שיעור הקבלה היומי25 Mar 2020(ערב)
שיעור ערב 25.03.20 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר פסח, "ענין בטחון" עמ' 37,
"מהו דגלים בעבודה" עמ' 247,
קריין: ספר פסח, עמ' 98, מאמר רב"ש "ענין בטחון".
ביטחון זה דבר מאוד גדול, אור מיוחד שנותן לאדם הרגשת היציבות, הרגשת הדרך, קשר עם הבורא. ובוא נראה איך אנחנו מקבלים אותו מלמעלה, ואיך אנחנו רוכשים ומפתחים אותו.
קריין: שוב, ספר פסח, עמ' 98, המאמר מופיע גם בספר כתבי רב"ש כרך א' עמ' 216 "ענין בטחון".
ענין בטחון
"[...] במאמרים הקודמים הביאנו את מה שאמר אאמו"ר זצ"ל פשט בדברי הזה"ק, שאומר, "איהו שוכן ואיהי שכינה". ואמר, שהפירוש הוא, המקום שהשוכן מגולה, המקום הזה נקרא שכינה. אם כן אין זה שני דברים, אלא זהו דבר אחד. זאת אומרת, שיש לנו אור וכלי. היינו מה שמשיגים את הבורא, הוא רק על ידי הכלים, המשיגים אותו. לכן כשמדברים מהבורא, אז הדיבור שלנו הוא רק מה שהבורא מתגלה אלינו על ידי הכלים.
מה שאין כן אור בלי כלי לא מדברים כלל. היינו שאנו מכנים את מחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, בשם אין סוף, היינו המטיב, זאת אומרת, המטיב משפיע להנבראים. והכלי, שבו נתגלה השפע, נקרא מלכות, שהיא נקראת שכינה, שבה מגולה הטוב והעונג.
ולפי זה יוצא, היות שהבורא רוצה להשפיע להנבראים טוב ועונג, רק אין כלים להתחתונים, שיוכלו לקבל, מסיבת הופכיות הצורה בין המקבלים להמשפיע. וממילא אין הטוב ועונג מגולים. ואז נמצא, שיש יצר הרע בעולם, כי הוא מצייר על רוחניות, היינו להשפיע הוא דבר רע. ורק מה שהוא יכול לקבל בעמ"נ לקבל, רק זהו דבר טוב.
ומשום זה אין מקום להתחתונים, שיוכלו לעבוד משהו בעמ"נ להשפיע, כי אין האדם עושה רע לעצמו. נמצא, שאין אפשרות לאדם, שיהיה לו חומרי דלק לעבודה בעל מנת להשפיע. וממילא אין השפע העליון, שהוא הטוב והעונג, יכול להתגלות לתחתונים.
אי לזאת נמצא, ששמו של הבורא, שהוא שם כללי טוב ומטיב, נעלם ונסתר מהתחתונים. ושם הזה נקרא שכינה, שהוא שמו של הקב"ה מבחינת טוב ומטיב. וזה השם הוא בגלות, היינו במקום שמתחילים לעבוד קצת בעמ"נ להשפיע, מרגישים תיכף בחינת גלות בעבודה זו, שרוצים לברוח ממצבים כאלו. משום שכל זמן שהאדם משוקע באהבה עצמית, אין לו שום מושג בעבודה דלהשפיע. וכשהתחיל להרגיש שהולך על קו דלהשפיע ולא לקבל כלום, אז חושך נעשה בעיניו, ורוצה לברוח ממצב הזה, כמו מי שרוצה לברוח מהגלות שנתנו לו.
ודומה לאדם שחטא נגד הממשלה, ונתנו לו עונש גלות. והוא חושב תמיד איך לברוח משם. כמו כן האדם, כשמרגיש שמעבודה זו לא יהיה להמקבל שלו שום דבר, אז אין לו חשק לעבודה, ורוצה אז לברוח כלל מהמערכה. ולכן נקרא אז שמו של הקב"ה, שהוא השכינה, שהיא בגלות, היינו שהאדם טועם טעם גלות בעבודה זו.
ומשום זה אנו מתפללים להבורא, ועוסקים בתורה ומצות, בכדי "לאקמא שכינתא מעפרא", שהפירוש הוא, המקום הזה של השכינה, שהוא שמו של הקב"ה, היינו שהטוב ומטיב מתגלה בכלים דלהשפיע כנ"ל, והאדם מרגיש בעבודה זו טעם עפר, וגם זה ענין שכינתא בגלותא, שהאדם מרגיש בה טעם גלות כנ"ל, ורוצה לברוח מעבודה זו, היינו מעבודת הקודש, שענין קדושה הוא בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא."
"ומשום זה אנו צריכים לבקש על הגאולה בענין הפרט, שהוא, שכל אחד ואחד ירגיש, שהוא יצא מהגלות, שפירושו, שבזמן שעובד בעמ"נ להשפיע, שירגיש אז שהוא נמצא בארץ ישראל, היינו שהרצון שלו ישתוקק רק לישר-אל, שזה נקרא ארץ ישראל.
והסימן לדבר הוא, אם הוא יכול לומר בלב שלם, מה שאנו אומרים בברכת המזון, "נודה לך ה' אלקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה". זאת אומרת, חוץ מזה שאנו צריכים להתפלל על גאולה הכללית, אנו צריכים להתפלל גם על גאולה הפרטית.
נמצא לפי זה, במקום, בזמן שהיה בגלות, היינו שהיה מרגיש טעם של גלות, בזמן שהיתה באה אליו תמונה של להשפיע רק לשם שמים ולא לתועלת עצמו, היה מרגיש גלות וטעם עפר כנ"ל. ובזמן הגאולה, היינו שיוצא מהגלות, הוא מרגיש טעם בעבודה דלהשפיע טעם של ארץ חמדה טובה ורחבה.
היינו, שארץ הגלות נקרא שמרגישים טעם יסורים, שמסתכלים תמיד איך לברוח מארץ זו. מה שאין כן יציאה מהגלות נקרא, שבא לארץ חמדה טובה ורחבה, שעל ארץ זו אנו אומרים, נודה לך ה' אלקינו. וזה נקרא, ארץ ישר-אל כנ"ל. ולגאולה זו צריכים להשתוקק להגיע אליה.
אולם השאלה מתעוררת מעצמה, מדוע האדם מרגיש טעם של עפר בעבודה דלהשפיע, ורוצה לברוח ממנה, כמו מי שנמצא בגלות.
והגם שיש על זה הרבה טעמים. יש עוד להוסיף טעם לזה. היות שיש כלל, שאין אור בלי כלי, שפירושו, שאין מילוי בלי חסרון, לכן צריכים מקודם להכנס להגלות, היינו להרגיש יסורים מעבודה זו, כי הגוף, הנקרא רצון לקבל, בועט ומתנגד לעבודה זו, כי היא נגד טבעו, ועל ידי היסורים, שהוא מרגיש בהיותו בגלות.
זאת אומרת, שדוקא אלו שעוסקים בעבודה דלהשפיע והגוף מתנגד, ולא נכנעים לטענות הגוף, וסובלים יסורי הגוף, היינו מה שהגוף מתנגד להם, והם אינם בורחים מהמערכה, אלא שהם נמצאים תמיד במלחמת היצר, פעם הוא גובר ופעם הגוף גובר, והוא נמצא תמיד בעליות וירידות, ואין שלום לנפשו.
אז ע"י היסורים שסובל, וכי הוא לא דומה לשאר אנשים, כשהם רואים שהגוף מתנגד לעבודה דלהשפיע, תיכף הם בורחים מהעבודה, הם לא סובלים יסורים, כי אינם נמצאים בעבודה זו, שיטעמו טעם גלות, בזה שהגוף מתנגד להם, כי הם נכנעים תחת שליטת הגוף, ואומרים על זה, כמו טענת המרגלים, שדברו לשון הרע על ארץ ישראל.
כמו שאמרנו במאמרים הקודמים, שהבאנו את דברי הזה"ק, וממילא אין להם כלים, שיוכלו לקבל את הגאולה, כמבואר בספר מתן תורה (דף קמ"ט) וזה לשונו, "שהגולה (היינו הגלות) היא ענין "ההעדר הקודם להויה", שהוא ענין הגאולה. לפיכך כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר אות זו מורה על אלופו של עולם, כמאמר חז"ל. והוא ללמדנו, שצורתו של ההעדר אינה אלא בחינת השלילה של הויה".
ומשום זה, כשאנו אומרים בברכת המזון, "נודה לך", אנו אומרים "ועל שהוצאתנו ה' אלקינו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים", שזה בא ללמדנו, שבכדי שנגיע לארץ חמדה טובה ורחבה, מוכרחים מקודם לעבור את השלב של עשיית הכלים כנ"ל, היינו להיות בארץ מצרים, ולראות שהם עבדים, שעובדים לפרעה מלך מצרים, והיסורי הגלות מביאים להם צורך להתפלל לה', שיוציאו מהגלות, כמו שנאמר (שמות שלישי) "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים". נמצא, שהגלות היא בחינת כלי, והגאולה היא האור והשפע."
שאלה: מה זה בעצם לעסוק בתורה ומצוות? שאלה שכבר שואלים אותה המון פעמים.
לעסוק "בתורה ומצוות" זה נקרא, לעסוק בכל דבר שאנחנו יכולים לעורר את האור העליון, כוח עליון, שיתקן את הטבע שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.
תלמיד: ואז הוא אומר שעוסקים בתורה ומצוות, מרגישים את טעם הגלות ורוצים לברוח. למה הוא מתכוון? מה זאת אומרת אתה מרגיש טעם גלות?
אם אנחנו לא מתעסקים בתורה ומצוות, זאת אומרת לא מתעסקים בלהמשיך המאור המחזיר למוטב, אז אנחנו בזה גם לא מרגישים שנמצאים בגלות.
תלמיד: למה יש לי רצון לברוח כל פעם שאני עוסק בתורה ומצוות? הוא אומר מרגישים טעם של גלות ורוצים לברוח.
אם אני לא מעורר עלי המאור המחזיר למוטב, אז אני לא מרגיש שאני נמצא בגלות, ואז אין לי שום בעיה, אני יכול להישאר כמו שאני, לחשוב על עצמי שאני צדיק, שאני מבין, יודע וכן הלאה. מה שאין כן, אם אני מעורר המאור המחזיר למוטב, אז אני מתוך זה כבר מתחיל להרגיש שאני נמצא במצב לא טוב. שאני נמצא בהפוך מהבורא. שאני נמצא בגלות במצרים, זאת אומרת בעל מנת לקבל, שאגו שלי שולט עלי, ואני צריך משהו לעשות עם עצמי. משתדל לצאת משליטת האגו ולא יכול, ואז לפי זה אני נמצא בייסורי הגלות.
שאלה: השאלה שלי בנוגע למה שכתוב על הגוף. איפה הוא מתחיל, איפה הוא נגמר, מה זה בעצם הגוף הזה, איך זה קשור אלי?
רצון לקבל שלנו, רצון לקבל, רצון, לא גוף בשרי, אלא רצון לקבל שלנו ברוחניות, היינו בחוכמת הקבלה נקרא "גוף".
תלמיד: זה רצון לקבל על מנת לקבל? או שזה רק הרצון לקבל?
רצון לקבל, הוא נקרא "גוף". יכול להיות בעל מנת לקבל, יכול להיות בעל מנת להשפיע, לפי זה אנחנו אומרים "גוף קדוש", או "גוף טמא".
תלמיד: ויש לי דרך לדעת איפה הגוף הזה מתחיל ואיפה הוא נגמר, בקשר לעבודה.
כן. כשאתה מתחיל לעבוד בתיקון שלו, אז אתה מתחיל לדעת מה זה. לפני זה אתה אפילו לא מכיר שיש לך את זה. שוב, הגוף נקרא "רצון לקבל" של האדם, לא בשר.
תלמיד: זה ברור. ושאני מרגיש כל מיני כביכול מכשולים ואתגרים בקשר לקשר שלי, לחיבור שלי עם החברים, ובגדול עם בני ברוך, או כל מיני אתגרים בעולם הגשמי נגיד, איך זה קשור לגוף הזה?
כל הרצונות שלך, זה נקרא "גוף". נקודה.
שאלה: השאלה היא, כשאדם נכנס להרגשת הגלות, האם זה שייך לאנשים שבדרך, או גם לאנשים שלא לומדים את חכמת הקבלה?
אנשים שלא לומדים חכמת הקבלה, ולא מקיימים את העצות של חכמת הקבלה על עצמם, הם בכלל לא מרגישים איפה הם נמצאים כלפי רוחניות.
שאלה: השכינה בגלות היא נמצאת בגלות עד שלא חיברנו את הכוונה שלנו לשלם אחד. אבל יש כאלה מצבים שאתה בכלל לא יודע מה זאת השכינה הזאת, מה זה המקום הזה.
אז צריכים להמשיך לעבוד, עוד, ועוד, ועוד להשתוקק ולתקן את היחס שלך לחברים, ואז על ידי זה יתברר לך יותר באיזה קשר אתם נמצאים. קשר שלך עם החברים, נקרא "שכינה".
שאלה: האם אפשר לומר שמי שרוצים להיות בעל מנת להשפיע, נמצאים כל הזמן במלחמה עם היצר הרע, עם הרצון לקבל שהוא מביא אותנו למצב של עליות וירידות? ואלה שלא מרגישים את זה בכלל, אפשר להחשיב אותם כסתם בשר ודם?
בדיוק. אמרת נכון.
שאלה: מה יותר גבוה גאולה פרטית או גאולה כללית, ומה ההבדל ביניהן?
"גאולה פרטית", זה כלפי אדם עצמו. "גאולה כללית" כמו שזה נשמע, זה התעוררות כלפי כל הנשמות, נגיד כמו שאנחנו נמצאים בזמננו, שזה נקרא "ימות המשיח", "גאולה כללית". זה הכול. אבל זה הכול בכל זאת כלפי אדם שמתעורר.
שאלה: איך אדם לא קופא באמצע, כלומר נכנס לנקודת קיפאון? זאת אומרת, אולי הוא לא בורח מהמערכה כי אין לו לאן לברוח, ורואים גם היום שאין אפילו יכולת לברוח, אפילו לצאת לאן שהוא. מצד שני הוא גם לא נכנס פנימה למרכז הקבוצה, לא מעמיק ולא מגלה את ההבחנות שהוא כותב עליהם. כאילו נמצא פשוט יושב בעגלה הזאת.
יש כאלה זמנים שאדם ממש מרגיש ששום דבר לא משתנה, זה חלק מהעבודה שלו.
תלמיד: אבל איך הוא יודע? אז הוא חושב שהוא לא בסדר, כי כלום לא זז, לא משתנה.
ודאי שלא בסדר. כדאי תמיד לחשוב שהוא לא בסדר.
שאלה: המחבר כותב שיש מה שנקרא, "תמיד נמצאים במלחמת היצר, ואין שלום לנפשו".
כן.
תלמיד: חוסר השלמות הזאת מביא את האדם למצבים שהוא מרגיש שבעצם המשחק מכור. הוא לא יכול להשיג עוד איזה שהם כוחות מעצמו, כי כל פעם שהוא מצליח לעשות משהו, אז הוא עוד פעם נופל חזרה לכל המחשבות וההתנגדות של הגוף.
אז מה?
שאלה: מה עושים?
תגיד לי בבקשה, שמביאים את הילד לבית הספר ומכניסים אותו לכיתה מושיבים אותו לפני המורה, והמורה מתחיל ללמד אותו. האם גם הילד יכול להגיד שזה משחק מכור, נכון או לא? אני שואל.
תלמיד: כשהילד בבית ספר הוא בא ללמוד, הוא לא מרגיש את ההתנגדות.
ואתה בשביל מה באת?
תלמיד: אני באתי ללמוד ולהתחבר.
אתה באת ללמוד. עזוב את הפילוסופיה שלך, אתה באת ללמוד. מלמדים אותך, אז מה אתה רוצה? משחק מכור, ודאי שהמשחק מכור. לא ידוע מה יהיה? ודאי שידוע מה יהיה. הבורא לא יודע מה תעשה בכל צעד ושעל? ודאי שהוא יודע. החברים שלך שנמצאים בדרגה יותר גבוהה ממך לא יודעים מה אתה תעשה? יודעים הכול. אז מה?
אני לא מבין מה זה מכור או לא מכור, עליך לבצע פעולות שאתה צריך לתת על כל פעולה ופעולה תשובה נכונה וכך להתקדם, זה הכול. מה אתה מתלונן שהמשחק מכור. משחקים איתך? ודאי שמשחקים. הבורא לא אומר אחרת, הוא אומר שמתי לו ככה, ושמתי לזה ככה, ואת זה כאן נעשה, ואת זה אני אעשה ככה. הבורא אומר, אני יודע מראש שכאן הוא ייפול, וכאן הוא יתקדם, וכך הוא יתרגז, וכך הוא ישמח. אבל אתה צריך לעבור את המצבים האלה, ועל ידי המצבים האלה אתה צריך להתחכם, להיות יותר חכם, בעל ניסיון.
תלמיד: אם כך כיצד אנחנו מגיעים לשלום הנפש?
אני לא יודע, אני עניתי על השאלה שלך. אתה רוצה להמשיך לברוח? תברח.
שאלה: ההרגשה של השכינה, של האור היא אחרת, היא הרבה יותר חזקה, אתה יכול להסביר מה זה?
להסביר מה זה נקרא הרגשה?
תלמיד: מהי ההרגשה של השכינה, של האור, אני לא יודע איך להסביר את זה, דיברתי עם החברים על זה וכולנו מרגישים שזה הרבה יותר חזק.
יותר חזק ממה?
תלמיד: ממה שהיה, ממה שהרגשנו לפני המצב של ההתחברות הווירטואלית.
היום אכלתי סטייק ואתמול שמעתי מוזיקה קלאסית, האם אתה יכול להסביר לי מה הבדל בין ההרגשה הזאת לבין ההרגשה הזאת אם אני לא יודע מה זה?
תלמיד: לא, אני לא יכול להסביר לך.
אז מה אתה שואל?
תלמיד: אולי יש דרגה יותר גבוהה, אני לא יודע, חשבתי.
אין גבוהה. מה זה נקרא הרגשה יותר גבוהה? אתה מבין שעל זה לא שואלים, כי אי אפשר להעביר הרגשה מאדם לאדם. אלא מי שמרגיש יודע ומי שלא מרגיש לא יודע. זה הכול.
שאלה: איפה מתחיל ואיפה נגמר הגבול של אמונה למעלה מהדעת, לאן אנחנו הולכים עם האמונה למעלה מהדעת, והאם זה ביטול מוחלט של עצמי, השפעה לקבוצה, או אולי הכול יחד?
אמונה למעלה מהדעת זה, שאני מבטל את הרצון לקבל שלי ומשתמש בכל מה שיש בי רק כדי להשפיע. אז כוח ההשפעה שהוא למעלה מכוח הקבלה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".
שאלה: יש הרגשה כללית שאנחנו מעל הקרקע קשורים יותר ויותר זה עם זה, כאילו שרק הגענו לחכמת הקבלה, התחלה, חוסר ביטחון, אין במה לאחוז, וזו הרגשה נפלאה להיות יחד, מה אני יכול להוסיף?
אתה יכול להוסיף רק בקשר עם החברים ובלימוד מהבוקר עד הלילה כמה שאפשר. ונקווה שקורונה וירוס שעכשיו משתולל על פני כדור הארץ ינתק אותנו מכל השטויות שלנו, ויקשור אותם וידביק אותם בקשר בינינו ובלימוד חכמת הקבלה ובהשגת כוח השפעה ובורא. אנחנו נמצאים עכשיו בזמן שאנחנו צריכים ללכת עם הווירוס הזה ולהשקיע את עצמנו כמה שאפשר יותר בהשגת כוח השפעה ובורא.
שאלה: אני ממשיך את השאלה של החבר מקודם שאמרת לו, "אתה רוצה לברוח, אז תברח". אני מכיר את ההרגשה הזאת, אבל מה אפשר לעשות בשביל לא לברוח, כי אני כל הזמן רוצה לברוח.
אתה צריך להיות יחד עם החברים שהם יחזיקו אותך. ואז אתה כבר משיג דבר מצוין, שבלי חיבור עם החברים אתה בטוח תיזרק החוצה מהדרך לבורא. אתה נמצא בסירה, ורק על ידי זה שהחברים יחזיקו אותך לא תיפול ממנה ולא תטבע במים האגואיסטים האלו, אתה כולך, כולך תלוי בחברים.
שאלה: בטקסט הוא מדבר על ארץ ישראל, ארץ ישר א-ל, האם ארץ ישראל זו העשירייה?
"ארץ" זה רצון. יכול להיות ארץ ישראל, זאת אומרת, רצון שכבר מכוון לבורא. וזה יכול להיות ארץ שהיא לא ישראל, אז זה רצון שעדיין לא מתוקן להיות מכוון לבורא. אבל "ארץ" זה רצון.
קריין: אנחנו נמצאים בעמוד 100, בטור א' למעלה.
"כמו שאמרנו במאמרים הקודמים, שהבאנו את דברי הזה"ק, וממילא אין להם כלים, שיוכלו לקבל את הגאולה, כמבואר בספר מתן תורה (דף קמ"ט) וזה לשונו, "שהגולה (היינו הגלות) היא ענין "ההעדר הקודם להויה", שהוא ענין הגאולה. לפיכך כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר אות זו מורה על אלופו של עולם, כמאמר חז"ל. והוא ללמדנו, שצורתו של ההעדר אינה אלא בחינת השלילה של הויה".
ומשום זה, כשאנו אומרים בברכת המזון, "נודה לך", אנו אומרים "ועל שהוצאתנו ה' אלקינו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים", שזה בא ללמדנו, שבכדי שנגיע לארץ חמדה טובה ורחבה, מוכרחים מקודם לעבור את השלב של עשיית הכלים כנ"ל, היינו להיות בארץ מצרים, ולראות שהם עבדים, שעובדים לפרעה מלך מצרים, והיסורי הגלות מביאים להם צורך להתפלל לה', שיוציאו מהגלות, כמו שנאמר (שמות שלישי) "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים". נמצא, שהגלות היא בחינת כלי, והגאולה היא האור והשפע."
צריכה להיות קודם כל הרגשת הגלות, שאנחנו נמצאים לא ברצון להשפיע, אלא ברצון לקבל שזה נקרא שאנחנו נמצאים במצרים, הרגשה שאנחנו נמצאים באגו שלנו. וכשאנחנו רוצים להתעלות מעל האגו שלנו, להתחבר עם החברים, זה נקרא רצון לצאת ממצרים. וכאשר כן מקבלים מלמעלה כוח לאחוז בחברים ולהיות יחד איתם ממש בחיבור אחד, זה נקרא יציאה מהגלות, ממצרים לגאולה, לארץ ישראל, וכך מתקדמים.
קריין: אז אנחנו נמצאים ב"ספר פסח", עמוד 247, מאמר של הרב"ש, "מהו דגלים בעבודה". המאמר מופיע גם בספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמוד 1341.
מהו דגלים בעבודה
"[...] הבורא עשה תיקון, בכדי שבזמן שנקבל את הטוב ועונג מהבורא, שלא נרגיש בזה בחינת בושה, שזהו נובע מסיבת שינוי צורה, שיש בין המקבל, שהוא הנברא, לבין הבורא, שהוא המשפיע. והתיקון הוא, שמטרם שיש לאדם את הרצון להשפיע, שענינו הוא שיהיה בהשתוות הצורה, אי אפשר לקבל את הטוב האמיתי שה' רוצה לתת להנבראים.
והיות שענין רצון להשפיע הוא נגד הטבע של האדם, לכן אנו לומדים, שיש באדם בחינת ע' אומות העולם. כלומר, שהאדם הוא עולם קטן, כמו שכתוב בזה"ק, ובחינת ישראל שבאדם היא תחת שליטת אומות העולם, שזה נבחן שעם ישראל הוא בגלות בין העמים, שאין להם כח ללכת נגד הרצון של אומות העולם, ולכן עם ישראל מבקשים מה', שיוציאם מהגלות שהם נמצאים בין העמים, כלומר שיהיה ביכולתם לעבוד לשם שמים."
זאת אומרת, באדם יש שבעים רצונות אגואיסטים ויש רצון אחד שזה הרצון להשפיע לבורא. אם הוא מרגיש שהרצון להשפיע לבורא מתעורר בו, אז הוא רוצה להתעלות, להתחבר עימו, להיות ממש כל הזמן עימו, עם הרצון הזה, ואז הוא נקרא שנמשך ליציאת מצרים. הוא רוצה להתעלות למעלה משבעים הרצונות האלו שנקראים "שבעים אומות העולם", רצונות אגואיסטים, עם רצון אחד שיש לו סך הכול, להתחבר עם הבורא, זאת אומרת, להיות מחובר לבורא ברצון אחד שנקרא "ישראל", ישר א-ל.
"וכמו כן אמרו חז"ל "ישראל שגלו שכינה עמהם", שיש לפרש זה על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל "תלמיד שגולה גולין רבו עמו". ואמר, שהפירוש הוא, בזמן שהתלמיד נמצא בגלות, היינו שקבל ירידה, גם רבו הוא אצלו בבחינת הירידה, כלומר, שכמו בזמן שהאדם הוא בבחינת ירידה ואין לו טעם בתורה ותפלה, הוא מטעם שגולין רבו עמו, כלומר שגם כל עניני קדושה הם אצלו בבחינת הירידה, היינו שהוא מסתכל על הכל כאלו שאין חשיבות לשום דבר רוחני, שזה נקרא, שגם הרוחניות היא בבחינת הגלות."
אצלנו זה נקרא "ירידה", שאנחנו כבר לא מעריכים את הבורא, אלא מעריכים כל מיני צורות חיים רגילים שלנו, ממה שהאגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, או שבעים אומות העולם שלנו, יכולים ליהנות, ואז נקרא שאנחנו באמת נמצאים במצרים, אבל גם לא סובלים מזה. שמתחילים לסבול שאנחנו נמצאים במצרים, אז אנחנו אומרים שאנחנו נמצאים בגלות, שאנחנו סובלים מזה שאנחנו עוד לא נמצאים בקשר עם הבורא, אז נקרא שאנחנו נמצאים בגלות מצרים, אבל אם אנחנו נמצאים במצרים ולא מצטערים על זה, אז זה לא נקרא גלות, זה נקרא שאנחנו נהנים ממצרים.
כשאנחנו מתחילים אחר כך לרצות לצאת ממצרים, לצאת מהגלות, אז כבר אנחנו אומרים שמצרים זה גלות ואנחנו לא רוצים להישאר בו, לא רוצים להישאר תחת הרצון לקבל שלנו האגואיסטי, להיות תחת שליטת ה"פרעה", מה שנקרא, ששולט עלינו האגו שלנו, אנחנו רוצים לצאת כמה שאפשר יותר מהר מהשעבוד הזה, שאנחנו נמצאים כעבדים תחת האגו שלנו.
"ובזה יש לפרש, שבזמן שישראל בגלות, היינו במצב הירידה, ואומות העולם שולטים אז על האדם, שאומות העולם נקראים באופן כללי "הרצון לקבל לתועלת עצמו", אז גם ה' אצלם בגלות, היינו שאין להם שום חשיבות להבורא, כי אם היתה להם חשיבות בגדלות הבורא, לא היו יכולים לשלוט על בחינת ישראל שבו.
כידוע, שישראל פירושו ישר-אל, שכל מעשיו הם ישר להבורא. והם בשליטתם גורמים, שכל מעשיו יהיו רק לתועלת עצמו, שזה נקרא לטובת הרצון לקבל ולא לתועלת ה'. נמצא, שבזמן שבחינת ישראל היא בגלות, גם הבורא הוא יחד אתם בגלות, זאת אומרת שהרצון להשפיע הוא בגלות, וגם למי שרוצים להשפיע גם הוא בגלות, כמו שכתוב שפרעה אמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", שהוא כפר בגדלות ה' ולא נתן להאמין בגדלות ה', וממילא בחינת ישראל היא בגלות אצלם.
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מהו שאומר "כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל", כלומר איזו שייכות יש בין גאולת ישראל לגאולת ה'." זאת אומרת, אם ישראל יוצאים ממצרים הם גם כביכול תופסים ומוציאים ממצרים את הבורא. "ובהנ"ל נמצא, שגלות ישראל וגלות הבורא הם שוים, היות כי בזמן שהאדם משיג ומרגיש גדלות הבורא, כבר אין שום שליטה לאומות העולם, שכולם בטלים נגדו יתברך. לכן יוצא שכל הגלות היא רק שאין מכירים בגדלותו יתברך.
וענין ההסתר, שהאדם מרגיש, שזה גורם לו, שיהיה בגלות, הוא כנ"ל, היינו שהאדם צריך לדעת, שהוא צריך לתקן מעשיו, שיהיו בעל מנת להשפיע, אחרת תהיה בחינת בושה. לכן מוכרח להיות העלם והסתר על אור עליון. ולפי ערך הרגשת הרע, היינו בזמן שהאדם רואה, איך שהוא משוקע באהבה עצמית, בערך זה הוא רואה, איך שהוא מרוחק מהקדושה, היינו שהוא רואה, איך שרחוק מלעשות משהו לתועלת ה', והוא נמצא תחת שליטת אומות העולם, ואין לבחינת ישראל שבו שום כח לצאת מהגלות שלהם.
לכן, בזמן שישראל שבו יוצא מהגלות וזוכה לבחינת גאולה, ממילא גם הבורא, שהיה בזמן הגלות מכוסה ממנו, מחמת שליטת העמים, הוא נראה עכשיו ומתגלה גדלותו של הבורא. מטעם שעתה אין עוד צורך להצמצום והסתר, כי כבר עבר ממנו הצמצום, לפי הכלל "בשיעור שהאדם יכול לכוון בעל מנת להשפיע, בשיעור הזה נעבר ממנו הצמצום וההסתר". וזה שכתוב "נרננה בישועתך ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. "וישע" כתיב, כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל"."
שאלה: כשאנחנו הולכים לעבר הערבות, זאת אומרת, מתחברים כולנו ללב אחד, כל הקבוצה, ואתה איתנו יחד בערבות הזאת, אבל היחס בין התלמידים לרב, מה זה אומר באמת לשמוע את המורה שלך?
אלה דברים לא פשוטים, זה נקרא שאתה מקבל את דעת המורה במקום את הדעת שלך. זה כמו תינוק דבוק לאימא, מה שאימא עושה עימו הוא מתבטל. כשתינוק נולד, הטבע מסדר כך את הדברים, שהאימא יכולה לעשות עימו הכול, הוא נמצא בשליטת האימא, אז אדם שהוא רוצה להיוולד ברוחניות הוא חייב להיות בצורה כזאת כלפי המורה שלו. ועד שגדל, כמה שגדל יש לו עביות יותר גדולה, אבל הוא כל הזמן מתבטל ומתבטל כלפי המורה, ואז בצורה כזאת הוא יכול לגדול, אך ורק.
שאלה: האם אנחנו צריכים להתעניין במצב החברים בעשירייה, אם מישהו נמצא במצרים בגלות, מישהו לא. או שצריך לפעול מתוך ההרגשה שלך?
אני צריך לחזק ולהשפיע לכל החברים שלי בעשירייה בכל מה שאני מסוגל, בלי להתחיל לבדוק באיזה מצבים הם נמצאים. אני צריך לראות את המצבים האלו שהם תמיד גדולים, גדולים ככה שם [למעלה] ואני כאן [למטה] וכך אני צריך להידבק בהם. ובכל דבר כמה שאני אוכל לעזור, לתמוך, להדביק את עצמי אליהם, כך אני אתקדם. כמו רבי יוסי בן קסמא הגדול, שהיה מתבטל כלפי תלמידיו.
שאלה: איך אנחנו יכולים לצאת ממצרים יחד ישראל, אומות העולם והבורא?
זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות, זה נקרא "גאולה שלמה" זה נקרא הזמן שלנו ימות המשיח. שמלמעלה מוכן האור להוציא אותנו ואחרינו כל האנושות מהאגו, זה בדיוק מה שאנחנו חייבים לעשות.
שאלה: לחלק מהמסר שלך בנושא הקורונה, האגואיזם מתנגד לזה. איך להסכים לכל המסר שאתה מעביר?
אני לא מבין על מה אתה מדבר, תפרש.
תלמיד: בעיקרון המסר ברור, הכיוון ברור. אבל לפעמים אתה אומר דברים כאילו קצת קיצוניים נגיד, שהלוואי שווירוס הקורונה יעשה ככה וככה והאגואיזם מתנגד לזה.
אז מה, אתה רוצה שאתה תסכים עם המורה שלך בכל דבר בלי התנגדות?
תלמיד: לא בלי התנגדות, אבל אחרי שיש התנגדות, איך בכל זאת להסכים לזה?
אחרי שאתה מתנגד, אתה בכל זאת מקבל מה שמורה אומר והולך עם זה כאילו זו דעתך. אין שום אפשרות להתקדם בצורה אחרת. אם אתה לא מתבטל כלפי המורה, אז אתה צריך לחפש מורה אחר ולעזוב את המורה הזה, כי אחרת אתה לא מתקדם. אתה מתקדם רק עם המורה שאתה יכול להתבטל כלפיו.
אני לא מכתיב לך עם איזה מורה להיות, אבל התנאי הוא כזה ואתה יכול לקרוא את זה בהרבה מקומות.
שאלה: שמעתי שאמרת שבני ישראל כשיוציאים ממצרים, הם מוציאים משם גם את הבורא. אם אפשר להרחיב אני לא הבנתי.
מה זאת אומרת להרחיב, אלא בשביל מה הם יוצאים ממצרים. "יציאה ממצרים" נקרא שהם נעשים דבוקים בבורא, לכן הם יוצאים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע זאת אומרת, הבורא כבר נמצא בתוכם. אי אפשר לצאת מהמצרים בלי בורא.
תלמיד: איזה בורא היה במצרים שהם הוציאו אותו ממצרים?
הבורא שהיה עומד נגד הפרעה, כל פעם בורא חדש. בכל מדרגה יש לנו הרגשת הבורא, הבנת הבורא חדש.
שאלה: לגבי הדוגמה של אם וילד. האם יכול להיות שהתלמיד ישמח את המורה שלו בפעולות שלו לפעמים?
כן, ודאי שכן. אם תלמיד מבצע פעולות שעל ידם הוא מתקדם לבורא, אז ודאי שהמורה שמח ממנו. ממה עוד מורה יכול להיות שמח? רק שהתלמיד מבצע פעולות נכונות ומתקדם לבורא.
שאלה: איך היית מגדיר את המצב הזה שהווירוס הכניס אותנו אליו, זה עשר המכות, יציאה למדבר?
אנחנו נמצאים ביציאה ממצרים, תקבלו את זה ככה. אנחנו נמצאים במאמצים לצאת מהמצרים.
שאלה: רציתי לשאול על המסר. היה קליפ שבו אמרת שאתה שמח מהווירוס שזה חסדים מלמעלה, אני מוכן לנשק אותו ושימשך כמה שיותר זמן. קראתי תגובות באינטרנט ויש אנשים שאיבדו את קרוביהם או מכריהם, שנפטרו מתו כתוצאה מהווירוס. ויש אנשים שמשתתפים בצערם והם לא מבינים איך אפשר לדבר בצורה כזאת.
בשיעורים הסברת כבר, אמרת שהמקובל הוא משתתף בצער האנשים באופי אחר ביחס לחוקי הטבע. האם אתה יכול להסביר למה דווקא כך צריך להעביר את המסר, להגיש אותו. למה אי אפשר להגיד שאני משתתף בצער האנשים, אבל יש עוד דרגה גבוהה יותר של השתתפות בצער האנשים, בהתאם לחוקי הטבע. למה דווקא כך מועבר המסר אני פשוט לא מבין.
אני נותן להם דוגמה, עד כמה שאדם צריך בכל זאת להיות יותר למעלה מכל ההגדרות הגשמיות מהעולם הזה, כן, מה לעשות. אנחנו צריכים לקבל קשר עם הבורא ומה שהוא עושה כדבר האבסולוטי שאליו אנחנו דבוקים ומה שהוא עושה את זה אנחנו מצדיקים ב-100% מה שלא יהיה. עד כמה שאלה דברים נוראים שיכולים להיות.
סך הכול ודאי שכל מה שקורה, זה קורה מלמעלה והבורא מסדר לנו את זה. ואז אנחנו צריכים לקבל את זה ולהצדיק. עד כמה שאני לא מסוגל להצדיק, עד כמה שאני מתרגז על הבורא, במידה הזאת אני גם מתרגז על המורה שהוא אומר ככה שהבורא צודק. המורה מצדיק את הבורא, אז אני מתרגז על שניהם.
על הבורא אני לא כל כך יכול להתרגז, כי הוא רחוק מי יודע מה, אני גם מפחד מה יהיה לי. אבל המורה הוא נמצא כאן ואז אני יכול לשפוך עליו כל הזעם שלי אז בסדר תעשו. אבל בינתיים אתם בכל זאת לומדים שצריך להיות יחס כזה.
שאלה: יש לי כאן שאלה שקיבלתי מעשיריית נשים בירושלים. הן אומרות שדווקא בימים אלה עכשיו, ימים של הקורונה ובערפול הכללי הזה, יש נשים שמביאות כל מיני חומרים אחרים לא שאנחנו לומדים. כמו תפילות שונות שיש עכשיו בתקופה הזאת לעצור את המגיפה ועוד כל מיני דברים כאלה שלא קשורים אלינו. איך להתייחס לזה, מה דעתך על זה?
זה בחוגים שלנו?
קריין: השאלה מהחוגים שלנו לגבי חוגים חיצוניים.
אני לא מתייחס לזה. יש הרבה אנשים שיכולים לבוא אלינו ולבלבל אותנו. אנחנו משתמשים רק בחומר של בעל הסולם ורב"ש. זה הכול. חוץ מזה אתה יכול להשתמש בתהילים אם אתה רוצה. אבל בעצם זה בעל הסולם ורב"ש. זהו.
זה שרוצים לבלבל אנשים, וודאי שרוצים לבלבל. יש כאלה צדיקים שהם חושבים שהם יודעים מה שהם עושים, ואם הם הכניסו לך איזו תפילה, קונים בזה את העולם הבא שלהם, מה לעשות? מי שרוצה שיעשה את זה. מי שלא, לא. " יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם".1
לכן אני מזהיר אתכם. אתם צריכים להיות דבוקים רק למקורות של בעל הסולם ורב"ש. זה מה שאנחנו לומדים בעצם. זה הכול. כלום חוץ מזה. יש הרבה פילוסופיות, יש הרבה שיטות. פשוט הכול שקר בסופו של דבר. אמנם אתם יכולים שם בצורה פסיכולוגית להרגיש אילו תופעות, אבל זה לא תופעות רוחניות ממש.
ולכן אני ממליץ לכם לא לשמוע, ולא לציית לשום דבר ממה שלא שייך לדרך של בעל הסולם. אחרת אתם מקלקלים את עצמכם ומקלקלים את האחרים. ואם רוצים, לכו. אבל לא שאתם נשארים כאן ומביאים את הווירוסים האלו גם מחוץ אלינו. אתם בזה עושים עוול לעצמכם.
שאלה: אז מה, מה לענות לחבר, חברה, ששולחים פתאום לקבוצה, לכולם, הרי היום זה רשתות. פתאום אתה מקבל איזו תפילה או משהו כזה.
אני מוחק את זה וזהו. ואני מוחק גם אותם, כדי שאני לא אקבל מהם משהו לעתיד. זה הכול. אני לא רוצה לשמוע חוץ מהמקור הזה שום דבר. או שאתם תלכו לשם ותשמעו מה ששם. אבל כל אחד צריך להיות דבוק למקור אחד. אחרת הוא לא יצליח.
שאלה: יש שאלה של אישה בשם נשים, האם עלינו לתמוך בתפילה משותפת של כל העם, אם כל העם נכנס לתפילה משותפת נגד הקורונה, אנחנו גם צריכות להיות חלק מזה?
לא. כי זה עממי ואנחנו מתקדמים בצורה לא עממית, אלא בצורה אישית. ישר א-ל. אנחנו לפני העם. אנחנו קשורים לבורא בצורה אישית. גם בתפילות, גם בהבנה, גם בקשר בינינו, גם מה שהיה לפני ווירוס הקורונה ואחרי ווירוס הקורונה. ולכן אנחנו לא צריכים לשמוע מה שהם אומרים, אלא ללכת לפי עצות של הבעל הסולם ורב"ש.
שאלה: אתה כל הזמן מדבר על עולם חדש. מה התפילה שלנו לעולם החדש הזה? איך אנחנו מתארגנים לקבל אותו בתפילות שלנו, בקבוצה, בחברים?
"העולם החדש" זה נקרא שאתה מתפלל על זה שיהיה לך רצון להשפיע במקום הרצון לקבל שלך. זאת אומרת, שעל חלק מהרצון לקבל שלך תבוא כוונה על מנת להשפיע. ואז על ידה אתה תהיה יותר מתאים לבורא. וכך תעלה אליו יותר ויותר ויותר. זאת התפילה הנכונה.
שאלה: יש מצב כזה שהילד הקטן בכוונה מרגיז את האימא שלו, את ההורה שלו. יכול להיות שאני טועה, אבל באותה הרגשת הגלות, יש זמן כזה. נניח שכלפיך התלמיד מרגיז אותך באיזו פעולה שלו, אז הוא מזמין עליו תגובה, וזה קצת מאיץ את ההתקדמות שלו, עוזר לו להתקדם מהר יותר, לעבור אותו המצב. אם אני צודק, איך אני יכול להזמין אותה הפעולה כלפי החבר, בכוונה ככה להרגיז אותו שזה יעזור לי לא להאט אלא לרוץ קדימה?
יש בזה הרבה דברים, ואי אפשר ללמוד אותם בצורה מילולית. אלא זה עניין של ניסיון. אני מקבל את הדברים האלה שלפעמים, כשהאדם מתרגז על האדם, אז מזה אולי הוא מלמד את האדם השני בתגובה שלו הרבה יותר אשר בתגובה הרגועה. וכך צריך. ככה אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה. אין שום בעיה. כן. זה ככה.
גם בתורה כתוב בהרבה מקרים שהבורא מתרגז, והוא רוצה לצעוק על ישראל, ולהגיב כלפי ישראל בצורה כזאת חריפה וכן הלאה. כן. אנחנו רואים שככה זה כתוב. אז אין בזה שום דבר פסול. רק השאלה היא האם זה יהיה מטרתי? שזה יקדם אותנו, בבקשה. אני מוכן שהבורא יתרגז עלי אם זה יקדם אותי יותר מהתגובה הרגועה שלו. אדרבא, כן. נקווה שכך אנחנו נתקדם ומהר.
שאלה: נראה לי שרוב האנשים, 99% מהאנשים, מהאנושות, מאוד קשה להם להבין את המסר שלנו. אולי צריך לכוון את ההפצה שלנו רק לאלה שיש להם נקודה שבלב במקום לכולם? שנתמקד בהם יותר. כי רוב האנשים לא תופסים את המסר שלנו. זה לא מעניין אותם. הם לא מבינים את זה.
כן, זה נכון. אבל אנחנו בכל זאת מספרים על המסר שלנו, על הדרך שלנו, על המטרה שלנו, ורק על איך אנחנו צריכים לפסוע ולנגוע בבורא ולהידבק בו, והם ילכו אחרינו. ואז על ידי זה, דרכנו הם יהיו גם דבוקים בבורא. כך סדר המדרגות. עליון זה הבורא, תחתיו אנחנו, ותחתנו הם. וכך אנחנו בשלוש מדרגות נדביק זה את זה יחד.
לכן לא לשנות שום דבר. להמשיך כמו שכתוב בחכמת הקבלה. עליון, תחתון ועוד תחתון. או תחתון, עליון, ועלי עליון. וכך אנחנו נתקדם.
(סוף השיעור)
-
מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם. הושע מ"ג, י"ד.↩