנחנו רוצים. כאילו לא מבינים שזה לא תלוי בבורא, שזה תלוי בהתאמה, שאם אתה מתאים את עצמך אז במקום חושך אתה רואה את האור ואור וחושך זו אותה תופעה רק מפנים ואחוריים.

תלמיד: יש בחיים שלי הרבה חושך, אז מה אני צריך לעשות בדיוק? אני צריך לצאת מהחושך או כמו שאתה אומר לי תישאר בתוך החושך ובוא נראה מה תעשה?

אני לא יודע על איזה חושך אתה מדבר. נעשה לך חושך בעיניים שאתה הפסדת.

תלמיד: חושך בעיניים מכולם, יש לי חושך בעיניים מכולם.

לא קיבלת תוספת משכורת.

תלמיד: גם חושך, אתה קורא גם לזה חושך. מה אני צריך לעשות?

זה לא עלייך מדובר.

תלמיד: לא, מה אני צריך לעשות, מה הבן אדם צריך לעשות בחושך?

לך למנהל שלך.

תלמיד: ומה הוא ייתן לי, הוא ייתן לי עוד יותר חושך?

אנחנו נלך למנהל שלנו ואתה למנהל שלך.

שאלה: לפי הקטע אנחנו מקבלים את החושך בשביל להשיג את האור.

לפי הקטע אנחנו מקבלים את החושך בכדי להשתנות כך שבמקום חושך נראה את האור.

תלמיד: אז אם אני בחושך ואז יש לי את האפשרות להשתנות זאת אומרת שאני בכל זאת מרגיש אהבה.

אני לא יודע, זה כבר פלפולים, לא כתוב כאן על זה שום דבר. אהבה, לא אהבה, אתה יכול לצרף לזה מה שאתה רוצה, רק לא לבלבל אותנו.

"יש לדעת, שהלילה ברא ה'. ובטח ברא זה אודות המטרה, שהיא להטיב לנבראיו. אם כן כל אחד שואל "למה ברא חושך, שהוא בחינת לילה. הלא לפי המטרת הבריאה, היה צריך לברוא רק יום ולא לילה". והפסוק אומר, "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". היינו דוקא על ידי שניהם, שהם לילה ויום, אז בא יום אחד. אלא כנ"ל, שבכוונה תחילה נברא הלילה, שאינו מאיר בלי תיקונים, בכדי לעשות תיקונים, על מה שהלילה מגלה לאדם. כי על הרגשת של החושך מתרקמים כלים, שנחוץ להם, בכדי שיהיה להם צורך להבורא, שהוא יעזור להם. אחרת אין צורך לישועת ה'. היינו, שאין אז צורך להתורה, שהיא בחינת "המאור שבה מחזירו למוטב"."

(רב"ש - א'. מאמר 2 "ענין ענף ושורש" 1985)

יש כוח שנקרא המאור המחזיר למוטב שהוא עוזר לתקן את התכונות שלנו כך שהחושך שהיה נראה לי הוא יהפוך להיות לאור. אין חושך, זה הכלים שלנו מסתירים את האור ולכן כל העניין הוא שלא מתפללים תן לי אור, אלא תן לי תיקון שבמצב הנוכחי אני אגלה את האור. שאין חושך בכלל, אין בעולם חושך, הכלים שלנו הם מסתירים, הם מקלקלים את הכול.

שאלה: אז מה זה, מבקשים תיקון או מבקשים כוח להמשיך לעבוד למרות החושך? כאילו יש הבדל?

אין הבדל. כי תיקון זה מה? אני לא מבקש. זאת אומרת האם מותר לנו לבקש את האור? כן, אני רוצה לתקן את עצמי ולראות במקום חושך, שזה אותו חושך אבל שאני אגלה שזה לא חושך אלא האור מכלים המתוקנים שלי, שאני אוכל על ידי זה להיות עוד יותר דבוק בבורא לעשות נחת רוח וכן הלאה. למה בצורה פשוטה אי אפשר כך להגיד?

תלמיד: כתוצאה מהבקשה מה ההבדל בכלים שלי? כי זה כנראה מה שצריך.

תיקון הכלים, מה אנחנו צריכים עוד.

תלמיד: אבל מה זה אומר?

אור העליון נמצא במנוחה מוחלטת בכל מקום, רק כלים אנחנו צריכים לתקן. ואז כל החושך שאנחנו נמצאים בהסתרה הגמורה אנחנו נהפוך אותה לאור.

תלמיד: מה בכלי עובר את השינוי הזה בבקשת התיקון?

תכונת הקבלה שהיא מתהפכת לעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך? כאילו מה שם משתנה?

זה תיקון, תיקון הכלי, שום דבר חוץ מזה. מחוצה לי אין שום דבר שיתנה, אני צריך רק לשנות את התכונות שלי מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: על ידי גדלות, על ידי עבודה, אני לא מבין.

על ידי כל האמצעים, "כל מה שבידך בכוחך לעשות תעשה". אבל אתה תשתנה, סך הכול, ואז אתה תראה שהיית באור רק לפי הכלים שלך זה היה נראה חושך ולאט לאט הכלים מתקנים שלך ואתה מתחיל לראות שקצת יותר אור, וקצת יותר אור, מלא אור אין סוף, הכול זה "חשכה כאורה יאיר". מה השתנה? אני השתנתי. היה עולם מקולקל, עכשיו מתוקן? אני הייתי מקולקל ועכשיו אני מתוקן.

שאלה: ובתוך זה העשירייה זה אמצעי שאמור להקל עליי כי אני לבד לא הייתי מצליח?

לא, העשירייה צריכה להראות לי עד כמה אני עוד לא מתוקן. לפי הכלים שלי ושל העשירייה אני מתאר לעצמי עד כמה אני רחוק מתכונות האור. זה ממש הצלה שהבורא שבר את הכלי הכללי. אני עכשיו, לפי מדידת הכלים, בין הכלים שלי לבין שלך ושלו ושלו יכול להגיד עד כמה התכונות שלי שונות מהאור. למרות שכלפי האור אני לא יכול למדוד שום דבר. כלפייך, כלפיו, כלפיו וכולי אני יכול למדוד. ואז אני אומר שבמידה זו או אחרת ובכמה אני עדיין לא קרוב לאור. לכן העבודה שלנו בינינו, אבל באמת היא כלפיי האור.

תלמיד: מול האור אי אפשר למדוד. ומול העשירייה, לא ברור איפה מתבצע המעבר, שינוי אחד לפחות. לא ברור מה בעבודה עם העשירייה הוא השינוי, איפה יש מידה שאפשר להגיד או השתנתי.

עדיין אתה לא יודע, זה באהבת הבריות, באהבת החברים, שם זה מתבצע. עד כמה שאתה מתקרב אליהם, מתחבר אליהם, חושב עליהם יותר, אז אתה יותר מתקרב להשפעה, לבורא. עוד לא נכנס. במידה שאתה מתחיל להרגיש שאני אוהב את החבר במשהו כמו שאת עצמי, במידה הזאת כבר התחברת לבורא. ככה זה עובד, אין לך יותר. זאת אומרת אל תגיד שאין לך אמצעים. זה שיש לך עשירייה והדרכה ויכולת לעשות כול מה שיש בנו, מה שלנו ישנו, זה חלום של המקובלים מכל הזמנים.

קריין: קטע מס' 4, מתוך "זוהר לעם", תצווה.

"אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה."

(זוהר לעם. תצווה, 86)

אנחנו לא מסוגלים לבנות הבחנות, תכונות, יחסים, מדידות, שום דבר אלא אך ורק מתוך החושך, שבירה, מתוך הדברים ההפוכים מהאור. ומה זה הפוכים? אנחנו גם לא יודעים. אז מביאים אותנו לקבוצה, ללימוד, לכל מיני אירועים ואז אנחנו מתחילים לקבל עליות, ירידות בכל מיני מצבים, גם כל אחד בתוך עצמו, גם בינינו. והעיקר כאן להבין שזה הבורא עושה, אין עוד מלבדו. עושה איתנו את כל התרגילים האלו ואנחנו צריכים ברצינות ממש להתייחס לכל המצבים הקטנים ביותר שאנחנו חייבים כאן, שאין טוב אלא שיוצא מהרע, אין אור אלא שיוצא רק מהחושך, ואדם חייב להיכנס להרע ולעזוב אותו, לעבור אותו ולעזוב אותו.

ואז בהתחברות והתנתקות מהרע ובהגעתו לטוב, בצורה כזאת הוא יכול לקבל את הכלים החדשים לגילוי הבורא. ובגילוי הבורא הוא צריך להבין שיהיה גם רע וגם טוב יחד. הדברים האלה יתמכו זה בזה ולכן לרע לא יהיה שֵׁם רע, אלא גם הטוב, שהוא מחזיק ופועל לגילוי.

שאלה: מה עושים אם בזמן האחרון לא ברור ההבדל בין החושך לאור?

ישנן כאלה תקופות שאדם לא מבדיל בין חושך לאור, בין טוב ורע או מתוך זה שנראה לו הכול רע או מתוך זה שנראה לו הכול טוב. אם הוא מצדיק את הבורא אז טוב הכול, על איזה רע אתה מדבר? ואז יש לנו תקופה כזאת, זו תקופה זה יעבור, אל תדאג, אתה עוד לא בגמר התיקון. כך הוא חושב, אפילו שמתגלים כל מיני דברים לא נעימים, אפילו רעים, הוא יוכל להצדיק אותם. לא שהוא כזה גיבור, אלא מלמעלה עושים לו שיראה שישנם גם מצבים כאלו, שילמד מהם.

תלמיד: יש לי איזה בלבול. אני אתאר איזה מצב. אנחנו לפני כמה זמן החלטנו בעשירייה שהמפגשים של הזום שלנו חשובים לנו כמו שיעור בוקר. אנחנו מתחייבים להגיע לכל הזומים. ככה, פשוט, בלי הרבה שכל.

אתם מוצלחים.

תלמיד: אנחנו משתדלים.

חבר עושה לי תמיד ככה שבאחת עשרה וחצי אני לא מסוגל, בכוונה מכניס לי משהו.

תלמיד: ואתמול התגלה מצב שאני באחת עשרה וחצי לא יכולתי להיות בפגישה. ואני יושב שם באיזה דיון מטופש בעבודה, מתפוצץ שאני לא יכול להיות עם החברים ובאמת ההרגשה הלא טובה הזאת הלכה איתי כאילו שעות.

יפה.

תלמיד: אחרי ששמעתי אותך מדבר עכשיו אז אולי זה בסדר, זה טוב? התעוררה בי השתוקקות, זה טוב, זה רע?

יש ויש, אתה לא יכול למחוק דבר אחד על חשבון השני. אתה רואה שמתגלה זה וזה יחד ואז בין שניהם אתה מגלה את הבורא. אם החושך יעבור ויעלם אתה לא תרגיש את האור. אז חושך חייב להיות כיסוד, כרקע, על פני הרקע הזה אתה מגלה את האור. אתה לא יכול בלי קליפות, בלי כל הדברים האלה לגלות את הקדושה. לכל דבר יש מקום, כי כלפי הנבראים הם לא יכולים להרגיש את התופעה עצמה, רק אחד כנגד השני.

תלמיד: זאת אומרת שבעצם בכלים הרגילים שלי, אני לעולם לא אדע להבחין בין טוב לרע רוחני, אני צריך להביא איזה שכל אחר.

לא, אל תדאג, זה יהיה. העיקר רק להצדיק שצריך להיות גם חושך כמו האור ולשניהם יש משקל שווה, ממש. בין שניהם אתה רק מתכוון לעשות נחת רוח דרך החברים לבורא.

קריין: קטע מס' 5, מתוך תלמוד בבלי. מסכת מכות.

"רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק, אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת", ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן, לכך אני מצחק כמ"ש "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו"... עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת, ובלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו."

(תלמוד בבלי. מסכת מכות, דף כד/א)

אפשר לבכות ואפשר לפחד מהחורבנות ומהבעיות, ודאי שכן, שהם גם תיקונים, החרדות האלה, המאמצים שעושים, אבל אם זה נעשה למרות ההתנגדות שלנו, למרות המשיכה לתיקון, אם זה נעשה צריך לברך ולהמשיך מהמצב ולא לשבת ולבכות כמו שעם ישראל אוהב לעשות. בוכים בוכים, על מה בוכים? במקום לתקן, בוכים. וזה לא עוזר. כמה כתוב על "בכי סרק", על כל מיני דברים כאלה שהבורא שונא את זה, שונא. כאילו שאם אנחנו בוכים, אנחנו מאשימים אותו שהוא גרם לזה, הרי אין עוד מלבדו, שהוא גרם לנו את החורבנות, שהוא גרם לנו את השואה, שגרם לנו את הכול. או מי? אם אין עוד מלבדו? אז במקום להאשים את כל המקורות האחרים, אנחנו צריכים להאשים את עצמנו. בלבד.

סך הכל מה שקורה כאן, שמַאֲזָן הכוחות הרוחניים פועלים עלינו כך כדי לקרב אותנו זה אל זה, אבל אנחנו לא רוצים להתקרב זה אל זה. מה עושים? אז הוא שולח אלינו אנטישמים. האנטישמים פועלים עלינו, מפחידים, צועקים, מקללים, מה לא עושים. למה? אנחנו מזמינים את הכוחות האלו הרעים, כי אנחנו לא רוצים להתחבר בינינו. אז הם מגיעים ורוצים לחבר אותנו יחד בכוח. אם היינו מתחברים, לא היינו מרגישים שום לחץ מהם. תראו, תעשו, בבקשה תנסו. זה סך הכל כוחות שפועלים במערכת.

זה המקור של האנטישמיות. מי עושה את זה? הבורא. למה? איך הוא עוד יכול לקרב את היהודים? אין ברירה. אם הם לא רוצים על ידי כוח הטוב, אפשר לקדם אותם על ידי כוח חיצון שהוא משפיע בצורה כזאת רעה. לכן, רוצים להפטר מכל האיומים האלה? מכל השואה המתקרבת? בבקשה, תעשו חיבור ביניכם כמה שאפשר יותר, ואתם תראו שמרגע שתתחילו לעסוק בזה, עד כמה שכל האיומים האלה, כל הבעיות האלה יתחילו להיחלש. תתחילו עוד יותר להתחבר ביניכם, אתם תתחילו להרגיש עד כמה שכל האנטישמים האלו דווקא, הם יהיו בעדכם, וכל העמים יותר ויותר, וזאת במידה שאנחנו מתחברים ומתחילים להעביר אליהם את האור, כמו שאנחנו למדנו היום שדרך אח"פ דכתר מגיע הארה לגלגלתא עיניים דאבא ואימא דניקודים, ומחבר אותם ומעלה אותם לגדלות הא', ככה הם ירגישו, שמקבלים מאיתנו מאור וזה מעלה אותם לדרגה יותר גבוהה, שדרכנו מגיע חיים.

ואם לא, אז מה נשאר להם? כמו שאנחנו רואים גם מהמעמד הזה בין גלגלתא עיניים דעליון לאח"פ דתחתון, אם העליון לא מאיר לגלגלתא עיניים דתחתון, מתאספים החסרונות בתחתון והוא מתחיל ללחוץ על העליון, לעורר אותו בצורה רעה. וגם זה שמאיתנו לא מגיעה הארה כמו מאח"פ דעליון לג"ע דתחתון, בזה הם מרגישים שמאיתנו יש יותר רע, ולא הטוב שמצפים. בתת ההכרה זה ככה בין הכלים.

לכן כל האנטישמיות שמתעוררת, אני מצטער להגיד אבל זה לא שמישהו מהם ממציא את זה, זה חוקי הטבע. אנחנו רואים שקורה במשך אלפי אלפי שנים אותו דבר, אין כאן שום דבר חדש. ואנחנו נמצאים בעידן החדש, שאנחנו יכולים כן לעורר את היהודים, להשפיע לכולם, גם לאומות העולם אנחנו נסביר מה שקורה.

שאלה: אתה יכול להסביר עכשיו את היחסים בין ישראל לאומות העולם לפי השרטוט שראינו ב"פתיחה"? אפשר לראות את זה את מערכת היחסים ביניהם, עם המין הא' וב'?

בטח. למעלה נמצא עם ישראל (ראו שרטוט) ומסביבו אומות העולם. אם היינו באמת פועלים בצורה נכונה ומביאים להם הארה והם היו מתחברים אלינו, גלגלתא עיניים שלהם עם האח"פ שלנו, אז מה טוב, היינו מתחברים.

אבל אם אנחנו לא עושים את זה, אז יש להם במצב שלהם שאלה. לפי הטבע צריך לבוא המאור המחזיר למוטב מאתנו, כל הזמן מסתכלים עלינו, הם בעצמם לא יודעים בשביל מה ולמה, רק בצורה אינסטינקטיבית ככה זה מכוון מצד הטבע. אתה רואה את זה מכל ההיסטוריה, מה אפשר לעשות.

אז הם מצפים למשהו ואין כלום. תראה למשל מה הנרי פורד אמר, ואתה יודע כמה כתבו כל החכמים של אומות העולם על זה שהיהודים חייבים לתת לעולם, לפתוח לכל אומות העולם את מקורות החכמה העליונה. איך להתקיים, איך להגיע, בשביל מה חיים וכן הלאה והם סותמים את זה.

תלמיד: מה זה האח"פ שלנו, מה זה גלגלתא עיניים של אומות העולם?

האח"פ שלנו זה אותן התכונות שבהן אנחנו יכולים להיות במגע עם אומות העולם. אנחנו סך הכול צריכים להתקשר ולהעביר להם את שיטת החיבור. אבל בתנאי שאנחנו מחוברים.

זאת אומרת יש לנו כאן דבר פשוט, אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו, זה קודם כל, דבר אחד. אחרי שיש לנו את זה, אנחנו צריכים להתחיל להתקשר איתם, זה דבר שני. כמו שבעל הסולם כותב, שאז הטובים שבהם גם יתחילו יותר ויותר לנוע כלפינו להתחבר.

תלמיד: מה זאת השכבה הזאת של גלגלתא ועיניים ואח"פ? מה זה החיבור הזה?

החיבור הזה שאנחנו והטובים, זה "הטובים מאומות העולם".

תלמיד: ומי הם הטובים מאומות העולם?

בעל הסולם אומר שהם נמצאים בפירמידה. בכל דבר יש ד' דרגות. אז יש את הטובים ביותר, יותר גרועים, יותר גרועים והכי גרועים, ככה זה.

אז אנחנו צריכים להתקשר לאלו שהם יחסית קרובים אלינו. הקרובים אלינו זה לאו דווקא שהם אוהבים אותנו או רוצים להתחבר איתנו, אלא יותר יכולים, מסוגלים להבין אותנו כי אנחנו נמצאים היום בשבירה. אז יכול להיות שדווקא האנטישמיים האלו, אלו שיש להם שכל, לא שהם פנאטיים, הם יכולים להבין ויותר להיות קשורים אלינו לאותו התהליך.

כי אנחנו רוצים להסביר להם שכאן זה חוק הטבע, אנחנו צריכים כנגד זה לעבוד. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מנהלים את הכוחות שנמצאים לידינו, שיגיעו לידנו. בואו ביחד ננהל את זה. זה שתעשו עוד שואה לא תרוויחו כלום, זה שאנחנו נעשה נגדכם מלחמה, גם זה לא, אלא חייבת להיות כאן פעולה לקראת התיקון.

תלמיד: עם ישראל מי זה, זה בני ברוך, זה המקובלים?

מדובר רק על השפעת חכמת הקבלה לאומות העולם, השפעת החיבור בוא נגיד, לא הקבלה אלא החיבור.

תלמיד: איפה פה היהודים שהם לא בעלי נקודות שבלב, לא המקובלים?

אין אותם. אין. אנחנו מקבלים בחשבון רק את אלו שהם מסוגלים לעבוד או במינוס או בפלוס. גם כלפי אומות העולם, אני לא כותב כך בגלגלתא עיניים, מה כתבתי בגלגלתא עיניים, "הטובים מאומות העולם". מה כתוב באדום? באדום כתוב, "בני ברוך".

תלמיד: אנחנו פועלים ישירות לאומות העולם?

אנחנו צריכים לפעול כלפיהם בצורה ישירה.

שרטוט

תלמיד: ואיפה פה עם ישראל?

אין עם ישראל, על מה אתה מדבר? עם ישראל יושב ולא מרגיש כלום.

תלמיד: אז במה הם שונים מאומות העולם? הם אותו הדבר כמו אומות העולם.

לא, הם לא רוצים לשמוע. כי מה אתה רוצה להסביר לעם ישראל? אתה כבר משתדל לעשות את זה הרבה זמן. במילים אחרות אתה רוצה להסביר להם שהם אשמים במה שקורה.

תלמיד: איפה הם בשרטוט, החלק הזה שאשם?

אני לא יכול להכניס אותו לשרטוט.

תלמיד: למה?

השרטוט הזה (ראו שרטוט) הוא שרטוט של הרצונות, רצונות בעד או נגד כלפי שיטת התיקון. לעם ישראל שאתה מתכוון, אין לו שום יחס לשיטת התיקון ולתיקון בכלל.

תלמיד: גם דבר שאין לו יחס, הוא חלק מהמערכת.

אבל אי אפשר להכניס אותו כאן. כאן אני מצייר את הכוחות. אין לו שום כוח, יש לו כוח בהמי וזהו.

שאלה: אז למה אנחנו שמים כל כך דגש על הפצה לעם ישראל הגשמי?

חייבים להפיץ. אלא למי תפיץ? אני מקווה שאתם עושים מספיק כדי להפיץ את כל העניין הזה לכל הכיוונים וגם לאומות העולם. במיוחד באנגלית, ספרדית, רוסית. חייבים לעשות את זה. זה צריך להיות ברור, באנגליה, באירופה, בארצות הברית, דרום אמריקה וברוסיה.

תלמיד: אבל מבחינת משאבים, כוח אדם, אנחנו משקיעים הרבה יותר בישראל מאשר בחו"ל.

אין ברירה. כי בכל זאת בישראל אפילו שקצת התעוררו, זה כוח, זה בכל זאת אותו גרעין שממנו חייבת לצאת השפעה. לא חשוב, שלילית, חיובית, במשהו שהם ידעו על התפקיד שלהם, זה מאוד חשוב.

תלמיד: אז אם נחזור לשאלה הקודמת, הגרעין הפוטנציאלי הזה הוא לא נמצא בשרטוט?

פוטנציאלי מעם ישראל? לא, עדיין לא נמצא כאן, כי הוא עדיין ללא שום כוח, לא שלילי ולא חיובי. כאן אני ציירתי חלק מכל הנשמות שיש להן איזו שייכות לתיקון, או בעד או נגד.

תלמיד: אז עם ישראל הגשמי הוא בפוטנציה?

עם ישראל הגשמי יושב בבתי קפה ויוצא לאיזה תעמולות או לאיזה בחירות כל שנה, בזה הוא נמצא.

תלמיד: עדיין אני לא מבין למה אנחנו נותנים תעדוף לעם ישראל הגשמי על פני אומות העולם?

כי לפי עוצמת התיקון אם עם ישראל היה מתעורר יותר, היה גורם בזה הרבה יותר תועלת, למשל מאלף איש שיתעוררו בישראל לעומת אלף איש שיתעוררו באומות העולם.

תלמיד: ואיפה יותר קל לעשות את התיקון?

אני לא יודע איפה קל, אני חייב להשפיע גם לזה וגם לזה. אני לא מרגיש. רק באומות העולם אלה כלים אחרים, הכוחות שאתה צריך להשקיע הם [ענקיים]. בישראל זה קצת אחרת. בישראל יש לך בעיה איכותית להשפיע על הקהל, ובאומות העולם יש לך בעיה כמותית להשפיע על הקהל. בישראל לא יתנו לך באף מקום להשפיע כלום.

תלמיד: איפה התיקון יותר קל באומות העולם או בישראל הגשמיים?

תיקון, ניראה לי שבאומות העולם. בקיצור אתם צריכים להרגיש את זה יותר כי אתם נמצאים שם.

תלמיד: אז השאלה היא האם אנחנו לא אמורים ללכת יותר לפי ''מהקל אל הכבד''?

אם אתה שואל נכון להיום, אני חושב שאת כל הכוחות שלנו צריכים לפזר גם לזה וגם לזה. אנחנו צריכים להשתדל להסביר לכל העולם המודרני שזה אירופאים אנגלים אמריקאים, מהו התיקון ולמה יש אנטישמיות וכל היחס הזה המתגבר. ואנחנו צריכים לעשות את זה ליהודים שבכל הארצות ולעם ישראל שבארץ ישראל, אז אנחנו משתדלים. מתי נרגיש תועלת? מתי שהם יבואו להרביץ לנו. מה אתה חושב? אתה תקבל מהם תגובה טובה? הם יגידו לך תודה רבה? לא. כמה שתפרסם יותר את שיטת התיקון היא כל כך נגד טבע האדם, והיא מחייבת את כולם. בפעם הראשונה אף אחד לא ירצה לקבל את זה, אלא לאט לאט, עוד קצת ועוד קצת, אבל החשבון הוא מצטבר ומתקרב.

שאלה: אם נסתכל על השרטוט, אז אנחנו שלומדים את חכמת הקבלה בכל רגע מגלים את עצמנו באיזה מצב שמגיע מהבורא. קצת קשה לי להבין בכל רגע נתון, שאני מרגיש שהוא תלוי בי. אני מתאר לעצמי את הקבוצה כשלם או במאמץ קבוצתי להרגיש את הבורא, את הקבוצה. האם להרגיש את הקבוצה כאני או לשייך את הכול לבורא. מהי העבודה הקונקרטית בכל רגע נתון שאדם צריך לעשות?

אני מאוד מפחד להגיד לכם מה לעשות כי אתם נמצאים במצב מיוחד, אתם צריכים לבחור בעצמכם אבל בצורה עדינה מה אפשר לעשות כדי לפרסם את שיטת התיקון לעולם. זה חייב להיות בצורה מאוד מאוד עדינה ורצוי לעשות את זה שלא יזהו אתכם. יש לי שאלה גדולה ואני לא יכול להמליץ שום דבר.

אני גם לא חושב שזאת כל כך בעיה שתפרסמו את זה ברוסיה ושזה כל כך יעזור, כי זה לא אזור ששם ממש הדברים האלה הם בולטים ומתבארים כמו באמריקה או כמו באירופה. בעניין האנטישמיות זה יחסית אזור רגוע.

ובתיקון צריכים לפרסם את שיטת התיקון לא דרך האנטישמיות אלא דרך תיקון העולם, דרך החיבור, שאין ברירה דרך זה שהעולם עגול ואנחנו חייבים להתקרב לטבע אחרת אנחנו הורסים את הטבע. תראה מה שקורה, יש לך היום כאלה נתונים שהם באמת מפחידים מאוד, מהטבע שהולך וממית את עצמו ואותנו.

לכן אנחנו צריכים להיות מחוברים, כי כוח הרע שלנו הורס את הכול. אני חושב שמהבחינה הזאת צריכים להפעיל את ההפצה, מתוך זה שאתם לומדים אפילו את חכמת הקבלה והיא מלמדת אתכם שהעולם צריך להיות אינטגרלי, זאת אומרת בחיבור, ובחיבור אתם רוצים להסביר לעם הרוסי שחייבים בכל זאת לחשוב על ההתאמה לטבע, על החיבור בינינו.

(סוף השיעור)