שיעור בוקר 01.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כל מעשיך יהיו לשם שמיים – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - כל מעשיך יהיו לשם שמיים, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 8.

אדם נמצא ב"לשמה" כאשר את כל המעשים שמגיעים אליו, מזדמנים לו, הוא יכול לכוון לבורא ואין לו לאן עוד לכוון את עצמו, אלא רק שליבו יהיה מכוון לבורא בלבד, ואת הכול הוא עושה לטובת הבורא כדי להשפיע לו, כדי לשמח אותו ורק בשבילו. זה נקרא "לשמה", זה נקרא "לשם שמיים", זה נקרא "על מנת להשפיע לקדוש ברוך הוא" וכן הלאה. יש לזה הרבה שמות, אבל התוכן הוא אחד - האדם לא מביא בחשבון שום דבר חוץ מהבורא שנמצא לפניו ורק לו הוא שולח את כל המעשים והמחשבות.

נראה מה כותב על זה רב"ש.

קריין: כל מעשיך יהיו לשם שמיים, קטע מס' 8, אומר הרב"ש:

"אם הוא מתחיל לעבוד לשם שמים, אז כבר יש לו צורך לגדלות המלך. נמצא, שאם אין הוא משתוקק לגדלות המלך, זהו סימן שהוא לא עובד לשם שמים. נמצא, שדוקא בזמן שרודף אחר גדולה, זהו סימן שהוא רוצה להגיע לידי מצב, שיוכל לומר, שכל מעשיו יהיו לשם שמים. ואח"כ, בזמן שיש לו כבר הרגשה, שצריכים לדעת, שיש לו מלך גדול וחשוב, והוא רואה, שזה הוא אצלו המפריע העיקרי, מה שחסר לו, שיהיה לו כח להתגבר על הרצון לקבל, אז הוא בא לשלב ב', היינו, שהוא צריך לברוח מהגדולה, אלא שהוא רוצה לעבוד לשם שמים בלי שום תנאים, שזה נקרא למעלה מהדעת.

כלומר, אף על פי שהדעת אומרת לו, הלא אתה רואה, שאתה מאמין רק במלך קטן, מכל מקום האדם צריך לומר, אצלי אתה מלך גדול, כאילו הייתי מרגיש את זה, ואני מאמין למעלה מהדעת, שאתה מלך גדול, כאילו הייתי מרגיש את זה."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה" 1991)

זה מה שקורה לאדם אם הוא מתקרב ללשמה.

שאלה: איך האדם עובד לשם שמיים אם אין לו גדלות המלך?

אם אין לו גדלות המלך, אז הוא לא יכול לעבוד לשם שמיים.

תלמיד: רב"ש כותב בתחילת הקטע, "אם הוא מתחיל לעבוד לשם שמים" וכן הלאה.

אם הוא רוצה לעבוד לשם שמיים, אז הוא רואה שהוא לא יכול בלי גדלות המלך, בלי שייראה בעיניו, במוחו, בלב, בהרגשה שלו שיש לו מלך גדול והוא רוצה לעבוד רק בשבילו ולא להשאיר לעצמו שום דבר. ואז הוא רואה שעדיין חסרה לו הכרה בגדלות המלך, וזה לא נותן לו לעלות לדרגת לשם שמיים אמיתית, שכל הרצונות וכל הכוחות וכל המחשבות יהיו רק בבורא ובכלל לא לעצמו, כלומר הוא לא קיים, הוא מתנתק מעצמו וכולו נכנס בתוך הבורא ורק בזה רואה את המצב שלו, את הקיום שלו.

תלמיד: לא ברור איזו מין עבודה זו ללא שום תנאים.

תנסה שמהדברים האלו שאנחנו מדברים תהיה לך עבודה כל הזמן, שאתה תרוץ אחרי הכרת, הרגשת, הבנת גדלות המלך, שהכול יהיה לפניך, ואתה רוצה לשלוח אליו את כל המחשבות והרצונות, וישנה רק הגדלות שלו, הוא היחידי במציאות ואין מציאות בלעדיו אלא רק הוא. אם תתאר אותו נכון אז אתה תראה שאין עוד מלבדו ואז לא נשאר לך כלום חוץ מלראות את המציאות בצורה כזאת.

שאלה: כשהאדם רואה את המציאות בצורה כזאת, מה הוא צריך לעשות?

להתבטל, זו התוצאה היחידה שנשארה לו, ואז כל כולו יכול לעבוד רק לשם ה'.

תלמיד: העבודה היא להתבטל כלפי הבורא?

להתבטל כלפי הבורא על פני כל ההפרעות אם יהיו, הרצון לקבל שלו ועוד כל מיני דברים, זו כל העבודה. כי האמת היא שרק כוח אחד פועל במציאות וכל ההפרעות שיש הן במיוחד כדי שהאדם יעלה מעליהן, יבטל אותן, יגיד שהן שקר והן לא קיימות, ויידבק בכוח אחד אמיתי.

תלמיד: זה נקרא דבקות?

זה עוד לא נקרא דבקות, אתה הולך להשיג את הדבקות.

שאלה: כעיקרון אנחנו בונים את כל העבודה שלנו בעשירייה על גדלות הבורא, שהבורא הוא חשוב עבורנו וכן הלאה, ואילו כאן בקטע הוא מדבר על השלב השני, שבו אדם צריך להימנע, לברוח מגדלות ה'. איך השלב הזה נראה בעבודת העשירייה?

אני לא יכול להגיד לך שום דבר. אני משתדל להקים את גדלות הבורא בתוך העשירייה, כולנו רוצים להגיע לגילוי הזה, שרק הבורא הוא השורה, וזו האמת, ואת כל התכונות, את כל הרצונות, את כל המחשבות שנמצאים בי אני מבטל בצורה שאני רוצה להיות קשור לאותו כוח עליון אחד שפועל במציאות, ולייצב אותו בצורה בולטת וברורה ככל האפשר על פני כל ההפרעות, דווקא בזכות ההפרעות. וכך אני מתקדם לכך שהצורה הזאת של כוח אחד השולט בכל המציאות תהיה יותר ברורה ואני אהיה יותר ויותר קשור אליו, קרוב אליו.

הכול אך ורק על ידי הבירורים, על ידי זה שאני חושב עליו, מבדיל אותו מכל ההפרעות, מרחיק את ההפרעות האלה, מברר את המצבים כך שנשאר לי אחרי הבירור רק כוח אחד שקיים בכל המציאות, שאין עוד מלבדו.

תלמיד: נאמר כאן בצורה מאוד ברורה שאדם צריך להימנע מגדלות הבורא, לברוח מזה. אני הרי לא יכול לעשות זאת בעשירייה, כי אנחנו כל הזמן מעלים את גדלות הבורא בעשירייה. מה הוא השלב הזה שרב"ש מדבר עליו כאן ואיך אנחנו צריכים לממש אותו בעשירייה?

אני רוצה להרגיש בתוך העשירייה שאין לכל העשירייה שום מטרה מלבד שהרגשת גדלות הבורא תשלוט עלינו. וככל שהוא יהיה נסתר יותר אני אשתדל לגלות אותו יותר ויותר. לא אותו, אלא לחשוב עליו כעל הגדול, כעל הכולל את כל המציאות.

שאלה: כשגדלות הבורא נעלמת ואנחנו בעצמנו מנסים לבנות אותה יש תחושה כאילו איבדת את כל הקשר עם הבורא. לא ברור איך להגיע אל הכוח הזה, זה כאילו שלקחו לך את הסרגל ואתה לא יודע אם אתה משפיע או לא משפיע, מקבל או לא מקבל, אתה נמצא בשום מקום.

נכון.

תלמיד: אתה כאילו הלכת לאיבוד ואתה באיזה מודל חדש, ועכשיו לא ברור איך אתה מודד, מהו סרגל המדידה. אני לא מרגיש כלום, אז מה מהווה עכשיו את הקשר שלי עם הבורא? אם אנחנו צריכים לבנות את הקשר הזה ממצב שבו הוא לא קיים, אז מה יהיה הקשר?

יש כוח אחד במציאות שהוא נסתר ממך ואתה רוצה לגלות אותו ולא יכול בינתיים, אתה לא יודע איך לכוון את עצמך אליו וכך עליך להתקרב. תתאר לעצמך שישנו כוח אחד, יחיד, מיוחד, טוב, מיטיב, נסתר ממך מכל וכל ואיך אתה יכול לגלות אותו, איך אתה יכול בכל המחשבות והמעשים שלך לכוון את עצמך אליו, דווקא אליו בלבד.

תחשוב על זה ותנסה להיות מכוון אליו וכל פעם להתקרב יותר ויותר. כך עושים.

תלמיד: אני לא רוצה שגדלות הבורא תתגלה, כי זה כאילו לוקח מהאדם את חופש הבחירה. איך לעבוד בזה? מהו הקשר הנוכחי? יש רק חברים ואיזשהו קשר איתם, כאילו נשארת לך רק כוונה והשתוקקות כלשהי להשפיע לחברים. איך למדוד את הקשר עם הבורא עכשיו?

תחפש מה נקרא שאתה מכוון לבורא, זאת השאלה.

שאלה: בסוף הקטע רב"ש אומר, "אף על פי שהדעת אומרת לו, הלא אתה רואה, שאתה מאמין רק במלך קטן, מכל מקום האדם צריך לומר, אצלי אתה מלך גדול". אם האדם לא מרגיש את זה, אז למה הוא צריך להגיד את זה? זה משהו פסיכולוגי? הוא לא משקר פה לבורא.

לא, הוא צריך להגיע לזה, להשתוקק, להרגיש שהבורא הוא מלך העולם, זאת אומרת שאין חוץ ממנו, והוא הולך להתקרב אליו, להתחבר אליו ורואה בזה את כל המטרה שלו. כל היתר אלו דרגות דומם, צומח וחי, ודרגת המדבר היא שהוא כל הזמן משתוקק לגלות את הבורא כשולט בכל המציאות, גם על דומם, צומח וחי.

שאלה: אם מורידים את גדלות הבורא, שזה דבר גדול, ובזה מתקדמים אליו, אז כל מה שנשאר זה הרצון לקבל?

חוץ מהרצון לקבל אין כלום. יש בנו רצון לקבל ואנחנו רואים הכול בתוך הרצון לקבל. רק את הרצון לקבל אנחנו מעריכים, אנחנו חיים בתוכו, מודדים דרכו, הכול דרכו. ואני צריך עכשיו במקום להתייחס לרצון לקבל שלי, להתחיל להתייחס לכוח ההשפעה שנמצא מחוץ לרצון לקבל שלי, וזה הבורא. ואני רוצה לשייך, לשלוח את כל המחשבות והרצונות שלי שיהיו מכוונים אליו, לבורא, שנמצא מחוץ לרצון לקבל שלי, מחוצה לי.

ואז אם אני אהיה מכוון בצורה כזאת לבורא, זה נקרא "לשמה", וזו בעצם המחשבה הנכונה, הכיוון הנכון לרצונות ולמחשבות שלי. ואם אני אכוון את כולי בצורה כזאת, אז הגעתי לגמר התיקון - כי עשיתי את זה על פני כל המחשבות והרצונות שלי.

תעשו את זה כמה שיותר קומפקטי, מקוצר ואז לא תטעו.

תלמיד: כשאנחנו שמים לב שאין עוד מלבדו ואנחנו מגיעים להרגשה הזאת, אז אנחנו כאילו בו?

אנחנו תמיד בו, בתוך הבורא, רק לא מזהים אותו, כי אין עוד מלבדו. והכוח הזה כולל את כל הבריאה, ומה שיש לנו ונדמה לנו שיש עוד כוחות, הוא בכוונה כך משחק איתנו, כדי לפתח בנו חוש הכרת הרע, שמה שחוץ ממנו זה רע.

שאלה: למה דרך הגדלות שלו, כלי הקבלה שלי לא מקבלים שום סיפוק? אני יכול להיות בהשפעה ככה?

כן. זה הכול לטובתך, כדאי שתבחר בין שני הכיוונים הללו ההפוכים ותוכל להתקדם לכיוון הנכון לפי הבחירה שלך.

שאלה: האם להרגיש את הבורא, את המציאות האמיתית חייבים להיות כל הזמן מעל הדעת, או שה"כאילו" הזה יורד באיזשהו שלב? כי הוא כותב פה, "כאילו הייתי מרגיש את זה", האם אנחנו באמת נרגיש את זה, ולא יהיה "כאילו"?

זה שתי מדרגות. מדרגה אחת בתוך הדעת, מדרגה שנייה למעלה מהדעת, ואני צריך כל הזמן להתקדם למעלה מהדעת ובהתאם לזה היא הופכת להיות לדעתי. ככה מגיעים מלא לשמה ללשמה, מלא לשמה ללשמה.

תלמיד: וזה כך יהיה לאורך כל הדרך?

עד גמר התיקון.

שאלה: עם הציטוטים האלה, אתה נותן לנו אפשרות ללכת ללשמה. ואז אתה אומר לנו שאנחנו אפילו לא הצלחנו להגיע למצב של עבד ה'?

"לשמה" ו"עבד ה'" זה היינו הך. עבד ה' זו דרגת משה.

תלמיד: התכוונתי שהרצון לקבל אומר, שאנחנו במצב ראשוני התחלתי ואפילו עוד לא התחלנו להבין שאנחנו עבדים של הרצון לקבל.

אנחנו עבדים של הרצון לקבל, אבל רוצים לברוח מתחת שליטתו, למרות שאנחנו נמצאים בתוך השליטה הזאת. והמאור המחזיר למוטב שמאיר עלינו אור מקיף, הוא מוציא אותנו לאט לאט לעל מנת להשפיע.

שאלה: ציינת שאנחנו מתקדמים בהתאם לבחירה שלנו. האם הבחירה שלנו היא לקבל כל מה שהבורא מציג לפנינו בשמחה?

אני לא יכול להגיד כך על הכול, כי יש כאן הרבה אנשים שעוברים כל מיני מצבים. אבל בעיקר כשאנחנו מגיעים למצב שכל מה שבא מהבורא זה לטובה ואנחנו מקבלים הכול באהבה ושמחה. על השאלה הכללית הזאת אני לא יכול לענות אחרת.

שאלה: האם יש אוסף של רגשות או מחשבות, שאני יכול לזהות אותם, שזה גדלות המלך?

לא אין, אני תמיד מבקש שיהיה לי. אני תמיד מבקש שיהיה לי רצון, מחשבה, הרגשה של גדלות המלך וזה ימשוך אותי ואני אמסור את עצמי לזה.

מה זה נקרא "לשמה"? שגדלות המלך מתגלה בי במידה כזאת, שאני מסור אליה, מסור אליו. שאני לא רוצה יותר כלום חוץ מלעשות כל מיני פעולות במוחא וליבא למען גדלות המלך.

שאלה: כשנעלמת גדלות המלך נשארת הרגשה שהוא נמצא בכל מקום. אפשר לקרוא לתחושה הזאת לשמה, אמונה למעלה מהדעת?

כן, נניח.

שאלה: למה להאמין זה יותר טוב מאשר להרגיש?

זה לא יותר טוב, זה כלי אחר לגמרי. להרגיש זה בכלים דקבלה, להאמין זה בכלים דהשפעה, זה כוח הבינה, אמונה. זה כלי בלתי מוגבל, שבו אני יכול להרגיש ולאתר מצבים, שבמוח ובלב אני אף פעם לא יכול לקלוט אותם.

שאלה: האם קיים קשר בין זיהוי הפרעה כאמצעי להתקדמות, לבין רמת החיבור בעשירייה?

ודאי שאנחנו יכולים לאתר אחר כך את הקשר הזה ולראות לאיזה כיוון ובאיזה מצבים יש לנו הפרעות, ונזהה את החיים שלנו מלאים בהפרעות שיש ביניהן כאלו שמגינים עלינו שלא ניפול לרשת הסיטרא אחרא, שלא נברח מכיוון מטרת הבריאה. מה שנראה לנו עכשיו הפרעות, זה הכוונות למטרת הבריאה, לגמר התיקון.

הדרך ארוכה, אנחנו לא רואים שזה בדיוק מכוון לזה, אבל ככה זה. כל הפרעה, אפילו הכי קטנה מתקנת אותנו לגמר התיקון.

תלמיד: אז אפשר לומר שככל שרמת החיבור בעשירייה גבוהה יותר, ככה אפשר לזהות את ההפרעה כאמצעי להתקדמות?

כן, ודאי.

שאלה: מה זה גדלות הבורא באמונה מעל הדעת?

גדלות הבורא באמונה למעלה מהדעת זה נקרא שזה באמת הכוח היחיד שפועל בכל המציאות, שמסובב את הכול ומסדר את הכול, אין עוד מלבדו, ורוצה את כל הבריאה מתחילתה ועד סופה, כי את זה הוא ברא בתכונה ההפוכה מעצמו כדי למשוך את כול הבריאה הזאת אליו. ואז כל הנבראים, אפילו בחלקים שלהם של דומם צומח חי, גם ירגישו שייכות לאותו כוח המקור והמטרה של כל הבריאה.

שאלה: מה ההבדל בין גדלות הבורא באמונה מעל הדעת, לבין גדלותו בתוך הדעת. ממה לְמה צריכים לעבור?

בתוך הידיעה שלנו אנחנו לא יכולים לתפוס את הבורא. אנחנו יכולים לתפוס רק הארה קטנה שמגיעה לכלים של דומם צומח חי. להרגיש את הבורא, לא מה שהוא עושה בנו אלא אותו, אנחנו יכולים רק בדרגת ההתפתחות שבה אנחנו נקראים "אדם", הדומה אליו. להיות דומה לבורא זה נקרא שאני משפיע לו בחזרה ממה שהוא משפיע לי, "אני לדודי ודודי לי".

ואז יוצא שבצורה כזאת אנחנו נכנסים למגע עימו ומתחילים לגלות אותו, זאת אומרת כביכול מטפסים אליו, ואז אני מבקש רק דבר אחד, אני רק רוצה שהגדלות שלו תמשוך אותי ותכוון אותי בכל המחשבות והרצונות. מה זאת אומרת גדלות? שאני רוצה להשפיע לו, פשוט. לעשות את כל הפעולות והמחשבות שיהיו מכוונות אליו.

שאלה: אנחנו עשרה חברים שיושבים פה יחד, אבל רואים רק את שלושתנו בגלל עניינים שקשורים באינטרנט וחשמל. כשאנחנו הגענו ללימוד הזה היה לנו חלום או רעיון של מה שהלימוד הזה יכול להביא לנו, כעבודה בלא לשמה. עכשיו אנחנו רואים שכל מה שקיווינו לרכוש, להשיג, היה חלום ואנחנו מוצאים את עצמנו אבודים במדבר, מנסים למצוא איך נוכל לשרת את החכמה הזאת. האם זה המצב שהמורה שלנו הרב"ש מנסה להעביר לנו כאן במאמר הזה?

אנחנו קראנו, כמדומני אתמול או שלשום, שהעבודה הרוחנית לוקחת עשרים ושלושים שנה עד שהאדם נכנס אליה באמת ומתקשר אליה בצורה אמיתית, רצינית, מעשית. ואין מה לעשות. לפני כן אנחנו נצטרך להמשיך ככל האפשר באותה מסגרת שאנחנו בינתיים נמצאים בה ולהתקדם בהתאם לה.

לדוגמה אתם נכנסים לגן ילדים ואתם גדלים, ובהתאם לכמה שאתם גדלים, הגן הופך להיות יותר משוכלל, אחר כך ממשיכים לבית ספר וכן הלאה. זאת אומרת שאין מה לעשות, זה תלוי בהתקדמות שלנו, כך אנחנו נעשה. אז יש לפנינו אולי עוד כמה שנים טובות עד שאנחנו נגיע ללשמה וזה לא משהו מיוחד, זה לא שאנחנו מפגרים אלא זה הטבע שכך צריך להשתנות מטבע הנבראים לטבע הבורא. ואנחנו בזה רק צריכים להשתתף ואנחנו נצליח, אני מבטיח לכם. מי שיישאר וילך איתנו, הוא יראה שכך מתקדמים. וודאי שזה לוקח כמה שנים, אבל זה מה שקורה לנו.

שאלה: האם אני מתפלל שתהיה לי גדלותו ואני אוכל להעביר אותה לעשירייה שלי או שאני מבקש על הכלל, על העשירייה שלי?

גם על העשירייה וגם על עצמי כדי להעביר לעשירייה.

שאלה: ברצון לקבל שלנו יש לנו סימוכין שעוזרים לנו לממש את הרצון לקבל, שהם חמשת החושים שלנו. האם גם ברצון להשפיע קיימים סימוכין הדומים לאלה שיכולים לחזק אותנו בדרך?

כן. העיקר בשבילנו, כמו שכותב רב"ש, זאת הנקודה הראשונה, האחיזה הראשונה בלשמה ואחר כך, כשיש לנו כבר את הנקודה הראשונה אנחנו כבר ממשיכים ביתר הבנה, ביטחון, הרגשה, יודעים בדיוק מה לדרוש. אמנם זה למעלה מהדעת, אבל כבר בלמעלה מהדעת נמצאים גם בתוך הדעת של למעלה מהדעת. יודעים מה לדרוש, וזה העיקר.

שאלה: איך לשלוח את כל הרצונות ומחשבות לבורא - בפועל?

מה שאתה חושב שאתה רוצה לשלוח, אז רק לכוון שאתה רוצה לשלוח וזה כבר נשלח. הבורא נמצא במוח ובלב שלך, זה מה שאתה עכשיו חושב. אפילו שזה מחשבות נגד הבורא, רצונות נגד הבורא, בכל זאת הוא נמצא בהם.

תלמיד: האם אני מרגיש משהו, אני חושב על משהו, מה אני מוסיף לכל המחשבות ולכל הרצונות, כדי להיות בטוח שאני מכוון לבורא?

דרך החברים. הבורא לא עשה סתם את המשחק הזה, דרך חברים. היה צריך לשבור את מערכת אדם הראשון ולתת לנו את העבודה בחיבור בינינו, בערבות וכן הלאה. הכול כדי שאנחנו נמצא את הדרך אליו. בלי זה לא היינו יכולים לעשות שום דבר.

שאלה: אנחנו צריכים להגיע לביטול מוחלט כלפי הבורא. מה הייחודיות של כל חבר בעשירייה?

הוא כמו ספירה בתוך פרצוף.

תלמיד: מה הכוונה?

יש לו רצון, ויש לו מחשבה, ויש לו תפקיד משלו והוא חייב להיות עבור כולם. הוא צריך להיות עבור כולם כמו מלכות נגיד. היא אוספת את כל ההתרשמויות מכולם ומחברת אותם יחד.

תלמיד: במה מתבטא הביטול?

אני מבטל את עצמי, כדי לקבץ את כולם בתוכי.

שאלה: עכשיו אמרת שאנחנו צריכים להפוך מטבע של מקבלים, לטבע של הבורא. מה בדיוק הטבע של הבורא שאליו אנחנו צריכים להשתוקק, אנחנו צריכים לראות?

אהבה. בסדר?

תלמיד: מה זה "אהבה"?

מה זה אהבה? אני לא יודע. אתה צריך ללמוד מה זה.

תלמיד: איך אני אלמד?

מהחיים שלך. אתה אוהב מישהו?

תלמיד: בטח.

בטח. מה יש לי להסביר לך, אם אתה אוהב? אין לי מה להגיד. הטבע של הבורא זה אהבה. מה זה נקרא "אהבה"? זה שחושב על מי שהוא אוהב ולא חושב על עצמו, חוץ מבמה הוא יכול למלא את מי שהוא אוהב.

אתה רואה? כבר קיבלת משהו. עכשיו תממש.

קריין: אומר בעל הסולם, מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה".

"עניין חכמת הקבלה, שצריכה לחכמים גדולים חקרי לב, שיהגו בה עשרים שלושים שנה, ורק אז יוכלו להעיד עליה. [...] כי החכמה עמוקה, ואין לה פתחון פה להגלות על-ידי עדות, או על-ידי נסיון שינסו אותה. ורק לאותם מאמינים המוסרים עצמם עליה בכל כוחם ומאודם."

(בעל הסולם. "חכמת הקבלה והפילוסופיה")

נגיד אני נמצא כבר בלימוד 44 שנה. לפני זה גם למדתי, אבל לא אצל רב"ש. ומה, זה תיקון הנשמה. הנשמה היא נצחית, נמשיך לתקן אותה.

קריין: עוד משפט מבעל הסולם.

"עיקר נקודת הכובד בעבודת השי"ת היא, האחיזה הראשונה."

(בעל הסולם. "מצווה אחת")

זו בעיה גדולה. עוברות כמה שנים טובות עד שאדם מאתר במה בדיוק הוא יכול לאחוז בלשמה. בעל מנת להשפיע, בבורא. זה באמת מקום מאוד מאוד נסתר, לא ברור, אין לנו את זה בהרגשה, אין לנו כלים לא ברצון ולא במחשבה. לכן עד שאנחנו תופסים את הנקודה הזאת במוחא וליבא, מה שנקרא, לוקח זמן. לא רק זמן, מאמץ. העיקר - סבלנות. אנחנו נמצאים בידי הבורא, נעשה כל מה שהוא דורש מאיתנו ככל שאפשר, וניתן לו לעבוד עלינו.

קריין: קטע מס' 9, אומר בעל הסולם.

"מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו. אבל האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו.

ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו יכולה להיות מעומק הלב. ואז נתקבל תפלתו. ויש לדעת, שעל ידי זה שזוכים לבחינת לשמה, הוא ממית את היצר הרע. כי היצר הרע הוא הרצון לקבל. ועל ידי זה שזוכין להרצון להשפיע, אז הוא מבטל את הרצון לקבל, שיהיה בידו מה לעשות. זה נבחן שממית אותו. היות כיון שהעבירו מתפקידו, ואין לו מה לעשות, כי כבר לא משתמשים עמו, זה שנתבטל מפעולתו, זה נבחן שהמית אותו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה', "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

שאלה: האם נכון לומר שהתפילה שהאדם מגיע אליה היא מחוסר מוצא, מאין אונים, כי היצר הרע נותן לו פחות ופחות כוחות עד למצב שאין לו בכלל כוחות וההזדמנות היחידה היא לרכוש כוח דהשפעה?

גם נכון.

שאלה: כתוב בקטע שהוא לא מצליח לבטל את עצמו, אלא רק מסכים לעבוד ללא תנאים, תוכל להסביר?

מסכים לעבוד ללא תנאים, זאת אומרת שהוא מסכים לכל דבר שיוצא מהבורא. הוא עדיין מבולבל האם זה יוצא מהבורא או לא, אבל אם הוא גם מרגיש שזה יוצא מהבורא, אז הוא מוכן להתבטל לגמרי.

שאלה: מה זה אומר שהאדם ממית את הרצון לקבל? הרי הרצון לקבל כל הזמן מתפרץ ברמה חדשה וצריך להגביל אותו, לשלוט עליו.

נכון, והוא דווקא נלחם כנגדו. עד ככל שהרצון לקבל דורש ממנו כל מיני פעולות הוא רוצה שהרצון להשפיע, יכול להיות דרך הקבוצה לבורא, זה שיכוון אותו.

תלמיד: מה זה אומר ממית את הרצון לקבל?

כמו שזה נשמע, הוא ממית את הרצון לקבל. הרצון לקבל נשאר, רק שהוא לא עובד לעצמו. כל העבודה שלנו היא איך אנחנו הופכים את הפעולות שלנו לעל מנת להשפיע, אין לנו יותר מה לעשות. הרצון לקבל נשאר, אפילו הקליפות, הכול נשאר עד גמר התיקון באחוריים של כול הפרצופים וכל המערכת, ואנחנו רק מבקשים שתהיה לנו אפשרות לעבוד להשפיע לבורא. בואו נעשה תרגיל בכל העולם, נחשוב איך כולנו יכולים עכשיו לעשות משהו למען הבורא, לעשות איזה צעד לקראתו, שמה שאנחנו נעשה יתקבל בו מכל הרצונות שלנו, כל הנטיות שלנו, זה מה שאנחנו רוצים שיקרה.

שאלה: בתוך העבודה שלנו ברור שאנחנו לא נצליח לנצח את הרצון, אבל יש מחזוריות שכל הזמן הולכת וחוזרת שהרצון לקבל מנצח, אנחנו מגיעים לחוסר אונים, עוד פעם הרצון לקבל מנצח, וכל הזמן עולה השאלה מה אפשר לעשות כדי לקצר את התהליך? והאם עצם זה שאנחנו חושבים לקצר את התהליך זה לא להציב תנאים?

אנחנו לעולם לא מדברים על קיצור את התהליך. מאיפה לקחת את המילים האלו אני לא יודע. אנחנו רוצים להתחבר כדי להשפיע לבורא, להחליף זאת במילים שאני רוצה לקצר תהליך, לא נראה לי שזה מקרב אותנו להשפעה.

תלמיד: להגיד להגיע למטרה, זה בסדר?

להגיע למטרה זה מבלבל, מי יודע איך אתה מתאר לעצמך את המטרה.

תלמיד: אז מה היחס הנכון לכך?

להגיע לחיבור שמתוכו אנחנו משפיעים לבורא. אני מגלה בקבוצת זיכרון רוחות לא מכוונות נכון. תחשבו על זה, תדברו על מה שקורה שם.

שאלה: מה פירוש התנאי "מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם בכדי לזכות לבחינת לשמה"?

לעשות כל מה שאפשר רק כדי להתקרב ללשמה, להשפיע לבורא.

תלמיד:, זה הטיעון הקלאסי של הרצון לקבל שאומר, אתה לא עשית את כל המעשים שאפשר לעשות בעולם לכן אין לך יכולת להתפלל, תעבוד קודם.

למה? להתפלל זה גם להתקרב. להתפלל זו אחת הפעולות החשובות ביותר בהתקרבות לבורא, בלהשפיע לבורא, דווקא על ידי התפילה.

תלמיד: האם התפילה נכנסת בתוך המעשים?

כן. וודאי, כמעשה עיקרי. אתה מכוון את הרצון לקבל שלך לבורא, מה יש לעשות יותר מתפילה.

שאלה: נתת קודם תרגיל לכולנו, לחשוב איך אנחנו עושים פעולה למען הבורא ואחר כך הסברת שאנחנו מכוונים להתחבר יותר כדי לעשות נחת רוח לבורא. זאת אומרת שהכוונה לעשות משהו עבור הבורא זה בהכרח משהו שבא להעצים את החיבור בינינו, כי אין לנו עדיין אחיזה בבורא, מה שיש לנו זה את החיבור בינינו וכלפיו צריך לעבוד.

חיבור בינינו שחיבור הנכון בינינו נקרא שאנחנו מאתרים את הבורא.

תלמיד: זאת אומרת צריך לעבוד על החיבור עד שהצורה הנכונה של החיבור תתגלה והיא תהייה הבורא.

כן.

שאלה: הרבה חברים עוברים מצבים בגשמיות, שלא שווה לעבוד עבור הרצון לקבל. מה חסר בשביל לעשות עבור הדחיפה לעבור להשפעה.

חסרה לנו גדלות הבורא שכל הזמן תהייה מול עינינו. וזה הכול תלוי כמה החברים, הקבוצה מכוונת לכך ורוצה שכך זה יהיה. אפילו בלי דיבורים, מכל שכן אם מדברים. בינתיים בשבילנו זה חשוב גם לדבר. ואחר כך אנחנו לא מצטרך לדבר, המקובלים לא מדברים ביניהם על עבודת הבורא, כי הכול ברור, הכול נמצא כבר.

שאלה: אם הגוף שלי לא מסכים באופן מלא לעבוד למען הבורא, אלא להיפך, אני רואה שהגוף מרגיש שאפשר לקבל תענוג מזה ולכן הוא מסכים, האם זה אומר שלא עשיתי מספיק מאמצים להגיע לשמה?

תחשוב על זה כל הזמן. תקרא מאמרים של רב"ש וגם בעל הסולם כותב על זה, אין לנו בכל המציאות בחיים שלנו, בכל המאמצים שלנו מטרה חוץ מלהגיע ללשמה. מה זה נקרא לשמה? להשפיע לבורא. אנחנו נשתדל להשפיע לבורא בכל מה שאנחנו נמצאים בכל רגע ורגע.

תלמיד: מצד שני אם בקטע הזה הולכים ומחליפים את כל לשם שמיים למען הבורא למען החברים, אז מתחילה התנגדות פנימית. אז כדרי להתפלל כדי להגיע להשפעה כדי שאני אוכל לפעול באופן שלם ומלא למען החברים?

תחשוב בינתיים על הבורא. תתרגל לזה. אחר כך כדי לממש השפעה לבורא תצטרך בכל זאת לרדת לחברים. ומתוך חברים בזה שאתה משפיע להם, דרכם להשפיע לבורא.

שאלה: מה זה אומר שגדלות הבורא מובילה את העשירייה?

שלעשירייה יש לה רק מטרה אחת, להגיע להכרת גדלות הבורא, שכל החיבור שלהם המחשבות, הרצונות, הפעולות ינבעו רק מתוך זה שהם מרגישים את גדלות הבורא שנמצא לפניהם.

תלמיד: במה מורגשת גדלות הבורא?

בזה ששורה בכל המחשבות והרצונות של האדם.

תלמיד: ואיך מייצרים אווירה של גדלות הבורא בתוך העשירייה בלי דיבור ובלי קשר פיזי?

אם תחשבו על זה אתם תראו עד כמה אתם משפיעים זה על האחר את הרגשת גדלות הבורא ואיך שזה מנענע אתכם ומכניס אתכם ממש ברעדה.

תלמיד: גם שכל אחד מנותק פיזית מהשני, שאני עכשיו לבד עם עצמי, על גדלות הבורא, על העשירייה?

כן, זה לא חשוב.

תלמיד: במה מתבטאת ההשפעה שלנו לבורא, מה העשירייה משפיעה לבורא?

אנחנו רוצים לעשות את כל הפעולות שלנו רק לכיוון שלו, לטובתו. אומנם הוא לא זקוק לזה, אבל אנו רוצים שזה יכוון אותנו.

תלמיד: איך אנחנו יודעים שזה מה שאנחנו עושים, האם יש איזו תוצאה, או שזה רק העניין של היגיעה שלנו?

אנחנו נרגיש את זה כתוצאה.

שאלה: כתוב פה, "נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה',". אז התפילה שלו היא מעומק הלב. איך לא לרמות, ולא להשלות את עצמו, ולקוות שהגוף כן יסכים לעבוד?

לעשות כמו שכתוב, פשוט מאוד, עוד ועוד.

שאלה: אנחנו לומדים שבתוך חיבור נכון בעשירייה מגלים את הבורא. אנחנו לומדים שאת כל הפשעים תכסה האהבה. הפשעים זה אגו שלנו, מתגלה שנאה, דחייה ומכסה את האהבה, ההשפעה. על הנקודה הזאת אנחנו אומרים שכאן הבורא מתגלה. האם זה נכון?

כן, הבורא מתגלה מתוך הפשעים.

שאלה: למרות שאין בנו אהבה, איך אנחנו יכולים לקבל את אהבת הבורא כך שנוכל להשפיע את האהבה הזו לחברים שלנו?

גם זה בעזרת הבורא. הוא יעביר לנו את הרגשת האהבה בצורה כזאת, כדי שנוכל להבין, ולהרגיש את מהות האהבה ולהעביר אותה לאחרים. וזה יהיה דווקא על פני דחייה, שנאה, וכל הצורות שאנחנו עוד נגלה שיש בינינו, עד שרוצים להרוג זה את זה, "כיתרון האור מתוך החושך".

אין מה להיבהל, ואין מה לפחד מהיחסים השליליים שמתגלים בינינו. גם בבית, גם במקומות העבודה, גם בציבור, במדינה, במדינות בעולם, זה הכול כדי לגלות בסופו של דבר את הקשר בינינו.

הטוב לא יכול להתגלות בלי הרע, ולכן אנחנו צריכים להתייחס לכל הדברים האלה, לא בעצבים, ולא בפזיזות, אלא להבין שכך בנוי העולם, כך בנוי הטבע, שכל הטוב מתגלה רק מתוך הרע. קודם מתגלה הרע, ועל פניו מתגלה הטוב. יש על זה הרבה פסוקים.

שאלה: הוא כותב בהתחלת הפסקה, "מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב." זה לא ברור, בעולם הזה כשאני משקיע במשהו, אני בא ודורש תמורה הרבה יותר גדולה ממה שהשקעתי. מדוע בדרך שלנו התפילה מעומק הלב מגיעה רק אחרי כל כך הרבה מאמצים? מדוע אנחנו כאלה נחמדים לבורא ולא מסוגלים לדרוש, גם אם לא עשיתי את כל המאמצים?

אתה לא יכול לדרוש מפני שאין לך רצון לזה. יש לך רצון להשפעה, לאהבה, לחיבור? לא. ועם מה עוד אתה יכול לפנות לבורא, חוץ מזה אין לו שום דבר, הוא מחלק רק אהבה, חיבור, השלמה, ואת זה בדיוק אנחנו לא רוצים.

קריין: קטע מספר 10.

"מתוך שלא לשמה באים לשמה". ויכולין להגיד, אם משימין לב ביותר, שבזמן השלא לשמה הוא הזמן יותר חשוב, מטעם שיותר קל ליחד את המעשה להשם ית'. מטעם שבלשמה, אז הוא אומר, שהוא עשה את המעשה הטוב הזו, משום שהוא עובד ה' בתכלית, וכל מעשיו לשם שמים. נמצא, שהוא הבעל מעשה.

מה שאין כן בזמן שעוסק שלא לשמה, אז המעשה הטוב הוא לא עושה לשם ה'. נמצא, שהוא לא יכול לבוא אליו ית' בטענה, שמגיע לו שכר. נמצא, שהשם ית' לא נעשה אצלו מחויב. ובשביל מה עשה המעשה הטוב הזו? הוא רק מטעם שהשם ית' הזמין לו איזה הזדמנות, שהס"מ הזו יחייב אותו ומכריחו לעשותו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ד. "מתוך שלא לשמה באים לשמה")

שאלה: איך אנחנו מגיבים נכון לכל מה שהבורא שולח לנו, אם מה שהוא שולח לנו כואב?

אנחנו בכל זאת מקבלים את זה, ורוצים לקבל את זה באהבה, מפני שכל הדברים האלה באים אלינו לתיקון. אפילו שזה למעלה מחיים ומוות, אנחנו בכל זאת מקבלים את הדברים האלה לתיקון.

שאלה: האם לחשוב על גדלות הבורא פירושה לחשוב על גדלות ההשפעה?

כן, ודאי. גדלות ההשפעה, תכונת ההשפעה יותר גדולה מכל התכונות אחרות. כל התכונות האחרות נבראו בצורה מלאכותית אך ורק כדי שדרכן נגלה את גדלות תכונת ההשפעה.

שאלה: בקטע 8 לא ברור למה כשהאדם משתוקק לגדלות הבורא זה נקרא עבודה בלשמה, ולא סוג של קבלה שזהה ללא לשמה?

כי האדם לא חושב על עצמו, בהשפעה נכונה אין כאן תוצאה לטובת האדם.

תלמידה: האם זה לא הטבע של האדם לרצות לשרת מישהו גדול ממנו?

ודאי שכן, זה על מנת לקבל. זה נותן לאדם גדלות, עד כמה אני שייך למישהו גדול. אבל זה לא לשמה. כי הפעולות עצמן צריכות להיות פעולות השפעה. חוץ מזה שאני משרת את הגדול, הפעולות עצמן הן רק בשביל לשרת שם גדול.

שאלה: האם יש מכנה משותף בין תחושה של גדלות הבורא באדם לבין בניית המסך?

כאשר נתחיל לבנות מסך נראה את זה .

שאלה: מה זה אומר שאני יכולה לתת לבורא מהמצב שאני נמצאת בו, איך אני יכולה לעשות זאת בפועל?

הכל רק בקשר עם החברות. רק לסדר את זה בפעולות כלפי החברות, ואז תראי באיזו מידה את נמצאת או לא נמצאת בזה.

שאלה: אם כל המחשבות מגיעות מהבורא, אז מה זה נקרא לשלוח את המחשבות שלי לבורא?

אבל אני הוא זה שמברר את המחשבות שלי, וחושב שהן שלי. ואחרי שאני מברר, עם המחשבה שאני מברר, כך אני רוצה לפנות לבורא, זה מה שאני שולח.

שאלה: אני עדיין לא מבינה איך להשפיע לבורא בכל מצב ובכל רגע, האם מספיק שאני רק חושבת עליו או רוצה להשפיע לו?

מספיק רק לחשוב, כל הזמן לחשוב איך אני משפיעה לו.

שאלה: איך אפשר לבקש מעמקי הלב השפעה לחברות ולבורא, אם הרצון לקבל נבהל שהוא יאבד את עצמו, ומנסה לברוח מהעבודה הזו?

דווקא אחרי שהרצון לקבל נבהל ולאחר שהוא מאבד את כל מה שיש בו, את מתחילה להרגיש שאת נכנסת לעולם הרוחני.

שאלה: איך אני מבקשת עבור החברות ב"לשמה"?

"אני רוצה שכולנו נהיה בלשמה, ולמעלה מהרצונות, המחשבות, והחשבונות האגואיסטיים שלנו, ושם אנחנו באמת נתחבר יחד. שנאבד את כל האגו שלנו, של כל אחת ונחשוב על הפעולות, מצבים, ועל העולם, שכולו בהשפעה".

שאלה: איך להבחין האם אנחנו נמצאים בלא לשמה?

המחשבות לטובת עצמנו באיזושהי צורה, הם מצבים של "לא לשמה". מחשבות שהן לטובת הזולת, שהוא באמת זולת ולא מכך שהוא קרוב אלי במשהו, הם מצבים של לשמה.

שאלה: אמרת שאדם רוצה לברוח מכוח הבורא כדי לא להיות עבד שלו. מה ההבדל בין מצב שאדם שואף להיות עבד של הבורא ושהבורא ישלוט בו, לבין המצב שאדם רוצה לברוח מהשליטה של האגו כדי לא להיות עבד שלו?

זה קצת מבולבל, אבל העיקר בשבילנו זה שלא יהיה לנו מזה שום דבר. שאני לא רוצה שבאופן אישי יצא לי משהו מזה. רק לעשות בזה נחת רוח לבורא דרך החברים.

תלמיד: מה המטרה של הבורא שהוא משחק איתנו כך שאנחנו מזהים אותו כרשע?

כדי לבלבל אותנו ולחייב אותנו לעלות למעלה מהדעת. זו המטרה שלו. מחייב אותנו לעלות למעלה מהטבע האגואיסטי שלנו, שנראה שאנחנו לא יכולים להתקיים בו. וממש כך הוא עושה כל מיני פעולות כדי לעורר אותנו, לחייב אותנו.

שאלה: הצעת תרגיל בו כולנו נחשוב איך לעשות צעד לקראת הבורא. במה כל אחד צריך להתאמץ היום כדי שנצליח לעשות יחד צעד לקראת הבורא?

שאני רוצה להרגיש מה נמצא בתוך החבר ולהתחבר עימו, להידבק אליו, ולעשות את כל הפעולות כדי לעזור לו לעלות לדרגת האמונה, לאמונה למעלה מהדעת, לדרגת ההשפעה. שאני רוצה לעשות את זה, לרומם את החבר.

(סוף השיעור)