019_heb_o_rb_bs-tes-04_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/series/cu/RrzABrCe?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. הסתכלות פנימית. פרק ב', אות כ"ו

דף רס"ב, אות כ"ו.

כו) ועתה נבאר הערך הב'. מה היה ערך הא'? השינויים בד' בחינות דאור ישר, שאמרנו שיש שם שינויים מצד התחתון, ושינויים מצד העליון. שינויים מצד התחתון, כל מי שקרוב למלכות, פחות בחשיבות. מי שרחוק ממלכות, יותר חשוב. שינוי השני, מלמעלה למטה. הסיבה ראשונה יותר חשוב מהמסובב. הסיבה השנייה יותר חשוב ממסובב השני. לכן כל מה שבא מלמעלה למטה, פחות בחשיבות.

עכשיו נבאר ערך הב'. דהיינו ה' הקומות דאור חוזר, שהוא ענין אחר לגמרי. וכבר נתבאר בחלק ב' בהסתכלות פנימית, אשר מהצמצום ולמטה, מה זה מהצמצום ולמטה? שאסור להשתמש עם הכלים הנקראים, מקבל על מנת לקבל, כן?

נעשה אוה"ח, הכוונה שהוא בעל מנת להשפיע לכלי קבלה על אור העליון במקום הבחיה"ד קיבלו מקבל על מנת לקבל, עכשיו יכולים לקבל רק כמה שיכול לכוון בעל מנת להשפיע.

כמ"ש שם. דהיינו, כי אותו אוה"ח הנדחה מהמלכות, אשר המלכות אינה מקבלת מפאת העיכוב שבמסך, שאמרה, אם תקבל זה, יהיה בעל מנת לקבל. הנה הוא נעשה לכלי ובית קבול על האור, כמו שהיתה הבחי"ד בא"ס ב"ה, ואין שום אור מקובל בעולמות, זולת על ידי האור חוזר. כמ"ש שם.

מה כתוב כאן? ערך הב', וערך אור חוזר. מה זה אור חוזר? רוצה להסביר לנו. אז הוא אומר כך, במקום שלפני הצמצום קיבלו מקבל בעל מנת לקבל, לאחר שאסור לקבל על מנת לקבל, זה נקרא צמצום, נעשה אור חוזר במקומו. מה זה אור חוזר? התחתון רוצה להשפיע לעליון. זו הכלי, אם יש לו כלי זה, יכול לקבל. אחרת לא.

על עוד הוא מסביר לנו כאן, עוד הוא מסביר לנו כאן, מאיפה בא אור חוזר? מהמסך. שאור הנדחה. על אור הנדחה כאן יש שני פירושים. אחד, אור הנדחה בכלל, הוא לא רוצה לקבל אותו, רק שעושה חשבון, שעושה חשבון כמה שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, הוא יקבל, וכמה שלא יכול לכוון על מנת להשפיע, הוא לא יקבל.

עכשיו, איך בא הסדר? האור בא, הוא לא דוחה אותו. משמע, עם הדחייה הראשונה שדוחה אותו, על ידי זה הוא מקבל אור חוזר. ואחר כך הוא מפרש שם, שאור חוזר זה אור ממש, אור ישר נקרא זה, וזה תולדה היוצא מב' כוחות, בכוח הפרישה, מה שהוא דוחה, לא רוצה לקבל. מאור הנדחה, מה שהוא לא מקבל אותו.

גם זה נשאלה שאלה, מה שדוחה, שלא לקבל אותו עם הכוונה, שלא לקבל אותו בכלל או מה שהוא לא רצה לקבל באופן כללי? פשוט משמע, אור הנדחה, הכוונה על אור שהוא לא רוצה לקבל אותו בכלל.

ויש לפרש עוד פירוש, אור הנדחה, הכוונה, אור הנדחה מהמסך, שהוא מכנה אותו אחר כך בשם אור מקיף, שהוא לא מקבל אותו בכלל. עם אור הזה נעשה שתי הבחנות, אור המלביש, שזאת היא הכלי, ואור הנדחה, שהיא נקרא גם כן אור חוזר, שלא מקבל אותו בכלל.

והביאור הזה אין בפנים. יש פנים לכאן ויש פנים לכאן. הוא לא נותן לנו סיבה, אולי אחר כך נראה זה. אבל כאן משמע לפי הסדר, שמקודם נדחה אותו, דוחה אותו בכלל, ועל ידי זה שדוחה אותו בכלל, האור שדוחה אותו, הוא מ… הוא פורש אותו, דוחה אותו, מקבל חלק אור חוזר, וחלק הזה עכשיו התחלק לאור חוזר המלביש, לאור חוזר הנדחה. אבל בפירוש, ייתן כאן הביאור, הוא לא נותן עוד.

כז) ולפיכך, אם הזווג דהכאה נעשה על מסך דבחי"ד, שהיא היתה עיקר הבית קבול בא"ס ב"ה, שהיתה מלבשת שם לכל האור, שהוא עד הכתר, שה"ס, שהיה האור ממלא לכל המציאות, ע"כ עתה שכל שיעור הגדול הזה נדחה הימנה, ועלה למעלה בסוד או"ח, נמצא ג"כ או"ח הזה מלביש האור בכל גובהו דהיינו עד הכתר. זה בסדר.

ואם אמנם מזדכך לבחי"ג שבה, והמדה דבחי"ד שבה נעלמת משם, הרי המסך הדוחה את אור העליון מלהתלבש בה, אינו דוחה, אלא שיעור של ג' בחינות, שהרי אפילו, אם היה האור מתלבש בכלי זו דבחי"ג, הרי לא היתה מקבלת ממנו אלא עד החכמה, וע"כ קומת האו"ח הנדחה הוא ג"כ קצרה ואינה מלבשת אלא עד החכמה, וכו' עד"ז. כמ"ש שם.

מה כתוב כאן? אנו צריכים לזכור כלל, שלא מכניסים את עצמם לניסיון, אלא שבטוח שהוא יכול לעמוד בניסיון. אי לזאת, שנסתלק הבחינה ד', לומדים, בחינה אחרונה נאבדת, שיש לה רושם לנתגבר על אור כמו שהיה מקודם, כבר אין לו כוח. לכן הוא רוצה מסך, כוח התגברות על מדרגה יותר קטנה. נגיד, מבחינה ג', שזה ממשיך קומת חכמה.

לכן הלך והמשיך עכשיו לא קומת כתר, רק קומת חכמה המשיך. אור יותר קטן המשיך. ואור הזה שהמשיך, דחו אותו. אז הוא מקבל חלק אור פנימי מקומת חכמה, וחלק אור מקיף מקומת חכמה. אבל בחינה הקודמת, ד', כבר אין לו.

לכן הוא מסביר לנו, איך הקומות הולכות ומתמעטות, בשביל זה תלוי מ... זה תלוי בשיעור של אור חוזר, בשביל המסך שהוא ממשיך. כמו שדיברנו, מה זה צמצום? שהוא לא משתמש עם עביות. הוא בכלל לא מקבל. מה זה מסך? השורה על עביות. מה זה נקרא השורה? מה אני כן רוצה לקבל.

רק מה? תלוי כמה הוא יכול לקבל, ד' או ג', וגם חלק מהם נקרא מסך על עביות. לכן כל פעם שיכול לשמש מעביות יותר קטנה, זה גורם שכל פעם המדרגות הולכות ומתמעטות. זה שאומר לנו כאן, באות כ"ז.

אתה שואל, מה הפירוש שהוא אומר כאן, אפילו, אם היה האור מתלבש בכלי זו דבחי"ג, הרי לא היתה מקבלת אותו. מה אנו לומדים כאן? אנו לומדים שהמסך דוחה את האור, על בחינה ג' דוחה את האור. אם לא היה דוחה אותו, היית מקבל אותו על מנת לקבל. כמה היית מקבל אותו? רק קומת חכמה, לא יותר. כמה שהמשיכה.

עוד הפעם. אמרת הקדמה, מה הפירוש, אפילו, אם אור, היה האור מתלבש בכלי זו, זה לא כך לומדים. תתחיל למעלה. למעלה כתוב כך, ואם אמנם מזדכך לבחי"ג שבה, והמדה דבחי"ד שבה נעלמת משם, מה הפירוש הדבר? אומרים כך, מקודם המשיכה את האור של האין סוף, מה שהיה מאיר. ועשתה מסך, והלבישה חלק, ואת זה אנו מכנים המדרגה הכי גדולה בשם כתר דאור או בשם בחינה ד' דעביות. שזה נזדכך מסיבה פנים ומקיף. אומרים, מה זה מסך? השורה על עביות.

אמרתי לך, שברוחניות הוא לא ממשיך שפע, אם הוא לא יודע שהוא לא יכול לעמוד להתגבר בשפע. נמצא עכשיו, איזה קומה המשיך פרצוף ע"ב? קומת כתר, קומת חכמה המשיך. קומת חכמה. נמצא, על קומת חכמה הוא עושה מסך, ואומר, חלק אני מקבל בפנימי, וחלק אני לא רוצה לקבל, לכן נדחה.

מדוע אומר, אם לא היה אומר כך, המסך, רק מקבל על מנת לקבל, כמה היה מקבל? לא יותר כפי שהמשיך, קומת ג'. אז המשיך קומה ד', לא המשיך מלכתחילה. לכן הוא מסביר לנו עכשיו שדוחה, כמה יש לו? רק חכמה, לא יותר.

על זה מה…

כח) וכמו שההפרש בין כתר לחכמה דאור ישר, הוא רב מאד ומאד כנ"ל, הנה ממש כמו כן, ההפרש בין קומת כתר לקומת חכמה דאו"ח הוא ג"כ לאין קץ ואין ערך, כי אע"פ שבאו"ח, לומדים, כל העב יותר גדול יותר, אמנם זה אמור, כלפי כלי ההמשכה דהיינו המסך והמלכות שבה[ם] נעשה הזווג, משא"כ, להתלבשות האור, הנה הם צריכים לכלים היותר זכים, כי הכרח הוא שיהיה להאור השתוות הצורה עם הכלי, והאור שהוא גדול יותר בבחינות דאור ישר, הנה הוא, מטעם שהוא זך יותר (כנ"ל, באות כ"ב), הנה מובן מאליו, שבביאתו להתלבש בהכלי של או"ח מחויב הכלי ההוא להשתוות אליו.

ולפיכך הכרח הוא, שאם הקומה דאו"ח מגיע עד הכתר, הרי יש שם כלי זך ובהיר שהוא ראוי להלביש האור הגדול ההוא של כתר אמנם הקומה דבחי"ג, שקומתה רק עד החכמה, הנה הכלי, המלביש את אור החכמה, שפלה מעלתה באין ערך כלפי הכלי דכתר שבקומה דבחי"ד.

גם כאן לא ברור. מה כתוב כאן? שהוא מתחיל לדבר, מצד אחד מבינים, היינו, שאנו לומדים כלל, יש לנו ד' בחינות דאור ישר, ד' בחינות דאור ישר. בזה אין שום שינויים. אם אני אומר שמלכות מקבלת נפש, איזה מלכות? דאור ישר. מלכות ד... זאת אומרת, יש זעיר אנפין דאור ישר מקבל רוח, בינה דאור ישר מקבל נשמה, חכמה דאור ישר מקבל חיה, כתר דאור ישר מקבל כתר. אם כן, מה ראיתי עכשיו? שהכלים מסודרים לפי אור ישר.

עכשיו, אם נדבר, שבאה קומת חכמה, פירוש הדבר, המלכות שלו, מלכות דאור ישר, אינה יכולה להתגבר אלא על עביות דבחינה ג' של קומת חכמה. אז אני צריך לומר, כתר מאיר כתר דחכמה, ובמלכות נפש לחכמה, בזעיר אנפין זעיר אנפין דחכמה. זה אנו יכולים להבין?

הגם מלכות המשיכה את האור, איזה מלכות? מלכות דאור ישר. ומלכות דאור ישר היא נותנת אור חוזר אפילו כתר, עד שאנחנו למדנו שעל ידי זה כל הקומה נקרא קומת כתר בשביל אור חוזר הזה, שהוא משווה כל אחד ואחד שיהיה באותו קומה.

אבל למדנו, הכלים דאור ישר לא מקבלים שינוי. זה כל דבר לפי האור ישר שלו. גם זה יכולים להבין. ב', הוא אומר לנו כאן, הגם שמלכות המשיכה את האור, אבל מוכרח להיות בחינת התלבשות. עכשיו נשאלת השאלה, מה פירוש הדבר בחינת התלבשות?

אם בחינת התלבשות פירוש הדבר, לפי אור ישר? דהיינו, נכון, מלכות דאור ישר המשיכה את האור, אבל היות שהאור רוצה השתוות עם הכלי, והיות כלי דכתר, למדנו, יותר זך מכלי דמלכות מצד אור ישר, לכן איך מתלבש הכתר של הקומה? דווקא בכלי דכתר. איך מתלבש הנפש של הקומה? דווקא במלכות.

וזה נראה עכשיו עוד הפעם לעבור, אנו נראה מה שהוא אומר. אני מתחיל עוד הפעם כ"ח.

כח) וכמו שההפרש בין כתר לחכמה דאור ישר, הוא רב מאד ומאד, הנה ממש כמו כן, ההפרש בין קומת כתר לקומת חכמה דאו"ח הוא ג"כ לאין קץ ואין ערך.

מה הוא אומר לנו כאן? הוא מביא לנו דוגמה מקומה אחת, יש הבדל בין כתר של הקומה לחכמה של הקומה? כמו כן יש הבדל בין קומת כתר לקומת חכמה. זה שהוא אומר כאן.

תסתכלו בפנים. וכמו שההפרש בין כתר לחכמה דאור ישר, באותו קומה, הוא רב מאד, הנה ממש כמו כן, צריכים ללמוד ההפרש בין קומת כתר לקומת חכמה דאו"ח הוא ג"כ לאין קץ ואין ערך, גמרנו.

עכשיו עוד דבר, כי אע"פ שבאו"ח כל העב יותר גדול יותר, כאן חסר נקודה. כי אע"פ שבאו"ח כל העב יותר, נקודה, גדול יותר, אמנם זה אמור, כלפי כלי ההמשכה. דהיינו המסך והמלכות שבהם נעשה הזווג, אחד.

משא"כ, להתלבשות האור, הנה הם צריכים לכלים היותר זכים, מדוע? כי הכרח הוא שיהיה להאור, שנקרא להשפיע, השתוות הצורה עם הכלי שמקבל אותו. לכן, האור שגדול יותר בבחינות דאור ישר, הנה הוא, מטעם שהוא זך יותר, פירוש, הכלי שמקבל אותו זך יותר.

הנה מובן מאליו, שבביאתו להתלבש בהכלי של או"ח מחויב הכלי ההוא להשתוות אליו. ולפיכך הכרח הוא, שאם הקומה דאו"ח מגיע עד הכתר, הרי יש שם כלי זך ובהיר שהוא ראוי להלביש האור הגדול ההוא של כתר.

אז כאן השאלה, למי הוא מתכוון לומר שיש שם כלי שזך ביותר? היינו, מה השאלה כאן? אנו יודעים תמיד שכתר זך ביותר. אם כן, מה הוא אומר כאן? משמע כאילו על קומת כתר, הכתר דאור חוזר, בחינה ד' דעביות, יש לו מדרגה שהוא זך ביותר? או לבחינה ג' יש כאלה שלא כל כך זך ביותר, רק יותר קטן? אם כן, משמע מי הגורם? האור חוזר. לפי המשמעות משמע, התלבשות אור ישר. זה לא ברור כאן.

זה שאומר כאן.

הנה מובן מאליו, שבביאתו להתלבש בהכלי של או"ח מחויב הכלי ההוא להשתוות אליו. ולפיכך הכרח הוא, שאם הקומה דאו"ח מגיע עד הכתר, הרי יש שם, אצל מי שם? צריך לומר באור חוזר. כלי זך ובהיר שהוא ראוי להלביש האור הגדול ההוא של כתר אמנם הקומה דבחי"ג, שקומתה רק עד החכמה, הנה הכלי, המלביש את אור החכמה, שפלה מעלתה באין ערך כלפי הכלי דכתר שבקומה דבחי"ד, וכו'.

אם כן, מה הוא אומר כאן? משמע מכאן שתלוי לא באור ישר, רק באור חוזר. וזה לא ברור. יכולים לומר כך, מצד אחד, שאני אומר עב ביותר, אז צריך להיות התגברות יותר גדולה. איפה התגברות יותר גדולה, במלכות או בכתר?

עוד הפעם. מה אני שואל כאן? מה שהוא אומר שבכל מדרגה יש בחינת כלי זכה, שנקרא ששם מתלבש האור היותר גדול. ומה הפירוש שהמסך נמצא דווקא בכלי היותר עב? הייתי מפרש את זה פשוט, לפי ד' בחינות דאור ישר.

כתר נקרא רצונו להיטיב, אז הוא לא רוצה שום דבר, רק להשפיע, לכן יש לו השתוות עם האור, מאיר שם אור הכתר. מה שגמרתי רוצה לקבל, אחר כך לו את הכול אבל היא רוצה. אם כן, אין לו השתוות כל כך עם האור, לכן מקבלת היא מדרגה יותר קטנה, נפש.

נמצא כך, ההתלבשות הוא לפי אור ישר. גובה הקומה לפי אור חוזר. אותו דבר אני אלמד בפרצוף ע"ב. סדר התלבשות לפי אור ישר, אור הנפש בכלי דמלכות, ואור היחידה בכלי דכתר. גובה הקומה נותנת מלכות. זה מוסבר מאוד.

עכשיו מה חסר כאן? הוא אומר, בטח ש... איפה שמתלבש אור הכתר בקומת כתר, הוא יותר זך, ויש לו יותר השתוות מהתלבשות דכלי דכתר שלו העב, שאין שם רק קומת חכמה. אבל השאלה, מי גורם לזה, אור החוזר גורם לזה? היות שיש לו פחות אור חוזר, יש לו פחות התלבשות? ויש לו יותר אור חוזר, יש לו יותר התלבשות? זה לא ברור כאן.

צריכים להתחיל אות כ"ט.

יכולים לומר כך, בטח, אם אני נותן כלל, האור הגדול מתלבש בכלי הזכה ביותר, מתלבש. לפי זה יוצא כלל אחר, שכלי דכתר דכתר, שמאיר שם אור היחידה דקומת יחידה, כלפי כתר דפרצוף ע"ב, שמאיר שם אור היחידה דקומת חכמה, היא לא כל כך זך.

מדוע? נשאלת השאלה, מי גורם שלא הייתי כל כך זך? שאתה אומר, אם אני מדבר ממציאות, אני מביא סדר. מה שאם כן, אור היותר גדול, יש לו כלי יותר זכה. אז אני אגיד, כתר דקומת כתר יותר זך מכתר דקומת חכמה.

אבל מי הגורם לזה? לפי אור ישר, מה הוא אשם? לפי אור חוזר, משמע מטעם לא לפי אור חוזר? אז אם אני אגיד, מי שיש לו עביות גדולה, שהוא צריך להתגבר, אז אני צריך לומר, יש לו כוח של זכות יותר גדולה. אם לא היה כל כך זך, לא היה יכול להתגבר על ד'.

ומדוע הוא מתגבר על ג' רק? בשביל שאין הוא כל זך, כל כך זך, שיוכל להתגבר על, על בחינה ד'. לכן ההתלבשות שלו הוא רק שמדר... של התגברות יותר נמוכה. כך הייתי מפרש, לפי הלשון לא משמע כך.

אם כן, איזה אות צריכים להתחיל?

תלמיד: כ"ט.

הרב לייטמן: כ"ט.

רב"ש: אות כ"ט

כט) ואין להקשות, אם נזדכך העביות דבחי"ד, ונשאר רק העביות דבחי"ג, הנה נמצא, אשר נעלם בחינת המלכות משם, ונשארו רק ג' הבחינות הראשונות: כח"ב וז"א, א"כ היה צריך שתתקצר אותה הקומה מן המלכות, כי אותו חלק של או"ח חסר שם, אור חוזר של המלכות, ולמה נתקצר האו"ח מהלבשת הכתר, וזו הבחינה אינה חסרה שם. עביות דכתר נשאר שם.

והענין הוא, מדוע, מה הוא שואל? אם הוא אומר לנו, אם יש עביות דכתר, אז יש שם אור הזך. אם יש עביות דבחינה ד', סליחה, אם יש עביות דבחינה ד', שזה מביא קומת כתר, אז אנו אומרים, יש שם דבר הזך ביותר, שאור הכתר מאיר בבחינת הזך ביותר. ואם נזדככה לבחינה ג', אז יש שם דבר הזך ביותר, חכמה.

אז הוא שואל, מה נזדכך כאן? העביות או דבר הזך ביותר נזדכך? נזדכך כאן עביות נזדכך כאן. אם העביות נזדכך כאן, היה צריך חסר, מה? מלכות. אבל התלבשות נשאר, לא נזדככה. מדוע לא נשאר, עוד הפעם, לא … מדוע לא נשאר אור הכתר?

זה שאומר, א"כ היה צריך שתתקצר אותה הקומה מן המלכות, כי אותו חלק של או"ח חסר שם, ולמה נתקצר האו"ח מהלבשת הכתר, וזו הבחינה, של התלבשות, אינה חסרה שם.

והענין הוא, כי כבר נתבאר בהסתכלות פנימית בח"ב (פרק ט') ענין, ב' המהלכים שיש בעה"ס. שעה"ס דאו"י, נבחנות מלמעלה למטה. והפוכו אוה"ח, שהוא נבחן ממטה למעלה. ש[מל]מטה במקום המלכות דאו"י נמצא הכתר דאו"ח, ובמקום הז"א דאו"י, נמצאת החכמה דאו"ח, וכו', עד שבמקום הכתר של או"י, נמצאת המלכות דאו"ח.

התשובה הוא כך, אם אנו אומרים, שמלכות נקרא כתר, מלכות דאור חוזר, אם חסר בחינה ד', חסר כתר דאור חוזר. לכן אין מי שילביש את הכתר. ונשאר רק בחינה ג', שהיא חכמה דאור חוזר, אז הוא יכול רק להלביש את חכמה.

אות ל) ובזה תבין הסוד המובא בספר היצירה, נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו. המובא בע"ח כי הבחי"הד, שהיא המלכות, היא סופן של הספירות ועל ידי הכאת אור העליון בהמסך שבה, היא ממשכת לתוכה את אור הכתר, כלומר שמקשרת אותו להאיר בפרצוף, ובזה נמצאת נעוצה ממש בתחלתו דהיינו בהכתר, שהוא תחלתו של הספירות.

ומתוך שהכתר נמשך לאוה"ח דבחי"ד, הרי כל עה"ס נמשכות עמו, להיות. לכתר דאו"ח, דהיינו מדת כתר ממש ובחי"ג הנקרא ז"א דאו"ח, שהוא שני לה, מיוחסת רק לספירת החכמה להיותה שניה למקום הזווג דקומת כתר, וזכה במדרגה אחת, עד הכתר שבה, שהוא החמישית למקום הזווג נבחנת רק למלכות דאור חוזר. ונמצא בחינת סופו דאור ישר, שהיא ספירת המלכות נעוץ בתחלתו של או"ח, שהוא כתר דאו"ח.

זאת אומרת, נו, סופו בתחילתו. הסוף של אור ישר נותנת לנו גובה הקומה של אור ישר.

לא) ובזה תבין בפשטות הקושיא שהקשינו, אם נזדכך לבחי"ג הרי, אינו חסר מכאן רק מלכות, ולמה נתקצר אוה"ח, עד כדי כך, שלא יוכל להלביש על קומת כתר אלא רק מחכמה ולמטה. ועתה מובן זה היטב, כי יש כאן ערך הפך שהבחי"ד נחשבת כאן לכתר, סופו בתחילתו, ובחי"ג לחכמה, בהיפך ממש מאוה"י.

לב) אמנם, עכ"ז, יש להתחשב גם כן במדת הקבלה של אור ישר שנתבאר לעיל כי אע"פ, שנעוץ סופו בתחלתו, והמלכות ממשכת לעצמה אור הכתר ונעשית לספירת הכתר, כנ"ל, אין זה אמור, שהמלכות ממשכת לעצמה אור היחידה ממש, כי זה לא יתכן בשום פנים, אשר אור היחידה תבוא בהמשכת כלי המלכות, אלא רק ע"י המשכת כלי הכתר דאור ישר, כי איך אפשר, שישתנה כל אותו היחס של הבחינות דאו"י עם אור העליון המלובשים ונמשכים כן מא"ס ב"ה, שההפרש של מעלה ומטה בהם, הוא גדול לאין ערך, כמו שנתבאר לעיל, אלא שהם שמורים בתכלית הדיוק, וכל בחינה לא תזיז מערך מעלתה אף משהו.

אם כן, מה הפירוש שאומר, לג) נעוץ סופו בתחלתו, הכוונה היא, שאור הנפש של המלכות, המיוחס אליה מצד אוה"י, הוא מתגדל ומשיג בחינת עצמו, הכלול בהכתר, כי הכתר כולל כל הע"ס עד המלכות שהאורות שבתוכם נבחנים, לה' חלקי יחידה שנקראים נרנח"י דיחידה, ולפיכך אור הנפש של המלכות, משגת עתה את שורשה שיש לה בכתר, שנקרא נפש דיחידה. אכן אינה משגת אף משהו, למעלה מבחינתה עצמה.

אנו צריכים לזכור את הסדר הזה, ואחר כך נבאר את זה. אנחנו למדנו שם, בהתחלה…

צריך לל"ג. אלא…

לג) אלא ענין נעוץ סופו בתחלתו הכוונה היא, שאור הנפש של המלכות, המיוחס אליה מצד אוה"י, אין למלכות רק אור הנפש, אין לה אף פעם יותר מנפש. אם כן, מה הפירוש שיש קומת כתר? אלא מה, הוא מתגדל ומשיג בחינת עצמו, הכלול בהכתר, מה שמקובלנו מקודם, כי הכתר כולל כל הע"ס עד המלכות שהאורות שבתוכם נבחנים, לה' חלקי יחידה שנקראים נרנח"י דיחידה, יש בכתר, ולפיכך אור הנפש של המלכות, משגת עתה את שורשה שיש לה בכתר, שנקרא זה נפש דיחידה.

אם כפי שאמרנו מקודם, זאת אומרת אור הנפש, ששייך למלכות, עברה חמישה כלים, יש לו יחידה דנפש. וכאן הוא אומר סדר אחר, הבנה אחרת. היות שהיא לוקחת תח... שמכלי דכתר, וכתר עם כל מה שיש לך, הוא רק יחידה, יש לו נפש דיחידה, אז היא מקבלת נפש דיחידה. אבל אותו הסדר כמו שדיברנו, למדנו שם.

לד) והנך רואה, אשר הגם, שיש ערך הפכי בין עה"ס דאו"ח ובין עה"ס דאו"י. באור חוזר מלכות נקרא כתר. באור ישר נקרא מלכות מלכות, וכתר כתר. להיפך, מלכות דאור חוזר נקרא כתר דאור ישר, וכתר דאור חוזר הוא מלכות דאור ישר. זה…

לד) והנך רואה, אשר הגם, שיש ערך הפכי בין עה"ס דאו"ח ובין עה"ס דאו"י. עם כל זה לא יבטלו ולא יפחיתו זה מזה אף משהו, כי אין אחד נוגע בחבירו כלל, אע"פ, שיוצאים בבת אחת מזווג אחד. ומהזווג בחי"ד יוצא קומה ע"ס עד הכתר ממש, אמנם רק עד נפש דיחידה. ומזווג דבחי"ג יוצאים, ע"ס בקומת חכמה, אמנם הוא אינו משיג מבחינת החכמה שנקרא חיה, מי? זעיר אנפין.

כי בחי"ג הוא בחינת ז"א דאור ישר, שהוא אור הרוח דאו"י, ואין אור החכמה נמשכת, אלא ע"י חכמה דאור ישר, כנ"ל. רק כלי דחכמה יכול לקבל חכמה דאור ישר, אלא מה, מה חשיבותו של הרוח שיש קומה גדולה? אלא שהוא, כלי דזעיר אנפין, שיש לו רוח, משיג בחינתו עצמו, המושרש בחכמה, שהוא נקרא עכשיו בחי' רוח דחיה. קומת חכמה נקרא חיה. ועד"ז כולם, שכל אחד אינו ממשיך ואינו משיג רק בחינתו שבאור ישר, אלא הקומה דאו"ח גורם, שנוטל בחינתו ממקום גבוה, לפי מדת הקומה.

אם כן, מה הוא אומר? מלכות, יש תמיד נפש. אם הקומה זה רק בינה, יש לו נפש דבינה. מהקומה של חכמה יש לו נפש דחכמה. מקומה של כתר יש נפש דיחידה. אבל אור ישר זה, זאת אומרת, הכלים לא משתנים, האורות לא משתנים, התכונות לא משתנים. רק מה, תלוי מאיזה קומה.

למשל שדיברנו זה קל להבין, למדנו תמיד, כמו בגשמיות יש שמיעה ראייה ריח דיבור, וזה לא יהיה אף פעם השתנות, בין ילד שלומד בכיתה א' ושלומד בכיתה ח' או שלומד בישיבה קטנה, בישיבה גדולה. אלא מה, כאן יש לו נפש של כיתה א', כאן יש לו נפש כיתה ג'. זאת אומרת, הראייה שמיעה ריח דיבור לא משתנים.

ואור ישר נקרא כמו שיצא מתכונות עולם אין סוף, שזה היינו שאין שם השתנות. ואור חוזר משמע, תחתון, רק משנה את הקומה, את הגובה קומה שנתן. באיזה קומה נמצא השכל שלו? באיזה קומה הדיבור שלו? אבל כלים בעצמם יש תמיד אותה תכונות של אור ישר, שיצאו בפעם הראשונה, זה שהוא אומר כאן.