שיעור בוקר 23.03.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח

קריין: שיעור בנושא פסח, נקרא קטעים נבחרים מן המקורות, אנחנו בתת נושא "חומר ולבנים", ממשיכים מקטע 100.

"חומר ולבנים" זה בעצם כל מה שאנחנו צריכים לעבד כדי להגיע להתקרבות לבורא. עבודה קשה בחומר ולבנים זה הרצון לקבל שלנו שמביא לנו שתי צורות התנגדות להתקרב לבורא.

בוא נקרא ונשמע מה אומרים לנו המורים שלנו.

קריין: קטע 100.

""וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים". [...] "בחומר", כלומר שהמצרים הסבירו לישראל את חומרת דלהשפיע, מה שאין כן עבודת המצרים יהיו תמיד לבן, שלא ירגישו שום חושך בעבודה, אלא שהגוף יסכים לעבודה זו, וזה נקרא, "בלבנים", כלומר עבודת המצרים הם יהיו תמיד בבחינת לבנים, בלי כתם ולכלוך, אלא שיהיו תמיד שלמים, ועל ידי זה גורמו באמת שיהיה לישראל קשה לעבוד לשם שמים. 

כלומר שהעבודה קשה נמשכה מזה, שהמצרים היו אומרים להם תמיד את ענין חומר שישנו בעבודה דלהשפיע, והלבנים שיש בעבודה זו, ויראת המצרים. 

כנ"ל, שמהירא את ה' היתה נמשכת תקלה לישראל. היינו שמזה נמשכה להם את העבודה קשה בשדה, היינו בהמלכות שמים שרצו לקבל עליהם ולא יכלו." 

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

מזמן אברהם כשהתחילו אנשים לבוא ולהתחבר אליו כדי להתקרב לכוח העליון, לבורא, להרגיש, להבין, להכיר בו ועד היום, העבודה הזאת היא עבודה קשה. כי כדי להתקרב לרוחניות אנחנו צריכים לעזוב את הגשמיות, זאת אומרת לעשות כך שהגשמיות לא תמשוך אותנו, לא תסגור אותנו, לא תחזיק אותנו בתוך העולם הזה, וכך אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן לעבוד.

לכן העבודה שלנו כפי שכתוב היא "בחומר ולבנים", זאת אומרת ברצון לקבל שכוונתו על מנת לקבל, ואנחנו צריכים ללבן אותו, זאת אומרת להפוך אותו לעל מנת להשפיע. זו ודאי עבודה קשה, ולזה ניתנה לנו קבוצה, עשירייה, קשר עם הבורא, והלימוד שאנחנו עושים יום יום, ומתוך זה אנחנו מגיעים להתקרבות לבורא עד שמגלים אותו, עד שממש מכירים אותו ועולים לדרגתו כמו שכתוב "שובה בני ישראל עד ה' אלוקיך"¹. לכן צריכים לקבל שזו הדרך.

שאלה: דיברת עכשיו על העובדה שהרצונות לקבל שלנו לא צריכים לדחוף אותנו לגשמיות. איך אנחנו יכולים למדוד אם אנחנו מתרחקים יותר מידי, האם ניתן באיזו צורה למדוד את המרחק הזה?

אנחנו פשוט צריכים להיות בין החברים. במידה שאני מאזן את עצמי עם העשירייה, במידה הזאת אני מאזן את עצמי עם הבורא ונמצא במצב הכי מאוזן, הכי נכון במערכת הרוחנית. אז בואו נעשה את ההתקרבות שלנו בצורה כזאת ולא נטעה.

שאלה: מה הכוונה שהם רצו לעבוד לשם שמיים, רצו לקבל על עצמם עול מלכות שמיים, אבל לא הצליחו?

רצו לעבוד בעל מנת להשפיע אבל לא יכלו על אף שניסו וניסו. כמונו שנמצאים עכשיו במצב כזה שאנחנו באים לשיעורים, מתקשרים בינינו, משתדלים ככל שמסוגלים להיות קרובים זה לזה, לבנות קבוצות וכולי, ובכל זאת רואים שכאילו לא מתקדמים, וכל יום לא מביא לנו שום הצלחה. זה ודאי לא נכון אבל זה נראה לנו כך, והבורא בכוונה נותן לנו את ההרגשה הזאת שאנחנו לא מצליחים, כדי שעוד יותר נתחיל לפנות אליו, עוד יותר נתחיל לבקש, לצעוק, להתקשר בינינו. זה מצד אחד.

ומצד אחר, כדי שאנחנו כן נתחיל לעבוד בהשפעה. כלומר, אפילו אם אני לא מקבל שום דבר אבל אם כתוב שאני צריך להתחבר עם החברים ולהשתוקק יחד להיות כאיש אחד בלב אחד, אז אני עושה את זה, ואפילו שלא אראה את הדרגה הבאה שאחרי זה, אני מוכן להיות במדרגה הזאת במה שהבורא רוצה שאהיה. כך אנחנו צריכים לראות את הדברים.

שאלה: האם הקושי של העבודה, מורכבות העבודה של ההשפעה לא נעלמת? יש הרגשה כזאת מהקטע שביציאה ממצרים נעלם הקושי בהשפעה.

כשאנחנו מקבלים כוח השפעה, כוח אהבה בינינו, אז ודאי שהעבודה שלנו משתנה מאוד, היא הופכת להיות לעבודה למעלה מהחומר. אבל בכל זאת צורת העבודה עד גמר התיקון היא שאנחנו כל הזמן צריכים לעלות ולעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו, שגם הוא כל הזמן גדל, אחרת לא יהיה לנו על מה להתגבר, אחרת לא יהיה לנו על מה לעלות. ולכן עד שאנחנו עולים לדרגת הבורא אנחנו כל הזמן מקבלים עוד ועוד הפרעות ומתגברים ועולים עליהן בכל מיני צורות ואופנים, וכך היא העבודה שלנו.

תלמיד: אז מהי יציאת מצרים אם הרצון לקבל כל הזמן נשאר?

יציאת מצרים זה נקרא שאנחנו יוצאים מהרצון לקבל על מנת לקבל שלנו ויכולים לעבוד כבר בעל מנת להשפיע עם אותו רצון לקבל שיצאנו עימו. זה נקרא שלוקחים ממצרים כל מה שהיה שם, ומתחילים לעבוד למעלה מהרצון בעל מנת להשפיע. במצרים אנחנו ברצון לקבל בעל מנת לקבל, כשאנחנו מתעלים ממנו זה נקרא שיוצאים ממצרים, וכשמתחילים לעבוד עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע זה מיציאת מצרים והלאה דרך המדבר לארץ ישראל מה שנקרא, למקום שאנחנו יכולים לכוון לבורא, לעל מנת להשפיע, את הרצונות שלנו.

תלמיד: זה לא כל כך ברור אבל נראה לי שעוד נברר את זה.

תכתוב את השאלות בכל סדר שנראה לך לנכון ותתחיל לשאול את השאלות האלה.

שאלה: בדרך שלנו זה מובן שאני צריך להראות את חשיבות הבורא לחברים שלי. אבל עכשיו אני חושב הפוך, אז איך אני יכול כל הזמן להשפיע דוגמאות וחשיבות הבורא לחברים, ושלא יהיה לי חשוב אם אני מרגיש עליה או ירידה?

אנחנו צריכים להראות דוגמה לחברים עד כמה אנחנו משתוקקים להשפעה, לאהבה, לחיבור בינינו, להיות דוגמה גם בלימוד וגם ביחסים בינינו, ועל ידי זה אנחנו בסופו של דבר יוצאים ממצרים.

תלמיד: אני חושב האם אני מתקדם נכון ולכן כל הזמן יש לי יראה. האם זה טוב או לא טוב?

זה נכון וזה בסדר גמור. האדם צריך תמיד להיות בבירור האם זה בסדר, האם לא בסדר, כמה לא, כמה כן, הוא צריך להיות כל הזמן בספקות. על ידי זה הוא עובר כל מיני בירורים ומתקן כל מיני רצונות קטנים עד שהם מתקבצים ונעשים למדרגות גדולות של עליה. אתה תמשיך ותצליח בטוח, אני אוהב אותך.

שאלה: האם אפשר להקל על העבודה בחומר ובלבנים באמצעות זה שנעשה לעצמנו ריסט?

יהיה בסדר.

שאלה: מהו הקשר בין לבן ללבנים?

לבנים הן אבנים שמהן אנחנו בונים.

תלמיד: ומה הקשר לצבע לבן?

כך היא הצורה, זה הצבע.

שאלה: למה העבודה של המצרים היא כל כך לבנה לעומת העבודה שאנחנו צריכים להגיע אליה?

כי זה רצון להשפיע וזה רצון לקבל, וככל שנראה להם שהיא בחומר ולבנים זו החומרה, אנחנו עוד נלמד מהי בדיוק העבודה של המצרים.

תלמיד: אבל העבודה שלנו בהשפעה לא יכולה להיות כל כך נקיה ולבנה?

לא, אל תתחיל לחטט כאן בפילוסופיות שלך.

שאלה: זו לא פילוסופיה, כך כתוב בטקסט.

מה שכתוב כתוב, בינתיים קח את זה כמו שכתוב.

שאלה: העבודה דלהשפיע היא באמת קשה או כיוון שהמצרים לוחשים לנו שהיא קשה היא הופכת לקשה?

זה לא חשוב איך היא קשה או לא קשה, אלא היא קשה כלפי מי שמדובר. העבודה בחומר ולבנים נקראת עבודה קשה לאלו שרוצים לצאת ממצרים, לאלו שמכוונים להתקרב לבורא.

תלמיד: אני שואל את זה כי אם נדע איך המצרים פועלים, אז אולי נעשה תעמולה הפוכה, אפשר לעבוד הפוך.

אני לא מבין את הראש שלכם, אתם כאילו רוצים להפוך הכול. תקבלו את ההסבר שכתוב בספר. למה כתוב על העבודה במצרים שהיא עבודה קשה, שהיא בחומר ולבנים? כי צריך לקחת את הרצון לקבל שזה החומר, וללבן אותו, לעשות אותו בעל מנת להשפיע, ללבן אותו, לעשות אותו כלבן, וזו עבודה קשה מאוד. ואדם שמבין שזה עומד לפניו, מרגיש שהוא נמצא ממש בגלות, שהוא כעבד ולא יכול לצאת מזה, ולהיפטר מזה. בתקופה הזאת שהוא מרגיש כך זה נקרא עבדות במצרים.

תלמיד: האם המצרים אומרים לאדם שלקחת את הרצון לקבל זה מאוד קשה ולא תצליח? כתוב "שהעבודה קשה נמשכה מזה, שהמצרים היו אומרים להם תמיד את ענין חומר שישנו בעבודה דלהשפיע".

כן, הם אומרים שהכול קשה מאוד. המצרים שבתוך האדם, בך, אומרים לך שזו עבודה קשה ולא כדאי לך לגשת אליה בכלל.

שאלה: כשאני עובד על אהבת חברים, בסוף אחרי הכול אני מקבל הרבה תענוג מזה וטוב לי. האם כדאי לקבל את התענוג הזה או לא כדאי לקבל אותו?

אם זה על מנת להשפיע אז כן. אם זה על מנת לקבל אז לא. מה השאלה בכלל.

תלמיד: יש הרגשה כאילו משהו נגמר, מקבלים תענוג ומשהו נעצר.

אז כנראה שזה לא בסדר.

שאלה: מה הכוונה שכתוב "שמהירא את ה' היתה נמשכת תקלה לישראל". מהי התקלה שעליה מדובר כאן?

"שמהירא את ה' נמשכת תקלה לישראל" זה אומר שאלו שאומרים שצריכים לפחד ולהתרחק מהעבודה הזאת, יגרמו תקלה לישראל, לאלו שרוצים להתקרב לבורא.

קריין: כן, קטע 101.

"ענין, "וימררו את חייהם", פירושו, שלא נתנו להם לעבוד בעמ"נ להשפיע, שזה מביא דביקות בחיי החיים, אלא קליפת מצרים ופרעה שלטו על בני ישראל עם השליטה של אהבה עצמית, שלא יוכלו לעשות משהו נגד רצונם של המצרים, וזו היתה הגלות, כלומר שרצו לצאת מהגלות הזו ולא עלה בידם."

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

זו בעיקר הבעיה במצרים. שככל שעובדים, כך הם לא יכולים לראות שהם מתקרבים ליציאה, שזזים. אין להם הרגשה כזאת וראיה כזאת לכן הם כביכול נשארים כלולים במצרים, וזאת הרגשת הגלות.

נניח שאנחנו נמצאים עכשיו במצב שאנחנו רוצים להגיע לחיבור בינינו ודרך חיבור בינינו לחיבור עם הבורא, ואז מגלים שזה בלתי אפשרי, ויותר טוב להישאר כך, כמו החברים שלנו שהיו ועזבו וברחו בחזרה לחיים הרגילים כמו כל האנושות.

ורק אלה שלא מסכימים עם זה שאי אפשר לצאת, וממשיכים בכל זאת לחפש באיזו צורה אני יכול להתחבר עם הבורא, לגלות אותו ולברוח מהמצרים הפנימי שלי, שאני מרגיש שאני נמצא בעל מנת לקבל ובעולם החשוך ובמצב שאין ממנו שום עתיד, רק אם אני מסתכל כך על העולם, אז לאט לאט אני יוצא, אני מרגיש שהבורא מוציא אותי מהמצב הזה.

ואז אותם היחידים מכל האנושות, מכל המיליארדים, שרוצים לעלות בהשגה שלהם, בהרגשה שלהם, של המציאות, שרוצים לעלות למעלה ממה שכולם מרגישים, הם לאט לאט מוצאים את הדרך, את האפשרות, את האמצעי, איך לעלות למעלה מהרגשת המציאות הזאת שאנחנו מרגישים, ולהתחיל לגלות כוחות שמפעילים את המציאות שלנו, וביניהם הבורא, המערכת הכללית, וכך הם מגיעים למה שנקרא העולם הבא, שבו אין גופים, אין חוקים גשמיים, אלא כבר כוחות רוחניים.

שאלה: איך אני עולה מהמצרים שלי כדי להגדיל את חשיבות החברים, את חשיבות הקבוצה מצד אחד. מצד אחר איך אני משחק עם ההרגשות שלי כדי לראות את גדלות החברים למרות מה שאני מרגיש בי?

אני צריך להבין שלבד אין לי שום אפשרות, אין כזאת מערכת שיכולה להעלות אותי לבד לדרגת הבורא. אלא רק ביחד, אם אנחנו קשורים יחד. במידה שכל אחד מבטל את עצמו ומתקשר לאחרים, הוא תופס את האחרים והם מעלים אותו, כמו מעלית. כך כל אחד מאיתנו צריך להשתדל לעלות.

זה מגיע מזה שהוא מבטל את עצמו כלפי החברים. החברים הם כמו מעלית, קבוצה שמעלה אותו, והוא רק צריך להתבטל כלפיהם. כבר למדנו מהמאמרים של רב"ש ובעל הסולם, על רבי יוסי בין קיסמא, שאם אדם מבטל כך את עצמו אז כבר הקבוצה סביבו פועלת בצורה כזאת שהיא מעלה אותו והוא מתחיל להרגיש את המציאות היותר עליונה וכך יותר ויותר.

שאלה: כשישראל מעמיד את המסך, המסנן הזה מעל הרצון לקבל הוא גורם לשחרור מהשליטה של המצרים והוא לא חייב יותר לעבוד עם הרצון לקבל. האם זה נכון?

נכון. אבל יש לו רצון לקבל אולי יותר גדול כי הוא עלה לקומה שנייה נניח.

אם ביקשתי עליה כי אני רוצה להיות יותר על מנת להשפיע ועשיתי פעולות שבהן נדבקתי בחברים ויחד איתם עליתי לקומה השנייה, אז עכשיו בקומה השנייה אני מתחיל לקבל הזדמנות לרצון לקבל יותר גדול. ואז אני מבקש על פניו להעלות אותי לקומה שלישית, לקשר עוד יותר גדול עם החברים וכך יותר ויותר.

בכל פעם שאני עולה מקומה לקומה אני מגלה את הבורא בצורה יותר ברורה, קרובה ונדבק לחברים ודרכם לבורא, ומבין ומרגיש את המציאות העליונה ואת כל הכוחות שפועלים בה, וכמה יש סיבות ותוצאות לכל המציאות, גם בעולם הזה וגם בעולם יותר עליון. הכול נעשה יותר ויותר ברור ומורגש.

תלמיד: האם אנחנו, שיש לנו את הרב שלנו שמוביל אותנו ואנחנו עם המסך הזה, הסינון הזה, זה לא כמו משה שלוקח אותנו ומוביל אותנו לעבר הפסח?

כן, נכון. אם אנחנו רוצים לצאת מעל מנת לקבל, מהעולם הזה, לעל מנת להשפיע, לעולם העליון, לעולם הבא, עלינו להתקשר בינינו ולבקש מהבורא שיוציא אותנו מהגלות בתוך הרצון לקבל על מנת לקבל, לרצון יותר עליון דלהשפיע. ואז כשאנחנו מבקשים, בסופו של דבר הבורא עושה את זה. לא מיד אלא כשנבקש באמת. לכן לוקח לנו קצת זמן עד שאנחנו מבקשים, עד שהוא שומע, וכך אנחנו מתחילים לעלות.

זה נקרא "יציאת מצרים", שאנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו כבר לא נמצאים ב-100% בתוך הרצון לקבל שלנו על מנת לקבל שנקרא "מצרים", אלא אנחנו כבר נמצאים ברצון על מנת להשפיע, במשהו, זה נקרא שנמצאים מחוץ למצרים. וכך אנחנו יוצאים, עולים מעולם לעולם, מהעולם התחתון לעולם העליון.

שאלה: האם אין מעלית כזאת שאפשר ישר בלי לעצור במדרגות להגיע עד הסוף?

לא.

תלמיד: מה הטכניקה של העלייה? אם אנחנו רואים שיש חבר בנפילה, איך אנחנו מעלים אותו?

אמנם אנחנו לא יכולים לדעת על מה בדיוק החבר מבקש אפילו שהוא יספר לנו, כי הוא לא יודע בעצמו, איך הוא מבקש, על מה לבקש, למי לבקש, אנחנו עדיין נמצאים בהסתרה בחושך, אבל אם אנחנו רוצים לעזור אחד לאחר אפילו במצבנו החשוך, אז אנחנו בכל זאת עוזרים זה לזה ומתחילים כולנו לעלות.

שאלה: ברמה השנייה הבורא שאנחנו מרגישים נמצא בעשירייה, מדבר בינינו, מתחילים להרגיש אותו גם במציאות. הוא רוצה שנשמע ונרגיש אותו גם במציאות?

ודאי, כן.

שאלה: כשאנחנו מנסים להעלות את הרוחני מעל הגשמי, אפשר לשמוע שלושה דברים שאני לא כל כך מבין, ש"אם אין קמח אין תורה", שהגשמיות של החבר היא הרוחניות שלי, ושאלו נשמות גדולות שקשה להן ולכן אי אפשר להעלות את הרוחניות מעל הגשמיות. לי תמיד נראה שאנחנו לא כל כך מבינים נכון את המשפטים האלה ומשתמשים בהם בשביל להצדיק את החולשה שלנו. כלומר "תעזבו אותי בשקט אני צריך לעסוק בגשמיות, בחומריות עכשיו", אני לא יודע איך להגיב על זה.

אנחנו צריכים להשתדל לחיות בעולם הזה על כל מה שיש בו, צריכים להיות נשוי עם אישה וילדים, עם עבודה, גם אם יש לך כסף, לא חשוב, ולדאוג לכולם במשפחה ויחד עם זה ללמוד איך לעלות מהעולם הזה שאתה נולדת בו, וזו רק מדרגה ראשונה שאנחנו נולדים בה, לעולם יותר עליון, לאצילות.

"אצילות" זה נקרא "אצלו", ואצלו זה נקרא ששם נמצא הבורא וכך אנחנו צריכים לעשות. אז צריכים לעזור זה לזה כפי שכתוב "איש את רעהו יעזורו" ואהבת חברים עם כל התנאים האלו שבכך אנחנו צריכים לעזור זה לזה, לעלות עד לדבקות בבורא, עד הדרגה האחרונה ביותר, הכול תלוי רק במידת הדבקות בינינו, לחזור כאיש אחד בלב אחד לצורת אדם אחד, זה הכול.

תלמיד: זה בערך מובן אבל יוצא שכששומעים משהו כזה זה דווקא מכביד את העבודה כמו שכתוב פה.

הרבה דברים מכבידים על העבודה. אין מה לעשות. אתם רוצים לקבל הכול, ובשפה ברורה, ושזה בכלל ישב לכם בתוך השכל, וברגש, בכול. כמובן שהכול מכביד, אבל כל זה נעשה דווקא כדי שאנחנו נבקש, כדי שאנחנו נשתדל, כדי שנשקיע מאמצים. מאמצים זה העיקר. זה מה שנספר ומחושב כדי לתת לנו את המדרגה הרוחנית.

שאלה: האדם שמתקדם, שנמצא שנים בעבודה והוא מכיר כבר את הקולות של המצרים לפני כל פעולה של חיבור, למה הקולות האלו לא נרגעים? למה הם אפילו גוברים?

אני לא שואל למה, כי אלה סתם שאלות. חבל על הזמן, חבל על המאמצים, חבל על זה שאני שואל. הבורא עשה כך, גמרנו. אני מקבל את הבריאה הזאת כמו שהיא. מה יעזור לתינוק הקטן שעכשיו שוכב ולא יודע לעשות שום דבר, שיתחיל לשאול? אפילו שישאל נכון ובחכמה, זה יעזור לו? לא. הוא צריך לגדול ואז הוא יידע מה לעשות.

תלמיד: מה כאיש גדול עונים למצרים?

שאתה לא רוצה לשמוע בקולם. זה נקרא לשבור את שיניים שלו, "הקהה את שיניו".

שאלה: שאלה על המאמצים. אתה אמרת שהמאמץ זה הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות. ובקטע 101 כתוב שאנחנו לא יכולים להתנגד לרצון של המצרים וזה נקרא "גלות". ובכלל, ביציאה ממצרים פרעה מסלק אותנו, ואני לא רואה שאנחנו מתנגדים לאיזה רצון. איפה פה המאמץ שלנו?

המאמצים שלנו הם בלחייב את הבורא לשחרר אותנו מפרעה. כל המאמץ שלנו הוא כדי לחייב את הבורא להוציא אותנו ממצרים.

שאלה: יש הרגשה שמי שלומד הרבה זמן, כמו החברות שלי בעשירייה, הן כאילו בתקופת המתנה מאוד ארוכה ואין להן את הדחף הזה להגיע לתפילה אמיתית ורק הקבוצה יכולה לעשות את זה, כולנו יחד, או שהאדם צריך להחליט אחת ולתמיד ש"אני רק מבקש השפעה טהורה" וכל החיים מוקדשים לזה? באיזה אופן לעשות את הבריחה הזאת, או שזו פעולה מצטברת?

צריך לחשוב על זה בתוכך ולאחר מכן כבר לשאול ולדבר על זה.

תלמידה: האם אפשר באיזה אופן לקבל את הגשמיות כעביות?

לא. גשמיות זו גשמיות. צריך לחשוב עליה, לדעת עליה ולנסות לפתור את הביעה הזאת, ככל שזה הכרחי.

שאלה: ההתפתחות הרוחנית שלנו זו תוספת על הקיים או שזה שינוי הקיים?

תוספת.

תלמיד: כשאני גדל ברצון לקבל זו גם תוספת על הקיים, והתפתחות רוחנית זו גם תוספת על הקיים. מה ההבחנה ביניהן?

תלוי איזו תוספת, האם התוספת היא עביות רוחנית או עביות גשמית. השכן שלך רוצה עוד מיליון, זו תוספת בעביות גשמית, ואתה רוצה ההפך, לעלות, להזדכך, אז אתה רוצה התפתחות רוחנית.

תלמיד: האם זה מרגיש אחרת?

ודאי שאחרת, אין על מה לשאול בכלל. תחשוב עוד דקה ולא יהיה לך מה לשאול.

שאלה: כל מאמץ שאנחנו עושים נראה שהוא טובע עוד יותר בתוך מצרים, נראה שעדיף לפעמים שהאדם לא יעשה בכלל שום דבר. למה זה נראה כך?

זה האגו שלך, הרצון לקבל שלך כך אומר לך, שלא כדאי להתאמץ, אלא יבוא הזמן, זה יגיע מעצמו, ושום בעיה לא תהיה, והמאמץ שלך לא עושה שום דבר. זה לא נכון, כי דווקא על ידי העבודה והיגיעה שלנו אנחנו מקבלים גישה, כניסה לעולם העליון.

שאלה: אם האדם נמצא במצב של בחירה בין החיים האלה לבין לימוד חכמת הקבלה, והוא בוחר בחכמת הקבלה, האם אפשר לומר שזו יציאה ממצרים?

אפשר לקרוא לזה יציאה ממצרים, לקראת היציאה ממצרים.

תלמידה: כלומר זו בחירה חשובה.

כן. זו בחירה רצינית.

תלמידה: האם הבורא יכול להחזיר את האדם למצרים?

הוא יכול. הוא יכול לקחת הכול באופן מוחלט. על אף שנאמר "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש", אבל אם האדם עוזב את הדרך, אז הבורא יכול להוריד אותו ממה שהוא עבר לכל דרגה.

שאלה: אמרת שהבורא יכול להוריד אותנו לכל מדרגה ושצריך לבקש מהבורא שיוציא אותנו ממצרים. איך לבקש בצורה נכונה כך שלבקש רק על החברים ולהתעלות ולצאת ממחשבות על עצמי?

לבקש מהבורא שימשוך אותנו אליו על אף שכל פעם מעלים בנו עוד ועוד רצונות אגואיסטיים.

תלמיד: איך לבקש בצורה נכונה?

במילים שלך, פשוט מכל הלב, ככל האפשר.

שאלה: הרצונות המצריים האלה מתלבשים בכל מיני צורות של דחיה ששולח לנו הבורא דרך החברות. איך אנחנו יכולות לעבוד למען החיבור?

למרות זאת אנחנו רוצים להיות יחד, ולבקש שהבורא יעלה את כולנו לדרגה עליונה יותר, להשפעה, לאהבת הזולת. זה מה שאנחנו צריכים לבקש. אפילו שאין לנו לזה כל כך רצון, אבל עלינו לחשוב על זה כל הזמן, ואז זה נקרא "מלא לשמה לבוא לשמה".

שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים לקבל שמה שמגיע אליהם לאחרונה זה רק בשביל הגדילה שלהם, בשביל הגדילה של כל העשירייה, ולקבל את זה כ"אין עוד מלבדו"?

כמו שאתה עכשיו מספר לנו, כך תספר לבורא וזה יצליח.

קריין: קטע 102.

 "בעת שמתחיל להכנס לעבודה דלשמה, אז מתחיל לרדת לגלות מצרים, ואז מתחיל הגוף לבגוד בהאדם, ולא נותן לו לעבוד עבודה זו, עם כל מיני שאלות, שאין להשיב עליהן בתוך הדעת. ולמעלה מהדעת לא תמיד האדם מוכשר להתגבר עליו. ואז הוא מתחיל להרגיש את ענין עליות וירידות, היות שכל פעם מראים לאדם מלמעלה, מה זה עבודה דלהשפיע ולא לתועלת עצמו. הגם שכל אדם מבין זה, אבל כשבא מלמעלה, כשנותנים לו להבין, הוא בא אז לידי הרגשה. ואז מתחיל סדר העבודה של "חומר ולבנים", שמרגישים קושי השעבוד של הגלות." 

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)

שאלה: למה מצרים הוא מקום נוח, אבל באותו זמן גם נחשב לעבדות?

זה מקום נוח מפני שאנחנו מכירים אותו, אנחנו עובדים בתוך הרצון לקבל שהוא מוכר לנו, ואנחנו מבינים את כל החוקים ואת מה שקורה. לכן מצרים זה מקום נוח וטוב.

אבל מי שמתחיל כבר להרגיש שהוא רוצה לצאת מזה, שבשבילו מצרים זה כמו שמחזיקים אותו בכוח במצב מסוים בעולם הזה, והוא רוצה לעלות מדרגת העולם הזה לדרגת ההשפעה, לחיבור, להיכרות עם הבורא, אז כבר יש לו בעיה, כי הוא רואה שלא נותנים לו לעשות את זה. ואז מתחילה הרגשת הגלות, כי הוא רוצה להיות במקום אחר ולא נותנים לו, לכן הוא מרגיש בעולם הזה כמו בבית סוהר.

אז מתחילה העבודה שלו, "איך אני בורח מבית הסוהר הזה? איך אני מבקש ממי שזה תלוי בו שייתן לי אפשרות לצאת?". וכך בסופו של דבר אנחנו יוצאים, על ידי בקשות, על ידי צעקות, תפילות, ובעיקר על ידי זה שנעשה זאת יחד.

שאלה: אנחנו אומרים שאנחנו לא מרגישים תוצאות מהעבודה שלנו וזה מצטבר. האם אפשר להגיד כך גם על העבודה בביטול, שככל שאני מתאמץ להתבטל כלפי החברים, כך זה יצטבר, ואז אני כן אצליח להתבטל?

כן. בטוח שכך זה עובד.

תלמיד: זה לא משנה במי זה מתבטא, כלומר אני משתדל להתבטל כלפי חבר וכלפי עוד חבר, ואז פתאום בחבר מסוים זה כן מצליח.

כן, יכול להיות שכך.

שאלה: הוא כותב שכשאדם נכנס לעבודה דלשמה ומתחיל להיכנס לתוך מצרים, אז הגוף מתחיל לבגוד בו ולא נותן לו ליישם את העבודה הזאת. למה הגוף כל כך מתנגד?

כי הוא בטבע הפוך.

תלמיד: עם מה אתה הולך קדימה אם כל הטבע שלך מתנגד?

יש לך נקודה שבלב שהיא לא סובלת להיות בתוך הרצון לקבל, היא מרגישה שהיא נמצאת שם ממש בתוך בית סוהר.

תלמיד: מה בדיוק נכנס למצרים, האם הנקודה שבלב?

הנקודה שבלב, היא מרגישה שהיא נמצאת במצרים.

תלמיד: האם יש הבחנה חדה על כל ההבחנות של מצרים? כי כל הזמן מציבים אותך מול השאלה, "האם אתה באמת רוצה להשפיע או לא?", וכל הזמן יש יותר הכבדה.

נכון, זאת השאלה האמיתית הנכונה.

תלמיד: איך כל הזמן להכריע שאני רוצה להשפיע, שזה מה שיהיה חזק?

בזה שאתה מתקרב לחברים ורוצה לעזור להם, שהעיקר בשבילך הוא לעזור להם לצאת ממצרים.

תלמיד: אני שומע אותך אומר, במיוחד בשיעורים האלה, שהרבה אנשים דווקא בנקודה הזאת מוצאים את עצמם שהם לא מוכנים ללכת עד הסוף בהשפעה, ואז יוצאים מהדרך. מהי הסביבה הזאת שמאפשרת לך לעבור את מצרים?

שאתה רוצה רק בכוח אחד שבך להידבק אליהם והם עושים עליך עבודה מצידם, וכך כולכם יחד כקבוצה יוצאים. אחד לא יכול לברוח.

תלמיד: על מה הדגש שלנו?

על זה שאנחנו יחד.

תלמיד: האם זה שאנחנו יחד מאפשר לנו להגדיל את הנקודה שבלב?

כן. אומנם זה לא כל כך ברור לכל אחד, אבל משיעור לשיעור, מיום ליום, אנחנו מרגישים שאנחנו יותר קרובים, יותר מבינים מה זה להיות קשורים זה לזה, לתמוך זה בזה, וכך אנחנו מתקנים את עצמנו.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לזהות שבאמת בעבודה שלנו אנחנו יותר מתקרבים להשפעה?

ככל שאני יותר חושב על העשירייה שהיא מתקרבת לבורא, לא אני אלא כולנו יחד, זו בשבילי הבדיקה.

שאלה: במה אני יכול לעזור לחברים לצאת ממצרים?

בזה שאתה פונה לבורא בתפילה ומבקש עבורם, זה דבר ראשון. דבר שני, בכך שאתה תומך בהם, נותן להם דוגמה. כלומר אתה עוזר גם בדרגה רוחנית וגם בדרגה גשמית. בדרגה רוחנית זה בעיקר בתפילה לבורא, בדרגה גשמית זה בעיקר בדוגמה.

תלמיד: האם לעזור לחברים לצאת ממצרים זה מה שמוציא אותי ממצרים?

כן, ודאי, כי אתה בתוכם, ואתה אחרון. כמו שאנחנו מתפללים, אני מבקש על אלו ועל אלו ובסוף עלי.

שאלה: על איזו נקודה לתלות את הבקשה מהבורא לצאת ממצרים? למה החברים שלי לא יוצאים ממצרים, כי הם לא מוצלחים, כי הוא לא רוצה להוציא אותם?

הם לא יוצאים בגלל שאתה לא מבקש. זו הנקודה.

תלמיד: האם אני צריך לבקש מהבורא שייתן לי רצון לבקש עבורם?

תבקש רצון וכוח לבקש עבור החברים כדי להוציא אותם ממצרים, ואתה כמשה כלפיהם.

שאלה: אנחנו שואלים הרבה שאלות ולפעמים אתה נותן תשובות כדי שנחפש תשובות בעצמנו. האם אנחנו צריכים לשנות משהו בשאלות שלנו?

כל אחד צריך לברר מה בדיוק הוא שואל, שתצא השאלה ממנו.

תלמיד: וכשאתה עונה תשובה קצרה כמו "כן", או "אני לא יודע", האם השאלות האלה הן בסדר? יש פשוט יותר ויותר מהן.

צריכים להמשיך. אל תחטט.

שאלה: יש תקופות שלחפש שכר זה מקדם את האדם, ואז זה מתחלף ופתאום לחפש שכר זה כאילו מרחיק. מה גורם לאדם להפסיק לרצות שכר?

להחליף שכר, כי אין עבודה בלי שכר, רק אדם לא שפוי יכול לעשות משהו בלי שכר כי יש לו איזו מחשבה, לופ כזה בראש שמחייב אותו. אבל אדם לא יכול לעשות שום דבר בלי מטרה.

תלמיד: אבל השכר לקבל על מנת לקבל ממש תוקע את האדם בכל מיני הזדמנויות. אז איזה שכר אני אחפש?

מה שאתה מחפש אני לא יודע, אתה צריך לברר מה בדיוק אתה רוצה שיהיה לך כשכר מהיגיעה שלך.

שאלה: מה השוני בין מצרים לבין החיים הגשמיים שמושכים אותי ואת החברים לכל הכיוונים? מה השוני העיקרי בין מצרים של אז והיום?

הכרת הרע. אם אתה יודע בדיוק מה מפריע לך בחיים ובגלל זה אתה לא יכול לגלות את הבורא כי זו המטרה שלך, ויש הפרעה כזאת שעומדת לפניך שלא נותנת לך להתקרב לבורא, אז ההפרעה הזאת נקראת פרעה מלך מצרים, והמצב שלך הוא שאתה נמצא בעבדות במצרים. ואז המטרה שלך היא קודם כל לצאת ממצרים.

תלמיד: האם להבליט את הכרת הרע בקרב העשירייה ולדחוף אותם, למשוך אותם קדימה, להציג להם את הלבנים שלשם אנחנו צריכים להגיע?

כן.

שאלה: יש לי רצון שהעבודה תהיה קלה לחברות שלי, שהן לא ירגישו שזה קשה ובלתי אפשרי. מה אני יכולה לעשות כדי לעזור להן?

להתפלל. לעשות את העבודה שלך ולהתפלל עבור החברות.

שאלה: האם בעשירייה אנחנו צריכות ליצור אווירה שהעבודה היא קלה והמטרה קרובה?

כן, כי אם אתן יחד ומתפללות לבורא אחד, אז העבודה היא לא קשה.

שאלה: יתכן שבמצרים טוב אבל כבר בלתי נסבל להישאר שם ואנחנו רוצים לחזור הביתה. האם אפשר לומר שמידת האור בינינו מוציאה אותנו מבית הכלא הזה?

בינתיים את יכולה לומר כך.

תלמידה: איזה גל של אנרגיה צריך להוציא אותנו החוצה? קראתי באחד הטוויטים שלך שצונאמי של אהבה מביא אותנו מעבר למחסום.

תנסו ותרגישו.

שאלה: אם מישהו מתחיל בעבודה בהתנגדויות, מדמיין מקרים שקדמו להצטרפות שלו לחברים, מה הוא יכול לעשות עם זה?

רק להמשיך ולתת דוגמה לחברים.

שאלה: התנאים שאנחנו נמצאים בהם בלימוד הם הזהים, אבל אנחנו שונים, שורש הנשמה שלנו הוא שונה. אנחנו רואים שהתגובה אצל כל אחד היא שונה לפעולת האור. מה זה אומר שאנחנו צריכים לבוא יחד, האם בכוונה שלי? איך לבנות את ה"יחד" הזה?

כן, כולם יחד צריכים לכוון לאותו מקום, לבורא, ואז הכול יצליח.

שאלה: מה המשמעות של "וימררו את חייהם"?

הכוונה היא שיתנו להם הרבה הפרעות בכל המאמצים שלהם להגיע להתקרבות לבורא.

שאלה: אני מרגישה שכל השאלות שנשאלו הן כולן בקשות ותפילות. איך משתמשים בשאלות שהחברים שואלים כנקודה לחיבור דרך תפילות?

כשרוצים לענות על השאלות יחד, זה כבר נקרא תפילה. וכשפונים עם זה לבורא, אז זו ממש תפילה ישירה אליו, ומבקשים תשובה וכך מגיעים לחיבור בינינו. הבורא שמסדר לנו את החיבור נמצא בתוך החיבור, ואז אנחנו מגיעים לקשר בינינו.

קריין: קטע 103.

"צריכים ללכת בב' קוים, היינו גם בקו ימין, שפירוש, שהאדם צריך לתת תודה לה', בזה שהקב"ה נתן לראות מה שחסר לו. כלומר, זה שהיסורים שלו, הם במה שהוא מרוחק מאהבת ה', אלו זה הן הצרות והמכאובים שלו, מה שאין כן שאר אנשים, אין הקב"ה נתן להם את היסורים האלו, אלא הצרות ויסורים שלהם, הם במה שלא יכולים למלאות עצמם בצרכים גשמיים, השייכים לאהבה עצמית, זאת אומרת, שהמה נדמו כבהמות, שאין להם מושג יותר מקבלה עצמית. ועל זה היו בשמחה ונתנו תודה לה'.

אמנם זו היא עבודה קשה, היות שקו שמאל הוא המבטל לקו ימין. אי לזאת, יש תמיד עבודה חדשה, לבנות אותו מחדש. וזה שכתוב "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים", שהעבודה שלהם הייתה "בחומר", היינו בקו שמאל, שראו את חומרת מצבם, איך שהם מרוחקים מאהבת ה'. ואח"כ העבודה דקו ימין, להיות בשמחה, מזה שה' הראה להם את האמת, באיזה מצב הם נמצאים. וזה נקרא "לבנים"."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)

שאלה: אני מבקשת עבור חברותיי בצורה קבועה, אבל אני שמה לב שאני מבקשת בתדירות יותר נמוכה. אני לא רוצה שזה יהיה כך, מה אני יכולה לעשות?

את צריכה להידבק יותר לחברות ויחד איתן לדבר וללבן את הפנייה הקולקטיבית שלכן לבורא.

שאלה: איך להכיר את הבורא מגילוי הרע?

מגילוי הרע אנחנו לא יכולים להכיר את הבורא, אלא רק לברוח מהרע, וזו כבר התקרבות לבורא אבל בצורה הפוכה. אנחנו צריכים לבקר את הרע, לראות אותו, להרגיש אותו, להבין איפה נמצא הבורא לעומתו, ולהמשיך לכיוון הבורא. להבין שגם על ידי גילוי הרע הוא מקרב אותנו אליו, רק לא בצורה קצרה, ישירה, אבל בכל זאת זה בכיוון אליו.

שאלה: כתוב פה על קו ימין וקו שמאל. האם ביציאת מצרים אנחנו נמצאים באותו סדר שרוב הזמן אנחנו בקו ימין ורק חצי שעה בקו שמאל?

לא, אלו כבר דרגות יותר גבוהות. אבל כך זה נכון.

תלמיד: אם רוב הזמן אנחנו בקו שמאל, האם זה בסדר?

זה לא טוב, אבל צריכים להיזהר ולהיות יותר בקו ימין.

שאלה: למה לא רואים את תוצאות העבודה אם אנחנו עובדים כל כך קשה כל יום?

ראשית, אתם צריכים לשאול על כך את הבורא. שנית, אם תבקשו תשובה, אז תבינו אם אתם עובדים או לא עובדים, אם אתם עובדים בצורה נכונה או לא, אולי לא מגיע לכם מה שצריך להגיע. אני לא יודע, אבל תשאלו.

תלמיד: אם העבודה שלנו תהיה נכונה, אז נראה תוצאות?

אתם צריכים לברר הכול.

תלמיד: אילו תוצאות העבודה שלנו צריכה להניב?

מה שאתם רוצים לראות כתוצאות מהעבודה, למה שאתם משתוקקים. אם אתם לא משתוקקים לכלום, אז אל תבקשו כי אין לכם מה לבקש. מה שאתם רוצים לקבל כתוצאה מהעבודה כשכר, על זה תשאלו.

שאלה: אדם צריך להידבק לסביבה ולפתוח את הלב שלו לעבודה, ולעומת זאת החברים צריכים להיכנס ללב הפתוח שלו ולעשות שם משהו. ברור שהם יוצרים שם את הבקשה, זו תכונת משה שצריכה לפעול על האדם, אבל איך אנחנו מתחברים במאמצים האלה כדי להרים את החברים?

גם על זה תשאלי, תבקשי. על הכול צריך לבקש.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים שלי אם הם אומרים לי, "עזוב אותנו בשקט, אנחנו נהנים ממה שאנחנו עושים, אתה לא רואה כמה אנחנו שמחים וכיף לנו, תיהנה גם אתה"?

אם כך, אין לך מה לפנות אליהם. רק תבקש מהבורא שייתן להם שאלות ויוציא אותם מהאדישות.

מקוצר רוח ומעבודה קשה

""עבודה קשה" בעבודה נקרא, שקשה להתגבר ולצאת מתועלת עצמו, ורוצה לעבוד רק לתועלת עצמו. והוא נקרא רשע כידוע, שהוא שואל, "מה העבודה הזאת" של דלהשפיע "לכם", כלומר מה תרוויחו מזה. וידוע, ש"רשעים בחייהם נקראים מתים". נמצא, שעבודה קשה נקרא "מרור", שהאדם טועם טעם מרירות בזה, שמוכרח לעבוד לתועלת עצמו."

(הרב"ש. 524. "מהו בלע מרור לא יצא, בעבודה")

(סוף השיעור)

---

1. "שובה ישראל עד ה’ אלקיך" (הושע י”ד, ב’)↩